ד"ר יוסי חלמיש הוא רופא מטעם הטכניון עם פוסט דוקטורט בחוקר מוח מטעם מכון ויצמן. ד"ר יוסי חלמיש מלמד את גישת "רפואת המוח הגמיש" (פסיכו־נוירותרפיה) ומטפל בה ומחבר הספר "מסע אל המוח".
00:00 - מהפכת המוח הגמיש
06:42 - המוח ותת המודע - אינקוגניטו
12:39 - מבנה הזיכרון והתניות
20:53 - אינטגרציה בין סוגי זיכרון לשינוי רגשי
25:49 - טכניקות לשיפור זיכרון
30:52 - איך לשחרר זיכרונות
42:16 - המקור הרגשי לרוב הבעיות
47:03 - השורש למחשבות טורדניות
תאריך עליית הפרק לאוויר: 18/12/2022.
שחר: ברוכים הבאים לפודקאסט.
היום אנחנו הולכים לדבר על מהפכת המוח הגמיש. נכיר מחקרים שפותחים את התודעה לגבי מה אפשרי, איזה שינויים יכולים להתרחש במוח שלנו, ובאופן יותר ספציפי נדבר על רפואת המוח הגמיש, שזה השימושים המעשיים באותם מחקרים מדהימים ומרתקים - איך אנחנו יכולים להשתמש בזה בשביל הבריאות הנפשית והפיזית שלנו. נשים עוד יותר את הדגש גם על נושאים של חרדות, של שחרור זכרונות כואבים, של איך עובד הזיכרון שלנו, איך יוצרים שינוי רגשי.
ובשביל לדבר על הנושאים האלו, הזמנתי לפודקאסט את דוקטור יוסי חלמיש, מדיקל דוקטור, רופא מטעם הטכניון, ובעל פוסט דוקטורט ממכון ויצמן בחקר המוח. דוקטור יוסי חלמיש.
ד"ר חלמיש: אהלן.
שחר: אהלן. אז אני אתחיל בשאלה: מה זה אומר מהפכת המוח הגמיש? כאילו, קצת… תעשה לנו סדר.
ד"ר חלמיש: בכל רגע ורגע המוח שלנו מיישם אלפי תפקודים, ואת כל אלפי התפקודים הללו אפשר לחלק לארבע משפחות:
המשפחה המוטורית, כלומר, כל התנועות שאנחנו מבצעים בעזרת השלד שלנו, המוח הוא אחראי ליישום שלהם, לבקרה עליהם, ואפילו לתכנון של התנועות שלנו. זה ערוץ אחד.
ערוץ שני, זה הערוץ הסנסורי, החושי. אתה יודע, אם אנחנו, ככה, נלך ברחוב ונשאל אנשים תגיד, מי האיבר ה… שקשור לראיה? רוב האנשים יאמרו שמדובר בעיניים. אבל זו טעות, כי למעשה, האיבר שמאפשר את הראיה זה המוח שלנו. העיניים יודעות לקלוט אור, יודעות גם לתרגם את האור לחשמל, אבל רק כשהחשמל ייכנס אל אזורים יעודיים במוח שלנו, אנחנו נהיה בעצם עם היכולת לראיה. ואותו דבר לגבי שמיעה, טעם, ריח, מישוש. כלומר, ערוץ נוסף שקשור ליכולות החושיות שלנו.
יש עוד שני ערוצים נוספים שהמוח פועל בהקשר שלהם.
הערוץ השלישי הוא הקוגניטיבי-רגשי, אנחנו עוד נדבר עליו הרבה, אני מקווה, בפודקאסט היום, ש… אנחנו מדברים על עולם הרגשות שלנו ועל הזיכרון ועל החשיבה ועל המוטיבציה ועל הריכוז, פעילות שהמוח מאפשר לנו בכל רגע ורגע.
והערוץ הרביעי, גם ערוץ מאוד חשוב, זו הבקרה על כל האיברים הפנימיים בגוף שלנו ועל המערכות. כלומר, מה יהיה לחץ הדם שלנו, מה תהיה רמת הסוכר, מה קורה עם המערכת החיסונית שלנו - טובה, פחות טובה? התשובות לכל השאלות הללו למעשה נמצאות במוח שהוא זה שמייצר את הבקרה בכל רגע ורגע על התפקודים של האיברים הפנימיים והמערכות בגוף.
כך שאנחנו באמת מבינים שהמוח הוא איבר מאוד-מאוד חשוב. יישומים של אלפי תפקודים בכל רגע ורגע. אבל אתה יודע, שחר, את הדברים הללו כבר יודעים מאות שנים. זאת אומרת, זה לא… אין כאן שום מהפכה. גם במאה ה-19, היית יכול לשמוע את דברי הפתיחה האלה שלי מביולוג בתקופה הזאת. ידעו באמת שהמוח הוא איבר חשוב.
[נשימה עמוקה] מה זאת המהפכה הזאת? המהפכה הזאת מתחילה מזה שבמאה ה-20, יש איזושהי הבנה שמככבת בחקר מוח, וההבנה היא, שלמוח יש את השלוחות, שהם אלו שמייצרים את כל התפקודים שדיברנו עליהם. וה… השליחים שמבצעים את התפקוד הזה, אלו תאי העָצָב. והכירו אותם, וידעו.
תקופה מאוד אממ… פסימית בחקר מוח, המאה ה-20. למה? כי כל החוקרים רואים, שהחל מגיל 25 יש ירידה קבועה במספר תאי העָצָב. בגיל 25 יש לנו כ-100 מיליארד תאי עצב, אבל החל מגיל 25 המספר שלהם רק הולך ויורד.
חוקרי המוח פשוט באיזשהו תסכול מתמשך. בשביל שחוקרי המוח יחזרו לחייך וחקר המוח יוכל לחזור להיות מדע אופטימי, היה צריך את המהפכה. והמהפכה היא בסופו של דבר הבנה היום, שמי שעושה בסופו של דבר את העבודה של כל התפקודים המוחיים שדיברנו עליהם, הם לא תאי העצב באופן ישיר, אלא הקשרים בין תאי העצב.
חוקרים ראו שהקשרים בין תאי העצב הם משהו מאוד דינמי. הם יכולים להתווסף, הם יכולים להיגרע, וכל הרעיון הוא שברגע שאנחנו מבינים שאוקיי-אוקיי, כן, אנחנו מאבדים כמות כזו או אחרת של תאים כל יום, אבל יש לכל אחד מאיתנו את הפוטנציאל לייצר יותר קשרים ממה שאנחנו מאבדים. ואז אנחנו יכולים לדבר על כך, שאנחנו בהחלט יכולים להיות עם מוח גמיש בהקשר מאוד-מאוד טוב ונכון, ולקדם את זה לחיי היומיום שלנו.
רק יש פה קאץ'. ומה הקאץ'? שמדובר בפוטנציאל. זאת אומרת, כל אחד מאיתנו יכול [צוחק] להחליט אם הוא הולך לממש את הפוטנציאל הזה, או שפשוט ימשיך להגיד: "כן, יש לי מוח נהדר, הוא יכול לעשות ככה וככה וככה". אבל אם לא נהיה אקטיביים בחיי היומיום שלנו, לא נוכל ליישם את הרעיון של המוח הגמיש, וההיפך. מוח גמיש, או Neuroplasticity - זאת המילה ה… המדעית - זאת חרב פיפיות.
וכל הרעיון הוא שאם אנחנו לא ניישם את הדברים המדויקים והנכונים - להוסיף קשרים, להוסיף מיומנויות, אנחנו עלולים להיות במקום של חסר. זאת אומרת, אנחנו עלולים להיות עם פחות קשרים, ואז המוח יאבד מהיכולות שלו, ושוב, ההבנה הזאתי ככה מחזירה את הכדור אלינו.
שחר: מה, למשל, המחקר שהכי הַמַם אותך בהקשר של איזשהו ריפוי, בין שזה משהו פיזי, כי המוח הרי אחראי על כל המוטוריקה ועל כל מערכת העצבים, ובין שזה משהו רגשי, בין שזה משהו קוגנטיבי?
ד"ר חלמיש: היו כמה ספרים שבאמת, ככה, עשו לי את ה"וואו" הזה. הספר הראשון שקראתי, קוראים לו "המוח הגמיש" של נורמן דוידג'. המון השראה. המון השראה גם לכתוב את הספר שלי, "מסע אל המוח". אבל ספר נוסף שככה עשה לי את ה"וואו" הזה, ואליו דווקא אני מתחבר לגבי השאלה שלך, זה ספר של דייוויד איגלמן, פרופסור דייוויד איגלמן, שנקרא "אינקוגניטו".
בספר הזה דייוו… דייוויד איגלמן מספר לנו את ההבנות הכי חדשות של חקר המוח, שאת רוב הפעילות המוחית המוח עושה בעילום שם. כלומר, הוא מייצר אותה מתחת לרדאר המודעות, מה שפרויד קרא תת-מודע. למעשה, היום מוסבר, באופן מאוד ברור, בהקשר של פעילות מוחית שנעשית באזורים העמוקים יותר במוח, באזור שאנחנו מכנים אותו סאב-קורטקס.
הספרים הללו שאני מדבר עליהם, אנחנו מדברים הרבה על אותו אלגוריתם, שהוא מכתיב את הפעילות המוחית. אנחנו קוראים לאלגוריתם הזה "הקוד המוחי". והקוד המוחי הזה נכתב לפני מיליוני שנים, והוא בעצם, יש לו מטרה מאוד טובה. זאת אומרת, הייתה לו אז מטרה מאוד טובה. המטרה שלו הייתה לקדם את ההישרדות שלנו. הכתבה למוח איך אתה הולך לפעול בשביל לקדם את ההישרדות.
העניין הוא, שמדובר בהישרדות לפני מיליון שנים. המון דברים השתנו, כן? אבל הקוד המוחי אהה… אומנם עבר עדכוני גירסה, אבל עדכון הגירסה האחרון שלו היה לפני 70 אלף שנים, זאת הייתה המהפכה השפתית, שאז, המוח היה חייב להשתנות כדי שבני אדם יתחילו לדבר. אבל כל השינויים הללו שקרו ב-70 אלף שנים האחרונות בהקשר החברתי, תרבותי, הסביבה וכולי, הם לא חלק מאותו קוד מוחי קיים. וכאן האתגר. כי הרבה מאוד מהחרדות שלנו, ומהדיכאונות שלנו, ומהמצבים הנפשיים הבעייתיים, וגם מהחולי הפיזי, אלו לא החיים שהמוח חשב שאנחנו נחיה בשנים הללו. מבחינת המוח, אנחנו עדיין ציידים-לקטים…
שחר: אתה אומר, בעצם, שיש לנו איזה מין תת-מודע, או איזה מערכת אוטומטית שפועלת, שכאילו התפקודים מתרחשים בצורה די אוטונומית, ומנהלים אותנו. למשל, בדוגמה הכי אולי קלה ופשוטה - אוכל, כן? אז אנחנו רואים סוכר, זה נותן לנו רעב והשתוקקות, אבל זה כבר לא תורם לנו היום, וזה גורם לנו להשמנה ולמחלות מטבוליות וכאלה. וכמו זה, יש עוד הרבה-הרבה דברים שהמוח שלנו מוביל אותנו באופן אוטומטי, ו…
ד"ר חלמיש: לגמרי, לגמרי. הדוגמה שלך היא מצוינת, כי באמת ה… הרעיון הוא, שלפני 70 אלף שנים, לא… לא היה לנו אוכל. אנשים לפני 70 אלף שנים, לא ידעו מתי הם יאכלו בפעם הבאה. במצב עניינים שכזה, שהמוח חייב את האנרגיה כדי לקיים את עצמו ואת הגוף, הוא בונה איזשהו מערך, אפשר להגיד אלגוריתמי, במשפט אחד: "אכול כפי יכולתך". כלומר, ברגע שיש לך אוכל - תאכל. אם זה עם פחמימות ושומנים, זה אפילו עוד יותר טוב, כי אלו יספקו לנו את האנרגיה המיידית ואת מאגרי האנרגיה לטווח ארוך, וכמובן שבחברת השפע של ימינו, זה בעייתי ביותר.
עכשיו, יש עוד דוגמה אחת, שהיא כבר רלוונטית לעניין של חרדות. מבחינת ה… המוח שלנו מצבי האיום הם מאוד-מאוד חשובים, כן? כי ברגע שאתה הולך לציד ופתאום אתה רואה איזה ממותה או קרנף או חזיר בר שרודף אחריך, מדהים שתיכנס למצב של איום, כי אז הגוף שלך והמוח שלך יוכלו להיות עם היכולות היעילות ביותר להתמודד מול הרגע הבאמת מאיים הזה. ולצורך כך, המוח עובד ב… בפול גז, והוא מייצר פול גז מול הרגעים הללו, בכל מיני הקשרים.
עכשיו, לפני 70 אלף שנים, הרגעים הללו היו מאוד זמניים. כי ברגע שקרנף, או נמר, או משהו, רודף אחריך, בתקווה שתצליח להתחמק, כן? אז זה היה מרדף של 10 דקות, רבע שעה, חצי שעה, שעה. אבל אחרי שעה אתה פשוט תגיע למערה שלך ותצייר איזה ציור ש… מספר ותחגוג בלילה סביב המדורה על זה שאתה ניצלת וכולי וכולי.
הסיפור אצלנו הוא כבר נהיה אחרת. כי אתה יכול עכשיו להיות עובד במטא או באיזושהי חברת הייטק אחרת, ויש איזושהי עננת פיטורים. המוח לא מכיר דברים כאלה! האוטומט שלו, הוא לא יוכל להיות… להשאיר אותך רגוע. אתה תיכנס לאיום, אבל אתה תיכנס לאיום של "נמר רודף אחריך", וזה לא הגיוני, כי נמר לא רודף אחרינו. ולכן אנחנו רואים כל-כך הרבה חרדות וכל-כך הרבה מצבים מעורערים ב… בתקופה הזאת.
וחשוב להבין שבדיוק לכאן נכנס הסיפור של המוח הגמיש, הנוירופלסטיסיות. למה? כי הקוד המוחי נותן את תנאי הפתיחה. אבל תשמעו, כתוב בקוד המוחי משהו מאוד חשוב, כתוב בו גם שהכל פתוח. אני נותן את תנאי הפתיחה, אבל המוח גמיש. ולכן אם אתה תייצר איזשהו מהלך אקטיבי, אימוני, סביב תנאי הפתיחה האלה שאני נותן לך כחלק מקוד מוחי - יפה לך, אתה תוכל באמת לייצר אוטומט חדש.
שחר: מעולה, אז אני ממש שמח שנתת את הדוגמה הזאת, כי זה בדיוק מה שגם אמרנו שנשים עליו את הדגש בפרק הזה. ואני רוצה לתת עוד דוגמה, ואולי עוד כמה מין "באגים" כאלה במרכאות, שיוצרים לנו עניינים רגשיים, ובסוף, כמובן, ניתן גם כלים למה לעשות עם זה, למרות שאני חושב שעצם ההבנה היא כבר תהליך. כי… כי אני חושב שעצם ההבנה לְמָה מפעיל אותי, נותן לי איזה מרחב נשימה אדיר. כן, אני מבין את הנסיבות שגורמים לי עכשיו לחרדה, אני פחות מאמין לזה, אני מבין שזה איזושהי תגובה פיזיולוגית שהיא לא קשורה אליי, היא קשורה בכלל ל…
ד"ר חלמיש: נכון.
שחר: …לסבא של הסבא של הסבא ב…
ד"ר חלמיש: זה נכון.
שחר: ואני אתן עוד משהו ש… שגם אני ארצה שנתמקד בו, וזה גם המבנה של הזיכרון, ובאופן ספציפי של התניות. אחת הדרכים איך להימנע בעתיד מסכנה, זה איזה שהם התניות אוטומטיות, שאוקיי, אם… אם עכשיו זה קרה לי בסביבה מסוימת, או במקום מסוים, המוח יקשר למקום הזה אולי איזושהי בהלה או איזשהו פחד, ואיזה… איזושהי למידה. זה הזיכרון שלנו בנוי ככה. אבל היום יש לנו הרבה התניות שמאוד-מאוד פוגעות בנו, שקרו לנו דברים מסוימים בעבר, בגלל המבנה של הזיכרון שלנו, זה הוטמע לנו באיזה שהיא התניית פחד, והפחד אחר כך מופעל בדברים עתידיים שהם לא בהכרח רלוונטיים, ו… והוא כבר רק פוגע בנו. זאת אומרת, יש לזה איזשהו מנגנון מאוד חיובי, שהתפתח למ… במוח, אבל זה מאוד פוגע בנו. אז אני אשמח שנרחיב ר… על המנגנון הזה, של האופן שבו הזיכרון שלנו עובד…
ד"ר חלמיש: כן.
שחר: …ובאופן ספציפי, התניות פחד כאלה.
ד"ר חלמיש: כן, תודה. באמת, תראה, שחר, העניין של זיכרון הוא מאוד מעניין. יש לי פרק בספר שלי, "זיכרון, לא מה שחשבנו". כי, שוב, זה בדיוק הסיפור של המהפכה. במאה ה-20 הסיפור של זיכרון היה [צוחק קלות] מאוד ככה לכאורה ברור, מאוד פשוט, מאוד מובן. ורק אחרי המהפכה, שהבנו שהמוח הוא רשת עצבית אחת גדולה, אנחנו בעצם מבינים עד כמה העניין של זיכרון הוא הר-בה יותר מורכב ממה שחשבנו.
בספר אני מרחיב על זה, אבל אני רוצה עכשיו לתת את ה… את הדוגמה שבאמת תהיה רלוונטית לשיחה שלנו, וזה שבדיוק כמו שאמרת, לזיכרון יש תפקיד מאוד חשוב מבחינת המוח, והתפקיד שלו זה לא שנדע מה קרה בעבר. את המוח שלנו לא מעניין שנדע מה קרה בעבר. התפקיד של הזיכרון זה שנשרוד טוב יותר בעתיד. והדבר השני שהוא מאוד מעניין ורלוונטי לנו, זה שזיכרון, וכך גם חשבו במאה ה-20: "אה, נו, זיכרון, אתה רוצה להיזכר ב… בסיפור שקרה לך שלשום, אז הנה, אז שלשום קרה לי ככה וככה וככה".
רגע, רגע, רגע. צריך להבין שזה רק ערוץ אחד שקשור לזיכרון. זה הערוץ ה… שפתי, שמתאר את המידע, המידע היבש. אבל צריך להבין שזיכרון לאירוע מסוים, זאת תוכנה מוחית, שמורכבת מהרבה מאוד ערוצים, ויש בה את הערוץ השפתי של המידע, יש בה את הערוץ הרגשי, יש עוד הרבה, אבל אני אתן את השלושה העיקריים, כן?
אז הערוץ השפתי, הערוץ הרגשי, כלומר, מה הרגש שהיה באותו הרגע, וערוץ פיזיולוגי. כלומר, מה היה לחץ הדם שלי, איך הייתה המערכת החיסונית שלי באותו רגע. מתוך הבנה כזאת, שזיכרון זה בעצם איזושהי תוכנה רב-ערוצית. בוא נבין את ה… את הפוטנציאל של זיכרון, שוב, לטוב ולרע.
אם אדם היה ב… איזשהו סיטואציה מאוד-מאוד טראומטית, אז ה… הרגש שהוא חווה היה מאוד מאוד מאוד עוצמתי. ככל שהאימה היא גבוהה יותר, ויצאת מזה בסוף, זה אומר שהיי, יש לזה חשיבות לעתיד. ובדיוק כמו שאמרת, אנחנו נהיה עם alert לכיוון המקום שזה קרה, כל דבר שיזכיר לנו את זה, מיד התוכנה הזאת של הזיכרון תפעל, כי המוח ירצה… כל הזמן יגיד לך: "אה, אתה זוכר את ה… אתה במקום פה, אז אתה זוכר את מה שהיה שמה. בשביל הישרדות, אתה צריך להימנע מהדברים האלה והאלה".
עכשיו, העוצמה של זה, זה שזה בעצם מעורר את כל הערוצים. גם את הערוץ הרגשי, גם את הערוץ, כמובן, של הידע - המידע השפתי, וגם את הערוץ הפיזיולוגי. כלומר, אנחנו נטפס עם לחץ הדם, אנחנו נהיה בתגובה חיסונית כזו או אחרת, אנחנו נהיה ב… בכל מיני מרכיבים שבאמת ישחזרו את הזיכרון הזה עד תום.
שוב, שאנחנו במאה ה-21 ולא… 70 אלף שנים אחורה, זה בהחלט יכול להיות מאוד-מאוד בעייתי.
אבל יש לכך תקומה. כלומר, אנחנו יודעים שאנחנו יכולים להשתמש באותו הרעיון המוחי, כן? בהקשרים שהם יהיו גם מאוד-מאוד חיוביים. כי אם יש איזשהו זיכרון אחר במוח שלנו, שהוא עוצמתי, כי זאת חוויה מכוננת שעברנו. עכשיו, צריך להבין שגם החוויה המכוננת, איזה טיול מדהים שהיינו בו, ראינו דברים מדהימים, אנחנו התנדבנו באיזשהו מקום בעולם, ובאמת עזרנו לאנשים, והרגשנו גאווה וביטחון עצמי, וכל הדברים האלה… הטובים והנכונים הללו, צריך להבין שזה… כוח מאוד-מאוד עוצמתי כנגד.
בבית ספר שלי ובחיים הקליניים, בטיפולים שלי, על זה אנחנו שמים את הדגש. כלומר - היי, בוא נמצא את היריב לזיכרון הטראומטי. נמצא אותו ביחד. אבל רק להבין, זאת תוכנה שקיימת אצלךָ, או אצלךְ, ואם את עכשיו יותר ויותר תקדמי אותה ותהיי במודעות אליה, שום - זיכרון - הפוך [מפריד בין המילים בהדגשה] לא יוכל להיות באותו רגע. זה כמו… הנדנדות הללו, כן? ששני ילדים מתנדנדים, אז אם אתה… ילד אחד למעלה, הילד השני לא יכול להיות למעלה גם.
המודעות שלנו היא צוואר בקבוק. היא לא יכולה להכיל שני יריבים שמביעים עניין מנוגד. ולכן, הרעיון הוא להשתמש בפעילות המוחית הזאתי, ובאלגוריתם המוחי, ובקוד המוחי, גם בשביל לעזור ולא רק בשביל להבין את המרכיב הבעייתי.
שחר: איך למשל אפשר להשתמש בעקרון הזה?
ד"ר חלמיש: היה לי מטופל, כן? ש… ביום יום חווה חוסר ביטחון עצמי מאוד דומיננטי, כלומר… והוא אומר לי: "תקשיב, רוב ההחלטות שלי בחיים היו כתוצאה מזה שפשוט הלכתי אל ה… על הדבר הקל יותר, כי באמת לא הרגשתי בטוח בעצמי".
אני רציתי שהוא ינסה לחשוב על זיכרון שיש לו, שבו הוא חווה ביטחון עצמי. והוא ממש ניסה לחשוב, ורק אחרי איזה דקה-שתיים הוא אומר: "אה, רגע, איך שכחתי? אני… אני גולש בים, ושאני נמצא, שאני מצליח להתרומם, ואני עומד על הגלשן, ברגע הזה אני מרגיש מלך העולם. אבל מיד אחר כך, שוב פעם, אני עם חוסר ביטחון עצמי", וכולי וכולי.
עכשיו, יש פה כלי פנטסטי. כי בעצם, מה הוא מספר לי, שאני מתרגם את זה עכשיו לפעילות מוחית? הוא מספר לי: "תקשיב, יוסי, יש לי תוכנה מוחית מדהימה, שיש בה ערוץ רגשי פנטסטי, מאוד חזק, של ביטחון עצמי והערכה עצמית, ורגש טוב ונעים ומשמעותי. פשוט, הערוץ הזה, הוא לא זמין למודעות. הוא זמין רק בהקשר שאני נמצא בים, ואני מצליח להתרומם על הגלשן. אבל חוץ מזה, אין לו שום חיבור למודעות היומיומית".
מבחינתי, ברגע שהתוכנה קיימת, כל השאר זה עניין של שלוחות עצביות. ומוח גמיש יודע ליישם את השלוחות העצביות הללו, ולכן ככל שאנחנו נייצר דמיון מודרך לרגעים האלה, שבו… שבהם הוא נמצא עם הגלשן, אנחנו נחזק את הקשר בין המודעות לבין היכולת להיות ולהפעיל את הערוץ הכל-כך נכון הזה.
עכשיו, ברגע שהערוץ הזה יפעל, אז שוב פעם, זה שני הילדים שמתנדנדים, כן? הוא לא יכול להיות בחוסר ביטחון, בעת ובעונה אחת, ובתחושה שהוא מלך העולם במקביל. זאת אומרת, זה פשוט בלתי אפשרי. זה או זה או זה.
ואז, יותר ויותר, הוא מאפשר לערוץ הנכון הזה, דרך הזיכרון המכונן הזה, להיות זמין ונגיש למודעות שלו, עד שזה פשוט ייהפך לאיזשהו highway. פשוט יהיו הרבה מאוד חיבורים מתוך האימון והתרגול. זה לא יקרה סתם, כן?
שחר: כן, האמת שהעיקרון הזה הוא מדהים וחזק ב… בקורסים של ה-NLP גם, משתמשים המון המון בעיקרון הזה, שם זה נקרא בין היתר "מיטוט עוגנים". ראיתי שיש את זה בעוד שיטות, בשיטות שעובדות יותר על העומק הרגשי, יותר על התת-מודע, שההפעלה הזאת של שני ערוצים בו-זמנית, כמובן צריך לוודא שהערוץ החיובי ישתלט, ושמפעילים את זה בו זמנית, קורה משהו.
ואני חושב, מה שגם מאוד מאוד אהבתי שאמרת, מעבר להפעלה הבו-זמנית הזאת, ששוב, אני… אני רואה אותה כאיזשהו עיקרון בסיסי בהמון המון שיטות שלמדתי. אז כל אחד יש לו קצת תיאוריה אחרת, והסברים אחרים, ואולי טכניקה אחרת של איך לעשות את הדמיון המודרך, או את המדיטציה, או את ה… או באופן שיחתי. אבל זה… זה יושב על אותו עיקרון נוירולוגי.
ועוד דבר שמאוד אהבתי, זה שחילקת את הזיכרון לרגשי, קוגניטיבי ופיזיולוגי, זאת אומרת, אז… איך שאנחנו תופסים זיכרון. "בשנת 2003 הייתי בבית שם" וככה. ואת הזיכרון, אבל שהוא יותר רגשי, ואני חושב שזה גם משהו שתוקע… שתוקע הרבה אנשים, לשני הכיוונים.
או - יש להם איזה זיכרון, קרה משהו, עם חוסר ביטחון, דיברנו. אז צחקו עליהם בכיתה, ואז הם כזה מאוד נסגרו.
עכשיו הם מבינים שהם כבר לא בכיתה, הם מנהלים של ח… או בצוות, הם מנהלים של צוות, הם צריכים לדבר מול אנשים, כולם מעריכים אותם, הם צריכים להגיד את זה, אבל עדיין [נשימה עמוקה] הם תקועים. הם מבינים שהעבר שונה מהעתיד, אבל הם תקועים בגלל שהם שחררו את זה הגיונית, עם הזיכרון המילולי, אבל הרגש תקוע, ואז צריך לשחרר את הרגש.
יש גם כיוון הפוך. נגיד, זה בעיקר עם הזיכרונות המאוד ראשוניים שלנו, שעוד לא היה לנו זיכרון מילולי מפותח, אולי הרגשנו איזה רגש של דחייה חזק מאוד, אבל עוד אפילו לא היה לנו זיכרון. ואז הרגש תקוע, ודווקא להביא לשם את הזיכרון המילולי, יכול ליצור איזה ריפוי, כי אני מבין מה קרה שם, אני מבין שלא באמת דחו אותי, אלא ההורים היו עמוסים, זה… כאילו הגיוני.
ד"ר חלמיש: לגמרי, לגמרי, לגמרי. המסגורים מחדש, זו דרך מאוד חשובה בעצם לייצר את השחרור.
שחר: תסביר על זה, על הנושא של מסגור מחדש.
ד"ר חלמיש: אָה, זה בדיוק הדברים שאמרת. זאת אומרת, זה הכותרת לרעיון, שבו אנחנו לוקחים איזשהו זיכרון מסוים, שיש לו פירוש מאוד בעייתי ושלילי אצלנו, ואנחנו פשוט, מחדש, מנסחים את הקונטקסט שבו הוא היה. אנחנו מבינים יותר מה קרה שם, ואז אנחנו יכולים למסגר את המרכיב הרגשי לכל מה שקרה שמה, בצורה חדשה, ולמעשה לייצר את אותו שחרור, כן? ש… שהרבה פעמים אוזק אותנו, כן? בחיי היומיום.
שחר: וממש רואים שינויים במוח?
ד"ר חלמיש: כן, רואים שינויים במוח. זאת אומרת, אבל שוב, לזכור שהמוח הוא רשת עצבית אחת גדולה. כלומר, לאו דווקא צריכים לחפש אותה ממש ב… בתאים עצמם וכולי, להבין ש… יש פה עולם שלם שאנחנו רק לאחרונה, באמת, גם החוקרים מתחילים להפנים אותו. אתם יודעים, עד היום, המחקרים שלי במכון ויצמן, שהיו אגב על זיכרון, השתמשנו ב-fMRI - מכשיר MRI שיכול, מעבר לאנטומיה, גם להראות תפקוד. עדיין הסתכלנו על התאים. כלומר, לא הפנימו אז שהסיפור זה החומר הלבן, זה הרשת העצבית, וזה ממש רק לאחרונה.
אז תראו, זה… זו מהפכה שאנחנו עדיין מהדהדים אותה בכל הרמות, ולהערכתי, יותר ויותר בשנים הקרובות, פחות נראה תמונות של מוח כמו שאנחנו רגילים, ויותר נראה את התמונות… זאת טכניקה שנקראת DTI, שבה רואים פשוט את השלוחות העצביות. זה מה שיככב, כי אנחנו מפנימים את התפקיד של הרשת יותר ויותר.
שחר: אנשים יקרים, מייד נמשיך בפרק. רק רציתי לספר לכם, שאם אתם אוהבים את הפודקאסט, אני מזמין אותכם להצטרף בחינם אל קבוצת הווטסאפ הסגורה, שבה אני שולח פעם בשבוע משפט השראה + תוכן מעצים ואיכותי. קישור ההצטרפות נמצא בתיאור למטה. וגם מזמין אותכם לעקוב באינסטגרם ובטיקטוק, שם תוכלו למצוא סרטונים ממוקדים וככה לצרוך תוכן משמעותי שתורם להתפתחות שלכם באופן יומיומי. ואם גם בא לכם לשתף את הפרק בסטורי ולתייג אותי, תדעו שאני תמיד משתף גם אצלי, ואני מאוד מעריך ומוקיר את השיתופים שלכם. זה עוזר לי להגיע לעוד אנשים, ונותן לי מוטיבציה להמשיך להשקיע ולייצר את התכנים הכי איכותיים שאני יכול. מודה לכם על ההאזנה והתמיכה.
ואנחנו… ממשיכים.
דיברת גם על הזיכרון הפיזיולוגי, ש… שזה גם קטע שהרבה פעמים, אפילו, עשינו את המסגור מחדש הזה, אבל עדיין משהו כאילו בגוף תקוע, כי מערכת העצבים היא בכל הגוף ואז, לדוגמה, אפילו ללמוד להירגע ולנשום, ואז ל… מתוך המקום הרגוע הזה, להיזכר בזיכרון, או להיכנס אליו, יכול פתאום לשנות משהו. זאת אומרת, יש פה הרבה משחק עם האינטגרציה הזה.
ד"ר חלמיש: זהו, זה בדיוק הכותרת: רשת עצבית אחת גדולה. הכל קשור להכל…
שחר: אז למה יש זיכרונות שנתקעים? שליליים, אני מדבר.
ד"ר חלמיש: כן. שוב, אנחנו חוזרים לקוד המוחי. מבחינת הקוד המוחי, שעבר את העדכון גרסה האחרון לפני 70 אלף שנים, אם יש איזשהו אירוע בחיים, שיצר רגש מאוד-מאוד חזק במוח, מערכת העיבוד הפעילה רגש עוצמתי, מבחינת הקוד המוחי זה - רגע - קריטי להישרדות [מפריד בין המילים בהדגשה]. אם קוד מוחי מכתיב את הרגע הזה כקריטי להישרדות… אגב, זה לא משנה אם זה רגע שמאיים, או רגע שיצר הזדמנות, כלומר, רגע שיצר איום, או רגע שיצר עונג. מבחינת המוח, שניהם רגעים חשובים להישרדות, כל אחד מהכיוון שלו. ואלו יהיו הזיכרונות שיעברו במסלול ה-VIP. כלומר, המוח באופן מיידי ירצה לתת להם את ה… את החשיבות.
מה שקורה בשנים האחרונות, אבל, אנחנו רואים שיש עוד דרכים למוח להבין שמדובר בז… ברגע שהוא חשוב, וזיכרון שהוא צריך להיות משמעותי. ואלו דברים ממש חדשים של העשור האחרון, משהו כזה. למשל, אם אנחנו בתנועה, וקורה משהו סביבנו, אז מבחינת המוח זה רגע חשוב.
כלומר, שוב פעם, זה קוד מוחי שמבחינתו, יש חשיבות לזה שאתה הולך לצוד, או הולך ללקט, ואתה… יש איזשהו אירוע שמתרחש, כדאי לך לזכור אותו, כי הוא יהיה ח… לך רלוונטי, גם ל… להמשך.
מי שהבין את זה באיזשהו מקום מאוד יפה, זה היוונים הקדמונים, שאת כל הוויכוחים הפילוסופיים שלהם, היו עושים תוך כדי הליכה. כלומר, הם הבינו שההליכה, והיום אנחנו יודעים את זה, היא פותחת את שערי הזיכרון. כלומר, היא הופכת את הרגע הזה, לרגע שהוא מבחינת המוח חשוב.
שחר: זאת אומרת, אם אני רוצה ללמוד למבחן, עדיף לי לשים את ההקלטה וללכת.
ד"ר חלמיש: לגמרי, לגמרי. עכשיו, אנשים לא… אתה יודע, זה כל כך לא…
שחר: במקום זה אני יושב, נרדם. [צוחק]
ד"ר חלמיש: בדיוק. זה כל כך לא עולם מערבי, אבל אלו ב… תובנות ממש של חקר מוח עדכני, של ממש עשור אחרון.
דברים אחרים זה מה שנקרא "זיכרון רב-ערוצי". כלומר, אם יש איזשהו מידע, אותו מידע, נקלט לי גם בראייה, גם בשמיעה, גם במישוש, מבחינת המוח שלי זה VIP, זה מידע חשוב. שאני לימדתי קורס שנקרא "נוירואנטומיה" במכון ויצמן, הסטודנטים כבר ידעו שאני המרצה המשוגע, כן? [צוחק] כי עבדנו עם מודלים של מוח, מודלים מפלסטיק, אבל הם היו נורא מדויקים, וכל אזור שלימדתי את השם, אמרתי לסטודנטים: "עכשיו, תיגעו בבקשה [צוחק] במקום הזה, ושאתם נוגעים, תגידו את השם שלו". חוקרי מוח, אנשים רציניים, זה תו… תואר שני, תואר שלישי, אבל הם באמת, אחרי המבחן, הודו שזה פשוט עזר להם לזכור את המקומות ואת השמות המאוד מורכבים לפעמים של ה… האזורים המוחיים השונים.
ככה שזיכרון רב ערוצי הוא עוד דרך לייצר, ויש עוד ככה מגוון של דרכים להשפיע על המוח בהקשר של להפוך איזה רגע לרגע שהוא משמעותי יותר מבחינת המוח.
יש את כל מה שנקרא הנמוניקה - עזרי זיכרון, כן? זה… איזושהי תורה שכבר היוונים הקדמונים השתמשו איתה, והם בתכלס צדקו לגמרי. כלומר אה… הרעיון פה הוא נורא מעניין, כן? כי שאנחנו מדברים על זיכרון, אנחנו בדרך כלל מדברים על הזיכרון השפתי, לזכור…
שחר: כן.
ד"ר חלמיש: …דברים שנאמרו. אבל צריך להבין, שמבחינת המוח יש גם זיכרון חושי, כן? גם ראייה ושמיעה וטעם וריח וכולי. יכולת הזיכרון החושי שלנו היא בסדרי גודל יותר טובה מהזיכרון השפתי שלנו.
שוב, קוד מוחי. השפה רק בת 70 אלף שנים, החושים בני מיליוני שנים, כן? ולכן, מבחינת המוח, החושים זה הדבר שמקדם הישרדות. השפה עוד צריכה להוכיח את עצמה. ואז הרעיון של עזרי זיכרון, הוא אומר דבר כזה - הוא אומר: "בוא נשתמש בזיכרון החושי, שייקח טרמפ את הזיכרון השפתי".
למשל, אם עכשיו אני רוצה לזכור איזשהם… איזושהי רשימה, אם אני אקח איזה לחן מוכר, כמו "יונתן הקטן", ו… ישים שם את הרשימה של הדברים שאני רוצה לזכור, מה שיקרה, בצורה נורא מעניינת, זה שאחרי כמה שעות, אני רק צריך להגיד לעצמי: אוקיי, אני רוצה לשיר את המנגינה של יונתן הקטן, ואני אראה שהמילים של הרשימה שרציתי, פשוט הגיעו מזיכרון…
שחר: כי זה אסוציאטיבי.
ד"ר חלמיש: …למעשה, שמיעתי, ולא דרך המסלול של הזיכרון השפתי. ואגב, אחרי שראו את זה במחקרים, היום זאת גישה לטיפול בחולי אלצהיימר, [שחר מהמהם בעניין] שמאבדים את היכולת לזיכרון שפתי, אבל ממש לא מאבדים את היכולות לזיכרון חושי.
שחר: וואו, חזק. האמת שזה סופר מעניין, וטיפים מאוד ייחודיים. אני כן רוצה למקד אותנו ב… ב-הנושא שלנו, שזה ה… היותר הרגשי, נפשי. ולכן למרות שהטיפים ללמידה הם סופר מעניינים, ואם אתם רוצים, תגיבו לנו, ו… אולי יהיה פרק נפרד לכל הטיפים על למידה, ריכוז, יצירתיות, כל הדברים האלה. אבל כרגע, יותר מאשר מעניין אותי הלמידה, זה מעניין אותי ה… מה-learning, זה ה-unlearning.
זאת אומרת, אוקיי. אז איך משחררים זיכרונות? איך שוכחים דברים? למה לאנשים יש סיוטים בלילה? למה לאנשים יש דפוסים מסוימים שנשארים איתם, ושתוקעים אותם, כי אנחנו יודעים ש… [נשימה עמוקה וקול דרמטי] צברנו בחיים דברים, ובדיוק בגלל הבלגן הזה של הרבה סוגי זיכרונות, הרבה פעמים אנחנו יכולים במודעות להבין למה כדאי לשנות את הדפוס הזה, נגיד בעיה של חוסר אמון ב… בתוך מערכות יחסים, בתוך זוגיות או של קנאה או של דברים כאלה, זה… אנחנו מבינים למה… מה קרה לנו בעבר, ואיך זה קשור, אבל אנחנו לא מצליחים לשחרר את זה, אנחנו לא מצליחים לשכוח.
ושוב, ואני לא מדבר בכלל על… על למה סיוטים חוזרים, ופלאשבקים, וזה. דברים ככה יותר חמורים. אז הייתי שמח לשאול אותך איך שוכחים, או איך משח… מוציאים את המטענים הרגשיים מהזיכרונות?
ד"ר חלמיש: כן, אז, כן, שאלה חשובה. אחד האזורים החדשים מאוד, ש… לא… כבר לא נכון להגיד אזורים, הרשתות העצביות החדשות שנחקרות נמצאת פה בקדמת ה… המוח, בחלק הקדמי העליון של המוח, וזאת רשת הניהול המוחית. אנחנו קוראים לה The Executive Function.
עכשיו, למה היא מאוד רלוונטית לשאלה שלך? למוח שלנו יש מנהל. פיגורה מוחית, שבכל רגע ורגע יכולה להחליט אם היא רוצה להפעיל איזשהו תפקוד, או ההפך, רוצה לנטרל איזשהו תפקוד. ו… זאת יכולת טבעית, של כל אחד מאיתנו. לכל אחד מאיתנו יש את המנהל הזה.
אָמָמָה, כמו שאומרים, [צוחק] המנהל הזה, הוא לא נכנס לתפקוד כשאנחנו על אוטומט, כן? ת… זה בדיוק ד… דומה לאיזשהו מנכ"ל, כן, מנהל כללי. הוא לא צריך… אם החברה מצליחה והכל בסדר, אז המנכ"ל לא צריך לדעת מה קורה בכל רגע ורגע.
אותו דבר עם המנכ"ל שלנו, עם ה-executive function. כל עוד האדם שורד… מה זה שורד? תקשיבו, מספיק שהוא אוכל, שהוא…זה, ישן, שהוא חי. המנכ"ל שלנו, המ… ה-executive function, לא הולך להתערב בכל פיפס קטן שקיים, גם אם מדובר בסיוטים, וגם אם מדובר ב… במצבים של סבל לבן אדם. כי הרעיון הוא שזה עדיין תחת האוטומט שהכותרת היא: "הבן אדם שורד".
כל הרעיון של ריפוי בהקשר הזה, הוא דרך הבנה שלנו שיש לנו יכולת לתקשר עם המנכ"ל הזה. כל אחד יכול, כן? לתקשר עם המנכ"ל שלו, ולהגיד לו: "תקשיב, זה אולי נדמה לך שהחיים דבש עכשיו, או שהכל בסדר, ומי מנוחות, אבל זה לא. ויש פה משהו שהוא מאוד מבחינתנו צריך לעבור אה… שינוי, ואנחנו גם יכולים להגיד לך מה אנחנו רוצים שתעשה, ומה תפעיל, ומה אל תפעיל".
וכל העניין הוא, שאם אכן יש את התקשורת הזאת, ואכן יש את ההתגייסות המוחית ואת המוטיבציה העמוקה והפנימית לשינוי, אין - שום - מניעה [מפריד בין המילים בהדגשה] שה-executive function, שהמנכ"ל, יעשה את מה שהוא יודע לעשות.
זאת אומרת, זה כמו, תדמיין תזמורת, בקונצרט של התזמורת אין תפקיד לחליל צד, אוקיי? ו… המנצח יכול להחליט, שהוא דווקא כן רוצה לתת תפקיד לחליל צד, והוא בונה לו איזושהי פרטיטורה, והוא כן יתן לו לנגן את הדברים, למרות שאין את זה. אז הוא עושה עיבוד על האוטומט של היצירה הזאתי מימים ימימה.
וזה בדיוק הסיפור שאנחנו יכולים לעשות בהקשרים הללו. אנחנו יכולים לתקשר עם המנהל, אנחנו יכולים לאפשר לו לייצר את מה שהוא יודע לעשות, ובסופו של דבר, דרך ה… התקשורת הזאתי והחזרתיות הזאת, והאימון הזה, הייתי קורא לזה, זה מאוד אקטיבי, זה זה לא קורה סתם, זה משהו שבאמת, דורש מה… האדם עצמו, בשביל לייצר את זה. אבל עם הזמן, זה יוכל להיות האוטומט החדש.
למשל, מגיע מגמגם. אוקיי? ניקח גמגום.
שחר: או, מעולה.
ד"ר חלמיש: לתשעים ותשע פסיק, לא יודע כמה, אחוז מהאנשים המגמגמים, אין שום בעיה מוחית. זה התחיל מזה שהם ראו מישהו מגמגם סביבם, ושהם התחילו לגמגם, הם קיבלו איזה שהיא תשומת לב. אוקיי? כזו או אחרת. עכשיו, זה לא משנה איזה תשומת לב הם קיבלו, אם זה לטובה או לרעה. אתה זוכר שמבחינת המוח, גם אם זה לרעה, גם אם גערו בהם, זה משהו [צוחק קלות] שמבחינת המוח אומר: "יש לי פה issue עם הישרדות". כלומר, זה יצר משהו שהדגיש את הרגע הזה. אצל חלק מהאנשים, זה פשוט נלמד, נצרב. זהו, זה ה… זה ה… אוטומט החדש שלהם, שהם מגמגמים.
שוב, מוח גמיש. כלומר, מוח גמיש פה היה לרעה גם, כי הם לא נולדו מגמגמים, וזה פתאום קרה במהלך החיים, וזאת נוירופלסטיסיות שהיא לרעתנו, המוח פתאום יצר איזושהי תוכנה ומאמץ אותה. אבל, אנחנו יכולים גם לחזור ל… לשגרה, לחזל"ש את הסיפור הזה, דרך זה שהמוח יודע ומכיר את היכולת לדבר בצורה התקינה. במיוחד שיש לו זיכרון לדיבור שהוא שוטף ונכון ורהוט.
כל מה שצריך לעשות בשביל לקדם את הדבר הזה, זה דרך המנהל. המנהל צריך להבין שיש פה תקלה, והמנהל צריך להבין שהתקלה הזאת היא ממש לא עוזרת, אלא… אלא ההפך. והמנהל גם צריך להבין על איזה כפתור כן ללחוץ.
אם באופן תיאורטי, יש בן אדם, שמהתחלה הוא רק מגמגם. פה הסיפור מורכב יותר. אתה מבין? כי גם אם המנהל מאוד רוצה לעזור, הוא חייב את התוכנה. המנהל הוא… הוא מנהל. כלומר, אם אני עכשיו מנצח על תזמורת ואין לי נבל, ויש לי קונצ'רטו לנבל, אני בבעיה, כי אין לי את הכלי הזה, כן?
לכן, הרעיון, וזה חלק מהטיפולים שאני עושה, וחלק מהדברים שאני מלמד, זה תמיד לראות קודם שיש את התוכנה המוחית הזאת. כלומר, שהמוח, המנהל, ידע להפעיל משהו שהוא אמיתי וקיים.
שחר: כן. אני רוצה לתת לזה נקודת מבט אחרת. בוא ניקח את זה אפילו על אופן יותר רחב של חרדה חברתית. אז, ככל שזה התחיל יותר מוקדם, לא בגלל שנולדנו ככה, לא בגלל שאין לנו את היכולות להיות בטוחים או לדבר רהוט או להרגיש טוב, אלא בגלל כל מיני דברים שקרו, ואיזה שהם באגים כאלה במערכת. ואז כניסיון, אפילו חיובי, להגן עלינו ב… בצורה אוטומטית ובעייתית, נוצר הבאג הזה.
ואז, באמת ככל שזה קורה יותר מוקדם, אז יותר שנים, גם, צברנו של חוסר מיומנות. למשל, אם ניקח את זה למשהו יותר רחב, למשל בן אדם שהוא מאוד ביישן, ואז הוא נמנע מקשרים חברתיים, אז הוא… גם, נכון, הוא לא צובר מיומנויות. ואז, זה מתחזק.
כי הוא אומר… הוא לא צובר מיומנויות, הוא לא יוצר, והוא אומר: "וואי, אני באמת לא טוב עם אנשים, אני באמת אין לי את זה, אני באמת ביישן, זה טבוע בי", ואז האמונה מתחזקת, ואז הוא עוד יותר נמנע, וזה מין מעגל כזה שיוצר מציאות ומגשים את עצמו, נבואה שמגשימה את עצמה. ואז הוא אומר: "טוב, באמת אין לי יכולת לשינוי". וגם, באמת, אם הוא מנסה להשתנות, אפילו אם הוא עשה עבודת אמונות, וככה התפקס על עצמו, אז זה לא קורה ביום אחד.
זה לא כזה רק הוא עשה איזה דמיון מודרך, וזהו, הכל השתנה. כי באמת נצבר זמן, אבל אפילו אם עשיתם תהליך רגשי וזה לא משתנה ביום אחד, זה עדיין לא אומר שהבעיה היא במוח. זה אומר שפשוט זה לוקח זמן, זה תהליך. אבל עדיין הבאג הרגשי, או האמונה, או ה… או הדפוס הוא מה שיצר את המציאות, וזה לא המציאות היא שיצרה את ה… אמונה. זה לא שנולדנו עם יכ… בלי… בלי היכולת הזאת, לדבר רהוט, או לדבר בביטחון, אלא שפשוט במשך הרבה שנים היה פה מנגנון של נבואה שמגשימה את עצמה.
ד"ר חלמיש: כן, לגמרי. אני רואה את זה כאסטרטגיה ניהולית, שאנחנו פשוט צריכים לשנות אותה. אבל זה באמת ברמת הניהול ולא ברמת הבסיס…
שחר: כן.
ד"ר חלמיש: …מבחינת השחקנים, כי… השחקנים הנכונים והטובים הם ב… בדוגמאות שנתנו…
שחר: כן.
ד"ר חלמיש: …השחקנים קיימים.
שחר: במטאפורה שלך, אז, בעצם יש מקרים שהמנהל רק צריך לעשות… אם זה בעיה חדשה יחסית, אז הוא רק צריך לנווט מחדש, אם זה בעיה כזה, ישנה, אז הוא צריך גם אולי לעשות להם איזה הכשרה. מקצועית.
ד"ר חלמיש: בדיוק, בדיוק. אבל צריך להבין באמת שלא "זבנג וגמרנו". כלומר, הרבה פעמים זה באמת תהליכים. יש דברים שמאוד פשוטים, יחסית, לעבודה ניהולית נכונה. כמו, למשל, הפסקת עישון, במידה והבן אדם רוצה להפסיק לעשן, כן?
שחר: כן.
ד"ר חלמיש: כי ה… הכוח אנטי-עישון שנולדנו איתו, הוא כל-כך, כל-כך עוצמתי, אם הבן אדם יש לו מוטיבציה, אז באופן יחסי, קל יותר לשים אותו בנדנדה במקום הגבוה, ואז הוא ייצא לפועל, ולכן בטיפולים, בעזרת היפנוזה למשל, שאני… שאני עושה, אז זה מפגש אחד.
שחר: כן.
ד"ר חלמיש: כלומר, לא צריך יותר מזה אפילו.
שחר: נכון. כי זה גם… זה לא צריך איזה מיומנות לפתח, זה רק שינוי מנטלי וזהו.
ד"ר חלמיש: רק…
שחר: הדברים שלוקחים מיומנות לפתח…
ד"ר חלמיש: בדיוק…
שחר: …לוקחים זמן.
ד"ר חלמיש: בדיוק. זה אסטרטגיה מוחית חדשה, בדיוק. והדוגמה, ונחזור לדוגמה שאתה נתת, עם הרגלי האכילה החדשים, כן? בחברת שפע שלנו, שאנחנו אוכלים סוכרים וכולי - זה ייקח זמן. כי אתה צריך לייצר פה משהו שהוא בניגוד לקוד מוחי. ואז אנחנו צריכים באמת לפתח פה, איזה שהוא אוטומט חדש, שבו אתה אשכרה, רואה מתוקים, ואתה… אתה במנטליות שזה רעל. ולכן, לא יהיה לך רלוונטי בכלל לאכול אותם, זאת אומרת. וזה משהו שאפשר להגיע אליו, אני יכול להגיד על עצמי, אני כבר חצי שנה במקום הזה, מתוך עבודה עצמית. כי זה, פשוט הבנתי שזה נכון לי, אבל זה, זה מאוד-מאוד חזק. זאת אומרת, אני הייתי חובב מתוקים מושבע, ובאמת היום זה פשוט… זה לא רלוונטי לי. ושוב, זה הודות למוטיבציה והודות ל… לתהליך.
שחר: יש לי עוד שאלה שממש מעניינת אותי בהקשר לדוגמה שנתת על גמגום. זה שתי שאלות בתכלס. אנחנו יודעים שיש איזה קורלציה בין גמגום לחרדה חברתית, באופן הגיוני. כי מי שמגמגם, אז זה חוויה מאוד לא נעימה וקשה חברתית.
ומעניין אותי, האם… מה כיוון הסיבתיות? האם בן אדם מגמגם וזה יצר לו חרדה חברתית, או האם בדרך כלל קודם בן אדם הייתה לו איזה שהיא חרדה חברתית או איזשהו עניין חברתי, וזה יצר לו גמגום?
והדבר השני שעניין אותי בדוגמה הזאת, אתה אמרת פה משהו מאוד גדול. אמרת פה - בגלל איזשהו זיכרון, הבן אדם התחיל לגמגם, שהוא… זה נתן לו תשומת לב או משהו כזה, ושזה לא עניין מוטורי, שהוא לא יכול להניע את ה… זה לא איזה פגיעה מוחית. וזה משהו גדול. האם… האם יש עוד דברים כאלה?
ד"ר חלמיש: יש המון דברים כאלה, שאנחנו קוראים להם הרגלים, כן? הרגלים… פעם קראו לזה 'הרגלים לא רצוניים'. היום אנחנו קוראים לזה 'הרגלים לא רצויים', כן? כי… אין דבר כזה בתכלס, לא רצוני ברמה הרחבה והעמוקה. שוב, נוירופלסטיסטיות. אנחנו לא במאה ה-20, הדברים באמת יכולים לעבור שינויים.
אז, כל הקבוצה הזאת של ההרגלים הלא רצויים, שגם בפסיכיאטרה [כך במקור] אנחנו מכירים כמה חוץ מהגמגום - אנחנו מכירים את הטיקים שבהקשר הקיצוני, זה זה הטורט, כן? ואנחנו מכירים את הטריכוטילומניה, אם שמעתם פעם, זה מריטה של שערות, כן? אנשים פשוט מורטים את השיער.
כל מיני מצבים… וכמובן, מה שנקרא פסיכוסומטי, יש להם מקור אחד שחשוב להבין, וזה, בעצם, אחד הנושאים שמרתקים היום את חוקרי מוח, ואנחנו מדברים על האיום, על הרגש של האיום, שהוא בעוצמות גבוהות או שהוא לא מנותב נכון, בצורה רצויה, בהקשר של הדרכים להוריד את גובה הלהבות.
אז… קצת, ככה, אני אספר על כל ערוץ מהשניים, שבאמת יש ביניהם גם קשר, והם אלו שמרכיבים את רוב ההפרעות הנפשיות.
שחר: וואו.
ד"ר חלמיש: שזה זה מטורף, כן? ואני… ברור לי גם שבעוד עשר שנים אני אוסיף לזה: ואת רוב ההפרעות הגופניות.
אגב, עדיין לא מבחינת הממשלים, הממשלות, כן? הממשל, ששם הסטרס הוא תפוח אדמה לוהט, וזה… וזה פשוט מדהים איך למשל בבתי-משפט, אסור לשופט לקשור בין סטרס נפשי במקום העבודה, לבין מחלה שהתרחשה, כמו סכרת, או כמו מחלה אוטואימונית. למה אסור? ודיברתי עם שופטים.
שחר: זה בעיות משפטיות…
ד"ר חלמיש: כן, ל… דיברתי עם שופטים. למה? כי המחוקק לא יצר את הקשר הזה, זאת אומרת, הוא לא… הוא לא מוכן לייצר את הקשר הזה.
שחר: לא, זה גם ברגע שאתה יוצר קשר כזה, זה… אמ… זה… מאוד משנה מבחינת ביטוחים…
ד"ר חלמיש: בדיוק, בדיוק.
שחר: מבחינת מקומות עבודה, זה…
ד"ר חלמיש: זה הסיפור. תפוח אדמה לוהט.
שחר: כן.
ד"ר חלמיש: שלא מתעסקים איתו יותר מדי, אבל חשוב להכיר את ה… את הידע המדעי לגבי סטרס.
שחר: כן.
ד"ר חלמיש: והידע המדעי אומר דברים מאוד-מאוד חשובים. הוא אומר, תקשיבו. כל אחד מאיתנו, יש רגישות שונה באמת לעוצמת האיום שנקבל כתוצאה מאיזשהו גירוי מסוים. כן? שני אנשים יהיו תחת אותו מצב חיים - אחד מהם יהיה עם רמת סטרס שלוש, השני יהיה עם רמת סטרס עשר, אוקיי? צריך להבין שיש גם את העניין של הטמפרמנט. כלומר, המרכיבים הגנטיים שבין היתר קשורים ל… לרגישות שלנו. אבל, שוב פעם, אלו תנאי פתיחה, הם יכולים לעבור שינוי. כאשר העוצמה של הסטרס היא גבוהה מאוד, היא יכולה לקבל ביטויים פיזיים וביטויים נפשיים, שהמטרה, דרך הביטויים הללו, היא להקטין את עוצמת הסטרס.
אז זה ביטויים גופניים, אנחנו מכירים את זה. זה כאבי בטן במקרה הטוב, או בכלל, כאבים במקרה הטוב. במקרה הגרוע יותר, זה הפיברומיאלגיה, זה ה-Chronic Fatigue Syndrome כן? מה שנקרא "מחלת היאפים", זה מחלות אוטואימוניות, זה בעיות בבלוטת התריס וכולי, וזה אפילו יכול להיות גידולים ממאירים. זאת אומרת, אלו דרכי מילוט מנתיבים כאלה, שלמעשה, הסטרס בעוצמה הגבוהה עלול להתבטא בהם בהקשר הגופני.
בהקשר הנפשי, אז אנחנו באמת מבינים שהאנשים הללו יהיו חשופים יותר למצבים שבהם הם מאוד אמוציונליים, מאוד ככה פועלים מהמותן, כן? שולפים כל הזמן דברים. הם יכולים להיות יותר עם הדכאונות, ובאמת עם החרדות, ועם הפוביות, כן? החרדות נורא ממוקדות.
הם יוכלו להיות יותר במצבים של ה-OCD, כן? ה-Obsessive-Compulsive Disorder, עם נטייה כזאת לעודף פרפקציוניסטיות, אבל שמגיעה מתוך עולם חרדתי, למעשה.
שחר: תוכל להרחיב על הנושא הזה של ה… מחשבות טורדניות?
ד"ר חלמיש: כן, השורש זה רגש של איום, שהפעם הוא מנותב, למשל, לרעיון שהידיים שלי לא נקיות, הן מלוכלכות. יש בהם א…
שחר: איזה רגש של איום, למשל? אמרת "השורש", אז מה השורש של זה?
ד"ר חלמיש: אמרנו, שבהקשר רחב, זה הרבה מאוד ממקום אפילו של טמפרמנט, נסיבות חיים. זאת אומרת, יש איזשהו איום ברקע, והאיום הזה ברקע… אנחנו מ… יודעים שהאיום ברקע זה פעילות של אזור מוחי, שנקרא אמיגדלה, כן? ושהאזור הזה פועל ביתר, לא בצורה מאוזנת, זה יכול להגיע לכל מיני נתיבים. ואנחנו לא יודעים, זה כמו שתיקח מים, ואתה לא יודע לאן המים יחלחלו בסופו של דבר, מאיזה כיוון. אותו דבר כאן - העודף איום הזה, פשוט יכול לקבל כל מיני ביטויים. אצל מישהו זה יהיה בעיה גופנית…
שחר: אבל רגע, אמרת שזה פועל ברקע, אתה מדבר ש… זה פועל יתר ברקע כל הזמן?
ד"ר חלמיש: כן. זאת אומרת, שיש אדם שהוא יותר מאוים, יותר רגיש לאיום…
שחר: ורואים את זה באמיגדלה?
ד"ר חלמיש: ורואים את זה באמיגדלה.
שחר: בפעילות, שהיא יותר פעילה.
ד"ר חלמיש: חד משמעית.
שחר: למה בן אדם מסוים הוא ככה?
ד"ר חלמיש: או. אז כאן יש מרכיב של טמפרמנט, זאת אומרת, מרכיבים גנטיים, שקשורים לרגישות…
שחר: אוקיי, זה… לא בשליטתנו.
ד"ר חלמיש: לא בשליטתנו.
שחר: תשחרר. איזה עוד מרכיבים?
ד"ר חלמיש: ויש את הנסיבות חיים, ש… שהיו לו כבר מגיל קטן, והחוסר ה… היכולת הטכנית אולי אפילו, להתמודד ולהתנהל נכון מול המצבים המאיימים, ופשוט להיות עם איזושהי הצפה, שהייתה יותר ויותר קבועה בחיים שלו. ואתה זוכר את המוח שלנו - אם יש משהו שהוא קבוע, או לאורך הרבה זמן, הוא הופך להיות האוטומט החדש. ואז האנשים האלה, גם כשהם יגדלו, הם יהיו עם רקע של פעילות יתר של אמיגדלה ביום-יום.
שחר: אז אתה אומר… שוב, אם אני שם את כל הנושא הגנטי בצד, כי זה… אין מה לעשות עם זה, וזה גם ככה לא הרוב. אז אתה אומר שזה בעיקר נסיבות החיים, בעיקר, שזה בתכלס מה שדיברנו עליו, בעיקר זיכרונות כאלה שלא הצלחנו לעבד?
ד"ר חלמיש: כן, שזה היה לאורך זמן. תראה, אם היה משהו נקודתי, אז זה לא הסיפור, בשביל שזה יהיה אוטומט חדש, בשביל שזה יהיה איזושהי מוזיקת רקע, מאוד לא כיפית, כן? אבל שזה יהיה מוזיקת רקע, זה צריך היה להיות באיזה שהוא מקום, או חוויה עוצמתית ביותר, נוראית שקרתה, או במשך זמן היה איזה שהוא מצב חיים כזה…
שחר: כן.
ד"ר חלמיש: …שנשארנו עם ההצפה הרגשית הזאת.
שחר: כן.
ד"ר חלמיש: ולא היינו אקטיביים מולה. כי אולי לא יכולנו, כי אלף ואחת סיבות, אבל אז, מבחינת המוח, זה נהפך לאוטומט החדש. עכשיו, האוטומט החדש הזה, ימצא לו איזה שהם נתיבים, כדי לקבל את היכולת להוריד קצת מרמות האיום.
אז OCD זה אחד מהם. מה קורה ב-OCD? האיום מנותב לכל מיני מחשבות, למשל, כן? על זה שלא נקי מספיק, לא זה, לא זה. והאדם יודע שזה לא הגיוני, שזה מאוד חשוב לגבי העניין של OCD. האדם יודע שזה לא הגיוני, שרק שטפתי את היד לפני עשר דקות, מה כבר יכול לקרות? כמה חיידקים? זה פשוט לא הגיוני, ה… אבל המחשבה הזאת היא טורדנית, אוקיי? ולמעשה, מה שיעזור לבן אדם להוריד את רמות האיום, זה שהוא ישטוף את הידיים. והוא ישטוף את הידיים, לא בגלל שהוא מאמין שהוא עושה את הדבר הנכון, אלא כי… ז… הוא יודע שזה מה שיאפשר לו ירידה ברמות האיום. אז זאת איזה שהיא דרך מילוט של המוח, מה לעשות עם ה…
שחר: כן.
ד"ר חלמיש: …אנרגיית האיום הגבוהה הזאתי שקיימת.
שחר: מה שאתה אומר פה, אתה אומר בעצם, לבן אדם יש ברקע כל הזמן אמיגדלה מאוד פעילה, איום מאוד גדול, בין שזה בגלל אירוע חד-טראומטי, בין ב… בגלל תקופת חיים לחוצה, ואפילו אפשר להגיד אולי בגלל שלמדנו את זה ממישהו אחר, זאת אומרת, אם… אם ההורים היו מאוד לחוצים, אז למדנו להיות כל הזמן לחוצים, או… או הסביבה מאוד דאגנית וביקורתית ודברים כאלה.
אבל אז, מה שאתה אומר פה, יש לו איזה משמעות. כי נגיד טיפול מאוד נפוץ ל-OCD, זה טיפול קוגניטיבי התנהגותי, CBT, ואז נגיד הטיפול ההתנהגותי, שהוא יותר ככה… אני רוצה לשטוף ידיים, אז אני לא הולך לשטוף, אני נושם, אני נרגע, ואז כאילו, ככל שאני… אני ככה מפסיק לחזק את ההתנהגות. כי אם לא עושים את זה, אז כל פעם הוא הולך לשטוף ידיים, הוא נרגע, יש חיזוק - ההתנהגות מתחזקת, הדפוס הנוירולוגי מאוד מתחזק. כי… הוא עשה את הפעולה [נושם בהקלה] והרגיש טוב, אז החוכמה לא לעשות את הפעולה. אבל בעצם, לפי מה שאתה אומר, אתה אומר - השיטה הזאת באמת יכולה לעזור ל-OCD, אבל זה יכול לעזור לסימפטום, זה לא פותר את זה מהשורש, כי…
ד"ר חלמיש: לא, לאו דווקא. אני חוזר למה שאתה אמרת, לגבי הקשר בין הערוצים השונים. כלומר, מאוד יכול להיות שאתה תפעל על הרעיון ההתנהגותי, אבל זה יחלחל פנימה גם למרכיב הרגשי, ו-CBT יעיל ל-OCD.
שחר: לא, זה שהוא יעיל, זה בוודאות. זה אנחנו יודעים…
ד"ר חלמיש: כן. זהו, אז אני אומר, ה… הסיפור…
שחר: השאלה אם זה לא מופיע… אבל כנראה באמת צריך פשוט את הכל, צריך כנראה גם את ההתנהגותי…
ד"ר חלמיש: בדיוק, בדיוק.
שחר: שזה… הפיזיולוגי…
ד"ר חלמיש: ב-דיוק.
שחר: גם זכרונ…
ד"ר חלמיש: ברגע שאתה תוקף את זה משני הכיוונים, אז אתה בעצם יכול לייצר יעילות שהיא תהיה יעילות גבוהה יותר. ו… אבל יש מקום לכל אחד מהם גם בנפרד.
שחר: כמובן, כן, כמובן. אני…
ד"ר חלמיש: כן.
שחר: אה… אני חושב שהחלק של ה… להוציא את הבן אדם מאזור הנוחות שלו, שזה סוג של זה, שלא להתמודד עם זה…
ד"ר חלמיש: בדיוק.
שחר: …בכאן ועכשיו, זה…
ד"ר חלמיש: בדיוק.
שחר: זה ח… זה חייב, כאילו. זאת אומרת, הקיצוניות השנייה זה רק לדבר על הדברים…
ד"ר חלמיש: בדיוק.
שחר: …ולחשוב עליהם, וזה…
ד"ר חלמיש: בדיוק.
שחר: …שזה גם…
ד"ר חלמיש: בדיוק.
שחר: …לא מספיק עובד.
טוב, היה פה המון דברים מאוד מרתקים, וגם ש… אהבתי את זה שלקחת את המחקרים גם כל הזמן למעשיות. כאילו, אוקיי, איך אפשר להשתמש ברעיונות האלה, מעבר ללפתוח את התודעה ששינוי אפשרי.
ואני אשים קישורים למטה גם למי שרוצה… להרחיב בנושא הזה, אבל אני אשמח שתספר, בעצם, מה… יש לך בנושא.
ד"ר חלמיש: אחד הדברים שבאמת מרתקים אותי, גם בהקשר הפרקטי, זה בית-ספר שפתחתי, שהוא בית-ספר לרפואת המוח הגמיש. בבית-ספר הזה אני מעביר קורס שנתי של 120 שעות, אני מחלק את הלימודים שמה לשלושה תחומים. לתחום של חקר מוח עדכני, עם הדגש של מוח גמיש.
חלק שני, שהוא ידע קליני, כן? הכובע שלי כרופא, מאפשר לכל אחד להבין בשפה מאוד ככה פשוטה, גובה העיניים, את המצבים הקליניים השונים, והסיבה של חשיבות החלק הזה, זה שבחלק השלישי, אני עושה אינטגרציה.
אני מדבר על אותם המצבים הקליניים שדיברתי עליהם - דלקות, ומצבים של מחלות אוטואימוניות, ומצבים של אירועים מוחיים, והתקפי לב, וריאות, ו… וכל המצבים ה… הקליניים הללו, אני משלב אותם עם ידע שמגיע, או ידע אותנטי שמגיע מחקר מוח, על איך אפשר לקדם ריפוי ושיקום באופן טבעי, על ידי זה שאנחנו מנצלים את היכולות הטבעיות של המוח לריפוי ולשיקום, ובאמת בשיחה שלנו היום ככה נגענו, בכמה מן הדברים שב… בקורס אני כמובן מרחיב, והכי חשוב זה שמדובר בידע פרקטי.
כלומר, כל אדם יוכל בסוף הקורס הזה, להיות במקום שבו הוא מבין הרבה יותר, את כל הרעיון של המוח הגמיש, הוא מבין הרבה יותר את הרעיון של מצבים רפואיים שונים, ויש לו גם את היכולת לעשות את האינטגרציה, ולשלב את הידע הזה עם הידע האחר, בשביל לקדם בריאות, קודם כל, כמובן, לעצמו ולמשפחתו, אבל אם מדובר במטפלים שעושים את הקורס הזה, אז בהחלט הם יכולים לשלב את התובנות מחקר המוח, לקליניקה ולתחום הבסיסי, שבו הם אמונים.
שחר: טוב, אז באמת, אין ספק שרואים שכמעט על כל נושא שדיברנו יש לך כזה עוד… [נשיפת התפעלות]
ד"ר חלמיש: [צוחק קלות] תודה.
שחר: …המון מידע, ולמי שככה אוהב את השילוב בין המדעי-מחקרי לבין המעשי, אז אני חושב שזה משהו שיכול מאוד להתאים. אני אשים קישור למטה, ודוקטור יוסי חלמיש, תודה רבה.
ד"ר חלמיש: תודה, תודה רבה, שחר.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments