אגדות אמיתיות - פראנץ ליסט מגלה את סוד ההצלחה

המון ספרים מתפרסמים בכל חודש שמנסים לגלות את "סוד ההצלחה". האגדה הזו תספר על מלחין בשם פראנץ ליסט שגילה את הסוד הזה, ניסה ואף הצליח להיות הפסנתרן הגדול ביותר בכל הזמנים.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 31/01/2020.

[מוזיקת פתיחה]

תום: שלום ילדים וילדים שגדלו. אני תום בייקין-אוחיון ואת הסיפורים האלה כתבתי בשבילכם.

יש אנשים ששיחק להם המזל, כך אומרים. אנשים, שאם הם הולכים ברחוב, יהיו כאלה שיסובבו אליהם את הראש ואולי אפילו ימחאו כפיים. אחרי שאותו אדם מפורסם ילך, הם ילחשו זה לזה ויגידו 'ראית אותו? זה ההוא שמשחק בסרט החדש, או מנגן ברדיו את השיר היפה ההוא'.

קל לומר שאנשים כאלו נולדו עם כישרון. אחרי הכל, כנראה שלא סתם הם זוכים לכל כך הרבה הערכה. אבל לרבים מהאנשים הללו, לא באמת שיחק המזל, אלא קרה משהו שונה.

האגדה שלנו היום תתחיל בבית קטן בהונגריה, מדינה קטנה שלא תמיד שמים לב אליה. בעיירה קטנה, שרובנו לא מכירים. בבית קטן ולא חשוב במיוחד. שם נולד וגדל אדם אחד שכישרון ומזל לא הספיקו לו כדי שיצליח בעולם הגדול. ורק אחרי שגילה את סודה האמיתי של ההצלחה, סחף אחריו המוני אנשים, כמו קוסם על פסנתר.

[נגינת פעמונים]

יונתן: פראנץ ליסט נולד בשנת 1811 למשפחה הונגרית ענייה, שעבדה בגרמניה בשביל משפחות האצולה העשירות.

[נגינת כלי מיתר]

יום אחד, כאשר חזר עם הוריו מקונצרט, הם הבחינו שבנם הקטן שורק לעצמו מנגינה משונה ביותר. בהאזנה שנייה, אביו של פראנצי הקטן זיהה את המנגינה. הילד שרק את כל הקונצרט, מתחילתו ועד סופו. הוא לא פיספס אפילו תו אחד ולא זייף בשום צליל.

עד מהרה, הבינו ההורים שיש להם ילד מוזיקלי במיוחד ואביו החל ללמד אותו פסנתר. אביו של פראנץ לא היה מורה מוסמך לפסנתר ועד מהרה לימד את הילד הקטן כל מה שיכול היה ללמדו. ההורים התייעצו ביניהם כיצד יוכלו לטפח את כישרונו של הילד, ולבסוף אמו של פראנץ הציעה שהם יעזבו את עבודתם ובעזרת כספי הנדוניה שלה, ששמרה לעיתות חירום, יעברו לגור בוינה, בירת המוזיקה הקלאסית העולמית. שם בוודאי יימצא מורה לפסנתר שיוכל ללמד את הילד לפתח את כישרונו.

כשהגיעו לוינה, אביו של פראנץ הביא אותו בפני המורה הטוב ביותר למוזיקה בעיר, קארל צ'רני, שהיה המורה לפסנתר של כל משפחות האצולה של וינה. בכל יום היה מקיים שיעורי פסנתר משמונה בבוקר עד שמונה בערב, ומסיבה זו לא שש לקבל אליו תלמידים חדשים, בייחוד כאלה שהוריהם לא יכלו לשלם את שכרו הגבוה.

"אנא אדוני", פנה אליו האב, "רק תשמע את הילד מנגן, אני מבטיח לך שיש לו כישרון גדול".

לצ'רני אמנם לא היה פנאי לגחמות של אנשים שונים המתדפקים על דלתו, אבל היה לו הנימוס הנאות שלא להשיב את פניהם ריקם והוא הושיב את הילד אל הפסנתר. פראנץ הקטן התבייש מאוד בתחילה, אבל בעידודו של אביו הסכים לנגן.

[נגינת פסנתר]

עיניו של צ'רני המורה נפערו לרווחה בתדהמה כשראה כיצד הילד בן העשר מנגן מנגינות קשות ומורכבות מזכרונו בלבד. עם זאת, הטכניקה של הילד הייתה איומה ונוראה. הוא קיפץ על הספסל מצד לצד וחבט בידיו הקטנות על המקשים. צ'רני ידע שאם הילד ימשיך לנגן כך, כישרונו המופלא ייהרס במהרה, ולכן הסכים להתחיל ללמד את הילד ללא דיחוי וללא תשלום. לאב המופתע לא נותר אלא להודות מקרב לב למורה המכובד.

בכל ערב, לאחר שסיים ללמד את תלמידיו המשלמים, צ'רני היה מתיישב ליד הפסנתר עם ליסט הצעיר ומלמד אותו כל מה שיש לדעת על הנגינה בפסנתר. מישיבה נכונה על הכיסא, לאחיזה נכונה של הידיים, לאופן שבו יש לקרוא תווים ואת כל הדרכים השונות לנגן סולמות מוזיקליים.

ליסט הצעיר גמע בשקיקה את הוראותיו של צ'רני. הוא נהנה מההזדמנות שניתנה לו ללמוד עם המורה הנהדר הזה. צ'רני היה מורה נוקשה מאוד והכריח אותו לנגן סולמות משעממים במשך זמן רב בכל יום, אבל ליסט הבין שבלי ללמוד את הבסיס, לעולם לא יוכל ללמוד את הדברים המתקדמים יותר.

לא עבר זמן רב והוריו של ליסט הוזמנו לשמוע אותו מופיע ברסיטל לפסנתר, שהתקיים בוינה לכבוד בני האצולה ומשפחותיהם. מהרגע שליסט הצעיר הניח את ידיו על הפסנתר ועד שנעמד לקוד קידה, הקהל כולו ישב פעור פה. היו אפילו כאלה שהעזו להשוות אותו למאסטרו מוצרט הצעיר.

[נגינת פסנתר]

הוריו של ליסט התרשמו כל כך מן התשבוחות עד שהחליטו לקחת את בנם לסיבוב הופעות בכל אירופה. "בשום פנים ואופן לא", התנגד צ'רני, "הילד עדיין לא מוכן". הוא ידע שעד כמה שהילד הזה מרשים עכשיו, הוא יוכל ללמד אותו להיות מופלא באמת.

[נגינת הפסנתר מסתיימת במחיאות כפיים]

אבל להוריו של ליסט הייתה סיבה נוספת לצאת למסע ההופעות. במהלך התקופה שבה חיו בוינה, לא הצליח האב למצוא עבודה וכספי הנדוניה שלהם אזלו לחלוטין. כך יצא ליסט הצעיר עם משפחתו למסע הופעות בכל אירופה. הוא הופיע בפני כל סוגי הקהלים, מאולמות קונצרטים גדולים ועד למסבאות קטנות. אנשים מכל גיל ומעמד מיהרו לשמוע את הילד הקטן שמנגן בפסנתר בצורה כה מופלאה.

[נגינת פסנתר]

ואולם, פראנץ ליסט השתעמם במהרה מן המסעות התמידיים, אשר במהלכם הפך מילד קטן לבחור צעיר. כמו כל בחור צעיר, הוא לא רצה לעבוד כל הזמן, הוא רצה גם ליהנות מהחיים. הוא רצה לעבור לפריז, לעיר האורות, לעיר שבה נערות יפות מתחתנות עם זקנים עשירים ומתנשקות עם אמנים צעירים. פריז, העיר שבה היין יוקרתי, האוכל מופלא והמסיבות לא נגמרות לעולם.

במהלך מסע ההופעות שלו הרוויח מספיק כסף כדי להתגורר בפריז לתקופה ממושכת. הוא הפך לחברם הטוב של היוצרים הענקיים של התקופה ובילה ערבים רבים בחברתם של ויקטור הוגו, הקטור ברליוז, ז'ורז' סאנד, אלכסנדר דיומא, פרדריק שופן, רוברט שומאן ואחרים. הערבים המשותפים של החבורה הזו יחדיו נקראו על ידי הציבור "ערב בחברת האלים".

יום אחד הוזמנה החבורה הצעירה לקונצרט של כנר איטלקי בשם ניקולו פגניני.

[נגינת כינור]

שמועות רבות התרוצצו בקשר לנגן המסתורי הזה. התווים שכתב הופצו ברחבי אירופה, אבל כל מי שראה אותם חייך ואמר "זו ודאי בדיחה, הרי אי אפשר לנגן את זה בכלל".

אנשים ששמעו את פגניני מנגן סיפרו שנגינה כזו אינה אפשרית לבני אדם. לכן הוא חייב להיות שד או מלאך. אחרים סיפרו שהוא מכר את נשמתו לשטן בתמורה לכישורי הנגינה שלו. עוד סיפרו שרצח את אשתו ושבעקבות הרצח הזה הוא בילה עשרים שנה בבידוד בבית המאסר, שם לא הייתה לו שום חברה מלבד הכינור.

מכיוון שהבטחנו שהאגדות שלנו תהיינה מורכבות מאמת בלבד ולא משמועות, נספר לכם שפגניני היה נגן כינור איטלקי שנהג ללבוש בגדים שחורים מכף רגל ועד ראש. שהלסת שלו הייתה הרוסה ממחלה נוראה, ולכן, כשניגן ראשו הקירח נראה כמו גולגולת עם כינור מתחתיה. שהוא תמיד הסריח מסיגרים של מאפיונרים, שאיתם נהג לשחק בקלפים לפני הופעותיו, וכמובן, שהיה נגן הכינור הטוב ביותר שחי אי פעם עלי אדמות.

ברור שכאשר פגניני הגיע לפריז, כל העיר מיהרה לקנות כרטיסים כדי לשמוע ולראות אם יש אמת בשמועות. ליסט וחבריו מיהרו גם הם להופעה. דממה שררה באולם כאשר הדמות השחורה ריחפה אל מרכז הבימה.

[נגינת כינור מהירה]

דומה היה שמן הרגע הראשון שהקשת נגעה במיתרי הכינור, נעתקה נשימתו של הקהל כולו. נשים החלו להתעלף וגברים החלו להריע. ליסט הביט בתדהמה כיצד הכנר ממשיך לנגן במהירות כזאת שנדמה שבכל רגע כינורו יעלה באש. הוא לא הפסיק לנגן אפילו כשהמיתרים שלו החלו להיקרע בזה אחרי זה, וכשנותר עם מיתר אחד אחרון, ניגן את כל שאר היצירה עם המיתר הזה בלבד.

[נגינת הכינור מסתיימת במחיאות כפיים]

הופעה זו הייתה הדבר היחיד שפריז דיברה עליו במשך חודשים. ליסט לא היה היחיד שהושפע ממנה. חברו הטוב, רוברט שומאן, שהיה מוזיקאי חובב ומשורר צעיר, החליט בעקבות אותה הופעה שהוא רוצה להיות פגניני של הפסנתר. אבל הייתה לו בעיה אחת, הוא לא ידע לנגן בפסנתר. הוא ניגש ללימודים בכובד ראש ורצינות, ובמהרה הבין שאצבעותיו נוקשות מכדי לנגן ברמה הנדרשת.

[נגינת פסנתר]

מתוסכל, שומאן קיבל את עצתו של איש עסקים שרלטן. הלה מכר לו מכונה לריכוך האצבעות וכעבור חודש היא ריסקה לו את כל האצבעות ביד אחת והותירה אותו ללא יכולת לנגן כלל.

גם ליסט הצעיר החליט בעקבות אותה הופעה שהוא רוצה להיות פגניני של הפסנתר. אבל לו הייתה תוכנית אחרת להגיע להצלחה המיוחלת. הוא ידע שהוא נגן פסנתר טוב, אבל הוא רצה להיות נגן מצוין. יותר ממצוין, הוא רצה להיות נגן אלוהי. כיצד הופכים מנגן טוב לנגן אלוהי? ליסט ידע שיכולה להיות רק תשובה אחת לשאלה זו - אימונים.

הוא הסתגר בביתו ובמשך שנתיים שלמות לא עשה דבר מלבד להתאמן בנגינה בפסנתר. הוא ניגן סולמות במשך שעות וכדי לנוח, ניגן סונטות של מוצרט ובטהובן, עד שידע את כולן בעל פה. הוא אפילו ניגן לבדו בפסנתר סימפוניות שנועדו לתזמורת שלמה.

בתום שנתיים, ליסט יצא מביתו והכריז לעולם שהוא יוצא למסע הופעות לבדו. מיד לאחר הופעתו הראשונה, קיבל הזמנות להופיע בכל אולמות הקונצרטים באירופה. הוא ניגן בכל פעם יצירות שונות, בלי תווים ומזכרונו בלבד. הוא אפילו ניגן יצירות שפגניני כתב לכינור, שאותן התאים לפסנתר. כשהיה מקבל לידיו תווים של יצירה חדשה, היה מנגן אותה מיד ללא בעיה. לפעמים היה מתבדח להנאת הקהל, הופך את התווים ומנגן שנית את כל היצירה מן הסוף להתחלה.

הצלחתו של ליסט הייתה אדירה כשם שהייתה מהירה. נשים רצו להיות איתו וגברים רצו להיות הוא. כשניגן, נסיכות היו משליכות את התכשיטים שלהן אל הבימה, וכשסיים, מלכים היו מזכים אותו באותות הכבוד הגבוהים ביותר של הממלכה.

[ברקע מתנגן קטע מהיצירה Piano Concerto No. 1 in E Flat Major, S. 124 - I. Allegro maestoso]

ליסט הפך לכוכב הגדול ביותר בעולם המוזיקה של המאה ה-19 ולמוזיקאי העשיר ביותר בזמנו. כשעלה על הבימה, המקטורן שלו היה מצלצל ומרשרש מכל אותות הכבוד שהיו נעוצים בו. כך הוכיח שגם אמן יכול לזכות בכל אותם אותות שהיו שמורים עד כה רק לגיבורי מלחמה.

מכיוון שלא נולד למשפחה עשירה, ליסט זכר תמיד את הקושי שבחיים ללא כסף. לכן נהג לתרום סכומים נכבדים מכספו לטובת עניים. כמו כן, תמך כלכלית במוזיקאים צעירים, כמו ריכרד וגנר.

ומה עם רוברט שומאן? למרות ששומאן לא יכול היה לנגן עוד, הוא המשיך להיות מלחין מצוין כל חייו. הוא התחתן עם עלמה בשם קלרה ויק, שהייתה נגנית פסנתר מעולה והיא ניגנה את יצירות הפסנתר שכתב.

[היצירה ברקע מסתיימת במחיאות כפיים]

[מוזיקת סיום]

תום: המוזיקה של ליסט, אותה שמענו לאורך הפרק, מספרת טוב מכל את גאונות היצירה שלו. הכשרון שלו התפרץ החוצה, אבל כל זה לא יכול היה לקרות אם הוא לא היה לוקח את הכישרון הזה ברצינות. ליסט הצליח להגיע לרמה הגבוהה ביותר שנשמעה על הפסנתר, גם בזכות כישרונו, אבל הרבה מאוד בזכות ההכשרה שקיבל מהמורים הטובים ביותר ובזכות הכושר שסיגל באימונים ארוכים ומפרכים. הוא המשיך והמשיך לעבוד, למרות שחזר על אותו תרגיל מאות או אלפי פעמים.

האם אתם מרגישים שיש לכם משהו שהייתם רוצים לפתח? משהו שאתם אוהבים. מה יכול לעזור לכם להצליח לפתח אותו?

מלבד האגדה הזו, עוד אגדות שהיו באמת תוכלו למצוא בפודקאסט שלנו. אם אתם אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור לנו להמשיך וליצור, נשמח אם תתמכו בנו בדף הפטריאון שלנו. התומכים יזכו לתכנים בלעדיים, הנחות קבועות לספרי הוצאת "פנק", ואפילו לשמוע אגדות אמיתיות חדשות שלא תוכלו למצוא כאן. הקישור מופיע בתיאור הפרק.

הפודקאסט נולד ונערך ברשת הפודקאסטים העצמאית "שלג".

את האגדה הזו קרא עבורכם יונתן בלומנפלד, הפיקה מוריה דפני וביים עומרי בן דור.

אני תום בייקין-אוחיון.

את הספר "אגדות אמיתיות" ועוד מגוון רב של אגדות תוכלו למצוא באתר של הוצאת "פנק".

ואם רק תסתכלו טוב טוב, תראו שכל אחת ואחד מכם הוא כבר גיבור של אגדה.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה