אחד ביום - טיקטוק לוקחת צד

לצד זירות הקרב של המלחמה עם חמאס בעזה מתקיימת זירת מאבק נוספת: טיקטוק. וכשאחת הרשתות החברתיות הפופולריות בעולם מוצפת בתכנים שתומכים בצד הפלסטיני, ומציגים באור שלילי את ישראל, נוצרת בעיה קשה להסברה הישראלית במאבק על דעת הקהל בעולם.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 11/01/2024.

[חסות]

גדעון: היום יום חמישי, 11 בינואר, ואנחנו "אחד ביום" מבית N12.

אני גדעון אוקו ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו.

סיפור אחד ביום - בכל יום.

דני: אז אני דני בּוּלֵר, אני בן שלושים ושש, נשוי פלוס שניים, גר בתל אביב. אני במקור הייטקיסט, אני שבע שנים הייתי מתכנת. במקביל, הוצאתי תעודת הוראה, אני מלמד כבר חמש שנים מתמטיקה בגימנסיה הרצליה. במקביל לזה, אני התחלתי… להיות, נקרא לזה, משפיען בטיקטוק. זה התחיל בכלל ממתמטיקה, כלומר, אני… התחילה הקורונה… התחלנו ללמוד בזום, זה היה על-הפנים לכולם, אז הכנתי לתלמידים שלי מצגות מתמטיקה, שמתי אותן ביו-טיוב, ו… ידידה שלי אמרה לי 'תפרסם את המצגות שלך בטיקטוק כי כל הילדים נמצאים שם'. וזה מה שעשיתי. שמתי רק פְּרִיוְוּיוּאים כזה, של עשר, חמש-עשרה שניות. אמרתי 'בואו ליו-טיוב, תראו את זה שם'. ככה צברתי כמה אלפי עוקבים שממש אוהבים מתמטיקה. ואז נולד הילד הראשון שלי ונגמר לי הזמן להכין מצגות מושקעות כאלה, אז התחלתי סתם לדבר למצלמה על נושאים מדעיים שאני אוהב.

[הקלטה מתוך סרטונים שיצר דני]: מה זה כוכב נופל? בואו נתחיל ממה זה לא. זה לא כוכב, אפילו לא קרוב, זה גם תכל'ס מטאור… לכבוד הגשם הראשון שהיה היום, קבלו עובדה שתפתיע אתכם… אז למה אנחנו צוחקים? כי זה עוזר לנו - גם פיזית וגם חברתית… נדבר על זיעה. לא, לא בשבילי, אבל זה חבר שואל.

דני: וזה תפס. וזה בתכל'ס מה שאני עושה עד היום, במשך שלוש שנים כבר, עונה על שאלות בטיקטוק.

גדעון: בשלוש השנים האלה דני בולר צבר קרוב לשלוש מאות אלף עוקבים, אבל הדרך לשם לא הייתה חלקה. בשלב ההוא, בהתחלה, הוא עוד לא לגמרי הבין מה בכלל הקטע של הטיקטוק הזה.

דני: לקח לי זמן גם… גם לכל פלטפורמה יש אופי משלה, ולטיקטוק יש אופי מסוים שבהתחלה היה לי לא ממש קל איתו, כי בהתחלה הנושא הראשון שדיברתי עליו היה אבולוציה. ובארץ יש המון אנשים שלא אוהבים את הנושא הזה ולא אוהבים שמישהו אחר מדבר על הנושא הזה. אז, אז בוא נגיד, קללות קיבלתי מהרגע הראשון שלי בפלטפורמה. ובהתחלה לקחתי את זה מאוד קשה. ואשתי אמרה לי 'תקשיב, דני, אם אתה הולך לקחת את זה קשה, על כל פעם שמישהו ייצא עליך ככה ויקלל אותך, אז אתה לא יכול להיות בעסק הזה, אז תחליט עכשיו'. אז החלטתי ו… הקללות וההייט (hate) והטרולים מגיעים כל הזמן, אבל… זה חלק מהעבודה.

גדעון: דני למד את האלגוריתם היטב, צבר מיליוני צפיות, ומיצב את מעמדו כמשפיען טיקטוק. ואז הגיע 7 באוקטובר. במלחמה האחרונה נפתחה עוד זירה והיא מתרחשת בטיקטוק. אז הפעם, על מלחמה שעוברת בשידור חי באחת הפלטפורמות הכי פופולריות בעולם. האם יכול להיות שטיקטוק בחרה צד במערכה, ולא את הצד שלנו?

דני: סיפור… מעניין. 7 באוקטובר. אני ב-6 באוקטובר הייתי בעקבה עם המשפחה שלי. חזרנו בשישי בערב באופוריה. שבת בבוקר - אזעקות, בלאגנים, אף אחד לא מבין מה קורה… שני ילדים שצריך לתפעל. כלומר, הלם מוחלט. בשבת בצהריים, בצהריים, מישהו העלה אליי לסרטון של 'איך זה דני… איך דני עוד לא אמר כלום?' ו-'הנה דני חושף את הפרצוף האמיתי שלו'. בשבת בצהריים! כשאנחנו עדיין היינו מהופנטים ולא מבינים מה קורה. אז הבנתי בדרך לא נעימה במיוחד שיש… יש ביקוש גם לתכני ההסברה שלי. ומהר מאוד חשבתי לעצמי, כאילו, למי אני מסביר בעצם? כלומר, אני… אם אני מדבר בעברית אני משכנע את המשוכנעים. אין… אין צורך, אין טעם. הרגשתי צורך לכוון את המסרים שלי לקהל המתנדנדים בארצות הברית ובאירופה, אז התחלתי לעשות סרטונים באנגלית.

[הקלטה מתוך סרטון]: Gonna talk about the massacre of Kfar Aza, a small Israeli kibbutz near the Gaza strip, where Saturday morning 70 Hamas terrorists came and all hell broke loose. They were facing very little opposition, mostly families with little children'…

דני: והתאמתי אותם לשפת הטיקטוק. כלומר, לא יודע אם יצא לך לראות את הסרטונים האלה, הם שטחיים, קלילים, הומוריסטים, מגוחכים במידה מסוימת, וזה בדיוק מה שמתאים לטיקטוק. וזה עבד מאוד. הסרטונים האלה זכו לחשיפה הרבה יותר גבוהה ממה שהייתי רגיל אליה.

גדעון: הסרטונים הראשונים שדני העלה התפוצצו ברשת. מאות אלפי לייקים וצפיות. מספר העוקבים עלה בהתמדה. אבל אז קרה משהו מוזר.

דני: אחרי כמה שבועות… היה אפשר להרגיש שינוי של ממש. זה יצא באופן מקרי אחרי שעשיתי סרטון שבו, פעם ראשונה, דיברתי על הקשר שבין טיקטוק לסין, למפלגה הקומוניסטית בסין… מאותו רגע, באופן קיצוני ומהיר מאוד, החשיפה שלי ירדה בין 90 ל-95 אחוזים. מסרטונים שזכו לחמש מאות מיליון צפיות, היה לי סרטון מיליון וחצי צפיות רק בטיקטוק, פתאום - בום - עשרת אלפים צפיות, חמשת אלפים צפיות, ביום טוב - עשרים אלף צפיות, ושוב, אני מדבר, יש לי מאתיים שמונים אלף עוקבים, כלומר, זה… זה… זה לא מתיישב. וזה סרטונים באותו סגנון בדיוק כמו הסרטונים שהצליחו כל כך, חודש לפני זה.

גדעון: כשזה קורה לך, אתה מה, מנסה לדבר עם מישהו, פונה לטיקטוק?

דני: כל פעם שקורה לי דבר כזה, גם, לדוגמה, כשסתם חסמו לי סרטונים, אז תמיד פניתי לאשת הקשר שלי בטיקטוק ישראל והם תמיד עוזרים. ברוב המקרים, ברוב המוחלט של המקרים, הם באמת מצליחים לעזור - להחזיר סרטונים, להחזיר איזה… ההערה שכתבו לי על הפרופיל. טיקטוק ישראל הם לגמרי בצד שלנו. אבל, גם הם… הם לא כל יכולים. הם מוגבלים במה שהם מצליחים. אז, כשזה קרה, פניתי אליהם, היא אמרה לי 'אנחנו יודעים, אתה לא היחיד, אנחנו בודקים, אנחנו מנסים לעשות את מה שאנחנו יכולים', אבל לא הרבה השתנה מאז כי זה… זה באמת מעליהם. ואם בעבר, לפני חודשיים-שלושה-ארבעה, אז טיקטוק הייתה הפלטפורמה העיקרית שלי - שזה אומר, שהייתי מעלה סרטון לטיקטוק, נותן לו לרוץ כמה שעות בטיקטוק ורק [מדגיש] אז מעלה אותו לפלטפורמה אחרת, היום זה לא המצב מבחינתי. היום טיקטוק היא כבר לא הפלטפורמה העיקרית, אני מעלה לכל הפלטפורמות פחות או יותר בבת אחת. ו… אני יודע, [מדגיש] אני יודע, שכשאני אחזור לעשות סרטונים מדע, טיקטוק תסלח לי. אין להם… הם לא… הם לא נוטרים טינה. הם פשוט לא רוצים הסברה פרו-ישראלית. וכשאני אחזור לדבר על מדע… הכול יהיה בסדר, אני יודע את זה. האלגוריתם שלו שוב ילמד מה אני עושה והוא יסלח לי, הוא יסלח.

גדעון: חסות אחת וממש מיד חוזרים.

[חסות]

גדעון: שלום עמרי ברק, איש תוכן אינטרנטי שמסקר עבור חדשות 12 את הרשתות החברתיות.

עמרי: שלום גדעון.

גדעון: אז אנחנו מדברים על טיקטוק, רשת חברתית קצת שונה מהאחרות, היא גם שנויה במחלוקת, אבל הפופולריות שלה היא משהו שאי אפשר להתווכח איתו. איך היא בעצם עובדת?

עמרי: טיקטוק היא… אנחנו קוראים לה רשת חברתית, אבל היא לא באמת כזאת. היא יותר כמו טלוויזיה על סטרואידים כי היא בעצם מורכבת משלושה אלמנטים שכל אחד מהם מאוד-מאוד משמעותי להצלחה שלה. קודם כל, אין בה גרף חברתי. שמת לב, הורדת את האפליקציה, לא היית צריך לעקוב אחרי מישהו - מיד היא נתנה לך תוכן, וזה ממש לא תלוי אחרי מי אתה עוקב. אם לצורך ההשוואה אנחנו שמים את פייסבוק, אז בעצם, כשאנחנו פותחים את העמוד בפייסבוק אנחנו באמת מתחילים לבקש חברויות מאנשים שאנחנו מכירים, הפִיד כולו מראה לנו מה אנשים אחרים מפרסמים, ככה זה גם באינסטגרם, ככה זה בטוויטר. טיקטוק עושה משהו אחר לגמרי. כדי ליהנות מטיקטוק אתה לא צריך להכיר אף אחד, פשוט להוריד את האפליקציה ולהתחיל לגלול בסרטים, בסרטונים של אנשים מרחבי העולם שמייצרים תוכן וטיקטוק תתן לך רק את התוכן שאתה אוהב - כמה שאתה צופה בו יותר, ככה תקבל יותר ממנו. שתיים, זה האלגוריתם. האלגוריתם של טיקטוק יודע על המשתמשים לפעמים יותר ממה שהם יודעים על עצמם. וזה נובע גם, בין היתר, בגלל איך שהאפליקציה הזאת בנויה, מה שנקרא, ממשק משתמש UI. נכון בפייסבוק אתה רואה כל מיני פוסטים בבת אחת באותו מסך, ככה גם באינסטגרם ובטוויטר… בטיקטוק, כשאתה פותח אותה, מיד יש רק מסך אחד מלא עם סרטון. כל פעם רק סרטון אחד. אם אתה לא אוהב את הסרטון הזה, מה אתה עושה גדעון? מחליק למעלה, נכון? אחרת הוא פשוט ממשיך להתנגן, וזה הופך מאוד-מאוד משמעותי ללמוד אותך, מה אתה אוהב, כי אם אתה לא אוהב - מיד תחליק את הסרטון הזה שאתה לא אוהב. וככה בהתחלה בעצם מציגים לך מגוון מאוד-מאוד רחב של תכנים, לרוב תוכן מאוד-מאוד פופולרי באפליקציה, וככל שתצפה יותר בסרטון מסוים, למשל, של כלבים משחקים - תראה יותר כלבים משחקים, תראה יותר תוכן חדשותי - הוא יציג לך יותר תכנים חדשותיים. ועל פי ההערכות, טיקטוק צריכה רק שמונים סרטונים בערך כדי ללמוד אותך ואת מה אתה אוהב. הדבר האחרון, שגם מושפע במידה מסוימת מהשניים הראשונים, היא העובדה שבעצם כל אחד יכול להיות כוכב, כל אחד יכול להיות יוצר תוכן. ובאמת ראינו אינספור מקרים בשנים הראשונות של טיקטוק, איך בעצם אנשים אנונימיים לגמרי, שיצרו סרטון אחד, פתאום הפכו להיות סלבס.

גדעון: אז בוא תשרטט לנו רגע את מפת המשתמשים בטיקטוק. על כמה משתמשים אנחנו מדברים ומה הפרופיל שלהם?

עמרי: אז אנחנו מדברים בעצם על מיליארד וחצי משתמשים ברחבי העולם. אבל יותר מזה, זו האפליקציה שמשתמשים בה הכי הרבה זמן - משהו כמו 95 דקות ביום. זה פי שניים מיו-טיוב, לצורך ההשוואה. כמו שאמרת, סופר ממכרת. וראינו גם איך אפליקציות אחרות מנסות לחקות אותה. ובגלל שאנחנו רואים כל מיני תכנים, מכל מיני סוגים, כבר ממש לא רק ריקודים או ליפ סינק, אפשר לראות גם התרחבות מאוד משמעותית בגילאים, פחות צעירים מתחת לגיל שמונה-עשרה, מה שהתחיל, הרבה יותר מבוגרים. אנחנו רואים משהו כמו יותר מ-30 אחוזים מעל גיל שלושים ויותר מ-50 אחוזים מעל גיל עשרים וחמש.

גדעון: אז טיקטוק מאוד פופולרית, אבל היא גם שנויה במחלוקת. וזה קשור לטענות שטיקטוק קשורה לממשל הקומוניסטי בסין.

עמרי: כן, בעצם מי שעומדת מאחורי טיקטוק היא חברת ByteDance, חברה שמוערכת במאות מיליארדי דולרים, והיו כל מיני טענות שבעצם יש לה קשר לממשל הקומוניסטי בסין, אבל בעצם אין הוכחות לתוך הדבר הזה, וכל פעם ששואלים את טיקטוק, את המנכ"ל של טיקטוק הוא אומר 'אין קשר ואין שום השפעה לממשל בסין'…

[הקלטה. הדוברים הם חברי בית הנבחרים ניל דאן ודן קרנשו, ומנכ"ל טיקטוק שו זי צ'ו]:

Dunn: Mr. Chew, has ByteDance spied on Americans at the direction of the Chinese Communist Party?

Chew: No.

Crenshaw: Mr. Chew, do you agree that TikTok is controlled by the CCP?

Chew: No.

Crenshaw: Okay. I thought you'd say that. I disagree.

Dunn: Has ByteDance spied on American citizens?

Chew: I don’t think that spying is the right way to describe it. I don’t think what we collect, I don’t believe…

עמרי: … אבל בארצות הברית יגידו לך משהו אחר, וזה כנראה גם נשען על אותו עימות בין ארצות הברית לסין. אבל כאן גם, בארצות הברית, מגבים את זה בהוכחות ובעובדות שבעצם הם ראו עדויות למעקב של עיתונאים אמריקאים בידי טיקטוק - לא יודעים אם זה קשור לממשל הסיני, אלא רק בידי החברה. ולכן היום לא תמצא, למשל, עובדים פדרליים, עובדים של הממשל בארצות הברית, שיש להם את האפליקציה על הטלפון. יש להם ממש איסור להוריד את האפליקציה הזו. וראינו גם מדינות שממש אסרו את השימוש בטיקטוק. הייתה מדינה אחת, מונטנה, שהיא הייתה הראשונה שאסרה את זה, אבל במדינה אחרת כן עדיין אפשר להוריד את האפליקציה. וכאן נכנסת באמת הבעיה המאוד-מאוד משמעותית והיא היעדר רגולציה - שאי אפשר באמת לכפות על טיקטוק לעשות יותר מדי. טיקטוק, כמובן, יש לה אינטרס מאוד בקהל האמריקאי, זה קהל שמכניס לה הרבה מאוד כסף, והיא תלחם בהחלטה הזו כדי להחרים אותה או לאסור אותה בארצות הברית, אבל בהחלט זה משהו שיהיה מאוד-מאוד מעניין לראות אחרי הבחירות ב-2024.

גדעון: אז אפרופו הבחירות, צריך לומר שטיקטוק היא כבר לא רק פלטפורמה לריקודים וסרטונים מצחיקים, איך היא הפכה לערוץ פופולרי לצריכת חדשות?

עמרי: אז כבר מזמן אנחנו יודעים שאנחנו, בני האדם, לא משנה באיזה גיל, מבלים הרבה יותר בסמארטפון והרבה פחות בטלוויזיה, אבל במקביל מה שאנחנו רואים זה עוד שני טרנדים מאוד פופולריים: אחד, של יותר ויותר תכנים חדשותיים שעולים לרשתות החברתיות, ובמקביל - הטרנד שהקהל, במיוחד הקהל הצעיר, מתחבר הרבה יותר לאינדיבידואל מאשר לגוף המדיה המסורתי. את זה גם מזהים לא מעט יוצרי תוכן שמתחילים להקים מעין ערוץ חדשות משל עצמם, ממש הם הופכים להיות one man band - ערוץ חדשות של אדם אחד, והם הופכים להיות מאוד פופולריים, במיוחד סביב אירועים חדשותיים מאוד-מאוד משמעותיים. ראינו את זה במלחמה סביב רוסיה-אוקראינה, וכמובן גם סביב המלחמה בעזה. ובהחלט אנחנו חווים מעין שדה קרב נוסף, שחווינו אותו בכל מה שקשור לעולמות ההסברה, אבל הפעם זה על סטרואידים עם כמויות רבות של סרטונים, שבאמת, אנחנו… נראה לי שלא הגענו מוכנים כל כך לאירוע הזה.

גדעון: אנחנו יודעים בכלל להעריך מה רמת החשיפה של משתמשים באפליקציה לתכנים שיוצאים נגד ישראל?

עמרי: אז אני אספר לך על ניסוי מאוד מעניין שעשו בוול סטריט ג'ורנל. הם בעצם רצו לבדוק כמה מהר מוצגים לבני נוער, לבני שלוש-עשרה, סרטונים שקשורים למלחמה בעזה. הם יצרו שמונה משתמשים פיקטיבים בעצם, שאת כל אחד מהם רשמו כבן שלוש-עשרה או בת שלוש-עשרה, והם רצו לבדוק כמה מהר יציגו להם סרטונים הקשורים למלחמה ובאיזו תדירות. תוך פחות משישים סרטונים, הם הראו איך לאחד המשתמשים פתאום יש סרטון כבר שקשור למלחמה ומיד אחר כך - הם ממש הציגו את זה - איך פתאום כל הסרטונים האחרים שאותו בן שלוש-עשרה רואה, גם הם קשורים כמעט כולם למלחמה. וזה בעצם גם מאוד מתקשר לאלגוריתם של טיקטוק, שעובד בהתאם למה שאנחנו צורכים. באותו ניסוי הם גם הראו איך חמישה אחרים, בנוסף לאותו בן אדם, גם הם נפלו מהר מאוד למה שמכונה מחילת הארנב - בעצם, ברגע שרואים סרטון אחד, איך פתאום כל הפיד מלא באותם סרטונים. וכשאנחנו מדברים על העובדה של איזה סוג של סרטונים אותם צעירים ראו, אז כאן, גם, נתון מאוד-מאוד מדאיג מהניסוי הזה שכמעט 60 אחוזים היו תכנים פרו-פלסטינים, תכנים כאלה שאולי יותר מצדדים בנרטיב של חמאס, רק 15 אחוזים היו לצד שלנו - לצד של ישראל, וכרבע היו תכנים נייטרלים, לא לכאן ולא לשם. צריך לומר רק שטיקטוק אמרו שהניסוי הזה הוא לא באמת מה שמתאר את החוויה האמיתית של בני נוער ושהתוכן בטיקטוק נוצר על ידי קהילת המשתמשים וטיקטוק לא מקדמת צד אחד על פני צד אחר. זה מה שאומרים בטיקטוק בתגובה.

גדעון: עד כמה חמאס פעיל בטיקטוק?

עמרי: אז ראינו לא מעט תכני זוועה בימים הראשונים של המלחמה, חלקם באופן ישיר ממש על ידי הפעילים החמאסניקים, המחבלים שפרצו אל גבולות ישראל, אבל גם ראינו לא מעט תכנים שמופצים בצורה עקיפה, לאו דווקא על ידי חמאסניקים עצמם, אלא לגבי כאלה שתומכים בנרטיב של חמאס. זה בתחילת הלחימה. ראינו מהר מאוד שטיקטוק עצמה מנסה להסיר את התכנים ומודיעה לעולם על כך שהסירה כבר יותר ממיליון סרטונים רק באזור הזה של ישראל, עזה והגדה, ולמשל, מה שהיא אומרת, שזו הפרה של כללי הקהילה שלהם. אבל, בוא תיקח דוגמה למשל, היה את כל אירוע שחרור החטופים שנמשך במשך שבוע שלם, וראינו איך חמאס התכונן לאירוע הזה ואיך הוא תיעד אותו מאינספור זוויות. והוא עשה את זה לא במקרה, כי הוא הבין שלתמונות האלה יש אלמנט מאוד-מאוד משמעותי באיך הוא ייתפס אחר כך ברשתות החברתיות. אז ראינו פתאום אינספור סרטונים, של כל מיני יוצרי תוכן כאלה ואחרים, שפשוט מה שהם לוקחים מתוך הסרטונים זה רק את היחסים הטובים בין החטופים ששוחררו לבין החוטפים. ואז פתאום, אתה יודע, אנשים מקבלים איזשהו נרטיב מאוד-מאוד שונה, מאוד אחר, שהוא בכלל לא קשור למה שקרה באמת. ופתאום החוטפים נראים כמו אנשים טובים, אותם מחבלים נוראיים שתפסו את אותם חטופים והתייחסו אליהם… ושמענו את התיאורים - כמה זוועות הם עברו, כמה נורא היה התנאים שלהם בשבי וכמה זה שונה לגמרי מאותו סרטון תעמולה שחמאס מנסה לשחרר לרשתות.

גדעון: ישראל מצליחה בכלל להשיב מלחמה בפלטפורמה הזו, יש גוף רשמי שאחראי לטפל ברשתות?

עמרי: אז קודם כל, אנחנו במיעוט מספרי בכל הקשור ליהודים אל מול מוסלמים ברחבי העולם, וזה כבר מקשה על הסיפור. נוסיף לזה את העובדה שהסיפור שלנו, הצד שלנו במזרח התיכון, הוא סיפור שהוא הרבה יותר מסובך וקשה להסביר אותו - כל מה שקורה פה סביב ישראל ועזה והגדה וכו'. הסיפור החמאסי נתפס אצל לא מעט אנשים ברחבי העולם כאל דוד מול גוליית, שאנחנו הגוליית, וזה למרות כל מה שקרה בשבת השחורה של ה-7 באוקטובר. ובעצם, לכל הדבר הזה אנחנו… אפשר להוסיף את העובדה שאנחנו לא הגענו מוכנים לאירוע, מה שנקרא. ראינו פעילות מאוד ספורדית של כל מיני מתנדבים ויוצרי תוכן כאלה ואחרים, מדני בולר ויוסף חדאד או נועה תשבי, ולא ראינו פה איזושהי פעילות מאורגנת, איזשהו… לחיצה על כפתור ו-'צאו לדרך', 'תפיצו את התכנים', ומשהו מאוד-מאוד מאורגן. ואז, מה שאנחנו רואים גם, זה השפעה מאוד משמעותית בדעת הקהל העולמית, כי שם אנחנו מאחור. ואם אתה מסתכל על כל מיני סקרים שראינו בארצות הברית, למשל, אז ראינו לא מעט צעירים שפתאום מצדיקים את מעשי הטרור של חמאס - אפילו לא קוראים לזה מתקפת טרור. סקר שנערך רק באחרונה הראה ש-51 אחוזים מהאמריקנים בגילאים 18 עד 24 מאמינים שהפתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני - תקשיב טוב, גדעון - הוא שישראל תיגמר ותועבר לידי חמאס והפלסטינים.

גדעון: דֵי מלחיץ. טיקטוק מסירה חלק מהתכנים, מצנזרת? היא בכלל מתערבת בסרטונים שעולים?

עמרי: אז לפי הנתונים שהגיעו אלינו מטיקטוק, הם מספרים לנו שהם הסירו יותר ממיליון ושלוש מאות אלף סרטונים רק באזור הזה. הם מדברים ברחבי העולם שהם הסירו עשרות מיליוני תכנים כאלה שכוללים, בין היתר, דברי שטנה, וטרור, ומידע שגוי, ותוכן שמקדם את חמאס. בין היתר הם מספרים על כך שהם גיבשו כוח משימה חדש נגד שנאה ואפליה, כזה שאמור להילחם באנטישמיות וגם באסלאמופוביה. אבל, אתה יודע, זה באמת מאוד-מאוד קשה, ומעל לכל, אנחנו יודעים שמדובר בחברה פרטית, כזו שיכולה לעשות מה שהיא רוצה ואין עליה רגולציה - אז הרבה-הרבה יותר קשה.

גדעון: אם נחזור, לסיום, לקרב על ההסברה, ברור שישראל הייתה יכולה לעשות עבודה טובה יותר, וכשאנחנו יודעים גם כמה זה קריטי וחשוב… אולי כדאי לבוא מוכנים יותר במלחמה הבאה.

עמרי: לגמרי, לגמרי. אם יש מסקנה אחת מכל הסיפור הזה, זה עד כמה בעצם הרשתות החברתיות משחקות משחק הרבה יותר משמעותי מאי פעם בכל מה שקשור בקרב על דעת הקהל. זאת אומרת, אם עד עכשיו התרגלנו שאנחנו צריכים להעביר את המסרים לסקיי ניוז ו-BBC, ו-CNN והניו-יורק טיימס, היום בעצם יש עוד שכבה נוספת של שיח שמתקיים ברשתות החברתיות שלפעמים אנחנו לא מודעים כל כך למה שקורה שם, ולפעמים אנחנו לא מגיעים מוכנים אליו בכל מה שקשור להסברה הישראלית. ואין ספק שבמלחמה הבאה, ואפילו בזאת אם אפשר, אנחנו צריכים להקים מערך שהוא הרבה יותר משמעותי, שמדבר לקהל הרבה יותר צעיר וגם מבין שאת המסרים שלנו יכול להיות שטיפה יותר מורכב ויותר קשה להעביר אותם הלאה ולהיות הרבה יותר מוכנים לזה במלחמה הבאה.

גדעון: תודה, עמרי ברק.

עמרי: תודה, גדעון.

גדעון: ותודה לדני בולר. וזה היה "אחד ביום" של N12.

העורך שלנו - רום אטיק, תחקיר והפקה - עדי חצרוני, שירה אראל ודני נודלמן, על הסאונד - ספיר רוזנבלט.

אני גדעון אוקו.

ואנחנו נהיה כאן גם בשבוע הבא.

[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה