בוקסי, אריאל ורחלי מדברים על התינוקת של שרן השכל, תקרית הקפה של שמעון ריקלין והנגשת הפודקאסט לקהילת החירשים
תאריך עליית הפרק לאוויר: 29/06/2023.
בוקסי, אריאל ורחלי מדברים על התינוקת של שרן השכל, תקרית הקפה של שמעון ריקלין והנגשת הפודקאסט לקהילת החירשים.
אריאל: הבהרה, בפרק הקודם נאמרו דברים שהוצאו מהקשרם. מערכת Wako הפודקאסט מבקשת להבהיר, אנחנו לא אמרנו שהשמאלנים שלחו יהודים בשואה למשרפות ברכבות שכתוב עליהם מפא"י, אלא בסך הכל הערנו שאם מירי רגב הייתה שם אז בכלל לא הייתה רכבת. ועכשיו… Wako הפודקאסט!
[פתיח מוזיקה אינסטרומנטלי גנרי]
רחלי: ברוכים הבאים לפודקאסט של Wako, פודקאסט החדשות שהוא כמו כוח קפלן. קשוח, פראי, מלוכלך וכולם בו אשכנזים.
בוקסי: [מצחקק]
רחלי: איתנו באולפן חברי מערכת Wako. אני, רחלי רוטנר, השקמה ברסלר שבחבורה.
[מחיאות כפיים]
רחלי: אריאל ויסמן, הקוסטה בלאק שבחבורה.
אריאל: [צוחק]
[מחיאות כפיים]
רחלי: ואמיר בוקסבאום, המכונה בוקסי, הבן של זהבה גלאון.
[תשואות ומחיאות כפיים]
אריאל: הוא גם במחאה? אני לא עוקב.
רחלי: כן, הוא אחד מהמארגנים. כשאין מה לעשות עם הילד בחופש, לוקחים אותו לפוליטיקה.
אריאל: רגע, ולכל אחד בכוח קפלן יש כוח מיוחד משלו?
בוקסי: כן, שקמה ברסלר היא כוח המח.
אריאל: אוקיי,
בוקסי: אה...
רחלי: וזהו.
[צוחקים]
רחלי: יש שם מישהו עם כוח הכוח.
אריאל: יש שם אחד עם כוח של מים, אחד עם כוח האדמה, אחד עם מקדחה לא יודע מה, משהו. הם כולם ממלאים את אותה פונקציה.
רחלי: כן.
בוקסי: כן.
אריאל: פרצוף שמאלני.
רחלי: לכולם יש את הכוח לשעמם.
אריאל: כן, בדיוק. אוקיי, יפה.
בוקסי: אני מאוד אוהב את כולם.
רחלי: אוי! איזו הפתעה!
בוקסי: חשוב לי לציין את זה רחלי, מה אני אעשה.
אריאל: אבל אם היית צריך לוותר על אחד בכוח קפלן,
בוקסי: על מי הייתי מוותר?
אריאל: כן.
בוקסי: וואי שאלה טובה.
רחלי: אני אשאל הפוך. מי בכוח קפלן אתה הכי אוהב? זתומרת, אם היית יכול לקנות בובה שלו,
בוקסי: ברור ששקמה ברסלר.
רחלי: אם כוח קפלן זה מותג צעצועים מסדרות אקשן,
בוקסי: וואו.
רחלי: אז לכל אחד יש את ההוא ש'אמא, אמא תקני לי שקמה ברסלר!'
בוקסי: לגמרי, לגמרי.
רחלי: אז אתה רוצה שאמא תקנה לך שקמה.
בוקסי: עם דגל מובנה. יש לה כבר, כאילו זה ה,
אריאל: אה יש לה אקססוריז.
בוקסי: כן, זה האקססורי שהיא מקבלת, דגל ישראל. כוח קפלן אה חבר'ה.
אריאל: יפה.
רחלי: כי בשעות הלילה מצילים את היום!
בוקסי: מיתוג בהחלט קצת מביך.
רחלי: קצת?
בוקסי: אני לא רוצה להגיד מאוד, אני אגיד קצת מביך. אבל הי, אם זה מה שעובד להם...
רחלי: כוח...קפלן...
בוקסי: אם זה מה שעובד...
אריאל: כוח של רחוב שאנחנו עומדים בו!
בוקסי: תצטרפו לקבוצה חבר'ה.
רחלי: זה הכל קבוצת ווצאפ בעצם, נכון?
בוקסי: כן, קבוצת ווצאפ שכבר יש 250 קבוצות כאלה או משהו כזה.
אריאל: בכל אחת יש אלף אנשים.
רחלי: זה הכוח שלהם, לצרף אנשים לקבוצה.
אריאל: יותר כמו כוח ווצאפ מאשר כוח קפלן.
רחלי: כן, הם בינתיים לא עושים כלום, נכון? הם רק מצרפים לווצאפ.
אריאל: הכוח של הקבוצות אבל זה שברגע שכולם בקבוצות, אפשר להזניק את כולם בדקה.
בוקסי: נכון אבל עוד לא הייתה הזנקה.
רחלי: אבל הם עוד לא עשו שום דבר, רק מצרפים עוד ועוד ועוד ואני בקבוצה הזאת גם. אתה רואה כל שניה מצטרף מישהו אחר.
בוקסי: אה...רחלי בקבוצה גם...
רחלי: כי אני רוצה לראות מה הם עושים.
בוקסי: אה...מעניין...
רחלי: כי הם לא עושים שום דבר כל היום.
בוקסי: מעניין מי הצטרפה לכוח קפלן פתאום...
רחלי: כל הזמן שולחים 'שבת שלום, שבת שלום. שבת שלום, שבת שלום.'
בוקסי: נכון. [מצחקק] בסדר.
רחלי: אז הם הכריזו שהכוח הזה יפעל בצורה נחושה, חוקית ולא אלימה על מנת להבהיר לממשלת ישראל שמה שהיה בסבב א' הוא משחק ילדים לעומת מה שיקרה בסבב הנוכחי. זה המניפסט הרשמי שלהם.
בוקסי: נכון.
אריאל: אבל עדיין לשמור על החוק ולא זה ולא,
רחלי: זהו, אז מה הם מתכננים? מה יכול להיות בסבב ב' שיגרום לסבב א' להיראות משחק ילדים, אבל עדיין יהיה חוקי ולא אלים?
אריאל: אני לא יודע, אולי הם ישרפו צמיג.
בוקסי: אם להקים הפגנה מול הבית של יריב לוין זו אינדיקציה, אז כנראה שצמיגים זה השלב הבא כי עד עכשיו שרפנו יחסית מעט צמיגים, אנחנו נשרוף יותר צמיגים.
רחלי: אה, במקום לשרוף צמיג אחד, אנחנו נשרוף ארבע על ארבע.
בוקסי: כן, בדיוק.
אריאל: אגב, לא מאוד אקולוגי לשרוף צמיגים.
בוקסי: לא, לא אקולוגי בכלל.
אריאל: למה לא לשרוף משהו מתכלה?
רחלי: נכון.
אריאל: אני מבין, הם רוצים שהשריפה תישאר,
בוקסי: כמו אדם?
אריאל: כן.
בוקסי: [צוחק]
אריאל: או עץ.
בוקסי: עץ פוגע באיכות הסביבה אריאל. אדם עוזר לאיכות הסביבה.
אריאל: בני אדם לא נחשבים לחלק מהסביבה אז אפשר לשרוף אותם.
בוקסי: נכון.
אריאל: יפה.
רחלי: טוב, יש לנו הרבה נושאים היום. לפני שנתחיל אבל...
בוקסי: אוקיי.
רחלי: רציתי לספר לכם ש...אני גיליתי השבוע שיש פרויקט של הנגשת פודקאסטים לחירשים.
בוקסי: הממ...
רחלי: שעושה את זה בהתנדבות בחורה בשם מיכל כץ, שהיא לגמרי התחילה את זה לבד. היא פשוט מתמללת מיליון פודקאסטים בהתנדבות כדי שחירשים יוכלו לקרוא את זה.
בוקסי: כל הכבוד!
אריאל: למה? אני לא חירש ואני לא רוצה לשמוע פודקאסטים.
בוקסי: מספיק כבר!
אריאל: אני יכול לשמוע אותם,
בוקסי: כל הכבוד! כל הכבוד לך על העבודה שלך!
רחלי: לא, כל הכבוד! לגמרי...
בוקסי: ההתנדבותית! מה, תפרגן לה.
אריאל: מה שאמרתי עכשיו תומלל?
רחלי: אז זהו, אז זה מה שאני אומרת. היא עושה כל מיני פודקאסטים והשבוע היא התחילה לתמלל גם את הפודקאסט שלנו.
בוקסי: וואו!!
רחלי: זאת אומרת שמעכשיו גם חירשים יכולים לשמוע אותנו.
בוקסי: וואו!
רחלי: אז היי חירשים!
אריאל: היי חירשים. וואי, נכון העיוורים האלה מזה מפגרים?
רחלי: [צוחקת]
אריאל: מה אתם לא רואים!?!? מה אתם סתומים?!
בוקסי: [צוחק]
אריאל: מילא לא לשמוע, אבל לא לראות?
רחלי: אז זהו, זה אומר שאנחנו לא יכולים יותר לצחוק על חירשים מאחורי הגב שלהם כמו שעשינו עד עכשיו.
בוקסי: אוי לא...
רחלי: בגלל שהם עכשיו יגלו את זה כבר, עד עכשיו הם לא יכלו לשמוע. צריך אולי גם להתאים להם את הבדיחות. כאילו אי אפשר יותר לעשות בדיחות כמו...מה הקטע עם צלילים?!
[צוחקים]
רחלי: מכירים את זה שיש צלילים שאתה שומע וכזה וואו צלילים הגזמתם!
אריאל: רגע אבל זה אומר שהם לא ישמעו את כל הפלוצים שלי לאורך הפרק?
רחלי: לא, היא תעשה בסוגריים כזה,
אריאל: אה...פליץ פלוץ.
רחלי: פליץ פלוץ, אריאל מפליץ,
אריאל: כן.
רחלי: בוקסי מצחקק.
בוקסי: נכון.
אריאל: כן, אוקיי.
בוקסי: תודה רבה מיכל.
רחלי: כן.
בוקסי: כן. תודה רבה לך.
רחלי: אני רק אבהיר. מקודם אמרתי את המילה צלילים, אני צריכה להסביר מה זה כי יש פה מאזינים שלא יודעים. אה...צלילים זה דבר כזה שעף באוויר ונכנס לאוזן והמוח מתרגם את זה לכל מיני דברים בהנחה שהאוזן שלכם מתפקדת כמובן. נגיד האוזן שלכם, חירשים, לא איאיאי. מקבלת את הצליל ו-וואלה, לא רוצה להעביר אותו הלאה.
בוקסי: כן.
רחלי: אוקיי, אני רק אומרת.
אריאל: אבל עדיין פי אלף יותר טוב מלהיות עיוור.
רחלי: כן.
בוקסי: נראה לי שאחרי הפרק הזה היא יכולה להפסיק לתמלל את הפרקים שלנו כי נראה לי שכל המאזינים החירשים שלנו,
רחלי: אתה מבין שזה יגרום לחירשים לשנוא אותה כי היא כותבת את זה.
בוקסי: לגמרי.
רחלי: אנחנו מאלצים אותה, אם אנחנו עכשיו נגיד מילה אסורה, היא נאלצת לכתוב אותה. היא זאת ש...
אריאל: רגע, אפשר להגיד לה גם סטופ, שניה, אנחנו רוצים לרכל על החירשים, אל תתמללי.
בוקסי: [צוחק]
רחלי: כן.
אריאל: נגיד לך מתי לחזור לתמלל. אז נגיד מיכל, את כל מה שהיה עד עכשיו, זה אנחנו לא רוצים שהחירשים ישמעו.
רחלי: כן.
אריאל: תמציאי שם משהו. כאילו אמרנו דברים נחמדים על חירשים. איזו מגניבה הלן קלר.
בוקסי: סומכים עלייך.
רחלי: וואי חירשים הם מדהימים.
אריאל: הלוואי ואני לא הייתי שומע כל כך הרבה דברים.
בוקסי: לגמרי.
אריאל: איזה מעפן זה מוזיקה. מי אוהב את זה בכלל?
בוקסי: נכון.
אריאל: כאלה תכתבי,
רחלי: כן.
אריאל: והנה, עכשיו את יכולה לחזור לתמלל.
בוקסי: סומכים עלייך.
אריאל: כן.
רחלי: טוב, בהמשך נגלה מי הגולשום שיזכום שנקדיש להם שיר בתוכנית. אבל נתחיל קודם עם החדשות שלנו.
אריאל: הגיע הזמן.
רחלי: ונתחיל עם פינת הביטחון.
בוקסי: הממ.
רחלי: בעקבות הפיגוע בעלי, מתנחלים התפרעו בחווארה ובעקבות זה פלסטינים התפרעו ויידו אבנים בכביש חוצה בנימין ובעקבות זה מתנחלים התפרעו בכפר אום צפא. אוקיי? אז זהו? סיימנו את הסבב או שעכשיו התור של הערבים להתפרע? מי?
בוקסי: שאלה טובה.
אריאל: מתי התור שלי אמור להגיע? כי לי אין כוח לצאת להתפרע עכשיו.
בוקסי: [צוחק עם פה סגור]
רחלי: בסדר, אני מוותרת לך.
אריאל: אני מקווה שהדומינו הזה לא יגיע עד אליי.
רחלי: לא, לא, לא, זה רק בין שתי קבוצות. הם לא קשורים אלינו.
אריאל: זה לא דומינו, זה פינג פונג את אומרת.
רחלי: כן...כן...
בוקסי: גם הרחק, הרחק מפה, במדינה אחרת. זה לא קשור אליך בכלל.
אריאל: אה, אוקיי.
בוקסי: כן, כן, כן.
רחלי: אגב, זה היה בשבת ההתפרעות של המתנחלים.
בוקסי: כן, אני ראיתי את הווידאו שהם ירו על הכפר.
רחלי: כן?
בוקסי: וזה נראה שהם,
רחלי: שהם עשו את זה ב(7:27)
בוקסי: שהם ברחו במכונית. הם ירו וברחו במכונית.
רחלי: כן.
בוקסי: בשבת!
רחלי: כן, כן.
בוקסי: מה...זה חלק מהשינוי?
רחלי: בסדר, הם סובבו את ההגה עם המרפק.
בוקסי: אה בסדר.
אריאל: קודם כל, הם אמרו תפילת הדרך.
רחלי: כן.
אריאל: זה חשוב.
בוקסי: אה אוקיי. רגע, לירות בנשק מותר בשבת?
רחלי: לא פיגורי...
בוקסי: [צוחק] אז הם עושים את זה בשבת כי זה פיקוח נפש?
רחלי: לא!
בוקסי: אה.
רחלי: אני לא יודעת למה הם עשו את זה, הם חולי נפש.
אריאל: אני אסביר לך בוקסי. דת בסוף זו המצאה. כל אחד עושה מה שבא לו.
בוקסי: לא, לא, לא, זו לא המצאה.
אריאל: אני די בטוח שכן.
בוקסי: לא, לא.
אריאל: אני די בטוח שכל אחד פשוט אומר אוקיי, זה מתאים לי, זה פחות מתאים לי. אז זה הזרם שלי עכשיו. הזרם של האנשים שזה מתאים להם וזה פחות מתאים להם.
רחלי ובוקסי: כן.
אריאל: שזה כמובן הזרם היהודי המקורי שאליו אלוהים התכוון.
רחלי ובוקסי: כן.
אריאל: אבל תראה, אני גם חושב שכל הזרמים בסופו של דבר מסכימים שהדבר הכי חשוב,
בוקסי: כן,
אריאל: זה לפגוע בערבים.
בוקסי: הנחתי שזה מה שתגיד.
אריאל: כל שאר הדברים זה,
רחלי: דוחה שבת.
בוקסי: אני מבין, כן.
אריאל: דוחה שבת. אני טועה?
רחלי: לא, זה נכון. אני גם אמרתי שיש לי את הפתרון לתחבורה ציבורית בשבת. שכל האוטובוסים יוכלו לנסוע כרגיל כל עוד הם דורסים תוך כדי זה ערבים. יפזרו ערבים על הכבישים, ככה במשורה.
אריאל: בתחנה הראשונה ובתחנה האחרונה אתה צריך.
רחלי: נכון. וזה יצדיק את כל הנסיעה.
אריאל: את כל המסע, כן.
בוקסי: הבנתי, הבנתי, אוקיי. טוב לדעת.
אריאל: גם אני לא יודע אם צריך לדרוס אותם. מספיק שכל אחד יוציא יד מהחלון של האוטובוס וייתן כאפה לערבי שם.
בוקסי: כאפה, כאפה, כאפה, כאפה, כאפה.
רחלי: נכון.
בוקסי: רגע, בשביל החירשים שמקשיבים, עשיתי סאונד של סטירות.
רחלי: גם אמרת 'כאפה, כאפה, כאפה'.
בוקסי: אה נכון, אמרתי 'כאפה, כאפה',
רחלי: אז היא יכולה לתמלל את זה.
בוקסי: בסדר, בסדר, נכון.
רחלי: אני ממש מרחמת עליה אבל. [צוחקת]
אריאל: [צוחק]
רחלי: לא עושים לה חיים קלים. ראשי מערכת הביטחון הודיעו שהפרעות באום צפא זה טרור לאומני לכל דבר! סמוטריץ' אמר "אלה פעולות נגד אזרחיות" וכל הימין ב"טוויטר" אמר: 'מה ההבדל בין זה לבין ההפגנות בקפלן?'
בוקסי: נו מה ההבדל? ספרו לי בבקשה, אני מת לדעת.
רחלי: אז הם אומרים 'מה ההבדל? לכם מתחשק להבעיר צמיג על כביש ריק',
בוקסי: נכון.
רחלי: 'לנו מתחשק להבעיר בית מגורים עם אנשים בפנים, מה ההבדל? אני לא מבינה'.
אריאל: אתם מבעירים צמיגים וגם אנחנו מבעירים צמיגים כשהם עדיין על האוטו ובפנים יש משפחה.
[צוחקים]
רחלי: אתם עושים הפגנה, מדליקים אבוקה. אנחנו עושים הפגנה, מדליקים תינוק. מה? אותו דבר, אש זה אש.
בוקסי: וואו אוי ואבוי.
רחלי: מה זה משנה?
אריאל: אני אגיד ששוב, בסופו של דבר אם שמים בצד את כל הפוליטיקה וזה, אתה יכול להבין אותם,
בוקסי: כן...
אריאל: את המתנחלים. פוגרום, אבל זה לא כמו הפוגרומים של הקוזקים שבאמת היו בלי שום התגרות. אולי לא יודע, איזה יהודי הלווה להם בריבית, דפק אותם בזה. זה לא מספיק כדי להצדיק פוגרום. פיגוע הייתי אומר אני יכול להבין אנשים. עכשיו הבעיה פה זה שזה לא מרגיש באמת כזה אורגני. זה לא שאתה באמת [קול בהלה] היה פיגוע וישר כולם יוצאים אתה יודע, כמו ב"יפה והחיה" שמעו שיש מפלצת.
רחלי: כן.
אריאל: ישר כולם זה. זה אותנטי. אם אני הייתי שומע שיש מפלצת, גם אני הייתי מוציא קלשון ויוצא לרדוף אותה.
בוקסי: דרך אגב, הם הלכו לכפר קרוב שהוא לא קשור לסיטואציה. זה כפר של ערבים שהם טיפה נחשבים יותר עשירים מהכפרים הרגילים.
אריאל: את זה אני מבין.
בוקסי: סתם דבר רנדומלי והלכו ושרפו.
רחלי: אבל הוא אמר שהוא מבין את זה ושלפני זה היה פיגוע. אבל זה לעולם לא נגמר.
אריאל: גם היה פיגוע וגם אתה לא סומך על המדינה שתטפל בזה.
בוקסי: נכון.
אריאל: אפילו שהממשלה היא ממשלה שאתה בחרת שהיא הכי קיצונית שיש בנושאים האלה. אפילו עליהם אתה לא סומך שידעו מה לעשות, שיגרמו לאנשים האלה לשלם על זה מחיר.
בוקסי: נכון.
אריאל: אז אתה אומר את זה. עכשיו, זה בסדר. למרות שגם זה חלק מהבעיה. זה לא מרגיש אותנטי. כאילו אתה יכול לעשות את הקטע הזה של הפוגרום האותנטי פעם אחת. ברגע שאתה עושה את זה פעם שניה, שלישית, רביעית,
רחלי: SHAME ON ME,
אריאל: זה כבר מרגיש שאתה יושב ומחכה לזה.
בוקסי: [צוחק]
אריאל: זה מה שניסיתי להגיד.
רחלי: אוקיי. אתה אומר אתה נותן לכל מתנחל פוגרום אחד.
אריאל: כן, הפוגרום הראשון אני אומר יאללה אני מחליק.
רחלי: כן, היה ספונטני, בלהט הרגע,
אריאל: אתה כועס ואתה זה,
בוקסי: לא משנה כמה פיגועים אתה חווה כמתנחל, כאילו על הראשון סבבה. ברגע שחווית עוד פיגועים, עזוב, אתה לא יכול יותר לצאת למסע נקמה אתה אומר.
אריאל: כן שוב, כי העצבנות שלך בפעם השנייה היא לא כמו בפעם, בפעם הראשונה 'וואי אני מתעצבן חייב לעשות משהו'. פעם שניה כבר אמור להיות קהה חושים. אתה אמור להבין שככה העולם מתנהל. שמה לעשות, מדי פעם מישהו ימות בפיגוע. מתישהו נופל לך האסימון.
בוקסי: אתה אומר,
אריאל: אתה לא מתרגש מזה כל כך.
בוקסי: בפעם הראשונה נהרג חבר טוב שלך, אז סבבה שאתה מתעצבן ושורף כפר, אבל אם עכשיו הורגים קרוב משפחה שלך, אז אסור לך.
אריאל: לא, כי בפעם השנייה אתה כבר רגיל. אם אתה רגיל, מה אתה עושה מזה עניין?
בוקסי: אוקיי, אוקיי, בסדר.
אריאל: אתה יודע, דברים רעים קורים, מה, כל פעם נעשה מזה פוגרום?
בוקסי: אין בעיה.
אריאל: פעם אחת.
בוקסי: רק בדקתי.
אריאל: על ההפתעה אני מוכן לתת לך.
בוקסי: אוקיי.
אריאל: אני גם מוכן לתת לך. אתה יודע, היה הרבה פיגועים, אבל הנה עכשיו קרה פיגוע שמישהו שאתה מכיר נפגע בו. אז בסדר, תשמור את הפוגרום,
רחלי: אז זהו, אתה צריך, אתה צריך לחכות, לחכות לפיגוע החשוב באמת.
בוקסי: הבנתי.
אריאל: זו העצה שלי למתנחלים.
בוקסי: הבנתי. הבנתי.
אריאל: אל תצאו לפוגרום על כל פיגוע שמי מת, מישהו שאתם לא מכירים בכלל באיזה חור.
רחלי: כן.
אריאל: חכו שזה יהיה חבר, מישהו מהצבא, מישהו מהזה.
בוקסי: אם...
אריאל: לא יודע מה.
בוקסי: אם השר לביטחון לאומי מקשיב לפודקאסט שלנו, אז הגיע הזמן לחלק כזאת כרטיסייה.
אריאל: כרטיסיית פוגרומים. ב-ד-יוק
בוקסי: כן. אפשר לנקב. פעם אחת אתה מקבל פוגרום חינם. שאתה יכול לעשות, על חשבון הבית.
רחלי: יפה מאוד.
בוקסי: יפה מאוד.
רחלי: פינת הפוליטיקה. הצעת חוק של אלמוג כהן תדרוש חצי שנת מאסר למי שלא מדווח על חרם על תלמיד בבית ספר.
בוקסי [מצחקק]
רחלי: לא מוגזם בכלל.
בוקסי: [צוחק]
רחלי: תאר לעצמך בן אדם יושב בכלא עם כל הפושעים והרוצחים. שואלים אותו 'מה עשית?'
בוקסי: [צוחק]
רחלי: 'שמעתי שיהלי לא רוצה ללכת ליום הולדת של תומר ולא סיפרתי על זה לאף אחד'. כל האסירים כזה 'וואוווו, תיזהרו מהבחור הזה, הוא מטורף!'
בוקסי: כן.
אריאל: זה נשמע לי פשוט כמו החוק מהפרק האחרון של "סיינפלד".
רחלי: כן.
אריאל: חוק השומרוני הטוב.
רחלי: GOOD SAMERITAN, כן.
אריאל: אם אתה רואה פשע, אתה חייב לדווח עליו.
רחלי: כן, מוגזם.
אריאל: כן, זה מוגזם. אתם לא יכולים לצפות ממני לגלות איזושהי אחריות מינימלית.
רחלי: לא ממך. הוא אומר מי שאחראי לזה בבית ספר לא מדווח.
אריאל: אהה.
רחלי: אבל עדיין,
אריאל: נשמע כאילו זה חוק נגד ילדים.
בוקסי: אהה אני גם חשבתי,
רחלי: לא, לא הילדים. לא, לא, לא, זה על מבוגרים שצריכים לשים לב לזה.
אריאל: איך אוכפים את החוק הזה? איך אתה יודע אם מישהו שם לב לחרם או לא?
רחלי: כן. גם איך אתה מגדיר חרם? בהצעת חוק כתוב 'חרם זה כששני ילדים ומעלה מחרימים ילד'.
אריאל: זה כשגיא לרר מראיין את הילד והילד אומר שעשו עליו חרם.
בוקסי: [צוחק]
רחלי: אז זה כאילו צריך להיות שני ילדים ומעלה שמנדים איזה ילד. מה אני חייבת עכשיו לדבר עם כל הילדים?!
בוקסי: גם איך אני יודע כמה זמן הם לא מדברים עם הילד. יכול להיות שהם לא מדברים איתו שעה, יכול להיות שלא מדברים איתו שבוע. לא מדברים איתו חודש. מי יודע מה קורה?
אריאל: יכול להיות שזה גם ילד נוראי שאומר כל הזמן דברים על מזרחים ודתיים ולא נעים לדבר איתו. הוא אומר דברים אה...
בוקסי: נכון.
אריאל: שערורייתיים.
רחלי: כן.
אריאל: שנויים במחלוקת.
רחלי: נכון.
אריאל: מה תכריח אותם לדבר איתו? לשמוע את הדעות החשוכות שלו?
רחלי: נכון. גם אני מרגישה שלאלמוג כהן יש איזה משהו לא פתור בילדות שלו. כאילו עכשיו הוא מתעסק בחרם של ילדים. שבוע שעבר הוא רצה לפוצץ קייטנה של ילדים, של הפורום למשפחות שכולות. יש שם איזה משהו לדעתי. אני אומרת בכיתה ה' עשו עליו חרם ולא נתנו לו לבוא לקייטנה ומאז יש לו שני אויבים עיקריים בחיים שלו – חרם וקייטנות.
בוקסי: [צוחק]
רחלי: 'אם אני לא עושה יום ספורט בבריכה, אף אחד לא עושה יום ספורט בבריכה', זה הנמסיס שלו.
אריאל: אני פשוט חושב שהוא מתאים לעצמו את האויבים שמתאימים לרמה האינטלקטואלית שלו.
רחלי: ולגובה.
אריאל: ולגובה [צוחק] כן...זה לא מדהים שהבן אדם הזה כבר קיים בתודעה שלנו?
רחלי: כן. כל פעם כאילו הולך ונהיה יותר...
אריאל: אתה מבין? על מירי רגב אני אומר אוקיי, היא טיפשה, היא המונית וזה, אבל יש משהו, היא חתרה כל חייה לדבר הזה.
בוקסי: היא הייתה דוברת צה"ל, יש לה איזשהו CLOUT.
אריאל: מאיפה הוא נפל הדביל הזה?!
בוקסי: הוא היה שוטר ומנהל בית פנקייק, שזה בסדר. זה בסדר שתגיע לפוליטיקה.
רחלי: חכה, בפוליטיקה הבאה אתה תגיד מילא אלמוג כהן היה שוטר ומנהל בבית הפנקייק,
בוקסי: נכון,
רחלי: אבל הדביל הזה! מאיפה הוא נפל עלינו?
בוקסי: הוא סתם היה באח הגדול!
אריאל: כן, אתה לא יכול לדמיין בכלל איזה דבילים יצאו פעם הבאה.
רחלי: חבר'ה, חבר'ה, אני מקווה שאתם לא עושים חרם על...אלמוג בזה שאתם עכשיו מלכלכים עליו.
בוקסי: אה וואי אסור לנו.
אריאל: אנחנו מנסים להסית את כל קהילת החירשים נגדו.
רחלי: אז אני אומרת, זה עכשיו הסתה נגד הילד הדחוי בכיתה.
בוקסי: אנחנו גם שני אנשים.
רחלי: אתם שני אנשים ומעלה.
בוקסי: אגב, רחלי, את חייבת לדווח.
רחלי: אה, אני המבוגר האחראי פה?
בוקסי: את המבוגר האחראי, אחרת תיכנסי לכלא לחצי שנה.
אריאל: מה שמדהים זה,
בוקסי: את צריכה לדווח.
אריאל: שכל פעם שעולה איזה אייטם על נושא החרם, אז קודם כל, יש לך את כל התגובות המזדעזעות ואז תמיד יש לך את המגיבים שאומרים 'אהה, אתם אומרים שחרם זה לא בסדר, אבל לעשות חרם על ראש הממשלה',
רחלי ובוקסי: [צוחקים]
אריאל: 'זה בסדר. אתם אלה שלא נותנים דוגמא טובה'. '-וה-BDS שעושה חרם על ישראל, זה בסדר?!'
בוקסי: זה נכון.
אריאל: אני גם חבר בכל מיני קבוצות שעוסקות, יש פרלמנט אחר, כל מיני התארגנויות של מבוגרים או וואטאבר שחושבים שהם אלה שיצליחו למנוע את החרמות.
בוקסי: כל הכבוד להם.
אריאל: הם רק התאגדו והם כל הזמן מנסים, אתה יודע, רוב הקבוצות האלה זה להרים כל מיני אירועים מיוחדים של 'אוי ילד שעושה בר מצווה ואף אחד לא בא, בוא נבוא לשמח אותו'.
בוקסי: אוי כן...
אריאל: או 'בוא נעשה אירוע מיוחד לכל הילדים שעושים עליהם חרם שיבואו ביחד ואז הילדים האחרים יקנאו בהם וירצו להיות חברים שלהם'. אז יש שם איזה אחד ספציפי בקבוצות האלה שאני לא יודע אם אתם מכירים. יש עכשיו את הפיצ'ר הזה בפייסבוק בקבוצות שאתה יכול לתייג את כולם.
בוקסי: לא.
אריאל: ואז כל מי שבקבוצה מקבל NOTIFICATION על זה.
בוקסי: לא.
אריאל: אז הוא בן אדם שהוא מטרת חייו היא לארגן אירועים כדי לשמח ילדים שעשו עליהם חרם והוא כל פעם כותב על זה פוסט וזה תמיד כזה משהו כמו 'בואו, תפיצו את זה כמה שיותר, שכל הילדים שעושים עליהם חרם שההורים שלהם ידעו להביא אותם. ארגנתי אירוע של מכוניות ספורט. הילדים יוכלו לבוא ולהצטלם ליד מכוניות ספורט'.
בוקסי: [צוחק]
אריאל: כדי שאחרי זה הם יוכלו להראות לילדים בכיתה 'תראו איזה מגניבים אנחנו, הצטלמנו ליד מכונית ספורט'.
רחלי ובוקסי: כן.
אריאל: וכל התגובות שם לפוסטים האלה זה האנשים, הוא תייג את כולם כדי שכל האנשים בקבוצה יראו. כולם כזה 'מה אתה מתייג את כולנו? זה לא מעניין! מה אתה מציק לנו?' ואתה רואה כאילו איך נוצר חרם בתוך קבוצה,
בוקסי: [צוחק]
אריאל: של מבוגרים! ששמו להם למטרה להילחם בחרמות! אבל הנה מישהו כפה עליהם נוטיפיקיישן שהם לא רצו,
רחלי: כן.
אריאל: וכבר יוצא כל החרא!
בוקסי: אם אני הייתי ילד שעושים עליו חרם ועכשיו הייתי חוגג בר מצווה והיו באים מלא אנשים זרים שאני לא מכיר וילדים זרים לבר מצווה שלי, זה היה די מבאס [מצחקק] כאילו...
רחלי: כן.
בוקסי: זה לא די מבאס?
אריאל: מה אתה לא אוהב רחמים? אתה לא אוהב שמרחמים עליך באופן מופגן?
בוקסי: אתה תבוא בכיתה ואתה כאילו תראה 'תראו הייתי בבר מצווה והיו מלא ילדים...שאני לא מכיר',
אריאל: כל מיני זקנים מהפייסבוק.
בוקסי: כן, כל מיני אנשים זרים שבאו.
אריאל: כל מיני ילדים אחרים שעושים עליהם חרם וההורים שלהם אמרו להם 'הנה, אולי תלך תהיה חבר שלו,
בוקסי: וואו.
אריאל: תוכלו להיות ביחד',
רחלי: מסיבת הלוזרים.
בוקסי: כן, אוי ואבוי. מיכל, אני מקווה שאת מתרגמת את כל זה כמו שצריך, את נהנית לך.
אריאל: אגב, את יודעת שיש היום תוכנות שעושות SPEECH TO TEXT, את לא צריכה לתמלל לבד.
בוקסי: נכון.
אריאל: את סתם עושה לעצמך עוד עבודה.
בוקסי: יש AI.
אריאל: בדיוק. את סתם לקחת על עצמך משימה שבאמת אין טעם.
רחלי: אולי היא עושה את זה משם.
בוקסי: עושה את זה בהתנדבות.
אריאל: אולי היא AI.
בוקסי: אולי...
רחלי: אה...אולי אתה אומר,
אריאל: אולי היא לא בן אדם אמיתי בכלל.
רחלי: אתה אומר דיברתי עם רובוט.
אריאל: עם רובוט, כן.
רחלי: טוב, עוד בפוליטיקה, חברת הכנסת שרן השכל לא הורשתה לנאום במליאת הכנסת בזמן שהיא מחזיקה את התינוקת שלה. השכל הסבירה שהיא לא רוצה להעיר את התינוקת ולכן צריכה לעלות איתה על הדוכן לנאום. אבל נאלצה לרדת כי לא הרשו לה. אני מרגישה שאם היא באמת הייתה רוצה, היא הייתה יכולה להשאיר את התינוקת עם עוזרת או בעגלה או ותזרמו איתי רגע, במשפחתון אה...אפשרי. כאילו גם לי היה תינוק. אני לא לקחתי את התינוק הזה לכל מקום 24/7. את ידעת שאת הולכת לנאום היום, תתכנני את היום שלך ככה שספציפית ב-4 דקות האלה של הנאום תהיי בלי תינוקת, מה קרה?!
אריאל: בואי לא נעמיד פנים שאת איזה עובדת קשת יום שלא הייתה לה שום אלטרנטיבה. את חברת כנסת. בואי, יש לך כסף.
רחלי: כן, יש לך כסף, יש לך עוזרים גם שכל הזמן רצים סביבך.
אריאל: יש איזשהו פתרון לשים בצד ילד ל-4 דקות. אבל,
רחלי: במיוחד כשידעת מראש. זה לא שאמרו לה 'בואי בספונטניות תעלי לנאום'.
אריאל: כן. קודם כל, כשהנושא הזה עלה אז כמובן מיד היו את כל התגובות הפמיניסטיות האוטומטיות של 'לא, זה דווקא ממש יפה וצריך להכיל'.
רחלי: כל הפיד שלי התרגש מזה.
אריאל: כן, צריך להכיל אימהות עם התינוקות שלהן, אין מה לעשות,
רחלי: אתה לא התרגשת מזה?
אריאל: נשים זה אימהות ואימהות באות עם תינוקות ואין מה לעשות. והם צריכים להתמודד עם זה. והם כאילו מנסים להציג את זה כאילו 'אוי זה נורא שיש שם תינוק'. מה קרה? לא ראיתם תינוק אף פעם? לא זה עכשיו, זה לא העניין. אני לא חושב שיש בעיה לראות תינוק. הם גם אמרו 'מה זה מפריע להם? התינוקת ישנה', שזה עוד יותר גרוע. כי זה אומר שזה מעמיד עכשיו כל אחד שם בסכנה להיות זה שיעיר את התינוקת.
רחלי: כן...
אריאל: זו הבעיה. אני לא רוצה את האחריות הזאת שעכשיו אני צריך במקום עבודה שלי,
בוקסי: הממ...
אריאל: ועוד בכנסת, המקום שאנשים שם הכי אוהבים לצעוק.
בוקסי: נכון.
אריאל: המקום שהם הכי אוהבים לריב בו.
בוקסי: נכון.
אריאל: עכשיו כולם צריכים להיות בשקט כי התינוק ישן.
בוקסי: האמת שזה אחלה טריק ליצור תרבות דיון במליאה.
אריאל: פשוט להביא תינוק,
בוקסי: שכל אחד יביא תינוק ישן ואז יגידו אסור,
רחלי: ששש....ששש....
בוקסי: אסור לצעוק חבר'ה, תהיו בשקט, תהיו בשקט.
רחלי: [לוחשת: בדיוק הרדמתי אותו]
אריאל: אני כן, אני כן אגיד שבמדינה שלנו חברי כנסת, שרי ממשלה וזה, הם רגילים לפגוע בתינוקות. אבל בדרך כלל יש איזשהו גורם מתווך באמצע שמרחיק מהם את האשמה. נגיד, נערי גבעות או צה"ל, משהו שיפגע בתינוקות האלה בשבילם ושהם לא יצטרכו לעשות את זה בעצמם. אבל פה לבוא ישירות להעיר תינוק, זה לא נעים כבר.
בוקסי: נכון. לא נעים, לא נעים.
אריאל: אם הייתה נכנסת לשם פלוגה של צה"ל, יורה לו בראש,
בוקסי: שורפת אותו,
רחלי: הופ חבר'ה!
בוקסי: כן, כן.
אריאל: בסדר, אז תינוק מה קרה?!
רחלי: רגע,
אריאל: מה לי אין תינוק?!
בוקסי: אני בעד שהיא תעלה עם התינוק. מה קרה? מה הבעיה?
רחלי: כן, מרגש אפילו.
בוקסי: אני לא מזדהה עם זה פשוט כי א', אין לי תינוק. ב', אני לא אמא לתינוק.
אריאל: זה מתנגש לך כי אתה כל כך שמאלני שאתה אל-הורי.
בוקסי: כן,
אריאל: אז אתה נגד ילודה.
בוקסי: לא. לא, לא.
אריאל: אתה אמנם בעד נשים, אבל אתה נגד ילודה.
בוקסי: אני בעד ילודה. אני פשוט לא יודע מה אני חושב לגבי המעמד הממלכתי של התינוק בכנסת.
אריאל: אם אנחנו היינו מביאים את רפי פה להקלטה,
בוקסי: אני בעד.
אריאל: והיינו אומרים לך 'בוקסי, תהיה בשקט שלא תעיר את רפי'.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments