לאורך חיי, חוויתי כמה רגעים שבהם ראיתי דברים שאנשים אחרים לא ראו. כלומר, שאף אחד לא ראה. החוויה הזו שלחה אותי למסע להבין את שורשי השגעון בתוכי ובעולם. הלכתי, קראתי ספרים, טיפלתי במאות אנשים, ועכשיו אני מוכן להתחיל ולתת את התשובה האישית שלי לשאלה - מדוע ואיך אנשים משתגעים? ובפרק הראשון אספר על הדרך שעברתי. פרק אישי, פיילוט, הקדמה להכל.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 29/10/2024.
איתי המרואיין: אתה יודע, אמ… כשעשיתי את המחקר לפודקאסט הזה, הלכתי וראיתי כל מיני יוטיובים, ואחד מהיוטיובים שראיתי, אם אמר שיש כל מיני סוגים של פודקאסטים שאפשר לעשות, ואחד מהם זה… פודקאסט שאתה עושה רק עם עצמך.
ההמלצה של מי שעשתה את הוידאו הזה, הייתה להתייחס לזה כאילו אתה נמצא בראיון, כאילו מישהו שואל אותך כל מיני שאלות, ואתה עונה עליהם. כל הזמן צריך לדמיין את עצמך במין סיטואציה כזו, של ראיון, אבל אז היא סייגה את עצמה, ואמרה, שזה לא באמת ראיון, אתה לא באמת צריך לשאול את השאלות האלו ואז לענות, ומי שעושה כזה דבר - אז כאילו זה צריך כאילו לקרוא לפסיכיאטר, ואולי לשים אותו באשפוז. וחשבתי לעצמי : "ואללה, בוא'נה, זה בדיוק מה שמתאים לי". כן.
איתי המראיין: אז בוא תספר קצת על הפודקאסט הזה, מה אתה… רוצה לעשות בו?
איתי המרואיין: אמ… אני בעצם רוצה לקחת את הרעיון הזה, של פסיכוזה, של שיגעון, של טירוף, אי שפיות… כל המילים האלו. אני רוצה לקחת את הרעיון הזה, ולעשות לו דה-מיסטיפיקציה. לקחת ולהפוך אותו ממשהו שנשמע סופר לא קשור, סופר מוזר, שזה חלק גם אני חושב מהמהות של הדבר הזה, ולעשות אותו למשהו שהוא קצת יותר מוכר, משהו שהוא קצת יותר יומיומי, משהו שהוא קצת יותר… פשוט - כזה חלק מהחיים. כמו שיש לנו כל מיני תופעות אחרות, חלקן ממש מזעזעות, אבל עדיין מובנות ברמה מסוימת - אמ… כמו עוני, או כעס, או שמחה, או הורות. או… כל מיני חוויות כאלו, אז אני רוצה לקחת את ה… רעיון הזה של בוא נקרא לזה בינתיים פסיכוזה, או שיגעון באמת, ולהפוך את זה ל-עוד אחד מסדרה של דברים, שאנחנו יודעים שמתקיימים בתוך ה… ספֵירה הזאת של חוויות אנושיות.
איתי המראיין: אמ… אוקיי. אז תספר קצת… זה נשמע מאוד מעניין. תספר קצת, מאיפה הגיע לך הרעיון, לעשות את הפודקאסט הזה?
איתי המרואיין: אמ… טוב, האמת היא שזה סיפור שרוב האנשים בעצם יבינו, אני חושב. אני לפני שנה בערך, אני הפסקתי את העבודה שלי, בארגון שנקרא "דיאלוג פתוח ישראל", ו… חיפשתי מה לעשות עם עצמי. זה היה בערך במאי 2023, ו… אמרתי לעצמי: טוב, אני כבר שנים… בעצם… כמעט מאז שאני בן 19 או 18, אני עוד מעט אספר מה הסיפור עם זה, אבל… כבר מהנערות שלי, אני רוצה לכתוב ספר, שעושה בדיוק את זה. אז ישבתי וכתבתי ספר… במשך ארבעה חודשים, ישבתי וכתבתי ספר. כתבתי את רוב הפרקים, גם חיברתי את זה לכל מיני דברים, דברים שקרו, כזה, בתרבות, שירים, טקסטים, טקסטים פילוסופיים, כל מיני דברים אקטואליים וזה… ועשיתי את כל הדבר הזה, עד בערך באמת אוקטובר, ואז פרצה המלחמה. כשהמלחמה פרצה, אז בהתחלה… אני והמשפחה שלי הלכנו, ו… עברנו לגור לקצת, אצל המשפחה בצפון. עכשיו זה נראה מופרע. אבל עברנו, ואני אחרי איזה יום-יומיים, היה לי קוצים בתחת, ולא יכלתי להישאר שם, יחד עם אשתי והבת שלי, ונסעתי למלונות ים המלח. ושמה עבדתי במשך שבוע, עם ה… מפונים מבארי. ואז חזרנו… חזרתי, כלומר, ו… המלחמה הלכה והתפתחה וגדלה. אנחנו זזנו בין כמה מקומות, וסוג של היינו נוודים, עם ילדה קטנה. וכל החיים שלי היו… לגמרי מפורקים, לא היה שום איזה מין שדרה, שום שלדה, שיכולה להחזיק את הדבר הזה. זה היה מצב של הישרדות, כמו שזה היה… עבור הרבה אנשים, אני לא מרגיש מיוחד בשום צורה שהיא. ובעצם… התגלגלנו ככה במשך כמה חודשים, ואז חזרנו הביתה. והתמודדנו עם כל הקושי הזה, כאן. כאן, ב… זה היה אז בגבעתיים… גבעתיים, תל אביב. ו… קצת אחרי שחזרנו, וקצת התאקלמנו, אז… אח שלי, בעצם, נפצע בעזה. נפצע קשה. וברוך השם, הוא… בסדר גמור עכשיו. ובעצם… החיים שלי לגמרי התהפכו שוב. ו… הייתי שמה, יחד איתו, בבית החולים, ואני מרגיש שהזיכרונות האלו הן יותר שלו, מאשר שלי, מן הסתם. אז אני לא כל כך שמח, ולא כל כך רוצה לפתח את זה, ולא כל כך רוצה לפתוח את הרעיון הזה, את העניין הזה. אבל… [פאוזה] אבל כן, זה היה גם… משהו שתפס אותי לעוד… לעוד כמה חודשים, בעצם חצי שנה בערך. ו… בכל הזמן הזה, כל הזמן חשבתי על הספר הזה שכתבתי - חשבתי אולי שאני אגייס כסף, ואז אני אוציא אותו לאור, ראיתי כל מיני אנשים אחרים עושים את זה, נורא התלבטתי. איך לעשות את זה, וזה… וגם כל הזמן ניקר בי העניין הזה, שאני לא יודע אם זה ספר טוב מספיק, אני לא יודע אם זה דבר טוב מספיק, אני לא יודע אם זה יעניין אנשים… טוב, אולי אני מברבר, אבל בגדול - [פאוזה] פשוט רציתי לעשות משהו עם הספר הזה. רציתי לעשות משהו עם הרעיונות האלה. ואז חשבתי לעצמי: "אוקיי, אני פשוט… אני אעשה פודקאסט, אני אעשה פודקאסט על הדבר הזה…"
זה עדיין דבר שהוא משמעותי, זה יכול לעזור לכל מיני אנשים, בין אם זה אנשים שהם בני משפחה של מישהו שחווה פסיכוזה, או אנשים שחוו פסיכוזה בעצמם, או אנשי טיפול, נשות טיפול, כאילו, כל מיני אנשים יכולים לקבל איזושהי פרספקטיבה מהדבר הזה. אז אמרתי: "אני לא יכול פשוט לזרוק את זה. אני לא יכול לאפסן את זה בבוידם, עד שזה יעלה אבק. עד שזה כבר לא יהיה… לא יהיה לי חשק בכלל לעסוק בזה." אה… אז בעצם, זהו זה. ביקשתי ממישהו מיקרופון, להשאיל מיקרופון, וזהו זה, הנה אני כאן.
איתי המראיין: אמ. אוקיי. אז אתה רוצה אולי לספר קצת… מה הקשר שלך לנושא הזה של שיגעון?
איתי המרואיין: כן, בטח. בעצם אני… אני כבר… בערך 11 שנה… יותר, יותר. אולי 20 שנה כבר, אני מתעסק בנושא הזה של פסיכוזה. עשיתי את זה… גם עבדתי בשיקום, במשך… 7 שנים, ועשיתי שם את כל התפקידים האפשריים, מכזה מדריך, עד מנהל מסגרת. וגם הייתי יושב ראש של ה… הסניף הישראלי של "האיגוד הבינלאומי לגישות חברתיות לפסיכוזה"… "הגישות החברתיות והפסיכולוגיות ל… לפסיכוזה". ועסקתי ב"דיאלוג פתוח" שזו גישה שהרבה פעמים עובדים איתה, עם אנשים שנמצאים, או נמצאו, במצבים שמכונים מצבים פסיכוטיים. וזה כל חיי קצת, כאילו זה גם הקריירה שלי, אבל זה גם, אולי הדבר שהכי מעניין אותי, או הכי עניין אותי עד הנקודה הזאת. אמ… והמקור של כל הדבר הזה, זה בעצם החיים האישיים שלי.
אני חוויתי את זה כמה פעמים בחיים שלי.
הייתי בפעם הראשונה, זה בא בדמותם של כל מיני מעין חיזיונות פתאומיים כאלו, שפשוט מין… הייתי למשל אוחז בסכין כשחתכתי לעצמי אוכל, ופתאום היה לי… פשוט מין חזיון כזה של עצמי לוקח את זה ו… תוקע את הסכין הזה, בתוך הבטן שלי. והיו לי… רגעים שבהם… כן, הייתי רואה את עצמי… אמ… הייתי רואה את עצמי מת. וגם היו לי כל מיני רגעים כאלו, של… של מעין קולות, ש… הרגשתי שיש… זה לא בדיוק קיבל את הצורה הממשית השלמה של קול, אבל, כן הרגשתי שחלק בי, סוחב אותי… לפגוע בעצמי, לפגוע באחרים… לעשות משהו מאוד מתפרץ, ואלים. לא עשיתי שום דבר כזה, אבל הרגשתי שזה היה חלק מאוד גדול ממני.
עכשיו, תמיד כשאני מדבר על הדברים האלו, זה לא היה הפעם היחידה שזה קרה לי, אבל… זה קרה לי פעם נוספת, בשלב יותר מאוחר של החיים שלי. בזמן של פרידה קשה מאוד, מבת זוג, ואז זה לבש צורה אחרת. אבל… בכל מקרה, אני תמיד מרגיש שכשמספרים, דברים כאלו, אם מתרכזים בחוויה הרגעית, עצמה, אז… מאבדים הרבה מאוד מ… היכולת להבין, כי כאירוע מבודד, הדבר הזה הוא באמת סתום מאוד. זאת אומרת אין לך שום פרספקטיבה לתוך הדבר הזה, זה פשוט נשאר איזשהו דבר אקצנטרי, דבר ביזארי, דבר יוצא דופן, ו… וזהו זה. אמ… אז קצת, כאילו, גם על ה… פעם השנייה שהדבר הזה קרה לי: הייתי בירושלים, נפרדתי מ… הייתי בתהליך כאילו, או יותר נכון הייתי ממש בהתחלה של הלהבין, שאני צריך לפרק את הזוגיות הזאת. ו… התחלתי לראות כל מיני מין… יצורים כאלו, מין שדים כאלו, איפשהו שלא הייתי מסתכל, פתאום הייתי… רואה בזווית עין איזה מין יצור רץ, כמו מין שדים כאלו… זה היה קצת מפחיד, מאוד מאוד ידעתי שזה לא דברים אמיתיים, ידעתי גם, ממה זה נגרם. הייתי במקום הרבה יותר… מתקדם, בהבנה שלי, של… מה קורה לי. וידעתי שהדבר הזה בעצם מאותת לי, שאני נמצא בסיטואציית חיים שאני חייב להיחלץ ממנה, אני צריך… להיות במקום אחר, אני חייב להפסיק את הזוגיות, לחתוך את זה. אז, הייתי במקום אחר, ועדיין, זה היה… כאילו, אני לא רוצה לקחת גם… אני לא רוצה להגיד את זה כאילו זה לא היה שום דבר מפחיד, אבל עדיין, כאילו, זה היה דבר. כן.
איתי המראיין: תשמע… קודם כל, זה נשמע… מפחיד בטירוף. אתה סיפרת לי קודם, זאת אומרת, אני יודע, שאתה גם… גם אף פעם לא לקחת כדורים, ואף פעם לא עברת אשפוז. אז אתה יכול אולי לספר קצת, כזה, גם על זה?
איתי המרואיין: כן. אז בעצם, אני תמיד מרגיש שהעניינים האלו, זה שלא עברתי אשפוז ולא לקחתי כדורים, לא בפעם הראשונה, ולא בפעם השנייה, שחוויתי את הדברים האלו. אמ… אז אני קצת מרגיש, כאילו, שזה, כזה, לוקח מה… מהמוניטין שלי, כאילו זה הופך אותי לאדם בעל ניסיון חיים… שהוא פחות נחשב. ובאמת, כאילו, בתוך ההיררכיה המעוותת ההפוכה של ה… עולם בריאות הנפש, אני באמת קצת פחות נחשב. וגם, ככה הרבה יותר אנשים מטילים ספק, בזה שמה שעברתי הוא… משהו שראוי בכלל להיחשב, בתוך הקטגוריה הזאת של פסיכוזה. זה תמיד כל כך מעוות, כי מצד אחד, אני לא אוהב לשים את זה בפרונט, אני לא אוהב לדבר על זה, אני לא אוהב להפוך את זה לכרטיס הביקור שלי, אבל מצד שני, זה כן היה דבר, זה כן חלק מהחיים שלי. אבל כן - לא לקחתי כדורים, ולא הייתי באשפוז. הסיבה לדברים האלו, זה זה שאני גדלתי בסביבה שבה עולם בריאות הנפש, הפסיכיאטריה המיינסטרימית, אשפוזים… זה היו דברים מוכרים. בגלל בני המשפחה שלי, שאני לא רוצה לפרט יותר, אני לא רוצה להיכנס לזה יותר, אבל… כן, זה היה דבר שהיה… מאוד חלק מהמשפחה שלי. אמ… ו… וידעתי, ידעתי… ידעתי, והייתי בחרדה מאוד מאוד גדולה, שגם אני אתאשפז, שגם אני… שייאלצו אותי לקחת כדורים, אז שמרתי על המון המון המון דברים בסוד. לא סיפרתי לאף אחד כמעט, מה עובר עלי. אמ… אני זוכר שאפילו פסיכואנליטיקאי אחד, שסיפרתי לו על זה קצת, פסיכואנליטיקאי מהסוג השותק והמהנהן. היום, כשאני כבר עובד סוציאלי הרבה שנים, אני… אני, אני מבין כמה שמצד אחד אני… אני כאילו, לא מנוי על התפיסה הזאת, אני לא אוחז בתפיסה הזאת, שבה הוא נקט, כמטפל. אבל כן, זה כאילו, איפשר לי לשפוך הרבה דברים, אז כאילו, לא סיפרתי, אבל אני חושב שגם לו - מאוד צנזרתי את עצמי. ומאוד סיפרתי דברים מסוימים, ולא סיפרתי דברים אחרים. אז אמ… כן, כאילו, פשוט לא סיפרתי שום דבר, וככה, כאילו, גם סחבתי את הדברים, בצורה מאוד… בודדה. לא יכולתי לקבל עזרה, ו… כאילו… אני חושב שזה גם מאוד מאוד החמיר אצלי, את המצב. אני לא חושב שהחשש שלי, שהפחד שלי, היה לא מבוסס. גם בדיעבד, אני חושב שכנראה שעשיתי את הדבר הנכון, עבור עצמי. לא שאני ממליץ על זה למישהו, אבל כאילו… עבור עצמי זה היה הדבר הנכון. ו… ויחד עם זאת, כאילו, היה לזה גם צד שבו… הדבר הזה פגע בי. והחמיר, כנראה גם את ה… את הפסיכוזה שבה הייתי, ואת ה… הקושי, את הכאב, את הייסורים שבהם הייתי. כן, אין לי שום ספק שהיה לזה אפקט מאוד מאוד שלילי עליי. אבל. זה הדבר שעשיתי. ועברתי את האפיזודות האלו, לפעמים כאילו, היו די ארוכות, ו… ועברתי אותם, והמשכתי הלאה בחיים שלי. חלק מהעניין, כאילו, גם בגלל שזה לא… בתוך הזיכרון שלי, זה לא צבוע בצורה המסוימת הזאת, אז כאילו, קצת יכלתי גם, יותר… להניח את זה בצד גם, יותר, כאילו, לשכוח מזה… וגם באמת לשכוח מזה! כאילו אני מרגיש שיותר קשה לי לגשת אל הזיכרון הזה, יותר קשה לי לגעת בו. אולי זה קשור לזה שזה היה סוג של טראומה, בפני עצמו, וגם מוזן, מתודלק, מטראומות. אבל אולי גם זה… בגלל שלא עברתי את האירועים המאוד מאוד מובחנים האלו, שאפשר למצב על ציר הזמן של החיים שלי. אני יודע שיש אנשים אחרים שעברו את הדברים האלו, אני לא חושב שהם… הם אי פעם יוכלו להגיד לעצמם, או לאנשים אחרים, שאפשר לשים את הדבר הזה בצד ממש. על כל פנים, כן, זה מה שזה היה.
איתי המראיין: אמ… כשאני מקשיב לך, אז אני… בעצם אני כזה, שואל את עצמי: אוקיי סיפרת קצת על הדבר הזה, אבל מה זה בעצם פסיכוזה בעיניך? כאילו אתה הולך לדבר על פסיכוזה ומה שזה, אז מה זה? נשאר… נשאר איזה סימן שאלה, על מהי ההגדרה של הדבר הזה.
איתי המרואיין: זה שאלה… עם מורכבות מאוד גדולה. אני… אוהב להשאיר את ה… את השאלה הזאת, כאילו, עומדת וקיימת. או - עם איזושהי רמה מסוימת של עמימות. כי… כל הגדרה שאתה לא נותן לפסיכוזה, היא באמת, תמיד… תמיד משהו מתחמק ויוצא החוצה. אם אתה מגדיר את זה על בסיס החוויה - כלומר סוג מסוים של חוויה - אז פתאום אתה מוצא שיש כל מיני סוגים של חוויות, שלא מוגדרים כך כפסיכוזה. אם אתה מגדיר את זה לפי ה… כדבר שהוא יוצא דופן מבחינה חברתית, בעיני החברה, שהוא יוצא מהנורמה בכל מיני מובנים, כלומר מבחינת הדברים הנראים, מבחינת ההתנהגות - אז אתה מוצא שיש כל מיני דברים, שגם אז - יוצאים מההגדרה, ונכנסים אל ההגדרה, וכאילו ז… הכל יו… נמצא באיזשהו מקום, במקום קצת עמום, ומבלבל, ובעיניי טוב להשאיר את זה, באיזושהי רמה, בצורה הזאת. אבל כמעין הגדרה כללית, כאילו, לדבר הזה, הייתי אומר, שפסיכוזה זה איזושהי צורה של חוויה. [משתעל חזק] איזושהי צורה של חוויה… סלח לי שנייה, אני אשתה מים. איזושהי צורה של חוויה, שהיא… שמבדילה אותך מהשדה הכללי, של משמעויות ורעיונות, אז זה משהו שלוקח אותך, והוא מפריד אותך, הוא מבדל אותך מהעולם. אממ… חלק ממה שאני, כאילו, כשאני הסתכלתי על העולם, למשל, אז… אז ראיתי את האנשים כמתים. זאת אומרת ידעתי שהם באיזשהו מובן חיים, אבל, הסתכלתי עליהם, והם היו נראים לי לגמרי כמו מין מכונות כאלו, או כמו מין זומבים כאלו, הכל היה נראה לי מת, למרות שהוא היה חי. ולא ראיתי שמישהו אחר, מסתכל על זה באמת באמת באותה צורה כמוני. אני חושב שזה הגדרה… בעייתית. כמו שאני אומר, כל הגדרה שאתה תשים על הדבר הזה היא תהיה בעייתית, זה חלק מהמהות של הדבר הזה. אבל משהו בזה שיש כאן חוויה שהיא מוזרה, שהיא שונה, שהיא מבדילה אותך מהשאר. לפעמים זה מאוד מאוד חושי כמו שזה היה אצלי, בלראות דברים שאנשים אחרים לא רואים, או לשמוע קולות שאנשים אחרים לא שומעים. אבל לפעמים זה כזה, אתה חושב משהו שאנשים אחרים לא… לא חושבים שהוא נכון, אבל בצורה מאוד… שבאמת מבדילה אותך מכולם. כי יש אנשים שחושבים כל מיני דברים שהם די קיצוניים נגיד, או שהם די מוזרים, אבל יש מלא אנשים סביבם שחושבים את אותו דבר. אמ… אז יש משהו במוזרות הזאת. כאילו, לפחות אפשר להתחיל עם ההגדרה הזאת, ואחר כך לשחק איתה - לקחת אותה, לראות באיזה מקומות היא נדפקת, באיזה מקומות היא לא עובדת, באיזה מקומות אפשר לתקן אותה. אז כל הדברים האלו, אני מציע את זה, כאיזה מין נקודת התחלה, לעניין הזה.
איתי המראיין: אוקיי. אני חושב שבאמת אנחנו יכולים להתחיל עם ה… רעיון הזה, עם הדבר הזה. ואתה סיפרת, בעצם, על המסע שלך, עברת את כל הדברים האלו, אבל איכשהו הגעת למקום… בוא נאמר יחסית, בריא, אז כאילו, אולי תוכל לספר איך יצאת מזה? כלומר מה היה שם שעזר לך? או… או שתמך בך, בתהליך הזה? כי אתה מספר שהיית לבד, אז בכל זאת אולי איזשהו משהו שעזר?
איתי המרואיין: בעצם… הדבר שהייתי אומר שהכי עזר לי, זה היה ספר שקראתי. קראתי הרבה ספרים, הייתי מין תולעת ספרים כזאת, הייתי הולך לספרייה העירונית ברעננה. אמ… כן, אני מרים כאן, כאילו, בטירוף, לספרייה העירונית, ובאופן כללי, לספריות, ולספרניות, אמ… כי הם סופר עזרו לי, בתהליך שאני עברתי. אבל אני פשוט הייתי הולך לספרייה, בגלל שלא הייתי… לא כל כך אהבתי… לא הייתי בקשר עם אף בן אדם, הייתי… טיפוס נורא נורא, נורא מופנם, מאוד מאוד מתבודד, זה הייתי רק אני ועצמי כזה. כזה, בחדר שלי, בפיג'מה, קצת כמו מה שאני… כמו שאני עכשיו. אז, כאילו, הייתי הולך הרבה, באמת, ל… לספרייה, והייתי קורא הרבה ספרים. בהתחלה קראתי הרבה ספרות, מדע בדיוני, פנטזיה, דברים קלאסיים, כאילו, של חנונים בניינטיז… ו… ובאיזשהו נקודה, כשהרגשתי שיש דחיפות יותר גדולה, שאני אנסה… שאני אבין, כאילו, מה קורה לי, מה לעזאזל עובר עליי - אז התחלתי לקרוא ספרי פילוסופיה ופסיכולוגיה. ופשוט עברתי על המדפים. עברתי על המדפים, וקראתי כל מה שהיה שמה. אמ… [פאוזה] ו… קראתי וקראתי וקראתי, קראתי… באמת כל מיני דברים. קראתי למשל, כל מה שהצלחתי למצוא בספרייה של פרויד, ואז כאילו, קראתי עוד פסיכואנליטיקאים. חלק הבנתי, חלק לא כל כך… ועם ההתגלגלות הזאת, בסוף מצאתי ספר שבאמת ענה לי, על השאלות שהיו לי, על השאלות הקיומיות שהעסיקו אותי, וזה היה, בעצם, "האני החצוי" של רונלד דיוויד לנג [כך במקור]. אז הספר הזה, באמת, כאילו, אין הרבה ספרים בחיים שלי, שקראתי אותם והם שינו את המהלך של החיים שלי, הם פשוט היו תפנית בצורה חדה כל כך, כמו הספר הזה. אמ… כי מה שלנג מנסה, ובעצם מה שאני מנסה לעשות בפודקאסט הזה, ובהרבה הרבה רמות, הפודקאסט הזה הוא סוג של מחווה, או איזשהו דיאלוג כזה, עם… עם לנג, כי… מה שהוא ניסה לעשות בספר, זה לקחת באמת את הרעיון של: "אוקיי, יש כאן משהו שהוא סופר מוזר, ל… לכל מיני אנשים, והנה אני יכול להסביר איך מגיעים לזה". אז הוא בעצם הולך שמה, והוא עשה, מה שנקרא "מחקר פנומנולוגי". שזה, בשפה פשוטה, סוג של מחקר איכותני, הוא, זאת אומרת, פשוט דיבר עם אנשים, דיבר איתם על החוויה שלהם, וספג את זה, ו… ניסה כמה שפחות לפרש, כאילו, בזמן הקליטה, וכמה שיותר לספוג, ולקחת. ואז, הוא ניסה לקחת את כל הדבר הזה, ולהעמיד לו איזשהם… מבנה תיאורטי. זאת אומרת, ניסה למצוא את המכנה המשותף, בין כל מיני אנשים שעברו את הדבר הזה, את החוויה הזאת, של ההשתגעות. אמ… וזה בעצם "האני החצוי". זה היה ספר ש… היה… מהפכה מטורפת, כאילו, בסיקסטיז. זה לפני באמת… 60 שנה, זה היה ספר ענק, כו-לם קראו את זה, זה היה מטורף. לנג עצמו נהיה סלב, הוא עשה כל מיני דברים מטורפים. הוא למשל… היה… עשה את ה… חלופת האשפוז הפסיכיאטרי הראשונה, הוא… כתב כל מיני ספרים נוספים, שהם מרתקים, ואני אזכיר אותם במהלך הפודקאסט הזה, כמו "קשרים" [כך במקור]. וזהו, קראתי את הספר הזה, ופתאום, הבנתי את עצמי. כאילו, הבנתי מה עובר עליי, הבנתי מי אני. איזה מין סוג בן אדם אני, מה קורה לנפש שלי. וגם, מתוך כל התובנות האלו, מתוך ההכרה העצמית הזאת, הבנתי… לאן אני הולך. זאת אומרת, הבנתי שזה בלתי נמנע, שאני אקרוס שוב ושוב. הבנתי שזה בלתי נמנע ש… אני אתבודד יותר ויותר. שאני… ראיתי בעיני רוחי, איך החיים שאני הולך לחיות, הם הולכים להיות חיים אומללים. ואז נכנסתי למעין… מיזם כזה. והחלטתי שאני… ש-ויהי מה, אני לא… זה לא יקרה לי. ובאמת נעזרתי קצת ב… במטפל ההוא שהיה לי באותה תקופה, אבל הרבה מאוד חשבתי, ועסקתי עם עצמי. וניסיתי כל מיני דברים, ובדקתי כל מיני דברים, עד שהצלחתי, ל… לייצר תנועה מסוימת, החוצה, מתוך המצב הזה. ופגשתי את הבודהיזם, שהיה דבר מאוד מאוד גדול בחיים שלי, ומאוד מאוד התחבר לכל מיני דברים, שחוויתי במהלך התקופה הזאת. וזהו. כאילו, בעצם לנג, ממש הציל אותי, לנג ממש גאל אותי, אני מודה לקדוש ברוך הוא, על זה שהוא עשה את המפגש הזה, ביני ובין לנג. אמ… ואני אספר עוד עד לנג, באמת, בשלבים מאוחרים יותר של הפודקאסט הזה. כי, הרעיונות שלו הם… שזורים לחלוטין ברעיונות שלי. אני מעריץ גדול, ואני גם סוג של ממשיך דרכו, אני מרגיש, בהרבה דרכים. זאת אומרת, ברמה הרבה הרבה יותר צנועה, כי הוא היה הוגה דעות, ואני סוג של… אני עוסק בהנגשה. אבל עדיין, אנחנו… אני נמצא… אני עומד על הכתפיים שלו.
איתי המראיין: אוקיי, וואו, אז קצת כאילו, דיברנו, על מה זה הפודקאסט הזה, מאיפה אתה מגיע אל הדבר הזה, מה אתה עברת מבחינת פסיכוזה, ואני מרגיש שאנחנו קצת מכירים יותר טוב אותך, ואת הרעיונות שיש לך, לגבי הפודקאסט הזה. אני יודע שיש לך גם, כל מיני חששות מסוימים, לגבי העניין הזה, והייתי רוצה אולי… אולי קצת לשמוע, על הדברים… על הדברים שמטרידים אותך.
איתי המרואיין: אמ… כן, אני… [פאוזה] אני אגיד ככה: זה נכון, אני מגיע לדבר הזה עם… כל מיני מחשבות. קודם כל, אני פשוט מפחד שזה ייכשל: שזה יהיה משעמם, שזה לא יהיה מעניין, שאנשים יחשבו שזה רעיון אידיוטי, אנשים… שאנשים יחשבו שאני אידיוט… זאת אומרת, מהמקום המאוד מאוד… אגוצנטרי, מרוכז בעצמו, אני… מפחד שפשוט אנשים יחשבו שאני דביל. אבל גם, מעבר לזה, יש בי איזשהו מין פחד כזה, כאילו, אני עוסק ב"דיאלוג פתוח", אמרתי את זה כבר, אני… כאילו הזכרתי את זה, אבל זו מין גישה כזאת, שבה… אנחנו באים לכל מיני… סיטואציות, לרשתות, למשפחות בעצם, שנמצאות במשבר. הרבה פעמים, באמת, משבר פסיכוטי, מעורב בעניין. ואנחנו, מאוד מאוד פותחים את העניין, ומאוד מבקשים, מאנשים, להביא את הסיפורים השונים שלהם. ובאמת, לאנשים שונים, יש כל מיני דרכים, להסביר מה קורה להם. והנה אני, כאן, בתוך המיזם הזה, בתוך הפודקאסט הזה, רוצה לנסות לספר סיפור שהוא די… שהוא קו עלילה מסוים. הוא הסבר מסוים, לתופעה הזאת שנקראת פסיכוזה. או נקראת שיגעון. ויש לי חרדה מאוד מאוד גדולה, מזה שאני… דרך הפודקאסט הזה, אני בעצם אפעל בכל מיני דרכים עקיפות, דרך אנשים אחרים, או… אולי אפילו בצורה ישירה, להשתיק ולצמצם, כאילו, את המרחב הזה, את המרחב של הקולות, סביב העניין הזה של שיגעון. זה מאוד מאוד מפחיד אותי. מצד אחד, אני רוצה… לספר על הרעיונות שלי, ולספר על איך אני תופס את הדבר הזה, שנקרא שיגעון. אבל אני… אני רוצה גם להשאיר, כל הזמן את הספק הזה, ולהשאיר את המרחב הזה, ומעין… לזכור כאן, ולהזכיר כאן, שעצם זה שאני עברתי את הדבר הזה, עצם זה שיש לי רעיונות מסוימים, לא אומר שאני האוטוריטה המוחלטת לגבי "מה זה שיגעון". אני חושב שכמעט כל בן אדם שחווה את הדברים האלו, יכול לקחת משהו מהפודקאסט הזה. וקצת, לחשוב מחדש על… על החוויות שלו. אמ… בזה אני די… אני מאמין די… די בחוזקה. אני לאורך כל השנים שבהם… אני נמצא בתחום בריאות הנפש, ואני עוסק בדברים האלו, אני ראיתי הרבה אנשים שהיו יכולים מאוד מאוד להיתרם, מלקרוא את "האני החצוי", מלשמוע על הרעיונות של לנג. אבל… [פאוזה] אבל אני מזמין, אני מזמין בעצם את כו-לם, יותר להיות להמצא במצב של… שיח עם הדברים האלו, לא לשמוע, לספוג, להיות במקום פסיבי, אלא באמת… לראות מה אתם מרגישים, כלפי הרעיונות האלו. זה מין הזמנה למאזינים ולמאזינות.
[נאנח] כן, אני לא יודע, יכול להיות שאני סוג של מכסת"ח את עצמי כאן, כאילו, כי… יכול להיות שזה מה שזה יהיה, כלומר, איזשהו משהו שמצמצם את השיח, ומדלל אותו, במקום להעשיר אותו. אבל… על כל פנים, אני מקווה מאוד שלא, אני מתפלל שלא, ואני… אני אעשה מאמץ שזה לא יקרה.
איתי המראיין: בסדר, אני… זה באמת תקווה מאוד גדולה כאן. אולי… ככה לסיום, לפני שאנחנו מסיימים את הפרק הזה, את פרק ההקדמה, ונכנסים ממש אל תוך המסע עצמו, אני מזמין אותך אולי קצת לעשות לנו איזו מין מפת דרכים כזאת, וקצת להסביר איפה אנחנו הולכים לפסוע, בתוך ה… בתוך הפודקאסט הזה. כאילו, איך הפודקאסט הזה הולך להיות בנוי? איך אתה מדמיין שזה הולך להיות?
איתי המרואיין: כן. זה לדעתי חשוב, כאילו, קצת באמת לומר את זה, כי אנחנו… אני רוצה שאנחנו נדע, גם - איפה אנחנו נמצאים. אז, אנחנו הולכים להתחיל, עם איזושהי הסתכלות בלנסות להבין, איזה מין אירועי חיים, או איזה מין חוויות חיים, בדרך כלל קודמים, ומטרימים את ה… את השגעון. את הכניסה לתוך עולם השגעון. אנחנו נעשה איזשהו קצת מעין… נשתהה באזור הזה, שזה אזור שבו נעזר בכל מיני מחקרים שנעשו על הדבר הזה, ונדבר על ה… על חלקים שהם יותר… זאת אומרת, קשרים, קורלציות, יותר… בוא נאמר, יותר שכיחות, וגם יותר נחקרות, ויותר… כזה Common Sense-יות, כמו טראומה. אבל גם נדבר על דברים שהם קצת יותר… פחות במיינסטרים, כמו אוטיזם. אמ… ואחרי שנסיים את החלק הזה, זאת אומרת שנדבר קצת על - מה הם הדברים שבאים לפני הפסיכוזה, אז נתחיל לדבר על… איך בן אדם הולך ונבנה, אל תוך מצב שאני אקרא לו המצב המשוסע, או המצב המפוצל. זאת אומרת, מצב שבו יש לאדם שני חלקים. ואז נדבר קצת על השני החלקים האלו, מה הם שני החלקים האלו? מה מרכיב אותם? שני חלקים של הנפש, של ההוויה.
אחרי שנדבר על זה, נדבר על… או כל מיני יחסים בין החלקים האלו, ואז נתחיל לדבר בעצם על הרגע של המשבר הפסיכוטי עצמו, ומה הוא אומר. בנקודה הזאת, אני מקווה, שכולכם כבר תבינו לאן זה הולך, ותבינו כבר, מה המשמעות של… של פסיכוזה לפי דעתי, ולפי לנג, ומה ההצעה שלו, וגם קצת… איפה כל העולם… איפה כל העולם הזה של הטיפול, של הפסיכיאטריה, איפה כל הדברים האלו נכנסים, ומה הם עושים לבן אדם. אז אנחנו קצת נדבר גם על ה… על הסביבה. לאורך כל הפודקאסט, אבל בהחלט בסופו. ולאורך כל הדרך, אני, כפי שאמרתי, אני, מתכוון לקשר את זה לכל מיני דברים. זה קצת באמת במסורת של לנג, שתמיד היה מאוד מאוד עשיר, בן אדם מאוד מש… מאוד… משכיל, עם הרבה רעיונות, עם הרבה חיבורים - לפילוסופיה, לתאולוגיה… אני אביא חלקים משל עצמי, ואני אביא גם חלקים שלו, אני אביא אקטואליה, אני אחבר את כל הדברים האלו, עד כמה שאני אוכל, ביחד.
אוקיי! אז אני חושב שאני סיימתי. ו… אנחנו נתראה בפרק הבא, ש… אני מקווה שיגיע בקרוב. אולי שבוע הבא, נחיה ונראה. כל העניין הזה, הוא ניסוי. ניסוי לראות… אם זה מעניין אותכם, אם זה משמעותי עבורכם. בבקשה תגידו לי, בבקשה תכתבו לי. בעמוד הפייסבוק שלי - איתי קנדר עו"ס, אמ… ובכל אמצעי אחר, שזמין לכם. אני אשים את האימייל ב… בפירוט של הפודקאסט. זהו זה, להתראות, עד הפעם הבאה.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentarios