החינוך הממלכתי חרדי, זרם שהוקם לפני כעשור, עומד עכשיו במרכזה של מהפכה שמסעירה את החברה החרדית ושאולי גם תשנה אותה דורות קדימה. במרכז הסערה עומדות עשרים חסידויות שהחליטו לעבור לזרם הזה, ורבנים ופוליטיקאים שמתנגדים לו בחריפות. אז הפעם אנחנו עם כתבנו יאיר שרקי על מהפכת החינוך הממלכתי חרדי.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 21/07/2024.
[פרסומת]
[מוזיקה]
אלעד: היום יום ראשון, 21 ביולי, ואנחנו "אחד ביום", מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.
בימים האחרונים, יאיר שרקי שלח לי כל מיני וואטסאפים כאלה שלא ממש הצלחתי להבין.
[הקלטה, הודעה קולית] יאיר שרקי: "שמחיוף, 'סתכל על הקריקטורה הזאת, סאטירה פנים חרדית לא רגילה."
אלעד: הוא שלח קריקטורה שהתפרסמה בעיתון "יתד נאמן". רואים בה תלמיד חרדי בצד אחד, ילד, באמצע ברזייה, ועליה ראשי התיבות ממ"ח. ובצד השני של הקריקטורה, מופיע אותו ילד, רק שהפעם הוא חילוני. הוא מחזיק סמארטפון ויש לו עגיל באוזן. אחרי ההודעה הזו, הגיעו עוד הודעות.
[הקלטה, הודעה קולית] יאיר שרקי: "הנה, תראה עכשיו את המכתב של הרבנים של ש"ס, שנכנס בממלכתי חרדי עכשיו."
[הקלטה, הודעה קולית] יאיר שרקי: "הנה, תראה, תקשיב שנייה לדברים האלה, אני שולח לך קישור של הרב אברג'ל."
[הקלטה, הודעה קולית] יאיר שרקי: "תשמע, ממ"ח הזה זה סיפור גדול. לדעתי, צריך לעשות פרק. כאילו, לא מגיעים לזה עם המלחמה והגיוס וכל הדבר, אבל כשאתה מסתכל בטווח ארוך, סיפור בעיניי פי אלף חשוב."
[מוזיקה ברקע]
אלעד: אותן ראשי תיבות, מ"ם מ"ם חי"ת, ממ"ח, חינוך ממלכתי חרדי. זה הנושא שהצליח לתפוס ככה את שרקי, הנושא שהוא הגדיר סיפור גדול, סיפור חשוב. והאמת, אני עכשיו מבין אותו. כי הממ"ח, הממלכתי חרדי, עומד עכשיו במרכז של מהפכה בעולם החינוך החרדי שמסעירה ומאיימת אפילו לקרוע את החברה החרדית. יש קרבות ענק סביבה. ויש גם הבטחה, או איום, תלוי כמובן מאיזה צד מסתכלים, שהממ"ח ישנה את החברה החרדית בישראל עוד דורות קדימה.
[מוזיקה]
אז הפעם אנחנו עם שרקי, באולפן, לא בהודעות קוליות, על מהפכת החינוך הממלכתי חרדי.
[הקלטה, הודעה קולית] יאיר שרקי: "בכללי, אגב, אתה יודע שהודעות קוליות זה קצת של חרדים? כאילו, במגזר זה מאוד נפוץ."
אלעד: שלום שרקי.
יאיר: שלום אלעד.
אלעד: אז הסברת לי שהסיבה שאנחנו רואים עכשיו עליית מדרגה במאבק ובשיח סביב מערכת החינוך הממלכתי דתי, מה שנקרא ממ"ח, היא הודעה של 20 מוסדות חינוך חרדים, חלקם שייכים לרשת החינוך של ש"ס, אבל יש גם אחרים, והם הודיעו שיצטרפו למערכת הממלכתית חרדית כבר בשנה הבאה. עד כמה זה דרמטי?
יאיר: זה דרמטי כשאתה מבין שהממלכתי חרדי זה אולי הדבר הכי חשוב שקורה בחינוך החרדי. בכלל, צירוף המילים "ממלכתי חרדי", יש מי שיגיד שהוא "תרתי דסטרי" - שתי מילים שסותרות אחת את השנייה. כי אחד המאפיינים של החרדיות, זה להיות לא ממלכתי. זה להיות מגזרי, זה להיות מסויג מהמדינה, מהציונות, בטח מהתערבות זרה בחינוך.
ופה, כשקמה רשת חינוך ממלכתית חרדית, זו דרמה בפני עצמה. זו רשת, או זרם חינוך שחוגג עשור בעצם, והעובדה שפתאום מוסדות נוספים מלב המיינסטרים החרדים נדחקים אליו ועוברים אליו, היא בשורה דרמטית, בטח בטווח הארוך של עתיד ישראל. כשאתה מסתכל על כמה תלמידים חרדים יש בכיתות א', אתה מבין שזה זרם שהולך וגדל, והשאלה כמה מהם הם ילמדו ליבה היא קריטית.
אלעד: למה? מה בסוגיה הזו הופך אותה לקריטית, כמו שאמרת, בחברה החרדית?
יאיר: במהות, קודם כל, צריך להבין מה מעניין את החרדים. בראש פירמידת העדיפויות של המגזר החרדי ניצבים מוסדות החינוך. זה ה-דבר הכי חשוב שיש. החינוך של הילדים. ראינו את זה באינספור הזדמנויות, כן? מהעובדה שבקורונה פותחים למרות שכולם סוגרים, דרך זה ששם אין שביתות מורים, ושהחופש הגדול קצר, ושהקבלה למוסדות החינוך היא במסננות מאוד מאוד צפופות, ואם יש לך טלפון לא כשר אז הילדים שלך אולי לא יתקבלו וכולי וכולי. כי החינוך זה הכל, החינוך זה גם מעמד חברתי, וגם שידוכים, וגם לב האידיאולוגיה. ולכן תמיד החרדים הקפידו על עצמאות חינוכית. אגב זה מופיע בסטטוס קוו.
כשבן גוריון הלך, סליחה שאני לוקח אותך כל כך הרבה אחורה, אבל בן גוריון הלך לחרדים, לאגודת ישראל, ואמר "אני רוצה שתחתמו לי, שגם אתם בעניין של מדינה, שאני אוכיח לאומות העולם, שאני מדבר בשם כל היהודים", אז הוא חותם איתם בעצם על הבנות של סטטוס קוו, ואחת הדרישות זה עצמאות חינוכית, זרם עצמאי חינוכית. והחרדים מקבלים את הדבר הזה, ויותר מזה גם כשהמדינה לפעמים ככה רצתה להיות יותר נדיבה, אז מספרים שהרב שך למשל אמר, "לא נשען עליהם לגמרי, תקציבית, כדי שהם לא יוכלו להגיד לנו בדיוק מה לעשות", כלומר תמיד הייתה הקפדה, שאתם לא תתערבו לנו מה קורה בתוך מוסדות החינוך.
אלעד: אז תסביר לי, ואני רוצה שנעשה ביחד זום אאוט, הממ"ח הוא חלק ממערכת החינוך החרדי. איפה הוא יושב בתוך המערכת הגדולה?
יאיר: קודם כל, מערכת החינוך החרדית שנים ארוכות מחולקת לשלושה בלוקים עיקריים, יש את אלו שבעצם לא מלמדים ליבה, מקבלים תקצוב של בסביבות 50 אחוז, ועושים פחות או יותר מה שהם רוצים. יש את החינוך המוכר שאינו רשמי, שעל הנייר מקבל 75 אחוזי תקצוב, והוא מחויב חלקית ללימודי ליבה. ויש את רשתות החינוך הגדולות של המפלגות, שגם הן מוכר שאינו רשמי אבל באמצעות הרשתות, רשת בני יוסף של ש"ס, ורשת החינוך העצמאי של אגודת ישראל, והם, על הנייר, מקבלים 100 אחוזי תקצוב, וגם מחויבים ללמד ליבה. על הנייר. להגיד לך שיש אכיפה של לימודי הליבה, ופיקוח עליהם? זה מאוד גמיש, בוא נגיד אם נתנסח בעדינות.
ולפני עשר שנים, שר החינוך היה אז הרב שי פירון, הוא מחליט לפתוח זרם חדש, זרם שנקרא הממלכתי חרדי, זה קורה בהחלטת ממשלה.
אלעד: כלומר המדינה באה ואמרה, "אנחנו מקימים בלוק רביעי, לא מערכת חינוך פרטית או מפלגתית. אנחנו כמדינה, מדינת ישראל, נעמוד מאחורי מערכת חינוך חדשה שתהיה מוקדשת כולה לילדים החרדים".
יאיר: נכון, וכשבאה מדינת ישראל ואומרת, "אני מקימה חינוך ממלכתי חרדי", היא בעצם באה ואומרת, "אני, מעניין אותי הילדים החרדים האלה. אני לא אומרת לעסקנים, קחו את הילדים, תעשו איתם מה שאתם רוצים. אני מציעה אלטרנטיבה להורים שרוצים לקבל יותר מהמדינה, לקבל". וזה שי פירון עושה. וכמו שאמרנו זה קורה בהחלטת ממשלה, לא קורה בחוק, בחוק החינוך הממלכתי. ולכן הזרם של הממלכתי חרדי, או כמו שכולם קוראים לו הממ"ח, הוא סוג של בן חורג, הוא לא פה ולא פה. כלומר, זה לא שכל הורה שרוצה חינוך ממלכתי חרדי לילד, העירייה מעמידה לרשותו, אלא אם לעירייה מתחשק, היא צריכה לבקש ממשרד החינוך לפתוח מוסד. לכן למשל בבני ברק, העיר החרדית, בוא נגיד הבירה החרדית, אין מוסד אחד של ממלכתי חרדי. שם המיינסטרים שולט, והם לא יתנו לדבר הזה להיפתח בשום פנים ואופן.
בירושלים יש כמה וכמה. לפעמים דווקא בערים שהן מעורבות, אתה תראה יותר גמישות לפתוח מוסדות מהסוג הזה.
אלעד: הבנתי אותך. כלומר, המדינה הלכה על יוזמה, אבל היא לא הלכה ממש עד הסוף, זה לא מעוגן בחוק, לא מערכת שהיא חובה כמובן, אלא המדינה אפשרה למי שרוצה לקחת חלק, וגם את הדבר הזה היא עשתה בעדינות.
ותגיד, המערכת הזו, הממ"ח, אני מניח שתוכנית הלימודים שלה שונה, כשמסתכלים על מוסדות חרדים מהסוגים האחרים.
יאיר: בטח. תוכנית הלימוד היא ממלכתית, היא כוללת לימודי ליבה מלאים, בפיקוח מלא, באחריות מלאה של משרד החינוך. זה לא איזה קבלן שמטפל בילדים החרדים האלה. זה "ברוכים הבאים למערכת החינוך הממלכתית של ישראל". ואז אתה צריך לקבל את כל המעטפת, וכל מה שמגיע לילדים אחרים. וזה ברמה אחרת. והפיקוח על השכר הוא ברמה אחרת, והרשתות לא יכולות לגזור עמלות בדרך ממה שמשרד החינוך מעביר, ועד מה שמגיע למורים או למורות. כלומר, זה של המדינה.
וזו הבשורה הגדולה. הילד החרדי, פתאום, זה שהוריו רוצים לפחות, פתאום מקבל לימודי ליבה מלאים. את כל המעטפת של… לא יודע, שעות העשרה, מערכים פדגוגיים, וליווי… וכל הדברים בתמיכה הבסיסית שלא בכל בית ספר חרדי, נותנים לילדים. לא בכל תלמוד תורה שמלמד, אתה יודע, כמו לפני 50 שנה, לא יודע… יש סיוע נפשי למי שצריך, או הוראה מתקנת בשיטות חדשניות וכולי. ובממלכתי חרדי, כל זה נמצא. יש תוכנית לימודים ממלכתית. יש מורים שמלמדים מתמטיקה ואנגלית, שעברו הכשרות, שעומדים בסטנדרט של משרד החינוך. עכשיו, יש גם מצוקה, קשה למצוא מורים חרדים, שיכולים ללמד מתמטיקה ואנגלית. ואתה רוצה שהמורים יהיו מורים חרדיים. בכלל יש מצוקת הוראה בישראל, אז במגזר החרדי עוד יותר קשה למצוא מורים שמתאימים לפלח הספציפי הזה. אבל בטח, זה פשוט עולם אחר.
אלעד: אבל תסביר לי, איפה הצד החרדי בשילוב הזה, ממלכתי חרדי, כי את הצד הממלכתי אני הבנתי.
אלעד: מה עושה את בתי הספר האלו חרדיים? זו בעצם השאלה. זו שאלה טובה, כי ניסיתי לשאול את אותם הורים, שהילדים שלהם לומדים בזה, "מה בעצם ההבדל ממלכתי חרדי - ממלכתי דתי?" והתשובה היא, פשוט שכולם בכיתה חרדים, ואני שם פה כוכבית קטנה, ושהערכים חרדיים. כלומר, אם בבית ספר של הממלכתי דתי, אתה תראה תמונה של הרב קוק על הקיר, והלימודים יתעסקו ככה בגדולי ישראל הציונים דתיים, ובדמויות מהחינוך הממלכתי דתי. אז בחינוך החרדי, זה פוסטרים של רבנים אחרים בקיר. וזה מורים חרדים. וזה תלמידים חרדים. כלומר, כל המעטפת היא מעטפת חרדית.
יש אפילו בית ספר מאוד מעניין שאם תרצה נדבר עליו, כי הוא הולך להיסגר כנראה, שנקרא "החיידר החסידי". זה ממלכתי חרדי שהם מלמדים בו ביידיש. כי יש משפחות חרדיות יידישאיות, דוברות יידיש, שהחליטו שהן רוצות לתת לילדים גם יידיש וגם ליבה. זו שאלה טובה אם הדבר הזה יצליח להתקיים, כי אין הרבה מאוד נרשמים, ויש גם הרבה מאוד גורמים שמוסמכים לסגור את המוסד הזה. אבל זו דוגמה למשהו שלא תמצא בממלכתי דתי.
אלעד: אוקיי. אז היצור החדש נולד לפני עשור. אמרת, תחת שר החינוך דאז שי פירון. אני יכול לנחש שהניסיון להקים מערכת ממלכתית חרדית לא התקבל בהבנה על ידי ההנהגה והמוסדות החרדים הקיימים.
יאיר: בוודאי. טיפ, כשתרצה יום אחד לפתוח זרם חינוך חרדי, אלעד, תקפיד שהוא לא יוקם על ידי "יש עתיד". סתם בשביל שהוא יצליח, שהוא יתקבל במגזר.
אלעד: [צוחק] אוקיי, קיבלתי. אבל אני מניח בכל זאת שזו לא רק סוגיה של זהות היוזם והשיוך המפלגתי שלו. יש כאן בסוף קריאת תיגר על החינוך החרדי ועל המערכת שקיימת כבר עשרות שנים. ואני תוהה בדיוק בנקודה הזו, כי אתה אמרת שרק מי שרוצה ומבקש יכול להצטרף. בתחילת הדרך, היו בכלל קליינטים לממלכתי חרדי? היו הורים שביקשו לרשום את הילדים שלהם דווקא למערכת הזו?
יאיר: תראה, היו קליינטים מעטים. גם עכשיו הם לא רבים מאוד הקליינטים. אבל אתה יכול להסתכל על זה כמו על סטארט-אפ. כלומר אתה מתחיל משהו בקטן, ואולי בהתחלה הוא לא רווחי, הוא לא מכסה את עצמו, אין מספיק נרשמים בכיתות. אבל אם לאורך זמן אתה מעמיד אלטרנטיבה, ואנשים מסתכלים ואומרים "וואלה, הילדים האלה קיבלו יותר". "וואלה, הם נשארו חרדים". והנה גם השכנים שהלכו, אז פתאום זאת נהיית אופציה.
עכשיו, בתחילת הדרך, זה באמת היה הורים יותר ככה מודרניים, מהפריפריה של המגזר, כל מיני מרדנים, כל מיני מוזרים. יש מקומות שהיו אומרים לך, קצת חרד"לים, לא באמת חרדים, שהיה נוח להם לרכב על הפלטפורמה הזאת.
אלעד: זהו, אני רוצה רגע להיאחז במה שאמרת כאן. הילדים קיבלו יותר. בזה שאתה אומר קיבלו יותר, אני מניח שאתה מתייחס לזה שבית הספר הוא ממלכתי, הוא מפוקח, הוא מעוצב על ידי המדינה ומשרד החינוך, ואז גם מתוקצב באופן מלא.
יאיר: ברור, רשתות החינוך החרדיות מתמודדות עם מצוקה תקציבית הולכת וגדלה, שהביאה לפני שנתיים חלק מהמוסדות להגיע על סף חתימה של הסכם עם משרד החינוך. וההסכם אמר, זה לא היה בדיוק מעבר לממלכתי חרדי, אבל הוא אמר את הדבר הבא, "אתם תלמדו ליבה בפועל ותקבלו תקצוב. תקצוב מוגבר". ומפלגת יהדות התורה כמעט התפלגה על הדבר הזה. ולכן אתה רואה עכשיו, בסוף, אני חושב שבהרבה דברים בחברה החרדית, זה נכון גם לגיוס, כמעט לכל שינוי שתרצה לחולל, בסוף תלך אחרי הכסף. אין מנוף יותר טוב לשינוי, אין תמריץ יותר טוב מתמריץ כלכלי.
אלעד: אבל שרקי, מעבר לכסף, אנחנו ראינו במהלך העשור האחרון, מעבר של משפחות, של מוסדות, אולי גם מנהיגים חרדים, לתוך הממ"ח, מסיבות חינוכיות נקרא לזה? כי הם מאמינים שבסוף הלימודים שם אפקטיביים יותר, או ברמה גבוהה יותר?
יאיר: כן, אני חושב שאנחנו רואים שזה גם במערכת השיקולים של חלק מאדמו"רים לפחות. כלומר, ההבנה שהתלמיד מקבל יותר. שזה לא רק שיהיה יותר כסף למוסד, ואז החסידות לא תקרוס כלכלית, או שההורים יצטרכו לשלם פחות כסף על החינוך, אלא גם שהתלמיד באמת מקבל יותר. ואני חושב שגם אתה יכול לראות הבדל בין חסידים לליטאים, שבעולם הליטאי, שבמובנים מסוימים הוא דווקא יותר פתוח, אבל הערך של לימוד תורה ואי רכישת מקצוע הוא גבוה יותר. אצל החסידים, אתה רואה הרבה יותר יציאה לעבודה. זה דבר הרבה יותר לגיטימי, זה כמעט לא שאלה.
אגב, זה אחד ההסברים הפחות מדוברים להבדלים בין החרדים בארצות הברית לחרדים בישראל. פשוט בישראל ההגמוניה היא ליטאית, הם אלה שנותנים את הטון. בארצות הברית, ההגמוניה היא חסידית. והחסידים אף פעם לא ראו פסול בלצאת לעבוד, גם החסידים הקיצוניים ביותר. ולכן לימודי ליבה לא נשמעים דבר כל כך מפחיד. ולכן אתה רואה פה רכיב אידיאולוגי מסוים, ותמריץ כלכלי מאוד משמעותי שעוזר לו להתקדם בכיוון הזה.
[מוזיקה]
אלעד: חסות אחת, וממש מיד חוזרים.
[חסות]
אלעד: אז שרקי, אחרי ש-20 מוסדות חינוך חרדים הודיעו שהחל מהשנה הבאה הם יצטרפו לחינוך הממלכתי חרדי, אנחנו רואים בימים האחרונים תכונה של מנהיגים חרדים שיוצאים בתקיפות נגד המערכת הזו, בין אם זה בקולות מאיימים, אפילו בקריקטורות בוטות בעיתונות. זה הפך להיות קרב אמוציונלי ואידיאולוגי ממש. זה מרגיש כמו קרב על עתיד החינוך החרדי בכלל. וכל הדבר הזה, תן לי קונטקסט, הוא סובב על מה? כלומר, איזה נתח תופס הממ"ח מכלל מערכת החינוך החרדי?
יאיר: תראה, בוא נדבר במספרים. קודם כל, יש היום כ-13 אלף תלמידים בממלכתי חרדי בגיל בתי ספר, ועוד כ-7,000 בגילאי גן. כשאנחנו מדברים על שנה הבאה, על קרוב ל-25 אלף. כלומר, אנחנו מדברים על גידול משמעותי. גם בשנה שעברה, בשנת תשפ"ד, ראית שהגידול היה של תשעה אחוזים, לעומת נגיד שלושה אחוזי גידול בחינוך החרדי הרגיל. אז ללא ספק, החינוך הממלכתי חרדי הוא קטן, אבל גדל. שנה הבאה, לפי הערכות, יהיה מדובר בערך בחמישה אחוז מכלל התלמידים החרדים שלומדים בממלכתי חרדי. אז זה הרבה או מעט בעיני המתבונן, כן? אבל זה הנתון.
אלעד: תראה, אני חושב שהמגמה ברורה נוכח מה שאתה אומר. כלומר, אם לפני עשור, בהקמה של הממ"ח, דיברנו על מאות בודדות של תלמידים, מדברים בשנה הבאה כבר על כמעט 25,000, וזה גידול שהוא גבוה יותר בהשוואה למוסדות חרדים אחרים, אז המגמה היא מאוד ברורה.
ונכון, כרגע הנתח של הממלכתי חרדי הוא יחסית קטן בהשוואה למכלול, למערכת הגדולה. אבל אני תוהה, שרקי, אם יש כאן משהו שמתחבא מעבר למספרים. אם פתאום רואים, למשל, מוסדות חשובים ומוכרים, שמצטרפים למערכת הממלכתית חרדית. האם דווקא מהכיוון הזה מגיעה בשורה?
יאיר: ברור. כשאתה רואה שבתי ספר של המיינסטרים החסידים, של חסידויות גדולות, חרדיות למהדרין, עוברים לממלכתי חרדי, אז אתה מבין שנחצה פה קו. וזה פיילוט. ואם בהתחלה נגיד, חסידות בעלז, שהיא החסידות השנייה בגודלה, מעבירה בתי ספר שלה בפריפריה נגיד, או לא בירושלים, אבל היא מעבירה אותם לממלכתי חרדי, אז יכול להיות שזה איזשהו צעד ראשון בדרך להעברת כל מרכז הכובד שלה, אל הממלכתי חרדי.
וההוכחה הכי טובה לזה שאתה רואה תנועה, זה שאתה רואה את ההתנגדות. תראה את התגובה ותבין מה קורה. והתגובה היא של פאניקה. בשבוע שעבר אתה רואה ב"יתד נאמן" בשער מכתב של המנהיגים הליטאים, שהם כותבים שאסור להעביר את בתי הספר לשם, וצריך שהחינוך ישאר החינוך הטהור, ואסור להכניס אותם, ו"אוי לנו שכך עלתה בימינו", ו"הם גורמים רעה לכלל הציבור החרדי", ו"פורצים פרצה בקרב בית ישראל". בקיצור, כל הטקסטים החריפים עדיין נמצאים על השולחן. עדיין רואים בממלכתי חרדי את האויב.
אלעד: תראה, אם אני לוקח את השיחה הזו שאנחנו מנהלים עכשיו על הממ"ח, ואני מכניס אותה לקונטקסט רחב יותר, אנחנו דיברנו כאן הרי אתה ואני על הנפילה של חוק הרבנים, אנחנו דיברנו על סאגת הגיוס, ועוד נדבר עליה לא מעט. יש תחושה כזו, שאתה גם תיארת לי בשיחות קודמות, של שרשרת כישלונות במשימה הכי בסיסית שיש להנהגה החרדית, והיא לשמור על המערכת החרדית מפני מה שהם רואים כאיומים מבחוץ.
יאיר: נכון, אבל עדיין תזכור שהחברה החרדית גדלה מאוד, ולכן גם טבעי שהשוליים שלה יגדלו. אז זה עדיין מוקדם להכריז על פירוק כל הסיסטם החרדי. אבל אני חושב שהסיפור של הממלכתי חרדי בתהליכים של טווח ארוך הוא הרבה יותר משמעותי גם לתהליכים כמו גיוס וכולי. כי זה לא חוכמה לבוא ולהגיד לנער חרדי בן 18, "טוב, עכשיו אנחנו רוצים לגייס אותך. עכשיו נזכרנו. מדינת ישראל נזכרה שאתה קיים. כשהיית בן 9 נתנו לעסקנים לקבוע באיזה בית ספר אתה תתחנך בלי ליבה, ההורים שלך שלחו אותך לשם כי ככה הסתדר להם וככה התאים להם בקהילה והמדינה נתנה להפקרות הזאת להתרחש. יכול להיות שגם לא קיבלת, עוד כל מיני צרכים, שהם לא רק לימודי ליבה, אלא פיקוח על עוד סטנדרטים אחרים בחינוך, כמו שלא יהיה אלימות נגד הילדים, ופיקוח נגד פגיעות מיניות בתוך מוסד, וכולי. ועכשיו, כשאתה בן 18, אה, בוא תתגייס, למרות שהפקרנו אותך כל השנים."
וכשאתה בא לילד, אתה אומר לו, "לא, מגיל 8, מגיל 7, מגיל 6, אתה כבר מקבל חינוך ממלכתי. ואתה מקבל מעטפת כמו כל ילד אחר במדינה", אז קודם כל, הוא מרגיש יותר בממלכתי. וכשהוא בן 18, ואתה אומר לו, "בוא תתגייס", זה כבר המשך הרבה יותר טבעי של מסלול חייו. וזה האתגר הגדול, לקיים משהו ממלכתי שהוא גם חרדי.
אלעד: והעובדה שהממלכתי חרדי מתחזק, ומתחזק בצורה שהיא, אפשר להגיד, משמעותית. וזה קורה בניגוד לעמדה של ההנהגה, ואל מול איומים, ואל מול מאבק עיקש. העובדה שזו תנועה שעושה רושם שמתחילה במידה מסוימת מלמטה, זה מלמד אותנו משהו?
יאיר: כן, אתה יכול לראות גם שיש פריחה משמעותית מאוד, למשל של חוגי אנגלית אחר הצהריים לילדים חרדים. כלומר, יש יותר ויותר הורים חרדים שהיו רוצים לתת לילד את האקסטרה. וחלקם משלמים הרבה כסף בשביל הדבר הזה, משקיעים עוד שעות אחרי הלימודים וכולי, כדי לסגור פערים לילדים שלהם. וזה חשוב להם מצד אחד שהילד יהיה בחינוך טוב, לגיטימי, בקהילה, שאף אחד לא יסתכל עליו מוזר. מצד שני, שייצא עם כלים לחיים.
והעובדה שפתאום מוסדות שלמים עוברים לממלכתי חרדי מראה שגם הרבנים בקהילות שומעים את הרחש הזה, ורוצים לתת מענה. ואם אני חסיד, לא משנה, בחצר קטנה, של כמה מאות משפחות, והאדמו"ר שלי העביר את הבית ספר כולו לממלכתי חרדי, אז אני הרבה יותר מרגיש לגיטימי. לא עשיתי שום דבר, אני לא הלכתי להעביר את הילדים לאיזה מוסד ככה בשוליים. עשיתי משהו במיינסטרים.
אלעד: כלומר, וזה גם מעניין, אני מבין ממך, אם אתה רוצה לחזק את המערכת הממלכתית חרדית, אולי לא כדאי לעבור דרך המנהיגים, דרך השכבה העליונה, אולי כדאי לעבור דרך ההורים.
יאיר: יש מחקר מעניין של בנק ישראל שמראה שרוב התלמידים בממלכתי חרדי, נגיד שלא היה ממלכתי חרדי, איפה הם היו לומדים? אז התשובה היא, רובם היו לומדים בחינוך החרדי הקלאסי. כלומר, לא בממלכתי דתי לצורך העניין.
והמחקר הזה מראה עוד משהו מאוד מעניין, אלעד, הוא מראה מאיפה הילדים באים ולאן הם הולכים. ואתה רואה שיש חשיבות רבה לגנים, גני ילדים ממלכתי חרדי. הרי תגיד, מה אכפת לי בגן אם יש ליבה או אין ליבה? הרי אין לזה משמעות. הרי גם הורה חרדי שמתכנן שהילד שלו לא ילמד ליבה, מה אכפת לו בגן להיות בגן ממלכתי? מתוקצב יותר. אבל אתה רואה ש-28 אחוזים מאלה שעושים כיתה א' בממלכתי חרדי, כבר היו בגן ממלכתי חרדי. כלומר, גן ממלכתי חרדי הוא תחילת ההסללה לבית ספר ממלכתי חרדי. ואז בקצה גם יוצא ילד אחר, כי בגיל תיכון הם הולכים, באחוז משמעותי, לישיבות תיכוניות חרדיות. כלומר, כאלה שעושות בגרות. שזה לא חרדי קלאסי, אבל אם רבע ממסיימי החינוך הממלכתי חרדי בגיל יסודי, ממשיכים לישיבה תיכונית, זה פי עשרה מהנתון בסתם חינוך חרדי. כלומר, ללא ספק כשאתה לוקח ילד, שם אותו בגן ממלכתי חרדי, יש יותר סיכוי שהוא יהיה בבית ספר ממלכתי חרדי, וכשהוא בבית ספר ממלכתי חרדי, יש סיכוי לא רע שהוא גם ילך לישיבה תיכונית, שתיתן לו תעודת בגרות. וכן הלאה, אתה תראה בקרב בוגרי הישיבות התיכוניות החרדיות, גם אחוז גבוה יותר של גיוס לצה"ל. כלומר, אתה רוצה חיילים? במילים אחרות, תבדוק באיזה גן שמת את הילדים.
אלעד: יפה. אז תגיד, שרקי, אמרנו, מערכת שמתחזקת וגדלה, עדיין, אבל בערך חמישה אחוז מכלל התלמידים בחינוך החרדי, וזה קורה בעשור של פעילות. אם אני אבקש ממך להסתכל קדימה, מה הפוטנציאל, לדעתך, של הממלכתי חרדי? עד לאן האפיק הזה במערכת החינוך החרדית עוד יכול להגיע?
יאיר: אני חושב שזה הולך לגדול. אני חושב שזה הולך לגדול בגלל התמריץ הכלכלי. כלומר, מצטבר פה איזשהו תמריץ כלכלי, וגם אני חושב, הבשלה אידיאולוגית מסוימת, צריך לתחום אותה, היא עדיין די בשולי החברה החרדית, אבל בשוליים רחבים יותר, שזה הכיוון. להגיד לך שאנחנו נראה שהמיינסטרים החרדי בעוד כמה שנים יהיה בממלכתי? אני לא יודע להגיד לך, אני חושב שזה מרחיק ללכת. אבל אתה יודע מה? מספיק שתהיה אלטרנטיבה כזאת בכל עיר, שכל הורה שירצה יוכל, כבר עשית המון.
[מוזיקה]
אלעד: שרקי, תודה.
יאיר: תודה, אלעד.
אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו, רום אטיק. תחקיר והפקה, דניאל שחר, שירה אראל, עדי חצרוני ודני נודלמן. על הסאונד, יובל ברוסילובסקי. יאיר בשן, יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.
אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.
[המוזיקה דועכת לאיטה]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments