מה אם - מה אם לא היה יוטיוב? נעמי כרמי

הפעם אנחנו בפרק הקשור בצורה די עקיפה לעולם הפודקאסטים, כי די בטוח שאם אין את יוטיוב והמהפכה שהיא הביאה - אין פודקאסטים. שכן יוטיוב היא הקרקע הרעיונית עליה צמחה כלכלת היוצרים, בה אנשים מרוויחים כסף מהיצירה שלהם. אבל גם היא זו שכמעט וביטלה את מהדורת השבט ונתנה לכל אחד ואחת במה להביע את עצמו ולשתף את העולם.כדי לדבר על הנושא אירחתי את נעמי כרמי, אשת דיגיטל בעלת ""מוח כוורת" המשדכת בין בעלי עסקים למקצועני דיגיטל. נעמי חיה את עולם הדיגיטל כבר מעל 15 שנה (כולל פודקאסט משלה) והייתה שם מימיה הראשונים של יוטיוב.יחד אנחנו מדברים על איך התחילה, הרכישה של גוגל, ההתפתחות, התרבות שהיא יצרה, נטפליקס, סמי הכבאי, טוויטר (ופידטק), הגדרה עצמית דרך הרשת, סטיב ג'ובס וגם פאודה.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 30/01/2022.

נעמי: מצאתי סקר מטורף שמדבר על זה ששליש מהילדים בארה"ב ובאירופה, מה הדבר שהם הכי רוצים להיות כשהם יהיו גדולים? יוטיוברים, ספציפית. לא וולוגרים, לא טיקטוקרים, לא משפיעני רשת, ספציפית יוטיוברים. זאת אומרת, זה התפוצץ ב-2005 בשנייה שזה עלה לאוויר להתפוצץ וזה עדיין מתפוצץ.

פתיח: (מוזיקה) אתם מאזינים ל (מוזיקה) "מה אם" (מוזיקה) פודקאסט על היסטוריה אלטרנטיבית (מוזיקה) רותם יפעת.

רותם: שלום וברוכים לעוד פרק של "מה אם". היום אנחנו במשהו מאוד קצת מטאי, עולם שקשור במעט לפודקאסטים, וידאו. או יותר ספציפית, סטרימינג והכי ספציפי - יוטיוב. וכדי לדבר על הדבר הזה הזמנתי את נעמי כרמי. את נעמי אני מכיר שנים עוד מלימודי קולנוע, אבל בשנתיים האחרונות בעצם עובד איתה בצורה כזאת או אחרת דרך המיזם שלה, מוח כוורת, שהוא עובד על התאמה של ספקים דיגיטליים לבעלי עסקים. היי נעמי.

נעמי: היי, מה שלומך רותם?

רותם: בסדר גמור. אז באמת עולם הדיגיטל, פרסום, מתעסקת בזה כבר 15-20 שנה?

נעמי: 15, כן.

רותם: 15, עוד לפני שהיה יוטיוב ממש בתור פונקציה ענקית בחיינו, תכף ניכנס לכל זה. אבל קודם חשוב להגיד, העניין הזה של מה אם מאוד מתחבר אלייך מהצד התחביבי שלך, הגיקי, שכולנו בעדו.

נעמי: שנים פעילה בקהילות המדע הבדיוני והפנטזיה בארץ. אייקון, אגודה למדע בדיוני ופנטזיה.

רותם: למעשה, אם נחדד, אנחנו מכירים דרך זה, כי ביום הולדת של אברי רוזן צבי, חברי הטוב, שותפי לפודקאסטים שעוד יתארח פה בקרוב בתקווה,

נעמי: שגם למד איתנו קולנוע.

רותם: נכון. למד איתך ואתם הייתם חזקים באייקון. אני כזה בצד תמיד למרות שהרציתי לאחרונה. אז כן, לגמרי, נעמי מבינה את הקונספט של מה אם היטב. מכירה היטב את יוטיוב ולכן היא פה לדבר על יוטיוב. ואני חושב שבניגוד להרבה פרקים אחרים, היה לי מאוד, לא הייתי צריך לשכנע אותה. הצגתי איזה רעיון דווקא קשור לעולם הפרסום בעולם הספרים, הסלף פבליש, כי עבדת בזה הרבה שנים בדיגיטל של חברת הוצאת ספרים ואמרת אני פחות מבינה בזה כי יש יותר טובות ומבינות ממני, בעיקר שאני תמיד בעד. ואז הצעת בשנייה יוטיוב, אפילו לא צריך לעשות תחקיר, לא צריך להציע. אני יודע שזה בדיוק אליינמנט של כל הדברים. אז אנחנו הולכים לדבר על יוטיוב. אז בואו נתחיל לדבר איך יוטיוב התחילה בכלל. כי כמו תמיד כדאי להבין לפני המה אם, להבין את המה.

נעמי: כמו שסיפרת, היה לי את הזכות להכיר את יוטיוב מההתחלה ממש. לא מהתקופה שבה הם חיפשו את עצמם כמה הם עושים עם היכולת הזאת לעשות סטרימינג של סרטים, של וידאו, אלא מהתקופה שממש נכנסה לחיינו. אז עשיתי את ימיי הראשונים כמנהלת דיגיטל אחרי שנים בטלוויזיה. וראיתי בלייב איך זה מתפוצץ. איך זה מיד הדבר שהיה צריך באותו רגע. יוטיוב התחילה בגדול, יצאה לאוויר ב-2005. אחרי כמה ניסויים של להיות אולי אפליקציית דייטים שבה אפשר לעשות סטרימינג של וידאו וכל מיני פיבוטים לכאן ולכאן. אבל הלכה לחלוטין על המודל שכולנו מכירים של יכולת לשתף וידאו עם כל מקום בעולם, מכל מקום בעולם, שהמודל העסקי נכנס מפרסום, כמו שהיה מאוד מקובל באינטרנט ב-2005 רגע אחרי בועת הדוט קום.

רותם: חשוב להגיד פה משהו מעניין על פיתוח מוצרים. לא יודע אם נגעתי בזה באחד הפרקים. אני בעצם ביומיום שלי מנהל מוצר והפער בין טכנולוגיה למוצר הוא אדיר. זאת אומרת, יכולה להיות לך טכנולוגיה מדהימה. הם לקחו טכנולוגיית סטרימינג, טכנולוגיה לעלות ולשתף קבצים אונליין, אבל אתה יכול לעשות עם זה מיליארד ואחת אפליקציות ויישומים ליטרלי, אפילו לא יישומונים. וזה מה שמבדיל הרבה פעמים בין חברה מצליחה ללא מצליחה. זו לא רק היכולת לפתח טכנולוגיה טובה, זו גם היכולת להיות מוצר טוב.

נעמי: באותה תקופה כבר התחיל הרעיון והקטע הזה של אנשים מצלמים וידאו בכל מקום עם הטלפונים הסלולריים שלהם. אנחנו מדברים על 2005. אז אנחנו מדברים על התחלת הסאמרטפונים, אפילו אנשים אתה יודע, מספרים על סטיב ג'ובס, שעשית עליו פרק בעצמו, שאמר שהאייפון נוצר מתוך זה שהוא ראה שהאייפוד, הוא ראה את זה שאנשים מתחילים לצלם תמונות ווידאו עם המצלמות שהיו להם בטלפונים הסלולאריים שלפני האייפון. קשה לי אפילו לקרוא להם סמארטפונים. הם היו סוג של סמארטפונים, אבל הוא ראה שיחד עם זה, מכירת המצלמות הדיגיטליות שהייתה עד אז בטירוף מוחלט, צונחת. ואז הוא אמר משפט שהולך איתי לכל החיים השיווקיים: "אם אתה לא תעשה קניבליזציה לעצמך, אחרים יעשו לך את הקניבליזציה הזאת". אז הוא חיבר.

רותם: בואי רגע נסביר את זה אולי ככה רק נחדד.

נעמי: הוא ראה איך הטלפונים הראשונים, הטלפונים החכמים הראשונים שיש בהם גם מצלמה דיגיטלית שיכולה לצלם תמונות ואפילו קטעי וידאו קצרים, עושה קניבליזציה, זאת אומרת, אוכלת את העולם, את השוק של מצלמות הדיגיטליות. המכירות בארה"ב צנחו של מצלמות דיגיטליות.

רותם: ולכן בעצם הוא פנה לעשות מכשירים שהם הכל בהכל. זאת אומרת, לא סתם הדבר הזה, זה דבר שנכון היום להרבה חברות טכנולוגיות שהן כבר לא עושות רק פיצ'ר. לא מספיק רעיון לדבר קטן. אם אין לך משהו שהוא כוללני, דיברנו לפני זה על "מאנדיי" שאת משתמשת בה, היא נותנת מעטפת מטורפת לדברים.

נעמי: מטורפת.

רותם: כי אתה חייב, אתה לא יכול כבר להיות קטן. אז סטיב ג'ובס, לא סתם באמת עשיתי עליו את הפרק הראשון. ובאמת הוא שינה הרבה. זאת אומרת שוב, גם אם לא הרעיון המקורי שלו הוא זה שפעל עליו הכי חזק בזמנו.

נעמי: גדול מנהלי המוצר.

רותם: לגמרי.

נעמי: מגדולי, אם לא ה-. והוא אמר, אוקיי, אז אם שילבו טלפון עם אינטרנט ומצלמה סלולרית, השלב הבא שסביר להניח שיעשו זה להרוג לי את השוק של האייפוד, של הסטרימינג מוזיקה. ואז הוא יצר, ככה התחילה העבודה בעצם על האייפון ששינה לחלוטין את כל העולם שלנו כמו שאנחנו מכירים, אבל על זה יש פרק משלו.

רותם: כן.

נעמי: אז כמו שאנחנו יכולים לראות, זו בדיוק אותה תקופה שאנשים התחילו לצלם תמונות ווידאו בטלפונים הסלולאריים שלהם. נכנס, התחילו להיכנס האייפונים הראשונים. והוידאו, היכולת לצלם וידאו כבר נכנסה, הטכנולוגיה הייתה. והטכנולוגיה של הסטרימינג במוזיקה, ואפילו סטרימינג בוידאו כבר היה. והנה באה יוטיוב ומציעה מוצר חדש שהיה בדיוק הדבר הכי נכון באותו רגע לטכנולוגיה. היכולת שלי לצלם את הוידאו מהטלפון שלי ולהציע אותו לכל שאר העולם. והיכולת שלי לקבל את כל הוידאוים האלה, את כל העושר המטורף של קטעי וידאו שאנשים מצלמים בכל שאר העולם ולחפש ולמצוא את הוידאו שהכי מתאים לי. מכיוון שזה היה המוצר הכי נכון עם הטכנולוגיה הכי נכונה לשלב הכי נכון בהיסטוריה, זה התפוצץ עד היום. עכשיו, למה אני אומרת עד היום? לא מזמן כתבתי בכלל על קריאייטור אקונומי. כל התחום החדש והמאוד, מאוד טרנדי הזה של אנשים שהם יוצרי תוכן שהפלטפורמות, כל שאר הפלטפורמות מנסות לעודד אותם ליצור תוכן בפלטפורמה ונותנות להם יכולת של מונטיזציה.

רותם: זה קיים, דרך אגב, חזק בפודקאסטים. כל כמה זמן אני מקבל פנייה ממישהו שעושה פלטפורמה דומה של חצי שעה, תעשה פה 5 דקות, משהו קצר, באמת כל מיני וריאציות כי כל אחד מנסה למצוא בדיוק את הנישה שלו המוצרית בתוך העולם הרחב הזה של תוכן, וידאו, אודיו או אולי בעתיד משהו אחר, ריחות או.

נעמי: אז הנה אני יודעת, שלך, לפודקאסט יש פטריאון, שהוא דרך לעשות איזשהו סוג של לבקש תמיכה מאנשים כספית כדי שתוכל להפיק את הפודקאסט. זה חלק מהקריאייטור אקונומי. ואנשים אחרים משפיעני אינסטגרם, מקבלים מוצרים לסקירה או אפילו כסף כדי לפרסם פוסטים ופייסבוק עכשיו נותנת פלטפורמה חדשה ובטיקטוק יש פלטפורמה עצומה למוניטיזציה של היכולת שלך להשפיע. אז כתבתי על הקריאייטור אקונומי. בתוך התחקיר שלי כשאני כותבת על משהו, אני מכירה אותו ויודעת, אבל עושה גם תחקיר מעבר. מצאתי סקר מטורף שמדבר על זה ששליש מהילדים בארה"ב ובאירופה, מה הדבר שהם הכי היו רוצים להיות כשהם יהיו גדולים?

רותם: יוטיוברים.

נעמי: יוטיוברים.

רותם: טיקטוקרים.

נעמי: יוטיוברים ספציפית. לא ולוגרים, לא טיקטוקרים, לא משפיעני רשת, ספציפית יוטיוברים.

רותם: וואו.

נעמי: זאת אומרת זה התפוצץ ב-2005 ובשנייה שזה עלה לאוויר להתפוצץ וזה עדיין מתפוצץ.

רותם: זה מדהים. זה אולי הדבר הכי מדהים בכל הדבר הזה. שבדרך כלל מתישהו כבר דברים דועכים, אבל יוטיוב הוא עדיין פלטפורמה חזקה. אנחנו נדבר גם איך השתנתה. אני רוצה להגיד משהו לטובת הטכנולוגיה שהיא חלק, זאת אומרת, לא סתם באמת היה להם את הויז'ן המוצרי הנכון, אבל גם הייתה טכנולוגיה עם זמינות של תקשורת אינטרנט יותר מהירה כמובן. משהו שלא היה יכול להיות ב-96' כשהיינו מתקשרים, כשהיית צריך "אמא תרדי מהטלפון". דיאל אפ, מי שמספיק מבוגר כדי לזכור את זה.

נעמי: (אייייי קחחחחחחחחחחח - רעשים של אינטרנט מפעם)

רותם: כאלה. טלפונים כמובן שהתאימו. זה הכל הגיע לאותה נקודה והם באמת תפסו אותה ויצרו את המוצר המעולה הזה. התפוצץ.

נעמי: הוא התפוצץ והוא מתפוצץ עד היום. אז כמשהו שהוא כל כך כל כך נכנס לעומק החיים שלנו. עד שהילדים שלנו כבר, אלה שלא היו ב-2005 וגדלים היום עם טאבלט ביד, רוצים, הדבר שהם הכי רוצים להיות, הכי הרבה ילדים בעולם, הקריירה הכי מבוקשת זה להיות יוטיוברים. בשלב הזה גם ההורים שלהם מוכנים שהם יהיו יוטיוברים כי לכולם ברור שהם יוכלו לעשות מזה גם כסף באיזושהי צורה. אז אנחנו מדברים כאן על פלטפורמה שנכנסת עמוק, עמוק, עמוק, עמוק, עמוק לתוך החיים והחברה.

רותם: לגמרי. זאת אומרת, באיזשהו שלב גם גופים רשמיים, גופי שידור קלאסיים מתחילים להיכנס לתוכו.

נעמי: אפילו בשלב יחסית מוקדם אנחנו מדברים על 2009 אם אני זוכרת נכון. יוטיוב התחילה ממש לפנות. גופים רשמיים התחילו להעלות וידאוים כבר מהשלבים הראשונים כדי להגיע לעוד קהל. אבל ב-2008-2009 יוטיוב ממש התחילה לפנות לגופי שידור הכי גדולים בארה"ב ובשאר העולם. אני זוכרת שוב, ממש במקרה באותה תקופה עבדתי בחינוכית. ועבדתי באתר של החינוכית שהנגיש קטעי וידאו מהארכיון המטורף של החינוכית. הייתי יושבת עם הסלילים בארכיון המאובק והבלתי מסודר של החינוכית ומחפשת קטעים להעלות לאתר של החינוכית. באותה תקופה אותו אלדד קובלנץ שהיה מנהל את "כאן", ניהל את החינוכית ואמר אני רוצה להנגיש את קטעי הוידאו האלה לכל העולם. והחינוכית הייתה אחד מהערוצים הראשונים בעולם שהלכה יוטיוב פירסט.

רותם: מדהים.

נעמי: זאת אומרת, הנגישה את כל מאגרי התוכן, הוידאו המטורפים שיש לה והתחילה את כל התוכניות שיש לה לפעמים עוד לפני שהם עולים בערוץ הטלוויזיה, הם עלו בערוץ היוטיוב.

רותם: וכל זה קורה בהתחלה, כבר ב-2006 גוגל קונים אותם. זאת אומרת, גוגל עוד לא גוגל, אבל הם כבר מבינים. גוגל מתחילים להיות גוגל, לא המפלצת שהם היום.

נעמי: גוגל כבר גוגל.

רותם: לא, כן.

נעמי: אבל לא המונופול המטורף שהיא היום. ובטח לא הקניין המטורף של היום והעסקאות גם לא היו ברמה המנופחת והמטורפת של היום. אבל כן, ב-2006 ממש אמרנו שהם יצאו לקראת, עשו כמה ניסויים עוד לפני 2005 וכן הלאה. הם התפוצצו ב-2005 במאי אם אני זוכרת נכון. וגוגל קונים אותם ב-2006 כי ברור לגוגל כמו שברור ליוטיוב שווידאו הוא חלק קריטי חשוב, משמעותי מאוד בעולם של תוכן באינטרנט. ועכשיו אולי כדאי להסתכל על סקופ יותר רחב. זה עולם web2.0 ב-2005 בדיוק שניה אחרי פיצוץ בועת הדוט.קום. ב-2006 בטח, אנחנו מדברים על הטרנד הכי חזק באינטרנט מאז ועד היום זה web 2.0, זאת אומרת, לא בן אדם אחד יוצר את האתר שלו ומעלה את כל התוכן לאתר שלו, אלא המון, המון פלטפורמות שמבקשות ממשתמשים את התוכן שלהם. ויקיפדיה שהיא כולה תוכן של משתמשים. פייסבוק. כל אותן פלטפורמות.

רותם: "מאי ספייס".

נעמי: "מאי ספייס" שהייתה לפני פייסבוק, רצתה להיות פייסבוק לפני פייסבוק ולא הצליחה. לפני זה אנחנו מדברים, נגיד אחת הראשונות שאפילו חזו את זה היה "לייב ג'ורנל". אם אתם זקנים כמונו והיה לכם לייב ג'ורנל ואולי אתם עדיין מוצאים אותו מדי פעם כמוני. כל אותן פלטפורמות שמבקשות מאנשים לתת תוכן ויוצרות איזושהי אגרגציה של המון, המון, המון, המון תוכן מעניין. אז בדיוק בשיא הטרנד של ווב 2.0, יוטיוב נכנסת כפלטפורמה המרכזית של שיתוף וידאו, של שיתוף תוכן גולשים בווידאו. והיא זאת שתופסת את הנישה הזאת. ולגוגל ברור שאם הם רוצים להיות מנוע חיפוש שבו יש את כל החיפושים, הם חייבים שכל החיפושים בווידאו יהיו אצלם.

רותם: וזה בעצם המניע העיקרי לרכוש אותם?

נעמי: כן, כן.

רותם: אז כל זה קורה ב-2006. צריך לזכור, 2006 פייסבוק רק בחיתוליה. זאת אומרת, בדיוק התפוצצות של הרבה דברים קטנים שמנצלים את האינטרנט עד היום.

נעמי: כן.

רותם: איפה זה השפיע הלאה? אנחנו יודעים באמת היום כולם, אפשר לדבר על דברים כמו נטפליקס.

נעמי: נטפליקס זה אפילו קשר ישר. הרי נטפליקס התחילו מהשכרת סרטי וידאו.

רותם: במעטפה. מי שלא מכיר, היית מקבל שני סרטים הביתה, עד שאתה לא מחזיר אותם, אתה לא יכול לקבל את הבאים. במקומות שאין בהם תקשורת טובה, הם עדיין עושים את זה. זה די מדהים.

נעמי: אז אפשר לדבר על הקשר המאוד ישיר שברגע שיוטיוב יצאה, הטכנולוגיה של הסטרימינג בוידאו, ברגע שיוטיוב התפוצצה, היה ברור לכולם שטכנולוגיה של סטרימינג בוידאו זה דבר קריטי כי אנשים מאוד אוהבים לצרוך את התוכן שלהם בוידאו. הם אוהבים טלוויזיה, הם אוהבים סרטים והם גם אוהבים את התכני וידאו הקצרים והמגניבים האלה שאנשים מעלים, בין אם תוכן מאוד, מאוד אישי או משהו מיוחד שהם ראו ברחוב או ידע אישי שהם חולקים. כל התכנים האלה כשעושים אותם בוידאו, אנשים אוהבים אותם יותר. כמה יותר? ועכשיו אני ממש מכלילה בסטטיסטיקה. אני באמת עושה כאן את ההכללה הכי גסה שאפשר לדבר עליה. בגדול, הם אוהבים את זה פי 2, פי 3 יותר מכתב. שזה תלוי איזה תוכן. אם זה תוכן לימודי, הם אוהבים את זה פי 7-8 מאשר כתב. אם זה תוכן מרגש אז הם אוהבים את זה פי 3-4 מכתב. אם זה תוכן ארוך אז הם אוהבים את זה לפעמים כמו כתב או קצת פחות מכתב. זה הרבה מאוד,

רותם: זה משתנה אבל זה הרבה.

נעמי: אנשים אוהבים וידאו יותר מאשר הם אוהבים כתב. הם נמצאים באינטראקציה יותר עם וידאו מאשר הם נמצאים עם כתב. כי אנחנו הארד ויירד לזה שנראה בן אדם מולנו ונראה את כל עושר ההבעות שלו ואת התקשורת הלא מילולית שהוא מעביר. אז אפשר לומר שברגע שוידאו הראתה כמה תוכן בוידאו זה דבר שמתפוצץ, הטכנולוגיה של סטרימינג של הוידאו צמחה ומשם אתה יכול ללכת ישר לנטפליקס שזה קשר נורא ישיר.

רותם: ומי המתחרות שלה באותו הזמן? היו לה מתחרות או שהיא די הייתה, VIMEO הרי עדיין סוג של מתחרה אבל לא באותו סדר גודל.

נעמי: VIMEO יצאה בצורה משמעותית לאוויר אחרי יוטיוב. יש לה את היתרונות שלה, אבל איכות ושליטה על התוכן ופחות פרסומות, אבל אי אפשר להגיד שהיא מתחרה של יוטיוב.

רותם: הבנתי.

נעמי: בסקייל אי אפשר להגיד שהיא מתחרה של יוטיוב. עד היום חלק מהעסקה עם גוגל שזה גאונות בעיניי, אי אפשר להגיד שיש מתחרה. אפילו היום שיש את "טיקטוק" ו"טיקטוק" הוא פלטפורמת הוידאו הכי גדלה בעולם עם כמות המצטרפים הכי גדלה וכמות התכנים שמעלים לשם כל שניה מתחילה כבר לגרד את היוטיוב מלמטה ועדיין אין לומר שהם מתחרים של יוטיוב. עוד לא קם לה המתחרה.

רותם: אז מה עוד היא שינתה? זאת אומרת, איפה, מעבר לזה שהיא שנתה והיא ENABLED אפשר לומר את הווידאו פירסט, זאת אומרת, הטכנולוגיה שהיא המציאה ניכחה את זה כמו נטפליקס, דברים כמו טוויץ' של שידורי סטרימינג של אנשים משחקים. בכל כך הרבה מקומות אני חושב.

נעמי: כן אבל זו השפעה ישירה. כשמשהו, כשאיזושהי טכנולוגיה ובמיוחד איזשהו מדיום, כי אפשר להגיד שיוטיוב, אפשר להגיד שהמדיום הוא וידאו, אבל יוטיוב גם יצרה מדיום בעצמה. היא לא חדשות בטלוויזיה. היא לא מהדורה. היא לא האוניברסיטה הפתוחה שמשדרת הרצאות של פרופסורים, למרות שגם זה שם וגם זה שם. היא בעצם יוצרת כאן איזשהו מדיום אחר.

רותם: שזה לא קרה לנו כמעט מאז הקולנוע או טלוויזיה.

נעמי: אפשר להגיד שגם רשתות החברתיות הן באיזשהו מקום מדיום.

רותם: שהן קרו באותו זמן.

נעמי: כן. הן ממש, ממש קרו באותו זמן. ויוטיוב עשתה את זה בוידאו. וידאו הוא אחד הדברים שהיו פעם לפני יוטיוב הכי מה שאנחנו קוראים בתקשורת אוטוריטטיביים. יש כאן איזשהו עיקרון הכבדה. אנחנו יכולים לדבר על אבולוציה. מאוד קשה או היה קשה להפיק וידאו ברמה מאוד גבוהה. אתה ואני למדנו קולנוע, אנחנו יודעים מה צריך בשביל אולפן חדשות. זה די מטורף.

רותם: כן.

נעמי: כדי גם להקליט בן אדם, גם לכתוב ולערוך את התוכן, גם לבנות את התאורה, גם לצלם וגם אחר כך להעלות בסטרימינג.

רותם: לארוז את זה טכנית ולסדר את זה ולגרום לזה להגיע לעולם.

נעמי: אז וידאו היה לפני יוטיוב, אחד מצורות התקשורת הכי וואן טו מני. זאת אומרת, משהו שהיה צריך המון, המון, המון כסף, ידע ויכולת כדי לייצר. ומה יוצרת תקשורת אוטוריטטיבית? אם אנחנו כבר בתאוריית תקשורת, שנינו למדנו את זה. היא מייצרת קול אוטוריטטיבי, סמכות.

רותם: כן.

נעמי: למהדורות תקשורת יש סמכות. במהדורות תקשורת מדברים שרים או מומחים או מדענים וחלק מהסמכות שלהם נובעת מהמדיום.

רותם: מהמדיום.

נעמי: שנינו למדנו שהמדיום הוא המסר. בתוך המדיום יש מסר. אז כשוידאו הוא דבר שקשה מאוד להפיק ולכן הוא בא בצורה מאוד אוטוריטטיבית, אז יש לנו תקשורת שהיא אוטוריטטיבית. וחברה שתופסת את מי שמגיע לתקשורת כבעל אוטוריטה. והיוטיוב מפרקת את זה לחתיכות קטנות לא של לגו, של אטומים. מה היא עושה? בן רגע, ברגע שזה נהיה נורא פופולרי ושאר הטכנולוגיה מיישרת קו, אז פתאום נורא קל ליצור וידאו מסלולרי. אז הדבר הראשון שרואים למשל, זה שקטעי וידאו שמצלמים אזרחים נכנסים לחדשות כי זה נהיה סבבה. זה נהיה סבבה ולמרות שזה לא בסטנדרטים שהיו לחדשות פעם, כי התרגלנו ביוטיוב לראות את הקטעי וידאו האלה ולהבין שהם חלק מהעולם, מהאמת, מהדבר, מהאוטוריטה. אבל אז גם החדשות נשברות. כי אם אני יכולה לקחת רינג לייט, מיד הטכנולוגיה תופסת. אז אפשר לערוך וידאו נורא בקלות בסלולרי שלי. באייפון שלי אפשר כבר לערוך וידאו. אנחנו מדברים שוב על התחלת הימים האלה. ברגע שווידאו נהיה משהו נורא, נורא מקובל בגלל יוטיוב, שאפשר לשדר אותו לשאר העולם נורא בקלות דרך יוטיוב, אז פתאום נהיה נורא קל לערוך וידאו.

רותם: זה נהיה מעגל. חשוב להגיד, זה אחד מזין את השני. יש פלטפורמה לשדר, יש פלטפורמה להקליט בקלות. אז יש גם פלטפורמה, אנשים מחפשים יותר דרכים, מן אקו סיסטם למעשה. אקו סיסטם, רינג לייט משפיענים, טבעת עגולה, שוב לא איזו המצאה גאונית, אבל המחשבה שצריך אותו היא כאילו הגיעה מזה שאה יש אנשים שמקליטים בבית אז בואו נדאג להם גם לתאורה מתאימה.

נעמי: בדיוק. נוצר אקו סיסטם, זה שאפשר לשדר את מה שהקלטתי בבית ואז אני רוצה קצת לשפר את זה, יצר אקו סיסטם של שיפור הסאונד ושיפור המצלמות בסלולריים ואמצעי תאורה. ופתאום נורא קל לבן אדם בבית שיש לו תוכן שמעניין, אפילו את המשפחה שלו וכמה עשרות חברים, נורא קל לו לצלם את הדברים האלה ולהפיץ אותם. ונשברת האוטוריטה של הברודקאסט.

רותם: של מדורת השבט, כולם יושבים, מה נותנים בטלוויזיה? כמה מאיתנו היום, אני משער שבין המאזינים שלנו בודדים, אחוזים בודדים צופים בלייב טיוי או בין אם צופים ב-VOD. הטכנולוגיה הייתה קיימת.

נעמי: הילדים שלנו, אלה ששליש מהם בארה"ב ובאירופה רוצים להיות יוטיוברים, ככה הם מתרגלים לצרוך את המדיה הוויזואלית שלהם, את הוידאו שלהם. וביוטיוב מבחינתם ומבחינת ה-Z GENERATION ואפילו חלק מהמילניאל, יוטיוב הוא הדרך, גם אם זה לא ביוטיוב כבר, גם אם זה בטיק טוק, יוטיוב הוא הדרך לצרוך את המדיה. אני מקבלת את החדשות שלי דרך יוטיוב, אבל אז אני גם מקבלת בן אדם שעושה איזשהו, מנתח סרטים דרך יוטיוב. ואז אני נתקלת בסרטים במלואם דרך יוטיוב ואז אני נתקלת בדודה שלי שעושה ליפסינק ביוטיוב והכל שווה. כולם תכנים שמעניינים אותי באותה מידה. אז כן, עדיין יש איזשהו יתרון לחדשות, אבל הן לא הקול האחד.

רותם: זה לא רק חדשות, זה גם כל מה שבעצם נותנים בטלוויזיה. חשוב להגיד, כאילו הכל שווה אבל לא באמת כי יש כאן איזשהו גייט קיפינג של האלגוריתם, שזה נושא בפני עצמו איך האלגוריתם.

נעמי: והנה נקודה שאפילו יותר חזקה. הרבה פעמים האלגוריתם יעדיף את מה שנהיה בהכי הרבה אינטראקציה איתו. את מה שירגש אותי הכי הרבה. ומה שירגש אותי הכי הרבה זה לאו דווקא המדען והאוטוריטה שלו ולאו דווקא החדשות שמדברות על הכלכלה עם האוטוריטה שלהם. זה דווקא בת דודה שלי, זה דווקא האנשים שהם קצת יותר כמוני. הם קצת יותר כמוני והצליחו, הם קצת יותר כמוני ופתאום מופיעים באקס פקטור. אם הם קצת יותר כמוני הם מרגשים אותי יותר. אז האלגוריתם אפילו מעדיף הרבה פעמים את התכנים האותנטיים. אז כל הסטנדרטים פתאום נהיים סטנדרטים אחרים לגמרי ואנחנו כבר לא תופסים את החדשות בתור העובדה, בתור כל האמת. ועכשיו אנחנו מתחילים להיכנס לכל התאוריות החברתיות של שבירת האמת.

רותם: שאנחנו רואים אותה חזק מאוד בשנה וחצי, שנתיים האחרונות עם כל הקונספירציות החזקות על קורונה. מאיפה זה הגיע? למה זה הגיע וכמובן איך מטפלים? אוקיי. אז כל זה השפעה ישירה ואפשר לדבר איך זה השפיע על גוגל. אני חושב שזה היה מנוע צמיחה מטורף לגוגל כי הם פתאום כמו שאמרת, הם זיהו היטב בזמן מוקדם וזה נתן להם איזה בוסט הרבה יותר גדול כנראה מג'ימייל לצורך העניין. בלי להיכנס למספרים ולבדוק, זה אולי כאילו ה…

נעמי: אני חושבת ששילוב של חיפוש, ג'ימייל ויוטיוב, ההבנה של איפה אנשים,

רותם: נמצאים.

נעמי: צריכים למצוא דברים. זה הגאונות של גוגל. אבל אם אנחנו מדברים על סטנדרט אחר של וידאו ועל האקו סיסטם שנוצר מסטנדרט אחר של וידאו, דיברת על זה שאנחנו כאן קצת במטא. כל הסטנדרט של יצירת תוכן שפעם היה אוטוריטטיבי, היום מאוד, מאוד מקובל שאפשר ליצור אותו. אז הדבר הבא הוא נגיד פודקאסטים.

רותם: בדיוק.

נעמי: הטכנולוגיה של פודקאסטים הייתה הרבה לפני יוטיוב.

רותם: מיקרופון שאנחנו מקליטים בו הוא אותו מיקרופון שקיים מאז שנות ה-50' פחות או יותר.

נעמי: אני אפילו הייתי שומעת את הפודקאסט לדעתי אם אני זוכרת נכון, אני מקווה שאני לא עושה כאן טעות מביכה של "עושים היסטוריה" עוד לפני שהיה יוטיוב. זאת אומרת, פודקאסטים באיזשהו מקום, בין אם זה המיקרופון והיכולת שלי להקליט והיכולת שלי לפתוח תחנת רדיו קטנה בשביל עצמי,

רותם: צריך פחות נפח. טכנית אתה צריך פחות, קובץ אודיו שוקל פחות מקובץ וידאו, כאילו באי פאר.

נעמי: אבל פודקאסטים נהיו דבר, דבר מאוד, מאוד משמעותי הרבה אחרי יוטיוב כי זה חלק מהשינוי של הסטנדרטים. פעם היינו שומעים את התוכן הזה ברדיו כי הוא היה קול אוטוריטטיבי. והיום זה נורא מקובל שכל אחד יכול לייצר תוכן והוא שווה ערך. ואחד ההשפעות הכי חזקות של זה זה יוטיוב. אז אם לא היה יוטיוב, כנראה שפודקאסטים לא היו כזה דבר.

רותם: כי לא היה את צורת החשיבה הזאת. מעבר לטכנולוגיה, זו כאילו הנקודה פה. יוטיוב שינו את האופן שבו אנחנו תופסים אוטוריטה, תופסים סמכות. תופסים את היכולת לייצר עצמאית.

נעמי: את הסטנדרטים של תוכן.

רותם: אני רוצה אבל כן להגיד כן מה היה לנו כמובן לפני. היה לנו בלוגים, אבל בגלל מה שאמרת על הכמיהה לוידאו, כמה ווידאו זה דבר משפיע. באמת שנינו למדנו קולנוע ותקשורת, אנחנו יודעים כמה קולנוע היא מדיום, שוב, המשפיע.

נעמי: המשפיע.

רותם: בגלל היכולת שלו להפיץ להמונים והרבה יותר קל לצרוך אותו. אתה צורך סרט בשעה וחצי, ספר בהרבה יותר. לא ניכנס לזה. אז וידאו הוא הרבה יותר דבר כי אין בעיה, בלוגים היו קיימים מראשית ימי האינטרנט.

נעמי: יש הרבה מאוד מחקרים על כמה אנחנו קולטים מידע ולא רק ברמה של מידע, מידע גם ברמה של רגשות וברמה של יחס כשאנחנו רואים וידאו כי יש כ"כ הרבה תקשורת לא מילולית בתוך הווידאו. באור, בהבעות הפנים, בהבעות הידיים שנותן לנו כאנשים, מתחבר להרבה יותר סינפסות במוח ומעיר לנו את העולם בצורה אחרת לחלוטין. אז וידאו מצד אחד היה דבר שהכי קשה להפיק ומהצד השני, הדבר שאנחנו מגיבים אליו בצורה הכי חזקה. וברגע שהוא נשבר וכבר אין לו קול אוטוריטטיבי, אז כל, אי אפשר להגיד שיוטיוב עשתה את זה לבדה.

רותם: זה אף פעם לא לבד. זה כמעט תמיד נקודת ההתחלה בכל פרק פה, שינויים היסטוריים הם כמעט אף פעם לא יחידניים.

נעמי: אז ווב 2.0 התחיל לפני יוטיוב והיכולת של כל בן אדם לכתוב בלוג היה לפני יוטיוב ועיתונאים התחילו להשפיע בכתיבה שלהם לפני יוטיוב, אבל ליוטיוב היה כאן חלק סופר, סופר משמעותי. ועכשיו אנחנו גם יכולים לדבר על אם אין אוטוריטה, איך זה משפיע על שאר החברה שלנו. מדברים המון על איך פייסבוק יוצרת אקו צ'יימברס. אני רואה, אני חשופה רק לתכנים שאני אוהבת.

רותם: אני בטוח שככה זה העולם.

נעמי: ולכן אני חושבת שככה העולם. אז יוצרת איזושהי הקצנה. אבל זה מתחיל ביוטיוב. כי אם האלגוריתם מראה לי את הוידאו שאני אוהב וכשאני מחפשת בגוגל, משתמש בידע שלי על הוידאו שאני אוהב כדי לתת לי את החיפושים שאני אגיב אליהם, אז אני יוצרת תמונת עולם שפעם הייתה בנויה מהחדשות וממי שהגיע לטלוויזיה. אוטוריטה מסוימת. והיום היא בנויה מאנשים אחרים לגמרי. אנשים שאני מגיבה אליהם באלגוריתם הכי חזק. ועכשיו אנחנו יכולים לדבר על כל הדברים החיוביים והשליליים שיוצאים מזה. אנחנו יכולים לדבר על התנגדות לחיסונים ועל כל התאוריות קונספירציה והקיו אנון וכל מה שקורה בארה"ב.

רותם: וכל העלייה של טראמפ ב-2016.

נעמי: שכולה נוצרת מאקו צ'יימברים ומהקצנה של השיח, שנוצרים מזה שכבר אין איזושהי אוטוריטה בוידאו. אז אם לא היה יוטיוב, יכול להיות שלא היה טראמפ. אם לא היה יוטיוב, יכול להיות שהיה הרבה פחות תאוריות קונספירציה. אם לא היה יוטיוב, יכול להיות שמתנגדי החיסונים לא היו כאלה גל משמעותי בחיים ובבריאות של כולנו. מצד שני, לאקו צ'יימברים יש הרבה מאוד אפקטים חיוביים. אני לא יודעת אם שמת לב, אבל כל התחום של להיות מי שאני גם ברמה המגדרית, גם ברמה של להימנע ממקומות רעילים, גם ברמה של לפתח את עצמי בקריירות, כולו נוצר מאקו צ'יימברים. כי כשאני שומעת עוד אנשים שגם הם כמוני, אפשר להתחיל מגיי או ביסקסואלי ואז מג'נדר פלואיד או א-בינארי, אני לא יכולה להבין שיש עוד אנשים כמוני,

רותם: אם זה לא מהדהד.

נעמי: אם אין לי את ההדהוד הזה באיזשהו אקו צ'יימבר. אם אני לא יכולה למצוא תכנים של עוד אנשים כמוני.

רותם: אז בעצם אנחנו אומרים א', זו לא שאלה של טוב או רע כמובן כי אקו צ'יימבר יכול להיות טוב ויכול להיות רע ותמיד כל דבר הוא דו צדדי. אבל בעצם הטענה פה ואני מאוד מסכים איתה בגדול, שיוטיוב הוא עוד מאפיין באינטרנט 2.0, אבל בגלל העוצמה של וידאו שהיא מוכחת היסטורית ובאמת מחקרית, היא נתנה את הקפיצה הזאת. זאת אומרת כל הזמן זה היה קיים. אז מה היינו רואים אחרת? איך היה נראה האינטרנט? אפשר לשאול את זה בכמה דרכים מאוד פשוטות את המה אם הזה. הטכנולוגיה לא הייתה מספיק טובה, היה מקרטע. לא היו מצליחים לשפר את המהירות בנדוויט וזה היה לנו מפוקסל, לא איכותי וזה לא היה מצליח. מאוד קל לדמיין את זה לא עובד הרי.

נעמי: כן.

רותם: איך היה נראה האינטרנט? וכתוצאה מכך גם העולם כי האינטרנט הוא הדבר הכי גדול, הכי משפיע שהאנושות עשתה ב-30 שנה האחרונות ברגע שיצא להיות מסחרי. כמובן הוא קיים עוד משנות ה-50'-60' ברשתות תקשורת. אבל ברגע שהוא הפך להיות דבר מסחרי, נגיש לציבור, הוא שינה את כל התקשורת, את כל היחסים. קטונו פה בכלל להתחיל לדבר על זה. אבל איך את רואה את זה מגיע מהנקודה של אם אין יוטיוב?

נעמי: אני חושבת שאחד הדברים המרכזיים היו העדפה לחלק האינטרנטי שהיה בכתב. משם יצא האינטרנט וזה מאוד, מאוד, מאוד טבעי לאינטרנט. דיברנו על בלוגים, אפשר לדבר על טוויטר שמאוד, מאוד תופסת בקרב עיתונאים. אז המקום,

רותם: והייטקיסטים היום בישראל ובשבועות האחרונים, נהיה מאוד חזק.

נעמי: טוויטר מאוד חזק אצל ההייטקיסטים אבל זה עניין אחר. זה בין השאר כי יש שם הרבה יותר שיח סביב ההייטק. אז אפשר לראות את המקומות שבהם טקסט הוא הצד החזק. אז אפשר לראות למשל את פייסבוק לעומת אינסטגרם. אינסטגרם תפסה בצורה כל כך חזקה כי היא נתנה את היכולת לאנשים לערוך תמונות בצורה מאוד קלה, פשוטה וכיפית. אבל אם זה לא היה כל כך חזק גם ביוטיוב, כנראה שההעדפה הייתה לצדדים באינטרנט שהם טקסטואלים, כמו פייסבוק, בלוגים,

רותם: טוויטר.

נעמי: טוויטר. זה הכל נורא, נורא טבעי לאינטרנט. ואז בעיניי, אם ללכת לכאן למה אם הרבה יותר. בטח כבר קלטת שאני מעדיפה את התופעות החברתיות על פני הטכנולוגיה.

רותם: כי הטכנולוגיה היא רק הכלי, ברור, תמיד זה ככה.

נעמי: ושנינו חובבי מדע בדיוני.

רותם: כן.

נעמי: אני חושבת שהפער הטכנולוגי שהוא גם היום מאוד חזק, היה מוחרף מאוד.

רותם: הפער הטכנולוגי,

נעמי: הפער הטכנולוגי, היום אנשים מרוויחים הרבה יותר כשהם עובדים בהייטק. אם אנשים מבינים טכנולוגיה, יש להם המון פריבילגיות שאין לאנשים אחרים.

רותם: כן.

נעמי: בין אם זו עבודה בהייטק או עבודה שהיא יותר הייטקיסטית באופייה כמו ניהול מוצר ובין אם זה היכולת להשפיע על העולם. אם אני מצליחה להבין את מערכת הפרסום של פייסבוק, אז יש לי כוח בידיים שאין לבן אדם שלא מצליח להבין. אם אני מצליחה להבין איך לערוך את התכנים שלי בסלולרי שלי, אם אני יכולה לקבוע תור לדואר. אם אני מבינה טכנולוגיה, אני יכולה לקבוע תור לדואר, אני אחכה שם שתי דקות. סבתא שלי לא יכולה לקבוע תור לדואר בטלפון, אז היא תחכה שם היום כמעט שעה וחצי.

רותם: היא גם לפעמים לא תחכה, יגידו לה "לכי הביתה כי אי אפשר בלי לקבוע תור", יותר גרוע לפעמים, ברמה הזאת.

נעמי: אז הפער הטכנולוגי מאוד נוכח בחיים שלנו היום ואני חושבת שבאינטרנט כתוב היה בו הרבה מאוד העדפה לאנשים שמגיבים לכתב יותר טוב מאנשים שמגיבים לוידאו. הוא היה נשאר אצל המעטים, אצל האנשים, לא אצל הקהל הכללי שנכנס אליו בשביל יוטיוב ובשביל וידאו ובשביל טיקטוק, אלא הוא היה נשאר אצל המעטים שנמצאים היום בטוויטר ועדיין בבלוגים שהם הקהל היותר מצומצם שמעדיף כתב.

רותם: אני חושב איך זה היה גם משפיע על ילדים. כמו שאמרת, רוב הילדים רוצים להיות יוטיוברים, רוב הילדים כמו שאמרת צורכים מדיה רק וידאו. הם היו גדלים אחרת. זאת אומרת, סמי הכבאי, חושב על אחיינים שלי.

נעמי: בוא, גם אנחנו גדלנו על ג'י.איי ג'ו.

רותם: נכון. אבל אני חושב שהם יכולים לראות סמי בכל דקה ודקה. מפריע לך משהו,

נעמי: הם היו בוחרים להיות סמי. הם לא היו בוחרים להיות יוטיוברים. הם היו רוצים להיות כבאים. הם היו מעדיפים לראות מי שהם רואים בתקשורת האוטוריטטיבית ולא מי שמפרק את התקשורת לחלקים, לטוב ולרע.

רותם: מעניין מאוד. עוד דבר פה שאפשר גם לחשוב, הזכרת מקודם נטפליקס. בגלל שאני בא מקולנוע ונטפליקס וכל דומותיה אחר כך, אמזון פריים, דיסני פלוס,

נעמי: לא יכולות לקרות בלי הקפיצה בטכנולוגיה של הסטרימינג.

רותם: וגלובליזציה של טלוויזיה, פאודה, להיט עולמי, כמובן משחקי הדיונון.

נעמי: לא יכולה לקרות.

רותם: אין משחקי הדיונון. חברים בואו, אני לא ראיתי משחקי הדיונון. אני יודע בוודאות, יש דברים הרבה יותר מופרעים בדרום קוריאה הרבה לפני. אבל הזמן הנכון, הרגע הנכון בנטפליקס הפך את זה לפיצוץ. שוב, תודה לאלגוריתם תמיד. זה כמובן אלגוריתמיקה שהיא חשובה, אבל לא בא משהו חדש לעולם, אלא פשוט היכולת הזאת להציג אותה. ושנטפליקס הפכה לאחת החברות הכי גדולות בעולם בזכות העובדה שאנחנו רגילים לראות סטרימינג.

נעמי: וכל מי שבא אחרי נטפליקס. ה-VOD של דיסני שהיום הוא אחד ממנועי הצמיחה הכי גדולים שלו בקורונה כשסגרו את רוב הפארקים. כל תחום ה-VOD וצריכת תוכן און דימנד שנולדה מ-VOD הרבה ממנה מגיעה מוידאו און דימנד ביוטיוב.

רותם: והדיקליין של קולנוע שאנחנו רואים, לפחות ברמת הכמות והסכנה שיש לתחום הזה. אני שם פה במרכאות כפולות, היא קורית בגלל הדבר הזה. זאת אומרת, קולנוע מפחד. בדיוק אתמול דיברתי עם מישהו, אין קולנוע ביניים היום. אין לך סרטים עם תקציב בינוני, נדיר מאוד. הכל זה או כאילו ענקיים או אינדי. יש אבל פחות. בטח בכמות תקציבים, בכמות הכנסות שלהם שהם לוקחים מהבוקס אופיס. בוודאי, עשיתי על זה מחקר בזמנו. זאת אומרת, פשוט הולך ויורד. סרטי ביניים הולכים ומתמעטים לכדי אפס. וכל זה קורה בגלל יכולת התפיסה שלנו. אפשר לראות, אולי לא הזכרנו את זה מספיק כי זה כמעט אובייס, אבל המחשבה הזאת שאפשר לראות קולנוע בבית ואפשר להחליט לראות מה קורה, הוא הדבר. חלק מהדבר הזה.

נעמי: בדיוק. אבל לא רק קולנוע, גם כל התחושה שאם אני רוצה איזשהו סוג של תוכן היום, אני יכולה להיכנס לאינטרנט ולמצוא אותו. הרבה ממנו נובע מהקפיצה הזאת של תוכן זה לא דבר שאוטוריטות מפיקות. תוכן זה דבר שכולם יוצרים. וזה נובע ממש כמעט ישירות מיוטיוב. יכול להיות שהיו כמה חברות קטנות יותר שהיו מייצרות, אבל זה לא היה יוצר את הפיצוץ הענק הזה, את השבירה המוחלטת. מדברים על עולם שהוא הרבה יותר אוטוריטטיבי. עם משילות הרבה יותר גבוהה כמו שהרבה אנשים אוהבים לדבר עליה. עם הרבה פחות אקו צ'יימברים לטוב ולרע. עם הרבה יותר יכולת של גורמים בשלטון להשפיע עלינו ועל עיתונאים ועל משפיענים בסדר גודל גדול להשפיע עלינו. והרבה פחות יכולת למצוא לי את התוכן שאני רוצה, למצוא לי את הנישה שאני רוצה, לגלות את עצמי במיליון צורות חדשות. ובלי וידאו און דימנד בכלל.

רותם: דרך אגב, בלי כל זה כאילו, הזכרנו הרבה דברים, הזכרנו נטפליקס. אם אין יוטיוב, שוק של לפחות מיליארד דולר ב-eSports לא קיים.

נעמי: נכון.

רותם: ש-eSports בכלל תופעה מטורפת. אני בדיוק מקליט על זה פרק לפודקאסט השני, זה נחשב ספורט.

נעמי: לגמרי.

רותם: וזה לא היה קיים בלי יוטיוב. טוויץ' זה בעצם פלטפורמה לגיימרים, לשדר, לדבר ועוד הרבה דברים. באקו סיסטם הזה זו תעשייה מטורפת.

נעמי: תעשייה שמגלגלת מיליארדים.

רותם: מיליארדים. צפויה ב-4-7 שנים הקרובות להגיע,

נעמי: אנשים נהנים להסתכל ואנשים שמאוד, מאוד טובים במשחק משחקים.

רותם: אנשים עושים קריירה בלשחק.

נעמי: כן.

רותם: בגלל זה קוראים לזה ESPORT כאילו באמת השאלה אם זה ספורט או לא. וזה לא היה קיים בלי יוטיוב.

נעמי: זה לא היה קיים משני כיוונים. זה לא היה קיים כי אין וידאו סטרימינג ברמה כל כך גבוהה. וידאו סטרימינג עשה קפיצות מטורפות מרגע שיוטיוב יצאה לאוויר. וזה לא היה קיים כי אין את התפיסה הזאת שבן אדם שמשחק בסלון,

רותם: זה מעניין מישהו.

נעמי: זה מעניין מישהו. זה מקור תוכן לגמרי לגיטימי. אז משם ושם זה לא היה קורה. התכנים היו ממשיכים להיות תכנים של האולפנים הגדולים, של בעלי ההון, של מי שמגיע לטלוויזיה כמו לפני 20 שנה. מי שמגיע לטלוויזיה הוא זה שיכול להעביר אלינו תוכן.

רותם: שוב, זה מהדברים האלה שבפרקים כמו שעשיתי פרק קולוניאליזם, אנחנו לא יכולים לדמיין, פה אנחנו יכולים קצת, אנחנו בוודאי. אני חושב שכבר קשה לנו. כמו שלי קשה לדמיין עולם בו אין גוגל כדי לחפש מאמרים אקדמאיים. אנשים כתבו דוקטורטים לפני שהיה גוגל. אני כשכתבתי את התזה שלי לתואר שני פשוט אוקיי, כל מה שהייתי צריך כמעט היה בחיפוש גוגל. נדיר שהייתי, מדי פעם הייתי צריך את הספר או את המאמר עצמו לחפש אבל לרוב גם הוא היה לי זמין.

נעמי: אתה גורם לי להרגיש כל כך זקנה שהייתי צריכה ללכת לספרייה לחפש במאגרי המידע של הספרייה.

רותם: אז אני התחלתי לימודים שנתיים אחרייך, אז התחלתי את התואר,

נעמי: בדיוק היה זה. בדיוק היה הטרנינג פוינט.

רותם: תחשבי, אנשים לא היו צריכים מאגרים אלא כרטיסיות. אנחנו לא יכולים לחשוב על זה.

נעמי: עשיתי את זה, עשיתי את זה בתיכון.

רותם: בתיכון, כן, טוב. אבל אני חושב שאנחנו תמיד בדבר הזה וזה מאוד מעניין כי זה טרנינג פוינט שהיה בתקופתנו. קולוניאליזם אוקיי, לא היה בתקופתנו, לפחות לא התחלתו, לא ניכנס לדיון הפוליטי הזה. אבל אני חושב שגם לנו קשה לדמיין עולם בו אין לנו את הדבר הזה, זה מה שמדהים בזה. זה כאילו מדע בדיוני שהוא כל כך קרוב אלינו. כל כך פה.

נעמי: וזה מדהים לחשוב איך זה לא הווב 2.0. זה יוטיוב. פייסבוק לא הייתה מטא ב-ט ו-א ולא ב-ת ו-ה, ולא הייתה מגיעה להיות מרכז ההשפעה שהיא בלי אינסטגרם. ואינסטגרם לא הייתה מה שהיא היום בלי יוטיוב. כל התחום הזה של השפעה דרך רשתות חברתיות ואקו צ'יימברינג, אני לא רואה איך הוא היה יוצא ובטח לא באותה צורה בלי יוטיוב. בלי השבירה הזאת.

רותם: טוב, זו טענה כמו שאמרתי לפני, באמת טענה לא יותר רדיקלית, אבל הולכת לכיוון מאוד מעניין. אז אני יודע, אם יש למישהו מהמאזינים השגות, אתם מוזמנים לכתוב לנו בעמוד, בקבוצה, לי או לנעמי ואנחנו נשמח to tackle that כי זה לא בהכרח. יש דרכים אחרות להסתכל על זה. אולי צריך להזכיר כמעט בכל פרק. אנחנו אומרים על מה אם, אז ברור שזה היה יכול להיות אחרת ממה שאנחנו מציעים פה, אז אתם מוזמנים להגיב. נעמי, תודה רבה.

נעמי: מותר לי לעשות קידום?

רותם: כן, רציתי להגיד, אפרופו מדע בדיוני, יש לך פודקאסט על מדע בדיוני.

נעמי: יש. אם חיבבתם את החשיבה על השפעות כלליות על החברה, יחד עם אבנר שחר קשטן וטליה ואיש, אנחנו מחזיקים בפודקאסט שנקרא The sci fi eye שמסתכל על תופעות של העולם, החיים, היקום וכל שאר החדשות בעיניים של חובבי מדע בדיוני.

רותם: שזה העיניים הכי טובות שיש.

נעמי: לדעתי.

רותם: גם לדעתי. אז נעמי, תודה רבה.

נעמי: תודה שהזמנת אותי, היה כיף.

רותם: גם לי, להתראות.

את הפרק הזה כמו שאר הפרקים תוכלו למצוא באתר שלנו, whatif.fm וכן באפל פודקאסט, ספוטיפיי, גוגל פודקאסט וכל אפליקציה בה אתם מאזינים לפודקאסטים. אני מציע לכם להירשם ולעקוב כדי להישאר מעודכנים כשפרק חדש יוצא. ואם אהבתם אותו, אשמח אם תשתפו עם אחרים. ככה הפודקאסט יגיע ליותר אנשים. ואם אתם רוצים לדון על הפרקים, מזמין אתכם לקבוצה, מה אם - היסטוריה אלטרנטיבית.

תודה שהאזנתם, עד הפעם הבאה, אני רותם יפעת.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה