הפעם הגזמתם - חננה על הקיר | הפעם הגזמתם, פרק 20- חלק ב
- מיכל כץ
- Jun 23, 2024
- 20 min read
Updated: Jun 23, 2024
רחלי, אריאל ובוקסי שוב אומרים את כל מה שהם חושבים על אירועי השבוע, ואתם כנראה הולכים להיעלב מזה. והפעם! מלחמת כריות עם חזבאללה, המסורת שבוקסי מעדיף על פני המסורת היהודית, בנים יורקים על הקירות, שלב האנגרי בירדס במלחמה, חושפים את זהות הרב הראשי החדש לתל אביב ומה הקריקטורה שהחרדים באמת רוצים? וגם: בדיחת הקקי הטובה בהיסטוריה, פינת הדעות השנואות על אריאל והגולשום שקיבלום שיר מרחלי!
תאריך עליית הפרק לאוויר: 20/06/2024.
אריאל: קריקטורות חרדיות זה כאילו החילוני היחיד שהם אי פעם ראו, זה ביבופ מצבי הנינג'ה, תביא חזיר עם מוהיקן.
רחלי: כן, יש לו מוהיקן ופירסינג.
אריאל: וכמובן שריון של צב על הכתף.
בוקסי: ברור, ברור.
רחלי: אולר קופץ כזה.
בוקסי: טוב, טוב לדעת שהבחור הבא, אם יאיר גולן עכשיו רוצה לצרף את החרדים בממשלה הבאה שלו, נשמע שמאוד קל לגרום לזה לקרות.
רחלי: נשמע שמאוד קל לקנות אותם.
אריאל: כן, נשמע לא מסובך. אתה רק צריך לצייר אותם מתחת לאלונקה.
רחלי: כן, בדיוק.
אריאל: ואז יגידו, 'סוף סוף, מישהו מבין אותנו'.
בוקסי: כן, כן.
אריאל: אנחנו כן בצבא.
בוקסי: כן.
אריאל: ציירו את זה ככה בבקשה.
רחלי: כן, איך אתם רוצים שנתקן את הקריקטורה הזאת.
אריאל: הקריקטורה שהם היו רוצים שנצייר, שאני בטוח שהיא מופיעה באיזה עיתון חרדי, זה ארבעה חרדים נושאים אלונקה מטאפורית, על ידי זה שהם מתפללים ומשמרים את היהדות. על האלונקה כתוב "מסורת עם ישראל" או משהו כזה.
רחלי: ועל האלונקה יושב בי-בופ?
בוקסי: כן.
אריאל: והוא אומר, 'תודה על הטרמפ, חבר'ה! אני שונא דת!' לא, יושבים חיילי צה"ל ואומרים תודה לחרדים, שבזכות התפילות של החרדים, חיילי צה"ל לא כולם מתים, אלא רק 99 אחוז מהם. והשאר, סך הכל מאבדים כמה גפיים, וזה הכל בזכות החרדים, שסוחבים את האלונקה של התפילות. היו מפסיקים להתפלל, גם זה לא היה נשאר לנו.
בוקסי: נכון.
אריאל: זה קריקטורה.
רחלי: רק חבל ש…
אריאל: ושלכולם יש אף ממש פיצי.
רחלי: חרדים, אנחנו אוהבים אתכם. באמת, רק תחליפו נציגים, רק תפסיקו להיות קרציות כאלה.
אריאל: אין אפילו חרדי אחד שאני אוהב.
רחלי: טוב.
בוקסי: כן.
אריאל: בקיצור, חרדים, תשקיעו יותר שאני אוהב אתכם.
בוקסי: אתם פשוט צריכים יחצן חדש, חרדים. אתם צריכים מישהו שינהל לכם קמפיין, שיעשו לכם קמפיין כמו צריך.
רחלי: יש בעיה עם המותג.
בוקסי: כן, שיעשו לכם מיתוג מחדש.
רחלי: יכול להיות שאתם אחלה אנשים, אבל מה לעשות? הפרסומת שלכם, מה זה מחורבנת.
בוקסי: כן, אתם צריכים…
אריאל: אני חושב שמה שאנחנו צריכים, כל פעם שאנחנו אומרים משהו רע על חרדים, גם צריך להגיד משהו טוב. אני אוהב את הכובעים.
בוקסי: אוקיי.
אריאל: חרדים, זה מבחינתי, אתם עושים בסדר. אתם רואים? אני לא אנטישמי, יש דברים שאתם עושים שאני אוהב.
בוקסי: אוקיי.
אריאל: כובעים סבבה, זה קול. הם צריכים למצוא איזה לוק לקיץ גם. משהו שישמר את הפיל של אני בחור עם חליפה שחורה מגניבה וכובע מגניב.
בוקסי: כן.
אריאל: אבל בלי כל הזה.
רחלי: זה אתגר אופנתי, איך לעצב לוק לחרדי, שישדר חרדיות, אבל יהיה מותאם אקלים.
אריאל: בדיוק.
רחלי: חבר'ה, זה לא, אתם כבר לא בפראג.
בוקסי: כן, נכון.
אריאל: יפה, זהו.
רחלי: העמוד של חבר הכנסת, חנוך מילביצקי, מספר המחזור שלו עלה לרשת. גולשים התפלאו לקרוא שם שמילביצקי הוא, Quote, "בחור יפה ושרירי, שותה גם טקילה וגם דקירי, חבר של קדמי, וייס, כרמלי וזוך, איתם הוא הולך חתולים לחתוך. יש לו סכין קומנדו גדולה, הוא עומד בעזרתה בכל מטלה. בעזרת סכינו הגדול והנורא הוא מושך אליו כל בחורה. יש לו חברה בכיתה ט', מה הם עושים ביחד מעניין באמת. לירוק על הקירות זה אחד מתחביביו, הוא שונא ערבים ואת "שלום עכשיו". הוא כותב ספרי פילוסופיה והגות עמוקים, ובכיתה הקירות בגללו ירוקים".
בוקסי: וואו, רחלי, זה השיר הכי טוב שלך עכשיו.
אריאל: בוא נתחיל מהסוף.
רחלי: כן.
אריאל: האם כולם הבינו כמוני שהקירות בכיתה ירוקים כי הוא מורח שם את החננה שלו?
בוקסי: כן.
רחלי: ברור, זה הכוונה.
אריאל: אין הסבר אחר.
רחלי: לא, ברור, זה הכוונה גם.
אריאל: אולי הוא פשוט מארץ של הסלטיקס, אני לא יודע.
בוקסי: אולי, אולי.
רחלי: כאילו, אני לא יודעת, אני לא מכירה את העולם של הבנים, זה מה שבנים עושים, הם יורקים על הקירות?
בוקסי: יש סוג של בנים שעושה את הדבר הזה.
אריאל: אז זהו, אני מרגיש…
רחלי: יורקים על קירות.
בוקסי: יורקים על קירות, מורחים דברים על קירות, יש כזה סוג של בנים.
אריאל: אבל זה הכל כתוב כמו חידה. אני מרגיש שזה שהוא יורק על קירות, הוא לא באמת יורק על קירות, הוא לא יודע.
רחלי: אז איך הם ירוקים? בדיוק להפך, הם לא רוצים שאתה חושב שזו מטאפורה, אז הם אחר כך באים ואומרים, 'יש תוצאה, יש השלכה פיגמנטית לדבר הזה.'
בוקסי: כן, יש payoff.
אריאל: כן, אבל הלחתוך חתולים…
רחלי: לא, אז בואו נפרק פה אחד, אחד.
בוקסי: כן צריך לפרק את זה, יש פה הרבה מה לפרק.
רחלי: אז קודם כל נתחיל בזה ש… צריך להגיד, חרוזים לא רעים.
בוקסי: כן.
רחלי: בתור מי שכל שבוע כותבת שירים על אנשים, אני מאשרת. יש פה את העמוקים ירוקים, גדולה מטלה, שרירי דקירי, כאילו הם מקפידים על ההברה האחרונה, שזה גם משהו שאני מקפידה עליו. כלומר, ירוקים לא מתחרז עם חברים, כי החריזה היא על כל האותיות של ההברה האחרונה.
בוקסי: יפה, יפה.
רחלי: לא רק על הסוף שלה, יפה.
אריאל: [נוחר]
רחלי: אוקיי, סיימנו את הניתוח השירי של המבנה.
בוקסי: אני אהבתי, כן.
רחלי: עכשיו, היה הרבה זעזוע ברשת מהסיפור הזה של הוא חותך חתולים.
בוקסי: כן, מעניין. מעניין למה?
רחלי: קודם כל אני אגיד את המובן מאליו.
בוקסי: כן.
רחלי: אה, ולחתוך תרנגולות, זה כן בסדר?
בוקסי: יופי.
רחלי: יא, צבועים, אוכלים לי שניצל.
בוקסי: יופי.
רחלי: אבל מפריע להם שחבר כנסת רוצח חתולים.
בוקסי: יופי, כן.
רחלי: זה צביעות.
בוקסי: נכון, כולם ממש צבועים, במיוחד החתולים המסכנים שנחתכים.
אריאל: זהו, לחתוך חתולים, פשוט נשמע לי כל כך מופרך, גם לעשות את זה וגם עוד לציין את זה בגאווה, בזה שהנחתי שיש פה איזה משמעות, זה אינואנדו מיני.
רחלי: אה, אתה חושב שזה מיני.
אריאל: שהחתולים, זה מה שנקרא פוסי.
רחלי: פוסי.
בוקסי: כי אחר כך הוא יוצא מישהי בכיתה ט' אתה אומר.
אריאל: כן, נשמע שהוא חותך הרבה פוסי.
בוקסי: כאילו הוא, ואני מזכיר לך, אגב, הוא בכיתה י"ב, והוא יוצא מישהי בכיתה ט', אבל בסדר, כן.
אריאל: תראה, שמעתי על…
רחלי: בסדר, זה פערים של ילדים.
בוקסי: אוקיי.
אריאל: אני יוצא עם מישהי בכיתה ט' ואני בן 37.
[צוחקים]
בוקסי: שקט, אל תגיד לרחלי. כן, כן, כן. אני חושב שהוא באמת ליטרלי חתך חתולים. כנראה שהוא התגאה בזה גם, אני לא מבין, הוא והחברים שלו.
אריאל: זה היה קול שם בזמנו?
רחלי: הוא והחברים שלו, זהו, אני…
אריאל: בגלל זה הנחתי שהם מזיינים ביחד, הם לא חותכים חתולים ביחד.
רחלי: תראה.
אריאל: איזו מן חבורת לוזרים זאת.
רחלי: אני אגיד לך, ושוב, אני מדברת פה בתור פזמונאית, כן? מרגיש לי יותר שהשורה "הולך איתם חתולים לחתוך", זה פשוט בשביל שיהיה חרוז עם זוך. מה לעשות שלחבר שלו קוראים זוך? ואין הרבה דברים שמתחרזים עם זוך, הוא צריך לחתוך. אם חבר שלו היה חציל, אז הוא היה הולך איתו חתולים להציל, אבל מה לעשות שמילביצקי אין לו חבר שהוא חציל? מה, עכשיו אתם מענישים אותו על זה שהוא לא מתיידד עם ירקות? מה זה הדרישות המופרכות האלה? שום דבר לא טוב לכם, השמאלנים, כולם צריכים עכשיו להתחיל להסתובב עם ירקות.
בוקסי: נכון.
אריאל: אני חושב שהחתולים שם, זה לא החכם של החרוז. את יכולה לחתוך הרבה דברים אחרים.
בוקסי: נכון.
אריאל: אולי ירקות לחתוך, קרשים לחתוך, לא יודע מה.
בוקסי: היה גם אפשר לחרוז את זה עם כל אחד מהחברים האחרים שיש לו.
רחלי: כרמלי? וייס.
בוקסי: וייס. נראה לי ממש רצו את הלחתוך הזה, מרגיש לי שהם מאוד רצו את הלחתוך.
אריאל: היו אומרים שהוא אוהב את הסדרה "מיאמי וייס".
בוקסי: אולי.
אריאל: ונהנה לבלות עם חברו וייס.
רחלי: חבר'ה, כל השמות של החברים שלו בלתי חריזים, מלבד זוך.
בוקסי: אז נמציא משהו מזעזע על חתול, שרוצחים.
רחלי: כן.
בוקסי: אוקיי. בסדר.
רחלי: הדבר הבא שתפס לי את העין בשיר הזה, זה שיש לו סכין מאוד גדולה.
בוקסי: כן. גם זה.
רחלי: שמושכת אליו בחורות. מה שגורם לי לחשוב שלא מדובר בסכין אמיתית, אלא שהסכין הגדולה שמושכת אליה את כל הבחורות, היא בעצם מטאפורה לארנק. יש לו ארנק גדול שמושך בחורות, כי הוא קונה להן איזה קולה וברד ענבים. אף פעם לא משעמם איתו, הוא תמיד לוקח את החברות שלו לגוד טיים, קונה להם דברים במרכז העיר.
בוקסי: נכון.
רחלי: משולש פיצה, בדון פדרו.
בוקסי: נכון.
אריאל: ואז הוא משתמש בארנק הגדול שלו כדי לחתוך את החתולות.
בוקסי: כן.
אריאל: זה מתחבר ביחד.
בוקסי: בדיוק.
אריאל: אם הארנק הוא סכין, אז החתולות הן בחורות.
בוקסי: אוקיי.
רחלי: אוקיי.
אריאל: אז הוא לא חותך, הוא קונה להן משהו כנראה, אם זה ארנק.
רחלי: תראו, בסוף צריך להגיד גם, זה טקסט של ספר מחזור. כאילו, זה כן מצחיק לדבר עליו, אבל גם צריך לזכור ש… אני לא יודעת אם הוא רוצח חתולים, ילדים כותבים הרבה שטויות בספר מחזור שלהם.
אריאל: אני, החננה על הקיר הרבה יותר מטריד אותי מהחתולים.
בוקסי: באמת?
רחלי: כן.
אריאל: כי קשה לי לדמיין את הדמות הזאת של האלפא מייל הזה, שמזיין את כל שכבת ט'.
רחלי: וחתוליה.
אריאל: אבל במקביל, בגאווה, גם מורח חננה על הקירות. כאילו, בא למישהי, 'הי בובה, רוצה לבוא אליי לדירה לראות חברים של נאור?', ותוך כדי הוא מחטט באף ומורח את זה על הקיר.
רחלי: הוא לא מחטט באף, הוא יורק.
בוקסי: אריאל, אתה לא מבין.
אריאל: אה, זה ליחה?
רחלי: זה סמוחטה.
בוקסי: אני חושב שזה שילוב.
אריאל: זה עדיין לא נראה לי משהו ש…
בוקסי: אני חושב שזה שילוב.
רחלי: כן, אבל זה יותר גברי מלחטט.
בוקסי: אתה מפספס, אריאל. הוא מנסה להרשים את החברים הגברים שלו עם הסמוחטות ואת הנשים עם הסכין הגדולה. את החבר'ה שבכיתה, אתה אומר… 'תראה, תראה מה אני עושה'. פוי, יורק על הקיר. ואז אתה יודע, אתה מתרשם כחבר. מרשים. תחרות יריקה על הקיר, תחרות הדבקת סמוחטה על הקיר. השיעור הזה שמשעמם, אז כולם מדביקים סמוחטות על הקיר.
רחלי: אוי ואבוי.
בוקסי: גועל נפש. אבל חבר'ה, זה מה שקורה בשיעור.
רחלי: בנים, מה אתם עושים?
בוקסי: מגעיל מאוד. מה אני אגיד לך?
אריאל: את יודעת איך אומרים? "אם אין אני ליביצקי, מי ליביצקי?"
רחלי: אוי ואבוי. זה יותר גרוע, אתה מבין? טוב שאתה לא כתבת את הטקסט הזה במחזור שלי.
אריאל: רגע, שניה, שניה, אני אמרח חננה על הקיר. אולי זה יציל את המוניטין שלי. עכשיו, כל הקיר של הפודיום ירוק.
רחלי: אוי ואבוי.
אריאל: כי אני מעריץ של הסלטיקס.
בוקסי: כן, כן. אריאל ככה מביע את חיבתו לקבוצה, זה בסדר.
אריאל: כן.
רחלי: תראו, אני חושבת שבכל מקרה צריך לזכור שיש הגזמות בספרי מחזור ויש בדיחות, ואצלנו בכיתה תמיד בספר מחזור היה כתוב על כולם, "וואי, וואי, איזה ילדה מיוחדת, אתם עוד תשמעו עליה". ככה היה כתוב לכל אחת בספר מחזור.
אריאל: ואף אחת לא מיוחדת.
רחלי: בסוף כולם התחתנו עם חבר שלהם מבני עקיבא ונהיו מורות. כאילו, שום דבר שכותבים בספר מחזור לא משקף את המציאות. על הילדה הכי ביץ' בכיתה שלי כתבו את שירי שלנו כולנו אוהבים". לא, אנחנו לא אוהבים אותה, היא חרא.
אריאל: אבל את מבינה, בדרך כלל השקרים זה לחיוב, זה ילד מעפן, אבל בוא נוציא אותו טוב בספר מחזור.
רחלי: לא, רוצים להוציא אותו…
אריאל: לא, בוא נמציא עליו שמורח חננה בכל מקום.
בוקסי: כן.
רחלי: כי כאילו חשבו שזה גברי, אני לא…
אריאל: חותך חתולים. אתה אומר בעצמך, זה מין סממן גבריות כזאת. תראי, כמובן שכגברים כולנו מעריכים יכולת של מישהו למרוח.
בוקסי: אין ספק, ככל שזה יותר דביק, ככה זה מראה יותר…
רחלי: זה עניין של סימון טריטוריה, לא?
בוקסי: אינדיקציה לגבריות.
אריאל: עוד מימי האדם הקדמון.
רחלי: כן. הכלב מסמן את הטריטוריה שלו בשתן והגברים בסמוחטה.
בוקסי: בדיוק.
אריאל: אז את אומרת, בכניסה לבית, אני צריך להתחיל למרוח חננה קצת, כדי להעביר לנשים.
רחלי: אתה כבר נשוי, אתה לא צריך להשוויץ בחננה שלך.
בוקסי: אני לעומת זאת, כן, אני צריך.
רחלי: בוקסי צריך לסמן.
בוקסי: כן, אני צריך לסמן.
אריאל: בגלל זה באת עם חולצת החננה שלך.
בוקסי: נכון, נכון.
אריאל: וכובע החננה.
בוקסי: נכון, נכון. תמיד ככה אני נפטר, מכל החננה, חבר'ה, אני מכניס מתחת לכובע. יש לי מתחת לכובע ערמה של חננה.
אריאל: זו הייתה חולצה של שיקגו בולס קודם.
בוקסי: נכון. יפה, אריאל, אמרת קבוצת NBA אחרת, מה זה זה?
אריאל: שהיא לא ירוקה, היא אדומה, נכון?
בוקסי: או מיי גוד. וואי, זה היה הכי הרבה ידע ששמעתי פה על ספורט אי פעם.
רחלי: אריאל הולך ונשאב לעולם הזה, הוא עכשיו רואה כדורעף.
אריאל: היית אומר שהבאתי אותה בסלאם דאנק?
בוקסי: וואו, או מיי גוד. וואו, וואו, וואו.
אריאל: מה יש לך להגיד על זה? אולי אני צריך לעבוד ב"פודיום", אה?
רחלי: האמת היא, אולי כדאי.
אריאל: סלאם דאנק עם אריאל ויסמן.
רחלי: סלאם דאנק.
אריאל: פודקאסט הכדורסל.
רחלי: האמת זה שם של פודקאסט כדורסל.
אריאל: כדורסל ויסמן.
בוקסי: שם טוב.
רחלי: כדורסל ויסמן.
בוקסי: כדורסל ויסמן. [צוחק]
רחלי: אז חבר'ה, זה לא אומר כלום. אז ראו פעם אחת את מילביצקי רוצח חתול. זה אומר שזה מה שהוא עושה כל הזמן? לא, פעם אחת. בוא, זה לא מה שמגדיר אותו.
בוקסי: כן.
רחלי: הוא גם שונא ערבים.
[צוחקים]
אריאל: אולי זה גם אינואנדו, אולי הוא לא שונא ערבים, אלא פשוט…
רחלי: שונא חתולים?
אריאל: כן.
[צוחקים]
רחלי: טוב, הקוסם והמכשף, אורי גלר, טען בראיון ל"ג'רוזלם פוסט", כי הוא סייע בסיכול המתקפה האיראנית על ישראל באפריל. רגע, זה לא היה הרבי מלובביץ'? אני כבר, כנראה זה היה טים אפורט.
בוקסי: זה גם וגם, גם וגם, כן.
רחלי: אורי גלר, הרבי מלובביץ', הרוח רפאים של רבין.
אריאל: כל המכשפים ביחד.
רחלי: וצ'ייס מיחידת חילוץ. כולם ביחד עצרו את מתקפת הטילים. נראה לי גם אתה, אריאל, לא? אתה גם עצרת שם.
אריאל: אני גם. שמתי יד שם על הטיל רגע, עזרתי.
בוקסי: בכל מקרה, תודה רבה, אורי גלר.
אריאל: רגע, הוא ציין מה בדיוק הוא עשה?
רחלי: אז זהו, הוא אומר שהוא לא יכול לפרט מה הוא עשה.
אריאל: כמובן.
בוקסי: ברור, ברור.
רחלי: כי זה מבצע מסווג.
בוקסי: ברור.
אריאל: אבל בוא נגיד שזה הקסם. [צוחק] וגם אם הייתי מסביר את זה.
רחלי: נורא הייתי רוצה להסביר, אבל, אבל אני לא יכולתי כי זה מסווג.
אריאל: בואי נגיד שבטוח יש לי כוחות, כן? זה, זה הדבר היחיד שאני יכול להגיד, כן.
רחלי: גם אורי גלר וגם אורן זריף הם כאלה, הם תמיד אוהבים לעשות את זה של לבוא שעה אחרי שקורה משהו ולהגיד, 'את זה אני עשיתי אגב'.
בוקסי: ברור.
רחלי: 'אני לא יכול לפרט, אבל ההתרסקות של המסוק של ראיסי, זה, אני עשיתי קסם'.
בוקסי: כן, כן.
אריאל: מה עם אורן זריף באמת? מה הוא יושב ומגרבץ? יאללה.
רחלי: כן, תעצור גם אתה משהו.
אריאל: תן גם איזה כתף קסומה.
בוקסי: אני שמעתי שאורן זריף עזר להחזיר את החטופים מעזה. זה היה אורן זריף, מה?
רחלי: איפה?
בוקסי: בגלל זה הם צריכים איכשהו לשנות את השם שלהם לשם של אורן זריף, כל החטופים שחזרו.
רחלי: אז איפה שני…
אריאל: מבצע זריף, אתה אומר?
בוקסי: מבצע זריף, מבצע זריף.
רחלי: אבל איפה שני הבחורים האלה היו בשבעה באוקטובר? כאילו…
בוקסי: תשמעי, הם…
רחלי: למה את זה לא עצרתם?
בוקסי: נכון, זה היה חג בדיוק, נכון, נכון.
רחלי: השבת.
בוקסי: אולי הם טיפלו במשהו אחר שקרה באותו זמן, לכי תדעי.
רחלי: אולי זה היה כפית ישרה מדי.
בוקסי: אולי. אני חושב שהם כל פעם מצליחים פשוט לטפל בקרייסס רטרואקטיבית, אז כאילו הם כל פעם מלכתחילה.
רחלי: הם בדיוק טיפלו בשואה.
בוקסי: בדיוק, והם צריכים למצוא איזה משהו אחר. הם יגידו אחר כך שהם עצרו איזה משהו בשביעי לאוקטובר, כן.
אריאל: אבל אורי גלר נגיד, אוקיי? הוא עדיין מופיע בכלל, כאילו…
בוקסי: כן, כן, הוא עדיין עושה…
אריאל: מה היה לו קריטי לעשות את הבלוף הזה עכשיו? כי אני מבין למה קוסם על במה רוצה לשקר לכולם שיש לו כוחות על, כי זה יותר מרשים. אבל פשוט להגיד, אה, משהו שקרה, זה אני עשיתי בקסם, ברור שאף אחד לא מאמין לזה. אתה חושב שהוא בעצמו חושב ככה?
רחלי: הוא עדיין קודם כל צריך לעשות יח"ץ, יש לו מוזיאון.
בוקסי: כן, הוא מותג, יש לו מוזיאון ביפו.
רחלי: כן, כן, מוזיאון אורי גלר, יש שם שלוש כפיות וצעיף.
בוקסי: כן, כן.
אריאל: חביבי, אם לא צברת לעצמך מספיק מוניטין עד עכשיו, זה שתקשקש איזה קשקוש.
בוקסי: אריאל.
אריאל: עכשיו, זה לא…
בוקסי: אריאל.
רחלי: זה לא לקשקש קשקוש, חביבי, זה לעצור את המתקפה האיראנית.
אריאל: אין בן אדם אחד ששומע את זה ואומר, אוקיי, אוקיי, כנראה שהוא רציני אורי גלר, הוא לא סתם. אני חשבתי שהוא סתם איזה קוסם שמכופף כפיות, אבל מה? הוא עצר את ה… אני חייב ללכת למוזיאון שלו.
בוקסי: אני זוכר את אורי גלר, בשנות ה-90 בדודו טופז, אומר לכל מדינת ישראל שהוא הולך לעצור להם את השעון. אתם זוכרים דבר כזה?
רחלי: כן, בטח.
בוקסי: הוא השתתף אצל דודו טופז, הוא אמר לכולם, 'חבר'ה, שבו על הטלוויזיה, תביאו שעון, אני אעצור לכולם את השעון.' לאף אחד לא נעצר השעון בבית.
רחלי: לא נכון, הוא אמר…
אריאל: אבל כולם יצאו מההרגשה שרק אצלם זה לא עבד.
רחלי: כן, כן.
אריאל: למה לי זה לא עובד? תראו, הוא מדבר עם אנשים והם אומרים שלהם זה כן עבד.
רחלי: כן, כן, זה מה שהוא אמר, הוא אמר, 'מתקשרים אליי מלא אנשים, שאומרים לי שהשעונים שלהם נעצרו'.
אריאל: אף אחד לא התקשר אליו.
בוקסי: כן, כן.
רחלי: אבל הוא אמר.
בוקסי: כן.
רחלי: אתה קורא לו שקרן?
אריאל: כן, דודו טופז, אני קורא לך שקרן. לא אכפת לי מכל האנשים שהרבצת להם וזה, אבל בסיפור הזה עם אורי גלר…
בוקסי: זה והחייזר. זה והחייזר, שני דברים יותר מדי.
אריאל: בדיוק. לא, החייזר זה היה מצחיק. אבל… לא, כי החייזר בסופו של דבר הוא כאילו, אוקיי, זה היה בלוף אובייסלי. כאילו תפסו אותו, אבל לבוא ולהגיד, 'התקשרו אליי אנשים', לך למצוץ מה.
בוקסי: כן.
רחלי: זהו, כי פעם, קוסמים היה גם את העניין הזה של אתה בא לראות קוסם, זה ערב שלם, זה מפואר, העוזרת שלו תמיד לובשת תילי תילים של שיפונים, וכאילו, יש הרגשה של אירוע.
בוקסי: כן.
רחלי: היום זה כאילו, אתה יודע, אתה רואה קוסם בטיקטוק, אתה רואה קוסמים עושים כאילו ליומולדת, וכאילו זה נראה עלוב כזה, אז כמה אפשר להחזיק את השקר הזה, שאתה כאילו באמת מכניס שתי טבעות אלומיניום אחת לתוך השנייה. אגב, זה לא מה שירגש אנשים, אגב.
בוקסי: כן.
רחלי: אני אף פעם לא הבנתי למה מהקסם הזה, הקוסמים תמיד מתלהבים. 'הכנסתי שתי טבעות אלומיניום אחת לתוך השנייה', אוקיי, למי זה עוזר?
אריאל: אני אגב, אם אני הייתי אורי גלר, אתם יודעים מה אני הייתי עושה? הייתי מופיע בדודו טופז והייתי עושה קסם, הייתי אומר, 'הנה, עכשיו אני עושה קסם שכל הגברים שצופים בי, קמים ונותנים סטירה לאישה שלהם'. ואז כל גבר שרואה את זה אומר, 'וואי, איזה כיף, אני יכול לתת סטירה לאשתי ולצאת מזה, להגיד, אה, זה אורי גלר גרם לי'. וגם הוא יוצא טוב, כי הוא אומר, 'הנה, אתם רואים? הקסם עבד'.
רחלי: כן, זה קרה.
אריאל: כל הבעלים קמו ונתנו סטירה לאישה שלהם.
רחלי: אה, זה רעיון טוב.
בוקסי: רעיון מצוין.
רחלי: אני אומרת, רק אם הוא כבר עושה, מסייע לצה"ל ולשב"כ וכל מיני עניינים בשביל לעזור לנו, אז שיעזור קצת בצפון.
בוקסי: לגמרי.
רחלי: שיעזור כאילו למילואימניקים, כאילו, אתה לא יכול לעשות קסם שיאסוף את הילדה של המילואימניק מהגן, כי הוא לא נמצא?
בוקסי: נכון.
רחלי: תעשה הוקוס פוקוס, שהילדה תהיה בבית.
בוקסי: נכון.
רחלי: הוקוס פוקוס שיהיו שניצלים. זה יעזור לנו.
בוקסי: נכון, נכון, נכון.
רחלי: עוזר לנו, לא. שני עיגולים מאלומיניום. הנה, תסתכלו, הם מתחברים.
בוקסי: הרסתי לכם את הכפיות בבית. הנה זה הקסם שלי. אין לכם יותר כפיות בבית.
רחלי: אין לכם עסק, אין לכם כסף ואין לכם כפיות.
בוקסי: בדיוק.
אריאל: מצחיק, אם זה באמת ככה הוא מנהל את התקיפה האיראנית.
רחלי: חיבר שתי טבעות מאלומיניום?
[צוחקים]
אריאל: זה בדיוק מה שהיה צריך. לא, אני חשבתי הוא כופף איזה כפית באיראן במפקדה שלו.
בוקסי: אה, אוקיי.
אריאל: שהפילה כוס קפה. והכוס קפה נשפך על המחשב.
בוקסי: יפה.
רחלי: כמו שמשהו עם הטורבינה שם, הוא הזיז…
אריאל: כן, כן. הפיל איזה כפית לתוך הטורבינה. זה עובד רק על כפיות, לא על חתיכות ברזל אחרות.
רחלי: אני מדמיינת את האיראנים. 'מה, זה מה קרה לשתי טבעות האלומיניום שלי?'
אריאל: 'הן היו מופרדות לגמרי קודם, מי עשה את זה?'
בוקסי: טוב, מבטלים את התקיפה, בסדר גמור.
אריאל: 'אנחנו לא יורים עליהם טיל עד שאנחנו לא פותרים את העניין הזה.'
רחלי: 'רגע, זה הקלף שבחרתי.'
אריאל: 'איך הקלף שבחרתי הגיע לכאן?'
רחלי: בתוך תפוז.
אריאל: 'היי, זה המספר שחשבתי עליו, מי כתב אותו פה?'
רחלי: תקשיבו, ככל שאני חושבת על זה יותר, קסמים זה באמת כל כך חסר תועלת.
[צוחקים]
רחלי: כאילו, באמת, יש לך אפשרות לעשות אחיזת עיניים ואשליות וכל מיני משחקים של תודעה. תעשה את זה על משהו שיעזור למישהו. אני לא יודעת, תעשה… תעשה לי את המיסים.
בוקסי: כן, לגמרי, לגמרי, לגמרי.
רחלי: תבוא, במקום שתעקם לי את הכפית, תשטוף כלים. תעשה הוקוס פוקוס, הכלים נקיים.
בוקסי: נכון.
רחלי: וככה גם יהיה קסם, גם אני אעריך אותך וגם הכלים היו שטופים.
בוקסי: נכון.
אריאל: לא, אבל תחשבי, נגיד, יש…
רחלי: לא, שתי טבעות אלומיניום.
אריאל: לא, אבל תחשבי, נגיד, יש איזה מרגלת של השב"כ, של המוסד, שצריכה עכשיו להיכנס, את יודעת, לאיזה פיר צר מדי, כדי להיכנס למחבוא של הטילים וזה. בא אורי גלר, חותך אותה לחצי.
רחלי: נכון.
אריאל: מכניס אותה בשני חצאים.
בוקסי: אנשים גם לא מבינים, מה זה, למה נכנס לפה רק טורסו?
אריאל: כן, ככה הוא הופך מרגלת אחת לשני מרגלים.
רחלי: ואז הם מנסים לדקור אותה בסכינים, אז הם מכניסים חרב לקופסא, אבל זה עובר דרכה, מכניסים חרב בצד השני, זה עובר דרכה. כן, חבר'ה, בואו נייעל את הקסמים האלה.
בוקסי: לגמרי.
אריאל: כן, ואז הם מתחילים להוציא מטפחות מהשרוול [צוחק] 'אוקיי, נחכה שהוא יסיים להוציא את המטפחות ואז נתקוף אותו. מה זה, המטפחת הזאת לא נגמרת.'
[צוחקים]
אריאל: קוסמים.
בוקסי: כן.
אריאל: איזה טוב שזה עבר מהעולם.
רחלי: כן.
אריאל: לא נהניתי מזה אף פעם.
בוקסי: אריאל, היום יש…
רחלי: עכשיו אנחנו מחכים לג'אגלרים.
בוקסי: עכשיו יש מנטליסטים, אוקיי?
רחלי: מנטליסטים זה חמוד. זה חמוד, זה חמוד מנטליסטים להגיד לי מה אני חושבת וזה, זה מרשים.
בוקסי: נכון.
רחלי: אבל, סליחה. שתי טבעות אלומיניום.
בוקסי: נכון, נכון.
רחלי: או, לחילופין, שלושה תפוחים באוויר.אני לא זקוקה לתפוחים האלה באוויר.
בוקסי: נכון.
רחלי: אני רוצה אותם על צלחת חתוכים לקוביות בתוך הפה שלי.
אריאל: כולנו יודעים שלהיות קוסם זה פשוט ללכת לזמיר טריקים. לשאול אותם 'מה יש? זה התקציב שלי'.
רחלי: נכון.
אריאל: אוקיי, אז זה הקסמים שאני עושה.
רחלי: כן.
אריאל: תודה.
רחלי: קוסמות זה קניות.
בוקסי: כן. טוב, אז אני אקנה את הקקי המזויף.
אריאל: כן.
בוקסי: זה בסדר גמור.
אריאל: זה הקוסם שיש לו רק קקי מזויף. ברוכים הבאים למופע שלי של קאקוס המדהים. אתם בוודאי חושבים שמדובר בקקי אמיתי.
רחלי: כן, הקסם זה שזה מזויף.
[צוחקים]
אריאל: אתם בטח תוהים למה יש גוש קקי.
רחלי: אוקיי, אוקיי, אוקיי, אוקיי, חבר'ה.
אריאל: או, סליחה, אני עומד להקיא. בלעע…
רחלי: זה קקי מזויף יצא לי מהפה. כי אין לי שום דבר אחר, חוץ מהקקי שקניתי בזמיר. [צוחקת] הוא חותך אישה לשתיים ויוצא פשוט קקי מזויף, זה כל מה שיש לו.
אריאל: האישה מתה, אבל תראו איזה קקי מצחיק. [צוחק]
בוקסי: זה מה שהכי הצחיק אותנו בפודקאסט הזה, הקקי המזויף מזמיר טריקים.
רחלי: אוקיי, נקסט. ועכשיו הגיע הזמן לפינה האהובה "אריאל שונא את הדעות שלכם בטוויטר".
[אריאל שונא את הדעות שלכם בטוויטר, ממש שונא]
אריאל: זה לא מהארץ, אוקיי? אבל זה מאמר שהתפרסם השבוע או שבוע שעבר ב"אטלנטיק". ואני ראיתי עליו בטוויטר, אז מבחינתי זה נחשב. והמאמר הזה שלא טרחתי אפילו לקרוא אותו, מרוב שהוא עצבן אותי ומרב שצפיתי מה יהיה כתוב בו.
בוקסי: נו.
אריאל: הכותרת של המאמר זה, Why do rich people love quiet? "The sound of gentrification is silence." ואתה יכול לדמיין מראש ושוב, הבנתי מה הסיפור מהציוצים מסביב, מהזה. הדיבור הוא ששוב, אנשים עשירים ופריבילגיים, לא אוהבים שעושים להם רעש ברחוב. כמובן שרעש ברחוב זה נקודת המפגש של האנשים העממיים שלא יודע, הם בטח מדמיינים את הזקנים שמשחקים שש בש ברחוב, ואת יודעת, את כל הסרטים האלה שאת רואה על השכונות הלטיניות שכולם הולכים וצועקים ברחוב, והוא מדבר עם המוכר אבטיחים.
רחלי: ורוקדים סלסה בעיקר.
אריאל: בדיוק, כן. אבל העשירים הלבנים, הם רוצים שקט כדי שהם יוכלו לקרוא ספרים.
בוקסי: סליחה, מישהו צריך לישון את השלאף שטונדה הזה, אריאל, בצהריים.
רחלי: כן.
אריאל: סורי, חבר'ה, שקט זה לא עניין מעמדי, שקט זה טוב.
רחלי: אתה אומר את זה, כי אתה אשכנזי.
אריאל: לא.
רחלי: אם היית עכשיו מזרחי, אז היית אומר לי שהדבר שאתה הכי אוהב לעשות, זה קריוקי בשתיים בלילה.
בוקסי: חפלות, חפלות עם החבר'ה.
רחלי: ואני רוצה להגיד לך גם שאני רואה, אני רואה "האח הגדול" מדי פעם.
אריאל: כן.
רחלי: ותמיד יש את אלה שבאמת לא אוהבים את השקט, שהם, כל פעם שהם רואים את הדיירים, כאילו, יושבים בכיף, בכיף שלהם, כאילו, במרפסת ומדברים בנחת, הם ישר באים כזה, 'הלילה, לילה, לילה, יאללה, חבר'ה, מה אתם כל כך מדוכאים? יושבים, מדברים, כאילו, אתם זקנות, יאללה, בואו נרקוד'. הם באמת כועסים, עצובים ומאוכזבים לגלות שאנשים שותקים ארבע שניות והם באים להפריע. וכאילו, הם באמת אומרים, כשיש שקט זה ממש מציק להם. הם מרגישים בדידות ופחד ומוות וכאילו מבחינתם, עכשיו הם מתים. 'ודי, מה עם המוות הזה? אנחנו חיים, בוא נחיה.' נה, נה, נה, נה.
אריאל: זה בגלל שזה אנשים שלא מסוגלים…
רחלי: סליחה על החיקוי הסטראוטיפי הזה.
אריאל: כן, יצאת מאוד גזענית.
בוקסי: מאוד גזענית, כן.
רחלי: אבל הם תמיד עושים את הקול הזה, מה אני אעשה?
בוקסי: יצאת הכי גזענית פה, כן.
רחלי: אני עכשיו חיקיתי את לירון מהאח הגדול.
בוקסי: לא משנה.
רחלי: חיקיתי אדם ספציפי.
בוקסי: מה שתגידי.
רחלי: לא את המזרחים.
בוקסי: אוקיי.
רחלי: יש לה קול כזה, מה אני יכולה לעשות?
בוקסי: אשתך יצאה הכי גזענית פה, ביי פאר, בפרק הזה.
אריאל: בסדר, בגלל זה התחתנתי איתה.
בוקסי: נכון. היא לא מודעת אפילו לגזענות שלה, כן, אוקיי.
רחלי: אני מחקה אישה ספציפית.
בוקסי: בסדר, רחלי.
אריאל: רחלי, בוקסי, שהפעם האחרונה שהוא פגש מזרחי, הייתה לפני 20 שנה, אומר לך שיצאת גזענית, בסדר? אז בבקשה להפסיק.
רחלי: מה הסלטיקס זכו בפעם האחרונה?
בוקסי: כן.
אריאל: בוקסי מעריץ אנשים שחורים שמשחקים כדורסל, אוקיי?
בוקסי: אני לא מבדיל.
אריאל: הוא כמו הלבנים מגט אאוט.
בוקסי: כן, זה שחור ולבן, אני לא מבדיל בין ה… אני לא יודע, אין לי באמצע. אני רק יודע זה או זה.
אריאל: הוא חושב שאובמה היה נשיא טוב, אוקיי?
בוקסי: נכון. הוא היה נשיא טוב, הוא גם משחק כדורסל. כן. נכון.
אריאל: הסדרה האהובה עליו זאת "הסמויה", אוקיי?
רחלי: חזרה הפינה.
בוקסי: כן, כן. יכול להיות, יכול להיות שהם גם קראו את המאמר ב"אטלנטיק", ובגלל זה הם כל כך כועסים, רחלי. לכי תדעי, את סתם יוצאת עם סטיגמות.
אריאל: נכון.
רחלי: אני אומרת על סמך "האח הגדול".
בוקסי: כן.
רחלי: אני לא מכירה מזרחים להוציא את מזרחי "האח הגדול".
בוקסי: כן, כן.
רחלי: כשאני רוצה לראות מה חושבים המזרחים בארצנו…
בוקסי: אין ספק שזה…
רחלי: אני הולכת לראות "האח הגדול".
בוקסי: אין ספק ש"האח הגדול" זה מיקרוקוסמוס למדינת ישראל.
רחלי: זה חוות נמלים מזרחית.
אריאל: אני פשוט אומר שמי שלא מסוגל להתמודד עם שקט, זה מישהו שלא מסוגל להישאר במחשבות של עצמו.
בוקסי: נכון.
אריאל: כי כרגע אין לו כאלה מחשבות. והוא צריך גירוי חיצוני, כדי שהמוח שלו לא יכבה ויעבור לשומר מסך כאילו.
רחלי: אז אתה אומר שזה עניין אינטלקטואלי, האהבה לשקט?
אריאל: כן.
רחלי: ושהקורלציה שלו עם מעמד היא נסיבתית.
אריאל: אני חושב שאם יש לך בעיה עם שקט, אז אתה צריך להתמודד עם זה שאתה לא מסוגל להתמודד עם שקט. לא לנזוף באנשים אחרים שהם לא רועשים מספיק ולעשות להם רעש.
רחלי: כאילו כי המרחב הציבורי צריך להיות ניטרלי, ואתה תחליט אחר כך לתוך הניטרליות הזאת אם אתה מכניס שקט או רעש, אבל הבסיס צריך להיות שקט.
בוקסי: וואי.
אריאל: כמו כן, יש אוזניות בימינו.
בוקסי: אני חייב לומר שאני כל כך מזדהה עם הקטע של השקט. כל כך, כל כך חסר לי שקט.
אריאל: וואו. כאילו, שמע, אנחנו גרים גם, אני ורחלי ספציפית גרים ליד בית ספר.
בוקסי: כן.
אריאל: ואתה יודע, בלב תל אביב, שבאמת מכל פינה יש לך אתרי בנייה, ואם זה היה מזרחים עם דרבוקות, אולי הייתי אומר בסדר.
[צוחקים]
בוקסי: אז אני מאוד סובל מרעש, אני מזדהה עם כל הדבר הזה.
רחלי: כן, אנחנו לא עומדים ברעש, אבל גם כשזה רעש, אשכנזי. שוב, אנחנו לא… זה שיש אתרי…
אריאל: אם הגבעטרון יבואו ויתחילו לנגן ליד הבית שלי, אני לא אעדיף את זה. אני אגיד גם להם, תסתמו.
רחלי: ים השיבולים שמסביב. הנה, עשיתי את הגבעטרון, גם מזרחים. אני לא גזענית.
בוקסי: כן, אין ספק.
רחלי: על גליו לשוט יצא הרוח.
בוקסי: אין ספק, רחלי, אין ספק שזו בעיה.
רחלי: אני יוצאת מגדרי כבר לא להיות גזענית.
בוקסי: זו בעיה אינהרנטית אצלך, אין ספק. כן, בוא נמשיך.
אריאל: אה אני רואה שארץ נהדרת, מתקשרים אלייך.
[צוחקים]
רחלי: טוב, תודה רבה לאריאל. ולפני סיום, נגלה מי הגולשום שזכום שנקדיש לום שור בתוכנית, פינת השיר.
[פינת השיר, פינת השיר, פינת השיר, כן כן!]
רחלי: בשבוע שעבר שאלנו אתכם, מה בני גנץ יעשה עכשיו עם כל הזמן הפנוי שלו, אחרי שהוא פרש מהממשלה? קיבלנו מכם המון תשובות. אנה לוסקוטוב כתבה לנו שעכשיו בני גנץ יעשה את הדבר הכי הגיוני ומתבקש, שזה לעבור לתל אביב ולהפוך למשפיענית אינסטגרם, יוצר תוכן על לייפסטייל ווולנס, ויעשה שיתופי פעולה עם טייצים לפילאטיס מכשירים, וישתה עם מאצ'ה עם קוד קופון וילמד אותנו למה תואר ראשון זה לא שימושי ואיך טיפולי NLP ירפאו את הטראומה שמדינת ישראל לא טורחת לטפל בה.
בוקסי: וואו, הלוואי, הלוואי.
רחלי: איתי סלזר כתב שגנץ יתחיל אימוני מכון כושר אינטנסיביים, אבל יכשל גם בזה ויהפוך למכוער, ואז רפרף ירביץ לו כי צריך לטפל במכוערים.
בוקסי: נכון.
רחלי: ג'סי מרד השתמשה בגימטריה כדי למצוא את התשובה. אז גנץ זה 205 בגימטריה, ומה עוד שווה 205? אבולעפיה, אבן בנעל, אוהב הפועל, אחמד טיבי יהיה מלך, בולבול טעים, וכמובן בולדוג בונה סוכה. כלומר, בני גנץ עכשיו יבלה את זמנו בשילוב של כל הפעולות האלו בזמן שיש לו אבן בנעל.
בוקסי: וואו.
רחלי: וארי סינקלר כתב שבני גנץ פשוט יקרא עיתונים וישתה קפה בכיף שלו.
בוקסי: נחמד.
אריאל: טוב.
רחלי: אבל המנצחום שלנו הום… תומר נדיב.
בוקסי: וואו.
רחלי: שהציע שבתקופת הפרישה שלו, גנץ יעבור בין כל החירשים במדינה ויספר להם שהפודקאסט "הפעם הגזמתם" מונגש ומתומלל להם באתר פודטקסט. כי אין להם דרך אחרת לדעת את זה.
בוקסי: כל הכבוד.
רחלי: צריך שמישהו יעבור מדלת לדלת. רעיון מצוין.
בוקסי: נכון.
רחלי: שימוש מעולה בזמן הפנוי שלך, בני.
אריאל: איזו הצעה נדיבה.
בוקסי: נכון.
רחלי: כן. השם תומר נדיב גם זה שם מעולה לחריזה, אבל המניאק כזה ביקש שאת השיר אני אקדיש משום מה לחבר שלו, אביתר וייסרט.
בוקסי: מה?
אריאל: מה, איזה שמוק.
בוקסי: כן, וואו.
רחלי: אז בלית ברירה, השיר הזה הוא על אביתר וייסרט. והנה השיר:
אביתר וייסרט, חבר של תומר נדיב.
הוא בחור ממש אדיב,
הוא אוהב לאכול אנדיב,
והחבר הכי טוב שלו הוא תומר נדיב.
בוקסי: וואו, איזה שיר.
אריאל: יפה, חברות כזאת אמיצה.
רחלי: היא אמיצה מאוד. רוצים גם אתם לקבל מאיתנו שיר מיוחד? אז השבוע אתם צריכים לענות לנו על שאלה חדשה. באילו עוד אירועים בהיסטוריה של מדינת ישראל התערב אורי גלר? והציל או שינה את המצב, עשה איזושהי פעולת התערבות.
אריאל: או הרס.
רחלי: כן.
אריאל: אולי הוא הרס גם, אני לא יודע יותר.
רחלי: איפה הוא השפיע על חיינו במהלך ההיסטוריה? את התשובה שילחו לנו בוואטסאפ למספר 054-8070-935,
אריאל: [צוחק] אני לא יודע איך לסדר את זה.
רחלי: אתה לא צריך לסדר את זה, אנחנו בשורה האחרונה, אני רק צריכה שקט.
אריאל: כן, אוקיי.
רחלי: בתוספת השם המלא שלכם, או שתכתבו את התשובה בתגובה לפוסט שלנו בקבוצת הפייסבוק, והגולשום עם התשובה הטובה ביותר, יזכום שנקדיש להם שיר בפרק הבא. הנה השיר של המספר, שתזכרו.
[אפס חמש ארבע שמונה, אפס שבע אפס תשע שלוש חמש, או יה!]
רחלי: סיימנו להיום, הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של "הפעם הגזמתם" לעוד פעולות ופרסים. ואם אתם חירשים, חכו שבני גנץ יעבור ויספר לכם על אתר פודטקסט, ששם כל הפרקים שלנו מתומללים ומונגשים.
אז תודה רבה לאריאל ויסמן, ולבוקסי, ולגל גוטר העורך, ולדיויד סוקנר, הטכנאי באולפן.
אנחנו נהיה כאן בשבוע הבא, באותו יום, באותה שעה, יאללה ביי!
אריאל: או יה!
בוקסי: בוסטון! בוסטון! בוסטון! בוסטון!
[הפעם הגזמתם, זה הקסם בכל פעם מחדש, אריאל, רחלי ובוקסי מביאים אור בכל פשפש]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Commentaires