top of page
Search

עושים תנ"ך עם יותם שטיינמן - מיהו או מי הם האלוהים? חלק 1

התנ"ך הינו יצירה תיאולוגית, מטרתו הברורה היא להאדיר ולרומם את שמו של האל. אבל מי זה ה"אל" הזה? מיהו או מי הם האלוהים? לאל מסתבר, הרבה פנים ושמות, אך האם האלים הקדומים של עם ישראל הם אותו האל בו מאמינים היהודים כיום, המאה ה 21? האם מאפייניו של האל עצמו ומאפייני האמונה בו זהים לכל אורך התנ"ך? מהו החומר המקראי שהמחקר המודרני מעריך כי הוא קדום יותר ומה ניתן ללמוד ממנו על דמותו של האל? האם ליהודים יש פנתיאון של אלים? האם האל הוא בודד או שיש לו גם אויבים אך גם עוזרים? האם לאלוהים יש משפחה ואפילו אישה? בפרק הזה אני מארח את ד"ר בעז סתוי –דוקטור לארכיאולוגיה ולתרבויות המזרח הקדום מאונ' ת"א ומרצה בחוג למקרא במכללת אורנים, ומשוחח עימו על דמותו של יהוה- אלהי ישראל.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 01/01/2018.

‏קריינות: רשת "עושים היסטוריה".

‏[פתיח מוזיקלי]

‏קריין: "עושים תנ"ך", יותם שטיינמן מארח.

‏יותם: שלום לכל המאזינים, וברוכים הבאים ל"עושים תנ"ך". היום אני שמח לארח כאן את דוקטור בעז סתוי, דוקטור לארכיאולוגיה ולתרבויות המזרח הקדום מאוניברסיטת תל אביב. שלום בעז, ברוך הבא ל"עושים תנ"ך".

‏ד"ר סתוי: שלום יותם, טוב להיות פה.

‏יותם: מה שלומך?

‏ד"ר סתוי: בסדר גמור.

‏יותם: אז אני מבין שאתה גם מורה ומרצה למקרא, מעבר לתואר הדוקטור המכובד.

‏ד"ר סתוי: נכון, אני מלמד בבית ספר, כפר הנוער מוסינזון, הוד השרון. בנוסף אני גם מרצה בחוג למקרא, במכללת אורנים. כן, עוסק הרבה במקרא.

‏יותם: אז התנ"ך עצמו, בסופו של דבר הוא יצירה תיאולוגית, זה אנחנו מסכימים. הוא בא להאדיר את שמו של האל. אבל המילה הזאת, אל - מי זה האל הזה בכלל? [מוזיקת רקע מסתיימת] יש לו הרבה שמות, יש לו הרבה פנים, כולנו מדקלמים: "אלוהים, אלוהים…". מי זה אלוהים?

‏ד"ר סתוי: זו בדיוק השאלה שננסה לדון בה היום. אנחנו ננסה לפענח מי זה האלוהים הזה, ננסה לפענח את האמונה הישראלית הקדומה באל. זו שאלה שמאוד קשה לענות עליה. אנחנו צריכים להבין שהתנ"ך נכתב יחסית מאוחר, לכל המוקדם, 700 לפני הספירה, ואנחנו ננסה לפענח את התקופות הקדומות. הבעיה היא שהכותב של התנ"ך תמיד משליך את האמונה שלו ואת הרעיונות שלו על האמונות הקדומות, ואנחנו נצטרך לעשות בעצם ארכיאולוגיה. אנחנו…

‏יותם: ארכיאולוגיה של הטקסט.

‏ד"ר סתוי: ארכיאולוגיה של הטקסט.

‏יותם: אוקיי.

‏ד"ר סתוי: ארכיאולוגיה של אלוהים.

‏יותם: אז איזה הנחות יסוד אנחנו חייבים לקחת איתנו לפני שאנחנו נכנסים לארכיאולוגיה של הטקסט הזו?

‏ד"ר סתוי: עכשיו, כדי באמת לעשות את העבודה הזו, כדי לעשות את הארכיאולוגיה הזו ולפענח מי זה אלוהים, אנחנו חייבים לקבל שתי הנחות יסוד שבלעדיהן הדיון הזה לא יוכל להמשיך. דבר ראשון, אנחנו צריכים להניח שהכותב המאוחר, אפילו שהוא מאוחר, הוא משתמש גם… הוא משמר עדויות ק… עדויות קדומות, אמונות קדומות, שאיכשהו הגיע אליו. הדבר השני זה שהעדויות הכי קדומות במקרא, הן נשמרות בשִׁירוֹת. למה דווקא שירות? כי זה באמת הדרך הכי טובה להעביר מידע בעל פה, זה דרך השירות.

‏יותם: זאת אומרת, השירה היא עדות קדומה שהתגלגלה לטקסט ונשמרה שם, וככה אנחנו יכולים לנסות ללכת אחורה ולחקור.

‏ד"ר סתוי: אלה ההנחות שלנו, אם אנחנו לא מקבלים את ההנחות האלה, אין למעשה דיון. ההנחות האלה מאוד מקובלות כיום במחקר.

‏יותם: אוקיי, אז אם אנחנו רוצים לחקור את דמותו של האל, אז שנייה, אני רוצה להתייחס לשמו של האל. כולנו מכירים את האותיות י'-ה'-ו'-ה', אבל איך מבטאים את השם המפורש הזה?

‏ד"ר סתוי: זו שאלה מאוד קשה, כי התנ"ך מלכתחילה, המקרא, כשנכתב, הוא היה הרי בלי ניקוד.

‏יותם: לא הקריאו אותו בפודקאסט.

‏ד"ר סתוי: לא הקריאו אותו. נכון, בדיוק. אז ההנחה כיום במחקר שצריך להגות את זה יַהַ-וֵה, או יַהַ-וֵ'ה. אבל אנחנו, כן… השם לא פשוט לאוזני המאזינים.

‏יותם: אז לצורך הדיון שלנו, היכן שכתוב י'-ה'-ו'-ה', במקום להתברבר עם יַהַ-וֵה, או שם אחר, נגיד - אלוהים.

‏ד"ר סתוי: זה מה שנעשה. אבל…

‏יותם: למה אתה מהסס?

‏ד"ר סתוי: זהו, בדיוק. כי מה שאנחנו נראה היום זה שליַהַ-וֵה, י'-ה'-ו'-ה', יש הרבה מאוד שמות. הבעיה היא שרובם הם לא שמות שלו, הם נספחו אליו מאוחר. אלוהים הוא בכלל אל כנעני, "אל". נדבר על זה בהמשך.

‏יותם: אוקיי, בסדר. יותר מדי אינפורמציה לפתיחת הדברים, אבל בואו נתקדם. הפסוק הראשון, אני מבין, שנעסוק בו, מגיע מהשירה המופיע בפרשת "וזאת הברכה".

‏ד"ר סתוי: כן, כדי… שוב, כדי לזהות את י'-ה'-ו'-ה', אנחנו צריכים… את אלוהים, אנחנו הולכים לשירה. אז בוא נראה.

‏יותם: בוא נראה.

‏ד"ר סתוי: בשירת "וזאת הברכה", בדברים ל"ג פסוק 2, נכתב כך: "אֲדֹנָי מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן". הפסוק הזה מאוד חשוב, מפני שהוא מספר לנו מאין הגיע אלוהים, מה המוצא שלו.

‏יותם: אז בוא רגע, בוא נפרק את זה. אֲדֹנָי - אנחנו מבינים. סיני? איפה זה?

‏ד"ר סתוי: סיני. סיני, אנחנו מכירים את מדבר סיני בדרום הארץ. אוקיי. שעיר.

‏יותם: שעיר זה איפה?

‏ד"ר סתוי: שעיר זה כינוי של אֱדוֹם. שוב, זה דרום הארץ, או דרום-מזרח, לפעמים זה מעבר לים המלח. שוב, האזור המדברי הזה, הרחוק.

‏יותם: והר פארן?

‏ד"ר סתוי: כנ"ל, גם כן, כולם באותם אזורים.

‏יותם: זאת אומרת, הכל מכוון מזרחה.

‏ד"ר סתוי: הכל מכוון מזרחה.

‏יותם: ודרומה.

‏ד"ר סתוי: ואפילו דרום מזרח, לאזור המדברי.

‏יותם: אוקיי. יש לנו עוד דוגמא לזה?

‏ד"ר סתוי: עכשיו… זהו, אם היינו אומרים פסוק אחד, מילא. אבל מה שיש לנו פה, יש לנו עוד חיזוקים. לדוגמה, בשירת דבורה, שופטים ה', פסוק 4, רואים בדיוק אותו דבר: "אֲדֹנָי בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם". שוב, בדיוק אותם מקומות.

‏יותם: אותו שעיר אנחנו יודעים, שדה אדום, איפה אנחנו?

‏ד"ר סתוי: כנ"ל, אדום, שעיר, מילים נרדפות. שוב, אנחנו הולכים לשטח המדברי הזה, שבדרום. עכשיו, השאלה כמובן, האם זה מפתיע אותנו?

‏יותם: אותי זה מפתיע, כי האלוהים שלנו צריך להיות מפה, מארץ כנען, לא?

‏ד"ר סתוי: זה הנחה מצוינת. אבל אם נחשוב רגע ביחד, מאיפה נוצר עם ישראל? אז אוקיי, עם ישראל לראשונה יוצא ממצרים, ואז מה הוא עושה? מסתובב, מסתובב במדבר 40 שנה. שם הוא נוצר, שם אלוהים מתגלה בפניו, ושם הוא מקבל את התורה. שם יתרו פוגש אותו, יתרו המקומי. זאת אומרת, יתרו הוא כהן. זאת אומרת, ההנחה שאלוהים הגיע מהדרום, מהמדבר, היא ממש מתחזקת בעזרת כל הטקסט הסיפורי שיש בסיפורי התורה. שם העם נוצר, ממש.

‏אם נרצה, אפשר למצוא לזה אפילו חיזוק חוץ-מקראי. זמן קצר לפני שעם ישראל לכאורה היה במדבר, מתקופת… טקסט מתקופת אמנחוטפ השלישי, אנחנו רואים שהוא מתייחס לשָׁסוּ, לבדואים שיושבים במדבר, ומכנים את עצמם, או לפחות הוא מכנה אותם - השסו של יָהוּ, הבדואים של יהו.

‏יותם: הנוודים של יהו.

‏ד"ר סתוי: הנוודים של יהו, כן. זאת אומרת, עוד עדות לכך שהמקור הראשוני של יהו, של אלוהים, הוא בעצם במדבר.

‏יותם: אוקיי, אז בוא נתקדם. הבנתי שבמקומות אחרים, הדמות הזאתי של אלוהים מקבלת איזשהו טוויסט.

‏ד"ר סתוי: כן. מה שקורה בהמשך, גם בסיפורים, גם בטקסטים שיריים, אנחנו רואים שלאט-לאט אלוהים מתחיל לקבל הרבה מאוד מאפיינים, שנדון בהם עכשיו, של האל "בעל". בעל הוא אל כנעני, האל ש… של הכנענים, ראש הפנתיאון הכנעני.

‏יותם: מה הוא מייצג?

‏ד"ר סתוי: הוא מייצג… אוקיי, האל בעל הוא אל סער, הוא אחראי על הגשם, והוא בעצם… למעשה הוא ראש הפנתיאון הכנעני, אפשר להגיד.

‏יותם: פנתיאון, בעז? אני מכיר פנתיאון ביוון, אני מכיר פנתאון ברומא, אפילו לבבלים היה פנתאון, גם למצרים. אבל מה זה פנתאון כנעני? את זה לא שמעתי.

‏ד"ר סתוי: כאשר אנחנו מתייחסים… רואים את הדת הכנענית, לדוגמה בטקסטים מאוגרית, אנחנו רואים שהם לא לבד. זאת אומרת, יש שם משפחה של אלים. יש אל אבא, אלה אם, יש להם ילדים, שאחר כך גם מורדים בהם. בכל מקום, בכל מקום שיש מיתולוגיה, אנחנו נמצא גם פנתאון. אחד הסיפורים המפורסמים ביותר במיתולוגיה הכנענית עוסק במאבק בין האל בעל והאל ים.

‏יותם: רגע, ים כמקום? אמרת האל ים, מה הכוונה?

‏ד"ר סתוי: הכוונה היא לזה שהשפה הכנענית מאוד דומה לשפה העברית, ושם פשוט לאל הים קוראים ים.

‏יותם: קל ונוח.

‏ד"ר סתוי: הכי…

‏יותם: זאת אומרת: "איך נקרא לו? ים".

‏ד"ר סתוי: הכי פשוט בעולם. זמן מה אחרי שהעולם נברא, מחליט האל ים שהוא רוצה להשתלט על היבשה. בעל לא פראייר. בעל מתחיל להילחם בו. כדי לנצח את האל ים, הדבר ש… הכי קשה שבעל צריך לעשות זה לנצח את מפלצות הים שלו, העוזרים של האל ים, אחד מהם זה תנין, אחד מהם זה נחש עקלתון. זה ממש מלחמה רצינית. ברגע שהוא מנצח אותם, הוא יכול גם להיאבק בְּים, ולקבוע את הגבול בין הים לבין היבשה.

‏יותם: אוקיי. ובמקרא איפה אנחנו רואים עדויות לסיפורי בריאה כאלה?

‏ד"ר סתוי: עכשיו, במקרא יש לנו את בראשית א', בראשית ב', בראשית ג'. שאלה סיפורי הבריאה הכי מוכרים, אבל לצידם יש הרבה מאוד שברים, של כנראה עדויות לסיפורי בריאה קדומים יותר.

‏יותם: ושם אנחנו מוצאים את אותן מפלצות?

‏ד"ר סתוי: כן, בוודאי.

‏יותם: אוקיי. בוא נראה איך.

‏ד"ר סתוי: לדוגמה, בוא נקרא לדוגמה את תהילים ע"ד, פסוקים 13 ו-14.

‏יותם: בקשה.

‏ד"ר סתוי: שם אנחנו רואים, המשורר אומר בש… על אלוהים: "אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם… רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן".

‏יותם: מה… מה בעצם אנחנו לומדים מזה? זאת אומרת, למה לא לקחת את זה כפשוטו, שהאל שלנו הלך נגד הים ונגד המפלצות?

‏ד"ר סתוי: יפה, שים לב. זאת אומרת, מה שקורה פה בעצם, זה שהמספר המקראי מייחס את המלחמה בים, שים לב למילה ים: "אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם", ומייחס את הניצחון על התנינים ועל ראש… ועל הלוויתנים - את כולם הוא מייחס לים… לאלוהים.

‏יותם: זאת אומרת, אתה בעצם אומר שהאזכורים בטקסט הזה, הם מיועדים לאוזניו של מי שמכיר את המיתולוגיות האזוריות, והוא יודע ש"ים" זה לא כמו שאנחנו מתכוונים לחוף גורדון בתל אביב, אלא לים כשמו של אל.

‏ד"ר סתוי: אתה ממש צודק, יותם. זאת אומרת, זה בדיוק מה שקורה פה. לוקח המחבר המקראי את המיתוס הכנעני, ובמקום להגיד שבעל עשה את הכל - הוא מייחס את הכל לאלוהים, שלנו. אלוהים הוא זה שניצח את הים, אלוהים הוא זה שהרג את התנינים, הוא זה שהרג את הלוויתנים. זאת אומרת, זה מיתוס כנעני על בעל, אל הסער - שפתאום מחליפים את בעל באלוהים.

‏יותם: וזה גם חוזר לסיפור הבריאה העיקרי. זאת אומרת, אתה נתת עכשיו דוגמה מתהילים ע"ד. מה קורה אבל בבראשית, איפה…יש לזה אזכורים שם?

‏ד"ר סתוי: זאת אומרת, הסיפור באמת בבראשית א' עד ג', הוא סיפור מאוד מונותאיסטי. כמעט אין שם אזכור לאלים אחרים. אבל אפילו שם אפשר למצוא רמז למיתוס הזה.

‏יותם: אוקיי, בוא נראה.

‏ד"ר סתוי: לדוגמה, כאשר נקרא את בראשית א' 20 עד 21, שים לב יותם: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ… וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם… וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף…", וכולי. עכשיו השאלה היא באמת, מה אפשר ללמוד מפה?

‏יותם: לי קופצת את המילה "תנינים", זאת אומרת, דווקא מכל החיות, אותם מזכירים בשם מפורש.

‏ד"ר סתוי: נכון, בוודאי. כי, זאת אומרת, מה שעכשיו קפץ לך לראש, זה בדיוק המיתוס הכנעני. הכותב המקראי רוצה להראות לך פה, שאלוהים ברא את התנינים, הוא לא היה צריך להילחם בהם כמו בעל, בעצם הוא משתמש במיתוס הכנעני, כדי להאדיר את אלוהים. אבל אם אתם חושבים שההידמות לבעל, זאת אומרת, זה שייחסו לאלוהים את המלחמה בים ובמפלצות שלו, אם אתם חושבים שפה מסתיימת ההידמות לבעל - היא לא. יש לזה המשך.

‏יותם: אוקיי, איפה למשל?

‏ד"ר סתוי: לדוגמה אם נלך לתהילים ס"ח, 5.

‏יותם: בבקשה.

‏ד"ר סתוי: אנחנו פוגשים שם משהו מאוד מעניין: "שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת…"

‏יותם: סינית. רגע. בוא… בוא נפרש. "שִׁירוּ לֵאלֹהִים", זה ברור.

‏ד"ר סתוי: נכון.

‏יותם: הללו את האל. 'זמרו את שמו', כנ"ל.

‏ד"ר סתוי: ממש כך. ועכשיו מגיע הביטוי הבעייתי. סולו, זה שוב, להלל, להאדיר. את מי צריך להאדיר? את הרוכב בערבות. מה זאת אומרת? מה, אלוהים הוא קוזאק? מה זה רוכב בערבות?

‏יותם: אוקיי. [מגחך]

‏ד"ר סתוי: מה… מה זה רוכב בערבות? הביטוי הזה מתברר רק כאשר הולכים לטקסטים הכנעניים. בטקסטים הכנעניים אנחנו רואים שאחד הכינויים הכי חזקים של בעל, או של אל הסער, זה שהוא רוכב ערפות. רוכב ערפות זה אומר רוכב עננים. זאת אומרת, מה שלקח… מה שעשה פה הכותב המקראי, הוא לקח את הביטוי של בעל, את הכינוי של בעל, והדביק אותו לאלוהים.

‏יותם: וזאת אומרת שאנשי התקופה, שהכירו את הטקסטים האלה, מן הסתם ידעו איך להתייחס לזה, ולהבין את זה, ולנו זה נסתר.

‏ד"ר סתוי: לנו זה נסתר, נכון. הוא מתייחס לאנשים שמכירים את הטקסטים הכנעניים.

‏יותם: אוקיי, אני רוצה עוד דוגמאות. אני אוהב דוגמאות והוכחות.

‏ד"ר סתוי: אוקיי. אז מה שאני אראה לך עכשיו, זה דוגמה שבטוח אתה מכיר אותה, קראת אותה הרבה פעמים, אבל אף פעם לא עברת עליה מילה במילה.

‏יותם: בקשה.

‏ד"ר סתוי: כאשר עוברים מילה במילה, פתאום רואים כמה היא מדהימה. תהילים מ"ח 2 עד 4. פה אנחנו קוראים: "גָּדוֹל אֲדֹנָי וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ".

‏יותם: עד כאן ברור.

‏ד"ר סתוי: עד כאן ברור. מהללים את אדוני, "בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ". ואז מתחילים לתאר את העיר, את המקדש: "יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב", כמה תארים יפים של ירושלים.

‏יותם: אוקיי, אז מה מיוחד פה? אני עוד לא הבנתי.

‏ד"ר סתוי: יופי. יש פה ביטוי אחד שהוא יוצא דופן, והביטוי הזה הוא: "יַרְכְּתֵי צָפוֹן". זאת אומרת…

‏יותם: למה? אני לא מבין, מה זאת אומרת? "יַרְכְּתֵי צָפוֹן" - אולי צפון ירושלים?

‏ד"ר סתוי: יכול להיות, אבל כאשר אתה חושב על ירושלים, אף פעם היא לא מתוארת כצפון, כי היא לא צפונית לשום דבר.

‏יותם: אוקיי.

‏ד"ר סתוי: ירושלים היא יושבת על ההרים, או יש לה הרבה מאוד תארים. אבל השאלה, למה לקרוא לה "יַרְכְּתֵי צָפוֹן"?

‏יותם: אז למה לקרוא לה "יַרְכְּתֵי צָפוֹן"? שאלה מצוינת. [צוחק]

‏ד"ר סתוי: עונה… נכון, זאת אומרת, האנשים, שוב, הקהל הרחב שמכיר את ה… את השירה, מכיר גם את הטקסטים הכנעניים.

‏יותם: שאומרים?

‏ד"ר סתוי: ויודע שהארמון של בעל, יושב בצפון. [יותם מהמהם בהבנה] לדוגמה מוכר, ההר הקדוש, בעל צפון, שיושב בלבנון. זאת אומרת, הביטוי "יַרְכְּתֵי צָפוֹן" מכוון את השומעים לכיוון הארמון של בעל.

‏יותם: זאת אומרת, אם אני מבין נכון, בעל הוא אל צפוני, ובטקסט יש איזשהי רמיזה שאומרת למאזינים: "תשמעו, האל שלנו, אלוהים וזה, הוא האל הצפוני גם".

‏ד"ר סתוי: נכון, אלוהים גונב את המלחמה של בעל בים, הוא גונב את התואר של בעל, ועכשיו הוא גם גונב את הארמון של בעל. השלב האחרון, כי הרי אנחנו אוהבים הוכחות, השלב האחרון בהידמות - הוא הייצוג של בעל.

‏יותם: מה זאת אומרת? מה הכוונה?

‏ד"ר סתוי: הכוונה בייצוג זה כאשר אנחנו מסתכלים, לדוגמה על הציורים במקדשים המצריים, או כאשר אנחנו הולכים למיתולוגיה הכנענית, אנחנו רואים שלכל האלים יש ייצוגים. למה הכוונה ייצוגים? יש ייצוגים שהם מובנים מאליהם, כמו הייצוגים השמימיים. כמו שַׁמַשׁ, האל המסופוטמי, אל השמש - מיוצג באמצעות שמש. סין, אל הירח - מיוצג באמצעות ירח.

‏יותם: זאת אומרת, המשהו הפיזי הזה עלי אדמות, שבו האל מיוצג לבני התמותה, נגיד את זה ככה.

‏ד"ר סתוי: נכון. זאת אומרת, ככה הם מיוצגים באמנות המסופוטמית או באמנות המצרית. גם האלים המצריים מיוצגים הרבה מאוד פעמים כך. אבל יש גם ייצוגים שהם פחות מובנים מאליהם.

‏יותם: למשל?

‏ד"ר סתוי: וזה ייצוגים של בעלי חיים. אפשר לראות לדוגמה שאָנוּבִּיס מיוצג כתן. למה הוא דווקא מיוצג כתן?

‏יותם: אנוביס הוא אל מ…?

‏ד"ר סתוי: אל מצרים.

‏יותם: מצרים.

‏ד"ר סתוי: אל מצרי. למה הוא מיוצג כתן, זה שאלה מצוינת שאין לנו פתרון אליה, היא… אבל כולם יודעים כשהם רואים פסל של תן - שמדובר בייצוג של אנוביס.

‏יותם: כן, אנוביס, התן, הוא פחות מרשים אולי מהנחש הארסי או מהאריה החזק. למה תן פתאום?

‏ד"ר סתוי: נכון, זה שאלה מצוינת.

‏יותם: אוקיי.

‏ד"ר סתוי: וכאשר אנחנו הולכים לכל המרחב שלנו, בלבנט ובכנען…

‏יותם: שמבחינת אזור, על מה אנחנו מדברים?

‏ד"ר סתוי: אנחנו מדברים על אזור סוריה, אזור לבנון, אזור ישראל. אנחנו יכולים לראות שהייצוג של אלי סער, לא משנה איזה אל סער, יש הרבה אלי סער, הם תמיד מיוצגים באמצעות שור.

‏יותם: שור. השור של הבורסה הניו יורקית, מתחיל מפה.

‏ד"ר סתוי: נכון, אותו שור. זה בדיוק מה שאמרת, זה הכוח הזה, ש… והרעמים שהסערה יוצרת.

‏יותם: והעוצמה המתפרצת. אוקיי.

‏ד"ר סתוי: העוצמה שיש בסערת ברקים. ולכן הייצוג הזה מאוד מעניין, מפני שזה מכניס לנו תובנות חדשות, מביא לנו תובנות חדשות, כאשר אנחנו קוראים את אחד הסיפורים הכי מ… הכי מוכרים בתורה, סיפור חטא העגל.

‏יותם: המפורסם, במעמד הר סיני.

‏ד"ר סתוי: המפורסם, במעמד הר סיני. בשמות ל"ב, כאשר אנחנו קוראים את אחד עד ארבע, אנחנו רואים שמשה יורד, רואה את עם ישראל עובד לעגל, מתעצבן, שובר את הלוחות.

‏יותם: אוקיי. דרמטי.

‏ד"ר סתוי: נכון. בדרך כלל כאשר אנחנו קוראים את הסיפור הזה, אנחנו מבינים, למה משה מתעצבן? מפני שעם ישראל התחיל לעבוד אלוהים אחרים. אלים אחרים.

‏יותם: זאת אומרת, על הרגע הראשון…

‏ד"ר סתוי: על הרגע הראשון!

‏יותם: חטאנו.

‏ד"ר סתוי: חטאנו!

‏יותם: אוקיי.

‏ד"ר סתוי: עכשיו… כאשר אנחנו עכשיו חושבים על כל מה שלמדנו עד עכשיו - למדנו שאלוהים מתדמה לבעל, לוקח את התואר שלו, את הארמון שלו, לוקח את המלחמה שלו נגד ים - אנחנו יכולים למצוא פה אולי הבנה אחרת, תובנה נוספת. יכול להיות שהם לא מתחילים לעבוד פה עבודת אלילים, אלא מה שהם עושים, הם לוקחים את הדימוי, את ה… את השור, את העגל, הדימוי של בעל, האל הכנעני, ומדביקים אותו לאלוהים. זאת אומרת, יכול להיות שמה שקורה פה זה לא הפרה של הדיבר הראשון: "אָנֹכִי אֲדֹנָי אֱלֹהֶיךָ", אלא הפרה של הדיבר השני: "לֹא תַעֲשֶׂה… פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה". הם…

‏יותם: אז למה גם משה כל כך מתעצבן אם זה דימויו של האל?

‏ד"ר סתוי: כי משה, או הדת הזו המונותאיסטית שאומרת שאסור לתאר את האל בתמונה, זה ממש הפרה של אחד החוקים הכי בסיסיים שלה.

‏יותם: הבנתי. זה איזשהו פרדוקס בתוך העניין הזה.

‏ד"ר סתוי: ממש, ממש. זאת אומרת, אנחנו ראינו עוד שלב נוסף בהידמות של אלוהים לבעל. השאלה אם זה מפתיע אותנו. אם אנחנו מבינים את ה… את ההיסטוריה של עם ישראל, אם אנחנו רואים אותה כמו שהיא מתוארת בתורה - אז זה לא צריך להפתיע אותנו.

‏יותם: מדוע?

‏ד"ר סתוי: כי מה שקורה פה בעצם זה קבוצה של נוודים, אפילו אם לא נתייחס להיסטוריה ה… של עם ישראל כפשוטה. בוא נגיד, לא נגיד עם ישראל. נגיד יש פה קבוצה של נוודים שהגיעה מהמדבר עם אל מדברי בשם י'-ה'-ו'-ה'. והיא מאמינה בו, ועכשיו היא נכנסת לארץ הנושבת, לארץ החקלאית. מה שקורה בעצם זה שהאל הזה כבר מפסיק לספק את ה… את הצרכים שלה, היא לא יכולה להסתפק באל מדברי. כי עכשיו הם מתחילים, הקבוצה הזו, אנשי הקבוצה מתחילים להיות חקלאים, הם צריכים אל סער.

‏יותם: זאת אומרת, זה לא רק שינוי גיאוגרפי, אלא זה גם שינוי של אורח החיים.

‏ד"ר סתוי: זה שינוי של אורח החיים שגורר גם שינוי תרבותי ושינוי דתי. מה שבעצם עושים, הקבוצה הזו, הם לוקחים את י'-ה'-ו'-ה', את האל, ומתאימים אותו לצרכים שלהם. הם בעצם מדביקים לו את כל התכונות של בעל, אל הסער, וככה הופכים אותו לאל סער, לראש הפנתיאון.

‏יותם: אז בוא נדבר רגע על ה… על אותו בעל עוד קצת. הוא בעצם איזשהו איום על האלוהים הזה שבראש הפנתיאון. זאת אומרת, אם הבעל הוא המקומי, ואלוהים מגיע מבחוץ, אז יש איזשהו גם מאבק ביניהם.

‏ד"ר סתוי: זה אפילו יותר מזה. כי מדובר בתרבות שהיא יחסית נחשלת של נוודים, שבאה ופוגשת בתרבות הכנענית, העירונית, המפותחת. זה ממש איום גדול, על ה…

‏יותם: אז איזה עוד ישויות כנעניות כאלה יש, שאלוהים צריך להתמודד איתם?

‏ד"ר סתוי: יש עוד הרבה מאוד אלים כנעניים. אנחנו פה בתוכנית הזאת נתייחס לעוד… לעוד שלושה אלים כנעניים.

‏יותם: אוקיי.

‏ד"ר סתוי: לדוגמה, האל "שדי", אחד משמותיו של אלוהים, מוכר כאל כנעני.

‏יותם: בכתבים כנעניים שהשתמרו ונמצאו.

‏ד"ר סתוי: בכתבים כנעניים שהשתמרו, מוכר האל שדי כאל כנעני. לדוגמה, האל "עולם", בבראשית כ"א 33, אנחנו יכולים לראות שמדובר בכינוי… בשם נוסף של אלוהים. גם הוא מוכר כאל כנעני. למעשה, גם אלוהים, "אל", הוא אל כנעני, כן? אני רוצה אבל להתמקד באל כנעני אחד ששמו "עליון", כי איתו יש קצת חומר לעבוד. כמה טקסטים מאוד מעניינים שמזכירים את עליון.

‏יותם: אוקיי, אז בוא נלך לטקסטים. אנחנו מדברים על בראשית י"ד.

‏ד"ר סתוי: בבראשית י"ד באמת, אנחנו מוצאים מפגש מאוד מעניין בין אברהם לבין כמה אנשים יושבי הארץ, מלכי-צדק והמלך של סדום, ותראו איזה יופי. בפסוק 19, מלכי-צדק מברך את אברהם, הוא אומר לו כך: "בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ". זאת אומרת, מלכי-צדק מברך את אברהם בשם אל, שקוראים לו עליון.

‏יותם: אבל רגע. עליון, בעז, זה שם תואר. עליון, אני עליון על מישהו אחר, בית המשפט העליון. זה לא אותו דבר?

‏ד"ר סתוי: זה… זה בדיוק אותו דבר. זאת אומרת, אם תלך לפרשנות המסורתית של המקרא, זה מה שהם יגידו. היתרון שלנו עליהם זה שאנחנו מכירים את המיתולוגיה הכנענית.

‏יותם: והיא אומרת?

‏ד"ר סתוי: והיא אומרת, שיש אל כנעני בשם עליון.

‏יותם: זאת אומרת, זה שמו הפרטי.

‏ד"ר סתוי: זה ממש שמו הפרטי. וכאשר אני קורא את ה… את הדברי מלכי-צדק לאור זה, זה מאוד מובן. מלכי-צדק המקומי מברך את אברהם בשם אל שנקרא עליון.

‏יותם: זאת אומרת, אברהם מגיע מהמדבר, הוא מישהו שלא מגיע מפה, והמקומי מברך אותו בברכת האל שלו. זה כמו שאם אני אליך, אני לא יודע, ל… למזרח, אז יברכו אותי בברכת בודהה כלשהי.

‏ד"ר סתוי: זה בדיוק ככה. ושים לב שמלכי-צדק אפילו מציין במפורש ש"בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ". זאת אומרת, מבחינתו, עליון הוא זה שברא את השמיים והארץ. אברהם לא נכנע למניפולציה הזולה של מלכי-צדק.

‏יותם: אוקיי. [מגחך]

‏ד"ר סתוי: ובפסוק 22 מחזיר לו. הוא אומר כך: "הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל אֲדֹנָי אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ."

‏יותם: זאת אומרת, עכשיו עליון ברמה של תואר.

‏ד"ר סתוי: זה בדיוק מה שאברהם עושה. הוא הופך את עליון, האל הכנעני, לתואר של אלוהים שלנו, של י'-ה'-ו'-ה'. הוא בעצם מחבר בין שני השמות והופך אותם לאל אחד.

‏יותם: בקיצור פראייר הוא לא היה.

‏ד"ר סתוי: בכלל לא.

‏יותם: ברטוריקה, כן.

‏ד"ר סתוי: ממש לא. ועכשיו, יש מקרה מאוד-מאוד מעניין, שגם בו מופיע עליון. ופה, שוב, אנחנו ניגשים לשירה, לשירת "האזינו" במקרה הזה, דברים ל"ב 7 עד 8, ותראו מה קורה פה. קורה פה דבר מאוד-מאוד מעניין. נתחיל, פסוק-פסוק. פסוק 7: "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ".

‏יותם: בוא נסביר.

‏ד"ר סתוי: בוא נסביר, בעברית שלנו. אומר המשורר כך - אם אתה, האדם הפשוט, רוצה לדעת את ימות עולם, את שנות… מה קרה לפני הרבה הרבה שנים, כאשר נברא העולם, כל מה שאתה צריך לעשות זה לא ללכת לויקיפדיה, אלא פשוט - "שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ" - שאל את הזקנים, והם יספרו לך.

‏יותם: אוקיי.

‏ד"ר סתוי: אז בוא נראה מה מספרים הזקנים. פסוק 8: "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

‏יותם: תסביר לי.

‏ד"ר סתוי: כאשר עליון הנחיל את העמים, את הגויים, כאשר הוא יצר לכל עם את המדינה שלו, את הטריטוריה שלו, כאשר הוא יצר את הגבולות - הוא יצר את הגבולות ואת מספר העמים על פי המספר של בני ישראל.

‏יותם: שזה קצת לא הגיוני הסיפור הזה.

‏ד"ר סתוי: מה זאת אומרת "לא הגיוני"? זאת אומרת, מה זה בני ישראל? כמה בנים? בוא נגיד שישראל הוא… הוא יעקב, כמה בנים יש לו, שנים עשר? משהו כזה?

‏יותם: אז שנים עשר עמים בעולם, לא מסתדר.

‏ד"ר סתוי: זה לא מסתדר. הרי יש הרבה יותר עמים בעולם. אז בוא נגיד ה-600 אלף איש שיצאו ממצרים - גם כן לא מסתדר. אין 600 אלף עמים בעולם כמספר בני ישראל. זאת אומרת זה ממש קשה הפסוק הזה.

‏יותם: אז בלבלת אותי לגמרי, מה בדיוק הולך פה? איפה… איפה יש הסבר לעניין הזה?

‏ד"ר סתוי: יופי. זאת אומרת שהפסוק הזה בהקשרו, מה שנקרא בנוסח המסורה, בנוסח שבו התורה כתובה, הוא מאוד לא ברור. לשמחתנו יש מקור, יש עֵד נוסח, שמגיע מקומראן.

‏יותם: תסביר לי רגע את המושג הזה הארכיאולוגי-היסטוריוגרפי של חקר המקרא, שקוראים לו "עד נוסח", שעכשיו זרקת, ככה, לחלל.

‏ד"ר סתוי: אוקיי. אז אנחנו תמיד… הנוסח שלפנינו, של התורה, נקרא 'נוסח המסורה'. זה הנוסח שיש עַד… כיום.

‏יותם: המקובל, שחתמו אותו…

‏ד"ר סתוי: המקובל כיום. נכון.

‏יותם: כתנ"ך הקדוש.

‏ד"ר סתוי: בדיוק. אבל, יש… בכל מיני מקומות התגלו עדי נוסח. לדוגמה, התורה… ה… נוסח התורה השומרוני. ואחד הנוסחים המפורסמים ביותר - המגילות שהתגלו בקומראן.

‏יותם: זאת אומרת, איפשהו בעולם העתיק, הועתקו נוסחים שונים, והשתמרו כפיצולים או כאיזשהו… דרפטים של עריכה, נקרא לזה ככה.

‏ד"ר סתוי: נכון.

‏יותם: וחיכו שנגלה אותם ונוכל להשוות לטקסט שבסופו של דבר נחתם כתנ"ך שאנחנו מכירים ומקבלים בבר מצווה.

‏ד"ר סתוי: בדיוק. ויש… יש… השאלה, האם הנוסח המסורה, הוא גם הנוסח המקורי שהיה, וממנו התפצלו. כיום מקובל שלא. זאת אומרת, כאשר אנחנו קוראים את מגילת ספר דברים בקומראן, יכול מאוד להיות שהיא איכשהו קשורה בנוסח המקורי, לפחות כמו נוסח המסורה. אז בואו ניגש רגע ל… לנוסח, לעד הנוסח, שהתגלה במגילת ספר דברים בקומראן, ושם כתוב כך: "בהנחל עליון גויים, בהפרידו בני אדם…"

‏יותם: עד לפה אותו דבר.

‏ד"ר סתוי: עד לפה אותו דבר. "יצב גבולות עמים למספר בני אלוהים". יש פה שינוי של מילה אחת.

‏יותם: של מילה אחת, אז בואו נעמוד על זה.

‏ד"ר סתוי: בנוסח המסורה, בפסוק הקודם שקראנו, כתוב שהוא הציב "גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", וזו הייתה בעיה גדולה.

‏יותם: ופה כתוב, "למספר בני אלוהים". איך זה פותר לנו את הקונפליקט?

‏ד"ר סתוי: זה משנה לגמרי את המשמעות של הפסוק.

‏יותם: תסביר לי.

‏ד"ר סתוי: זה אומר שכאשר עליון… בוא נתייחס לעליון כרגע, לא כאל כנעני, בוא נגיד שהוא אפילו כינוי של אלוהים. לא משנה. כאשר האל הנחיל את העמים, כאשר הוא יצר את ה… את העמים השונים, הוא עשה את המספר העמים כמספר הבנים שלו. [יותם מהמהמם בהבנה] זאת אומרת, לכל עם יש את האל שלו. בקיצור, כדי לא ליצור אבטלה בשמיים, האל, שהיו לו מספר מסוים של בנים, יצר לכל אל את העם שלו, וככה לכל אחד יש תעסוקה.

‏יותם: זאת אומרת, כל עם קיבל אל, או כל אל קיבל עם. יש מספר אלים, יש מספר עמים, ועשו איזשהו שידוך וזיווג בין עמים לאלים. ואיפה האל שלנו?

‏ד"ר סתוי: כן, אף אל לא מיותר, אף עם לא מיותר.

‏יותם: ואיפה האל שלנו?

‏ד"ר סתוי: יופי, ועכשיו מגיע פסוק 9: "כִּי חֵלֶק יְהֹוָה עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ". ואיזה עם קיבל אדוני? קיבל את יעקב. זאת אומרת, הוא קיבל את עם ישראל. אם כך, אם אנחנו מקבלים את שינוי הנוסח, את עד הנוסח מקומראן, ושוב, במחקר מקובל שהעד נוסח הזה, לפחות בהקשר הזה, הוא קרוב לנוסח המקורי, אולי הנוסח המקורי - אנחנו מגיעים לתובנה מופלאה. זה אומר שיש לנו את עליון, אבי האלים, ולכל אל הוא יצר עם. אחד הבנים שלו זה י'-ה'-ו'-ה', זה אלוהים. ולו הוא נתן את עם ישראל.

‏יותם: זאת אומרת, יש דת חדשה, צעירה, שבאה איפשהו מהמדבר, פוגשת דת מקומית יותר מורכבת, עם יותר אלים, יותר מפותחת לכאורה. מה עושים עם זה? איך מתמודדים עם זה?

‏ד"ר סתוי: אז באמת, הכותבים, והישראלים הקדומים, היו חייבים להתמודד עם זה. מה שאנחנו בעצם רואים פה, זה שאלוהים עובר סינקרטיזם.

‏יותם: שזה?

‏ד"ר סתוי: סינקרטיזם זה בעצם החיבור של הפולחנוֹת, או חיבור של אלים. מה שקורה פה בעצם, לוקחים הישראלים הקדומים, את כל האלים הקדומים, את האלים הכנעניים, ומשלבים אותם לתוך הדמות של אלוהים. בנוסף, הם משלבים את אלוהים בתוך הפנתיאון הכנעני. וככה יוצא שהאל עליון, שהוא אבי הפנתאון הכנעני, הופך להיות גם אבא של אלוהים, שלנו.

‏יותם: והחיבור הזה, הסינקרטיזם הזה, של האלים, הוא דבר שמוכר לנו מהמזרח הקדום?

‏ד"ר סתוי: הוא מוכר כאשר האכדים, אנשי אכד, מתייחסים לתיאולוגיה, לפנתאון השומרי. אנחנו גם מכירים את זה ב… לא רק במזרח הקדום. אפשר לדוגמה לראות את זה כאשר רומא כובשת את יוון, שיוון שוב זה התרבות היותר נעלה, יותר מפותחת. הם מחברים בין הפנתאון הרומי לפנתאון היווני. נפטון - פוסידון, זאוס ויופיטר, ונוס ואפרודיטה. רואים את זה הרבה מאוד, בהרבה מאוד תרבויות.

‏יותם: אז בוא… בואו נסכם על מה שדיברנו עד כה. על פי חקר המקרא, כנראה שהשירה בתנ"ך היא זאת שנכתבה לפני הטקסטים האחרים שבו. היא שריד לטקסטים מוקדמים יותר. האל י'-ה'-ו'-ה', אלוהים שלנו, שמופיע כבר בשירה, הגיע מהמדבר, ואז התחיל תהליך ארוך של הידמות לאלים מקומיים, ובראשם האל בעל, שהוא אל הסער, אל הגשם, ראש הפנתאון הכנעני.

‏ראינו גם הידמות לאלים אחרים, כמו שדי, כמו עולם, כמו עליון. שזה לא רק שמות תואר כיום, אלא שמות של אלים קדומים. הם אלים מקומיים שצמחו באזור המזרח התיכון הקדום, ושמה נוצר תהליך של הידמות. למדנו גם שהדבר קרה בתרבויות אחרות, כמו המיתולוגיה של יוון, שנבלעה על ידי המיתולוגיה של רומא.

‏ראינו גם שלאלוהים יש אויבים, ולעומת זאת, בפרק הבא, נדבר על בני הברית של האל. נדבר על בני משפחתו, נדבר על… למשל על חוכמה שהיא אולי בצורה מסוימת הבת שלו. ואם ככה, אז גם נלמד מי בת הזוג של האל, אשתו של אלוהים.

‏[מוזיקת סיום]

‏מיהו אלוהים? גם בפרק הבא של "עושים תנ"ך", נמשיך לנסות ולענות על השאלה המעניינת הזאת. תודה עד כאן, בעז.

‏ד"ר סתוי: תודה.

‏קריין: אתם מאזינים ל"עושים תנ"ך".

‏[מוזיקה מסתיימת]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

Коментарі


אוהבים פודטקסטים? הישארו מעודכנים!

הרשמו וקבלו עדכונים לכל תמלולי הפודקאסטים

תודה שנרשמת

  • Whatsapp
  • Instagram
  • Facebook

כל הזכויות שמורות © 

bottom of page