מפלגת המחשבות - פרק 106 – אמריקה: מרקס צדק?

אפשר להבין מדוע השמאל האמריקאי שואב השראה מרעיונות מרקסיסטיים, אך ההשפעה של החשיבה המרקסיסטית על הימין האמריקאי היא כבר אנומליה של ממש. בפרק הקרוב נמשיך את המסע בעקבות הקאמבק המפתיע של מרקס לפוליטיקה האמריקאית, ונגלה שמוקדם מדי לקבוע האם הדמוקרטיה הליברלית והקפיטליסטית נוסח אמריקה הביסה את הקומוניזם נוסח מרקס.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/09/2024.

[צלילי פתיחה]

קריין: אתם מאזינים להסכת של "בית אבי חי".

[הקלטות]

Martin Luther King Jr.: “I have a dream that one day…”

John F. Kennedy: “Ask not what your country can do for you…”

Lyndon B. Johnson: “And we shall overcome…”

Barack Obama: “Yes, we can repair this world!”

Rosa Parks: “The other passengers gave up their seats but I refused to do so.”

George H. W. Bush: “A new world order.”

Donald Trump: “America first!”

Donald Trump: “We will make America great again! God bless you!”

אפרת: שלום, אני אפרת שפירא רוזנברג ואתן מאזינות ומאזינים ל"מפלגת המחשבות". ההסכת שבו דוקטור מיכה גודמן ואני צוללים אל עומק הרעיונות שמאחורי הפוליטיקה הישראלית, אבל העונה הזאת מוקדשת דווקא לרעיונות שמאחורי הפוליטיקה האמריקאית. אם רוצים להבין לעומק את האידיאולוגיה הפרוגרסיבית, אי אפשר, פשוט אי אפשר לעשות את זה מבלי להבין את מרקס ואת הרדוקציה הכפולה שהוא יצר, לפיה, הסיפור של כל חברה אנושית מבוסס על מאבקי כוח בין קבוצות. התנועה הפרוגרסיבית לקחה את תבנית החשיבה הזאת ויצקה לתוכה תוכן חדש. אבל בואו, להגיד שהשמאל הרדיקלי הוא מרקסיסטי זה איכשהו לא חידוש מאוד גדול. בשביל זה, לא בטוח שהייתם צריכים דווקא אותנו. הטוויסט הבאמת מעניין בעלילה המוזרה הזאת שנקראת הפוליטיקה האמריקאית, הוא שבאופן מפתיע, גם הימין הפופוליסטי פועל בדיוק על פי אותן תבניות חשיבה מרקסיסטיות. וכך, עשורים רבים אחרי שאמריקה חשבה שהיא הביסה אותו, ייתכן מאוד שקארל מרקס חזר להביס את אמריקה. שלום מיכה.

ד"ר גודמן: שלום אפרת.

אפרת: בפרק הקודם ניסינו ככה להניח יסודות מאוד מאוד בסיסיים להבנה של תפיסת העולם של מרקס, שהוא אולי אבי אבות הרדוקציה הכפולה. הכל זה מאבקי כוח וזה מאבקי כוח בין קבוצות. רק שהקבוצות שנאבקות ביניהם זה מעמד בעלי ההון ומעמד הפועלים.

ד"ר גודמן: נכון.

אפרת: וזאת בעצם מלחמת המעמדות שמספרת את כל הסיפור של כל האנושות.

ד"ר גודמן: עכשיו הרעיון הזה הוא של מרקס, הוא רעיון מאוד מאוד אטרקטיבי לסוג מסוים של אנשים ולסוג מסוים של אינטלקטואלים. בעיקר לאנשים שמנסים לתחזק איזשהו חלום, איזשהו חלום אוטופי, שנקרא לו חלום אוטופי מהסוג של… שאוהבים בשמאל. או הייתי אומר, זה אפילו הארכיטיפ של האוטופיה של השמאל. שזה נראה ככה, האנושות היא מרוסקת לחתיכות, לרסיסים של קבוצות ושל עמים ושל דתות, וכל הרסיסים האלה שמפוצ… הם עוינים אחד לשני. ויש ביניהם מחיצות, ומחיצות מלאכותיות. ויבוא יום וכל המחיצות יפלו. וכל הרסיסים האלה יידבקו אחת לשנייה, ותיווצר אנושות מלוכדת ומאוחדת אחת, בלי מחיצות של אידיאולוגיות, של דתות ושל עמים. ומה שמרקס נותן לפנטזיה הפוליטית הזאת, לאוטופיה הזאת, את יודעת מה הוא נותן לה? הוא נותן לה להישמע אמינה.

אפרת: הוא סוג של נותן לה תוקף מדעי.

ד"ר גודמן: הוא כמעט נותן לה תוקף מדעי ממש. כי הוא גילה את חוקי הפיזיקה של המציאות החברתית, שיש ניצול, והסוואת הניצול, ולאור זה הוא נותן לנו תרחיש אמין איך המשאלה הזאת בהכרח הולכת להתממש. כשמלחמת המעמדות תוכרע, אז כל האנושות תתאחד.

אפרת: הוא כאילו הפך… מה שאתה אומר זה שהוא כאילו הפך סנטימנטים לתיאוריה.

ד"ר גודמן: לתיאוריה…

אפרת: כמעט מדעית.

ד"ר גודמן: …אמינה, זה מה שהולך לקרות. זאת אומרת, אני לא נאיבי אם אני מאמין שהאנושות כולה הולכת להתאחד. עד מרקס הייתי נאיבי, אחרי מרקס זה מדעי.

אפרת: רציונלי, אני רציונלי.

ד"ר גודמן: זה רציונלי. בדיוק, זה מה שהולך לקרות.

אפרת: כן. כן. איך בעצם הוא נותן תוקף רציונלי לפנטזיה הזאת?

ד"ר גודמן: אם דת, לאומיות, כל הדברים האלה הם נובעים מיחסי הכוח שבין מעמד העובדים לבין הבעלים של אמצעי הייצור, מה יקרה כשתהיה מהפכה קומוניסטית ולא יהיו יותר מאבקי כוח בין קבוצות, כי הכול יהיה קבוצה אחת, כולם יהיו בעלים משותפים של אמצעי הייצור? מה יקרה על פי מרקס? הדת תתבטל. כי היא נועדה לסמם את הפועלים ולהסוות את הניצול. ברגע שהם לא מנוצלים, אין גם פרויקט הסוואת הניצול. מה יקרה ללאומיות?

אפרת: גם הלאומיות תתבטל.

ד"ר גודמן: גם היא תתבטל. זאת אומרת, ברגע שתהיה מהפכה קומוניסטית, לא רק שהבעיות החומריות של העולם ייגמרו, גם הבעיות הרוחניות. עכשיו, תחשבי כמה זה מחשבה, appealing שהתייחסתי לדת ולאומיות כאל בעיה רוחנית, אנחנו מבינים שאנחנו באזור חיוג מאוד של שמאל.

אפרת: כן, אתה יודע, לא צריך ללכת רחוק כדי להבין. השיר של ג'ון לנון, כן?

ד"ר גודמן: כן.

אפרת: "Imagine", זה ממש זה.

ד"ר גודמן: "Imagine", נכון, איך הולך השיר של ג'ון לנון?

אפרת: נכון.

ד"ר גודמן: "Imagine there is no borders".

אפרת: כן. "Imagine there's no countries, There is no religion" כן, כל הדבר הזה מתבטל, זה החזון של כמעט כל תנועת שמאל.

ד"ר גודמן: נכון. אם תחשבי על זה, אני אשתמש רגע במונחים שאת השתמשת בהם בפרק הקודם, הפער שבין בעלי ההון לבין הפועלים, זה פערים אנכיים, אלה מעל אלה. דתות, עמים, יוצרים פערים אופקיים. "אנחנו נוצרים, אתם מוסלמים, אז אנחנו שונאים אחד את השני". "אנחנו צרפתים, אתם גרמנים, אז אנחנו שונאים אחד את השני". אבל ביטול הפערים האנכיים בין ההון לבין הפועלים, קריסת הפערים האלה, יביאו לטשטוש כל הפערים האופקיים. no religion, no borders, no count… כל ג'ון לנון מתממש ברגע שאנחנו נהיים מעמד אחד, ולכן זה חזון אוטופי.

אפרת: הוא כאילו סוג של נקודת האפס לכמעט כל חזון שמאל…

ד"ר גודמן: כן.

אפרת: …שמדמיין איזושהי מציאות אוניברסלית, לא בגלל אוניברסליזם, אלא בגלל שכל ההסוואה תתבטל.

ד"ר גודמן: בדיוק, כל הפרויקט הזה יתבטל.

אפרת: כן, פועלי כל העולם התאחדו.

ד"ר גודמן: נכון, עמים שונאים אחד את השני, דתות, אנחנו שונאים אחד את השני, למה?

אפרת: כדי להסוות את ה…

ד"ר גודמן: כחלק מפרויקט הסוואת הניצול. אבל אם אין ניצול, אז כל הפרויקט הזה בוטל. ואז ככה נראית הפנטזיה שמאל עמוק, וזה פנטזיה אוטופית, ובכל מקום שבו יש פנטזיה אוטופית לשינוי רדיקלי של המצב האנושי, איפה שיש אוטופיה, יש מהפכה.

אפרת: בדיוק. זאת אומרת, מה שלא אמרנו בפרק הקודם, וזה אי אפשר להתקדם בלי להבין את זה, זה שאצל מרקס זה בלתי ניתן לתיקון. זאת אומרת, הפרויקט הזה הוא כל כך…

ד"ר גודמן: הקפיטליזם.

אפרת: …הקפיטליזם, המבנה המעמדי הזה, הניצול והסוואת הניצול, זה כל כך מוטמע במערכת, שזה בלתי ניתן לתיקון. הדבר היחיד זה, איך אומר האינטרנציונל? "עולם ישן עדי יסוד נחרימה" [כך במקור]. ואנחנו צריכים להרוס את הכל ולבנות עולם חדש. ולכן זה מניה וביה, המשמעות של זה, זה שצריך מהפכה.

ד"ר גודמן: נכון, ופה אנחנו רואים את הגֶנים של שמאל רדיקלי, של סלידה מהסטטוס קוו, והתחושה שסטטוס קוו הוא כל כך רע, אי אפשר לתקן אותו, אי אפשר לשפץ אותו, אפשר רק לפרק אותו ולהרכיב מחדש. ולכן שמאל רדיקלי הוא תמיד מהפכני, וכאן זה מתחיל, כאן זה מרקס. ועכשיו אפרת אני מציע, בואי נזנק למעלה ממאה שנה, ממרקס ל-Woke.

אפרת: כן, בפרקים הבאים אנחנו ננסה להבין איך במהלך מאה שנה הגענו מהמניפסט הקומוניסטי של מרקס ל-Critical Race Theory, שזה כאילו התפיסה המזוקקת של הפרוגרסיביות היום בארצות הברית. אנחנו עוד ננסה לעשות את המהלך הזה…

ד"ר גודמן: כן.

אפרת: …אבל בוא נעשה רגע את קפיצת הדרך.

ד"ר גודמן: קפיצת הדרך, עברנו מהיררכיה אחת להיררכיה אחרת, אבל אותם חוקים לקיבוע ההיררכיה. ההיררכיה של מרקס היא היררכיה כלכלית, בין ההון, אלו שיש להם בבעלותם אמצעי יצור, לבין הפועלים, אלו שהם בעצם חלק מאמצעי הייצור. ה-Woke המירו היררכיה כלכלית בהיררכיה זהותית. זה לא בעלי ההון מול הפועלים, זה הלבנים מעל השחורים. זה הסטרייטים מעל הלהט"בים, זה הגברים מעל הנשים, וכמובן, כשהכל מצטלב, זה הגבר, הלבן, הסטרייט.

אפרת: הפריבילגי.

ד"ר גודמן: הוא ההגמוני, וכל שאר הקבוצות הזהותיות האחרות, הם תחת ההגמוניה שלו, של הקבוצה הזאת. ויש ביניהם מאבקי כוח, אבל את המאבקי כוח האלה, אומרים ה-Woke, מי שלא Woke, מי שלא התעורר, לא רואה אותם.

אפרת: לא רואה, הוא עיוור, זאת אותה תבנית עם תוכן אחר.

ד"ר גודמן: עם תוכן אחר. עברנו מההיררכיה כלכלית להיררכיה זהותית, אבל צריך פרויקט מסיבי להסוואת פערי הכוח בין הקבוצות.

אפרת: וגם הפרויקט של ההסוואה, הוא עובד בדיוק לפי אותם כללים, שלפיהם עובד פרויקט ההסוואה אצל מרקס. כאילו אם דיברנו בפרק הקודם על דת כחלק מפרויקט ההסוואה הזה.

ד"ר גודמן: אז גם כאן הדת.

אפרת: אז גם כאן הדת היא פטריארכלית, מטרתה לשמר, בכל הדתות, זה הגברים החזקים, הכוהנים, או מה שלא יהיה, ו…

ד"ר גודמן: הרבנים.

אפרת: כן, בכל דת, לא משנה, זה "כוהני הדת" במרכאות, או הנציגים של האל עלי…

ד"ר גודמן: או שאם אלוהים, בדת תמיד מתארים אותו כגבר…

אפרת: כגבר, כן.

ד"ר גודמן: …אז איך אמר פעם מישהו, הדת מלמדת אותך שאלהים הוא גבר, מה שהיא בעצם מלמדת אותך, שהגבר הוא אלוהים.

אפרת: כן.

ד"ר גודמן: היא שותלת את זה במיינד שלנו.

אפרת: אז תפיסת עולם שרואה דרך העדשות האלה את המציאות, אז גם תגיד שכל המטרה של דתות, זה לשמר את הסדר ההגמוני שבו גברים חזקים שולטים בנשים. דיברנו באחד הפרקים הקודמים, כמובן, אחד מהדברים החזקים ביותר שמאפשרים את ההסוואה, זה הליברליזם. כל הסדר הליברלי, מטרתו להסוות…

ד"ר גודמן: את הניצול.

אפרת: …את הניצול של הקבוצות, כמו שאמרת עכשיו, אם הסדר הליברלי מתבסס על זה שכולנו אינדיבידואלים, וכל אינדיבידואל, הוא יכול לממש את עצמו וכו'. זה הכל הסוואה, סיפור שמספרים לנו כדי שנהיה בעיוורון, ולא נראה שהסיפור האמיתי הוא קבוצה שמנסה לדכא קבוצה אחרת, זאת הקבוצה ההגמונית. הסדר הליברלי הוא חלק מהמטא סטרוקטורה שמטרה הסוואת הניצול.

ד"ר גודמן: אפרת, בואי נעצור רגע לנשום פנימה את מה שאמרת עכשיו. זאת אומרת, הסדר הליברלי, על פי הפרוגרסיבים, זה לא הסדר ששם קץ לדיכוי, אלא הסדר הליברלי הוא המסכה של הדיכוי.

אפרת: או יותר מזה, הוא מאפשר את המשך הדיכוי.

ד"ר גודמן: בגלל שהוא מסווה אותו ומסתיר אותו.

אפרת: בדיוק.

ד"ר גודמן: אבל המרכיב שנתמקד בו עכשיו, בפרק הזה, במסגרת המסכה שהפרוגרסיבים מאמינים שהתרבות מייצרת כדי להסתיר את הדיכוי ואת הניצול, זה לא הליברליזם, אלא הלאומיות. עכשיו ראינו בפרק הקודם איך מרקסיסטים רואים בלאומיות פרויקט שמרדים את ההמונים ומסווה את ההיררכיה, גם עבור ה-Woke. יש להם אלרגיה מובנית ללאומיות. לאומיות זה חלק ממה שמשמר ומטפח את הסדר הקיים. למה? כי מה זה בעצם לאומיות? עדשות לאומיוֹת, אנחנו נסתכל על החברה, אבל אני רואה פה הרבה הרבה יחידים, אינדיבידואלים, שמחוברים אחד לשני בקשרים בלתי נראים, כי הם חלק מאותה קבוצה לאומית. יש להם סיפור משותף ותרבות משותפת ושפה משותפת, ולפעמים מאמינים שהם איזה מעין משפחה מורחבת כזאת, ויש ביניהם סולידריות. זאת אומרת, לאומיות זה פרטים שמתלכדים בתוך סיפור לאומי. ואם אני Woke, כל המרכיבים במיתוס הזה מפריעים לי. "קודם כל, אנחנו לא פרטים, אנחנו קבוצות", ושתיים, המיתוס הלאומי שבין הפרטים היא סולידריות, המיתוס הפרוגרסיבי שבין הקבוצות יש מאבק, אז לאומיות מסתירה את הקבוצות, והיא מסתירה עוד יותר את המאבק. ולכן השמאל הוא תמיד קצת חשדן כלפי לאומיות. השמאל הפרוגרסיבי סבור שהמיתוס… הלאומיות, זה מה שמרדים אותנו ומונע מאיתנו to wake up, להתעורר, לראות את האמת, לראות קבוצות ולראות מאבקים. במקום זה, נראה פרטים שיש ביניהם סולידריות ומוכנים להקריב אחד למען השני וכל הדברים שבגללה אנשים אוהבים לאומיות, בגלל הדברים האלה ה-Woke מתעבים את הלאומיות.

אפרת: עכשיו אני חושבת שעשית פה איזשהו חידוד שהוא נורא נורא חשוב ושווה להדהד אותו עוד פעם. אמרת ששמאל הוא תמיד קצת חשדן כלפי לאומיות, וזה מסיבות שאני חושבת שדיברנו עליהם לא מעט בעונה שלוש, שבה דיברנו על ליברליזם ועל דמוקרטיה ליברלית…

ד"ר גודמן: נכון.

אפרת: …ועל האינטואיציות של אינדיבידואליזם מול קולקטיביזם, שתמיד יש שם איזשהו יִין ויאנג, איזשהו מאבק פנימי. אבל לא כל שמאל הוא שמאל פרוגרסיבי. יש הבדל בין שמאל קלאסי לבין שמאל פרוגרסיבי. השמאל הקלאסי, הליברלי, הוא בדיאלוג עם לאומיות. השמאל הפרוגרסיבי, אין שם דיאלוג. הלאומיות היא חלק מפרויקט הסוואת הניצול.

ד"ר גודמן: נכון, ועד שלא נראה את האמת שלאומיות זה כוח. זה מיתוס שגורם לנו לא לראות שאנחנו דופקים או נדפקים. כן? אם מרקס היה קם לתחייה, והיה הולך לקולומביה או לברקלי, והוא היה רואה את זה, הוא היה מזהה את התבנית שלו. אבל הוא היה חושב שלגמרי לא הבינו אותו. כי עבור מרקס, באמת הוא חשב, היחסים המטריאליסטיים, הכלכליים של הכסף, זה מה שקובע את העולם. זה מה שמעצב את המציאות.

אפרת: הוא היה אומר שגם הם חלק מפרויקט ההסוואה.

ד"ר גודמן: כן.

אפרת: אגב, אפשר להגיד כמובן, השכבה הפרוגרסיבית בארה"ב היא כמובן שייכת לשכבת בעלי ההון, היא לא שייכת למעמד הפועלים.

ד"ר גודמן: היא בוודאי הרבה יותר משכילה.

אפרת: ברור.

ד"ר גודמן: אגב, דרך אגב. כי רק כדי…

אפרת: לא, לא רק משכילה, גם כלכלית. אם מרקס הסתכל על המציאות בעדשות כלכליות…

ד"ר גודמן: נכון.

אפרת: …היא שייכת לאליטה הכלכלית שמרקס חשב שהיא המנצלת ולא המנוצלת.

ד"ר גודמן: נכון.

אפרת: ולכן הוא היה אומר שכל התפיסה הזאתי היא חלק מפרויקט הניצול.

ד"ר גודמן: את יודעת מה, אפרת, אני מצטרף להימור שלך. אם מרקס היה קם לתחייה ורואה את האידיאולוגיה הפרוגרסיבית, הוא היה מזהה את התבנית שלו.

אפרת: לא, הוא גם היה אומר, עולם כמנהגו נוהג. זה המשך הסוואת הניצול. זה חלק מפרויקט הסוואת הניצול.

ד"ר גודמן: נכון, כי זה בעצם, כל הרגישיות הפרוגרסיביות החדשות זה הסחת דעת מהבעיות של העובדים.

אפרת: שזה עוד חלק מהמטא סטרוקטורה.

ד"ר גודמן: קרה משהו, השמאל האמריקאי, הוא עוסק הרבה יותר ביחסי כוח בין קבוצות של גזע וצבע ונטייה מינית ומגדרית, ועם השנים הרבה פחות בניצול של ההון את הפועלים.

אפרת: בכלכלה.

ד"ר גודמן: בכלכלה. פעם השמאל של רוזוולט באמת עסק ב-forgotten man, באנשים הנש…

אפרת: בַּפּוֹעֵל.

ד"ר גודמן: בַּפּוֹעֵל. ועכשיו הוא פתאום עוסק בזהויות אחרות, והפועל נשכח.

אפרת: ומעניין מי כן דואג היום לפועל.

ד"ר גודמן: מי נזכר בפועל הנשכח?

אפרת: כן, מי נזכר בפועל הנשכח?

ד"ר גודמן: מי, אמר, מ… אני זה שמייצג את הצווארון הכחול, את ה-working class בוויסקונסין ובמישיגן, כן?

אפרת: ופה הטוויסט אולי הכי מעניין בכל הסיפור המוזר הזה.

ד"ר גודמן: דונאלד טראמפ, התנועה הטראמפיסטית, MAGA, Make America Great Again, ומי שמקשיב לאידיאולוג הגדול של התנועה הזאת, סטיב בנון, רואה שיש להם תודעה מעמדית מאוד חזקה להגן על האינטרסים של הפרולטריון, של מעמד העובד האמריקאי. וזה תפנית מאוד, [תוך כדי צחוק] כמו שאמרת, מאוד מעניינת בעלילה הזאת.

אפרת: בלתי צפויה וכאילו קצת משאירה אותנו פעורי פה, שבעצם היום המועמד של המפלגה הרפובליקנית, שהיא כל השנים ייצגה את הקפיטליזם ואת ה…

ד"ר גודמן: את ההון, ואת התאגידים הגדולים.

אפרת: …את ההון, בדיוק.

ד"ר גודמן: וזה פתאום, הם לא מייצגים את האינטרסים של התאגידים, אלא אלו שנדפקים ועובדים בתאגידים האלה, זה פתאום ה-MAGA האלה עם הכובעים האדומים, הם ה-working class האמריקאי, וגם להם יש סיפור, והסיפור שלהם עשוי להישמע לנו קצת מוכר. בפרקים הבאים אנחנו נרד לעומק הסיפור הזה ברזולוציות גבוהות, כי יש שם סיפור נורא נורא מעניין לספר, אבל על רגל אחת, [צוחק] נעשה רדוקציה לרדוקציה שלהם, על רגל אחת, זה יישמע ככה, יש בעולם היררכיה. והיררכיה בנויה ככה, על אמריקה שולטת אליטה, זאת אליטה כלכלית, תרבותית, פוליטית ובירוקרטית. כל ארבעת האליטות האלה, זה אליטה אחת. והאליטה הזאת, היא מאוד מאוד שונה מאשר מעמד העובד, שהוא המעמד העממי, היצרני, אלה שקמים בבוקר והולכים לעבוד הרבה פעמים בעמל כפיים. ואחד ההבדלים הגדולים, דרך אגב, בין האליטה התקשורתית, תרבותית, אקדמית, פוליטית, בירוקרטית, אחד המאפיינים שלהם, זה שהם אוכלוסייה משכילה. זאת אומרת, יש להם לפחות תואר ראשון באוניברסיטה. ואחד המאפיינים הבולטים של אלו שהם working class, עובדים מעמל כפיהם, זה שהם לא משכילים. והפערים ביניהם הם מאוד מאוד גדולים. והטענה של מישהו כמו סטיב בנון, האידיאולוג של MAGA, של החבר'ה של הכובעים האדומים…

אפרת: סטיב בנון בעצמו מכנה את התנועה הזאת, National Populism, זאת אומרת, פופוליזם לאומי.

ד"ר גודמן: לאומי, שהאליטה מדכאת, מנצלת, דופקת את האמריקאי העובד, אבל היא אורזת את זה באידיאולוגיה. שככה את הפעלת הכוח אנחנו לא נראה. במקום אינטרסים, אנחנו נראה ערכים. ובמקום דיכוי, אנחנו נראה אידיאולוגיה. שזה כמובן נשמע מאוד מאוד מוכר.

אפרת: מאוד מוכר.

ד"ר גודמן: ומה האידיאולוגיה שבאמצעותה האליטה עוטפת ומסווה את הניצול שלה? אוניברסליזם. הזכרת את ג'ון לנון מקודם? שכולנו שייכים לאנושות אחת, משפחה אנושית אחת גדולה.

אפרת: בלי גבולות, בלי דתות.

ד"ר גודמן: בלי דתות, בלי גבולות, בלי עמים, בלי זה, כולנו. ואוניברסליזם זה האידיאולוגיה שמצדיקה את הגלובליזם. וגלובליזם, גלובליזציה, זה לא אירוע אידיאולוגי, זה אירוע פיננסי.

אפרת: כן, זה חלק מהסוואת הניצול.

ד"ר גודמן: נכון.

אפרת: זה הדרך של אותה אליטה להסוות את העובדה שהיא רוצה לשמר את אליטיותה.

ד"ר גודמן: בדיוק. עכשיו, בואי נראה איך זה עובד. למה המעמד העובד האמריקאי נדפק מגלובליזציה? בגלל שכחלק מגלובליזציה… זה אחת התופעות הכי חשובות שמעצבות את העולם בשלושים השנים האחרונות, זה אומר שתאגידים אמריקאים יכולים לסגור את המפעלים שלהם באמריקה, ולפתוח את אותם מפעלים, שמייצרים את אותם מוצרים במקומות שבהם כוח העבודה הוא מאוד זול. כמו במקסיקו או בסין. ואז כשסוגרים מפעלים בארה"ב, מי נדפק מזה? העובדים המקומיים. כי מייצאים את המשרות שלהם לחו"ל. תופעה שנייה שנובעת מאותו הגלובליזציה, זה שאם אין גבולות, אם כל העולם זה שוק חופשי אחד שבהם סחורות ואנשים ורעיונות עוברים בקלי קלות ממקום למקום, אז בעולם של גלובליזציה זה עולם של הגירה.

אפרת: כן, אין מגבלות על הגירה.

ד"ר גודמן: נכון, כמה שפחות מגבלות על הגירה. אז אם אני בעל תאגיד ענק, הרווחתי המון כסף בגלל הגלובליזציה.

אפרת: גם העברתי את המפעל שלי למקום שיותר קל לי להעסיק בו אנשים, וגם אני יכול להעסיק אנשים שהרבה יותר זול להעסיק אותם.

ד"ר גודמן: נכון, כי כשיש הגירה זה מוזיל את הערך של המוצר שנקרא כוח עבודה.

אפרת: כן, אני יכול להעסיק כוח עבודה זול, ועכשיו גם בארה"ב זה כמובן אישיו מאוד מאוד גדול ההגירה, אבל גם בכלל במערב אירופה. במערב אירופה זה אפילו יותר חמור, בגלל שהגבולות שם באמת פתוחים.

ד"ר גודמן: נכון.

אפרת: זאת אומרת, לבצע הגירה לארה"ב זה בעיקר ממקסיקו, זאת הבעיה, אחרת צריך לעבור את הים וכולי, אבל באירופה זה מאוד מאוד קל, אנחנו יודעים שאירופה חוותה וחוֹוה גלים אדירים של הגירה ממדינות עולם שלישי, וההגירה הזאת מציפה את השווקים בכוח עבודה זול.

ד"ר גודמן: אז בואי נראה מה קורה כאן. להציף את השווקים בכוח עבודה זול בזכות הגירה, זה האינטרס של בעלי ההון. הם אלו שמעסיקים את העובדים, ועכשיו יש להם עובדים יותר זולים. את מי זה דופק? את העובדים. אז האינטרס…

אפרת: את העובדים המקומיים, את מעמד הפועלים המקומי הלאומי.

ד"ר גודמן: את העובדים המקומיים. זאת אומרת, גלובליזציה זה אירוע כלכלי שמי שמרוויח ממנו זה ההון, ומי שנדפק ממנו זה הפועלים. אבל מה קורה כשאת הגלובליזציה אני עוטף באידיאולוגיה קוסמופוליטית. שמה זה גבולות? גבולות בין עמים זה דבר כל כך פרימיטיבי, ולאומיות, זה תמיד נתפס על ידי אותה אליטה כלאומנות, כגזענות. ואז הם פונים אל העובדים, אלו שמתנגדים להגירה. ולמה הם מתנגדים להגירה? כי הם הקורבנות של ההגירה.

אפרת: הם מאבדים את מקומות העבודה שלהם.

ד"ר גודמן: ואם הם לא מאבדים את מקומות העבודה שלהם, זה אכן מוזיל את הערך של העבודה שלהם, כי הם מתחרים במהגרים החדשים שמוכנים לעבוד מאוד בזול. ואז באה האליטה לעובדים, ואומרים, "אתם מתנגדים להגירה, כי אתם לא נאורים", נאורים בא'. "אתם לא קוסמופוליטים. אתם בעד גבולות, אתם בעד לאומנות, אתם קסנופובים, אתם שונאי זרים". והנה, שימי לב, האינטרסים מוסווים על ידי ערכים, וכל השיטה שבה האליטה נהנית מהפירות של הניצול, מסווים אותה באמצעות אידיאולוגיה של קוסמופוליטיות, והומניזם, וזכויות… לא זכויות האזרח, זכויות האדם, האוניברסלי, זה מאפשר היום כן להגיד לעובדים שהסיבה שהם מתנגדים להגירה, זה לא כי זה פוגע באינטרס שלכם, אלא כי אתם פשוט גזענים.

אפרת: זאת אומרת, אם אני עכשיו פועל שעבד במפעל במרכז ארצות הברית איפשהו…

ד"ר גודמן: כן.

אפרת: ו… או שפוטרתי בגלל שהגיע כוח עבודה זול ממקסיקו, או שהמשכורת שלי ירדה בגלל שאני עכשיו מתמודדת עם כוח עבודה יותר זול ממקסיקו, ואני מתנגדת למהלך הזה של ההגירה, עכשיו, לא רק שאכלתי אותה בכיס שלי, כי ספגתי ירידת ערך מאוד מאוד משמעותית, אלא שגם מעליבים אותי ואומרים לי שאני מתנגדת בגלל שאני גזענית.

ד"ר גודמן: נכון.

אפרת: בגלל שאני חושבת שהמקסיקנים הם כזה פחות שווים, והם איוּם על ה… לא יודעת מה, על הלאום שלי או משהו כזה, אז גם פגעו לי בכיס וגם כינו אותי בשמות.

ד"ר גודמן: נכון, ופגעו בסטטוס שלך, בסטטוס לא רק הכלכלי שלך, אלא גם כן החברתי שלך.

אפרת: כן.

ד"ר גודמן: אנחנו לא מתעניינים במה שיש לך להגיד אם אתה גזען, כי אתה גזען.

אפרת: עכשיו, כל זה זה סטיב בנון, זאת אומרת, זה…

ד"ר גודמן: זה ממש, זה פְּשָׁט האידיאולוגיה של MAGA, שאנחנו, שוב פעם, אנחנו נפרט אותה יותר לעומק בהמשך, אבל רק נעצור כאן וננשום עמוק ונשים לב שקרה משהו נורא מעניין, יותר מדי מעניין.

אפרת: כי התבנית הזאת נשמעת לנו מוכרת.

ד"ר גודמן: נכון, הכל כאן מוכר מאוד, כי גם הימין החדש של MAGA וגם השמאל החדש הפרוגרסיבי, הם מסתכלים על העולם דרך אותם עדשות, ומה הם רואים? הם רואים מאבקי כוח בין קבוצות.

אפרת: ולא רק מאבקי כוח בין קבוצות, אלא ניצול והסוואת הניצול.

ד"ר גודמן: זאת אומרת, זה לשפשף את העיניים ולראות שאיזשהי מוטציה של קארל מרקס עומדת בלב של השמאל החדש, ובאופן עוד יותר מפתיע, תבנית החשיבה המרקסיסטית עומדת בלב של הימין החדש. זאת אומרת כשאנחנו מסתכלים על אמריקה היום, על הקיטוב האמריקאי ההולך וגובר, מה שאנחנו רואים זה גרסה אחת של מרקס מתנגשת בגרסה אחרת של מרקס. ומה שמעניין כאן, אמרת את זה, ניצול והסוואת הניצול, הימין הוא הרי מאוד לאומי, והשמאל הוא כמובן חושד בלאומיות ויותר אוניברסליסטי, קוסמופוליטי. איך נראה המרקסיזם בשמאל? בשמאל רואים בלאומיות מטא סטרוקטורה. הלאומיות היא האידיאולוגיה שמסתירה את הניצול. צריך להתפקח מלאומיות כדי לראות את הניצול. מה הימין אומר? לא הלאומיות זה המטא סטרוקטורה, האוניברסליזם זה האידיאולוגיה שהיא מטא סטרוקטורה. האוניברסליזם זה מה שמסתיר לך את הניצול, ומסתיר לך את האינטרסים האמיתיים שלך. האוניברסליזם, ולכן, אומר הימין, צריך להתפקח מהאוניברסליזם כדי לראות שהאליטה, זה לא איזושהי אידיאולוגיה נאורה, זה פשוט אינטרסים של אליטה גלובלית שמועכת אותי.

אפרת: והאליטה הזאת, היא שולטת בכל כך הרבה מקומות, בתקשורת ובצבא, ובבירוקרטיה, שזה אומר, במוסדות השלטון, כן? דיברנו על זה באחד…

ד"ר גודמן: כן.

אפרת: …הפרקים הקודמים, ב-FBI וב-CIA, ובמשרד המשפטים ובבתי המשפט וכולי, וכמו אצל מרקס, וכמו אצל הפרוגרסיבים, הציפורניים של האליטה הגיעו כל כך עמוק לתוך המציאות, שאי אפשר לתקן, it's beyond fixing…

ד"ר גודמן: נכון.

אפרת: …ומה שצריך לעשות זה לפרק את הכל, פשוט לפרק את זה.

ד"ר גודמן: לפרק את הכל. וכמה זה מדהים לראות, תראי, זה לא מרקס, זה לא פְּשָׁט של מרקס.

אפרת: לא, זה תבניות מחשבתיות של מרקס, עם תכנים מודרניים, או לצורך העניין, פוסט מודרניים.

ד"ר גודמן: פוסט מודרניים.

אפרת: כן, וגם על זה עוד נדבר.

ד"ר גודמן: ומה קורה כשאנחנו פוגשים באמריקה מוטציה אחת של מרקס נגד מוטציה אחרת של מרקס? זה מרקס נגד מרקס. וזה מזכיר לי, מזכיר לנו, שבסוף שנות ה-80, כשחומת ברלין נפלה, וכשפרנסיס פוקויאמה כתב את המאמר שלו, "קץ ההיסטוריה", תבוסת הקומוניזם, שזה תבוסת המרקסיזם, מבשרת את עליית הדמוקרטיה הליברלית הקפיטליסטית. עכשיו זה יהיה המודל המשגשג המנצח לנֶצח. כמה עברו מאז נפילת חומת ברלין?

אפרת: בוא נגיד, 40 שנה.

ד"ר גודמן: 40 שנה?

אפרת: קצת פחות. חומת ברלין הייתה ב… מה? 89'.

ד"ר גודמן: 89', אז אנחנו מדברים על…

אפרת: 30 שנה.

ד"ר גודמן: אז, 30 שנה אחרי שהאמריקה הכריזה ניצחון שלה על מרקס…

אפרת: מרקס שוכב בקבר ומחכך את ידיו בהנאה. [ד"ר גודמן צוחק] אתה יודע, זה כמו… זה מזכיר לי את הבדיחה המפורסמת שמספרים, אני חושבת שזה מיוחס למַאוֹ, ששאלו אותו מה דעתו על המהפכה הצרפתית, אז, הוא, או אחד העוזרים שלו אמר, מוקדם מדי כדי לדעת, it's too early to tell.

ד"ר גודמן: It's too early to tell.

אפרת: כן. אז כאילו, מה מרקס, מה אתה חושב על ניצחון האמריקאי את המרקסיזם? מסתבר שהשמחה הייתה מוקדמת.

ד"ר גודמן: מסתבר שהחגיגות על מותו של מרקס, ועל תבוסתו של מרקס, בשנות ה-90, היו מוקדמות מדי. בשנות ה-90, כשהמערב חשב שהוא ניצח את מרקס, פתאום, בעשור השלישי של המאה ה-21, אנחנו רואים את מרקס בתור איזושהי מוטציה של הגן התרבותי של מרקס בתוך השמאל, מוטציה של הגן התרבותי של מרקס בתוך הימין, וההתנגשות ביניהם מפרקת את אמריקה, ואז זה מעורר מחשבות קשות. האם אמריקה ניצחה את מרקס? או שבזמן שאנחנו מדברים, המרקסיזם חזר ומנצח את אמריקה?

[קטע מהשיר "Working Class Hero" של ג'ון לנון]

“As soon as you're born they make you feel small

By giving you no time instead of it all

'Til the pain is so big you feel nothing at all

A working class hero is something to be…”

אפרת: אני אפרת שפירא רוזנברג, וזה היה עוד פרק בעונה שלנו על אמריקה. בפרק הבא, נמשיך את המסע שלנו בעקבות האידיאולוגיה הפרוגרסיבית, וננסה לראות איך הפוסט-מודרניות נכנסת לתוך המשוואה הזאת.

משבוע לשבוע, מספר החטופים שאנחנו מתפללים לחזרתם בשלום, יורד, ויש תחושה קשה שהזמן שלהם הולך ואוזל. אנחנו מקווים ומתפללים שנעשים כל המאמצים לחזרתם הביתה כמה שיותר מהר. החיים לשיקום, והמתים לקבורה מכובדת בקבר ישראל. אנחנו מתפללים לשלומם של חיילי צה"ל וכוחות הביטחון, ומייחלים לשיקום בטוח ובר קיימא של כל המפונים מהעוטף ומהצפון. כולם כולם אחים ואחיות שלנו, וליבנו איתם.

תודה לניר לייסט ולאור שמיר העורכים, לאייל לויט ולשחר מונטלייק על ההפקה, ולמתן חיים ולניבה גולדברג מצוות הדיגיטל. אתם מוזמנים ומוזמנות לקבוצת הפייסבוק של "מפלגת המחשבות". הדיונים על העונה הזאת שם כבר בעיצומם, ואנחנו בתחושה שהשיח הענייני והמכבד שקצת נשחק אולי בעונות האחרונות, מתחיל להשתקם שם. בקבוצה אפשר גם למצוא לינק לקבוצות שקטות, בהן אפשר לקבל עדכון בכל פעם שעולה פרק חדש. כל העונות הקודמות של "מפלגת המחשבות", וגם, תכנים מעולים נוספים, נמצאים באתר "בית אבי חי", ובכל יישומוני ההסכתים.

[המשך השיר "Working Class Hero"]

“A working class hero is something to be

A working class hero is something to be”

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה