מחשבת לא מאמינה שבני אדם יגיעו אי פעם למאדים, וההתערבות שלה עם סוכן חלל חיון עלולה לעלות לו ביוקר. השאלה היא, אם זה יעלה לאנושות ביוקר.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 12/02/2024.
סוכן חלל - פרק 9.
מתי כבר נגיע למאדים?
יוצר ומגיש: בר חיון עבור כאן הסכתים.
פלטפורמות האזנה: אתר כאן ובכל אפליקציות הפודקאסטים.
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
מחשבת: שלום, הגעתם למערכת ההודעות של סוכן חלל חיון, נא להשאיר הודעה לאחר הישמע הצפצוף. [ביפ]
דניאל מאורר: כאן מפקדת הביטאט 32 דניאל מאורר. אנחנו ביום ה-271 למשימה. אני שמחה לדווח שסוף-סוף סופת החול שוקעת כאן במכתש, ומבדיקת המערכות עולה שהרוברים והרחפנים תקינים ומוכנים לתנועה. כמו כן, מערכת האלקטרוליזה חזרה לפרק לנו קרח, ועכשיו יש מספיק מים וחמצן לחודש נוסף כאן במאדים. מחר בבוקר אני והצוות מתכננים ללבוש את חליפות החלל ולצאת לסיור ראשון מאז תחילת סופת החול. נעדכן אחרי הסיור.
מחשבת: סוף תשדורת. [ביפ]
חיון: מה, זהו?
מחשבת: זו כל ההודעה שהתקבלה ממושבה 32.
חיון: מה, פעם ההודעות שלה היו ארוכות יותר. מה, איך הולך עם החבר'ה, איך הם מתמודדים עם הבדידות, מישהי כבר התאהבה שם במישהו, או מישהו רב עם מישהי…
מחשבת: אתה רוצה לשדר לה תשובה?
חיון: [נאנח] כן, טוב, יאללה, בואי נעשה את זה.
הממ… מפקדת הביטאט 32, כאן סוכן חלל חיון. תודה על העדכון. מחר בסיור, מבקש לתת עדיפות לחיפושי מאובנים. חוץ מזה, אני אודה לעדכון איך אתם מתקדמים שמה עם ההדפסה התלת ממדית של של הלבנים, ובאופן כללי עם הבנייה של אגף המגורים החדש. הממ, וזהו נראה לי. אה, מחשבת אמרה שהיא תשמח לקצת רכילות כמו פעם, כאילו, את יודעת, אם יש לך. סוף תשדורת.
מחשבת: משדרת למושבה 32. המסר יגיע תוך עשרים דקות.
חיון: אחלה. נו, מתקדמים יפה שם, הא?
מחשבת: כן. חבל רק ש… זה לא באמת.
חיון: מה, שזה כאילו רק מחנה על כדור הארץ? זה הקטע, זה תרגיל שמדמה מושבה במאדים. מחשבת, זה אחד הדברים שיכינו אותנו ליום שבו משימות מאוישות למאדים יהיו שגרה.
מחשבת: לא התכוונתי לזה.
חיון: אז, מה? נו!
מחשבת: …זה לא יקרה.
חיון: מה?
מחשבת: האנושות לא תגיע למאדים, אתה יודע שזה לא יקרה.
חיון: ברור שכן.
מחשבת: ברור שלא.
חיון: ברור שכן! נראה לי את צריכה איזה עדכון תוכנה או משהו.
מחשבת: ברור שלא! אני מוכנה להתערב, ואם אני מפסידה, החללית וההסכת - עוברים לשליטה שלי.
חיון: ג'יזס! יודעת מה? סבבה!
[מוזיקת פתיחה]
אוקיי, אז נתחיל בזה שהתוכניות של נאס"א להגיע למאדים הן מאוד רציניות, ובתוך עשרים שנה אסטרונאוטים אמריקאים כבר אמורים להניף דגל על הכוכב האדום, ולפחות עם זה אני מניח, מחשבת תסכים.
מחשבת: מסכימה. אבל זו לא הפעם הראשונה שמבטיחים לך דגל על הכוכב האדום בתוך עשרים שנה.
חיון: וואלה?
מחשבת: וואלה! ב-1969, כמה חודשים אחרי הנחיתה הראשונה על הירח, נאס"א החלה לתכנן שיגור של חמישה אסטרונאוטים למאדים. זה היה אמור לקרות עד סוף שנות השמונים.
חיון: אוקיי, אז לא היה.
מחשבת: אתה יודע מה כן היה?
חיון: לא…
מחשבת: חזרה לעתיד.
חיון: אה, הסרט.
מחשבת: לא. הנאום שבו נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש הכריז שהפעם זה קורה! חוזרים לירח ומשם למאדים!
[הקלטה] ג'ורג' בוש:
“…Back to the Moon, back to the future(...) And then a journey into tomorrow, a journey to another planet: a manned mission to Mars.”
מחשבת: אתה יכול לנחש מה קרה כעבור 25 שנה?
חיון: אל תגידי לי. עוד נשיא ארצות הברית, שגם לו קראו ג'ורג' בוש, ולא במקרה, הכריז ש"הפעם זה קורה".
[הקלטה] ג'ורג' W בוש:
“…the next steps of space exploration: human missions to Mars and to worlds beyond.”
חיון: טוב נו, רפובליקנים. סיימת?
מחשבת: אני רק מתחממת. כי כעבור עוד כמה שנים, עוד נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, הכריז ש"הפעם זה קורה".
[הקלטה] ברק אובמה:
“By the mid 2030’s, I believe we can send humans to orbit Mars and return them safely to Earth. And a landing on Mars will follow. And I expect to be around to see it.”
חיון: טוב, הבנתי! כן, זה ממש בובת בבושקה כזאת של נשיאים אמריקאים שקופצים אחד מתוך השני ומכריזים משימות למאדים, בסדר.
מחשבת: לא רק נאס"א עשתה תוכניות. היו כל מיני ארגונים ומדינות. החלום הזה לא חדש, חיון. מאז שנות החמישים עד 2013 היו לא פחות מ-64 תוכניות להביא בני אדם למאדים. כולן דיברו על עשרים שנה קדימה בממוצע, והסיבה שלא שמעת על אף אחת מהן היא… כי שום דבר לא קרה!
חיון: היי, אל תגידי שום דבר. היו משימות רובוטיות במאדים. היה אפילו מסוק קטן.
מחשבת: "מסוק קטן"?! אתה יודע מה צריך בשביל להנחית בני אדם? אוכל, מים, לחץ אוויר, מערכות תקשורת וניווט, מקורות אנרגיה, תשתית היגיינה, הגנה מקרינה… זו רשימה חלקית מאוד של דברים שאין במאדים. תצטרכו להמציא אותם מחדש.
חיון: אוקיי, ועדיין קשה להתעלם מהעובדה שבשנים האחרונות אנחנו כן שומעים על זה לשם שינוי, ובכל מקום! זה בחדשות, זה בסדרות, בסרטים, זה בהבטחות של המיליארדר הזה, אילון מאסק, להקים שם עיר של מיליון איש עד 2050. זה גם בכל התרגילים האלה שמדמים את מאדים בכדור הארץ. כמו מה שהיה פה בתחילת הפרק: חבורה של אנשים נכנסת לבידוד באיזה אזור נידח בעולם, בדרך כלל איפשהו עם תנאי שטח או מזג אוויר שמזכירים את המדבר במאדים, וכן, בשנים האחרונות יש יותר ויותר כאלה. במכתש רמון היה תרגיל קצר לפני כמה שנים! אגב, רק לאחרונה נאס"א הכניסה ארבעה מתנדבים ומתנדבות לבידוד מאדימי בטקסס למשך שנה!
[הקלטה]:
“And one year from now, when they come out, with great success, we will all be here waiting.”
חיון: וכן, הם שם ממש עכשיו, חיים במבנה מיוחד שהודפס במדפסת תלת-ממדית, יוצאים החוצה רק בחליפות חלל. ואפילו כשהם שולחים הודעה למפקדה הם צריכים לחכות עשרים דקות, שזה הזמן הממוצע שייקח למסרים להגיע, כאילו הם באמת במאדים. זה די מרשים, מחשבת.
מחשבת: אתה טועה אם אתה חושב שתנצח בהתערבות הזאת עם כמה סרטים הוליוודיים, הצהרות מופרכות של מיליארדר אקצנטרי וכמה אנשים מבוגרים שמשחקים בנדמה-לי.
חיון: אאוץ׳. מחשבת, את יודעת למה אני אזכה בהתערבות על מאדים?
מחשבת: למה?
חיון: בגלל הירח.
[מוזיקת רקע]
מחשבת: בגלל הירח…
חיון: כן. כולם מבינים שהירח הוא תחנה הכרחית בדרך למאדים. גם כי יהיה קל יותר לשגר משם משימות למאדים, כוח המשיכה שם הוא שישית מכדור הארץ, וגם בעיקר כי הירח יהפוך לבסיס אימונים שבו נאמן אסטרונאוטים, נבחן טכנולוגיות. למשל, במאדים יש לא מעט קרח-מים מתחת לאדמה. ואם נרצה אי פעם לחיות על מאדים, אנחנו נצטרך למצוא דרך יעילה לנצל את המים האלה. לא רק לשתייה, אלא ממש לפרק אותם למימן שממנו נפיק דלק, ולחמצן שאותו אנחנו ננשום. ו… וואלה, גם במכתשי הירח מתברר שיש המון קרח-מים. אז… אז קודם נלמד להפיק דלק על הירח הקרוב יחסית, ואחר כך על המאדים, שהוא רחוק עשרות עד מאות מיליוני קילומטרים מאיתנו.
מחשבת: סיימת?
חיון: אני רק מתחמם! כל מה שאמרתי עכשיו זה לא על הנייר, זה משהו שאשכרה צובר תאוצה. תראי את ההיסטוריה: עד 2017, במשך 45 שנה, משימות לירח היו משהו ממש נדיר. ומה קורה שם עכשיו? מי שיציץ הלילה לירח, שידע שברגעים אלה יש שבע חלליות רובוטיות, על פני הירח, או במסלול סביבו. ומעכשיו עד סוף העשור מתוכננות עשרות משימות ביותר משלושים שיגורים.
מחשבת: וכמה מהם בדיוק ינחיתו בני אדם תזכיר לי?
חיון: שלוש. משימות אמריקאיות בתוכנית ארטמיס, וזו רק ההתחלה. עד תחילת-אמצע שנות השלושים כבר יהיה על הירח בסיס מאויש, כדי שעד שנות הארבעים נגיע למאדים.
אגב, את קולטת מה זה אומר? שאיפשהו כבר עכשיו יש כמה בני 15–20 כזה שמסתובבים בינינו בעולם, אולי אפילו מאזינים לנו עכשיו, ועדיין לא יודעים אפילו… שהם הולכים לעשות היסטוריה, להיות הראשונים שידרכו על כוכב לכת אחר. אל תגידי לי שזה לא מרגש!
מחשבת: מרגש מאוד. רק… חבל שזה לא יקרה.
[סאונד של תקליט שרוט]
חיון: די, איזה מעצבנת.
מחשבת: חיון, האם אתה יודע למה כל הבטחה של כל נשיא אמריקני להגיע למאדים תוך עשרים שנה נגמרה בסוף בכלום?
חיון: כי פוליטיקאים אוהבים להבטיח דברים יקרים שלא יקרו בקדנציה שלהם?
מחשבת: אתה יודע כמה יקר להקים בסיס על הירח ולהגיע משם למאדים?
חיון: אהמ, כן, כן… יקר יותר מכל דבר אחר בהיסטוריה. תכלס אפילו בכירים בנאס"א כיום מודים שמשגר ה-SLS, זה שאמור להביא אסטרונאוטים לירח, הוא באמת לא כלכלי בשיט. מה לעשות, רק הפיתוח של הדבר הזה נמשך 11 שנה ועלה 30 מיליארד דולר. זה פי שניים יותר זמן ממה שתוכנן, ופי שלושה יותר כסף.
מחשבת: אז בקצב הזה, עוד לפני שמתחילים לדבר על מאדים, רק החזרה לירח תהיה יקרה יותר מתוכנית אפולו שהביאה אסטרונאוטים לירח. רק שההבדל העיקרי בין אז להיום, חיון, ששום אמריקני לא היה מגיע לפני חמישים שנה לירח אילו לא הייתה מלחמה קרה עם ברית המועצות!
חיון: אה, אוקיי, אוקיי, אוקיי, הבנתי לאן את הולכת עם זה. אני מסכים שמה שתכלס תדלק את המרוץ לחלל היה אווירת פחד ממלחמה גרעינית. פחד שגרם לאמריקאים להרגיש שהם חייבים לעשות הכל כדי להרתיע את ברית המועצות. להוכיח שהם גדולים וחזקים יותר, בסדר. וכן, זה נכון שאחרי שהם הגיעו לירח והרוסים לא יכלו לאתגר אותם עם איזשהו שיא גדול יותר, אז המרוץ פשוט נגמר. תוכנית אפולו הופסקה כי לא היה טעם להמשיך להגיע לירח.
מחשבת: ושכחת רק לציין, שכיום אין שום מלחמה קרה כזאת.
חיון: כן, נכון, מודה שעם כל הכבוד לסינים ולנאס"א, התחרות הזאת של מי יהיה הראשון להניף דגל על מאדים לא באמת מעניינת את רוב האמריקאים. זה לא מה שיגרום להם להמשיך לתת לנאס"א צ׳ק פתוח.
מחשבת: ומה כן יגרום להם?
חיון: שום דבר.
מחשבת: יופי. אז אתה מסכים שגם הפעם בני אדם לא יגיעו למאדים. אתה כבר יכול להעביר על שמי את החללית.
חיון: לא כל כך מהר.
מחשבת: למה לא?
חיון: כי המשימה הזאת לירח ולמאדים, היא כבר לא רק של נאס"א. יש פה סיפור אחר, והוא משתנה לנו מול העיניים.
מחשבת: אתה הולך לספר סיפור?
חיון: אני הולך לספר סיפור! ובשביל זה אני צריך להחזיר אותך ואת המאזינים שלנו לשנת 2010.
[מוזיקת רקע]
ב-2010 נאס"א בצומת דרכים. היא יודעת שתוך שנה תוכנית מעבורות החלל תיגמר ואז לארצות הברית לא יהיו יותר משגרים משלה. אז היא מחליטה לבנות את משגר ה-SLS, אבל כמו שאמרתי קודם, זה משגר עצום למשימות רחוקות, כמו לירח, למאדים, והם גם יודעים שיקח שנים לבנות אותו. אז מה עושים בינתיים? מה עושים כשצריך נניח לשגר אסטרונאוטים לתחנת החלל? אז בלית ברירה נאס"א מחליטה לקנות כרטיסים לאסטרונאוטים שלה - על משגר סויוז רוסי. ואני אומר "בלית ברירה" כי… אף אחד לא רוצה להיות תלוי ברוסיה לנצח. הרבה יותר טוב היה אילו רק נאס"א הייתה יכולה לקנות כרטיסים מסתם חברת שיגורים מסחרית, כמו שקונים כרטיס רגיל למושב במטוס. אבל אין חברת שיגורים מסחרית, כי שיגורים לחלל זה עסק נורא יקר, רק מדינות עשירות התעסקו בזה.
וזאת הנקודה שבה הכל התחיל להשתנות…
ב-2010 נאס"א החליטה להמר ולתת כסף לחברות שהיא האמינה שיוכלו לפתח יכולות שיגור בעצמן. אחת החברות האלה, הייתה סטארטאפ לא מוכר בשם SpaceX, של המיליארדר אילון מאסק.
עכשיו, ההימור הזה הצליח מעבר לכל דמיון. SpaceX לא רק בונה משגרים שעד היום מביאים לחלל אסטרונאוטים, אספקה, לוויינים. החצופים האלה החליטו גם להתחרות במשגר ה-SLS של נאס"א ולבנות אחד אפילו עוד יותר חזק, שיוכל להביא מושבה של אסטרונאוטים למאדים. וגם לעשות את זה זול יותר. וגם גדול יותר. וגם לתת לו שם יותר מגניב מ-SLS. שזה אגב, ראשי תיבות של "מערכת שיגור לחלל"... באותה מידה יכל אפילו להיות סתמי יותר, כמו Someone Launching Something: "מישהו משגר משהו"...
בקיצור, למשגר של SpaceX קוראים Starship. זה שם שנותנים לספינת חלל! ונאס"א בעצמה כבר החליטה לשלב את הטיל הזה במשימות לירח. מודה שזה לא יהיה קל להעיף טיל לחלל בגודל של מגדל שלום, אבל המפלצת הזאת כבר בשלבי ניסוי מתקדמים, זה מרגש לא מעט אנשים.
[הקלטה]:
“It’s in space. It’s in space. (Oh my god). Starship is in space!”
חיון: עכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם, איך לעזאזל זה קורה? כאילו מה, אילון מאסק, ההוא שלא בא בכלל מתחום החלל, הקים חברה שתמציא מחדש טילים שבנאס"א לא חשבו עליהם?! ולעשות את זה בפחות זמן וכסף? בנאס"א לוקחים יותר הפסקות צהריים? מה נסגר?!
אז ההבדל העיקרי הוא שנאס"א היא חברה ממשלתית, כשנגמר לה הכסף למשהו, אז הממשל יכול פשוט להחליט שנותנים לה עוד כסף. SpaceX היא חברה מסחרית וכשלה נגמר הכסף, היא מתה. אז היא חייבת להיות רווחית כדי לשרוד. וכדי להיות רווחית, היא חייבת לקחת סיכונים ולחשוב על רעיונות משוגעים וחדשניים שיהיו פורצי דרך. אם הם פשוט יבנו טיל שיהיה מבוסס על טילים ישנים, כמו שנאס"א עשתה עם ה-SLS, אז הם יהיו תקועים בעבר וזה לא יהיה רווחי. אז כבר מההתחלה אחד הדברים הראשונים ש-SpaceX הבינה שהיא חייבת לעשות, זה לייצר משגר רב-פעמי. כזה שאחרי שהוא טס לחלל, במקום ליפול לים כמו כל המשגרים, הוא נוחת בחזרה ואפשר להשתמש בו שוב. זה כמו ההבדל בין לקנות כרטיס טיסה למטוס שיכול לטוס רק פעם אחת ואז הוא נהרס, לבין מטוס שיכול לטוס הרבה פעמים.
וקשה להאמין, אבל כל המשגרים עד לא מזמן, היו חד-פעמיים. זה עולה טונות של כסף. כל שיגור של ה-SLS נניח, יעלה ארבעה מיליארד דולר, כי בכל פעם יהיה צריך לבנות אותו מחדש. זה יקר באלפי אחוזים משיגור של סטארשיפ שבו יהיה אפשר להשתמש שוב ושוב. וגם את ה-SLS יהיה אפשר לשגר פעם בשנה, במקרה הטוב. את הסטארשיפ? שלוש פעמים ביום! כי חוץ מזה שהוא יהיה רב-פעמי, SpaceX מתכוונת לייצר הרבה ממנו. את קולטת איזה פער?
מחשבת: אני קולטת שנראה לך שתגיעו לירח ולמאדים בזכות טיל אחד, שאמור להיות זול יותר ועדיין בשלבי ניסוי.
חיון: גם, אבל לא רק. כל הסיפור הזה הוא רק חלק מתופעה הרבה יותר גדולה! וכאן אנחנו בעצם מגיעים לסיבה העיקרית שבגללה אני הולך לנצח בהתערבות. את מוכנה?
מחשבת: אני מזומנה.
חיון: אני הולך לעשות לך פה טוויסט בעלילה מהסרטים!
מחשבת: אתה בעצם רוח רפאים כמו בסרט "החוש השישי"?
חיון: מה?! לא.
מחשבת: אתה ואני זה בעצם רק אתה, שהמצאת אותי, כמו ב"מועדון קרב"?
חיון: אהההה…
מחשבת: אתה קייזר סוזה ורימית את כולם כמו ב"החשוד המיידי"?
חיון: די, די, נו… אנחנו נצליח בסופו של דבר להקים מושבה אנושית על הירח ועל המאדים, רק שהטוויסט הוא שהסיבה לזה לא באמת קשורה לירח או למאדים. היא קשורה… לדרך עצמה שצריך לעשות כדי להגיע לירח ולמאדים.
מחשבת: מה?
[מוזיקת רקע]
חיון: אז ככה. נתחיל מזה ששום בנאדם שפוי בחיים לא יעדיף לגור במאדים. או בירח. לעולם. אני יודע שיש כל מיני סרטי מדע בדיוני כאלה שבהם יש איזו אפוקליפסה ומאדים הופך להיות הבית השני שלנו… זה בכלל לא מציאותי בשום מצב בעולם. כדור הארץ, עם משבר אקלים, מלחמה גרעינית ועם מתקפת זומבים, עדיין יהיה מקום הרבה יותר נוח ממאדים. שלא לדבר על הירח. העניין הוא, שבניגוד ללפני שישים שנה, המרוץ לירח ולמאדים היום הוא לא איזו תחרות שאתה רוצה לנצח בה כדי להראות לכולם שאתה עוצמתי ועשיר יותר. זה מרוץ שעצם ההשתתפות בו הופכת אותך לעוצמתי ועשיר יותר.
יש כאלה שחושבים שהמרוץ לירח הוא איזה מאבק על משאבים מיוחדים שיש בירח, כמו נניח הליום-3, זה חומר כזה שאפשר להפיק ממנו דלק יעיל ונקי… אבל זה לא באמת לב העניין. זה באמת בעיקר העובדה, שהירח ומאדים הפכו למאיצי טכנולוגיה וכלכלה.
ניקח רגע את ההודים לדוגמא, שאגב, הנחיתו חללית על הירח לאחרונה, אין לי ספק שיש מדענים הודים שהכי מעניין אותם בעולם זה למדוד את הטמפרטורה של אדמת הירח. אבל הסיבה העיקרית שהודו מכוונת לירח היא כי זה הופך אותה למעצמה טכנולוגית שמראה למעצמות אחרות שכדאי לעשות איתה עסקים. וזה הולך לה. בענק!
שוב, הודו היא רק דוגמה, אחת מתוך עשרות מדינות שרוצות להשתתף במרוץ הזה. בתוכנית ארטמיס שארצות הברית מובילה, משתתפות כבר יותר משלושים מדינות, כולל ישראל.
ולא רק מדינות רוצות להשתתף. הסיפור הכי מעניין הוא של חברות מסחריות. וגם כאן צריך להסתכל על הדרך יותר מאשר על המטרה. אין לי ספק שמאסק רוצה להקים מושבה במאדים. אבל האמת היא, שאם הסאטרשיפ יהיה מסוגל להביא אנשים לירח ולמאדים בזול, הוא פשוט יהפוך למכונת כסף משוגעת! כי כשאתה יכול לשגר כל כך הרבה משקל בכל כך מעט כסף יחסית, אז יהיו לך הרבה מאוד לקוחות. מאסק בעצמו מתכוון להשתמש בסטארשיפ כדי להשלים את פרויקט Starlink שלו: עשרות אלפי לוויינים קטנים שירשתו באינטרנט את כל העולם.
וסטארשיפ זו אולי הדוגמה הכי מפורסמת, אבל יש בעולם כבר מאות חברות שקפצו על העגלה הזאת. שוב, חלק קטן מהן אפילו כאן בישראל. וגם כאן הדרך מעניינת לא פחות מהמטרה: חברת הליוס, נניח, יצאה לפתח טכנולוגיה שתחלץ חמצן מחול! חול בירח. ובינתיים, על הדרך, הם גילו שהטכנולוגיה הזאת תאפשר להם להפיק מֵחול לא רק חמצן, אלא גם ברזל… ולא בירח אלא כאן, בכדור הארץ. ושזה יעלה חצי ממה שעולה היום להפיק ברזל. אם היא תצליח, זו תהיה לא פחות ממהפכה.
עכשיו, האם הליוס הייתה מגיעה לפריצת הדרך הזאת בלי כל הקטע הזה של להפיק חמצן מחול-ירח? גם בהליוס מודים שאין מצב. מתברר שהם היו חייבים את אתגר הירח.
יונתן: הסביבה על הירח כזאת קיצונית, שאי אפשר פשוט להשתמש בטכנולוגיות המוכרות לנו מכדור הארץ.
חיון: זה יונתן גייפמן, מנכ"ל הליוס.
יונתן: לכן היינו צריכים בתור חברה לחשוב יצירתית כדי לפצח שיטות חדשות לגמרי, כאלה שיהיו חדשניות ויעילות יותר, ויאפשרו לנו את הפירוק מינרלים הזה. תוך כדי עבודה ובפיתוח שיטות חדשות לפיתוח תהליכים כימיים, נולדו עוד כמה תהליכים כימיים, טכנולוגיות שמעולם לא ניסו אותן, ומאפשרות לנו שיטה חדשה להפיק ברזל ועוד מספר מתכות בצורה שהיא יותר יעילה ונקייה.
חיון: הסיפור הזה חוזר על עצמו בכל מיני גרסאות. האתגרים הקיצוניים במסע לירח ומאדים מצריכים יצירתיות כזאת משוגעת, שפעם אחר פעם הפתרונות לחלל מתגלים שימושיים גם כאן בכדור הארץ.
תחשבו על זה שניה: מושבה במאדים תצריך… רובוטים עצמאיים כמעט לגמרי, מדפסות תלת-ממד שיוכלו לייצר מבנים שלמים, דרכים חדשות לגמרי להפיק אנרגיה, ואז להעביר אותה בדרכים שהיום נראות לנו מדע בדיוני. כל הדברים האלה, בסופו של דבר, ישמשו גם את החיים בכדור הארץ.
אז נכון, הרבה נשיאים אמריקאים הבטיחו להגיע למאדים וזה לא קרה. אבל הפעם זה לא סיפור שממשלה אחת כותבת אותו, סוכנות חלל אחת שצריכה סכום דמיוני כדי לעשות את הבלתי אפשרי. הסיפור של המסע לירח ולמאדים, הוא כבר סיפור של הרבה מחברים. כך שלמרות שסוף הסיפור ידוע, והוא שאני מנצח בהתערבות הזאת כמובן, הדרך לשם עוד רצופה התפתחויות וטוויסטים שקשה לצפות.
מחשבת: עוד עשרים שנה, חיון, אנחנו נחזור לשמוע את הפרק הזה, ונראה!
חיון: יאללה, קבענו.
מחשבת: למרות שגם אם תנצח, יש באג בסיפור שלך.
חיון: איזה באג?
מחשבת: אילו בני אדם היו מודעים למחיר של הגעה למאדים, לא הגיוני שמשנות החמישים, היו יותר משישים תוכניות כאלה.
חיון: אני מסכים שזה נראה כאילו משהו פה דפוק אבל… האמת היא… שזה לא באג, זה פיצ'ר.
[אות מוזיקלי: סקרנות אינסופית]
לפני 250 שנה, תושב כדור הארץ ג'יימס קוק נעשה האדם הראשון שחצה את החוג האנטארקטי והגיע לקוטב הדרומי. בשיא הקיץ של שנת 1773, האוויר היה קפוא. הימים הפכו ליום אחד מתמשך, בלי התחלה, בלי סוף, יום שבו השמש לא שוקעת והלילה לא מגיע.
[סאונד של רוחות]
וככה, מול קירות הקרח של אנטארקטיקה, ג'יימס קוק הבין שהוא הגיע עם הספנים שלו למקום שאף אדם לא הגיע בכל ההיסטוריה האנושית. מקום כל כך זר שבעצמו הרגיש כמו כוכב לכת אחר. אולי כמו זה שהוא ראה כמה שנים קודם לכן, בתצפית אסטרונומית שבה הוא צפה בנוגה חוצה בשמיים את פני השמש.
עכשיו, התחושה הזאת של עולם אחר הותירה בו רושם עצום. אחר כך הוא כתב ביומן כך:
קריין, בתור ג'יימס קוק: השאפתנות מוליכה אותי לא רק מעבר לכל מקום אליו אדם אחר הגיע, אלא מעבר למה שנדמה לי שניתן בכלל להגיע.
חיון: זה מעורר השראה והכל אבל… מאיפה היא באה, השאפתנות הקיצונית הזאת?
יש כל מיני סיבות למה בני אדם סיכנו את החיים שלהם ויצאו לחקור אזורים בלתי מוכרים בעולם. תפתחו כל ספר היסטוריה, על כל מגלה ארצות בהיסטוריה – קולומבוס, מגלן, מרקו פולו – ותמצאו כל מיני סיבות. סיבה אחת היא למשל, גילוי מקומות ש… פשוט שווה מאוד להגיע אליהם, כי יש שם נניח אוצרות טבע, או שבטים שאפשר לסחור איתם או לכבוש אותם. הרבה מסעות אחרים היו בשביל לגלות נתיבים חדשים, כל מיני קיצורי דרך למקומות האלה ששווה להגיע אליהם. אחרים היו מדענים שיצאו לחקור את הבלתי נודע, חוקרי טבע, חוקרי תרבויות נניח. וכן, חלק מהמסעות האלה הצריכו גם פיתוח טכניקות וטכנולוגיות חדשות, שגם זה קידם את האנושות.
ובאמת, מפתה להתמקד בתועלת שהביאו המסעות האלה: כסף, תהילה, יוקרה, ידע, טכנולוגיות… תועלת זה חשוב, אין ספק, אבל אם זה רק עניין של תועלת, צריך לשאול: איך זה שאנחנו המין היחיד בעולם שלא נח לרגע, וכל הזמן מחפש לפרוץ את הגבול האחרון כדי להגיע רחוק יותר? הרי אנחנו לא הסקרנים היחידים בטבע, אז למה אין עוד בעלי חיים בעולם עם שאיפות התפשטות וחשיפה כמו למין האנושי?
הסיבה היא שחוץ מתועלת, מה שעומד בבסיס ההתפשטות הזאת זה בעיקר… סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו. סיפור שלפיו ההיסטוריה היא כמו איזה מסלול של התפתחות, של קידמה. מסלול שבו כל דור צריך לעמוד על כתפי הדור הקודם כדי לנסות להגיע רחוק יותר.
זה לא נשמע לכם כמו סיפור, זה נשמע כמו המציאות. הרעיון הזה נראה לנו כיום כל כך מובן מאליו, שקל לנו לשכוח שהוא רק סיפור, המצאה. אבל לא רק שזה סיפור, אלא שהסיפור הזה הוא די חדש יחסית, 500 שנה כזה, לפחות בעולם המערבי. ברצינות, רוב החברות האנושיות לאורך כל ההיסטוריה התייחסו לקיום שלהן בתור משהו מחזורי: לפעמים אתה למטה, לפעמים אתה למעלה, עונות השנה מתחלפות ואין חדש תחת השמש. אף אחד לפני 3,000 שנה לא הרגיש שהוא חייב להיות חכם ומתקדם יותר מאלה שקדמו לו. ואף אחד כמעט גם לא יצא לגלות ארצות חדשות, אלא אם כן המקום שהוא גר בו נעשה באמת בלתי נסבל.
זה לא קרה ביום, אבל משהו מאוד דרמטי קרה כדי שנתחיל להאמין בסיפור הזה, שאנחנו כבני אדם צריכים לשאוף להיות חכמים ומתקדמים יותר מחר בהשוואה לאתמול. הדברים הדרמטיים האלה שקרו היו תהליכים חברתיים כמו הרנסנס, המהפכה המדעית בעיקר, ועוד כמה דברים שצריך פודקאסט אחר כדי לספר אותם. אבל השורה התחתונה היא, שהסיפור היחסית חדש הזה, הוא זה שמניע את העולם מתחת לכל התועלת והכסף, הידע והטכנולוגיות, היוקרה והכבוד.
הוא הסיבה העמוקה שהחלום ליישב את מאדים צץ פעם אחר פעם והוא מסרב למות.
תאמינו לי שאין שום היגיון להתיישב במאדים, כמו שאין היגיון להתיישב באנטרקטיקה. אבל האסטרונאוטים הראשונים שיפרצו את הגבול הזה ויגיעו למאדים, הם יתבוננו בגבעות האדומות שם כמו שג'יימס קוק התבונן לראשונה בגבעות הלבנות לפני 250 שנה. וכמוהו הם ידעו שזה היה שווה את זה.
[השיר Moonage Daydream של דיוויד בואי מתנגן]
האזנתם ל"סוכן חלל".
אני מחכה לעוד שאלות חלל, כנסו לקישור בתיאור הפרק ושלחו לי.
תודה להדר סיטרוק שהיא מחשבת, וליואב יפת על הקול של ג'יימס קוק. דניאל מאורר וניר גורלי ערכו, חן עוז עם רוני קלדרון על הסאונד והמיקס.
אני בר חיון. תמשיכו להביט למעלה.
[צפצופים]
מחשבת: …נא להשאיר הודעה לאחר הישמע הצפצוף.
דניאל מאורר: …זה חי! אני חוזרת, זה חי! יש לו שיניים חדות. הוא נראה… פרוותי. אני חושבת שזה הולך ל, ל… מה?... אה, זה הכלב שלך?!
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Commentaires