לחישות ונשיכות ♥ - ד"ר נועה נופר מנרמלת מיניות חיובית ומנרמלת אותי #26
- פזית לוי
- Apr 1
- 24 min read
מנחה ומחנכת למיניות חיובית, בעלת טור בעיתון הארץ למיניות חיובית וממקימות עמותת "לבוא" אז בואו!
תאריך עליית הפרק לאוויר: 03/03/2025.
רונה: היי נועה.
ד"ר נופר: היי רונה.
רונה: מה העניינים?
ד"ר נופר: טוב. מה שלומך?
רונה: בסדר. איזה כיף שהגעת מהמדבר.
ד"ר נופר: נכון, ממש כיף להיות פה.
רונה: אז נראה לי שהיום כזה נעשה קונספט קצת אחר לפודקאסט. נכון?
ד"ר נופר: כן, נכון. היום אני מראיינת אותך.
רונה: ו… סליחה, וגם אני מראיינת אותך.
ד"ר נופר: אוקיי, [מצחקקת] תיאום ציפיות זה חשוב.
רונה: בדיוק. תמיד, תמיד.
[מוזיקת פתיחה]
"לחישות ונשיכות" זה פודקאסט קצת אחר. אני רונה סופר, ואחרי שלמדתי קולנוע, למדתי מיניות בריאה, ולמדתי לקום מכיסא הגלגלים וללכת מחדש, הבנתי שיש לי הרבה מה לומר. ובפרפרזה על סימון דה בובואר: אני לא נולדתי רונה סופר, אני הפכתי לרונה סופר.
אממ… אז את רוצה כאילו להתחיל ב-להציג את עצמך?
ד"ר נופר: אני אציג אותי… את עצמי. אז אני נועה נופר, ואני מחנכת למיניות חיובית. אני מייסדת שותפה של עמותת "LAVO - לדבר מין ההתחלה", ביחד עם עוד שלושה שותפים. "לבוא", זה כזה לבוא, וגם "לבוא" בתנ"ך זה יחסי מין.
רונה: אה… מתוקה.
ד"ר נופר: וגם זה to come באנגלית. אחר-כך אמרו לנו את זה, ואמרנו "נכווון!" אז הכל התחבר כזה. אני נשואה לסלע, ויש לנו שלוש בנות. ו…
רונה: נשואה לסלע זה כבר נשמע טוב. "נשואה לסלע".
ד"ר נופר: נכון, וגרה במדבר.
רונה: יואו.
ד"ר נופר: נשואה לסלע וגרה במדבר.
רונה: וואו, לגמרי. [ד"ר נופר צוחקת]
ד"ר נופר: ואני עוסקת בחינוך המון שנים. אני הייתי מורה בתיכון המון שנים, עובדת עם נוער. זה מה שהוביל אותי גם לחינוך למיניות. כשהייתי מורה אז בעצם כזה היה לי מאוד ברור שאני הולכת לעסוק בזה עם תלמידים ותלמידות שלי, וזה התחיל משיעורי חינוך, ולאט-לאט חיפשתי לי איך אני מרחיבה את זה, ואז הלכתי ללמוד את זה, ואז…
רונה: מה, כי כאילו ראית שהשטח אה…
ד"ר נופר: כן, תלמידים ותלמידות שבאו לשאול אותי כל מיני שאלות ולהתייעץ, ואז חיפשתי מענה לעצמי כדי לתת מענה להם. מה אני עונה, איך אני עונה, מה… כזה.
רונה: אוקיי.
ד"ר נופר: רונה סופר…
רונה: כן, מה?
ד"ר נופר: אני מאוד שמחה להתארח ולארח אותך, אז אולי אף פעם לא הצגת את עצמך בפודקאסט הזה. את רוצה להציג את עצמך?
רונה: זה נורא מצחיק, אבל את צודקת.
ד"ר נופר: מה שכזה, נראה לי, את חושבת שמייצג אותך.
רונה: אוקיי. [פאוזה] זה נורא מעניין, כי זה… יש כאילו נטייה להגיד, "אוקיי, אז אני רונה סופר, אני נפצעתי בתאונת דרכים בגיל 15", אבל למעשה זאת לא ההתחלה. ההתחלה שלי הייתה כשנולדתי. נולדתי בירושלים, והייתי ילדה… הייתה לי… הייתי ילדה כזאת יחפה, חופשייה. גדלתי במשפחה דתית, והייתי כזה ילדה פושטקית, הייתי [מילה לא ברורה] חברים שלי, והיינו רצים בשכונה, ובאמת חופש זה היה אלמנט מאוד מרכזי בגדילה שלי. ואז הגיע גיל ההתבגרות, גיל ההתבגרות מהגיהנום, שהייתי כזאת ילדה אנרכיסטית, והייתי בגן העצמאות בירושלים…
ד"ר נופר: אָה, וואו.
רונה: כן, ואז העיפו אותי מבית-ספר, רבתי עם ההורים שלי, שנאתי את ההורים שלי, שנאתי את כולם.
ד"ר נופר: כאילו מרדנית…
רונה: לגמרי.
ד"ר נופר: הארדקור.
רונה: ממש. כזה לק שחור בציפורניים [ד"ר נופר צוחקת], וגם הייתי בבית-ספר דתי.
ד"ר נופר: כיכר החתולות… [במלרע]
רונה: בדיוק, כן. וגם הייתי בבית-ספר דתי, אז זה בכלל לא התאים לי. ואז בשיאו של כל הסיפור המפואר הזה, תאונת דרכים.
ד"ר נופר: מפוארת.
רונה: לגמרי מפוארת. ממש, ממש מפוארת. שזה היה כזה בשיא דרמטי של ה… [ד"ר נופר מצחקקת] של… כאילו כן כזה, אז מרד, וזה, וזה, וזה, וזה וזה. ופתאום יום אחד, קאט. יום שישי בצהריים, וזה ממש קאט. ואת הופכת בשנייה אחת למשהו אחר.
ד"ר נופר: אז ספרי רגע על התאונה, ועל המשהו האחר הזה שהפכת אז להיות.
רונה: אוקיי. קודם כל אני אגיד לגבי ה"משהו האחר", שזה לא שביום אחד הפכתי להיות נכה. זה, בהתחלה נפצעתי מאוד קשה. בהתחלה עוד התפללו עליי, שאני… אממ… [משתתקת]
ד"ר נופר: תשרדי.
רונה: תשרדי, כן. שזה היה, זה הייתה פציעה מאוד-מאוד קשה. אז זה לקח לי הרבה מאוד שנים, להגיע לזהות של אישה נכה. אוקיי? עכשיו, הפציעה, כזה סיפור מאוד הירואי היה, שחזרנו הביתה מטיול של הצופים, והייתי בצופים הדתיים, אז חזרנו ביום שישי מוקדם, ועכשיו כל מה שאני מספרת לך, אני, זה מטורף, אני סיפרתי את זה כל-כך הרבה פעמים, אני לא זוכרת כלום. כלום, אפס, שום דבר.
ד"ר נופר: זה הכל ממה שסיפרו לך.
רונה: ממש, כן. וגם, מכל-כך הרבה פעמים שסיפרתי את זה, שזה כבר נבנה לי בראש, איזה… את יודעת…
ד"ר נופר: כן, כמו שרואים תמונות של הילדות, שאת אומרת, "אה, אני זוכרת את זה".
רונה: ממש.
ד"ר נופר: "היית בת שנה"…
רונה: בדיוק.
ד"ר נופר: "את לא זוכרת כלום".
רונה: בדיוק. לגמרי. [ד"ר נופר מגחכת] אז באמת, אז חזרנו… האוטובוס עצר בכביש הבקעה, כולם ירדו לפיפי. אני רבתי עם המדריכה, כי היא נזפה בי שאני לובשת קצר או משהו כזה מטומטם. ואז, וזה משהו שאני יכולה עכשיו ממש, כי אני יכולה לדמיין את עצמי, איך הג'ינג'י שלי בוער ועולה בראש באש. ואני כאילו, "מה היא אומרת לי מה לעשות?!" וירדתי מהאוטובוס וחציתי את הכביש, וזהו, ואז בא אוטו, שכידוע בכביש הבקעה לא נוסעים יותר מדי לאט, אז הוא נכנס בי והפציעה הייתה מאוד קשה.
ד"ר נופר: וואו.
רונה: כן.
ד"ר נופר: זה נס שאת פה.
רונה: כן, זה נס, כן. הגעתי לבית-חולים במצב… הייתי לא בהכרה.
ד"ר נופר: את הטיול, דרך אגב, את זוכרת?
רונה: אני זוכרת רסיסים מהטיול. אני זוכרת שצבעו לי את השיער לשחור יום לפני, אני זוכרת שהתנשקתי עם מישהו בכנרת.
ד"ר נופר: אה…
רונה: כן, כן.
ד"ר נופר: את כל הג'וס את לא מספרת. [מצחקקות]
רונה: ואז דניאל, שהוא הפרמדיק החתיך, שכל הטיול ניסיתי לעשות לו עיניים ולא הצלחתי, אז הוא הצטרף אלינו והוא ירד מהאוטובוס והוא הנשים אותי. הוא בעצם הציל את חיי. כל הטיול ניסיתי ל… כן…
ד"ר נופר: את זוכרת שהוא חתיך, או רק אמרו לך שהוא חתיך?
רונה: לא, לא, אני זוכרת, אני זוכרת לגמרי. [ד"ר נופר צוחקת] היה לו קוקו כזה, והוא כזה… והוא היה ארגנטינאי.
ד"ר נופר: אה…
רונה: וואו, רגע. אז בואי, בואי נפתח את זה, או מיי גאד! יכול להיות שבגלל זה החיבה הזו שלי לארגנטינאים.
ד"ר נופר: אהה, יכול להיות…
רונה: אז נועה היא ארגנטינאית.
ד"ר נופר: נכון.
רונה: בואי, בואי תגידי משהו. [ד"ר נופר צוחקת] תגידי משהו.
ד"ר נופר: לפני שהתחלנו להקליט, אז רונה שאלה אותי על הרקע הארגנטינאי שלי. שני ההורים שלי ארגנטינאים, גדלתי בספרדית. כן, טיילתי בארגנטינה לא מזמן. מאוד שמחתי במונדיאל האחרון. [מצחקקת]
רונה: כן! אוי, זה היה מטורף.
ד"ר נופר: זה היה מדהים.
רונה: זה היה מטורף.
ד"ר נופר: זה היה מדהים. אבל את ארגנטינה…
רונה: לגמרי. זה גם…
ד"ר נופר: ועומרי הוא צרפת, מה עשיתם בגמר?
רונה: זה גם מאוד מעניין, שכל הקטע של מגדר במונדיאל זה לא כל-כך משנה, נכון?
ד"ר נופר: מה, מבחינת…
רונה: כאילו גם בנות רואות כדורגל. זה לא…
ד"ר נופר: כן, גם בארגנטינה זה מאוד בתרבות, כולם, כולם רואות ורואים.
רונה: יש לי איזו אהבה לארגנטינה, ולשפה ולתרבות, ול… כן, יכול להיות שזה דניאל אשם.
ד"ר נופר: דניאל הפרמדיק החתיך.
רונה: דניאל הפרמדיק החתיך.
ד"ר נופר: אז הוא מנשים אותך…
רונה: כן.
ד"ר נופר: ואז את מובלת לבית-החולים.
רונה: אז אני מובלת במצב מאוד קשה, ובבית-חולים גם הרופאים לא יותר מדי נתנו לי סיכוי. ואמרו שאם אני אצליח לשרוד, אז אני… אני אהיה במצב של… של צמח. עכשיו אני כל הזמן הזה לא בהכרה, וזה משהו שבאמת שומר עליי, ה… כאילו, את יודעת, אמא שלי שם, אבא שלי שם, המשפחה שלי שם, החברים שלי שם. וכולם מספרים שהייתי נראית מזעזע, ואני - לא שם. אני אשכרה לא שם. שלושה חודשים. אז כנראה שזה היה פחות מזה. אבל מבחינתי, שלושה חודשים, אני לא זוכרת כלום.
ד"ר נופר: כן.
רונה: אז אם אני לא זוכרת, אז… זה באמת קרה? את יודעת, כאילו, האם זה באמת… איפה הייתי אם אני לא זוכרת את זה?
ד"ר נופר: כן.
רונה: זה כזה…
ד"ר נופר: זה מעניין.
רונה: כן, זהו. זה ממש מעלה כזה שאלות על… פילוסופיות כאלה על… כאילו על זיכרון.
ד"ר נופר: על תודעה ועל נשמה.
רונה: על תודעה, ממש, ממש. ועכשיו, מה שמטורף, הזיכרון הראשון שלי, זה מהיום שקשרו אותי לאלונקה בבית-חולים, והעבירו אותי למרכז השיקומי בירושלים, והזיכרון הראשון שלי, הוא מהדרך מ"הדסה" ל"אלין", המרכז השיקומי, שהדרך היא, דרך יער ירושלים. ופעם אמרה לי אחת האחיות: "זה ממש, זה שהזיכרון הראשון שלך זה מעצים ירוקים ביער, זה ממש מקסים", כאילו.
ד"ר נופר: [מצחקקת] נכון. אז בעצם, איך נפצעת? במה נפצעת?
רונה: עכשיו, הפציעה היא פציעה. היא באמת הייתה פציעה קשה. פציעה, כאילו, גם בעמוד השדרה וגם בגזע המוח. אבל למעשה לי, זו פציעה שהיא כמעט… כלומר, זו פציעה מאוד קשה, מאוד גבוהה, אבל לא באמת… לא באמת מוחלטת. כלומר, קצת יותר מוחלטת מזה והייתי משותקת.
ד"ר נופר: כן.
רונה: אז אני, כאילו, על הק… אני כאילו חיה על הקצה. וזה באמת, זה באמת, חיים שלמים של לחיות על הקצה, עם גוף שהוא, שהוא כאילו, שבכל ה… שכדי… הדיבור שלי זה גם מהפציעה הזאת, מה…
ד"ר נופר: ואיך… [פאוזה] תכף נחזור רגע לתקופה הזאת, שבעצם עברת שיקום מאוד-מאוד ארוך, אבל רגע כזה הצופים, השומעים, המאזינים לא רואים, לא מכירים. אז בעצם היום - איך באה לידי ביטוי הנכות בחייך?
רונה: אממ… היום אני כאילו, יש איזה סמנטיקה כזאת שאומרת, "אני סובלת מנכות". זה משגע אותי, זה עושה לי צמרמורת, הדבר הזה, "הוא סובל מנכות". אז אני לא "סובלת מנכות". אני, יש לי נכות…
ד"ר נופר: "אני נהנית אותה"?
רונה: לא, את יודעת, כאילו כל אחד יש לו את הדברים שלו בחיים. כאילו אני… אין לי כאבי ראש, אבל יש לי מגבלה בהליכה. יש לי חולשה, יש לי אה… קול שהוא אחר. את יודעת, גם בהתחלה…
ד"ר נופר: אבל…
רונה: לא, כי גם בהתחלה הייתי אומרת, "איבדתי את הקול בגיל 15". אבל לקח לי זמן להבין שאני לא איבדתי את הקול בגיל 15, אני קיבלתי קול אחר בגיל 15.
ד"ר נופר: כן. לפני שאני ממשיכה אני רגע חייבת ליישב איתך משהו.
רונה: כן.
ד"ר נופר: אני כאילו אומרת "נכות" כי את בפודקאסט משתמשת ב"נכות". אבל אני כל הזמן בחברה שומעת ש-לא! לא אומרים נכות, לא אומרים נכוֹֹֹֹת. אומרים: "בעלי ובעלות מוגבלויות". אז אני רגע גם אגיד שכששאלתי אותך על הנכות ממש התכווצתי. אז רגע את יכולה לעשות לי סדר בדבר הזה וב-פוליטיקלי קורקט, ו…?
רונה: Oh yes, oh yes.
ד"ר נופר: [צוחקת] איך את אוהבת…
רונה: לא, כי לגמרי… כי זה נושא שגם משגע אותי. אני באמת, קודם כל, לא נוטה יותר מדי לסבול מ-PC [ד"ר נופר צוחקת] ועכשיו, העניין הוא שההגדרה של נכות - נכות זה ליקוי גופני, אוקיי? וההגדרה של אדם עם מגבלה… לא יודעת, אני לא אוהבת שמכניסים את ה"מגבלה" לתוך ההגדרה שלי. כאילו אני מעדיפה שיגידו שיש לי נכות. פעם, פעם זה היה מאוד: "לא, אל תקראו לי נכה", וגם "אם אני לא יעמוד ליד אנשים בכסא גלגלים, לא יידעו שאני נכה", "אני לא נכה, אני בסדר, אני…" אז היום אני אומרת "די, נו". אני כן, אני גם נכה. אני גם קולנוענית, אני גם יוצרת, אני גם ג'ינג'ית, אני גם נכה. זה חלק מההגדרות שלי. ועוד פעם, נכות זה ליקוי גופני. אבל כל ה-PC המוגזם והדבילי הזה שהופך אנשים לאנשים עם מגבלה. כאילו, לא יודעת, זה…
ד"ר נופר: כן. כאילו את כן מרגישה שזה חלק ממה שמגדיר אותך.
רונה: כן.
ד"ר נופר: כן.
רונה: כן, בוודאי.
ד"ר נופר: טוב. אז בעצם, מה שמחבר בינך לביני…
רונה: כן.
ד"ר נופר: זה העניין הרב במיניות, חינוך למיניות, שגם את וגם אני, אנחנו עוסקות בזה.
רונה: כן.
ד"ר נופר: אז אני מחזירה אותך אחורה, באמת, לאותה תקופת שיקום כנערה. מה זה בעצם אומר, נערה שגם עוברת שיקום, וגם מגלה את המיניות שלה במקביל? קחי אותנו לשם.
רונה: אוקיי. קודם כל, אני חושבת שהצורך הזה הוא משהו שאני הבנתי אותו לימים. כלומר, אני לא קיבלתי שום התייחסות. אנשים… עדיין, אנשים שאומרים להם "מיניות", הם כאילו, הם חושבים על מין.
ד"ר נופר: [לוחשת] כן.
רונה: שזה כמובן לא נכון, וזה כמובן חטא למילה מיניות, שהיא כל-כך הרבה יותר רחבה…
ד"ר נופר: כן.
רונה: ומכילה מזה. ו… את רוצה אולי לתת לנו פה איזו הגדרה על באמת מה זה מיניות?
ד"ר נופר: אהה…
רונה: כי אני רוצה להגיד שזה משהו, שאני בתור ילדה מתבגרת שפתאום קיבלה גוף - "מה זה הגוף הזה?" אף אחד בעולם לא התייחס לנושא הזה, של תודעת גוף, של… אבל בואי, תקחי את זה.
ד"ר נופר: אז מיניות זה, הרבה… יש כל מיני הגדרות למיניות. כאילו, בין אנרגיית חיים, במובן המקום הרוחני האנרגטי של זה, שאני גם מאוד מתחברת אליו, אני חושבת שזה קודם כל משם, כמובן החיבור לגוף, שאם נגיד אני מפרידה בין מיניות ילדית למיניות בוגרת, אז מיניות בוגרת שאותה בעצם, שאלתי אותך, שאת גילית את המיניות שלך, אז זה בעצם להתחיל לגלות את המיניות הבוגרת, שיש בה עוררות מינית. או אם אנחנו לא בענייני PC, אז חרמנות.
רונה: Oh yes.
ד"ר נופר: ומשיכה מינית, ורצון לפורקן מיני. כלומר, כשבתוך זה, אני אומרת, באמת, לא חייב להיות בכלל סקס, או מגע מיני עם אף אחד אחר.
רונה: כן, אבל אני גם רוצה להוסיף לזה, שבאמת, זה גם עוד דברים, זה גם באמת מודעות, תודעת גוף, זהות, כאילו מגדר, זה גם הרבה נושאים שבאמת…
ד"ר נופר: נכון, דימוי גוף.
רונה: דימוי גוף לגמרי, לגמרי דימוי גוף. זה איך, איך, איך, בשם השם, [רונה נעצרת, ד"ר נופר צוחקת] - יצאה לי פה הדוסית. אבל איך אפשר - ילדה שהרגע נפצעה, לפני שנייה היא הייתה ילדה מתבגרת, שהתעסקה בווסת, ובלשים צמר גפן בתוך החזייה, ופתאום יום אחד, הגוף שלה משתנה - איך אפשר לא לדבר איתה, על תודעת גוף, על זהות, כאילו?
ד"ר נופר: כן, על החיבור לגוף שלה.
רונה: כן.
ד"ר נופר: וואו.
רונה: ממש.
ד"ר נופר: ואת בכלל בשלבים הראשונים של השיקום היית משותקת, אמרת?
רונה: כן. ואז, כאילו, גם כל הסיפור, בכלל כל הסיפור שלי הוא נורא, הוא נורא… אני יכולה היום ללעוג לזה. לא ללעוג, חס וחלילה, אבל, את יודעת, היה את הזה… את היום שבו הצלחתי לקום מהכיסא גלגלים. אני זוכרת שאבא שלי בדיוק בא לבקר אותי בבית-חולים, ואמרתי לו, "אבאאא!!! I can stand!" וקמתי מהכיסא גלגלים והוא התחיל לבכות, זה היה כל-כך מרגש. או היום שהצלחתי ללכת במחלקה, וכל האחיות מחאו לי כפיים, זה היה כל-כך מרגש. אבל זה…
ד"ר נופר: זה רגעים של גוף.
רונה: כן. כן, כן, נכון. וזה… ויש שיאמרו שבשיקום אין זמן להתעסק במיניות, אוקיי? שאני גם, אני אשמח לשמוע מה את חושבת על זה. אני… את יודעת, שעסוקים ב… או במילה הקשה מכל, "הישרדות". [ד"ר נופר מהמהמת] עסוקים בהישרדות. מה את חושבת על ההגדרה הזאת?
ד"ר נופר: וואו, אני באמת לא מומחית לתחום, אבל אני כן… העוררות המינית היא שם. כאילו, נרצה או לא נרצה, היא שם. ואז אני כזה מדמיינת את זה, כאילו, כמו כלוא בתוך גוף, שמחפש כזה… העוררות רוצה את העונג שלה, רוצה את התשו… לגלות את עצמה כזה. ואז כזה, אני תוהה איך זה, כאילו, אף אחד לא מדבר איתי על זה, אז גם אני לא יודעת בכלל מה זה. שזה גם בהרבה חברות, כלומר, לא מדברים איתי על זה, ואני מגלה לבד את העוררות, ואז אני חושבת שאולי משהו לא בסדר איתי, או שאני היחידה שמאוננת…
רונה: כן.
ד"ר נופר: …או משהו כזה, בטח אם אנחנו כנשים, דיברת על הקישור למגדר, בוודאי. ואני חושבת, כאילו, על המצב הזה של גם להיות נערה מתבגרת, גם העוררות מינית, וגם הגוף, הוא משתנה בכלל, ואת בכלל, הגוף השתנה לך מאוד, והיית צריכה ללמוד אותו מחדש, וכל הדברים האלה ביחד, נשמע לי תסכול מאוד-מאוד גדול.
רונה: כן.
ד"ר נופר: לא יודעת, אני…
רונה: את יודעת, אני כותבת עכשיו, אני כותבת עכשיו איזה תסריט, ואני כותבת משהו על בית-חולים שיקומי, ויש לנו נערה שהיא נפצעה, והאמת זה, זה משהו שסהר גל, היא אמרה לי - סהר גל, היא גם מחנכת למיניות - שגם אתם…
ד"ר נופר: אנחנו חברות וקולגות.
רונה: חברות וקולגות, כן. והיא באמת אמרה לי משהו, שממש-ממש הפתיע אותי שהיא אמרה לי את זה, היא אמרה ש… שאלתי אותה: "מה את היית עושה אחרת?" אז היא אמרה, "אם אני הייתי אחות, כשיש לי נערה מתבגרת שנפצעה קשה, אני הייתי נותנת לה ראי, הייתי אומרת לה, קחי עכשיו, תסתכלי על הגוף שלך, אני יוצאת מהחדר, אני סוגרת את הדלת". עוד פעם, בית-חולים זה לא מקום שיש בו פרטיות.
ד"ר נופר: כן.
רונה: שזה גם משהו שנורא קשה.
ד"ר נופר: כן.
רונה: אבל באמת, כאילו, לתת את ה… גם איזה משהו שהכנסתי אותו עכשיו, לתסריט שלי, שבאמת, זה באמת איזשהו כאילו כלי שאני לא חשבתי עליו מעולם.
ד"ר נופר: כן.
רונה: ואני באמת הרגשתי את הנושא הזה שהאחיות מטפלות בי, והם, והם נוגעות בי במקומות שכאילו, ש… למה זה סבבה? זה לא סבבה. ובוא נדבר על זה, בוא נפתח את זה, בוא נ…
ד"ר נופר: כן.
רונה: בוא… כאילו…
ד"ר נופר: ו… לגמרי, גם כזה רגע עולה לי לזכור שגם בתהליך שיקום חשוב לשאול: "אני יכולה לגעת בך?" "אני יכולה להרים אותך?" כאילו, בטח… ולא לקחת את ה…
רונה: את, את ממש צודקת. למרות שברור שהתשובה היא כן, ברור שמותר לכם, ל…
ד"ר נופר: זה לא משנה.
רונה: ממש. וואו, זה מדהים.
ד"ר נופר: ואני מצטרפת למה שסהר אומרת, כאילו, על לקחת מראה, את, כאילו לא… אני היום הייתי לוקחת את זה להסת… להכיר את הפות שלך. כאילו, זה כזה המלצה גם בכלל לנשים בכלל, לנערות.
רונה: כן.
ד"ר נופר: כאילו, זה איבר שאנחנו לא יכולות אחרת להכיר אותו אצלנו, כי הוא פנימי.
רונה: זהו, שגם נשים ללא מגבלה…
ד"ר נופר: בדיוק.
רונה: אז הן ממש לא מכירות את הפות שלהן.
ד"ר נופר: בדיוק. זה בכלל, הדבר של לקחת מראה ולהסתכל על הפות זה לא משהו שלא קורה אם… הוא לא משהו שקורה מעצמו. צריך ללמד נערות שמותר להן.
רונה: כן.
ד"ר נופר: ואני מוסיפה גם, כאילו, אני מדמיינת נערות בגיל ההתבגרות שעוברות שיקום, ונערים גם, כאילו, גם מוסיפה את הדבר הזה של לנרמל את העוררות המינית. את הפנטזיות. ולהיות כתובת, לנרמל את זה שמותר לגעת באיבר המין. כאילו… ואם… וגם אפילו אני אגיד שאם בתהליך השיקום אין דרך לגעת, אז צריך להיות יצירתיים ולחשוב איך נותנים מענה לנערים ונערות שיוכלו לפרוק את האנרגיה המינית הזאת, איכשהו…
רונה : או מיי גאד, מה זאת אומרת?
ד"ר נופר: לא יודעת, אני מדמיינת…
רונה: יואו. מה, מה, מה את אומרת?
ד"ר נופר: [מצחקקת] תגידי לי את, אבל אני כאילו מדמיינת… צריך לחשוב ביצירתיות, בכלל. תכף נדבר על חינוך למיניות ולנכות…
רונה: כן.
ד"ר נופר: נדרשת שם יצירתיות לפעמים. היא תורמת ליצירתיות שלנו במיניות בעיניי, אבל… אני מדמיינת נער או נערה עם אותה עוררות מינית שזה אנרגיה "פְּפְפְפְף", פיצוץ בגוף כזה…
רונה: כן.
ד"ר נופר: והם לא יכולים לפרוק אותה, הם לא יכולים לאונן.
רונה: כן.
ד"ר נופר: ואז כזה רגע, עם מודעות לזה, איך אפשר לחשוב ביחד איתם, עם מישהו שהם מרגישים בנוח, כמובן, יכול להיות שהשיחה הזאת תהיה מאוד לא נוחה, אבל לייצר מצב של רגע קרבה ונוחות, ואז להבין איך נותנים להם מענה שהם כן יוכלו לאונן.
רונה: כן.
ד"ר נופר: כאילו אם הם יכולים…
רונה: וואו.
ד"ר נופר: …והכל טוב, מעולה, אבל אם לא, אז לא. ו… קיצר, וגם…
רונה: וואו, זה מחשבה מדהימה. באמת, שזה גם… היום, בתור אישה מבוגרת, אני אומרת, תפקיד של מי זה היה בבית-החולים? הפציעה שלי הייתה פציעה שנקראת פציעה רב-מערכתית, כלומר, שהרבה מערכות מהגוף…
ד"ר נופר: קרסו.
רונה: [שותקת] אני לא רואה בזה קרסו.
ד"ר נופר: אָה, אהה…
רונה: אני חשבתי, "דורשות שיקום".
ד"ר נופר: סליחה.
רונה: סולם ה… כל אחד וה… ובאמת, כאילו זה… אז תפקיד של מי זה היה? של הפיזיותרפיסטית? של העובדת הסוציאלית? של האחות? של, של אמא שלי? של… אני לא יודעת, ואני חושבת שעד היום, אין לזה ממש מענה.
ד"ר נופר: נכון.
רונה: שזה…
ד"ר נופר: בכלל, הדבר הזה של מודעות למיניות ולצרכים של מטופלים ומטופלות בכל מחלקה שהיא. אז נראה לי בכלל מודעות אצל הצוות הרפואי לנושא הזה של מיניות.
רונה: משהו שמאוד הפתיע אותי, שאני אומרת, אוקיי, סבבה, זה קרה כי אני כאילו… אני נפצעתי במאה הקודמת, ובירושלים…
ד"ר נופר: נכון…
רונה: והיום, בטח…
ד"ר נופר: אבל אני מקווה שהיום זה אחרת, אבל לא.
רונה: והיום, את יודעת, המלחמה… שמלא אנשים צעירים וצעירות נפצעו, אז זה בטח היום זה שונה. ואז אני מגלה שלא.
ד"ר נופר: לא.
רונה: שעד היום, אלוהים שישמור, שיקום מיני הוא לא חלק משיקום.
ד"ר נופר: כן, נכון.
רונה: זה בלתי, בלתי, בלתי נתפס.
ד"ר נופר: נכון, בלתי נתפס, ממש.
רונה: כן.
ד"ר נופר: רונה, אני, כזה, לוקחת אותנו קדימה ושואלת, א', מעניין אותי, כאילו, מה הוביל אותך לבחור, לעסוק, ללמוד חינוך למיניות, ולעסוק בזה?
רונה: כן.
ד"ר נופר: וגם איך את עוסקת בזה בחיים היום?
רונה: את יודעת, ש…
ד"ר נופר: חוץ מהפודקאסט המופלא הזה.
רונה: כן, חיים. ש… חשבתי על משהו ש… כשדיברנו קודם, ואני זוכרת שאחרי הפציעה שלי, אני… זה מטורף, זה סיפור מטורף - אני חשבתי שאיזה עצוב שאני לא אוכל לעולם לעשות סקס.
ד"ר נופר: [בצער] אוווו.
רונה: למה? למה? למה? כי תמיד אני רואה בסרטים שהן צועקות.
ד"ר נופר: [מופתעת] אה… וואו!
רונה: וזה… זה ממש… לא, זה נורא… [ד"ר נופר צוחקת קלות] אני באמת חשבתי ש… את יודעת, ילדה בת 15, שהיא לא סתומה. אבל זה… זה מה שראיתי במדיה.
ד"ר נופר: מטורף.
רונה: אז ככה עושים סקס. [ד"ר נופר צוחקת] ממש. כאילו, כן.
ד"ר נופר: וואו, איזה סיפור!
רונה: לא, ממש. אני רוצה פה להוכיח ש"אל תדאגו, אפשר לעשות סקס גם בלי קול". [ד"ר נופר צוחקת] מוכח.
ד"ר נופר: יש לזה גם הרבה רגעים שנראה לי שיש לזה יתרון.
רונה: אוי, כן. מה שקרה שאני התחלתי ללמוד קולנוע, ולעסוק בקולנוע, וגם באמת, סרט הגמר שלי, שלמדתי בסם שפיגל, סרט הגמר שלי עסק במיניות ונכות, ובחיפוש. ובאמת התחלתי להפיץ את הסרט הזה, ולהעביר אותו בכל מיני קהלים וזה. ואז הבנתי, אני ממש זוכרת את הנקודה שהייתה לי, שבה הבנתי שאני חייבת ללמוד את הנושא הזה לעומק. זה היה… נפגשתי עם איזה קבוצה של נערות אוטיסטיות באיזה מוסד, ואחת הנערות - הראיתי להם את הסרט, דיברתי איתם על כאילו על לגעת בעצמך, וכל מיני דברים כאלה - ואז אחת הנערות הרימה את היד, וסיפרה לי שהיא נאנסה.
ד"ר נופר: אוּ.
רונה: ואני כזה, [פאוזה] "אוקיי, מה…" לא, פשוט הייתי כאילו, הרגשתי באמת-באמת משותקת, לא ידעתי מה לומר, ואז איך מתייחסים לדבר כזה. ואז הבנתי שזה חמוד שאני, שלמדתי קולנוע, אבל זה לא מספיק. וזה נושא באמת רגיש, ובאמת מאוד חשוב, וראוי שאני אלמד אותו לעומק. [ד"ר נופר מהמהמת] ואז הלכתי לעמותת "דלת פתוחה", המהממת והמרגשת. את גם למדת שם?
ד"ר נופר: כן.
רונה: אז כן, בתל אביב כאילו? או ב…
ד"ר נופר: אני למדתי בבאר שבע.
רונה: או במדבר?
ד"ר נופר: כן, אני למדתי בבאר שבע. למדנו, נראה לי, בתקופה ש"דלת פתוחה" הייתה האופציה היחידה.
רונה: וואלה?
ד"ר נופר: כן, גם את וגם אני, לדעתי.
רונה: וואי.
ד"ר נופר: ותודה, ותודה על ה"דלת".
רונה: כן, ממש, כן.
ד"ר נופר: ממש.
רונה: תודה על הדלת הפתוחה. וזהו, וכאילו, ובאמת ההכשרה הזאת, היא כן חשובה לי. לא מזמן נפגשתי עם קבוצה בבית הלוחם, של נשים. וזה היה גם, את יודעת, זה כאילו בית הלוחם, לא בית הלוחמת.
ד"ר נופר: גם נשים עם, נכון, נשים עם מוגבלויות.
רונה: יש, כן, יש הרבה נשים שנפצעו, שהן נכות צה"ל, מה שנקרא.
ד"ר נופר: מדהים.
רונה: וכן, זה…
ד"ר נופר: ואת מדברת איתם על מיניות ומוגבלות?
רונה: על מיניות ומוגבלות, ועל באמת איפה הן בתוך הנושא הזה? איפה הן? מותר להן לקום ולהגיד שזה צורך.
ד"ר נופר: כן.
רונה: ולרכוש מחדש את ה… בוא, אני לא זוקפת לזכותי את ה… אבל אני כן חושבת שזה חשוב שהן פוגשות אותי. ש… הייתי בשיבא, ואמר לי אחד המשוקמים שם, הוא אומר לי, "את אחת מאיתנו". כן? את באה, וזה לא איזה, שאני איזה רופאה שבאה ומספרת להם…
ד"ר נופר: נכון.
רונה: "תקשיבו ילדים, ככה אתם צריכים לעשות."
ד"ר נופר: נכון.
רונה: "אם אתם…" dude, אני כאילו, גם אני הייתי שם. זה קול שהוא מאוד חשוב.
ד"ר נופר: מה בעצם… בא לי לשאול אותך, איך… נגיד אני עכשיו הולכת ל"אלין".
רונה: כן.
ד"ר נופר: או ל… כאילו גם למבוגרים עם מוגבלויות. מה, איך צריך להראות בעינייך חינוך מיני מודע-מוגבלויות, או עבור אוכלוסייה עם מוגבלויות?
רונה: פעם העברתי שם הרצאה, בבית-חולים "אלין", וממש הרגשתי שזה מן סגירת מעגל, לצורך העניין.
ד"ר נופר: ממש, וואו.
רונה: ממש. ועוד אחר-כך, פנתה אליי דוקטור מורית בארי, שהיא המנהלת של בית-החולים, והיא אמרה לי דבר מדהים: שבעקבות ההרצאה שלי, הם החליטו כן להכניס את הנושא הזה. עכשיו למשל, זה דוגמה טובה, כי הבית-חולים הזה, הוא מורכב גם מילדים חרדים וילדים ערבים, ויש להם קהל יעד מאוד קשוח.
ד"ר נופר: מגוון.
רונה: כן, מאוד מגוון, כן. ובאמת. היא דיברה על נושא של מיניות, היא דיברה על צניעות, על למי מותר לגעת בי, ומי… וזה. וגם נזכרתי במה שאמרת קודם, על באמת לשאול את המטופל או להגיד לו: "אני עכשיו הולכת לגעת בך", אני… כאילו באמת לקבל איזושהי הסכמה, ולא משנה שאני בתור המטופלת, המשותקת, מרגישה שאני, שאני, שאני גוש בשר, ושכל אחד יכול לגעת בי, [ד"ר נופר מהמהמת בצער] ואין לי שום זכות על הגוף שלי.
ד"ר נופר: כן.
רונה: זה מין, "זה הגוף שלכם בכלל, זה לא הגוף שלי".
ד"ר נופר: וואו.
רונה: אבל זה כן מאוד חשוב, התיווך הזה והדיבור אמממ…
ד"ר נופר: כן. ומה עם דיבור על עונג? תשוקה?
רונה: וואו, שאת מתעסקת גם במיניות ילדית, נכון?
ד"ר נופר: כן.
רונה: איפה נושא העונג פוגש את המיניות הילדית, מבחינתך?
ד"ר נופר: מבחינתי, עונג זה בכלל החיבור לחושים שלנו, שמהנים עבורנו.
רונה: וואו.
ד"ר נופר: אוכל טעים, סרט מעולה, מוזיקה טובה, זה הכל חושים שמענגים אותנו. וגם מגע - ליטוף, חיבוק - זה עונג. כל הדברים. יש מלא עונג בחיינו שהוא לא מיני. אז בילדות, איך אני מחנכת לזה שמותר לי לחוש עונג? וגם, אני חושבת שיש בזה גם חינוך ליהנות מהדברים הקטנים. אבל בעיניי זה כל-כך לא קטן, זה כל-כך ענק.
רונה: וואו.
ד"ר נופר: אז איך לאפשר עונג בחיינו כחלק מתפיסת עולם, ואז כשאני מתבגרת ואני מגלה גם את העונג המיני, זה מרגיש לי שזה - פְּשְׁשְׁשְׁט - חלק יותר.
רונה: מה זה מתבגרת?
ד"ר נופר: כשאני מתחי…
רונה: כאילו, באיזה גיל את…
ד"ר נופר: את דיברת על ילדים, אז מבחינתי ילדים זה גיל הרך, בית-ספר יסודי…
רונה: אוקיי.
ד"ר נופר: ואז מתבגרים, זה משתנה, אבל כזה 12, 13, 14, 15, כל אחד מתי שהוא מתחיל להרגיש את העוררות המינית הזאת, את החרמנות שדיברנו עליה.
רונה: כן.
ד"ר נופר: ורצון להתחיל לאונן, או לא בהכרח לאונן, אבל כן… ומשיכה מינית, וכל מיני דברים, אז… ואז כשאני מגלה את העונג המיני, שזה מגע באיבר המין שלי, ואולי גם גיליתי את האורגזמה, וגם בלי זה, כאילו, אז זה כבר הופך להיות, "אה, אוקיי, כאילו מותר לי להתענג בחיים האלה מהחושים שקיבלתי", אז זה גם חלק מזה.
רונה: יואו, כן.
ד"ר נופר: ואז גם כאילו יש פה הרבה פחות אשמה, בושה סביב מיניות, אלא, "וואו, איזה כיף".
רונה: כן.
ד"ר נופר: כאילו, זה גם כל-כך לא… כאילו, אנחנו, העונג בחיינו הוא בעיניי מתנה מאלוהים, כאילו, מהטבע, זה כאילו מתנה שקיבלנו…
רונה: כן.
ד"ר נופר: אז איך אסור לדבר על זה?
רונה: וואו, אימא'לה! וואי, זה מדהים מה שאת אומרת. את מכירה את הסרט "מחוברים לחיים"?
ד"ר נופר: כן, סרט טוב.
רונה: אז זה באמת, אגב, נקודת אממ… [שותקת] נקודת?
ד"ר נופר: ג'י?
רונה: לא, [ד"ר נופר מצחקקת] עוררות.
ד"ר נופר: נקודות שמעוררות בנו…
רונה: כן.
ד"ר נופר: כן, עוררות מינית.
רונה: כן, שבאמת יש בגוף כל מיני נקודות שיכולות להביא לעוררות, ובסרט הזה יש קטע ש… שזה בסרט… אה, זה על בחור שהוא משותק, הוא משותק בכל הגוף, אבל יש לו תחושה באוזניים [ד"ר נופר מהמהמת], ועל-ידי מגע באוזניים הוא יכול להגיע לאורגזמה.
ד"ר נופר: מתוק.
רונה: שזה כאילו מטומטם ברמות.
ד"ר נופר: זה לא מטומטם!
רונה: אבל זה מדהים, זה גאוני.
ד"ר נופר: זה אמיתי.
רונה: זה אמיתי לגמרי! זה אמי…
ד"ר נופר: לא צריך להיות עם מוגבלויות כדי ש… יש אנשים שחווים אורגזמה מהאוזניים.
רונה: וואו.
ד"ר נופר: כן.
רונה: זה, כאילו זה משהו שאת מכירה אותו בלי קשר למגבלה?
ד"ר נופר: כן, כן.
רונה: מעניין.
ד"ר נופר: מהגב, מ… כאילו יש, הגוף שלנו כולו הוא ארוגני.
רונה: כן.
ד"ר נופר: אז אנחנו פשוט לא נותנים לזה מקום. וגם המיניות שלנו היא כזאת [בטון קשוח] פורנוגרפית, מכוונת מטרה לגמור, כזה, כשבעצם, אם אנחנו מגלים את הגוף, פתאום אנחנו מגלים, וואו, מלא-מלא-מלא עונג בגוף, שהוא הרבה-הרבה יותר רחב מהעונג המאוד… כאילו, איבר המין שלנו הוא מאוד מענג, אבל הוא גם מאוד intense וספציפי.
רונה: כן, ומצמצם.
ד"ר נופר: ומצמצם…
רונה: כן.
ד"ר נופר: ממש. ממש. זה גם מביא אותי בכלל למחשבה שכאילו [לוקחת נשימה עמוקה] א', לנרמל עונג ולדבר על זה עם כל האוכלוסיות. זה בכלל…
רונה: כן.
ד"ר נופר: זה לא מדובר עם אף אוכלוסייה כמו שצריך. וגם מה שאנחנו עושים ב-"LAVO", זה מאוד כזה, איך שמים את התשוקה ואת העונג על השולחן.
רונה: אוקיי.
ד"ר נופר: אז גם עם אוכלוסייה עם מוגבלויות, כאילו, נראה לי ששם אפילו עוד יותר, כל-כך חשוב להדגיש שמגיע לכם עונג וליהנות ממה שאתם יכולים להתענג ממנו. ואז זה מביא אותי כאילו רגע לחשוב בהקשר של חינוך מיני - בעצם, מה אנחנו עושות בחינוך למיניות? אנחנו מלמדות אותם ללמוד את עצמם. כי בעצם…
רונה: מלמדות אותם ללמ… אָה, אוקיי. מלמדות אותם ללמוד.
ד"ר נופר: כן, כאילו, אנחנו קוראות לזה "סובייקטיביות מינית". כאילו, מה זה סובייקטיביות מינית? זה כל אחד ואחת מאיתנו, אנחנו סובייקט עם צרכים, רצונות, פנטזיות, משיכה. שונים. כאילו, מה שנעים לי זה לא מה שנעים לך, זה לא מה שנעים לו. כאילו בהגדרה. וזה מובן לנו מאליו, שכל אחד ואחת נמשך אחרת, רוצה אחרת, נעים לו אחרת.
רונה: כן. את יכולה להגיד לי משהו שעושה לך עונג?
ד"ר נופר: משהו שעושה לי עונג בחיים?
רונה: כן, כן.
ד"ר נופר: לרקוד.
רונה: כן?
ד"ר נופר: כן, בדיוק עכשיו בסופשבוע הייתי בכזה מרחב תנועה חופשית כזאת.
רונה: וואו.
ד"ר נופר: יאאאו, איך נהניתייי.
רונה: כן?
ד"ר נופר: כן, ממש. אז פעם הייתי רוקדת הרבה, ובדיוק אמרתי לחברה שאני חייבת להחזיר את הריקוד לחיי.
רונה: וואו.
ד"ר נופר: בכלל, החיבור לגוף, התנועה, מאוד מענגים אותי.
רונה: את גם ארגנטינאית.
ד"ר נופר: אני גם ארגנטינאית.
רונה: אז את אוהבת להתחבק.
ד"ר נופר: אני מאוד טאצ'י, מאוד טאצ'י. [רונה צוחקת] כן, אני מאוד אוהבת להתחבק, מאוד. וגם לא רק להתחבק גם כזה, לשים יד, כזה…
רונה: כן.
ד"ר נופר: להיות בקרבה, עם מגע, מאוד.
רונה: כן.
ד"ר נופר: בחינוך למיניות אנחנו מלמדים ללמוד את עצמנו. ובעצם כל אחד ואחת מאיתנו צריך לגלות לבד מה נעים לי, מה נכון לי, מה מתאים לי, מה הגבולות שלי, מה הפנטזיות, מה המשיכות.
רונה: ומה לא נעים לי.
ד"ר נופר: ומה לא נעים לי, ומה… כן. וזה כמובן תקף לכל אחד, וגם לנכים ונכות. ואז, בעצם, ה… אבל מי ש… כאילו, האוכלוסייה ללא מוגבלות, כאילו, בסדר, יש לה מלא-מלא ייצוג, מלא דוגמאות, ומתוך זה היא מלקטת, ובדרך כלל נתקעת על איזשהו, מה שנקרא, תסריט. התסריט המיני, ככה צריך להתנהג - אם אני גבר, אני מתנהג X, אם אני אישה, אני מתנהגת Y. וכאילו, בעלי מוגבלויות, מלכתחילה יצאו, יצאו! יצאו מהתסריט.
רונה: אגב, אגב, אגב, אם כבר את רוצה להתפלש ב-PC, אז יש לומר "אנשים עם מוגבלויות", Because I am not the owner of my disability, שגם על זה אני אומרת, פאק יו, אני, I am the owner of my disability.
ד"ר נופר: [צוחקת] תודה, כי אני מה זה התכווצתי, "שיט, שיט, שיט".
רונה: כן.
ד"ר נופר: "אנשים עם מוגבלויות". [רונה צוחקת] אמממ, אז אנשים עם מוגבלויות, [צוחקות] הם… אז הם יצאו מהתסריט. וגם אין להם ייצוג, הם גם לא רואים איך זה יכול להיראות, וגם כל אחד ואחת עם המוגבלות השונה שלו, באמת צריכים ללמוד עבור עצמם מה נכון להם. כי מוגבלות אחת לא דומה למוגבלות אחרת. ואז מלכתחילה זה מביא אותם למקום של, "אוקיי, מה שאתם מלמדים אותי פחות רלוונטי לי, אני צריך/צריכה ללמוד מה נכון לי".
רונה: כן.
ד"ר נופר: ובמקום החיובי של זה, אם הם יהיו מקבלים [כך במקור] חינוך למיניות טוב, שבא ואומר להם, מנרמל להם מלא דברים, ואומר להם, "יש באמת מיליון אפשרויות, לכו תחקרו את עצמכם", ואז זה מביא מלא יצירתיות, לגילוי של גוף, לגילוי של עונג, לגילוי של תשוקה.
רונה: כן, ממש.
ד"ר נופר: וזה מביא אותי גם ל… הייתי בכנס לא מזמן, בגרמניה, והציגו שם מחקר כזה על מיניות ואנשים עם מוגבלויות, ואז בעצם הם טענו שבגלל שאנשים עם מוגבלויות מלכתחילה יצאו מהתסריט המיני, וצריכים לגלות בעצמם את עצמם, מחוץ למה שהעולם מציע להם, כאילו אני לא, "זה לא אני, אני צריכה לבד להבין מי אני, מה אני". אז כבר הם בעמדה, כלומר הם באיזה עמדת פתיחה גבוהה יותר, אני אגיד, מאנשים ללא מוגבלויות, בהקשר הזה של חינוך למיניות. כי מלכתחילה הם כבר חייבים להיות יותר מחוברים לעצמם כדי לגלות את המיניות שלהם, ולא לחקות דברים אחרים.
רונה: וואו.
ד"ר נופר: וגם לגלות שם יצירתיות שמאפשרת להם לגלות דברים חדשים, כמו שאת אומרת, אורגזמה מהאוזניים.
רונה: כן.
ד"ר נופר: עכשיו, הוא לא פיתח את האורגזמה מהאוזניים, מעצם זה שהוא הפך להיות מוגבל. הוא גילה את זה, כי לא הייתה לו ברירה.
רונה: כי לא הייתה לו ברירה, כן.
ד"ר נופר: ואז מה שהם אמרו בכנס, זה שבעצם אם ניקח את התפיסת עולם הזאת, את נקודת המוצא הזאת בהקשר של חינוך למיניות לאנשים עם מוגבלויות למיינסטרים, ולאוכלוסייה ללא מוגבלויות, כולם יזכו מזה. כי בעצם, השאיפה היא שדווקא נקודת המוצא תהיה כזאת עבור כולם.
רונה: כן, כן.
ד"ר נופר: סתם מעניין אותי - מה זה מעלה בך?
רונה: כן, כן, אני לגמרי מסכימה עם זה. זה באמת מזכיר לי את ה… כאילו את הקונספט של פמיניזם. שבאמת, את יודעת, שהדיבור הזה הוא באמת מרחיב. לא רק עבור נשים. אבל באמת לדבר על זכויות של נשים, זה משהו ש…
ד"ר נופר: מאפשר לכולם…
רונה: צריך להיות חשוב לכולם. שזה כאילו ל…
ד"ר נופר: נכון. לא רק צריך, אני אומרת, כולם יזכו משוויון מגדרי. כאילו, זה גם משחרר גברים מכל מיני עוולות שהפטריארכיה עושה גם להם.
רונה: חד-משמעית. כן.
ד"ר נופר: וכמובן, האוכלוסייה הלהטב"ית, הלהטב"קית, שלא נכנסת בהכרח בהגדרה דיכוטומית של נשים וגברים, כן. שכאילו, יש גם, כמו שאמרתי, ערך שאת תדברי על מיניות…
רונה: כן.
ד"ר נופר: …עם קבוצ… עם כל מיני קבוצות.
רונה: כן.
ד"ר נופר: וכל מיני זהויות.
רונה: זה באמת להגיע לנכי צה"ל בשיקום.
ד"ר נופר: לצערנו הרב יש אהה…
רונה: כן, שיפסיקו כבר.
ד"ר נופר: יש לך הרבה…
רונה: שיפסיקו כבר למלא את מחלקות השיקום.
ד"ר נופר: [מצחקקת] לגמרי.
רונה: חלאס. כן.
ד"ר נופר: וואו, לגמרי שיפסיקו כבר.
רונה: אמממ… נועה, אתם חזרתם עכשיו מטיול עם כל המשפחה. את יכולה לספר לי על הטיול המשוגע הזה?
ד"ר נופר: [מצחקקת] כן, אבל זה לא קשור לפודקאסט. אמממ…
רונה: למה? דיברנו על מיניות כעונג.
ד"ר נופר: נכון. נכון, הטיול היה מאוד מענג.
רונה: yes, קשר. זה הקשר.
ד"ר נופר: הוא היה גם מענג. היו בו הרבה דברים. זה היה מסע של שנה וחודשיים…
רונה: וואו.
ד"ר נופר: שבעצם טיילנו באמריקות. התחלנו בארצות הברית, שם שוטטנו לנו עם קרוואן כזה.
רונה: רגע, תספרי מי, מי היה בטיול?
ד"ר נופר: סלע ואני והבנות. כן, ואז בקרוואן שוטטנו לנו כמה חודשים, ככה עשינו Road trip בארצות הברית.
רונה: אוקיי, זה בטח גם לא כזה חמוד.
ד"ר נופר: לא…
רונה: בטח זה גם היה…
ד"ר נופר: לא, זה ממש גם לא כזה חמוד. [רונה צוחקת] זה קרוואן קטן. תדמייני כזה קרוואן בגודל מטבח.
רונה: וואו.
ד"ר נופר: כן, שהכל בו מיניאטורי כזה, שבימים הראשונים זה מגניב, מגניב, מגניב, ואז זה כזה, "אוקיי, צפוף פה". [רונה צוחקת] אז זה גם מאתגר…
רונה: כן.
ד"ר נופר: וזה גם מדהים.
רונה: וואו.
ד"ר נופר: כאילו, יש פה את הגם וגם.
רונה: איזה מתנה פסיכית זאת.
ד"ר נופר: כן, ממש מתנה. זהו, אז היינו שם. אז שבעה באוקטובר, אז סלע חזר למילואים ואני והבנות היינו בניו יורק. חיכינו לו, ואז כשהוא חזר, בעצם משם כזה… סיימנו את הסאגה שבארצות הברית וטסנו לדרום אמריקה, לארגנטינה, נפגשנו עם המשפחה שלי. וואו, וואו, וואו, וואו. מגן-עדן לגן-עדן. יש מקומות פסיכיים בעולם, אפרופו עונג.
רונה: וואו.
ד"ר נופר: אני מבחינתי כזה, כן, להיות באיזה אגם עם הרים, זה וואו.
רונה: יואו.
ד"ר נופר: זה אורגזמה מבחינתי.
רונה: וואו. אז את באה מהמדבר?
ד"ר נופר: אני באה מהמדבר. [צוחקת]
רונה: את יכולה לספר קצת על החיים במדבר?
ד"ר נופר: כן.
רונה: את גרה במדבר כבר מיליון שנה.
ד"ר נופר: אני גדלתי ברעננה.
רונה: אוקיי.
ד"ר נופר: אני ילדה עירונית, [רונה צוחקת] אז אני גם בתוכי מחזיקה את הגם וגם - אני גם עכבר העיר וגם עכבר הכפר.
רונה: אוקיי.
ד"ר נופר: אני מאוד נהנית לבוא לפה, לתל אביב, אבל אני גרה במדבר כבר 13 שנה, מאז שהבת הבכורה שלי נולדה. אני מאוד-מאוד אוהבת את זה, תמיד הייתה לי גם כמיהה כזה לטבע ולשקט. ו…
רונה: וואו.
ד"ר נופר: לגור במדבר זה [לוקחת נשימה עמוקה] יש בזה משהו שעבורי מאוד מאזן. השקט הזה. כי אני בן-אדם מאוד-מאוד פעיל, מאוד. אני עושה מיליון דברים - מיליון, מיליון, מיליון דברים במקביל כזה, ואני כזה כל הזמן בעשייה. אז גם ה-לגור רחוק וגם ה-לגור במקום שקט, לשתות את הקפה שלי בבוקר מול גבעות צהובות…
רונה: וואו, אמא'לה.
ד"ר נופר: ומרחב, עבורי הוא מסדיר נשימה.
רונה: כן.
ד"ר נופר: מה, מה, נראה לי לסיום…
רונה: כן.
ד"ר נופר: לקראת סיום, אני אשאל אותך כזה, מנקודת המבט שלך כזה, מה את מאחלת לנערים ונערות עם נכות, בהקשר של המיניות שלהם? כזה, מה היית רוצה שהם יידעו, וכזה.
רונה: אני אענה לך בתנאי אחד, שאחר-כך את תגידי לי משהו בארגנטינאית. [במבטא "ארגנטינאי"] "קסטליאנו", [ד"ר נופר צוחקת] כזה. לוקחת את העסקה?
ד"ר נופר: Por supuesto.
רונה: הופה! נהדר. ובכן, הברכה שלי היא ממש לא רק לנערים ונערות, היא גם לנשים וגברים נכים, שגם הם, כמו שאמרת, קצת יצאו מהתסריט ולא מקבלים את… כלומר, אפשר להלין על כך שגם אנשים ונשים ללא נכות לא מקבלים הרבה חינוך מיני והתייחסות. מאחלת לאנשים באשר הם, שיאהבו את הגוף שלהם, קצת להרחיב את הגבולות ו… נכון?
ד"ר נופר: אמן.
רונה: yes.
ד"ר נופר: "אמן" זה גם בספרדית.
רונה: אָהה…
ד"ר נופר: Pero te, te voy a decir gracias.
רונה: הופהההה. [ד"ר נופר צוחקת]
ד"ר נופר: Muchas gracias.
רונה: Muchas gracias.
אה, נראה לי שהגיע זמן לגמור.
[מוזיקת סיום]
תודה רבה, ואתם מוזמנים ומוזמנות להקשיב לכל הפרקים.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Commenti