אחד ביום - ?למה טראמפ פתח במלחמת סחר

נשיא ארה״ב דונלד טראמפ, הודיע על העלאת מכסים על סחורות מסין, מקנדה וממקסיקו (בינתיים) ובכך חידש את מלחמת הסחר הגלובלית שהתחיל בקדנציה הקודמת שלו. בעקבות המהלך הזה ראינו השבוע את הנפילות החדות ביותר בבורסה מאז 2022. העלאת מכסים היא פתרון לכלכלות מתפתחות או למדינות אחרי משבר - זה לא בדיוק המצב של המעצמה הגדולה בעולם. אז מה עומד מאחורי המהלך הזה? מרואיין: ד״ר תומר פדלון, מרצה וחוקר לכלכלה פוליטית ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב ובמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 13/03/2025.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏אלעד: היום יום חמישי, 13 במרץ, ואנחנו "אחד ביום", מבית N12. אני אלעד שמחיוף ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.

‏[הקלטה]

President Ronald Reagan: “My fellow Americans, Prime Minister Nakasone of Japan will be visiting me here at the White House next week. It's an important visit, because…”

‏אלעד: ב-25 באפריל 1987, הנשיא רונלד רייגן התיישב מול מיקרופון בקמפ דיוויד והעניק את הנאום השבועי שלו ברדיו. האירוע גם צולם בוידאו, אפשר למצוא אותו ביוטיוב של ספריית רייגן. הנשיא נראה לבוש בחולצת פלנל משובצת, לידו מה שנראית כמו כוס תרמית אדומה, והוא מחזיק בידיים לא מעט דפים. הנאום הזה, זה ניכר, היה עבור רייגן מאוד חשוב.

‏[הקלטה]

President Ronald Reagan: “It's an important visit, because while I expect to take up our relations with our good friend Japan, which overall remain excellent, recent disagreements between our two countries on the issue of trade will also be high on our agenda.”

‏[מוזיקה שקטה ברקע]

‏אלעד: רייגן סיפר שהוא עתיד להיפגש עם ראש הממשלה היפני. "היחסים בינינו טובים", אמר הנשיא, "אבל יש דבר אחד במיוחד שמפריע ויעלה בשיחה שננהל, יחסי הסחר בין שתי המדינות".

‏[הקלטה]

President Ronald Reagan: “As perhaps you've heard, last week I placed new duties on some Japanese products in response to Japan's inability to enforce their trade agreement with us on electronic devices called semiconductors.”

‏אלעד: רייגן אמר בנאום שהטיל מכסים חדשים וגבוהים על סחורות שיגיעו מיפן. "יפן", הוא הסביר, "לא עומדת בהסכם הסחר איתנו".

‏[הקלטה]

President Ronald Reagan: “We had clear evidence that Japanese companies were engaging in unfair trade practices that violated an agreement between Japan and the United States.”

‏אלעד: "יש לנו הוכחות ברורות שחברות יפניות נוהגות בפרקטיקות סחר לא הוגנות", סיפר הנשיא האמריקני, "במיוחד בכל מה שקשור לתעשיית המוליכים למחצה, סמיקונדקטורים".

‏[הקלטה]

President Ronald Reagan: “As I've often said: Our commitment to free trade is also a commitment to fair trade. But you know, in imposing these tariffs we were just trying to deal with a particular problem, not begin a trade war.”

‏אלעד: רייגן לא נשמע כאן מתלהם, הוא לא כועס, הוא לא אִיֵים, ניכר ו… כן, אני יודע שהוא שחקן, אבל ניכר שהוא אפילו עצוב. הוא גם אמר כמה פעמים במהלך הנאום "לא רציתי להטיל מכסים גבוהים על יפן, זו פרקטיקה רעה. זו דרך שתפגע בנו, באמריקאים, בתעשייה, בצרכנים של ארצות הברית". והוא אמר שם, "הטלת מכסים על סחורה זרה היא יכולה להישמע בהתחלה כמו הדבר הפטריוטי לעשות, להגן על סחורה מקומית. אבל, בטווח הארוך", הזהיר רייגן, "הפרקטיקה הזו מובילה לדבר הכי גרוע שיכול לקרות בכלכלה של מדינה. השוק שלה מתכווץ, התעשייה נסגרת, ומיליוני בני אדם יאבדו את עבודתם".

‏[הקלטה]

President Ronald Reagan: “There are those in this Congress, just as there were back in the thirties, who want to go for the quick political advantage, who will risk America's prosperity for the sake of…”

‏אלעד: 38 שנים כמעט עברו מאז. בבית הלבן, שוב יושב נשיא רפובליקני. גם לו יש עבר בטלוויזיה ובסרטים, תפקיד קטן, אבל בלתי נשכח ב"שכחו אותי בבית 2", למשל. גם הנשיא הזה הכריז על העלאת מכסים לסחורה זרה, אבל הוא לא ממש עצוב מזה.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: "Instead of taxing our citizens to enrich other countries, we will tariff and tax foreign countries to enrich our citizens.” [applause]

‏אלעד: ועדיין, כשהשבוע נשאל הנשיא טראמפ אם הצעדים האלה שלו לא עלולים להוביל למיתון בכלכלה הגדולה בעולם, הוא לא הכחיש, הוא לא שלל.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “I hate to predict things like that. There is a period of transition because what we're doing is very big. We're bringing wealth back to America. That's a big thing. And there are always…”

‏אלעד: וזה הספיק, כדי שאחרי הראיון הזה של טראמפ, בתוך כמה שעות, יימחקו בבורסה בארצות הברית יותר מטריליון דולר. גלי ההדף נשלחו לכל העולם, גם אלינו. אז הפעם אנחנו עם דוקטור תומר פדלון, מרצה וחוקר לכלכלה פוליטית ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב וה-INSS. יחד ננסה להבין למה, למרות הסכנות, למרות האזהרות, למרות נאום הרדיו ההוא של רייגן, למה הנשיא טראמפ, בכל זאת, הכריז על מלחמת סחר חדשה?

‏ד"ר פדלון: כשטראמפ נכנס לתפקיד, הכלכלה האמריקאית היא הכלכלה הגדולה בעולם. אנחנו מדברים פה על כרבע מהתוצר העולמי, אוקיי? סדר גודל של 27 טריליון דולר. אנחנו מדברים פה על המעצמה הכלכלית מספר אחת, עם הבורסה הגדולה ביותר. אנחנו מדברים פה על מעצמה אנרגטית כמובן, גם בייצור של נפט, גם בייצור של גז. ואנחנו מדברים פה על כלכלה שסבלה מעט מאינפלציה, אבל היא נמצאת בירידה, ועם אבטלה נמוכה מאוד. כלומר על פניו, כלפי חוץ, המצב נראה די טוב. אך עם זאת, יש גם הרבה מאוד היבטים בכלכלה האמריקאית שנראים מדאיגים.

‏אלעד: פרספקטיבה. שווה שנדבר כאן על פרספקטיבה. כשמסתכלים על הכלכלה האמריקנית מרחוק, אני לא אוהב את הביטוי הזה, אבל מְעוֹף ציפור, כך אומרים, אז משם המצב נראה טוב, אפילו מצוין. האמריקנים קונים, הם מבזבזים, יש להם כסף לקנות ולבזבז. אבל כשהפרספקטיבה משתנה, כשהציפור הזו עפה נמוך יותר, או הולכת, כמו שציפורים הולכות על הקרקע, שם מתחילים לראות שהמצב בעצם הרבה יותר מורכב.

‏ד"ר פדלון: הרבה ממשקי הבית בארצות הברית חיים על החוב שלהם. בארצות הברית האשראי הוא מושג מפתח כדי להבין את הכלכלה האמריקאית, שחיה, באמת, שהצריכה הפרטית בה משחקת תפקיד משמעותי מאוד. והצריכה הפרטית הזו נובעת, בין השאר, מנטילת חובות רבים. בשנתיים שלוש האחרונות, כמחצית, 50% מהאמריקאים אומרים שאין להם אלף דולר כרגע כדי להביא במצב חירום, אם יזדקקו לכך.

‏אלעד: אז זו בעיה אחת, כן, האמריקנים מוציאים כסף, נכון, אבל בחלק גדול מהמקרים זה לא הכסף שלהם. זה כסף שהם לוו, והם מחויבים להחזיר עם ריבית. אבל לענייננו דווקא הבעיה השנייה היא החשובה. וזה הכסף שמוציאים האמריקנים על מוצרים וסחורות, שבחלקו, לפעמים אפילו ברובו, לא נשאר בארצות הברית.

‏ד"ר פדלון: כן, חלק גדול מה… מהכסף האמריקאי בעצם יוצא החוצה בצורה של לרכוש מוצרים זרים. חלקים מהדולר שהצריכה הפרטית בארצות הברית, שהצרכן הפרטי בארצות הברית מוציא, לא נשארים בתוך ארצות הברית.

‏אלעד: במילים אחרות מה שקורה הוא שחלק גדול מהסחורות שנמכרות בארצות הברית מיוצרות מחוץ לארצות הברית, במדינות אחרות. זה לא חייב להיות מוצר שלם, יכול להיות שיש מוצר שחלקים ממנו מגיעים מבחוץ. אגב, יכול להיות שאלו מוצרים של חברות אמריקניות, אבל בכל זאת הן מייצרות את המוצרים האלה במקומות אחרים. כך או כך, כשצרכן אמריקני ממוצע מוציא בקניון דולר, חלק גדול מהדולר הזה ילך לידיים זרות. וכשיותר כסף הולך החוצה מאשר נכנס פנימה, כמו שקורה בארצות הברית, זה כבר מה שנקרא גירעון מסחרי.

‏ד"ר פדלון: כשמדברים על גירעון מסחרי, מדברים על מדינה שלמעשה מייבאת סחורות ושירותים בשווי גבוה יותר מאשר היא מייצאת סחורות ושירותים. ארצות הברית נמצאת בעודף מסחרי כאשר מדברים על שירותים. אבל היא נמצאת בגירעון מסחרי של כ-900 מיליארד דולר כאשר מדברים על סחורות.

‏אלעד: נשים את כל מה שקשור למתן שירותים בצד. תשכחו מזה ל-20 ומשהו הדקות הבאות. נתמקד רק במוצרים, בסחורות. ב-2024 הגירעון המסחרי של ארצות הברית מול יתר העולם היה כטריליון דולר. כלומר, ארצות הברית מייבאת סחורות בטריליון דולר יותר מאשר היא מייצאת. יש כלכלנים שיגידו שזה סימן טוב, שזה מעיד על כלכלה חזקה שבה לאנשים יש כסף ורוצים לבזבז, והמדינה חייבת לצאת החוצה, להשיג עוד מוצרים ממקומות אחרים, כי הביקוש כל כך גבוה שהמדינה הזו פשוט לא עומדת בקצב הייצור. יש בזה משהו, אבל יש גם צד אחר. וזה הצד שרואה הנשיא טראמפ, ולא רק הוא, הצד השלילי של הגירעון המסחרי.

‏[מוזיקת רקע]

‏דונלד טראמפ אומר, ובמידה רבה של צדק, שלהיות בגירעון זה לא דבר טוב. זה מעיד על חולשה של הייצור האמריקני, וזה אבסורד שהאמריקנים מוציאים מאות מיליארדים שהולכים למדינות אחרות, לחברות זרות. ובמיוחד, במיוחד, זה בעייתי במקום אחד, בסין. כי אם אמרנו שהגירעון המסחרי של ארצות הברית הוא כטריליון דולר, אז כמעט שלוש מאות מיליארד מהם הוא לסין.

‏ד"ר פדלון: לאורך השנים, סין הצליחה להיהפך למפעל של העולם, למעשה. זה לא רק עם ארצות הברית, זה המפעל של העולם. מ-2001 ועד היום, סין הגיע למצב שקרוב ל-150 מדינות בעולם מייבאות מסין יותר מאשר הן מייבאות מכל מדינה אחרת בעולם. אנחנו מדברים פה על פחות או יותר שלושת רבעי עולם. הטענות של דונלד טראמפ, שנשמעות כנגד סין, ונשמעו כבר ב-2018, מלחמת הסחר הראשונה, נשמעות לא רק מצידו של דונלד טראמפ, אלא גם נשמעות ברחבי העולם ממדינות רבות שלא מרוצות מהאופן שבו סין עושה עסקים.

‏[הקלטה]

President Donald Trump: “The United States lost over 3 million manufacturing jobs, nearly a quarter of all steel jobs. But those days are over. We will no longer tolerate such abuse. China’s market distortions, and the way they deal cannot be tolerated.”

‏אלעד: כמו רייגן שהאשים את יפן לפניו, טראמפ טוען בעצם את אותו הדבר. סין נוהגת בפרקטיקות לא הוגנות בכל מה שקשור לסחר בינלאומי, וגם כאן טראמפ לא לבד. אבל הנשיא האמריקני בעצם אומר, "זה לא פלא שאנחנו בגירעון כזה מול סין. הם משחקים את המשחק עם חוקים אחרים, או בעצם הם משחקים בלי חוקים".

‏ד"ר פדלון: טענה ראשונה מדברת על הסובסידיות שסין מעניקה לחברות שלה. הסובסידיות זה דבר שאנחנו רואים ברחבי העולם, אבל הסובסידיות של סין הן סובסידיות לחברות כדי שיגדילו את הייצוא שלהם. סין סובלת מצריכה פרטית נמוכה מאוד. בהיעדר צריכה פרטית בסין, המנוע המרכזי ביותר לצמיחה של סין היה הייצוא. כלומר, אם לא מצליחים להגדיל את הביקוש למוצרים הסינים מבית, נגדיל את הביקוש במערכת הבינלאומית. ולכן הבּוּסְט הגדול הזה לייצוא הסיני ניתן בהוראת הממשל. אוקיי? למעשה מה שסין עושה, זה דוחפת סחורות, או מייצאת סחורות, בכמויות כל כך גדולות, שהיא מחסלת מתחרים ברחבי העולם. הטענה כלפי סין זה שהתחרות לא הוגנת. למה היא לא הוגנת? כי הם מקבלים תמיכה ממשלתית. ואותה תמיכה ממשלתית מאפשרת לחברות גם למכור במחירי הפסד, העיקר לייצא.

‏אלעד: המינוח הוא דַמְפִּינְג, הצפה. הסינים מציפים את העולם עם סחורה מסובסדת בכמויות ענק, במחירי הפסד. הם משתלטים על שווקים וענפים שלמים, הם הופכים למונופול. אינדונזיה הטילה מכסים על ניילון שמגיע מסין בגלל הצפה כזו. קטאר הטילה הגבלות על יבוא של קרמיקה מסין. האיחוד האירופי הוצף בטיטניום מסין. אז זו טענה אחת שנשמעת בכל העולם, על סין. ויש עוד. סין, כך נטען, לא שומרת על זכויות קניין, היא מעתיקה טכנולוגיות. אפילו יש מי שמאשים, היא גונבת טכנולוגיות. הסינים לא רק מייצאים בשיטפון עצום, הם גם מגינים על הכלכלה שלהם, ומקשים מאוד על חברות זרות להיכנס אל השוק הסיני. אבל בואו נשים לרגע את סין בצד. כי טראמפ הרי לא הכריז על מלחמת סחר רק נגד סין. יחד איתה, באותה קבוצה, הוא שַׂם במיוחד עוד שתי מדינות, קנדה ומקסיקו. ושם, אצלהן, הסיפור אחר.

‏ד"ר פדלון: קנדה ומקסיקו הן שתי מדינות שנהנות מעודף מסחרי אל מול ארצות הברית. מ-2018 ואילך, כתוצאה ממלחמת הסחר הראשונה שטראמפ פתח בה, אנחנו רואים תהליך שבו חלק לא מבוטל מהייצור האמריקאי עובר למדינות כמו מקסיקו וכמו קנדה. זה מה שנקרא nearshoring, להעביר את הייצור קרוב לבית. אז שתי המדינות האלו מייצאות היום יותר לארצות הברית מאשר הן ייצאו בעבר, ואגב, גם ארצות הברית מייצאת אליהן יותר מאשר היא ייצאה לפני תחילתה של מלחמת הסחר ב-2018, אבל הייצוא לארצות הברית גדל משמעותית יותר מאשר היבוא מארצות הברית עבור אותן מדינות.

‏אלעד: בכל מה שקשור לקנדה או מקסיקו, קורה משהו מאוד מעניין. אם אמרנו שהגירעון המסחרי של ארצות הברית לסין הוא הגבוה ביותר, אז מקסיקו נמצאת במקום השני. האמריקנים מייבאים ממקסיקו המון.

‏ד"ר פדלון: ממקסיקו… קודם כל, מה שקונים ממקסיקו זה כל דבר. אל תשכח, מקסיקו, למשל, היא היצואנית מספר אחת בעולם של בּירות. הבירה מספר אחת בארצות הברית היום היא Modelo, לא Bud Light ולא שום דבר אחר. אבוקדו, 95% מהאבוקדו בארצות הברית מקורו ממקסיקו. מכוניות, מעצמה של מכוניות, ייצור של מסכי טלוויזיה, מסכי מחשב, ועוד הרבה מאוד מוצרים אחרים שמיוצרים במקסיקו, שמייצאת לארצות הברית מוצרים בשווי של קצת מעל לחצי טריליון דולר מדי שנה.

‏[צלילי מוזיקה]

‏אלעד: אז אלו חלק מהסיבות, זה חלק מההסבר, חלק גדול מההסבר, ל-למה טראמפ החליט להכריז על מלחמת סחר ולהעלות מכסים לסחורות מקנדה, מקסיקו וסין. הוא רוצה להגן על התעשייה האמריקנית, על הכלכלה המקומית. אלא שבדרך, וול סטריט, כבר אמרנו, איבדה טריליון דולר ביממה. אז למה זה קרה?

‏חסות אחת, וממש מיד חוזרים.

‏[חסות]

‏אלעד: תראו, פרקים כאלה על כלכלה ויחסים כלכליים בין מדינות, הם תמיד פרקים מורכבים, גם לנו. אני לא רוצה לסבך את המצב יותר מדי. אז אני רק אגיד במשפט וחצי, שההחלטה של טראמפ לבחור בסין, קנדה ומקסיקו, כמדינות הראשונות שיטיל על סחורות מהן מכסים גבוהים, היא לא רק החלטה כלכלית, זה לא רק עניין של גירעון מסחרי. שלוש המדינות האלה, אחראיות, כל אחת בדרכה, למשבר פנטניל, שהוביל לגל התמכרויות וקורבנות בארצות הברית. סין היא מקור הכימיקלים, קרטלים ממקסיקו מניעים את הסם, כנופיות מעבירות את הסם דרך הגבול הקנדי לארצות הברית. זה חלק מהעניין. טראמפ מנסה להפעיל על שלוש המדינות לחץ, לפעול נגד הברחת פנטניל, גם בדרך של פגיעה בכלכלות שלהם. אז זהו, אני ציינתי את זה רק כדי שתקבלו את התמונה המלאה, אבל נמשיך לעסוק בכלכלה.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלעד: כדי להתמודד עם הגירעון המסחרי, טראמפ עשה דבר מאוד פשוט. הוא הכריז על העלאת מכסים ל-25% עבור סחורות מקנדה ומקסיקו, ו-20% עבור סחורות מסין. זה אומר שמוצר מסוים שהגיע מסין, לדוגמה, לארצות הברית, והיה עולה ליבואן 100 דולר, המוצר הזה יעלה לאותו יבואן עכשיו 120 דולר. ליבואן הזה יהיה פחות משתלם להביא את הסחורה מסין, מאשר היה לו קודם.

‏ד"ר פדלון: כן, העניין של מכסים גבוהים בא לתת מענה לרצון של מדינה לייצר יותר בבית. כלומר, להפוך את הסחורה שהיא מייבאת ללא כדאית. אם המכסים יהיו 25%, זה כמובן יגרום גם ליבואנים לחשוב פעם שנייה ואפילו שלישית, האם שווה לייבא את המוצר? האם יהיה לזה צרכנים בבית? וגם אחרי שהם ייבאו אותו, ייתכן מאוד להיות שהצרכנים יחשבו פעם נוספת האם שווה לרכוש את המוצר, כאשר המחיר שלו לפתע קפץ.

‏אלעד: טראמפ וסביבתו מסבירים שהצעד הזה יפַתֵחַ את הכלכלה האמריקנית, כי פחות כסף ייצא החוצה ויותר כסף יישאר בפנים. יהיו, הם מסבירים, יותר מקומות עבודה, כי יהיה יותר ייצור מקומי אמריקני. וגם, הם אומרים, מאות מיליארדים ייכנסו לקופת המדינה מהמיסים המוגדלים שישלמו יבואנים שימשיכו לייבא סחורה מבחוץ.

‏ד"ר פדלון: אז הדבר הזה הוא נשמע תמיד טוב, כי מכסים הם תמיד פוליטיקה טובה, אבל כלכלה גרועה. אנחנו רואים שורה רחבה מאוד של מחקרים בשנים האחרונות, שהראו פעם אחר פעם איך מכסים, בטווח הרחוק, לא באמת מיטיבים עם הצרכן, ולא באמת מיטיבים עם השוק של המדינה שמטילה את אותם מכסים.

‏אלעד: או, אז תרשו לי לחזור לנשיא הרפובליקני הקודם, עם העבר ההוליוודי וחולצת הפלנל המשובצת, הנשיא רייגן. הוא דיבר על העלאת מכסים לסחורות מיפן בעצב ובחשש. כי כן, יש היגיון להעלות מכסים כדי לשמור על הכלכלה המקומית, כדי לפתח אותה, להגן עליה. כן, טראמפ חושש בצדק מהמוקשים והבעיות שמלווים את הכלכלה האמריקנית הגדולה. אבל בואו גם נפרק לרגע את הטיעונים שלו. קופת המדינה האמריקנית תיהנה ממס מוגדל. ברור, עדיף למשרד האוצר שיבואן ישלם לה 120 דולר במקום 100 דולר. אבל אם היבואן הזה ייבא פחות, או לא ייבא בכלל, המדינה לא תקבל 120 דולר ולא תקבל 100 דולר, היא תקבל אפס. ועוד, כדי לעודד ייצור מקומי, צריך שתהיה תעשיית ייצור מקומית. צריך שהאמריקנים ירצו לעבוד במפעלי ייצור. וגם אם יש אמריקנים שמוכנים לעשות את זה, סביר להניח שהם ידרשו משכורות גבוהות יותר מאלה של עובד ייצור בסין או במקסיקו. הרי כבר חווינו דברים כאלה בעבר, זה קרה ממש לא מזמן בארצות הברית.

‏ד"ר פדלון: כבר בקדנציה הראשונה של דונלד טראמפ ב-2018, למשל, הוא החליט להטיל מכסים גבוהים יותר על מכונות כביסה, אוקיי? זה גרם לכך שחלק מהייצור עבר הביתה, לארצות הברית. הייצור הפך ליקר יותר, והמחיר של מכונת כביסה הפך ליקר יותר. לפי המחקרים השונים, זה ייצר סדר גודל של 1,500 מקומות עבודה, אבל גרם לכך שכל מקום עבודה עלה סדר גודל של מיליון דולר, מכיוון שהצרכן היה נאלץ לשלם יותר עבור מכונות כביסה. בין אם הן מיובאות, כתוצאה מהמכס שהוא צריך לשלם, ובין אם הן מיוצרות בבית, שאתה צריך לשלם מחיר גבוה יותר כתוצאה מכוח העבודה היקר יותר.

‏אלעד: ויש עוד תרחיש. זה שהנשיא רייגן כינה "הדבר הכי גרוע שיכול לקרות בכלכלה המקומית". מחיר מכונת כביסה. הוא התייקר, גם זו שמיובאת מחו"ל, וגם זו שתיוצר בארצות הברית. הצרכן האמריקני יצטרך לשלם יותר על אותה מכונת כביסה, ורבים יבחרו לא לקנות מכונה, הם יקנו פחות. הכלכלה תצטמק, ארצות הברית תיכנס בסופו של דבר למיתון. עכשיו, טראמפ יודע את זה, ואני יודע שהוא יודע את זה, לא רק כי הוא לא שלל מיתון, אלא כי בימים האחרונים הוא שינה את דעתו. הודיע מצד אחד על עוד העלאת מכסים, 25% על פלדה ואלומיניום מכל העולם, למשל. אבל מהצד השני, הוא הקפיא חלק מהעלאות המכסים שהצהיר עליהן מראש, וזה הוביל לסיטואציה חריגה, נקרא לה. כתב סקיי, שאל את מארק סטון [כך במקור], יועץ הסחר של הנשיא טראמפ, לגבי השינויים התכופים האלה. ומארק סטון ענה לו בעצבים, ובאנגלית פשוטה, "תפסיק עם החרא הזה".

‏[הקלטה]

Peter Navarro: “Stop with the rhetoric, ok? Just stop that crap. The policy is 'no exemptions, no exclusions' and that…”

Mark Stone: “So he doesn’t mean it? It’s all part of the negotiations?”

Peter Navarro: “It's a negotiation.”

Mark Stone: “And it's causing havoc to…”

‏אלעד: מה שסטון [כך במקור] אמר, ואומרים גם אחרים, זה שככה טראמפ מנהל משא ומתן. כמו בתקציבי הביטחון, כמו בסיוע הבינלאומי, ובעוד ובעוד נושאים. טראמפ מאיים, הוא שולף תוכנית רדיקלית, כדי שבסוף הוא יביא את הצד השני לפשרה. זה לגיטימי, אולי אפילו יעיל. אלא שבמקרה של סין, סין הגיעה הפעם מוכנה, סין הגיעה למלחמת הסחר הזו אחרת.

‏ד"ר פדלון: זה מאוד מעניין. אנחנו רואים מצד אחד את התגובה של סין, שהיא לא מתחננת לטראמפ, לא מבקשת שלא יהיו מכסים על המוצרים, אלא פשוט התגובה היא מכסים נגדיים כלפי מוצרים אמריקאים. ומכסים במקומות שזה עשוי לכאוב לאמריקאים. אוקיי? למשל, פולי סויה, שהאמריקאים מייצאים הרבה לסין. וזה הרבה פעמים גם בוחרים של דונלד טראמפ. לעומת זאת, אנחנו רואים את הקנדים ואת המקסיקנים כן מדברים עם טראמפ תחילה, ולאחר מכן מגיבים בצורה שונה. הקנדים כן מנסים להטיל מכסים בנקודות מסוימות וכואבות, והמקסיקנים לעומת זאת כל הזמן דחו את זה ודחו את זה, ולכן אנחנו רואים גם את טראמפ נוקט איתם יד פחות קשה.

‏אלעד: אז מה שקורה עכשיו הוא שהעולם, כך נדמה, עומד בפני מלחמת סחר אגרסיבית במיוחד. ארצות הברית מעלה מכסים, סין מעלה מכסים, האיחוד האירופי יעלה מכסים, קנדה כבר מעלה מכסים. כל מדינה או טריטוריה תלך ותסתגר בתוך עצמה, תלך ותקטין שיתופי פעולה גלובליים. הקלישאה החבוטה הזו של לשפוך את התינוק עם המים, אני חושב שהיא מתאימה כאן, כי אין ספק שיש בעיות, אבל מלחמה כזו, all out war, בטווח הקצר לפחות, בטח לא תפתור אותן.

‏ד"ר פדלון: תראה, מלחמת סחר גלובלית כזו, כלומר, שנפרשת על שחקנים רבים יותר, ולא רק סין, כפי שהייתה ב-2018, היא כנראה הרת אסון, והיא כנראה תוביל למיתון גלובלי, או לפחות לא תוביל לשיעורי הצמיחה אליהם ציפינו ב-2025. אבל צריך לראות האם באמת מדובר פה רק ברבעון הראשון של 2025, ובקרוב יגיעו לסוג של הסדרה מסוימת, או יירגעו הרוחות מול מקסיקו וקנדה, ותהיה רק התמקדות בסין, או שאכן מדובר פה במלחמת סחר גלובלית רחבת היקף. אם באמת מדובר במלחמת סחר רחבת היקף, כנראה מאוד שאנחנו נראה האטה גלובלית משמעותית. אם לא, ואם באמת המכסים וכל מלחמת הסחר הזו לא יובילו לאיזושהי סוג של האטה, כנראה שאפשר יהיה לזרוק חלק נכבד מספרי הכלכלה שעוסקים בסחר בינלאומי, לפח.

‏[מוזיקה]

‏אלעד: דוקטור תומר פדלון, תודה.

‏ד"ר פדלון: תודה, אלעד.

‏אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה דניאל שחר, שירה אראל, הילה פז ועדי חצרוני. על הסאונד יובל ברוסילובסקי. יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

‏אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם בשבוע הבא.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה