בזמן שדונלד טראמפ מתאושש מניסיון ההתנקשות בחייו, הולכות ומתרבות השאלות סביב סידורי האבטחה של הנשיא לשעבר, ההשפעה הצפויה על תוצאות הבחירות בנובמבר הקרוב והאפקט הפוליטי והחברתי על ארצות הברית המקוטבת. איך הפך הרצח הפוליטי לחלק אינטגרלי מהסיפור האמריקני?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 15/07/2024.
[פרסומת]
קריינית: אתם מאזינים ל-"Ynet פודקאסטים".
[מוזיקה]
[הקלטה]
News Reporter: “Donald Trump had been at the podium for just a few minutes, the latest of so many campaign rallies, this one, like all the others, and then it happened…”
Donald Trump: “Take a look at what happened…” [שומעים יריות, צרחות של הקהל והמולה גדולה]
שרון: ניסיון ההתנקשות במועמד לנשיאות, הנשיא לשעבר דונלד טראמפ בכנס בוחרים בפנסילבניה, אומנם כשל, והיורה תומס מת'יו קרוקס חוסל, אך הוא חשף כשל אבטחתי מוחלט של מי שמוביל כעת במרוץ לבית הלבן.
[הקלטה]
News Reporter: “This is not the first time something like this has happened, the last time an assailant injured an American President was right here in DC.”
[הקלטה]
News Reporter: “Forty three years ago, John Hinckley shot and wounded President Ronald Reagan, all outside the Washington Hilton in Kalorama, it's a day most people will never forget.”
שרון: בהיסטוריה ארוכת השנים בארצות הברית היו הרבה ניסיונות וגם התנקשויות בנשיאים, ומועמדים לנשיאות בארצות הברית. מהניסיון הראשון להתנקש באנדרו ג'קסון ב-1835, דרך התנקשויות בלינקולן, קנדי, ועד הניסיון להתנקש ברונלד רייגן ב-1981. האם מדובר בהתנקשויות אידיאולוגיות, או אנשים מעורערים ותרבות נשק פרוצה? מאיזה צד במפה הפוליטית הגיעו המתנקשים? איך זה שהשירות החשאי האמריקני לא למד מההיסטוריה? וכיצד הניסיון לפגוע בטראמפ ישפיע על המרוץ לנשיאות? אני שרון כידון, וזאת "הכותרת".
שלום לפרופ' יוסי שיין, לשעבר ראש בית הספר למדע המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת ג'ורג'טאון, מומחה ליחסי ישראל-ארצות הברית.
פרופ' שיין: שלום וברכה.
שרון: אז אנחנו רואים שבארצות הברית הפוליטיקה שלובה עם הרבה ניסיונות התנקשות, וגם לא מעט ניסיונות שהצליחו. מה, זו תרבות פוליטית שונה ואלימה?
פרופ' שיין: קודם כל, העובדות הן כאלה שכן, שאנחנו רואים שבארצות הברית הרבה דברים הוכרעו לצערנו באלימות. אנחנו לא מדברים כרגע על מלחמת האזרחים האמריקאית, שכמובן, בסיומה, בתקופה אחר כך נרצח לינקולן, הרצח הפוליטי אולי המשמעותי ביותר בהיסטוריה האמריקאית… אולי לא המשמעותי ביותר, אבל בטוח שהוא הגדול ביותר, הידוע ביותר. היו ניסיונות נוספים אחר כך, היה פרזידנט גארפילד, פרזידנט מקינלי שנורו והלכו לעולמם, היו ניסיונות אחר כך, כמובן, היה את פרזידנט קנדי שנורה וזה היה זעזוע עצום.
[הקלטה ישנה]
Journalist Walter Cronkite: “From Dallas Texas, the flash apparently official, President Kennedy died at 1pm central standard time, 2 o'clock eastern standard time, some 38 minutes ago.”
פרופ' שיין: שנות השישים היו מאוד מאוד נגועות באלימות הפוליטית הזאת, כולנו זוכרים את הרצח אחר כך של אחיו של קנדי, בובי קנדי, שהיה המועמד הכמעט ודאי לזכות בבחירות, וכמובן מרטין לותר קינג ג'וניור, האבא הגדול של תנועת השחרור השחורה של שנות השישים.
[הקלטה ישנה]
News Reporter: "Good evening, Dr. Martin Luther King, the apostle of non-violence and the civil rights movement, has been shot to death in Memphis, Tennessee."
פרופ' שיין: מאוחר יותר כמובן היה ניסיון על חייו של הנשיא רייגן, שכמעט צלח.
[הקלטה ישנה]
News Reporter: “Less then 15 minutes ago at the Washington Hilton Hotel when shots were fired at President Reagan. Here you see the President coming out now, you just have to watch, I don't know if you can hear this or not… there it is… shots…” [ברקע שומעים קריאות של הקהל ויריות]
פרופ' שיין: אז כמובן שהנושא של אלימות הוא כל הזמן שם, והניסיון האחרון הוא כמעט אחד בשרשרת ארוכה של ניסיונות, חלקם שהגיעו לרצח של נשיאים, וחלקם לפציעות כמו במקרה של רייגן. וכאן במקרה של טראמפ באמת, הפגיעה בו לדעתי החמורה פחות מכל הפגיעות האחרות, כן.
שרון: אז זהו, המורשת הזו מתחילה ממש ב-1835, עם ניסיון ההתנקשות באנדרו ג'קסון, הנשיא השביעי, והיא ממשיכה כפי שציינת, ניסיונות ההתנקשות בטרומן, פורד, רוזוולט, רייגן, גם ניסיונות שהצליחו והשפיעו על ההיסטוריה, אבל באיזה מקרה אתה רואה את הדמיון הקרוב ביותר לאירוע הזה של טראמפ?
פרופ' שיין: אם אנחנו מחפשים, השאלה באיזה תחום אנחנו מחפשים דמיון? טראמפ כרגע הוא מועמד לנשיאות, הוא לא נשיא, אז זה לא התנקשות בנשיא, זה בנשיא לשעבר שהופך למועמד. אני חושב שהוא מועמד אפילו מוביל, כל הסקרים מורים שהוא בסיכוי די גבוה יכול להיות נשיא ארצות הברית הבא. זה מזכיר מאוד מה שקרה, כשבובי קנדי נרצח, וזו היה דרמה הרבה יותר גדולה, אבל אין ספק שזה… התוצאה היא זאת שנותנת לנו כרגע אופציה שונה. העובדה שטראמפ נפגע באוזנו, חלילה לא ישר בראשו, כמו שזה יכל להיות בעוד שניים-שלושה מילימטרים, אז זה ברור לנו מה התוצאות היו יכולות להיות. היינו קמים היום לבוקר אחר לחלוטין, וזה מראה לנו מה זה, בירייה אחת, אנחנו חווינו את זה כאן, עם רצח רבין. כל האומה האמריקאית הייתה יכולה להשתנות מחר בבוקר, וזה לא משנה כרגע אם אתה אוהד של טראמפ, או אתה שונא של טראמפ, כי יש לטראמפ הרבה שונאים בארה"ב. זה היה מטלטל את כל המערכת האמריקאית בצורה שקשה לתאר אותה, כי יש לזה אדוות שמתחוללות כתוצאה מרצח פוליטי, הן בלתי נצפות, הן יכולות להיות לכל מיני כיוונים, עד כדי כאוס טוטאלי בחברה. ככה שאני לא רוצה להתנבא כרגע, אבל אין ספק שהניסיון הזה בונה על מסורת מאוד ארוכה, כמו שאמרנו, ולמזלנו התוצאות הפעם היו כאלה שיישארו כאנקדוטה יחסית קלה, לעומת ניסיונות אחרים.
[הקלטה ישנה]
News Reporter: “Tuesday night, was a particularly joyous night, Robert Francis Kennedy was 42 years old, and had just won the victory of his political life in the California presidential primary. The senator was hit by two bullets, five other persons were also wounded, as bullets sprayed the kitchen. Only the senator was critically hurt. The end of a brilliant political and public career.”
שרון: כן, דיברנו על בובי קנדי, על מקרה של מועמד מוביל שמתנקשים בחייו, ב-1968. ומי שיורה בו זה סירחאן סירחאן, אותו פלסטיני מפורסם, שיורה בו במלון אמבסדור בלוס אנג'לס. ובאמת המניעים שונים ומשונים במהלך ההיסטוריה להתנקשויות. זאת אומרת, אנחנו רואים מתנקשים אידיאולוגיים, מתנקשים מעורערים בנפשם. מה היה הסיפור של סירחאן סירחאן?
פרופ' שיין: תראי, בנושא של סירחאן סירחאן, הוא פלסטיני שהוא אחר כך היו לו גם מניעים לכאורה פרו-פלסטיניים, וגם היה איזה משהו כזה שהוא היה disenchanted, איך אנחנו אומרים את זה? שהוא היה חוסר [במקור] שבע רצון מהפעילות הדמוקרטית. זה כבר לא משנה, ברגע שהיריות האלה היו, אנחנו יודעים שהדבר הזה ניתן לכל מיני אינטרפרטציות. הפן האידיאולוגי שם היה פחות ברור בסוף ממה שאנחנו חשבנו, אבל העובדה היא שהוא שינה את פני ההיסטוריה של המפלגה הדמוקרטית באותה תקופה, הביא לעלייתו של ניקסון. אין ספק, לדעתי, אז, שבובי קנדי היה המועמד המוביל שהיה מנצח גם את בחירות האלה.
שרון: נלך אחורה למלחמת האזרחים, להתנקשות באברהם לינקולן, הנשיא הרפובליקני הראשון שנלחם בעבדות, ונרצח בעת ביקור בתיאטרון ב-1865 על ידי ג'ון וילקיס בות', שם זה היה על רקע אידיאולוגי.
פרופ' שיין: לינקולן למעשה הוא הנשיא אולי המכונן של האומה האמריקאית בפעם השנייה. אם וושינגטון הוא הנשיא המכונן של האומה האמריקאית, לינקולן הוא הנשיא המכונן בכל השינוי הדרמטי של האמנציפציה של השחורים, של השינוי העמוק שיכל להביא אפילו לפיצולה של ארצות הברית. היה אפילו סיכוי שארצות הברית בין הדרום לצפון תתפצל, והיה אפילו טענה לבדלנות בגלל כל נושא העבדות. לינקולן לקח את הדבר הזה, והוביל את המהלך ההיסטורי האמריקאי, שלמעשה הביא לאחדותה של אמריקה תוך קבלת האתוס השוויוני, שיקח לו עוד הרבה שנים, בגלל שלקח הרבה שנים עד שנפטרו ממש מהעבדות, שאומנם הגיע לקיצה הראשון תחת לינקולן, אבל אחר כך על ידי כל מיני חוקים במדינות הדרום אנחנו יודעים, עד שנות השישים, עד מאה שנים אחר כך, שרק אז הצליחו להיפטר מהם. בעטיים של השינויים האלה אנחנו יודעים את המאבקים שהיו לפרזידנט קנדי, שגם הוא נרצח בכל הנושא של הסכסוך בין הדרום לצפון ברמה האחרת כבר, למרות ששמה היה גם כן מסתורים מי שלח את רוצחו של קנדי. אז כן, אנחנו יודעים שיש פה הרבה נושאים מאוד מאוד עמוקים של החברה האמריקאית, נושאים אידיאולוגיים. פה הרצח המתוכנן אולי, או הניסיון התנקשות של נגד טראמפ, יכול להיות לפעמים שזה באמת מדובר במישהו שהוא deranged, מישהו שהוא כזה, את יודעת, בסך הכל, נותנים בו סימנים אחרי הרצח של איזה אידיאולוג גדול, אבל יכול להיות שהוא פשוט באמת איזה… הנגישות לנשק באמריקה. אחד הוויכוחים הגדולים הרי בארה"ב זה הנגישות לנשק, וטראמפ הוא תומך גדול של ה-National Rifle Association של ה-NRA, הוא תומך גדול של התיקון השני לחוקה האמריקאית שכל אחד יכול להחזיק נשק, והוא לא רוצה לעשות שינויים בדבר הזה, הם בעלי ברית שלו, והנה הוא עצמו יכול להיות קורבן הבא של הנשק הזה. מעניין איך יתייחסו גם לנושא הזה, שזו סוגיה מאוד חשובה. מי החזיק בנשק הזה? האם באמת הדבר הזה הונע מטעמים אידיאולוגיים של שנאה לטראמפ אידיאולוגית או שמישהו פשוט רצה לפגוע, כמו שקורה בארה"ב לעתים, שאתה באמת לא מבין את הסיבה, איך מישהו נכנס והורג כל כך הרבה אנשים, למסע הרג המוני שאנחנו חוזים בו מספר פעמים בשנה בארה"ב, בבתי ספר, במפעלים, בכל מיני מקומות. אז אנחנו… יש תרבות קשה מאוד של רציחות. כאן זה ניסיון לרצח פוליטי. [מוזיקה ברקע] עכשיו, היו ניסיונות לרצח פוליטי רבים באירופה, במקומות אחרים, אבל אין ספק שזה חלק מהמורשת האמריקאית.
[מוזיקה]
שרון: מיד לאחר ניסיון ההתנקשות בטראמפ, מופצות כל מיני תיאוריות קונספירציה על היורה ומהיכן ירו, וזה מחזיר אותנו להתנגשות המפורסמת ב-JFK, הנשיא ג'ון קנדי, שבנובמבר 63', כשנה לפני הבחירות, נוסע במכונית פתוחה ברחובות דאלאס, לצד רעייתו, ג'קלין קנדי, ונורה על ידי לי הארווי אוסוולד, ועד היום מופצות תיאוריות בנושא.
פרופ' שיין: כן, את יודעת, זה תמיד ככה בנושאים האלה, תיאוריות הקונספירציה מאז רציחתו של קנדי לא הסתיימו, כי נשארו דברים לא סגורים בעקבות גם הריגתו של לי אוסוולד כמה שעות אחר כך, והיו כל מיני תיאוריות גם לגבי השליחות שלו על ידי הקומוניסטים, גם עבודת בית, כל מיני תיאוריות, אני לא נכנס אליהן כי ברגע שמתחילים תיאוריות קונספירציות זה לא נגמר. אני משוכנע שגם כאן אנחנו נראה כל מיני תיאוריות קונספירציות, כי ברגע שאין לנו את הרוצח עצמו לחקור אותו, להבין לעומק את כל מה שקרה, אז אנחנו נשארים בשאלות גדולות. אנחנו יודעים הרי אצלנו פה במדינה, כאשר היה לנו את יגאל עמיר שרוצח את ראש הממשלה רבין, כמה התחילו תיאוריות הקונספירציה, התחילו להגיד שמי שכיוון אותו, ובגלל, גם אנחנו יודעים, עם שמפניה וכל זה, עד היום, היו כל מיני כאלה שהאשימו בכלל אנשים של השב"כ שעשו את זה. אז אין גבול לכל הדברים האלה. וכשנכנסים לקונספירציות, אני לוקח צעד אחורה, כי אני מאוד גרוע בלתת סימנים בדברים כאלה.
[הקלטה ישנה]
News Reporter: [נשמעות יריות] “Ronald Reagan was two months into his presidency when John Hinckley Jr. drew a 29 dollar handgun, outside the Washington Hilton Hotel, on March 30th 1981.”
שרון: מי שיורה בנשיא רייגן, ב-81', מחוץ למלון הילטון בוושינגטון, הוא אדם מעורער בנפשו, ג'ון הינקלי הבן. יש המון סיפורים על איך הוא היה אובססיבי לג'ודי פוסטר, והוא הושפע מהסרט "נהג מונית". לא היה שם מניע אידיאולוגי.
פרופ' שיין: כרגע אנחנו, לפחות שם, אנחנו חושבים שבאמת, כמו שאמרנו מקודם, המונח הזה באנגלית deranged, מישהו מעורער בנפשו, שפשוט צלחה דרכו. אנחנו זוכרים את היריות האלה של הנשיא רייגן, ולא שום אג'נדה אחרת שאנחנו יודעים עליה. זה בהחלט יכול להיות שאתה עם נשק, ואתה רוצה "להשאיר", במרכאות כפולות, מורשת שאתה… תזכרו את הרצח הקלאסי של ג'ון לנון באותה תקופה גם כן, שבאמת שינה את פני התפיסה שלנו לגבי החירות של אנשים עם פרופיל גבוה, הנשיא הוא פרופיל מאוד גבוה.
[הקלטה ישנה]
News Reporter: “Mr. Chapman came up behind me and called to him “Mr. Lennon”, as he arrived at that doorway, and then in a combat stance he emptied the charter arms 38 caliber gun that he had with him, and shot John Lennon.”
פרופ' שיין: אבל ג'ון לנון, עד היום אנחנו לא יודעים בדיוק את הסיבות למה ג'ון לנון נרצח וכל ה-legacy, כל המורשת הזאת, לאובדן האינסופי הזה, שפתאום אדם כזה מוכשר נרצח בגלל שיש איזו אובססיה של מישהו. אז שמה, כמו שאת אומרת, בנושא של הינקלי, עם כל הנושא של אובססיה וג'ודי פוסטר וכל הסיפורים האלה, שכולנו קראנו אותם, כן, בהחלט אדם שלוקח נשק והולך לרצוח, או שבאמת יש לו אידיאולוגיות עמוקות, כמו שאנחנו ראינו פה אצל יגאל עמיר, עם כל מה ש… עם כל המסד הגדול שבא, או שבאמת, בשלבים הקיצוניים, אנחנו יכולים לראות אדם שפשוט יש לו access, יש לו נגישות לנשק כזה, והוא מבצע את מה שהוא מבצע על מנת "לזכות", במרכאות, לתהילה ולשם ששינה היסטוריה. יש הרבה משוגעים, לא חסר משוגעים בעולם.
[מוזיקה]
שרון: האם ניסיון ההתנקשות עוזר לטראמפ במרוץ לנשיאות? מה זה מעיד על החברה האמריקנית? כבר ממשיכים עם זה, בינתיים אנחנו מזמינים אתכם להיכנס לעמוד שלנו ביוטיוב, ספוטיפיי ואפל פודקאסט, ללחוץ על מעקב או follow, ולדרג אותנו חמישה כוכבים.
אנחנו מדברים על ארצות הברית, נשיא מאובטח, השירות החשאי האמריקני לא למד מההיסטוריה? ראינו איזה טראומה ישראל והשב"כ נושאים בעקבות רצח רבין. איך זה שבארצות הברית שוב מצליחים, בין קהל, על גג די בסמוך?
פרופ' שיין: תראי, הנשיא המכהן הוא דבר אחד, המועמד לנשיא הוא טראמפ, שהיה נשיא מכהן, זה דבר אחר. הם נמצאים בקמפיין, הקמפיין הזה, יום יום מטוסים נוחתים, מעמידים במות בכל המדינות והם עומדים לנאום, וצריך לעשות סידורי ביטחון וכן הלאה, ולצערנו הדברים האלה הם אף פעם לא הרמטיים. אין לי ספק בכלל שגם אנשי השירות החשאי האמריקאי, שעושים כל מאמץ להגן על המועמדים לנשיאות, מרגע שאתה מועמד לנשיאות, אתה מוגן בצורה בלתי רגילה וכמובן כשאתה נשיא, ואת יודעת, אין חסינות טוטאלית, אז אפשר לסכל ולסכל, אבל אם יש ניסיונות, ואתה פתאום עומד על איזה גג, אז קשה, כן? במקרה הנוכחי, אולי היה מזל שהיורה פשוט פיספס [צוחק], כי לפי התוצאות זה נראה היה שזה, זה כמו…
שרון: רולטה רוסית, כן.
פרופ' שיין: מטרה, מטרה.
שרון: כן, זאת אומרת, זה לא היה השירות החשאי שמנע את האסון, אלא פשוט מזל.
פרופ' שיין: כן, כן. וזה מראה שהיה פה, כמובן, פאשלה גדולה, ובדיעבד, הפאשלה הגדולה הזאת היא כמובן… יחקרו, איך לא הגנו עליו, כן הגנו עליו, מודיעין… אנחנו לא צריכים לספר מה זה מודיעין בישראל, אנחנו לא הגענו להרבה דברים ב-7 באוקטובר, נכון? היכולת למנוע הכל זה שאלה גדולה בחיים, אתה לפעמים, לא רק שאתה לא מונע, לפעמים אתה הופך להיות, אחרי הרבה שנים, אולי קצת שאנן, אולי קצת לא הדוק מדי, אולי מישהו נכנס ומצא… זה כל הזמן! את יודעת, מספיק פעם אחת שלא הצלחת, שזה פיאסקו היסטורי. בישראל ה-7 באוקטובר זה פיאסקו ברמה היסטורית, אני לא משווה את הניסיון רצח, אבל זה רק מראה לך, מה זה קונספציה או דברים שלא מתנהלים כמו שצריך.
שרון: יש מי שקושר את זה למה שקורה בישראל, ואומר, "הנה, אתם רואים, כל ההסתות האלה יכולות להיגמר בניסיון התנקשות גם בראש הממשלה נתניהו כאן". ותמיד עולה טענה מנגד שאומרת, בסוף מתנקשים יצאו מהימין. בארצות הברית זה לא ככה, אנחנו רואים מהצד הרפובליקני, הדמוקרטי, אם נשים את ה… כמו שאתה אומר, את ה-deranged בצד, אנחנו רואים את ההתנקשויות הפוליטיות מגיעות מכל צד, אבל בישראל הטענה היא, לפחות שהיסטורית, שזה מגיע רק מימין.
פרופ' שיין: תראי, ניסיונות להתנקשות הגדולים שהיו כאן בשנים האחרונות, כמובן באו מהימין, הנושא של יגאל עמיר, הניסיונות "המוצלחים", מוצלחים כמובן במרכאות כפולות, אנחנו זוכרים מה שקרה עם זריקת הרימון של אברושמי, אנחנו רואים את האלימות הימנית הישראלית הקשה, כרגע שאנחנו רואים אותה בזמן הפגנות, זה לא אומר אף פעם שלא יכול להיות משוגע בצד השני שיצליח, וזה לא אומר שאנשים לא חושבים על דברים כאלה. אז אני לא רוצה פה לתת סימנים, אבל לבטח הנושא של אלימות כאידיאולוגיה, כמשהו שאתה מקדש אלימות כחלק מזה, נמצא במקומות מסוימים בחברה. הוא נמצא באידיאולוגיות מסוימות. זה היה גם בשמאל וגם בימין, זה היה בימין הפאשיסטי, הימין הקיצוני האמריקאי, כמובן, בקו קלוקס קלאן, בכל מיני, הייתה אלימות מאוד גדולה. ויש גם אלימות במקומות של הפרוגרסיבים האמריקאים, ששם אנחנו ראינו את זה, אפילו אלימות מול היהודים כרגע בכל ההפגנות שהיו בקמפוסים וכן הלאה. ראינו שיש הפגנות כאלה ושיש אלימות כזאת שיכולה לצאת ומי מנהיג אותה. אז אין ספק שהאלימות יכולה לבוא מכל הכיוונים. לעיתים יש לה בסיסים אידיאולוגיים יותר חזקים במקומות מסוימים, אבל היא בהחלט יכולה לבוא מכל הכיוונים. בישראל העובדות הן ברורות, שנרצחו אנשים מרכזיים, לרבות רבין, ואנחנו יודעים מי רצח אותם.
שרון: לסיכום, מה זה יעשה לאמריקה של היום, שגם ככה משוסעת ומפולגת? ומה זה יעשה למערכת הבחירות? יש כאלה שאומרים, "זהו, טראמפ ניצח".
פרופ' שיין: תראי, א', אין ספק שזה אירוע מאוד מאוד חשוב. אני חושב שבגלל תוצאתו היחסית "טובה", במרכאות, טובה במובן זה שהנשיא ניצל ולא נפגע ויצא חזרה, אז זה יהדהד. זה לבטח יתן הרבה חומר בעירה לדיונים לגבי הבחירות, לגבי טראמפ. כבר הרי טראמפ הודיע, "אני מעולם לא נכנע" וראינו כבר את כל המניירות האלה וכן הלאה, והוא יצא משם כגיבור מלחמה. אז אני מניח שזה גם יהדהד בקרב קהל תומכיו. האם זה באמת יהיה הנושא שיכריע את הבחירות? אנחנו רואים כל יום מה קורה והאמירה הזאת ש "a week in politics", כמו שאמירה שהייתה של ראש ממשלת בריטניה וילסון, לפחות היא משויכת לו, ששבוע בפוליטיקה זה זמן אינסופי, אני חושב שגם כאן, יש לנו עוד הרבה חודשים, המערכה הזאת הולכת ותתחמם [כך במקור]. אנחנו מקווים שבאמת לא תוביל לניסיונות רצח נוספים או לכאוס בחברה האמריקאית, אבל אין ספק שההנגדה בין ביידן לבין טראמפ, המשבר האמריקאי הנוקב לגבי לאן הולכת אמריקה, מה מצבה, הפער התהומי בין הדמוקרטים והליברליים והפוגרסיביים בשמאל, לבין הימין האמריקאי, הוא עמוק ביותר לגבי אופיה של אמריקה, וגם אופיו של המועמד טראמפ. הוא מועמד יוצא דופן שבהחלט יכול לזרוע זרעים של כאוס גם בחברה האמריקאית. אז כולם מסתכלים, כולם חוגרים חגורות, וקשה להתנבא לאן אמריקה הולכת. אין ספק שהיא לא הולכת למצב של סטביליות, למצב של נורמליות. יש המון המון סממנים שמראים שחוסר שקט ואינסטביליות הם מהאפיונים שאליהם יכולה ללכת אמריקה, האם זה ידרדר לשם או לא ידרדר? המון דברים, כמו שאת יודעת, שרון, המון דברים יכולים לקרות בדרך, ואירועים כמו שניסיונות לרצח או פגיעות אלימות, מהר מאוד יכולות לטלטל את הספינות בכיוונים, זה כמו קלישאות, אבל זה ברור לנו לחלוטין, אינטואיטיבית, שאנחנו לא יכולים לצפות לאן זה הולך. אני לא הייתי סוגר עדיין את נושא הבחירות, המגמות הן מאוד מאוד ברורות כרגע, הבעיה של ביידן אחרי העימות עם טראמפ היא חמורה ביותר, עוד לא הסתיימה הסאגה הזאת, האם הוא צריך לפרוש או לא, והניסיון הכושל לרצוח את טראמפ, הוא לבטח מחזק את התפיסה שלו כמישהו שהוא חזק, עומד, שהוא נאבק, וזה יחזק את הבייס שלו, אני בטוח בזה.
שרון: פרופ' יוסי שיין, תודה רבה לך על השיחה.
פרופ' שיין: תודה לך.
[מוזיקה]
שרון: ועד כאן "הכותרת" להפעם, אם עדיין לא נרשמתם לעקוב אחרינו, באפל, ספוטיפיי או יוטיוב, כדאי לכם. אתם מוזמנים לדרג אותנו חמישה כוכבים, או פחות, וגם להגיב לנו מה דעתכם על הפרק. את "הכותרת" אפשר למצוא גם באתר Ynet, או באפליקציה בנייד וברכב.
ואם כבר הזכרנו את העימות בין טראמפ לביידן, אנחנו ממליצים לכם להאזין לפרק נוסף שלנו, על המחליפים הפוטנציאליים של ביידן. חפשו את הפרק: "מי יכול להחליף את ג'ו ביידן?".
תחקיר הפקה ועריכה, גיא סאלם ועדן דוידוב.
אני שרון כידון, שמרו על עצמכם.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments