ישנן המון אגדות על נסיכות. בדרך כלל מדובר בנסיכות יפות ומפונקות שצריכות נסיך שיציל אותן. האגדה הזו, היא אגדה אחרת על נסיכה אחרת לחלוטין
תאריך עליית הפרק לאוויר: 27/12/2019.
[מוזיקת פתיחה]
תום: שלום ילדים וילדים שגדלו. אני תום בייקין-אוחיון, ואת הסיפורים האלה כתבתי בשבילכם.
בין פאר ועושר, בגדים יפים וארמון מפואר עם משרתים, חיים מלכים ומלכות. מעטים האנשים שזוכים לחיות כך. כולנו היינו רוצים לזכות בהערצה של העם ובאפשרות שכל דבר שנבקש יהפוך לפקודה.
ובעצם, זו המשמעות של הביטוי: "כבוד מלכים".
אבל כאן הסיפור רק מתחיל.
קשה להיות אדם כל כך חשוב, ומספיקה העובדה שכולם מסתכלים על כל דבר הכי קטן שתעשה, ופי כמה וכמה על כל החלטה חשובה, ומיד מביעים את דעתם.
האגדה שלנו היום תיקח אותנו אל ממלכות הצפון.
באחת המדינות הצפוניות בכדור הארץ, בהם החורף ארוך במיוחד, המזון מועט, ולפעמים אפשר לראות באופק את הזוהר הצפוני, חיה מלכה אחת בין מלכים ששלטו ונלחמו ביניהם. מלכה, שכמו שליטים רבים אחרים, הייתה שמורה לה הזכות והחובה לקבל החלטות קשות, שישפיעו על עתיד הממלכה כולה לדורות רבים.
זוהי אגדה על כריסטינה משוודיה.
[המוזיקה מסתיימת בצליל פעמונים]
יונתן: בעולם האגדות יש סיפורים רבים על נסיכות. בכולם מסופר על נסיכות יפות, עדינות ומנומסות, שצריכות אביר או נסיך שיציל אותן, וכולם מסתיימים בחתונה מלכותית.
האגדה הזאת תספר את סיפורה של נסיכה אחרת לחלוטין: כריסטינה משוודיה.
[קישוט מוזיקלי]
היא לא הייתה יפה כל כך, וכשהייתה בת חמש עדיין חשבו שהיא בכלל נסיך. היא לא אהבה שמלות ותכשיטים, והעדיפה ללבוש מדים של חייל, בגדי ציידים וחליפות של בנים. היא לא הייתה צריכה שום אביר שיציל אותה, והייתה יכולה לנצח רבים מהם ברכיבה על סוסים, בקליעה בקשת ובסיוף בחרב. היא לא אהבה בובות, והעדיפה לבלות את זמנה בקריאת ספרים על מדע, על פילוסופיה ועל היסטוריה.
אם לא די בזאת, לא היו לה שום כוונות להתחתן, ולמעשה, העדיפה את חברתן של נשים על פני כל המחזרים שביקשו את ידה.
אבל אנחנו מקדימים את הסיפור שלנו. נתחיל בהתחלה.
[מוזיקת הרקע מתחדשת]
המאה ה-17 הייתה עידן של תהפוכות ושינויים רבים בעולם הדת והמדע.
אחרי קרוב לאלף שנה שבהן הוותיקן ברומא שלט על אירופה כולה, התגלתה מידת השחיתות שאליה הגיעו האפיפיורים הנהנתנים של הרנסנס האיטלקי, והחלו להופיע גישות חדשות בנצרות, כמו הזרמים הפרוטסטנטים של מרטין לותר ושל קלווין.
בעולם המדע, בעקבות התגלית המרעישה שכדור הארץ אינו מרכז היקום, ושהוא בכלל מסתובב סביב השמש, נולדה גישה חדשה למחקר, ולה אנו קוראים היום "הגישה המדעית".
לפי גישה זו, אין לקבל שום דבר כעובדה, עד שיוכח ללא צל של ספק כי אכן מדובר באמת.
הגישה המדעית הובילה להקמת מכוני מחקר רבים ברחבי אירופה, ולגילויים רבים בתחומי האסטרונומיה, הרפואה, הפיזיקה, הכימיה, המתמטיקה ובתחומים נוספים, ואילו התהפוכות בעולם הדת הובילו את היבשת לעשורים רבים של מלחמות עקובות מדם.
לעולם הזה נולדה כריסטינה בשנת 1626.
אימה ממש רצתה שייוולד לה בן שיירש את הכתר, והתאכזבה מאוד מכך שנולדה לה בת. היות שלא היה לה שום חשק להיות שוב בהריון, החליטה שכל מה שנותר הוא להתעמר בביתה, ולהתייחס אליה כמו ששום אם לא צריכה להתייחס לילדיה.
בניגוד לאימה, אביה של כריסטינה, גוסטב אדולף השני, שגבורתו זיכתה אותו בתארים "מלך הזהב" ו"האריה של הצפון", אהב את כריסטינה עד מאוד. הוא היה מלך חכם וטוב, וידע שלא משנה אם היא בת או בן, העיקר שתגדל להיות חכמה ואמיצה, תהיה נאמנה לעצמה, ותהנה מחיים של שמחה ואהבה.
בשנות המלחמה הארוכות ההן הוא הנהיג את שוודיה לנצחונות רבים, והפך אותה למעצמה חזקה שאיימה על אירופה כולה. [סוסים דוהרים]
מכיוון שהבין בבירור שאשתו אכזרית ומטורפת, ואסור להשאיר איתה ילדים, העדיף לקחת את כריסטינה איתו למסעות המלחמה הארוכים והמסוכנים שלו. זה מוזר, אבל לפעמים שדה הקרב יכול להיות בטוח מהבית.
כך, כבר בגיל ארבע, ניתן היה לראות את הנסיכה הקטנה ניצבת לצד אביה על סוס מלחמה, לומדת ממנו את סודות האסטרטגיה של אמנות המלחמה.
יום אחד, שניהם ניצבו על גבעה גבוהה, מביטים אל עמק שהתחולל בו קרב גדול בין צבאם לצבא דנמרק. לפני שהורה על אנשיו לירות בתותחי המלחמה, ביקש המלך מביתו הנסיכה שתכסה את אוזניה ושלא תפחד, כי עכשיו ירעמו התותחים. [ירי תותח]
למרבה ההפתעה, לא רק שהנסיכה הקטנה לא פחדה ולא כיסתה את אוזניה, היא אפילו שלפה את חרבה הקטנה לשמיים וצעקה: "עוד, עוד, בום, בום". [ירי תותח]
שדה הקרב הוא מקום מסוכן מאוד, לכל מי שנמצא שם, לא רק לילדות קטנות, ולמרבה הצער, במהלך אחד הקרבות שבהם דווקא ניצח "מלך הזהב", המלך עצמו נפגע ואיבד את חייו.
כריסטינה הקטנה הייתה אז רק בת חמש, והיא נאלצה לשוב לחיק אימה האכזרית ולחיות בטירה הקודרת שלהם כאסירה.
למרבה המזל, המלך השאיר מאחוריו מועצה של חכמים, והם ראו את מצוקתה של הילדה והחליטו לחטוף אותה משנאת אימה, לגדל אותה ולחנך אותה לפי כל הכללים של חינוך יורש עצר בן, בתקווה שכשתגיע לגיל שמונה עשרה, שבו תוכתר למלכה ותתחתן עם נסיך שיהיה למלך שוודיה, תוכל להיות לו לעזר.
והמלכה המרשעת? היא נשארה לחיות לבדה בטירה האפלה שלה, שם בילתה את זמנה, רודה במשרתיה וצועקת על הקירות.
בחסותם של יועצי המלך, כריסטינה למדה שפות רבות, קראה ספרים והתמקצעה בכל האומנויות הראויות לנסיך אמיתי. כך, כשהפכה לנערה, שלטה הנסיכה לא רק במקצועות הלימוד הקשים של המדע, הדת, הפילוסופיה וההיסטוריה, אלא גם באומנויות המלכותיות של הדיפלומטיה, הצייד והסיף.
[קולות כתיבה]
המורה שלה היה גאה בה מאוד. במכתב שכתב לידידו אמר: "אין לתאר את מידת הלמידה של הנערה. בגיל ארבע עשרה היא שולטת בתחומים רבים שאפילו בנים רבים לא שולטים בהם. אני בטוח שהיא תהיה כלה מצוינת ביום מן הימים".
עם זאת, לא הצליחו ללמד את כריסטינה שום דבר מעולם גינוני הנשים. היא לא התעניינה בשזירת פרחים ובתפירה, לא חשבה שחשוב להתאפר ולהתלבש בשמלות מסורבלות, וסירבה ללמוד להתהלך כמו נסיכה עדינה ושברירית. המצב היה חמור כל כך עד שנאלצו להזמין מפריז מורה לבלט שילמד אותה כיצד לצעוד בעדנה, אך היא למדה ממנו רק צעדים שיהיו יעילים בקרבות הסיף שלה ושילחה אותו לדרכו.
השנים חלפו וכריסטינה הגיעה סוף סוף לגיל המיוחל שבו תוכתר למלכה על כל שוודיה.
בעודה ישובה על כס המלכות ומנסה להתרגל לכתר הכבד שהונח על ראשה, [רחשי קהל] התפלאה שכל כוסית שהורמה לכבודה לא הייתה מלווה בתקווה שהיא תהיה מלכה טובה או שתמלוך בחוכמה על הממלכה, אלא רק בקריאות נרגשות שבעזרתו של האל המלכה החדשה שלנו תמצא זיווג ראוי ותלד בן זכר. היא אפילו הותקפה במהלך טקס ההכתרה בלא אחת אלא בשלוש הצעות נישואים שונות, כולן מנסיכים עשירים ונאים מהממלכות הסובבות את שוודיה.
לבסוף, נמאס למלכה החדשה, והיא רקעה ברגלה ונעמדה בכעס.
[נקישת כפית על גביע זכוכית]
הכל דממו כדי לשמוע את הנאום המלכותי הראשון של מלכתם החדשה. האם תכריז עם מי ממחזריה תרצה להתחתן? איש לא היה מוכן לנאום שיצא מפיה של המלכה הצעירה:
"יועצים, נתינים, ואורחים נכבדים! זה לא מסב לי כבוד גדול להיות מלכתכם החדשה. למרות שהעולם סביבנו מתקדם ונאור, דומה ששוודיה נשארה בימי הביניים. מדינה של איכרים ולוחמים טיפשים שאינם יודעים קרוא וכתוב, והדבר היחיד שאכפת להם ממנו הוא עם מי אתחתן ומתי".
הסובבים החלו להתמרמר בכיסאותיהם, אבל היא המשיכה בשלה:
"אל דאגה, אני מבטיחה שבתקופת שילטוני שוודיה תצטרף לעולם המודרני. אני מכריזה בזאת על הקמתם של בתי ספר וספריות בכל ערי הממלכה. לא עוד יגדלו ילדינו לחיים של איכרים בורים, אלא יחונכו לאהבת ההשכלה והחוכמה". ולאחר המילים האלה, הנסיכה יצאה מאולם המלוכה, משאירה מאחוריה תדהמה גדולה.
כריסטינה לא איחרה להגשים את הבטחותיה.
[ילדים משחקים]
בתוך זמן קצר, הוקמו בכל רחבי הממלכה בתי ספר, אוניברסיטאות וספריות אזוריות, והם היו פתוחים לכל תושבי הממלכה.
באשר לארמון המלוכה עצמו, היא החליטה להפוך את הטירה האפלה של הוריה לארמון מפואר. מכל רחבי אירופה הזמינה את מיטב האמנים והיצירות. 800 ציורים יובאו לעטר את קירות הארמון, פסלי שיש וברונזה הוצבו בחצרות, וטירת אופסלה הפכה לפתע למקום ראוי למלכה.
לצד הארמון הקימה כריסטינה את התיאטרון ואת הספרייה המלכותיים של שוודיה.
הספרייה הכילה לא פחות מחצי מיליון ספרים ומאות מכשירי מדע עתיקים וחדישים. זה היה היכל חוכמה פתוח, שבו לא היה תחום אסור למחקר או נושא שאין לשאול עליו שאלות. היו שם ספרים בכל נושא אפשרי ובכל שפה.
עם זאת, כריסטינה לא הזניחה את מחויבויותיה המלכותיות, ועמלה בכל יום עשר שעות לרווחת הממלכה. רק אחרי שסיימה לדאוג לנתיניה הרשתה לעצמה להתפנות לתחומי העניין שלה, שכללו לימודים על אסלאם וקבלה יהודית, התכתבויות עם פילוסופים גדולים כמו בלז פסקל ורנה דקארט, והתעדכנות בכל חידושי המדע.
מקץ כמה שנים אספה המלכה את כל אנשי החצר לחגוג את הצלחותיה.
למרבה הפתעתה, בעודה יושבת על כס המלכות המפואר שלה, מוקפת הוד והדר שכמותם לא ראה עד כה איש בממלכה, [רחשי קהל], איש לא הרים כוסית לכבוד המלכה הנפלאה שלהם, שהצליחה להוציא את שוודיה מחשכת ימי הביניים, ולהביאה אל האור של עידן הנאורות. במקום זאת רק נשמעו שוב האיחולים הישנים, שהוד מעלתה תזכה במהרה להתחתן וללדת בן זכר.
בצד אלה קפצו להן לא שלוש, אלא חמש הצעות נישואים חדשות.
[נקישת כפית על גביע זכוכית]
בכעס רקעה המלכה כריסטינה ברגלה, והשתיקה את כל החוגגים. אחרי שאחרון הקולות נדם, פצתה המלכה את פיה:
"מצער אותי מאוד לראות שממלכתי נשארה בבורותה, למרות שכאן צו מלכותי מעודד את החוכמה. אפשר להוביל את הסוס אל השוקת, אבל אי אפשר להכריח אותו לשתות".
אז את הפנים הזעופות החליף חיוך מבין:
"אינני מאשימה אתכם. זה שנים רבות אנחנו שרויים במלחמות רבות, ולא ניתן לפנות מקום להרחבת השכל והנשמה כשהלב פועם לקול תופי מלחמה".
הכל בהו במלכה בתימהון. למה היא מתכוונת?
"לכן," המשיכה, "החלטתי להצליח איפה שאבי נכשל, ולהביא למלחמות האלה סוף".
ההמון קרא בקול, שמח שהנה יצאו הצבאות של שוודיה לנצח את אויבי הממלכה. "מלחמה טובה, זה מה שאנחנו צריכים", אמרו זה לזה בהסכמה.
אבל מה שהמלכה אמרה אחרי כן, הותיר את כולם המומים:
"אין לי כל כוונה להילחם, אלא לעשות שלום."
שוב רעש של התמרמרות התעורר באולם המלוכה.
[רחשי קהל]
האמהות שאלו אותה - "איך אפשר לעשות שלום עם אויבינו, אשר הרגו כל כך הרבה מבנינו בקרב?".
אנשי הכמורה שאלו - "איך אפשר להשלים עם אלה הכופרים בדתנו הקדושה?".
אנשי הצבא הוסיפו - "הרי יותר משלושים שנה אנחנו נלחמים בהם, וכל חיילינו למדו לשנוא את האויב כמו שהם שונאים את השטן. איך עכשיו נצפה מהם שיחיו בשכנות ובשלום עימם?".
והרכילאים דאגו לשאול - "הוד מעלתך, מתי את כבר מתכוונת להתחתן?".
אבל כריסטינה לא ויתרה על הדרך שלה, למרות שכל הסובבים אותה האמינו שהיא שגויה ומטופשת. היא שלחה נציגים [דהרות סוס] לנהל משא ומתן עם כל מדינות האויב בדרישה שישובו עם הסכם שלום. כדי להבהיר לאויביה את נחישותה, כבשה את העיר פראג, ושחררה אותה כמה ימים אחרי כן, סתם כך כדי להראות שהיא יכולה.
בתום כמה שנים הושג הסכם שלום מפורט, אשר הביא סוף למלחמות הדת באירופה שנמשכו כמעט חצי מאה. במסגרת ההסכם, שוודיה זכתה לקבל אדמות מדנמרק, מנורבגיה ומפינלנד ושלטה לחלוטין על המסחר בים הבלטי.
כך הצליחה כריסטינה להפוך את שוודיה לאימפריה החזקה באירופה מבלי לשפוך דם מיותר.
מנצחת, חזרה המלכה לארמונה לעשות מסיבה גדולה לכל אנשי החצר. היא קיוותה שעכשיו, כששוודיה לא צריכה עוד לשלוח את ילדיה למלחמות מיותרות, נתיניה ילמדו להעריך את הדברים הנעלים יותר בחיים כמו המדע והאומנות.
[רחשי קהל]
אך למרבה הפתעתה, שוב, כל הכוסיות שהורמו לכבודה נשאו איתן ברכה אחת בלבד: "מי ייתן שתינשאי בקרוב לנסיך ותלדי כבר בן זכר".
הפעם למלכה לא היה כוח לספור כמה הצעות נישואים נשלחו לעברה. מכל קצוות אירופה הגיעו נסיכים לבקש את ידה.
למלכה מעולם לא היו כוונות להתחתן. המחשבה שהיא תחלוק את חייה עם אחד מהנסיכים הנאים והמנוונים האלה עוררה בה בחילה. למעשה, היא העדיפה על כל אלה את חברתה של דוכסית יפהפיה. היא מינתה אותה למחממת המיטה המלכותית שלה, וישנה איתה בחיבוק בכל לילה.
אבל העדפותיה האישיות אינן עניינו של איש מלבדה, ומעולם לא עניינו ממש את אנשי חצר. אותם עניין רק דבר אחד - שיוולד למלכה יורש זכר שיבטיח את המשכיות השושלת המלכותית של שוודיה. כך הם המשיכו להתעלם מכל הטוב שהמלכה כריסטינה עשתה למענם, ורק שאלו שוב ושוב: "נו, מתי כבר תתחתני?".
[נקישת כפית על גביע זכוכית]
[נגינת פסנתר]
לבסוף, למלכה נמאס. היא רקעה ברגלה, ונעמדה בכעס:
"כל כך הרבה טוב עשיתי למענכם, ואתם מתעניינים רק בחתונה שלי ובצאצאים שאביא. אז הנה, אפתור לכם את שאלת הירושה".
הכל דממו בציפייה. אולי סוף סוף תכריז עם מי תתחתן.
"אני מכריזה בזאת שאין בכוונתי להתחתן, ואין בכוונתי לנמק את כוונותי בפני בורים שכמותכם".
האולם נצבע לבן בפניהם החיוורות של ההמון.
"אני מכריזה בזאת שבן דודי קרל גוסטב יוכתר למלך במקומי, ושאני פורשת מכס המלוכה ועוזבת את שוודיה".
הכל היו אילמים. איפה נשמע כדבר הזה שמלכה פורשת מכס המלוכה?!
[נסיעת כרכרה]
לאחר ההכרזה המרעישה המלכה דרשה שיארזו את חפציה ויכינו אותם למסע. היא דרשה שיארזו גם ששת אלפים מספריה האהובים במיוחד, התלבשה בגדי גבר, ובהתחזות לרוזן, עזבה את שוודיה לטייל בעולם.
[דהרת סוס מתרחק]
בסוף טיולה המהנה, רכשה לעצמה אחוזה מפוארת בפאתי רומא. שם הקיפה עצמה באמנים, בפילוסופים ובאנשי מדע, ואיתם נהגה לשוחח שעות ארוכות על כל נושא שבעולם, מבלי שאף אחד מהם ישאל: "נו, מתי כבר תתחתני?".
במשך שנים רבות, תושבי שוודיה בזו למלכה שנטשה אותם, ואולם, אחרי שדור המלחמה עזב את העולם, קם דור חדש, דור שזכה לחינוך המעולה שמוסדותיה של כריסטינה איפשרו לו, ולשגשוג הגדול שחיי שלום ומסחר עם השכנים מאפשרים. הדור הזה הכיר בחשיבותה של כריסטינה כמלכה שהביאה את שוודיה אל תוך העולם המודרני, וזכר אותה באותו הכבוד וההדר שהיו שמורים לאביה.
הסכם השלום שהשיגה כריסטינה נשאר בתוקף עד היום, והיריבות שנשארה בין שוודיה לשכנותיה, זוכה היום לביטוי במגרשי הכדורגל וההוקי במקום בשדה הקרב.
[מוזיקה מסתיימת בצליל פעמונים]
תום: הראש של תושבי שוודיה היה, איך נאמר, קצת תקוע.
היו להם מסורות והרגלים ישנים, כמו האמונה שרק גברים יכולים לשלוט, ושתפקיד המלכה הוא ללדת ילדים. וכמו זה, שמלחמה עם השכנים היא הכרח המציאות, ולא שלום.
כריסטינה הייתה מלכה שראתה אופק רחוק יותר. היא ראתה איך מה שכבר יש יכול להיות טוב יותר, והצליחה להפוך את הממלכה שלה למשכילה ותרבותית, ואת המלחמה החליפה בשלום, שקיים עד היום.
[מוזיקת רקע]
למעשה, שוודיה היא מדינה שחיה בשלום הכי ארוך מכל מדינות העולם.
בהשראת הרעיונות המקוריים של המלכה, אנחנו רוצים להזמין אתכם לכתוב לנו על רעיון שיהפוך את העולם שלנו לטוב יותר.
מה אתם חושבים? יש לכם איזה רעיון מקורי איך יכול להיות לכולנו טוב יותר?
אתם מוזמנים לשלוח אלינו את תשובותיכם דרך עמוד הפייסבוק של "אגדות אמיתיות".
מלבד האגדה הזו, עוד אגדות שהיו באמת תוכלו למצוא בפודקאסט שלנו.
אם אתם אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור לנו להמשיך וליצור, נשמח אם תתמכו בנו בדף הפטריאון שלנו. התומכים יזכו לתכנים בלעדיים, הנחות קבועות לספרי הוצאת "פנק", ואפילו לשמוע אגדות אמיתיות חדשות שלא תוכלו למצוא כאן. הקישור מופיע בתיאור הפרק.
הפודקאסט נולד ונערך ברשת הפודקאסטים העצמאית "שלג".
את האגדה הזו קרא עבורכם יונתן בלומנפלד, הפיקה מוריה דפני וביים עומרי בן דור.
אני תום בייקין-אוחיון.
את הספר "אגדות אמיתיות" ועוד מגוון רב של אגדות תוכלו למצוא באתר של הוצאת "פנק".
ואם רק תסתכלו טוב טוב, תראו שכל אחת ואחד מכם הוא כבר גיבור של אגדה.
[סיום מוזיקה]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments