בוקסי, אריאל ורחלי מדברים על התינוקת של שרן השכל, תקרית הקפה של שמעון ריקלין והנגשת הפודקאסט לקהילת החירשים
תאריך עליית הפרק לאוויר: 29/06/2023.
בוקסי: אני אפילו חייב להגיד שאני חשבתי על זה שעכשיו מתחיל החופש ולא יהיה לכם איפה לשים אותו בחופש, אז אולי שתביאו אותו לאיזה פרק אחד שיהיה באולפן בזמן שאנחנו מקליטים.
אריאל: תראה, הוא כבר יודע לדבר ויש לו דעות.
בוקסי: נו יאללה.
אריאל: אתה צריך לשמוע אותו מדבר על מזרחים ודתיים.
[צוחקים]
רחלי: אני רוצה גם להגיד, אני לא סומכת על פוליטיקאים, גם אם הם נשים. חושבת שזה פה סוגיה של או אישה מביאה ילד למקום העבודה ואני לא רואה אותה כאישה. היא מבחינתי פוליטיקאית. כשמדובר בפוליטיקאי זה לא רלוונטי מבחינתי אם זה אישה או נכה או אתיופי. מבחינתי זה עדיין בן אדם ציני שיעשה הכל בשביל לקדם את עצמו. אז כשאני רואה את שרן השכל עם תינוקת על הדוכן, אני לא רואה מולי אישה או אמא שמשוועת לזמן איכות עם הבת שלה. אני רואה פוליטיקאי שמצא פרופ. הנה משהו שיגרום לי להיראות מרגשת בנאום שלי כמו שביבי משתמש בזכרו של אחיו וכמו שאמסלם משתמש בתמונות שלו מכין דגים לשבת. זה גימיק פוליטי מבחינתי. גם תינוק יכול להיות גימיק אם אתה פוליטיקאי.
אריאל: אגב, 99% שהתינוק הזה הוא שק תפוחי אדמה שציירו עליו פרצוף.
רחלי: כן!
אריאל: אין שום תינוק, אין שום כלום. היא ממציאה דברים כדי להתמסכן. בואו, יש גבול.
רחלי: אני אומרת שאת פוליטיקאית. את בטוח מודעת לאפקט של נאום מרגש שאת נושאת במליאה כשכל הזמן את מחזיקה תינוקת חמודה.
בוקסי: אני מסכים איתך.
רחלי: זה...אי אפשר להגיד שאת לא מודעת לזה. אז אני אומרת פוליטיקאים, אני לא מאמינה לשום גימיק שלכם גם אם הוא אמור להיות מרגש אותי. קארין אלהרר, בבקשה קומי מהכיסא גלגלים שלך, את לא עובדת על אף אחד.
בוקסי ואריאל: [צוחקים]
אריאל: מה לעשות, הם מאז שהם ראו לפני כמה שנים את ראש הממשלה של פינלנד או משהו,
רחלי: כן, כן,
אריאל: אותה בחורה צעירה, כוסית, ראש ממשלה בפינלנד. אמרו זה שיא הפמיניזם. מאז הן מנסות איך אני יכולה להתעלות על זה.
רחלי: כן.
אריאל: להיות אישה עוד יותר מרשימה בפוליטיקה, שזה אה, היא אולי צעירה וזה, אבל אני עם התינוק שלי עולה.
רחלי: למה היא לא מניקה אותו תוך כדי הנאום? גם זה אקט פמיניסטי.
בוקסי: זה השלב הבא.
רחלי: אז בבקשה.
בוקסי: או להניק אותו במליאה פשוט.
אריאל: למה לא לבקש מביבי להחזיק שניה את התינוק, את החיתול עם החרא בזמן שהיא מחליפה לו?
רחלי: כן.
אריאל: מה הוא לא יכול להחזיק שניה חיתול עם חרא? מה קרה? הוא לא יכול להביא ניגוב?
בוקסי: נכון. מה הוא לא היה אבא בעצמו? מחליף חיתולים ליאיר ולאבנר.
אריאל: מה בגלל שהוא ראש הממשלה?
רחלי: הוא ספציפית קשה לי להאמין.
בוקסי: כנראה שלא.
אריאל: איזה כיף היה להיות אבא פעם שכולם היו טוני סופרנו.
רחלי: כן, שאתה יושב וקורא עיתון והכל מתרחש איפשהו מאחוריך.
אריאל: למה הפסקנו עם זה? זה הרבה יותר נוח מזה שאני עכשיו צריך להחליף לו חיתול מדי פעם.
בוקסי: נכון.
רחלי: כי אני צריכה ללכת לנאום במליאת הכנסת ומישהו צריך להחזיק את התינוק בינתיים.
אריאל: אגב, זה הסקופ האמיתי! איפה בעלה הזין? למה הוא לא מחזיק את התינוק?
רחלי: היא אישה חזקה ופמיניסטית שצריכה להיות מסתבר 24/7 עם התינוק שלה.
בוקסי: כן.
רחלי: כי זה הדבר ה...פמיניסטי לעשות? אני לא מבינה כבר מה פמיניסטי ומה לא. להיות עם התינוק או להיות בעבודה, או להיות עם התינוק עם העבודה או עם העבודה בתינוק.
בוקסי: לא ברור.
אריאל: חירשים, תכתבו לנו תשובה, נקרא אותה שבוע הבא.
רחלי: כן.
בוקסי: [מצחקק]
רחלי: פינת חדשות החוץ! נמצאו שרידי צוללת הטיטניק שנעלמה. מסתבר שהיא התפוצצה.
בוקסי: כן.
רחלי: לא נעים.
בוקסי: כן...
אריאל: כן, זה סיפור נחמד לעקוב אחריו בזמן אמת.
בוקסי: שכולם די ידעו את התוצאה מראש, אבל עדיין איכשהו חשבו שיש סיכוי שהם ישרדו.
רחלי: כן, כי אנחנו אופטימיים מטבענו.
אריאל: אני לא מצליח להבין,
בוקסי: כן.
אריאל: את האובססיה הזאת ספציפית לטיטניק. כאילו אוקיי, אתה רוצה לרדת מתחת לים להגיע למקומות שבני אדם עוד לא גילו, לראות איזה יצורים מפחידים יש שם וזה, זה אני מבין. ספציפית לרדת לשם כדי לראות ספינה מפורסמת שטבעה ולראות אם היא עדיין שם,
בוקסי: נו ולטוס סתם ככה לחלל בטיסה,
אריאל: לא, אבל בחלל זה מגניב. בחלל לא היינו, ראית פעם משהו הרוס. לצלול עד לקרקעית הים כדי לראות, 'תראו הדבר הזה נהרס, לא עובד יותר. מזמן קרה'.
רחלי: אבל זו אוניה מפורסמת, זה כמו לראות מגדל מפורסם.
אריאל: זה לא שווה את הסיכון. יש מספיק דברים הרוסים, מפורסמים על פני כדור הארץ על היבשה.
בוקסי: זה כדי שהמיליארדר שהצטרף למסע הזה אחר כך יוכל לבוא ולספר לחברים שלו 'וואי אני הייתי ליד הטיטניק, איזה גבר אני'.
אריאל: ומה כבר ראית שם? מה גילית משהו חדש? הספינה טבעה.
בוקסי: אגב, גם הצוללת הזאת הייתה כל כך קטנה והבנתי שהיית צריך להסתכל דרך מסך או משהו. גם ככה זה כמו משחק מחשב. יש לך ג'ויסטיק,
אריאל: אז תשלחו מצלמה.
רחלי: אה לא היה לך חלון כאילו?
בוקסי: נראה לי שיש איזה חלון שם כי ראיתי אחר כך איזה תמונה וראיתי איזה חלון, אבל הבנתי שבקושי רואים משהו באופן כללי.
רחלי: אבל זה היה החלון של השירותים בכלל.
בוקסי: כן, כן, כן. אני אגיד לך, אתה לא עושה ספורט.
אריאל: זה לא ספורט לצלול לטיטניק!
בוקסי: זה כמו, זה כמו ספורט אקסטרים, סבבה? גם לדאות באוויר, לקפוץ מצוק עם מצנח זה לא באמת ספורט.
אריאל: אבל זה נראה כיף. להיות תקוע בתוך צוללת מצ'וקמקת בקרקעית הים לא נראה לי כיף. לעוף כמו ציפור עם כנפיים מלאכותיות,
רחלי: ולצלול כמו דג עם סנפירים מלאכותיים.
בוקסי: באוקיינוס.
אריאל: הם לא צוללים כמו דג, הם צוללים כמו משהו בתוך קופסה שזרקו אותו לים.
רחלי: כמו דג באקווריום קטן.
אריאל: לא, כמו מישהו שמאפיונרים חיסלו אותו.
רחלי: [צוחקת]
אריאל: קשרו לו שק עם אבנים כדי שהגופה שלו תגיע לקרקעית.
רחלי: כן...
בוקסי: ליטרלי סרדין בקופסה.
אריאל: כן! זה לא נשמע כיף.
בוקסי: נכון.
רחלי: הם כאילו גם צללו כדי לראות את השרידים של הטיטניק. כאילו השרידים היו באותו מקום. זה כאילו יש משהו באותה נקודה ספציפית באוקיינוס שמושך אליו אנשים עשירים ואז הורג אותם.
אריאל: אנשים עשירים עם שיקול דעת גרוע.
רחלי: כן. כאילו בהתחלה היה את הספינה.
בוקסי: כן.
רחלי: ספינה של עשירים טבעה באותו מקום. אחר כך יצאה צוללת כדי לראות את הספינה שטבעה, גם היא טבעה באותו מקום. כאילו עוד מעט תצא יאכטה של עשירים שרוצים לראות את השרידים של הצוללת שרצתה לראות את השרידים של הטיטניק וגם היאכטה הזאת תטבע. וככה זה ימשיך והם אף פעם לא ילמדו. חבר'ה!
בוקסי: את בעצם אומרת,
רחלי: יש שם פשוט איזה אבן שנתקלים בה ונופלים.
בוקסי: כן, כן, זה נראה לי פשוט משולש ברמודה החדש.
רחלי: של עשירים.
בוקסי: כן, כן. יש מקום שמגיעים אליו כדי למות.
רחלי: כן, כל אחד בא לראות את...מה קרה? מה קרה למי שהיה פה לפני שניה? הוא מת, אני אלך לראות אותו. אוי! נפל. אוי! מה קרה למי שהיה פה לפני שניה? אה אני גם אלך לראות אותו. מישהו צריך לעצור את הלופ הזה.
אריאל: השאלה, לא, אני חושב שבאיזשהו שלב מה שיקרה זה שיצטברו שם כל כך הרבה הריסות של צוללות וספינות שזה כבר יבצבץ מחוץ למים,
בוקסי: כן,
אריאל: ואז זה כבר לא יהיה כזה ביג דיל לראות את זה.
בוקסי: זה כבר יצור קרחון של עצמו.
אריאל: בדיוק. זה כבר לא יהיה ספינה של עשירים, עכשיו זה כבר יהיה ספינה סתם של פושטים שבאים לראות את ההריסות שמבצבצות מחוץ למים.
בוקסי: יפה, יפה מאוד.
אריאל: זה יהיה סתם כזה אתה יודע של לא יודע, ערסים שטסים לתורכיה וואטאבר.
בוקסי: כן, כן.
אריאל: יוצאים לקרוז.
בוקסי: כן.
אריאל: הופעה של לא יודע, חזי דין.
בוקסי: אוקיי.
רחלי: [צוחקת] של ניסים וטורי.
אריאל: כן. בקיצור חבר'ה, תפסיקו לשוט לשם!
בוקסי: תפסיקו לצלול! אנחנו לא צריכים להיות מתחת למים, זה לא טבעי לבן אדם.
אריאל: הם כנראה מאוד אוהבים לראות ספינות הרוסות.
רחלי ובוקסי: כן.
אריאל: מה שנקרא שמחה לאיד.
בוקסי: דרך אגב, אומרים שהמנכ"ל של החברה של הצוללת הזאת בעצם עשה סוג של תרמית. כאילו עבד עליהם ואמר שהכל יהיה בסדר.
אריאל: ואז הוא מת ביחד איתם.
רחלי: תרמית [צוחקת]
בוקסי: מת עם התרמית.
אריאל: איך הוא דפק אותם. אבל הדבר המזעזע שאני שמעתי זה שכמה היו שם? ארבעה?
בוקסי: חמישה כולל הבן של המנכ"ל.
אריאל: אז זהו, זה הבן של המנכ"ל?!
בוקסי: הבן של המנכ"ל.
אריאל: אוקיי. הוא, יש ויכוח ב"טוויטר" על כמה אפשר לשמוח על זה שהם מתו או לא. אז אנשים אומרים 'אוקיי, כולם שם היו עשירים מסריחים חוץ מהילד בן 19 הזה שכאילו יצאו כל מיני עדויות שאמרו הוא בכלל לא רצה לעלות לצוללת, זה לא עניין אותו, זה הפחיד אותו.
בוקסי: מסכן.
אריאל: הסיבה היחידה שהוא עשה את זה כי זה היה יום האב והוא רצה, ואבא שלו לחץ עליו'.
רחלי: וואו!
אריאל: אבא שלו לחץ עליו ורצה זה אז הוא רצה לשמח את אבא שלו.
בוקסי: איזה סיוט.
רחלי: איזה פרסומת גרועה ליום האב.
בוקסי: ממש.
אריאל: ביחד כנראה איכשהו מתו פשוט הפכו לאיזה עיסה.
רחלי ובוקסי: אוקיי!!!!!
בוקסי: אוי ואבוי, תודה רבה, בוא נעבור הלאה.
אריאל: פשוט התפצלחו.
בוקסי: תודה!
רחלי: לא ניכנס לפרטים גרפיים, אבל כן לא נעים.
אריאל: פרטים גרפיים...זה כל מה שיש לחירשים. רק פרטים גרפיים, לא יכולים לשמוע. אני מתחשב בקהל החדש שלנו.
רחלי: בקיצור, לא לצלול יותר ולא ללכת לראות את הטיטניק. די!
אריאל: ו...לא להיכנס לבריכה אחרי שאכלתם.
בוקסי: זה נכון.
אריאל: זה גם חשוב. זה קצת עם כל הסיפור של הצוללת קצת שכחו מזה.
בוקסי: נכון.
אריאל: אבל גם להיכנס לבריכה אחרי שאכלתם. חכו 10 דקות, רבע שעה.
רחלי: נכון.
בוקסי: ג'יימס קמרון אמר 'הזהרתי, הזהרתי לא להיכנס לבריכה'.
אריאל: כנראה אכלו לפני שהם נכנסו לצוללת.
בוקסי: 'הזהרתי אותם מראש'.
אריאל: אנשים לא מקשיבים לאזהרות, חושבים לי זה לא יקרה. הנה, אני יאכל אבטיח לפני הזה ואז כל הצוללת מתפוצצת.
רחלי: או-קיי...
אריאל: זה בדיוק מה שקרה בטיטניק.
בוקסי: [צוחק]
רחלי: פינת המשפט! החלה עדות על מילצ'ן במשפט נתניהו.
בוקסי: טינא-נאינאינאי!
רחלי: לא יודעת אם טינא-נאינאינאי...עקבתם אחרי העדויות אני מניחה...
בוקסי: עקבתי.
רחלי: היו שם כל מיני דברים מוזרים. מילצ'ן מספר למשל איך שרה נתניהו ביקשה ממנו לקנות בובת באגס באני.
בוקסי: סיפור מדהים.
רחלי: ליאיר נתניהו.
אריאל: [צוחק]
רחלי: הוא בהתחלה קנה בובה של באגס באני בחנות, אבל היא ביקשה ממנו לקנות בובה עוד יותר גדולה. אז הוא קנה את הכי גדולה שהייתה בחנות ואז עמד איתה בגשם בזמן שהוא מחכה למונית.
בוקסי: הוא לא הצליח לתפוס מונית! עם הבובה הגדולה של הבאגס באני! אני פשוט מדמיין אותו עם בובה עצומה עומד בגשם, מנסה לתפוס מונית. אחד האנשים העשירים בעולם.
רחלי: אתה מבין? כן, כן, שאתה יכול להיות מיליארדר ועדיין למצוא את עצמך בסיטואציות כאלה עומד בגשם עם בובת באגס באני ענקית ואף אחד לא עוצר לך.
אריאל: מדברים על מילצ'ן? חשבתי שמדברים על באגס.
בוקסי: כן, כן.
רחלי: [צוחקת]
בוקסי: גם הבן אדם הוא חבר של שוורצנגר, של סטאלון. כאילו חבר של כל הכוכבים הכי גדולים בהוליווד.
רחלי: ואף אחד מהם לא עצר לו?
בוקסי: כן.
אריאל: אני חייב להבהיר פה עכשיו את האוף טופיק הכי גדול שהיה בפודקאסט.
בוקסי: אוקיי...
אריאל: אבל הם מדברים ספציפית על החנות של "וורנר בראדרס" בניו יורק.
בוקסי: נכון.
אריאל: שאני הייתי בה כשהייתי ילד בטיול בר מצווה של אח שלי.
בוקסי: כן, כן, גם אני הייתי.
אריאל: וזה היה באמת, פסגת הטיול מבחינתי.
בוקסי: זה מצער.
אריאל: וזה שהחנות הזאת נסגרה זה כזאת טרגדיה. אני זוכר שכשאנחנו היינו בניו יורק לפני כמה שנים כל כך התרגשתי, אמרתי 'נלך לחנות של "וורנר בראדרס"! אני אקנה פסל של טאז!' הגענו והחנות לא קיימת יותר.
בוקסי: כן.
רחלי: אתה מאמין את שרה.
אריאל: אני רק אומר שבזמן שכולם שומעים את הסיפור הזה ואומרים הא, איזו שחיתות, איזה זה, אני חושב אחחח, איזו נוסטלגיה, איך אני מת לחזור לחנות הזאת.
בוקסי: [צוחק]
אריאל: תקופת השיא של "וורנר בראדרס". אתה יודע, הייתה את הסדרה המצוירת של "באטמן" ו"אנימניאקס" ו"פריקזויד" ו"פינקי והמוח"!
רחלי: אז אתה מצדיק את יאיר ושרה.
אריאל: שוב, אני גם יודע שבדיעבד החנות תיסגר מתישהו. אז היה להם חלון הזדמנויות מאוד קטן להשיג את הבובת באגס באני הזאת. אם אני הייתי יכול עכשיו לחזור בזמן ולקנות בובת באגס באני בחנות של "וורנר בראדרס" בניו יורק, הייתי עושה את זה בשנייה.
בוקסי: אמהמ.
רחלי: אותי מעניין לדעת כמה גדולה הייתה הבובה הזאת של באגס באני.
בוקסי: נשמעת מאוד גדולה.
רחלי: היא נשמעת, חבל שלא הראו אותה בבית משפט. כאילו בתור EXHIBIT A, כאילו כמו שאומרים אוקיי, בית המשפט מתבקש להציג את הבובה המדוברת. אתם חושבים שהם ניסו אולי לגרוס את הבובה הזאת לפני המשפט כדי לחסל ראיות?
אריאל: אני אגיד לך בדיוק מה קרה. קודם כל,
רחלי: שעה עד שהאוזניים נכנסות...
אריאל: אני הנחתי אוטומטית שמדובר בבובה בגודל אנושי.
בוקסי: בגלל זה אף אחד לא עצר לו?
אריאל: אם אני שרה נתניהו,
רחלי: ברור!
אריאל: אני רוצה את הטוב ביותר בשביל הבן שלי. ואם אני אדון מילצ'ן, בטח בהתחלה קנה בובה בגודל בינוני סביר שכל אדם היה קונה. וואלה זו נראית לי בובה מתאימה לילד. אבל שרה נתניהו חולת נפש אומרת 'אני רוצה הכי גדולה בשביל הבן שלי, תביא לי את ההכי גדולה מהחנות'. אז הוא הביא את הבובות הענקיות האלה.
רחלי: כן.
אריאל: בגלל זה הוא לא הצליח לתפוס מונית כי הוא תקוע עם בובה ענקית. אף אחד לא רוצה עכשיו לדחוף את זה לתוך המונית.
רחלי: כן.
אריאל: ואני משער שבגלל שמדובר בבובה בגודל אדם שמגיעה מכל האנשים ליאיר נתניהו, בטח עברו על הבובה הזאת כל מיני דברים לאורך השנים, שאני לא אציין מה. אני אגיד גיל ההתבגרות הביא איתו כל מיני התנסויות.
רחלי: [צוחקת]
בוקסי: אתה אומר הבובה הזאת הסתובבה איתו בכל מיני מקומות. אולי גם במועדונים ספציפיים.
אריאל: אני לא יודע אם היא הסתובבה איתו או שהוא הסתובב בתוכה,
בוקסי: אוקיי.
אריאל: כמו שאתם אומרים. בוא נגיד שאחרי זה הוא כבר לא שאל WHAT'S UP DOC?
בוקסי: מה?? [צוחק]
רחלי: כי הוא ידע מה UP.
אריאל: [צוחק] כי הוא לא רצה להתחיל שיחה. בוא נגיד שאחרי זה הוא התחנן שאלמר פאד יבוא וידפוק לו כדור בראש.
רחלי: אוקיי...זה כאילו אריאל חיכה כל החיים שלו לאייטם הזה.
בוקסי: וואו ממש! לגמרי!
רחלי: מהיום שהתחלנו את הפודקאסט, שבאתי ב"מאקו" ואמרתי 'אני רוצה לעשות פודקאסט', אריאל אמר 'פאק אני מקווה שיהיה מתישהו אייטם על בובת באגס באני ענקית'.
בוקסי: [צוחק]
רחלי: אחרי שנה וחצי.
אריאל: סוף סוף, אני בטוח אגב שהוא קיבל סוף סוף את בובת הבאגס באני בגודל אנושי, הוא ישר אמר 'רציתי את לולה באני' ואז היו צריכים לשלוח את ארנון מילצ'ן עוד פעם, אבל עד אז החנות של "וורנר בראדרס" כבר נסגרה. ויאיר מאז הסתפק בלזיין את באגס.
רחלי: אוקיי.
אריאל: לכאורה.
רחלי: עוד בעדות סיפר מילצ'ן שהוא וביבי נתנו שמות קוד למתנות שהוא נתן לו. לסיגרים הם קראו 'עלים'. לשמפניות הם קראו 'ורודים' ולחולצות הם קראו 'גמדים'. זה לא מצחיק אם בסוף התברר שכל ענייני השוחד של הסיגרים והחולצות זה רק כדי לכסות על הסחר בגמדים שביבי,
בוקסי: גמדים, ורדים ועלים.
רחלי: 'כן, ביקשתי שמילצ'ן יקנה לי חולצות, כן, כן, חולצות, זו הכוונה בגמדים. כן חולצות כן זהו'.
אריאל: אני גם לא מבין מה הטעם בלעשות את ההחלפה הזאת, כי אתה עדיין מדבר איתו על זה שאתה רוצה שהוא יביא לך שוחד, פשוט השוחד הוא במקום סיגרים, מביא לך גמדים.
רחלי: כן.
אריאל: זה לא הופך את זה ליותר טוב, זה הופך את זה ליותר גרוע.
בוקסי: וזה הרבה יותר מוזר שיש שמות קוד לדברים, אין ספק.
רחלי: לא, תבחר אבל שמות קוד נורמליים.
בוקסי: כן, כן, כן.
רחלי: תגיד, 'תביא לי קרטון חלב מהסופר, תריסר ביצים'. גמדים?!?! מי מקשיב לשיחה הזאת ואומר 'אה אוקיי גמדים'.
אריאל: בדיוק. המטאפורה הייתה צריכה להתרחב כאילו, מה במקום קניתי לך ככה וזה, 'הסעתי את הגמדים אל הבקתה שלהם'. כאילו,
רחלי: כן, איך משלבים את זה במשפט?
בוקסי: לגמרי.
אריאל: כאילו אתה צריך עכשיו כל דבר אחר במשפט גם להפוך למשהו מעולם הגמדים. 'כל המצנפות עדיין עליהם?', 'אמרתי לך, אני רוצה גמדים רק עם מצנפות מחודדות'.
בוקסי: זה מוזר.
רחלי: כן. צריך להגדיר גם עכשיו את סוג הגמד, מידה, צבע, כל מה שאתה רוצה לתאר את החולצה. הרי הוא קנה לו את החולצות האלה כי כאילו מילצ'ן אמר לו שהחולצות שלו לא נראות משהו, של ביבי, אז הוא החליט לקנות לו חולצות כדי שהוא יראה יותר טוב כראש ממשלה. זה מה שהוא אומר.
בוקסי: הוא כזה חמוד ארנון מילצ'ן באמת, הוא כזה איש חמוד. אוף. חמוד.
רחלי: אבל זה ממש כאילו גם סדנת מייקאובר בסרט. כאילו מילצ'ן לוקח את ביבי לחנות, ביבי יוצא מהתא מדידה לבוש בחולצה החדשה ומילצ'ן כזה 'מממ מממ'. ביבי יוצא שוב, הופ! יש לו חולצת הוואי! יוצא שוב, יש לו כובע פירות!
בוקסי: כן, כן.
רחלי: כאילו בסוף הוא יוצא עם חולצה לבנה ועניבה וחליפה ומילצ'ן כזה 'כן!' מהנהן.
אריאל: אני דווקא מדמיין את זה לגמרי אחרת כי לדעתי להגיד למישהו 'הבגדים שלך מכוערים, קניתי לך בגדים חדשים' זה פאוור מוב, זה קטע של שליטה. זה כאילו להקטין את הבן אדם ולהגיד 'הנה, עכשיו אני מנהל אותך'.
רחלי: אהה.
אריאל: אני מוודא שאתה מתלבש טוב ואני זה ואתה כאילו עכשיו תהיה חייב לי.
רחלי: כן.
אריאל: אבל הוא לא בנה על זה שביבי כל כך חסר בושה שהוא יגיד לו 'יופי, עכשיו תקנה לי גם תחתונים'.
רחלי: שלא אכפת לו.
אריאל: רק רוצה שמילצ'ן יקנה לו דברים. אין לו שום כבוד עצמי בדברים האלה.
בוקסי: אני חושב אריאל שקלעת בול. לדעתי לכל הדבר הזה. כל הפרשייה, נראה לי שזה בדיוק זה. הוא באמת רצה להשפיע עליו ולקנות לו את הדברים והוא לא הבין מי הבן אדם.
רחלי: 'אוי אני ממש ראש ממשלה גרוע כי אין לי סיגרים'.
בוקסי: כן, כן.
אריאל: גמדים.
בוקסי: 'אתה יודע איך אני חושב יותר טוב? כשאני מעשן'.
רחלי: כן!
בוקסי: 'אתה יודע איך אני חושב יותר טוב? כששרה אשתי שיכורה בבית'.
רחלי: הוא סיפר גם בעדות שהוא היה קונה לשרה סוג מאוד ספציפי של שמפניה ושפעם אחת הוא החליט להשתעשע ושם לה שמפניה מסוג שונה.
בוקסי: כן.
רחלי: טעות גדולה חבר!
בוקסי: בקבוק אחד, בקבוק אחד!
רחלי: זו טעות גדולה להשתעשע עם שרה.
בוקסי: וואו.
אריאל: היא דקרה אותו על הבקבוק הזה אה?
[צוחקים]
רחלי: אז זהו, הוא מספר שהיא אכן שמה לב,
בוקסי: כן.
רחלי: והיא אמרה לו להחליף. היא כמו הנסיכה על העדשה. לא משנה כמה מזרונים אתה שם לה, היא כל כך מעודנת שהיא מרגישה בשינוי הכי קטן של השמפניה ששלחת לה בארגזים עטופים ניילון שחור עם שם מאוד סודי מסוג טיפה אחר.
אריאל: אתה יכול לדמיין את הקאט הזה של ה'חי חי חי הנה השמפניות שלך גברת', מסך מתהפך, הוא חוזר לחנות שמפניות עם הבקבוק בתחת. אומר [בקול אומלל: 'זה לא עבד...אפשר בבקשה שמפניה ורודה?']
בוקסי: אני רק רוצה להגיד שתחשבו שכל בקבוק שמפניה כזה וכל סיגר וכל חולצה שווים הרבה מאוד כסף.
רחלי: כן.
בוקסי: והם חילקו להם מאות, אלפים. לכו תדעו את הכמות,
רחלי: כן, אבל מילצ'ן אמר,
בוקסי: מטורפת.
רחלי: שאחרים מעידים. זה סוג הבן אדם שהוא. כל פעם שבאים אליו אנשים הביתה, מביא להם סיגרים ושמפניות. הוא יוצא למכולת, מחלק לכולם סיגרים. זה הקטע שלו.
בוקסי: נכון.
רחלי: כאילו מה האשמה של ביבי שבמקרה נהיה חבר של בן אדם כזה,
בוקסי: שקיבל את כל הדברים האלה,
רחלי: אבל זה מי שהוא. אתה מתחבר איתו, אתה מקבל ארגז.
אריאל: אז אני רק רוצה לדעת איזה עוד צעצועים הוא קנה ליאיר בניינטיז. אני מרגיש,
בוקסי: כן, כן, זו הנקודה העיקרית.
אריאל: מה עוד ביקשת? פוגים של סונול?
רחלי: אלוהים ישמור.
אריאל: לשבת שעה בסונול, למלא דלק 50 פעם ביום, להשיג את כל הפוגים מהסדרה השחורה? זה מה שעשיתם שם?
בוקסי: הדלק הזהובה.
אריאל: אה זו הייתה סדרת זהב אתה אומר.
בוקסי: כן, אל תהיה ילד.
אריאל: אוקיי.
רחלי: עכשיו אתה חיבלת בכל העדות.
בוקסי: [צוחק]
רחלי: זה עדות שקר.
בוקסי: לגמרי. שיט.
רחלי: תראו, בסופו של דבר, מה שמעניין בעדות הזאת ובכלל במשפט הזה של תיק 1000, זה שכולו מבוסס על מה נחשב חברות ומה לא. כי אם כל הזמן שואלים את מילצ'ן 'אז אתה כן חבר שלו? של ביבי? אתה חבר קרוב או ידיד? ידיד או מכר? מכר או שלום שלום?' כי אם מילצ'ן קנה לביבי דברים בתור חבר אז זה בסדר, מותר. אבל אם הוא קנה לו דברים בלי שהוא חבר שלו או שהוא חבר שלו אבל לא הכי קרוב, אז זה כבר שוחד. ואז השאלה היא איך אתה מגדיר חבר? זה מישהו שבא אליך הרבה? זה מישהו שדיברת איתו שיחות נפש או מספיק שפטפטתם בענייני עבודה? ואם בחברות שלכם יש אינטרסים אז זה כבר לא חברות? ובאיזה חברות אין אינטרסים?
בוקסי: אני הבנתי ששני המקרים דופקים אותו גם אם הוא חבר שלו וגם אם הוא לא חבר שלו, בשני המקרים ביבי נדפק.
רחלי: למה? אם אני אומרת לך בוקסי, כשאתה טס לניו יורק, אתה יכול להביא לרפרף איזו בובה של באגס באני? אתה אומר בכיף.
בוקסי: ברור.
אריאל: ואז אתה חוזר ואנחנו צועקים עליך 'לא! זאת לא הבובה הנכונה!'
רחלי: לא ושבוע אחרי זה אתה אומר לי 'רחלי, את יכולה לעזור לי עם הויזה שלי? היא מתעכבת קצת'. ואני אומרת בכיף, אתה חבר שלי, אני אוהבת אותך'.
בוקסי: אז מה אם אתה ראש ממשלה.
רחלי: אבל אנחנו חברים!
בוקסי: אז מה אם אתה פוליטיקאי.
רחלי: זה שאני עכשיו ראש ממשלה אומר שאנחנו צריכים להרוס את החברות שלנו ושאני לא אעזור לך עם הויזה שלך?
בוקסי: נכון, נכון.
אריאל: לדעתי בחברות בין בנים יש מבחן אחד מאוד ברור לחברות.
בוקסי: כן.
אריאל: אם הם עשו ביחד ביד פעם.
בוקסי: היה לי ברור שזה המבחן, כן.
אריאל: אז אני אומר, ביבי הוא צריך להגן על עצמו. כל פעם שהוא מוצא מישהו שהוא רוצה, 'דבר ראשון, בוא נלך שניה הצידה, נביא ביד ביחד. נבין שאנחנו חברים, נצלם את זה שאף אחד לא יוכל לערער כי רק חברים יעשו דבר כזה.' את לא תראי אף פעם שני זרים מביאים ביד ביחד. זה רק שני חברים. ואז הוא יראה את זה לשופט, 'תראה, אנחנו לא חברים?'
בוקסי: נכון, נכון, נכון. צודק. זה מה שביבי צריך לעשות מעכשיו כל הזמן, נכון.
רחלי: כן.
אריאל: אני חושב עם השכל.
בוקסי: נכון, נכון.
אריאל: אם ביבי היה לוקח אותי כעורך דין, כיועץ, כלא יודע מה, הייתי יכול לפתור לו הרבה בעיות.
בוקסי: וואו. לגמרי. חלום שלי שאתה תהיה היועץ של ביבי נתניהו.
אריאל: קודם כל נביא ביד ביחד.
רחלי: אוקיי לא,
אריאל: כדי שיהיה ברור שזה ייעוץ חברי.
בוקסי: בסדר גמור.
רחלי: ואז אתה יכול לעשות את זה בחינם.
אריאל: כן.
רחלי: תראו, בחברויות יכול להיות אינטרסים. אתה יכול להתקרב למישהו כי הוא נחמד, אבל גם כי קצת כי הוא ראש ממשלה. מה זה לא חברות? אתם אף פעם לא התיידדתם עם מישהו וזה לא הזיק שהוא גם במקרה עובד בתעשייה שאתם רוצים להתברג לתוכה? אה...זה קורה הדברים האלה. איך מפרידים בין זה לזה? אתה יכול להגיד עכשיו שאתה לא התקרבת יותר לאריאל כי ידעת שהוא בתעשייה? אני לא יודעת.
אריאל: לא הבאנו ביד ביחד, זה לא אותו דבר.
רחלי: יכול להיות שמילצ'ן אמר 'אוי הביבי הזה בחור ממש נחמד. לא מזיק שהוא גם ראש ממשלה ויכול לעזור לי עם הויזה'. זה חברויות אבל.
אריאל: מה אנחנו רוצים שלביבי לא יהיו חברים?
בוקסי: נכון.
רחלי: ומה אתה רוצה שהחברים שלו יהיו הומלסים? ברור שהם יהיו מהעשירון העליון.
בוקסי: כן, כן, נכון, את צודקת. אז שיזוכה.
רחלי: בוא תגיד לי אחרת. לדעתי זה סבבה.
בוקסי: בואי נגיד שלפי הייעוץ המשפטי זה לא בכל מקרה.
רחלי: אה פתאום כל מה שחשוב זה היועץ המשפטי.
אריאל: מה עם היועץ החברי?
בוקסי: אם אתה אומר זה בסדר, למה לתת שמות קוד?
רחלי: כי זה כיף.
אריאל: [צוחק] זה מסוג הדברים המגניבים שחברים עושים.
בוקסי: נכון, נכון. אני סתם תוהה, אם זה באמת בסדר,
רחלי: כי הם לא רוצים שאחר כך בוקסי הקרצייה ישאל 'מה, למה דיברתם על חולצות?' אז 'לא דיברנו על גמדים, אין פה שום דבר חשוד'.
בוקסי: המעדן הזה שאני מאוד אוהב, מה הבעיה?
אריאל: הם יש להם חבורה סודית. יש להם גם אתה יודע, כיף סודי ודברים כאלה.
בוקסי: כן.
אריאל: הם לא רוצים שתדע על מה הם מדברים כי אתה לא בחבורה בוקסי.
בוקסי: אוקיי.
רחלי: יכול להיות שאתה פשוט לא מבין את זה בוקסי כי אין לך חברות אמת.
בוקסי: נכון.
רחלי: אם הייתה לך חברות אמת, גם אתה היית מוצא את עצמך עומד בגשם עם בובת באגס באני ענקית.
בוקסי: נכון.
רחלי: טוב, פינת התרבות!
בוקסי: הממ...
רחלי: לאחר שהתסריטאי, מני אסייג, התפטר מתפקידו כחבר מועצת הקולנוע! הודיע שר התרבות, מיקי זוהר, שהוא ימנה במקומו את איש הקולנוע, הרוח והתרבות [נקרעת מצחוק]
בוקסי: [נקרע מצחוק]
רחלי: אני אנסה להגיד את זה שוב. את איש הקולנוע, הרוח והתרבות! [צוחקת] גיל ססובר. [נקרעת מצחוק]
בוקסי: אויייייי נראה לי שלא צריך יותר להגיד כלום רחלי.
רחלי: הוא גם מינה את ועד הנאמנים שבוחר את שופטי פרסי הספרות של משרד התרבות. הוא בחר את גדי טאוב,
אריאל: קופיקו. [צוחק]
רחלי: את גדי טאוב, בני ציפר ונווה דרומי. עכשיו, בני ציפר סבבה, איש ספרות ותרבות. גדי טאוב זה גם מאוד הגיוני כי הוא סופר, הוא כן כתב ספרים. אל תגלגל עיניים, הוא כתב ספרים.
אריאל: כתב ספרים מצליחים.
בוקסי: כתב אפילו ספר ילדים שהיה לי.
רחלי: נו בבקשה.
בוקסי: גם הנחה את ערוץ 1.
רחלי: לא משנה. הוא סופר.
אריאל: הוא סופר, כן.
רחלי: הוא סופר אז יכול לשבת בוועדה.
בוקסי: אוקיי.
רחלי: נווה דרומי,
בוקסי: סליחה, היא עיתונאית.
רחלי: אבל אנחנו מדברים פה על ספרות.
בוקסי: פובליציסטית.
רחלי: בואו לא נערבב. יש אומנות שזה ספרות ויש עיתונות שזה תחום אחר לגמרי.
אריאל: זה הכל מילים! מה זה משנה? מתקתקים על המקלדת, בסוף יוצאים מילים. מי יקרא? לא יודע, למי אכפת. היום יש "טיק טוק", חתמת פעם על צ'ק?
רחלי: אתה סופר.
אריאל: כן.
רחלי: ובהתחלה עוד סנגרתי על מיקי זוהר. אמרתי אוקיי, שתיים משלוש. הוא בחר את בני ציפר וגדי טאוב, אפשר עוד לטעון שהם אנשי תרבות בלי קשר לזה שהם גם במקרה ימנים ביביסטים. אבל אז מיקי זוהר אמר בפירוש בריאיון שלו בגל"צ, 'בחרתי אותם רק בגלל שהם ימנים ביביסטים'.
בוקסי: כן.
רחלי: כאילו הוא אפילו לא עושה את העמדת הפנים הזאת של 'מה בחרתי אותם כי הם סופרים חשובים, הם אבן דרך בתרבות הישראלית. במקרה אולי הם ימנים ביביסטים'. לא! הוא אומר בפירוש 'הם הצביעו ביבי, זה הכל'. זה סט הכישורים שחיפשתי.
אריאל: יש גבול לכמה העמדות פנים בן אדם יכול להחזיק. הוא מעמיד פנים שהוא מתלבש לבד בבוקר, אז במקום אחר לא יישאר לו כבר מקום להעמדת פנים. מאמינה שהוא קושר את הנעליים לבד? בחייך, תעשי לי טובה.
רחלי: אין בכלל מה להגיד על זה. טוב, אתה לא מכיר כל כך ספרות.
אריאל: נכון, אני מכיר את "צמרמורת". רק "צמרמורת". הם לא מבטלים את "צמרמורת", נכון? הימנים האלה. אם הם נוגעים לי ב"צמרמורת",
בוקסי: למה ר. ל סטיין הוא לא בין השופטים?
אריאל: למה אורי פינק לא שם? אורי פינק באמת, אחד הסופרים הכי עקביים פה.
רחלי: אבל הוא שמאלן.
בוקסי: נכון.
רחלי: ואשכנזי.
בוקסי: שאלו את מיקי זוהר. טוב אני לא זוכר כל כך את הציטוט, אבל שאלו אותו משהו לגבי 'ואתה מצפה מימנים שיבחרו ספר שהוא יותר שמאלני באוריינטציה שלו?' ואז הוא אמר 'אני לא מצפה שיבחרו בספרים על סמך הפוליטיות שלהם'.
אריאל: אלא על פי כמות הציורים שיש בהם.
[צוחקים]
אריאל: הוא הכי אוהב את הספרים האלה, אתה יודע, שכזה חלון נפתח כזה, 'איפה פינוקי? אולי הוא מאחורי העץ. לא, זה היפופוטם!' הוא כאלה הוא אוהב. מבחינתו זה ספרות עברית. ובאמת אגב יש חוסר בספרים כאלה בארץ. עמוס עוז, אף אחד מהספרים שלו, לא משנה כמה תפתח, רק עוד מילים יש שם.
רחלי: למה בספרים עיוניים אין חלוניות כאלה כמו ב'איפה פינוקי'? אתה קורא ספר על ביבי וכתוב שם באיזה שנה ביבי נולד. אתה פותח את החלונית, אה, 1900 זה. איפה ביבי היה בתחילת דרכו? אתה פותח, או הנה כיסא! הוא היה בחנות רהיטים.
בוקסי: זה רעיון טוב רחלי. זה רעיון טוב.
אריאל: גם יש לך את הספרים האלה עם הכפתורים שאתה לוחץ וזה מוציא קולות.
רחלי: כן.
אריאל: אז הנה, איך עושה שרה? נדפק הרמקול של הספר. אי אפשר להשתמש בו יותר.
[צוחקים]
רחלי: טוב, פינת התקשורת! איש התקשורת, שמעון ריקלין, סיפר כי הגיש תלונה במשטרה על מישהו שתקף אותו. בהתחלה ריקלין סיפר שהתקיפה הייתה שמישהו שפך עליו קפה רותח שזה באמת מסוכן. אחר כך כשהרחיבו על זה בערוץ 14, סיפרו שבעצם מישהו ירק עליו את הקפה. אז אני לא מבינה כל כך, איך קפה שיורקים יכול להיות רותח? קודם כל, קשה מאוד למלא את הפה בקפה רותח ולהחזיק אותו שם.
אריאל: בגלל זה הם ירקו את זה.
בוקסי: בדיוק.
אריאל: הוא שתה, זה היה רותח-הופ!
רחלי: אבל זה ממש שורף את הפה ככה.
בוקסי: נכון, אז אתה,
אריאל: צריך להוציא את זה כמה שיותר מהר.
רחלי: נו אז אתה נפגע הרבה יותר ממנו. הקפה הרותח שורף לך את הפה.
אריאל: כן, זה היה פיגוע התאבדות.
רחלי: [צוחקת]
אריאל: הם לא אכפת להם להיפגע בעצמם כל עוד הם פוגעים בריקלין. מבינה? זה השמאל.
רחלי: אבל גם אם הקפה היה רותח, כשלגמת אותו עד שהוא בפה שלך ואתה מצנן אותו עם חום גופך,
אריאל: כן, זה מתערבב עם הרוק שלך.
רחלי: מתערבב עם הרוק שלך וזה. גם אתה יורק אותו. זאת אומרת, הוא עף קצת באוויר ונושבת עליו רוח בדרך ממך לריקלין. אז בינתיים הקפה מספיק להצטנן קצת. אז קשה לי להאמין שהקפה שהגיע לריקלין, מהפה של היורק, הגיע אליו כשהוא רותח. לכל היותר הוא היה חמים.
אריאל: חבר'ה, יש פה הסבר הרבה, הרבה, הרבה יותר פשוט. לא צריך ללכת כל כך רחוק.
בוקסי: נו,
אריאל: ריקלין עצמו שתה קפה.
בוקסי: [צוחק]
אריאל: הקפה היה רותח, גילה שכל החולצה שלו מלוכלכת. לא נעים, בדיוק מתחילה עכשיו פגישה. לבוא ככה עם חולצה וזה. איך הוא יצא? יגיד אוקיי, מישהו שפך עליי, ירק עליי קפה רותח. תירוץ מושלם. הנה גם אני, יש מישהו שעל כל התחתונים שלי מורח פס של חרא. לא יודע למה.
רחלי: אני מה שאני חושבת שקרה שם, זה שהבן אדם שתה להנאתו קפה ופתאום ריקלין עבר לידו ואמר משהו ממש מפתיע. ואז הוא כזה [קול של פליטה פתאומית] השפריץ את הכל החוצה מרוב הפתעה.
בוקסי: כן.
רחלי: במקרה זה נגע בריקלין.
אריאל: במקרה ריקלין בדיוק עבר לידו, דיבר בטלפון עם ביבי, אמר לו 'אל תדאג, הקונטיינר עם הגמדים בדרך אליך'.
בוקסי: אני אגיד שריקלין גר כנראה די קרוב אליי כי אני רואה אותו מדי פעם חולף על פניי בשדרות ח"ן, יושב כזה ליד קפה לנדוור בהבימה.
אריאל: אה........
בוקסי: כן, אז אני רואה אותו ונראה שהוא די מרגיש בנוח והכל די בסדר, הוא לא נראה מאוים מהסביבה, לא נראה שאנשים,
רחלי: טוב, מה רצית שהוא ילך עם ארבעה מאבטחים שמחזיקים נייר סופג?
אריאל: אתה יכול לעשות ניסוי. פעם הבאה שאתה רואה אותו שם, תקפוץ לבית קפה,
בוקסי: כן,
אריאל: קח כוס קפה, תעמוד ממש לידו ותראה אם הוא כזה קצת מתרחק, אם הוא קצת כזה מסתכל עליך בצורה חשודה או זורם עם זה. תבוא, אתה יודע, עם חולצה לא יודע, של מר"צ או משהו שיהיה ברור שאתה שמאלן.
בוקסי: כן, כן.
אריאל: ושאתה מחזיק כוס קפה רותח. אני רוצה לראות אם זה יטרגר אותו או שמבחינתו הוא לא קולט בכלל סכנה בדבר הזה.
בוקסי: אוקיי וחוץ מזה מה היית צועק לו?
אריאל: לא, כלום. הייתי שופך עליו את הקפה.
בוקסי: אה רק שותה את הקפה?
אריאל: אבל אז אתה מחכה, הוא יגיד 'אח! פעם ראשונה שזה קורה לי!' ואז אתה יודע שתפסת אותו. אם הוא יגיד 'או שוב פעם???' אז אתה יודע שהוא אמר אמת.
רחלי: טוב. ועכשיו הרגע לו חיכיתם. מי הגולשום שנקדיש להם שיר בתוכנית?? והגולשום שזכום בתחרות של Wako הום...
[מתופפים על השולחן במהירות]
בוקסי: עשינו DRUM ROLL שידעו בשביל החירשים.
רחלי: יפה. לירז לוי!
בוקסי: יש!
אריאל: יאי! שם רגיל בהחלט.
בוקסי: כן מה זה, זה חוסר השקעה שלך רחלי.
רחלי: שלי??
בוקסי: כן, מה זה השם הזה?
אריאל: רגע, זה לירז בן או לירז בת?
רחלי: בת.
בוקסי: אה.
אריאל: אה. היום אי אפשר לדעת.
בוקסי: נכון.
רחלי: והנה השיר!
לוי לירז, לוי לירז,
חמודה באופן מופרז
קונה בללין סבונים במארז
ותופרת למקורבים שלה מכרז
בוקסי: יפה.
רחלי: זהו, סיימנו להיום. אל תשכחו לעקוב אחרי עמוד הפייסבוק של Wako, יהיו שם עוד תחרויות עם פרסים. אם נהניתם להאזין, תשלחו תמלול של הפרק לחירש שאתם הכי אוהבים, הוא יודה לכם או שהוא יעדיף לנקר גם את העיניים שלו.
אריאל: או שישפוך עליכם קפה רותח. בתגובה.
רחלי: כן. אז תודה רבה לאריאל ויסמן ולבוקסי ולאפרת מירון העורכת. אנחנו נהיה כאן שבוע הבא באותה שעה באותו מקום. יאללה ביי!
בוקסי ואריאל: ביייי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments