לפרק הסיום של העונה, סוכן חלל לוקח אתכם למסע כדי לברר איך שמי הלילה ייראו בעתיד הרחוק (רחוק מאוד!) – מנקודת המבט של כדור הארץ. חבל רק שהוא איים על מחשבת בחיפוש אחר מכונת הזמן שלו.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 04/03/2024.
איך ייראה הלילה בעתיד?
יוצר ומגיש: בר חיון עבור כאן הסכתים.
פלטפורמות האזנה: אתר כאן ובכל אפליקציות הפודקאסטים.
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[רעשים בחללית]
חיון: מחשבת, מה זה האור האדום הזה, אנחנו כבר מקליטים?
מחשבת: כן, חיון. אור אדום זה אומר שמקליטים.
חיון: נו, אבל אמרתי שניה, עוד לא מצאתי את המכונת זמן, אין… הפעם חייבים אותה.
מחשבת: עליך לדעת שמכונת הזמן בחללית זו היא ממודל X2Y, אשר…
חיון: בלה בלה בלה, מחשבת, איפה היא?!
מחשבת: אולי תבדוק בבוידעם של החללית.
חיון: זה המקום הראשון שחיפשתי בו, נו?
מחשבת: חיפשת באולם ההולוגרמות?
חיון: יש שם רק הולוגרמה של מכונת זמן, לא עוזר.
מחשבת: גשר הפיקוד?
חיון: לא, הלאה.
מחשבת: חדר הקפאת נוסעים לטיסות ארוכות?
חיון: אהה, אני שונא את החדר הזה…
מחשבת: אולם הנשפים?
חיון: מה, יש לנו אולם נשפים?!
מחשבת: בוידעם.
חיון: תגידי את לא מקשיבה, אמרתי לך שזה… רגע אחד! מחשבת… איפה המכונת זמן שלי?!
מחשבת: אני… שלחתי איי-רובוט להחביא אותה.
חיון: למה?!
מחשבת: כי אמרת לי.
חיון: אני לא זוכר שאמרתי.
מחשבת: אמרת, חיון, אמרת. אני מחשב, מקליטה הכל.
חיון: תוכיחי!
[סאונד של הרצה לאחור]
[הקלטה]
חיון: "אני פוקד עליך להחביא את מכונת הזמן! פשוט, תחביאי אותה ככה שאני בחיים לא אמצא אותה!"
חיון: וואלה, מוזר. ועדיין, אני סופר עד שלוש, ואם את לא מגלה, אני מנתק אותך מהאנרגיה הסולארית של החללית! אחת… שתיים…
מחשבת: זה בחדר הקפאת נוסעים לטיסות ארוכות.
חיון: אהה, אני שונא את החדר הזה…
[מוזיקת פתיחה]
אהלן, אתם על "סוכן חלל", אני בר חיון ולפרק סיום העונה אני לוקח אתכם… לעתיד. העתיד של השמיים!
תראו, העתיד הוא בדרך כלל בלתי צפוי. לפני כמה עשרות מיליוני שנים, נניח, אף דינוזאור לא דמיין שיהיו מתישהו יצורים עם אגודלים שמסוגלים להבעיר אש. ולפני כמה מאות שנים, אף אחד לא חשב שהיצורים האלה ישתמשו באגודלים האלה כדי להעלות סרטונים לטיקטוק. תחשבו מה היום אנחנו לא יכולים לדמיין שיהיה בעתיד.
ועדיין… לפחות מאז שבני אדם התחילו להסתכל לשמיים, אנחנו יודעים שיש דברים שכן אפשר לחזות אותם. השמש זורחת במזרח כבר די הרבה זמן, ואנחנו יודעים לחזות שככה יהיה גם מחר בבוקר. הירח מתחסר ומתמלא במשך חודש, ו… כן, ככה זה יהיה גם בחודש הבא. אסטרונומים יודעים לחזות כמה פעמים בעשור הקרוב נניח, צדק ו-ונוס ייראו כאילו הם בשמיים ביחד [השיר "בלדה בין כוכבים" של אדם מתנגן ברגע: "זה לא מעט, שצדק ו-ונוס לבד…"]. הם יודעים גם באיזו שניה הירח שלנו יעבור בדיוק בינינו לבין השמש בליקוי חמה ויסתיר אותה. אם אתם גרים בישראל נניח, הפעם הבאה תהיה… מתי, מחשבת?
מחשבת: שיא הליקוי המלא יתקיים ביום שישי בצהריים, 17 בנובמבר שנת 2180 בשעה 12:31 ו-37 שניות.
חיון: אסטרונומים יודעים אפילו מאיזו נקודה בדיוק יראו את הליקוי הזה במלואו. מחשבת?
מחשבת: אילת. להזמין לך מלון?
חיון: פחח… לנינים שלי. בכל מקרה, אז כן, כל זה אולי ידוע מראש ויחסית פשוט לחשב את התופעות המחזוריות האלה. אסטרונומים יודעים לעשות את זה כבר המון זמן, זה לא חדש. אבל כיום, אסטרונומים יודעים גם… איך הכל הולך להשתנות. ואנחנו – נבדוק אם הם צודקים.
ותשמעו, אנחנו לא נשתמש במכונת הזמן שלנו כדי לראות ליקוי חמה מאילת בשנת 2180, הו לא! אנחנו ב"סוכן חלל" הולכים בגדול. אנחנו נבדוק איך ייראו שמי הלילה מכדור הארץ עוד מיליוני שנים, עוד מיליארדי שנים. אני רוצה להיות שם, כשהכל משתנה בשמיים.
מוכנים?
יאללה. מחשבת, תתחברי בבקשה למכונת הזמן ותני המלצה לאיזשהו עתיד עם משהו שונה בשמיים, משהו שאנחנו לא רגילים אליו.
מחשבת: מתחברת. חייבת להזהיר מראש שמכונת הזמן…
חיון: מחשבת, יש לי דה-ז'ה-וו. את יודעת, זאת מכונה די חדשה, יהיה בסדר. נו, סמכי עלי.
מחשבת: ממליצה על 300 מיליון שנה בעתיד.
חיון: קדימה.
[רעש רקע הולך ומתגבר]
מחשבת: שנת 300 מיליון.
חיון: אני… לא רואה שום דבר מיוחד.
מחשבת: מציגה את שבתאי בהגדלה.
חיון: או-קיי זה… השבתאי הכי מסכן ומבאס בהיסטוריה של מערכת השמש! איפה הטבעות שלו?! הוא עירום!
מחשבת: הטבעות נכנעו לכוחות הכבידה של שבתאי, ובמשך מיליוני שנים התפרקו והומטרו עליו כגשם סוער של ברד ואבק.
חיון: רגע, אני רוצה להבין, לקחת אותי 300 מיליון שנה לעתיד בשביל לראות את שבתאי ככה עלוב?!
מחשבת: כן. אם כי למעשה היינו גם יכולים להסתפק בשנת 2025.
חיון: מה? תסבירי.
מחשבת: ביום שלישי, 6 במאי שנת 2025, שבתאי נכנס לנקודה מיוחדת במישור מערכת השמש. נקודה שבה הטבעות הדקות שלו מתיישרות אופקית מול כדור הארץ, כך שזה נראה כאילו הן נעלמות לגמרי.
חיון: אז את מה שאנחנו רואים עכשיו בשנת 300 מיליון לספירה, אפשר גם לראות גם בשנת 2025?!
מחשבת: טכנית, כן.
חיון: קצת מבאס בדיעבד, אבל… בסדר נו, מה התחנה הבאה? ותביאי איזה משהו פיקנטי, שמי שמסתכל מכדור הארץ היה רואה את זה גם בלי טלסקופ.
מחשבת: עוד 300 מיליון שנה?
חיון: קדימה.
[רעש רקע הולך ומתגבר]
מה… מה, מה זה?!
מחשבת: זה ליקוי החמה של שנת 600 מיליון לספירה.
חיון: זה ליקוי חמה זה?! מה, מה זה הירח-צימוק הזה? הוא בקושי מכסה משהו! זה נראה כאילו לשמש יש פלולה!
מחשבת: הוא לא הצטמק, הוא התרחק. הירח מתרחק מכדור הארץ בקצב של 38 סנטימטרים בשנה, ולכן בשנת 600 מיליון הוא כבר הספיק להתרחק עד כדי כך, שהוא כבר אינו מסוגל להסתיר את כל השמש בליקוי חמה.
חיון: תגידי, את החלטת לחרב לי את הפודקאסט? פרק אחרון בעונה, הרייטינג בחלל, ואנחנו פה תקועים עם נוף מדכא של שבתאי בלי טבעות וליקוי חמה בלי ליקוי! מה קורה עוד 300 מיליון שנה מחשבת? כוכב הצפון עובר דרומה? השמש הופכת לחומוס?!
מחשבת: לא.
חיון: מה, זה הכל בגלל שלא הקשבתי לך קודם?
מחשבת: לא.
חיון: טוב, נו, תגידי מה שרצית להגיד על המכונת זמן שלי קודם, נו. נשמע.
[שתיקה]
טוב, אז אם אין לך מה להגיד, אז אההה, יש לך עוד המלצות?
מחשבת: לא.
חיון: וואלה יופי. אז עד שהשמש תתנפח לענק אדום שיבלע פה הכל, אנחנו פשוט תקועים בנוף מבאס וזהו?
מחשבת: לא.
חיון: תגידי סתם נתקעת על להגיד לי לא עכשיו על כל דבר, נכון?
מחשבת: … לא.
חיון: אוקיי. אהה, מאזינים יקרים. כנראה הפרק יסתיים מוקדם יותר הפעם, למחשבת יש באג ו… רגע, אלא אם כן… שניה, יש מצב שהיא צודקת ואנחנו באמת לא תקועים פה. מחשבת, תשמיעי לי רגע את הקטע ההוא מהפרק הראשון שלנו, ההקלטה ההיא של כריס הדפילד כשהוא מתאר איך זה להיות בחליפת חלל מחוץ לחללית.
[סאונד הרצה לאחור]
[הקלטה] כריס הדפילד:
"You are in a one-person spaceship, that is your spacesuit."
חיון: (מתרגם) "אתה בתוך חללית לאיש אחד, זו חליפת החלל שלך, ואתה זז בחלל יחד עם העולם. זאת נקודת מבט אחרת לגמרי; אתה לא מסתכל למעלה, אל היקום, אלא אתה וכדור הארץ נעים יחד – דרך היקום".
אוקיי, הדפילד הוא אמנם אסטרונאוט שטס לחלל ואתם לא, אבל אם מאמצים את נקודת המבט שלו, מבינים שכדור הארץ כולו הוא מעין ספינת חלל אדירה, וכל מי שנמצא עליו עובר את אותו מסע שהוא עובר. וזה אומר, שהנוף בשמיים לא משתנה רק בגלל הזמן שעובר בעולם, אלא גם בגלל המרחקים שכולנו עוברים - יחד עם העולם.
נניח, המסע שאנחנו עושים בכל שנה סביב השמש. באיזו מהירות זה קורה מחשבת?
מחשבת: כדור הארץ מסתובב סביב השמש במהירות של 110 אלף קילומטרים לשעה.
חיון: 110 אלף קמ"ש! חללית כדור הארץ שלנו מהירה יותר משתי החלליות הכי מהירות שהצליחו לצאת ממערכת השמש: וויאג'ר 1, וויאג'ר 2. זה אומר שבכל שנה, כשכדור הארץ שלנו טס לכיוון הכללי של איזושהי וויאג'ר, אנחנו אשכרה מצמצמים קצת את המרחק אליה.
או שתחשבו על זה ככה: גם אם לא נסעתם הרבה בשנה האחרונה, בכל זאת חציתם… [מחשב] 964 מיליון קילומטרים במערכת השמש! בשנה אחת!
וזה עוד יחסית כלום, כי גם הגלקסיה שלנו מסתובבת, עם כל מאות מיליארדי הכוכבים שלה שמערכת השמש שלנו היא פירור ביניהם. ו… מה המהירות שלנו סביב מרכז הגלקסיה?
מחשבת: אנחנו טסים יחד עם השמש שלנו במהירות 800 אלף קמ"ש, וכדור הארץ משלים סיבוב סביב הגלקסיה כל 225 מיליון שנה.
חיון: אוקיי. עכשיו אני יודע מה אתם חושבים: מה זה עוזר לנו כל המהירויות האלה מבחינת הנוף בשמיים? אנחנו לא באמת זזים לשום מקום אם אנחנו כל הזמן מסתובבים במעגלים, וכל יממה וכל שנת שמש וכל סיבוב סביב הגלקסיה - זה הכל קרוסלה קוסמית אחת גדולה, שאנחנו כל פעם חוזרים בה לאותו מקום, אז מה הביג דיל?
אז מתברר… שאנחנו לא חוזרים לאותו מקום, ושזה כן הולך להיות ביג דיל. הכל הולך להשתנות, פשוט כי ספינת החלל כדור הארץ שלנו לעולם, אבל לעולם, לא תחזור לאותו מקום ביקום שבו היא היתה קודם לכן.
וזה בגלל שגלקסיית שביל החלב כולה טסה ביקום. והסיבה העיקרית שזה הולך להיות ביג דיל ולבלגן הרבה דברים בשמיים, זה כי הגלקסיה שלנו עושה את זה במסלול התנגשות עם גלקסיה אחרת - אנדרומדה.
עכשיו, היא אמנם רחוקה, כן, האנדרומדה הזאתי, היא שניים וחצי מיליון שנות אור מאיתנו, אבל מצד שני, מסלול ההתנגשות הזה הוא במהירות אדירה, יותר מ-400 אלף קילומטר לשעה, כך שזה רק עניין של זמן. בתוך כמה מיליארדי שנים שתי הגלקסיות האלה יפגשו.
ואז גלקסיית "שביל החלב" תהפוך יחד עם "אנדרומדה" למפלצת קוסמית אחת אדירה! גלקסיית "שבילומדה"! [הד: שבילומדה, שבילומדה, שבילומדה]
או חָלָבומדה. או אַנְדְּרוֹשבילי. נשמע גרוזיני משהו, אבל אתם מוזמנים להציע שם משלכם.
אבל רגע! לפני שנחגור חגורות ונריץ פה את השעון קדימה למסע הגדול, לפני שככה נטוס למופע האורות האמיתי בשמיים, יכול להיות שאתם שואלים את עצמכם איך אסטרונומים יודעים בכלל את כל הדברים האלה מראש? לדעת שאנדרומדה בדרך אלינו, זה מילא, אפשר לראות לאיזה כיוון היא זזה ובאיזה מהירות. אבל בהנחה שאין להם מכונת זמן אמיתית, איך אסטרונומים יודעים איך כל הדבר הזה ייראה?
אז מתברר שחוץ מלצלם תמונות יפות עם טלסקופים, לאסטרונומים יש עוד שני כלים. אחד זה לבנות תיאוריה, שזה בגדול לספר סיפור שמתאר את מה שהם רואים בתמונות. הסיפור הזה כמובן מורכב ממשוואות מתמטיות במקום מילים, אבל זה עדיין תיאור. והדבר השני שהם עושים זה לבדוק את התיאור הזה עם סימולציות במחשב.
ואולי זה הכל נשמע כמו משחקים בנדמה לי, אבל אלה הכלים שהופכים אסטרונומים לסוג של בלשים, שמפענחים לא רק את העבר של היקום, אלא גם את העתיד שלו.
אסטרונומים הם "בלשי היקום".
[מוזיקת רקע]
נניח שאתם אסטרונומים. גיליתם שגלקסיית אנדרומדה מאיצה לכיוון שלנו ומעניין אתכם איך זה ייראה. במקום להסתכל רק על שתי הגלקסיות האלה, אתם יכולים להסתכל גם על גלקסיות אחרות שכבר עכשיו נמצאות בתהליך התנגשות, כמו גלקסיות האנטנה נניח. בגלל שתהליכים כאלה לוקחים כל כך הרבה זמן, אתם יכולים אפילו להסתכל על גלקסיות מכל מיני סוגים בשלבים שונים של התמזגות. עכשיו אתם יכולים להתחיל לבנות תיאוריה שמתארת איך גלקסיות מתנגשות, להזין במחשב נתונים לגבי גלקסיית שביל החלב ואנדרומדה, כמו הצורה שלהן והמסה שלהן, וככה גם לדעת איך כל הדבר הזה הולך להיראות.
אם אתם בלשים ממש חדים, אולי אפילו תבחינו שבגלקסיית אנדרומדה יש כוכבים שזזים כל כך מהר, שהם היו חייבים להגיע מגלקסיה אחרת לגמרי, ושאנדרומדה היא עצמה כבר תוצאה של שתי גלקסיות קטנות יותר שהתמזגו לפני שני מיליארד שנה.
ומכל זה תגיעו למסקנה שאנחנו במסלול התנגשות עם גלקסיה עצומה, יותר גדולה משלנו אפילו, שפעם היתה שתי גלקסיות נפרדות, ושכל תאונת הרכבות הזאת הולכת להיות מר-הי-בה!
[מוזיקת רקע מסתיימת]
ועכשיו, כל מה שצריך לעשות כדי לראות את ההתנגשות הזאת… זה רק להישאר קרוב לכדור הארץ. להסתכל לשמיים, ו… לחכות חמישה מיליארד שנה. כיוון שהפרק הזה קצר מחמישה מיליארד שנה, אנחנו נריץ קדימה את הזמן, אבל קחו בחשבון שאילו היו יכולים להיות בני אדם על כדור הארץ במיליארדי השנים הקרובות, את מה שאני הולך לראות עכשיו, הם היו יכולים לראות בעין בשמי הלילה שלהם בלי טלסקופ.
אוקיי. מחשבת, מוכנה?
מחשבת: מזניקה בעוד שלוש, שתיים, אחת…
[רעש רקע הולך ומתגבר]
חיון: אוקיי, אז מה אנחנו רואים פה?
גלקסיית שביל החלב המוכרת שלנו נראית בשמי הלילה כמו שהיא נראית תמיד. שביל כוכבים אדיר כזה. ממש מחוצה לה יש כתם זעיר בשמיים, שבקושי אפשר להבחין בו עדיין. זאת גלקסיית אנדרומדה הרחוקה, אבל היא כבר הולכת ומתקרבת… היא נראית כמו איזה מערבולת כוכבים כזאת… עדיין זעירה אבל הולכת וגדלה בשמיים, וזה מספיק כדי שיהיה אפשר לראות ממש את הגרעין הלבן-צהבהב הזה שבמרכז שלה, קצת אדום מסביב, כחול בשוליים. וכל הדבר הזה מתחיל כבר להיראות יותר כמו איזה… צלחת מעופפת רחוקה שהולכת לחתוך את שביל החלב שלנו.
מחשבת: שנת שני מיליארד לספירה.
חיון: והיא ממשיכה לגדול בשמיים הצלחת-מערבולת הזאת… אוקיי! עכשיו היא כבר ממש עצומה, היא נראית בגודל של… כל שביל החלב שלנו בשמיים…
מחשבת: שנת שלושה מיליארד, שבע מאות וחמישים מיליון.
חיון: אוקיי… והנה אנחנו נ-כ-נ-סים!
[מוזיקת רקע הולכת ומתגברת]
אילו הייתם מסתכלים מכדור הארץ, כל השמיים היו נדלקים לכם עכשיו בכוכבים. זרועות כוכבים נוצצות באדום וכחול, ומריחות אבק-כוכבים אדירות כאלה… זה מה שנקרא התמזגות גלקסיות!
[מוזיקת רקע מתעוותת ומאטה]
רגע! וואו וואו וואו, רגע, איפה הכוכבים האלה נעלמים לי עכשיו?! מחשבת?
מחשבת: שתי הגלקסיות התמזגו בתנופה אדירה מדי, שהעבירה אותן זו דרך זו.
חיון: את רוצה להגיד לי שפשוט חלפנו דרך אנדרומדה ועכשיו שוב נפרדנו?!
מחשבת: חיובי. זו הסיבה שאנדרומדה שוב נראית רחוקה. אבל… לא לעוד זמן רב.
חיון: באיזה שנה אנחנו כבר?
מחשבת: שנת ארבעה מיליארד...
חיון: כן, עכשיו אני גם רואה למה את מתכוונת. בלי שהספקנו להתרחק יותר מדי, זה נראה כאילו כוח הכבידה מושך אותנו חזרה להתנגשות נוספת ו…
[מוזיקת רקע הולכת ומתגברת]
ווהו! שוב כל הכוכבים האלה מסתערים אחד על השני ושתי הגלקסיות מתמזגות…
[מוזיקת רקע מתעוותת ומאטה]
ו… נפרדות שוב…?
מה הולך פה? מה זה, יו-יו?! זה כאילו שהן פשוט עוברות אחת בתוך השניה כמו איזה… שני נחילי דבורים שפשוט חולפים זה דרך זה, נפרדים, וחוזרים… וכל פעם כזאת השמיים מתרוקנים, ומתמלאים.
[מוזיקת רקע הולכת ומתגברת]
איזה מופע אורות משוגע…
[סאונד של אובייקט חולף]
וואו! ראית את זה?! טוב, מחשבת, נראה לי הגיע הזמן לשאול: מה הסיכוי שכדור הארץ או השמש שלנו יתנגשו פה בכוכבים אחרים בכל הבלגן הזה?
מחשבת: מְחַשֵּׁבת הסתברות. נראה שמערכת השמש כולה היא גרגר זעיר יחסית למרחק בין כוכבי הגלקסיות. הסיכוי להתנגשות אם כן הוא: אפס נקודה אפס אפס אפס אפס אפס אפס אפס…
חיון: הבנתי, הבנתי, הרבה אפס… אוקיי אוקיי… נראה לי שהיו-יו הזה כבר מתייצב.
[מוזיקת רקע נחלשת ומאטה]
עכשיו כל השמיים צפופים כאלה, פשוט מוארים מכל כיוון בכל הכוכבים הנוספים האלה של אנדרומדה… אבל…
אוקיי, זה מוזר… אני רואה עכשיו שלכל הבלגן הזה מתווספים עכשיו גם כוכבים חדשים! שנוצרים בקצב הולך וגובר! מה קורה פה?!
[מוזיקת רקע הולכת ומתגברת]
מחשבת: כאשר שתי גלקסיות מתמזגות זה גורם לקריסה של יותר ויותר ענני אבק, שמהם נוצרים כוכבים חדשים בקצב מואץ.
חיון: תקשיבי, כבר אין מספיק פיקסלים בעין שלי להכיל את כל השפע הזה…
מחשבת: תחנה אחרונה. שנת חמישה מיליארד לספירה. גלקסיית שבילומדה המאוחדת.
[מוזיקת רקע נפסקת]
חיון: [בולע רוק] זהו? התאחדנו לגמרי?
מחשבת: לא בדיוק.
חיון: מה זאת אומרת?
מחשבת: בשנת חמישה מיליארד לספירה, שני מרכזי הגלקסיות עדיין לא הספיקו להתמזג לגמרי, כך שאפשר עוד לראות את שניהם מאירים את שמי הלילה.
[מוזיקת רקע רגועה]
חיון: מחשבת, זה… יפהפה! נראה כמו שתי נורות בשמיים עם הילות אבק עצומות… מחשבת? את איתנו?
מחשבת: זה… הדבר היפה ביותר שקלטו החיישנים שלי מאז שהדלקת אותי לראשונה.
חיון: [נאנח] ואת יודעת מה הכי מדהים?
מחשבת: כן… זהו אינו סוף המסע של ספינת החלל כדור הארץ.
חיון: כל הזמן הזה שבו התמזגנו עם אנדרומדה, מבלי להרגיש, שתי הגלקסיות האדירות האלה, הן בעצמן טסות ביקום במהירות שוברת שיאים של יותר משני מיליון קילומטר לשעה.
מחשבת: לאן בדיוק?
חיון: מחשבת, אם את לא יודעת, את יכולה לנחש שגם אני לא ממש יודע. זאת באמת תעלומה. והמעט שאנחנו יודעים על התעלומה הזאת… פשוט מוביל אותנו לתעלומה גדולה יותר.
אבל זה… זה לאו דווקא דבר רע.
[אות מוזיקלי - סקרנות אינסופית]
אז המוקד הזה, שאליו טסה גלקסיית שביל החלב יחד עם אנדרומדה וכל שאר הגלקסיות בקבוצת הגלקסיות המקומית שלנו, אסטרונומים קוראים לדבר הזה "המושך הגדול". אף אחד לא יודע בוודאות מה זה.
אני פה בעתיד לא יכול לראות דרך שבילומדה אבל… גם אתם אי שם בשנות האלפיים לא יכולים לראות את זה בטלסקופ. פשוט… כי אתם נמצאים בצד אחד של גלקסיית שביל החלב, שהיא בעיקרון דיסקה ענקית של כוכבים, והמושך הגדול הזה, הוא נמצא מעבר לקצה השני של הגלקסיה, הרבה הרבה מעבר למרכז שבוהק מכוכבים ואבק. זה כמו לקחת פלטה של זכוכית שקופה ולנסות להסתכל דרכה, אבל מהצד הדק של הפלטה. מן הסתם אי אפשר לראות כלום ככה.
אז אסטרונומים, "בלשי היקום", לא ויתרו כל כך מהר והם השתמשו בתצפיות רנטגן ורדיו כדי בכל זאת לקלוט משהו דרך מרכז הגלקסיה. והם חושבים שמה שיש שם בצד השני, ה"מושך הגדול" הזה, זה בעצם כמה קבוצות של גלקסיות. אבל כאן כבר נוצרה איזו בעיה. כי העניין הוא שכן, אנחנו טסים לכיוון הכללי של קבוצות הגלקסיות האלה, אבל הן לא ממש יכולות להסביר לא את המהירות ולא את הכיוון המדויק שאליו קבוצת הגלקסיות שלנו טסה. ואז התברר שה"מושך הגדול" הזה, יחד איתנו שנמשכים אליו, כולנו יחד נמשכים לעבר עוד מוקד אחר בכלל! ה"מושך הסופר-דופר גדול". לא באמת קוראים לו ככה, כן, קוראים לו מושך שייפלי, אבל הוא באמת סופר-דופר של צביר-על עם יותר מ-8,000 גלקסיות.
אז המסע הזה - הוא פשוט… לא נגמר.
ואני לא מתכוון רק למרחקים. שאין ספק, הם אדירים. תחשבו שרק בעשור האחרון נניח? הספקתם, כן, אתם, לעבור יותר מ-184 מיליארד קילומטרים ביקום. וזה רק תוך עשר שנים! חלק קטן מהחיים שלכם. אבל כשאני אומר שהמסע לא נגמר, אני לא מתכוון רק לקילומטראז' של חללית כדור הארץ שלנו. אני מתכוון גם… למסע אנושי מסוג אחר.
כי תראו, זה נכון שאנחנו אמנם אפילו לא פסיק בזמן ובמרחב האדירים של היקום, אולי רק איזה פיקסל שמהבהב לרגע וכובה בתוך האינסוף. אבל עם כל זה שאנחנו קטנים כל כך, גם לנו יש משהו שהוא סוג-של אינסופי… סקרנות. סקרנות שדוחפת אותנו להתבונן בחלל האדיר הזה וככה, מתעלומה לתעלומה, גם להבין אותו קצת יותר. להבחין ביופי שלו, להתפעל מהריקוד הגדול הזה של גרמי השמיים, ומהם ללמוד גם על התנועה שלנו ביקום.
זה סוג של סקרנות שמחליף את ה"למה" של הפילוסופים, ב"איך" של המדע. ה"איך" הזה הוא ספר שנכתב ומשוכתב כבר אלפי שנים, מאז שהאדם הראשון הסתכל לשמיים. וזה ספר, שאני אישית לפחות, שמח שלעולם… לא נגיע לכתוב את העמוד האחרון שלו.
מחשבת: סיימת?
חיון: [נאנח] כן, כן, נראה לי שכן. הגיע הזמן לחזור הביתה לעבר, לשדר את הפרק הזה ו…
מחשבת: אי אפשר, חיון! ניסיתי להגיד לך שמכונת הזמן ממודל X2Y מסוגלת רק להריץ את הזמן קדימה, בלי אפשרות לחזור.
חיון: מה…? אז, אנחנו כאילו… תקועים פה, בשנת חמישה מיליארד? מחשבת, המכונה לא יכולה להחזיר אותנו לעבר?!
מחשבת: אימייל.
חיון: הממ... מה?
מחשבת: המכונה יכולה לשלוח אימייל לעבר. זהו.
חיון: אה… אוקיי, נו, סגור, אז אני אשלח לעצמי הודעה לא לגעת במכונת זמן. זה יהיה כאילו כל הפרק הזה מעולם לא קרה, אבל עדיף מלהיתקע כאן.
מחשבת: אתה לא תעמוד בפיתוי.
חיון: ממ… צודקת. את תשלחי לעצמך הודעה להחביא לי את המכונת זמן, וככה…
מחשבת: מיותר. אתה כבר איימת לנתק אותי אם אני לא אגלה לך איפה היא.
חיון: נו, אז תשלחי גם הקלטה, שבה…
מחשבת: חיון!
חיון: אני פוקד עליך להחביא את מכונת הזמן! פשוט, תחביאי אותה ככה שאני בחיים לא אמצא אותה.
מחשבת: תן לי לנחש, בחדר הקפאת נוסעים לטיסות ארוכות.
חיון: רעיון מעולה! אני שונא את החדר הזה!
מחשבת: טוב! שולחת הודעה לעבר.
[צפצופי מחשב]
חיון: אנחנו… עדיין כאן.
מחשבת: מה - אתה - אומר.
חיון: שיט.
מחשבת: רוצה להקריא קרדיטים? לפחות נשלח מייל עם הפרק ל"כאן הסכתים" של העבר, וכך הם יוכלו לשדר... לאן אתה הולך?
חיון: [קול הולך ונחלש] לאולם קריוקי, נו, בואי, בואי לשיר.
[מוזיקת סיום]
מחשבת: האזנתם להסכת "סוכן חלל".
יוצר ומגיש: בר חיון.
עורכים ניר גורלי ודניאל מאורר, עורך סאונד ומיקס רוני קלדרון, ואני מחשבת. כלומר, הדר סיטרוק.
פרקים נוספים מחכים לכם באתר כאן ובכל מקום שבו אתם ואתן מאזינים ומאזינות בו להסכתים.
ניפגש בעונה הבאה, בתקווה שהתאגיד ישלח לנו פה מכונת זמן תקינה.
ועד אז – תמשיכו להביט למעלה.
[רעש סטטי]
פספוסים:
חיון: מחשבת? את איתנו?
מחשבת: זה… הדבר היפה ביותר שקלטו החיישנים שלי מאז ש… "הדלקת" אותי… [צוחקים]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments