המחלוקת על לימודי הליבה בחברה החרדית היא לא רק סוגיה פוליטית עכשווית, היא בעצם דרמה היסטורית בת שלוש מערכות, מלאת סתירות, גוונים ותהפוכות. בפרק הקרוב נצלול אל היחס המורכב להשכלה כללית במסורת היהודית, נתחקה אחר שורשי הרתיעה החרדית מלימודי ליבה, ונשאל האם יש דרך להכריע בין יצר ההישרדות החרדי לציוני.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 09/05/2024.
קריין: אתם מאזינים להסכת של בית אבי חי.
[רצף הקלטות]
דוד בן-גוריון: "נפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי."
גולדה מאיר: "אין ספק בליבי שהניצחון איתנו."
חיים יבין: "כן, כנראה מהפך."
בני גנץ: "הדמוקרטיה הישראלית ניצחה."
חיים רמון: "כמו לוויתן שאיבד את חוש הכיוון…"
אריאל שרון: "מי בעד חיסול הטרור?"
יצחק רבין: "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה".
בנימין נתניהו: "הם מ-פ-ח-דים!"
מנחם בגין: "אשכנזי? עיראקי? יהודים!"
אפרת: שלום, אני אפרת שפירא-רוזנברג, ואתן מאזינות ומאזינים ל"מפלגת המחשבות", ההסכת שבו ד"ר מיכה גודמן ואני צוללים אל עומק הרעיונות שמאחורי הפוליטיקה הישראלית. בפרק הקודם התחלנו לדבר על עתידו של המודל המוזר. גילינו שאם המודל הזה ממשיך להתקיים, הוא עשוי לאיים על המשך קיומה של מדינת ישראל. אז לכאורה הפתרון ברור, והוא בעיקר קשור לכוח פוליטי. צריך רק למצוא את הקונסטלציה הנכונה שתגרום לחרדים לרכוש השכלה, והשאלה היחידה היא האם זה יהיה עם מקל או עם גזר. ביצירת תמריצים או בהפעלת כפייה.
אז זהו, שהניתוח הזה פשוט לא נכון, והוא נובע מכך שאנחנו לא מכירים, לא מקשיבים, או פשוט מסרבים לקחת ברצינות את מערכת היחסים הארוכה, המפותלת והסבוכה של החרדיות עם השכלה. כי מתברר שאם קיומו של המודל המוזר מאיים על הפרויקט הציוני, סיומו של המודל הזה, מאיים על הפרויקט החרדי כולו. שלום מיכה.
ד"ר גודמן: שלום אפרת.
אפרת: אנחנו מדברים בפרקים האחרונים על המודל המוזר.
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: מה שכינינו פה "המודל המוזר". וספציפית בפרק הקודם, דיברנו על… מה יקרה אם המודל הזה לא ישתנה. כאילו מה… מה העתיד של המודל הזה, והגענו למסקנה די…
ד"ר גודמן: שאין לו עתיד.
אפרת: כן, די, כאילו אה… קשה.
ד"ר גודמן: סליחה, לא רק שלמודל אין עתיד…
אפרת: לנו אין עתיד.
ד"ר גודמן: לנו אין עתיד, אם המודל המוזר יימשך.
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: המודל שבו הם מתבדלים תרבותית מהאוכלוסייה שהם תלותיים בה כלכלית. המודל המוזר הזה…
אפרת: מוביל לקריסה של מדינת ישראל.
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: של… של הפרויקט הציוני.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: אז לכאורה, מה… על מה יש להמשיך לדבר? כאילו, אנחנו מבינים מה הפתרון.
ד"ר גודמן: הכל פשוט. שחרדים ישתלבו בשוק העבודה. וכדי שחרדים ישתלבו בשוק העבודה והם יעבדו בעבודות עם פריון גבוה, הם צריכים לרכוש השכלה - מתמטיקה, אנגלית, מושגי יסוד, שיהיה להם אוריינות בסיסית שתאפשר להם להשתלב בשוק העבודה.
אפרת: כן, אגב, אני רק…
ד"ר גודמן: עם פריון גבוה.
אפרת: אני אחזק את מה שאתה אומר במובן הזה, שכבר היום הנתונים מדברים על 55% מהגברים החרדים עובדים היום. אבל הבעיה היא שהם לא עובדים בעבודות, כמו שקראת להם, עם פריון גבוה.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: הם עובדים בעבודות אמ… שמכניסות הכנסה נמוכה…
ד"ר גודמן: כל עוד הם לא רוכשים השכלה…
אפרת: בדיוק.
ד"ר גודמן: בסיסית שמאפשרת פריון גבוה…
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: הם לא יכולים… [צוחק]
אפרת: זהו, ולכן המוקד הוא השכלה. ואם המוקד הוא השכלה, אז אנחנו בעצם מדברים על סוגיית לימודי הליבה.
ד"ר גודמן: נכון. ואז כאילו… יש כאן אלגוריתם פשוט. הם ילמדו לימודי ליבה, ישתלבו בשוק העבודה, יפסיקו להיות תלותיים בקהילה, ברוב שהם מתבדלים ממנו, והבעיה נפתרה. [צוחק]
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: יש רק בעיה אחת. הנושא הזה, שהוא כאילו מרגיש לנו נושא קטן, נושא של מאבקים על טריטוריה פוליטית - כן כפיית לימודי ליבה, לא כפיית לימודי ליבה, מידת האוטונומיה של החינוך החרדי מול מידת המעורבות של מדינת היהודים, זה כאילו מרגיש שזה קרבות פוליטיים של טריטוריה, ואולי נוטים לפרש את ההתנגדות העזה של החרדים, כהתנגדות שנובעת מתוך אינטרסים מאוד מקומיים, מאוד זמניים, מאוד…
אפרת: פוליטיים, טריטוריאליים, של כוח.
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: ואגב, יכול להיות שגם יש בזה משהו.
ד"ר גודמן: יש בזה משהו, אבל לא נוכל להבין את האירוע התרבותי הדרמטי שאנחנו בתוכו, אם לא נבין מאיפה מגיעה ההתנגדות של החרדים להשכלה כללית. את יודעת כמו מה זה? כשאומרים לחרדים "לימודי ליבה", זה בערך… תארי לך שיש אדם, שיש לו טראומה קשה, נניח ש… אה… צי של כלבים רדפו אחריו, נשכו אותו והוא ניצל בנס. אבל הוא חבול כולו ובטראומה מכלבים, הוא לא יכול לראות כלב. [צוחק] ואז ה… אותו מישהו שיש לו טראומה מכלבים, בא אלייך הביתה, ואת לא מכירה את הטראומה שלו, ואת אומרת לו… יש לָךְ כלב, נכון?
אפרת: פודל, נניח שיש לי פודל קטן חמוד, [מיכה צוחק] לא שהכלב שלי הוא לא פודל קטן, אבל…
ד"ר גודמן: ואת אומרת לו, הנה, תלטף אותו. והוא נבהל וצועק עלייך, ואת לא מבינה מה העניין. וזה כל הקטע. את לא מבינה מה העניין. הוא סוחב טראומה, והפודל הקטן שלך הוא טריגר שמפעיל טראומה גדולה שלו. כשאנחנו אומרים לחרדים, "אז תלמדו לימודי ליבה, מה הביג דיל?" אנחנו שומעים את זה, "מה הביג דיל?" כי אנחנו לא יודעים את ה… מה לימודי ליבה, מה השכלה כללית, איזה טראומה זה עבור ישראל החרדית.
אפרת: ובמידה רבה, כמו שאנחנו בהסכת הזה, בביזנס של אה… הקשבה רדיקלית…
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: והקשבה גם לטיעונים של הצד השני…
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: תמיד במחלוקת, ואנחנו עשינו את זה לאורך העונות הקודמות, עם, להבדיל או לא להבדיל, כל אחד יסתכל על זה אחרת, טיעון של הפלסטינים בסכסוך הישראלי-פלסטיני, הטיעונים של הימין והשמאל בסכסוך הזה, מתנגדי רפורמה ותומכי רפורמה, אז פה, מה שננסה לעשות היום, זה לנסות להקשיב ולהבין את היחס המאוד מאוד מורכב, ואפילו טראומטי, של החברה החרדית להשכלה.
ד"ר גודמן: נכון, כי הרתיעה שלהם מלימודי ליבה ומהשכלה לא נוצרה היום. יש לרתיעה הזאת היסטוריה.
אפרת: ובמידה רבה, היסטוריה מוצדקת, זאת אומרת…
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: אם נצליח לסיים את הפרק הזה עם הבנה של הטראומה הזאת, והבנה שהיחס של החברה החרדית ללימודי ליבה או להשכלה, הוא לא… האירוע הפוליטי של כיפופי ידיים, אלא שיש שם עומק רעיוני והיסטורי…
ד"ר גודמן: המסע שלנו לאתר את השורשים, את הגנים של הרתיעה החרדית הגדולה מההשכלה, אולי צריך לפתוח בכלל ביחס של המסורת היהודית, לא החרדית, היהודית, הכללית, להשכלה. וכאן אנחנו נגלה משהו מאוד מעניין. המסורת היהודית זאת המסורת הדתית היחידה שקידשה השכלה עוד בעת העתיקה. באיזה מובן היא קידשה השכלה? זה אחד מהדברים המעניינים והמוזרים שיש במסורת היהודית. המסורת היהודית, אחרי חורבן בית שני, התחילה לפתח את הרעיון שללמוד ספרים מקודשים זאת מצווה דתית בעלת משמעות דתית.
אפרת: מילדוּת, נכון? יש את המשנה במסכת אבות…
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: בין עשר למקרא, בין חמש עשרה לגמרא.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: זאת אומרת, זה ממש מילדות.
ד"ר גודמן: נכון, וזה לא מובן מאליו. זה לא מובן מאליו שללמוד כתבי קודש, זה נראה לא מובן מאליו היום, שזה מצווה, זאת פעולה בעלת משמעות דתית. כי אני אגיד לך אינטואיטיבית, מסורות דתיות אומרות דבר כזה - מסורות דתיות מציעות לבני אדם טקסים, שכשמקיימים את הטקסטים הם מתקרבים לאלוהים, כן? אז נניח בנצרות הקתולית, יש טקס שקוראים לו מיסה, שנעשה בימי ראשון בכנסיות, ומי שמשתתף בטקס הזה מאמין שהוא במגע אינטימי מאוד עם הבן של אלוהים, ובעצם דרכו עם אלוהים.
אפרת: ואגב, גם את הטקסים האלה, מי שבעצם אחראי לערוך אותם, זה קבוצה מאוד קטנה, מצומצמת, של כהני דת.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: והציבור הרחב בעצם צריך להיות פסיבי.
ד"ר גודמן: הוא רק להשתתף בטקס, אתה משתתף בטקס, ואתה מגיע לאינטימיות עם האל. עכשיו, אני מנחש שיש טקסטים שמנחים את הכמרים איך לעשות את טקס המיסה. איפה לעבוד, איפה לשים את הקרקרים האלה, [צוחק] את היין, את הזה… יש להם בטח… אני מנחש שיש טקסטים שמנחים איך עושים טקס מיסה. אבל אם היית שואלת כומר, למה אתה לומד את הטקסט הזה? הוא יגיד, הטקסט הזה מכין אותי לטקס, שלטקס יש משמעות דתית. אבל לקריאת הטקסט עצמו אין משמעות דתית.
אפרת: זה כמו לקרוא אה… ספר הפעלה של מכונת כביסה.
ד"ר גודמן: כן!
אפרת: כאילו, צריך פשוט לדעת מה לעשות.
ד"ר גודמן: נכון! כשאת מפעילה את מכונת הכביסה, זה ייתן לך את הבגדים הנקיים שלך, אבל לקרוא את הטקסט [צוחק] שאומר לך איך להפעיל אותו, זה רק ההכנה לדבר האמיתי. נניח יהודי לומד מסכת פסחים, ולומד את ההלכות הפסח, כולל איך עושים את כל הטקס של ליל הסדר. אז בחשיבה קונבנציונלית היית אומרת, הוא לומד את כל ההלכות על איך עושים את ליל הסדר, כדי שבאותו לילה יוכל לבצע את הטקס של ליל הסדר בצורה מדויקת, כי הוא עושה זה על פי כל הוראות ההפעלה. אז יש משמעות דתית לעשות את הטקס של ליל הסדר, אבל ללמוד את ההוראות, את המסכת, את ההלכה על איך עושים את ליל הסדר, זאת פעולה חסרת משמעות דתית. היא מכינה אותך, היא מכשירה אותך, לדבר עצמו. במסורת היהודית, כשלומדים את ההלכות על איך עושים את ליל הסדר, ההלכות עצמם, הלימוד של ההלכה, זה בפני עצמו כמו לעשות את ליל הסדר. זה בעל משמעות דתית, זה מצווה בפני עצמה.
אפרת: לא, אבל זה עוד דוגמה טובה, בגלל שליל הסדר זה עוד דבר שהוא יחסית רלוונטי גם היום. אבל יש בתוך התלמוד, בתוך המשנה, בתוך הזה… יש הלכות שהן פשוט כבר לא רלוונטיות, ויש משמעות דתית לללמוד אותם.
ד"ר גודמן: נכון. דרך אגב, יש אפילו אמירות המדרש, שאם אני לומד היום הלכות קורבנות, זה ככל הנראה, אין סיכוי שאני אוכל… לקחת את הידע הזה, ולהשתמש בו בבית המקדש למקריב קורבנות. עצם ללמוד, לימוד כללי הטקס, זה…
אפרת: כמו להקריב קורבנות.
ד"ר גודמן: הטקס.
אפרת: כן. אני חושבת על יום כיפור, שאומרים את עבודת כהן גדול ביום כיפור בבית כנסת, כל הקהילה עומדת ב…
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: נכון? מונים, וכך היה אומר, אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים, והוא היה אומר, וקוראים ומשתח… אתה אומר את הטקס, לומד אותו, קורא אותו…
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: ו… זה לא… הטקס עצמו לא קורה, הוא לא קרה כבר אלפיים שנה.
ד"ר גודמן: אבל להגיד את הטקס, זה הטקס.
אפרת: יש לזה משמעות דתית.
ד"ר גודמן: זה הטקס.
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: ועכשיו, ברגע שיש משמעות דתית, לא רק לקיום כתבי הקודש, אלא ללימוד כתבי הקודש, אז פתאום מי שאין לו אוריינות, לא יכול ליטול חלק בחיים הדתיים. כי אם ללמידה יש משמעות דתית, אם אין לך אוריינות, אתה לא יודע קרוא וכתוב, אתה לא יכול להשתתף בחיים הדתיים. ולכן כדי לייצר דמוקרטיזציה של החיים הדתיים, כדי לאפשר לכולם, כשאני אומר כולם, אני מסוייג, כאן הכוונה היא לגברים. אם לימוד זה טקס דתי בפני עצמו, אז עכשיו צריך שכולם יידעו קרוא וכתוב. וכך העם היהודי הוא העם, שבו בזמן שבו בדתות אחרות ובעמים אחרים, בעת העתיקה, רק אליטה, לאליטה דתית הייתה אוריינות, ידעו קרוא וכתוב, אצל העם היהודי הייתה דמוקרטיזציה של האוריינות.
אפרת: אגב, אני אגיד בהקשר הזה, שגם נשים בעם היהודי היו יותר אורייניות מנשים לא יהודיות.
ד"ר גודמן: מנשים שלא… וואלה?
אפרת: לא כל הנשים היו אורייניות כמו גברים…
ד"ר גודמן: וואלה.
אפרת: אבל היו הרבה יותר נשים אורייניות מאשר לא בעם היהודי.
ד"ר גודמן: התופעה הזאת, שמחוץ לעם היהודי רק אליטה דתית יש בה אוריינות, ואצל העם היהודי יש דמוקרטיזציה של האוריינות, התופעה זאת תופעה שכתב על זה ספר, שאני מחזיק ביד שלי עכשיו, של צבי אקשטיין ומרטיסלה בוטיצ'יני, אני מקווה שאמרתי… אייתתי את השם, של האיטלקי לפחות, נכון, [צוחק] אה… הם אומרים שבעוד אנחנו מכירים מאירופה, דמוקרטיזציה של האוריינות היא אחד המאפיינים של העת החדשה, שיותר מאוחר יקבל גם כן מיסוד של חוק חינוך חובה חינם, שההשכלה זה לא פריווילגיה של מעמד גבוה ושל עשירים, אלא זה חובה על כולם, הרעיון הזה שהוא כל כך מודרני וכל כך מהפכני, וקורה באירופה רק בעת החדשה, קרה בעם היהודי בעת העתיקה.
כתוצאה מכך, אולי זה אחד מההסברים המעניינים לכך שהיהודים, שהם הקדימו את העולם בדמוקרטיזציה של האוריינות, אולי אחד מהסיבות לכך שהעם היהודי תרם את חלקו להשכלה של העולם, ביחס לגודלו, אולי יותר מכל קבוצה אחרת בעולם. נכון, אני מזכיר כאן ש-20% מזוכי פרסי נובל הם יהודים, ומרקס הוא יהודי, ופרויד יהודי, ואלברט איינשטיין יהודי, ודורקהיים הוא יהודי, ואנחנו אוהבים להתגאות בזה שהיהודים הם פורצי דרך, יוצרים ידע חדש, מקדמים את העולם בהשכלה. העובדה שהיהודים הם כל כך תורמים את חלקם להשכלה העולמית, ככה טוענים אקשטיין ובוטיצ'יני, נובע מכך שבגנים התרבותיים של העם היהודי, של הקידוש של הלמדנות שיצרה דמוקרטיזציה של האוריינות.
אפרת: אז זה תחת הכותרת של היחס של היהדות להשכלה או לאוריינות במערכה הראשונה.
ד"ר גודמן: במערכה הראשונה, אבל כמובן יש כאן אירוניה. בגלל שהיא קידשה את ההשכלה, היהודים היום מובילים את העולם בחוד החנית של המדע, המחקר ופיתוח ההשכלה, בגלל שהם צאצאים רעיוניים של המסורת שקידשה את ההשכלה, אבל אותה התופעה, שהתקדשות ההשכלה היא הסיבה לכך שחרדים לא יכולים לרכוש ידיעות כלליות ומדעיות מודרניות.
אפרת: וזה כבר מביא אותנו למערכה השנייה.
ד"ר גודמן: בגלל שחרדים קוראים את זה, רגע, מה ההשכלה שהתקדשה? השכלה יהודית. ממילא מכיוון שללימוד תורה יש ערך דתי, הלימוד של התורה זו התופעה שהתקדשה, אז לחרוג מזה וללמוד דברים אחרים שהם מחוץ למסורת שלנו, שהם מחוץ לתורה? זאת חריגה שהיא אסורה. ואז ככה יוצא שההתקדשות של ההשכלה על-ידי המסורת יהודית היא גם הסיבה לכך שיהודים תורמים את חלקם להשכלה העולמית, וגם הסיבה לכך שחרדים מסתגרים ומתנזרים מההשכלה העולמית.
אפרת: כדי לעמוד בקריטריון הזה של תלמוד תורה כנגד כולם, לרכוש את היכולת המאוד מאוד גבוהה הזאת ללימוד טקסטים, בשביל זה היה צריך להיות אוריינים, זה הפך להיות כלי, אחר כך, שהרבה מאוד יהודים לקחו אותו ויישמו אותו על גם השכלה כללית.
ד"ר גודמן: כן. האינסטינקט הזה שהשכלה זה בעל ערך, נהיה אינסטינקט יהודי.
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: של אמא יהודיה. אנחנו רוצים שהילדים שלנו ילמדו. מה המקור של זה? המקור של זה זה ההתקדשות של לימוד תורה.
אפרת: כן, זה היה פעם לימוד תורה, וזה הפך להיות משפטים…
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: רפואה ו… והייטק.
ד"ר גודמן: וההתקדשות של לימוד תורה זה הסיבה לכך שהיהודים מובילים את העולם בהשכלה, ואותה ההתקדשות של לימוד תורה היא הסיבה לכך שחרדים מסתגרים מההשכלה, מתנזרים ממנה ומאוד מאוד מפחדים ממנה.
אפרת: טוב, אז לכאורה יש פה איזשהי התבוננות דיכוטומית, כן? יש לימוד תורה ויש השכלה כללית. התפיסה החרדית מקדשת לימוד תורה בדווקא. אבל… היה איזה טוויסט לא צפוי בעלילה.
ד"ר גודמן: המערכה השנייה של הסיפור הזה זה אצל הרמב"ם.
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: עבור הרמב"ם, הוא כמובן לא לבד, אבל הוא ביטא הזה הכי חזק, ללמוד השכלה כללית, וכשאני אומר השכלה כללית כשאני מדבר על הרמב"ם, אני מדבר על פילוסופיה, ועל מדע.
אפרת: זאת ההשכלה הכללית שהייתה אז.
ד"ר גודמן: זאת הפסגה של ההשכלה הכללית. עבור הרמב"ם, זה לא שכבה אינטלקטואלית שאתה מוסיף ללימוד תורה. עבור הרמב"ם, זה לימוד תורה. יותר מזה, על פי הרמב"ם, אולי זה הפסגה של לימוד תורה. על פי הרמב"ם, כדי לקיים את מצוות "אהבת השם", איך מקיימים מצוות "ואהבת את השם אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"? כותב הרמב"ם ב"משנה תורה", יסודי התורה, פרק ב', הוא כותב, איך מקיימים את המצווה של אהבת השם? לומדים מדע!
אפרת: [מהמהמת בהבנה]
ד"ר גודמן: "בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים והגדולים" - בשעה שהאדם מתבונן בפלא של הבריאה. מה קורה לך כשאתה מתבונן? "מתבונן" אצל הרמב"ם זה מלשון "בינה".
אפרת: בדיוק. זה לא הכוונה היא לעמוד על המכתש הגדול, ולהסתכל…
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: ולהגיד: "מה רבו מעשיך השם". לא לזה הרמב"ם מתכוון.
ד"ר גודמן: הוא מתכוון להתבונן מלשון חקירה מדעית. וההתבוננות הזאת, החקירה הזאת, היא זו שממלאת את הלב ואת התודעה בתחושות של אהבת השם. לאלברט איינשטיין, יש באוטוביוגרפיה שלו, מתאר את החוויה הדתית של המדען. אז הוא כותב: "ספק גדול יימצא איש מדע מעמיק שאין דתיות מופלאה מסגולות נפשו. דתיותו, ההשתוממות מול הרמוניה בסדרי בראשית". על פי הרמב"ם, המשפט הזה של איינשטיין, העמידה של המדען והפליאה מול ההרמוניה של הקוסמוס, ההרגשה הזאת, לא מובילה לאהבת השם…
אפרת: היא עצמה אהבת השם.
ד"ר גודמן: זה אהבת השם! אלוהים הוא לא איזה דמות שאתה מתאהב בה. העמידה, הפליאה מול ההרמוניה של סדרי בראשית, שזאת חוויה שיש רק למדען, כותב הרמב"ם, דרך אגב, "כגודל הידיעה, כך גודל האהבה".
אפרת: גודל האהבה.
ד"ר גודמן: צריך לדעת, צריך להבין. זאת אומרת על פי הרמב"ם, מדע מוליך לאהבת השם. מתקרבים לאלוהים רק דרך לימוד פילוסופיה ומדע. זה על פי הרמב"ם. דרך אגב, על פי הרמב"ם, נכון כתוב "ארבעה נכנסו לפרדס"? מה זה "הפרדס" על פי הרמב"ם? זה פיזיקה ומטאפיזיקה. זה ללמוד מדע ואת כל המסקנות המטאפיזיות שיש בללמוד מדע. זה הפסגה של לימוד תורה. "הפרדס" זה הפסגה של לימוד תורה. אז הנה, [צוחק] אז הרמב"ם בא ואומר, לא, לא, השכלה כללית, מדע, פילוסופיה, זה לא… גוף ידע שאנחנו מוסיפים אותו ללימוד תורה שלנו, אלא זה גוף ידע שהוא פסגת לימוד התורה שלנו.
אפרת: אז זה באמת טוויסט לא צפוי, בגלל שאז אי אפשר לעשות את ההתבוננות הדיכוטומית הזאת בין השכלה תורנית נקרא לזה, לימוד תורה, לבין השכלה כללית.
ד"ר גודמן: הרמב"ם היה בז למי שחושב שאנחנו משלבים תורה עם מדע. לא. הרמב"ם אומר, אתה לא משלב תורה עם מדע. המדע זה הפסגה של התורה. זה התורה! זה המימוש של התורה. זה המדע. זה הרמב"ם. דרך אגב, אם הרמב"ם היה הולך לישיבה תיכונית בישראל, והוא היה רואה שיש לימודי קודש…
אפרת: לימודי קודש ולימודי חול, כן.
ד"ר גודמן: ובלימודי חול לומדים מדע, הוא היה אומר, [מגחך] זה הפסגה של לימודי הקודש, זה לימודי הקודש, ללמוד את הטבע זה לימודי קודש. ככה מתקרבים לאלוהים. [צוחק] בכל מקרה, כנראה שבימי הביניים היו לא מעט יהודים שבהשראת הרמב"ם אכן רכשו השכלה כללית. היו יהודים כאלה בספרד ובפרובאנס. היה לו השפעה לרמב"ם לרעיון הזה.
אפרת: אבל זה לא נגמר כל כך טוב.
ד"ר גודמן: ב-1492, עם גירוש ספרד, אנחנו גדלנו אפרת, לפחות אני גדלתי, על הסיפור ההרואי של גירוש ספרד.
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: שהיהודים בספרד ניצבו מול דילמה, במה הם בוחרים? בלדבוק ביהדות שלהם, כן? ואז לא להתנצר, לקחת את מקל הנדודים…
אפרת: לעזוב.
ד"ר גודמן: ולעזוב את ספרד? או… שהם העדיפו לדבוק בספרד ולנטוש את היהדות שלהם. [צוחק] אני גדלתי על ההרואיות של העם היהודי שברובו הגדול בחר ביהדות שלו על פני הנוחות שלו. אבל האמת היא, שבמספרים מאוד מאוד גדולים, [צוחק] מה החלק גדול של העם היהודי בחר?
אפרת: בספרד.
ד"ר גודמן: הוא בחר בספרד על פני היהדות. [צוחק] והם התנצרו ונהיו קתולים. מה שיצר את כל התרבות, יותר מאוחר, של האנוסים וכל הסיפור הזה. אבל עם השנים, כשהעם היהודי היה צריך לעשות דין וחשבון לעובדה שכל כך הרבה יהודים לא נשארו נאמנים למסורת היהודית, ובחרו להישאר בספרד על פני להישאר יהודים, אז נוצר נרטיב, שאחד המובילים שלו זה אדם בשם יוסף יעבץ, שטען שהיהודים שבחרו להתנצר ולא להישאר יהודים, והם לא נאמנים לזהות היהודית שלהם, מי הם היהודים האלה?
אפרת: רמב"מיסטים.
ד"ר גודמן: הרמב"מיסטים. יעני ללמוד פילוסופיה וללמוד מדע…
אפרת: זה מוציא אותך לתרבות רעה.
ד"ר גודמן: הרמב"ם אמר שזה פסגת הזהות היהודית שלך, ההיסטוריה מוכיחה, אומר יוסף יעבץ, זה מחליש את המחויבות היהודית שלך. זאת אומרת, הטראומה של גירוש ספרד הפכה בין השאר לטראומה מפני ללמוד מדע ופילוסופיה. זה נראה טוב בהתחלה, זה נגמר רע. הדרך היחידה שאפשר לטפח נאמנות מוחלטת של יהודים לדת שלהם ולזהות שלהם, זה לכווץ את לימוד התורה של ללמוד רק כתבי קודש, בלי מדע, בלי הפלפולים של הרמב"ם, רק כתבי קודש, לא להרחיב את האופקים, לא לבלבל את התודעה. הטראומה של גירוש ספרד נוצרה, בין השאר, זה טראומה מפני השכלה כללית.
אפרת: מממ… אם אנחנו מגדירים את זה כמערכה שנייה ביחס של אה… החברה החרדית, זה קצת ביטוי אנכרוניסטי.
ד"ר גודמן: לא, הם לא חרדים, לא.
אפרת: בדיוק, זה לא… הם עוד לא חרדים.
ד"ר גודמן: אבל יש שם גנים שה… זיכרונות קשים שהמסורת היהודית שלנו סוחבת מפני השכלה כללית, אז גירוש ספרד זה חלק מהטראומה.
אפרת: כן. והאמת היא שהטראומה הזאת הולכת ומתעצמת במערכה השלישית.
ד"ר גודמן: המערכה השלישית של הסיפור הזה, זה לא פחות מתנועת ההשכלה עצמה. תנועת ההשכלה שמתחילה במערב אירופה, בעיקר בגרמניה, ואחר כך היא עוברת, במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19, למזרח אירופה, זה תנועה שבאה ואמרה, בואו נעשיר את העולם של יהודים. לצד לימודי קודש, נלמד פילוסופיה, נלמד מדע. וקצת המשכילים, הם דמיינו עולם שבו יש ליהודים עולם מגוּון יותר. עולם שיש בו גם רבנים מצד אחד, אבל גם אינטלקטואלים, אנשי רוח, שהם לא רבנים, שנותנים להם השראה מן הצד השני.
אפרת: כן, אנחנו דיברנו על זה כבר בעבר, אבל שראשית תקופת ההשכלה, היא לא הייתה תנועה חילונית.
ד"ר גודמן: בכלל לא!
אפרת: היא לא הייתה תנועה לחילוניות יהודית, בכלל לא.
ד"ר גודמן: בכלל לא.
אפרת: להיפך אפשר לומר אפילו.
ד"ר גודמן: תראי, בשיר המפורסם של יל"ג, שהפך אולי לאחד המניפסטים של תנועת ההשכלה, ב"הקיצה עמי", אז הוא כותב ב"הקיצה" שהעם היהודי צריך להתעורר. מה זה אומר להתעורר? "הָקִיצָה", אני מקריא:
"שָׂא עֵינְךָ אָנֶה וָאָנָה
וּזְמַנְּךָ וּמְקוֹמְךָ אָנָּא הַכִּירָה."
פשוט תוציא את הראש שלך מהגמרא.
אפרת: מה שנקרא, "תפתחו את העיניים ותסתכלו סביב".
ד"ר גודמן: בדיוק.
אפרת: כמו שאמרה משוררת אחרת, לא יל"ג אלא נעמי שמר.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: הרבה שנים אחר כך.
ד"ר גודמן: והיא מהדהדת כאן, "תפתחו את העיניים תסתכלו סביב". יש עולם. אל תהיו רק בבית כנסת, רק בשטייטל, רק בבית מדרש ורק בגמרא. תסתכלו סביב. זה היה תנועה להרחבת האופקים של העם היהודי. והיו כל מיני מניפסטים שדיברו על זה שיש לא רק את תורת השם, יש גם את תורת האדם. לא רק את הידע שהגיע לעולם מהתגלות מלמעלה ללמטה, אלא יש גם ידע שבני האדם יצרו, מלמטה ללמעלה, בני אדם יצרו. וגם לידע הזה, ידע בספרות ובפילוסופיה ובמדע, גם את הידע הזה אנחנו צריכים ללמוד. גם אותו אנחנו צריכים להכיר. בעיקר אם אנחנו רוצים להשתלב בתרבות האירופאית, מבלי לנטוש את היהדות שלנו.
אפרת: זה הבסיס לכל, אחר כך, תנועות רבות של "תורה ו…", נכון?
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: כאילו יש אחר כך הרבה…
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: תורה ומדע, תורה ועבודה אחר כך, אה…
ד"ר גודמן: נכון נכון נכון נכון נכון. [אומר מהר בחיוך]
אפרת: אחרי הרבה שנים. כל תפיסת "התורה ו…"
ד"ר גודמן: "תורה ו…" שה-ו' הזאת, בעצם מה היא באה אומרת?
אפרת: היא ו' מחברת, אין סתירה.
ד"ר גודמן: אנחנו יכולים גם וגם.
אפרת: כן.
ד"ר גודמן: גם השכלה תורנית, גם השכלה כללית. זה לא המהלך האורגני של הרמב"ם, שהשכלה כללית היא…
אפרת: היא עצמה.
ד"ר גודמן: הפסגה של… אולי אגב, הם מפלרטטים עם הרעיון הזה, אבל זה בעיקר רעיון שהנפש של האדם היהודי תהיה נפש ממודרת. יש בי שתי מגירות בתודעה שלי. במגירה אחת יש גמרא והלכה, במגירה אחרת יש פילוסופיה ומדע, ואני אסתדר עם זה, אני מסתדר עם שתי המגירות. הרעיון הזה של תנועת ההשכלה, זה רעיון שהיותר שמרנים והיותר אדוקים יצאו נגדו ב-200 קמ"ש. כי הם הבינו משהו. לפתוח בתודעה שתי מגירות, שיש גם לימודי קודש, גם לימודי חול, ה-ו' החיבור הזאת, כן? היא ו' מאוד מאוד מסוכנת. כי בעצם מה היא אומרת, ו' החיבור? היא אומרת שהמסורת היהודית מאבדת את המונופול שלה על התודעה של היהודים.
אפרת: כלומר?
ד"ר גודמן: אם עד תנועת ההשכלה, למי יש שליטה או השפעה על התודעה שלי? לרבנים שחיים ולספרים עתיקים. זה מה שיש. יש למסורת היהודית מונופול על התודעה שלי. פתאום, בהווה יש לא רק רבנים, יש גם כל מיני אינטלקטואלים משכילים שיכולים להשפיע עליי.
אפרת: או סופרים גדולים.
ד"ר גודמן: או סופרים, או זה… פתאום מתפתח משה אה… מנדלסון, שהוא פילוסוף אינטלקטואל, פתאום יל"ג שהזכרנו כאן, פתאום דמויות אינטלקטואלים שהם לא רבנים, והם לא מוסמכים, והם יכולים להשפיע עליי. אז פתאום הרבנים מאבדים מונופול על התודעה, ויותר מזה, אם אני לומד גם פילוסופיה כללית וגם מדע כללי, אז הגמרא וההלכה, זה עוד משהו שאני לומד, זה לא כל מה שאני לומד, וככה המסורת מאבדת את המונופול שלה על התודעה. השמרנים, האדוקים, שלימים אנחנו נקרא להם, עם הזמן, החרדים, הם סברו שאם המסורת מאבדת את המונופול שלה על התודעה…
אפרת: אקדח ששמים אותו על השולחן במערכה הראשונה, יירה במערכה השלישית.
ד"ר גודמן: בדיוק. כי ההשכלה, שבשלב ראשון שוברת את המונופול של המסורת על התודעה…
אפרת: בסוף היא תפנה נגדה.
ד"ר גודמן: בשלב שני היא פשוט… היא תפרק את כל הזיקה שבין המסורת היהודית לבין התודעה של האנשים היהודים. זה מה שיקרה, זה מה שהם חששו שיקרה.
אפרת: וצריך להגיד את האמת.
ד"ר גודמן: הם צדקו.
אפרת: הם צדקו.
ד"ר גודמן: זה הדבר הכי גרוע בסיפור הזה. [צוחקים] מה קורה כששמרנים צודקים? שהם חוזים… כל הביזנס הזה של ללמוד פילוסופיה, ללמוד מדע, להיפתח לעולם, עתיד לגרום לכך…?
אפרת: להחליש את המחויבות הדתית שלך.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: להחליש את ההסתגרות הפנימית שלך בתוך הקהילה.
ד"ר גודמן: כן.
אפרת: ומנקודת מבט שלהם עצמם, במבחן התוצאה שהם הגדירו אותה כמדד להצלחה…
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: הם צדקו.
ד"ר גודמן: וזה עובד ככה, קודם כל יש את המיתוס של משפחת מנדלסון. מנדלסון, אולי האב המייסד של כל תנועת ההשכלה, ככה הוא נתפס. מנדלסון, הילדים שלו, הנכדים שלו, זה לא שהם היו יהודים משכילים, זה אפילו לא שהם היו יהודים חילונים.
אפרת: הם לא היו יהודים.
ד"ר גודמן: הם בסוף לא היו יהודים. כל הפרויקט המנדלסוני, כן? מנדלסון עצמו, כשל, ובמזרח אירופה, ההשכלה הובילה בסוף בסוף, בדור השלישי שלה, ליצירה של הציונות החילונית, וליצירה של הסוציאליזם, הבונדיסטים שהם פנו נגד הדת היהודית. במילים אחרות, אם במערב אירופה זה גרם ליהודים להפסיק להיות יהודים, במזרח אירופה זה גרם ליהדות להפסיק להיות, לשיטתם ולתפיסתם, יהדות. זה היה חילוניות וציונות וסוציאליזם, וכאן התחזיות ש… הם היו פרנואידים, הם אמרו, לערב השכלה במסורת שלנו, תביא להרס המסורת.
אפרת: והם צדקו.
ד"ר גודמן: והנבואות הזעם שלהם התגשמו. תראי, במידה רבה, הריאקציה של מה שלימים יתקרא היהודים החרדים ותנועת ההשכלה, היא הייתה ריאקציה שהדהדה את הטראומה של גירוש ספרד. פעם שעברה שכל היהודים נהיו משכילים, הם בסוף ניתקו מגע עם היהדות שלהם? זה יקרה עוד פעם. ועכשיו, במאה ה-21, כשאנחנו פונים אל החרד… אל ה…
אפרת: בתמימות, כאילו.
ד"ר גודמן: כן. [צוחק]
אפרת: מה הבעיה שלכם? פשוט, פשוט תוסיפו מתמטיקה ואנגלית ל…
ד"ר גודמן: כן, פשוט תלמדו קצת, פשוט קצת השכלה, למה לא?
אפרת: תישארו חרדים, אבל תלמדו את הלימודי ליבה.
ד"ר גודמן: הם שומעים את זה על רקע כל המסורת שתארנו כאן. גם את טראומת גירוש ספרד, שהוא טראומה מהשכלה, גם את הטראומה של תנועת ההשכלה, שכל הנבואות הזעם, לצערם הרב, לא התבדו, התממשו - יהודים משכילים בסוף, במספרים מאוד גדולים…
אפרת: עזבו.
ד"ר גודמן: עזבו.
אפרת: עזבו את המסורת.
ד"ר גודמן: כן. ועכשיו, בואי נחזור לפודל שלך. [צוחקים] את לא מבינה למה אמרת לאורח ללטף את הפודל והוא פתאום… התחיל להשתולל.
אפרת: כן, אני חושבת שהכלב שלי שומע את זה, ונורא נעלב שאני קוראת לו פודל, [מיכה צוחק] כי הוא חיה מאוד גדולה, אבל הוא מתנהג כמו פודל.
ד"ר גודמן: אבל אחרי שאת שומעת את הסיפור של הבן אדם הזה, שהטראומה שיש לו מכלבים שתקפו אותו, עכשיו את מבינה טוב יותר את ההתקף טנטרום שלו, מזה שאת אמרת לו לגעת בפודל, ישראלים באים לחרדים ואומרים להם, "מה הבעיה? רק לימודי ליבה". כאילו שזה התנגשות בין לפיד לבין גפני, זה סיפור של הורדות ידיים.
אפרת: לא רק שזה, כאילו, רק הורדות ידיים בין לפיד לגפני, אבל זה לטובתכם. רק תלמדו אנגלית ומתמטיקה, עוד שעתיים או שלוש שעות בסוף היום, אחרי שאתם לומדים תורה, זה לטובתכם.
ד"ר גודמן: אנחנו חושבים…
אפרת: זה יעזור לכם, כן.
ד"ר גודמן: אנחנו חושבים שאנחנו מציעים להם להרחיב את העולם שלהם. שילמדו גם גמרא וגם אנגלית, גם הלכה וגם מתמטיקה. אנחנו מציעים להם את המודל המשכילי של ו' החיבור.
אפרת: תורה ו…
ד"ר גודמן: תורה ו… אבל הם, שמכירים את ההיסטוריה, אולי הרבה יותר טוב מכל האנשים שכן למדו לימוד ליבה, [צוחק] כן? והם באים ואומרים, כשאתם מציעים לנו השכלה, זה לא הולך להתווסף לחיים החרדים שלנו.
אפרת: זה בסוף הולך לגרוע מהם.
ד"ר גודמן: זה הולך להשמיד את המסורת החרדית שלנו.
אפרת: ולא רק זה. אנחנו אומרים להם, אנחנו לא רוצים לשנות אותכם.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: פשוט תישארו חרדים, ותלמדו עוד שעתיים ביום מתמטיקה…
ד"ר גודמן: רק תוסיפו.
אפרת: או אנגלית.
ד"ר גודמן: בדיוק.
אפרת: ומה שאנחנו לא מבינים, זה שהדיל שאנחנו מציעים להם, תישארו כמו שאתם, רק תלמדו עוד קצת לימודי ליבה, בחוויה שלהם ובהיסטוריה שלהם ובתודעה שלהם, הדיל הזה לא עובד. ברגע שאתה מתחיל ללמוד עוד כמה שעות משהו אחר ביום, אתה לא יכול כבר להישאר חרדי. זה לא מחזיק.
ד"ר גודמן: כי מה שמוסיפים לסדר היום, זה לא תוספת לדבר האמיתי, במרוצת הזמן זה מה שהופך להיות הדבר האמיתי. למה הרס המונופול של היהדות על התודעה של יהודים, הוא מסוכן לעתיד היהדות? למה הרס המונופול? מפני שאנחנו עושים, מה שקראת, ו' החיבור. כשאנחנו מוסיפים ללימודי הקודש לימודי מדע, ללימודי מדע יש חיים עצמאיים משל עצמם. ועם הזמן כשהמדע מתפתח, הרבה פעמים, המדע שאנחנו מוסיפים אותו ללימודי קודש, התכנים שלו חותרים תחת אותם הלימודי הקודש עצמם. בביולוגיה עתיד להגיע דרווין, ולערער על האופן המילולי שבו קוראים את סיפור הבריאה. ובארכיאולוגיה הולכים להביא ראיות לכך… את מומחית לזה… [צוחק]
אפרת: ממש… זהו, שראשית ישראל הייתה או לא הייתה, הייתה יציאת מצרים, לא הייתה יציאת מצרים…
ד"ר גודמן: כן, שאולי לא הייתה יציאת מצרים. והמדע שהולך לקרוא טקסטים באופן ביקורתי, יצירת ביקורת המקרא, שהולך לערער על ההתגלות בסיני. זאת אומרת, היכולת לשמר דו-קיום בין תורה לבין מדע, תלוי בכך שנמשטר את המדע, שהיא לא תיגע בתכנים שמערערים תחת היסודות של התורה.
אפרת: אתה יודע, יש אנשים שאה… אומרים, נמשטר את המדע, או שנמדר אותו, זה לא ישפיע אחד על השני.
ד"ר גודמן: זה לא ישפיע אחד על השני.
אפרת: אנחנו נמשיך לחיות בשני קווים מקבילים…
ד"ר גודמן: אבל עם הזמן, כשאתה מתחיל להיות נאמן לא רק לתורה, אלא גם למדע, מה קורה כשהמדע חותר תחת התורה, כן? מה קורה? עם מי אתה הולך? והחרדים חזו שזה ייצר משבר, והם צדקו, זה יצר משבר. זה יצר משברים קשים ועמוקים, שהלקח היחיד שהוא רציונלי, הלקח היחיד שהוא מושכל, גם מטראומת גירוש ספרד, וגם מ… [מילה לא ברורה] החרדים, כישלון תנועת ההשכלה, זה למחוק את ו' החיבור.
אפרת: אין תורה אם יש רק תורה.
ד"ר גודמן: יש רק תורה.
אפרת: כן צריך לשים פה איזושהי כוכבית, אתה יודע, אה… יגיד מי שיגיד, איך אפשר לדבר על זה שזה נכשל? תראה את מדינת ישראל, מובילה, סטארט-אפ ניישן, ואיזה קידוש השם זה, שמדינת ישראל והיהדות, וזוכי פרס נובל וזה וזה… תראה, איך אפשר להגיד שפרויקט ההשכלה נכשל? אבל כשאתה בודק, יש לך כל מי שעוסק בהערכת ביצועים ודברים כאלה, הלקוח הוא זה שמגדיר את המדדים להצלחה.
ד"ר גודמן: נכון.
אפרת: בסדר? אם אנחנו מנסים להבין את היחס של החברה החרדית להשכלה, אנחנו צריכים להשתמש במדדי ההצלחה שהם עצמם הגדירו כקריטריונים להצלחה. במדדים שהם הגדירו, שהם - המשכיות של שמירת תורה ומצוות, של חיים כקהילה חרדית, של היכולת לשמר את הנאמנות לקהילה ולהלכה וללימוד תורה, בקריטריונים האלה מדובר בכישלון. מי שהציץ נפגע, אם הזכרת את ה…
ד"ר גודמן: אז בואי…
אפרת: את הנכנסים לפרדס.
ד"ר גודמן: אז אני זורם איתך. בואו נחשוב על הקריטריונים האלה. מה הקריטריונים של ישראל הכללית? שימור עצמי. שמדינת ישראל תמשיך להתקיים ולהיות חזקה ולשגשג. מה הקריטריונים של הקהילה החרדית? שימור עצמי. שהקהילה החרדית תמשיך לצמוח ולשגשג.
אפרת: ושהתורה תמשיך לצמוח ולשגשג. כן.
ד"ר גודמן: ושהתורה תמשיך. זאת אומרת, אלו שתי קהילות שרוצות שימור עצמי. ועכשיו, הרבה מומחים, לא חרדים, סבורים, על זה היה הפרק הקודם, שאם החרדים לא רוכשים השכלה, הם לא יכולים להשתתף בפריון גבוה בשוק העבודה, וכתוצאה מכך ישראל המודרנית תקרוס. אין עתיד לישראל! כל פרויקט שימור עצמי של ישראל נהרס, אם החרדים לא רוכשים השכלה. אבל בתודעה העצמית החרדית, אין עתיד לקהילה החרדית אם הם כן רוכשים השכלה. זאת הסיבה לכך שההתנגשות כל כך דרמטית. היא לא טכנית, היא לא פוליטית, היא לא על כמה שעות לימודי הליבה לומדים. בלב הקהילה החרדית יש נרטיב, שאם הם רוכשים השכלה, אין עתיד לחברה החרדית. ובלב החברה הלא חרדית יש נרטיב, שאם החרדים לא רוכשים השכלה, אין עתיד לחברה הישראלית.
אפרת: והטרגדיה פה, זה ששני הצדדים צודקים.
ד"ר גודמן: במידה רבה שני הצדדים צודקים. ולכן זו התנגשות כל כך גדולה. הקרב של החרדים להימנע מלימודי ליבה, זה קרב ההישרדות של החברה החרדית. והקרב של ישראל הלא חרדית, שהם כן ילמדו לימודי ליבה, זה קרב ההישרדות של החברה הישראלית. ולכן זו התנגשות הרבה יותר גדולה, הרבה יותר גועשת, וגם הרבה יותר מעניינת, משנראה ממבט ראשון.
[מתנגן השיר "ניצוץ האהבה" של אהוד בנאי ודקלון]
"כל אחד חי בעולם אחר, כל כך גדול השוני.
כל אחד חי בעולם אחר, כל כך גדול השוני.
את מה שאני מרגיש בפנים, איש לא מרגיש כמוני.
כן, את מה שאני מרגיש בפנים, איש לא מרגיש כמוני.
את מה שאתה חושב עמוק, אני חושב שטוח.
כן, את מה שאתה חושב עמוק, אני חושב שטוח.
מה שאתה רואה סגור, אני רואה פתוח.
כן, את מה שאתה רואה סגור, אני רואה פתוח."
אפרת: אני אפרת שפירא-רוזנברג, וזה היה עוד פרק במיני-עונה שלנו "החרדים". אז מה עכשיו? איך מתקדמים מכאן? זאת המשימה שלנו בשני הפרקים שנשארו.
אז אנחנו אמנם מתקדמים בפרקי העונה הזאת, אבל אנחנו לא שוכחים שבכל התקופה הזאת יש למעלה מ-130 אחים ואחיות שלנו שעדיין נמקים בשבי בעזה. אנחנו לא שוכחים אותם ולא מתרגלים להיעדר שלהם, תלויים בין חיים למוות. כולנו כאן ממשיכים להתפלל ולקוות לחזרתם בקרוב מאוד הביתה, בבריאות הגוף והנפש, לשלומם של כל חיילי צה"ל וכוחות הביטחון, ולהכרעת האויב במערכה הקשה הזאת.
תודה לניר לייסט ולאור שמיר העורכים, לאייל לויט ולשחר מונטלייק על ההפקה, ולמתן חיים ולניבה גולדברג מצוות הדיגיטל.
אתם מוזמנים ומוזמנות להמשיך לדון בתכנים שעולים פה בהסכת בקבוצת הפייסבוק של "מפלגת המחשבות". ואם לא מתאים לכם לקחת חלק פעיל בדיון אבל אתם רוצים להיות מעודכנים, יש שם לינק לקבוצות וואטסאפ שקטות, בהן רק תקבלו הודעה בכל פעם שעולה פרק חדש. אפשר גם לנצל את הזמן ולהשלים את כל העונות הקודמות של "מפלגת המחשבות", וגם לשמוע תכנים נוספים באתר בית אבי חי ובכל יישומוני ההסכתים.
[ממשיך השיר "ניצוץ האהבה"]
"אל המקום אליו אני הולך, הן גם אתה תגיע.
אל המקום אליו אני הולך, הן גם אתה תגיע.
כל הדרכים הרי עולות אל אותו הרקיע.
אך בלי ניצוץ האהבה שום דבר לא יתניע.
אל המקום אליו אתה הולך, הן גם אני אגיע.
אל המקום אליו אתה הולך, הן גם אני אגיע.
כל הדרכים הרי עולות אל אותו הרקיע.
אך בלי ניצוץ האהבה שום דבר לא יתניע.
אך בלי ניצוץ האהבה שום דבר לא יתניע."
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentarios