המובן מאליו - היום יום הולדת

למי בעצם חוגגים יום הולדת כששרים "היום יום הולדת", והאם זה בכלל חוקי לשיר את השיר הזה?

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 27/03/2018.

שלום, אני רוצה לפתוח בהודעה אישית.

[שר]:

Happy birthday to you

Happy birthday to you

Happy birthday Happy birthday Happy birthday to you

[ומשמיע קריאות רמות]: יאי, יום הולדת שמח, יאי, וואו, וואו, חשבתם שנשכח, מזל טוב, מזל טוב.

הסטטיסטיקה אומרת שלפחות אחד מבין כל 365 מאזינים ממש מרוצה עכשיו. הם ישבו ואמרו… "וואו, איך הם ידעו?" איך הם ידעו שיש לי יום הולדת בדיוק היום?" "וואו, איך הם ידעו את זה?"

טוב, לא ידענו. אז למה אני יושב כאן ושר Happy birthday to you? כי אני יכול. וזה לא מובן מאליו שאני יכול. עד לפני שנתיים אני לא יכולתי לשבת כאן ופשוט לשיר Happy birthday to you, לפחות לא בחינם. לשיר הזה, מתברר, יש היסטוריה מאוד ארוכה ומורכבת. יש לו גם בן דוד עברי שגם לו יש סיפור משלו.

אני דורון פישלר ואתם מאזינים למובן מאליו. מזל טוב!

[מנגינה]

השיר הזה, Happy birthday to you, הוא אחד השירים הכי מוכרים בהיסטוריה של העולם, אם לא השיר הכי מוכר. כל יום, שני מיליון אנשים בערך חוגגים יום הולדת וחלק גדול מהם נמצאים במסיבה שבה שרים Happy birthday to you.

[מנגינה של Happy birthday to you]

תחשבו על כל הלהיטים הכי גדולים שאתם מכירים אי פעם. "גנגם סטייל"," טודו בום", "מקרנה", "בוהמיין רפסודי", כולם שירים נורא מוכרים ופופולאריים, אין ספק, כל אחד מהם הושמע ברדיו מיליוני פעמים, המון המון אנשים מכירים אותו. אבל בדרך כלל הוא להיט למשך זמן מסוים, ואז הוא חולף, ואז משמיעים אותו פחות. אף אחד מהם הוא לא שיר שאפשר לטעון ששרים אותו כל יום, בכל העולם, מאות אלפי פעמים, במשך עשרות שנים. Happy birthday זה להיט שלא עובר אף פעם.

עכשיו, שירים בדרך כלל שייכים למישהו. כל השירים האלה שציינתי הם שייכים למישהו. אם אני רוצה להשמיע כאן את "טודו בום" או "מקרנה" או "עטור מצחך" או מה שלא יהיה, אני צריך לשלם על זה. כלומר, התאגיד צריך לשלם על זה. משלמים לבעלי הזכויות, כלומר, מי שכתב והלחין את השיר, או מי שקנה מהם את הזכויות. כל פעם שאתם שומעים ברדיו שיר, מישהו שילם על ההשמעה של השיר הזה.

אבל, Happy birthday זה שיר כל כך מוכר, הוא כל כך חלק מהתרבות שזה נשמע מופרך שהוא יהיה שייך למישהו. זה לא שיר שאתם שומעים את הביצוע שאתם מכירים שלו ברדיו, זה שיר שאתם לומדים בגיל שנתיים. זה עובר מפה לאוזן, זה נשמע כאילו הוא שייך לכולם, כאילו הוא עממי.

יש שירים כאלה שהם עממיים, כשאתם מחפשים מי כתב והלחין אותם, כתוב מילים ולחן: עממי, שזה אומר, וואלה, אנחנו לא יודעים. "לכובע שלי שלוש פינות", אני לא יודע מי כתב את זה, אף אחד לא יודע מי כתב את המילים המופלאות האלה, ולכן השיר הזה לא שייך לאף אחד, ובטח שאני לא צריך לשלם למישהו בשביל לשיר אותו.

אבל Happy birthday הוא לא שיר כזה. הוא כן שייך למישהו. הוא היה שייך לחברת וורנר. תאגיד וורנר, תאגיד ענק, שכולל גם את האולפנים, זה כולל את הארי פוטר ובאגס באני וכל זה, הם אלה שהחזיקו בזכויות על Happy birthday to you.

וחברת וורנר ממש לא התביישה לדרוש מאנשים כסף על השמעה של השיר הזה. זה אחד השירים הכי מכניסים אי פעם. אף אחד לא יודע בדיוק כמה כסף עשו מהשיר הזה, אבל זה מגיע למשהו בסביבות 100 מיליון דולר, כנראה.

במשך המון זמן המצב היה שאתם בעצמכם יכולים לשיר את השיר הזה. אם אתם עושים מסיבת יומולדת לחבר, אתם יכולים לשיר אותו, זה בסדר, זה חוקי, לא ידרשו מכם כסף. אבל אם אתם נמצאים על במה בהופעה ואתם רוצים לשיר לפסנתרן Happy birthday to you, אתם תצטרכו לשלם על זה. אם אתם ברדיו שרים Happy birthday, אתם צריכים לשלם על זה. אם אתם בפודקאסט, אתם צריכים לשלם על זה. אם אתם בתוכנית טלוויזיה, אתם צריכים לשלם על זה. אם אתם במסעדה, המסעדות האלה שבהן פעם בחמש דקות כל המלצרים יוצאים ושרים למישהו Happy birthday to you, הם היו צריכים לשלם על הזכויות לשיר את השיר הזה.

כמה לשלם? זה תלוי. אין מחיר אחיד. זה מאוד תלוי מי אתה ולאיזה צורך, אבל זה היה לא מעט. זה הגיע למאות או אלפי דולרים כדי לשיר את השיר הזה בתוכנית טלוויזיה, למשל.

ולכן, הרבה פעמים בתוכניות טלוויזיה ובסרטים, אתם יכולים לשים לב שהם נמנעים באופן מוזר מלשיר את השיר הזה. הרבה פעמים אנשים עושים מסיבות יום הולדת, ואז מתחילים לשיר: For he's a jolly good fellow, מי שר את השיר הזה בימי הולדת?

או, יש כאלה שבחרו בפתרונות יותר יצירתיים, למשל ב-Futurama, הם חוגגים יום הולדת פעם אחת ושרים את השיר הזה:

What day is today?

It's <Name>'s birthday

What a day for a birthday!

Let's all have some cake

הסיבה שאפשר לדרוש כסף על happy birthday to you, זה בגלל שאנחנו כן יודעים מי כתב אותו.

פאטי ומילדרד היל. פאטי ומילדרד היו אחיות. הן נולדו ב-1860 ומשהו בקנטאקי, בארצות הברית, שזה בערך תקופת המערב הפרוע, קצת אחרי מלחמת האזרחים. פאטי הייתה גננת בגן ילדים, מילדרד הייתה מוזיקאית והן היו אדירות. זאת המילה. הן היו שתי נשים שהקדימו את זמנן בעשרות שנים. הן חייו בתקופה שבה, הציפייה מאישה הייתה שתתחתן, שתלד ילדים, וזהו. לא משהו מעבר לזה.

שתיהן לא רק שפיתחו בעצמם קריירה משלהם, מה שמעט מאוד נשים עשו, אז הן גם לא התחתנו אף פעם. פאטי, בגן שלה, הביאה שיטות חינוך שהיו מאוד מתקדמות לזמנו, ומילדרד, חוץ מלכתוב שירים, היא גם עסקה במוסיקולוגיה, והיא כתבה מאמרים במוסיקולוגיה תחת שם העט, יוהן טונסור.

בין השאר היא חקרה את המוזיקה של שחורים, עבדים לשעבר, דבר שמעט מאוד אנשים עשו אז, ויש מאמר אחד שלה שבו היא טענה שיום אחד המוזיקה של השחורים תהיה הבסיס לז'אנר המוזיקלי האמריקאי הכי מוכר, שזה דבר מדהים להגיד ב-1860. היא באמת חזתה את העתיד.

הן היו אדירות, זה הכל. אבל חוץ מזה, הם עבדו גם על דברים פשוטים יותר. כמו למשל, שירים לגן. פאטי הייתה אחת הגננות האלה שעשו הכל עם מוזיקה. היא ומילדרד היו כותבות ביחד הרבה שירים לילדים, ומשפרות אותן בשיטה של ניסוי וטעייה.

לכתוב להיט זה לא כזה פשוט. לא כל דבר הקהל אוהב, לא כל דבר קליט, והן היו מנסות. הן היו כותבות שיר בערב, בבוקר פאטי הייתה מלמדת את הילדים את השיר הזה, ורואה אם הם קולטים אותו, אם הם אוהבים אותו, אם הוא לא כל כך מובן, ואז חוזרת הביתה למילדרד, וביחד הן היו משפצות את השיר, כדי לעשות שירים כמה שיותר קליטים ונוחים ונעימים. וב-1896 הם הוציאו ספר שירים לגננות. ספר שלם של שירי גן שנועד לגננות, כדי שילמדו את הילדים, עם המון שירים, עם המילים ועם התווים. יש שם שיר שלום, ושיר להתראות, ושיר קיץ, ושיר חורף, ושיר לילה טוב, ושיר בוקר טוב. מה שאין שם, זה שיר יום הולדת. אין.

יש שם אבל, שיר בוקר טוב. וזה הולך ככה.

[שר באותה מנגינה של "Happy birthday"]:

Good morning to you, good morning to you, good morning dear children, good morning to all.

דרך אגב, יכול להיות שאחת הסיבות שלא היה שיר יום הולדת בספר הזה, זה פשוט שהם לא חגגו אז ימי הולדת. הרעיון של חגיגת יום הולדת הוא לא חדש. בתנ"ך מוזכר יום הולדת, אחד, פרעה, עושה משתה לכבוד יום ההולדת שלו. אבל, זה כנראה לא דבר, שכל אחד, גם מפשוטי העם, עושה, ובטח לא כל שנה. הרעיון של יום הולדת, כמו שאנחנו מכירים אותו, כלומר, עוגה, ונרות, ושרים שירים, זה כנראה הגיע ממנהג גרמני, שהיה נפוץ בחצי השני של המאה ה-19, כלומר, בערך אותה תקופה, שבה פאטי ומילדרד חיו.

כלומר, יכול להיות שבזמנם, הם פשוט לא חגגו לילדים בגן ימי הולדת. אבל, בהדרגה, המנהג הזה התפשט, והיה צריך למצוא שיר. ומכיוון שהספר שלהם והשיר, שיר הבוקר טוב, נהיו די ידועים, בנקודה מסוימת, מישהו פשוט החליף את המילים "בוקר טוב", ב"היום יום הולדת".

מי בדיוק היה הראשון שעשה את זה, ומתי? זאת שאלה טובה. זאת שאלה טובה, משום שהיא שווה הרבה מאוד כסף. כי כאן אנחנו נכנסים לנושא המפחיד והמאיים: זכויות יוצרים.

אז אם משתמשים בשיר, צריך לשלם. אבל למה שאנחנו נשלם לאחיות היל? הן חיו לפני 150 שנה, הן מתו ממש ממש מזמן. הבעיה היא, שזכויות יוצרים, זה דבר מאוד מסובך, משום שהחוקים, לאורך 150 השנה האחרונות, השתנו הרבה פעמים. למשל, פעם זכויות על יצירה היו נשמרות ל-28 שנה. היום, החוק באמריקה הוא שזכויות שמורות ליוצר לכל חייו, ועוד 70 שנה אחר כך. כלומר, זה יכול להבטיח פרנסה ליורשים שלו.

מצד שני, היום, כל יצירה שאתם עושים, שמורה לכם ברגע שיצרתם אותה. אז זה לא היה ככה. לא היה מספיק לכתוב את השיר, היה צריך לרשום עליו זכויות. לא רשמתם, לא קיים. כלומר, החיפוש אחרי הזכויות של השיר הזה, זה לא השאלה מתי כתבו את השיר, או מי שר אותו בפעם הראשונה, אלא מתי בפעם הראשונה התפרסם מסמך שעליו כתובים המילים והמנגינה של השיר, וכתוב "כל הזכויות שמורות ל…" ואת השנה.

אז, הגרסה של "בוקר טוב לכולם" התפרסמה בספר שהאחיות פרסמו ב-1896, אבל שם לא מופיעות המילים של "היום יום הולדת", אלא רק המנגינה. אז הזכויות עליה פקעו. אם אתם רוצים לזמזם, זה בסדר גמור, אף אחד לא ידרוש מכם כסף על זה.

המסמך שכולל גם את המנגינה וגם את המילים של השיר התפרסם ב-1935. זה היה אחרי שאחת מהאחיות כבר מתה, ואחרי שהשיר הזה בגרסה של Happy birthday, כבר היה מוכר. הוא לא נכתב ב-1935, אף אחד לא יכול ברצינות לטעון שהוא נכתב בשנה הזאת, אבל הטענה על הזכויות שלו נרשמה בשנה הזאת. וצריך להגיד, אנחנו מדברים פה על שש מילים.

happy birthday to you dear, ואז מילה שמשתנה. אז בעצם חמש מילים. והחמש מילים האלה, זה הדבר שמחזיק את כל המיליוני דולרים האלה.

הזכויות לשיר הזה כמו שקורה הרבה פעמים, נרכשו על ידי חברה אחת, ואז החברה הזאת קנתה חברה אחרת, ובסופו של דבר זה התגלגל לידי תאגיד וורנר. והתאגיד הזה החליט לעשות מזה כסף.

אז כל פעם שמישהו שר את השיר הזה בתוכנית טלוויזיה או משהו, שלחו להם מכתב, מעורכי הדין שלהם, ואיימו בתביעה. איימו, צריך להגיד, לא תבעו. כנראה בגלל שוורנר ידעו שהטענות שלהם לזכויות יוצרים על השיר הזה הן די מפוקפקות, ומראש לא בטוח שזה יחזיק בבית משפט. אבל רוב האנשים לא רוצים להסתבך בתביעות מול חברות ענק, אז הם העדיפו לשלם את מה שצריך, או פשוט להחליף את השיר. וככה במשך עשרות שנים נשמרה דיקטטורת יום ההולדת.

המרד נגד הדיקטטורה הזאת התחיל בסופו של דבר ב-2013.

ג'ניפר נלסון הייתה אישה שהפיקה סרט תיעודי על תולדות השיר הזה, ובו היא מן הסתם השתמשה בשיר. והיא מן הסתם קיבלה דרישה לתשלום מוורנר, 3000 דולר. אבל היא אמרה, לא נראה לי, והיא תבעה את וורנר, תביעה ייצוגית. המשפט נמשך שנים, אבל מתברר שלה היה ביד אקדח מעשן. היה לה מסמך, מ-1911, קטע מחוברת לגנים נוצרים, שבו היו המילים של Happy Birthday to You, וכתוב שם: אפשר לשיר את זה לפי המנגינה של Good Morning to All.

ועל סמך זה היא אמרה: רבותיי, לא רק שאין לכם זכויות לבקש ממני כסף על השיר הזה, לא רק שהוא לא שייך לכם, הוא אף פעם לא היה שייך לכם. והיא לא רק ניצחה במשפט, אלא חברת וורנר חויבה להחזיר כסף לאנשים שהם גבו מהם כסף על השיר, 13 מיליון דולר, הם החזירו. ועכשיו השיר הזה, חופשי. לכולם. הוא לא שייך לאף אחד, אתם יכולים לשיר אותו כמה פעמים שאתם רוצים, למי שאתם רוצים, איפה שאתם רוצים, אתם לא צריכים לשלם על זה לאף אחד.

ושרים את השיר הזה בכל העולם, שרים אותו בסינית, [השמעה של השיר בסינית], שרים אותו בגרמנית, [השמעה של השיר בגרמנית], שרים אותו בערבית, [השמעה של השיר בערבית], אבל לא שרים אותו בעברית.

לא כל כך שרים [שר] "יום הולדת לך" בעברית. בעברית יש לנו שיר אחר ששרים תמיד בימי הולדת.

[שיר] היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת גם לי גם לך

וגם זה שיר שנשמע כל כך ידוע וכל כך מובן מאליו, שזה נשמע כאילו הוא תמיד היה שם ושייך לכולם, אבל הוא לא. גם את השיר הזה מישהו כתב.

והיה גם חוגג מקורי בשיר. "היום יום הולדת ל…", למי היה היום הולדת במקור? יש אנשים שחושבים שזה לאיתמר, אבל זה לא. במקור השיר הזה היה "היום יום הולדת" של אסתר.

[מושמע השיר] היום יום הולדת גם לי גם לך.

דורון: וזאת אסתר.

אסתר: שמי אסתר רסקין. אבא שלי כתב את השיר "היום יום הולדת", כשהייתי בת חמש.

דורון: אבא של אסתר הוא הסופר, המשורר והמתרגם בן ציון רסקין.

אסתר: בן ציון רסקין כתב הרבה סיפורים לילדים. הופיעו סיפורים שלו בספר "מאה ואחד סיפורים","גן גנון" ו"גן גני" לילדים בכיתה א'. הרבה סיפורים הוא כתב.

דורון: בשנת 1929 אסתר חגגה יום הולדת חמש, ואבא שלה כתב לה את השיר "היום יום הולדת של אסתר". אלה היו המילים שאתם מכירים: חג לה שמח וזר לה פורח וכל זה. אבל כנראה זאת לא הייתה המנגינה שאתם מכירים. אסתר לא זוכרת מה הייתה המנגינה המקורית. זה הגיוני, גם אתם לא זוכרים בדיוק איזה שיר שרו לכם ביום הולדת חמש.

את המנגינה כתבה המלחינה ורדה גלבוע, והוא הופיע עם המנגינה בפעם הראשונה בספרון של השירים שלה שיצא בשנת 1950. ובדיוק כמו במקרה של השיר האנגלי, בשלב שבו הוא הופיע בכתב, הוא כבר היה מוכר. כבר אנשים הכירו אותו בתור שיר ששרים בגנים. אבל בחוברת מופיעים התווים והמילים עם הקרדיט לבן ציון רסקין, והמילים של השיר שמופיעות שם הם באמת "היום יום הולדת של אסתר".

בן ציון רסקין לא זכה לראות את השיר שלו הופך לפופולרי, כי פחות משנה אחרי שכתב את השיר הוא טבע למוות בחוף הים של תל אביב.

הוא הוריש לבת שלו את הזכויות לשיר, שנכתב עליה וגם היא הרוויחה כסף מהשיר. כל פעם שמישהו הקליט את השיר, היא קיבלה תמלוגים, אבל בואו נגיד שלא מדובר במיליונים.

אסתר: כשאני קיבלתי את המעטפה אז אמרתי לשאול: "שאול, קיבלנו מתנה מאבא שלי, קיבלנו 80 לירות". אז לקח את הפתק ואמר: "זה לא 80 לירות, זה 80 אגורות".

דורון: ובכל זאת, בסופו של דבר, היא כן קיבלה מתנה קצת יותר גדולה מאבא.

אסתר: ביום הולדת 50 למדינה, "עלית", רכשו מאיתנו את הזכויות ושרו את השיר "היום יום הולדת" וקיבלתי על זה גם תמלוגים יפים, מה שלא קיבלתי כל השנים.

דורון: מכיוון שבן ציון רסקין מת לפני יותר מ-70 שנה, הזכויות למילים של השיר הזה כבר פגו, אבל המנגינה לא. וזה אומר שאנחנו עדיין צריכים לשלם לאקו"ם כל פעם שאנחנו משמיעים את השיר. כן, אני מבזבז פה את כספי התאגיד כאילו אין מחר בזה שאני משמיע את השיר הזה.

ורדה גלבוע, המלחינה, נפטרה ב-2003. בבית העלמין בנחלת יצחק נמצא הקבר שלה. קבר שעליו חקוקים תווים, התווים של "היום יום הולדת", עם הכתובת: "נוחי בשלום נעימה, אף תו שלך לא יישכח, לעד יחגגו כל שנה את "היום יום הולדת" שלך.

וזה נכון, עדיין שרים "היום יום הולדת" בכל יום הולדת. אבל בכל זאת, השנים עוברות ויש דור חדש של שירים, והיום במסיבות יום הולדת של ילדים בגן, אין אף מסיבה שתעבור בלי: איפה, איפה, איפה, איפה, איפה, איפה, איפה, איפה…

אבל אם הייתי אומר את המילה האחרונה במשפט הזה, הייתי צריך לשלם למשה דץ.

[מנגינת סיום]

זה היה "המובן מאליו", אני דורון פישלר, הקליט: אסף רפפורט, עריכת סאונד: נדב זילברשטיין, משתתפים בהפקה: רום אטיק, אייל שינדלר וירדן מרציאנו. תודה רבה לאסתר ושאול גבעולי ולאביתר כהן מהאתר "זמרשת".

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה