עושים תנ"ך עם יותם שטיינמן - סולם יעקב (שחר ענבר)

אחד הסיפורים האהובים והמוכרים בתורה, הוא סיפור יעקב שחולם את חלום הסולם. לסיפור קצר זה ניתנו לאורך הדורות פרשנויות רבות. אם מבינים אותו בהקשרו ההיסטורי המתאים, נוכחים לדעת כי הוא מתכתב עם הקונטקסט התרבותי שבתוכו חובר והוא מכיל זיקות חוץ מקראיות רבות. בפרק נעמוד על חלק מהן, בין השאר: מה משמעות המילה "סולם" בסיפור, וכיצד הוא מתקשר למקדשים מסופוטמיים בימי קדם? מדוע  נכתב שמלאכי אלוהים עולים ויורדים בסולם? מה הקשר בין הסיפור לסיפור מגדל בבל מחד ולמיתוס הבריאה הבבלי מאידך? מהם שלושת סוגי החלומות בז'אנר הספרותי של חלומות בעולם העתיק, וכיצד, באופן חריג, שלושתם באים לידי ביטוי בחלומו של יעקב? מדוע לאחר יקיצתו יעקב מציב לאלוהים תנאים? מה פשר ההבטחה של אלוהים ליעקב ומה פשר תגובתו של יעקב? וכיצד הסיפור עומד בצומת מרכזית בהקבלה בין יעקב, אברהם ובני ישראל השבים מהגלות? על זאת ועוד בפרק זה בו מתארח חוקר המקרא שחר ענבר.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 15/04/2024.

[פתיח]

קריין: רשת "עושים היסטוריה"

קריין: "‫עושים תנ"ך". ‫יותם שטיינמן מארח.

[מוזיקת פתיחה]

יותם: ‫שלום לכל המאזינות ולכל המאזינים. ‫אחד הסיפורים האהובים והמוכרים ‫לנו עוד מילדות, מסיפורי התנ"ך, ‫כבר מגיל הגן, באמת ‫אחד הטקסטים המפורסמים ביותר, ‫הוא הסיפור של יעקב ‫שחולם את חלום הסולם. הרגע של הסיפור, בראשית כ"ח. ‫מה שקרה לפני כן, ‫הוא שליצחק אבינו היו שני ילדים, ‫תאומים, זוכרים? יעקב ועשו. יצחק אהב את עשו, ורבקה אהבה את יעקב. יצחק רצה לברך את עשו, ויעקב ורבקה התחמנית מאחורי הקלעים, הצליחו לעבוד על יצחק, שהיה כבר זקן ולא ראה טוב, ושכנעו אותו שיעקב הוא-הוא עשו, והוא בירך את יעקב בברכה שהוא תכנן לברך בה את עשו. כשעשו שמע על העניין הוא כמובן כעס מאוד על יעקב, ויעקב החליט לברוח משם ללבן, הסבא שלו, אבא של אמא שלו רבקה, שגר בחרן. כאן מתחיל הסיפור של הפרק הזה. שלום שוב לחוקר המקרא, שחר ענבר, מה שלומך?

שחר: שלום, יותם.

יותם: אז היום אתה מביא לנו סיפורי חלומות.

שחר: סיפור אחד של חלום אבל מאוד מעניין, ופותח פתח להבנת הרבה סיפורי חלומות אחרים במקרא.

יותם: אוקיי.

שחר: סיפור חלום יעקב הוא סיפור קצר, אבל בוא נמסגר אותו. יעקב מגיע לאיזה מקום, נרדם, חולם חלום על סולם שמגיע עד השמיים עם מלאכי אלוהים שעולים ויורדים, ואז אלוהים נגלה אליו, מבטיח לו שהוא ישמור עליו בדרכו. יעקב מתעורר, מבין את משמעות החלום, מקים שם מצבה, קורא למקום בית אל, ונודר שאם הוא יחזור בשלום מחרן הוא יקבל על עצמו את האלוהות הזאת שנגלתה אליו. סיפור קצר, יש בו המון זיקות תרבותיות והשפעות פנים-מקראיות וחוץ-מקראיות, ואנחנו ננסה לעמוד על כמה מהם. בוא נתחיל לקרוא.

יותם: "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ". טוב, לאיזה מקום הוא הגיע?

שחר: לא כתוב. זה מסתורי בינתיים. הוא הגיע למקום כלשהו, השמש ירדה, אז הוא החליט לעצור ולישון שם. אתה יודע מה? בוא, בוא נקרא קודם ברצף חלק מהסיפור, כי הוא לא סיפור ארוך. נקרא הכול ואז ננתח.

יותם: "וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא. וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ". טוב, הסצנה המפורסמת הזאת שזכתה להמון תמונות וציורים, אנחנו מכירים אותה, עוד מהגן. על הסולם שמגיע מהארץ לשמיים, מלאכים עולים ויורדים בו. סצנה יפה.

שחר: נכון.

יותם: "וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ. וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ. וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת: כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ".

שחר: כן, עד כאן, תיאור החלום. כאן נגמר החלק הראשון. הסיפור לא נגמר פה, אבל בוא נתייחס לחלק הזה של הסיפור.

יותם: אוקיי, דבר ראשון, אם אני חוזר להתחלה, למה יעקב לוקח אבן ושם אותה בתור כרית, כן? מה, להראות כמה הוא חסר אונים? כמה קשה לישון בשטח? מה הסיפור?

שחר: אולי, לאו דווקא. תתפלא לשמוע, אבל בימי קדם אנשים חשובים - אצילים, מלכים, הייתה להם אבן מיוחדת שעליה הם הניחו את הראש.

יותם: נשמע אורטופדי מאוד.

שחר: זה היה נפוץ במצרים וגם במסופוטמיה. אפשר למצוא אבנים כאלה במוזיאון המקרא וב-British Museum, וגם בקהיר - מצאו אבני כרית כאלה. תוכל לעשות גוגל על המילים stone pillows ancient Egypt ותראה דוגמאות. אפשרות אחרת - את האבן הוא לא שם מתחת לראש, הוא שם מראשותיו. במקומות אחרים בתנ"ך המילה "מראשותיו" מתארת "מסביב". למשל, על אליהו הנביא מסופר שהוא הלך במדבר והוא היה רעב וצמא, ואז מלאך התגלה אליו ואמר לו, "ק֥וּם אֱכֽוֹל", ואליהו הביט, 'והנה מראשותיו עוגת רצפים וצלחת מים' [כך במקור]. אני לא חושב שמתחת לראש הייתה לו עוגה.

יותם: כן. [מגחך]

שחר: הוא היה מועך אותה.

יותם: אוקיי.

שחר: אז "מראשותיו" יכול להיות מסביב. יעקב הקיף את הראש שלו באבנים כדי להגן על עצמו. הוא נשכב בשדה, מקום מסוכן. הוא צריך הגנה.

יותם: אוקיי, בוא נדבר עכשיו על החלום.

שחר: במה תרצה להתחיל?

יותם: טוב, הכי חשוב, בואו נתחיל בסולם, כן? סולם, סולם כמו בעברית של ימינו, כזה שעולים לעשות קצת תיקוני צבע בשפכטל למעלה?

שחר: לא, לא. בימינו סולם זה… סולם, כן? ladder.

יותם: אוקיי.

שחר: הדבר הזה שאתה עולה עליו כדי לתקן את הדוד.

יותם: אוקיי. [מגחך]

שחר: הסולם בסיפור הזה זה משהו אחר לגמרי. בשביל זה אני צריך לעשות הקדמה ולדבר על מקדשים מסופוטמיים.

יותם: יש לנו זמן.

שחר: במסופוטמיה היו הרבה מקדשים, להרבה אלים, והיו להם מבנים שמאפיינים את הארכיטקטורה המסופוטמית. כמו שהפירמידות מאפיינות את הארכיטקטורה המצרית, היו מבנים שאפיינו את המקדשים במסופוטמיה. במסופוטמיה, בלב כל עיר גדולה, הייתה גבעה מלאכותית ועליה היה מגדל, מבנה ענק, מרשים מאוד, כאשר ממפלס הקרקע עד למעלה היו מדרגות. אנחנו מדברים על מבנה עצום. עכשיו, אדם שעומד על הקרקע, הוא לא רואה את הגג. המדרגות מגיעות מבחינתו לשמיים, זו מטרת האדריכל. הוא רוצה שזה יהיה האפקט. המבנים האלה נקראו זִיקוֹרָתִים. [יותם מהמהם בעניין] זיקורת ביחיד. זיקורת זו צורה שיש אותה בעוד שפות שמיות, גם בעברית, היא שורש ז.ק.ר. משהו שהוא מזדקר, בולט. והוא גם היה מקום הפולחן לאלים, וגם היה מקום שבו האלים גרו. זאת אומרת, הם אכלו, הם שתו, הם הזדווגו שם, שמה הם גרו. והביטוי הפיזי של האלים שגרו שם היה הפסל שלהם שהיה במקדש.

יותם: אמרת בניין עצום. מה היה גובהו, אנחנו יכולים לדעת?

שחר: הזיקורתים האלה היו בגבהים שונים, אבל היו כאלה שהגיעו לכמה עשרות מטרים.

יותם: אה, ממש גבוה.

שחר: 50 מטר, 60 מטר מדרגות, 80 מטר, אפילו יותר. הזיקורת המפורסם מאוּר, שהקימו אותו באלף השלישי לפני הספירה, יש כאלה שאומרים שהוא הגיע ל-80 או ל-90 מטר. זה יוצא מעל 20 קומות, זה ממש רב-קומות. גם תחשוב, בימי קדם, מה זה רב-קומות אז. וזה היה מבנה מאוד מפורסם. הכירו אותו בכל העולם הרבה מאוד שנים. 2,000 שנה אחרי שבנו אותו, טקסטים הלניסטיים עדיין כתבו עליו. זה היה מגדל אייפל של העולם העתיק. אין אף אחד בעולם העתיק שלא הכיר אותם עד, לא יודע, שנת 200 לפני הספירה. הסיפור על היסוד של המקדש באור הופיע במיתוס המכונן של האֶנוּמָה אֶלִישׁ, מה שאנחנו מכנים סיפור הבריאה הבבלי.

יותם: כן.

שחר: אבל אנחנו מתייחסים רק לחלק של בריאת העולם, ומַרְדוּךְ ותיאמת. המיתוס הזה ממשיך הרבה אחר כך. המטרה שלו היא בכלל לא הבריאה. הבריאה היא החלק הראשון במיתוס. יש במיתוס הזה תיאור של בניית המקדש המרכזי, הזיקורת הזה, זה שיא הסיפור.

אם נחזור למדרגות, בזיקורת הזה היה גרם מדרגות שרץ לכל האורך שלו, והוא חיבר את החלק התחתון לחלק העליון. בבסיס התחתון, בחלק התחתון של המגדל, היה את המקדש התחתון, שם התנהל הפולחן הארצי, לשם כולם יכלו להיכנס. וגם בחלק העליון, בגג של הזיקורת, היה מקדש, שהיה העתק של המקדש התחתון, שהיה נגיש אך ורק לכהנים, אלה ששירתו בפולחן. והם דאגו לכל הצרכים של האלים. זאת אומרת, היחידים שיכלו לעלות במדרגות האלה היו הכהנים. רק הכהנים ששייכים להיררכיה הגבוהה ביותר, הכוהנים הגדולים, וגם המלך, שהוא נחשב בעצמו סוג של אל. והכהנים היו מלווים את המלך מהמקדש התחתון למקדש העליון, ובחזרה. והסוללת מדרגות הזאת, שמחברת בין שני החלקים, בין שני המקדשים, בין שמיים וארץ, היא נקראת סימילְטוּ.

יותם: סימילטו, סילימטו, סולם? ניגנתי נכון?

שחר: בינגו. המילה סולם היא יחידאית, אין אותה עוד במקרא, ויש הסכמה שסימילטו זה סילימטו. מבחינה לשונית זה תקין. זה מה שנקרא חילוף אותיות למנ"ר.

יותם: נכון.

שחר: חילוף לשוני מקובל. זו אותה מילה. עכשיו, הרבה אנשים וגם פרשני ימי הביניים שואלים - למה כתוב שיש סולם שראשו מגיע השמיימה, ומלאכי אלוהים עולים ויורדים? למה קודם עולים ואז יורדים? אם הם מלאכים, הם בטח גרים בשמיים, צריכים קודם לרדת, כי הם באו משמה, מלמעלה.

יותם: לא חשבתי על זה אף פעם.

שחר: או. זו שאלה שחוזרת על עצמה, וזו הבנה שגויה של כל התמונה. אם אנחנו מדברים על הייצוג של הזיקורת, הטקס בזיקורתים האלה היה כהנים שקודם עולים ואז יורדים. למשל, באחד הטקסטים נכתב שהכהנים עולים מהקרקע, מהמקדש התחתון, יחד עם המלך אל המקדש העליון, מקבלים שם השראת שכינה, או ברכה מהאלים, או מה שלא יהיה. ואז הם יורדים עם המלך, וזה היה נותן למלך עוד שנה של מלכות בחסד האלים.

יותם: אגב, אפשר להגיד בעדינות שרעיון כזה מתגלם גם במעמד הר סיני - משה עולה למעלה, פוגש את האל ואז יורד.

שחר: זה באמת דומה, נכון. זה דומה לזה. המדרגות האלה חיברו בין שני החלקים - המקדש העליון והתחתון, והמדרגות האלה הם מה שאיפשר את הקשר בין האל לבין המאמינים. יש גם תיאורים שלפי האמונה, במדרגות האלה האל ירד בעצמו לפעמים כדי לפגוש את בני האדם, וכשנגמרה הפגישה הוא היה עולה חזרה למעלה. עוד משהו, אני ככה זורק פה בדרך אגב - הכהנים נקראו "אנשי אלוהים", או "מלאכי אלוהים". זה היה השם שלהם, ככה קראו להם. זה התרגום העברי מאכדית - "מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ".

[חסות]

יותם: עוד משהו, שחר, הסולם בחלום, "…רֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה". מה זה?

שחר: נכון, נכון. קודם כל הזיקורת הזה מבחינת מי שהיה עומד למטה, מבחינתו המבנה הזה ראשו מגיע לשמיים.

יותם: כן, תחשבו על הפעם הראשונה שהגעתם לניו יורק, ולא משנה שכבר ראיתם באלפי סרטים את ניו יורק, וואו, יש לכם איזה…

שחר: ראשי הבניינים…

יותם: נכון.

שחר: …מגיעים לעננים. וגם לראש שמגיע לשמיימה יש מאפיין באכדית. הצירוף האכדי הוא "סימילת שמאמי"…

יותם: [מהמהם בעניין] ממש.

שחר: סוללת שמיים. כן. הוא מופיע במיתוס מסופוטמי על מלאך המוות שעולה ויורד בסימילת שמאמי. וגם באנומה אליש, סיפור הבריאה הבבלי, שם מרדוך מודיע על הכוונה שלו לבנות מקדש מרכזי לאלים, והוא מתייחס לתנועה שלהם למעלה ולמטה. הם ירדו מהשמיים ויעלו מהתהום. ובסיפור שלנו, התנועה הזאת נעשית על ידי מלאכים ולא אלים, כי בתנ"ך יש אל אחד. גם הסיפור "מגדל בבל", על מה הוא מדבר?

יותם: אה! בעצם נכון. היה לנו פרק בדיוק בנושא הזה, בנושא מגדל בבל עם ד"ר יעל אברהמי, ושמה דיברנו על הזיגורטים, [כך במקור] עכשיו אני נזכר. ומי שרוצה להיזכר כמוני, יכול ללכת לפרק ההוא ולשמוע.

שחר: נכון, היא דיברה על זה יפה. ובמגדל בבל, גם שם מופיע המאפיין הזה. האנשים שבונים את מגדל בבל אומרים: "הָ֣בָה נִבְנֶה־לָּ֣נוּ עִ֗יר וּמִגְדָּל֙ וְרֹאשׁ֣וֹ בַשָּׁמַ֔יִם וְנַֽעֲשֶׂה־לָּ֖נוּ שֵׁ֑ם". מגדל שראשו בשמיים זה בדיוק הזיקורת הזה. ולמקדש של מרדוך בבבל קראו אֶסַגִילַה.

יותם: שזה?

שחר: בתרגום מאכדית, הבית שראשו מעל. ממולו היה את המננקי, גם עוד מגדל, עוד זיקורת כזה.

יותם: אוקיי, אז בחיזיון של יעקב, אתה מציע שהוא בעצם רואה זיקורת כזה?

שחר: כן.

יותם: אוקיי, אז נעבור לעניין הצורני. תשמע, אני שם לב שיש הרבה מאוד "והנה" בסיפור הזה - "וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה"; "וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ"; "וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו". מה זה כל ה-"והנה" הזה?

שחר: כן, זה נכון. בהרבה תיאורי חלום במקרא כתוב שהחולם מתעורר, ואז מסופר "ויקץ X, והנה חלום".

יותם: הממ. כמו במציאות בעצם, שמתעוררים, לוקח ככה כמה שניות עד שמבינים, רגע, רגע, עכשיו ישנתי, עכשיו אני ער, מה, מה, מה קורה? הנה, זה המציאות, זה החלום?

שחר: כן, זה קורה לכולם. הרגע שאנחנו מבינים שחלמנו, רגע היקיצה. והמילה "והנה" מתארת את העניין הזה. כשפרעה חלם את החלומות שלו, בסיפור יוסף, גם שם היה כתוב: "וְהִנֵּ֣ה שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים עֹל֛וֹת… וְהִנֵּה֙ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֔ים צֹמְח֖וֹת אַחֲרֵיהֶֽן". ובסוף כתוב: "וַיִּיקַ֥ץ פַּרְעֹ֖ה וְהִנֵּ֥ה חֲלֽוֹם".

למעשה, החלום של יעקב הרבה יותר מורכב ממה שזה נראה בהתחלה, כי בחלום הזה, למרות שהוא קצר, יש כמה מוטיבים, וכולם מוכרים לנו מספרות… מספרות החלומות המסופוטמית והמצרית. בניגוד לתפיסה המודרנית, שרואה חלומות בתור השתקפות של תת-מודע, או של מחשבות כמוסות, רצונות, פחדים, בעולם העתיק תפסו את החלומות כאיזה משהו שמייצג את המציאות הממשית, ובעיקר כמסר מוצפן יותר או פחות מהאלים אל החולם.

האדם נמצא במצב שינה, במצב שבו התודעה שלו כבר לא ברשותו. זה שלב מעבר כזה, מה שנקרא שלב לימינלי, ואז הוא יכול להשיג מידע על המציאות ועל העולם, ולקבל מסרים מהאלוהות. ויש בז'אנר הספרותי של החלומות בעולם העתיק, במסופוטמיה, במצרים, וגם בתנ"ך, בז'אנר הזה יש שלושה סוגים של חלומות. ולמעשה, שלושתם באים לידי ביטוי בחלום של יעקב, שזה דבר מאוד חריג. הסוג הראשון של חלומות הוא מה שנקרא "חלום התגלות".

יותם: כאילו אלוהים מתגלה לחולם.

שחר: כן, בדיוק. האל מתגלה לחולם ומעביר לו מסר. המוטיב הזה רווח מאוד בספרות חוץ-מקראית, למשל באחד הטקסטים שהתגלו באוּגרית, העיר הכנענית שבצפון סוריה. טקסט שנקרא "עלילת כרתא" [כך במקור] מספר את סיפורו של מלך בשם כרתא [כך במקור]. שם האל "אל", ראש הפנתיאון, מתגלה אל הגיבור, שאין לו בנים, והוא נותן לו הנחיות מה לעשות כדי שיהיה לו בן. וגם בתנ"ך המוטיב הזה נפוץ. בבראשית כ', כשאברהם אמר על שרה אשתו שהיא אחותו ואבימלך לקח אותה, אלוהים התגלה לאבימלך בחלום ואמר לו: תיזהר לא לעשות כלום עם האישה הזאת כי היא נשואה. זה חוזר הרבה בתנ"ך - אלוהים שמתגלה למישהו. הוא מתגלה לנתן הנביא בשמואל ב' פרק ז' ואומר לו שדוד לא יהיה זה שיבנה את המקדש. ובשמואל א' פרק ג' אלוהים מתגלה לשמואל בצורה כל כך אינטימית ששמואל בטוח שעלי הכהן הוא זה שמדבר איתו. אלוהים אומר בעצמו בתורה, בספר במדבר, כשהוא רוצה לחדד את ההבדל בין משה לבין שאר האנשים אז הוא אומר: "אִם־יִֽהְיֶה֙ נְבִ֣יאֲכֶ֔ם יְהֹוָ֗ה בַּמַּרְאָה֙ אֵלָ֣יו אֶתְוַדָּ֔ע בַּחֲל֖וֹם אֲדַבֶּר־בּֽוֹ׃ לֹא־כֵ֖ן עַבְדִּ֣י מֹשֶׁ֑ה בְּכׇל־בֵּיתִ֖י נֶאֱמָ֥ן הֽוּא׃ פֶּ֣ה אֶל־פֶּ֞ה אֲדַבֶּר־בּ֗וֹ וּמַרְאֶה֙ וְלֹ֣א בְחִידֹ֔ת וּתְמֻנַ֥ת יְהֹוָ֖ה יַבִּ֑יט". אלוהים מתגלה בחלומות. זה הסוג הראשון. האם הסוג הזה, ההתגלותי, מופיע בחלום יעקב?

יותם: ברור, נראה לי. תשמע, אלוהים מתגלה ליעקב, ומוסר לו הבטחות. כתוב: "וְהִנֵּ֨ה יְהֹוָ֜ה נִצָּ֣ב עָלָיו֮ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם [ו… יעקב] וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק…". רק תאמר לי, מה זה "ניצב עליו", שחר? הוא ניצב על הסולם? או שהוא ניצב ליד יעקב?

שחר: אהה… לא ברור.

יותם: מה זאת אומרת?

שחר: זו שאלה טובה. כי בספרות מסופוטמית, יש תיאורים של אל שמתגלה לחולם כשעומד לידו. וגם בסיפור של אלוהים שמתגלה לשמואל, נראה שעומד לידו. למרות שכאן, בסיפור סולם יעקב, באמת לפי הקריאה הפשוטה אלוהים ניצב בראש הסולם, אלוהים ניצב בראש הזיקורת. טוב, זה היה הסוג הראשון - חלום התגלות. הסוג השני של החלומות בעולם העתיק הוא מה שנקרא "חלום סמלי". זה אומר חלום שיש בו סמלים שמצריכים פרשנות.

יותם: כמו סולם שראשו מגיע לשמיים ומלאכים שעולים ויורדים בו?

שחר: לדוגמה.

יותם: נגיד.

שחר: גם בסוג הזה של חלומות יש מסר של האלוהות, אבל כאן, בחלומות האלה, המסר לא ברור והוא בא בסמלים והוא מצריך שיפרשו אותם.

יותם: משהו פרוידיאני כזה, נכון? שהחלום מייצג אסוציאציות ותמונות מהחיים וצריך לפרש אותם.

שחר: זה מאוד דומה למה שאתה אומר, רק שכאן יש מסר והוא לא בא מהתת-מודע של החולם, אלא מהאלוהים. האל מעביר מסר מוצפן וצריך לפצח אותו. בעצם, מה עשו הקדמונים? הם חיברו שתי תופעות - את התופעה של תמונות לא מוסברות שיש בחלומות, יחד עם התפיסה שהאלים שולחים לאדם מסרים לגבי עתידו וגורלו, ולכן את החלומות צריך לפרש בצורה תיאולוגית. אפשר למצוא די הרבה חלומות סמליים כאלה בתנ"ך.

יותם: שמע, ששת החלומות של סיפור יוסף: על השיבולים, והירח, וחלומות פרעה, וחלומות שר המשקים והאופים.

שחר: נכון, נכון. כל החלומות בסיפורי יוסף הם חלומות סמליים. ויש גם בשופטים פרק ז', בסיפור גדעון השופט. גדעון מאזין מחוץ לאוהל לשיחה של שני מדיינים, שאחד מספר לחבר שלו על חלום סמלי שהוא חלם.

יותם: חלום מוזר כזה, דיברנו עליו בפרק מיוחד.

שחר: כן צלי, צלי לחם שעורים…

יותם: כן.

שחר: …מסתובב במחנה…

יותם: ועושה בלגן. [צוחק]

שחר: והחבר שלו אומר לו, פירוש החלום הוא שהם הולכים להפסיד במלחמה מול גדעון.

יותם: שמע, זה מעניין שהתפיסה הזאת שהחלום בהכרח משקף איזושהי מציאות שחייבת להתקיים, רק צריך להבין, לפצח אותו, לרדת לשורשו - כנראה שזו הייתה תפיסה מאוד מושרשת במזרח הקדום.

שחר: נכון, וגם תשים לב שתמיד צד ג' הוא זה שאמור לפרש את החלום.

יותם: כן, זה שחולם לא מבין אותו אף פעם.

שחר: כן, לחולם אין כלים לדעת איך לפתור את החלום של עצמו. את החלומות של יוסף, המשפחה שלו, האחים שלו ואבא שלו פותרים. את החלומות של שר האופים ושר המשקים וגם של פרעה, יוסף פותר. את החלום של המדייני, החבר שלו פותר. יעקב הוא היחיד בתנ"ך שגם חולם וגם פותר לעצמו את החלום.

יותם: טוב, הוא לבד שם, אתה יודע.

שחר: כן, והפירוש של החלום שלו הוא זה שהוביל אותו לכל הפעולות שהוא עושה אחר כך. תכף נדבר עליהם. אבל עצם זה שיעקב פותר לעצמו את החלום זה מאוד חריג. אז זה הסוג השני של החלומות בעולם הקדום.

יותם: אוקיי, אז הסוג הראשון זה חלום של התגלות - האל מתגלה בו, ראינו שהוא מתקיים בחלום של יעקב. לעומת זאת, הסוג השני הוא חלום סמלי - חלום של סמלים שצריך לפענח, וגם זה מתקיים בחלומו של יעקב - המלאכים שעולים ויורדים בסולם, כמו האלים שעולים ויורדים בזיגורט הבבלי.

שחר: נכון, עולים ויורדים בסימילטו הבבלי, בזיקורתים הבבליים, שבראשם ניצבים האלים.

יותם: אוקיי, והסוג השלישי של החלומות?

שחר: הסוג השלישי של חלומות בעולם העתיק הוא מה שנקרא "חלום אינקובציה".

יותם: או-אה. מה זה אומר?

שחר: חלום אינקובציה, ההגדרה שלו היא טקס דתי שבו ישנים במקום מקודש מתוך כוונה לחלום חלום בהשראה אלוהית

יותם: מאוד ספציפי הייתי אומר, כן.

שחר: כן, לא, כי יש מוטיבים שחוזרים על עצמם בכל הסיפורים האלה של חלומות אינקובציה: החולם הוא מנהיג, הוא נמצא במצב שהוא צריך עזרה או הכוונה והוא מגיע למקום מקודש, והוא מכין את עצמו לשינה, הוא עורך טקסים דתיים לפני ואחרי החלום, ובתוך החלום הוא חולם חלום התגלות או חלום סמלי. זה מה שראינו עכשיו. גם בתנ"ך אפשר למצוא חלומות אינקובציה, למשל חלום שלמה בגבעון, במלכים א' פרק ג'. שלמה המלך, קצת אחרי שהוא הומלך, הוא היה צעיר וחסר ניסיון אז הוא הולך לגבעון. בגבעון היה את המזבח המרכזי, הבמה הגדולה, וכמובן לפני שנבנה בית המקדש. ושלמה מקריב שם אלף עולות כדי שאלוהים לא יפספס. ואז שלמה נרדם שם ואלוהים נגלה אליו, וכל המוטיבים שהזכרתי קודם נמצאים בסיפור הזה. וגם בסוף החלום כתוב "וַיִּקַ֥ץ שְׁלֹמֹ֖ה וְהִנֵּ֣ה חֲל֑וֹם".

יותם: אה, ממש כמו בסיפור חלום יעקב.

שחר: בדיוק, כמו בסיפור חלום יעקב. אבל חלום יעקב הוא לא חלום אינקובציה קלאסי, כי היוזמה של החלום לא באה מיעקב. הוא לא התכוון לחלום חלום, הוא במקרה הגיע לשם - "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם". הוא לא התכונן קודם. למרות שיש חוקרים שטוענים ש"ויפגע במקום" - במקום הידוע.

יותם: כאילו ה-מקום, במקום הספציפי.

שחר: כן. וזה שהוא לקח מאבני המקום יכול להיות שיש באקט הזה הזמנה לריטואל, לחלום אינקובציה. לא יודע. בסוף החלום באמת יעקב עושה ריטואלים פולחניים כמו שאחר כך נראה, שזה כן מקביל לשאר המוטיבים של חלומות אינקובציה. המנהיג, אבי האומה, מצב של חוסר אונים, של צורך בעזרה. יכול להיות שיש כאן וריאציה של חלום אינקובציה.

עכשיו הגענו לחלק השני של הסיפור. עד עכשיו ראינו מה קרה בלילה, עכשיו יש את מה שקורה בבוקר.

יותם: "וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי. וַיִּירָא, וַיֹּאמַר, מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה: אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה, שַׁעַר הַשָּׁמָיִם. וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ, מַצֵּבָה; וַיִּצֹק שֶׁמֶן, עַל-רֹאשָׁהּ. וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, בֵּית-אֵל; וְאוּלָם לוּז שֵׁם-הָעִיר, לָרִאשֹׁנָה. וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה--יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ".

קודם כל הוא מפחד. "וַיִּירָא, וַיֹּאמַר, מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה". אבל שחר, למה הוא מפחד? מה נורא כל כך? בגלל שאלוהים דיבר איתו? שמע, אלוהים הבטיח לו שהוא ישמור עליו, אז מה הסיפור? יעקב צריך להרגיש יותר מוגן מאשר מפוחד. מה העניין?

שחר: גם זה מוטיב מסופוטמי - יקיצה שמלווה בפחד. למשל, בחלום מסופוטמי עתיק שנקרא חלום דומוזי, על האל דומוזי, מה שאנחנו קוראים תמוז.

יותם: אה, אוקיי.

שחר: שם כתוב בתרגום: "הֵקִיץ והנה חלום מתחלחל והנה חיזיון והתמלא פחד". השימוש במילה "והנה", הפחד ביקיצה, כל אלה הם חלק מהקונבנציה הספרותית של חלומות. זאת תופעה מקובלת. אחרי שיעקב גומר לפחד, מה התגובה שלו?

יותם: הוא מבין שהוא נמצא במקום קדוש. הוא אומר "אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית [ה]אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם".

שחר: כן, זה לפחות ההסבר של יעקב. עכשיו, תשים לב לטרמינולוגיה. 'בית אלוהים שער השמיים'. [יותם מהמהם בהאזנה] בבית אלוהים התרחשה ההתגלות הארצית, כי אלוהים מתגלה אליו כשהוא שוכב על האדמה. וזה שער השמיים, זה הלמעלה, זה השמיים, זה מקום משכנו של האל. יש לנו את הלמטה ויש את הלמעלה, בדיוק כמו שני המקדשים בזיקורת - העליון והתחתון.

יותם: רגע, וגם המילה "בבל", התרגום שלה בעצם זה שער האלים, "באב-אילו", בבל.

שחר: נכון, "באב-אילו". שער האלים, כי האלים נמצאים בשמיים. ומה עושה יעקב כשהוא מבין את זה?

יותם: כתוב שהוא לוקח את האבן שהוא שם מראשותיו ועושה ממנה מצבה ויוצק עליה שמן, זה יותר חשוב.

שחר: נכון, ומה המשמעות של הדברים שהוא עושה? בשביל מה הוא יוצק עליה שמן?

יותם: לקדש אותה, כמו המלכה.

שחר: נכון, ככה מקדשים עצם. כשהיו מכתירים מלכים בעולם העתיק, היו מושחים אותם בשמן זית.

יותם: שחר, רגע, בוא נתעכב על העניין הזה - למה באמת מושחים מלכים בשמן זית? מה הסיפור? סליחה שאני מתפזר פה. את מלך אנגליה, לאחרונה, בתוך טקס ההמלכה שלו, הנוצרי למהדרין, יש איזשהו קטע סמלי עם שמן זית.

שחר: כן.

יותם: מה העניין הזה?

שחר: לא, זו שאלה טובה. בעולם העתיק דמיינו שמהאלים יוצא אור.

יותם: הממ… הילה, יש כזה הילה, טבעת כזאת, עיגולים של אור, ג'יזס כזה.

שחר: כן, נכון, יש סביבם halo, הילה.

יותם: כן.

שחר: זה מופיע גם בתנ"ך, בעיקר בתהילים. היגדים כמו - "אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם יֹדְעֵ֣י תְרוּעָ֑ה יְ֝הֹוָ֗ה בְּֽאוֹר־פָּנֶ֥יךָ יְהַלֵּכֽוּן׃" ; "כִּֽי־עִ֭מְּךָ מְק֣וֹר חַיִּ֑ים בְּ֝אוֹרְךָ֗ נִרְאֶה־אֽוֹר". באור שלך אנחנו רואים אור.

יותם: עכשיו, צחקתי ואמרתי ג'יזס, אבל באמת בתמונות מימי הביניים יש מין עיגול צהוב כזה מסביב לישוע מנצרת ולשאר הקדושים, כי הם, כן, קדושים [מגחך]. העיגול הזה מייצג הילה אלוהית, כנראה.

שחר: נכון, בשלב מסוים יותר הפכו את ההילה הזאת שמסביב למלאכים, לבייגלה הזה שיש להם מעל הראש, שיהיה יותר סמלי. אבל ככה תפסו את האלים. גם בתורה, כשמקדישים את אהרון להיות הכהן הגדול, שיא הטקס הוא כשיוצקים על הראש שלו שמן… את השמן הזה שנקרא "שמן המשחה", כי מושחים אותו, ואז הוא נקרא "הכהן המשיח", הכהן המשוח, זה שנמשח בשמן המשחה.

יותם: מפה גם השם, המשיח.

שחר: נכון, גם המלך, מושחים אותו בשמן זית. למה דווקא שמן זית? כי כשיוצקים על הראש של מישהו שמן זית, תדמיין לך שיוצקים לך על הראש שמן זית, השמן יורד על הראש ונוזל על הצדדים של הפנים, ואז הפנים מבריקות, זוהרות, מאירות.

יותם: והנה אני אפתיע אותך, שחר. "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, לְדָוִד: הִנֵּה מַה-טּוֹב, וּמַה-נָּעִים-- שֶׁבֶת אַחִים גַּם-יָחַד". לא נורא חשוב. "כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב, עַל-הָרֹאשׁ יֹרֵד, עַל-הַזָּקָן זְקַן-אַהֲרֹן: שֶׁיֹּרֵד, עַל-פִּי מִדּוֹתָיו".

שחר: בדיוק, תהילים קל"ג.

יותם: אז בעצם זה כמו ההילה שיש סביב האלים.

שחר: נכון, הטקס הזה הוא מאוד עתיק. הוא מתועד כבר בטקסטים ממָארִי, מהמאה ה-18 לפני הספירה. הרעיון הזה של משיחה בשמן הוא מאוד עתיק, ויש עוד משמעות לאבן הזו. על פי האמונה הפגאנית, האל מגולם באבן, בדיוק כמו שהוא מגולם בפסל שלו. היה גם מי שחשב שהמצבה בעצמה היא סוג של אלוהות. זה כנראה מה שהוביל את הסופר של ספר דברים לכתוב "וְלֹֽא־תָקִ֥ים לְךָ֖ מַצֵּבָ֑ה אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖א יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ". למה לפי ספר דברים אלוהים שונא מצבות? כנראה שהאיסור הזה הוא ריאקציה למנהגי הפולחן שהיו כאן, שכנראה היו דומיננטים, כי לאורך ספר בראשית יעקב מקים חוץ מהמצבה הזאת עוד כמה מצבות.

זה מה שיעקב עושה. הוא מקים את האבן, עושה ממנה מצבה, מושח אותה בשמן, וזה הופך אותה לקדושה. ובעצם יעקב מקים פה אבן פינה למקדש. יעקב אומר: זה בית אלוהים, זה שער השמיים. אם זה שער השמיים, זה המקום המתאים ביותר להקים מקדש. אז הוא מקים אבן שתייסד את המקדש. זו הקבלה. יעקב אומר: זה בית אלוהים, זה שער השמיים. יש פה למטה ייצוג של מה שיש למעלה. יש פה סולם, יש פה מדרגות בין המקדשים, יש לנו את שער השמיים, שזה המקדש למעלה, ויש לנו בית אלוהים, שזה המקדש למטה.

יותם: נכון, אבל הוא לא מסתפק בזה. הוא גם קורא לכל המקום עצמו בית אל, פסוק י"ט - "וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל".

שחר: כן, יש פה עוד משהו שמקובל בתפיסה הקדומה של זיהוי של כל המרחב האורבני עם המקדש שנמצא בתוכו.

יותם: ירושלים קדושה בגלל המקדש; המקדש מקרין על ירושלים.

שחר: כן, אבל ירושלים לא נקראת 'המקדש'.

יותם: נכון.

שחר: אנחנו מדברים פה על מקדש שנותן את שמו לעיר. יש קשר בין העיר והמקדש שלה. השם שיעקב נותן למקום משקף נוהג של קריאה לכל המקום על שם האלוהות שעובדים במקדש באותו מקום. בבית אל עובדים את אל. כמו שבבית דגון, בשמואל א' פרק ה', הפלישתים עבדו את דגון. כמו שבבית שמש כנראה עבדו את האל שַׁמָּשׁ. ובבית בעל ברית, בשופטים ט', עבדו את בעל. ואולי יְרוּשָׁלֶם עבדו שם את האל שלם. השערה כזאת.

כל המקומות האלה היו מקומות יישוב, כי השם שניתן למקדש בעצם חולש על כל המרחב שהקיף אותו, עד שבסוף השם של המקום מחק את השם הקודם של העיר. גם בסיפור שלנו כתוב: "וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה". פעם קראו למקום הזה לוז, אבל היום לפי הסיפור אף אחד כבר לא קורא לו ככה, וקוראים לו בית אל.

[חסות]

יותם: עכשיו רק נשאר להסביר את כל החלק האחרון, הנאום שנושא יעקב. אחרי שהוא קורא למקום בית אל. הוא מציב תנאי. מה בעצם הוא אומר שם? הוא אומר: אני נודר נדר. אם אלוהים יהיה איתי ושומר אותי בדרך הזאת שאני הולך בה, ונותן לי לחם לאכול ובגד ללבוש… וזה ממשיך עוד הרבה אחר כך. בשביל מה צריך את החלק הזה? לכאורה, כאילו הסיפור הסתיים. יש את ייסוד העיר בית אל, יש את הסיבה שקוראים לה ככה. אלוהים מבטיח ליעקב שהוא יהיה איתו. מה צריך את החלק הזה שיעקב מציב תנאים לאלוהות?

שחר: זו שאלה יפה. בוא נסתכל על המבנה של הסיפור. אמרנו שיש לסיפור שני חלקים: יש את החלק שקורה בלילה - החלום של יעקב, ויש את החלק שקורה בבוקר - כל מה שהוא עושה בעקבות החלום. שני החלקים של הסיפור מְתַקְשְׁרִים אחד עם השני.

יותם: מה זאת אומרת, איפה?

שחר: למשל, המילה המרכזית בסיפור היא "מקום". המילה הזאת מופיעה שש פעמים - שלוש בחצי הראשון, שלוש בחצי השני. בחצי הראשון, "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם", "וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם", "וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא". ובחצי השני, הוא קם בבוקר ואומר: "אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה", "מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה", "וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל".

יותם: זה אומר שהקורא נעתר לקריאה שיש בה מבנה ספרותי מסוים.

שחר: נכון. נכון. בלילה יש שלושה אזכורים, בבוקר שלושה אזכורים, ובין לבין המקום עובר טרנספורמציה. בלילה הוא היה סתם מקום. "אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה". "מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה". ועכשיו הוא כבר לא סתם מקום: "וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל". זה כבר מקום מקודש. ויש עוד משהו שעובר טרנספורמציה בין שני החלקים, אתה יודע מהו?

יותם: לא.

שחר: האבן.

יותם: ממ… נכון.

שחר: בחלק הראשון של הסיפור, הוא לוקח מאבני המקום ושם מראשותיו. בבוקר הוא לוקח את האבן הזאת וחוגג איתה, עושה איתה מצבה, יוצק עליה שמן. האבן הבנאלית הזאת הופכת להיות מצבה ונמשחת בשמן. האבן הזאת שמאסו הבונים, היתה לראש פינה.

יותם: יפה.

שחר: הוא מקדיש אותה. האבן הזאת שהייתה סתמית ובנאלית כמו המקום, מקבלת משמעות קדושה. המקום הגנרי והבנאלי הופך להיות בית אל. האבן הגנרית והבנאלית הופכת להיות בית אלוהים. ויש עוד מילה שחוזרת בשני החלקים ומראה על השינוי, על הטרנספורמציה שבין החלק הראשון והשני, והיא המילה "ראש".

יותם: "ראש"? איפה היא מוזכרת, המילה "ראש"? מרקר לנו אותה.

שחר: הסיפור פותח בראש של יעקב שצריך הגנה - "וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו". אמרנו שהמשמעות יכולה להיות מתחת לראש שלו, ויכול להיות מסביב לראש. הראש השני הוא הראש של הסולם. הוא "…מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה". והראש השלישי הוא הראש של האבן. הרי מה עושה יעקב? "וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו", מזכירים לנו את ראשו של יעקב - מראשותיו, "וַיָּשֶׂם אֹתָהּ, מַצֵּבָה; וַיִּצֹק שֶׁמֶן, עַל-רֹאשָׁהּ". יעקב יוצק שמן על הראש של האבן. אני לא יודע איך אפשר לקבוע איפה יש ראש לאבן. אבל כנראה בגלל שיעקב הקים אותה, הוא העמיד אותה, הוא הציב אותה, הוא עשה אותה מצבה, אז כדי להקדיש אותה הוא יצק שמן על החלק העליון. כמו שיוצקים שמן על הראש של הכהנים, על ראש המלכים, יעקב יצק שמן על החלק העליון של האבן, על הראש שלה. ושלושת הראשים האלה עוברים טרנספורמציה.

הסולם מוצב ארצה, ראשו מגיע השמיימה. הוא מייצג את החיבור בין שמיים וארץ, בין המקדש העליון למקדש התחתון, בין האלוהי והארצי. יעקב שוכב על האדמה - אין יותר ארצי מזה, הוא פיזית שוכב על הארץ. אלוהים אומר לו: "הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ". אין יותר ארצי, אדמה, מהמצב של יעקב כרגע. הוא שוכב על האדמה, אבל חולם על אלוהים שניצב עליו בראש הסולם, או ליד הראש שלו, והוא מקבל מאלוהים בדיוק את אותה הבטחה שאברהם קיבל מאלוהים מיד אחרי הציווי של "לֵךְ לְךָ". אתה יודע, הברכה שמברך אותו אלוהים, "וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה", זה מילה במילה מה שאלוהים אמר לאברהם כשהוא ציווה עליו: "לֵךְ לְךָ". והברכה הזאת לא חוזרת בשום מקום אחר בתנ"ך.

אני רוצה לחדד את ההקבלה. בפעם הראשונה אי פעם שאלוהים דיבר עם אברהם, בבראשית י"ב, הוא אמר לו: "לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ", ונתן לו את הברכה הזאת. ואברהם קיבל אותו אז בתור האל שלו. כאן, בסיפור הזה של חלום הסולם, זו הפעם הראשונה אי פעם שאלוהים מדבר עם יעקב, והוא נותן לו את הברכה הזאת, מילה במילה את הברכה שאברהם קיבל. ויעקב בסופו של דבר גם הוא מקבל אותו בתור האל שלו.

יותם: מי דיבר על אב אפונימי של שתי אוכלוסיות, דרומית וצפונית, ולא קיבל?

שחר: כן. והאבן הזאת, שאתמול בלילה הייתה אחת מאבני המקום, עכשיו הראש של האבן מקבל שמן זית, והיא מתקדשת. היא הופכת להיות בית אל, היא קדושה. הסיפור הזה מתאר תהליך - מהרגיל למקודש, מהטבעי לקדוש, מהארץ לשמיים.

ועכשיו, אחרי שביססנו את קשרי הזיקה בין שני החלקים, בין הלילה לבין הבוקר, אפשר להסביר גם את הנאום הארוך של יעקב שמופיע אחרי שהוא קרא למקום בית אל. בחלק הראשון של הסיפור מופיעה ההבטחה של אלוהים שיש לה כמה סעיפים, ובחלק השני של הסיפור יש את התגובה של יעקב להבטחה הזאת; הוא מתייחס לכל הסעיפים שלה.

יעקב מגיב לפי הסדר על כל מה שאלוהים הבטיח לו, והוא גם מציב תנאים, שאם כל הסעיפים של ההבטחה יתמלאו, הוא נודר נדר שקשור לכל סעיף. בהקבלה לחלק הראשון שבו יש את הברכה, יש את החלק השני של התגובה של יעקב. מה האלוהים אומר ליעקב?

יותם: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת".

שחר: דבר דבר. מה החלק הראשון?

יותם: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ".

שחר: על זה יעקב נותן תנאי: "אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי". מה הדבר השני?

יותם: "וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ".

שחר: על זה אומר יעקב, הוא נותן תנאי: "וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ". מה עוד?

יותם: "וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת".

שחר: כנגד זה יעקב מציב תנאי: ושִׁבתי "בְשָׁל֖וֹם אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֑י". כלומר, אם כל ההבטחות שקיבלתי מאלוהים יתגשמו, אז יעקב מוסר נדר משלו, שגם הוא מתייחס באופן ישיר להבטחה שקיבל.

מול "אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי", הוא אומר: "וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים". זאת אומרת, אם האל הזה, שמבטיח לי כל מיני הבטחות, שאני לא מכיר אותו עדיין, באמת הוא יהיה עימדי, אז אני אקבל אותו בתור האל שלי.

מול "וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ", "וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ", הוא נודר: "וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ". זאת אומרת, אם באמת אלוהים ייתן לי את הדברים האלה, אני אפריש מהם מעשר בשבילו.

ומול "וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי", הוא אומר: "…הָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים". זאת אומרת, אם אני אחזור לבית אבי, גם לאלוהים יהיה בית. אני אחזור לבית שלי ומהאבן הזו יהיה מקדש, בית אלוהים.

יש הקבלה בין ההבטחה של אלוהים לאברהם ובין ההבטחה של יעקב לאלוהים, אבל יש גם שוני. כי אברהם, כתוב שהוא האמין באלוהים, זה כתוב במפורש בבראשית ט"ו, ולכן אלוהים ניסה את אברהם בכל מיני ניסיונות. כאן אלוהים הוא זה שמאמין ביעקב, ויעקב הוא זה שבוחן את אלוהים ועושה לו ניסיונות.

יותם: וגם על זה, האמת שעדיין לא דיברנו, יש כאן את סיפור יסוד המקדש בבית אל. אמרנו בפרקים קודמים של "עושים תנ"ך" שלכל המקדשים שעליהם מסופר בתקופת המלוכה, יש סיפור מוצא בתקופת האבות. להראות שהמקומות האלה נבחרו על ידי האלוהים, או שהאבות עברו שם איזושהי התגלות שמכשירה את המקומות האלה להיות מקומות פולחן.

שחר: נכון. בשכם מסופר שאלוהים נראה לאברהם, ואברהם הקים לכבודו מזבח, וגם בחברון, וגם בבית אל. והיו עוד סיפורים דומים על הקמת מזבחות במקומות אחרים שבהם היו מקדשים בתקופת האבות. אז גם כאן יש סיפור, בסופו של דבר, של יסוד הפולחן בבית אל. בבית אל היה מקדש חשוב ומרכזי, ובבית אל הייתה עיר חשובה ומרכזית בימי ממלכת ישראל, וזה סיפור ההקמה שלה, זה סיפור ההתקדשות שלה. לומר לחבר'ה בממלכת ישראל שלא סתם יש כאן מקדש מרכזי ועיר חשובה, אלא אלוהים התגלה בדיוק במקום הזה ליעקב, אבי האומה.

יותם: אבי האומה הצפונית, אפשר להגיד.

שחר: אבי שבטי הצפון.

יותם: כן.

שחר: בית יוסף. ויעקב בעצמו בחר בעיר הזאת, הוא קיבל הבטחה מאלוהים שישמור עליו, וכבר אז הוא קידש את המקום.

ולסיום, אני רוצה להראות לך עוד הקבלה בין אברהם ויעקב, וגם בינם לבין בני ישראל. משהו שהיה מאוד משמעותי לעם בשלבים מאוחרים יותר בתולדותיו. גם אברהם וגם יעקב וגם בני ישראל היו בשלבים של ירידה ועלייה. כמו המלאכים שעולים ויורדים בסולם, גם אברהם וגם יעקב וגם בני ישראל, כל הזמן עלו לארץ וירדו ממנה, ואצל כולם מעורבב מצרים ומסופוטמיה. תדמיין את האות M או את האות W, ירידות ועליות. תדמיין את השיר פתיחה של "היי, בינבה".

יותם: כן. [צוחק]

שחר: אברהם התחיל במסופוטמיה, אלוהים אמר לו "לֵךְ לְךָ", אז הוא יורד לכנען, ואז היה רעב, אז הוא יורד למצרים, ואז הוא עלה ממצרים לכנען, ומת בארץ. יעקב נולד בארץ, ואז הוא ירד למסופוטמיה. כאן בסיפור שלנו, הוא מתחיל את המסע שלו לחרן,

יותם: כן.

שחר: לאותו מקום שממנו בא אברהם. ואז יעקב חוזר לארץ, הוא עולה לארץ עם המשפחה הגדולה שלו, עם כל הילדים, ובסוף חייו הוא יורד למצרים ומת שם. ובמצרים, בני ישראל הופכים לבני ישראל, והם עולים ממצרים לכנען, כובשים את הארץ. לאחר חורבן המקדש הם גולים ממנה למסופוטמיה, ואחרי הגלות הם חוזרים לכנען.

ארבע פעימות של ירידה ועלייה לכל אחד. יש פינג-פונג בין מסופוטמיה, מצרים וכנען, שחוזר אצל אברהם, אצל יעקב ואצל עם ישראל, ואלה מלאכי אלוהים שעולים ויורדים במדרגות של הסולם.

יותם: שחר ענבר, חוקר המקרא, תודה רבה לך על הדברים הללו.

שחר: תודה לך.

[מוזיקה]

יותם: והפעם בפינת הפתגם שלנו, נדבר על "קנה מידה".

זוכרים כשהיינו ילדים בבית הספר, ויצאנו לטיול, והמדריך אמר לנו, זה לא קנה סוף, יש או "קנה" או "סוף". אז "קנה-מידה" מגיע מהקנה. ביחזקאל מ' 5 כתוב: "וּבְיַד הָאִישׁ קְנֵה הַמִּדָּה שֵׁשׁ־אַמּוֹת בָּאַמָּה וָטֹפַח וַיָּמָד אֶת־רֹחַב הַבִּנְיָן קָנֶה אֶחָד". זאת אומרת, בידיו של האיש קנה מידה, שמידתו שש אמות. הגבעול הארוך והנוקשה של צמח הקנה שימש יחידת בסיס למדידה בעולם העתיק, בעיקר של בניינים. שדות נמדדו כנראה דווקא בחבלים. האורך המקובל של הקנה במצרים ובמסופוטמיה היה בערך שש אמות, שזה משהו כמו שניים וחצי עד שלושה מטרים של היום, כמובן בהתאם לזמן ולמקום שבו אנחנו מדברים.

בחפירות שנערכו באזור התגלו מטות כאלה, ממש מטות מידה קדומים מעץ, מאבן וממתכת, אבל השם מעיד שבמקור נעשה קנה המידה פשוט מקנה, מצמח הקנה. והביטוי כמובן התגלגל לימינו כדי לציין איזושהי סקאלה שאיתה אנחנו מודדים או בודקים גם מפות וגם שרטוטים של בניינים ובכלל.

ואם כבר אנחנו מדברים על קנה, אז בישעיהו ל"ו 6 מופיע הפסוק המפורסם "מִשְׁעֶנֶת קָנֶה רָצוּץ". מדברים על אותו קנה, קנה שהוא רצוץ, שבור, הוא משל לאדם חלש שאין לבטוח בו ובעזרתו. כי תחשבו, אם אתם נשענים על מטה כזה, על מקל כזה שהוא שבור, ככל הנראה אתם תיפלו, אז לא כדאי לסמוך עליו.

[מוזיקה]

זהו, עד כאן הפרק הזה של "עושים תנ"ך". תודה לצוות רשת "עושים היסטוריה", להילה שמש עורכת התוכנית, לדני טימור המנהל העסקי, שלי נוי מנהלת ההפקה, אביב שם טוב סמנכ"ל התפעול, ועמית חזזי מצוות המכירות. בצוות התוכנית גם שלי גואטה. והכי חשוב, לחוזה, כי אתה שם.

אני יותם שטיינמן, עורך ומגיש. תוכלו למצוא אותנו ב"חדשות העולם העתיק" בפייסבוק, מי שעוד לא מכיר, שם גם תוכלו לתקשר איתי ועם צוות התוכנית שלנו, להציע רעיונות לפרקים חדשים, ולהיות חלק מהקהילה הגדולה של "עושים תנ"ך".

אתם מוזמנים לעקוב ולהאזין לנו בכל אפליקציות הפודקאסטים, בסמארטפון שלכם, ברכב או איפה שלא תהיו. ועד הפרק הבא, להתראות.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה