ישנם סוגים רבים של מנהיגים. לכל אחד ואחת מהם מטרות שונות, ודעות שונות לגבי הדרך שבה נכון לגיע אל המטרות האלה. האגדה הזו תספר על מנהיגה שהייתה כה טובה שממשיכיה ניסו למחוק כל זכר לקיומה.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 17/04/2020.
תום: שלום ילדים וילדים שגדלו.
מה שלומכם?
מוזר קצת, נכון?
את הפרק הזה אני מקליט עם מיקרופון במשרד, ועלמה זוהר שתקריא אותו, גם היא הקליטה אותו אצלה בבית.
זה מוזר כל כך. אני זוכר בתור ילד שלהישאר בבית היה הדבר שהכי רציתי מכל הדברים, ועכשיו אני מסתכל על הילדות שלי, וכל מה שהם רוצות זה לחזור לגן ולבית הספר.
זה יגיע.
[מוזיקת רקע]
אני תום בייקין-אוחיון, ואת הסיפורים האלה כתבתי בשבילכם.
מה הדבר הראשון שאתם זוכרים? ממתי שהייתם קטנים, נאמר, מגיל שלוש?
הדבר הראשון שאני זוכר, הוא הפעם שהלכתי לאיבוד בשוק בירושלים בגיל שלוש. זו הייתה הדקה הארוכה בחיי.
קל לשכוח. אנחנו שוכחים הרבה יותר ממה שאנחנו זוכרים.
למשל, הרבה יותר קל לזכור סיפורים שסיפרו לנו הרבה פעמים, או לזכור ששני חברים רבו זה עם זה אתמול, אבל לא את מי שהפריד ביניהם.
מי ומה שאנחנו כן זוכרים, יש לו את הזכות ללוות אותנו אחר כך, לכל מקום שנלך, אצלנו בראש.
האגדה שלנו היום תיקח אותנו רחוק כל כך בזמן, אל תקופה שאנחנו באמת כמעט ולא זוכרים.
בתקופת הפרעונים, מצרים הייתה אימפריה גדולה. בין חולות המדבר חיו סביב נהר הנילוס אנשים שבנו תרבות גדולה, שהשפיעה על כל העולם. הם המציאו את כתב החרטומים, בנו פירמידות ענקיות, ובעיקר חיו את חייהם.
לא הרבה נשאר אחרי שהאימפריה הזו נפלה. כולנו בעיקר מכירים את הפירמידות שנשארו לנו לזיכרון מהפרעונים, ואת יציאת מצרים, שבה בני ישראל יצאו לחירות.
אבל צריך לזכור, שגם ביניהם חיו אנשים ונשים, אנשים פשוטים ומנהיגים, אוהבי שלום ורודפי מלחמה.
אולי תתפלאו, אבל בעצם למרות שלא נשאר לנו הרבה זיכרונות מהם, מה שאנחנו כן יודעים זה שהיו להם בעיות די דומות לשלנו. ויכוחים על מי ראוי להיות מנהיג או מנהיגה של העם, האם לצאת לקרב או לעשות שלום, ואת מי כדאי לכתוב בספרי ההיסטוריה, כדי שכולם יזכרו את שמה.
זוהי אגדה על מי שהייתה כל כך חשובה, שהיו מי שנלחמו כדי שנשכח אותה.
זוהי האגדה על המלכה חתשפסות.
[מוזיקה מסתיימת בצלצול פעמונים]
עלמה: אחת התרבויות המסתוריות והמעניינות ביותר בעת העתיקה הייתה התרבות המצרית הקדומה, שצמחה לאורך נהר הנילוס, לפני בערך 3,500 שנה בעיר תבאי האגדית, שם האימפריה המצרית נשלטה בידי השושלת ה-18.
[מוזיקת רקע]
יש דרכים רבות לשלוט בממלכה. חלקן טובות, וחלקן טובות פחות.
האגדה הזאת מספרת את סיפורה של מלכה ששלטה על ממלכתה טוב כל כך, עד שיורשיה החליטו למחוק את זכרה מן העולם.
המלך תחותמס השני הלך לעולמו לאחר ארבע שנים מנומנמות של שליטה, והשאיר אחריו את בנו, תחותמס השלישי, בתור יורש העצר. אבל תחותמס השלישי היה רק בן שש, והכל יודעים שילדים בגיל שש, אמנם כבר יכולים לעשות הרבה דברים, אבל הם לא מסוגלים לשלוט בממלכה.
בהיעדר שליט מתאים, חתשפסות, אלמנתו של תחותמס השני, ואמו החורגת של תחותמס השלישי נטלה לידיה את השליטה בממלכת מצרים, עד שהילד יגדל, ויהיה מסוגל להתייצב במקומו הטבעי על כס המלכות.
כפי שאמרנו, יש דרכים רבות לשלוט בממלכה.
[צעדת צבא]
משחר ההיסטוריה הארוכה של מצרים, הדרך המסורתית לשלטון, הייתה באמצעות החרב.
מלכי מצרים הנהיגו את צבאותיהם לכיבושים אדירים של העמים הסובבים אותם, אבל לחתשפסות היה רעיון אחר בנוגע לאופן שבו ניתן להנהיג ממלכה.
[אנשים מדברים]
במקום להנהיג את הצבא היא בחרה לשלוח משלחות של מסחר ושלום. בדרך זו הצליחה להוביל את מצרים לשנים רבות של שלום ושגשוג, מבלי להילחם אפילו בקרב אחד. היא פתחה את הממלכה לעולם הגדול, [צלצול מטבעות] וסחרה עם הפניקים ששלטו באזור סוריה של היום, ועם ממלכת פונת המסתורית ששכנה אי-שם באזור סומליה ואריתריאה.
[צלצול מטבעות]
תחותמס השלישי גדל והפך לנער והחליט שהגיע הזמן למלוך. הוא פנה אל חתשפסות אמו החורגת ואמר: "תודה רבה לך ששמרת על הממלכה בשבילי, אבל עכשיו אני גדול מספיק להיות מלך". חתשפסות חייכה ושאלה: "באמת? ומה תעשה בתור מלך מצרים?"
"אנהיג את הצבא למלחמות", הכריז הנער בגאווה. "זמן רב מדי לא הייתה מלחמה טובה בממלכה, והעמים הסובבים אותנו עלולים לחשוב שאנחנו חלשים".
[תופי מלחמה]
חתשפסות חדלה מחיוכה. "מלחמות זה לא דבר להתבדח עליו", היא השיבה לו בסבלנות של מלכה."העמים הסובבים אותנו הם חברים טובים שלנו. הנילוס מספק די מזון לכולם, ובתמורה לחיטה ממצרים, אנו מקבלים ארזים לבנונים מהפניקים [ניסור עץ], זהב מהנובים, ושנהב מור ולבונה מממלכת פונת".
"מה את יודעת על שלטון?", שאל הנער בחוצפה השמורה לבני הנעורים. "את אישה, לא מלך. ולמצרים מגיע שיהיה מלך, פרעה חזק, שיוכלו להשתחוות לו".
חתשפסות שתקה שעה ארוכה, והביטה בנער החצוף הזה, שלא מסוגל להעריך את מפעל חייה.
מצד אחד, היא ידעה שאם הוא ישלוט עכשיו הוא עלול להוביל את מצרים למלחמות מיותרות, ומצד שני, היא ידעה שיש מידה של אמת בדבריו. מעולם לא היה מצב שבו לא היה מלך בראשה של מצרים.
כך, אחרי שתיקה ארוכה, החליטה לעשות דבר שאיש לא חשב שהוא אפשרי.
"אתה צודק", אמרה בשקט לנער המופתע. "למצרים מגיע מלך".
הנער חייך בשמחה. הנה, הגיע תורו לשלוט על האימפריה העשירה. אבל לפני שהצליח לפצות את פיו, חתשפסות המשיכה בדבריה: "אני אהיה מלך מצרים, אני אהיה פרעה".
כך, היא נטלה את הכתר המעוטר בנחש הקוברה השמור למלכים, ושמה אותו על ראשה. לאחר מכן, לבשה זקן מזויף כדי שתראה כמו פרעה אמיתי, והכריזה: "אני פרעה מלך מצרים!".
תחותמס השלישי היה המום. איש לא ציפה לתגובה כזאת.
"ומה יהיה איתי?" שאל.
"אתה?", רכנה אליו חתשפסות אימו, "אם אתה חפץ כל כך במלחמה, לך לבלות את שנותיך בצבא המצרי, אולי שם תבין עד כמה נורא הוא שדה הקרב".
במילים האלה, שילחה את הנער הצעיר לגבולות הממלכה לשרת בצבא המצרי.
[צעדים ממהרים]
לאחר מכן חתשפסות, עתה מלך מצרים, התפנתה לשלטון בממלכה ובנייה של האימפריה. היא בנתה לעצמה [נקישה ובנייה] מקום קבורה מפואר בעמק המלכים הסודי שהקים אביה, ואת מקדש אלי הצפון המופלא, שנחשב עד היום לאחד המבנים היפים ביותר במצרים העתיקה.
היא אפילו הקימה בתבאי את ארבעת האובליסקים הגבוהים ביותר בעולם. הגבוה שבהם עדיין ניצב 2,500 שנה מאוחר יותר, כפלא אדריכלי שלא הצליחו לשחזר עד היום.
לאחר עשרים שנה של שלום, שגשוג ובנייה, חתשפסות נאספה אל אבותיה ונקברה בעמק המלכים לצד אביה.
תחותמס השלישי, שבשלב זה כבר היה גבר צעיר, שב אל תבאי, והפך לפרעה החמישי בשושלת ה-18 המפוארת של מצרים.
למרות תקוותה של חתשפסות שהנער ילמד שמלחמה אינה הדרך לנהל ממלכה, תחותמס השלישי דווקא למד כיצד להיות מצביא גדול. מיד עם הכתרתו למלך הכריז מלחמה על כל העמים הסובבים את מצרים.
[תופי מלחמה]
למרבה המזל, תחותמס השלישי התגלה כמצביא הגדול ביותר שידעה מצרים מעולם, וניצח בכל קרב שהשתתף בו. כך, לאחר עשרים שנה של מלחמות וניצחונות, תחותמס השלישי חזר לעיר הבירה תבאי עם אוצרותיהם של כל העמים הכבושים, והפך את מצרים לאימפריה העשירה בעולם.
[שריקות ומחיאות כפיים]
בתבאי הוא ניצב בגאווה מול נתיניו ושאל אותם: "מי הפרעה הגדול ביותר שידעה מצרים מימיה?" התשובה לא איחרה לבוא: "חתשפסות!", הכל קראו בקול להפתעתו הרבה של המלך.
"חתשפסות לא ניצחה מעולם בשום קרב", הוא ניסה להתווכח. "ואילו אני, המצביא הגדול, לא הפסדתי מעולם".
"אז מה?", השיבו לו נתיניו. "בשלטונה היה למצרים שלום, ובחורינו הצעירים יצאו למסעות של מסחר במקום לצאת למלחמה".
[מוזיקת רקע]
"בתקופת חתשפסות מצרים הייתה ממלכה בינונית", הוא המשיך. "ואילו אני, הפכתי אותה לאימפריה העשירה בתבל".
"אז מה?", השיבו לו נתיניו. "היה לנו מספיק אוכל ומספיק עבודה, לכלכל את משפחותינו, וגם אם לא היינו עשירים כמו היום, חיינו היו טובים ושלווים. מה שווה כל העושר שבעולם, אם אנו חיים כל הזמן תחת עול המלחמה?"
תחותמס השלישי שתק. מה עוד נותר לו לומר? במקום לדבר, הוא החליט לשנות את ההיסטוריה.
הוא ציווה למחוק את שמה של חתשפסות מכל המקדשים שבנתה, ובכך למחוק את זכרה מדברי הימים של העולם.
ואמנם, שמה של חתשפסות נעלם מהעולם, ובמשך 3,300 שנה איש לא ידע שהייתה פעם מלכה בשם זה.
יום אחד הגיע למצרים חוקר צעיר בשם ז'אן פרנסואה שמפוליון. כאשר טייל שמפוליון בין המקדשים בעמק המלכים, וניסה לחקור את הכתובות שעל הקירות, הוא ראה דבר מוזר ביותר. חלק מהקירות היו מחוקים, וחלק מהכתובות היו כתובות בצורה מוזרה מאוד. "המלך הקימה אובליסקים גדולים", או "המלך סחרה עם הפונתים".
חידה זו נשארה תמוהה במשך שנים רבות, עד שחוקרי מצרים הצליחו לבנות מחדש את הסיפור, ולחשוף את סיפורה של חתשפסות.
מאזינים יקרים, כשמנהיגיכם מנסים לשכנע אתכם שהדרך היחידה לנצח היא דרך המלחמה, זיכרו שפעם הייתה מלכה שהצליחה לקיים ממלכה אדירה ומשגשגת בדרכי שלום ומסחר.
[מוזיקה מסתיימת בצלצול פעמונים]
תום: חתשפסות ניצחה במלחמה החשובה באמת. היא הצליחה להתגבר על כל הקולות הרעשניים של מי שחשב שהיא כאישה לא מספיק טובה כדי למלוך, ושל מי שרצה לעורר מלחמה בזמן שמה שהיה טוב לעם שלה היה שלום ויחסי ידידות ומסחר עם הממלכות האחרות.
היא לא נתנה לכוח לעוור אותה, ובמקום זה גרמה לכולם לחשוב מחדש על המטרה של המנהיגים, ואיך הם יכולים לעזור לעם שלהם ולא להשתמש בו למלחמות של כבוד וכוח.
[מוזיקת רקע]
היום אנחנו גם יכולים לזכור אותה, את המלכה הראשונה שעלתה על דפי ההיסטוריה.
ואתן? קרה לכן שהייתן מנהיגות?
למשל, הובלתן קבוצה בספורט או בתחרות?
או אפילו עמדתן לפני כל הכיתה ואמרתן משהו?
מה חשוב לכן כשאתן מובילות אחרים?
אני רוצה להודות לכם שהצטרפתם אלינו לעונה השנייה של "אגדות אמיתיות".
העונה הייתה לנו הזכות להאזין לשני קריינים מופלאים, עלמה זוהר ויונתן בלומנפלד. תודה שקראתם לנו.
אני רוצה גם להודות לעומרי בן דור הבמאי שלנו ולמוריה דפני המפיקה של העונה הזו.
אל תדאגו, אנחנו כבר מתחילים לעבוד על העונה השלישית, שיהיה לה סיפור מיוחד משלה.
אני גם שמח לספר לכם שהכרך השני של הספר "אגדות אמיתיות" נפתח למכירה מוקדמת באתר הוצאת "פנק", ושלכם המאזינים יש קוד קופון מיוחד. פשוט תכתבו "פודקאסט" ותיזכו להנחה.
אם אתם אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור לנו להמשיך וליצור, נשמח אם תתמכו בנו בדף הפטריאון שלנו.
התומכים יזכו לתכנים בלעדיים ואפילו לשמוע "אגדות אמיתיות" חדשות שלא תוכלו למצוא כאן.
הלינק מופיע בתיאור הפרק.
ואם רק תסתכלו טוב טוב, תראו שכל אחת ואחד מכם הוא כבר גיבור של אגדה.
[המוזיקה מסתיימת בצלצול פעמונים]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments