"אבא חטוב" עם צביקה עינב - פרק 17 - "מה נהיה ממך אבי?" / עם אבי חי לוי
- מיכל כהן
- Feb 16
- 31 min read
אבי חי לוי, מינוס 30 ק"ג ב"אבא חטוב", מספר על איך מבינג'ים המטורפים אל תוך הלילה, על האהבה שלו לאוכל ולפיצה, למצב שהוא מבקש מהצוות של אבא חטוב לעזור לו להפסיק לרדת במשקל ולשמר את המשקל החדש!
תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/11/2022.
[מוזיקת פתיחה]
צביקה: היי, חברים יקרים, ברוכים הבאים לפודקאסט הרשמי של "אבא חטוב", התוכנית שתלמד אותכם איך להוריד את הכרס ולהרגיש בשיא שלכם בכל גיל, מבלי לספור קלוריות, להרעיב את עצמכם, לעקוב בדקדקנות אחרי תפריט דיאטטי או אפילו מבלי לעשות ספורט. את אתגר "אבא חטוב" עברו נכון להיום מעל 25 אלף גברים בישראל שהצליחו להחזיר לעצמם את הבריאות והאנרגיה והביטחון העצמי שבאמת מגיע להם. המטרה של הפודקאסט הזה הוא להקנות לך את הכלים, ההבנה, הידע והמוטיבציה כדי באמת לרדת במשקל פעם אחת ולתמיד.
אני צביקה עינב, מייסד אתגר "אבא חטוב", 32 קילו פחות והמנחה שלכם. והיום אנחנו הולכים לדבר עם אורח מיוחד, חבר יקר, אבי חי לוי, שירד בעצמו 30 קילוגרם והולך לדבר איתנו על הטייק אוף שלו, מה לדעתו תהליך ההרזייה נתן לו, מעבר להרזייה עצמה. בואו נתחיל.
[מוזיקת רקע]
אבי: קודם כל שלום לכל מי שמקשיב לנו, ואני שמח מאוד שאתם בחרתם באמת להקשיב לפודקאסט הזה, בעיניי זה פודקאסט שהוא מאוד-מאוד חשוב ומעורר המון-המון מוטיבציה. כמו שצביקה עינב אמר, אני אספר קצת על התהליך שלי, בעצם מאיפה שהתחלתי. התחלתי במשקל של 93 קילוגרם. בשיא שלי הורדתי 30 קילוגרם. את רוב המשקל הורדתי בתוכנית שלב א', אחרי 11 שבועות הורדתי 23 קילו והגעתי למשקל היעד שלי.
צביקה: וואו.
אבי: שהוא היה 70… 70 קילוגרם, מבחינת היעד. אני אספר גם על זה שכאילו המשכתי לרדת, ורגע, ומה עושים, אז פניתי ובאמת עזרו… עזרו לי איך לייצב את המשקל שלי, ל-body set weight שלי, שהבנתי איפה הוא נמצא. היום אני שוקל…
צביקה: בוא, בוא שנייה… בוא נעשה אחורה פנה. Body set weight, בוא נסביר שנייה את זה למאזינים שהם לא בתהליך שלנו.
אבי: [צוחק] אוקיי.
צביקה: ה-body set weight זה משקל האיזון של הגוף, זה למעשה המשקל שבו הגוף שלנו מרגיש הכי בנוח. מה שנקרא, הטרמוסטט במזגן הפנימי שלנו, שקובע לנו כמה אנחנו נאכל, איזה אנרגיה תהיה לנו, ולמעשה קובע את היחס בין הורמוני הרעב להורמוני השובע. אצלי ה-body set weight היה תקוע חזק על 95 קילו במשך שנים, והיום הוא תקוע חזק, אני כל הזמן מנסה טיפה להעלות אותו למעלה אבל הוא תקוע לי באזור ה-72-3. אני כל הזמן רוצה להקפיץ אותו לאזור ה-75.
אבי: אז להוסיף עוד מנת שומן. [צביקה צוחק] להוסיף עוד מנת שומן יומית.
צביקה: לא, בשריר, בשריר. אני לא רוצה…
אבי: להוסיף עוד מנת שומן יומית, להפוך את השומן באמת לשריר, מסת השריר היא הרבה יותר… היא שוקלת הרבה יותר גבוה ממסת שומן כמובן, אנחנו כולנו יודעים את זה ומבינים את זה, וככה באמת עושים את התיקון הזה ב… בטרמוסטט הפנימי. אני הבנתי את זה, בהתייעצות עם החבר'ה שלנו שנמצאים פה ב… בצוות של "אבא חטוב", שבאמת עזרו לי להבין את הדברים האלה.
את "אתגר אבא חטוב" פגשתי בטעות. ידעתי שאני שמן, הבנתי שאני שמן, קיבלתי הערות ו… כאלה ואחרות, גם אם זה מאשתי, מהמשפחה, מחברים ו…
צביקה: מה ההערה הכי פוגעת שאמרו לך?
אבי: אהה… אני לא יודע למספר…
צביקה: או כאילו הכי זכורה, הכי זכורה.
אבי: הכי זכורה של: "וואלה, אבי, תראה מה נהיה ממך".
צביקה: וואו, זה קשה.
אבי: "וואלה, אבי, תראה מה נהיה ממך", זה כאילו, זה היה לי הכי קשה. אני טיפוס של אוכל, אני מאוד אוהב לאכול, אני מאוד אוהב לבשל, אני נהנה מאוכל. אוכל בשבילי הוא מעבר להובי, הוא מרגש אותי מאוד. אני אספר גם לאט-לאט שהבנתי שכאילו אפשר גם לאכול אחרת מדברים שהם לא מורכבים כל כך ולא שמנים כל כך. בסופו… בסופו של דבר כשהכרתי את התהליך, הכרתי אותו, כמו שאמרתי, בטעות, ישבתי עם שני חברים מאוד טובים, שהמפגשים שלנו תמיד היו סביב האוכל.
צביקה: מה היה הפעם?
אבי: הפעם היה המבורגר, ישבנו לאכול המבורגר כמובן. תוך כדי שאנחנו יושבים, אחד החבר'ה אכל בצורה שונה ממה שאנחנו רגילים, ממה שאנחנו רגילים לאכול. ואז הוא סיפר לי שהמג"ד שלנו, אני והוא חברים מאוד טובים, אנחנו גם נמצאים ביחד בצבא, הוא הסמג"ד שלי. ואז הוא מספר לי שהמג"ד בעצם עשה תהליך שנקרא "אבא חטוב", הוריד 25 קילוגרם. אמרתי לו: "אין סיכוי, הבן אדם ענק. אין סיכוי שהוא ירד 25 קילוגרם". סיפר לי קצת על התהליך, אמר לי: "אני בשבוע 5". אמרתי לו: "מה, אתה בהריון? מה זה שבוע 5, כאילו? [צביקה צוחק] בוא דבר איתי רגע תכלס". הסביר לי על התהליך, באמת, שהוא עובר, ואני רואה אותו שהוא אוכל כאילו… אוכל את ההמבורגר בלי הלחמנייה. "מה קורה איתך?", כאילו, מה… מה נסגר? עושה לי: "אבי, זה התהליך, אני כבר אחרי 6 קילו פחות". וממשיכים, והוא מסביר לי על הדבר הזה. תוך כדי שהוא מסביר לי על הדבר הזה, אני, סליחה על הביטוי, תוקע את ההמבורגר שלי.
צביקה: בטח.
אבי: גונב מאחד אחר צ'יפס. ואומר להם: "תקשיבו, פתחו פה פיצרייה, אתם לא מאמינים, הפיצרייה הכי טובה בעיר". אמרו לי: "אבי, חלאס, די. די, יא בור של חרא", סליחה על הביטוי ל… זה.
צביקה: [צוחק] לא, הכול בסדר.
אבי: סליחה. [צביקה צוחק] "די, אבי, הגזמת". כאילו…
צביקה: כן.
אבי: "אתה אוכל בהגזמה. אתה כאילו… תראה מה נהיה ממך".
צביקה: עוד פעם ה"תראה מה נהיה ממך" הזה.
אבי: בדיוק, "תראה מה נהיה ממך". ואני זוכר שהגעתי באותו ערב הביתה…
צביקה: כן.
אבי: לקחתי לתשומת… רשמתי לעצמי בדרך הביתה, הלכתי ברגל… הסתכלתי באינטרנט על "אבא חטוב", הבנתי, רגע, מה זה השקר הזה, בעיניי.
צביקה: כן.
אבי: שצביקה אומר ומסביר לאנשים - אתם יכולים לאכול מה שאתם רוצים ולהוריד במשקל ועניינים, בלי פעילות ספורטיבית. אמרתי: "מה הוא מחרטט, כאילו?". אבל מייד נרשמתי לוובינר.
צביקה: אה-הא.
אבי: אוקיי? לפני שעשיתי את זה הורדתי חולצה והסתכלתי בראי, ויש לי את התמונה המפורסמת שלי שאני יושב וכולי ממש רופס והבטן פשוט נשפכת על ה… על הירכיים.
צביקה: ממש מפורסמת.
אבי: תמונה ממש מפורסמת שלי. [צוחקים]
צביקה: אצלנו, ב… כן.
אבי: תמונה… תמונה לא נעימה. ואתה מסתכל ואתה אומר: "בוא'נה, אבי, מה נהיה ממך?".
צביקה: וואו, עוד פעם ה"מה נהיה ממך". אתה יודע, מעניין אותי…
אבי: וזה… וזה אני אומר את זה על… והפעם זה… אני אומר את זה על עצמי.
צביקה: אה, הבנתי אותך.
אבי: והפעם זה אני אומר את זה על עצמי.
צביקה: מה… מה כאילו… מה, כאילו, כל כך כואב או מעצבן או מניע במשפט הזה, "מה נהיה ממך"?
אבי: כי כאילו, אני בן אדם שמאוד אוהב שליטה, אוקיי? כבן… זה המנטליות שלי, אני לא יודע איך להסביר אותה, אם זה בעבודה, אם זה בחיים הפרטיים, אני מאוד אוהב סדר, אני מאוד אוהב שליטה, אני מאוד אוהב לשלוט במה קורה איתי.
צביקה: כן.
אבי: וכאילו, שהאמירה הזאת של "מה נהיה ממך", זה כאילו, בוא'נה, אבי, הדרדרת לגמרי, איבדת שליטה, אתה לא… אתה לא מבין מה קורה עם החיים שלך. תסתכל רגע מהצד, תראה איך אתה נראה ותבין שאיבדת שליטה על עצמך. עכשיו, בוא נחזור…
צביקה: כאילו האזור שבו אתה בחוסר מודעות. או לא בחוסר מודעות אלא פשוט בחוסר שליטה, בחוסר יכולת לשלוט על התוצאה.
אבי: זה גם חוסר מודעות, זה גם חוסר שליטה, זה גם חוסר הבנה, אוקיי?
צביקה: אתה לא מבין למה אתה עולה… במשקל.
אבי: אתה לא מבין, כאילו, מה קורה איתך.
צביקה: כן.
אבי: עכשיו, בוא נסתכל רגע אחורה, פעם הייתי משמין טיפה, הבטן הייתה יוצאת החוצה. יאללה, על הכיפאק, סותם את הפה שלושה שבועות, שבועיים לא נוגע בקולה, לא נוגע בלחם, מאוזן, שולט בעצמי.
צביקה: סוג של.
אבי: אממה? שלושה חודשים, ארבעה חודשים לאחר מכן, עוד פעם יוצאת הכרס. כאילו, אתה עוד פעם משמין. ואתה עוד פעם אוכל בלי שליטה ועוד פעם איזה מפגש חברתי שהוא כולל גם המבורגר וגם מלא בירות וגם אחרי זה צריכים, חייבים לקנח במשהו. אבל רגע, בדרך יש נקניקייה, בדרך הביתה יש נקניקייה. הלכתי קצת ברגל, אז אני אפצה בנקניקייה.
צביקה: היית ילד רזה?
אבי: הייתי ילד שסבל מתת-תזונה בתכלס. אני לא אכנס רגע לקשיים שהיו בבית והכל.
צביקה: אוקיי.
אבי: אבל סבלתי מתת-תזונה, ונראה לי שכל החשיפה שלי ל… לאוכל הגיעה עם הזמן שהבנתי שכאילו… התחלתי לעבוד ורציתי לפצות. אז האוכל בא לי ממקום של פיצוי, טיפה, על אותו ילד.
צביקה: הבנתי אותך.
אבי: על אותו ילד.
צביקה: אז כשאתה רואה את המג"ד ואת חבר שלו, שהם חברים שלך…
אבי: כן.
צביקה: …עושים את התהליך, ואתה רואה אותו אוכל את ההמבורגר בלי הלחמנייה וכל מיני דברים כאלה, זה רק מעורר בך עוד יותר את הרצון של, כאילו, מה זה השטויות האלה? בוא תביא לי גם פיצה בנוסף לזה.
צביקה: כאילו, אני כל כך יכול להתחבר לזה. כי, אתה יודע, הרבה פעמים שאנחנו בהתנגדות לתהליך, אז אנחנו עושים מה שנקרא היפוך - אנחנו נהיה עוד יותר שמנים.
אבי: תבין…
צביקה: עוד יותר… כן.
אבי: תבין שנגיד היו אומרים לי איזה הערה על איך שאני נראה…
צביקה: זה כל כך טבעי, גם אני הייתי כזה כל כך הרבה שנים. אתה יודע, כל פעם שמישהו היה נותן לי הערה, אחי…
אבי: הייתי הולך לאכול.
צביקה: ברור, הייתי קונה את אותה כרי… אותם "כריות" ומחסל אותם שלושה, ארבעה ימים ברצף, כאילו מי אתה בכלל שתבוא, תגיד לי שאני צריך לעשות תהליך?
אבי: זה היה… זה היה הזוי. כאילו, שהיו מעירים לי על זה: "שמנת קצת, אבי". עכשיו, בוא, דברו תכלס: "שמנת המון, אבי", בוא… זה. תדייקו במה שאתם אומרים.
צביקה: כן.
אבי: אהה… הייתי פשוט פותח את המקרר ואוכל. ומה זה אוכל? בולס. דייסון.
צביקה: איזה…
אבי: בנו את המותג על איך שאני אוכל.
צביקה: זה ממש… אתה יודע, אנחנו קוראים לזה הרבה פעמים "מנגנון כישלון". ממש מנגנון כשל של המוח האנושי, שכל פעם שדווקא נותנים לך מראה שיכולה ליצור אצלך שינוי, שינוי חיים. היום עומד, יושב, לידי בן אדם שנראה כאילו היה רזה כל החיים. אתה דווקא עושה את הפעולה ההפוכה, שתביא לך את התוצאות הפחות טובות. אז אותי זה מאוד מעניין. ואתה יודע, אני רוצה לקחת אותך לרגע שבו שמעת את הוובינר, את ההדרכה. מה גרם לך טיפה לסדוק את הסקפטיות ואת הציניות?
אבי: תראה, יותר מזה, שקודם כל הייתי dedicated והייתי בהקשבה מלאה לדבר הזה. כלומר, אמרתי, אוקיי, אני רוצה להבין באמת במה מדובר. כלומר, משהו שמסקרן אותי בסופו של דבר. עזוב שכאילו יש לפעמים קצת דחייה ולפעמים זה.
צביקה: בטח.
אבי: אני רוצה להיות קשוב. אז שכבתי במיטה, ממש הקשבתי לכל הדברים לאט-לאט, וזה חילחל לי. והמושגים וההסברים, רגע, אני לא מדבר עכשיו על המושגים המקצועיים כמו שמות ההורמונים. אבל "אפקט החסימה" וכל התהליך ומה שקורה לגוף שלנו כבני אדם בעצם, שלנו כשמנים, והבנתי שזה, רגע, לא אשמתי. ככה הגוף שלי עובד. [צביקה מהמהם בהסכמה]
הגוף שלי עובד בצורה מסוימת כי אני לא מאוזן הורמונלית. והייתה לי מוטיבציית כאב קשה מאוד, שלא הצלחתי להוציא אותה החוצה. וב… ביום ששמעתי את הוובינר הזה, זה פתאום קיבלתי החלטה לעשות סוויץ', [מקיש באצבע] להבין שאני יכול רגע לעצור ולתקן את מה שקורה איתי. אז בהתחלה דמיינתי את עצמי בן אדם רזה, ו-וואלה ומגניב ואיזה כיף וכאילו… זה. ואני חוזר כמה שנים אחורה שתמיד הייתי רזה, תמיד הייתי מתלבש טוב, אבל עם השנים, אתה יודע, כבר כשאתה משמין וזה, אז אתה גם מזלזל בעצמך מבחינת נראות וכאילו… והכל בא ביחד כזה. ו-וואלה, ואמרתי לעצמי, אני רוצה לחזור לאיך שאשתי פגשה אותי, ששקלתי מעט, הייתי אז… התחלתי בדיוק, הייתי איש קבע, הייתי מתלבש יפה, הייתי כאילו, כתפיים רחבות, באמת הייתי נראה טוב, כאילו, סליחה על השחצנות. אני זוכר את עצמי נראה טוב, לא מתבייש להוריד חולצה וכאלה. אתה מבין שהייתי הולך עם הבנות לים או לבריכה, הייתי ממציא תירוצים כאילו למה לא ללכת.
צביקה: בטח.
אבי: כאילו למה לא ללכת, רגע, ליהנות עם הבנות או דברים כאלה.
צביקה: וואו, אני ממש מכיר את זה. ממש מכיר את זה.
אבי: כי, מה, אני אצטרך להוריד רגע חולצה, ולא נוח לך עם הבגדים, ופתאום אקסטרה לארג'. ספק לארג', ספק אקסטרה לארג' כזה, זה לא נוח על הגוף. והרגשתי ממש רע. אמרתי, אבל אני רוצה רגע לחזור למה שהייתי אז. ועם הזמן, עם התהליך, ברגע שהתחלתי אותו, שבוע ראשון, שבוע שני, ואתה מעמיק יותר רגע בחומר ובלמידה, אהה… ואתה מבין עמוק עמוק עמוק את הדברים שבאמת הם תכלסים. הם… כאילו, בן אדם שיסתכל מבחוץ, יגיד, שוב, כמו… יכול להיות שהוא יגיד מה שאני אמרתי: "מה זה הבלבולי מוח האלה?". לשבת, לא לעשות כלום ולרדת במשקל. אבל אשכרה זה עובד. אשכרה עובד. שבוע ראשון ירדתי לדעתי קילו וחצי. ממה? מלשתות מים. מלהכניס כמות של מים שהגוף שלי צריך במהלך היום, והורדתי קילו וחצי.
צביקה: כן.
אבי: עכשיו, ביקשתם שלא נישקל, ההדרכה אומרת לא להישקל. כי אגב, אוקיי, מכניסים יותר נוזלים לגוף, מן הזמן… מן הסתם כנראה שנשמין. כאילו, נעלה במשקל, לא נשמין, נעלה במשקל, כי הגוף צבר את כל המים. אבל אני… זה. ואז אמרתי לאשתי: "בוא'נה, זה אשכרה עובד. רגע, בואי… בואי נבין רגע מה קורה". ואז התעמקתי בשבוע השני ובשבוע השלישי, ויצרתי לעצמי מין לופ כזה של בוקר, שכל בוקר אני פותח את היום עם הכוס קפה שלי, פותח את האפליקציה, מקשיב לצביקה עינב. "בוקר טוב, חברים, מה שלומכם?" [בהתלהבות] וסיגלתי לעצמי מין שגרת יום כזאת, שבאמת כל בוקר אני מקשיב לאפליקציה, צופה רק בתרגילי הבטן המומלצים, לא עושה אותם עדיין, אוקיי? היה… הייתה המלצה, לא הייתי עושה אותם. ואז מתחילים להיות שינויים פיזיולוגיים בגוף. אוקיי? פתאום אתה ישן יותר טוב. [צביקה מהמהם בהסכמה] עד עכשיו לא ישנתי טוב, ישנתי שלוש שעות בלילה.
צביקה: וואו.
אבי: בעבודה היו אומרים לי: "בואנה, אבי, אתה דפוק? כאילו, מה אתה עונה לנו לווטסאפים בשתיים בלילה?", כאילו אתה יודע, כל מיני כאלה וזה. לא ישן. לא ישן, כאילו וזה. פתאום אתה ישן. אתה כבר ישן יותר טוב, זה כבר משפיע גם על… על האנרגיה שלך. כלומר, במהלך היום אתה פחות עצבני. הטונציה יורדת, כלומר, אתה יודע, אתה כבר לא מדבר בטונציה של כעס, אתה מדבר בצורה יותר נעימה.
צביקה: אתה פחות חושק גם בפחמימות פשוטות.
אבי: בדיוק.
צביקה: בגלל שאתה יותר… ישן יותר טוב.
אבי: בדיוק.
צביקה: כאילו איזשהו cycle כזה שהוא בדיוק reverse-engineer ממה שעשית.
אבי: כן.
צביקה: כאילו…
אבי: זה ממש ככה.
צביקה: כן.
אבי: ופתאום אתה מגיע בערב הביתה בשבוע 4, נגיד, וואלה, ואין לך את ה-crave הזה. עכשיו, צביקה, אני אומר לך, אני בן אדם שהיה קם בשעה אחד בלילה, שתים עשרה בלילה, אחרי שתקעתי שווארמות בשעה עשר…
צביקה: אה-הא.
אבי: עומד מול המקרר עם בקבוק ליטר קולה, ליטר וחצי קולה ביד, פותח את הגבינה צהובה, מכניס לפה.
צביקה: וואו, ממש פיצוי.
אבי: לוקח רגע את העוגייה הזאתי, מכניס לפה.
צביקה: ממש פיצוי.
אבי: תוך כדי שאני לועס פרי, אני מפשיר לי פיתה במיקרו.
צביקה: כן.
אבי: וכבר מכין את הפסטרמה ואת החומוס על השולחן, ואני לוגם מהקולה. וככה הייתי. עומד…
צביקה: [צוחק] אתה יודע איך הייתי קורא לעצמי? בכדורסל יש… אתה יודע, יש הרבה… יש רכז, יש קלעי, יש center ויש all-arounder.
אבי: אוקיי.
צביקה: אני הייתי all-arounder. מה זה all-arounder? זה כזה שעושה הכול. אז אני הייתי all-arounder, למה? כי זאת… אלו היו הארוחות ערב שלי, אורז ואחרי זה מתוק ואחרי זה טונה עם… זה. ואפילו, אתה יודע, דברים שהם לא… לא קולות ולא זה. אבל לא יכולתי להפסיק, אחי, ולא הבנתי מה לא בסדר איתי.
אבי: תקשיב, [צביקה צוחק] שבתור בן אדם שמאוד-מאוד אוהב אוכל ומאוד… היום למדתי להעריך אוכל בצורה אחרת לגמרי. אבל בן אדם שמאוד אוהב לבשל ומאוד אוהב את תחום הקולינריה והכול. בוא'נה, זה פוגרום קולינרי, כאילו, מה שעבר לי בגוף. [צביקה צוחק] פוגרום של טעמים. תחשוב שאתה אוכל טונה ושותה קולה ואוכל רגע עוגה ו… כאילו, גם מתוק… זה אומאמי. זה כאילו המצאה של אומאמי.
צביקה: וזה עוד בלי המאנץ'.
אבי: וזה בלי המאנץ', וכאילו…
צביקה: [צוחק] זה מאנץ' טבעי.
אבי: ואשתי הכינה אורז ארוחת ערב, רגע, שיהיה תוספת לבנות. "ו-וואי, מורי, איך אני אוהב את האורז שלך", ועומד מול הסיר ואוכל חצי סיר אורז.
צביקה: וואו, וואו, וואו.
אבי: כאילו, זה הזוי. אני אחזור רגע למה שכאילו קרה לי במהלך התהליך. אז אתה רגע יורד במשקל וזה מגניב וזה כיף, וזה מלהיב אותך וזה מדרבן אותך, רגע, להעמיק יותר ויותר בתהליך. אבל אתה כבר ישן יותר טוב, ואתה פחות עצבני ואתה יותר אנרגטי. ושאשתי אומרת לי: "אבי, אתה אוסף היום את הבנות, תישאר איתם קצת בגינה, כאילו, אין… אין חוגים היום", וזה. עכשיו, תחזור אחורה לפני זה, הייתי יושב בגינה עם סיגריה וכוס קולה, ויאללה, לכו תשחקו, תעזבו אותי בשקט, אל ת… זה. ופתאום מטפס איתם, רגע, על המתקנים.
צביקה: זה כיף לטפס.
אבי: אתה יותר קל אנרגטית. עזוב רגע פיזית, כאילו, אתה יודע, אנחנו מדברים על משקלים של 5-6 קילו בארבעה שבועות הראשונים. ופתאום אתה יותר אנרגטי, אתה יותר קל, כאילו, מבחינת הרוח שלך, מבחינת ה-spirit, אתה הרבה-הרבה יותר קל. אהה… אז אתה מרוויח לאט-לאט עם הזמן, אתה מוסיף לעצמך עוד דברים, ועוד דברים שאתה מרוויח. ואז אתה מבין, שרגע, המשקל זה nice to have, אוקיי? המראה והמשקל זה באמת nice to have כי אתה פחות… שוב, אני חוזר, אתה פחות עצבני ואתה יותר אנרגטי ואתה ישן יותר טוב, אתה לא נוחר, אוקיי? אתה לא נוחר.
צביקה: כן.
אבי: אשתך לא נותנת לך קטנות בלילה. שמתי לב, עם הזמן אני סבלתי מאוד מאוד מאוד מכאבי ראש. כאבי ראש, צביקה, אני לא יכול לתאר לעצמך… לתאר לך מה עברתי כדי לפתור את הכאבי ראש האלה, ושום דבר לא פתר לי אותם.
צביקה: וואו.
אבי: הייתי בפגישות אצל נוירולוגים, נתנו לי תרופות פסיכיאטריות, בקטע כזה.
צביקה: וואו.
אבי: אוקיי? אדוויל אצלי זה היה כאילו… אין כזה דבר שלא היה לי אדוויל.
צביקה: כוס מים. [צוחק]
אבי: ממש ככה. לא היה כזה דבר שלא היה לי אדוויל… אדוויל במגירה ב… במשרד. הייתי צורך איזה 2-3 אדווילים ביום.
צביקה: וואלה.
אבי: כאילו, וזה היה נוראי. הייתי מתעורר לפעמים לכאבי ראש או מכאבי ראש. זה היה הזוי. ולא משנה מה ניסיתי לעשות, לא הצלחתי לפתור את זה. CT מוח ועניינים ובדיקות ונוירולוגים ו… שום דבר לא הצליח לפתור לי את זה. ו… ואשכרה אתה קולט שזה הכל בתזונה. ברגע שאתה אוכל נכון, אתה…
צביקה: שותה מספיק.
אבי: שותה מספיק, ואתה צורך מה שהגוף שלך באמת צריך לצרוך. ואתה צורך את כל אבות המזון. אני לא… לא היה לי רגע שהייתי רעב או רגע שהרגשתי בחוסר, אוקיי? מבחינת אוכל. תמיד קמתי מהארוחה - הייתי שבע. הארוחה שלי הייתה מורכבת באמת מכל אבות המזון.
צביקה: כן.
אבי: כמו שצריך.
צביקה: שומנים, פחמימות. לא הפסקת לאכול את הפחמימות… את כל הפחמימות.
אבי: לא, לא, לא. לא נמנעתי. כאילו…
צביקה: אני חושב שזו הטעות הכי נפוצה של אנשים בשיטה הלפטינית, שברגע שאנחנו מתחילים את הניקוי, והיום, אתה יודע, כל כך הרבה אנשים עשו את התהליך אז אני גם אמר… שוב, מרשה לעצמי להגיד, מתחילים את הניקוי, לוקחים חופשה מתוכננת מסוכר וקמח אסטרטגית כדי להוריד את המשקל איזון של הגוף. ואנשים, בגלל שהם רגילים שזה הפחמימות שלהם - פיתה, פסטה…
אבי: נכון.
צביקה: ומתוקים.
אבי: נכון. ופתאום אתה מבין…
צביקה: אז הם מורידים ואז הם אוכלים רק חלבונים וירקות.
אבי: יפה.
צביקה: והם לא אוכלים מספיק פחמימות כדי לרדת במשקל.
אבי: בדיוק, הגוף צריך את זה בסופו של דבר, אוקיי? הגוף צריך את זה, הגוף חייב את זה, הגוף מפרק את זה בצורה מסוימת. גם כשאתה אוכל את זה בצורה מאוזנת, מן הסתם הוא ידע לפרק את זה בצורה יותר טובה ואתה לא תעלה במשקל אם אתה תאכל פחמימה, אוקיי? אם אתה תאכל פחמימה ריקה, היא תיספג במים, מן הסתם, והכל, אז המשקל יראה אחרת.
צביקה: ותוציא אותך מאיזון ותגרום לך לחשקים.
אבי: חד משמעית.
צביקה: אבל פחמימות מבחינת, אתה יודע, הרבה פעמים אנחנו מדברים, צפיפות קלורית, כל הדברים האלה, אין מה להשוות בכלל.
אבי: נכון.
צביקה: פחמימה לחלבון שמן, סתם דוגמה, אין מה להשוות. אתה יודע, אתה יכול לאכול חצי קילו אורז ולא תגיע למה שאתה אוכל ב-200 גרם סטייק.
אבי: חד משמעית.
צביקה: בסדר? [צוחק]
אבי: אגב, גם אני לדעתי פחמימות ריקות גם מגבירות רעב. שבוע שעבר דיברנו על זה באיזה ארוחת ערב וזה עם המשפחה. הדוגמה הכי טובה זה קוסקוס, אוקיי? [צביקה צוחק] אתה אוכל קוסקוס, אתה כמו מערבל בטון, אתה כבד, אתה זה. אחרי שעה אתה רעב. איך?
צביקה: אפקט החסימה.
אבי: פירקת חצי סיר קוסקוס עכשיו.
צביקה: האינסולין עולה, האינסולין עולה.
אבי: אז, בדיוק…
צביקה: הפחמימה פשוט… אני, כאילו, המילה פחמימה ריקה היא בעיניי חצי, כאילו, אומרת חצי את המשפט. כי זה גם… זה גם ריק, אבל זה בעיקר טחון. פחמימה טחונה הופכת להיות פשוט פרץ של סוכר בתוך הדם.
אבי: נכון.
צביקה: מעלה אינסולין, אינסולין עולה, הורמון לפטין נחסם במוח, [מכה בכף] נגמר הסיפור שלך.
אבי: תם הטקס.
צביקה: תם הטקס. אתה תסיים…
אבי: תם הטקס, חביבי, גש למקרר, תפרק אותו.
צביקה: אתה תסיים בשתים עשרה בלילה עם הקולה.
אבי: בדיוק.
צביקה: ועם הפרוסה, ועם העוגה, ועם כל מה שאתה לא רוצה.
אבי: וזה יהיה ככה בצורה מסודרת.
צביקה: כן. אני רוצה להביא אותך שנייה לסוף של התהליך.
אבי: אוקיי.
צביקה: אתה יודע, ירדת 30.
אבי: ירדתי 30, נכון. בשיא שלי.
צביקה: מעולה.
אבי: בשיא שלי ירדתי 30.
צביקה: כן.
אבי: אהה… ואז תוך כדי התחלתי להתעסק קצת ב… ירדתי… הגעתי ל-30 אחרי שהתחלתי להתעסק קצת בספורט, קצת אירובי ועניינים וזה.
צביקה: אוקיי.
אבי: אהה…
צביקה: מה זה להתעסק קצת? אתה יודע, כאילו, אני… יצא לי לדבר איתך. [אבי מהמהם בשאלה] אתה כל יום יוצא לריצה, אם אני מבין נכון.
אבי: היום אני כל יום יוצא לריצה.
צביקה: אז יש, אתה יודע, המאזינים… אני כאילו רוצה להבין. אתה יודע, הדבר שהכי מעניין אותי היום, יש לי עשרות אלפי אנשים שאומרים: "ירדתי במשקל, עשיתי…". אותי הכי מעניין הסוויץ' המנטלי הזה, אחי. איך אתה מ… סליחה על הביטוי, בור של חרא, הופך להיות מישהו שכל יום יוצא לריצה? זה לא ברור לי בכלל הסוויץ' הזה בתוך המוח.
אבי: אז אני, אם לומר את האמת, אני לא יודע לזקק את זה כל-כך, אבל פשוט התחלתי להתאהב בזה. פשוט התחלתי להתאהב בזה. זה התחיל מאתגר שהיה לנו בשלב א', אתגר 5K.
צביקה: אה, מהספה.
אבי: תלכו כל יום… לא, לא, לא מהספה.
צביקה: [מהמהם] החמישה K.
אבי: תלכו כל יום חמישה קילומטר, זה מה שאתם צריכים במהלך היום.
צביקה: כן. במהלך שבוע, כן.
אבי: במהלך השבוע, סליחה, אפילו זה לא במהלך היום. זה, כאילו… זה פחות מקילומטר ליום שצריך לעשות הליכה. עכשיו אני אומר, אני אוהב ללכת, אני תל אביבי, אני עירוני, אני אוהב ללכת בעיר, מנקודת אוכל לנקודת אוכל הבאה, כן? [צוחק] זה מה שהיה פעם. אבל אני אוהב ללכת, ולאט-לאט התחלתי להגביר את קצב ההליכה. קצב… קצב ההליכה הפך להיות ריצה קלה, ו-וואלה ונהניתי מזה. ואני, כל עוד שזה עושה לי טוב… ושוב, רגע, אני חוזר לאנרגיות שהגוף מתמלא בהם, אתה נטען. זה כמו מצבר שנטען, אוקיי? זה כמו דינמו. ככל שתדווש יותר, הדינמו יטווח… יפעל לטווח זמן ארוך יותר. [צביקה מהמהם בהאזנה]
ובאמת אני קלטתי שככל שאני מתעסק ב… אני מרגיש הרבה יותר טוב, אני good feeling, אני יותר אנרגטי, אני חוזר מההליכת בוקר הזאתי ואני במרץ! אני במרץ טוב. עכשיו, בהתחלה אמרתי, בטח זה ירד לי עוד שעתיים וזה. יאללה, שאני אגיע לעבודה, ירד לי. לא, אבל… זה תופס אותך לכל… לכל היום. אז… אז ההליכה המהירה שהפכה לריצה קלה, הפכה לריצה, ופתאום אני רץ קילומטר ופתאום שני קילומטר וחמישה קילומטר, וכבר עשיתי שלוש חצאי מרתונים, אחד מהם קרה בטעות, אגב. אבל אני פתאום מוצא את עצמי עושה באמת חצאי מרתון ונרשם לתחרויות ריצה. הבא קורה שבוע הבא. ואני באמת נהנה מזה, וזה כיף לי. ואני לא מרגיש רעב כרוני אחרי.
צביקה: בטח. בטח.
אבי: אני לא מרגיש רעב כרוני אחרי, כלומר, אני… הספורט לא גורם לי…
צביקה: לרעב מוגבר.
אבי: לרעב מוגבר.
צביקה: לפרק חצי מקרר.
אבי: בדיוק, זה לא קורה.
צביקה: אני רק רוצה לסבר את האוזן מבחינה פיזיולוגית, כי הרבה פעמים אנחנו… בעיקר עכשיו התחלנו באמת להגיד בפרסום, לא צריך לעשות ספורט כדי לרזות.
אבי: לא צריך לעשות ספורט.
צביקה: אז, זה כוכבית מאוד-מאוד ספציפית שאני רוצה להתעכב עליה, שנייה, למאזינים שלנו. בהתחלה של התהליך, לא נכון הרבה פעמים להתחיל מאפס ספורט ולשלב אותו כדי לרזות. כי הרבה פעמים כשאתה לא מאוזן זה בדיוק מה שקורה. אתה עושה ספורט…
אבי: בדיוק.
צביקה: אתה עושה ריצה, אתה חוזר, מפרק חצי מקרר, הלך לך כל הגירעון הקלורי היומי. אחרי זה כשאתה מתאזן, קורים שני דברים. הדבר הראשון שקורה, זה מתפתח לך… מתפתחת לך אנרגיה זמינה, כמו הכנסה פנויה אדירה שאתה יכול לעשות איתה הרבה דברים. והרבה מאוד פעמים אני מוצא את עצמי, אתה יודע, היום בשעה תשע, עשר, אחת עשרה בלילה, באנרגיות! אז אני מפרק עוד חמישה קילומטר, עוד שבעה קילומטר…
אבי: כן.
צביקה: של הליכה או ריצה. אני מאוד אוהב הליכה באופן… באופן כל… אישי. אז זה מבחינה אנרגטית. אבל מבחינת האיזון, אתה קולט שגם כל קלוריה שאתה שורף כביכול בריצה, היא הרבה יותר משמעותית כי אתה לא צריך לפצות את עצמך אחרי הריצה.
אבי: בדיוק.
צביקה: כי אתה מאוזן. אז לדעתי לא צריך לעשות ספורט כדי לרזות בתור התחלה. אחרי זה you can't help it, כי יש לך כל כך הרבה אנרגיה, שאו שתעשה פרויקט אדיר בחיים שלך או שתתחיל לעשות ספורט. או שתעשה גם וגם, שזה מה שנגיד אני עשיתי.
אבי: זה בדיוק מה שאתה עושה. [צביקה צוחק] אני אגיד רגע שבמהלך, באמת אבל, ה-13 שבועות הראשונות… הראשונים, סליחה…
צביקה: אה-הא.
אבי: של שלב א', לא עשיתי ספורט. כלומר, הגיע האתגר 5K, אוקיי, סבבה, אני גם ככה הולך, זה לא באמת היה אתגר בשבילי, אבל…
צביקה: וירדת כמה ב-13 שבועות?
אבי: ב-13 שבועות ירדתי כבר 27 קילוגרם.
צביקה: וואו, תקשיב, זה פסיכי, אחי.
אבי: אהה…
צביקה: פסיכי.
אבי: היו שבועות שירדתי יותר, היו שבועות שירדתי פחות. היו שבועות שכאילו הורדתי רק 800 גרם, היו שבועות שהורדתי שלוש קילו.
צביקה: וואי וואי וואי וואי.
אבי: שלוש קילו. זה…
צביקה: והמג"ד והחבר, שאתה נפגש איתם בפעם הבאה?
אבי: אז זהו, אז החבר, כאילו, הוא עדיין… הוא עדיין בהלם.
צביקה: כן.
אבי: אנחנו נפגשים פעם באיזה חודש, שלושה שבועות, כאילו, מתי שיוצא לנו, בין אם זה בחיים הפרטיים, בין אם זה במילואים. הוא: "בוא'נה, אבי, תראה אותך, כאילו. בוא, תראה מה נהיה ממך".
צביקה: "תראה… תראה מה נהיה ממך", אבל זה הצד השני של המטבע.
אבי: בדיוק, זה הצד השני, [צביקה צוחק] של תראה… "בוא'נה, תראה מה נהיה ממך". כאילו, זה קטע. וזה גם… זה גם מגביר מוטיבציה.
צביקה: [מהמהם בהסכמה] אותו משפט…
אבי: אותו משפט, בדיוק.
צביקה: מהצד השני שלו.
אבי: בדיוק.
צביקה: וואו, איזה מסקרן.
אבי: זה… זה מדהים.
צביקה: כן.
אבי: וזה גם עוד… זה, זה משהו שקורה במהלך התהליך. כלומר, ה… התחלתי ממוטיבציה של כאב באמת, ופתאום אתה מקבל פידבקים וזה כיף, זה תענוג.
צביקה: כן.
אבי: וזה מגביר לך את הרצון להמשיך את מה שאתה עושה. אז ירדת עשרה קילוגרם ואתה מתחיל… הגוף כבר מתחיל להשתנות. דיברנו רגע על האנרגיות וכל הדברים הטובים שאתה מקבל מזה, אוקיי? וזה מגביר לך עוד מוטביציה. וההיא מחמיאה וההוא מחמיא, ו-וואלה, איזה יופי, ומה אתה עושה ואיזה עניינים. ואז אתה לאט-לאט גם מספר על התהליך. ותוך כדי שאתה מספר על התהליך, אתה מבין מה קיבלת מהתהליך הזה, אוקיי? אתה מבין כמה טוב התהליך הזה עשה לך. וזה עוד מעורר מוטיבציה וזה עוד גורם מוטיבציה, וזה כיף. ואתה ממשיך, ואתה מקבל עוד פידבקים. היו גם… היו גם פידבקים שליליים, של: "בואנה, די, הגזמת". לא, לא הגזמתי, אני מרגיש טוב. אני מרגיש טוב. אני הולך לישון בלילה, אני מרגיש טוב. אני קם בבוקר, אני מפוצץ אנרגיות, אני מרגיש נהדר. כלומר… אז… אז אתה יכול לנתב את הפידבקים ואת ההערות לכל מקום.
צביקה: אתה יודע מה אני תמיד חושב על ה"בוא'נה הגזמת" הזה, שאני קיבלתי מן הסתם מלא כאלה? איפה הייתם כשהייתי שמן?
אבי: בדיוק. זה גם משהו שאני אומר להם.
צביקה: למה לא אמרת לי "הגזמת"?
אבי: אז אני אגיד לך. [צביקה צוחק] ואנחנו דיברנו על זה בהתחלה. היה לנו מנגנון כזה שכנראה אנשים פחדו לתת לנו את ההערה הזאתי. כנראה אנחנו יצרנו אנטגוניזם שברגע שמעירים לנו, אנחנו מגיבים בצורה כזאתי שאנחנו הולכים למקרר, אנחנו מתעלמים מהם. יכול להיות שגם אנחנו כועסים קצת.
צביקה: אתה צודק.
אבי: על זה שמעירים לנו. אז אותם אנשים שאנחנו שואלים אותם איפה היינו, כנראה שאנחנו יצרנו להם איזה אנטגוניזם ויצרנו להם איזה סוג של…
צביקה: כן, קיר כזה.
אבי: בדיוק, שהם… הם לא… אמרו: "טוב, אין עם מי לדבר. אין עם מי לדבר. עזוב, זה לא יעזור אם אני אעיר לו".
צביקה: וגם: "אני אוהב אותו כמו שהוא, ואם הוא קצת שמן, אז הכול טוב".
אבי: כן. "אם הוא חושב שזה מה שטוב לו…".
צביקה: כן.
אבי: "שיהיה לו טוב".
צביקה: בדיוק, נכון.
אבי: "שיהיה לו טוב". אבל גם היו את אותם אנשים שאמרו לעצ… שכאילו נחסמו וזה: "ו-וואלה, אבי, הייתי מת להעיר לך אבל פחדתי, לא ידעתי איך תגיב. היה איזה פעם אחת שאמרתי לך, ו…"
צביקה: "הבנתי" אהה…
אבי: אתה יודע, לא שמתי לב, שהוא העיר לי.
צביקה: כי היית יותר מדי עסוק בלחפש כבר את ה…
אבי: בדיוק, את הבינג'…
צביקה: את הפיצוי הבא.
אבי: את הבינג' הבא ואת הפיצוי הבא באמת והכול. וזה קטע, כאילו, כי… זה כמו שאתה אומר, אנשים פחדו להעיר לך, אנשים פחדו… זה, ופתאום הם… זה. אז המוטיבציה, כמו שאמרתי, שוב עולה. ואז לאט-לאט המוטיבציה מנותבת כבר למקום אחר, למקום של אתה מספר על התהליך ואתה הופך להיות מקור ידע. [צביקה מהמם בהערכה] ואתה מפיץ את הידע שיש לך. אתה מדבר רגע על אפקט החסימה, וואלה, לא עכשיו… זה. פגשת… לא פגשת אפילו מישהו זר ברחוב, אבל יש… יש שיח סביב הדבר הזה, סביב הירידה שלך, ואז אתה מספר על הדברים. וזה עוד מוטיבציה שגורמת לך להניע את עצמך קדימה ומלהיבה אותך. ודיברנו עוד לפני שהתחלנו להקליט, דיברנו על הקטע של, וואלה, תראה את הווטסאפ שלי, שאנשים פונים אליי ומתייעצים איתי, וזה כל כך כיף. וזה מפתח זהות מסוימת, וזה מה שגורם לך להמשיך בתהליך ולא לאבד את הדרך.
צביקה: כלומר, יש אנשים שהיום הגיעו כתוצאה מהתהליך שינוי שלך, שזה גם גורם לך לסיפוק.
אבי: חד משמעית.
צביקה: והם גם יוצרים אצלך תחושת מחויבות, כאילו, אני לא יכול לאכזב אותם.
אבי: לא.
צביקה: אני כבר… This is who I am. אני ה… מה שנקרא, סתם, אני צוחק להגיד את זה, אבל המנטור של החבר'ה.
אבי: כן.
צביקה: כאילו, אני כבר לא אבי…
אבי: כן. בדיוק.
צביקה: שתוקע את הקולות בשתים עשרה בלילה.
אבי: תשמע, יש… [צוחקים] בדיוק, זה בדיוק ככה. אגב, קולה, קולה זה היה המים שלי.
צביקה: כן.
אבי: מי היה שותה מים?
צביקה: ברור.
אבי: לא, אין כזה דבר לשתות מים. הייתה לי משמעת שתייה, של קולה. [צוחקים] הייתה לי משמעת שתייה, כאילו, של קולה.
צביקה: זה מתחבר מאוד לכאבי ראש גם.
אבי: חד משמעית, כן.
צביקה: אתה יודע, יש לי עוד שאלה שמעניינת אותי. דבר אליי עכשיו את החיים שלך בשחרור לפטיני. אתה יודע, הרבה מאוד אנשים… איך אני יודע שבן אדם לא השלים את התהליך? שהוא כותב באיזה תגובה: "כן, אבל אומרים שמותר לאכול הכל, אבל אסור לאכול פחמימות ואסור לאכול קמח וזה, ומותר לאכול רק שש שעות ביום וזה שקר בפרסום". ואז אני אומר, וואו, הוא לא היה מספיק סבלני כדי להגיע לשלב האחרון.
אבי: בדיוק.
צביקה: הוא הפסיק לקרוא את הספר בפרק השלישי שלו. [צוחק]
אבי: אז… כן, אתה זוכר שהיינו ילדים, היה ספרי "צמרמורת".
צביקה: וואי, הכי אהבתי אותם.
אבי: אתה זוכר? אתה זוכר את זה? והיה לך בסוף כל עמוד, היה לך אפשרות…
צביקה: "אם אתה רוצה… זה".
אבי: אפשרות לבחור.
צביקה: וואו.
אבי: לבחור.
צביקה: הכי אהבתי את הספרים האלה. זהב.
אבי: וזה העניין. זה העניין של השחרור הלפטיני. השחרור הלפטיני זה עניין של בחירה, אוקיי? האם אתה בוחר "לסבול", אני אומר במרכאות, לסבול בתארי… בתהליך ולא להיות סבלני כדי להגיע… עזוב להגיע רגע למשקל היעד, כדי להתחבר לתהליך. או האם אתה בוחר רגע בצומת הזאתי של ללכת עד הסוף, עד שאתה מבין שרגע אתה מאוזן הורמונלית ובאמת אתה יכול להשתחרר. אני היום בשחרור הלפטיני, אוקיי? אני אוכל הכל. אתמול העליתי גם פרסום ב… זה, ארוחת הפינוק שלי. וגם אתה ואני דיברנו על ארוחת הפינוק שלי. שעם הזמן הבנתי שאני לא חייב, רגע, לאכול המבורגר בארוחת פינוק. שגם סטייק טוב עם איזה מנת ירוקים טובה זה מפנק. אתה לא אוכל סטייק בכל יום שלך, אוקיי? אחרי זה אכלתי גלידה, איזה כיף, נהניתי. הזמנתי אוטלו בוולט, הגיע אליי אוטלו, אכלתי אוטלו בכיף, נהניתי מהטעמים המלהיבים.
צביקה: מי שלא מכיר, אוטלו, אחת הגלידות הטובות בתל אביב. [צוחק]
אבי: הכי… הכי טובה בעיר לדעתי. ו… ו-וואלה, ו… ונהניתי מזה. עכשיו, במהלך השחרור אתה מבין מה יוציא אותך מאיזון ומה לא יוציא אותך מאיזון.
צביקה: וואי.
אבי: אני הבנתי את ההרכבים. אני הבנתי שהרכב של פחמימה וסוכר ביחד, לצורך העניין עוגיות שקדים של… של אמא של אשתי, שהיא עושה אותם בצורה הכי מדהימה, אני יודע שהעוגיות שקדים האלה זה השטן בהתגלמותו.
צביקה: שלך ספציפית.
אבי: אם… שלי ספציפית. אם אני אוכל מזה, אני יודע שכאילו יכול להיות…
צביקה: ולפעמים אתה מפסיד…
אבי: שמשהו יטמע לי במנגנון.
צביקה: הבנתי. ולפעמים אתה… מה שנקרא, קורה הפסד טכני?
אבי: קורה הפסד טכני.
צביקה: כן.
אבי: ואני אגיד לך משהו, ואני גם חשבתי על זה בדרך לפה. אגב, בדרך לפה שמעתי את אחד הפודקאסטים של באמת מה עושים כשיוצאים מאיזון. על… אנחנו דיברנו… דיברת שם על עניין הרבעים במהלך היום. כלומר, איך מתקנים באמת את היום כשיש באמת את ההפסד הטכני הזה. אז אני… אני בוחר. אני בוחר היום לקחת עוגיית שקדים, בידיעה שהיום בערב יהיה לי בינג'. אני עושה את זה מתוך בחירה. אני יודעת שהעוגיית שקדים הזאתי תפתח לי את התיאבון… היא לא תפתח לי באמת את התיאבון, היא תייצר לי את אפקט החסימה, אבל אני יודע… אני עושה את זה מתוך מודעות, אוקיי? ומתוך הניסיון שלי והידע שלי איך מחר בבוקר אני מתאזן, אוקיי? וזה קורה לי בכל דבר, אוקיי?
צביקה: כאילו, אתה לא חושש כבר מאותו בינג'? אתה יודע, אחד הדברים המדהימים, מדהימים, מדהימים שמתרחשים כשאתה לאט-לאט עוד ועוד מתאזן, אתה גם תראה את זה בעוד שנה, בעוד שנתיים בתוך התהליך שלך, זה שאתה חוזר הרבה יותר מהר. כלומר, אני יודע שאני יכול להיות בבינג' נוראי, כאילו, כיפי בטירוף, כן? לאכול מגש פיצה שלם, ויום למחרת להתחיל את הבוקר שלי עם שתי כוסות מים ואיזה ארוחת בוקר לפטינית וזהו, נגמר, אבי. זה לא ממשיך.
אבי: תם… כן, זה…
צביקה: תם הטקס. וגם הגוף שלי ביומיים הקרובים ירצה פחות אוכל כי הוא ירצה לשמור על המשקל איזון החדש שהגעתי אליו. וזה לדעתי השינוי המהותי בתוך הדבר הזה, אתה יודע. פעם יש לך בינג', אז זה רק מ… זה רק תחילת המפולת, הדבר הזה.
אבי: בדיוק. בדיוק. [צביקה צוחק] זה ממש ככה. אני זוכר את הבינג' הראשון שלי, זה היה שהגעתי למשקל היעד, היינו בסוף שבוע משפחתי בכינרת. הגענו, נכנסנו לחדרים ופינקו אותנו, עוגיות כזה, אתה יודע, ב… זה.
צביקה: עוגיות שקדים.
אבי: לא, לא היה עוגיות שקדים, [צביקה צוחק] היה עוגיות עננים כאלה, אתה יודע, עוגיות שוקולדיות כאלה, וזה.
צביקה: כן.
אבי: אגב, ההרכב של סוכר ופחמימה ביחד, ש… ההרכב של סוכר וטחון…
צביקה: כן. וקמח טחון.
אבי: יחד כנראה שזה מה שגורם לי להתקף החסימה.
צביקה: כמוך.
אבי: כלומר לאפקט החסימה.
צביקה: ואגב, גם זה יכול להשתנות עם הזמן, אתה תראה.
אבי: יכול להיות.
צביקה: נגיד ב… בחצי שנה האחרונה, משהו השתנה אצלי וזה כבר לא גורם לי ל… לבינג'…
אבי: וואלה.
צביקה: …כמו שזה היה פעם, כן.
אבי: אז זה כל העניין באיזון ההורמונלי, שהוא באמת…
צביקה: שהוא גם הולך וגדל ומתעצם עם הזמן.
אבי: נכון.
צביקה: נכון.
אבי: ויש את השינוי הזה. אני זוכר אז… אני זוכר את הבינג' הראשון שלי, שבאמת אמרתי, יאללה, אני במשקל היעד, הכל טוב, נאכל את העוגייה, מה…? גם… גם מורי אמרה לי, אשתי אמרה לי: "יאללה, אבי, תאכל, הרבה זמן לא פינקת את עצמך במתוק, כיפי." [צביקה מהמם בהאזנה]
כאילו, סבבה, ארוחות פינוק, גלידה ופה ושם וזה. וואלה, אכלתי. תקשיב, צביקה, פירקתי את הקופסת עוגיות, ואז היה בערב על האש ואכלתי בלי הפסקה, ופה הרגשתי באמת את אפקט החס… את אפקט החסימה כראוי, כלומר, הוא נתן לי נוקאאוט, הוא שבר אותי ואני קמתי בבוקר והיה לי מאוד-מאוד קשה. אבל קמתי בבוקר עם החלטה. קמתי בבוקר עם החלטה ועם ידיעה, של איך אני מתנהג בפעם הבאה שאני אכניס את העוגייה הזאת לפה. אז, בא לידי ביטוי גם התכנון, שרגע, אולי לפני העוגייה אני צריך רגע לשתות כוס מים, ולשאול את עצמי האם אני צריך אותה בכלל. אוקיי? וכנ"ל קורה לי היום עם העוגיית שקדים הזאת. עזוב, אני יודע אם אני אקח את העוגייה הזאתי, אני יודע מה יקרה לי בערב, אבל לפני שאני אוכל אותה, אני אשתה רגע כוס מים. לפני שאני אכניס אותה לפה, אני אחשוב, האם אני צריך את זה או לא צריך את זה? האם אני אתמודד טוב עם הבינג' שיבוא לי, כי אני יודע שהוא יבוא. אני יודע שברגע שאני אכניס אותה לפה, אני יודע שהוא יבוא. האם אני אתמודד איתו או לא אתמודד איתו? האם אני עושה הסכם עם הבינג', כלומר, הסכם עם הדופמין, שברגע שאני אכניס את העוגייה לפה, אז סבבה, אז אני אוכל עוד שתיים-שלוש עוגיות ושם אני אעשה את הקאט, אוקיי? והיום אני מבין את זה בשחרור, שה… כל מה שמוציא אותי מאיזון הוא גם כן בשליטה, אוקיי? כי אני בוחר לאכול את העוגייה הזאתי, אני בידיעה אוכל אותה, מה… כי… ואני יודע מה יהיה האפקט שלי בערב, ואני יודע למנוע את האפקט קדימה. כלומר, אני יודע לעשות קאט, אוקיי? גם בבינג'.
צביקה: וואו, זה בעיניי…
אבי: ו…
צביקה: משהו, אתה יודע, שהרבה אסכולות של: "אסור, אתה צריך להימנע מסוכר וקמח לשארית חייך", כל מיני אסכולות שאני גם גדלתי עליהם קצת, אכלנים אנונימיים, כל מיני מקומות כאלה… [אבי מהמהם בהסכמה]
אומרים שבלתי אפשרי פיזיולוגית לעשות את הדבר הזה, מה שהיום אני יודע. אתה יודע, זה מצחיק להגיד את זה, צביקה של 101 קילו, משולש פיצה וזהו, זה כאילו היה… או שניים, זה היה ממש מעליב, כאילו. למה שאני אוכל שני משולשי פיצה ואני אפסיק? לפחות שש.
אבי: אתה מדבר עם מישהו שיש לו קעקוע של פיצה…
צביקה: אה, נכון. [צוחק]
אבי: של משולש פיצה על היד. [צביקה צוחק] פיצה זאת אהבת חיי.
צביקה: אבל זה מדהים שברגע שאתה באמת מאזן את עצמך כל כך הרבה, אז אתה יכול לעשות את ה… מה שנקרא, unthinkable. אתה יכול לאכול קצת ולהרגיש שהספיק לך.
אבי: בדיוק.
צביקה: וזה מבחינתי מדע בדיוני אפילו יותר גדול מאשר לרדת במשקל מבלי להיות רעב.
אבי: זה…
צביקה: כי זה הסוד לשמירה for life.
אבי: זה… זה ממש ככה.
צביקה: אנשים אומרים הרבה פעמים על "אבא חטוב": "כן, כן, נראה אותכם עוד כמה שנים".
אבי: אז…
צביקה: אחי, אנחנו עוד כמה שנים נהיה הרבה יותר חטובים. [צוחק]
אבי: אז היה לי את זה. היה לי את זה, שאמרו לי, אני לא… מישהי קרובה אמרה לי: "לא, אבי, שלושה חודשים, גג חצי שנה אתה חוזר למה שהיית." ואמרתי לה: "תקשיבי טוב, בואי עוד שנה". אגב, אני כבר משלים עכשיו 11 חודשים מאז שהתחלתי, מְהַ… זה. "בואי בעוד שנה, בואי נראה איפה אני נמצא, בסדר? בואי… בואי נראה איפה אני אמצא". אני ארים לְךָ את החולצה ואני אראה לְךָ את הארבע קוביות שכבר מתחילות לצאת לאט-לאט עם ההתמדה שלי ב… בשינוי וההתחברות לספורט. אם אתה dedicated לתהליך ואם אתה מתמסר לתהליך, אין שום סיבה שתחזור למשקל שהיית בו. אתה תעלה שני קילו, יכול להיות, ויכול להיות שאתה… אתה יודע מה? אתה תעלה חמש קילו גם. אבל אתה תדע איך להתנהג, אוקיי? בהתקפי רעב. אני עדיין קורא לזה התקפי רעב, בסדר? אתה תדע איך להתנהג בהתקפי רעב, אתה תדע איך להתנהג ב… בבינג'ים ואתה תדע איך לבחור נכון כשאתה לקראת היציאה מאיזון, אוקיי?
צביקה: יהיה לך שביל חזרה, אחי.
אבי: אתה…
צביקה: זה הדבר המרכזי. כמו עכשיו, קאמבק, שאנחנו מתחילים ספציפית ביום ראשון הקרוב עם 3,500 איש, אנחנו לקחנו 3,500 חבר'ה שאמרו: "וואו, אני לא באיזון הורמונלי מיטבי". יש חלק שבאיזון הורמונלי טוב והם רוצים מיטבי, ויש חלק שיצאו מהדרך, אבל יש דרך חזרה, זה הדבר המרכזי. ואני גם רוצה להגיד לך עוד משהו. אני חושב שההבדל בין הבינג' של פעם שלך לבינג' של היום, זה ה-framing, מה שנקרא. כלומר, אתה היום מבין הרבה יותר מה עובר על הגוף שלך, כי פעם אולי בבינג' היית אומר: "טוב", או: "ככה אני", או: "ככה זה", או: "אין מה לעשות, כאילו, זה הגנטיקה שלי", או: "זה ה… ככה אני בנוי", בסדר? כאילו, לא היית מצליח להבין מה קורה לך בכלל בתוך הראש, והתהליך הזה עזר לך לפרק גם את המחשבות וגם את התהליך הפיזיולוגי שאתה עובר.
אבי: כן, זה ממש ככה. הרי פעם כשאבי השמן, שהוא היה בבינג', שכמעט היה על בסיס יומי, אגב, לא היה… לא היה מודע לאיך הגוף שלו יגיב לזה. זה לא עניין אותו איך הגוף שלו יגיב לזה. היום אני יודע שאני בבינג', אני יודע איך אני ארגיש מחר בבוקר, שאולי הבטן שלי תהיה נפוחה, אולי הלילה אני לא אשן טוב ואני אשן כמו שאבי השמן ישן. ונדבר על אבי השמן, שכאילו אימצתי זהות אחרת לגמרי כבר. אני כבר לא נמצא שם.
צביקה: מה המערכת יחסים שלך עם אבי השמן?
אבי: זה בן אדם שאני יכול להודות לו, אגב. זה באמת בן אדם שאני יכול להודות לו ולהכיל אותו. אני לא כועס עליו, אגב, כי הוא היה לא מודע, אוקיי? זה בן אדם שהיה לא מודע. אבל אני מודה לו על זה שהוא קיבל את ההחלטה לעשות את השינוי הזה. על זה שהוא קיבל את ההחלטה, רגע, לקרוא בספר ו… ובאמת ללמוד את התהליך, ובאמת להתחבר ולהתמסר לשינוי. [צביקה מהמהם בהסכמה]
אוקיי? זה באמת בן אדם שאני מודה לו. אני לא כועס עליו, אני מבין אותו, אני מכיל אותו. הייתי אומר לו: "יכולת לעשות אחרת במהלך השנים". אבל once אבי השמן עשה קאט הוא כבר לא איתנו. נפרדנו. נפרדנו באיזה יער, נפרדנו באיזה מקום, הוא כבר לא איתנו. לצערו, אולי. יכול להיות שהוא יכל… רצה להיות פה כל הזמן, אבל הוא כבר לא, וזה בסדר גמור. ואפשר להיפטר מהרגלים ישנים ואפשר להיפטר מהתנהגויות אחרות. ואפשר לאכול המון ואפשר לאכול סוכרים ואפשר לאכול פחמימות, אבל אפשר לאכול במודעות, אוקיי? ואפשר להעריך את האוכל בצורה הרבה-הרבה יותר טובה. היום אני מעריך את הגלידה ואת הפיצה, הרבה יותר ממה שהערכתי אותה פעם.
צביקה: בטח.
אבי: היה לי התכתבות…
צביקה: ביולוגית פשוט, אתה…
אבי: היתה לי התכתבות עם…
צביקה: הרגישות שלך לדופמין הרבה יותר גדולה.
אבי: הייתה לי התכתבות עם פז…
צביקה: אז אתה הרבה יותר נהנה מזה. כן.
אבי: הייתה לי התכתבות עם פז.
צביקה: כן.
אבי: שבמהלך התהליך, במהלך שלב א', אני מאוד מאוד פחדתי לאכול פיצה. מאוד פחדתי. אמרתי: "בוא… אני לא אוכל פחות ממגש". ובאמת זה היה ככה. אני הייתי, שהייתי מזמין פיצה הביתה, הייתי מזמין שני מגשים, אחד בשביל אבי, אחד בשביל מורי וה… והבנות.
צביקה: כל השאר. כן. [צוחק]
אבי: מה שהם… זה, אני אוכל את השאריות. הכול טוב. ועזוב שאחרי זה, כאילו, כמובן צריך לנקות את המקרר, כאילו. למה שהוא יהיה עמוס באוכל?
צביקה: כן.
אבי: והיה לי פחד באמת לגשת ל… היה לי פחד באמת לגשת ל… לפיצה. ופז אמר לי: "אבי, אין לך מה לפחד, אתה בשליטה, אתה יודע איך להתנהג". שבוע לאחר מכן ישבתי עם… עם יובל, עם הבת הגדולה שלי. הלכנו לאותה פיצרייה שדיברתי עליה עם החברים, וזה באמת הפיצה הכי טובה בעיר, אני לא… זה. [צוחק] אני לא אעשה פרסומת. הזמנתי לי סלט, באמת שהיה תענוג, נהניתי מכל ביס, לקחתי סלייס פיצה, ו-וואלה, נהניתי מכל ביס. נהניתי, הערכתי את הפיצה הרבה יותר. באתי ל… לאנשים שמה ואמרתי להם: "תקשיבו, עכשיו בוודאות אני אומר לכם שזו הפיצה הכי טובה בעיר. עד עכשיו אמרתי את זה כ… כביטוי, עכשיו אני באמת נהניתי והערכתי כל ביס שאכלתי מהפיצה הזאתי". סיימתי את הסלייס שלי, תודה רבה, נגמר. לא הייתי רעב, לא רציתי עוד, לא היה לי חשק לעוד. יכול להיות שיכולתי לאכול, אתה יודע, מבחינת מקום בגוף והכל, אבל לְמָה? כאילו, נהניתי מזה?
צביקה: וואו.
אבי: נגמר.
צביקה: עשית ממש shift במחשבה.
אבי: נגמר. וזה שקורה לי היום בבינג'ים, אגב. כי יש לנו את זה, ואני בטוח שגם לך יש את זה.
צביקה: בטח.
אבי: ואני בטוח שלכל המאסטרים ולכל המגדלורים ולכל המדריכים פה, הם חווים את הבינג'. אני…
צביקה: אני פשוט מזמין אותו פעם בשבוע.
אבי: אז, בדיוק, אני קורא לו.
צביקה: מראש.
אבי: אני קורא לו לבוא.
צביקה: [צוחק] יום חמישי בערב מזמין פה פיצה משפחתית, נהנה מכל רגע.
אבי: תענוג. אז אני קורא לבינג' לבוא, ובאמת אחרי שאני אוכל את ה… את הנמסיס שלי, שגורם לי באמת להגיע לבינג' הזה, אני יודע להגיד שאחרי שלוש עוגיות, אוקיי, זו העוגייה האחרונה. אני סוגר את הקופסה של העוגיות, מחזיר אותה לארון, לוקח כוס מים, יוצא לי למרפסת וזהו. הייתי בבינג', אכלתי שלוש-ארבע עוגיות, אכלתי עוד משהו מעבר למה שהגוף שלי היה צריך באותו יום, אבל אני יודע שזהו, זה הביס האחרון, כוס מים, זהו, נגמר. אז גם בבינג', בשחרור, אתה יודע לשלוט. וזה מה שמדהים בכל הדבר הזה וזה מה שמדהים באיזון ההורמונלי, שגם אחרי הבינג' אתה לא תהיה כבד, אוקיי? ואתה תקום בבוקר לאותה ריצה או לאותה הליכה, ואתה עדיין תהיה אנרגטי ואתה עדיין תישן טוב בלילה, אתה לא תהיה כבד ואתה לא תהיה נפוח. אז חווינו בינג'ים קשים שבאמת השפיעו עלינו, אבל למדנו לעשות את התיקונים בדרך. כל הזמן טאק טאק טאק טאק טאק. לעשות תיקונים בדרך. אז השחרור מלמד אותך מה טוב לך, מה נכון לך לאכול, ומה פחות נכון לך לאכול, אוקיי?
צביקה: ובאיזה כמויות.
אבי: ו… ובדיוק, ובאיזה…
צביקה: מאפשר לך לשלוט כי אתה כבר מאוזן הורמונלית. פעם לא היית יכול לשלוט בכמויות.
אבי: לא, לא יכולת לשלוט בכמויות. היום אני יודע שבוודאות אני שולט בכ… בכמויות שלי. אז אני אומר ואני קורא באמת לכל האנשים האלה שאומרים שהם סקפטיים, לכל הסקפטיים, שאמרו: "הפרסומת לא מתאימה", אהה… חברים, זה קורה. אני הגעתי בשיא שלי ל-30 קילו פחות, זה כאילו…
צביקה: רק סבלנות.
אבי: וזה עניין של סבלנות.
צביקה: ואפרופו סבלנות באמת, אני רוצה לשאול אותך שאלה שאני שואל את כולם, כשאלה מסכמת. אתה יודע, אני מבחינתי, אם היה לי 100 אלף אבי, הייתי יכול… אני גם עכשיו יכול לפרוש בשקט, אני בוחר שלא. אבל אם היה לי 100 אלף אבי, אני הייתי הבן אדם הכי מאושר בעולם כי היו לי פשוט חבר'ה שמקבלים תוצאות כל יום ועפים על עצמם. מה מבדיל בין אבי שקיבל את התוצאות המדהימות האלה לבין מישהו אחר שבוחר או להתחיל ולפרוש בשלבים של הניקוי או קצת אחרי? או אתה יודע, יורד חמש, עולה הכול חזרה. מה ההבדל?
אבי: אז ההבדל…
צביקה: בלי צניעות.
אבי: ולא, לא, לא ממקום של צניעות. אני חושב שהתמסרתי, בחרתי להתמסר לתהליך. הייתי dedicated לתהליך בכל יום ביומו. אני התרגשתי גם לאורך כל התהליך, אני התרגשתי כל הזמן. אני חיכיתי בבוקר לסרטונים של… שלך, של צביקה, שאתה מסביר לנו על ה"שבוע תכלס" הזה, על ההורמון הזה. ופתאום יש הדרכת מוטיבציה כזאת או אחרת. אני חושב שמי שבוחר ללכת לתהליך, הוא חייב להתמסר אליו. [צביקה צוחק קלות] מי שבוחר ללכת לתהליך ורוצה לעשות את התיקון הזה עם עצמו, חייב להיות שמה במאה אחוז. אתה לא תהיה במאה אחוז? כנראה שאתה תוריד את ה-30 קילו, אבל אתה תחזיר אותם, אוקיי? [צביקה מהמהם ארוכות] כנראה שאתה תצ… יש כאלה שיצליחו.
צביקה: כי לא היית מסור. אולי היית מסור לתוצאה החיצונית המאוד רגעית וזמנית, אבל לא היית מסור לשינוי זהות, אולי, שאתה צריך לעשות.
אבי: בדיוק, בדיוק.
צביקה: שדרוג. שדרוג, אחי.
אבי: זה שדרוג. זה באמת ככה, זה באמת שדרוג. אני, הזהות שלי, הזהות החדשה שלי היא איירון מן, אוקיי? דמות קומיקס שאני מאוד-מאוד מעריץ. ולמה דווקא איירון מן? למה? כי איירון מן קם כל בוקר והוא הגרסה הכי טובה של עצמו. וזה אני הבנתי במהלך שלב א', ואת זה אני הבנתי במהלך תהליך השימור ותהליך השחרור. אני כל יום אהיה הגרסה הטובה ביותר של עצמי, מבחינת האיזון ההורמונלי ומבחינת התהליך שעשיתי, מבחינת התיקון.
צביקה: כמה סיפוק יש ב… בל… באמת להיות הגרסה הכי טובה של עצמך כל יום ולהרגיש את זה ככה.
אבי: יש, יש סיפוק אדיר.
צביקה: מה נהיה ממך, אבי? [צוחקים]
אבי: מה נהיה ממני.
צביקה: זה בעיניי השם של הפרק.
אבי: זה השם של הפרק, "מה נהיה ממך, אבי". ממש ככה.
צביקה: ממש.
אבי: מצידו השני של המטבע.
צביקה: ממש. כי אני חושב שבאמת, אני לא הכרתי אותך לפני, אני מכיר אותך כגבר ווינר, ש… שלוקח מטרה, כובש אותה, מאוד גם מעמיק ו… ותורם. אתה יודע, אתה תורם ונתרם, אני חושב, מהקהילה. [אבי מהמהם בהסכמה] אני רואה אותך גם כל הזמן, אתה יודע, נותן לנו. אז ממש תודה, כ… כְּמָּה שנקרא, כחלק מהקהילה.
אבי: תודה רבה.
צביקה: אני קורא את כל הפוסטים שלך.
אבי: וואלה. [צוחקים] אשכרה.
צביקה: ברור.
אבי: יפה. עוקב.
צביקה: עוקב, בדיוק. [צוחקים] אבי, אני רוצה להגיד לך תודה, אחי.
אבי: תודה רבה, צביקה.
צביקה: שבאת.
אבי: תודה רבה שהזמנת אותי.
צביקה: באהבה.
אבי: ואני יגיד שוב תודה לכל מי שבחר להקשיב לנו. ואם הצלחתי להשפיע ולו בדבר הכי קטן, תאמצו את זה. אל תפחדו, לכו על זה, תתמסרו לתהליך.
צביקה: מדהים. חברים יקרים, שמעתם את אבי, וכל מה שאני מבקש מכם כרגע לעשות זה, כמובן, מי שעדיין לא נמצא בתהליך שלנו, ואם לא קיבלתם מספיק מוטיבציה והשראה מהפרק הזה, אז אני גם לא יודע מה אנחנו עוד צריכים לעשות. אבל אם יש לכם מישהו בסביבה הקרובה שלכם שאתם חושבים שייתרם מהפרק הזה, שישמע את אבי ויכול להיות יעשה את ה-shift הזה, שרוצה, מה שנקרא, להגיע ל"מה נהיה ממך" מהצד השני שלו, ושאולי אמרתם לו "מה נהיה ממך" בזמן האחרון, אז אני חושב שהדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות עבורו זה לשלוח לו את הפרק הזה שיאזין.
חברים יקרים, אני הייתי צביקה עינב, אנחנו נתראה שבוע הבא עם עוד סיפור הצלחה של "אבא חטוב". ביי ביי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments