כשהמהומות בבנגלדש יצאו משליטה, וכבר ספרו כמה מאות הרוגים, נכנסו ראשי הצבא והמשטרה אל החדר של ראש הממשלה. הם אמרו לה שהמפגינים כבר בדרך אל המעון שלה, שמחסומי המשטרה בדרך נשארו נטושים, שהם לא יכולים להבטיח את ביטחונה. בסופו של דבר, שיח' הסינה השתכנעה. היא עזבה את המעון, ואת המדינה שלה. כמה שעות אחר כך, ההמון הזועם פרץ והשתלט על המעון שלה
תאריך עליית הפרק לאוויר: 25/08/2024.
[חסות]
[מוזיקה]
אלעד: היום יום ראשון, 25 באוגוסט, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף. אנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.
אלעד: כשהמהומות השתוללו בחוץ וכבר ספרו כמה מאות הרוגים, נכנסו ראשי הצבא והמשטרה אל החדר של ראש הממשלה. הם הסבירו לה, בנימוס, שהמחאות גוברות. הגנרלים אמרו לה שחיילים לא יפתחו באש על אזרחים. מפקדי המשטרה אמרו לה שכוח האדם שחוק. התחמושת הולכת ואוזלת. ראש הממשלה אולי הקשיבה, אבל ממש לא השתכנעה. ההוראה שלה אז הייתה ברורה - לנקוט ביד קשה מאוד נגד מי שהיא הגדירה, טרוריסטים. כמה שעות חלפו מאז, שוב נכנסו אל החדר שלה אנשי הביטחון. הם סיפרו לה שמתארגנת צעדה לעבר הבירה, אל המעון שלה. שיש כבר אלפים שמתכוונים להשתתף. הם אמרו לה, שוב, שהצבא לא יירה על מפגינים. "החיילים עצמם" הם הסבירו לה, "הם באו מהעם, מהכפרים. הם לא יפתחו באש לעבר האנשים שלהם". ראש הממשלה המשיכה להתעקש. היא ביטלה בנחרצות כל עצה, ובטח את אלו שהמליצו לה להתפטר ולעזוב. כמה שעות אחר כך נכנסו אל החדר שוב שלושה גנרלים. "המפגינים מפרים את העוצר. הם כבר צועדים", הם אמרו לה, "הם בדרך למעון". הם סיפרו לה שמחסומי משטרה שנמצאים לאורך התוואי נשארו נטושים. השוטרים והחיילים שהיו אמורים להיות מוצבים בהם - אינם. "אנחנו לא יכולים להבטיח את ביטחונך כאן" הם אמרו לה. הזהירו. אבל היא? התעקשה להישאר. מפקד הצבא הלך אז לחדר סמוך. הוא התקשר לאחותה הקטנה של ראש הממשלה. הוא ביקש ממנה שתשכנע לעזוב. זה לא הצליח. אחר כך הוא התקשר לילדים שלה. הבן והבת של ראש הממשלה גרים בחו"ל. הוא העביר את הטלפון לאמא שלהם. הבן סיפר שהם ממש התחננו שתשמע להצעת הגנרלים, שתעזוב.
[הקלטה]
Sajeeb Wazed Joy: “At the military air base, the helicopter was ready for her. She asked my aunt to get on the helicopter but that she will stay behind, and at that point my aunt called me, put me on the phone with her and I convinced her that “No, you have to leave the country. They will kill you”.”
אלעד: אז, רק אז, שייח' חסינה השתכנעה. אז ורק אז יצרה קשר עם גורמי ממשל בהודו, וביקשה מקלט. ההודים כבר ידעו מה עתיד לקרות, כי יממה לפני כן, מתברר, התקשרו אליהם גורמים אמריקאים. האמריקאים אמרו "זהו, הזמן של ראש הממשלה נגמר. אחרי 15 שנה רצופות, הגיע הסוף". ראש הממשלה עזבה את המעון בבירה. עזבה את המדינה. ושעות אחר כך, ממש מעט שעות אחר כך, ההמון הזועם פרץ והשתלט על המעון שלה.
[קולות המון זועם ומוזיקה עממית]
אז הפעם, אנחנו עם ההפיכה בבנגלדש.
[מנגינת רקע]
[הקלטה]
Mujibur Rahman: “East Pakistan must get full regional autonomy. It must be self-sufficient in all respects. And I am sure the West Pakistan people support it. It is only the vested interests…”
אלעד: אז זה מקום שלא רע להתחיל בו, וזה איש שלא רע להתחיל בו את הסיפור, שייח' מוג'יבור רחמן.
[הקלטה]
Mujibur Rahman: “If we believe in democracy, then you must accept the fundamental rights of democracy. The majority rule. You can’t deny it! Cannot.”
אלעד: אנחנו בסוף שנות ה-40 של המאה הקודמת. המדינה, שהיום אנחנו קוראים לה בנגלדש, הייתה אז מאות שנים תחת שלטון זר. הבריטים היו האחרונים, וכשהם עזבו, ומדינות כמו הודו ופקיסטן זכו לעצמאות, בנגלדש עדיין לא. "מזרח בנגל" קראו לה בהתחלה, ואחר כך "מזרח פקיסטן". בנגלדש של היום הייתה אז בסך הכל פרובינציה פקיסטנית. היו כבר סימנים לחיכוך, בשנות ה-50 לדוגמה. הוקמה "התנועה לקידום השפה הבנגלית". אבל לקח עוד עשרים שנה כמעט, עד שתנועת העצמאות הבנגלית תתפוס כוח.
[הקלטה]
News Anchor: “The Bengalis of East Pakistan have paid a heavy price in blood for trying to break away from West Pakistan and forming the independent state of Bangladesh. The battle for this crossroads that just saw…”
אלעד: בשנת 71' פרצה מלחמת העצמאות של בנגלדש. מתו במלחמה הזו מיליונים. התרחש בה מה שמוגדר על ידי לא מעט גורמים כרצח עם של המיעוט ההינדואי בבנגלדש. זו הייתה מלחמה נוראה, ובסופה הוקמה מדינה.
[מנגינת רקע בנגלית]
אלעד: לתפקיד ראש הממשלה הראשון מונה מי שהיה אחד ממנהיגי המרד. מי שחלם ופעל למען בנגלדש עצמאית וחדשה, שייח' מוג'יבור רחמן, האיש ששמענו כאן לפני רגע. הוא האיש שמוגדר אבי האומה הבנגלדשית. ודיברנו עם דוקטור לורן דגן עמוס. היא חוקרת מדיניות חוץ וביטחון של הודו והמרחב ההינדו-פסיפי. היא מרצה באוניברסיטת בר אילן. והיא הסבירה שלמעשה מוג'יבור היה אפילו יותר מזה.
ד"ר דגן עמוס: כשאומרים אבי האומה, זה - זה שמשחרר, זה - זה שמביא תקווה, זה שמושך את כולם למען איזשהו חזון שהוא רוצה. וכאן יש אומץ לעשות משהו אחר, לשנות קצת את בנגלדש. להביא תקווה ולהביא איזשהו טעם אחר, איזשהו חזון לחיים הרבה יותר חופשיים. זה משאת נפשם של מיליוני אנשים, והם חושבים שהם שואפים לעתיד ולתקווה הרבה יותר טובים.
[הקלטה]
Mujibur Rahman: “Today I am free to share the unbounded joy of freedom with my fellow countrymen. We have earned our freedom in an epic liberation struggle. The ultimate achievement of the struggle is the creation of the independent, sovereign People's Republic of Bangladesh of which my people have declared me president while I was a prisoner.”
אלעד: מוג'יבור אמר את כל הדברים הנכונים. הוא דיבר על בנגלדש חופשית, דמוקרטית, אבל בפועל הוא יצר שלטון של מפלגה אחת, אוואמי, ובעיקר שלטון סביב איש אחד, הוא עצמו. וכך ב-1975 התחוללה בבנגלדש הפיכה צבאית. מוג'יבור נרצח יחד עם עוד שמונה עשר בני משפחה. היחידות שניצלו היו שתי הבנות שלו. במקרה, הן שהו באירופה. שייח' חסינה ואחותה הקטנה נשארו אז לגמרי לבד.
[הקלטה]
Sheikh Hasina: “5th of August, in the morning, we heard this news but we couldn't believe it. It was really unbelievable that any Bengali could do it. Then we heard that my father was assassinated. But we didn't know that all the family members were, you know, assassinated.”
אלעד: חסינה לא הורשתה לחזור לבנגלדש, ומצאה מקלט בהודו. משם, היא התחילה פעילות פוליטית במפלגה שאבא שלה עמד בראשה, אוואמי. הטראומה האישית והדרך שסלל אבא שלה, אבי האומה, הניעו אותה לפעול עבור בנגלדש חדשה. בנגלדש אחרת.
[מנגינת רקע]
אלעד: בשנות ה-80 היא חזרה. תחת הגבלות ומעצרים של השלטון האוטוריטרי, אבל היא המשיכה. כמו אבא שלה לפניה, גם שייח' חסינה דיברה על דמוקרטיה וחופש עבור כולם. היא בנתה את עצמה, לאורך זמן, בעבודה קשה, באופוזיציה, בעצרות ובנאומים. ואז, ב-1996, עם פופולריות עצומה בציבור, חסינה נבחרה כראש ממשלת בנגלדש.
[הקלטה בבנגלית]
[הקלטה]
Sheikh Hasina: “Well, it’s people’s victory. Our people have struggled for a long time. Established their voting rights. Many people sacrificed their lives. Jointly struggled for democracy. For the right to vote.”
אלעד: אחת ההחלטות הראשונות של חסינה בתפקיד הייתה לבטל חוק שהעניק חסינות לרוצחים של המשפחה שלה. אבל, ברמה הלאומית, היו לה תוכניות גדולות יותר. היא ביצעה רפורמות בכלכלה. היא הובילה לצמיחה אדירה. היא חיזקה את הקשר עם הודו השכנה. היא פעלה לקידום מעמד האישה. היא הפכה למנהיגה מקובלת בעולם. היא נפגשה עם קלינטון, עם נלסון מנדלה, עם מנהיגים מאירופה. לא רק איתם אגב, היא אירחה אצלה גם את יאסר ערפאת לחגיגות יום העצמאות הבנגלי. היא זכתה לפופולריות בבית, אבל בבחירות של 2001 המפלגה שלה הפסידה. אפשר לומר ששם, כנראה, משהו אצלה השתנה. התחושה שהיא לא השלימה את העבודה. היא טענה שהבחירות זויפו, נגנבו ממנה. אפשר להניח שגם המטען והטראומה המשפחתית השפיעו. אז כלפי פנים כנראה קרה השינוי שבה. למרות שכלפי חוץ חסינה עדיין נחשבה אז כלוחמת למען החופש והדמוקרטיה.
ד"ר דגן עמוס: וככה גם תפסו אותה. וגם התחושה שב-2001 החליפו אותה, זאת אומרת, היה שינוי שלטון, היה אפשר לקיים, היה אפשר לקיים אופוזיציה. הייתה תחושה ש"אוקיי, יש פה עם מה לעבוד". אבל ב-2009 היא חוזרת עם כל המטענים האלה. ואם נהיה רגע פסיכולוגים בגרוש, זה מה שעיצב אותה. זה מה שעיצב אותה כמנהיגה. לא הייתה לה אפשרות אחרת חוץ מההתנהלות הזאת. שוב, בתפיסה שלה.
[הקלטה]
News Anchor: “Election officials say the Awami League almost overwhelmingly dominated the first parliamentary election here in seven years. A secular leftist-center party led by Sheikh Hasina captured about 230 of the parliament’s 300 seats. Allied parties won about another 30…”
[מנגינת רקע]
אלעד: חסות אחת, וממש מיד חוזרים.
[חסות]
אלעד: בשנת 2009, שייח' חסינה חזרה לתפקיד ראש ממשלת בנגלדש. אז, בקדנציה השנייה שלה, התחילו גם הניצנים של מה שרק ילך ויתעצם בהמשך. מצד אחד, בנגלדש נהנתה מיציבות שלטונית, פתיחות לעולם, כסף זר שנכנס אליה. אבל מהצד השני, הונהג שם דיכוי. לא פעם - דיכוי אלים של ביקורת, דיכוי של אופוזיציה.
ד"ר דגן עמוס: שלטון מדכא. ממש מדהים לראות איך כולם מתארים את השלטון הזה כדיכוי. זאת אומרת… ובמילה אחת "דמוקרטי". זאת אומרת, יש בחירות ממש כל ארבע שנים, אבל זה לא באמת היה ככה. כי כל דבר קטן - כיבוי אינטרנט. כל דבר קטן - הצבא יוצא החוצה. מריחה איזושהי ביקורת - האופוזיציה בכלא. זה ממש כלים ישנים, אבל מוכרים, של מדינות שחוו קולוניאליזם מאוד מאוד קשה.
אלעד: את הבחירות שהגיעו ב-2014, לא מעט גורמי אופוזיציה החרימו. הם טענו שהממשלה של חסינה פשוט מונעת מהם התמודדות שוויונית. רוב חברי הפרלמנט שנבחרו מטעם מפלגת אוואמי של חסינה התמודדו במחוזות בלי תחרות. כל זה לא הפריע לה לחגוג ניצחון. לדבריה כמובן, ניצחון דמוקרטי.
[הקלטה]
Sheikh Hasina: “People voted for us by large numbers. It means they expect a change. They expect better lives. And it’s because people give the mandate, we feel that this is our responsibility to work for them.”
אלעד: בשנים האלה התחזקו מאוד הגורמים האסלאמיסטים הקיצוניים בבנגלדש. אוואמי היא אומנם מפלגה שמגדירה את עצמה על הצד החילוני יותר, אבל המבקרים של חסינה טוענים שאת עיקר המשאבים ותשומת הלב היא הקדישה כדי לדכא גורמי אופוזיציה, וזה במקום לפעול נגד אותם פלגים אסלאמיסטים שהלכו והתחזקו. בנגלדש היא מדינה של 170 מיליון תושבים. היא אחת הצפופות בעולם, וכמעט 92% מהם מוסלמים. הביקורת נגד חסינה לא נעצרה שם. היא המשיכה גם בבחירות של 2019, בחירות שבהן המפלגה שלה זכתה ב-288 מושבים מתוך 300.
[הקלטה בבנגלית]
אלעד: משבר כלכלי היכה בבנגלדש. האבטלה טיפסה, ולמרות כל זה, בטח לא תופתעו לשמוע שחסינה זכתה שוב בכהונה חמישית, רביעית ברציפות, גם בבחירות של 2024. גם את מערכת הבחירות הזו האופוזיציה החרימה. חסינה ביטלה את הטענות נגדה גם מבית וגם מחוץ בבוז מוחלט. היא סיפרה ש"מדינות האדם הלבן מנסות להפיל אותה". היא אמרה ש"יש מזימה ליצור מדינה נוצרית באזור". "האופוזיציה", היא האשימה, "משתפים פעולה".
[הקלטה]
Sheikh Hasina: “The opposition you see, who are they? The main party, BNP, it was established by a military dictator. This military dictator, first they captured power, then they become politicians and formed their own party. And the rigging system…”
אלעד: וחסינה המשיכה בקו הזה גם אחר כך, בנושא שיוביל בסופו של דבר למפלה שלה - מכסות למשרות ציבוריות. תראו זה לא סיפור חדש. בבנגלדש גם אבא שלה כראש ממשלה יזם מהלך דומה, להעניק מכסות אוטומטיות למשרות ציבוריות עבור מי שמוגדרים "לוחמי עצמאות" והצאצאים שלהם. האחוזים השתנו מפעם לפעם, אבל הרעיון נשאר זהה - הבטחה לאותן משפחות שלחמו נגד פקיסטן ב-71' למשרות במערכת הציבורית, משרות שהן יציבות ומכניסות, באופן יחסי כמובן. ומה שקרה עכשיו סובב בדיוק סביב הנקודה הזו. בבנגלדש פרצה שוב מחאה נגד מכסות למשרות ציבוריות. המשרות שמופנות רק לצאצאים של "לוחמי חירות", כלומר מי שהם היום מקורבים למפלגת השלטון.
[הקלטה של מפגינים בבנגלדש]
אלעד: חסינה ניסתה להגן על הפרקטיקה הזו. "אני פשוט לא מבינה את ההתנגדות" היא אמרה "אם לא נכדים של לוחמי חירות, מי אתם רוצים שיקבלו את המשרות האלה? נכדים של רזאקאר?"
[הקלטה של חסינה בבנגלית]
אלעד: וואו, האמירה הזו פתחה מהומת אלוהים בבנגלדש. רזאקאר בבנגלית אלו העוזרים, המתנדבים הבנגלים, שסייעו לפקיסטנים להרוג מיליונים מבני עמם במלחמת העצמאות.
[הקלטה]
Protester: “We are very angry, the students. We are angry. We are frustrated and we don’t believe this government. We want our government whom we can believe in. We want immediate…”
אלעד: וזה כבר לא רק כשדוחקים אותם החוצה. זה לא רק כשהם הולכים ללמוד באוניברסיטה ומבינים שאחריה יהיו חסומים מלהתמנות למשרות ציבוריות. עכשיו, ראש הממשלה כינתה אותם "בוגדים". זה היה קש אחד יותר מדי.
[מנגינת רקע]
המהומות גדלו, וההוראה של חסינה אל מפקדי המשטרה והצבא הייתה מאוד ברורה: "יד קשה. אלימות. תעשו כל מה שצריך כדי לדכא את המחאה".
ד"ר דגן עמוס: מחאות, אנחנו יודעים, גם במהלך ההיסטוריה, הצליחו, כשכוח גדול של סטודנטים ככה הצליח להתגבש ולצאת ולעבוד ביחד. וזה מה שהם ניסו לעשות פה. וזה היה סכנה מאוד גדולה שהיא פחדה מזה. לכן מהר מאוד היא סגרה את האינטרנט. מהר מאוד הוציאה את הצבא החוצה. מהר מאוד היא דיכאה את המחאה הזאת, וזה רק דווקא מה שיותר דחף אותה. זה רק יותר מה שעורר את הזעם אצלהם. כי הם הבינו שאין להם שום מקום בטוח. גם האוניברסיטה, שהייתה המקום מפלט שלהם, מקום ההשכלה שלהם, הפך להיות מקום מאוד מסוכן. כי המשטרה יצאה נגדם. פרצה שם לאוניברסיטאות. הרגה שם את אחד הפעילים, וזה שבר אותם. כי הם הבינו שזהו. אין. אין. לא את המגזר הציבורי, לא את התמיכה של חסינה, ש… הם גם אומרים "אנחנו חיכינו שבאיזו שלב היא תחזור בה, אבל היא רק עשתה ההפך. היא רק קטלגה את הסטודנטים כגורם רדיקלי, כגורם שצריך להיות מוקצה, כגורם שמפריע להתנהלות התקינה". אבל זה לא דמוקרטיה.
אלעד: בשלב הזה המחאות כבר לא ממש עסקו במכסות למשרות הציבוריות, אלא יותר בתגובה של השלטון למחאות. המפגינים כבר לא דרשו רק רפורמה. הם דרשו שחסינה תתפטר, ושאיתה תלך כל הממשלה. והיא? היא רק הגבירה את הלחץ על המפגינים. עוד ועוד נהרגו. עשרות, ואז מאות.
[הקלטה, קולות ירי וצרחות בבנגלית]
Protester: “…just the end for the tyrant Sheikh Hasina. With this we put an end to the mafia state she has created! We don’t want a military government! What we need is a civilian…”
ד"ר דגן עמוס: 105 הרוגים ביום אחד. 300 הרוגים בסופ"ש. זה כבר יצא מכל פרופורציה שזה הגיע ל… הגורמים האסלאמיסטים הרדיקליים כבר לקחו את זה למהומות נגד ההינדואים. כבר… כל אחד לקח את התסכול שלו והלך עם זה. הרי היום אנחנו שומעים שזה כבר על זכויות אדם, זה על זכויות אזרח. אז זה לא מכסות. זה כבר לא, מזמן לא הסיפור הזה, אלא זה משהו שהוא הרבה הרבה יותר גדול.
אלעד: במשך ימים, השלטון והסדר בבנגלדש התפרקו לחלוטין. אלו כבר לא היו רק מחאות נגד הממשל. בשורה של אזורים התחילה אלימות מוסלמית נגד המיעוט ההינדואי.
[הקלטה]
News Anchor: “And amid Hindu houses and businesses being attacked in Bangladesh, Sadhguru has taken to social media on this matter. He had said and I quote “The atrocities being perpetrated against Hindus is not just an internal matter of Bangladesh”. Bharat cannot be Maha-Bharat if we do not stand up…”
אלעד: ויש כאן עניין, ונאמר אותו בזהירות, כי אנחנו מתבססים על דיווחים בכלי תקשורת מערביים. העניין הוא שברשתות החברתיות הופצו ידיעות שקריות סביב המהומות האלה. היו תמונות וסרטונים שניסו להציג כאילו שוב מתבצע רצח עם בהינדואים בבנגלדש, אבל בשורה של מקרים כאלה התברר שמדובר בפייק. יש טענה שהמקור ללא מעט מהפייק הזה שרץ ברשתות החברתיות מגיע בעיקר מהודו.
ד"ר דגן עמוס: כלל ההינדואיזם בבנגלדש, זה בסך הכל שמונה אחוזים. דרך אגב, התחיל מ-21, והגענו לשמונה אחוזים. לכן בתחושה שלי, בגלל שהמספר הקטן הזה כל כך מפחיד את ההודים בחוץ, אז הם מסתכלים על כל מקרה ותופסים אותו… כבעייתי. הם רואים אותו כמשהו שהוא גדול. שהוא נפיץ. כל מקדש עבורם שנשרף, שנחרב, נתפס כ… פגיעה בעם ההינדואי. ולכן מהר מאוד ראינו גם את הפזורה ההודית ברחבי העולם יוצאת להפגנות ומבקשת את התמיכה של העולם המערבי. אז יכול להיות שההעצמה של האירועים האלה נבעו, נובעים, כדי לשרת איזשהו אינטרס של "תראו אותנו, המיעוט הקטן" בתוך בנגלדש כמובן, "אוכלוסייה מוסלמית שוב רוצה לחסל ולהכחיד אותנו", "שוב על כל דבר קטן יוצאים למהומות קשות". ולהודים, בניגוד גמור אלינו, יש כוח ברשתות החברתיות. ולכן מאוד מהר אתה רואה את ההאשטגים המובילים, ואת התמונות, ואת ההזדהות. ויש את התמונה המפורסמת על רקע ירוק, אדם תלוי, שככה נועדה להגיד, "אנחנו עם בנגלדש", "ג'א הינדו", אני הודי, "תראו מה קורה לנו". זאת אומרת, זה ישר קשור אליהם הביתה.
אלעד: ככל שהמחאות הלכו והתרחבו, הלכו והפכו לאגרסיביות ואלימות יותר, חסינה התבצרה. התבצרה פיזית, במעון שלה, ובעיקר התבצרה בדעתה. ואז נכנסו אל החדר שלה בזה אחר זה הגנרלים ומפקדי המשטרה, וניסו לשכנע אותה שזהו, שהגיע הזמן לעזוב. בסוף, היא עזבה. חיה כעת במקום מסתור בהודו, מחכה לאשרה להיכנס ללונדון.
[הקלטה]
News Anchor: “We are hearing that the Bangladesh Prime Minister has resigned and left the country. Destination unknown. This comes as thousands of people have stormed the Prime Minister’s…”
[הקלטה]
News Anchor: “Thousands celebrated in the Bangladeshi capital Dhaka after its Prime Minister Sheikh Hasina resigned.”
Protester: “You are getting what we deserve! Everyone is happy, everyone is cheerful! Everyone is celebrating because it has to be a historical date…”
אלעד: במקומה מונה מי שהיה פעם חבר ושותף של חסינה, מוחמד יונוס. הוא איש עסקים, כלכלן, זוכה פרס נובל לשלום על בנק שהקים והתמחה בסיוע לאוכלוסיות מוחלשות ולתושבים באזורים הכפריים בבנגלדש. אמרתי שהשניים היו פעם חברים כי מאז הם הסתכסכו. קשות. יונוס אפילו הואשם באי-סדרים פליליים. תומכיו טוענים שחסינה היא זו שתפרה עליו את ההאשמות. הוא האיש שקיבל עכשיו את ההגה, את ההנהגה, גם אם באופן זמני, והוא האיש שאמור כרגע לייצב את המצב במדינה.
[הקלטה]
Reporter: “How do you feel?”
Muhammad Yunus: “I feel good I’m back. A lot of work to be done. People are excited. You know that something… new opportunities have arrived.”
Reporter: “What is your message for people here?”
Muhammad Yunus: “Discipline. Discipline, hard work and get it done.”
אלעד: וחסינה? אם תשאלו אותה ואת הקרובים שלה, הכל בכלל מזימה נגדה. יש מי שאפילו אומר שזו מזימה אמריקאית נגדה. בסביבתה בטוחים שהיא עוד תחזור. תחזור לתפקיד ראש הממשלה. תחזור לעבודה. העבודה שעדיין לא השלימה. בדרך לבנגלדש חופשית ודמוקרטית, או לפחות, כמו שהבנתם, דמוקרטית לפי ההגדרה שלה.
[מנגינת רקע בנגלית]
וזה היה "אחד ביום" של N12. תודה לדוקטור לורן דגן עמוס, ואנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק. חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו: רום אטיק. תחקיר והפקה: שירה אראל, עדי חצרוני, דניאל שחר ודני נודלמן. על הסאונד: יובל ברוסילובסקי. יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.
אני אלעד שמחיוף. אנחנו נהיה כאן גם מחר.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments