בשנים האחרונות הפכה גיאורגיה למוקד של טיפולי פוריות מתקדמים עבור זוגות ישראלים שמבקשים להביא ילדים לעולם. אך למרות הבירוקרטיה המתירנית וההליך שנחשב לזול ומהיר, חלקם מספרים על התנהלות קשה ובעיות שלא היו קורות במקומות אחרים. הפעם אנחנו עם כתבתנו יולן כהן שערכה תחקיר ובו חשפה תעשייה פרוצה ולא בטוחה, וסיפורים טרגיים של זוגות בדרך להגשמת החלום להפוך להורים.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 16/04/2024.
[חסות]
אלעד: היום יום שלישי, 16 באפריל, ואנחנו "אחד ביום", מבית N12.
[מוזיקת פתיחה]
אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.
אנחנו בימים מורכבים, בימים מתוחים. ובימים האלה, ימים של מלחמה שמתנהלת וחשש גדול מתרחיש שבו המלחמה תתרחב, אנחנו מזכירים לעצמנו בכל פעם, וגם לאחרים, שישראל היא מדינה חפצת חיים, מדינה שמקדשת את החיים. אז לא על המלחמה נדבר כאן היום, אלא על החלק של חפצת החיים.
דיברנו כאן בעבר על כמה חריגה ישראל בכל מה שקשור לעידוד ילודה. עד כמה היא חריגה בשיעור ילודה יחסית לעולם המפותח, חריגה במשאבים שהיא משקיעה כדי שישראלים יביאו ילדים לעולם, חריגה בתמיכה בטיפולי פוריות מתקדמים.
ובדיוק על זה נדבר, כי בשנים האחרונות הפך מקום אחד למוקד של טיפולי פוריות עבור המון ישראלים. ולאחרונה התפרסם שמהמקום הזה יצאו ביציות נגועות במחלה גנטית קשה. במקום הזה, זוגות גילו שהחלום שלהם להפוך להורים, החלום שלהם להביא חיים לעולם, נתקל בבעיות שלא היו קורות במקומות אחרים.
אז הפעם אנחנו עם כתבתנו יולן כהן, שערכה תחקיר ובו חשפה התנהלות קשה וסיפורים טרגיים של זוגות שכמו אלפים אחרים כמותם, רצו מאוד להביא ילד מהמקום שבו נולדו כבר ילדים לאלפי זוגות ישראלים, גאורגיה.
שלום יולן.
יולן: שלום אלעד.
אלעד: הסיפור הזה, מהצד שלך אני מתכוון, התחיל במה? הודעה של משרד הבריאות?
יולן: הודעה של משרד הבריאות ומשטרת ישראל, שהגיעה בערך לפני כשבועיים, על פרשה חדשה שמתחילה בגאורגיה, עם שני מומחים ישראלים שמומחים בטיפולי פוריות, שייבאו על פי החשד ביציות שנגועות בהמופיליה, והם החזירו אותן לנשים למרות שהם ידעו שהביציות הללו נגועות בהמופיליה.
עכשיו נסביר, בישראל יש מעט מאוד נשים שמוכנות לתרום ביצית, ולכן נשים שצריכות תרומת ביצית, שהן לא יכולות בעצם להיכנס להריון עם הביצית שלהן, הן פונות בדרך כלל למזרח אירופה, שם נשים מוכנות "למכור" כביכול, במרכאות, את הביצית שלהן, מקבלות הרבה מאוד כסף, ואותן נשים פנו למומחים הללו שיש להם עסק לייבוא ביציות מגאורגיה. נשים גאורגיות שתורמות את הביציות שלהן למען, גם נשים ישראליות.
ועל פי החשד, אחת מהנשים עשתה בדיקה גנטית, הראתה לאחד המומחים את התוצאות של הבדיקה, ולמרות שהיה כתוב שחור על גבי לבן שהביציות הללו נגועות, בכל זאת הוא אמר לה שהכל בסדר, והמשיך גם בתהליך עם נשים אחרות. אותה אישה מגלה תסמינים אצל התינוקת שלה, והרופאים אומרים לה שהתינוקת שלה נושאת את מחלת ההמופיליה.
אלעד: שהמופיליה, יולן, רק נסביר, דממת בעברית. מחלה שמשפיעה על קרישת הדם בגוף, היא גורמת לדימומים פנימיים וחיצוניים, כאלה שעלולים במקרים קשים גם להוביל לסכנת חיים.
יולן: עכשיו, המחלה הזאת היא מחלה גנטית. היא בודקת, היא יודעת שלה אין את המחלה הזאת, שלבעלה גם כן אין את המחלה, ואז היא מבינה שככל הנראה מדובר בתרומת ביצית. היא פונה למשרד הבריאות, משרד הבריאות מתחיל לבדוק את הנושא, הוא מבין שהתוצאות שהיו באותו זמן, הרי היא עשתה בדיקה גנטית כבר, לפני שהיא נכנסה להריון, היא רצתה לבדוק את הביציות, שהיה כתוב שם, שחור על גבי לבן, שהביציות הללו נגועות בהמופיליה. והוא מבין שיש כאן בעיה, הוא מתחיל לחקור את הנושא, הוא עוקב אחר אותם חשודים, הוא מאתר את הביציות האחרות שקשורות לאותה אישה שתרמה את הביציות בגיאורגיה, אותה אישה שחולה במחלת ההמופיליה, שתרמה את הביציות, הוא מאתר נשים נוספות, הוא מגלה שאישה נוספת עברה הפלה, הוא מגלה גם נשים נוספות, שלבסוף לא הצליחו לפתח הריון בריא לאחר תרומת הביצית, ואז הוא מחליט לעצור את החשודים הללו, וגם לפרסם את הפרשה.
אלעד: זהו, כי אני מבין ממה שאת מספרת, שהטענה היא שהחשודים לא רק ייבאו לישראל ביציות נגועות בהמופיליה, אלא לטענת אותה אישה לפחות, שעשתה בדיקה גנטית, היא הציגה להם את התוצאות עוד בשלב הביצית, והיא אומרת שהחשודים ידעו שהביצית נגועה, ובכל זאת ייבאו אותה לישראל.
יולן: אז השאלה שנשאלת, האם הם עשו זאת ביודעין, או האם הם פשוט לא שמו לב ואמרו לה שהכל בסדר?
הם כמובן מכחישים את הכל, הם אומרים שהם לא ידעו, ושזה לא נעשה במכוון, ושהם מכחישים את כל הטענות, את כל הטענות של הנשים, גם של עורכי הדין שמייצגות [כך במקור] את הנשים, והם טוענים שהכל נעשה על פי החוק ועל פי הנחיות משרד הבריאות. כרגע החקירה עדיין נמשכת, מנסים לאתר האם יש תלונות נוספות שנוגעות למנהל המעבדה ולאותו מומחה לפריון. אני מניחה שנשמע עוד על הפרשה הזאת, עוד הרבה.
אלעד: ולכאורה הסיפור אמור להיגמר כאן. החקירה מתנהלת, מחכים לתשובות, אלא שבמקרה שלך, יולן, הסיפור הזה היה רק ההתחלה, רק הפתח לעולם שהוא גדול, ובעיקר מטריד הרבה יותר.
יולן: נכון. במהלך השנה האחרונה אנחנו קיבלנו שוב ושוב תלונות על מה שמתחולל בשוק בגיאורגיה, שוק טיפולי הפוריות, והפרשה הזאת בעצם הבהירה לנו למה אנחנו צריכים לעסוק בזה וגם להראות את זה לציבור.
בישראל יש לא מעט זוגות שסובלים מבעיות פוריות ויש זוגות רבים שפונים לגיאורגיה, במיוחד לתחום הפונדקאות, והתלונות לא הפסיקו להגיע. והחלטנו להרים על זה תחקיר, ונאמר שכמות, באמת, כמות האנשים שנפגעו היא מטורפת, אלעד.
אלעד: תסבירי לי קודם משהו, למה גיאורגיה? מה הופך את המדינה הזו בצומת שבין אירופה לאסיה למוקד של טיפולי פוריות, לתעשיית פוריות ממש, עבור זוגות ישראלים רבים כל כך?
יולן: אוקיי, אז יש מעט מאוד אפשרויות היום בעולם. מרבית המדינות אוסרות את ההליך הזה, לכן האפשרויות שקיימות כעת זה: ישראל, בישראל ההליך הוא יחסית יקר, בערך בין 250 ל-300 אלף שקלים, וגם כולל בירוקרטיה מייגעת ובלתי נגמרת. שהיא כוללת, אלעד, טופס 4, צו יציאה מהארץ, אבחון פסיכיאטרי, אבחון פסיכולוגי, אבחון רפואי, בדיקות גנטיות, חיסונים של כל מיני מחלות שאתה צריך לעבור, ויש גם את האישורים שהפונדקאית צריכה לספק, שגם כן… שכוללים כל מיני אבחונים פסיכולוגיים ואבחונים רפואיים, שזה פשוט לא הגיוני. כדי להיכנס להליך הזה, אתה צריך להיכנס לוועדה של משרד הבריאות שמתכנסת רק פעם בשבוע, יש לא מעט בקשות של זוגות, ועד שהיא דנה בהם, ההליך הזה בישראל יכול לקחת לפחות שלוש שנים, עד שבאמת נולד תינוק בריא.
יש אופציה נוספת, שזה ארצות הברית, ששם אין בירוקרטיה מייגעת, אבל ההליך הוא יקר מאוד, לפחות 500 אלף שקלים, שזה כפול מישראל, ולכן האופציה שהיא נחשבת למושלמת מבחינת זוגות רבים בישראל, זה גאורגיה. גם אין בירוקרטיה, וגם ההליך הוא זול, יחסית לישראל ולארצות הברית, בערך 200 אלף שקלים, בתוך כמה חודשים אתה מוצא פונדקאית, היא נכנסת להריון, ואתה יכול לקבל בתוך שנה ילד.
אלעד: תראי, בכל מה שקשור לכסף, אני מבין, יש פער עצום, בין חצי מיליון בארצות הברית, 300 אלף בישראל, 200 אלף בגאורגיה, אלו בכלל סכומים גדולים, ופערים גדולים. אבל ברמת הבירוקרטיה, זה שבגאורגיה הבירוקרטיה היא מאוד מתירנית ומאוד מהירה, זה לא מדליק נורות אדומות, לא גורם לזוגות לחשוב שאולי יש פה איזה קאץ'?
יולן: תחשוב על זוג שמנסה המון שנים להיכנס להריון, ששוב ושוב טיפולי IVF, טיפולי פוריות, ולא מצליח. הדבר שהם הכי רוצים זה תינוק. הם מחכים לזה כל כך הרבה זמן, אז המחשבה היא לעבור את כל התהליך במשרד הבריאות, להמתין עוד שלוש שנים, מאשר לעבור את זה דרך גאורגיה, ובתוך שנה לקבל תינוק. אז כל הנורות, אתה יודע, כל הנורות שאמורות להדהד, פשוט נעלמות. הם פשוט מסתכלים על התינוק שבסוף הדרך, והם רוצים את הדבר הכי טהור, לקבל אותו הכי מהר. והסוכנויות גם מבטיחות להם הרים וגבעות, ולכן הם פונים לגאורגיה, מבחינתם זה לא מפחיד אותם שאין בדיקות. אפשר להוסיף שבסוף החיסרון של גאורגיה זה היתרון. השוק הפרוץ של גאורגיה איפשר לזוגות ישראלים להפוך להורים, במקום ישראל עם הבירוקרטיה המיגעת, אבל זה גם החיסרון.
אלעד: זהו, שאם נתמקד ביתרון הזה, שהופך את גאורגיה למוקד של טיפולי פוריות עבור אלפי זוגות ישראלים, גם המחיר, גם הקלות היחסית, נוצרה תעשייה שלמה סביב טיפולי הפוריות שמספקת שירותים לישראלים בגאורגיה, גם בין היתר שירותי פונדקאות. איך זה עובד?
יולן: יש עשרות סוכנויות בישראל, שמגלגלות עשרות מיליוני שקלים בשנה. אם אתה רוצה לעבור את הליך הפונדקאות בגאורגיה, זאת אומרת לזכות בתינוק דרך פונדקאית גאורגית, אתה פונה לסוכנות ישראלית. היא למעשה מטפלת לך בכל המסמכים, מבטיחה לטפל לך בכל המסמכים, מאתרת לך פונדקאית, יש להם סוכנות שהם עובדים איתה בגאורגיה, או סוכנות-בת בגאורגיה, שהסוכנות הזאת מאתרת את הנשים הפונדקאיות. אחרי שחותמים על חוזה, מבטיחים לך בתוך כמה חודשים למצוא פונדקאית, ואז מגיע הטלפון, "מצאנו לך פונדקאית". מעבירים את העוברים של הזוג שמתקשה להיכנס להריון בצורה טבעית לגאורגיה, מחדירים את העובר לאישה הגאורגית, למעשה אותה פונדקאית, ואז מחכים לראות האם יש הריון. לאחר החזרה ראשונה או החזרה שנייה, האישה בדרך כלל נכנסת להריון, ואז ממתינים. למעשה אותה אישה פונדקאית עוברת כביכול, לפי אותה סוכנות, וגם לפי ההבטחות שמבטיחים לזוגות, כל מיני טיפולים רפואיים, מעקב רפואי עד לרגע הלידה. ברגע הלידה אותה פונדקאית וגם הזוג מקבלים חבילת VIP, כך הם מציגים את זה בסוכנויות. היא מקבלת לידה בבית חולים יוקרתי, ליווי של רופא, הזוג גם מקבל דירה בגאורגיה, כי לוקח חודש עד שמסדירים את כל המסמכים הרפואיים, וגם את כל המסמכים שמראים שהתינוק שלהם, שיאפשר להם למעשה לחזור לישראל חזרה עם התינוק, ואז זהו, מסתיים התהליך.
אלעד: כלומר, המעורבות של אותן סוכנויות בכל הליך הלידה היא מאוד גבוהה.
יולן: חד משמעית. לסוכנות יש נציגים בגיאורגיה, הם מוודאים שהיא עוברת את כל הבדיקות, שהיא בכלל יכולה לשמש כפונדקאית, ככה הם מבטיחים לזוגות, היא עוברת בדיקות גניקולוגיות, יש גם סוכנויות שטוענות שמעבירים את הפונדקאיות אבחונים פסיכולוגיים. לאחר מכן, לאחר שהיא נבחרת כפונדקאית ונכנסת להריון, הם עוקבים שהיא מגיעה למרפאה, שהיא עוברת את כל הבדיקות הנדרשות, אם זה בדיקות גנטיות, אם זה מי שפיר, אם זה בדיקות דם, אם זה אולטרסאונד, או כל הבדיקות שנדרשות כדי לוודא שההריון הוא תקין. ולמעשה גם הסוכנויות זה האבא ואמא של הזוגות הללו, אין להם דרך ליצור קשר עם רופא גאורגי שיסביר להם מה מצבה של הפונדקאית, הכל דרך הסוכנות. הסוכנות יוצרת קשר עם הזוגות, מעדכנת אותם באיזה חודש היא, מה היו התוצאות, מבטיחה לתרגם להם את המסמכים הרפואיים, לא תמיד זה קורה אבל כך היא מבטיחה, ולמעשה הכל מתבצע דרך הסוכנות. הסוכנות היא אבא ואמא גם של הזוג וגם של הפונדקאית.
אלעד: ועד כמה הזוג יכול להיות מעורב, עד כמה הוא יכול להכיר את הפונדקאית, לשמור איתה על קשר?
יולן: תלוי איזו סוכנות, וגם תלוי מה ההבטחות, וגם מה מתקיים במציאות. בלא מעט פעמים הסוכנויות מבטיחות שיש קשר ישיר לפונדקאית, אתה יכול לדבר איתה, אתה יכול ליצור איתה קשר. אבל בפועל אנחנו שמענו לא מעט זוגות, שרצו לשוחח עם הפונדקאית, רצו להבין האם היא מרגישה בסדר, שהגיעו תוצאות שהן לא תקינות, להבין מה התוצאות הלא תקינות, אז בפועל יש הבטחות רבות, אבל במציאות זה לא תמיד מתקיים.
אלעד: או, אז את מובילה אותי בדיוק לאותו עולם גדול ומטריד שנגלה בפניך כשהתחלת לחקור ולהעמיק, את תעשיית הפוריות הישראלית בגיאורגיה. בעיקר אנחנו מדברים על סיפורים אישיים שהגיעו אלייך, סיפורים של זוגות שעברו הליך פונדקאות בגיאורגיה, הליך שלטענתם מסתבך מאוד.
יולן: מבחינתי, כשאני שמעתי את הסיפורים הללו, כל סיפור הוא יותר סיפור זוועה מהשני.
מעיין: ילד זה הדבר שהכי רציתי בעולם. כאילו, אין, לא היה לי חלום יותר גדול מאשר שיהיה לי עוד ילד. כאילו, באמת, אני הרגשתי שהחיים שלי לא יהיו שלמים, כאילו, אם לא יהיה לי עוד אחד.
יולן: אני נחשפתי לסיפור של מעיין ואביחי דרך הרשתות החברתיות, ששם היא שיתפה על ההליך.
מעיין: ...יושב ואומר לנו, בטח, יש לנו פונדקאיות, אנחנו החברה הכי רצינית בשוק, ואל תדאגי צ'יק צ'ק, אנחנו מסדרים לך ילד, כאילו, אין בעיה. זה תהליך הכי מפחיד בעולם, זה הילד שלך. אם משהו נפגע, את נפגעת לכל החיים. אני רוצה את הידיים הכי אמינות בעולם. אתם מייצגים אותי, אני פה, ואני חייבת לסמוך עליכם ב-100%, וזהו, אין לך משהו….
יולן: הסיפור שלהם גם מתנהל כעת בבית המשפט, לאחר שמעיין ובעלה הגישו תביעה נגד הסוכנות שדרכה הם עשו את הליך הפונדקאות. מעיין ואביחי חתמו על חוזה, שילמו כ-200 אלף שקלים. הסוכנות לטענתם הבטיחה להם שימצאו פונדקאית שנבדקה היטב, יאפשרו להם לפגוש את הפונדקאית, לדבר איתה. אלא שלאחר בערך כחודשיים, שלושה, מהרגע שבו הם חתמו על חוזה, מתקשרים אליהם יום אחד ואומרים להם לאשר באופן מיידי את הפונדקאית. לאחר מכן הם מעבירים את העוברים שלהם לגאורגיה, מתבצעת החזרה לפונדקאית, היא נכנסת להריון. ולאחר כמה שבועות מגיע טלפון מהצוות הרפואי של הסוכנות, ואומרים שהפונדקאית לא הגיעה לבדיקות הנדרשות, היא לא הגיעה למרפאה, היא כנראה חולה. מעיין מבינה שכנראה היא חולה וזה בסדר. עוברים הימים, כך מעיין גם טוענת בכתב התביעה, עוברים הימים, היא לא מגיעה לבדיקות נוספות. ואז עוברים שבועיים בערך, שבועיים עוברים, ושוב היא לא מגיעה לבדיקות. מעיין מבינה שיש כאן משהו חשוד, היא מדברת עם הסוכנות.
מעיין: מתקשרת האחות ואומרת לי "אני לא יודעת איך להגיד לך את זה, אין לי גם מישהו אחר שיגיד לך את זה, אבל אנחנו לא מוצאים אותה".
יולן: את הפונדקאית.
מעיין: לא מוצאים אותה.
יולן: עם העובר שלך.
מעיין: עם העובר שלי בפנים. אני נותנת צרחה, אני כמעט התעלפתי, אני… כאילו, מה?! [צורחת] מה זאת אומרת את לא מוצאת אותה?! זה העובר שלי בפנים! כאילו, מה זאת אומרת את לא מוצאת אותה?!
יולן: בסוכנות אומרים לה שהם שוב ושוב מנסים למצוא אותה, הם הגיעו לבית שלה, הם לא מצאו אותה, והם עושים הכל כדי למצוא את הפונדקאית.
[שיחת טלפון מוקלטת]
מעיין: מאמי?
אביחי: כן.
מעיין: [בוכה] תקשיב רגע.
אביחי: מה קרה?
מעיין: [בוכה] הם לא מוצאים אותה, את הפונדקאית. מאמי, אני הולכת להשתגע.
אביחי: מאמי, תירגעי, מאמי, תירגעי.
מעיין: [בוכה] הם לא מוצאים אותה, ועם הילד שלנו אצלה.
יולן: לאחר זמן ארוך מאוד שהיא נעלמה, שלא יודעים איפה היא, שמעיין ואביחי לא ישנים בלילה, סוף סוף הפונדקאית נמצאה.
מעיין: הם מוצאים אותה, אני לא יודעת מה אומרים לה, מחזירים אותה בחזרה. אני טסה לגאורגיה יומיים אחרי זה כדי לפגוש אותה. אני מתחננת על חיי, כאילו. רק שתמשיך לי את ההריון ולא תיעלם לי, כאילו, מבחינתי עוברת לגור בגאורגיה.
יולן: לאחר מכן הבדיקות מגלות שהעובר לא תקין, אין לו איברים חיוניים, ולכן צריך לעבור הפלה, ובסוף מתבצעת הפלה טבעית, העובר לא שרד, וזה שברון לב גדול מאוד. מעיין גם כן מגיעה להתעמת עם הסוכנות, דורשת מהם תשובות, אבל ללא ספק אנחנו מבינים את הכאב ואת הצער. כי בסוף, אני קצת אולי אהיה חצופה ואני אומר, שמעיין היא לא בחורה צעירה, היא בשנות ה-40 לחייה. כדי לייצר עובר בגיל כזה, זה לא דבר קל. ושעובר מת, בלי קשר לזה שזה כואב מאוד, היכולת שלה לייצר עובר נוסף היא קשה מאוד. והעובדה שכל זה קרה עם כל המתח הנפשי וכל הקושי, זה דבר שהוא בלתי נתפס. בלתי נתפס.
אלעד: ומה קרה אז?
יולן: מעיין כמובן נכנסת לשבר גדול מאוד, מתחילה לחקור את הנושא. מתחילה לנסות להבין מי זאת הפונדקאית. בסוף היא נעלמה לה, והיא מנסה להבין גם איך כל זה קרה. של מי הייתה האשמה? של הסוכנות? של הפונדקאית? ואז היא באמת מתחילה לחקור את הנושא.
מעיין: מצאתי אותה בפייסבוק הרוסי, ושם הגיל שלה בשלוש שנים מבוגר ממה שהם הציגו לי. ואז אני מתחילה להבין שכאילו, הטלפון לא נכון, השם לא כמו שהסבירו לי, הגיל לא כמו שזה. מי זו בכלל?
יולן: זה הזוי. תחשוב שזאת אמורה להיות אישה שנושאת את התינוק שלך. הגיל כאן בהרבה מקרים הוא קריטי, אתה רוצה לדעת מי הפונדקאית, וכפי שהיא טוענת בכתב התביעה, הסוכנות שיקרה לה לגבי הגיל של הפונדקאית וגם לגבי השם שלה. ואז היא מתחילה להעלות סימני שאלה לגבי ההתנהלות של הסוכנות, היא מחליטה להגיע אליהם לפגישה.
[שיחה מוקלטת]
מעיין: אהלן, אהלן. במקרה שלי אתם גם מכירים את הכל, משקרים לי לגבי הגיל שלה, משקרים לי לגבי השם שלה. לא בדקו את התעודת זהות שלה?
דובר א׳ בסוכנות: כשאנחנו מאפשרים את השיחה בין הפונדקאית להורים המיועדים…
מעיין: אחרי שהיא ברחה…
דובר ב׳ בסוכנות: למה ברחה? למה את משתמשת במילה ברחה?
דובר א' בסוכנות: מה ברחה? יש לי התכתבויות ומיילים.
דובר ב׳ בסוכנות: למה את משתמשת במילה ברחה?
מעיין: כי היא ברחה, גם אתם כתבתם את זה! "פעם ראשונה בחיים לא שומרת שבת כדי למצוא את הפונדקאית שלכם"! זה כתוב שחור על גבי לבן!
דובר א׳ בסוכנות: אז מה? פונדקאית…
דובר ב׳ בסוכנות: מה זה קשור למצוא את הפונדקאית?
מעיין: היא ברחה!
דובר א׳ בסוכנות: למה המילה ברחה?
מעיין: היא ברחה! אתם שלושה שבועות לא ידעתם איפה היא, תקרא לזה מה שאתה רוצה.
דובר ב׳ בסוכנות: אני לא…
מעיין: בוא נלך לבית משפט על זה, אני לא…
יולן: מכחישים הכל, הם טוענים שהפונדקאית לא נעלמה פתאום, הם אומרים שהיא רק יצאה לחופשה, שאין קשר בין מות העובר לבין ההיעלמות של הפונדקאית, או קשר לחופשה כביכול של הפונדקאית, ולכן היא מחליטה לתבוע את הסוכנות.
אלעד: איך הגיבה הסוכנות?
יולן: אז נאמר שבכתב התביעה אותה סוכנות מכחישה את כל הטענות, הסוכנות אומרת שהפונדקאית לא ברחה אלא רק יצאה לחופשה, שממש לא דחקו במעיין וגם בעלה לאשר את הפונדקאית, שאין קשר בין החופשה כביכול של הפונדקאית לבין מות העובר, שהם לא שיקרו לגבי הגיל והשם של הפונדקאית, בסך הכל מדובר בטעות הקלדה. הם גם מגיבים באופן רשמי, הם אומרים שעד כה הגיעו לעולם יותר מחמשת אלפים וחמש מאות תינוקות. הם מרחיבים שהם מפעילים בדיקות וגם פרוטוקול רחב של בדיקות מקיפות גם לפונדקאיות, גם לעוברים, גם לזוגות, והם מכחישים שוב ושוב את הטענות. אבל, בסדר, אנחנו שמענו את הצד של מעיין ואני מניחה שכל זה בסוף יתברר בבית משפט, אבל זה לא הסיפור. אנחנו מבינים שיש כאן מקום, שיש כאן שוק פרוץ שללא ספק צריך לשפר.
[מוזיקת רקע]
אלעד: חסות אחת וממש מיד חוזרים.
[חסות]
אלעד: יולן, סיפרת לנו את הסיפור של מעיין ואביחי, שתבעו סוכנות שמספקת שירותי פונדקאות בגאורגיה. בתביעה שלהם, אגב, מופיע עוד מקרה, עם עוד ישראלית שיש לה טענות קשות נגד אותה סוכנות. גם במקרה שלה הסוכנות מכחישה את הטענות נגדה.
אבל אם דיברנו על תעשייה שלמה שמתנהלת בגאורגיה, התחקיר שלך הראה שיש טענות גם כלפי סוכנויות אחרות שפועלות שם. הבאת לדוגמה את הסיפור של שירה.
שירה: חודש אחרי שנפטרה הילדה שלנו, החלטנו שאנחנו בוחרים בחיים. פנינו לסוכנות בשביל לעשות תהליך פונדקאות בגיאורגיה. זה עשה לנו אושר מאוד גדול. ציפינו לזה מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד.
יולן: שירה ובעלה לפני שלוש שנים איבדו את הילדה שלהם. לאחר שהיא נפטרה… היא חלתה במחלה גנטית והיא נפטרה בגיל שלוש, ולכן הם החליטו לעבור הליך פונדקאות בגיאורגיה. ההליך הראשון צלח, נולד תינוק בריא, ואז הם החליטו להרחיב את המשפחה, והם החליטו לעבור עוד הליך בגאורגיה, דרך פונדקאית גאורגית.
הם יוצרים קשר עם סוכנות ישראלית, שמקשרת בין זוגות ישראלים לבין פונדקאיות גאורגיות. הכל נראה מדהים בהתחלה, הם משלמים גם כן כ-200 אלף שקלים, אלא ששירה מספרת שעם הזמן מגיעות כל מיני דרישות לתשלומים, בלי הסברים.
שירה: זה התדרדר כבר מהתחלת ההריון, שלא קיבלנו דיווחים בזמן על בדיקות, שביקשו שנשלם עבור התרופות שהיא קיבלה, ופתאום צריכה גרב אלסטית, שעוד 150 דולר, ועוד זה 500 דולר, ועוד זה אלף דולר, ועוד… אז אמרתי, אוקיי, אם זה מה שהיא צריכה, ברור שאני אשלם, אבל איפה המסמכים של הרופא? אני רוצה לראות באמת. ואז נאמר לי שלא חייבים למסור לי את הקבלות והכל, שמה שהם אומרים זה מה שאני צריכה לשלם. אבל כל הכסף שיצא זה בגלל מה שקרה בסוף.
יולן: מה שהיה הנורא מכל, כפי שמתארת שירה, לקראת הלידה הם מבינים שהפונדקאית חלתה באיזשהו זיהום, זיהום שלבסוף עבר גם לתינוק שנולד, לתינוק שלה. כתוצאה מכך התינוק נולד עם בעיות נשימה, הוא לא היה מסוגל לנשום.
שירה: [בוכה] זה החלק הכי קשה לי. בסוף, בימים האחרונים של ההריון, הפונדקאית לא הרגישה טוב. היה לה לחץ דם 205, והסתבר שהיה לפונדקאית זיהום בתעלת הלידה בגלל המצב שהיא עברה. וכל הזיהומים, הבן שלי נדבק. הוא לא הצליח לנשום לבד, הוא היה מונשם עשרה ימים.
יולן: במשך זמן רב הוא היה בפגייה, הם מאוד מאוד דאגו לו, ושירה לאחר מכן התייעצה עם רופאים.
שירה: התייעצתי עם רופאים מהארץ, הם אמרו לי שזה משהו שכן אפשר לזהות, אבל זה פשוט לא קרה. אני חושבת שאף אחד לא צריך לעבור את זה. הגיהנום שאנחנו חווינו, הצורה שזה השפיע על החיים, השפיע על הבריאות.
אלעד: זה באמת נורא, וזה קורע לב, ולסיפורים האלה יצטרף עוד סיפור אחד, סיפור שהוא פשוט, תשמעי, אין לי איך לתאר אותו חוץ מלהגיד שהוא מטורף. וזה הסיפור של ארנון.
יולן: כן. ארנון גם כן פנה להליך פונדקאות בגאורגיה, הוא יצר קשר עם סוכנות אחרת. הסוכנות קישרה בינו לבין פונדקאית גאורגית.
ארנון: הכל היה בסדר, ילדים בריאים, ואז כדי לחזור לארץ בעצם עושים בדיקות DNA.
יולן: במהלך ההריון, לאחר שהיא נכנסת להריון, הם מגלים שיש שלישייה. הוא כמובן שמח מאוד, מסבירים לו שככל הנראה מדובר בתופעה נדירה, שהעובר התפצל לשניים, ולכן נוצרה שלישייה. התינוקות נולדים, הם פגים מכיוון שמדובר בשלישייה. ואז כדי לחזור לישראל הוא עובר בדיקה גנטית, וגם מעבירים את התינוקות בדיקה גנטית, וגם בודקים את התינוקות, כדי לוודא האם יש התאמה גנטית בין התינוקות לבין ארנון, כדי שהוא יוכל לחזור לישראל. כי זאת הדרישה בגאורגיה, ובכל מדינה בחו"ל לזוגות זרים שעוברים הליך פונדקאות. ואז הבדיקה חוזרת.
ארנון: חזרו הבדיקות אחרי יותר משבועיים, ואומרים לי אין דרך יפה להגיד את זה, שני ילדים הם שלך, וילד אחד הוא לא גנטית שלך, דניאל.
יולן: זאת אומרת, אין התאמה גנטית בין אחד מהתינוקות בשלישייה לבין ארנון. כמובן שזה היה שבר מאוד מאוד גדול, במשך כמעט חודשיים הוא טיפל בתינוק הזה, מבחינתו זה תינוק שלו לכל דבר ועניין, הוא גם נתן לו שם, קראו לו דניאל, והוא מנסה להבין איך זה בדיוק קרה. ואז מזעיקים את הפונדקאית, עורכים לה בדיקה גנטית, מתאימים בין הבדיקה הגנטית שלה לבין הבדיקה הגנטית של התינוק, של דניאל, ומבינים שיש התאמה גנטית, ודניאל, למעשה, שייך גנטית לפונדקאית. ומה שקרה למעשה, שלמרות שהפונדקאיות מתחייבות בחוזה שלא לקיים יחסי מין בזמן החזרת העוברים ובזמן טיפולי הפוריות כדי לא ליצור מקרים כאלו, היא למעשה קיימה יחסי מין, ככל הנראה עם בן זוגה, נכנסה להריון במקביל להחזרת העוברים, ואז התפתחו שני הריונות למעשה, אחד עם התאומים של ארנון, והשני תינוק שלה ושל בעלה.
ארנון: אפשר אולי להסתכל על זה, שכמו שהיא הייתה פונדקאית עבורי, עבור התאומים שלי, אז אני הייתי עבורה בתקופה הזאת, בחודש וחצי מאז שהם נולדו, אני הייתי סוג של פונדקאי לילד שלה, זה… אפשר להתייחס אל זה ככה.
אלעד: וואו, אני, האמת בכלל לא ידעתי שזה אפשרי בכלל. איך הגיבו בשתי הסוכנויות על שני הסיפורים האלה, זה של ארנון וזה של שירה?
יולן: במקרה של ארנון סרבו להגיב, אבל במקרה של שירה הם טוענים ש… הם מכחישים את כל הטענות, הם אומרים שזה לא מייצג את מה שאירע במציאות ושהם מקפידים על החיסיון של הלקוחות, ולכן נבצר מאיתם מלהגיב. אבל בכל זאת אנחנו שומעים את הטענות של שירה, ללא ספק זה מעלה לא מעט סימני שאלה לגבי ההתנהלות של הסוכנות הזאת וגם של הסוכנויות האחרות.
אלעד: תשמעי, אז אם אני רגע מסכם, אנחנו התחלנו מביציות עם המופיליה שיובאו מגיאורגיה, מאז את נחשפת לסיפור של מעיין ולסיפור של שירה ולסיפור של ארנון, והיו עוד סיפורים שלא הזכרנו כאן. אני לא אטעה אם אני אומר שיש בעיה עם תעשיית הפוריות בגיאורגיה, נכון?
יולן: חד משמעית. אתה יודע, אנחנו הראינו, ואני חושבת שזה ממחיש יותר מהכל איך השוק הזה פרוץ, הם… הראינו איך הסוכנויות הגאורגיות, זאת אומרת בלי קשר לסוכנויות הישראליות, מגייסות פונדקאיות, זה נראה כמו מודעה לעבודה מפוקפקת. רק תבואי, נשלם לך 25 אלף דולר, תקבלי אולי גם אייפון מתנה, רכב במתנה, פשוט רק תבואי. וגם שהתקשרנו לאחת הסוכנויות וניסינו להבין, האם אני צריכה לעבור בדיקות, מה… אילו בדיקות רפואיות אני צריכה לעבור, האם יש אבחונים פסיכולוגיים?
[שיחת טלפון בגאורגית]
יולן: את פשוט מגיעה למרפאה, את חותמת, את עוברת איזושהי בדיקה אצל רופא נשים, וזהו, את פשוט יכולה להיות פונדקאית. וזה דבר שהוא כל כך… אני באמת, אני מנסה לחשוב על הזוגות הללו וזה שובר לי את הלב. כי יש כל כך הרבה זוגות שמנסים להיכנס להריון, שבמשך שנים ניסו, ואז הם פונים לסוכנויות הללו, משלמים הרבה מאוד כסף, וזה פשוט מטריד מאוד. אז לכן, כל הדברים הללו מראים כמה צריך לשנות את השוק הזה, לא להרוס, פשוט לשנות, לא… רק לשקם אותו, רק לשפר אותו.
אלעד: אוקיי, אז מה עושים? כלומר, אני יוצא כאן מכמה נקודות הנחה. א', שהשוק הגאורגי ימשיך להיות פרוץ וימשיך להיות פחות בטוח, בהשוואה לזה הישראלי ולזה האמריקאי, וב', שזוגות ישראלים ימשיכו לבחור בו כי הם רוצים תינוק. כמו שאמרת, החיסרון הוא גם יתרון, ולהפך, כי מיעוט הבירוקרטיה, המחיר הזול יחסית, הכל הופך את גיאורגיה למקום שהוא הכי ריאלי, עבור הרבה זוגות, להגשים חלום ולהפוך להורים. אז מה בכל זאת אפשר לעשות כדי להקטין את הסיכון שלהם?
יולן: מה שניתן לעשות ומה שאני חושבת שצריך לעשות, זה פיקוח של משרד הבריאות ומשרד החוץ. כי לא הגיוני שהם ימשיכו להתעלם. בסוף המשרדים בישראל מתעלמים כי הם אומרים, רגע, זה בגיאורגיה, מה זה קשור אלינו? זה קורה בחו"ל, זה בכלל לא נוגע אלינו. אבל לא, זה נוגע אליכם, כי בסוף אנחנו מדברים על תינוקות, שייתכן והם יסבלו בעתיד מבעיות רפואיות ויכבידו על מערכת הבריאות בישראל. ויש את משרד החוץ שגם כן נאלץ בלא מעט מקרים לטפל במקרי רשלנות של סוכנויות ישראליות בגאורגיה ולסייע לזוגות הללו. וזה רק מוכיח כמה משרד הבריאות צריך להתערב. אפשר לעשות ועדה שהיא מקוצרת, קצת אחרת, לזוגות שרוצים לעבור הליך בגאורגיה, שהסוכנויות יספקו תוצאות של בדיקה גנטית, האם הן סובלות ממחלות, של אבחונים פסיכולוגיים, האם הן יכולות לעבור את התהליך הזה. יש כל מיני דרכים. כמובן שלא צריך לעשות את זה כמו בישראל, אבל כן צריך שיהיה כאן פיקוח, כי ההורים לא יכולים לדעת לבד. אז לכן אני חושבת שכן צריך שיהיה כאן יותר פיקוח, כי בסוף מדובר בזוגות ישראלים, מדובר בתינוקות ישראלים, ולכן צריך להתערב גם למענם וגם למען התינוקות שיוולדו בעתיד.
אלעד: יולן כהן, תודה.
יולן: תודה רבה לכם.
אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום הפודקאסט היומי".
העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה דני נודלמן, דניאל שחר, שירה אראל ועדי חצרוני. על הסאונד מור הרטוב. יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.
אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments