פרק מיוחד לזכרו של ליאור אסולין הי"ד שנרצח ע"י בני עוולה במסיבה בקיבוץ רעים בשבת האחרונה. דיברתי עם מי שליווה אותו במהלך הקריירה בכדי להבין מי זה היה ליאור - השחקן והאדם, יחד דיברנו על הרגעים הגדולים על המגרש ומחוצה לו וגם מה היינו רוצים לזכור ממנו.
משתתפים: בני בקלו (עיתונאי ואיש מכבי הרצליה), אייל לחמן (מאמנו במכבי הרצליה, בני סכנין והפועל ראשל"צ), אופק גולסטני (כתב אתר חולה על כדורגל וקרוב משפחתו של ליאור), אסף שקד (שהיה בעל אתר אוהדים של בית''ר ירושלים ולימים דובר המועדון), גיא עזורי (מאמנו בבית"ר, מכבי פ"ת והפועל ב"ש) ואיציק קורנפיין (ששיחק עימו בבית"ר).
יהי זכרו של ליאור ברוך ❤️
תאריך עליית הפרק לאוויר: 13/10/2023.
[הקלטה] שדר כדורגל 1: כאשר הכדור הזה עכשיו אצל אסולין - וזה הולך פנימה! איזה שער אדיר! ליאור אסולין קובע 2-1.
[הקלטה] שדר כדורגל 2: עכשיו ליאור אסולין - פנימה!
[הקלטה] שדר כדורגל 3: אין סומבו. עוד כדור אחד לתוך הרחבה - אסולין! וזה בא לשער! טדי על הרגליים! ליאור אסולין עושה 1-0!
יוסי: ברוכים הבאים לפרק 213 של "חולה על כדורגל - הפודקאסט".
והיום הפרק הכי קשה ועצוב שהקלטתי. פרק לזכרו של ליאור אסולין השם יקום דמו.
ליאור אסולין נולד בשישי לאוקטובר 1980 וביום שישי האחרון חגג את יום הולדתו ה-43 במסיבה ליד רעים יחד עם עוד אלפי משתתפים. בשבת בבוקר קם לתופת ונרצח בידי תתי אדם שטבחו בכל מי שראו. הפרק הזה מוקדש לזכרו ומי ייתן כי מותו ומותם של כל מי שנרצח לא יהיה לשווא. מי ייתן והשם יקום את דמו ואת דמם של כל מי שנרצח בהתקפה המתועבת הזו ובמלחמה על הבית.
בפרק הזה אדבר עם מספר דמויות שליוו את הקריירה של ליאור. ליאור אסולין גדל בהפועל רעננה ועבר למכבי הרצליה בקבוצת הנוער. בעונת 1997/1998 עלה לקבוצה הבוגרת שלה, שם שיחק חמש עונות - התקופה הארוכה ביותר בקריירה שלו. לאחר מכן עבר למכבי פתח תקווה לעונה אחת ואז לבני סכנין גם כן לעונה אחת בה זכה בגביע המדינה, התואר היחיד בקריירה שלו. לאחר מכן עבר לבית"ר ירושלים - הקבוצה ששיחק בה הכי הרבה, וכבש בה הכי הרבה, מלבד מכבי הרצליה.
אסולין שיחק גם בין היתר בהפועל תל אביב, הפועל באר שבע, בני יהודה, הפועל פתח תקווה, הפועל רמת גן, הפועל ראשון לציון, הפועל אשקלון, והייתה לו גם גיחה קטנה לקפריסין. ובסך הכל ב-24 שנים כשחקן בוגרים שיחק ב-18 קבוצות שונות. הוא שיחק למעלה מ-400 משחקים וכבש למעלה מ-150 שערים. ליאור היה מהחלוצים הבולטים בישראל בשנות האלפיים, ולמרות שלא היה גבוה, 1.71 מ' בלבד, הייתה לו נוכחות על המגרש, הייתה לו נוכחות ברחבה הוא היה מהיר מאוד, הוא היה מטריד את הבלמים, ואיך אומרים? חיית רחבה, מריח שערים.
אי אפשר היה להתעלם ממנו, מההשפעה שלו על המגרש, ומהחיוך שעל פניו. ולמרות שלא בילה תקופה ארוכה בכל קבוצה בה היה, בכל קבוצה הוא הותיר חותם.
אני מקווה שהפרק הזה ייתן לכם קצת מושג על ליאור השחקן, הבן אדם, החבר.
יהי זכרו ברוך.
יוסי: בני בקלו, כתב ידיעות אחרונות במשך 30 שנה בעבר, דובר וחבר הנהלה במכבי הרצליה בעבר, והיום פעיל בקבוצה וגם בבני הרצליה. בני, מה שלומך?
בני: בסדר גמור עד כמה שאפשר במצב הזה. גם אובדן של חבר וגם המצב במדינה אתה יודע, אני לא צריך להרחיב.
יוסי: כן, כן. פשוט ימים שוברי לב. ואתה יודע במיוחד כאלה שפתאום אתה שומע שאתה מכיר אנשים שנרצחו, שנחטפו, זה ימים לא קלים. ואתה מכיר את ליאור כבר מגיל 16, כשחשוב להזכיר - ליאור אסולין גדל במכבי הרצליה ועלה לבוגרים במדינה, ואתה מכיר אותו מהימים הראשונים שלו בנוער ובבוגרים.
בני: זה נכון. ומה שמעניין הוא שבנוער למעשה הוא הגיע אלינו מרעננה, הוא היה ברעננה ונפלט, לא יודע, בהפועל רעננה הוא לא היה שם כזה גדול, ברעננה, ואז הוא הגיע לפה לנוער לעונה אחת, זה בדיעבד אני יודע, והוא כבש גם לא "מי יודע מה", אתה יודע, בנוער.
ואז יום אחד בטרום עונה, משחק אימון בוגרים נגד נוער, אני מגיע, היינו בליגת העל, ואני רואה ילד שפשוט לא עושה חשבון לשחקנים בבוגרים. לשחקנים, לבלמים זרים, נכנס בהם, מתקל אותם, בועט מכל מצב לשער. אני שואל "מי זה?", אף אחד לא יודע לענות לי. נמוך, לא נמוך קומה אפילו. ואז נגמר האימון אני ניגש אליו, אני זוכר את התמונה כמו היום: הוא ירד מהמגרש, הוא עמד בצד, הנעליים שלו בידיים, אתה יודע, ליאור, בידיים, עם הגרביים על הדשא. אני אומר לו "תגיד מה… איך קוראים לך?" הוא אומר לי "ליאור אסולין" "מאיפה אתה?" אומר לי "מי אתה?" אמרתי לו "מה זה משנה?", "מאיפה אתה" אומר לי, "באתי מרעננה אני בנוער שנה…" וזה, אמרתי לו "תשמע, אתה תהיה חלוץ גדול, מהטובים בישראל". הוא התחיל לצחוק, היה לו חיוך כזה מבויש, הוא לא היה מסתכל לך בעיניים, שומע? ומאז, יכול להיות שאני הראשון שדיבר איתו ואמר לו כאלו דברים מעודדים לקראת העתיד שלו, נקשרנו. עכשיו אני גדול ממנו ב-15 שנה, 14 שנה, וכל הזמן הוא ועוד חבר בשם אסף אגסי היו קרובים אלי כזה, הוא באמת עלה לבוגרים והשאר היסטוריה, השאר היסטוריה. הוא… אתה יודע, אני אגיד לך משהו, הוא לא היה צריך אימון, אתה מבין, הוא לא היה צריך מאמן, הוא נולד עם זה.
היו איתו בעיות גם באמצע השבוע הרבה, אני לא רוצה להיכנס לזה, לפעמים לא היה מגיע לאימונים, לפעמים היה מאחר, אתה יודע, כל מיני דברים כאלו. גם שם בבית"ר ירושלים היה סיפור איתו.
אבל כשהיה מגיע שבת לא היית רואה עליו כלום. הבן אדם היה משחק - היו קוראים לו פה צ'יטה, אתה מבין, כמו צ'יטה פשוט. בן אדם, אל תדבר איתו טקטיקה, לא כלום. כדור ברחבה, טק-טק, גול. הוא גם היה עושה לעצמו את הגולים, הוא היה ממשיך כדורי רוחב, אתה מבין?
יוסי: כן.
בני: הוא היה יוצר לעצמו שערים.
יום אחד היה לנו משחק, אייל לחמן היה בהרצליה, שיחקנו בקרית גת, אני זוכר את זה כמו היום: היה פאול 40 מטר מהשער. לחמן אומר לכולם "זוזו הצידה, תמסרו לו את הכדור, לליאור, הוא יעשה גול", אמרנו לו "בוא נרים לרחבה", שום דבר. נתנו לליאור את הכדור, עבר אחד שתיים שחרר חץ מ-30 מטר, גול אדיר! שתבין, וזה היה ליאור. אגב, היחסים בינו ללחמן היו נפלאים, כמו אבא ובן, אני חייב להגיד את זה.
יוסי: מה משך אותך באותו משחק אימון? זה ההתלהבות, זה הרצון, או זה, אתה יודע, הטכניקה ומה שהוא משאיר על הדשא?
בני: תשמע, טכניקה לא הייתה לו. הוא היה ילד חוצפן, חוצפן, אני אומר לך, דחף את הבלם של הבוגרים, לא עשה לו חשבון, לא כלום. אמרתי "בוא הנה מי זה הילד הזה? הלו, יש לנו פה משחק, הוא יכול לפצוע אותו" אתה מבין? הוא היה חוצפן. והוא גם היה עושה גול, כאילו "קטן עליי" אתה מבין? אני לא יודע אם הוא כבש במשחק הזה אבל התעוזה שלו, החוצפה שלו, משכה לי את העין.
יוסי: אתה זוכר את היום שהוא עלה לבוגרים?
בני: אני זוכר שהוא התחיל להתאמן בבוגרים. בגלל שהוא היה כזה קטן, פחדו לתת לו את הבמה כי הוא היה בלי נוכחות, היה משהו קצת מרתיע, לזרוק אותו קדימה מול בלמים חסונים והכל.
יוסי: ומי המאמן הראשון שנתן לו את ההזדמנות?
בני: אני לא זוכר בדיוק, אני לא זוכר. אולי לחמן. אבל תשמע, הוא היה "בינגו". שיחקנו נגד בני יהודה בשכונת התקווה, מי שמנצח עולה. ניצחנו שם 3-2, היה חמשת אלפים איש בישן, בתקווה. בוא'נה מה שהוא עשה להם, אני לא רוצה לה…
אתה יודע, זה פשוט, זה שחקן זר של היום, של 300-400 אלף דולר. אני אומר לך, שחקן זר של 300-400 אלף דולר. היו בו איכויות ללא אימון. הוא היה פרא. אתה יודע אומרים על דודי סלע מהטניס "אל תאמנו אותו, הוא נולד ככה, אם תאמנו אותו תקלקלו אותו", אני אומר לך יכולת להגיד לו "תשמע, תבוא חמישי, תעשה אימון לקראת שבת, ותבוא לשחק בשבת" לא לאמן את הבחור הזה, אני לא יכול להסביר את זה, הוא נולד עם זה. ואם הוא היה מתנהל טוב הוא היה חלוץ אירופאי ברמה. ברמה. הנה אני אומר לך, אם הוא היה גדל בספרד, במקומות אחרים, הוא היה חלוץ אירופאי ברמה. כי הוא היה חלוץ, היינו קוראים לזה פעם "מריח שער". אתה יודע, כדור ברחבה, היית צריך לראות את זה, טק-טק-גול, טק-טק-גול. גם בנגיחות, שים לב טוב מה שאני אומר לך, גם בנגיחות! היה זורק את עצמו בין בלמים, בין שוער לבלם, והיה עושה גול. אני לא יכול להסביר לך מה זה היה.
יוסי: והוא משחק אצלכם חמש עונות, זו התקופה הכי ארוכה שהוא היה במועדון אחד. ותספר לי על החמש שנים האלה, זה מועדון שהוא בית עבורו?
בני: תשמע, הוא… אני אגיד משהו ככה, הוא היה ילד פרא, אתה מבין? אני לא רוצה להיכנס לבית שלו והכל, כי היה לו אבא נפלא, ואמא נפלאה ואחים נהדרים. שומע? הוא היה עטוף באנשים טובים. אבל הוא גדל פרא קצת, אתה מבין? זה ילד, כאילו, היה בוגר מגילו בצורה מוגזמת, אתה מבין מה אני מתכוון להגיד לך?
יוסי: כן.
בני: והוא היה פה חמש שנים והוא ראה בנו בית, כאילו תרתי משמע, תרתי משמע בית. עטפנו אותו באנשים טובים, ומאמנים, ואנחנו אהבנו אותו מסביב והכל וזה, וזה גם הייתה אולי הטעות שלו. אני אומר את האמת, כי אם הוא היה יוצא מוקדם יותר, לפי דעתי היה עובר את הים גם. הוא יצא קצת מאוחר לליגת העל לפי דעתי, אם היה גדל במכבי תל אביב ואם היה לו סוכן, אני מדבר סוכן רציני, הוא היה שחקן אירופאי לכל דבר.
יוסי: עוד נגיע לזה שהיית מעורב במעבר שלו לבית"ר ירושלים, אבל סיפרת גם בפוסט פרידה שהוא היה בן בית אצלך, מאוד אהוב על ידי אשתך והילדים, זה היה מעבר ליחסים של דובר ושחקן או חבר הנהלה ושחקן.
בני: זה נכון. הוא היה ממש קרוב אליי והוא היה אהוב על כולם אצלנו בבית, במשפחה, והכל. ואתה יודע אני אספר לך משהו עכשיו, הבת שלי מזכירה לי, הם נסעו פעם אחת לאילת, אשתי והבן שגם אהב אותו מאוד, הוא שיחק גם במכבי הרצליה ו… והם מדברים איתי, הכל, ואני אומר להם… הם חזרו ואשתי אומרת לי "רגע מה עם הכביסה שהייתה פה? השארתי…", אמרתי לה "ליאור קיפל את הכביסה" שמעת מה שאני אומר? ליאור ישב אצלנו בבית והוא קיפל גם את הכביסה. אתה מבין? הוא היה אצלנו הרבה בבית, אהבנו אותו מאוד, ואני יכול רק… מה שכואב לי שבשנים האחרונות התנתק קצת הקשר בינינו. לא באשמתי, לא באשמתי, אני שלם עם עצמי. אבל אתה יודע, אחרי לכתו של אדם אז אתה אומר בוא הנה… זה כואב, כואב.
כשהיינו מתראים היינו מדברים, הכל, הוא קצת רצה לחזור גם למכבי הרצליה בשנתיים האחרונות, אבל הוא לא ידע שבן אדם עם עבר פלילי, הוא לא יכול לאמן, אתה מבין? הוא לא יכול לאמן לי ילדים והכל. ניסינו להגיד לו את זה בעדינות. הוא כעס, הוא קצת כעס והכל… תראה, המועדון ינציח את השם שלו, המועדון יקרא לאחת מקבוצות הילדים על שמו והכל, זה אין ספק. אחרי שהעשן, אתה יודע, יתפזר, ותשכח כל האווירה המחורבנת הזאת, אתה מבין? אבל ליאור אסולין זה… אחרי ניסים כהן, זה הגדול ביותר שגדל פה, שיצא מאיתנו, כשחקן שלנו כאילו, זה הכוונה.
יוסי: כן. זה… זה אכן כואב שזה ככה אבל אני שמח מאוד שלפחות יזכרו אותו אחרי מותו. סיפרת שגם את החוזה מול מאיר פניג'ל בבית"ר ירושלים אתה סגרת, ויש לציין שזה הגיע אחרי עונה אחת שהוא במכבי פתח תקווה ועונה אחת שהוא בסכנין. איך אתה, אתה שומר איתו על קשר? אתה סיפרת שלא היה לו סוכן אבל את החוזה בבית"ר אתה סגרת לו.
בני: כן, בימים, בשנים הראשונות אחרי שעזב אותנו היינו בקשר טוב. הוא הלך עם לחמן לסכנין, ולחמן זה חבר טוב שלי ברמות של ממש קרובים מאוד. ויום אחד הוא אומר לי "שמע, יש לי הצעה מבית"ר ירושלים", אם אני לא טועה אם אין את בית"ר ירושלים ואלי כהן, אלא אם כן אני טועה, אתה יכול, אני טועה?
יוסי: אני אבדוק את זה אחר כך, כן.
בני: אני חושב שאלי כהן, ואלי כהן היה ממש בן בית אצלי, גם ברמות של משפחה היינו, ואז ליאור אומר לי…
יוסי: אתה צודק, אתה צודק, אני רואה עכשיו שבאמת, כן.
בני: אלי כהן, נכון?
יוסי: כן.
בני: ואז אלי כהן אמר למי שצריך בירושלים "דברו עם בני בקלו אם אתם רוצים להביא אותו אלינו" כי אריאל שיימן רצה עליו הרבה מאוד כסף, הוא היה שייך אלינו, אתה מבין? אז עם אריאל שיימן הם הסתדרו, אתה יודע, ככה. אבל צריך לשבת עם השחקן, ואז ליאור אומר לי "שמע, רק אתה, אני רוצה אותך במשא ומתן". אמרתי לו "אני בא איתך". אתה מבין, לא היה לו סוכן, אם היה לו סוכן, אתה זוכר מה אמרתי לך בתחילת הפודקאסט? אמרתי לך, אם היה לו סוכן מזמן היה מעביר אותו מעבר לים.
תגיד, אני צריך, עם כל הכבוד שאני חבר שלו והכל, ואני בענף ומאיר מכיר אותי ואלי כהן וכל ה… אני בברנז'ת הכדורגל כמו שאומרים, אתה מבין? עם כל הכבוד, צריך מישהו שינהל אותך ויתרגם לך לכסף את כל הכישורים שלך. ואז אנחנו נוסעים לבית של מאיר פניג'ל בתל אביב, בטיילת בתל אביב, אני זוכר את זה כמו אתמול: אתה יודע, הוא גר על הים, זאת אומרת על הים רואים ת'נוף. ואנחנו עולים קומה שלישית, ומאיר, יושבים, אם אני לא טועה היה עוד חבר הנהלה, מאיר, ומי היה איתו? היה עוד חבר אחד.
יוסי: שני האחים, וששון שם טוב היה.
בני: לא, ששון שם טוב היה, אני חושב שהאחים, לא יודע. לא משנה, יושבים שם והכל, ואז ליאור אומר לי "אני רוצה ככה וככה וככה" ומתיישב בספה, ואני הולך לשבת עם מאיר פניג'ל, שומע? ואז הוא אומר לי "תרשום על מפית מה שהוא רוצה", ואני רושם על מפית, ומאיר רושם לי על מפית סכומים פחות או יותר קרובים קצת, בית"ר מאוד רצו אותו, אלי כהן ממש התאבד עליו, במרכאות, אתה מבין?
וחזרתי לליאור, הוא מסתכל, הוא אומר לי "זה מה שהם רוצים לתת?" אמרתי "כן", ומאיר צועק מרחוק "נו מה אתה אומר?" והוא אומר לו "תן לי לחשוב". אז מאיר פניג'ל חשב שיחזור לו עוד שבוע עם תשובה, עוד ארבעה ימים. וליאור אומר לי "שמע, אולי אני אקבל אוטו, אני רוצה אוטו שלי" אני לא זוכר, משהו כזה, אמרתי לו "ליאור, תעזוב את השטויות, איזה אוטו? תראה כמה כסף יש לך", היה הרבה כסף, משהו כמו 160-170 אלף דולר, זה הרבה כסף, אתה מבין, בשבילו אז. והוא אומר לי "תשמע…" אמרתי לו "ליאור, תעזוב את השטויות האלו, בוא תיתן מילה פה". עכשיו אני רציתי גם בשביל אלי כהן, אבל זה הרבה כסף היה. הוא היה משתכר ברמות. פי שתיים מסכנין בכסף הזה, אתה מבין?
ואז ליאור אומר לו אחרי שלוש דקות "אוקיי אני מסכים". גם פניג'ל הופתע, מה זה ככה מנהלים משא ומתן במקום? אתה יודע מה, ואני זוכר ירדנו והוא חיבק אותי, ליאור, כאילו, אתה יודע, הוא היה מבסוט. שמע, הלך לבית"ר ירושלים, אני זוכר שאברהם לוי היה מתקשר אליי אומר לי "מה? הוא לא בא לאימון, הוא מאחר" כל הדיבורים האלו, שומע? אמרתי לו "אל תבלבל לי את המוח" אבל אלי כהן לקח אותו, שמע, הוא היה נהדר בבית"ר.
יוסי: זהו, שאחרי הרצליה, אחרי אצלכם, בית"ר ירושלים הוא המועדון שהיה בו הכי הרבה, שיחק הכי הרבה, כבש הכי הרבה, השפיע!
בני: בדיוק, יפה אמרת. הוא שחקן שהשפיע בכל מקום שהוא שיחק, גם בסכנין בעונת הגביע. יש לו השפעה, אתה מבין, ושחקנים עם השפעה זה מה שמאמנים מחפשים, זה השחקנים שמביאים את הפרנסה, כנו שאומרים.
יוסי: ו… זה מדהים, כי, אתה יודע, זה לא רק שחקן של קבוצות קטנות בלי לחץ, זה בית"ר ירושלים, הוא היה גם בהפועל באר שבע, זה מועדון שיחסית עם הרבה קהל. כלומר, הוא באמת לא היה שחקן, הוא היה שחקן שבלט. אתה אמרת מקודם, בלי נוכחות ברחבה? הוא היה עם נוכחות על המגרש.
בני: לא, בלי נוכחות פיזית, פיזית אני מתכוון.
יוסי: כן.
בני: עכשיו אני רוצה להגיד לך משהו: ליאור אסולין זה מאנשי הספורט, שחקני הספורט בכל העולם שנמצאים בדופק 40, אתה יודע מה זה דופק 40? הוא לא מתרגש מכלום הוא יכול לפני המשחק במנהרה "מה קורה? איפה אנחנו בערב? מה מחר? מה עם הבת שלך? מה עם זה?" שומע, במנהרה, לפני משחק של 20 אלף, הוא בדופק 40 קבוע. הוא מתעצבן על המגרש, הכל, אבל הוא הכי קול בעולם. אתה זוכר אמרתי לך בהתחלה "זה שחקן מחוץ לתבנית של שחקן כדורגל קלאסי", מבחינת אימונים והכל. וזה היה הוא. ובגלל הדופק 40 האלו הוא היה ידע בדיוק להימצא במקומות האלו ולעשות את הכל.
יום אחד מכבי הרצליה שיחקו במשחק שהיו קובע לעלייה נגד הכוח רמת גן, תשמע מה שאני אומר לך, בדקה 97 קרן להרצליה היה 1-1, הרצליה היו מנצחים היו יוצאים מתמונת העלייה לליגה העל. וליאור אסולין, עם 1.60 מ' אני לא יודע כמה הוא היה, 1.70 מ', נגח מפינה לפינה לחיבור, עשה גול ניצחון בדקה 97, אתה מבין?
ליאור אסולין, כשהיה פנדל, הוא היה הראשון לבעוט. זרים היום בורחים מלבעוט, בורחים זרים, שומע? מפחדים. הוא הראשון לקחת את הכדור. "פאול 20 מטר? תעזבו לי את הכל". הוא אף פעם לא ברח, אתה מבין? וזה היה ליאור אסולין. עכשיו תראה, זה חוכמה לדבר, אני יודע, בן אדם נרצח, אז כולם מדברים עליו וזה וזה. זה טעות שלא דיברנו עליו גם בחייו! שומע?
למרות שהוא התדרדר בשנים האחרונות והוא שילם את חובו לחברה, שילם. וזה כאב לשמוע שהוא הגיע למצב הזה, אבל פספסנו אותו גם בחייו. אחרי התקופה שלו, אתה מבין אותי?
יוסי: כן. אז ככה לסיום, אני אשמח לדעת מה אתה רוצה שאנשים ידעו עליו שאולי הם לא יודעים?
בני: אני אגיד לך, אני לא רוצה שיזכרו לו את השנים שאחרי הפרישה, שהוא הגיע ממש לתקופה לא טובה בחייו. אבל שילם את חובו לחברה, שילם אותו. תדעו שהוא שילם אותו. הוא לא עבריין, והוא לא… הוא כבר לא היה במחלוקת אחרי שהוא שילם. אני לעולם אזכור אותו, אני והמשפחה שלי והחברים, כבחור חייכני, כבחור שאוהב לעזור, ששואל, שקונה מתנות לילדים, שקונה כל מיני, הוא היה בחור יוצא מהכלל. ואני חושב שהוא פספוס ענק בכדורגל, כי אם היה תחת סוכן טוב וזה, היה משחק מעבר לים והיינו מדברים היום על אחד מגדולי הכדורגלנים הישראלים אבר. ואני אומר - אבר! בגלל שהוא לא היה מעבר לים הוא אחד הכדורגלנים הגדולים ששיחקו פה בכדורגל הישראלי במדינת ישראל. הוא היה חלוץ לפי דעתי טופ 10 בכל הזמנים הישראלי. לא זרים, לא כלום. הישראלי ששיחק בליגה פה, לא מעבר לים, טופ 10 בכל הזמנים.
יוסי: מילים חשובות. ואני, אתה יודע, אני באופן אישי, חידשת לי לא מעט דברים. ואני מאוד שמח שעשינו לפחות את השיחה הזאת. אני מודה לך על השיחה, בני בקלו, ושנדע ימים טובים ורגועים יותר.
בני: אני מודה גם לכם ומצטרף לתפילה שלך, תודה.
יוסי: אמן.
יוסי: אייל לחמן אימן את ליאור אסולין במכבי הרצליה בעונת 2002/2003, בבני סכנין בעונת 2003/2004, עונה שהסתיימה עם זכייה מדהימה בגביע המדינה כשליאור כובש צמד ומבשל שער נוסף, בניצחון 4-1 על הפועל חיפה. לחמן אימן גם את ליאור בעונת 2012/2013 בהפועל ראשון לציון, ואני מניח שהידיעה, אייל, על הירצחו של ליאור, תפסה אותך בהלם.
אייל: כן, בוודאי. כל האירועים תפסו את כולנו בהלם. אבל כשזה דבר שנוגע לך, וליאור היה באמת כמו משפחה בשבילי, אז הזעזוע והכאב הוא הרבה יותר גדול. במיוחד שמדובר בבחור שהחיים לא האירו לו פנים, או אולי במילים אחרות, האירו לו פנים והוא לא ידע לקחת את זה, ולא ידע להפיק מזה את המקסימום. אבל מדובר, באמת, בבחור שהיה בו לב זהב ונתינה אינסופית ונאמנות אדירה למשפחה שלו, לחברים שלו. לא בכדי שכל קבוצה שהוא שיחק, הקהל אהב אותו, החברים תמיד נשארו איתו בקשר, עד עצם היום הזה הם היו חבורה בלתי נפרדת. ואני חושב שהוא גם היה מודל לחיקוי בכל מה שקשור בגידול ילדים. הוא נתן בשביל הילדים שלו, הוא נתן, הוא נתן את הילדים, בשביל הילדים שלו את הנשמה, את הנשמה.
יוסי: כן, אתה אימנת אותו בשלוש קבוצות שונות. יש מצב שאתה מאמן שאימן אותו הכי הרבה משחקים כי הוא נטה לעבור קבוצות. היה לך הרבה שעות עם ליאור.
אייל: נכון, הרבה שעות עם ליאור, וגם כשמאמנים אחרים בקבוצות אחרות התייעצו איתי שהוא אולי לא מתאמן טוב, ובאיזה אימון אחד הוא לא נתן את הכל, תמיד הייתי אומר להם "תזכרו דבר אחד, יהיו שחקנים שיתנו הכל באימון אבל ברגע האמת לא יהיו שם. ליאור זה אחד שאתם יכולים לסמוך עליו."
הוא מהשחקנים הבודדים ששווה קצת לוותר בשבילו. כי הוא בסופו של דבר, ברגע האמת וביום פקודה, תמיד ייתן את הנשמה. תמיד ברגע האמת הוא ייתן את הכל בשביל הקבוצה, בשביל המאמן. יותר מזה, מעולם הוא לא ידבר מאחורי הגב, מעולם הוא לא ידבר סרה, זה בדיוק הדמות שאפשר לסמוך עליה.
יוסי: ואתה, אייל, דיברתי עם בני בקלו איש מכבי הרצליה, אימנת אותו שם כמו שאמרתי ב-2002/2003, הוא אמר לי שהיחסים שלך איתו היו כמו של אבא ובן. זה באמת היה ככה?
אייל: ברור, הוא היה יקר לליבי. בוא נגיד שאפשר להגיד בפה מלא שהוא היה שחקן, ממאות השחקנים שאימנתי, השחקן שהיה הכי קרוב לליבי… בתקופה האחרונה הוא חזר לעבוד, הוא ניהל מלון בהרצליה, ביקרתי אותו שם. הוא ניהל את הבריכה, את המזנון, היה לו שמה באמת תפקיד יפה. הוא עבד בחוות סוסים, הוא נכנס כבר לעניינים. הדבר הכי חשוב זה שדאג מאוד לילדים שלו, ולכן דווקא כשהוא נכנס לאיזושהי ישורת בחיים שלו, זה קרה. ולכן זה כואב מאוד.
אם הזכרת את בני בקלו במכבי הרצליה, אז ליאור שיחק אצלי במכבי הרצליה, כבש 28 שערים, אני חושב שזה שיא בליגה הלאומית, שיא שלא נשבר עד היום. והוא היה אמור להמשיך אצלי. הוא רצה ללכת להתקדם לליגת העל במכבי פתח תקווה ואפשרתי לו. ואני זוכר שבמכבי פ"ת, גיא לוזון פעם אחת התקשר אליי, ואמר לי שבאימון ליאור לא נתן מספיק. אמרתי לו "אל תדאג, יגיע המשחק, הוא יהיה הראשון שיעמוד לרשותך, הראשון שיתן את הנשמה בשבילך". ואז הבאתי אותו אליי ולסכנין.
סכנין הייתה ידועה כקבוצה שכל הזמן לוחצת קדימה, והרי אי אפשר להיות קבוצה שלוחצת קדימה בלי שהגנרל לא לוקח את הקבוצה קדימה…
יוסי: וליאור התאים לך בול.
אייל: …בקבוצת כדורגל, בול! הוא היה מסוג החלוצים שלוחצים קדימה. לא, הוא לא היה רק טוב כשהכדור אצלנו, הוא היה טוב מאוד ומשפיע כשהכדור אצל היריב. בשביל זה הוא גם יכל להצליח מאוד בחו"ל. הוא היה מסוג החלוצים שישרפו את אליניב ברדה, את שון וייסמן, את פיני בלילי, כאלה שמשפיעים על המשחק גם כשהכדור אצל היריב. ובחו"ל מאוד מעריכים את זה, שחקנים כאלה.
ובאמת באמצע הדרך סידרתי לו מבחנים ב-FC בריסל, שהייתה קבוצה בליגת העל בבלגיה. הוא נסע לשם, הוא שיחק, לדעתי זה היה נגד גנק שאליניב ברדה וברק יצחקי היו שם. הוא היה מצוין! הם רצו אותו והוא חזר לארץ. פשוט היה בלתי נתפס. הוא הרי לא יכל בלי האווירה של ישראל.
יוסי: אבל הוא בהחלט היה יכול להצליח שם, אתה אומר.
אייל: חד משמעית. חד משמעית. הוא היה בדיוק מסוג החלוצים, התומר חמד האלה, הבן סער, השחקנים האלה שהאירופאים מאוד אוהבים, הם מאוד מעריכים.
יוסי: אני רוצה לחזור איתך דווקא לסכנין. כמו שאמרתי, היית יחד איתו זכיתם בגביע המדינה, זה התואר הראשון, היחיד שלו בקריירה. וכמו שאמרתי, הגמר, בגמר הוא כבש צמד, הוא בישל שער, יכול להיות שזה אחד המשחקים הכי טובים שלו בקריירה. מה אמרת לו לפני, שגרם לו להופעה כזאת? אתה זוכר?
אייל: קודם כל, קודם כל, אמרתי כל השנה, כשאתה מגיע לרגע האמת, כשאתה מגיע באמת למשחק האחרון, לגולת הכותרת, פה אתה לא צריך להגיד, מי שווינר הוא ווינר.
אתה יודע, הוא היה איתי במכבי הרצליה, עשינו איזה תשעה ניצחונות רצופים שהוא היה הכובש המצטיין בניצחונות האלה. באותה עונה עלו בני יהודה וכפר סבא, ניצחנו את שניהם. הוא היה גדול במשחקים האלה. ליאור זה היה שחקן של, של רגע האמת. הוא בא לגמר הגביע, הוא היה פשוט ענק! הוא כאילו ריחף באוויר. הוא כאילו, אתה לא מבין, כאילו הלך באוויר. זה היה פשוט מדהים לאיזה יכולות הוא הרים את עצמו. הוא נתן שם גול, זה היה פשוט מדהים לראות את זה, איך הוא הגיע לכדור. מבחינה מקצועית הוא היה כובש כי הייתה לו בעיטה מיוחדת. הייתה לו, על פניו, בעיטה מלאה, אבל ברגע האחרון תמיד הכדור היה מסתובב. ולכן הרבה שוערים הרגישו שהם עוצרים את הכדור, והכדור ברגע האחרון מסתובב לו. הייתה לו בעיטה מאוד מיוחדת. הייתה לו תנועה לעומק אדירה, הוא היה יודע לזהות את המקומות ולזנק בזמן, ואני אומר שהדבר הכי גדול אצלו מבחינה מקצועית זה שהוא היה נמצא בעיצומו של הספרינט, של התנועה לעומק, הוא גם היה פוגש את הכדור וזה לא היה פוגע לו בבעיטה. יש הרבה שחקנים שנמצאים במרוץ, הם לא יכולים לייצר אותה בעיטה שמייצרים בעמידה. לליאור זה לא הפריע בכלל, הוא היה פשוט שחקן אדיר.
יוסי: ואותו משחק הגמר מה אתה זוכר ממנו?
אייל: זוכר את הספרינט שלו לאמא שלו. היא עמדה שמה בשורה הראשונה, היא ליוותה אותו תמיד, אמא שלו מימי, אני זוכר את הריצה שלו אליה.
יוסי: זה היה אחרי השער הראשון שהוא בעצם העלה אתכם, סכנין, ליתרון 2-1.
אייל: כן. אחרי הפנדל. לדעתי אחרי הפנדל זה היה. לדעתי זה היה אחרי הפנדל, ממה שאני זוכר.
יוסי: ואימנת עשרות חלוצים, מאות שחקנים, או אלפים. איפה אתה ממקם אותו מבחינת יכולת, כישרון?
אייל: לא, אני חושב שהוא היה בין החלוצים הבולטים והמוכשרים שידע הכדורגל הישראלי. הוא לא מקסם את זה בכל מה שקשור לחו"ל, לאירופה, הוא לא מקסם את זה. אבל הוא היה שווה חו"ל והוא היה שווה אירופה. אם אתה פורט באמת לפרטים את המהירות שלו, את הכושר הגופני שלו, את הבעיטה שלו, היכולת שלו לצלם את המסגרת ולסיים פנימה, הוא היה פנומן. והוא לא מקסם את זה מספיק, אבל אתה יודע, שים את הדברים המקצועיים, היו בו דברים יותר גדולים מהפן המקצועי. וזה הנשמה שלו והנאמנות לחברים שלו. הוא היה בחור ביישן, הוא היה בחור צנוע, הוא היה באמת חבר אמיתי לחברים שלו. הבחור אהוב, בכל מקום אהבו אותו. הקהל תמיד אהב אותו, החברים שלו תמיד אהבו אותו. היה פשוט אבא אדיר, דאג לילדים שלו, חלק מהזמן גם גידל אותם לבד. באמת בחור עם לב זהב.
יוסי: וזה אולי גם מה שגרם לך, ואולי זה גם מה שגרם לך בתור מאמן, לוותר לו קצת? כי אתה ידוע כמאמן שדורש מהשחקנים שלו הרבה מאוד.
אייל: ממש, ממש. הוא… אני לא יודע לוותר, אני לא יודע לעגל פינות, הוא פשוט חדר לי כל כך ללב שסמכתי עליו, סמכתי עליו. היה פעם אחת, היה משחק אחד, אני זוכר שלא נתתי לו לשחק עם ראשון לציון והיינו בפיגור 2-0, והוא כעס עליי מאוד. מהמשחקים הבודדים שלא פתחתי איתו, ואז אמרתי לו "קדימה, קום להתחמם" אני זוכר שהוא אמר לי "אני לא צריך להתחמם", ולא אמרתי מילה. נכנס, כבש צמד, 2-2. אין, הוא היה אדיר.
יוסי: אייל, לסיום, משהו שחשוב לך שאנשים ידעו על ליאור שלא בהכרח יודעים עליו?
אייל: שגם אם הוא נהג לא כשורה באיזשהו שלב בחיים שלו, אז קודם כל שידעו שזה מתוך הרצון לפרנס את הילדים שלו. והדבר הכי חשוב, שהוא רצה לכפר, והוא רצה להחזיר. הוא רצה לעבוד עם שחקנים צעירים, הוא רצה לתרום את חלקו לקהילה. היה לו באמת לב זהב, לב זהב. בחור עם לב זהב הוא היה.
יוסי: זה עצוב כל כך. וכל הסיפורים, וכל המספרים פשוט מרסקים את הלב. וכמו שאמרת, כשזה מגיע למישהו שאתה מכיר באופן אישי זה אפילו כואב עוד יותר.
אייל לחמן, אני מודה לך מאוד, ואני מקווה מאוד שבפעם הבאה שנדבר זה יהיה בנסיבות יותר משמחות, ושנדע ימים טובים ורגועים יותר במדינה.
אייל: תודה רבה לך, יוסי.
יוסי: תודה אייל. אני רוצה שנעשה הפסקה כרגע מהצד המקצועי, נרד מכר הדשא ונעבור לדברים של אופק גולסטני. אופק הוא כותב באתר של "חולה על כדורגל" ובן דוד של ליאור. אני רוצה שתקשיבו למילים שלו. אופק, בבקשה.
אופק: ליאור היה באמת דבר שאין לתאר. כאילו, קשה מאוד לתאר במילים, לי לפחות. מצד אחד, שהאסוציאציה הראשונה של ליאור אסולין שעלתה לי לראש, עלה לי כל הטוב לב שלו. כמה טוב לב יש בליאור. זה מאוד מאוד בלט, הדרך בה הוא תמיד היה אדיב כלפי סובביו, ובאמת הדרך בה הוא כיבד. בין אם זה כל קבוצת כדורגל שהוא שיחק, הוא מאוד כיבד, הוא, הוא נתן את הנשמה בכל קבוצה שהוא שיחק. בין אם זה עכשיו היה בית"ר, בין אם זה בני יהודה, בין אם זה סכנין. כל קבוצה בה הוא שיחק, הוא פשוט שיחק עם הלב.
כבן דוד, וואלה נכון, לא נפגשתי עכשיו עם ליאור על בסיס יומי, אבל מתי שפגשתי אותו, פגשתי בן אדם אדיב, חייכן, סחבק, פשוט ככה, סחבק, ממש ככה, תומך.
כשהייתי ילד הוא היה דמות מאוד גדולה עבורי. כילד היו ימים שהייתי הולך לדודים שלי פה בפרדס חנה, וליאור ואני היינו מדברים לפעמים, ככה לפעמים מעבירים איזה משחק בפיפא בכיף. היתה תקופה מאוד יפה עבורי כילד לגדול בסביבת ליאור. בשנים האחרונות אמנם לא עכשיו דיברנו על בסיס יומי, אבל כל פעם, מתי שהוא דיבר איתי, בין אם זה במדיה חברתית, בין אם זה עכשיו שיחה קטנה, הוא תמיד היה חייכן, הוא תמיד היה אופטימי. וזה מאוד הוסיף, וזה מאוד הקרין עליי. מה שאני הולך לקחת לעתיד ולהקרין אותו לעולם זה את האדיבות של ליאור, את הלב הטהור שלו, את הלב הטוב שלו, וזה מה שאני אקח.
ליאור יחסר לי מאוד אמנם כמו שאמרתי, לא עכשיו דיברנו על בסיס יומי אבל הלב שלו יהיה חסר עבורי מאוד. יהיה זכרו ברוך. ו… מקווה, בעזרת השם, שמתי שאני אגדל, מתי שיהיו לי ילדים, שאני אחנך אותם על הטוב לב של ליאור. ממש ככה.
יוסי: אסף שקד היה צעיר אחרי צבא שב-2004 קנה מצלמה והקים אתר אוהדים של בית"ר ירושלים, שנקרא ביתר נט. ליאור אסולין ודניאל היידמן, שחקני בית"ר אז, היו השחקנים הראשונים ששיתפו פעולה עם אסף. לימים אסף נהיה הדובר של בית"ר, וכיום בעלים של משרד פרסום. אסף, מה שלומך?
אסף: ימים לא פשוטים אבל אנחנו צריכים להיות חזקים, ולהיות מאוחדים, ולהסתכל קדימה. ואנחנו פה בשביל לתת כבוד לזכרו של ליאור אסולין.
יוסי: כן. וגם אתה היית חלק בקריירה שלו. ואולי אפשר גם להגיד שלליאור היה, נתן לך את הסטארטר הראשוני בקריירה, בחיים המקצועיים שלך.
אסף: צריכים להבין דבר אחד, כל איש תקשורת בתחילת הדרך שלו, יש לו איזה איש מפתח שעזר לו שמה. אצל עיתונאים זה יותר, איך אומרים, מי שמדליף לו, או איש הסוד שלו. אצלי זה היה קצת שונה, בדיוק השתחררתי מהצבא, אחד החברים שלי בצבא היה חבר מאוד מאוד טוב של דניאל היידמן, ואז דיברנו ככה והוא אמר לי "תשמע, אני חבר של דניאל היידמן. אם אתה רוצה אני אדבר איתו, אתה תוכל ללכת לראות אותו באימון" וכל הדברים האלה, ומאוד התלהבתי מזה.
הייתי מאוד חובב צילום בזמנו, החלום שלי היה להיות שחקן בית"ר, זה לא יצא, אז אמרתי "טוב, בוא ננסה להשפיע מהצד של איש תקשורת" ואז הקמתי בעצם אתר אוהדים שנקרא ביתר נט. יותר נכון, האתר היה קיים במתכונת מאוד בסיסית במשך חודש וחצי, רכשתי אותו בזמנו עם מי שלימים כתבת גם בידיעות וב-One, חנית אטדגי, והתחלתי להגיע לאימונים. ואני מגיע לאימון הראשון, עכשיו אתם צריכים להבין, היום שאני מדבר על זה, זה כאילו נראה לי obvious, איציק קורנפיין הוא אחד החברים הטובים שלי, גם דוד אמסלם. אבל אז, הם מבחינתי היו אלילים, כי אתה ילד בין 20-21 ואתה מגיע, והם לקחו אליפויות 6-7 שנים לפני כן ופתאום אתה רואה אותם בגדול. אין לך אומץ לבוא ולגשת ולדבר איתם, זה לא עובד ככה. ואלי אוחנה על הקווים, זה בכלל אין סיכוי שתסתכל לכיוון שלו, כי הוא האליל שלך, והיה לך פוסטר מעל המיטה. ודניאל היידמן פתח את הדלת ודניאל אמר לי "שמע, בוא, אתה חבר של מתן, אנחנו חברים משותפים, מהיום אתה גם חבר שלי".
היידמן היה גדול ממני בשנה, אז זה גם הסתדר מבחינת הגילאים. ואז היידמן אמר לי "תשמע, ליאור אסולין הוא חבר טוב, גדלנו ביחד ברעננה, הוא עכשיו הגיע לבית"ר ירושלים, בוא אני אפתח לך את הדלת". עכשיו צריכים להבין, המאזינים הצעירים לא מבינים מי זה ליאור אסולין, ליאור אסולין בשנת 2004, הוא היה סופר-סטאר, הוא היה כוכב, הוא היה סקורר ענק, הוא לקח את הגביע עם בני סכנין. בני סכנין גם בזמנו שיחקו נגד ניו קאסל מי שזוכר. ואז הוא הגיע לבית"ר ירושלים והיידמן אמר לו "תקשיב, תכיר, זה אסף, הוא חבר שלי, יש לו אתר אוהדים". עכשיו אני לא כתב, אני כולה אתר אוהדים, ילד. "בוא נעזור לו". ליאור בא, אומר לי "אח שלי, מה שאתה צריך, תרגיש חופשי. קח, זה המספר שלי, כשאתה רוצה לראיין אותי, תראיין אותי, כשאתה רוצה לצלם אותי תצלם אותי. מה שאתה רוצה תרגיש חופשי".
אני לא אשכח, אני יצאתי מבית בגן, והגוף שלי רעד כי זה סופר סטאר, אתם צריכים להבין. באותה תקופה הוא היה כוכב, הוא היה מהצעירים הכוכבים האלה.
יוסי: ובית"ר, חשוב להדגיש, גם שילמה לו לא מעט כסף אחרי אותה עונה בכדי שהוא יבוא. כלומר, היא שידרגה לו בצורה משמעותית את החוזה. דיברתי עם בני בקלו שבאמת ישב עם פניג'ל וסגר איתו את החוזה, והוא סיפר לי באמת על הסכומים שהוא קיבל בסכנין ומה שהוא קיבל בבית"ר, וזה באמת היה סכומים אחרים לגמרי.
אסף: נכון, הסכומים היו מאוד מאוד גבוהים, אם אני לא טועה הכפילו לו פי שתיים את החוזה, באותה תקופה. ואסולין מגיע, והיתה קבוצה מאוד מפתיעה, היא מסיימת את העונה גם במקום הרביעי. אני מדבר על עונה שאוחנה על הקווים, ויש לך שחקנים, עידן מליחי בזמנו היה בבית"ר ירושלים, יצחקי, זה היה העונה הראשונה שלו, היו פה שחקנים צעירים כמו אלירן דנין, כמו בן שושן, כמו ברוכיאן, מיקי עטיה גם היה, עופר טלקר, דוד אמסלם. היו שחקנים נהדרים, ובית"ר מסיימת את העונה במקום הרביעי. ובמהלך כל העונה, באמת, ליאור וגם דניאל היימן מתחילים להכיר לי שחקנים, מתחילים להכניס אותי בחדר הלבשה. עכשיו, תקשיב, האנשים לא מבינים. זה לא היה ימים שהיה כתב ספורט, לא היה דבר כזה.
אלה, One, היה אז את חנית שהיתה כתבת שהקימה איתי ביחד את האתר, היתה מעבירה דיווחים בטלפון. ערוץ 5 בכלל לא ידעו בכלל מה זה אתר אינטרנט, אני לא מדבר על Ynet וכל השאר. לא היה את הדבר הזה. זה היה אתר אוהדים והם נתנו לי את התשומת לב, והם נתנו לי את כל האהבה. לימים כמובן הם חיברו אותי לכל שאר השחקנים שהפכו להיות חברים. אבל ליאור אסולין פתח לי את הדלת.
היה לנו מחנה אימונים בקיץ, אני מדבר איתך על שנה אחרי שהוא הגיע, מחנה אימונים בהולנד, ושם באמת נהיינו חברים ממש טובים, הוא עזר לי מאוד. הוא… אני ישנתי במלון אחר, הוא אמר לי בדיוק מתי האימונים, אמר לי מתי להגיע. וזה בעצם ליאור, ליאור אהב לעזור. ליאור אהב לעזור.
יוסי: ואתה יודע, עוד לפני שנגיע על מה שהיה על הדשא, הוא שיחק, הוא גדל ברעננה, עבר למכבי הרצליה, עלה שמה לבוגרים, מכבי פ"ת, בני סכנין, ופתאום הוא מגיע לבית"ר ירושלים. ואתה אומר גם שידרגו לו את החוזה, וזה היה נראה, גם על הדשא, שאין לו בעיה להתמודד עם הלחץ הזה, של הקהל, של התקשורת. וזה כאילו השתלב מהרגע הראשון.
אסף: אני חושב שאיך שליאור היה חי, זה מה שאפיין אותו על המגרש. ליאור, היה לו עליות וירידות, והיום בדיעבד אני אומר שהיו לו חיים לא פשוטים. הוא היה בשיא ובתהילה והוא היה גם בתחתית לא פעם ולא פעמיים, ולצערי גם הסופ"ש הזה. אבל כשהוא עלה למגרש, היית רואה את החיוך שלו, והיית רואה את התשוקה שלו לכדורגל. ולמרות שהוא שיחק ב-13 או 14 או 15 קבוצות, אני בטוח שבכל קבוצה שתדבר עם האוהדים שם, יגידו לך שאהבו אותו. הוא היה מחובר לקהל. הוא היה רץ, הוא היה חוגג איתם. באימונים היית רואה את ההתלהבות שלו. עכשיו שלא תטעו, ליאור אסולין זה לא היה שחקן, אני לא אגיד את ה… אני לא יודע אם להשתמש במילה הזאת "מקצוען", אבל זה לא היה בן אדם שהוא היה עובד מסביב לשעון. הוא היה בא ראשון באימונים, והוא היה גם יוצא אחרון. אבל זה לא היה איזה סרחיו ראמוס כזה שאתה רואה אותה מרים משקולות, או כרים בנזמה, אני הולך ל… סליחה שאני הולך לריאל כי אני גם אוהד ריאל. אבל כשהוא היה מחליט שהוא בכדורגל הוא בכדורגל, וזה מה שהוא עשה על המגרש. והקהל נתן לו אהבה ברמות מטורפות.
ואני הולך עונה קדימה, בעונה השניה שלו, לצערי זאת גם היתה העונה האחרונה שלו, בית"ר ירושלים משחקת נגד מכבי חיפה, זה בעצם היה העברת השרביט, הוא נותן שם גול בראש נגד מכבי חיפה, בית"ר מנצחת 1-0, ואני חושב שזה הרגע שאוהדי בית"ר, כל אוהד בית"ר שתשאל אותו, הוא יגיד לך שזה הרגע שהוא זוכר מאסולין. ואני חושב מה שאני אזכור ממנו, אני חושב גם שזה היה אולי אחד מרגעי השיא בקריירה שלו, חוץ מהזכייה ההיא עם סכנין. הרגע הזה שהוא נותן את השער בראש מול מכבי חיפה, רץ וחוגג עם הקהל. וזה מה שאני אזכור מליאור, זה מה שאני אזכור ממנו.
יוסי: שמע, כמו שאמרתי, אני זוכר, אתה יודע, בתור אוהד בית"ר אני זוכר את ליאור אסולין שלמרות שהוא באמת שיחק רק שנתיים במועדון, כאחד השחקנים האהובים. כמו שאמרת, מתחבר לקהל, וההתלהבות שלו, עזוב את השערים, ההתלהבות שלו, העבודה שלו על המגרש, הוא היה רץ המון, מטריד בלמים, אתה יודע, בסוף אתה כאוהד, אתה רוצה להתחבר לשחקנים שרצים בשביל הסמל. ולמרות שהוא, אתה יודע, לא גדל במועדון וגם עזב את המועדון אחרי שנתיים, אני אזכור אותו תמיד כאחד השחקנים שרצו. רצו ורצו.
אסף: הוא לא רק רץ ורץ, הוא גם הצליח בבית"ר, אסור לשכוח את זה. הוא הצליח. ואני יכול להגיד פה כי באותה תקופה, לאט לאט, הוא התחיל להכניס אותי לחדר הלבשה. לימים, נהייתי דובר בית"ר ירושלים, אז אני בעצמי כבר לא נתתי לאוהדים להיכנס לתוך החדר הלבשה, כי גם זה כבר היה בשנים מתקדמות יותר. אבל באותה תקופה מאיר הרוש היה גם פותח לי את הדלת, ואתה יודע, אני ילד בן 21 ומכניסים אותי ומדברים איתי וצוחקים איתי, ורוב השחקנים שם גם, הם חלקם יותר צעירים ממני כמו יצחקי, כמו ברוכיאן, כמו בן שושן, אבל אתה רואה את החיבור של ליאור בחדר הלבשה, אתה רואה את השמחה שלו. אבי נמני אז היה שחקן בית"ר ירושלים, היה ביניהם גם חיבור טוב. אופיר, אז הוא בזמנו הגיע מהפועל ירושלים, הוא גם כן היה כוכב. אז זאת הייתה קבוצה שמחה, קבוצה מאוד שמחה, היא גם סיימה את העונה במקום הרביעי בגלל החיבורים האלה, וליאור הוא ללא ספק אחד השחקנים המצחיקים והשמחים שאני יצא לי לראות בכדורגל.
אני ב-2004 התחלתי עם בית"ר ירושלים, תשע שנים הייתי בתוך המועדון הזה. ב-2013, סוף 2013 עזבתי. ראיתי את כל השחקנים שאתם רוצים, אם זה שמעון גרשון, ואם זה אריק בנאדו.
יוסי: היית בשנים הכי מפוארות של בית"ר וגם אחרי זה.
אסף: נכו. ואני אומר לכם שהיה משהו מיוחד בליאור אסולין. זה החיוך שלו וזה הקסם שלו. ואני הולך איתכם קדימה קדימה קדימה קדימה, לשנתיים האחרונות, הייתה כתבה איתו לפני שהוא נכנס לכלא, כתבה, אני… בערוץ, אחד הערוצים 13 או 12, ואני מתקשר אליו אחרי זה ואני מדבר איתו, ואתה יודע מה הוא אומר לי, יוסי? הוא אומר לי "ריגשת אותי, אסף", אני אומר לו "למה ריגשתי אותך?" הוא אומר לי "תשמע אין מישהו שבתקופה ההיא עדיין מתקשר אליי ומדבר איתי. כולם שכחו אותי, כולם זרקו אותי, ולא דיברתי איתך שנתיים" אתה יודע, מדי פעם היינו מסתמסים, חג שמח, יום הולדת שמח, הוא אומר לי "לא דיברתי איתך שנתיים-שלוש, ואתה מתקשר ואתה מחזק אותי". ואני אמרתי לו "ליאור, מה שאתה צריך אני אעזור לך. אני יודע שהילדים הם הדברים הכי חשובים שלך, עבורך, ברוך השם היום אני יכול גם לבוא ולעזור ולתת גם ברמת הכספית, גם ברמה של תשומת לב, מה שצריך אני אעזור". וזה מאוד ריגש אותו.
וזה היה ליאור, זה היה בן אדם אמיתי, זה היה בן אדם שהוא היה שמח לא משנה מה המצב שלו. ורצים עכשיו גם סרטונים שלו בשעות האחרונות שלו, אני בטוח שגם אתה ראית, אתה רואה את ליאור שמח עד הסוף, לוקח את החיים בצורה הכי אקסטרימית ושמחה שיש, גם כשהחיים שלו לא היו פשוטים.
יוסי: זהו, שבאמת החיוך זה היה משהו שבאמת סימל אותו. אירוע, רגע, משחק אחד במיוחד, חוץ מהשער הזה נגד מכבי חיפה, שאתה זוכר מהתקופה שלו בבית"ר?
אסף: אני דווקא הולך לתקופה אחרת. אני הולך לתקופה אחרת. כשהוא לא שיחק בבית"ר ירושלים. ליאור אסולין משחק בהפועל תל אביב, בית"ר ירושלים דוהרת לדאבל, יצחק שום על הקווים. הוא נותן ראיון לידיעות ירושלים, לחנית אטדגי שהייתה שותפה שלי באתר ואחרי זה כבר הלכה לידיעות ירושלים, והוא אומר לה "מי אלה בית"ר ירושלים?" בראיון "מי אלה בית"ר ירושלים? אנחנו ננצח אותם." יצחק שום לוקח את הרעיון הזה, מדביק אותו בחדר הלבשה. כבר אז, בתקופה ההיא כבר, אני בבית"ר ירושלים. והוא אומר להם "חברה אני לא מדבר יותר מדי, זה ליאור אסולין, שחקן מצוין, שיחק פה שנתיים, בואו נראה לו מה זה." מגיעים לבלומפילד, הפועל תל אביב עולה ליתרון 1-0, דקה 75 רומולו נותן 1-1, רבע שעה לסיום, בית"ר דוהרת לאליפות, דקה 77 אסולין מגיע, אחד על אחד מול קאלה, החמצה שאני לא מבין מאיפה הוא החמיץ. ארבל לפי דעתי היה השדרן, אם אני זוכר, והוא אומר "גם הבן שלי, אם היה פה, היה נותן את זה". קאלה מוציא התקפה מתפרצת, יצחקי אחרי דקה לוקח את הכדור, מקפיץ מעל אניימה, 2-1 בית"ר ירושלים מנצחת. זה הרגע שאני זוכר, ולמה אני זוכר אותו? כי בסוף המשחק אסולין בא אליי, בא גם לחנית שעשתה את הראיון איתו, ואומר "וואלה תקשיבו טוב, אתם חייבים לי את הניצחון, הניצחון הזה הוא בזכותי". וזה ליאור, הוא לא יסיים את המשחק ויתעצבן. הוא החמיץ את ההחמצה הכי גדולה אולי בקריירה שלו. הוא ניגש אלינו ונתן את החיבוק וגם אמר "בהצלחה, מגיע לכם לזכות באליפות". אז זה מה שאני אזכור ממנו.
יוסי: אז זהו, שאתה מספר גם, וכתבת בפוסט שגם אחרי שאתה יודע, הוא עזב את בית"ר ואתה המשכת, אז המפגשים איתו תמיד היו ברוח חיובית, תמיד זה היה עם חיבוק, וזה באמת מעבר לשחקן שהוא היה, גם מראה איזה בן אדם הוא היה.
אסף: אני חושב שמכל השחקנים שהכרתי, ליאור אסולין הוא היה אחד השחקנים הכי משפחתיים שיש. אני זכיתי להכיר את אבא שלו ז"ל, ואת אמא שלו מימי, בשנתיים שהוא היה בבית"ר ירושלים. הוא היה מאוד מחובר, מאוד מחובר למשפחה. לאחר מכן הוא התחתן עם גרושתו לימים, והילדים היו הכי חשובים לו. ואין הרבה שחקנים שהמשפחה היא מעל הכל, ואצלו המשפחה הייתה מעל הכל. לא משנה כמה הוא יצא לבלות, ולא משנה מה הוא עשה בחיים, בסופו של דבר המשפחה הייתה מעל הכל. וזה בעצם ליאור. הוא גם הביא את זה בסופו של דבר למגרש.
יוסי: לגמרי. וככה לקראת… שאלה אחרונה בעצם, מה חשוב לך שאנשים ידעו על ליאור שאולי לא אמרת במהלך השיחה, שעדיין אנשים לא יודעים?
אסף: אני חושב שאנשים צריכים לדעת שליאור היה שחקן שבא מאהבה. הוא עזר להרבה אנשים. אני לא היחיד שהוא עזר. אני, היום אני בא ואני אומר את זה, בזכות ליאור אסולין אני נמצא איפה שאני נמצא. כי אם ליאור לא פותח לי את הדלת אז אני לא הופך להיות, האתר שלי לא היה מצליח, ואחרי זה גם לא הייתי הופך להיות כתב בוואלה, ואחרי זה גם לא הייתי הופך להיות דובר בית"ר ירושלים. ואם לא הייתי דובר בית"ר ירושלים, היום לא היה לי את המשרד פרסום שברוך השם הוא מצליח. אז אני חייב הרבה תודות לאנשים בתחילת הדרך, היידמן ואסולין הם שניים מהם. עם היידמן לא דיברתי קרוב לשמונה, תשע שנים. אתמול הסתמסנו לראשונה אחרי שהוא ראה את הפוסט הזה, הוא בכלל רואה חשבון היום.
ואני רוצה שיזכרו שאסולין היה בן אדם שמח שאהב לעזור לאנשים. ולמרות שבסוף של הקריירה היה לו את הכתם, כביכול, של הישיבה בכלא, כל דבר שהוא עשה זה למען הילדים שלו. כל מה שהוא עשה זה למען האנשים שהוא אוהב. ולי מאוד עצוב, מאוד עצוב לי, אבל כשאני זוכר ונזכר בחיוכים שלו ובשמחה שלו ובשטויות שהוא היה עושה באימונים, זה מעלה לי את החיוך. ככה אני בטוח שהוא היה רוצה שנזכר. וגם אני בטוח שברגעים האחרונים שלו הוא היה עם חיוך על הפנים, אני בטוח.
יוסי: אתה יודע, זה קשה מאוד לשמוע את הדברים האלה. אבל אתה יודע, בסופו של דבר כשבן אדם הולך אז זה חשוב גם מה הוא השאיר מאחוריו. וחייו היו קצרים אמנם, אבל אני שמח שלפחות הוא עזר לאנשים, גם ברמה האישית והמקצועית.
אסף: יוסי אתה יודע, גם משהו מאוד חשוב להגיד, שחקנים יש להם קריירה, ובקריירה הם צוברים מספר חברים. אצל אסולין אתה רואה שלאורך כל הקריירה היו לו חברים, בתחילת הדרך ובסוף הדרך.
כשאני רואה את אצילי אתמול בא וסופד לו, ואצילי שיחק איתו ב-2016 או 2015, אתה מבין כמה השחקן היה חשוב לאנשים, כמה, כמה השחקן היה אהוב. אני לא מדבר על פרק זמן, גם בסוף הקריירה שלו אהבו אותו אהבה אמיתית, כי הוא תמיד מכניס את הלב. וככה אני באמת רוצה שיזכרו את אסולין.
יוסי: אז אני, אני רוצה שגם באמת יזכרו את הדברים הטובים שעשה, ועשה המון, והשאיר הרבה רגעים שמחים לכל כך הרבה אנשים וכל כך הרבה קבוצות. ומה אני אגיד לך, אני מאוד מקווה שנדע ימים טובים ושקטים מאלה. ואתה יודע, שיהיה לנו בשורות טובות, אסף שקד.
אסף: רק בשורות טובות. ואני מקווה מאוד שהכדורגל יחזור בקרוב ונוכל להתעסק קצת במשחק ולא במשחק של כמה הרוגים יש בכל צד. שיהיה לכולנו בשורות טובות.
יוסי: אמן. אמן. תודה רבה, אסף שקד.
אסף: תודה רבה. תודה.
יוסי: גיא עזורי אימן את ליאור אסולין בשלוש קבוצות שונות: ביתר ירושלים בעונת 2005/2006, מכבי פתח תקווה 2008/2009 והפועל באר שבע 2009/2010. ליאור כבש 14 שערים ב-30 משחקים תחת גיא, ככה לפי טרנספר מרקט. וגיא עזורי, אני מניח שאתה בהלם כמו כולם.
גיא: כן. זה תפס אותנו לא מוכנים לטרגדיה הזו. גם כאילו כל האסון הזה שקורה במדינה. ובטח כשאתה מכיר מישהו בצורה כל כך אישית, ועברת איתו כל כך הרבה דברים בעולם הספורטיבי וגם מעבר לזה, אז כך שזה מטלטל, וזו הייתה בשורה מאוד מאוד קשה לעכל, ועצובה. עצוב מאוד. עצוב מאוד.
יוסי: לגמרי. אתה אומר גם "מעבר לזה". אתה מתכוון ל…
גיא: כן לזה ש… אתה יודע, ליאור היה סוג השחקנים שאתה צריך להיכנס לראש שלהם. הוא היה מין סוג של אולי שובב כזה מחוץ למגרש, ואתה יודע, טיפוס, אתה יודע, היו חושבים עליו כל מיני דברים. אבל האמת על ליאור, של ליאור, הוא עם נשמה גדולה ונשמה זהב. יש לו לב ענק, והוא עבר חיים לא פשוטים. היה לו קשיים לא מעטים בקריירה שלו, בתקופה שאני אימנתי אותו. והקשר האישי שלנו, האמונה שלי בו והאמונה שלו בי, שהוא יכול לספר לי דברים מאוד מאוד אישיים, וזה פתח בינינו ערוץ מאוד מיוחד שהביא אותו למצב, שכמו שקראת את הסטטיסטיקה, הוא, הוא היה מאוד מאוד דומיננטי אצלי, ועשה עבודה מדהימה ברמה המקצועית. זה לא רק השערים, הכמות הגדולה הזאת של שערים שכבש בתקופות שלי, אלא גם היכולת שלו לעשות את הקבוצה יותר טובה, בלחץ שהוא היה עושה על היריבה, והוא היה פשוט חלוץ ברמה מאוד מאוד גבוהה. מהטובים שגדלו כאן. חלוץ חיית רחבה, חלוץ רחבה מהטובים שגדלו כאן. ובכל קבוצה שאימנתי אותו היה לנו פשוט חיבור מצוין. והיו הצלחות. בסופו של דבר אי אפשר להתווכח עם מספרים ועם הצלחות, וזה מה שעברתי איתו.
יוסי: מה אתה יכול לספר לנו על ליאור שככה, גם מבחינת סוג השחקן, כי באמת, כל מי שאני מדבר איתו, גם מאמן, שחקנים, אנשים שהם לא בצוות מקצועי, מספרים על זה שבאמת, אולי הוא פחות אהב להתאמן אבל כשהוא, ברגע שהוא דורך על כר הדשא הוא משנה פאזה.
גיא: כן. אני אומר הוא היה מאוד, כן, באיזשהו מקום, כאילו הוא היה עצלן, למראית עין, אבל כשהוא היה כבר עולה למגרש, כמו שאתה אומר, והיה מתאמן, אז הוא פשוט היה מדביק את כולם באמוציות שלו, בתשוקה שלו למשחק, בטירוף שלו, בטירוף החיובי. הוא היה, אני אהבתי אותו מאוד.
אחד הדברים שכשקיבלתי את הפועל באר שבע, הדבר הראשון שעשיתי שאמרתי לאלונה זה שאני רוצה אותו. ובהתחלה, אתה יודע, קצת הופתעה כאילו מהרצון שלי אז ללכת עליו בכל הכוח, אבל פשוט אני מאוד מאוד האמנתי בו. ופשוט בהפועל ב"ש 13 המשחקים עד שהוא עבר פציעה מאוד קשה אצלי ברצועות, הוא היה מהחלוצים הבולטים בליגה. היה כובש שערים בכיר, ונדמה לי, היה מלך השערים, או סגן מלך השערים בליגה, והוא פשוט היה פנטסטי. ואז לצערי הרב הוא נפצע ואתה יודע, זה היה מכה מקצועית לקבוצה, לאבד אותו.
יוסי: כמו שאמרנו אימנת אותו בשלוש קבוצות ובכל קבוצה, בסדר גודל שלה ובמצב שלה, היא שונה. בית"ר ירושלים מועדון ענק, זה תחילת עידן גאידמק, לפני שכל הכסף הגדול נשפך. מכבי פ"ת שזה מועדון נהדר אבל מבחינת קהל ולחץ הוא הרבה פחות מבית"ר ירושלים. והפועל ב"ש זה מועדון גדול שהיה בתחילת המהפך שלו וחזרה לגדולה, וזה נראה שליאור ידע להתאקלם בכל קבוצה לפי המידות שלה.
גיא: בדיוק. בית"ר ירושלים הייתה גם כן בסוג של שינוי, שינוי פאזה, מקבוצה דלת אמצעים ואתה יודע, שקבוצה ש… לא אגיד דלת אמצעים אבל אתה יודע, קבוצה עם אפס אנד דאונס כלכלי כל הזמן. ופתאום מגיע גאידמק ומשנה לך פתאום את כל התמונה, למרות שבשבילי התקופה עם מאיר פניג'ל הייתה תקופה הכי מדהימה שיכולה להיות. עם מאיר לוי ומאיר פניג'ל, זו תקופה מדהימה. וגם אתה יודע, אז בדיוק גם מעבר לבוגרים שהגיע אוסבלדו ארדילס והחליט להביא צוות שלו והייתי צריך לבחור אם ללכת או להישאר בנוער, ואז החלטתי לקחת את הנוער, והיו שנתיים מהיפות בקריירה שלי עם שתי אליפויות. וזה היה באמת משהו מאוד מיוחד.
אבל עם ליאור פשוט, אתה יודע, שהגעתי וקיבלתי מכבי פתח תקווה אחרי שקיבלתי החלטה, היה לי חוזה ארוך טווח בבית"ר ירושלים ו-ויתרתי על הרבה מאוד כסף ללכת מהנוער של בית"ר לעבוד מכבי פ"ת בבוגרים כי הרגשתי שזה נכון לי מקצועית לעבור לבוגרים. וכל כך שמחתי שאתה יודע, הוא שם, ואמרו לי בהתחלה "תשמע, אולי יהיה בעיות" אמרתי "הדבר האחרון שיהיה בעיות זה איתו. אני והוא נסתדר מצוין". וגם היה לנו תקופה נפלאה שם, והוא היה אחד הברגים החשובים בהצלחה של הקבוצה הזו. קבוצה ששנה לפני זה שרדה ברגע האחרון ירידת ליגה, ובאותה עונה פשוט היינו בצמרת כל חצי העונה והוא היה פנטסטי. אז זהו, זה בגדול הסיפור איתו.
יוסי: ואתה ידוע גם כמאמן שדורש הרבה מבחינת משמעת ועבודה על המגרש. ועם ליאור, גם דיברתי על זה עם אייל לחמן, שגם הוא ידוע בדרישות שלו מהשחקנים, וזה נראה שאיתו, לפחות לחמן היה ככה, שהיה מוכן להעלים עין. זה היה גם ככה אצלך?
גיא: תראה, מאמן צריך להיות, אתה יודע, חכם. לפעמים לא לשמוע הכל, לא לראות הכל, אתה צריך לדעת עם מי יש לך עסק. יש לך בקבוצת כדורגל 20 שחקנים, 20 שחקנים עם אגו, ולכל אחד צריך להתייחס ולהתנהג אחרת. בטח לאחד כמו ליאור, ואחד, אמרתי, אחד הדברים… שהוא פרח אצלי, זה היכולת של שנינו לכבד ולתקשר, והייתי מרגיש תמיד שליאור עולה למגרש, שאני המאמן שלו, הוא פשוט נותן 120% וזאת הייתה תמיד התחושה, שלי גם בתקופות קשות, גם בתקופות אישיות פחות טובות.
היינו מדברים הרבה, והיה נכנס אליי לחדר ושופך הכל ומדבר, וכן, לפעמים אמרתי לו "ליאור, היום אתה לא מתאמן. אתה הולך לנקות את הראש. סע הביתה, תלך תנקה את הראש ותחזור מחר חדש. אם אתה רוצה עוד יום, גם בסדר. תחזור שאתה נקי בראש. אני סומך עליך, על ההחלטה שלך." וכך זה היה סוג היחסים, שהיו לנו, היה אמון. אמון והערכה וכבוד הדדי. וזה מה שאתה יודע, הפך אותנו, איך אני אגיד, כמאמן שחקן, שיהיה לנו, שיהיה לנו הצלחה בכל הקדנציות.
יוסי: ואתה חושב שאפשר היה לעשות דברים אחרת בקריירה של ליאור? אולי אתה היית יכול לעשות דברים בצורה אחרת? כי כל מי שאני מדבר איתו, זה פוטנציאל אולי, אומרים, לאחד החלוצים הכי גדולים, ששיחקו, לפחות במאה ה-21, וגם היה יכול להצליח בחו"ל. היה אפשר לעשות משהו אחר?
גיא: קודם כל תראה, לא הייתי איתו, הייתי כל הזמן איתו בתקופות של פה בבית"ר, פה בקבוצה אחרת, לא היה לי איתו רצף שאני יכול להגיד לך שהייתי יכול. אני משוכנע שאם היינו תקופה יותר ארוכה יחד, עוד ממשיכים עוד שנה, שנתיים, אז יכול להיות שכן הייתי מצליח להביא אותו לשם. אבל תראה, הוא עשה קריירה אדירה פה. אני, בעיניי הוא אחד החלוצים הכי טובים שגדלו כאן. הוא שונה, הוא די שונה בנוף של החלוצים. חלוץ רחבה, באמת, שהוא עושה לחץ על היריבה ומטריף את כל השחקנים לידו. וכשהכדור אצלו ברגל ברחבה, אתה כל רגע נתון, הוא מסכן את השער. זאת אומרת הוא היה משחרר פצצות מהרגל שלו מהמקום, ועושה פעולות חדות מאוד בתוך הרחבה והיה קשה מאוד לעצור אותו. כי הוא היה מאוד מאוד ערמומי ברחבה. הוא היה חד כתער. היה לו מהירות כוח מתפרץ וזריזות רגליים, והוא היה פשוט חלוץ גדול. אני מסכים איתך שאם הוא היה, לצורך העניין, נגיד, מגיע למכבי תל אביב לצורך העניין, תקופה ארוכה, או בית"ר י-ם עוד ממשיך עוד תקופה, כי גם לואיס פרננדה שעבדנו יחד, מאוד אהב אותו. הוא מאוד אהב את האמוציות שלו, כי לואיס גם היה מאוד אמוציונלי. אבל, אבל כן, יש איזה מקום של פספוס בקריירה שלו. אבל מה שהוא עשה בארץ, הוא הטביע חותם כאחד החלוצים הכי טובים שגדלו כאן. חד משמעית.
יוסי: כן. בהחלט.
גיא: ואני תמיד אמרתי את זה, אני לא אומר, אתה יודע, לפעמים, אתה יודע, שבן אדם הולך לעולמו ומתחילים להעריף עליו. הוא פשוט היה חלוץ גדול. חלוץ רחבה אדיר. חלוץ שהביא מספרים. ובאמת אחד הגדולים שצמחו בכדורגל.
יוסי: זהו, גם הוא הותיר חותם כמעט בכל מקום. או אפילו בכל מקום שהוא היה בו, גם אם הוא שיחק רק עונה, וזה באמת משהו שאי אפשר להגיד על הרבה שחקנים. משחק אחד שלו שאתה זוכר במיוחד?
גיא: אני זוכר שני משחקים. בעצם בכל מועדון היה לו איזה משחק אחד מאוד מאוד מיוחד. אוקיי, אם אני לוקח את הקדנציה שלי בבית"ר י-ם, אז במשחק הראשון בקריירה שלי בבית"ר, שיחקנו בנתניה בקופסה, וזה היה משחק, אתה יודע, משחק ראשון הייתי כמאמן, אתה יודע, חסר ניסיון. והגענו למשחק הראשון בנתניה, והגענו למשחק הראשון בנתניה, היה משחק מטורף. ובדקה 45 איבדנו את תומר חליבה כמגן, ושיחקנו עם עשרה שחקנים. ואיך שהוא הצלחנו לנצח 3-2 בשיניים, והוא פשוט שיחק, הוא גם הבקיע, והוא פשוט היה, שיחק עם כל כך הרבה אמוציות. היה לו איזה משהו בפנים שמאוד רצה שאני אצליח. והוא פשוט היה בטירוף באותו משחק. וזה היה, וזה היה כאילו, משחק ראשון שהיה מאוד משמעותי. והוא היה שם.
ובמכבי פתח תקווה אני לא יכול לשכוח את הדרבי. אז זה היה דרבי גדול, הפועל פ"ת הייתה מעלינו באותה תקופה, קבוצה עם שחקנים מצוינים. ובאותו דרבי, היה דרבי, האורווה הייתה מפוצצת, היה קהל שיא של 7,000 איש. ממש האיצטדיון היה מפוצץ. רובו ככולו אוהדי הפועל, והדרבי חם מאוד והיו שחקנים מצוינים גם בהפועל ופשוט ניצחנו 1-0 משער אדיר שלו. והוא פשוט היה במקומות שהיית צריך אותו ברגעי אמת, במשחקים גדולים, במשחקים שהיית צריך להביא את העוצמות שלו ואת היכולות שלו, הוא היה שם. ובהפועל ב"ש, אתה יודע שעברתי שם תקופה לא פשוטה, מתחילת הדרך היו עליות וירידות, גם עם הקהל, והיה משחק מאוד טעון נגד בית"ר י-ם, קבוצה שהרבה מאוד שחקנים שם, היו חלק מהבנייה שלי איתם, ושחקנו נגדם ובית"ר הייתה קבוצה של כוכבים. ו… בדקה 30 הובלנו 3-0 זה היה משהו, מחצית ראשונה מטורפת. תבין זה קבוצה שעלתה ליגה רק, והוא היה פשוט אדיר. הוא הבקיע שער יוצא דופן, שער ראשון, שער יוצא דופן. הוא היה פשוט פנטסטי במשחק הזה. ניצחנו את המשחק 3-2 בסופו של דבר. ואני יכול להגיד שבכל המקומות האלה, בכל הצמתים האלה, כמעט תמיד הוא היה רץ אליי אחרי שער שהבקיע והיה אומר לי "אני אוהב אותך גיא, זה בשבילך". כאילו, וזה היה תמיד, אתה יודע, אני לא טיפוס ש… אתה יודע, מתרגש יותר מדיי משחקנים, עם האמוציות שלהם תמיד אומרים דברים. אבל אצלו זה היה באמת, הרגשת שזה מבפנים, מהלב, וזהו, אלה הדברים שאני אקח אותם איתי.
לפני שנסעתי לארצות הברית, תראה מה זה הגורל, יומיים לפני שטסתי לכאן, ביתי עובדת מלצרית באחד המקומות בהרצליה, ופתאום אני נכנס לבקר אותה, לקחת אותה, ואני רואה אותו. לא ראיתי אותו תקופה ארוכה.
יוסי: אתה מדבר על לפני כחודש לא?
גיא: לא, זה לפני חודשיים וחצי, חודשיים וחצי.
יוסי: אה, אוקיי.
גיא: בדיוק יומיים לפני שטסתי לארצות הברית. יומיים לפני שטסתי לארצות הברית וכאילו נפרדנו. אתה יודע, ראיתי אותו והתחבקנו ארוכות. ואתה יודע, זה תקופה שלא ראיתי אותו אחרי כל מה שהוא עבר. וכאילו מלמעלה הייתי צריך להיפרד ממנו, וזה מה שקרה.
יוסי: מרגש. דרך אגב, המשחק נגד מכבי נתניה, בישול, שני שערים, שער ניצחון, והחמצת פנדל של לירון וילנר בדקה 84.
גיא: לא של לירון וילנר, אני חושב שזה היה טל בנין, טל בנין.
יוסי: בוא נאשים את טרנספר מרקט
גיא: זה טל בנין, אני כמעט בטוח. טל בנין. ראובן עטר היה המאמן. ראובן עטר היה מאמן של נתניה ואני חושב שזה טל בנין החמיץ את הפנדל, אבל תבדוק.
יוסי: אני אבדוק את זה. ככה לסיום גיא, מה חשוב לך שאנשים ידעו על ליאור שלא אמרת אולי, שהם לא יודעים?
גיא: תראה, ליאור היה, אתה יודע, הוא היה סוג של, הוא היה טיפוס. הוא היה טיפוס, אבל אתה יודע עם כל ה… קוראים לזה בנדיטיות, שובבות, וכל זה שהיה לו חיים לפעמים הפכפכים, ועם לא מעט בעיות בדרך, בסופו של דבר, אתה יודע, אתה מסתכל על בן אדם בבפנים שלו, והבפנים של ליאור היה טהור. היה לו נשמה, היה לו לב ענק, והוא היה פשוט, הוא היה פשוט אדם טוב.
אתה יודע יש אנשים שאתה אומר "רגע אחד אבל הם עשו ככה וככה וככה" נכון, אי אפשר לקחת את הדברים הפחות טובים שקרו איתו בקריירה. אוקיי, לא לוקחים את זה. אבל בסוף אני מודד אנשים באישיות שלהם, בבפנים שלהם, במה שהם באמת, באמיתי. שאתה בארבע עיניים מולם, שאתה באותו חדר, שאתה יודע, שהם שופכים את הכל החוצה. ושם אתה מגלה את האנשים האמיתיים. ובכל הצמתים שלנו היינו אחד עבור השני, והייתה, ואתה יודע, ושנינו נהננו מההצלחה הזו.
יוסי: כן, תשמע, קודם כל בסופו של דבר, לפני שאנחנו שחקנים, מאמנים או וואטאבר, אנחנו קודם כל בני אדם. וזה באמת משהו שחוזר על עצמו בשיחות שאני מקיים עם אנשים על ליאור, וזה חשוב שאנשים ידעו שקודם כל הוא היה בן אדם, ובן אדם טוב. ומה אני אגיד לך, גיא עזורי, אני מאוד מקווה שהשיחה הזאת והפרק הזה קצת נתן מושג לאנשים מי זה ליאור אסולין. ונאחל לימים טובים ושקטים יותר.
גיא: בהחלט. תודה רבה לך. קודם כל, קודם כל מיזם מדהים, ויפה מאוד מה שאתה עושה. ואני מאחל לך הרבה הרבה הצלחה. ואתה יודע, צריך משהו ממני אז אני פה.
יוסי: בסדר גמור. ואני מאחל שנדבר על כדורגל, רק כדורגל בזמן הקרוב. גיא עזורי תודה רבה.
גיא: תודה. תודה רבה.
יוסי: איציק קורנפיין שוער העבר שיחק עם ליאור אסולין בבית"ר ירושלים בשתי העונות של ליאור בבית"ר 2004/2005, ובעונת 2005/2006. איציק, אני מניח שהידיעה להרצחו תפסה אותך בהלם, בנוסף לכל האבל הקשה וההלם המוחלט ממה שקרה ביום שבת.
איציק: תשמע, כל הסיטואציה תפסה את כל אזרחי מדינת ישראל בהלם טוטאלי, בשוק. אף אחד לא חשב שאנחנו יכולים להגיע בכלל למצב כזה. לצערי כולנו נמצאים בדרך כזו או אחרת במעגל של היכרויות עם אנשים שנרצחו בטרור הזה. וליאור אסולין הוא אחד מהם. חבר, שחקן הקבוצה. היינו ב… שנתיים ביחד שיחקנו בבית"ר י-ם. אומנם זה היה די מזמן אבל אי אפשר לשכוח את ליאור, באמת אי אפשר לשכוח אותו. בחור נמוך קומה אבל מלא אנרגיות. תמיד צוחק, תמיד מחייך, וזה בעיקר מה שאני אזכור ממנו. מעבר לנושא המקצועי והיכולת המקצועית והכל, תמיד אופטימי. היה נכנס, הוא נכנס לחדר, ולא משנה מה המצב של החדר לפני כן, האנרגיות בחדר עולות מיד, ומצב הרוח…
יוסי: ישר היו שמים לב אליו. זה מסוג האנשים שנכנסים לחדר, ישר רואים, שמים לב אליו, מרגישים אותו.
איציק: אתה יודע בד"כ אנשים כשנכנסים לחדר אז אם הם גדולים, רחבים, זה, ליאור היה באמת מבחינת האישיות שלו, הוא היה עם הרבה מאוד נוכחות. מבחינת האנרגיות שלו, מבחינת החיוניות, החיוביות, ההומור. פשוט עצוב, פשוט באמת כואב הלב לדבר עליו בלשון עבר.
יוסי: לגמרי. וליאור עבר 18 קבוצות ובאמת הוא שיחק כמעט בחצי מהקבוצות שיש בישראל. ודווקא בבית"ר י-ם, מלבד מכבי הרצליה, הוא שיחק הכי הרבה משחקים, כבש גם הכי הרבה שערים, מלבד במכבי הרצליה, ואיתך, על פי טרנספר מרקט, שיחק מעל 50 משחקים. אתה אחד השחקנים ששיחקו איתו הכי הרבה. תספר לי קצת עליו, על מערכת היחסים שלך, האישית, איתו. על איך הוא היה מחוץ למגרש, בתוך המגרש?
איציק: תשמע, זה קצת מצחיק להגיד 50 משחקים ושאני אחד השחקנים ששיחק איתו הכי הרבה. אז באמת זה מראה שהוא עבר באמת המון קבוצות בכדורגל הישראלי. אני חושב שאולי חוץ מההצלחה בסכנין שהביא גביע והבקיע שערים בגמר גביע, אני חושב שהתקופה בבית"ר ירושלים הייתה תקופה טובה מאוד של ליאור, הוא הבקיע הרבה שערים. להבקיע כמות כזו של שערים בשתי עונות זה לא עניין של מה בכך. חלוצים הרבה יותר, עם הרבה יותר ניסיון ומשחקים בבית"ר ירושלים לא הגיעו למספרים האלה, וליאור הגיע למקום שהוא הרגיש שאוהבים אותו.
אנחנו אהבנו את ליאור, אהבנו לשחק איתו, אהבנו את האישיות שלו, ואני חושב שהאהבה הזו שהוא קיבל בבית"ר ירושלים היא גם קיבלה ביטוי ביכולת שלו, ביכולת שלו בשערים, הוא שמח בבית"ר ירושלים, הוא היה שמח לשחק בקבוצה והוא התחבר מהרגע הראשון בדנ"א של המועדון, ובדנ"א של…
יוסי: כן? כי זה מעניין, כי הוא גדל במכבי הרצליה, לפני כן בהפועל רעננה, עבר שנה למכבי פתח תקווה, בני סכנין, ופתאום הוא מגיע לבית"ר ירושלים. ואומנם זה לא בית"ר ירושלים של התארים, זה היה עוד לפני כזה עידן גאידמק, אבל עדיין זה בית"ר ירושלים עם כל הלחץ של התקשורת, של הקהל, והוא עדיין השתלב והתאקלם בצורה מאוד מהירה ויפה.
איציק: כי אני חושב שה-DNA שלו כבן אדם קודם כל, וגם כשחקן הוא התחבר ככפפה ליד לבית"ר ירושלים. כי ליאור מדבר בגובה העיניים עם כולם, וזה מה שאוהבים בבית"ר ירושלים. הקהל, המועדון. הדנ"א שלו זה לא להתנשא, זה להיות תמיד בגובה העיניים עם כולם, תמיד להיות רגיש לסביבה שלך, רגיש לקהילה ולאוהדים. ומעבר לזה גם בפן המקצועי, אתה יודע, שחקן מאוד אנרגטי, אטרקטיבי, עושה גולים, מבשל שערים, בועט מרחוק. שמע, עצוב, באמת עצוב.
יוסי: אני רוצה לדבר איתך דווקא כשוער. ואתה יודע, אתה כשוער, אני מניח שהוא נתן לך ביטחון ברמה המקצועית, כי הוא מסוג השחקנים שהיה מטריד בלמים והיה עושה לחץ ואתה אומר "בוא הנה, אם השחקן" כביכול ההתקפה, מה שאומרים, שחקן התקפה, החלוץ הוא שחקן ההגנה הראשון של הקבוצה, ופתאום יש לך את ליאור אסולין, אתה יודע, "וואלה יש על מי לסמוך". ועשיתם איתו גם שתי עונות יפות ללא תארים אבל מקום שלישי רביעי אם אני לא טועה, כאילו זה היה כיף גם לשחק איתו ברמה המקצועית כשוער.
איציק: מה, חד משמעית. אתה יודע, בעיקר כשוער, אז אתה אוהב את השחקנים שעובדים. שוערים, זהו, אוהבים את השחקנים שעובדים, וליאור עבד על המגרש. הוא בא למגרש בשביל לעבוד, הוא היה רץ, הוא היה באמת, אמרתי, היה אנרגטי, גם בחלק ההתקפי אבל גם בחלק ההגנתי, וזה היה מקרין גם על שחקנים אחרים. זאת אומרת ברגע שרואים שהחלוץ, שהתפקיד שלו תכלס הוא להבקיע שערים, אבל ברגע שרואים שהוא רץ, שהוא לוחץ על בלמים, שהוא יורד לגליצ'ים, שהוא משחק אגרסיבי, אז זה מקרין גם על שחקני ההתקפה האחרים וגם על שחקני הקישור, ובטח על שחקני ההגנה. ובגלל זה באמת כל כך אהבו אותו בבית"ר י-ם, כי הוא היה בא, והוא היה משחק עם הנשמה, היה נותן את הנשמה. ותמיד גם עם חיוך, תדע לך, תמיד עם חיוך.
היו לו מדי פעם את המצבים שהוא היה מתעצבן ויורד לאיזה גליץ' עצבני, ולפעמים אפילו בכניסות שאתה אומר "בוא הנה ליאור, אתה תיזהר לא להיפצע אתה". אבל הוא היה משחק מאוד אגרסיבי. וכן, חד משמעית אהבנו אותו.
יוסי: זהו, שדיברתי גם עם אסף שקד, שהיה באותו זמן כתב של בית"ר נט וסיקר את הקבוצה, ועם גיא עזורי שאימן בכמה משחקים, ושניהם ציינו שני משחקים ספציפיים של ליאור בבית"ר. אסף ציין את המשחק מול מכבי חיפה, 1-0 בטדי, שהוא אמר שזה באמת אחד אולי השערים, הרגעים הכי גדולים.
וגיא עזורי ציין את המשחק הראשון שלו בתפקיד נגד מכבי נתניה. 3-2 שליאור כבש צמד ובישל. ואתה, אני לא יודע אם אתה זוכר, הצלת פנדל בדקות הסיום. אז זה שני משחקים שבוודאי גם אתה תזכור, לא?
איציק: אני זוכר יותר את המשחק השני, אני חייב לציין.
יוסי: בסדר, לקחת פנדל.
איציק: לא בגלל זה. זאת הייתה בדיוק תקופה שארקדי גאידמק נכנס כבעלים למועדון. אני חושב שמשחק אחד קודם או באותו שבוע אלי אוחנה התפטר מהמועדון וגיא עזורי נכנס כמאמן, מאמן מחליף. הגענו לנתניה היה משחק בגשם, במזג אוויר סוער. היה משחק שאנחנו הבקענו, והם הבקיעו, והיו תהפוכות. בסוף גם היה את הפנדל וניצחנו 3-2 ואתה יודע, הייתה התפרצות של רגשות. ובאמת היה משחק, אני לא חושב שמישהו יכול לשכוח את המשחק הזה. ואני זוכר את ליאור דווקא מהמשחק כזה, באמת מבקיע שני שערים, מטריד את ההגנה, את ההתקפה של, מטריד את ההגנה של נתניה ועוזר בהגנה שלנו, ועושה כמעט כל מה שצריך על מנת שננצח את המשחק הזה. וככה אני רוצה לזכור אותו באמת, מבקיע שערים, רץ לקהל, שמח, מתחבק עם כולם, ככה אני רוצה לזכור אותו.
יוסי: כמעט כל מי שדיברתי איתו אמר שהוא אחד החלוצים הטובים ביותר ששיחקו בישראל במאה הזאת. ואתה, גם אתה שיחקת עם חלוצים גדולים, ישראלים, זרים. איפה אתה ממקם את ליאור ברשימה הזאת?
איציק: אני חושב שבהחלט במקום גבוה מאוד. אני לא רוצה למקם מבחינה מספרית, אבל בהחלט גבוה מאוד. אני אומר שוב, בבית"ר הוא שיחק שתי עונות, שזה לא הרבה. אתה יודע, בשביל להותיר חותם במועדון אתה צריך לשחק הרבה עונות. הוא שיחק שתי עונות, זה היה לפני כמעט 18 שנה, 17 שנה, והוא הותיר רושם אדיר. הוא הבקיע המון שערים, הוא היה חלוץ מהיר, הייתה לו בעיטה נהדרת, הוא היה בועט הרבה מרחוק, מבקיע שערים באמת מרהיבים. ואני חושב שבהחלט הוא היה אחד החלוצים הטובים שלי יצא לשחק איתם, חד משמעית.
יוסי: רגע אחד שאתה במיוחד, שאתה זוכר ממנו? לאו דווקא מהמגרש אולי מחוץ למגרש.
איציק: אין לי משהו אחד ספציפי באמת, אתה יודע, הרגשות גם ככה קצת מתערפלים בתקופה הזו בגלל, בגלל האמוציות, בעיקר בגלל האמוציות, אתה יודע. מישהו ששיחק איתך, שישב איתך בחדר ההלבשה במשך שנתיים, ושמחנו יחד והיינו עצובים יחד וזה מאוד עצוב לדבר עליו לישון עבר.
אני יכול להגיד באופן כללי שמדובר היה בבחור שמח. אני חושב שאם אני לוקח משהו מהכל ואומר, מה היה ליאור? אז אני אומר "הוא היה שמח". הוא היה נכנס לחדר והוא היה מחפש שכל מי שמסביבו יהנה, יצחק, ישמח. לעשות טוב. לא היו לנו, אתה יודע, דברים או שיחות עומק, וזו גם הייתה, התקופה שלו בבית"ר הייתה תקופה שמחה שלו, זה היה לפני כל התקופה של הבלאגנים האישיים שהיו לו אחר כך, עם הגירושים, עם כל הדברים שהיו אחר כך. ובבית"ר זו הייתה תקופה שמחה שלו, ראית שזה הייתה תקופה טובה, הוא שמח להיות בבית"ר ירושלים. ואני הדבר באמת הכי משמעותי שאני לוקח מהתקופה ומליאור באופן אישי, זה הייתה השמחת חיים שלו, הוא היה שמח.
יוסי: את האמת שענית לי על השאלה האחרונה של מה חשוב לך שאנשים ידעו על ליאור, אבל זה באמת, זה החיוך. אני בתור אוהד בית"ר צעיר שככה, אז כמו שאמרת למרות שהוא היה שנתיים במועדון אני זכרתי אותו בטוב. באמת כחלוץ שמשפיע, כחלוץ שכיף לראות, כי בסופו של דבר אוהדים מתחברים לאלה שבאמת רוצים ורצים. וליאור היה בהחלט אחד כזה, שחקן כזה, שקל להתחבר אליו ואפילו אני די בטוח שבכל הקבוצות שהוא שיחק אוהדים התחברו אליו ואולי גם זה מה שחשוב לזכור ממנו.
איציק: נכון, זה מבחינתי הנקודה הכי חשובה. תמיד לזכור שבחור שבא לעשות טוב, לשמוח וליהנות.
יוסי: לגמרי. איציק קורנפיין אני מודה לך על השיחה הזאת ואני מאוד מקווה שבפעם הבאה שנדבר, נדבר על דברים טובים ומשמחים.
איציק: כן בהחלט. שנשתמע בפעם הבאה בזמנים טובים יותר.
יוסי: תודה רבה.
איציק: תודה.
יוסי: הגענו לסוף הפרק. אני רוצה להגיד תודה למי שהשתתף בו: בני בקלו, אייל לחמן, אופק גולסטני, אסף שקד, גיא עזורי, ואיציק קורנפיין. פניתי לעוד מספר חברים של ליאור ששיחקו וליוו אותו במהלך הקריירה, אך הם לא היו יכולים לדבר עדיין. והמצב קשה. ואני מאוד מקווה שהפרק הזה באמת נתן לכם, המאזינים והמאזינות, מושג מי זה היה ליאור אסולין. בין אם הכרתם אותו יותר, בין אם הכרתם אותו פחות או בין אם לא הכרתם אותו בכלל. אני אקח משהו אחד מהפרק הזה, מהשיחות שערכתי עם אנשים ואני אתאר את ליאור במילה אחת, המילה הזאת תהיה - לב.
ליאור היה לב, לב גדול, לב ענק, לב שמח. ומי ייתן והלבבות שלנו יתמלאו בדברים טובים.
בשמחה, באושר, באחדות, בביחד.
זה היה הפרק 213 של "חולה על כדורגל - הפודקאסט" ואני יוסי עדני. אסיים במשפט האחרון, בעצם בשלוש מילים: עם ישראל חי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments