אחד ביום - ישראל במלחמה: עסקת החטופים

היה נדמה שהכל היה כבר מוכן לקראת ההפוגה, לקראת שחרור החטופים - אלא שלקראת חצות הגיעה ההודעה שהעסקה לא תצא לפועל לפני יום שישי. הפעם, אנחנו עם הפרשנית המדינית שלנו דנה ויס, שמסבירה לנו את העסקה שבתקווה, תביא החל ממחר עשרות חטופים ישראלים בחזרה הביתה.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 23/11/2023.

[פרסומת]

[מוזיקת פתיחה קצבית]

אלעד: היום יום חמישי, 23 בנובמבר, ואנחנו אחד ביום, מבית N12.

[המשך מוזיקת פתיחה]

אלעד: אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.

אני לא יודע מה איתכם, לי קשה לנשום. כבר ספרנו בשעות, עד הרגע שבו עשרת החטופים הראשונים, ילדים ואמהות יחזרו מתופת של חודש וחצי בחזרה הביתה. הייתה תחושה של מתח וציפייה דרוכה, לדעת שהמהלך הזה סוף סוף יצא לדרך, ושהשלב הראשון שלו עבר בשלום. אולי ככה נקבל קצת תקווה לגבי השלבים הבאים.

אחרי 47 ימים, דיברנו כבר על שעות. והכל, לפחות ככה היה נדמה, הכל כבר היה מוכן. הייתה שיחה בין ביידן לאמיר קטאר, שיחה בין ביידן לנתניהו, היו תודות, היו אישורים בקבינט, היה אישור של בג"ץ. בערב, אתמול, הייתה מסיבת עיתונאים ארוכה ומפורטת.

[ציטוטים של דוברים שונים]:

בנימין נתניהו: "לא תמיד מבצע צבאי אפשרי, ולכן איננו ממתינים. אנחנו מנצלים כל שביב הזדמנות לשחרור חטופינו, כי השבתם היא משימה קדושה."

יואב גלנט: "חמאס מבין רק כוח. ככל שתעמיק את ההישג, כך יגבר הסיכוי להחזיר חטופים. אנחנו מדברים על חיות אדם, על רוצחים שפלים."

בני גנץ: "זו הייתה מההחלטות הקשות שקיבלתי בלמעלה מ-40 שנים, בהן אני משרת את המדינה. במלחמה הזו עוד יהיו החלטות כאלה. אני משוכנע בכל ליבי שזו ההחלטה הנכונה."

אלעד: אלא שאז הגיע הלילה, לקראת חצות, והודעה לקונית משהו של ראש המל"ל, ששחרור חטופים לא יקרה לפני יום שישי. ההודעה הזו טרפה את הכל. היא נתנה עוד בוקס בבטן למדינה שהבטן שלה כבר ממילא מכווצ'צ'ת ולמשפחות שכבר 48 ימים לא יכולות לנשום.

אז אתמול בערב, בין תדרוך לשיחה לדיווח, תפסנו את הפרשנית המדינית שלנו, דנה וייס, לשיחה. והיא הסבירה לנו את העסקה, שבתקווה תביא החל ממחר עשרות חטופים ישראלים בחזרה הביתה.

אלעד: שלום דנה.

דנה: שלום אלעד.

אלעד: מתי נולדה העסקה?

דנה: העסקה בעצם נולדה במוחו הקודח של סינוואר, לדעתי, כשהוא תכנן את המתקפה, והגיעה לשולחן במתכונת אחרת, בתחילת המערכה, עוד לפני הכניסה הקרקעית. להבנתי, אז הונחה איזושהי עסקה באמת בלתי מתקבלת על הדעת, עם שחרור של ארכי רוצחים. התקבלה החלטה בישראל שהדרך היחידה להביא לאיזשהו הסכם הגיוני הוא דרך, עובר דרך תמרון קרקעי. כלומר, ככל שסינוואר יהיה יותר לחוץ, כך יהיה לו יותר אינטרס.

לפני כשלושה שבועות, שבועיים וחצי, הגיע מתווה שמתחיל להתכתב עם המתווה שאנחנו רואים כאן. בשבוע שעבר, נחת המתווה עם המספר 50, עם ציפייה להעלות אותו ל-80. ביום שלישי, בישיבת קבינט דרמטית, ראש הממשלה יצא מהישיבה כדי להתקשר אישית לנשיא ביידן, ולבקש ממנו לנסות ולשפר את ההסכם. ביום שישי בערב, ישראל שולחת את הקווים האדומים שלה, שהם בעיקרם שלא מפרידים משפחות. כלומר, שמשחררים ילדים עם אמותיהן, ושהחמאס חייב לעשות מאמץ כדי למצוא כמה שיותר ילדים.

אתמול, לפנות בוקר, הגיעה תגובת החמאס, והנה אנחנו נמצאים כאן ערב השחרור של ה-50, בתקווה ה-50 הראשונים, אם כי בישראל מקווים שאת ההפוגה הזו, את המקצה הזה של העסקה, של שחרור החטופים, ניתן יהיה לסיים עם כך שלפחות 80 נשים וילדים יהיו חזרה בארץ.

אלעד: כלומר, אני מבין ממך, שזו בעצם יוזמה של חמאס לאורך כל הדרך, וישראל רק שולחת כל מיני השגות ותיקונים מבחינתה.

דנה: אני חושבת שזה תהליך, אני חושבת שזה תהליך. צריך להבין שיש כאן את קטאר ואת מצרים, וארצות הברית שנכנסה במעורבות מאוד מאוד משמעותית. זה התחיל עם הגעה של ראש ה-CIA, והמעורבות האישית של ביידן, שהתקשר פעמיים לאמיר קטאר, וראינו גם שליחים של ביידן שנמצאים שם, ראינו את ראש המוסד דדי ברנע נוסע לשם, ראינו גם את ניצן אלון, האלוף ניצן אלון, שמופקד על נושא מטעם מערכת הביטחון מגיע לשם. ראינו את ראש השב"כ שנוסע למצרים, זה מין מאמץ אזורי, כשהמפתח הוא הלחץ של חמאס, הלחץ של סינוואר, והרצון שלו לנסות איכשהו להשיג הפסקות אש, הפוגות.

תראה, בדרך כלל בעסקאות קודמות, מה שהכי הטריד את סינוואר ואת חמאס היה רשימת האסירים. וכאן הנושאים ונותנים מצד ישראל, שמו לב לעובדה מעניינת, על השולחן יש דלק וציוד הומניטרי, אסירים וימי הפסקת אש. ובמקום שסינוואר יהיה לחוץ על שחרור אסירים, הוא היה בעיקר ממוקד בנושא הזה של כמה ימי הפוגה הוא מקבל, ולכן גם נבנה המנגנון הזה, שאומר ארבעה ימי הפוגה תמורת חמישים, ואז כל יום הפוגה נוסף, תמורת לפחות עוד עשרה חטופים. כלומר, הבינו שזה מה שיכול לאפשר לנצל את חלון הזה, כדי להביא כמה שיותר נשים וילדים הביתה.

אלעד: אז בואי נצלול רגע לתוך פרטי העסקה. מה אנחנו יודעים, כי זה שוב, זה מנגנון טיפה מורכב, ויש גם אפשרות להארכה. מה אנחנו יודעים? איך זה אמור לעבוד?

דנה: אנחנו יודעים שהמקטע הראשון מדבר על חמישים חטופים, ילדים ונשים, בתמורה לארבעה ימי הפוגה, הפסקת לחימה, כניסה של דלק, ושחרור אסירות פלסטיניות ואסירים פעילי טרור קטינים עד גיל 19, ביחס של שלושה אסירים פלסטינים על כל חטוף או חטופה ישראלים שמגיעים חזרה הביתה.

כיוון שמדובר בחמאס, כיוון שמדובר במנגנון מסובך, החליטו לחלק את זה למקטעים. כאשר כל יום יש פעימה, שחרור של לפחות עשרה חטופים ישראלים, אחרי שישראל רואה שהם אכן הגיעו בריאים ושלמים, יצאו לדרך, האסירים, השלושים אסירים, חזרה למקומותיהם, רובם מגיעים מירושלים ומהגדה.

עכשיו, חמאס ייתן את רשימת החטופים שהשתחררו ביום של המחורת, בערב, כלומר, הערב, בקטאר דדי ברנע, ראש המוסד ואלוף ניצן אלון מחכים לקבל את הרשימה. מכיוון שמדובר בפעימה ראשונה ולא יודעים איך זה יתנהל, הוחלט שבפעם הראשונה המשפחות לא יקבלו עדכון היום בערב, אלא הם ידעו שיקיריהם ישתחררו רק ברגע שנציגי צה"ל יראו בעיניים מי באמת שוחרר על ידי חמאס, אז המשפחות יקבלו אינדיקציה והן אמורות לפגוש אותם בבתי החולים כאן בארץ.

יכול להיות שהחמאס ידליף את הרשימה, יכול להיות שזה יגיע ממקורות אחרים שמעורבים בעסקה, אבל זאת ההבנה עכשיו, למנוע עוגמת נפש מהמשפחה. אם בהמשך זה ילך יותר חלק, יכול להיות שכבר יודיעו בערב שלפני למשפחות מי אמור להשתחרר מחר.

עכשיו, עוד נושא מאוד משמעותי, זה העובדה שהחמאס הודיע שהוא יודע רק איפה נמצאים 30 ילדים, כשישראל יודעת שיש ברצועה 40 ילדים, מה קורה עם עשרת הילדים הנותרים? החשש הגדול זה שהם פשוט ילכו לאיבוד.

וכאן בישראל מביעים תקווה זהירה, שאת ימי ההפוגה החמאס ינצל, למצוא כמה שיותר ילדים. התקווה הזו נשענת גם על לחץ כבד של קטאר ולחץ כבד אמריקאי, ומעורבות אישית של הנשיא ביידן, שהתחייב שיעשה הכל כדי להביא ילדים.

אז התקווה היא שיגיעו כמה שיותר ילדים. מה שכן, יש התחייבות ויש הערכה שהחמאס יעמוד בה, שלא מפרידים משפחות, כלומר, ילדים ישוחררו ביחד עם אמותיהן. לא יהיה מצב שישוחררו רק ילדים, והאמא תישאר בשבי או ההפך. ועוד שתי נקודות מעניינות, האחת, שילדים בלחץ במקצה השיפורים של העסקה, נסגר שהם עד גיל 19, וזה משמעותי כדי לא לפצל משפחות. ודבר שני, נשים נקבע, זה שכל אישה היא כל מי שמעל גיל 19, ואיננה חיילת בפועל. כלומר, לצורך העניין, אם יש בנות, נשים שנחטפו במסיבה, גם הן תיאורטית יכולות להגיע ארצה בלג (lag) הזה של העסקה, כי צריך להבין, יש תקווה שזאת תהיה עסקה ראשונה, מתוך שרשרת של עסקאות בהמשך.

אלעד: כלומר, ישראל מקבלת את החטופים האלה, זאת אומרת, בהתחלה יש 30 ילדים, שבוודאות חמאס אומר הם אצלנו, ועוד עשרה שלא. אז תעשי לי רגע את המתמטיקה, 30 ילדים ומה, ויש 20 אימהות, אם אנחנו מדברים על 50?

דנה: אנחנו יודעים שיש 30 ילדים ו-13 אימהות שלהם.

אלעד: אוקיי, אז 43.

דנה: נכון. אבל העסקה מדברת על לפחות 50. ובינתיים, אם החמאס לא יצליח למצוא את כל הילדים, הוא ישלים עוד מהקטגוריה של הנשים. כל המבנה של העסקה דיבר על לקחת את כל החטופים, ולחלק אותם לקטגוריות. קטגוריות של ילדים, קטגוריות של נשים, קטגוריות של גברים שאינם חיילים, חיילים, חיילות, וכמובן הקטגוריה החשובה של השו"נ (שבויים ונעדרים) של צוק איתן: הדר גולדין, אורון שאול, ושני האזרחים.

זה פחות או יותר האירוע. עכשיו, את יודעת, אנחנו מדברים פה על קטגוריות ועל מספרים, ואני חושבת על המשפחות, ועל הכאב האדיר שמסתתר שם מאחור, ועל הימים המטלטלים שצפויות למשפחות, רק אני מדמיינת אותם היום יושבים ולא יודעים מי יגיע, ואם הילד שלהם יגיע, ואולי הילד שלהם לא ימצא. זה באמת תסריט כל כך אכזרי, כל כך מופרע, וממה שאני מבינה, סינוואר תכנן את הדבר הזה. מטרתו זה לקרוע את החברה הישראלית מבפנים. לפחות ממשלת ישראל התגייסה לגודל השעה, והצליחה ברוב כמעט, ברוב משמעותי, וחוץ מאיתמר בן גביר ושני שריו, הצליחה להתייצב מאחורי ההסכם הזה, שהוא הסכם קשה והוא הסכם אכזרי, אבל לתפיסתי הוא הסכם הכרחי.

אלעד: בואי נדבר על הפסקת האש. כלומר, ארבעה ימים שבהם אין לחימה מבחינת ההסכם? כלום? לא נורה כדור אחד?

דנה: אז זה נושא מאוד מעניין. תראה, בישראל רוצים לראות את ההסכם הזה יוצא לפועל. מצד שני, אומר לנו גורם בכיר, גורם מדיני בכיר, מבינים שלחמאס אין באמת אחיזה משמעותית בצפון הרצועה. הם לא יכולים לשלוט על כל מחבל שיוצא מפיר, וכמובן גם בישראל יכול לקרות מצב שלא שולטים על כל מה שקורה בשטח, ולכן המטרה היא לראות איך מאפשרים להסכם הזה לצאת לפועל, ולכן בקצה חייל ישראלי קיבל הנחיה: כל איום מידי הוא צריך לסכל מיד, לא משנה, כן הסכם, כן הפסקת אש, לא הפסקת אש. לא רוצים, חס וכן לא עוד מקרה של הדר גולדין ז"ל.

מעבר לזה, אם יהיה הפרה משמעותית, אם יהיה ירי של רקטה, אם יהיה איזשהו משהו שיכול לסכן את ההסכם, זה עובר להכרעה של קבינט המלחמה, על הדרג הכי בכיר במדינת ישראל, זה דבר אחד.

דבר שני, וזה מאוד ברור, אם מחר בבוקר יתברר שהחמאס לא הביא לפחות עשרה חטופים, זאת הפרה של ההסכם וההסכם מבוטל באותו רגע.

אלעד: ישראל נותנת בתמורה, אמרנו, גם את ימי ההפוגה, גם את הדלק, מה לגבי הגיחות מודיעין, שזה היה דבר שמאוד חשוב לחמאס?

דנה: אז גם כאן היה דיון די ארוך, בסופו של דבר הוחלט שיש הפסקה של החוזי, מעל אזור, בדרום אין חוזי בתקופה של הפסקת האש, ובצפון אין חוזי במשך שש שעות, שזה החלון מ-10 עד 4, שבו בעצם אמורה להתבצע עסקה, חמאס אמור לאסוף את החטופים, להעביר אותם לידי הצלב האדום, הצלב האדום צריך לוודא שהם במצב תקין, להעביר אותם כנראה דרך מעבר רפיח, לידי כוחות צה"ל, הם מאשרים, ואז הם עוברים לישראל, ואז האסירים הפלסטינים מקבלים את אות השחרור שלהם, מגיעים לצלב האדום ומשוחררים לבתיהם.

עכשיו, מעניין שבישיבת הממשלה לא אישרו אתמול שחרור רק של 150 אסירים, כלומר במפתח של 1 ל-3 עם 50 חטופים, אלא מראש אישרו 300, כלומר שאם יקרה איזשהו באמת תרחיש אופטימי אידיאלי, וכל הקטגוריה של נשים וילדים תגיע הביתה, לא נצטרך לכנס שוב את הממשלה, אפשר במקום לטפל בזה ולהמשיך בפעימות עד שכולם מגיעים הביתה. כי אז כאמור, כמאה זה כ-300 אסירים

אלעד: וזה 300 אסירים וזה אומר עשרה ימי הפוגה.

דנה: נכון, זה המקסימום של ימי הפוגה, מכיוון שאתמול בישיבת הממשלה הוכנס סעיף שבתום עשרה ימי הפוגה, אם רוצים להמשיך את זה, צריך לבוא שוב לממשלה, כלומר ההסכם הזה, שחרור האסירים, ההפוגה, כל העניין הזה, זה חלון הזדמנויות של עשרה ימים. בעיניי זה מאוד חשוב, כדי שהחמאס יבין שפה אין מקום למשוך, לבוא שניים, אחר כך להגיד, אנחנו לא מוצאים, תחכו ליום הבא, זה נושא תחום, ואם הוא יעבוד, נוצר כאן מנגנון, שבמעלה הדרך, בכל העזרות שאפשר להגיד, טפו-טפו-טפו, בעזרת השם, מה שאתה רוצה, יביא לשחרור עוד חטופים.

אלעד: האנשים שאנחנו משחררים, יש איזה שם, קוד כזה, 'נשים וילדים', אלו נשים וילדים שהורשעו בפעילות טרור.

דנה: אז הנשים רובן הורשעו בפעילות טרור, יש שם גם מישהי שפוצצה בלון גז, ויש שם גם מישהי שהורשעה בניסיון רצח. אני עברתי על הרשימה של פעילי הטרור, קודם כל, הם עד גיל 19, קטינים, כדי להתכתב עם הקטינים שמשוחרים מצד חמאס, כמובן… כמובן בלי להשוות. רובם אגב, תושבי מזרח ירושלים, ויהודה ושומרון, ורק 50 מהם משוייכים לחמאס. מה שמסביר אולי את העובדה שחמאס פחות התעניין בהם.

יש שם הרבה עצורים שעדיין לא הורשעו, ולגבי הגברים, לגבי הפעילי טרור, אין שם פעילי טרור משמעותיים, כאלה שיש להם באמת, שלא הורשעו ברצח, או שהורשעו במעורבות לפיגועים מאוד קשים. יש שם כאלה ש… יש שם שניים שעשו ניסיון לרצח, והיתר הם באמת פעילי טרור, זריקות אבנים, הפרת ביטחון, ניסיון לפגוע בשוטר… אין להקל בזה ראש, אבל זה לא מתכתב עם מה שאנחנו זוכרים אז, כעסקה הטראומטית של שליט, שבה גם סינוואר מצא את דרכו לעזה, והנה אנחנו פוגשים אותו בתסריט הבלהות הזה.

אלעד: הם ישוחררו לאן?

דנה: הם ישוחררו לבתיהם.

אלעד: לבתיהם, כלומר, לאו דווקא לעזה.

דנה: לא, לא, לא. לבתיהם, זה אגב, יש כאן עניין של הדין הבינלאומי, אני לא חושבת שאפשר להעביר אותם למקום אחר, אלא אם הם מסכימים, ישוחררו לבתיהם.

אלעד: מעניין.

דנה: אבל זהותם ידועה, הם על הרדאר, אני בטוחה שגם בשירות הביטחון למדו את הלקח וידעו איך להתמודד עם הדבר הזה כדי למנוע את החזרה למעגל הטרור שראינו בעסקת שליט.

אלעד: אבל זה מעניין, כי אנחנו רואים שחמאס מנסה כל הזמן להדליק את הגדה ואת מזרח ירושלים, והנה, ישוחררו אסירים לשם, אנחנו נראה חגיגות ונראה שמחות, לכאורה, בזכות חמאס, זה גם דבר שצריך לקחת בחשבון.

דנה: כמו שאמרנו, עסקה אכזרית.

אלעד: כן, טוב, בואי נדבר רגע על מעגלי האישור שלה שעברו בישראל. מאוד מסודר, קבינט מצומצם, קבינט מלחמה, ממשלה. מה את יודעת לספר לי על כל התהליכים האלה, איך הם עברו?

דנה: אני חושבת שקבינט המלחמה, לקח לו זמן להתגבש, היו שם תפיסות עד כמה באמת צריך לקחת את העסקה בשלב הראשון שלה, כמה צריך להמשיך ולנסות ללחוץ כדי להביא תנאים יותר טובים, כשפקטור הזמן הוא פקטור מאוד משמעותי, צריך לזכור, הילדים האלה והנשים אלה מוחזקים בתנאים מאוד קשים, והיה חשש משמעותי שכל יום יכול לפגוע בהם.

בסופו של דבר, מרגע שהעסקה במתווה הנוכחי שלה הגיע, ועד לשיפור שלה אתמול, כשיצאה לפועל ולדרך, היה שבוע מורט עצבים, אבל בסך הכול קבינט המלחמה קיבל את העיקרון שצריך ללכת עכשיו לעסקה, ושביצוע העסקה לא ימנע מישראל להמשיך את התמרון אחר כך, לא ימנע מישראל להגיע ליעד המשמעותי השני של העסקה, וזה למוטט את שלטון חמאס, השלטון הצבאי.

אלעד: היעד השני של המלחמה.

דנה: כן.

אבל אני כן חושבת שזה חשף באיזשהו מובן את סדרי העדיפויות, שמענו את בני גנץ ואת גדי אייזנקוט, אומרים למשפחות החטופים 'מבחינתנו, זה היעד העליון', היה איזה דיבור שאולי גלנט ונתניהו חושבים שזה יעד מקביל, אבל לא היעד העליון.

בסופו של דבר, קבינט המלחמה התיישר סביב העניין הזה, הקבינט המורחב העביר את הדיון בעצם לממשלה, ואתמול היה דיון מאוד ארוך, מאוד ממצה, מאוד משמעותי בממשלה, ובסופו של דבר גם סיעת הציונות הדתית, שנכנסה לשם עם ההצהרה המוקדמת שהם נגד ההסכם, יצאו משם כשהם מצביעים בעד, קיבלו את כל התשובות, את כל ההסברים מכל ראשי מערכת הביטחון, וכמובן בכוכבית, שאיתמר בן גביר ושני שריו התנגדו, ואמרו שיותר חשוב להגן על החיילים, והם חוששים שזה מסכן את החיילים, וצריך להביא לעסקה יותר טובה שתשחרר את כל הילדים, אבל אני חושבת שזה לא בין עסקה טובה לעסקה טובה יותר, אלא בין עסקה שמונחת על השולחן, ובין עסקה שאנחנו לא יודעים אם היא תוצא לפועל, ולכן התקבלה ההחלטה הזו שאני חושבת שהיא מאוד נכונה.

אלעד: ראש הממשלה הבליט את העובדה שזו עסקה שתמכו בה גם ראשי מערכת הביטחון, צה"ל, שב"כ וכדומה.

יש שאלה, מה תעשה הפוגה כזאת, ארבעה ימים כאלה, אולי אפילו עשרה ימים כאלה, אם נגיע למיצוי מלא של העסקה, מה זה יעשה למוכנות של צה"ל ולהתקדמות של צה"ל במלחמה, זה יכול לסכן גם חיילים אחר כך.

עד כמה זה משהו שדובר עליו, עד כמה זה משהו שלפי דעתך צריך לחשוש ממנו?

דנה: ראשי מערכת הביטחון התייצבו גם אתמול בממשלה, גם בפני הקבינט המצומצם, ואמרו, אנחנו יודעים להתמודד עם הדבר הזה, אנחנו יודעים לשמור על החיילים שלנו, ואנחנו יודעים לנצל את ההפוגה הזאת לצרכים שאנחנו צריכים, ואנחנו יודעים ביום שאחרי לחזור ולהפעיל לחץ, כי התפיסה בישראל והתפיסה שמתקבעת כעת, זה שרק לחץ משמעותי על סינוואר מביא אותו לעשות ויתורים בנושא החטופים.

ולכן שתי המטרות האלה, אני גם בעצמי בהתחלה פיקפקתי, אמרתי, איך אפשר לעשות שתי מטרות? מצד אחד, ללכת נגד, לחסל את סינוואר ואת החמאס, ומצד שני, לרצות לעשות איתו עסקים. לא ראיתי איך זה משתלב. אני חושבת שעכשיו אנחנו רואים שזה יכול להשתלב, כשסינוואר מצידו מקווה אולי שמשהו יקרה, שישראל לא תחדש אחר כך את התמרון, אבל צריך לשים לב מה האמריקאים אומרים.

האמריקאים אומרים באופן מאוד ברור וגם פומבי, אנחנו תומכים במאמץ של ישראל לסיים את המערכה כמו שהיא רוצה, כלומר שעל גבולה הדרומי לא יהיה גוף טרור כמו חמאס שיאיים על התושבים שלה.

אנחנו רוצים שהם יעמדו בתנאים הומניטריים, אנחנו לא רוצים שהם ישלטו ברצועה, אנחנו בוודאי לא רוצים לראות אותם מעבירים, עושים עוד איזשהו טרנספר לתושבי הרצועה, אבל את המטרת העל הזו של שינוי המציאות הביטחונית מן היסוד בדרום, ארצות הברית מקבלת, והיא מסכימה שנחדש אותה ביום שנסיים את הפוגת הקרב הזו.

אלעד: שאלה אחרונה, כי בעצם גם אם נגיע לעשרה ימי הפוגה וגם אם נגיע לשחרור של מאה חטופים, יהיו בעזה עדיין כ-140 כמעט חטופים ישראלים שישארו. זה לא נגמר.

דנה: זה לא נגמר.

אלעד: וסינוואר ירצה מן הסתם למתוח ולמתוח ולבקש עוד ועוד דברים. מה אומרים על זה בתוך הממשלה, על השלב הבא?

דנה: אומרים שהשלב הבא תלוי במערכה הצבאית. וככל שהמערכה הצבאית תפעיל לחץ על סינוואר, ככה אפשר יהיה אולי להגיע לעסקאות נוספות, הוא לקח את החטופים האלה, כדי להשתמש בהם כמגן אנושי, כמו שהוא משתמש באוכלוסייה שלו, ובאופן אבסורדי, אכפת לו מהחטופים הישראלים יותר משאכפת לו מהציבור שלו. עם זה אנחנו מתמודדים, ועם זה אנחנו מתעסקים.

לצערנו לא הייתה פה עסקה כולם תמורת כולם, כמו שדיברו עליה בהתחלה, וצריך להתמודד עם ברירות פחות טובות. מה שכן, ואת זה אני שומעת גם מגורמי ביטחון בכירים, העובדה, ככל שיש פחות חטופים ברצועת עזה, ככה יותר קל לצה"ל להילחם. כי בסוף, צריך לזכור, צה"ל חושש מאוד בפעולות שלו לפגוע בחטופים, ולכן ככל שמגיעים יותר חטופים ארצה, החופש הפעולה של צה"ל הולך וגדל.

אלעד: דנה וייס, תודה רבה.

דנה: תודה רבה לך.

אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12.

אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום" הפודקאסט היומי.

העורך שלנו רום אטיק, תחקיר והפקה, רוני הר ניב, עדי חצרוני, שירה אראל ודני נודלמן.

על הסאונד מור הר טוב, יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם בשבוע הבא.

[נעימת סיום]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה