אחד ביום - ?תקציב 2025: כסף לכולם
- ליאת קמחי
- 3 hours ago
- 14 min read
שלשום, לקול קריאות מחאה במליאה ומחוצה לה, אחרי חודשים ארוכים ונסיונות שונים, תקציב המדינה לשנת 2025 אושר במליאת הכנסת. איך הכסף הזה יחולק ובאיזו צורה זה ישפיע על כל אחד מאיתנו? הפעם אנחנו עם עמליה דואק, הכתבת הכלכלית שלנו, וננסה להבין את התקציב הגדול ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, והאם באמת יש מספיק כסף לכולם?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 27/03/2025.
[חסות]
[מוזיקת פתיחה]
אלעד: היום יום חמישי, 27 במרץ, ואנחנו "אחד ביום", מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.
[סוף מוזיקה]
[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "שר האוצר, אני רוצה לברך אותך על העברת התקציב. אתה יודע, אני בתור ראש ממשלה ושר האוצר, אני העברתי בערך 20 תקציבים. אבל דבר אחד לא עשיתי. לא העברתי חמישה, חמישה! תקציבים בשנתיים. אז קודם כל, תבורך."
אלעד: אם הייתי אדם ציני, וכן, לעיתים אני חוטא, אבל אם הייתי ממש ציני, הייתי אומר שהניצחון המוחלט במלחמה הוא החזרת החטופים והשמדת חמאס, ואפשרות לחיים בטוחים ושלווים בגבולות הארץ, בדרום ובצפון. ואז אם הייתם שואלים אותי, "תגיד, יש לך במקרה ניצחון אחד פחות מניצחון מוחלט? נניח, ניצחון גדול?" אז הייתי אומר לכם, "כן, וואלה, יש לי. תקציב המדינה".
[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "יש לזה חשיבות עצומה ליציבות של הממשלה באמצע המלחמה. אם האויבים שלנו ייחלו לדבר אחד, גם באיראן וגם בעזה וגם במקומות אחרים, הם ייחלו לכך שהתקציב הזה ייפול, כדי שהממשלה תיפול, ולא נוכל להשלים את הניצחון הגדול שאנחנו עומדים על, ממש על סיפו. אני רוצה להודות לכך…"
[מוזיקה]
אלעד: זהו, אני מבטיח שהציניות שלי נגמרת כאן, כי בכל זאת יש לנו נושא מאוד חשוב על סדר היום: תקציב המדינה לשנת 2025, שעבר שלשום בכנסת. נתניהו וסמוטריץ' הצטלמו יחד לסרטון חגיגי אחרי שהתקציב אושר. נתניהו דיבר על הבשורה לאויבינו, כן, אבל בגדול, הוא דיבר על הבשורה הפוליטית שמביא התקציב. והבשורה היא שיש תקציב, שהממשלה הצליחה להעביר תקציב, שהממשלה שרדה.
[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "עבודה לא פשוטה לאחד את כולם, אבל התאחדנו, והעברנו תקציב עם קואליציה גדולה יותר ויציבה יותר ממה שהייתה לנו בתחילת המלחמה."
אלעד: ובכל זאת, עבר תקציב. אז אולי כדאי לומר עליו משהו? על מה שיש בו? הרי תמיד יגיד מי שהעביר תקציב שהוא לכל הפחות תקציב טוב.
[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "אתה יכול להגיד משהו…"
אלעד: אוקיי, אז מתברר שזה התפקיד של שר האוצר.
[הקלטה] שר האוצר בצלאל סמוטריץ': "אני רוצה לספר לך ולעם ישראל שהתקציב הזה הוא תקציב טוב. למי שמסתכל על נתוני המאקרו, ואתה יודע לקרוא אותם מצוין, התקשורת בישראל כמובן לא תספר את האמת לעם ישראל, אבל נתוני המאקרו פנטסטים, ברוך השם ובעזרתו, ובעזרת עם ישראל וכוחות החיים שלו והבריאות הטבעית שלו, וההובלה הנכונה והמקצועית שלנו את הכלכלה…"
אלעד: תראו, בתור נציג זוטר מאוד בתקשורת, אני דווקא אספר לכם. שר האוצר בעניין הזה צודק, נתוני המאקרו שלנו טובים, אפילו מצוינים, בהתחשב בעובדה שישראל נלחמת כבר שנה וחצי במלחמה מרובת חזיתות. התקציב החדש הוא הגדול ביותר אי פעם, 620 מיליארד שקלים.
וכן, יש לנו המון צרכים, יש לנו המון אתגרים, אבל גם 620 מיליארד שקלים זה המון כסף. לפני פחות מארבעה חודשים בסך הכל, היה את מי שאמר שזה מספיק.
[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "מה קורה לנו? מה זה הוויכוח הפופוליסטי הזה? מה זה? לאף אחד לא יחסר כסף, יהיה כסף לכולם, אבל אני אומר, זה לא הזמן לשנאת חינם, זה הזמן לאחד את הכוחות ולהפסיק עם הפירוד הזה."
[מוזיקה]
אלעד: עברו לא מעט שנים מאז שהייתי כתב כלכלה, אני באמת לא יודע לומר לכם אם 620 מיליארד שקלים זה מספיק כסף לכולם היום. אבל זה בכלל לא הדיון, לא על זה הוויכוח. הוויכוח הוא לא אם יש מספיק כסף או לא, הוויכוח הוא על איך מחלקים את מה שיש.
[הקלטה]
יו"ר הכנסת אמיר אוחנה: "חברי הכנסת להלן תוצאות ההצבעה: 66 בעד, 52 נגד, אני קובע כי הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2025, תשפ"ה התקבלה, בלי מחיאות כפיים בבקשה, בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. שר האוצר מבקש לברך… חבר הכנסת, מיקי לוי, דווקא אתה מכל האנשים…"
קריאת מהקהל: "בושה! בושה!"
יו"ר הכנסת אמיר אוחנה: "טוב, אוקיי, בסדר."
קריאות מהקהל: "בושה! בושה!"
יו"ר הכנסת אמיר אוחנה: להתחיל להוציא…"
קריאות מהקהל: "בושה! בושה!"
יו"ר הכנסת אמיר אוחנה: "להתחיל להוציא…"
[מוזיקה]
אלעד: אז הפעם אנחנו עם כתבתנו לענייני כלכלה, עמליה דואק, ועם תקציב 2025.
שלום עמליה.
עמליה: שלום אלעד.
אלעד: אני רוצה להתחבר קודם, דבר ראשון, לפני שנגיע לכלכלה, לדברים שאמר ראש הממשלה. לעובדה שנתניהו בחר להציג את התקציב כהישג פוליטי. ואנחנו יודעים, תקציב הוא תמיד הישג פוליטי, כי בלעדיו אין ממשלה. והשנה זה הישג גדול במיוחד, כי התקציב הזה עבר בעזרת לא מעט פירוטכניקה פוליטית, נקרא לזה, פירוטכניקה שהייתה נחוצה.
עמליה: נכון, אני חושבת שכבר שבועות ארוכים, אנחנו די מבינים שזה יעבור. כלומר, הסנונית הראשונה הייתה ההכנסה של גדעון סער לקואליציה, בן גביר שהתחיל להראות סימנים של חזרה לממשלה, והחרדים שבסוף הבינו שהם לא יקבלו חוק גיוס, והם כן יקבלו תקציבי עתק. אז בסוף אני חושבת שכבר לפני כמה שבועות אפילו, נתניהו היה כבר די רגוע.
אבל מה שכן, אני חושבת שאם מישהו, אלעד, היה אומר לנו, באוקטובר 2023, שנתניהו יצליח להעביר תקציב ברוב של 66 ח"כים, ולהבטיח את הקואליציה שלו עד אוקטובר 26', זה היה באמת כמעט תרחיש דמיוני. אז אמנם בשבועות האחרונים זה כבר היה נראה הרבה יותר ריאלי בפוליטיקה הישראלית, אבל לפני שנה וחצי, כשנכנסנו למלחמה הנוראית הזו, אני לא חושבת שמישהו חשב שזה יקרה.
אלעד: אין ספק. אבל בואו נדבר כלכלה, אנחנו כאן בשביל זה, ואמרנו, זה התקציב הגדול ביותר בתולדות המדינה, 620 מיליארד שקלים, ובתוכו משרד הביטחון שמקבל את הנתח הכי גדול בעוגה, זה תמיד נכון, והפעם נתח גדול במיוחד, לפחות 110 מיליארד שקלים. וזה מזכיר לנו שכותרת העל כאן היא "תקציב 2025", אבל יחד איתה יש עוד כותרת: "תקציב המלחמה". אז איך זה עבד? משרד הביטחון אמר, "אנחנו צריכים!" וקיבל צ'ק פתוח, או שהעובדה שתקציב הביטחון כמעט הוכפל, הגיעה איתה גם עם דרישות לשינוי ורפורמות?
עמליה: תראה, תקציב משרד הביטחון, א', חלקים רבים ממנו הם בדיונים חסויים, שאנחנו לא באמת יודעים לאן זה הולך ומה בדיוק. אני מזכירה לך שרק לאחרונה הייתה ועדת נגל, ועדה שכל יעודה היה לבחון ולבדוק מה… איך צריך לבנות את תקציב משרד הביטחון של ישראל. קיבלנו את הדו"ח של הוועדה, ופשוט רבים רבים מהדפים היו מושחרים. ואתה יודע, אז אתה רואה, שני מיליארד, חמישה מיליארד, כל מיני סכומים שנזרקים לאוויר תחת סעיפים חסויים. אין לנו באמת יכולת פיקוח אפקטיבית, כתקשורת וכציבור, על מה שקורה בתקציב הביטחון. לנו אין באמת שקיפות לדעת לאן הולך הכסף הזה. אנחנו רק יודעים שמדובר בתקציב ענק, כמעט 110 מיליארד שקלים, שעשוי גם לגדול, כן? כי אנחנו רואים עכשיו את הלחימה בעזה מתחדשת, אולי אפשרות של תקיפה באיראן, זה לא סוף פסוק בעניין תקציב הביטחון.
אלעד: ובכל מה שקשור להיבטים אחרים של המלחמה, כי בסוף אנחנו אחרי שנה וחצי של מלחמה שעוד נמשכת, מלחמה שפגעה בתשתיות, פגעה בחבלי ארץ שלמים, בעסקים, במשפחות. כל הדברים האלה מקבלים מענה ראוי בתקציב? הרי בסוף זו אמורה להיות מטרת העל של תקציב מלחמה.
עמליה: זה תקציב שאמור לסייע לישראל בשנת מלחמה, והיינו רוצים ומקווים שזה מה שהוא יעשה, אבל בסוף, מעבר לזה שתקציב משרד הביטחון הוא מאוד מאוד גדול וגבוה, התקציב הזה לא באמת מטפל בהרבה מאוד בעיות שנוצרו בחברה הישראלית בשנה וחצי האלה. הוא לא מטפל בפערים חברתיים שהלכו והעמיקו, הוא לא מספיק מסייע למילואימניקים, אנחנו לא רואים כאן איזה סיוע משמעותי מדי לצפון ולדרום, שעדיין מבקשים סיוע משמעותי הרבה יותר. רק היום, אני יכולה לספר לך, דיברתי למשל עם משפחות חטופים שראו את התקציב שעבר, והם עדיין עושים גיוסי כספים וגיוסי המונים, כי הכספים שהם מקבלים מהמדינה לא מספיקים להם. אז זה מאוד תלוי איך אתה מגדיר תקציב מלחמה.
זה נכון שמדינה שנמצאת במלחמה צריכה ודאות ולדעת שמערכת הביטחון שלה מגובה בתקציב שהוא מובטח, כן. אבל מדינה במלחמה זה גם משהו רחב הרבה יותר, וסדרי העדיפויות בהיבט הזה לא באמת השתנו. ואני חושבת שזה מה שכל כך מכעיס בתקציב הזה, שבסוף בעצם הציבור הכללי, העובד, המשרת, שאגב גם הוא חלק מהבייס של נתניהו, וכדאי להזכיר את זה כל הזמן, הוא נדחק לתחתית, תחתית, תחתית סדר העדיפויות. ואנחנו רואים את זה בקיצוצים שבחרו ללכת עליהם, אנחנו רואים במקומות שנתנו… שבחרו כן לתת להם כסף, לאן חשוב… את מי היה חשוב לשמן ולמי חשוב היה לתת, ומי בסוף משלמים את המחיר, שזה הציבור העובד והמשרת.
אלעד: זהו, אז אמרנו, תקציב 2025, כותרת אחת, תקציב מלחמה, כותרת שנייה, והתקציב הזה זכה לעוד שם, לעוד כותרת, תקציב הגזירות.
[מוזיקה]
[הקלטה של קריאות מחאה]
אלעד: והמחאה שהתעוררה נגד התקציב דיברה גם על קיצוצים ועל גזירות, אבל באופן יותר מובהק, המחאה התמקדה בסדר העדיפויות, באלו שלוקחים מהם ומנגד אלו שמקבלים.
[הקלטה] יאיר לפיד: "מה שמתרחש פה עכשיו נראה כמו הצבעה על התקציב, נשמע כמו הצבעה על התקציב, זו לא הצבעה על התקציב, זו גניבה עלובה וחסרת בושה. מה שאתם רואים…"
[הקלטה] נעמה לזימי: "התקציב הזה הוא סמל הממשלה הזאת, ממשלה שהחליטה לרסק את כל האמון של הציבור בנבחרי ציבור, בבית הזה, בבית העם, באחריות המדינה…"
אלעד: מחאה הייתה בתוך הכנסת, שמענו, ומחאה אחרת הייתה גם בחוץ.
[הקלטה] שר האוצר בצלאל סמוטריץ': "אני בכל זאת חושב שהעובדה שלקח לי את ה-50 מטר ממשרד האוצר לכאן לעשות בחצי שעה, זה לא בסדר. עכשיו, 20 איש. מילא אם היו פה עשרות אלפים עכשיו, הפגנות, דמוקרטיה…"
אלעד: אז עמליה, בואי נתמקד בקיצוצים. זה תקציב שהביא לגידול בחלק מהמשרדים, דיברנו על משרד הביטחון, אבל תקציב שקיצץ במשרדים רבים אחרים.
עמליה: כן, קודם כל צריך להבין שראינו כאן ממש ברגע האחרון גם קיצוץ במשרדים, במשרדי הממשלה, שזה אומר פגיעה גם בחינוך וברווחה, קיצוץ שיהיה לפחות מיליארד וחצי שקל. אז זה לא רק שלא קיבלו עוד כסף, אלא אפילו ברגע האחרון קיצצו להם.
אלעד: זהו, תתני לי רק לזרוק לאוויר כמה מספרים. במשרד החינוך קוצצו 124 מיליון שקלים, במשרד הרווחה 59 מיליון שקלים, במשרד הבריאות קיצוץ של 53 מיליון שקלים. זה קיצוץ לרוחב כמה מהמשרדים הכי מהותיים, הכי חשובים, בטח בתקופה כזו.
עמליה: אני חושבת, אלעד, שרגע אחד שממש מזקק את הניתוק היה באמת רגע מופלא, כשחבר הכנסת משה גפני, יושב ראש ועדת הכספים, עולה על דוכן הנואמים בכנסת בערב שבו עובר חוק ההסדרים, והוא אומר, "אני לא אתן יד לקיצוץ רוחבי".
[הקלטה] ח"כ משה גפני: "כל עוד שאני יושב ראש ועדת הכספים, אני אומר את זה, ואם אני לא נוהג ככה, אני גזלן. אני דואג לאיזו קבוצה שלי, ואני לא דואג לכל הציבור. לא יהיה אצלי דבר כזה, אני לא אהיה יושב ראש ועדת הכספים. זה לא היה בעבר ולא יהיה היום."
עמליה: ואז חברי הכנסת מהאופוזיציה מתחילים לצעוק לעברו, "רגע, ומה תעשה אם זה יעבור?" והוא ככה באמת מתלהט ואומר, "מה פתאום? זה לא יהיה, זה לא יהיה".
[הקלטה מוועדת הכספים]
אישה: "אבל מה תעשה עם…"
ח"כ משה גפני: "עם מה?"
אישה: "מה תעשה עם השלושה אחוז שאושר? מה תעשה?"
ח"כ משה גפני: "אני את זה לא משנה."
גבר: "מה 'את זה לא משנה'? זה שונה כבר! מה שאתה מכיר עכשיו, זה שונה."
ח"כ משה גפני: "לא… אתה מכיר?"
גבר: "כן! כן!"
עמליה: והם מתחילים לצחקק, והוא לא מבין למה, ואז הם צועקים לעברו, "הקיצוץ הרוחבי כבר עבר". -"כבר עבר?!"
[הקלטה מוועדת הכספים] ח"כ משה גפני: "אהה, אני שיניתי, אתה שינית, אנחנו ביחד שינינו…"
עמליה: כלומר, והוא כמעט לא מאמין לעצמו, על זה שיושב ראש ועדת הכספים לא יודע שהקיצוץ הרוחבי כבר עבר, ואושר, ונראה לי שהרגע הזה מספר את כל הסיפור.
אלעד: את יודעת, אבל אנחנו מדברים על קיצוץ רוחבי, אנחנו מדברים על מאות מיליונים, זה מספרים גדולים. מה זה אומר בפועל? מה זה אומר ברמת השטח, ברמת האזרח?
עמליה: אז ברגע שמעבירים קיצוץ רוחבי, בעצם באים למשרדי הממשלה ואומרים להם "תתחילו לתעדף תוכניות". לצורך העניין, אם עכשיו עושים קיצוץ במשרד התחבורה, והמשרד הזה תכנן לעשות שדרוג של תחנת אוטובוס בחיפה, ועכשיו אומרים שיש קיצוץ בתקציב, אז פתאום השדרוג הזה של תחנת האוטובוס, לא יהיה דחוף כל כך, ולא יבצעו אותו השנה. או אם למשל היה סעיף במשרד החינוך, שאמור היה ללכת להקטנת כיתות, ואז אומרים למשרד החינוך שיש קיצוץ מסוים, אז אולי ידחו את התוכנית הזו לשנה הבאה. בעצם ברגע שמודיעים למשרדי הממשלה שיש קיצוץ בתקציב, הם מסתכלים על כל תוכניות העבודה שלהם, שמים רגע בצד את מה שכבר בביצוע, את מה שכבר קורה, כסף שכבר התחייבו אליו, מסתכלים בעיקר על כל מיני תוכניות שאמורות לשפר את חיינו כאזרחים: שיפוץ כבישים, שיפוץ תחנות אוטובוס, שיפורים במערכת החינוך, שיפורים בבריאות, שיפורים ברווחה, ומשם מתחילים לגזור ולקצץ.
וזה קיצוץ שהוא כואב, והוא מכעיס והוא מרגיז, ואנחנו נתחיל להרגיש אותו כמה חודשים קדימה. ואת חלקו אנחנו אולי בכלל לא נהיה מודעים אליו, כי אתה יודע, אותו בן אדם בתחנת אוטובוס שרגיל לקחת את האוטובוס בחיפה, אולי בכלל לא יודע שהתחנה אמורה הייתה להשתדרג, ואמור היה להיות בה צל, למשל. והיום הוא עומד בשמש, והוא לא יודע שזה אמור היה להשתנות, אבל העובדה היא שהתקציב קוצץ, ולכן הוא ימשיך לעמוד בשמש, במקום שיהיה לו קצת צל בתחנת האוטובוס.
[מוזיקה]
אלעד: חסות אחת וממש מיד חוזרים.
[חסות]
אלעד: עמליה, דיברנו על הקיצוץ הרוחבי ואיך בקצה שלו יעמוד ישראלי בתחנת אוטובוס בשמש, בלי לדעת, אולי, שבמציאות תקציבית אחרת היה אמור להיות מעליו איזה גג שמצל. זו דוגמה מאוד קטנה, אבל הרי זה לא נגמר שם. יש שירותים שקוצצו בתקציב החדש, שכר העובדים במגזר הציבורי קוצץ, מיסים עלו, יש גם הטבות שאנחנו מקבלים והיו אמורות להיות גבוהות יותר, או תשלומים שאנחנו משלמים והיו אמורים להיות נמוכים יותר.
עמליה: חד משמעית. ואתה מתייחס, בעצם, לעדכונים שאמורים היו לחול השנה ובעצם לא נכנסו לתוקף, ובראשם עדכון מדרגות מס הכנסה. ברגע שלא מעדכנים את המדרגות של מס ההכנסה, אבל בכל זאת האינפלציה עולה, זה אומר שבפועל הכסף שלנו נשחק. ומה שקרה החל מ-1 בינואר, זה שכולנו בפועל מקבלים פחות בנטו ממה שהיינו אמורים לקבל, אם הגזרה הזו לא הייתה נכנסת לתוקף. אותו כנ"ל לגבי קצבאות הילדים. קצבאות הילדים אמורות היו להתעדכן בהתאם לעליית המדד, כלומר היינו אמורים לקבל יותר כסף בפועל בקצבאות הילדים. הקפיאו את הדבר הזה, הקפיאו את העדכון. זה אומר שאנחנו לכאורה רואים את אותו סכום שהיינו רגילים לראות, אבל היינו אמורים לקבל יותר מזה, וזה לא קורה, בגלל הקיצוצים וההקפאות.
חוץ מהתקציב שעבר השבוע, עבר גם דבר שנקרא "חוק ההסדרים", ובחוק ההסדרים עוברות רפורמות גדולות, בדרך כלל זה אמור לשמש לכל מיני רפורמות שמצמיחות את המשק, דברים שלא רוצים להעביר בדרך החתחתים של כל ועדות הכנסת, ולכן מעבירים אותם דרך דבר גדול שנקרא חוק ההסדרים. השנה בתוך חוק ההסדרים נכנסו כמה סעיפים שהם גזרות קשות על הציבור, בראשם העלאת דמי הביטוח הלאומי. המשמעות של זה, זה 1,440 שקלים בשנה למשפחה ממוצעת שבה שני ההורים עובדים; הקפאת עדכון קצבאות הילדים, שזה עוד כ-249 שקלים בשנה, שאנחנו לא נקבל, כלומר שפוגעים בנו, שהיינו אמורים לקבל אותם ולא נקבל אותם בנטו; קיצוץ ימי הבראה לכל העובדים במשק, זה עוד כ-900 שקלים בשנה למשפחה; רק זה ביחד שווה בשנה למשפחה ממוצעת שבה שני ההורים עובדים ויש להם ילדים, כ-2,580 שקלים.
זה מתווסף לגזרות שכבר עברו ב-1 בינואר, שזה הקפאת מדרגות מס ההכנסה, העלאת המע"מ באחוז אחד לשמונה עשר אחוזים, וגם המים, החשמל והארנונה שהתייקרו, כלומר ביחד אנחנו מגיעים לאלפי, אלפי שקלים בשנה למשפחה ממוצעת שעובדת במדינת ישראל.
אלעד: טוב, אפשר להבין קיצוצים. תראי, בסוף אנחנו יודעים באיזו מציאות אנחנו חיים, ברור שצריך עוד כסף, יש צורכי ביטחון, יש צרכים אחרים, זה מובן. אלא שהתקציב הזה לא מלא רק בקיצוצים, יש את מי שקוצץ ויש להפך, את מי שקיבל.
עמליה: מה שכן קיבל תוספת אדירה אלה משרדים של הקואליציה, חלקם משרדים מיותרים לחלוטין, שבמקום שייסגרו כפי שהבטיחו לנו בהתחלה, קיבלו בסופו של דבר עוד תקציבים. אם תרצה, אני אתן לך כמה דוגמאות. למשל, תקציב משרד ההתיישבות, עלה מ-123 מיליון שקלים בקריאה הראשונה, כשהציגו את התקציב, ל-391 מיליון שקלים עכשיו, עלייה של 320 אחוז. בתוכו הוסיפו סעיפים כמו 2 מיליון שקל לרכש תרבות יהודית, 87 מיליון שקלים לחיזוק הזהות היהודית, שזה למשל סעיף שלא ברור מה ייעוד הכספים, לאן הם בכלל אמורים ללכת, מה זה אומר הדבר הזה. עוד 15 וחצי מיליון שקלים למכרזים להעמקת החינוך היהודי, שזה כאילו נשמע כסף קטן, אבל בסוף זה מסתכם לעוד מאות מיליונים. תקציב משרד ירושלים ומסורת גדל מ-28 מיליון שקלים בקריאה הראשונה, ל-118 מיליון שקלים בתקציב שבסופו של דבר הובא לכנסת, זה גידול של 420 אחוזים, ותקציב משרד המורשת, גם כן, משרד שאמור היה בכלל להיסגר, כן? תפח מ-71 מיליון שקלים בקריאה הראשונה, לכמעט 78 מיליון שקלים עכשיו. אז זה קצת נותן לך מה סדרי עדיפויות בתקציב הזה.
אלעד: הרשימה הזו שאת מתארת כאן, שהיא רשימה חלקית, אלו כספים שהולכים למגזרים שמיוצגים על ידי חלקים בקואליציה. אנחנו מכירים את זה, זה לא חדש. אבל התקציב הנוכחי מכיל 5 מיליארד שקלים במה שנקרא "כספים קואליציונים".
עמליה: וזה באמת אחד הסיפורים הכי מקוממים של התקציב הזה. נותנים 5 מיליארד שקלים לכספים הקואליציונים, אפשר היה לתת הרבה, הרבה, הרבה פחות. ובתוכם אנחנו רואים סעיפים ממש סקטוריאליים, שגם זכו לתוספות דרמטיות רק ברגע האחרון. אני אתן לך כמה דוגמאות.
תקציב המוסדות התורניים גדל מ-367 מיליון שקלים בקריאה הראשונה, למיליארד ו-100 מיליון שקלים, גידול של 735 מיליון שקלים. ותקציב מוסדות הפטור, שנזכיר אלה מוסדות שלא מלמדים לימודי ליבה, גדל מ-273 מיליון שקלים ל-294 מיליון שקלים. עכשיו, כשאני אומרת גדל, המשמעות של זה, זה שבסוף היה כבר תקציב שהוצג ועבר בקריאה הראשונה, ועדיין בתווך הזה שבין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית, הסחטנות הפוליטית נמשכה, והוסיפו לאותם סעיפים עוד עשרות אם לא מאות מיליוני שקלים. וזה באמת מרתיח, כי כבר העברתם בקריאה הראשונה, באמת, שערורייה של כספים קואליציונים, ואז עוד לקריאה השנייה והשלישית, אתם לוקחים, מוסיפים חטא על פשע ומוסיפים לזה עוד כספים ועוד מאות אחוזים למקומות הלא נכונים. מזה באמת אפשר להשתגע.
[הקלטה] ח"כ משה גפני: "תדעו, לא קל, אני כאדם חרדי לא קל היום כאן במדינה. לא קל, אני גם מבין את זה. אבל תדעו, האמת היא שאין עם יהודי בלי לומדי תורה שתורתו אומנותו. אין דבר כזה. אין מציאות כזאת."
אלעד: תראי, שר האוצר אמר שזה תקציב טוב, וזה ברור, זה טבעי, זה תקציב שלו, הוא האחראי. נתניהו, באותו סרטון עם סמוטריץ', לא סתם, בעיניי, התמקד בפן הפוליטי. אפשר אולי לטעון שהתקציב הזה טוב, כי הוא מייצר יציבות שלטונית. הרי גם ללכת עכשיו לבחירות, זה דבר שהיה מערער את הכלכלה הישראלית. בחירות עולות כסף, זה תוקע את כל המערכת, את כל המדינה, כשאין תקציב מאושר ופעיל. אבל לפחות בהיבט הזה של השקעה במקורות שיעודדו צמיחה, שיחזירו את ההשקעה ומפתחים את הכלכלה, זו הרי הייתה התורה הכלכלית של נתניהו.
עמליה: אני חושבת על מר כלכלה, על הבן אדם שמבין כלכלה מעולה, שהיה שר אוצר מצוין, שידע ב-2003 לעשות קיצוצים כואבים של קצבאות, וידע ללכת לצעדים באמת הכי קשים שאפשר כדי להציל את המשק, ומתגאה בזה פעם אחר פעם ובצדק.
[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "אנחנו חייבים לצאת מתרבות של קצבאות לתרבות של עבודה. כי אז אנחנו דנים אותם ואת הילדים שלהם ואת הנכדים שלהם להיות במלכודת העוני ולסעוד על קצבאות לעולמי עד."
עמליה: ואני אומרת לעצמי, האם הוא שכח לחלוטין את אותם עקרונות שהוא ניסה להטיף להם במשך שנים? לא, כנראה שהוא פשוט מעדיף אבל את העקרונות הפוליטיים שלו בנקודת הזמן הזו. ומי שישלם את המחיר זה המשק הישראלי. אף אחד לא חושב, בקרב ציבור המשקיעים, שמדובר בתקציב טוב. להפך, חושבים שמדובר בתקציב גרוע. ובסוף כשאנחנו נגיע לשלם את המחיר, גם כאזרחים, גם בריביות שמדינת ישראל תשלם אחר כך על ההלוואות שלה… אתה יודע, אנחנו כל פעם נוכל להשמיע את הסינק ארכיון הזה של ראש הממשלה שכסף יהיה לכולם. זה לא התממש במבחן התוצאה, ובסוף קיבלנו תקציב שלא רק שאין בו כסף לכולם, יש בו כסף ממש למעטים ובודדים.
אלעד: כמה שעות אחרי שהתקציב אושר, קולות המחאה הגיעו גם מעבר לים, מחוץ לארץ. סוכנות הדירוג מודי'ס אומנם לא התייחסה ספציפית לתקציב, אבל היא כן פרסמה תחזית שלילית. לא הורדת דירוג, אלא יותר אזהרה לגבי המצב הכלכלי בישראל, מצב המשק, ההייטק, מדברים שם על המצב הביטחוני והפוליטי, איך הכל משפיע על היציבות, וכמה ישראל תהיה אטרקטיבית בעיני משקיעים זרים. זה מה שיצא ממודי'ס. אתמול ראינו גם חוות דעת של בנק ישראל. גם הם מתחו ביקורת על סדרי העדיפויות הכלכליים של הממשלה. נגיד בנק ישראל אמר, בין היתר, "צריך להקשיב לסוכנויות הדירוג".
עמליה: מה שאומרים בבנק ישראל, זה שהם מאוד לא אוהבים את הקצאת הכספים לאוכלוסייה החרדית, בדגש על זה שלא מלמדים לימודי ליבה. הנקודה שעליה מצביעים בבנק ישראל, זה שהם רואים פער הולך וגובר באוריינות, ביכולת במתמטיקה ובמדעים ובאנגלית, גם בקרב גברים צעירים. וכשהם מסתכלים על המגמה הדמוגרפית, זה מאוד מטריד אותם איך זה ישליך על המשק בעתיד. ולכן מבחינתם, הם אומרים, ההמלצה חד משמעית, זה לחתוך תקציבים ו-ודאי שלא לעודד מוסדות שלא מלמדים ליבה.
הסוגיה השנייה שבנק ישראל מתייחס אליה זה הגיוס, שבו הם בעצם מדברים על העלות למשק לחיילי מילואים לעומת חיילי סדיר, ומבהירים שחייבים להכניס עוד גורמים אל תוך הצבא הסדיר, כי פשוט חיילי המילואים נגרעים מתוך שוק העבודה. ואז בעצם הפגיעה היא פעמיים, גם לקחתַ בן אדם ממקום העבודה שלו ופגעתַ כך במשק, וגם לא הכנסת בן אדם צעיר אחר, שיכול היה להיכנס לצבא הסדיר ואחרי זה לצאת לשוק העבודה בעצמו. אז זו בעצם הסתכלות קצת יותר רחבה של בנק ישראל על סדרי עדיפויות, אבל אתה יודע, הביקורת כאן היא ממש ברורה ומובהקת.
אלעד: יכול להיות, עמליה, שבזמן אחר, התקציב הזה היה נתקל בפחות ביקורת. יכול להיות שאם היו נסגרים, נניח, משרדי ממשלה מיותרים, אז אפשר היה לקבל, יותר בשוויון נפש, כספים קואליציוניים, שלא רק שלא מעודדים צמיחה, אלא פוגעים בה. אבל אם רוצים להבין את הביקורת שנמתחה על תקציב המדינה החדש, זה גם הקיצוצים, גם איפה קיצצו, זה גם המקומות שקיבלו תוספת, וזה גם העיתוי. אנחנו עדיין בעיצומה של מלחמה ארוכה, היא לא נגמרה.
עמליה: אני מסכימה איתך לגמרי. אני חושבת שדווקא בשנת מלחמה, כשהמשק הישראלי צריך מהלכים שיובילו אותו קדימה, שיקחו את הכסף הזה ואת הדברים שיש בקופת המדינה וישימו אותם במקומות הנכונים, בסוף, תקציב המדינה שעובר הוא תקציב של גזירות, פוליטי, תקציב סקטוריאלי, שדואג לשרידות הממשלה ולא לטובת הציבור. והממשלה קבעה סדרי עדיפויות ברורים, שנדמה לי שהדגמנו אותם כאן. והציבור העובד, המתגייס ומשלם המיסים, נמצא אי שם עמוק בתחתית.
[מוזיקה]
אלעד: עמליה דואק, תודה.
עמליה: תודה, אלעד.
אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה דניאל שחר, הילה פז, שירה אראל ועדי חצרוני. על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.
אני אלעד שמחיוף. אנחנו נהיה כאן גם בשבוע הבא.
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Commentaires