אחד ביום - התפנית של עיר הילדים
- אורית ליפקין
- Mar 29
- 14 min read
חולון מיתגה את עצמה במשך שני העשורים האחרונים כעיר הילדים. אבל מתברר שהמיתוג הזה שברירי וגם כנראה הפיך, כי בשבוע שעבר פורסם אצלנו במהדורה תחקיר על מה שקורה בחולון. מוזיאונים שנסגרים, מינוי שינוי במחלוקת, משאבים רבים שהולכים לקבוצה אחת בעיר וראש עיר חדש שמוביל את השינוי ומסתבך בדרך עם לא מעט תושבים, פעילים ואפילו שחקני תיאטרון. אז הפעם, אנחנו עם יונתן ריגר על התפנית של עיר הילדים.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/03/2025.
[חסות]
[מוזיקת פתיחה]
אלעד: היום יום שני, 10 במרץ, ואנחנו "אחד ביום", מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.
[מוזיקה מסתיימת]
כל הורה לילדים יודע דבר אחד, או יודע דבר אחד במיוחד - פעילות לילדים זה מצרך מאוד נדרש. כמה אפשר לבהות באייפד? כמה אפשר ללכת לג'ימבורי? או כמה אפשר לומר לילד "בוא, בוא תראה משהו מגניב", ולהושיב אותו מול מכונת כביסה? פעילות חינוכית, מושקעת, מותאמת לילדים, זה מצרך מאוד נדרש.
[הקלטה] קריינית בפרסום למוזיאון הילדים: [מוזיקת רקע] "במסלולי הילדים ייצאו הילדים להרפתקאות דמיוניות, מרתקות ובעלות ערך מוסף חינוכי. כל מסלול הוא סיפור, בעל תוכן ייחודי, המותאם לגיל הילד, המהווה דמות פעילה בעלילה…" [מוזיקת הרקע מסתיימת]
אלעד: אז בדיוק לנישה הזו נכנס בשנת 2001 "מוזיאון הילדים". ואני יודע מה חלקכם הרגשתם עכשיו. שמשהו במה שאמרתי היה מוזר. וזה כי אמרתי "מוזיאון הילדים", אבל המוח שלכם אוטומטית השלים ל"מוזיאון הילדים בחולון".
[מוזיקת רקע]
חולון העיר מיתגה את עצמה במשך יותר משני עשורים כ"עיר הילדים". כעיר שיש לה מה להציע לילדים, וכמובן להורים שלהם. אני אספר לכם משהו. בניגוד למה שכתוב בוויקיפדיה הקצרה אך מאוד ממצה עליי, אני נולדתי בחולון. עד גיל חמש אני גדלתי שם. יש לי אמנם זיכרונות מופלאים של ילדות מופלאה, אבל חולון שאני הכרתי - "עיר הילדים"? לא ממש.
אז זהו, באמת מתברר שהמיתוג הזה, שנבנה במשך העשורים האחרונים, הוא שברירי, אולי אפילו גם הפיך. כי בשבוע שעבר פורסם אצלנו במהדורה המרכזית תחקיר שערכו איתי גלאון ויונתן ריגר על מה שקורה בחולון: מוזיאונים נסגרים, מינוי שנוי במחלוקת מעורר סערה, משאבים רבים שהולכים לקבוצה ספציפית אחת, וראש עיר חדש שמוביל את כל השינוי הזה, ומסתבך בדרך עם לא מעט תושבים, פעילים, אפילו עם שחקני תיאטרון. אז הפעם אנחנו עם יונתן ריגר והוא יספר לנו על התפנית של "עיר הילדים".
[מוזיקת רקע מסתיימת]
אלעד: שלום ריגר.
יונתן: אהלן אלעד.
אלעד: עיר מוזיאונים, עיר ילדים, עיר תרבות, עיר פנאי. אם היית אומר בשנות ה-80, אולי אפילו ה-90, לתושב חולון שאתה מדבר על העיר שלו הוא לא היה מאמין לך.
יונתן: לחולוני מותר להגיד "חוּבָּתי", נכון? לך מותר להגיד את זה כי היית שם עד גיל 5 [מחייך]. וכשראיינתי את כל האנשים מחולון אז הם אומרים: "אנחנו חובתים גאים". אבל בוא נאמר את האמת? כשאנחנו גדלנו, אז "חובתי", זה היה… קצת כינוי גנאי, אתה יודע… חולון הייתה העיר הזאת, שהיא בין בת ים לראשון. לא באמת אה… אפ… הכי אפרורית שיש. גם עם הגירה שלילית וכזה, ואז הגיע מוטי ששון.
30 שנה אחורה, והוא באמת, אתה ודאי יודע, חולל מהפך אמיתי אבל. הוא בא עם אג'נדה. באמת, זה תקציבים, זה סכומים מאוד מאוד מרשימים לתרבות, ואנחנו יודעים כמה חסר כסף בתרבות [מחייך]. הוא שם המון המון כסף. תחשוב כמה… כמה מוסדות תרבות יש שם בחולון - תיאטרון הבובות היחידי בישראל, מוזיאון הקומיקס היחידי בישראל, מוזיאון הילדים הכי מושקע, הכי גדול הזה, המדיטק, תיאטרון חולון, הכל שם, אתה יודע, זה בעצם באזורים קרובים. פתאום אנשים מרחבי הארץ מגיעים [מצחקק] לחולון. זה לא היה, אתה יודע את זה. זה לא קרה. וזה קורה במאות אלפים. וזאת היכולת המדהימה של מוטי ששון. לא רק שהוא עושה את זה, הוא מיתג את זה. ואני, בתל אביב, הילדים שלי יודעים, חולון - "עיר הילדים", נקודה.
[הקלטה] דוברת: [מחיאות כפיים, מוזיקת רקע] "החזון של העיר חולון הוא "עיר הילדים". השקעה בילדים, עשייה למען הילדים, כדי לגדל לנו דור עתיד טוב יותר, מוצלח יותר, משכיל יותר, מוכשר יותר, וצורך תרבות. אנחנו עושים הכל למען הילדים…"
[מוזיקת רקע מסתיימת]
יונתן: ויותר מזה, כל החולונים יגידו לך, העיר הייתה מצוחצחת, נקייה כאילו אתה בבית מרקחת. זה מוטי ששון. אבל בעשור האחרון… היום הוא בן 78, העשור האחרון, כפי שאחד המרואיינים, רועי שטראובר, אמר: "קצת בייש את נעוריו". הייתה אדישות, והעיר מלוכלכת ובעיקר שבורה. כלומר לפני חמש שנים, קצת כמו תל אביב, נת"ע נכנסו לעניינים, בונים את הרכבת הקלה. פקקים אינסופיים, והחולונים הרגישו שחייבים דם חדש.
אלעד: אז זהו, זה הרקע לסיפור שלנו. העידן הארוך של מוטי ששון, ראש העיר המיתולוגי של חולון, המהפך שעשתה העיר תחת הכהונה שלו, השינוי התדמיתי, אבל גם השינוי המהותי שחולון עברה. ובעצם הסיפור מתחיל כשתושבי העיר הפסיקו להיות מרוצים מראש העיר שלהם. רצו למצוא מחליף. ואל מערכת הבחירות נכנס שי קינן, אז ספר לי עליו.
יונתן: לא יודעים עליו הרבה, כן? הוא היה עוזר של ישראל כ"ץ, חבר מרכז ליכוד. עבד אצל אמא שלו בחברת כוח אדם כמנכ"ל, והיה חבר מועצה. אבל בגדול לא ניהל שום דבר ציבורי. לא… כזה. צעיר, בן 43, נמרץ, אנרגטי, אתה יודע, נראה טוב. יצא בקמפיין כזה - "חולון מתחדשת" והפקקים, וזה, אתה יודע, נגע בנקודות החשובות.
[הקלטות מתוך קמפיין הבחירות של שי קינן לראשות העיר חולון]
[מוזיקת רקע]
שי קינן: "אנחנו חולון מתחדשת. גדלנו בחולון הישנה והטובה. התחנכנו בחולון."
בת אל ביטן, פעילה לקידום החינוך וסיוע לשורדי שואה: "בנינו כאן בית. גידלנו בחולון את ילדינו כשעוד באמת היינו "עיר הילדים"."
אופיר אוהל, מחוייב לקידום אורח חיים בריא: "אבל מאז עברו שנים, ולכולם ברור שהעיר צריכה שינוי."
איילת כהן, מנכ"לית העיר רמלה ומועצה אזורית חבל מודיעין לשעבר: "הגיע הזמן שחולון תהפוך לעיר חדשנית."
בועז יצחקי, פעיל חברתי בתחום הספורט בחולון: "להחזיר את הביטחון לרחובות."
רותי קרן, מנהלת בתי הספר "אריאל שרון" ו"בן גוריון" בחולון לשעבר: "לחזק את מערכת החינוך. אנחנו חייבים את זה לילדים שלנו."
[מוזיקת הרקע מסתיימת]
אלעד: אתה אומר שתושבי העיר לא ידעו עליו הרבה, לא הכירו אותו, וקינן באמת הגיע למרוץ בלי קילומטרז' של עשייה בפרופיל ציבורי גבוה. אבל הוא כן הגיע עם גב מאוד מרשים של תמיכה מצד פוליטיקאים. הליכוד תמכו בו.
[הקלטה] ראש הממשלה בנימין נתניהו: "תושבי חולון, הצביעו לשי קינן לראשות העיר."
אלעד: "ישראל ביתנו" תמכה בו.
[הקלטה] אביגדור ליברמן: "אני קורא לכם, ב-27 לפברואר, לתמוך בשי קינן כמועמד לרשות עיריית חולון."
אלעד: "תקווה חדשה" של גדעון סער גם תמכה בו.
[הקלטה] גדעון סער: "הוא האיש שיכול להביא את השינוי לחולון, ואני מאמין שהוא יביא את השינוי לחולון."
אלעד: וגם "יש עתיד" תמכה בשי קינן, אבל מאוחר יותר הסירה את התמיכה שלה, כשהתגלו פוסטים שקינן פרסם, ובהם התבטאויות נגד הקהילה הגאה ונשיאת העליון חיות.
אבל ריגר, אנחנו לא מדברים רק על מפלגות. כי הייתה שרה אחת, בכירה, שלא רק שתמכה בקינן, אני חושב שאפשר לומר, לפחות על פי דיווחים, ששי קינן גם ממש מקורב אליה, ואני מדבר על השרה מירי רגב.
יונתן: נכון. שי קינן, על פי תחקיר "המקור" בערוץ 13, מקורב של מירי רגב, ובאחת הפגישות סיפר היועץ של מירי רגב ב"מקור" [צוחק] ששי קינן זרק משהו שצריך לעשות פרויקטים בחולון, פרויקטים של תחבורה.
[הקלטה מתוך תוכנית "המקור"] יונתן יהוסף, ראש המטה המקצועי לשעבר של השרה מירי רגב: "ואז נפלט לה: "יאללה אז בוא נעשה אותם". ואז הוא אומר: "לא, לא, לא, לא, לא, לא עכשיו, אחרי הבחירות. אני אנצח את מוטי ששון [מגחך], ואז תעשי את כל הפרויקטים האלה"."
[הקלטה - מחיאות כפיים ושירת "עם ישראל חי"]
אלעד: והוא ניצח. בסוף מערכת הבחירות התברר שאחרי עשורים, לחולון יש ראש עיר חדש.
[הקלטה] שי קינן: "הלילה, חולון התחדשה. [קריאות שמחה] כל מי שמכיר אותי יודע, שהרגע הזה, הוא הרגע שחיכיתי לו עשרות שנים."
יונתן: עכשיו, צריך לחדד פה משהו. בגדול זאת הייתה הצבעת נגד. זה לא הייתה הצבעת בעד שי קינן. שי קינן ברוב דחוק קיבל 43%. כלומר 57% לא הצביעו לו, וכולם חשבו שיהיה סיבוב שני. וברוב דחוק שי קינן נכנס. [מוזיקת רקע] עכשיו לא באמת הכירו אותו. כלומר הוא היה פרצוף מוכר, הוא כן היה במועצה, הוא כן… אבל לא ידעו עליו כלום. והם אומרים: "ואנחנו הלכנו אחרי פרצוף חדש וקיווינו".
אלעד: אז בין אם נגדיר את זה כניצחון של שי קינן, או יותר הפסד של מוטי ששון, ראש העיר החדש הרכיב קואליציה, והקואליציה זו אפשרה לו, למרות ההישג הדחוק, להיכנס ללשכה.
[מוזיקת הרקע מסתיימת]
בבוקר שאחרי הבחירות שי קינן התראיין בתוכנית הבוקר של "קשת" והציג חזון מאוד מבטיח, מאוד ורוד לעיר.
[הקלטה]
שי קינן: "אני רואה את עצמי מנהיג של כל המגזרים. של אלה שתמכו בי ואלה שלא תמכו בי. וחולון תמשיך להיות עיר פתוחה וליברלית ופלורליסטית כפי שהייתה."
מראיין: "יפה."
שי קינן: "ואנחנו גם ניתן לה גם קצת גוון צבעוני, תהיה יותר ככה שובבה וכיפית, כי אני אדם צעיר, והעיר הזאת צריכה להתרענן קצת."
אלעד: עכשיו תראה, להצעיר את העיר זה דבר טוב בכל עיר. מבחינה מיתוגית לפחות, אני לא יודע מה זה אומר, להצעיר עוד עיר שמגדירה את עצמה כ"עיר הילדים", אבל בסדר, נשים את זה בצד. קינן הבטיח אז עיר פורחת. הוא נכנס לתפקיד, ומה קרה משם? קח אותי, לימים הראשונים?
יונתן: שים לב מה קורה. בלי הסבר, הוא שולח הודעות למוזיאון לתולדות חולון, למנכ"לית, "סוגרים את המוזיאון, אני אולי אשפץ", אני לא יודע, 15 איש הביתה.
[הקלטה]
ציפורנית פז, לשעבר מנהלת תחום מורשת ותרבות ישראלית בעיר חולון: "קוראת לי מנכ"ליתי, ומודיעה לי שכל הצוות הולך הביתה, 15 איש."
יונתן: "למה?"
ציפורנית פז: "למה? אין לי שום הסבר. קיבלה הנחיה מראש העיר, מוזיאונים נסגרים, הצוות הולך הביתה, ומה הלאה? לא קיבלנו שום הנחיה."
יונתן: שולח הודעה לתיאטרון הבובות, 18 איש הביתה, "תקפלו". מוזיאון עם 1,500 פריטים, "תקפלו, הביתה".
[הקלטה] אילן סביר, מנהל המוזיאון לתיאטרון בובות שפוטר: "בלי נימוק, בלי שום דיבור, שי מתעקש. לא חשבתי שאני במו ידי אצטרך לפרק את המוסד שאני הייתי חלק מההקמה שלו."
יונתן: שואלים: "רגע, אפשר לפגוש אותך? רגע, נשב אולי? אוקיי, אולי אנחנו צריכים קצת…", כלום. לא מגיב. אף אחד [מגחך] בעירייה לא מגיב. סוגר אותם. תיאטרון הבובות סגור. הם בבית עכשיו. מוזיאון תולדות חולון סגור, מוזיאון הקומיקס… והמוזיאון סופר מצליח, הוא מוציא אותו מהבניין שבו הוא פעל במשך 20 שנה כמעט, מכניס אותו למדיטק, לאיזה חלל קטן, מקצץ את התקציב כמעט עד הסוף.
[מוזיקת רקע]
[הקלטה] נתן דטנר: "אני לא מבין מה הוא עושה, אני באמת לא מבין. אם אתה בא ואתה אומר, עם איזושהי אג'נדה, רבותיי, אני סוגר עכשיו כי אני הולך לעשות משהו יותר גדול או משהו אחר. לא, פשוט סוגר, פשוט מפטר, פשוט זורק."
[הקלטה] אילן סביר, מנכ"ל המוזיאון לתיאטרון בובות לשעבר: "כולנו אנשים בגיל, שאני מניח שלרובנו יהיה קשה להיקלט בשוק העבודה, אז… לשכת האבטלה."
אלעד: חסות אחת וממש מיד חוזרים.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
[חסות]
אלעד: ריגר, אחרי שלושה עשורים ראש עיר חדש נכנס לתפקיד בחולון וסיפרת, מאוד מהר, קיצץ מוזיאונים בעיר, סגר מוזיאונים, פיטר עובדים, צמצם את מה שהפך את העיר חולון ל"עיר הילדים", לעיר תרבות. את אותו מהפך תדמיתי שהעיר עברה בעשורים האחרונים.
אבל בתחקיר שעשית יחד עם איתי גלאון, אתם הקדשתם פרק נרחב יחסית למינוי אחד שעשה שי קינן, וזה המינוי של מנכ"לית המדיטק. תסביר לי רגע, כשאנחנו מדברים על המדיטק על מה אנחנו מדברים?
יונתן: המדיטק זה תיאטרון חולון. זה המדיטק עצמו, יש לך את סינמטק חולון, את מוזיאון הקומיקס, את מוזיאון העיצוב. שמונה מוסדות תרבות בחולון הם תחת המטריה של המדיטק.
אלעד: אוקיי, והמנכ"לית החדשה שמינה ראש העיר החדש היא אודליה פרידמן.
יונתן: נכון, נדהמתי. מודה, נדהמתי. אודליה פרידמן הייתה מנכ"לית התיאטרון הלאומי "הבימה" במשך 15 שנה. בית המשפט, בגדול, זרק אותה. אחרי… גם אני עשיתי תחקיר ב"חדשות 12" אחרי שהיא השאירה את הבימה עם חוב של 100 מיליון שקל. עם מאות יוצרים, אולי אפילו אלפים, מאות יוצרים, מחזאים, במאים, זה, שהיא לא שילמה להם.
[הקלטה] נתן דטנר: "השאירה אותי עם חוב של 360 אלף שקל ואני אחד מהקטנים. אישה שעשתה פאשלה מטורפת וגרמה נזקים איומים להרבה מאוד אנשים, בכיס. ואתה אומר לעצמך "אוקיי אני מקווה שאני לא אפגוש איתה יותר בחיים", והנה אני פוגש אותה."
יונתן: והתחקיר אצלי התחיל בזה שאמרתי, "רגע, אוקיי, הוא מינה את אודליה פרידמן לממלאת מקום מנכ"ל המדיטק. עוד שנייה הוא יבין שהוא צריך לבטל את המינוי, כי עולם התרבות השתולל, השתגע". לא רק שהוא לא ביטל. הוא החליף את הדירקטוריון, שינה את תנאי המכרז, אמר לבית המשפט ומשרד הפנים, "אני הולך על זה כל הכוח", בלי להגיב לאף אחד, לא הגיב לשח"ם, לכולם. אמרו: "אנחנו נשבית את התיאטרון", הכל. ומינה אותה על אפם ועל חמתם, ואמר להם, "אתם כועסים? הנה, קבלו, מנכ"לית קבועה, שלכם, אודליה".
[הקלטה] נתן דטנר: "אתה לא יכול ככה, מה שנקרא, להשתין מהמקפצה. אתה מכריח אותי במרכאות, "להתעמת מולה", מכיוון שהיא עכשיו ספקית עבודה, כי בחולון יש עבודה."
אלעד: אתה יודע להסביר לי, מה עומד מאחורי המינוי הזה? למה אל מול העבר הבעייתי, והביקורת מצד כל כך הרבה אנשים בעולם התרבות, שי קינן מינה בכל זאת את אודליה פרידמן לתפקיד החשוב הזה?
יונתן: אז נאמר על אודליה פרידמן שהיא כן תמכה בו בפוסטים בפייסבוק, "צריך לבחור בשי קינן", "דם חדש" וזה. נחדד גם שבתקופתה ב"הבימה" אודליה פרידמן כן הייתה קרובה למירי רגב. אם אתה זוכר את צ'כוב [צוחק] ומירי רגב עלתה על הבמה אז בחגיגות 100 שנה ל"הבימה" ועשתה קטע על צ'כוב שאגב היה משעשע, אני מודה. ומשיחות שלנו בעירייה מסביב אומרים: "היא תמכה בו והוא כנראה היה חייב לה". זה שיחות שהיינו באופ-רקורד. הוא כנראה היה חייב לאודליה פרידמן, וכבר נאמר - לא ברור למה הוא יצא למלחמה הזאת, אלא אם יש איזה קרבה. באמת לא ברור. זאת הייתה מלחמה אמיתית והוא פשוט נכנס ראש בראש בכולם, וניצח, אגב.
אלעד: אוקיי, אז אלו צעדים שנויים במחלוקת שעשה ראש העיר, אבל כאן לא נגמר התחקיר, כי במקומות שבהם ראש העיר צמצם ולקח, אז היו מקומות שלהם הוא הרחיב ונתן. לא מעט גורמים בעיר שראיינתם, אמרו לכם שהמקומות האלה שראש העיר נתן להם באופן ניכר ובולט מאוד, הם במיוחד מקומות שמשרתים את הקהילה החרדית בחולון. ואנחנו מדברים על מיעוט יחסית קטן מהעיר.
יונתן: 10% חרדים בחולון. בלבד, בסדר? אחוז… כמו בישראל, מאוד נמוך. עיר ליברלית, אתה מכיר. ובלי ש"ס, שי קינן לא יכול להקים קואליציה. הוא חייב אותה, הוא חייב את הארבעה מנדטים. ולפתע, חיים סברלו, סגן ראש עיריית חולון. כל מי שתדבר איתו היום בחולון, בעירייה, גם בשקט… הוא האיש החזק בחולון. הוא היה שם 20 שנה, והוא… ובלעדיו אין לשי קינן קואליציה. והוא בעצם, אתה יודע, מוביל את העיר כרגע, ומשפיע עליה מאוד. ושאלתי על סברלו, אתה יודע, את הפעילים החברתיים. כולם אומרים שהוא האיש החזק בעיר וזה… ואז רועי שטראובר, שהוא פעיל חברתי תושב חולון, שנים, ניגש אליו ואמר לו, שאל אותו משהו על התקציב: "למה התקציב ככה, ולמה ש"ס מקבלים ככה?"
[הקלטה] רועי שטראובר: "הוא בא ואמר לי, "על אפכם וחמתכם זה התקציב. זה מה שיש, זה מה שיש. אתה יכול ללכת להזדיין, אתה וההורים שלך"."
יונתן: עכשיו, כששטראובר אמר את זה, וזה לא בן אדם שמדבר ככה, אמרתי לו, אמר?
[הקלטה] רועי שטראובר: "אמר. ליד ראש העיר. שלא מצא סיבה להגיד לו, תקשיב, "לא ככה מדברים לאדם שמשלם את המשכורות שלך"."
אלעד: תגיד, אבל מעבר לגסות, מעבר לזלזול בתושב העיר במקרה הזה, מה אותו סברלו מקבל? או אתה יודע מה, במילים אחרות, מה ראש העיר נותן לחברי המועצה מטעם ש"ס? איך הוא יכול להיטיב עם האוכלוסייה החרדית בעיר על חשבון כלל האוכלוסייה? כמו שטענו באוזניך חברי מועצה, פעילים חברתיים ותושבים. מה בעצם הוא עשה?
יונתן: מה שהוא עושה עם ש"ס שהוא יכול, ציבורית, יש שטחים ציבוריים של העירייה. בשני מקומות כבר יכולנו להוכיח את זה: הובטחו, אחד מועדון נוער חילוני, בסדר? העביר את זה, ביטל את המועדון נוער, ביטל את המתנ"ס, פתח גן חרדי. שתיים, שטח ציבורי שהובטח לבית כנסת לקהילה רפורמית, וש"ס, באמת, בקמפיין בחירות שלהם אמרו" "מי שהם בעדם אנחנו לא נהיה איתו" וכזה, ביטל את ההקצאה הזאת והעביר את זה לגן חרדי.
[הקלטה]
יונתן: "הגנים החרדים היו פה לפני שנה?"
גלית כהן-קדם, רבת הקהילה הרפורמית בחולון: "ממש לא, אנחנו היינו פה לפני שנה."
מורן ישראל, יו"ר האופוזיציה במועצת העיר חולון: "ש"ס השתלטו על המועצה. זה לא שהם קיבלו כוח. הם המועצה עכשיו. שי קינן, לא בדיוק אני בטוח אם הוא עובד איתם, הוא עובד בשבילם."
יונתן: השטחים הציבוריים עוברים לאט לאט לש"ס. כסף ציבורי עובר לש"ס. כל הדברים של החילונים לאט לאט נסגרים. תנועת נוער "חצב" של בני נוער חילונים נסגרת. עכשיו, זה בסדר להעביר כסף לחרדים, באופן יחסי ל-10% אין בעיה. אבל כשזה בא על חשבון החילונים, ובחולון זה לאט לאט בא על חשבונם, שם יש בעיה.
אלעד: זהו, עם או בלי קשר למערכת היחסים הזו שנרקמה בין ראש העיר לבין ש"ס, אנחנו רואים שינוי גדול במיוחד גם בכל מה שקשור לפעילות בתחום הלהט"ב. שמענו את קינן אומר, יום אחרי שהוא נבחר, שחולון תהיה עיר פלורליסטית וליברלית, אבל הנה גם בנושא הזה יש לו מדיניות חדשה.
יונתן: כן, יש שני דברים, גם לא קלים, כשאתה רואה את הרוח, לאן הרוח נושבת… אנטי-ליברלית. אז אחד, מצד הגאווה בחולון, בחודש הגאווה, במשך שנים ארוכות, דגלי גאווה נתלים בכל רחבי העיר, יש מצעד וזה, הוא ביטל את זה. אין דגלים בחודש הגאווה, לא, שום דבר, ואנחנו רואים גם את ההשפעה של ש"ס, כמובן. והדבר השני, רכז להט"בי מוקצה לחולון, כבר שנים, עשרות אלפי שקלים בשנה, מהמשרד לשוויון חברתי, זה קיים. זאת השנה הראשונה שחולון הודיעה: "אנחנו לא ניגשים לקול קורא, ואנחנו מוותרים על עשרות אלפי שקלים שמגיעים לנו, כל שנה, ואנחנו לא רוצים רכז לקהילת הלהט"ב".
אלעד: תראה, אז דיברנו עד עכשיו על ענייני מדיניות, על החלטות שנויות במחלוקת. אבל אתה יודע, יש עוד עניין, נקרא לו עניין סגנוני, התנהגותי, אישי, למרות שכשזה מגיע לראש עיר זה כבר יכול להיות עניין ציבורי. יש הוצאות של ראש העיר, במסגרת התפקיד שלו. זה לא משהו שלא ראינו בעבר במקומות אחרים, אבל איכשהו, כשזה קורה בחולון עם שי קינן, זה נתפס על ידי התושבים אחרת.
יונתן: כן. כי אתה יודע, זה אצבע בעין הארדקור כשאתה מפטר 18 איש בתיאטרון הבובות, 15 איש במוזיאון לתולדות חולון, ואוקיי, אתה אומר קיצוצים וזה… ואז לוקח כותב טקסטים ב-270 אלף שקל בנוסף לדובר ולוקח צלם אישי שמלווה אותך ב-220 אלף שקל בתקציב, מוסיף חצי מיליון שקל ליח"צ אישי, ואז אתה מגלה שהוא חילק ב-1 בספטמבר ב-55 אלף שקלים כספי ציבור מאושר, ארטיקים ממותגים "שי קינן" ועל זה מוסיף מגנטים שהוא מצלם את עצמו עם הילדים ותולים את המגנטים. הכל בכספי ציבור. זה מדהים אותך. אתה נדהם מההתנהלות, ויותר מזה, זה סיפור מחריד מה שאני הולך לספר לך: ביום העצמאות, במה מרכזית של עיריית חולון מתחת לבית של אגם ברגר, שזה אזור מרכזי, כשהיא הייתה עדיין חטופה, ההורים של אגם ברגר ביקשו מהעירייה: "בבקשה תזיזו את המסיבה למדיטק. מרחק 500 מטר, שזה לא יהיה מתחת לבית שלנו, זה לא נעים". הגיע לשי קינן והוא אמר: "לא, אנחנו צריכים לשמוח". והייתה מסיבה מתחת לבית של ההורים של אגם ברגר. זה מזעזע, באמת.
אלעד: תראה, אתה מדבר על האירוע הזה עם ההורים של אגם ברגר. בתחקיר שלכם על קינן יש טענות שהוא גם לכאורה מדבר בגסות, שהוא מנבל את הפה. למשל תקרית אחת שבה בישיבת מועצה הוא ממש צעק על קודמו בתפקיד מוטי ששון.
יונתן: אני, כשראיתי את הסרטון שהוא צועק למוטי ששון בן ה-78, בישיבת מועצה ליד כולם, "סתום את הפה שלך".
[הקלטה]
שי קינן: "אבל מגיעות אליי תלונות עליך, אז כדאי שתסתום את הפה שלך, בסדר?"
מוטי ששון: "אה… אה…"
שי קינן: [צועק] "מה שאני מקבל ונשאל… מגיעות אליי תלונות עליך, כדאי שתסתום את הפה שלך, מוטי."
מורן ישראל: "אדוני, אני מציע לך לחזור בך."
שי קינן: "שמעת? מוטי, תסתום את הפה שלך."
מורן ישראל: "תתבייש, אתה אמור לנהל ישיבה, איך אתה מדבר? תתבייש."
שי קינן: "קודם כל, סתום את הפה שלך."
יונתן: רגע, מה זה? איש בן 78. ואז אמרתי טוב, אולי מקרה חריג? לא. הייתה ישיבה שלא צולמה, ועדת החינוך, ומנהלת מאחד מבתי הספר ביקשה להגיד משהו בסוף הישיבה והוא אמר לה: "את תסתמי את הפה שלך", ויצא מהישיבה. והיא בכתה, ויפה בן דוד, מזכ"לית הסתדרות המורים, שלחה לו מכתב. היא לא היחידה שהוא צעק עליה, "אנחנו לא משתפים איתך פעולה".
אלעד: אז תגיד, מה אומר שי קינן, ראש העיר על כל זה, על כל הטענות שהיו לו נגדו בתחקיר?
יונתן: אין תגובה, הוא לא מגיב. זאת הדרך, זאת ההתנהלות, גם בסרטון תגובה שהוא הביא לנו, הוא בעצם לא נגע בשום דבר ששאלנו.
[הקלטה] שי קינן: "טוענים שאני סוגר מוזיאונים, זה שקר. לקחנו את מוזיאון הקריקטורה, העתקנו אותו למדיטק, כדי לחשוף אותו לקהלים הרבה יותר רחבים. אנחנו משפצים את המוזיאון לתולדות חולון, מרחיבים את הפעילות של אירועי שבת תרבות, ותיאטרון הבובות. אנחנו לא משנים ולא נשנה את צביונה של העיר האהובה שלנו."
יונתן: וכמו שהוא אמר לנו כשניסינו לשאול אותו: "ניפגש בבחירות 2028".
[הקלטה]
שי קינן: "אתה יודע להגיד לי מה נסגר?"
יונתן: "תראה, תיאטרון הבובות נסגר, מוזיאון המורשת נסגר, חלק מהשטחים הוסבו לש"ס, כמו מועדון נוער."
שי קינן: "הדמוגוגיה הזאת לא עובדת עליי."
יונתן: "כמו… כן."
שי קינן: "ניפגש באוקטובר 28'."
יונתן: "אבל יש לי שאלה…"
שי קינן: "להתראות."
יונתן: "יש לי שאלה, שי, יש לי שאלה."
שי קינן: "אין לך שום שאלה. להתראות."
אלעד: והתושבים, אתם דיברתם עם רבים בחולון, מה שמעתם מהם?
יונתן: תראה, אנשים בהלם. ואנחנו הסתובבנו שם, ואנשים שבורים. ובאמת גם… הם מעורבים שם, אתה יודע, מעורבים בעיר, זה עיר שאני רואה את גאוות היחידה, זה מאוד יפה לראות. ולאט לאט הוא סוגר להם הכל, והוא לא מסביר. הוא לא מסביר, הוא לא עונה לתושבים. וראיתי את הפעילים החברתיים משתגעים מזה. תן תשובה, תגיד למה, אוקיי, אולי יש סיבה, אולי יש סיבה, אולי צריך לקצץ, אולי המלחמה, אתה יודע? מה אנחנו יודעים? הוא פשוט לא עונה. וזה, ואנשים שבורים בחולון.
[הקלטה]
ציפורנית פז: "עברה לי בראש האפשרות לצאת מפה. וזה שאני אומרת את זה, זה מאוד מאוד חריג."
גלית כהן קדם: "יש הגירה מטורפת מהעיר הזאת, בתחושה שזאת לא החולון שגדלנו בה, ושרצינו לילדים שלנו. והאוכלוסייה הזאת מצביעה כרגע ברגליים. חולון היא מיקרו-קוסמוס. היא הסיפור הקטן שמספר את הסיפור הגדול של מדינת ישראל. עכשיו השאלה היא לאן העיר הזאת הולכת? האם זה לטובת התושב, או האם זה לטובת הכיסא של ראש העיר?"
[מוזיקת רקע]
אלעד: יונתן ריגר, תודה.
יונתן: תודה רבה, אלעד.
אלעד: וזה היה "אחד ביום" של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק. חפשו "אחד ביום - הפודקאסט היומי". העורך שלנו רום אטיק, תחקיר והפקה שירה אראל, הילה פז, דניאל שחר ועדי חצרוני. על הסאונד יאיר בשן שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.
אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.
[המוזיקה מסתיימת]
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentários