בעוד פחות מחודש יחזור אייל זמיר ללבוש מדי צה״ל, והפעם - בתור רב-אלוף. הוא יקבל לידיו צבא שמצוי למעלה משנה במלחמה רב-זירתית וזקוק לשיקום מורכב ועמוק. אפילו עבור מפקד מנוסה כמוהו, ששירת גם כמזכיר הצבאי של רה״מ וכמנכ"ל משרד הביטחון, זו עומדת להיות משימה קשה. הפעם אנחנו עם עפר שלח, עיתונאי וחבר כנסת לשעבר והיום חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, עם האתגרים הרבים שהרמטכ״ל הבא של צה״ל יצטרך להתמודד איתם כבר מיומו הראשון בתפקיד.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 11/02/2025.
[חסות]
אלעד: היום יום שלישי, 11 בפברואר, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.
[הקלטה] אלוף אייל זמיר: "הערב אני מסיים תפקיד משמעותי לאורך 37 שנות שירותי הצבאי. בוודאי שאין זה המקום לסיכומים טרחניים, אבל בהחלט אומר לכם כמה מסרים חשובים, בעיניי, אולי האחרונים ואולי לא, מי יודע מה צופן העתיד."
אלעד: בשנת 2021, אחרי שסיים את תפקידו כסגן הרמטכ"ל, אלוף אייל זמיר נפרד. הוא הסתכל קדימה על האתגרים הבאים ובעיקר סימן את המערכה הבאה, זו שלדבריו תהיה ארוכה, קשה ורב-זירתית. במערכה כזו, הוא אמר, אין לישראל פריבילגיה לצבא קטן וחכם.
[הקלטה] אלוף אייל זמיר: "צריך איכות וכמות. quantity ו-quality זה לצד זה. מערכות עשויות להתפתח באופן בלתי צפוי, או בעצם הבלתי צפוי הוא הצפוי שלנו, ולכך עלינו להיות ערוכים. אנו עשויים, עשויים, לעמוד בפני מערכה כבדה, ארוכה, משולבת באתגרי פנים. בעיניי, צה"ל נמצא על סף גודל הסד"כ המינימלי מול איומים מורכבים מאלו שחווינו בשנים האחרונות."
אלעד: זה מ-2021, והאזהרה הזו של זמיר עשתה לא מעט כותרות אז. בתור קצין בכיר, עדיין לובש מדים, איש שמדבר באופן הזה, ולא סתם, איש שטח, שריונר, היה מפקד פיקוד דרום. כשהוא דיבר על הצורך בכמות לצד האיכות, יש לדבר הזה משמעות. וגם אחר כך, כשזמיר התמודד על תפקיד הרמטכ"ל ראש בראש מול הרצי הלוי, ולא נבחר, גם אז דיווחו בהרחבה על האזהרות שלו, שצה"ל הפך לתלותי מדי בטכנולוגיה וקטן מדי.
[הקלטה]
אלוף אייל זמיר: "כמי שהיה לוחם ומפקד בארבעת העשורים האחרונים, זכורה לי היטב תפיסה שרווחה, ודיברה בקול בוטח על תום עידן המלחמות הקונבנציונליות הגדולות. מול אמירות אלה, המלחמה המתמשכת במזרח אירופה מזכירה לכולנו כמה נקודות חשובות שאני רוצה להדגיש אותן. אחד, קודם כל, ולפני הכול, את הצורך בצניעות ואחריות גם ביחס לתחזיות שלנו. דבר זה נכון במיוחד בשנה, בשנה זו, בה אנו מציינים 50 שנה למלחמת יום הכיפורים."
אלעד: זה כבר נאום שהגיע אחר כך. כאן אייל זמיר הוא מנכ"ל משרד הביטחון. התאריך הוא מאי 2023, זה נאום מתוך כנס הרצליה. זמיר דיבר כאן על האיום האיראני, מאיראן עצמה ועד הפרוקסיז שלה במזרח התיכון. הוא שב והעריך שהמלחמה הבאה תהיה ארוכה ורב-זירתית, ואמר את מה שכמה חודשים בסך הכול אחר כך יהפוך להיות דבר מאוד רלוונטי. הוא אמר - אסור לנו לחשוב שאנחנו יודעים הכול. עכשיו, לא כל הנבואות של זמיר קלעו בול באופן טבעי, אבל יש נבואה אחת שנאמרה עליו והפכה למדויקת מאוד עכשיו. בספר המחזור שלו בתיכון נכתב שיום יבוא והוא יהיה הרמטכ"ל. אז הנה, אייל זמיר נבחר כרמטכ"ל ה-24 של צה"ל. עכשיו, תראו, אני מודה, אין לי את היכולת לומר לכם איזה סוג של מצביא הוא יהיה, איזה השקפת עולם הוא יביא לצה"ל, את כל זה יספר לנו עפר שלח, עיתונאי, חבר כנסת לשעבר, היום חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. אבל יש דבר אחד שכן שמתי לב אליו בכל מה שקשור לאייל זמיר. בטקס הסיום, אז, כשנפרד מתפקיד סגן הרמטכ"ל, כשלהקת 'גדולים במדים', שמורכבת מחיילים בעלי מוגבלות, סיימה לשיר, זמיר קם ולחץ לכל אחד מהם את היד. וכשהבן שלו, בעצמו מ"פ בשריון, נשא נאום באותו טקס, היה חשוב לו להזכיר אישה אחת במיוחד.
[הקלטה] אורי זמיר: "אבא שלי לא היה צריך לדבר על כבוד האדם, כי כשהוא סיים את תפקיד המזכיר הצבאי, בסוף טקס רשמי עם ראש הממשלה, השרים, דווקא בסוף הטקס הגיעה אלינו המנקה. היא באה לאימא ואמרה לה - שתדעי שאני פה כבר 20 שנה ורק אבא שלכם, כל פעם שהיה רואה אותי במטבחון, היה שואל לשלומי, מכין לי כוס קפה ומחייך אליי עם החיוך הגדול שלו."
אלעד: אז לפחות על בסיס שתי הדוגמאות האלה בלבד, נראה שאייל זמיר, הרמטכ"ל הבא, הוא בן אדם. הפעם אנחנו עם עפר שלח, ועם האתגרים שהרמטכ"ל ה-24 של צה"ל יצטרך להתמודד איתם, למעשה כבר מהיום הראשון שלו בתפקיד, בעוד קצת פחות מחודש.
שלום, עפר.
עפר: שלום, שלום.
אלעד: אתה מכיר את אייל זמיר. דבר ראשון, מה דעתך על המינוי שלו לרמטכ"ל הבא?
עפר: אני חושב שזה מינוי ראוי ונכון מכמה טעמים. א', אייל זמיר מגיע לזה, והאנלוגיה הכי קרובה היא גבי אשכנזי ב-2007, אחרי מלחמת לבנון השנייה, שכמובן הייתה שוֹק הרבה יותר קטן, גם לחברה הישראלית וגם לצה"ל, מגיע לזה מעמדה של מנכ"ל משרד הביטחון, לא היה שותף, וזה מאוד חשוב, לא היה שותף לאירועי השביעי באוקטובר. יש פה משהו שהוא מהותי ברמה האישית של אנשים. האנשים שהיו שם, בשביעי, ולא כל השביעי זה מחדל של קונספציה. יש שם מחדל של תפקוד צבאי ברמות, גם המודיעיניות וגם הפיקודיות, שיש אנשים, כולל הרצי הלוי, כולל ירון פינקלמן, כולל אנשים אחרים, שנקרא לזה, נגעו בו בידיים, והוא לא היה באירוע הזה. זה לא אומר שהוא לא צריך לעשות ויצטרך לעשות את חשבון הנפש לאיך צה"ל הגיע לשביעי באוקטובר, מכיוון שלא יביאו להיות רמטכ"ל, לא יודע, מנהל מצליח מהמשק או פרופסור מהאקדמיה. אז בתנאים האלה אני חושב שגם מבחינת הפוזיציה, אייל זמיר הוא בהחלט מינוי מתאים.
אלעד: כלומר, הוא מספיק מחוץ למערכת כדי שלא ידבק בו כישלון שבעה באוקטובר, אבל הוא עדיין מספיק בתוך המערכת כדי להיכנס בתקופה המאוד מורכבת וחשובה הזו לתוך צה"ל ולא להצטרך ללמוד את הכל מחדש. אז בוא נדבר רגע על הצבא היום. אנחנו נמצאים בהפסקת אש. אנחנו אחרי 15 חודשים של מלחמה מרובת חזיתות, וכרגע נכנסנו לתקופה שבה אין מלחמה פעילה, לא בצפון, לא בדרום, לא בחזיתות אחרות, בטח לא כמו שהורגלנו בשנה וקצת לפני כן. מה קורה בשטח? כלומר, עוד לפני אייל זמיר והמשימות שלו, תתאר לי קצת איך בעצם מתנהל צה"ל בתקופה הזו, בימים האלה.
עפר: קודם כל, הוא עדיין בלחימה והוא בסכנה של חידוש הלחימה, אבל אני רוצה לקחת את השאלה שלך בדיוק כמו שאתה שואל אותה, ולהתייחס לכמה פקטורים שגורמים לזה שהצבא, בעיניי, ממש צריך מלאכת שיקום. צה"ל הוא אחרי כמעט שנה וחצי של המלחמה, שהאינטנסיביות שלה, כפול מכפלת הזמן שלה, היא חסרת תקדים בתולדותיו. וזה גורם לשחיקה עצומה בשורות, בראש ובראשונה, בעיניי, בשורות הקצונה הצעירה והבינונית. זה גם כמות מאוד גדולה של קצינים בדרגות האלה שנפגעו בלחימה, נהרגו ונפצעו בלחימה, זה גם שחיקה אצל אלה שנשארו, שהיא גם שחיקה מנטלית והיא גם שאלות שהרבה מאוד אנשים שואלים את עצמם לגבי המשך דרכם בצבא. על זה נוספה שחיקת סמכות הפיקוד כתוצאה מזה שהתחקירים לא הושלמו, כתוצאה מזה שהאחראים המאוד מאוד ברורים לשביעי לעשירי, לא מוצתה איתם האחריות הפיקודית. ועל זה יש שחיקה פיזית של משאבים, של כלים, של כל המשאבים שצה"ל צריך כדי להילחם, וכל זה הביא להתרופפות מאוד חמורה במשמעת. כל זה הביא לזה שיש בתוך צה"ל מסגרות שלמות שהן מסגרות ריקות, הן מסגרות חלולות. אתה מדבר על מחלקה, אבל זה לא באמת מחלקה, ואתה מדבר על פלוגה וזה לא באמת פלוגה, וכן הלאה והלאה.
אלעד: כי מה, כי אין את כוח האדם? אני מנסה להבין רגע על מה אתה מדבר.
עפר: גם את כוח האדם, גם את כוח האדם המיומן שעבר את הלחימה. צה"ל נמצא על הקצה, צה"ל לא נבנה, הכוח שלו לא נבנה לסוג לחימה כזה, בעיקר אני מדבר על צבא היבשה. זה בא לידי ביטוי כמו כל דבר שאנחנו מדברים עליו בצה"ל, בראש ובראשונה במילואים. לא נבנו המילואים, המילואים היו פתרון מעולה, פתרון יחידני בעולם למלחמות כמו ששת הימים או יום כיפור, של מלחמה של פחות משלושה שבועות, יכולתַ לתגבר בבת אחת את הכוח ולייצר כוח מאוד גדול. המילואים זה לא מודל ל-280 יום בשנה, לאורך שנה או שנתיים או שלוש. אגב, בשחיקת המילואים, כמו תמיד בצה"ל לא כל כך מכירים, כי המפקדים הסדירים לא מכירים את המילואים, ועד עכשיו דיברנו בעיקר על כוח אדם, יש גם אספקטים אחרים.
אלעד: בעצם, אתה אומר, אייל זמיר נכנס לצבא שכמעט שנה וחצי נלחם בצורה שהיא כמעט מנוגדת, הייתי אומר, לטבע של צה"ל, לאופן שבו צה"ל בנוי. נכנס רמטכ"ל חדש למצב חדש, למצב של הפסקת אש, והשאלה שלי היא, מה לפי דעתך הוא יעשה או מה הוא צריך לעשות - לשנות את האופן שבו צה"ל בנוי כדי להתאים את עצמו למלחמה מהסוג שנלחמנו בשנה וחצי האחרונה, או לבוא ולומר, "חייבים לשנות את המלחמה כדי להתאים אותה לצה"ל"?
עפר: שניהם, שניהם כאחד, ואתה מאוד מאוד מדייק. צה"ל לא נלחם את המלחמה הזאת לאורך הקווים או בצורה שבה הוא נבנה. עכשיו, הקבינט מתכנס בשבוע השני של המלחמה, מתכנס קבינט המלחמה, קובע יעדי מלחמה שמאוד ברור שהם למלחמה ארוכה, ומאותו רגע ישראל לא נלחמת כאילו זו מלחמה ארוכה. ישראל נלחמת כאילו המשאבים שלה, גם בכוח אדם, גם בחומרה, בכלים וכן הלאה, גם בלגיטימציה בין-לאומית וגם בלגיטימציה פנימית, כל ארבעת סוגי המשאבים האלה, כאילו הם לא משאבים מתכלים, כשהמשאבים האלה הם משאבים מתכלים. ומאפריל בערך, כשפחות או יותר נגמרת הלחימה בעצימות הגבוהה, כי מה שקרה בצפון היה הישג אופרטיבי מאוד גדול, אבל בסופו של דבר, אתה מסתכל, חלק קטן מצה"ל היה מעורב בו, בעיקר זה הלחימה בעזה וגם באיו"ש, וצה"ל ניגש לזה ומנהל את זה ומדינת ישראל מנהלת את זה כאילו המשאבים בצה"ל הם בלתי נגמרים. ואז זה פוגש את הקיר, והקיר הוא איפה שאנחנו נמצאים עכשיו במצב הכשירות הנוכחי של הצבא.
אלעד: עולה לי אנלוגיה מעולם הספורט, שמוכר לך לא פחות טוב מעולם הצבא. מגיע מאמן חדש ורואה שיש אצן שרשמו אותו לתחרות מרתון, אבל האצן הזה הוא רץ ספרינטים.
עפר: כן.
אלעד: יכול המאמן לומר, "אני מאמן את האצן הזה כדי שירוץ אחרת", או "אני רושם אותו ל-100 מטר".
עפר: מדויק לגמרי. מה שעשו בפועל זה אמרו לאצן הזה - "אתה רץ ספרינט ועוד ספרינט ועוד ספרינט ועוד ספרינט", והצבא מוצא את עצמו בסופו של דבר היום במצב שהוא משלם את המחיר בדברים מאוד ברורים. יש בצבא, וגם צה"ל מודה בזה, משבר כבד בכוח האדם, בעיקר בקצונה הצעירה. אבל פה נכניס עוד… ברשותך עוד דבר. אסור שהדבר הזה יהיה כמו שהוא מתנהל עכשיו, וזה "תביאו לנו עוד ועוד". תאריכו את שירות החובה, תעלו את התקרות של המילואים ככה שהם לא יהיו, ותיקנו לנו זה וזה וזה וזה. והברירה האמיתית של אייל זמיר, אם הוא רוצה להימנע ממה שקרה למוטה גור או לגבי אשכנזי, לרמטכ"לים שבאו בסיטואציות לא דומות, כי שום דבר לא דומה למה שקורה עכשיו, אבל נגיד הכי דומות שהיו בתולדות צה"ל, ורק הוסיפו עוד ועוד, ובסוף היה לנו צבא עם מחיר מאוד גדול לכלכלה. צבא יותר גדול ולא יותר טוב. זה הדבר השני. זאת אומרת, אייל זמיר לא רק יצטרך לתקן את הדברים האלה, הוא יצטרך לתקן אותם נכון.
אלעד: אז איך עושים את זה? כלומר, הוא עכשיו נכנס לתפקיד, שוב, בסיטואציה שהיא מעין סיטואציית ביניים. מה סדר הפעולות שהיית מצפה שהוא יעשה עכשיו?
אלעד: קודם כל, אייל זמיר צריך להחזיר את הצבא לערכים הבסיסיים שלו. הוא צריך להחזיר משמעת, הוא צריך להחזיר סמכות פיקודית, וזה מתחיל בזה שאתה עושה, מסיים את התחקירים, ממצה את האחריות הפיקודית ואומר - ניקינו את השורות מהשביעי לעשירי. בדברים האלה, בעמידה על ערכים, שכמובן אתה יכול לעשות אותה רק בידיים נקיות, בטיפול במפקדים ובחיילים שכשלו בערכי צה"ל. ושתיים, לקבל את ההחלטות, ששוב, במקום מסודר וראוי היו מקבלים אותם בקבינט ובמשרד הביטחון, אבל בהינתן הסיטואציה הנוכחית, הרמטכ"ל יצטרך להחליט במה הוא מתעצם ובמה הוא לא מתעצם, לפי איזו תפיסה הוא בונה את הכוח גם מתוך לקחי המלחמה, והמשימה המורכבת היא, שאת כל הדברים האלה הוא צריך לעשות ביחד, בעת ובעונה אחת. אז הוא צריך לייצב תפיסת הגנה, הוא צריך לייצב תפיסה לגבי צבא היבשה. את מה משרת צבא היבשה? בעיניי, שוב, אני, זו דעתי, כן? אבל זה בדיוק סוג הדיון, צבא היבשה, אני קורא לו צבא של 8 עד 15 קילומטר. הוא צבא שצריך להכין אותו לשליטה של ישראל ויכולת פעולה קרקעית בטווח הקרוב לגבול, כדי להרחיק איומים מגבולות ישראל. כי בסופו של דבר, בוא נודה על האמת, עם כל… באמת הלחימה הגבורה והלחימה היוצאת מהכלל של כוחות היבשה, את המכה האופרטיבית האמיתית שהנחתנו על הציר, דהיינו בראש ובראשונה על חיזבאללה, השיגו חיל האוויר והמודיעין, אותם הגורמים שהשמיצו אותם כל כך, ואת המודיעין בוודאי בצדק, על השביעי באוקטובר. ואני חושב, צבא היבשה הוא המעגל הראשון, כמעט המיידי, וצריך לפתח שם, גם מתוך לקחי המלחמה, יכולות הכרעה ויכולות הכרעה מהירה. יש את כל נושא המעגלים היותר רחוקים, יש את החיבור של הדברים האלה וזה רק קצה הקרחון, מה שאמרתי.
אלעד: חסות אחת וממש מיד חוזרים.
[חסות]
אלעד: תראה, אני לא מכיר את אייל זמיר, יכול להיות שהוא, באמת, הוא האדם המוכשר ביותר בעולם. וגם האדם המוכשר ביותר בעולם, אני תוהה, האם יכול לעשות שינוי כזה, שהוא שינוי שורשי, בסיסי, כמו שאתה אומר, באתוס הצה"לי, בערכים, מרמת החפ"ש ועד הרמטכ"ל. האם אפשר לעשות שינוי כזה כאשר אתה עדיין נמצא במצב מלחמה? האם זה זמן שבו באמת אפשר לעשות מהפכות, או שבעצם הוא יישאב לתוך איזשהי דינמיקה, שהיא תהיה המשך של מה שחווינו עד עכשיו? רק כי הוא במהלך הסיטואציה.
עפר: יש בהחלט סכנה כזאת, וכאן נכנס הדיאלוג שלו עם הדרג המדיני. תראה, בדיאלוג הזה, לאורך השנים, התפתח מה שאני קורא לו "מרחב נוחות פוליטי", שבו השיח בחדר הוא לא באמת שיח על המצב כמו שהוא, אלא הוא כזה שמאפשר לדרג המדיני דרגות החופש שלו, ולדרג הצבאי לא לקבל פקודות שהוא לא רוצה לקבל, ויש לי הרבה דוגמאות לזה. הוא צריך להבהיר לדרג המדיני את מגבלותיו של צה"ל. עכשיו, זה מאוד קשה, כי דרג מדיני אומר לך - "מה, אם אתה לא ידע לעשות אה… לנצח במלחמה", בטח הדרג המדיני הזה, כן? הוא אומר לך, "אם אתה לא זה, אז נביא מישהו אחר". אבל היתרון שלו שהוא רמטכ"ל חדש, הוא מגיע עכשיו, הוא צריך להבהיר לדרג המדיני, למשל, בעיניי, שמבחינת צה"ל, עזוב עכשיו את כל השיקולים האחרים, צריך לסיים את המלחמה הזאת, לסיים אותו. ההישגים שאנחנו יכולים להשיג בה הם מוגבלים מאוד. אנחנו רואים שבעזה, אגב, רמת השליטה של חמאס היא גדולה יותר ככל שהאזור שהוא נמצא בו הוא אזור שאנחנו היינו בו יותר ולא היינו בו פחות. ראה את הבלגן הנוראי בחאן יונס לעומת הסדר הכמעט צבאי שראינו בצפון הרצועה, אזור שכבשנו אותו וטיהרנו אותו מי יודע כמה פעמים. אז זה הוא צריך להבהיר לדרג המדיני.
ובתוך הצבא יש לו יתרון אחד, יתרון אחד. צה"ל, להבדיל מכל גוף אחר בחברה הישראלית, איננו גוף דמוקרטי. ואני אומר את זה לחיוב, כן? צבא לא יכול להיות גוף דמוקרטי. דעתם של החיילים, דעת הקהל, כל הדברים האלה צריכים להיעצר מחוץ לגבולות הצבא. לצה"ל יש מערכת ערכים מאוד ברורה, היא מעוגנת במסמכים, היא מעוגנת בפקודות, היא מעוגנת במשמעת, הוא צריך לעמוד עליה. קודמיו, בטח הרצי הלוי, בתנאים מאוד מאוד קשים, אבל לא עמדו עליה, והוא צריך להדיח מפקדים שלא יעמדו בה. אני חושב שאפשר את הדבר הזה להשיג, דווקא בגלל העמדה הייחודית שהרמטכ"ל נמצא בה.
אלעד: הוא האיש? הוא יכול? אתה יודע, אנחנו יודעים שהוא היה מזכיר צבאי של נתניהו, הוא היה מנכ"ל משרד הביטחון, הוא האיש שיעמוד מול הדרג המדיני בצמתים שבהם הוא צריך לעמוד?
עפר: תראה, אני ראיתי את התנהלותו של אייל זמיר כשהוא היה מזכיר צבאי, היא הייתה למופת. וראיתי מזכירים צבאיים אחרים שאני לא יכול להגיד את זה עליהם, בעיקר בימי נתניהו, בעיקר בימי נתניהו בשנים האחרונות. אייל זמיר ידע, מצד אחד למלא את תפקידו, ומצד שני לשמור על האתוס של קצין במדים, שהוא אכן המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, אבל הוא לא עובד במשרד ראש הממשלה. אז זה המבחן שבו ראינו אותו. יש לו יתרון אחד - הוא, להבדיל מכולם, שוב, אין לו, א', הוא חדש, ב', יש לו עוצמה. רמטכ"ל במדינת ישראל הוא איש שיש לו עוצמה, והבעיה, אחת הבעיות של הרצי הלוי הייתה, וזה לא אשמתו בהקשר הזה, זה שאחרי השביעי לאוקטובר הוא איבד את העוצמה הזאת. אייל זמיר, כל הדברים האלה צריכים פשוט לא לעניין אותו. אני הרמטכ"ל, פה אני עומד, אלה ערכיי, בבקשה נראה אותכם מדיחים אותי מתפקידי, או עושים דבר אחר, לא עושים את הדברים האלה. והיתרון שלו, עוד פעם, כל מה שהוא יעשה עכשיו, יתקבל. החברה הישראלית רוצה לראות צה"ל משוקם, צה"ל ראוי, צה"ל מצטיין. זה המוסד עם היוקרה הכי גדולה בחברה הישראלית, ובצדק, ובמובן הזה אם הוא יעמוד על שלו, הוא גם ינצח.
אלעד: שמע, אנחנו עברנו פה על כל כך הרבה משימות וכל כך הרבה אתגרים, ובסך הכול נגענו רק ברשימה חלקית. אין ספק שאחרי הרבה שנים בתוך המערכת, גם מי שהיה בנקודת תצפית מאקרו כמנכ"ל משרד הביטחון, זמיר מבין את כל זה, הוא מבין את המצב, יש לו השקפת עולם ברורה ומגובשת. אבל עפר, אני תוהה אם היה בכלל בתולדות מדינת ישראל רמטכ"ל שהגיע לתפקיד כשיש לו עבודת שיקום מורכבת וגדולה כל כך לפניו, רמטכ"ל שהיה אמור להתמודד עם משבר עמוק כל כך בתוך צה"ל, בין הפוליטיקה לצה"ל, בין החיילים, המפקדים, אתה יודע מה, אולי בראש ובראשונה בין הציבור לבין הצבא.
עפר: תראה, מוטה גור מגיע ב-1974 לצבא תשוש באופן בלתי נתפס. אגב, צבא שאיבד, אני מזכיר למי שלא יודע, במלחמת יום כיפור נהרגו למעלה מ-2,500 חיילים, נפצעו למעלה מ-10,000 ביישוב שהיה 3 מיליון איש. זאת אומרת, תעשו לזה פקטור של פי שלוש ויותר אל מול גודל האוכלוסייה שיש לנו היום. היו זמנים שהיו משברים בכוח אדם. לאייל זמיר יש באמת משבר יוצאת דופן, אבל משבר יוצאת דופן זה גם הזדמנות יוצאת דופן, ואני רוצה להגיד עוד דבר שהוא צריך לעשות, וזה לחדש את רוחו של המטה הכללי. עכשיו, יש גורמים, בעיקר פוליטיים, שמבלבלים את המוח, סליחה על הביטוי, על זה שצריך מטה תוקפני וסוסים דוהרים וכל מיני שטויות. הבעיה עם המטה הכללי היא אחרת. הבעיה עם המטה הכללי שהוא גוף שהפך להיות, וזה תהליך ארוך, זה לא התחיל אצל הרצי הלוי, אסופה של אנשים שלכל אחד מהם יש תפקיד, אחד הוא אלוף פיקוד צפון ואחד הוא אלוף פיקוד העורף, ואחד הוא מפקד חיל האוויר. זה לא גוף, זה לא board, זה לא הנהלה שיושבת ביחד ושותפה להחלטות, וההחלטות התפיסתיות, וההחלטות בבניין הכוח הם החלטות רוחביות.
אייל זמיר צריך לחדש את הדבר הזה, להישען גם על קצינים מנוסים, כולל אולי להחזיר קצינים שלא היו בצבא, להעלות בצד השני אנשים צעירים ומוכשרים, ובעיקר לתת רוח שדיון צבאי, כולל דיון במטכ"ל, זה לא כל אחד אומר משהו ובסוף המפקד מסכם. זה דיון אמיתי, כי השאלות התפיסתיות וההכרעות בבניין הכוח שאנחנו עומדים בפניהם, הם מהמורכבות שידענו. זה הרבה, אבל זה… כן, הוא רצה להיות רמטכ"ל, לא אתה ואני.
אלעד: [צוחק] ממש לא. כמו שאומרת הקלישאה גם - "הצלחתו, הצלחתנו". עפר שלח, תודה רבה.
עפר: תודה לך.
אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו "אחד ביום, הפודקאסט היומי". העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה - דניאל שחר, שירה אראל, עדי חצרוני והילה פז, על הסאונד יאיר בשן, שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.
אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentarios