בשבועות האחרונים מקודם בכנסת חוק מיוחד לקיצוץ בתקציבי הספריות הציבוריות. מי שיצלול לנוסח ההצעה יגלה שלא מדובר כאן רק בניסיון לחסוך קצת כסף, אלא בצעד נוסף שנועד לחזק את הממשלה על חשבון גורמי המקצוע והרשויות המקומיות
תאריך עליית הפרק לאוויר: 08/07/2024.
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
נועה: בעצם השר גם השאיר לעצמו את ה… את החופש להחליט איך הוא מחלק…
צליל: להחליט לתקצב רשות אחת יותר מאחרת.
נועה: כן.
צליל: לפי שיקול דעתו.
נועה: לפי שיקול דעתו, וזה באמת אחד הדברים שאנחנו רוצים לשים עליהם את הפוקוס, כי אנחנו רוצים לדעת מהם אותם שיקולים.
צליל: זאת אומרת, בעצם החוק הזה, חוץ מהקיצוץ התקציבי, נותן עוד הרבה מאוד כוח לממשלה, לפוליטיקאים, לתקצב את הרשויות ואת הספריות, לפי שיקוליהם?
נועה: זה עלול לקרות.
[מוזיקת רקע]
צליל: היי, אתם על "חיות כיס", אני צליל אברהם, וזה יהיה כיסון על תיקון החוק שמקודם בימים אלה לחוק הספריות הציבוריות, ולמה יש בו בעצם מעבר לקיצוץ תקציבי. אבל רגע, מההתחלה. [ברקע רעש של ים, מטקות, ילדים צועקים] יש לי שאלה אחרת. מה אתם עושים עם הילדים כשכל כך חם בחוץ? אין הרבה אפשרויות. יש ים, בריכה, בריכה בחצר או במרפסת, אפשר לשחק במזגן, ואפשר ללכת לספרייה. אנחנו הולכים לאחד הסניפים של "בית אריאלה" בתל אביב. יש שם ספרים לגיל הרך שאפשר לשבת ולקרוא ביחד, קצת משחקים, לפעמים יש שעת סיפור או פעילות לילדים. רק בשבוע שעבר ראיתי שם תור ארוך של ילדים על סף גיל העשרה שבאו לפגוש סופרת ילדים פופולרית. פעילויות כאלה מתקיימות בכל הארץ - סופרים, לילדים ולמבוגרים, מסתובבים בספריות כדי לפגוש קוראים שמגיעים לשמוע אותם. חשבתם פעם למה הספרייה נמצאת שם? מי החליט לפתוח אותה? כי הנה משהו מעניין שלמדתי השבוע: אין שום חוק שקובע שרשות מקומית חייבת לפתוח ספרייה ציבורית. ולמרות זאת, יש בארץ כ-600 ספריות ציבוריות בכ-200 רשויות - כמעט בכולן. והספריות היום הן שונות מהספרייה כמו שאני זוכרת אותה מהילדות שלי, שהיו בה הרבה ספרים ישנים, הקפידו על השקט והיו ספרניות כועסות שנוזפות במי שעושה רעש או מאחר להחזיר ספר. היום הספריות הן מרכזי פנאי ותרבות, מקום מפגש חברתי וחלל עבודה.
כל הפריחה הזאת של הספריות לא קרתה מעצמה. כדי להבין איך הספריות עלו ופרחו, ולמה תיקון החוק החדש הוא כל כך מסוכן עבורן, הזמנתי לאולפן של "חיות כיס" את נועה מיכאלי-לוי, מנהלת רשת הספריות של ראשון לציון וחברת הנהלת איגוד מנהלי הספריות. ביחד ננסה להבין מהו הקיצוץ או התיקון הזה, והאם זה רק עניין של כסף.
מה קרה שהספרייה הפכה מאותו מקום קצת מנוכר, קצת מוזנח, למרכז הקהילתי הפורח שאנחנו רואים היום. איך זה קרה?
נועה: זה קרה בעקבות התיקון לחוק הספריות שנכנס לתוקפו ב-2007, שבעצם בא ואמר לרשויות, אתם תפסיקו לגבות כסף מהמינויים שלכם בעבור שירותי הספרייה, כמו השאלת ספרים, ואנחנו בתמורה ניתן לכם כסף.
צליל: התיקון שנועה מדברת עליו הוא לא התיקון שבשבילו התכנסנו, אלא אחד לפניו, תיקון חוק הספריות הציבוריות שבא לעולם בשנת 2007.
בעצם לפני כן זה היה בתשלום לפתוח כרטיס בספרייה כדי לשאול ספרים?
נועה: כן, אם רצית לשאול ספר, היית באה, היית מסדירה מנוי שנתי.
צליל: היה מחיר לשני ספרים, שלושה ספרים.
נועה: נכון, נכון, מנוי משפחתי וכן הלאה, אז זה ירד.
צליל: את התיקון ההוא חוקק הרב מיכאל מלכיאור, שהיה חבר כנסת מטעם מפלגת "מימד", שהיא הייתה חלק מרשימה משותפת עם מפלגת "העבודה". מלכיאור היה ב-2007 ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. כאמור, החוק שהוא העביר לא אמר שחייבים לפתוח ספרייה ציבורית, הוא רק עשה את זה מאוד מאוד כדאי. החוק קבע שאם הרשות המקומית פותחת ספרייה, המדינה תעביר לה עוד תקציב למטרה הזאת. כלומר, הרשות תשלם על המבנה ועל שכר העובדים, והמדינה תוסיף כסף עבור אחזקה, ניהול, רכש ספרים ומשאבים דיגיטליים. הוא גם קבע שאם הספרייה מקבלת תקציב ממשרד התרבות, אז היא לא יכולה גם לגבות דמי מנוי מהתושבים. או זה או זה. זה היה Game changer.
נועה: זה הפך להיות מקום בילוי. במקביל לתיקון החוק ב-2007, הייתה גם התוכנית האסטרטגית שגיבש משרד התרבות, ובעצם בתוכנית האסטרטגית הזאת, משרד התרבות אמר, אנחנו רוצים שהספריות יהיו מרכזי קהילה, יהיו מרכזי תרבות. אז הכסף בעצם שהגיע מתוקף החוק, הוא משמש גם לרכישת ספרים, אבל גם לפעילויות תרבות, ופעילויות התרבות האלה הן בעלות מסובסדת. את יכולה לבוא לשעת סיפור, את והילד, כל אחד ישלם שקלים בודדים, אחר כך גם נשארים, לוקחים ספר. ולאט לאט הספריות באמת מימשו באופן מלא את האסטרטגיה, הפכו למרכזי תרבות וקהילה, וזה שעות סיפור וזה מפגשי סופרים וסדנאות כתיבה.
צליל: הכסף שהמדינה חילקה לספריות לא פוזר סתם, הוא חולק לפי מבחני תמיכה.
נועה: יש מבחני תמיכה…
צליל: כן?
נועה: ומבחני התמיכה בעצם מסדירים את הכל, מכניסים שם כמו שאת אומרת באמת את כל הנתונים, ומלכתחילה גם לפריפריה וגם ליישובים באשכולות סוציו-אקונומיים נמוכים, מקבלים מקדמים.
צליל: מבחני התמיכה קובעים שרשות תקבל יותר כסף עבור הספרייה שלה, אם היא נמצאת בפריפריה, אם יש בה פעילויות תרבות, אם יש בה הרבה מנויים פעילים, ואם הרשות עצמה משקיעה הרבה כסף, ועוד כל מיני תנאים. כל הכסף שהתחלק בין כל הספריות בארץ היה לכל היותר 85 מיליון שקל, וכבר פה יש איזה קאצ' קטן.
עכשיו התקציב היום לפני הקיצוץ שאנחנו הולכים לדבר עליו הוא 85 מיליון שקלים, כשאתם אומרים, זה היה צריך להיות גבוה יותר. תסבירי רגע את העניין הזה.
נועה: אכן. התקציב נקבע בשנת 2007, כשתוקן החוק, אבל מה שלא עשו, זאת אומרת לא מימשו את החוק עד הסוף, זה בהצמדה למדד. ופשוט היה צריך לעשות חקיקה משנית, לעשות תקנות, ואף שר לא עשה את זה. ואם היינו מוצמדים למדד, היינו היום… התקציב של הספריות היה עומד על 111 מיליון שקלים, שזה מאוד מאוד משמעותי.
צליל: זאת אומרת כבר בעצם היה קיצוץ, הייתה שחיקה לאורך השנים.
נועה: היה קיצוץ.
[מוזיקת רקע]
צליל: במקום 111 או 114 מיליון שקל, תלוי איך מחשבים, שהיו אמורים להיות בתקציב הזה היום, אם הוא אכן היה מוצמד למדד, התקציב נשאר 85 מיליון שקל. גם אותם 85 מיליון שקל לא הגיעו במלואם לספריות. בסופו של דבר, חולקו לספריות בשנה בערך 75 מיליון שקלים, ושאר התקציב, עוד עשרה מיליון, הלכו לפרויקטים אחרים, כמו תשלום תגמולים לסופרים על השאלה מספריות, או פיקוח על הספריות, שהאמת שהוא לא באמת קיים. החוק הזה לא מושלם. למשל, הסעיף שקובע שככל שהרשות השקיעה יותר בספרייה, ככה המדינה גם תתקצב אותה יותר, זה דבר מאוד מקובל ביחסים של המדינה עם הרשויות המקומיות, וכמובן שהוא מגדיל פערים. עיר עשירה, שיש לה הרבה כספי ארנונה ומשקיעה הרבה בספרייה, מקבלת מהמדינה יותר מרשות ענייה שבקושי מצליחה להשקיע משהו בספרייה שלה. ככה שבממוצע, על כל שלושה שקלים שהרשות המקומית שמה, המדינה מוסיפה שקל אחד. אבל בעצם, רוב התקציב הולך לרשויות חזקות ובינוניות. מתוך 75 מיליון, 32 חולקו בשנה שעברה לרשויות מאשכולות סוציו-אקונומיים 7 עד 10, עוד 30 מיליון לאשכולות 4 עד 6, ורק 14.8 מיליון לאשכולות סוציו-אקונומיים 1 עד 3. כך על פי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת. הרשויות המעטות שאין בהן ספרייה ציבורית, הן הרשויות העניות ביותר, בעיקר בישובים ערבים. ויש עוד משהו מיוחד בחוק הזה - הוא משריין את התקציב לספריות בחוק. מה שאומר שהתקציב חסין לקיצוץ. זה אומר שכשעושים קיצוץ רוחבי ומשרד התרבות צריך להוריד מהתקציב שלו כמה אחוזים או כמה חלקי אחוזים, הספריות מוגנות מהקיצוץ הזה. וכשהעבירו בכנסת תקציב חדש ל-2024 עם איזונים וקיצוצים לטובת המלחמה, לא היה אפשר לקצץ בספריות. כדי לקצץ להן, היה צריך לשנות את החוק. וזה מה שקורה עכשיו.
[הקלטה] יושב ראש הכנסת: "בנושא הצעת חוק "ספריות ציבוריות התשפ"ד, 2024", בהשתתפות שר התרבות והספורט, מיקי זוהר."
צליל: אוקיי, ואז פורצת מלחמה ואתם מגלים שגם אתם הולכים לספוג איזשהו קיצוץ. באיזה קיצוץ מדובר?
נועה: הקיצוץ מדבר על 18 מיליון שקלים לאורך שנתיים, ובשנת 24' אנחנו נעמוד על 73 מיליון שקלים, ובשנת 25' נעמוד על 79 מיליון שקלים, ובשנת 26' אנחנו נחזור ל-85 מיליון שקלים, ושם אנחנו נעצר כי לא תהיה הצמדה למדד.
צליל: הקיצוץ של 18 מיליון שקלים לאורך שנתיים, זה מעט מאוד כסף במונחים של תקציב מדינה, זה ממש peanuts בשביל המדינה, אבל בכל זאת, יש מלחמה וכולם צריכים להיכנס מתחת לאלונקה, אז אולי תסבלו שנתיים ותתרמו את חלקכם, וזה בסדר. דרישה סבירה.
נועה: אפשר היה לעשות את זה בהוראת שעה, ולהגיד, אוקיי, אז אנחנו נקצץ, ואחר כך אנחנו נחזור, ונמשיך לקיים את החוק כמו שהוא, אבל זה לא זה, זה פשוט כבר היה על הדרך ניסיון לשנות את החוק.
צליל: וזה חלק חשוב מאוד בסיפור שלנו. לא מדובר רק בקיצוץ של 18 מיליון שקל למשך שנתיים. במשרד התרבות מנצלים את ההזדמנות כדי להכניס לא מעט שינויים בחוק הספריות, אותו חוק מוצלח מ-2007, שהפך אותן למה שהן היום. השינוי הראשון, אותה הצמדה למדד שמעולם לא קרתה בפועל. בחוק החדש היא אפילו לא מופיעה. קברנו אותה סופית. זה אומר שתקציב הספריות ימשיך להישחק. השינוי השני, שמדאיג מאוד את מנהלי הספריות, קובע שהכסף יועבר ישירות לרשויות המקומיות.
נועה: קודם כל, המנגנון של העברת הכסף. עד ממש לפני כמה חודשים, היה לנו זכיין רכש לספריות, שמשרד התרבות התקשר איתו, והשר החליט שלא יהיה יותר זכיין רכש, וכל הכסף יועבר באופן ישירות לתמיכות.
צליל: עד עכשיו, הכסף לרכישת ספרים עבור כל הספריות בארץ היה מועבר לחברה שזכתה במכרז, והחברה הזאת הייתה קונה במרוכז ספרים עבור כל הספריות. בחוק החדש אין את החברה הזאת, ופה אתם אולי חושבים 'יופי, מעולה, לחתוך את המתווך', אבל מנהלי הספריות מודאגים, כי לזכיין אחד שרוכש עבור כולם יש כוח קנייה גדול.
נועה: זה משנה כי אני בראשון לציון, אני לקוח כבד ברכש הספרים, אני יודעת שאני אוכל לקבל הנחות מאוד מאוד משמעותיות, גם מספקי הספרים וגם מההוצאות לאור.
צליל: אוקיי.
נועה: אבל קחי למשל יישוב קטן ומרוחק כמו נהריה, אוקיי? לה אין את אותו כוח קנייה כמו שיש לי, אז היא לא תהנה מאותם אחוזי הנחה. אבל כשהיה זכיין, כולנו נהנינו מאותם אחוזי הנחה.
צליל: זאת אומרת אתם דואגים שיישובים קטנים, התקציב הזה בעצם יהיה שווה פחות עבורם, הם לא יקבלו הנחת כמות.
נועה: בדיוק.
צליל: עוד דבר מדאיג בזה שהכסף יעבור ישירות לרשויות המקומיות, הוא שהכסף יעבור ישירות לרשויות המקומיות. זאת אומרת, בשיטה הקודמת הכסף עבר ממשרד התרבות לחברה חיצונית וממנו לספריות, הוא לא עבר בדרך בגזברות של המועצה. וכספים שעוברים בקופה של גופים גדולים בשביל מטרה מסוימת, יש להם נטייה להגיע בסוף למטרה אחרת. אם למועצה יש חובות במחלקה אחרת שלה, או שיש פעילות שיותר דחוף לה לעשות במתנ"ס עכשיו ואפשר קצת לשחק עם הכסף, הוא עלול להגיע לשם. זה אולי נשמע קצת פרנואידי, אבל אלה דברים שקורים לעיתים קרובות מאוד. וכשהמדינה אומרת שהיא תפקח על הכסף כדי שהוא לא יגיע לאן שלא צריך, הניסיון מלמד שהיא בדרך כלל לא עושה את זה. אבל זה לא הכל. יש עוד שני שינויים בדרך, והם מאוד מדאיגים, והם לא קשורים לכסף. הראשון קשור למועצת הספריות הציבוריות. זו מועצה של מומחים שמייעצת לשר התרבות בענייני הספריות, למשל, לפי איזה קריטריונים לתקצב אותן. המבנה שלה ישתנה.
נועה: אוקיי, המועצת הספריות זה מועצה ציבורית, שמורכבת ממספר נציגים מתחומי דעת שונים שקשורים בדרך כזו או אחרת לספריות הציבוריות, והתפקיד שלה הוא בעצם לייעץ לשר, גם להביא את רחשי הציבור וגם להביא את רחשי הקולות המקצועיים. ובהצעת החוק החדשה, השר מבקש לעשות בזה שינוי מאוד מאוד משמעותי, ובעצם נשאר לאנשי המקצוע, שזה אנחנו, בספריות הציבוריות, רק מקום אחד.
צליל: וכל שאר המקומות, מי הם?
נועה: משרד הפנים, משרד האוצר, שני נציגים של משרד התרבות…
צליל: נציגי הממשלה. וזה כבר נשמע לי מאוד מוכר. אם הקשבתם למשל לפרק 286 של "חיות כיס": "הרפורמה שאתם לא מכירים", על הרפורמה בוועדות התכנון, זה אותו דפוס. יש ועדה של מומחים ונציגי ציבור, ובתיקון חוק משנים את ההרכב שלה והופכים אותו לוועדה של נציגי הממשלה. כשבוועדה הזאת יש רוב לנציגי הממשלה, אז זה מאוד מקל לעשות מה שהממשלה מעוניינת בו. אני מודה שאני לא יודעת מה הממשלה רוצה לעשות עם הספריות הציבוריות ואני גם לא בטוחה שהיא יודעת, זה לא שמועצת הספריות הציבוריות היא היום איזה שומר סף מאוד חזק. אבל זה עוד פעם צעד של להעביר כוח לממשלה על חשבון הציבור והשלטון המקומי. כמו בחוק הרבנים, כמו בשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, כמו בוועדות התכנון ועוד ועוד. והצעד הכי מדאיג, החוק החדש גם נותן סמכות לשר להחליט בסופו של דבר כמה כסף כל רשות מקבלת?
נועה: לפי החוק החדש אז בכל שנה השר יחליט כמה כסף יועבר לכל רשות. בחוק החדש, באמת, אני מאמינה שעדיין יהיו מבחני תמיכה, השאלה אם הם יהיו שקופים, זאת אומרת החלוקה לפיהם תהיה שקופה. בעצם השר גם השאיר לעצמו את החופש להחליט איך הוא מחליט.
צליל: להחליט לתקצב רשות אחת יותר מאחרת.
נועה: כן.
[מוזיקת רקע]
צליל: כל הקריטריונים השקופים שדיברנו עליהם קודם, אם יש בספרייה פעילויות תרבות וספרנים משכילים ואיפה היא נמצאת וכל זה, שלפיהם היא מקבלת כסף, בחוק החדש נקבע שמי שיקבע אותם יהיה השר, בהתייעצות עם המועצה. שזה בסדר גמור, רק כמו שאמרנו, משנים את ההרכב של המועצה, ושם יהיה רוב לממשלה. כך שתאורטית, יהיה אפשר להגדיר קריטריונים לתמיכה שהם לא לפי טובת הספריות או טובת הציבור, אלא על פי מה שמעוניינים בהם השר והממשלה, בלי שום בלמים בדרך. ונוסף עוד סעיף אחד קטן, שאומר שמה שייקבע בהתאם לקריטריונים האלה, שהשר והממשלה יוכלו לקבוע, גם אותו שר התרבות יוכל לשנות, לאחר התייעצות עם שר הפנים והמועצה, ובאישור ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. שר הפנים, המועצה, וועדת החינוך של הכנסת, כולם גורמים פוליטיים, עם רוב לקואליציה, ולא תהיה בעיה לשר להעביר בה מה שהוא רוצה. כך שעם כל השינויים האלה בסופו של דבר, לפי דעתי, החוק הזה פשוט הופך את תקציב הספריות לקופה הקטנה של שר התרבות, שיתקצב את הרשויות שראויות בעיניו, מכל סיבה שהיא. תאורטית, אם איזשהו שר, לא בהכרח השר הנוכחי, ירצה לעשות מה שמירי רגב עושה, לכאורה, לחלק את הרשויות לרמזור, לפי כמה שהן נאמנות לו ודואגות לו בפריימריז, ולתקצב את הספריות שלהן יותר מאחרות, זה לא יהיה מסובך. ביום רביעי שעבר, שר התרבות מיקי זוהר הגיע לוועדת החינוך של הכנסת, כדי להסביר לחברי הוועדה את השינויים שהוא עושה בחוק. הוא הסביר שהחוק נועד לפתור את אותו אי-שוויון שהזכרנו בהתחלה, רשויות חזקות מקבלות יותר מרשויות עניות.
[הקלטה] שר התרבות, ח"כ מיקי זוהר: "עם כל הכבוד לעובדה, נכון אני מגיע מהימין, אבל עמדותיי בנושאים החברתיים הם סוציאל-דמוקרטיות. בעיני המנגנון הקיים הוא מנגנון רקוב, הוא מנגנון לא שוויוני, הוא מנגנון לא ערכי, הוא מנגנון שמטה תקציבים למקומות שלא צריכים להגיע אליהם."
צליל: אבל זה לא החוק שהוא מעביר. בהצעת החוק אין כמעט שום סעיף שנוגע בכלל לפריפריה או לשוויון. מה שהחוק הזה עושה הוא להעביר עוד כוח לשר ולממשלה, על חשבון אנשי המקצוע של הספריות. והוא גם מעביר עוד כוח על חשבון השלטון המקומי, למרות שכבר היום בישראל השלטון המרכזי מאוד מאוד חזק ביחס לעולם, והשלטון המקומי חלש מדי וחסר סמכויות. ראש המועצה האזורית גזר, רותם ידלין, אמרה לו בדיון בוועדת החינוך, "אתם מנסים לתקן משהו שהוא לא שבור, ניסחתם את החוק בלי להתייעץ עם השלטון המקומי". השר אפילו הודה שזה מה שהוא עושה, ושזה לא מטעמים ענייניים.
[הקלטה מתוך אותה ועדת החינוך]
ראש מועצת גזר, רותם ידלין: "אדוני השר, לא דיברתם איתנו. השלטון המקומי מפעיל את הספריות, לא דיברתם איתנו. תקראו לנו."
שר התרבות, ח"כ מיקי זוהר: "אני, אני, הסיבה, הסיבה, אני מודה ומתוודה, אני מודה ומתוודה, אני מודה ומתוודה שלא דיברנו עם השלטון המקומי בגלל יחסים עכורים בינינו לבין השלטון המקומי".
גבר: "מה??"
שר התרבות, ח"כ מיקי זוהר: "זה חוסר תקשורת עם חיים ביבס, יושב ראש השלטון המקומי."
[סיום ההקלטה]
צליל: האם החוק הזה בסופו של דבר יחזק את הפריפריה, את הרשויות החלשות? כרגע, אין שום סיבה לחשוב שכן, אפילו להיפך.
נועה: אז אם משרד התרבות נותן 200,000 שקל לשנה לספרייה, יכולה לבוא רשות ולהגיד, יש לי עוד מיליון דברים אחרים שאני צריך לתת לתושבים שלי. אז בעצם, אז הוא ייתן רק את אותו סכום של התמיכה של ה-200,000 שקל. זה בהכרח יוביל לכמובן פחות ספרים, פחות שעות פעילות, פחות שעות סיפור, פחות הכל. ובאמת, מי שייפגע בסוף, זה אותו תושב או ילד שהספרייה לפעמים הוא מפלט.
צליל: ונגיד שוב, החוק לא מחייב שתהיה ספרייה ציבורית, נכון? זאת אומרת, רשות מקומית גם יכולה להחליט, התמיכה שאני מקבל ממשרד התרבות לא מספיקה לי, אז אני מוותר עליה ואני עכשיו אגבה דמי מנוי.
נועה: בהחלט, זה באמת חשש שקיים. לפי החוק הישן, אז אם רשות גובה כסף, אז היא לא עומדת בתנאי החוק. עכשיו הסכנה הזאת היא הרבה יותר ממשית, בואי נאמר ככה. כי אם הם יגידו, טוב, אני מקבל נורא מעט כסף, ואם אני אגבה דמי מנוי אני אקבל יותר כסף ואוכל לתת שירות הרבה יותר רחב? יש רשויות שאולי יעדיפו ללכת לכיוון הזה.
צליל: אחת האוכלוסיות שהכי תפגע מצמצום וסגירה של ספריות, היא חרדים.
מי שמגיע לספריות ציבוריות יודע שיש שם הרבה חרדים. זו אוכלוסייה שזאת הדרך שלה לגלוש באינטרנט, לקרוא עיתונים, לקרוא ספרים ש"אסור", במרכאות. בעצם הם מאוד ייפגעו מצעד כזה, אם כל זה לא יהיה נגיש עבורם בחינם.
נועה: את צודקת, אבל זה לא רק זה. את יודעת, הקהל החרדי, תורני, הוא באמת שיאני קריאה. יש פריחה מאוד מאוד גדולה בספרות היפה לקהל התורני ולקהל החרדי. עבורם באמת אין… חוץ מלקרוא, באמת אין משהו אחר. בטח לא בפומבי. הם יפגעו מאוד, וזה גם בעצם יושב על הדבר הזה של השוויון הזדמנויות והדלת הפתוחה של הספריות לכולם. כשאליי נכנסים בני ישיבה לספרייה, אף אחד מאיתנו לא שואל אותם, מי אתה? ומה אתה? ומה באת לעשות? וזה עיקרון השוויון והחינמיות של הספריות.
צליל: זה אולי משונה שהממשלה רוצה לפגוע בחרדים, אנחנו רגילים להיפך. אבל האם למנהיגים של הציבור החרדי יש אינטרס שהצעירים החרדים ילכו לספריות, לגלוש באינטרנט ולקרוא את מה שבבית אסור? יכול להיות שלא ממש. גם ביישובים ערבים יש לספריות תפקיד חשוב.
נועה: בחברה הערבית יש ספריות שהן מאוד משגשגות, מאוד פורחות. יש יראת כבוד במגזר הערבי להשכלה, לדעת, לרכישת ידע. יש גם יישובים שהם פחות, זה צריך להגיד, אבל יש בכפרים מסוימים מקומות שבהם הילדים מבית הספר הולכים לספרייה, כי ההורים ממש מפחדים שהילדים יסתובבו ברחובות. והספרייה זה מקום מוגן, זה מקום בטוח. זה מקום שגם האמא יכולה להתקשר אל הספרנית ולשאול הילד שלי הגיע? הכל בסדר? וזה מדהים. זה מדהים מה שקורה גם במגזר הערבי. לצערנו, הם עלולים מאוד להיפגע מהקיצוץ בחוק.
צליל: החוק הזה עוד לא עבר. הוא נמצא בוועדת החינוך, וכנראה יעלה להצבעה בשבועיים הקרובים. באיגוד מנהלי הספריות פתחו פרויקט מימון למאבק שלהם בחוק, אתם מוזמנים להיכנס. חפשו בגוגל "מצילים את הספריות הציבוריות".
[מוזיקת רקע]
יש דברים שנראים לנו ברורים מאליהם, ואנחנו לא צריכים לחשוב למה הם שם, מי שם אותם שם, מי משלם עליהם, ומי דואג שהם ימשיכו להתקיים. הספרייה הציבורית היא דבר כזה. אני אף פעם לא התעניינתי במודל המימון של הספרייה, או אם חייבים לפתוח כזו בחוק או לא. הספריות תמיד היו שם בשבילי כל חיי, ופשוט הנחתי שהן ישארו. אבל אף אחד לא מבטיח לנו שזה יקרה. שמישהו תמיד ידאג שהשער הזה לתרבות, לידע, אפילו סתם לרגע של שקט, יישאר פתוח. וחוץ מזה, אנחנו צריכים מקום ממוזג ללכת אליו בחופש הגדול.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
נועה: אנחנו באמת רואים אהדה ותמיכה מאוד מאוד גדולים מהציבור. הערות הציבור, בסיבוב הראשון של התזכיר החוק, שהיו הערות ציבור, שבשלושה ימים הגענו ל-5,500 הערות ציבור. התמיכה היא באמת מכל המגזרים ומכל הגוונים, וכולם מבינים כמה הספריות הציבוריות חשובות.
[מוזיקת רקע]
צליל: האזנתם ל"חיות כיס", ההסכת הכלכלי של "כאן". העורך שלנו הוא יונתן כיתאין, המפיקה היא ליהיא צדוק, טכנאי ההקלטה היה יובל יסוד, עורכת הסאונד היא רותם דויטשר. במערכת "חיות כיס", גם שאול אמסטרדמסקי ואלון אמיצי. כל הפרקים של "חיות כיס" מחכים לכם להאזנה ביישומון "כאן", שם אפשר למצוא את כל עולם התוכן שלנו בדיגיטל, בטלוויזיה וברדיו.
אני צליל אברהם, תודה רבה שהאזנתם, תקראו משהו.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments