אחד ביום - מה עושים עם שלל המלחמה?

נשקים, אמצעי לחימה, מחשבים, מצלמות, מסמכים, כספות - ועשרות מיליוני שקלים במזומן. מתקפת חמאס בשבעה באוקטובר והמלחמה בעזה שהגיעה אחריה הותירו בידי צה״ל כמויות אדירות של שלל שנתפס בשטח. מה עושים עם הפריטים שנמצאו בשדה הקרב, איך מחליטים מה להשמיד ומה לשמור, ולאן הולך כל הכסף שנתפס?

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 27/02/2024.

[חסות]

אלעד: היום יום שלישי 27 בפברואר ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום - בכל יום.

תזכיר לי רגע, איך אמרת שם שמכנים אותך? איך, האיש עם הקוקו?

סא"ל שרון-קטלר: כן.

אלעד: רק האיש עם הקוקו? או האיש עם הקוקו… רק תזכיר לי.

סא"ל שרון-קטלר: ההוא עם הקוקו מהשלל. יש לזה כל מיני, אתה יודע, כל אחד… כל אחד עם שלו.

אלעד: מה האהוב עליך?

סא"ל שרון-קטלר: אה... וואו. [צוחק] הלכת לפינות. [צוחק]

אלעד: הבנתי, לא… אוקיי, לא נעשה לך את זה.

‫אולי הם לא יודעים את זה, ‫אבל ממש עכשיו, מסתובבים בעזה, חיילי צה"ל ‫עם תמונה או תיאור כללי של משהו ‫שהם צריכים למצוא בשביל ההוא ‫עם הקוקו מהשלל.

סא"ל שרון-קטלר: נוצרת… נקרא לזה תחרות בריאה ‫בין יחידות של מי מצליח להביא עכשיו ‫עוד משהו מעניין, מי מצליח להביא משהו ‫שבאמת מייצר איזשהו באזז ‫כזה בתוך גופי המחקר או בכלל, אתה יודע, יש ממצאים שמייצרים שינוי משמעותי בשטח.

אלעד: זה כמובן לא דבר אישי, זה לא שההוא עם הקוקו צריך, את הדברים האלה מעזה, סתם כי בא לו. אתם מבינים, הוא סגן אלוף במילואים, עידן שרון-קטלר והוא סגן מפקד יחידת פינוי השלל של צה"ל, היחידה שאחראית על השלל שצה"ל מוצא בכל זירות הלחימה השונות. ואלו יכולים להיות המון דברים.

[הקלטה] יואב גלנט: הדברים שמגיעים מהלוחמים בעזה לאורך כל חודשי המבצע, הם דברים מדהימים. קחו לדוגמה את המעטפה הזאת שמיועדת במיוחד ליחיא סינוואר ולמשפחתו - כסף מזומן, עשרים אלף דולר, בתוכו מעטפות של עשרת אלפים דולר כל אחת, כאלה יש רבים.

אלעד: כן, גם כסף, הרבה כסף. ואני יודע, שכמוני, גם אתם ממש-ממש רוצים לדעת מה עושים עם הכסף הזה שמוצאים החיילים שלנו בעזה. הו! אז הגעתם למקום הנכון, תהיה תשובה. כי הפעם, אנחנו עם הצד הפחות מוכר של פעילות צה"ל בעזה - הצד שמוצא, מפנה ומנתח את השלל שנמצא בשדה הקרב.

סא"ל שרון-קטלר: בסביבות שנת 2000, 2001, משהו כזה, ממש אחרי השחרור. בעצם היה תהליך מאוד מוזר של קליטה למילואים. החליפו בין שמות של שני קורסים, שני קורסים שהם עם אותו שם, אחד של מודיעין ואחד של היחידה ופשוט סיווגו אותי לא נכון ולכן הגעתי למיון קציני מודיעין במילואים.

אלעד: זו הייתה טעות. טעות צה"לית כזאת, בירוקרטית. אבל עידן התאהב, הוא התאהב ביחידה שבה הוא משרת בשני העשורים האחרונים - היחידה לפינוי שלל.

סא"ל שרון-קטלר: הנושא של שלל, המילה שלל מגיעה משלילת יכולת אויב. אז שלל הוא ציוד אויב שמשמש ללחימה או משרת את לחימת האויב, שאינו ציוד אישי. כך שלמשל, אם מחבל נתפס בביתו הפרטי, הרכב הפרטי שלו שחונה מתחת לבית אינו ציוד שלל, למעט אם יש הוכחות שהרכב הזה שימש לפעילות חבלנית. הנשק של אותו מחבל, כמובן שהוא שלל, כי לא משנה אם הוא היה בשימוש כרגע או לא, הוא נשק אויב, הוא אמצעי לחימה. בסוף, כל רכוש שהוא רכוש של ארגון צבאי יחשב שלל. זאת אומרת, אם לצורך העניין, חמאס מחזיק עכשיו בדירה מסוימת טלוויזיות, אז אותן טלוויזיות יחשבו שלל. אבל טלוויזיה בבית של פעיל חמאס לא תחשב שלל כי היא ציוד פרטי.

אלעד: זו יחידה ששייכת לאגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, והיא מורכבת משני גדודים. וזו יחידה שיש לה עבודה מאוד מורכבת, נציגים שלה לא פעם יוצאים פיזית לשטח עם כוחות קרביים. ואם הם לא בשטח, אז הם זמינים 24/7 בטלפון. כי הדבר הראשון והבסיסי שהם צריכים לעשות זה להבין אם מה שנמצא בשטח הוא בכלל שלל, וזה לא דבר שתמיד מאוד פשוט לקבוע.

סא"ל שרון-קטלר: אז יש פריטים שהתשובה היא מאוד-מאוד טריוויאלית ומאוד פשוט להגיע אל התשובה ויש פריטים שהשאלה היא הרבה יותר גדולה. כסף הוא שלל או לא שלל? תכשיטים, זה שלל או לא שלל? השאלה הגדולה האם זה ציוד פרטי או לא. אם הכסף שתפסנו עכשיו, הוא כסף שיש לבן אדם בארנק, או כסף שהוא הגיוני שיהיה לבן אדם בבית, אני לא יודע… ב-300 שקל, 5,000 שקל, הוא לא מוגדר שלל באופן אוטומטי, צריכה להיות הפללה ספציפית על הכסף הזה. אבל אם זה סכום כסף שלא הגיוני שלבן אדם פרטי יהיה בבית לשימושו הפרטי, זאת אומרת, זה לא איזה… אני רוצה להניח שאף אחד לא צובר עכשיו 15 מיליון שקל ושם אותם בבית במשיכות מסודרות לאורך שלושה חודשים ככסף פרטי שלו. כנראה שהכסף הזה הוא לא פרטי שלו. ולכן, במצב כזה, שהכסף הזה משויך לארגון אויב או למדינת אויב, הוא הופך להיות שלל ואותו אנחנו כן יכולים לתפוס.

אלעד: יפה, יש פה הבחנה והיא חשובה, בין תפיסת שלל לבין ביזה - מצב שבו חייל לוקח פריטים אישיים שלא מוגדרים כשלל מלחמה. וזו הגדרה משפטית, לכן יחידת פינוי השלל עובדת צמוד עם ייעוץ משפטי ועם מומחי משפט, מומחים שקובעים במקרים המסובכים יותר אם דבר-מה שנמצא בשטח בפעולה מבצעית נחשב שלל, כזה שאפשר לקחת. אז נניח שכן ומצאו משהו שמוגדר כשלל, עולה שאלה אחרת, האם את הדבר הזה גם צריך לקחת, האם כדאי? כלומר, האם השלל הספציפי שנמצא שווה בכלל את המאמץ, כי לפעמים הרבה מאמץ כרוך בלהביא אותו לישראל.

סא"ל שרון-קטלר: עכשיו, השאלה האם להוציא אותו או לא להוציא אותו היום, מתבססת בעצם על… בעיקר על מספר פרמטרים. אחד, זה כמה זה מסובך. זאת אומרת, אם פשוט לי להוציא, ברוב המקרים אני אעדיף להוציא, אבל אם זה לא פשוט, אפילו בקצת, אז פה כבר נכנס שיקול הערכיות - האם מה שנמצא שם הוא חדש? הוא מיוחד? ראינו אותו קודם, לא ראינו אותו קודם? יש לנו דוגמאות כאלה, אין לנו דוגמאות כאלה? יש פה הרבה שאלות שהן חלק מהשיקול. ואולי הנקודה השלישית זה הזמינות של השמדה אל מול הוצאה. אז… ברוב המקרים יש מספיק כוחות בשטח שיידעו להשמיד. הרבה פעמים הם לוקחים גם את ההחלטה בלעדינו, זאת אומרת, חלק מהדברים שהם כבר מכירים וראו פעם ועוד פעם ועוד פעם הם לוקחים במקום החלטות להשמדה, וזה בסדר גמור, זה חלק, מן הסתם, חלק מסמכויות המפקדים בשטח, זה בסדר.

אלעד: אז בכל פעם שחיילי צה"ל מגיעים למקום חדש במלחמה, למפקדה, לבית של בכיר, למנהרה, לכל מקום בעצם, הם מוצאים שם שלל. והם מתייעצים עם נציגי היחידה לפינוי שלל עד כמה הדבר הזה חשוב, אם ואיך צריך להביא את השלל הזה לישראל. הם שולחים לנציג היחידה תמונה או סרטון. ומדי פעם, האיש שמקבל את התמונה הזו מהצד השני, מתמלא בהתרגשות כשהוא רואה על המסך משהו שביחידה חיפשו המון זמן.

סא"ל שרון-קטלר: יש לזה שני קצוות. קצה אחד זה בדיוק זה שאתה מדבר עליו - משהו שאנחנו יודעים שמחפשים תקופה. זה פתאום בוסט אדרנלין ש… שקשה לעמוד בו. זה להחזיק חזק-חזק, לשבת על הידיים בשביל לא לחטוף מפתחות של רכב ולרדת… פשוט לטוס לשטח, וזה לנשום עמוק ולהרים את כל האופרציה מסביב של מי מושך את הפריט ואיזה צוות יורד לשם ומי יכול להביא אותו הכי מהר שאפשר ומה המסלול הנכון ואיזה יחידה תקבל אותו ולייצר קשר לכל מי שקורה מסביב. כי בסוף, מי שהפריט הזה מעניין אותו באמת זה לא אני, אותי זה מעניין ברמה האישית, אבל יש פה עכשיו מערך שלם שצריך לדעת, צריך להכיר. לפעמים המערך הזה הוא זה שישלח את התמונה ויגיד, 'שומע, אתה זוכר שלפני שנתיים-שלוש דיברנו על הפריט הזה? אז תראה, הנה, היחידה הזאת והזאת מצאה אותו, אתה יכול להביא אותו?'. ואז, שוב, האדרנלין הוא אותו אדרנלין, הוא… וואלה, כאילו, יש פה עכשיו אירוע שבשבילו אנחנו קיימים. עכשיו צריך להביא לידי מיצוי את הכול, את כל היחידות, את היכולת של לארגן… את ההובלה המתאימה ואת הכוח המתאים ואת החבירה לאותו כוח בקצה ולדאוג שלא ישמידו אותו, שגם היו לנו אירועים מרתקים כאלה, של לעצור השמדות כמעט תוך כדי שהן קורות בשביל להביא פריט מאוד-מאוד ייחודי. אז זה צד אחד של המשוואה - של משהו שהכרנו. הצד השני של המשוואה הוא לקבל תמונה שהכותרת שלה זה 'אחי, מה זה?' ואז להתחיל להריץ עוד פעם סבב של הודעות לבערך כל מי שיכול להיות רלוונטי, של בוא ננסה לזהות את זה ולהבין אם מה שאנחנו רואים פה זה משהו שהוא באמת מעניין או שאפשר לשחרר את זה.

אלעד: וזה קורה, הרבה. יש נציגים של היחידה בכוננות 24/7 בדיוק למקרים כאלה. לעידן יש דוגמאות טריות ממש מהימים האחרונים.

סא"ל שרון-קטלר: אז יש לי… יש דוגמאות לשני הצדדים מעכשיו, ביום שישי… רצף של תמונות שהגיעו… מתוך הבית חולים, עם השקיות של אונר"א, עם הפצצות מרגמה. תמונות שהגיעו בערב. וחיפשנו לראות, כי בין לבין, היה חשד שיש שם פריט שהוא מעניין יותר מאשר באירוע ההשפעה, אלה פריטים שמעניינים טכנית… ונעצור את זה כאן, כי אני לא יכול להגיד על מה מצאנו שם באמת. אבל זה בדיוק סוג העניין, כן? לקבל את התמונות האלה. כל תמונה שמגיעה מהשטח, היא מרגשת, כי זה אומר שמישהו שם בשטח עשה שני דברים - אחד, הוא מצא שלל שהוא חושב שיכול להיות מעניין, ושתיים, הוא יצר קשר. שבסוף, מבחינתי, זה מראה שאנחנו מצליחים לגעת, מצליחים להגיע אל היחידות בשטח, הם מבינים את המהות והם רוצים להשתתף בתהליך. וזה לא טריוויאלי.

אלעד: יש דברים מעניינים שאפשר לספר על חלק מהשלל שנתפס במלחמה הנוכחית בעזה, אנחנו עוד נגיע לזה. בכל זאת, אני הבטחתי לכם תשובה לשאלה מה עושים עם עשרות המיליונים בכסף מזומן שנמצאו ברצועה. אבל שמעתם - הרבה מזה חסוי. הרבה מסיפורי השלל המדהימים שאפשר לספר, הם כאלה שקרו בעבר, אז נעזרנו בד"ר מאור לוי ממחלקת ההיסטוריה של צה"ל, לשיחה קצרה על ההיסטוריה של שלל במלחמה.

ד"ר לוי: צריך להבין ששלל זה דבר שמלווה את ההיסטוריה מראשיתה. כל מלחמה, כל לחימה, השלל הוא pass, השלל הוא סממן לתבוסת האויב. זה היה אפילו אמצעי מימון. זאת אומרת, אתה שולח לוחמים לטריטוריה חדשה, שבה הם אמורים להילחם, והשכר שלהם זה השלל.

אלעד: טוב, הרחקנו טיפה להיסטוריה הרחוקה, וכן, פעם שלל במלחמה היה הדרך לממן אותה ולתמרץ את החיילים שנלחמים בה. אבל אם נתקדם להיסטוריה הקרובה יותר, לזו של ישראל, נראה שישראל, כמו מדינות אחרות, מצאה כמה שימושים שונים ומאוד מגוונים לשלל שנתפס בשדה הקרב.

ד"ר לוי: יש גם דרכים לעבוד על האויב באמצעות השלל, למשל, אם אתה לוקח אמצעי לחימה שלו ומצייד אותם לאיזושהי יחידה שאמורה לדמות כאילו הוא האויב, ולתקוף את האויב ברגע הנכון לפי תכנון… וזה גם משהו שקרה בישראל, אגב, ב"מבצע רביב" ב-1969 - צה"ל העביר באמצעות נחתות טנקים ונגמ"שים לחוף המערבי של מפרץ סואץ ופשט במצרים באמצעות טנקי שלל ונגמ"שי שלל בצבעי מלחמה מצריים.

אלעד: "מבצע רביב", מבצע חסר תקדים ומוצלח שבו השתמש צה"ל בטנקים מסוג טירן 5, הם ידועים יותר בשם T55, אלו טנקים סובייטים שישראל לקחה כשלל ממצרים. אבל מבצעי הטעיה כאלה הם די נדירים. שימוש נפוץ יותר בשלל מלחמה, הוא לצורכי מודיעין ומחקר. במשך שנים, כשבין הסובייטים לאמריקאים התנהלה מלחמה קרה, אצלנו באזור, התנהלו מלחמות חמות בגיבוי המעצמות האלה. וכך ישראל הפכה למעצמת מודיעין לא מעט בזכות אותו שלל שלקחה מהאויבים שלה.

ד"ר לוי: ישראל הפכה למעין ספק נשק סובייטי לידידות שלה ובעלות בריתה במערב, כן? ארצות הברית הגיעה לפה אחרי ששת ימים ופתחה בפרויקט שנקרא MEXPO - Middle-East Exploitation Project, כן? היא באה לקחת דגם מכל השלל שנלקח, השלל הסובייטי שנלקח, וללמוד אותו ולחקור אותו. זה בעל ערך, גם בגלל שישראל הפכה להיות בעלת יתרון. בדרך כלל, בשוק הנשק הבינלאומי הגדול, אתה או נשען על מקורות מערביים או נשען על מקורות מזרחיים - ישראל שילבה את שניהם.

אלעד: ואפשר למצוא עוד שימוש לאמצעי לחימה כאלה שלוקחים כשלל מהאויב. וישראל אכן מצאה וניצלה את העניין הזה לא פעם, לפחות לפי מקורות זרים.

ד"ר לוי: כן, [מגחך] לא פעם ולא פעמיים. כל המידע הזה הוא למעשה מבוסס על מקורות זרים. ישראל תמכה בדרום סודאן באמצעות נשק שלל, ישראל שלחה נשק שלל למורדים התימנים בשנות ה-50, אולי אפילו החות'ים של היום מחזיקים קצת בשלל שלנו, לך תדע. ישראל תמכה במחתרת הכורדית בצפון עיראק, בפשמרגה. ישראל הקימה מיליציה בלבנון שמבוססת על נשק שלל, כן? בהחלט שימוש רחב. מה שמעניין בהקשר הזה הוא היתרון של השלל, כן? אם אני עכשיו הייתי… סתם, אני תומך באיזשהו מיליציה שאני מקים איפשהו ואני מביא לה נשק ישראלי, כולם ידעו, יעשו אחד ועוד אחד - זה ישראלי. אפילו אם כולם יודעים באמת מאיפה הנשק מגיע, לנשק יש תעודת זהות, אתה יודע איפה הוא מיוצר. ברגע שאתה נותן נשק של מישהו אחר, קצת יותר קשה לדעת, קצת יותר קשה להגיד את זה.

אלעד: לכל זה, לכל השימושים החשובים האלה, יש כמובן גם צד שני. כי שלל אתה יכול לקחת מהאויב, אבל שלל חשוב ובעל ערך, האויב יכול גם לקחת ממך.

ד"ר לוי: קודם כל, בחדשות יש הרבה סיפורים על טכנולוגיה ישראלית שמצאה את דרכה לאיראן ומשוכפלת באיראן, אבל ספציפית, אם, אם תיקח את סוגיית ה"בלטנים", כן זה סוג… חלק מהמיגון של טנק. ב"שלום הגליל", נפלו טנקים עם "בלטנים" והופה, זמן קצר אחר כך רוסיה התחילה לייצר טנקים עם "בלטנים", היא שיכפלה את הטכנולוגיה. ברגע שלוקחים שלל שלך, אתה חשוף מבחינה טכנולוגית וזה בהחלט מעלה חשש, הם גם לומדים אותך. לשמחתנו הגדולה, טרם נפלה מרכבה סימן 4, ואני מקווה גם שלא תיפול בנסיבות שבהם אפשר לשכפל אותה. אבל כן, בהחלט, זה… נקודת תורפה ועדיף שלא יפול שלל.

אלעד: חסות אחת, וממש מיד חוזרים.

[חסות]

אלעד: אנחנו עם שלל במלחמה, במלחמות בכלל וספציפית במלחמה הנוכחית של ישראל בעזה. ליחידת פינוי השלל של צה"ל ולסגן המפקד של היחידה, עידן שרון-קטלר, המלחמה הציבה אתגר, שלא התמודדו איתו קודם מעולם.

סא"ל שרון-קטלר: השביעי באוקטובר תופס אותנו בנופש מפקדים באולגה של היחידה. היינו שם מיום חמישי. ואנחנו מתעוררים בשבת בבוקר לתוך מלחמה. והולכים, חוטפים משהו בחדר-אוכל, כי אנחנו מבינים שאנחנו לא יודעים מה יהיה בעוד חמש שעות, ועפים משם כמה שיותר מהר, כל אחד לבית שלו. ולמחרת בבוקר, אנחנו בעצם מתחילים לתכנן פינוי שלל מתוך שטח ישראל, שזה לא קיים באף פקודה מבצעית שלנו, לא נבנינו לזה, לא התכוננו לזה - להיות במצב, שבו בתוך שטח ישראל, אנחנו מפנים שלל תחת אש עם מיגון מלא. לא דמיינו, לא דמיינו. איסוף שלל מגופות של אזרחים, ציוד של שלל, ציוד לחימה שיועד לשימוש נגד חיילים, נגד טנקים, להוציא אותו מתוך בתים של אזרחים בקיבוצים בעוטף… אין לתאר את התחושה, פשוט אין לתאר.

אלעד: אמרנו כבר, משלל אפשר ללמוד הרבה, גם לצורכי מודיעין - ללמוד את האמל"ח של האויב, אבל גם את התוכניות שלו או את הכוונות שלו, את מה באמת רצו מחבלי הנוח'בה לעשות בישראל באותה שבת של שבעה באוקטובר.

סא"ל שרון-קטלר: אני יכול להגיד מתוך ניתוח אישי שלי - כמות המטענים שמצאנו וסוגיהם, זה לא ציוד לפשיטה. זאת אומרת, זה לא אירוע שהיה אמור להיגמר באותן שעות שבו הוא נגמר. בסוף, בשביל להקים זירת מטענים, בטח ובטח הרבה זירות, אם אני מסתכל על כמויות המטענים שהבאנו, אז זה לא זירת מטענים אחת, זה הרבה מאוד זירות מטענים. זה אירוע שלוקח זמן, וזה מהלך שהוא מהלך הגנתי. ככה שלהביא את אותם מטענים לשטחנו מצביע, שוב, בעיניי, על כוונה להיכנס לשטח ולשהות בו ולייצר איזשהו מצב שבו הגוף הפושט, אותם מחבלים, פורשים זירות מטענים בשביל להגן על השטח שאותו לדעתם הם… או לפי הכוונה שלהם, הם התכוונו לכבוש. אז אני רואה את זה בכמות המטענים, אני רואה את זה בכמות התחמושת, אני רואה את זה באוכל שהגיע בשלל, בכלים שלהם בימים הראשונים. אני חושב שהכל מצביע על אירוע שלא היה אמור להיגמר בשעות שבו… שבו הוא נגמר. זה אירוע של ימים, אם לא שבועות, לפי התכנון.

אלעד: ומאז, שדה הקרב עבר לעזה, ועברו לשם גם כוחות קרקע ישראלים בהיקפים גדולים מאוד, שעוברים בין שכונות בעזה בהיקפים גדולים מאוד, בין מבנים בהיקפים גדולים מאוד, ומביאים איתם שלל בהיקפים גדולים מאוד.

סא"ל שרון-קטלר: ככל שהפעילות ממשיכה, הזרם שיוצא החוצה לא קטן. היו לנו מספר… לא גדול, אך בכל זאת משמעותי של פריטים ש… היו מוכרים קודם, חלקם מתמונות, חלקם מסרטונים, חלקם מאמצעים מודיעיניים כאלה ואחרים, אבל לא כולם היו ברשותנו ויכלו להיחקר. ואם ניקח דוגמה ספציפית בלי להיכנס לפרטים שלה, אחד הפרטים האלה היה ידוע מתחילת שנות ה-2000, ובמלחמה הזאת, זה פעם ראשונה שצבא מערבי הניח את הידיים שלו על הפריטים האלה והביא אותם למחקר.

אלעד: שמעתם? זה חשוב. אבל מה לעשות, ההוא עם הקוקו פשוט לא הסכים להרחיב. עוד 50 שנה, אולי נדע מה זה הפריט הזה שנפל אל הידיים שלנו בעזה ועניין מאוד גופי ביטחון אחרים בעולם. אז נדבר על משהו שכולם יודעים כבר שנמצא, שנתפס - כסף, המון כסף, עשרות מיליוני שקלים במזומן. גם שיחות כאלה קיבלו ביחידה, שיחות שהתחילו במשפט 'תשמעו, מצאנו פה מזוודה מלאה בשטרות' ומשם יחידת פינוי השלל של צה"ל היא זו שהייתה צריכה לארגן את האופן שהשלל הזה, הכסף הזה, יגיע לארץ. שאלות כמו מי ייקח אותו, באיזה דרך הוא ייסע, מתי, או לאן תגיע המזוודה.

סא"ל שרון-קטלר: אז קודם כל מזיעים, מזיעים הרבה. זה אירוע לא פשוט, כסף, מהרגע שהחייל הראשון שם על הכסף הזה, את היד, הכסף הזה הוא רכוש המדינה, ואני שומר על… סכומים אדירים של כסף, ואני לא בנקאי בהכשרתי, ולא איש ברינקס. אז מה שעושים זה, קודם כל, מייצרים הרבה זוגות עיניים, שהתפקיד שלהם זה להיות מסוגלים להעיד אחד על השני שאף אחד לא לקח. אני, כשאני הולך לפתוח את הכספת, אני אוטומטית מושך ביחד איתי מישהו שהתפקיד שלו זה יהיה להעיד שכשאני פתחתי את הכספת, אז לקחתי משם רק את מה שהייתי אמור, או הכנסתי לשם רק את מה שהייתי אמור ולא קרה שום דבר מסביב. אז קודם כל, אנחנו מייצרים לעצמנו גיבוי. עכשיו, מה באמת עושים עם הכסף? אז סופרים הכול. נעזרים במכונות, גם שרכשנו וגם שקיבלנו בתרומות ובהשאלות מבנקים. סופרים, מתעדים הכול - מתעדים את מקום התפיסה ומי הכוח התופס, ואנשי קשר של הכוח התופס, בחלק מהמקרים, גם למה נתפס. ואחרי כל האירוע הזה, מעבירים את הכסף כמה שיותר מהר למשרד הביטחון ומשם, כמו שאומר הפתגם הידוע - זה לא בעיה שלי.

אלעד: רגע, רגע, אני הבטחתי למאזינים שלי תשובה - מה עושים עם הכסף הזה, אחרי שהוא עובר במהירות מהידיים שלכם לידי משרד הביטחון?

סא"ל שרון-קטלר: אז יש איתו הליך משפטי, מישהו צריך להוציא צו חילוט או הפללה, שתקרה עליו באופן רשמי. ואחרי שהדבר הזה יקרה הוא ייכנס לאיזשהו תקציב - תקציב הביטחון, תקציב הממשלה, תקציב המדינה, משהו… משהו כזה. אבל המסלול הוא מסלול ברור וידוע וקבוע, אין ממנו חריגות. ולא, אנחנו לא נוסעים ביגואר.

אלעד: סגן אלוף במילואים עידן שרון-קטלר, תודה.

סא"ל שרון-קטלר: שמחתי.

אלעד: ותודה לד"ר מאור לוי.

וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה - שירה אראל, דני נודלמן ועדי חצרוני, על הסאונד יאיר בשן שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

אני אלעד שמחיוף.

אנחנו נהיה כאן גם מחר.

[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה