עושים תנ"ך עם יותם שטיינמן - ויטע ה' אלוהים גן בעדן (ד"ר בעז סתוי)

אחרי שבפרקים הקודמים של עושים תנ"ך בראנו את העולם ומילאנו אותו ביצורים חיים ובראשם האדם, הפעם נעסוק בסיפור לא פחות מוכר ואהוב, סיפורו של הגן בעדן המתפרש על פרקים ב' ו-ג' בספר בראשית. איך ייתכן שבסיפור כ"כ מוכר שלומדים מהגן עד כיתה יב, עדיין אפשר למצוא דברים חדשים ומפתיעים? אילו בעיות ושאלות עולות מסיפורי הבריאה שמשפיעות גם על סיפור גן העדן? עד כמה אנחנו באמת מכירים את הטקסט? מה בעז שואל את תלמידיו שתמיד גורם להם לתדהמה? איך קשורים לכל זה (שוב) המים והרקיע? איפה באמת נמצא גן העדן? (או שמא הגן בעדן) מהו עץ הדעת ולמה אלוהים כל כך מפחד שהאדם יאכל ממנו? ואיך לכל זה וכמובן לגן עצמו קשורה האישה? 

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 06/10/2024.

[פרסומת]

[מוזיקה]

קריינות: רשת "עושים היסטוריה".

[מוזיקת פתיחה]

קריין: "עושים תנ"ך", יותם שטיינמן מארח.

[מוזיקה]

יותם: שלום לכל המאזינות ולכל המאזינים.

באחד הפרקים הקודמים של "עושים תנ"ך", יותר נכון, בשניים מהפרקים הקודמים של "עושים תנ"ך", דיברנו על סיפורי הבריאה כפי שהם משתקפים בפרקים א' וב' של ספר בראשית. אז מה יותר מתאים מלהמשיך בסיפור שלנו במה שנקרא, המשך עלילות הראשית.

שלום לד"ר בעז סתוי מסמינר הקיבוצים, מה העניינים?

ד"ר סתוי: היי, מה נשמע?

יותם: מעולה, מה שלומך?

ד"ר סתוי: בסדר גמור.

יותם: אז בפרק של היום, בעז, נמשיך מאיפה ששחר עצר, אבל לא בדיוק, אתה יודע, אחד הדברים היפים ב"עושים תנ"ך", שאפשר לקחת את אותו נושא, או כמעט את אותו נושא, הפרק שלנו יהיה בחפיפה קצת, מכיוון אחר לגמרי. אז אנחנו נדבר קצת על פרק ב', אבל גם, וזה מוקד הפרק, וככה גם שמו, סיפור גן העדן, נכון?

ד"ר סתוי: נכון. ובאמת, כשדיברנו, אז ככה התלבטנו, נלמד, לא נלמד, ואני אמרתי "יותם", לא יודע אם אתה זוכר, אמרתי, "יותם, לא אכפת לי כלום".

יותם: נכון.

ד"ר סתוי: אני רוצה את הסיפור הזה, יודע שעסקנו בו בגלגול קודם, יודע ששחר נכנס לפני ולפנים, אבל באמת, זה סיפור הכי מדהים בעולם, ולכן אני חייב לספר אותו.

יותם: אז יאללה, נספר.

ד"ר סתוי: יאללה. עכשיו, הסיפור הזה, כפי שמיד תראו, יש בו משהו מאוד עמוק, שאלות ככה כלל-אנושיות כאלה, זה לא סיפור יהודי, זה ממש עם השאלות הכי בסיסיות שיש, ואפשר, אני כבר מזהיר, לספר אותו במיליון דרכים שונות. אז אם כן, תגידו, "וואו, זה לא כמו ש…" בסדר, זה הדרך שלנו.

יותם: ככה בעז מעביר, זאת אומרת, אלה דברי האבות של בעז, ככה הוא מעביר לדורות הבאים, יכול להיות שזה גם מה שקרה לסיפורי התנ"ך שלנו, וזה בסדר.

ד"ר סתוי: נכון. ואולי זה גם הגרסה הנכונה, בהמשך לחגי משגב.

יותם: נכון. [צוחק] כן.

ד"ר סתוי: אז הספר, הסיפור הזה, יש בו הרבה מאוד בעיות והרבה מאוד שאלות, וזה נורא משונה, כי זה בעצם סיפור שהילדים היום לומדים אותו מהגן בעצם, זה הסיפור הראשון בתנ"ך שהחבר'ה לומדים, לומדים אותו אחר כך ביסודי, לומדים אותו אחר כך בתיכון, ועדיין כל פעם אפשר למצוא בו דברים חדשים.

יותם: שלא לדבר על זה שהביטוי "גן עדן", כן, הוא מאוד שגור היום, בכלל בתרבות המערב, אבל גם אצלנו, זאת אומרת, כאילו נורא ברור מה זה גן עדן, אבל…

ד"ר סתוי: נכון, ישראל 2024 ישר חושבים גן עדן.

יותם: נכון, נכון, בערך, אוקיי.

ד"ר סתוי: [צוחק] אז מה שצריך לעשות זה את הדבר הבא, חברים, אנחנו נדבר את הפרק, אבל אתם צריכים ככה להיות קשובים, זאת אומרת, גם לקרוא את הפסוקים בעצמכם אם יכולים, וכמה שתהיו יותר קשובים, ככה תגלו יותר, כאילו, תהיו ב-alert. כן? אז תגלו יותר בלגנים, כי זה באמת הפרק עם הכי, הסיפור עם הכי הרבה בלגנים בתנ"ך, ועכשיו כדי להדגים את זה, כן, אני רוצה ללכת פרק אחד אחורה, לבראשית פרק א', שזה סיפור הבריאה הראשון, כן, אלוהיסטי, יהוויסטי, זאוסיסטי מצידי, לא אכפת לי, כן, אנחנו לא מתעמקים, שחר באמת עשה פה יופי של דבר, אנחנו מתייחסים, כן, לסיפור כפי שהוא.

עכשיו, יותם, אני רוצה שתדמיין לך רגע מצב היפותטי. אתה לא מאזין טיפוסי של "עושים תנ"ך", אם אתה לא אחד כזה שיודע את חבקוק ב' בעל פה…

יותם: חבקוק ב', אוקיי. [מגחך]

ד"ר סתוי: כן, כן, חבקוק, או יודע את ההבדל, יותם, תקשיב טוב, בין "פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי-עַד שַׂר-שָׁלוֹם", כן, לבין "מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז". אז לא יותם, אתה תלמיד סטנדרטי, אולי אפילו סטודנט סטנדרטי, שנה א' כזה, יכול להיכנס לדמות?

יותם: יאללה, אני אכנס לדמות.

ד"ר סתוי: יאללה, אז נגיד אנחנו יושבים עכשיו, והמורה נכנס לכיתה, נגיד אני, ואני אומר שלום, שלום לכולם, מה נשמע כיתה יקרה? באמת, באמת, אתם חבר'ה משהו משהו, מוכשרים, כל חדר מורים מדבר עליכם. אבל מה לעשות? המדינה הכתיבה לי תוכנית לימודים, אני צריך ללמד את פרק א', למרות שכבר נתקלתם בו בגן, אבל אין מה לעשות, חייב ללמד אותו. אז מה אתם אומרים? נעשה את זה מהר ונצא להפסקה.

יותם: כתלמיד, אני אומר לך, יאללה, תזרום עם זה, זה תמיד טוב.

ד"ר סתוי: יאללה, קדימה, אז כיתה יקרה, במה עוסק בראשית פרק א'?

יותם: נו, זה מאוד ברור, סיפור הבריאה.

ד"ר סתוי: יופי, ותגידו לי בבקשה, מה מיוחד בסיפור הזה? מה מאפיין אותו?

יותם: נראה לי למדנו את זה שנה שעברה, סיפור מסודר כזה, מחולק לימים, כל יום אלוהים בורא משהו אחר.

ד"ר סתוי: נכון, אין כמוכם, באמת, שולטים בחומר נפלא, אלוהים של פרק א' הוא אלוהים גרמני כזה, יקה, מפעל של מרצדס, בהמבורג? לא יודע איפה.

יותם: נגיד, נגיד.

ד"ר סתוי: כן, כן, מאוד מסודר, יום, יום, חותך, חותך, וזה יופי. תגידו, אולי אתם זוכרים מה נברא כל יום?

יותם: כן, האמת שכן, יום ראשון, אור, יום שני, שמיים, יום שלישי, יבשה וצמחים, יום רביעי, מאורות, יום חמישי, חיות הים והשמיים, יום שישי, חיות היבשה והאדם, ושבת, כמובן, נחים.

ד"ר סתוי: לא, לא, אתם באמת, אתם, אתם כיתה מיוחדת ואתה יותם, זה משהו מיוחד.

יותם: [צוחק] כן, בכלל.

ד"ר סתוי: יש לי הרגשה שתגיע רחוק. אז שנייה, שנייה, שנייה, לפני שיוצאים להפסקה יש לי שאלה קטנה. עשינו פה טבלה יפה על הלוח, חלוקה לימים, מה נברא כל יום, אבל יש לי שאלה, איך אתם יודעים מה נברא כל יום?

יותם: טוב, זה נורא פשוט, מה, אתה מתקיל אותנו על שטויות. דבר ראשון, מספיק להסתכל על הדף של התנ"ך, כן? אני רואה חלוקה לפסקאות, כן? כל פסקה, פחות או יותר, יום.

ד"ר סתוי: יפה, אמרת דבר ראשון, אז אני מניח שיש גם דבר שני.

יותם: נכון, אם מסתכלים על הפסוקים, בעז, רואים שהימים מעוצבים בדרך מאוד מאוד דומה, התחלה, אמצע, סוף.

ד"ר סתוי: זאת אומרת שיש בעצם בפתיחת יום ובסוף יום, יש סוג של נוסחאות כאלה. נתחיל בסיום, איך אתה מזהה סוף יום?

יותם: אלוהים מכריז שמה שהוא ברא הוא טוב, הוא נותן לו שם, ואז הנוסחה של: "וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם"… איקס.

ד"ר סתוי: ואיך אתה מזהה התחלת יום?

יותם: טוב, אוקיי, פה זה קצת למתקדמים, זה יותר טריקי, אבל גם פה אפשר די בקלות לראות שכל יום מתחיל באיזושהי אמירה, אלוהים אומר משהו, ואז זה קורה. אני יוצא רגע מדמות התלמיד, יכול להיות שתלמיד, בעז, באמת לא יודע להמשיג את זה, אבל באמת זה משהו שמייחד את סיפור הבריאה הראשון, הבריאה הזאת באמירה.

ד"ר סתוי: אתה צודק, ובאמת רוב התלמידים, ואפילו סטודנטים, לא ידעו להמשיג את זה, כי אין להם את הידע שלנו יש. אבל הם תמיד מזהים שכל יום מתחיל ב"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים", ועל רקע החלוקה של הדף באמת לפסקאות, למה שנקרא פרשיות פתוחות, פרשיות סגורות, בהקשר שלנו זה פרשיות פתוחות, באמת ה"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים" מאוד מאוד בולט, וגם אם לא יודעים להמשיג, מזהים את זה.

יותם: אוקיי, אבל תשמע, איפה ה-catch? הבטחת שיש פה איזה שהם בורות, או צריך להיות alert. בינתיים, הכל נראה לי מובן מאליו.

ד"ר סתוי: ואז מה שאני עושה בשלב הזה, אני מוסיף עמודה לטבלה ששרטטתי על הלוח, ומבקש מהם לכתוב מאיזה פסוק עד איזה פסוק כל יום. ואז, החבר'ה מגלים שתי בעיות. בעיה ראשונה, שבת.

יותם: שמה הבעיה שם?

ד"ר סתוי: מסתבר ששבת, משום מה, ממוקמת בפרק ב'.

יותם: אה, אוקיי.

עכשיו, שים לב יותם, התשובה לשאלה הזו לא מעניינת אותי. מה שאני צריך, זה לראות את החבר'ה, את העיניים שלהם פתאום, בום, נדלקות כזה, כן? הם מביטים עליי בשוק, הם הרי מכירים את הפרק בעל פה, אבל… והם הוכיחו את זה כרגע, גם לעצמם וגם לי, כן? למדנו את זה שנה שעברה וזוכרים בעל פה. אבל החלוקה הזו לא הגיונית, והם מעולם, מעולם, מעולם לא חשבו על השאלה הזו.

אוקיי, את זה אפשר לפתור אולי ב"זו לא חלוקה יהודית", ונגיד, בסדר, אבל מה הבעיה השנייה?

ד"ר סתוי: הבעיה השנייה זה היום הראשון.

יותם: שמה הבעיה איתו?

ד"ר סתוי: הם הרי זיהו את "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים", הם מבינים שהיום הראשון מתחיל בפסוק 3, "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר".

יותם: ועדיין אני לא מבין מה הבעיה.

ד"ר סתוי: שלפני פסוק 3 יש עוד שני פסוקים. פסוק 1, "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ". ואז אני עושה דבר מאוד פשוט, אני מבקש מהכיתה, תנו לי כותרת לפסוק 1.

יותם: ופה אז יש בעיה, אלוהים ברא את השמיים ביום השני, את הארץ ביום השלישי, אז מה זה באמת הפסוק הזה?

ד"ר סתוי: הפסוק הזה הוא פשוט כותרת הסיפור, קוראים יקרים, אומר הכותב, בואו תשמעו כיצד אלוהים ברא את השמיים ואת הארץ, או ליתר דיוק, אלה מכם שהם מכירים מריזמוס, כן, האמצעי הספרותי, מ-עד, מקצה לקצה, כיצד אלוהים ברא את כל מה שבין השמיים לארץ, או במילים אחרות, את כל העולם, כשנגיע לסיפור הבריאה השני, נראה שהוא נפתח בדרך דומה.

יותם: אוקיי, אז פסוק 1 כותרת, פסוק 2 מה הוא?

ד"ר סתוי: מיד לאחר הכותרת, פסוק 2 מספר לנו, "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם", ואז פסוק 3 מגיע, "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר".

אז כיתה יקרה ומוכשרת שלי, פסוק 1 הוא כותרת, פסוק 3 נפתח באמירה, ואם כך פותח את היום הראשון, איזה כותרת הייתם נותנים לפסוק 2?

יותם: אוקיי, אם הכותרת של פסוק 1 היא כותרת, והכותרת של פסוק 3 הוא היום הראשון, אז פסוק 2 מתאר את המצב שלפני היום הראשון.

ד"ר סתוי: אז איזה כותרת היית נותן לו?

יותם: המצב שלפני היום הראשון, לא יודע, המצב שלפני הבריאה.

ד"ר סתוי: הופה, המצב שלפני הבריאה, כותרת יפה, לא, לא, לא, לא, אתם כיתה באמת משהו, יותם, אתה ותנ"ך נראה לי תלכו רחוק, ששווה לשים על זה לב. אז בעצם יותם אומר פה, שפסוק 2 מתאר את המצב לפני הבריאה, האם אתם יכולים לספר לי מה היה לפני הבריאה?

יותם: תוהו ובוהו, חושך, תהום, רוח אלוהים, מרחפת, מים.

ד"ר סתוי: אוקיי, כל הכבוד, אז בואו נגיד שאת ארבעת הראשונים אני לא ממש מבין, תוהו ובוהו, לא יודע, מופיע פעמיים, אז איך? חושך, לא יודע איך נראה חושך, תהום, וואלה, הם גם נשמעים קצת רעים כאלה, נכון? ולצידם את רוח אלוהים שמרחפת, כמו איזה הליקופטר, וואלה, ארבעת הראשונים לא מובנים, אבל הדבר החמישי, מים, H2O, מים? לפני הבריאה?

יותם: אה, אוקיי, זה לפני היום הראשון.

ד"ר סתוי: לפני היום הראשון, ופה הכיתה, כן, צריך להבין שחצי מהתלמידים כבר ארזו תיקים וזה, הם מחכים להפסקה, הפסקה, יהיה מהיר.

יותם: כי הבטחת שיהיה קצר.

ד"ר סתוי: ואז הם כולם מסתכלים עליי ונכנסים להלם, הם הרי מכירים את הסיפור מכיתה א', מכירים את המבנה של חלוקה לימים מכיתה א', לא חדש.

אבל עכשיו, בלי רש"י, ובלי מאמרים, ובלי שום דבר, רק בעיניים שלהם, והקריאה הקפדנית שלהם, הם פתאום עלו על שאלה ענקית, שהם לא שמו לב אליה, איך ייתכן שיש מים לפני בריאה? או, מיד עולה השאלה, אז מי ברא את המים? ועוד ועוד ועוד שאלות.

אז, שים לב יותם, התשובות לא מעניינות אותי. כל מה שאני רוצה זה חבר'ה בהלם. החבר'ה פתאום גילו שהם לא כל כך חכמים כפי שהם חשבו, שאפילו סיפור שהם חרשו עשרות פעמים טומן בחובו בעיות עצומות.

ועכשיו, אחרי שהם הבינו את זה, אני אומר להם "חברים יקרים, עכשיו שהבנו שאנחנו בעצם לא כל כך חכמים כמו שחשבנו, בואו נעמיק בפרק, אין הפסקה, בוטלה הפסקה, בואו נתחיל לחפור". ואז מגלים עוד מיליון שאלות שלא חשבו עליהם, אבל כל זה פחות חשוב, הייתי אומר, מהשיעור בצניעות, ושיעור בצניעות, לחבר'ה ישראלים זה שיעור מאוד מאוד חשוב.

יותם: וואלה! שמע, אתה יודע מה בעז, פרק א' זה לא הנושא של הפרק שלנו, אבל באמת סיקרנת, בוא בוא נדבר על עוד איזה שתיים-שלוש שאלות חזקות כאלה שעולות מהפרק.

ד"ר סתוי: יאללה.

יותם: נקודות למחשבה.

ד"ר סתוי: אז תראה דבר מדליק, בספר בראשית, ובעיקר בפרקים הראשונים שלו, הפרקים שאותם אנחנו מכנים, סיפורי ראשית, יש מקבץ מדליק של מיתוסים. עכשיו, אם נשתמש בהגדרה, ואם אתם לא מכירים, חייבים להכיר "אנציקלופדיה של הרעיונות", אנציקלופדיה מקוונת, חינמית, נפלאה. אז כך כותבים על מיתוסים: "במשמעות הקלאסית, מיתוס הוא סיפור על אודות אלים, או יצורים על-טבעיים אחרים, שנועד לספק הסבר לשאלות בסיסיות של הקיום. כיצד נברא העולם? מדוע הוא השתנה? מה המשמעות של קיומו העכשווי? זהו האופן שבו תרבות מבינה, מסמנת, מסבירה, ומביעה את עצמה בסיפורים המכוננים את זהותה".

זאת אומרת, אולי עכשיו אתם מבינים למה בראשית, א' עד י"א, שזה סיפורי הראשית, הם בעצם הסיפורים הכי חשובים, מפני שטמון בהם ה-DNA של התרבות הישראלית הקדומה, של עם ישראל הקדום. כמובן, הכל הרבה יותר מסובך, כן? מי כתב? נה - נה - נה לא מעניין.

יותם: מה ההשפעות?

ד"ר סתוי: נכון, אנחנו מסתכלים על התוצר המוגמר, על התנ"ך, ואומרים, וואו, זה מטורף.

יותם: אתה יודע, אני מקביל את זה, נגיד, לימינו, בשביל להבין, ברור לי וברור לך, וגם למאזינים, אם אני אגיד את המילה ג'ינס, מה זה אומר. הם יכולים ממש להרגיש את מרקם הבד, את הצבע האופייני שהוא כחול, את הכיסים עם הניטים האלה. זאת אומרת, לא צריך הרבה הסברים כדי להגיד "לבשתי ג'ינס וירדתי למטה". זה די ברור לו, כי זה העולם התרבותי שלנו, זה מרכיב. מה אכפת שזה אמריקאי, כן? יהודי, אמריקאי, לוי שטראוס, כן?

אבל, זאת אומרת, זה לא משנה, או אם אני אומר לך, בעז, תקשיב, טלפנתי לך מאה פעם אתמול, אז אלף יש לי, כן, מספר טיפולוגי, אבל ה"טלפנתי" הזה, זה ברור מה זה, ניסיתי ליצור איתך קשר מרחוק, לא צריך להסביר. כנ"ל, לא יודע, אכלתי אתמול, התפוצצתי מהמבורגר, אני לא צריך להסביר מה זה המאכל הזה. זה עולם הדימויים שלנו, ואתה מציע שפרקים א' עד י"א, עלילות הראשית, או סיפורי הראשית…

ד"ר סתוי: מיתוסים, נכון.

יותם: …הם העולם התרבותי של אותם חבר'ה.

ד"ר סתוי: נכון, נכון מאוד.

[פרסומת]

ד"ר סתוי: אז דיברנו על זה שאלוהים לא ברא את המים, ועכשיו תראה שאלה ראשונה, כן? שנוגעת למים. בעצם המים נתפסים, כך ראינו, כמקור היולי, כן? ראשוני, קדמוני, הם נמצאים בעולם מראשיתו, לצד אלוהים, ואולי אפילו לפניו, ועכשיו אלה מכם שמכירים מיתולוגיות ודאי תולשים את השיער, כי ודאי, זה בהרבה מאוד מיתולוגיות ככה שהמים מופיעים לפני האלים, נכון? לא ייחודי לתנ"ך, אבל נשים את זה בצד. ואז בימים השני והשלישי קורה דבר מדליק, אנחנו רואים שאלוהים בעצם מתחיל לשחק עם המים.

ביום השני הוא תופס חלק מהמים, דמיינו, כאילו הוא עושה קערה בידיים, מעלה את המים למעלה, וכך נוצרים השמיים.

יותם: ואיך לפי התפיסה הזאת הם לא נופלים?

ד"ר סתוי: וזו שאלה נהדרת, עשיתי פעם קורס על גיאוגרפיה של תקופת המקרא, והשיעורים הראשונים עסקו בעצם באופן שבו החבר'ה האלה שכותבים את התנ"ך, איך הם מבינים את הקוסמוס, איך הם מבינים את העולם, וזה מרתק. אז לא נעמיק, אולי נעשה על זה פעם פרק, אבל כן, נגיד משהו. יותם, אתה זוכר איך הם קוראים לשמיים בפרק א'?

יותם: כן, רקיע.

ד"ר סתוי: חשבת פעם על השם הזה, רקיע? מה זה אומר?

יותם: אולי, השורש ר.ק.ע, כאילו, הוא ברקע?

ד"ר סתוי: נכון, ולרקע יש עוד משמעות? לאיזה עולם סמנטי זה זורק אותך?

יותם: כן, תקופת הברונזה, הברזל, כן, ריקוע, עיבוד מתכת.

ד"ר סתוי: נכון, ומה הקשר לעזאזל בין עיבוד מתכת לבין שמיים?

יותם: פה אני עוצר, לא יודע, שאלה טובה.

ד"ר סתוי: יפה, אז לפעמים זה מובן מאליו, לדוגמה, בשנות בצורת, לפעמים מדמים את השמיים באמת למתכת סגורה כזו, שלא יורד גשם, כך למשל במעמד הברכה והקללה, דברים כ"ח, אלוהים מאיים על עם ישראל, אם תחטא, כן, "וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ נְחֹשֶׁת". השמיים יהיו קשים כמו נחושת, ולא ירד גשם, אבל יכול מאוד להיות שהקשר הדוק יותר. יתכן שהייתה תפיסה שאלוהים ממש ריקע, כן, בום בום בום, פטיש, לקח איזה מתכת מיוחדת, מאוד מעניינת, ובעבודת נפחות יצר את הרקיע, ואם נקצר, קורה פה משהו מאוד מעניין, סטיבן קינג גם, כן, מתחת לכיפה השקופה, הייתה גם סדרה בטלוויזיה, זה מדליק לאללה, יופי של ספר, בעצם, מה שקורה זה כך, יש משטח, שזה העולם, העולם שטוח, לא יודע אם ידעתם, צורה רבועה, או מלבנית, יש לו ארבע כנפות, כן, ועל גבי המשטח הזה, אלוהים מניח, כמו קערה, הפוכה, את הרקיע. את כיפת השמיים שהוא ריקע. אז השמיים עשויים ממתכת, איזשהו חומר מוצק, וככה כל המים שעליהם, לא נופלים חזרה לארץ.

יותם: אה, הם מחוץ לאותה מתכת בעצם.

ד"ר סתוי: נכון, הם מונחים עליהם.

יותם: אוקיי.

ד"ר סתוי: זה מטורף.

יותם: יפה. תפיסה אחרת. ברור לנו שהיום, כן, עכשיו שלא יבואו לי פה שטוחיסטים, וכן, יתחילו להתווכח, עזבו, לא ניכנס לוויכוח, אבל זו תפיסה אחרת, והיא בעיקר מרתקת, איך הם, אותם אנשים, ראו את העולם, ומפה נגזרות…

ד"ר סתוי: לא, זה מטורף, אנחנו לא ניכנס, שוב, אם תרצה, נעשה פרק על גיאוגרפיה של ה… זה.

יותם: רשמתי לי.

ד"ר סתוי: אבל על הרקיע הזה, לדוגמה, יש מסילות שעליהן נעים הכוכבים, זה פסיכי. בכל מקרה, גבולות הקערה הזו, יותם, אני לא יודע אם אתה יודע, אתה יכול לראות ממש עד היום, את החיבור של הקערה לארץ, לא יודע אם זה, אם אתה מודע לזה, כן, דיברת על ה"שטוחיסטים", אז אם אתה עולה על אונייה, ומפליג לתוך הים, כן, אתה כל כך מוקף בים, ואתה מסתכל, החוצה, מה אתה רואה מחוץ ל…?

יותם: את ההלחמה, את האופק?

ד"ר סתוי: נכון, בדיוק.

יותם: קו האופק.

ד"ר סתוי: קו האופק הוא הקו שבו בעצם כיפת השמיים מונחת על גבי הארץ. יפייפה.

יותם: אבל בעז, אני רוצה לאתגר את התפיסה הזאת שלך, שלהם, איך יורד גשם אם הכיפה היא מוצקה?

ד"ר סתוי: אוקיי, אז היום יש ביטוי, ביטוי קפוא, שאנחנו לא באמת מתכוונים אליו, "ארובות השמיים", כן, "ארובות השמיים" נפתחו.

יותם: אההה… יפה!

ד"ר סתוי: אז תראו את זה לדוגמה בסיפור המבול, זה ממש, ארובות השמיים בראשית ז' 11, כן, אלוהים פותח את ארובות השמיים והמים נופלים, זאת אומרת, ארובות השמיים זה מין דלתות או חלונות קטנים כאלה, שאלוהים פותח, כשבא לו. המים, שלג או ברד זורמים למטה, ואז כשבא לו הוא סוגר חזרה.

יותם: אוקיי, ומה קורה ביום השלישי? כי גם שם יש מים.

ד"ר סתוי: נכון, אז ביום השלישי אלוהים גם כן ממשיך לשחק במים, אם ביום השני הוא דוחף חלק מהם למעלה, ביום השלישי הוא דוחף הצידה. "יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה". זאת אומרת, אלוהים גורף את המים למקום אחד, welcome אוקיינוס, ואז צצה היבשה הזו, שכל הזמן הייתה מתחת למים. אז כמו המים, ובניגוד לרקיע, אלוהים לא בורא את היבשה. זה הפוך מאטלנטיס.

יותם: אה, אוקיי.

ד"ר סתוי: כן, באטלנטיס היא שוקעת, כן? פה הוא פשוט דוחף את המים והיבשה עולה.

יותם: זאת אומרת, היבשה קיימת שם לפני הבריאה? זה מעניין.

ד"ר סתוי: נכון, לפני הבריאה, הופה!

יותם: וזה מזכיר גם מיתוסים כנעניים על המלחמה בין בעל וים, דיברנו על זה כבר ב"עושים תנ"ך" לא פעם.

ד"ר סתוי: נכון, אז באמת, הרבה מאוד סיפורים בסיפורי הראשית, בדיוק כמו שאמרת, אפשר לסווג אותם כסיפורים אטיולוגיים, הסברים אטיולוגיים. זאת אומרת, זה סיפורים שמעניקים הסבר לכל מיני תופעות, תופעות טבע, או אקלים, או גיאוגרפיה, או דברים כאלה. גם הכנענים, וגם הצאצאים, אחים, השד יודע מה, העברים, מאוד מוטרדים מהתופעות טבע שהם רואים. נגיד יש להם שאלות בנוגע ליום השני, למה השמיים כחולים? או איך יכול להיות שיורדים מים מהשמיים? אה, כי ביום השני טי-טא טי-טא טא.

יותם: איך הים וגליו תוקפים את היבשה, ולא כובשים אותה בסוף? כן, הם חוזרים אחורה, למה יש גאות ושפל? וכולי וכולי.

ד"ר סתוי: יפה בדיוק, אז זה הגבול שנקבע ביום השלישי, אז אתה מבין יותם, פרק א', זה פשוט פרק מטורף. לקחנו את הרכיב הכי משעמם, ואני חוזר, הכי משעמם בפרק שזה המים, והוצאנו ממנו יופי של שאלות. יש כאן נושאים פסיכיים, כן? האור, הכוכבים, האדם, בריאת השבת, שאלות פילוסופיות כמו מקור הנברא הקדמוני, וכל מיני דברים כאלה.

זה הפרק שהכי הכי טוב להתחיל ממנו את לימודי התנ"ך, ומצד שני, לא יודע כמה אתה טוב במשנה גמרא וכאלה…

יותם: פחות.

ד"ר סתוי: …אבל מסכת חגיגה, נאמר: "אין דורשים במעשה בראשית בשניים". מעשה בראשית זה משהו שלומדים באחד. "וכל המסתכל בארבעה דברים", ממשיכה המשנה, "ראוי לו, כאילו, לא בא לעולם, מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, מה לאחור". אל תשאל, יש שאלות שפשוט עדיף לא לשאול. נגיע לזה גם בהמשך הפרק. יש שאלות שעדיף לא לשאול, זה פרק לא פשוט מבחינה אמונית.

יותם: טוב, בעז עשינו הקדמה ארוכה…

ד"ר סתוי: ארוכה, ארוכה.

יותם: …לקחה לנו חצי פרק, אבל מאוד מעניין. יאללה, גן עדן, בוא נדבר על זה.

ד"ר סתוי: יאללה, סיפור הבריאה השני. פרק ב', פסוק 4, מיד אחרי בריאת שבת. הפסוק הזה בעצם מספק לנו כותרת שמאוד מזכירה את הכותרת של פרק א', כן? שם, "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" ופה זה מתחיל כך: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם".

עכשיו, אין מה לחפור פה, ושחר דן בזה, יש כאן חוקרים שמזהים פה אפילו שתי כותרות, וטוענים שהחלק הראשון של הפסוק הוא בעצם מהווה סיכום לסיפור הבריאה הראשון. אז הוא מתחיל "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" והוא מסתיים ב"אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם".

ואז מגיע סיפור הבריאה השני, ומתחיל בפחות חגיגי כזה, יותר יומיומי, "בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ". זאת אומרת, צריך לזכור שהחלוקה לפסוקים, כמו שאמרת על החלוקה לפרקים, היא גם כן מאוד מאוחרת, וזה.

אז מה שנעשה עכשיו, אני אשתדל לכבד את הסיפור השני, לא להשוות כל הזמן לסיפור הראשון, גם שחר בוודאות עושה את זה מצוין, אבל אתם מיד יכולים לראות שנקודת הפתיחה של הסיפור שונה.

בניגוד לסיפור הראשון, הפלטפורמה של אור, שמים, יבשה, כבר קיימת, בהמשך נראה אפילו שיש נהרות, אבל חוץ מזה הכל ריק. "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח", עדיין אין צמחייה. למה? שתי סיבות: "כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה".

יותם: כי אלוהים עדיין לא המציא את השיטה הזאתי, כן, של גשם, ובנוסף, עדיין אין בני אדם שיעבדו את האדמה. זאת אומרת, הסצנה, כן, התפאורה קיימת, בניגוד לסיפור הראשון, ועכשיו ממלאים אותה, הדגש הוא על התוכן, ולאו דווקא על היצירה עצמה.

ד"ר סתוי: ויש גם איזה שהוא אד, שאני מדלג עליו, לא ברור בדיוק מה קורה שם, ועכשיו, בפינה מסוימת בעולם, בדגש על בעולם, תכף תבינו למה, אלוהים מתחיל לעבוד. "וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים"

יותם: אלוהים לוקח אדמה, יוצר את אדם, ונופח בה את נשמת החיים, כן, את רוח החיים.

ד"ר סתוי: ומיד לאחר מכן, פסוק 8, "וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר". אלוהים בעצם פונה למקום בשם עדן, לא יודע מה זה, ומי נתן לו את השם? כאילו, כן, מעניין. הוא נוטע בו גן, ומניח שם את האדם.

יותם: בעז הדגשת קודם שהגן הזה, הוא נמצא בעולם, כן? אני מניח שרצית להדגיש שזה לא גן עדן שבשמיים, כן? כמו שאנחנו מדברים עליו היום, בעולם המודרני.

ד"ר סתווי: תהי נשמתו עדן.

יותם: בדיוק, כן. שאליו מגיעות, כן? הנשמות של הצדיקים, ואחרי זה, וזה. איך אפשר אז למקם את הגן הזה, אם זה כל כך ארצי?

ד"ר סתוי: אז באמת יש הבדל בין התפיסה הישראלית-יהודית הקדומה, שגן עדן נמצא על פני האדמה, לבין התפיסה המאוחרת, שמקובלת עד היום, שממקמת אותו בשמיים. ההבדל הזה נובע משיטת הגמול, שוודאי עסקתם בזה הרבה מאוד פעמים בתוכנית. אבל לשאלתך, ואולי תופתע לשמוע אז, כן, הכותב יודע איפה גן עדן, והוא אפילו נותן לנו שלושה רמזים.

הרמז הראשון, כן, נ.צ ראשון, זה שאלוהים נוטע את הגן במקום שנקרא עדן, שוב, העלו הרבה השערות, אבל לא יודע איפה זה.

יותם: יכול להיות שהם ידעו.

ד"ר סתוי: יכול מאוד להיות, כן. מכיר אחד שזה במפרץ הפרסי, איזה אי שם.

יותם: אוקיי.

ד"ר סתוי: נ.צ שני, הכותב מציין שגן עדן נמצא מקדם. קדם שווה מזרח. ואם כך, גן עדן נמצא במזרח או ממזרח.

יותם: כן, אבל בעז תשמע, מזרח זה גדול מאוד.

ד"ר סתוי: האוריינט. [צוחק]

יותם: כן, האוריינט. מזרח למה? כאילו, אתה יודע, מזרחית למה? אז מה מערבית למזרח הזה?

ד"ר סתוי: שאלות נהדרות יותם, ואם ממשיכים לקרוא, רואים נ.צ. שלישי שהוא הרבה יותר משמעותי. מסתבר שמגן עדן יוצא נהר, שבנקודה מסוימת מתפצל לארבעה ראשים, וכל ראש הוא נהר בפני עצמו: פישון, גיחון, חידקל ופרת.

יותם: אוקיי, אז ממש פשוט, כל מה שצריך לעשות, כן, בעז, נצא מפה מהאולפן וניסע לגן עדן, לטיול, ללכת אחרי אחד מהנהרות האלה, להגיע לנקודת הפיצול משלושת הנהרות האחרים. להמשיך עוד טיפה, וגן עדן, הנה.

ד"ר סתוי: קלי קלות.

יותם: חופשה משפחתית בגן עדן.

ד"ר סתוי: יאללה, מחר.

יותם: נחבר אותם לארגון המורים.

ד"ר סתוי: איך זה, יש שם מיזוג? אוקיי, אז בוא נגיד שהפרת והחידקל, נהרות שמוכרים לנו עד היום, יופי, מתאים.

יותם: נגיד… למרות שאתה יודע, יש בזה הגיון, כי הרבה פעמים שמות באמת מהעולם העתיק השתמרו, לפעמים דרך הערבית, האכדית, או שפות אחרות, עד ימינו, זה קורה?

ד"ר סתוי: אז הפרת והחידקל זה בטוח, בוא נגיד ככה.

יותם: אבל פישון, גיחון?

ד"ר סתוי: יפה, שאלה מצוינת, פישון מציין הכותב, סובב את ארץ חוילה, הארץ, בו', כן? חוילה, הארץ ששם יש זהב, בדולח ושוהם.

עכשיו, בדולח ושוהם, אני לא סגור איפה יש, אבל זהב, זה ככל הנראה מצרים, שהיא המקור של הזהב בעולם העתיק, אבל וואלה, לא בטוח, אז נדלג על הפישון, נמשיך לנהר הרביעי, גיחון הרבה יותר קל, הנהר שסובב את ארץ כוש.

יותם: כוש, מקבילים את זה, בוא נגיד המיינסטרים של המחקר היום אומר סודן של ימינו, נכון?

ד"ר סתוי: נכון, אין ספק בכלל, ואם כך, הנילוס. אז יותם, כל מה שאתה צריך, מחר, זה ללכת בעקבות הנילוס, הפרת, או החידקל, לראות איפה הם נפגשים, ויאללה, לגן עדן.

יותם: זה נחמד מאוד, חוץ מזה שהם הרי לא נפגשים, הם ביבשות אחרות אפילו, אוקיי?

ד"ר סתוי: מה שגורם לנו באמת…

יותם: אולי בפנגיאה בפעם, כן?

ד"ר סתוי: זהו, אז פנגיאה זה נורא קדום, כן? אז זה בעצם גורם לנו בעצם…

יותם: גם התנ"ך נורא קדום, בעז.

ד"ר סתוי: לא עד כדי כך.

יותם: לא עד כדי כך.

ד"ר סתוי: נכון בכמה מיליוני שנים. אז זה בעצם גורם לנו לתהות על ההיכרות של כותבי הפרק עם הגיאוגרפיה של העולם. האם הם באמת חושבים שהנהרות האלה יוצאים ממקור אחד, או שאולי הם מכניסים פה בכוונה איזשהו אלמנט פנטסטי, מיתולוגי, כדי להראות לנו עד כמה גן עדן פלאי.

ודרך אגב, אם תסתכלו פה על מפות קדומות, מה זה קדומות? כאילו, לפני 500-600 שנה, אתם תראו את אותו דבר בדיוק, שהן לא ממש מתארות את העולם, וזה מדליק לאללה.

שוב, זה נושא ממש מעניין, אבל בכל מקרה, כל העסק הזה לא ברור. מה שכן ברור, וזה מגניב לאללה, זה שהכותבים בעצם מוצאים קשר ישיר, לא רק בין ראשית האנושות, ראשית הציוויליזציה למים, אלא בין ראשית התרבות האנושית לבין עמקי הנהרות הגדולים, וזה וואחד תובנה, ויופי של חשיבה אינטואיטיבית.

יותם: כן, כי בעצם הם ראו מה קורה סביבם, והבינו שתרבויות ואימפריות גדולות, מתפתחות סביב מים, אין מה לעשות, כן? אתה לא יכול להתבסס על גשם, בטח לא במדבר של האזור שלנו. אז איפה שיש מים, ואפשר אולי להציף את הנהר, וזה מה שקורה במצרים.

ד"ר סתוי: יפה.

יותם: וגם באזור עיראק איראן של ימינו, זו הדרך.

[פרסומת]

יותם: אוקיי, אז אנחנו בעדן, מקום בעולם שאנחנו לא ממש יודעים איפה זה, אלוהים נוטע גן. ומה קורה בגן?

ד"ר סתוי: אלוהים מצמיח "מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע"

יותם: אוקיי, אלוהים מצמיח עצי פרי יפים, ובהם שני עצים סופר מיוחדים, עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע. זה השם המלא שלו.

ד"ר סתוי: שני העצים האלה ישחקו תפקיד מאוד חשוב בהמשך העלילה, ובפסוק 15 מצוין שוב שאלוהים מניח את האדם בגן עדן, ותפקידו הוא "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ".

יותם: וזה בניגוד לאדם של פרק א', שהוא נעלה ושליט העולם לצד האלוהים, האדם של פרק ב' הוא, לא נעים להגיד, גנן, שומר?

ד"ר סתוי: כן, קטנצ'יק כזה. עד כאן, פסוקים 14 עד 15 זה אקספוזיציה, זה הרקע לסיפור של גן עדן. הסיפור עצמו מתחיל בפסוקים 16-17: "וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת".

יותם: זאת אומרת, מכל העצים שבגן, אתה יכול לאכול, למעט אותו עץ מיוחד, עץ הדעת, אם תאכל ממנו, אתה, נחשב כמת, אתה תמות.

ד"ר סתוי: ועכשיו שימו לב שהצירוף מות תמות, זה לא ציון עובדה. זאת אומרת, אם תאכל רעל, אתה תמות. לא. מות תמות, מעיד על סוג של ענישה, למשל, סיפור יונתן ויערת הדבש. שאול משביע את הצבא לא לאכול עד הניצחון, יונתן לא היה בזמן השבועה, ולכן אכל, ולכן שאול פוסק, שמואל א' י"ד 44, "כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִף כִּי מוֹת תָּמוּת יוֹנָתָן" או מקרה נוסף, לא יודע אם עשיתם על זה פרק, על הצוואה של דוד, כן, שמשחקים בה הרבה על "היהודים באים", ששם הוא מייעץ לשלמה לחסל כל מיני אנשים מסוכנים, ביניהם גם שמעי בן גרא, אדם משבט בנימין, כנראה מהמשפחה של שאול, שקילל את דוד כשברח מאבשלום, שלמה מקבל את עצת דוד ואומר לשמעי, אם תעבור את נחל קדרון, "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מוֹת תָּמוּת דָּמְךָ יִהְיֶה בְרֹאשֶׁךָ".

יותם: זאת אומרת, שאלוהים אומר לאדם, אל תעז לאכול מפרי עץ הדעת, אל תתעסק איתי, יהיה לזה תוצאה, זאת אומרת, יהיה לזה עונש.

ד"ר סתוי: השלכות קשות, נכון, מה שבתורו, כמובן, מעלה הרבה שאלות, שאני אותיר פתוחות, למה אסור לאכול מהפרי הזה? או אפילו אם אלוהים כל כך לא רוצה שבני האדם יאכלו מהפרי, למה הוא ברא אותו? ונשאיר את זה פתוח.

מיד לאחר מכן הסיפור נקטע, והכותב עובר לנושא אחר. אלוהים מזהה שלא טוב, "לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ". [שר]

יותם: כן.

ד"ר סתוי: הוא מחליט, "אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ".

יותם: כן, הוא לבד, מסכן, כזה לא טוב לו, בוא, אני, אלוהים, אצור מישהו שיהיה לצידו, יפיג לו קצת את הבדידות הזאת.

ד"ר סתוי: יותם וזה מגניב משתי בחינות. ראשית, הניסוח החידתי הזה של "עזר כנגדו".

יותם: כן, מיליוני דרשנויות ופרשנויות היו לזה, כן, זה עזרה, או כנגדו, לעומתו?

ד"ר סתוי: וזה יפה שאמרת מדרשים, זה "מדרשי חופה" כאלה, [יותם צוחק] שהרבנים תמיד אוהבים להגיד על חופה, אבל שים לב…

יותם: וורטים יותר.

ד"ר סתוי: נכון, וורטים. אבל הדבר השני, עוד יותר מגניב.

יותם: מה זה?

ד"ר סתוי: שמיד בעקבות ההבנה האלוהית, אלוהים בורא, את הטמ-טמ-טם, את החיות, את החיות, אלוהים, למה את החיות? אלוהים מצפה, שהחיות הן אלה שיפיגו את בדידות האדם, ויתנו לו מטרה לחיים.

יותם: אוקיי, ואז מה קורה?

ד"ר סתוי: אלוהים מביא את החיות אל האדם, ואז קורה משהו מעניין, האדם נותן להן שמות. ואז מסתבר שזה לא מספק אותו, מפני שמיד לאחר מכן, הכותב מציין, "וּלְאָדָם, לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ". זאת אומרת, בריאת החיות הייתה אמורה לענות על צורך מסוים. האדם מגיב לבריאה בנתינת שמות, אבל אז הצורך לא מתמלא.

וכאן כמובן עולות השאלות, מה היה אותו צורך? האם זה רק הפגת הבדידות? ואם כך, למה הצורך לא התמלא?, כאילו, תלטף את הפודל, זה לא, נכון?

יותם: נחמד.

ד"ר סתוי: כן, לא מספיק, מסתבר. ושאלה נוספת, האם ייתכן שיש קשר בין האופן שבו האדם מגיב לבריאת החיות, זאת אומרת, נתינת שמות וסוג של שליטה על החיות, לעובדה שהצורך, שזה ריפוי מבדידות, לא התמלא? עכשיו, דרך אגב, גם חז"ל שאלו את השאלות האלה והציעו תשובות שונות, ובהקשר הזה בא לי לתת לכם… [צוחק] פרשנות נורא נועזת, של רבי אליעזר, מיבמות, ס"ג עמוד א'.

יותם: כבר מיבמות, אני מבין, כן, כן, לאן זה הולך?

ד"ר סתוי: "מלמד שבא על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו".

יותם: אוקיי, נהיה עדינים, האדם עובר על כל החיות, זאת אומרת, בוחן אותן ממש, לגמרי…

ד"ר סתוי: לעומק.

יותם: לעומק, [ד"ר סתוי צוחק] אוקיי, וכשהוא רואה שזה לא מצליח, הן לא יכולות להיות עזר כנגדו, אז הוא מבין שזה לא עובד. טוב, פרשנות מעניינת.

ד"ר סתוי: מעניינת, כן. אז… נועזת…

יותם: נועזת.

ד"ר סתוי: בוא נגיד ככה, כן, יהיה אשר יהיה הקושי, אלוהים מבין שהתכנון שלו לא עובד. הוא מרדים את האדם, מנתח אותו, לוקח את אחת מצלעותיו, תופר את הפצע, ומהצלע הזו, שזה יכול להיות גם דברים אחרים, לכל מיני פרשנויות, יוצר את האישה, ופה אני תמיד אומר לתלמידים, חברים, זה סיפור אטיולוגי. הוא מסביר למה לגבר יש פחות צלעות מהאישה, ואז הם אומרים לי, באמת? ואני אומר להם, "לא, טמבלים".

יותם: לא, מה פתאום?

ד"ר סתוי: מה פתאום? [צוחקים] איפה הייתם בשיעור ביולוגיה? כן?

יותם: אוקיי.

ד"ר סתוי: כן, אז אלוהים מביא את האישה לאדם, ואדם מיד מבין, "זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי".

יותם: זאת אומרת, הוא אומר לאלוהים, הפעם הצלחת, הבריאה הזאת ממש חלק ממני, מהבשר ומהעצמות שלי, וזה תהיה בהמשך יופי של עזר כנגדו.

ד"ר סתוי: ומיד לאחר מכן מגיעים שני הסברים אטיולוגיים.

יותם: הפעם באמת?

ד"ר סתוי: הפעם באמת, הראשון, "לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה־זֹּאת".

יותם: זאת אומרת, מדרש שם, קוראים יקרים, אתם מכירים שלאשתכם קוראים אישה, אז כן, אז היא לקוחה מהאיש, מפה היא נוצרה.

ד"ר סתוי: וההסבר האטיולוגי השני בפסוק 24: "עַל־כֵּן יַעֲזָב־אִישׁ אֶת־אָבִיו וְאֶת־אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד".

יותם: את זה אני אוהב, קוראים יקרים, הסיפור שקראנו זה עתה, מהווה הסבר לתופעה הדי מעניינת, ואולי אפילו קצת ייחודית, בחיי האדם, אנחנו נולדים במשפחה, אנחנו יצורים חברתיים, המשפחה היא תומכת בנו, מגדלת אותנו, נותנת לנו הכל.

ד"ר סתוי: ופתאום…

יותם: פתאום, בגיל מסוים, אנחנו עוזבים את המשפחה, מבחירה או שלא מבחירה, כן? בעולם העתיק בכל זאת, ודובקים בבן או בת זוג שאנחנו לא מכירים, ואז חיים איתה כל החיים? כן, אז ההסבר הוא מאוד פשוט. כשגבר ואישה מתחברים, אני ממש מדבר במובן הפיזי, כן? קיום יחסים. הם משלימים זה את זה באופן פיזי, הם הופכים לגוף אחד, הלכה למעשה.

ד"ר סתוי: הם חוזרים להיות גוף אחד, שנשבר בזמן הבריאה.

יותם: בדיוק.

ד"ר סתוי: ואז בעצם המדרש הזה מסביר נוהג חברתי, איזה יופי, וגם כן תמיד בחופה, ממש סופר רומנטי. והפרק מסתיים בפסוק 25, "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ" זאת אומרת, האדם והאישה עומדים עירום ועריה, אבל עדיין הם כמו חיות, הם לא מתביישים בעירום שלהם.

ד"ר סתוי: וכשקוראים את הפסוק הזה, יותם, צריך לזכור שהחלוקה לפרקים, כמו שאמרנו קודם, היא מאוחרת. אז הנה, פה זה ברור שזה חלוקה מאוחרת, כי הפסוק הזה, שמספר על העירום של בני האדם, הפסוק שלכאורה מסיים את פרק ב', הוא בעצם קשור קשר הדוק לפסוק 1 של פרק ג', "וְהַנָּחָשׁ, הָיָה עָרוּם, מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים".

יותם: אבל, בעז, למרות שהחלוקה של הפרקים היא אכן לא מקורית, אני מסתכל על השעון.

ד"ר סתוי: כמה זמן?

יותם: ואני רואה שהארכנו, כן, הארכנו דבר. זה אומר שיהיו לנו שני פרקים על הנושא המרתק הזה, עלילותיהם של החווה והנחש, עליהם נמשיך לדבר בפרק הבא שלנו, נמשיך בדיוק מהנקודה הזאתי, בדיוק מהנחש היה ערום.

ד"ר סתוי: מגניב, איזה יופי, אז הרווחנו שני פרקים.

יותם: נכון.

[מוזיקה]

לירון: ושוב אנחנו בפינת הפתגם שלנו.

יותם: ונמצאת איתנו לירון כהן.

לירון: מדויק.

יותם: אוקיי, אז מה הפעם רצית לשאול, לירון?

לירון: תראה יותם, שמעתי את הביטוי "טָבִין וּתְקִילִין". אין לי מושג מה זה אומר, אבל אני זוכרת שפעם בשיחות הפרטיות שלנו, אמרת לי שהרבה מהמילים שמסתיימות בנון, המקור שלהם הוא בארמית.

יותם: מדויק, הפעם אני אגיד. אוקיי, אז בארמית, הביטוי הוא לך שלם לו במטבעות טובים ושקולים. טבין ותקילין, טובים ושקולים.

בואי נסביר. בימי קדם, הערך של המטבעות, כן? בתקופה של כלכלה טובה, היה שווה למשקל ולערך של מתכת שממנה הם נעשו. למשל, ארד, כסף, זהב, לא משנה. לכן, הרבה פעמים, שווי המטבעות נמדד בשקילה, ממש במאזניים קטנים. המילה שקל מגיעה ממידת המשקולת, שקל. כיחידת משקל בסיסית, לזהב, למשל, שימש גרגר חרוב. ששמו קרט, ואנחנו מכירים את זה היום, שמודדים זהב בקרט, חמישית גרם, פחות או יותר.

אז כמו שאמרת, הצירוף טבין ותקילין, באמת, בא מארמית, התרגום המילולי שלו, טובים ושקולים. המקור של הצירוף הזה נמצא באגדה שנמצאת בתלמוד, בתו של רבי יחייא [כך במקור], הלוותה לרב, שהיה הבן דוד שלה, מטבעות דינר. בבואו להחזיר לה את המטבעות, התברר שהערך של המטבעות עלה ברבות הזמן, ולכן היה חשש שאם הוא יחזיר לה את הדינרים שלווה, היא תזכה בסוג של ריבית, שהיא אסורה מן התורה.

לפיכך, באה הנערה ושאלה את אביה, והוא השיב: "שיקלי מניין דינרין, טבין ותקילין". כאילו, קבלי ממנו את הדינרים האלה, טובים ושקולים. זאת אומרת, הוא אמר לה, שהיא יכולה לקחת את הדינרים, מהבן דוד, כפי שהם. היא לא צריכה להוריד מהם את הערך שלהם, אולי, לשייף את הערך בזהב, ממש פיזית. כך החל הצירוף, טבין ותקילין, לשמש לציון כסף טוב, שנשקל, נספר, שהוא לא פגום.

אגב, מעניין, אם כבר דיברנו על ארמית, השורש ת.ק.ל בארמית, מקביל לשורש ש.ק.ל. בעברית. למשל, אפשר לראות את זה במילה כמו תור, שהוא שור, אז אם כך, פירוש הביטוי, טבין ותקילין, הוא כסף טוב, למשל, שילמתי על המוצר הזה, טבין ותקילין, אני רוצה שירות אדיב ובהתאם.

לירון: מ-עו-לה, למדתי הרבה.

[מוזיקה]

יותם: זהו, עד כאן הפרק הזה של "עושים תנ"ך". תודה לצוות "רשת עושים היסטוריה", להילה שמש עורכת התוכנית, לדני טימור המנהל העסקי, שלי נוי מנהלת ההפקה, אביב שם טוב סמנכ"ל התפעול ועמית חזזי מצוות המכירות. בצוות התוכנית גם שלי גואטה, והכי חשוב לחוזה, כי אתה שם. אני יותם שטיינמן, עורך ומגיש.

תוכלו למצוא אותנו ב"חדשות העולם העתיק" בפייסבוק, מי שעוד לא מכיר, שם גם תוכלו לתקשר איתי, עם צוות התוכנית שלנו, להציע רעיונות לפרקים חדשים, להיות חלק מהקהילה הגדולה של "עושים תנ"ך". אתם מוזמנים לעקוב ולהאזין לנו בכל אפליקציות הפודקאסטים, בסמארטפון שלכם, ברכב או איפה שלא תהיו. ועד הפרק הבא, להתראות.

[מוזיקה]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה