ערוץ החדשות הפופולרי ביותר בעולם הערבי מסית נגד ישראל ומשתף פעולה עם החמאס, אך ממשיך לשדר בארץ. האם נכון לסגור את את הערוץ שמאחוריו עומדת קטאר, המתווכת העיקרית בעסקת החטופים? מהן ההשלכות של עצירת פעילות הרשת בישראל, והאם ניתן למנוע את שידוריה באמצעות חקיקה? אז הפעם, אנחנו על אחד מגופי התקשורת המשפיעים בעולם ועל המהלך והניסיונות להפסיק את שידוריו.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 11/03/2024.
[חסות]
גדעון: היום יום שני, 11 במרץ ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני גדעון אוקו ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום - בכל יום.
אחד הרגעים שנצרבו בזיכרון יום השידורים של שבעה באוקטובר הוא הדיווח של כתב אל-ג'זירה שעומד ומשדר את הטבח בקיבוץ ניר עוז.
[קטע בערבית]
גדעון: אסמאעיל אבו עמר דיווח בהתרגשות למאות מיליוני צופים בעולם על הזוועות הקשות בעוטף. הרגע הזה חשף עד כמה עמוק הקשר בין חמאס וערוץ החדשות הכי פופולרי בעולם הערבי. הוא גם חידד את הדילמה שבה נמצאת מדינת ישראל. האם אפשר לסגור ערוץ חדשות שמסית נגד ישראל ותומך בטבח הנורא בזמן שקטאר שעומדת ומממנת את הערוץ, היא המתווכת העיקרית בעסקת החטופים? אז הפעם אנחנו על מלכוד אל-ג'זירה, הקריאות לסגור את הערוץ והאם הפעם ישראל תלך עד הסוף.
שלום ירון אברהם.
ירון: אהלן גדעון.
גדעון: איך בעצם נראית היום הפעילות של אל-ג'זירה בישראל ומה בדיוק היא כוללת?
ירון: הפעילות של אל-ג'זירה בישראל היא כבר פעילות מאוד ממוסדת. יש להם פה משרדים עם כתבים ופרילנסרים וצלמים ומפיקים. וכל מה שאתה ואני מכירים ממערכת תקשורת, בטח שמדובר במערכת תקשורת שמשדרת לכל העולם ולכל העולם הערבי. יש להם כתבים שממש נשלחים לאזורים ספציפיים של סיקור - צפון, דרום, עזה, יו"ש. ממש מערכת משומנת שפועלת בצורה סינרגית בישראל. במלחמת עזה, בחמשת החודשים האחרונים, הם הלכו על קו מאוד מאוד מאוד ניצי. לא שזה אמור להפתיע מישהו. הם ממש חצו את הקווים עד כדי כך שהם כבר משדרים מסרי תעמולה פרופר של חמאס. קריאות שהם כבר קריאות הסתה חד משמעיות, הם לא לא משהו על הגבול. ובעצם מהווים סוג של זרוע ביצועית-תקשורתית של חמאס.
גדעון: וזה לא באמת חדש, אפילו שעכשיו זה באמת הגיע לשיאים חדשים. ולכן, בשני העשורים האחרונים כבר היו לא מעט ניסיונות לעצור את הפעילות של הרשת בישראל באמצעות חקיקה, אבל זה אף פעם לא הצליח, למה?
ירון: זה תמיד נפל בשתי התנגדויות מרכזיות. קודם כל, התנגדות משפטית. בייעוץ המשפטי לממשלה ביקשו אסמכתאות ברורות ש… בכל זאת, מדובר בסגירת כלי תקשורת בישראל, זה אמצעי דרקוני ששמור בעיקר למדינות טוטליטריות ולא למדינות דמוקרטיות. והם ביקשו כל פעם חוות דעת ברורות, גם של שב"כ, גם של מוסד, גם של צה"ל, שיש קשר כמעט סיבתי בין דברים שמשודרים לבין פעולות שמבוצעות. הרף המשפטי הוא תמיד רף מאוד מאוד גבוה שאתה צריך לעמוד בו, בטח בכל מה שנוגע ליחסים בין תקשורת לביטחון המדינה. זה אחד. שתיים, לאורך השנים ישראל נמנעה מקידום דה פקטו של המהלך כי היא הבינה שיהיו לזה השלכות על היחסים שלה עם קטאר. עכשיו, זה נכון שעכשיו היחסים של ישראל וקטאר נמצאים בכותרות בגלל עסקת החטופים, אבל צריך לזכור שישראל קורצת למדינות האלה, למדינות המפרץ, כבר שנים. עכשיו תוסיף לזה את העובדה שאנחנו יודעים שקטאר גם הייתה המממנת של חמאס במשך כל השנים הללו וזה הייתה התזה, או הקונספציה הישראלית, שדיברה על שקט תמורת שקט או כסף תמורת שקט ומי שהעביר את הכסף הזה הייתה ממשלת קטאר בכבודה ובעצמה. אז ישראל נמנעה מצעדים שיכולים לאתגר או לעצבן את הממשלה הקטארית שהיא פורשת החסות ובעצם המקימה של הערוץ הזה. כך שהיה קונטרסט באמת זועק לשמיים בין ההצהרות הפופוליסטיות, כולל של נתניהו עצמו, לבין המהלכים שהממשלות ברשותו קידמו בנושא באופן ספציפי. זה… זה פשוט אף פעם לא הבשיל. אף פעם לא הייתה את הרגל המסיימת שלקחה את ההצהרות והעבירה אותם למעשים.
גדעון: אמרת שיש קושי משפטי, איפה באמת שמים את הגבול בין חופש הביטוי לממש הסתה וסיוע לאויב?
ירון: שאלה טובה. במהלך המלחמה האחרונה הונחו על שולחן הממשלה ועל שולחן הקבינט שלוש חוות דעת - של צה"ל, של שב"כ ושל המוסד, ששלוש חוות הדעת הללו, כך אני מבין, הראו קשר ישיר בין תכנים שמשודרים באל-ג'זירה לבין לכל הפחות מוטיבציה לבצע פעולות נגד ישראל. לכל הפחות מוטיבציה, אני שומע שהיו גם מקרים של יותר מזה. עכשיו, אני מזכיר לכם שגם ראינו במהלך המלחמה, איך כתבים של אל-ג'זירה הם ממש בזיקה ישירה לחמאס. צה"ל מצא מחשב של אחד הכתבים של אל-ג'זירה ברצועה שיש בו חומרים צבאיים של חמאס, כלומר, זה לא איזה משהו תיאורטי. ויש את אותו כתב שכמובן שידר מהטבח בניר עוז, במקרה [בסרקזם], כן? במקרה הוא היה שם ראשון. זה ברור שאני ציני. אז שלוש חוות הדעת הללו הראו שיש קשר בין התכנים לבין המעשים. כמה שבועות חלפו ומי שמשך את חוות הדעת שלו היה המוסד. וזה מאוד מעניין. המוסד משך את חוות הדעת שלו כי הוא סבר שכרגע סגירת אל-ג'זירה פשוט תפגע בעסקת החטופים, חד משמעית, אין דרך אחרת לייפות את המציאות ולהגיד את הדברים. המוסד… ולהבנתי התזה שלו הושרשה גם בקבינט וגם אצל הגורמים שדוחפים את החקיקה הזו, קרי, קרעי וגלנט, כולם סבורים שכרגע הסגירה תזיק ליכולת להחזיר את החטופים הביתה, תקרא תיגר על קטאר ותיצור אצלה תמריץ שלילי לסייע לישראל.
גדעון: לסגור פעילות של ערוץ זה לא דבר כל כך פשוט, בטח כשמדובר על אחד מגופי התקשורת הכי משפיעים בעולם. ד"ר מיכאל מילשטיין, ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, צבר לא מעט שעות מול השידורים של אל-ג'זירה מאז שהתחילה המלחמה.
ד"ר מילשטיין: בטח, אני… תשמע, בלי זה אתה לא יכול להבין מה הולך שם אצל הפלסטינים.
גדעון: אם הייתי צופה, מיכאל, רק באל-ג'זירה בחצי שנה האחרונה איזה תמונה של אירועי שבעה באוקטובר והמלחמה בעזה הייתי מקבל?
ד"ר מילשטיין: פחות או יותר, גדעון, היית מקבל את הנרטיב או את תמונת העולם של חמאס לגבי כל המלחמה הזאת. אולי אפילו… אתה יודע מה, הייתי קצת מרחיב את זה - תמונת העולם הפלסטינית לגבי המלחמה הזאת. כלומר, מה שבעיקר היית רואה זה… נקרא לזה תוקפנות ישראלית רחבת היקף, חסרת תקדים, נגד הפלסטינים. היית מבין מעט מאוד למה בכלל כל המלחמה הזאת התרחשה. ואם כבר היית מבין שיש כאן איזה התחלה שקודמה מהצד הפלסטיני של כל המלחמה הזאת, היית רואה אותה בצבעים של גלוריפיקציה… אגב, הם ממש מקבלים סרטונים ערוכים של הזרוע הצבאית של חמאס שמתעדים תקיפות. אצלנו אתה כמעט לא תראה את זה, שם זה משודר בלופים, כלומר, אתה ממש תראה את זה כל שעה. ודבר מאוד מעניין, שאצלנו מאוד מקפידים ומאוד רגישים כלפיו, כל מה שנוגע לחטופים, לשבויים והנעדרים, כמובן כל מה שאצלנו לא מעלים לשידור מתוך הבנה שאנחנו בעצם משרתים את המהלכים הפרובוקטיביים, התעמולתיים, של חמאס, באל-ג'זירה זה זוכה לבמה מאוד נרחבת.
גדעון: והיום אל-ג'זירה זו כבר אימפריית תקשורת ענקית שכוללת הרבה מאוד ערוצים, משדרת בכל העולם, באנגלית, ערבית, בשפות הבלקן. יש לה ערוץ דוקומנטרי ועיתונות כתובה, אפילו מכון מחקר משלה ומחלקת פודקאסטים. זה ממש תמנון רב זרועות. ומה שמדהים, שכל המפעל העצום הזה נולד במדינה ממש קטנה יחסית שמונה בסך הכל שלוש מאות אלף אזרחים.
ד"ר מילשטיין: אז אנחנו מדברים, גדעון, על אמצע שנות ה-90, 95'-96', שבהן האמיר החדש באותה תקופה של קטאר מנסה לבסס את ההשפעה של המדינה שלו, שהיא בסופו של דבר מדינה מפרצית די שולית ודי חלשה, הרבה מעבר לגבולות שלה. ואנחנו מדברים על תחילת… הייתי קורא לזה הכוכב הקטארי, שהולך לדרוך באזור כולו, גם באמצעות כסף, גם באמצעות מדיניות, גם באמצעות מתן חסות לכל מיני גורמים בעייתיים, ובאמצעות בניית רשת שהולכת להיות אחד הגורמים היותר מתסיסים, משפיעים, בעולם הערבי. השנים הראשונות הם שנים של ככה ניסיון, דשדוש… סוג של ככה ניסוי וטעייה לגבי הכיוון ולגבי בכלל הפופולריות.
[קטע בערבית]
ד"ר מילשטיין: השיא מתחיל להישבר החל משנת 2000 כשאל-ג'זירה למעשה רוכבת על כמה אירועים מרכזיים שהם אירועים מעצבים בקנה מידה היסטורי אבל היא עצמה גם מתלבשת עליהם בתור כאלה שעוזרים לה להדהד את עצמה בתור גורם, שכאמור, מזוהה מאוד עם הקול של הרחוב ומזוהה מאוד עם מה חושבים האנשים הפשוטים, בניגוד למשטרים שהם מאוד מוגבלים ביכולות שלהם. האינתיפאדה השנייה, שנת 2000, היא אחד הצמתים המרכזיים שבהם הרשת הזאת מתחילה לנסוק. היא משדרת את התמונות מהצד הפלסטיני לרוב בלי ויסות ובלי סינון, עם תקריבים לגבי תמונות די קשות. ובמידה מסוימת היא מצליחה גם להלהיט את הרחוב, תוך כדי אמירה - בזמן שהרחוב, הלב שלו עם פלסטין, המשטרים כולם מוגבלים. הנסיקות היותר משמעותיות מתחילות משנת 2001. אנחנו מדברים על אחרי פיגועי ה-11/9, אחד-עשרה בספטמבר, אז למעשה הרשת מקבלת קלטות ייחודיות של בן לאדן ושל יתר בכירי אל-קאעידה, שבאמת נותנות לה הרבה מאוד תהודה, מתוך, אגב, גם הבנה שיש לה איזה זיקה, יש לה איזה קרבה, לסקופים שלאחרים לא יהיו.
[קטע בערבית, מתוך הקלטה של בן לאדן]
ד"ר מילשטיין: מלחמת המפרץ השנייה, 2003, היא עוד גורם או עוד אירוע שבמסגרתו הרשת מאוד מאוד מרחיבה את ההשפעה שלה, בגלל, עוד פעם, שהיא מייצגת סנטימנטים אנטי-אמריקאיים, ונגד הסיפור של הפלישה, ומה שהרחוב חושב בניגוד לשאר המשטרים שבעצם די מיישרים קו עם ארצות הברית. וכשאנחנו מגיעים, לדוגמה, לאביב הערבי, גדעון, כאן באמת ב-2010-2011 אל-ג'זירה היא כבר סוג של שחקן מאוד מאוד דומיננטי. יש כאלה, אגב, בכלל שטוענים שהאביב ערבי במידה מסוימת פורץ או מתפתח בין היתר בגללה, כלומר, בגלל היכולת שלה להתחיל להעביר מסרים לקהלים, להלהיט אותם, בעיקר את הצעירים שברחוב הערבי, ולהניע אותם לפעולה. כאמור, בעשור האחרון זה ממש עשור, הייתי קורא לזה ממש… כמעט דומיננטיות של אל-ג'זירה. אתה יכול לראות אותם מבתי הקפה של קהיר… וכמובן כל ההתרחשויות הדרמטיות, בין אם זה בלבנון או בעיראק או בסוריה או בשטחים, ועד לפה, לרחוב הערבי בישראל. תסתובב ביפו, תסתובב באום אל-פחם, במקומות כמו מסעדות או כמו בתי קפה, כשפותחים כבר ערוצי טלוויזיה הם מאוד מאוד דומיננטים.
גדעון: וקשה לתפוס את זה מהזווית שלנו, כאן בישראל, אבל אל-ג'זירה צמחה על בסיס התדמית של רודפת אמת, מייצגת את האדם הפשוט, זו שמביאה את הקולות מהרחוב וחותרת תחת הממסד שמשתיק את התושבים.
ד"ר מילשטיין: כן. אז אנחנו בעצם מדברים, אם ככה להשתמש בלשון… נקרא לזה חופשית, בילד הרע של עולם התקשורת הערבי, והייתי אומר שהטייטלים שלה או ממש המאפיינים הבסיסיים שלה מאז היום הראשון הם… הייתי קורא לזה חתרנות ומהפכנות, כלומר, איזשהו ניסיון כל הזמן להשמיע את הקול האותנטי של הרחוב, להציב אתגרים לנרטיבים או לשליטה של המשטרים - שהם לא המשטר הקטארי, כמובן, שעליו אין שום ביקורת ואין שום הערות - ואיזשהו ניסיון לדבר עם הציבורים מעל הראש של המשטרים. לא סתם הרשת הזאת מאוד פופולרית אבל גם מאוד מאוד לא אהודה על המשטרים הערביים. חלק גדול מהם, לדוגמה מצרים, סעודיה, כווית, עיראק סגרו בעיתות כאלה או אחרות את המשרדים של הרשת בגלל שהיא נתפסת בתור חתרנית, בתור מתסיסה את היצרים. הרבה פעמים היו מקרים שבהם נפגעו כתבים של אל-ג'זירה והפגיעות… עצם הפגיעות האלה היו בעצם גורם שמאוד עזר להדהוד שלהם. במלחמה בעיראק לדוגמה, ב-2003, נפגעו כמה כתבים של אל-ג'זירה, היו גם כאלה שנכלאו על ידי האמריקאים, וגם הדברים האלה מאוד עזרו לרשת למצב את עצמה כגורם באמת שמייצג את… לא רק מייצג את הרחוב - הוא גם משלם מחיר כדי להביא… נקרא לזה במרכאות, את אותה "אמת" שהמשטרים לא מספרים לציבור. לא בכדי אחד הדברים הדי מיידיים שמשטר סיסי עושה אחרי שהוא מעלה מחדש את השלטון הקודם במצרים הוא מאוד להגביל את הרשת הזאת ב-2013 מתוך הבנה באמת שיש לה השפעה ולרוב היא השפעה שמאוד לעומתית מול המשטרים.
גדעון: חסות קצרה ומיד חוזרים.
[חסות]
גדעון: אחרי האביב הערבי, רשת אל-ג'זירה התבססה סופית ככלי תקשורת מוביל בעולם. היא נתפסה גם כאחד המנועים שיצרו את התנועה שהפילה שלטונות אחד אחרי השני. היא הובילה את דעת הקהל גם בנוגע למה שקורה כאן בישראל, עם עיתונאים שפעלו מהשטח אבל הראו רק חלק מהתמונה.
ד"ר מילשטיין: כן. אז אתה יודע, גדעון, כמעט הייתי אומר מ-day one של פעילות התחנה זה היה ברור שאנחנו מדברים על… לא על יחסים של שנאה-סיפור אהבה, או עליות ומורדות, אלא על המון מורדות, חלק קשות, חלק פח… חלק קצת יותר מתונות. ברור לגמרי שמלכתחילה הרשת מתכוונת להציג נרטיב שהוא בעד הצד הפלסטיני. הוא מציג את התפיסה שלו ואת היעדים שלו ב… היבט הרחב יותר, והוא מאוד מאוד ביקורתי, על סף התוקפני, כלפי ישראל. כשאחד השיאים בכל הסיפור הזה היה מותה של שירין אבו עאקלה, העיתונאית המזרח-ירושלמית שסיקרה עבור הרשת ונהרגה במהלך חילופי אש בין צה"ל לבין חמושים במחנה הפליטים ג'נין ב-2022, אירוע שעד עכשיו הוא ממונף על ידי הרשת, גם כדי להראות את התרומה שלהם ואת הסיכון שהם לוקחים כדי להראות את הסיפור הפלסטיני, אבל גם כדי להוקיע את ישראל. בעקבות האירוע הזה אל-ג'זירה, חוץ מאשר זה שהיא גייסה את ההמונים לתמיכה בה היא גם התחילה לנגח את ישראל, כולל בדרישה לחקירות בינלאומיות ואפילו למשפט בינלאומי בעקבות ההרג של שירין אבו עאקלה.
[הקלטה]
Newsreader: Al-Jazeera has taken the killing of its correspondent Shireen Abu Akleh to The International Criminal Court. The team was accompanied by family members of the Palestinian-American journalist at the Hague.
ד"ר מילשטיין: כלומר, היה כאן איזה סוג של מנוף שעד עכשיו אל-ג'זירה מנצלת אותו בלי סוף.
גדעון: עד כמה קרוב ואינטימי הקשר בין אל-ג'זירה לחמאס ואיך נראה הקשר הזה?
ד"ר מילשטיין: אז כאן הייתי אומר שבמידה מסוימת, הקשר המאוד הדוק בין אל-ג'זירה לחמאס הוא סוג של נגזרת של הקשר המאוד אינטימי בין קטאר לבין חמאס. אנחנו צריכים לזכור שני דברים כאן, גדעון - אחד, שעמוק בתוך הלב של ראשי השושלת חמד אאל ת'אני, השושלת השליטה בדוחא, בקטאר, יש פינה מאוד חמה בלב לסיפור של האחים המוסלמים. ועל הרקע הזה הם למעשה גם נותנים חסות להנהגת חמאס שיושבת בדוחא וגם הם מנסים בסופו של דבר לסייע להם מבחינה כלכלית, מבחינה מדינית. וכשאתה מסתכל לדוגמה על השידורים של אל-ג'זירה ברור לגמרי שהם לא רק… נקרא לזה רוחשים איזה סוג של סנטימנט חיובי כלפי חמאס, הם ממש משרתים אותם. אתה תמיד תראה שאנשי אל-ג'זירה יקבלו סקופים שאין לאף רשת אחרת, כולל רשתות ערביות. תמיד הם יכנסו למנהרות הכי סודיות, תמיד הם יקבלו ראיונות עם האנשים הכי חשאיים בחמאס. בשנים האחרונות, לדוגמה, היו להם ראיונות עם מוחמד סינוואר, אחיו של יחיא שהוא בעצם יד ימינו, ומרואן עיסא, שזה בעצם אחד מראשי הזרוע הצבאית של חמאס.
[קטע בערבית מתוך ראיון]
ד"ר מילשטיין: הם ממש מעניקים במה לחמאס לשטוח את תפיסת עולמם. לדוגמה, בחמישה חודשים האחרונים הראיונות הכי מקיפים, אפילו הייתי אומר הכי מלטפים, בלי ביקורת בכלל, ועם… במה די פתוחה מבחינת הזמנים לבכירי חמאס לשאת את דבריהם זה אל-ג'זירה. אתה רואה בעצם, זה לא תת-מודע, זה ממש מודע, ניסיון לקחת ולהלבין מהיסוד את הארגון הזה באופן שמאוד ממחיש את הקרבה, כמעט הייתי אומר קשר סימביוטי, שיש בעצם בין אל-ג'זירה לבין חמאס.
גדעון: ירון, אז יש פה ערוץ חדשות עם קבוצת תקשורת שלמה מאחוריו, השפעה מאוד גדולה בעולם, בעיקר בעולם הערבי, וגם קשר הדוק עם חמאס. על פניו ברור למה רוצים להפסיק את השידורים שלו בישראל, אבל אם רגע נבחן את זה במבט רציונלי, יש בכלל ערך לצעד כזה, זה משהו שיכול לשנות משהו?
ירון: זו שאלה טובה. זו שאלה טובה שמתחבטים בה הרבה בישראל. זה כן היה גורם נזק, ואני חושב שפה היו לא מעט לבטים כי זה מיד היה גורם לישראל או מכניס את ישראל לאותה קלחת של אותן מדינות ערביות שסגרו את המשרדים של אל-ג'זירה בגלל שהיא אתגרה אותן באביב הערבי - אנחנו מדברים על תוניסיה, אנחנו מדברים על לוב, אנחנו מדברים על מצרים. מיד זה היה שם את ישראל באותה שורה כמו עם איראן שמשתיקה קולות אופוזיציונים. הסיפור התדמיתי הוא לפעמים… הוא לא לפעמים… הוא תמיד שטוח יותר מהמציאות. אתה יכול לבוא ולהגיד שאתה לא מאפשר לרשת אל-ג'זירה לשדר מישראל כי היא מסיתה נגדך, אבל בעולם הערבי זה היה נתפס הנה מדינת ישראל הדיקטטורית לא רק שעושה את הפשעים שלה בעזה היא גם משתיקה את הקולות שמראים את זה או מקרינים את זה לעולם הערבי. ובמובן הזה זה כן היה עושה נזק. ואני חושב שהמאזניים הללו תמיד היו שם בדיונים - האם ללכת לכיוון של הגאווה הלאומית או ללכת לכיוון של התדמית הבינלאומית. וכמעט תמיד זה נטה לכיוון הזה של התדמית הבינלאומית. עכשיו זה קצת משתנה. ועדיין, ועדיין זה שיקול.
גדעון: אז לסיום, אני אשאל אותך האם עכשיו, אחרי שבעה באוקטובר, המאזניים האלה מתהפכים. האם יש סיכוי שהפעם כן יחליטו בסוף לסגור את הערוץ או ששוב בדילמה הזו תכריע הסוגיה הדיפלומטית מול קטאר, הקשרים של ירושלים ודוחא.
ירון אז תראה, אז עכשיו, וזה מאוד מאוד מעניין, ככל שאני צולל לחקיקה הנוכחית אני מזהה בקלות את הפוילישטיק. החקיקה לכאורה מתקדמת. היא כבר עוברת לוועדה לביטחון לאומי של צביקה פוגל. יש כבר ניסוח. לכאורה זה עבר בקריאה ראשונה בכנסת. יש התקדמות. אבל אז אני קורא את החקיקה ואני רואה שהסגירה - גם אם החקיקה עוברת ומושלמת בשלוש קריאות, כן? - היא תתאפשר רק בהחלטה משותפת של שר הביטחון, שר התקשורת והקבינט. שר הביטחון יצטרך לקבוע שיש פגיעה ממשית בביטחון המדינה, הקבינט יצטרך לאשר את הקביעה הזאת שלו, רק אז שר התקשורת יוכל להוציא צו, הצו יהיה רק כשהוכרז מצב מלחמה והוא יהיה כפוף לביקורת של נשיא בית המשפט המחוזי. [מגחך] עכשיו, אלו תנאים שיהיה מאוד מאוד קשה לעמוד בהם, מאוד מאוד קשה. אז אני חושב שלא צריך לעצור את נשימתנו אם החקיקה תעבור בשלוש קריאות. צריך לשים לב לתמורות מדיניות, האם ישראל מחליטה כהחלטה מדינית שהיא מחריפה את היחס מול קטאר. להערכתי, זה לא יכול לקרות כל עוד יש 134 חטופים בשבי וקטאר היא המתווכת העיקרית. ביום שאחרי המלחמה, בהנחה שנגיע אליו מתישהו, ישראל תצטרך לבחון את כל מערכת היחסים שלה עם קטאר ובכללה גם את היחסים מול אל-ג'זירה.
גדעון: ירון אברהם, תודה.
ירון: תודה גדעון.
גדעון: וזה היה "אחד ביום" של N12. העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה - שירה אראל, עדי חצרוני ודני נודלמן, על הסאונד יאיר בשן שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.
אני גדעון אוקו.
ומחר יהיה כאן אלעד שמחיוף.
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments