הטכניוניסטים - מזל, טיימינג ואנשים טובים

אינטל, NDS, טאוור סמיקונדקטור, גיוון אימג'ינג ומרכז היזמות של הטכניון: שיחה עם רפי נווה על פועלו בהייטק הישראלי והעולמי

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 18/10/2021.

[מוזיקת רקע]

רפי: זה היה שונה לחלוטין ממה שיש עכשיו. שלטו בכיפה החברות הגדולות. לא היו סטארט-אפים. אנשים שמעו שאני הולך לחברה של ארבעה אנשים, הם אמרו "אתה השתגעת?" וגם "אתה תלך לעבוד בצ'יפ דיזיין, אף אחד לא יקבל אותך אחרי זה, אף אחד לא צריך את זה". לא היה אז מחשבים, לא היה אינטרנט. למעשה, אנחנו עבדנו עם נייר ועיפרון. כל הסימולציות ותוכניות אנחנו עשינו עם כרטיסים מנוקבים. זה היה המצב, בכל הטכניון היה מחשב אחד.

רותי: היום נשוחח עם רפי נווה על פועלו בתעשיית ההייטק הישראלית והעולמית, ועל איך כל מה שצריך להצליח זה מזל, טיימינג ואנשים טובים.

קריין: "הטכניוניסטים", הפודקאסט של ארגון בוגרי הטכניון.

רותי: היי רפי.

רפי: היי.

רותי: אתה בעצם אחד המייסדים של תעשיית ההייטק בישראל. אני אשמח אם תספר לנו על ימי ייבוש הביצות שלך, מה היה כאן פעם ואיך הפכנו ל-Startup Nation שאנחנו היום.

רפי: א', לכבוד גדול שחושבים את זה ככה, חלק מזה היה פשוט איך שהדברים התגלגלו. אני יכול לספר על זה גם שעה, אבל אני חושב שזה לא המקום. אני אתחיל מזה שכשהגעתי לטכניון, אני, לא היה לי בראש בכלל הכיוון של מעגלים משולבים, או של מוליכים למחצה, זה תחום שהיה בהתהוות. ואיתרע מזלי שזה היה בדיוק המצב שבו פרופסור קדרון והמעבדה שלו התחילו לקדם את הנושא הזה מכל מיני סיבות, ואז אני הלכתי לכיוון הזה. ואז בקיץ 1973, היו מודעות במעבדה של הפרופסור קדרון "אינטל מגיעה לישראל, מי שרוצה שיגיש מועמדות". אבל אני לא התייחסתי לזה, כי אני הייתי עוד סטודנט שנה ג'. בכל מקרה, הם היו אמורים להיות כאן ב-15 באוקטובר.

עכשיו, כמו שאת יודעת, ב-6 באוקטובר 73', פרצה מלחמת יום הכיפורים, ולמעשה כולנו היינו מגוייסים חצי שנה, ואפילו סגרו את הטכניון, היה סמסטר שהוא, לא התקיימו בו לימודים. וכשחזרנו, בסוף מרץ, פתאום אנחנו רואים עוד פעם את המודעה הזאת, והפעם הם מדברים על חול המועד פסח, שזה אמצע אפריל בערך. באמת, הם באו, לא סתם, הגיע אנדי גרוב, שכבר היה אז אליל, למרות שהוא היה אליל לא כמו שהוא היה אחר כך, בתור הגורו של ניהול, אלא, כיוון שלמדנו מהספר שלו. כלומר, אצל פרופסור קדרון למדנו מהספר הירוק של אנדי גרוב, מה זה טרנזיסטור MOS וכל הדברים האלה.

אז בכל אופן, הגעתי לראיון, פישר קטן. בעצם, לא הייתי אמור להיות שם, כי הם דרשו שלוש שנות ניסיון. אבל שאלתי את פרופסור קדרון, והוא אמר "תשמע, מה יש לך להפסיד? תיגש, מקסימום, לא יקבלו אותך". ולמזלי, הבאתי איתי את הפרויקט שעשיתי במעבדה. אנדי גרוב ולס ואדאז ודב פרוהמן, רכבו עליי כמעט שעה שלמה, על כל פיפס קטן בתוך התכנון שמה "למה עשית את זה ככה?" ו"מה עושים ככה?" ו"מה המשמעות של זה וזה?" וכן הלאה. ושלושה שבועות יותר מאוחר, קיבלתי מכתב, אז עוד לא היו לא פקסים ולא אימיילים ולא שום דבר, מכתב בדואר שאומר שהתקבלתי. אז הייתי אחד מארבעת המהנדסים הראשונים, שהתקבלו לאינטל ישראל, שמה שמעניין, אמרו "המשרד נפתח בראשון ביולי, 74'".

טוב, ראשון ביולי, שמונה בבוקר, אני מתייצב כמו ילד טוב ירושלים, זה היה באיזשהו חור נידח בחוף "שמן", בין כל המוסכים. [רותי מהמהמת] טוב, אני רואה מוצב נטוש. אין שם אף אחד. למזלי, היה לי באותו יום בחינה, זה היה בגלל מלחמת יום הכיפורים, הכול נמשך לכיוון הקיץ, אז הייתה לי בחינה באותו יום, אז ישבתי ולמדתי. ב-10:00 בערך מגיע תום אינס, שזה היה המנהל המיועד, שהגיע מארצות הברית והוא מתחיל לצחוק, אז אני שואל אותו "למה אתה צוחק?" -"מה, לא אמרו לך שאתה צריך להגיע ב-12:00 בצהריים?" אז כתוצאה מזה, אני העובד הראשון של אינטל בארץ, כי התחלתי ארבע שעות לפני כולם.

אבל בכל אופן, התחלנו ארבעה עובדים, והיום, ברוך השם, רק בצ'יפ דיזיין יש באינטל יותר מ-4,000, כלומר, פי אלף, וכמובן הרבה יותר מזה.

רותי: אז הזכרנו שסיימת את התואר הראשון ב-1974.

רפי: נכון.

רותי: ספר לנו איזה עולם טכנולוגי זה היה, למי שלא נולד אז?

רפי: זה היה שונה לחלוטין ממה שיש עכשיו. קודם כל, מבחינת תעסוקה, שזו נקודה מעניינת, מה ששלטו בכיפה, זה היו החברות הגדולות, כלומר, רפאל, תדיראן, אלביט ודומיהם, סאיטקס, ולא היו סטארט-אפים, לא היה כזה דבר. כשאנשים שמעו שאני הולך לחברה של ארבעה אנשים, הם אמרו "אתה השתגעת? יסגרו אותם מחר בבוקר", וגם, "אתה תלך לעבוד בצ'יפ דיזיין, אף אחד לא יקבל אותך אחרי זה, כי אף אחד לא צריך את זה". לא היה אז מחשבים, כן? המחשב האישי יצא, הראשון, שעוד לא היה, מי יודע מה, ב-1981, כלומר, שבע שנים יותר מאוחר. כמובן שלא היה טלפון חכם, לא היה אינטרנט. למעשה, אנחנו עבדנו עם נייר ועיפרון.

בטכניון עצמו, את כל הסימולציות וכל התוכניות, אנחנו עשינו עם כרטיסים מנוקבים [רותי מהמהמת]. היינו מבלים לילות לנקב את הכרטיסים, ומספיק כשזה חור, נקב אחד לא במקום, והלך לך, הלך עליך, אתה צריך לבלות עוד לילה וכן הלאה. אז זה היה המצב. בכל הטכניון היה מחשב אחד, היה IBM 370 אחד מרכזי, שכולם הריצו עליו בתורים, ו… It was a nightmare, כמו שאומרים. [רותי מצחקקת] אין מה להשוות מבחינת סביבת המיחשוב, סביבת התיקשוב, כל הזה, למה שקורה היום. זה… היום, לכל אחד, בכיס שלו, בסמארטפון, יש יותר כוח חישוב…

רותי: יש מחשב.

רפי: מאשר לכל האנושות בתקופה ההיא.

רותי: וואו, מדהים. כמה שנים אחרי זה, אתה בעצם יושב על כיסא המנכ"ל. איך זה קרה?

רפי: הייתי רוצה להקדים, כי אני חושב שזה הנושא שמבחינתי אני הכי גאה בו. במשך שלוש וחצי השנים הראשונות, אנחנו עשינו פרויקטים, הייתי אומר, ליגה ג' כאלה, מה שזרקו לנו פירורים.

אז בדצמבר 77', בא, קורא לי אלי פורת, שהיה אז המנכ"ל, והוא אומר "שמע, אינטל מוציאה את המיקרו מחשב החדש שלה, והם החליטו שהם רוצים שיהיה לידו מעבד מתמטי". עכשיו, המעבד המתמטי הזה הוא מאוד מסובך, אמור להיות פי שלוש מסובך מהמחשב המרכזי, אבל אף אחד שם לא רוצה להתקרב אליו, כי יודעים שהוא לא יעבוד ושלא כדאי להתחיל איתו. "סע לשם, תראה מה קורה". ביליתי שבועיים בקליפורניה, דיברתי עם כל מי שאפשר, חזרתי אליו ואמרתי "כנראה שהם יודעים מה שהם אומרים, כלומר, הסיכוי שלו לעבוד הוא לא גדול, אבל לנו אין מה להפסיד, כי אנחנו יודעים שזה אמור לא לעבוד, ואם במקרה בפוקס יילך לנו, אז שברנו את הקרח". ובשנה וחצי שאחרי זה, עם צוות של שמונה מהנדסים ושמונה עורכי מעגלים, עבדנו יום ולילה, הבן שלי נולד בפברואר 78', אוקיי? שנה וחצי הראשונות בקושי ראה אותי, כלומר, הבייבי שלי היה אותו הפרויקט שנקרא "8087", אבל לאו דווקא התינוק שלי.

זה יצא ועבד כמעט פרפקט במכה הראשונה, היה צריך איזה סבב של שיפורים, אבל בגדול זה עבד וזה השיג שלושה דברים ששלושתם חשובים.

הראשון, שם את ישראל על המפה, כלומר, אי אפשר היה כבר להגיד, "היי, אינטל-ישראל לא יכולים לעשות משהו מסובך", כי זה היה הדבר, הצ'יפ הכי מסובך אי פעם שאינטל עשתה, פי שלוש יותר מסובך מה-processor שלו.

שנית, זה היה ה-product line הכי profitable, ה-mass processor בעשר שנים שלאחר מכן. יתרה מזאת, יש שאומרים ש-IBM בחרה באינטל ולא במוטורולה, בשביל המעבד של ה-PC שלה, בגלל המעבד המתמטי שהיה לאינטל, ולמוטורולה לא היה. אם זה נכון, זה קבע את הגורל של אינטל ל-40 שנה, כלומר, להיות המלך של הכיפה של המחשבים האישיים.

והדבר השלישי זה, קבענו שם סטנדרט שזה IEEE 754, שהוא סטנדרט חישובים מבחינת אמינות החישוב, דיוק החישוב וכולי, שהוא קפיצת מדרגה לכל מה שהיה לפני כן, ומאז ועד היום כל המערכות, שמחשבות, כולל בטילים, כולל במטוסים, כולל במערכות פיננסיות, כולם הולכים לפי הסטנדרט הזה, וה-8087 היה הראשון שיצא לשוק עם זה.

לכן, אני אומר מבחינתי, משלושת הדברים האלה, זה היה בהחלט גולת כותרת של הקריירה האישית שלי, בטח בתחום המקצועי.

ואז בסוף, זה גם קוריוז מעניין, בסוף 79', לא, סוף 80', אלי פורת החליט שהוא עוזב וחיפשו מנכ"ל חדש והוא אמר "אתה המועמד המתאים", ואני אמרתי "לא רוצה". ציטטתי לו את משל יותם, "החדלתי את דבשי ואת מתקי, והלכתי לנוע על העצים" [כך במקור], וכן הלאה. חודשיים התחרבשנו עם הנושא הזה. בסוף מה ששבר אותי זה, הוא אמר "תשמע, אם אתה לא תהיה המנכ"ל, אז איקס", לא חשוב מי זה האיקס הזה, "יהיה המנכ"ל, והוא יחליט ואתה תצטרך לבצע, זה מה שאתה רוצה?" ואז עשיתי חושבים ואמרתי "אוקיי, אז אני לוקח את זה עליי", ומאז אני חלוד בתור מהנדס, אני רק עסקתי בניהול.

רותי: וזה זמן קצר יחסית אחרי שסיימת את הלימודים?

רפי: כן, זה יצא שש שנים בערך אחרי סיום, או חמש וחצי שנים אחרי סיום הלימודים. הייתי מנכ"ל במשך חמש שנים. כשקיבלתי לידיי, המרכז היה לו 80 מהנדסים, וכשמסרתי אותו, היו לו בערך 200 מהנדסים. כך שזה היה קפיצה די גדולה, וחלק מהפעילויות שממשיכות עד היום התחילו בתקופה שלי. אני יכול לציין שלוש מהם.

אחת, זה פעילות ה-CAD, Computer Aided Design. כל הפעילות של כלי הפיתוח בארץ, שזו פעילות שאני מניח שהיום יש בה כ-500 מהנדסים, התחילה בתקופה שלי, שכנעתי את הקורפורייט להעביר פעילות כזאת לארץ.

השני, זה כל מה שנקרא הפוסט דיזיין, או ה-backend. כלומר, כל הנושא של טסטינג, ושל Quality and Reliability, וכן הלאה. אנחנו הבאנו את הציודים הראשונים והתחלנו את הפעילות הזאת, שהיא ממשיכה עד היום.

והדבר השלישי, זה הבנייה. אנחנו בנינו את הבית הראשון של אינטל במת"ם, שממנו, והתוכניות כבר אז הראו קומפלקס שיכול לאכלס כמה אלפי אנשים, למרות שאף אחד לא האמין שיהיו כל כך הרבה, היום זה צר עליהם, המקום. כן.

רותי: ו… מה בעצם הביא את אינטל לבוא לכאן, ובעקבותיה, כמובן, חברות נוספות?

רפי: כן.

רותי: מה הן מחפשות כאן בארץ?

רפי: טוב, אז קודם כל, מבחינה היסטורית, אוקיי? היו שני מרכיבים. מרכיב אחד, שהוא נכון גם היום, זה שב-Silicon Valley קשה מאוד להשיג מהנדסים טובים. למזלנו, טכניון היה אחד המקומות היחידים בעולם, באותה תקופה, שבה היה הכשרה של מוליכים למחצה ושל מעגלים משולבים. כלומר, שמהנדס שגומר את הכיוון הזה, הוא חומר נהדר לאינטל, ואין כאלה הרבה מקומות בעולם.

בנוסף על זה, פרופ' דב פרוהמן בנצ'קובסקי, שהיה מדען, שעשה את הדוקטורט שלו בברקלי, ואחרי זה הצטרף לאינטל, הוא היה ידיד טוב של אנדי גרוב וגורדון מור, ובוב נויס, שלושת המייסדים של אינטל, והוא המציא את ה-EPROM, שזה Erasable Programmable Read-Only Memory, שזה הזיכרון הכי קריטי למערכות היום, עד היום. זה מה שהיום נקרא "פלאש". היה לו הרבה מניות שם, והוא הצליח לשכנע אותם "חבר'ה, קשה לכם להשיג מהנדסים? בואו תנסו ליד הטכניון בחיפה", וזה מה שעשו, והם לא מצטערים, כי למעשה כמעט כל הפיתוחים הגדולים של אינטל יוצאים מחיפה. אוקיי? כלומר, הנושא של ה-multicore, מי שמכיר את הנושא הזה, כן? ה-i3, ה-i5, ה-i7 וכן הלאה. כל ה-Instruction set החדשים, כל הדברים האלה, הם באים היום מחיפה. כלומר, חיפה היום, מרכז הפיתוח המוביל של אינטל בעולם, וזה "win-win", זה win לאינטל, וזה win לישראל ולצוותים שעובדים פה.

רותי: ואחר כך עברת ל-NDS, חברת פיתוח בתחום צפייה בתשלום בטלוויזיה, עם 350 מהנדסים דתיים וחרדים. תספר לנו קצת?

רפי: כן. קודם כל, זו חברה שהייתה בירושלים, אוקיי? כלומר, מה שהיה קורה, הייתי יוצא ב-4 בבוקר ביום ראשון, וחוזר ביום חמישי בלילה הביתה, ושם ביליתי ארבעה עד חמישה ימי עבודה עם הצוותים שמה. זו הייתה חברה מאוד מיוחדת. הטכנולוגיה שלה התבססה על פיתוח של עדי שמיר ממכון ויצמן, שבתחום הסקיוריטי, שעד היום, המערכת הזאת, כבר עכשיו 20 שנה לא הצליחו לפרוץ אותה. המון האקרים ניסו ולא הצליחו. כלומר, כל טכנולוגיית הסקיוריטי שם היא משהו יוצא מהכלל.

היא הייתה חברה ששייכת ל-"News Corporation" זה קונגלומרט בראשתו של רופרט מרדוק. אני הייתי סמנכ"ל הפיתוח, והיו מתחתיי, בשיא היו 350 מהנדסים. זה התחיל, אני חושב, מ-200 בערך כשאני קיבלתי את זה, בכל מיני תחומים, אבל העיקר היה כל הנושא של צפייה בתשלום בטלוויזיה, כך שכמו שהיום אתם מכירים את יס ואת הוט, כן, מישהו שמשלם, מה שהוא משלם, הוא מקבל, ואם הוא לא משלם…

רותי: on-demand.

רפי: הוא לא מקבל, ואם זה וידאו on-demand, ואם זה סוג ה-subscription, ועוד הרבה הרבה דברים אחרים. צריך רק להבין דבר אחד שרוב האנשים לא מפנימים. ב-cable אתה יכול לשלוט מה אתה נותן לכל אחד במקום. ב-satellite, כן? הלווין, הוא מקרין את הסרטים לכולם, לכל המדינה בעצם בו זמנית, אוקיי? אז למעשה כל אחד יכול לשים dish על הגג ולצפות. אז הדרך היא שמאפננים, או מסכסכים הייתי אומר, את הדאטה, כך שרק אם יש לך מפתח, אתה יכול לפענח את האינפורמציה ולהקרין את זה על המסך שלך. וזה הטכנולוגיה של NDS.

NDS, אחרי שאני עזבתי, שנתיים בערך יותר מאוחר, נמכרה בחמישה מיליארד דולר לסיסקו. כלומר, זו הייתה חברה עם value טכנולוגי אדיר.

רותי: והיה בזה איזשהו ערך או איזשהו עיקרון של שילוב חרדים בתחום ההנדסה?

רפי: אה, כן, לא, שאלת אותי על הנושא הזה, כן. לא, מה שקורה זה ש-א', בצוות המוביל היו, רוב האנשים היו דתיים או חרדים. גם היה את "מכון לב" בירושלים, שיש לו חבר'ה נהדרים שיוצאים ממנו. והייתי אומר שבערך מחצית מהעובדים של NDS היו בוגרי "מכון לב". היו הרבה חבר'ה מההתנחלויות, היו הרבה חבר'ה מירושלים עצמה, מבית שמש, ממודיעין וכן הלאה. אנשי עבודה, אנשי מקצוע מעולים וגם תוצאות נהדרות.

היו כמובן גם קוריוזים מצחיקים, כן? למשל, שלחנו… אחד החרדים האלה ב-"Sky", באנגליה, בלונדון. והוא היה צריך שם לעבור על הסרטים ולראות, והיו שם המון סרטים פורנוגרפיים, אז היה צריך לעשות סידורים מיוחדים שהוא יוכל לראות את האיכות, בלי לצפות בעצם בתוכן וכל מיני דברים מהסוג הזה, היו שמה דברים מעניינים, מהבחינה הזאת.

רותי: ואני זוכרת מכמה דברים ככה שקראתי לגביך, שגיוון והעסקת אוכלוסיות, שאנחנו לא רגילים לראות, זה משהו שאתה עוסק בו.

רפי: נפל בחלקי, אני לא יודע להגיד אם אני עושה את זה בגלל אידיאולוגיה או משהו, אבל זה התחיל קודם כל בנושא של סטודנטים, אוקיי? בשנה הראשונה כבר של העבודה שלנו באינטל כאן בחיפה, אני מדבר על 1975, אני שכרתי את המהנ… את הסטודנט הראשון מתוך, שהיה במהלך הלימודים לעבוד, וזה אז היה משהו שלא היה מקובל בתעשייה. ומאז הפכתי את זה לנוהג, במשך הזמן, שהייתי מנכ"ל, זה כבר היה עשרות סטודנטים, והיום זה הרבה מאוד, כלומר, היום בערך מחצית מהסטודנטים עובדים באינטל היום, וזאת גם הדרך שלהם לגייס, אגב. כלומר, הם לא יכולים להתחרות בסטארט-אפים היום, אבל אם מישהו התחיל משנה שנייה לעבוד באינטל, אחרי שלוש שנים הוא כבר בתוך השוונג, אז אם הוא טוב, והם רוצים אותו והוא רוצה אותם, אז הם ממשיכים לעבוד באינטל. אז זה היה דבר אחד, breakthrough אחד, שאני הכנסתי בזמנו.

הדבר השני שהוא מעניין, וזה היה ב-1980 או 81', התחלתי לשכור מהנדסים ערבים. כי הסיבה היא נורא בנאלית. באותו זמן, המהנדסים הערבים לא יכלו למצוא עבודה בתעשייה כי רפאל ואלביט ותדיראן עסקו כולם בפרויקטים צבאיים. ואז, אי אפשר היה בכלל לחשוב שהם יעסקו, יעסיקו מהנדסים ערבים. לעומת זאת, אמרתי, באינטל אין לנו שום דבר שקשור לביטחון. אם מישהו טוב, לא משנה לי מאיפה הוא בא, זה יכול להיות גבר או אישה, זה יכול להיות ערבי או יהודי, זה יכול להיות כל דבר אחר, מצידי הוא מצוין. ואז התחלנו לשכור מהנדסים ערבים, כמובן על בסיס שהם טובים. והיום אני חושב שיש למעלה מ-300-400 מהנדסים ערבים באינטל בחיפה. כלומר, משהו כמו עשרה אחוז, אני מניח, מהאוכלוסייה, וכנ"ל בחברות אחרות. אני יודע שבאפל, למשל, הרבה מה… גם מהנדסים וגם מהמנהלים הם ערבים. ואחד מהם שהתחיל באינטל, אבל הגיע מאוד מאוד רחוק, זה ג'וני סרוג'י.

רותי: בוגר טכניון, כמובן.

רפי: שהוא בעצם, אחראי על כל הפיתוח העולמי של אפל, אדם משכמו ומעלה וכן הלאה. ואני אומר שוב, אני מקווה שהיה לי איזשהו חלק לפתוח לו את הצוהר, בשביל שהוא יישאב למעלה, ומאז זה הכל בזכותו.

רותי: מדהים. ומכאן, מה הייתה התחנה הבאה שלך?

רפי: אוקיי. אני ביליתי שבע שנים בירושלים, ואז, בגלל שמצב הרפואי של אבא שלי החמיר וכן הלאה, החלטתי לעבור חזרה לאזור חיפה, והצטרפתי לצוות הניהולי של "טאואר סמיקונדקטור". עכשיו, טאואר סמיקונדקטור זה אחד הסודות השמורים של התעשייה שלנו, אני חושב. הם רק לאחרונה, הם עשו עוד דיל עם… על fab של 12 אינץ' עם "ST" מצרפת, אבל גם לפני זה הם רכשו את "Jazz" מארצות הברית ועוד. בכל אופן, בתקופה שאני הייתי, זו הייתה תקופה אתגרית מאוד, אבל גם מאוד מאוד מעניינת. כלומר, בסופו של דבר עשינו שינוי אסטרטגי שמיצב את טאואר בתור ה-Specialty fab. כלומר, לא כמו TSMC וכמו "GlobalFoundries" ואחרים שהיו יצרנים לכל העולם ובכל דבר, אלא מתמקדים בטכנולוגיות מאוד ספציפיות ובהם הם היו המובילים בעולם ועד היום. ואני תרמתי את חלקי, גם בתחום של הדיונים האסטרטגיים וגם בהובלה של מה שנקרא, Customer Services. הייתי אחראי על כ-250 אנשים בקבוצות שונות, שעסקו בכל מה, כל הממשק, הייתי אומר, של לקוחות עם ה… עם ה-fab או עם החברה. ולמדתי שם המון ויש שם אנשים נהדרים, עד היום, ככה הייתי שם חמש שנים.

רותי: אנחנו עוברים תחנה תחנה, והשלב הבא, הגעת בעצם ל-"Given Imaging"?

רפי: אמת.

רותי: נכון?

רפי: כן.

רותי: אז ספר לנו.

רפי: Given Imaging זה חברה מאוד מאוד מיוחדת, והצטרפתי אליה בתור מנהל הפיתוח, ה… סמנכ"ל הפיתוח, וזה עולם חדש שבכלל לא היה מוכר לי, כי הם עוסקים בתחום הרפואי. למי שלא היה שם, אני אומר, להיכנס לעולם המכשור הרפואי, זה עולם מיוחד בפני עצמו, עם הרבה אתגרים, אבל המון המון סיפוק. אני הצטרפתי לחברה 10 שנים אחרי שהיא קמה, כלומר, לא הייתי שותף למוצרים הראשונים. בעיקרון, המוצר של Given Imaging זה הגלולה המצלמת. כלומר, בגדול נגיד שגסטרולוג, כשעומד לפניו מישהו ומתלונן על כאבי בטן, או על שלשול, או הקאות, או God knows what, אז יש לרשותו את האנדוסקופ, שהוא יכול להשחיל אותו מהפה כלפי מטה, או מהרקטום כלפי מעלה, אבל הוא מגיע בערך מטר וחצי בכל כיוון, ובאמצע יש 6-7 מטרים של המעי הדק, שהוא לא יכול להגיע לא מכאן ולא מכאן. אז הגלולה היא הפיתרון שבסופו של דבר, שהוא המצאה גאונית של גבי עידן, שהיה מהנדס מרפא"ל, וזה סיפור להרצאה בפני עצמו, לא אחזור אליה כאן, אבל בגדול, זה המצאה שלו. ואתה בולע את הגלולה הזאת כפציינט, והיא מתקדמת בדיוק כמו האוכל, ותוך כדי כך, היא מצלמת ומשדרת את התמונות למקלט שאתה נושא על החגורה, ובסיום של השמונה שעות שאתה הולך עם זה, אגב, אתה באותו זמן יכול לעשות כל דבר, לעבוד, ללמוד וכן הלאה, אתה נותן את המקלט הזה לרופא, והרופא מוריד את הסרט וצופה בו כמו שהוא צופה בסרט רגיל, כן? רק הוא רואה את מה שהגלולה ראתה, ואם יש שם איזשהו פוליפ או איזשהו אולקוס, או איזשהו דימום, או מה שלא יהיה, אז הוא רואה את זה, ואז הוא יודע מה קורה ללקוח או לפציינט בקרביים, ואז הוא יודע אם צריך לתת לו תרופה, או צריך לעשות ניתוח, או דיאטה, או מה שלא יהיה.

המוצר הזה הוא מוצר מדהים, אנחנו כבר גידלנו את הדור השלישי שלו, שהוא עכשיו ה… זה שבשוק, ולמעלה מחמישה מיליון מטופלים השתמשו בו במהלך השנים האלה, ואני חושב שזה הציל את החיים של קרוב למיליון מהם, ושיפר את איכות החיים של בערך שני מיליון מהם, שזה גאווה מאוד גדולה שאתה תורם לאנושות פה ממש לחיים, או לאיכות החיים של… של הרבה אנשים. החברה נקנתה על ידי "קובידיאן", שנקנתה על ידי "מטרוניק", היום זה "מטרוניק ישראל" ביקנעם, עדיין הם עושים עבודה נהדרת שמה.

רותי: אחר כך בעצם חזרת לטכניון.

רפי: כן.

רותי: סגרת מעגל.

רפי: כן. ברגע שקובידיאן רכשו את Given Imaging, מסיבות שעד היום לא ברורות לאף אחד, הם החליטו לפטר את כל ההנהלה, כולל אותי. ואז אמרתי, אוקיי, 40 שנה, הספיק לי בתעשייה, בואו נחזור קצת למקורות. קיבלתי עליי להוביל את הנושא של יזמות בטכניון.

אני מוכרח להגיד שזה היה לפני שש וחצי שנים, משהו כזה, אף אחד כמעט לא שמע על יזמות אז. היום אף אחד לא… לא ייתכן שאף אחד לא שמע, כן? כלומר, היום זה בדמו של כל אחד, אבל אז זה היה נושא חדש. והרעיון היה לדאוג לכך שהסטודנטים, בנוסף על זה שהם יקבלו את כל הבסיס הטכנולוגי, יקבלו איזושהי חשיפה על הנושא של יזמות, כל אחד לפי ה… כמה שהוא רוצה, אינטנסיבית, או לא. אז הצטרפתי למרכז היזמות, הוא כבר היה קיים קודם, ושם במשך שלוש וחצי שנים ניהלתי אותו, שזה אומר גם פורטפוליו של קורסים שניתנים, חלקם בתוך הפקולטות וחלקם בצורה ריכוזית, וסדנאות והרצאות אורח, וה… גולת הכותרת זה מה שנקרא "ביזטק", שזה בעצם תחרות, אבל זה פיזית זה בעצם דומה מאוד למאיץ.

רותי: סוג של תוכנית.

רפי: שנעשה כל שנה, כן. מתוך, גם מה שנקרא "3 Day Startup", וגם מה שנקרא "BizTech", יצאו בסופו של דבר כמה עשרות חברות שהצליחו מבחינה עסקית, חלקם עשו אקזיטים, חלקם שוות עשרות מיליוני דולרים ויותר, וגם חלק מהמובילים שלהם הפכו לאחר כך בהמשך של דרכם, ליזמים מאוד מאוד מצליחים בארץ ובחו"ל. אז ככה שתרמתי את התרומה שלי, להטות קצת את האנייה הזאת מלהיות ממש מוכוונת טכנולוגיה, ללהיות קצת גם מוכוונת עסקית.

רותי: ובעצם זו תוכנית, אנחנו ככה נספר למי שלא מכיר ומכירה, תוכנית שבה אתה בא עם איזשהו רעיון התחלתי, ועוזרים לך לטפח אותו ולפתח אותו. אולי תיתן דוגמה לאיזשהו, איזושהי חברה שיצאה?

רפי: אני רק אדגיש, אני רק אדגיש את החלק הגדול שיש למנטורים, שהם כולם מתנדבים, זה אנשים, רובם בוגרי טכניון, אבל בכל אופן, מהאקו-סיסטם, שבאים וחונכים את אותם האנשים, והם מלמדים מניסיונם וגורמים להצלחה. אז יש הרבה הצלחות, דוגמה אחת זה "בריזומטר", מי ששמע עליה, גם "אוגורי" ו"אוגמדיקס".

אגב, "אוגמדיקס", במקרה, הבחור שמוביל את זה, הוא דווקא בא ממדרשת רופין, אבל הוא, את הסטאז' שלו, עשה בביזטק, ועד היום הוא זוכר לנו את זה לטובה, וכן הלאה. כלומר, חלקן בתחום המיכשור הרפואי, חלקן בתחום המיחשוב, חלקן בתחום האפליקציות תחבורה, כל מיני, אני אומר, בהחלט, יש כאן הרבה סיפורי הצלחה, ו…

רותי: והתוכנית פעילה עד היום.

רפי: בהחלט, בהחלט, ואני מאוד ממליץ לסטודנטים העכשוויים שישקלו השתתפות, השתלבות בה, כן.

רותי: נהדר, תודה. גם היום אתה בטכניון, אתה בעצם חוקר במוסד "שמואל נאמן", וראיתי שסיימת לאחרונה לכתוב ספר?

רפי: אוקיי, אז קודם כל, "מוסד נאמן" נמצא בתוך הטכניון, אבל הוא לא שייך לטכניון.

רותי: אוקיי.

רפי: הוא בעצם מוסד עצמאי, שותפים בו בערך 25 חוקרים בכירים, שהם רובם כבר בפנסיה, כולל אני. אני בעצם עברתי ל"מוסד נאמן" כשהגעתי לגיל הפנסיה. מה שאנחנו… עוסקים בכל מיני תחומים, שקשורים לתחום התעשייה, אנרגיה, חינוך וכולי, ברמה הלאומית, גם מבחינת אסטרטגיה וגם מבחינת מדיניות.

רותי: אהממ.

רפי: פרופ' שלמה מיטל ואני חיברנו ספר שבו אנחנו בעצם מסכמים רעיונות עם מאה, או בוגרי טכניון, או חוקרים בטכניון, על סיפור חיים שלהם כל אחד, ובעצם איך הטכניון השפיע על כך שבעצם הם תרמו למדינה ולאנושות. ויש שם סיפורים מופלאים, כלומר, אתה רואה איך אנשים בעשר אצבעות הגיעו לאן שהגיעו, ואיך כל מיני השראה הם קיבלו ממה ומאיך וכמה, על יצירתיות יוצאת דופן, על יזמות, יש כאן את כל המגוון. הספר הזה, בעצם גמרנו לכתוב אותו, והוא אמור לצאת לדפוס, ואני מניח שתוך חודש בערך יהיו 2,000 עותקים פה, שמרכז המבקרים ו-ATS בארה"ב ואחרים ישתמשו בהם כדי לקדם את המעמד של הטכניון.

רותי: מעולה, אנחנו נעקוב. עוד דבר שקרה לאחרונה, זה שזכית בפרס, מאוד יוקרתי. אז גם ברכות וגם תספר לנו על זה.

רפי: כן, זה קרה שבוע שעבר. בתעשיית המוליכים למחצה, זה נחשב לפרס הכי יוקרתי, זה מעין פרס מפעל חיים, הוא נקרא Global Industry Leader. ו-ועדת הפרס החליטה שאני ראוי לקבל אותו, ובסיום של תערוכה שנקראת "ChipEx" היה טקס, ובטקס הזה זכיתי לקבל את הפרס. וזה הוקרה, והכרה מצד הקהילה, הייתי אומר, של סמיקונדקטור, ואני מאוד מאוד מעריך את זה.

רותי: ברכות.

רפי: תודה.

רותי: בוא נחזור רגע לתעשיית ההייטק, ואולי נסכם מה לדעתך בעצם סייע להצלחה של התעשייה הזו.

רפי: טוב, זה בפני עצמו נושא להרצאה, אבל הייתי אומר, הרבה מזל. כן? ואני אתן רק שתי דוגמאות.

אחת מהן זה הנושא של העיתוי של מתי שהגיעה העלייה מרוסיה, בראשית שנות ה-80, וכתוצאה ממנה, התשתית של החממות, והנושא של "קרן יוזמה" וכן הלאה. לאחר מכן, האינטרנט, אוקיי? וגם מקרים פרטיים, כמו למשל, הנושא של ICQ, כן, הצ'אט, שבעצם פרץ את הדרך לכל הסטארט-אפים, וכולם התחילו לחקות אותו.

הייתי אומר שהמעניין בסיפור הזה זה שאם אני הולך רגע 40-50 שנה אחורה, לימדו אותנו שאסור לעשות קיצורי דרך, ואסור לעגל פינות, ואתה צריך לעבוד סיסטמטית, שלב אחרי שלב אחרי שלב, ולמדנו מהאמריקאים, ולמדנו מהגרמנים וכן הלאה. והיום, אם מישהו עובד ככה, הוא יגיע למוצר נהדר, אבל יאחר את השוק ויפסיד את הכל. כלומר, היום, הדרך היא לעשות מה שנקרא "quick and dirty", אין מנוס. אתה חייב להגיע כמה שיותר מהר, אם אתה מזהה את צורך בשוק, תהיה שם הראשון, יהיה לך זמן אחר כך לשפר מה שצריך וכן הלאה, אבל אתה… וגם "to twist on a dime", מה שנקרא. כלומר, לעשות… אנחנו קוראים לזה pivoting, לשנות אם צריך, כי זיהית opportunity יותר טוב, כי משהו קרה בשוק, לא יודע מה. וזה מאוד אופייני לאופי הישראלי.

רותי: הקיצורי הדרך.

רפי: הייתי אומר ה"חפיפניקי", אם תרצי, אבל חפיפניקי במקרה הזה במובן החיובי. דבר נוסף, ישראלים באופן טבעי פחות פוחדים מכישלונות. הם רואים בכישלונות חלק מהחיים…

רותי: שזה מדהים.

רפי: ואז אתה נכשל? בסדר, תלמד מזה, אתה ממשיך הלאה. לעומת חלק מהתרבויות שאנשים חרדים כל כך מכישלון, שהם לא מתחילים בכלל. אז אצלנו לפעמים מתחילים יותר מדי, לפעמים מהמרים יותר מדי, אבל בגדול זה מאוד מאוד קומפטבילי עם מה שהשוק צריך.

ואגב, השנה האחרונה היא מדהימה, יש לנו כל כך הרבה מה שנקרא "Unicorns", כלומר, יש לנו כל כך הרבה חברות עם valuation של מעל מיליארד דולר שיוצאות לשוק, שזה ממש מדהים. אני על רובם לא שמעתי עד שהם פתאום יצאו לשוק ואשרינו וטוב לנו.

רותי: אתה יודע להגיד למה אנחנו לא פוחדים מכישלון? או, פחות פוחדים מכישלון?

רפי: יכול להיות שחלק… טוב, קודם כל, יש את הביטחון העצמי, כן? כלומר, אני יכול לדבר על הנכדים שלי וכן הלאה, ועל העובדה שהם תמיד יודעים הכל יותר טוב, והם יודעים לסובב את כל המשפחה על האצבע וכן הלאה. זה קשור גם לזה, וזה קשור אולי לניסיון בצבא ולעוד כל מיני דברים אחרים. אני לא יודע להגיד איך, אבל גם חלק מזה, זה כבר הפך להיות חלק מהאופי, שזה מושרש מאב לבן או דור לדור וכן הלאה, שזה הופך להיות second nature.

רותי: יש הקושרים את זה גם למצב הביטחוני, שמעתי, בכמה מקומות.

רפי: לא יודע, יכול להיות. תשמעי…

רותי: איזשהו חוסן.

רפי: תשמעי בהמון דברים, אתה כשאתה מסתכל אתה אומר, על הנייר לא היינו צריכים להיות פה, כן? ותסתכלי מה קורה בעוטף עזה, כן? יותר ויותר אנשים עוברים לגור שמה, אוקיי? זה כנגד כל ההיגיון וכן הלאה, היית אומר, אוקיי? וזה חלק, אני חושב, מאותו הדבר, שההסתכלות היא קצת שונה מאשר רק היגיון צרוף. יש מאחורי זה…

רותי: יש שמה משהו.

רפי: גם את הצד של הרוח וגם את הצד של האמוציות וכן הלאה, כן?

רותי: האם אתה חושב שיש ייחוד להון האנושי בישראל מהזווית הזו?

רפי: כן ולא. תראי, אני תמיד, כשאני מסביר, אני מסביר את זה הרבה גם לסינים ולאירופאים, כן? אם אתה מסתכל על הפרופיל של ה-IQ של בוגרי אוניברסיטאות בישראל ומשווה את זה לסין או להודו או לצרפת או לכל מקום אחר, זה אותו גרף. כלומר, יש הרבה… לא הרבה, אבל יש כאלה שממש מבריקים, יש הרבה כאלה שממש פסיכים, והרוב באמצע.

רותי: התפלגות נורמלית.

רפי: כן, אבל זה נכון בכל התחומים, כך שמבחינת חוכמה, אנחנו… ובעיקר בהתחשב בזה שבסין כל שנה גומרים מיליון סטודנטים את התואר, אז אנחנו בכלל לא ברי השוואה. אז כנראה שזה לא קשור לצד של החוכמה הטכנולוגית, אם כי כשאתה מסתכל על פרסי נובל, אתה רואה ש… וזה שוב יותר העם היהודי מאשר הישראלים, אתה רואה שיש כאן איזשהו אנומליה מאוד גדולה, שנבעה אגב, היסטורית, מזה שבדורות הקודמים אסרו על היהודים לעבוד. לא נשאר להם ברירה הם היו חייבים ללכת ללמוד. אוקיי? אז אני אומר, חלק מזה היה תולדה של דברים מהסוג הזה, וש… וגם שאנשים היו חוסכים מפת הלחם רק שהילד ילמד. כלומר, זה היה יותר חשוב מכל דבר להורים וכן הלאה.

אבל אני אומר, בהסתכלות הישראלית, אני חושב שזה יותר האופי היזמי, כמו שדיברנו עליו, הנושא של ההימור, האי חשש מכישלונות, והיכולת לאלתר דברים בצורה מאוד מאוד מהירה, ובדרך כלל גם נבונה.

רותי: ואם אתה מסתכל היום קדימה ככה על תעשיית ההייטק בשנים הבאות, איזה דברים אתה חושב שצריך לשפר כדי שהתעשייה הזאת תמשיך לשגשג ולהוביל את המשק?

רפי: קודם כל, אני אגיד משהו שרוב האנשים לא מכירים את זה, אבל מה שהיה בזמנו משרד המדען הראשי, והיום זה הרשות לחדשנות…

רותי: רשות לחדשנות.

רפי: זה אחד המוסדות, או הרשויות הכי הכי מוצלחות שיש, למרות שהם ממשלתיים, אוקיי? ואז אני אומר, א' אני מקווה שימשיכו ויתנו להם את התקציבים, כי הם יודעים לנתב אותם לדברים הנכונים ולנתב אותם נכון, ויש על כל השקעה של שקל שם, יש מכפיל, אני אומר, של בטח עשר אם לא מאה אחר כך בתוצאות. אז זה, זה דבר אחד שחייבים לעשות כדי לטפח.

מצד שני, כל הדברים האחרים, עדיף שהממשלה לא תתערב, שתיתן לשוק לפרוח חופשי. אני חושב שהמפתח הוא כמה שיותר לרתום אוכלוסייה רחבה יותר, להיות משולבת בתחום הזה.

כי היום, בעצם, איפשהו בסביבות ה-9% נדמה לי, 8 או 9 אחוז מהאוכלוסייה רק עובדת בהיי-טק, ואני חושב שצריכים להכפיל את המספר הזה תוך חמש שנים או משהו כזה, וזה יעשה רק טוב קודם כל לתעשייה עצמה, כי היום אמזון וגוגל ומיקרוסופט וכל האחרים, מחפשים בנרות עובדים, וכמה שיותר נצליח לספק עובדים מקומיים זה יהיה יותר טוב, ובטח למשפחות עצמן, לכל ה… גם בפריפריה, כמה שיותר אנשים יכשירו את עצמם ויישאבו לתוך הסקטור הזה של ההייטק, זה ייטב לכולם.

קריין: [מוזיקת רקע] עצות לסטודנטית המתחילה, או לסטודנט.

רפי: אוקיי, אז בספר שלנו, לכל אותם המאה המרואיינים, שאלנו את השאלה הזאת. כל אחד מהם.

רותי: מעולה.

רפי: כלומר, מה אתה יועץ לדור הצעיר?

רותי: אתם מתחרים בנו.

רפי: לא, זה רק משלים. והיו הרבה תשובות שהיו מאוד קונסיסטנטיות. התשובה הכי מעניינת שקיבלנו מהרבה היה, "אל תלך בדרך המלך", כלומר, איפה שכולנו נמצאים, כי שם לא תוכל לעשות, להטביע את חותמך. תעשה משהו ייחודי, משהו שאולי לוקח סיכון יותר גדול, ו… אבל במידה והוא יצליח, אתה תוכל להיות שם המוביל של הדרך. וזה שמענו מזוכי פרסי הנובל, ומהרבה חוקרים אחרים שהגיעו למה שהגיעו, בגלל שהם לא הלכו בקונבנציה, אלא הלכו דווקא לחקור משהו שהוא שולי, או שונה או מיוחד, ועל כך הצליחו. זה דבר ראשון.

דבר שני שאני תמיד נותן בתור עצה, זה שואלים אותי הרבה, לאיזה מקצוע ללכת. אגב, זה יכול להיות דווקא לא הנדסה, זה יכול להיות שמישהו מתאים יותר למשפטים, או למקרא, אבל אני אומר, אני אומר אתה צריך שני דברים. א', משהו שתצליח בו, כלומר, שיש לך את הכישורים, וב', משהו שאתה תהנה ממנו, גם בלימודים וגם מאוחר יותר, אוקיי? אם תמצא את הדבר שהוא גם זה וגם זה, אז מובטח לך שתצליח בסופו של דבר. אני יכול להעיד על עצמי, כל ה-40 שנה שהייתי בתעשייה, כל בוקר אני קמתי עם כיף לעבודה. ואני מאחל את זה לכל אחד, אני אומר, זה, זה… פשוט היה כיף לעבוד בגלל האנשים הנהדרים שהיו סביבי, בגלל האתגרים שבהם עמדתי, ובגלל הסביבה, החברה, או העבודה שבה אני עבדתי. אז אני אומר, זה נכון להרבה מקומות והרבה אנשים, אבל אתה צריך לבחור את הנתיב שלך בתוך זה שמנסה למנף את הייחוד שלך וכל זה.

קריין: [מוזיקת רקע] מה אתה הכי אוהב בטכניון?

רפי: קודם כל את הירוק. [צוחק] כלומר…

רותי: הטבע.

רפי: זה שהוא לא גוש אבנים, אלא… בטון וכן הלאה, יש המון המון ירוק, אני חושב שזה עושה כיף בעיניים וכן הלאה. יש סגל מעולה. אני… יצא לי לעבוד עם, אולי 20% מהחוקרים, בטח לא עם כולם, אבל אחד אחד כולם משכמם ומעלה, וגם הם אנשים עם מוטת כנפיים רחבה, אנשי אשכולות, לא רואים רק את הדבר הצר, שבו הם עוסקים, וגם משקיעים בחינוך של הדור הצעיר. אני חושב שהשילוב הזה הוא גם… הוא שילוב מנצח, של גם חוקרים מצליחים וגם מורים מעולים.

בצד של תוכנית הלימודים, אני חושב שמה שחשוב היה שלימדו אותנו איך לחשוב, או איך ללמוד. ללמד אותך איפה למצוא את מה שאתה צריך, ואיך לחשוב נכון, ובעיקר כשאתה נתקל במשהו שלא, אף אחד לא נתקל בו קודם, איך אתה ניגש להתמודד עם זה. ובזה אני חושב שהטכניון נתן לנו כלים…

רותי: כן…

רפי: טובים מאוד.

רותי: חוזר על עצמו בהרבה…

רפי: ראיונות?

רותי: הרבה, כן, המון…

רפי: אני מתאר לעצמי.

רותי: המון, המון.

קריין: [מוזיקת רקע] מה זה עבורך להיות בוגר טכניון?

רפי: גאווה. קודם כל, אני אגיד, אני הייתי בצד השני בדרך כלל. כלומר, אני ראיינתי וגייסתי מאות רבות, אני חושב שיותר מאלף מהנדסים בקריירה שלי. וברגע שנכנס לך מישהו שהוא בוגר טכניון, ישר יש לו חמש נקודות יותר.

רותי: וואלה.

רפי: אוקיי? כלומר, אגב, יותר על זה שהוא התקבל לטכניון מאשר על זה שהוא שרד אותו. כלומר, בוגרי טכניון, יש להם, א', בגלל הסלקציה בכניסה, זה מאוד חשוב, וגם בגלל הכלים שנתנו להם במהלך הלימודים בטכניון. ואתה רואה את זה, אחר כך אתה רואה שמי שגם מאוחר יותר מתקדם בתפקידים וכן הלאה, בדרך כלל, אלה שבאו מהטכניון, יש להם איזה "פור" על אלה שבאו ממוסדות אחרים. אבל אנחנו צריכים את כולם, כמו שאמרנו, אז מבחינת התעשייה, חשוב מאוד, גם המכללות, וגם כל המוסדות האקדמיים האחרים שיכשירו מהנדסים, כי בנפשנו.

קריין: [מוזיקת רקע] ועכשיו, השראה טכניונית.

רפי: קודם כל, מי שנתן לי השראה הכי הרבה, דווקא, היה פרופ' קדרון, שהוא לא היה בוגר, אלא הוא היה…

רותי: חבר סגל.

רפי: חבר סגל, היה חוקר, היה מוביל דרך בכל התחום של הסמיקונדקטור. המנטור העיקרי שלי הוא דווקא לא מהטכניון, וזה אנדי גרוב, מקליפורניה, שממנו למדתי איך לנהל, וכן הלאה וכן הלאה. אם אני רוצה, מתוך הטכניון עצמו, אני חושב שהדוגמה הכי בולטת זה ד"ר עוזיה גליל, זכרונו לברכה…

רותי: שנפטר לאחרונה.

רפי: שנפטר לפני שבועיים, שלושה שבועות. שבאמת היה מורה דרך לכל הנושא של ההייטק בארץ, ייסד את אלרון, ייסד את אלביט, ועוד כך וכך חברות. היה עשר שנים נשיא הקורטוריון של הטכניון. עסק גם בחינוך וגם בהובלת התעשייה, והוא משכמו ומעלה, כן.

[מוזיקת רקע]

רותי: תודה רבה, רפי, היה כיף, ממש.

רפי: תודה לכם, ושוב, כיוון שאנחנו מדברים עם בוגרי הטכניון, אני חושב שחשוב שהם יזכרו את ה"אלמה מאטר" שלהם, את המוסד שבו הם קיבלו את היסודות, ושבאמת, למי שיכול, שיעשה את המאמץ כדי לתמוך בדור הצעיר, כדי שבאמת הטכניון ימשיך לייצר את חומר הגלם הנהדר הזה, שממנו בנויה התעשייה שלנו והאומה שלנו. תודה.

רותי: אין, אין סיום מוצלח מזה. ותודה לכן ולכם על ההאזנה. אנחנו "הטכניוניסטים", הפודקאסט של ארגון בוגרי הטכניון.

תוכלו למצוא אותנו ביישומוני הסטרימינג וההסכתים, ספוטיפיי, גוגל, אפל, דיזר ועוד. שם אפשר להאזין לכל הפרקים ולהרשם לקבל עדכונים על פרקים חדשים. אם גם אתם רוצים להשתתף בפודקאסט שלנו, צרו איתנו קשר דרך האתר של ארגון בוגרי הטכניון. אני רותי דונג, להתראות.

קריין: "הטכניוניסטים" - זמין להאזנה בספוטיפיי, דיזר, אפל פודקאסט, גוגל פודקאסט ובאתר ארגון בוגרי הטכניון.

קריינית: "הטכניוניסטים".

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה