איך עוברים את פסח בשלום, מבלי להעלות משמעותית במשקל או לצאת מאיזון לפטיני? בפרק המיוחד הזה, אשתף אתכם בהדרכת עומק מיוחדת שהתקיימה ללקוחות שלנו ובה כל הטיפים עבור מי שנמצא בתחילת התהליך, בעיצומו או ב"שחרור הלפטיני".
תאריך עליית הפרק לאוויר: 14/04/2022.
[מוזיקת פתיחה]
צביקה: טוב, חברים, אז קודם כל אנחנו נדבר על מעגל ההשמנה בחגים. הדבר שהוא לא מעגל ההשמנה בחגים זה לא, "אני אוכל יותר מדי קלוריות", או ש"אני אוכל יותר מדי כמויות, ואז אני עולה במשקל", זה פחות מעניין אותנו. מה שמעניין אותנו זה כאן, זה מעגל ההשמנה ההורמונלי, אוקיי? כל מה שאנחנו דיברנו עליו ואני שוב הולך לחזור עליו, אבל בפריזמה של החגים.
אז קודם כל, מה הבעיה הראשונה? ארוחות בופה ויציאה מהשגרה באופן כללי. אוקיי? ארוחות בופה, אנחנו יודעים שהן, אנחנו קוראים לו "רעל דופמיני". אנחנו יודעים שאם ניקח שתי קבוצות, קבוצה אחת ניתן להם לאכול ארוחה, ארוחת בופה של 4 מנות, קבוצה שנייה תאכל את אותם המאכלים בדיוק אבל בארוחה אחת, אוקיי? במנה אחת. הקבוצה שתאכל ב-4 מנות, תצרוך 40% יותר קלוריות מאשר הקבוצה שתאכל הכל בבום.
כלומר, אנחנו יודעים שארוחות בופה באופן מיידי גורמות לנו לאכול יותר, להיכנס לאפקט החסימה. כמובן שהיום אנחנו ניתן לכם המון כלים ו… מאוד פרקטיים כדי להתמודד עם הדבר הזה. אבל זה בסופו של דבר מה שגורם לנו לאכילת יתר חברתית, בין אם זה שוב, בארוחות חג, בחופשות, במימונה, בכל המקומות האלה. כולם אוכלים, אז גם אנחנו אוכלים, וזה בסדר גמור. אבל הבעיה שזה גורם לנו בסופו של דבר לאפקט החסימה. כולנו מכירים חסימת איתות הורמון שובע במוח, זו הבעיה. ואפקט החסימה כאן עובד אובר טיים שעות נוספות, יכול להיות שאנחנו מגיעים למצב שבמשך שבוע וחצי, לא רק שאנחנו לא מצליחים לשלוט על מה שאנחנו מכניסים לפה, אלא אנחנו גם לא מצליחים לשלוט על הכמות, אוקיי? אנחנו מרגישים מפוצצים, אבל משהו בי אומר כל הזמן, 'אני צריך עוד אוכל'.
אני מכיר מעצמי, שבארוחות חג, במיוחד בסדר פסח, בראש השנה וכאלה, אני יכול לאכול עוד צלחת ועוד צלחת ועוד צלחת אני שואל את עצמי לאיפה זה נכנס מצד אחד, ומהצד השני, כל הזמן הגוף שלי מאותת לי, אני חייב עוד אוכל, אני לא רוצה עוד אוכל.
אפקט החסימה הזה גורם לנו גם כמובן לא לשלוט על הכמויות וגם לא לשלוט על טיב המזון, אוקיי? אני מזכיר לכם את היחס הממכר שאפקט החסימה שם אותנו למעשה במצב שאנחנו נמשכים בצורה בלתי נשלטת לאותם מאכלים הכי לא בריאים עבורנו. למה? כי הם דומים ביחס שומן-פחמימה שלהם לחלב האם, זה למעשה הפקודה הזאת במוח שהמוח שלנו אומר לנו, "אני צריך לגדול, אני צריך להתרחב". לא טוב לנו, אנחנו לא צריכים. אולי רק לגובה הייתי קונה איזה עשרה סנטימטר כמו פז.
אחרי זה אנחנו למעשה הולכים לחוסר אנרגיה לתכנן מראש, שזו הבעיה. כלומר, לא מספיק שאנחנו לא שולטים בכמויות ואנחנו לא שולטים בטיב המאכלים, זה גם בסופו של דבר משחק לנו עם רמות הדופמין ורמות הסוכר בדם, ואז אנחנו מוצאים את עצמנו בחוסר אנרגיה במהלך החג. אז אנחנו גם פועלים… אנחנו גם פעילים פחות גופנית, וגם באמת אין לנו כוח. אין לנו כוח עכשיו ללכת ולתכנן ולאסוף את עצמנו, אז מה אנחנו אומרים לעצמנו? את המשפט הגרוע ביותר, "מאחרי החג אני אתחיל מחדש", ואז הדופמין מבין שהוא נתן לנו שחמט.
פז: נוקאאוט, נוקאאוט.
צביקה: לגמרי נוקאאוט, ואז אנחנו מסיימים את פסח עם… יכול להיות שניים, שלושה, ארבעה קילו יותר. זו לא הבעיה המרכזית. הבעיה אחת המרכזית זה שאנחנו יוצאים מאיזון הורמונלי, מה שאומר שאחרי זה אנחנו שוב פעם נצטרך לעשות תהליך של איזון. והבעיה השנייה המרכזית זה ברמה המנטלית איזושהי תחושת כישלון, ושוב, הנוקאאוט הזה של הדופמין, הוא כבר מבין שיש לו עם מי לעבוד ועם מי לשחק. ומשם, מה קרה, גם יום אחרי המימונה, שונה, גם הוא ימשיך לשגע אותנו.
ובנוסף לזה, הדופמין שלנו מחכה לחגים, כולנו מכירים את זה. יש לנו כל מיני משפטים שהם משפטים ישראלים מצויים כאלה, שכולנו מכירים אותם. אחד זה "אני לא רוצה להראות מוזר, כולם אוכלים", "כולם אוכלים בשפע, אני לא רוצה להראות מאלה שנמצאים בדיאטה, בזמן ארוחת חג, זה מוזר", "זה החופש שלי, אז בא לי לשחרר קצת". עכשיו, כל המשפטים האלה הם משפטים נהדרים, נהדרים. אבל הבעיה היא שהם מגיעים מהמקום הלא נכון. הם לא מגיעים מאיתנו, הם מגיעים באמת מאותו קול דופמין, אותו קול מכור שלנו, שרק מחפש לשחרר קצת. כולנו יודעים איך זה נגמר. אצלי זה נגמר עם משהו כמו ארבע מצות עם שוקולד השחר או נוטלה או משהו כזה. זו מצווה לאכול ולסעוד, נכון? זו מצווה לאכול, to feast, אוקיי? לאכול סעודה גדולה, המון. אבל בסופו של דבר זה לא מצווה לשכב שעתיים אחרי ארוחת החג ולא להיות מסוגל לזוז. זו לא מצווה, חברים.
"אתה גם ככה לא תצליח לעמוד בזה, לפחות תהנה ותחזור לעניינים אחרי החג." חברים, אני לא יכול להגיד לכם כמה המשפטים האלה, קודם כל משפטים אוניברסליים, זה לא רק בישראל באמת הדברים האלה, אבל מהצד השני, כמה זה משפטים שברגע שאנחנו רק שמים לב אליהם, אנחנו כבר מתחילים לנצח את הדבר הזה. כלומר, ברגע שאנחנו חושפים את האור על הדברים האלה ועל המחשבות האלה שנמצאות לנו בראש כל הזמן במהלך החג, אנחנו כבר מפסיקים להיות מונעים על ידיהם, הרבה פחות, וזאת המטרה שלי כאן. כלומר, אם אתם הולכים לחוש במהלך השבועיים הקרובים את המחשבות האלה, הולכים לשמוע את עצמכם חושבים את המחשבות האלה, הופ, נורת אזהרה. נורת אזהרה שהדופמין מתחיל לעבוד שעות נוספות כדי לגרום לנו לצאת מאיזון הורמונלי.
פז, אתה רוצה להוסיף משהו על הדבר הזה?
פז: אני כן, אני רוצה להגיד שצריך להבין שחג כמו פסח, שזה חג של משהו כמו 7-8 ימים, אם אנחנו מחשיבים גם את המימונה אחר כך, זה ממש קריטי המשפט הזה. כי אם אני אומר לעצמי את המשפט הזה ביום הראשון, אני למעשה נותן לדופמין, מה שנקרא, מרווח תמרון ש… מה זה, זה לא מדרון חלקלק, זה כבר הקמיקזה במגלצ'ות של המים, כאילו, זה כבר… ואם אני תופס את זה בזמן, ואני אומר, "רגע, מה זאת אומרת אחרי החגים? למה אחרי החגים? אחרי הארוחה הזאתי. לא, לא אחרי הארוחה הזאתי, עכשיו! מעכשיו אני שם את הסטופ הזה". אני יכול להציל אלפי, אם לא עשרות אלפי קלוריות מיותרות, שכמו שאתה אומר, הבעיה היא לא בהם, אלא הבעיה היא במה קורה לי אחר כך, וכל העניין הזה של יציאה מאיזון, וחשקים, ומלחמות, ושחיקת כוח רצון, וכל הלופ הזה שאנחנו לא רוצים להיכנס אליו.
צביקה: נכון. אז חשוב לי לציין באמת, חברים, שהמטרה שלי זה לא בסופו של דבר לגרום לכם לא להיות מונעים מזה בכלל, ולאכול כל החג חזה עוף עם פריכיות אורז. המטרה שלנו זה לעשות שלום עם הקולות האלה, ולהגיע למצב שאנחנו נהנים מכל המאכלים של החג, אבל אנחנו לא מקבלים נוקאאוט, אנחנו לא מגיעים למצב של בינג' שוב.
ובנוסף, אני רוצה באמת לשאול אתכם, שוב, מהבחינה המנטלית, מהו חופש אמיתי בחיים… בחגים? האם זה להיכנע לחשקים שלנו בצורה מוחלטת, ולפגוע בבריאותנו, ובהערכה העצמית שלנו? אז אני מצד אחד אומר לעצמי, "אני רוצה להיות בחופש, אני רוצה להיות חופשי", אבל האם זה באמת חופש אמיתי? בעיניי זה הכלא הכי גדול, כי אני נמצא במקום שבו אני למעשה נשלט על ידי החשקים שלי, אני באפס חופש, באפס בחירה למעשה.
פז: תמיד שואלים אותי…
האם זה להאביס על מערכת העיכול והאיברים הפנימיים שלנו כמויות אדירות של אוכל, שאנחנו יודעים בדיוק איך אנחנו מרגישים לאחר מכן? האם זה לסיים ארוחת חג בתחושה של "אם אני מכניס עוד גרגר, צריך לפנות אותי עם מנוף", וזה משהו שאני הייתי מרגיש שנים רבות, חברים, בארוחות כאלו מסיים גמור מרעב… משובע. פשוט מפוצץ לחלוטין עם כאב בטן, לא מסוגל אחרי זה לאכול במשך עשרים שעות, כמעט ולא מכניס שום דבר לפה, מחכה שכאב הבטן יעבור ואז ישר מכניס עוד דבר לפה.
בעיניי היום זה נראה לי כמו חלום רחוק, חלום בלהות רחוק. ואני חייב להגיד לכם גם באופן אישי, עוד ארבעה ימים אני נוסע ללונדון… שלושה… פעם שעברה שהייתי בלונדון הייתה ב-2018, סוף 2018. שום דבר לא עניין אותי חוץ מהאוכל, אני הייתי מפוצץ 95% מהזמן. אז מבחינתי זה הדבר שהוא בדיוק הפוך מחופש, כמו שאני רואה אותו, ועכשיו אני שואל אתכם מה הדופמין שלכם סיפר לכם בשנים הקודמות. צביקה…
צביקה: המטרה שלנו זה קודם כל לזהות. לזהות את המחשבה הדומיננטית הזו. לזהות מה הדופמין שלנו בדרך כלל מספר לנו בתקופת החגים, לחשוף את הדבר הזה לאור.
פז: אני תמיד אומר שהחופש הזה שאתה ציינת אותו כ"לא חופש", זה בדיוק ההבדל בין חופש לבין אנרכיה. כי ברגע שאני בחופש בתוך גבולות, אז אני יכול באמת, אם יש לי את הגבולות ששומרים עליי, אני יכול להיות באמת חופשי ומוגן בפנים. אבל אם הגבולות האלה נפרצים ואני נשלט על ידי חשקים שהם יותר גדולים ממני, זה כבר אנרכיה, זה כבר… אני… אין לי בכלל בחירה שמה, אני נטול שום… אין לי שום בחירה.
צביקה: לגמרי, לגמרי. ואנחנו… אגב, אני הראשון שיגיד מצה עם שוקולד וכל הדברים האלה, אני מת, מת על זה! אבל השאלה איך עושים את זה באמת, שזה באמת חופש אמיתי. חברים, תשימו לב לדברים האלה. וזה מאוד מאוד מאוד חשוב שכל אחד ישים לעצמו איזשהו משפט שהוא המשפט המרכזי של הדופמין. אנחנו יודעים מה הדופמין הולך להגיד לנו בחג הזה. אנחנו יודעים, והמטרה שלכם זה לשים את המשפט הזה כל הזמן מול הראש, מול הפרצוף, כדי לא להיות מונעים על ידו. אוקיי? כדי לראות את הדבר הזה ולתפוס את זה ברקע.
אוקיי, אז מה מודל ההצלחה שאנחנו הולכים לדבר עליכם… איתכם היום? הדבר הראשון, שלושת הת"פים, כמו שאנחנו קוראים לזה.
הת' הראשון זה תכנון מקדים לפני ארוחות מפתח, שאנחנו יודעים שיש להם פוטנציאל הרסני מבחינה הורמונלית. הדבר השני זה תמיכה נכונה למבני האישיות שלכם. שוב, אנחנו ניתן לכם כל מיני סוגים שונים של תמיכה שמתאימים. אתם תבחרו, אבל אנחנו חייבים לקבל איזשהו סוג של תמיכה, כדי להוריד את רמות הקורטיזול, להוריד את רמות האינסולין, ולהגיע למצב שאנחנו, שוב, לא מונעים מאותם מחשבות של הדופמין ומאפקט החסימה. והדבר השלישי זה תזונה לפטינית שמחזקת אתכם. אנחנו ממש ניתן לכם guideline ספציפי על התזונה שלנו במהלך פסח.
תכנון, בואו נתחיל. תנאי מקדים להצלחה. הדבר הראשון, איך אנחנו הולכים לתכנן את זה? ככה. לפני ארוחות מפתח, ערב החג, על האש, מסעדה עם המשפחה, טיולים, מימונה, כל מה שאתם הולכים לעבור במהלך השבועיים הקרובים, יש לתכנן מה תאכלו. אוקיי? זה הדבר הראשון, לתכנן. לבוא ולהגיד, וזה לא חייב להיות באמת על פי גרמים או קלוריות או כל דבר אחר, אבל אני צריך לדעת ממה הולכת להיות מורכבת הצלחת שלי.
עכשיו, כבר אני אגיד גם לחבר'ה שנמצאים בשבוע אחד, בשבוע הראשון, 50% מהצלחת - ירקות, לא משנה מה קורה ב-50% מהצלחת השנייה, מה שנקרא, מהחצי השני של הצלחת, כבר יעזור לכם מאוד. ומאוד חשוב להגביל לצלחת אחת, כי אנחנו לא רוצים להגיע, שוב אני מזכיר, לארוחת בופה, אנחנו לא רוצים להגיע לארוחה של 17 מנות, כי זו הבעיה שלנו, זה מה שישים אותנו באפקט החסימה. אז גם אם…
פז: צביקה, אני רוצה רגע להסביר שנייה אחת למה זה קורה, כי אנשים ברגע שהם מבינים את זה, זה יעזור להם. בארוחת בופה, מה שקורה, בגלל תכנות הישרדותי שיש לנו מהיותינו ציידים ולקטים, כל פעם שמגישים לנו מאכל, או שאנחנו מצפים שיגישו לנו מאכל חדש, הגרלין מתחיל לעלות, הורמון הרעב מתחיל לעלות רק מהציפייה. וכשאנחנו מתחילים לראות אותו ולהריח אותו, הגרמין, הגרלין, סליחה, מתעצם.
עכשיו, אנחנו מתחילים לאכול, ומתחיל להיות מופרש לאט לאט הורמון השובע, הלפטין. לוקח זמן מסוים, 10 דקות, רבע שעה, עד שהלפטין למעשה מנטרל את הגרלין וגורם לנו לתחושת שובע. אבל מה הבעיה בארוחת בופה? שכל כמה דקות יש בוסט לגרלין הזה, כלומר, הגרלין ממשיך… ממשיך לתת בראש, והלפטין לא מספיק לנטרל אותו, ולכן אנחנו אוכלים הרבה יותר. ולכן זה באמת, אם אתם שמים בצלחת הרבה מאוד מאכלים, אוקיי? אבל בצלחת אחת, תחמתם את הגרלין לטווח זמנים מסוים. אם אתם מתחילים, מה שנקרא, "בתשלומים" לאכול, נפלתם.
צביקה: נכון, נכון. וחשוב גם לציין את זה, אני מכיר את זה, כמי שמאוד אוהב להכין שניצלים וכאלה, אז אתה פתאום אוכל חצי שניצל פה, חצי שניצל שם, אתה קולט שאכלת ארבעה, חמישה שניצלים, עוד לפני שנגעת בארוחת ערב שלך. אז זה בדיוק…
פז: ואתה אפילו לא שבע.
צביקה: כן, לגמרי, לגמרי, כי זה גם בתוך כדי. עכשיו, באמת, פז דיבר על העניין הזה של גיוון, אז אני אגיד ככה, אני בן אדם שמאוד מאוד אוהב גיוון, אוכל הרבה בחוץ, הכל בסדר. אבל אנחנו חייבים להבין שיש חוק טבע מסוים אצל בני אדם, שככל שהגיוון יותר גדול, ככה היכולת שלנו לאכול יותר תגדל, אוקיי?
אם אנחנו לוקחים, אגב, שתי קבוצות, וזה עוד מחקר מעניין, שתי קבוצות, קבוצה אחת אוכלת M&M בשבעה צבעים, קבוצה אחת אוכלת M&M בעשרה צבעים, אוקיי? מאוד מאוד, הגיוון נתפס מאוד מאוד קטן, אולי אפילו בלתי מודע, ואותו טעם בדיוק. הקבוצה שאוכלת M&M בעשרה צבעים תצרוך 60% קלוריות יותר. אוקיי? כלומר, גם המאכלים הכי טעימים שיש, ככל שאנחנו נאכל קצת פחות גיוון בארוחות האלה, ככה אנחנו נראה שאנחנו נהיה הרבה יותר שבעים. אז צלחת אחת, ואם אנחנו עדיין רעבים, השלמת ירקות, כמובן, בצורה חופשית.
אם מתאים לכם, בצעו פרוטוקול ערב. עכשיו, מה זה אומר פרוטוקול ערב? אני רוצה לגעת בזה ממש בקטנה. ערב לפני אני יושב עם עצמי ובודק מה אני הולך לאכול מחר, אוקיי? גם אם זה שוב, קווים מאוד מאוד כלליים, ומה סביר להניח שהאתגרים שאני הולך לפגוש מחר לגבי האכילה שלי, ואיך אני הולך לנצח אותם.
כלומר, אם אני יודע שבאותה מנה ספציפית או באותה ארוחה ספציפית, לא יהיו לי ירקות מנקים, אז יכול להיות שאני אבחר לאכול את הירקות המנקים שלי בבית לפני הארוחה, ואני אדע להגביל את הצלחת שלי לחצי או לשני שליש של צלחת במקום צלחת מלאה. זה סתם דוגמה למשהו שאני מכיר מאוד מאוד טוב מאצלי.
והכי חשוב לדאוג להמון ירקות מנקים, גם אם זה שוב בארוחה או לא, ומים. שתי כוסות מים לפני כל ארוחה, 50% מהצלחת ירקות מנקים ושתי כוסות מים לפני כל ארוחה, יקטינו לכם באופן מיידי את הצריכה ב-20, 25 אחוז. לא משנה מה תאכלו, לא משנה מה תאכלו, ולכן זה כלי כל כך עוצמתי של מה שנקרא סטופ לוס, אוקיי?
אנחנו לא יכולים לשלוט ב-100% במה אנחנו הולכים להכניס במהלך החג הזה, אבל אנחנו כן יכולים לעשות מזעור נזקים, ואני חושב שזה המטרה של הלייב הזה, 95% ממנו קודם כל. ולזכור את כל הדופמין שרוצה רק עוד טעימה, אוקיי? אז מה הוא יגיד לכם אחרי הפעם הראשונה, אחרי הצלחת הראשונה? "יאללה, עוד איזה כף של אורז, עוד איזה חתיכה של מצה". אנחנו מכירים את הדברים האלה ואנחנו יודעים בדיוק איך זה נגמר. אז גם אם אני צורך קינוח, אוקיי? הקינוח הזה מבחינתי הוא חלק מהצלחת, אוקיי? אני לא מתחיל עם הצלחת המלאה ואז אני לוקח עוד איזה קינוח ומתחיל לישר. חברים, כולנו מכירים, כולנו יודעים בדיוק איך זה נגמר.
תמיכה, אוקיי? עכשיו, תכננו את הדבר הזה, מצוין. עוד מישהו, אחד לפחות צריך לדעת על התכנון הזה. כשזה אנחנו מול עצמנו, יהיה לנו איזשהו בעיה לעמוד במילה שלנו לאורך זמן, במיוחד אם הורמון הגרלין ואם אפקט החסימה יתחיל לעבוד ואם הדופמין שלנו יתחיל לקרקר.
פז: עכשיו, אני מציע, צביקה, המלצה שלי, שזה יהיה מישהו מהמשפחה הקרובה דווקא, במיוחד בערב החג, כי אנחנו לא נתחיל עכשיו להתקשר לערב התומך ולפרטנר החיטוב, וזה. מישהו שאנחנו יכולים ככה, שהוא מכיר אותנו ומכיר את התהליך, ופשוט וואלה, עוד זוג עיניים, עוד איזשהו קול שפוי שאנחנו סומכים עליו שיגיד לנו, ואפילו בקריצה, "בוא נצא לטיול בחוץ", "בוא נתחיל לשטוף כלים", "בוא נעשה משהו אחר", לא יודע מה, כאילו.
צביקה: לגמרי מסכים, אני חושב שמאוד מאוד חשוב כשזה יהיה אדם באמת מהסביבה הקרובה, שהוא יבין בדיוק את התכנון שלנו. כלומר, זה לא "תשמור עליי" ו"אני לא אוכל כך את זה ואת זה", אלא באמת כמו החוק הזה של צלחת אחת, או כמו החוק הזה של 50% ירקות מנקים. כלומר, שיהיה לו באמת איזשהו קריטריון מאוד מאוד ברור שהוא יוכל דרכם… דרכו לשמור עלינו.
אבל יש לנו עוד אפשרויות. אפשרות אחת זה באמת שתפו ערב תומך, כל מי שנמצא בשבוע 3 ומעלה, שתפו את הערב התומך הזה, בקשו את עזרתו שזה בדרך כלל יהיה באמת כמו שפז אמר, מישהו מהמשפחה או מישהו מהסביבה הקרובה. שתפו בקבוצת הפייסבוק הצלחות, כמו גם אתגרים, חברים. המטרה שלנו זה באמת לעזור לכם לעבור את החג הזה בשלום ואנחנו נעשה כל מה שאנחנו יכולים בשביל זה. יש לכם משאב של קבוצת הפייסבוק, תשתמשו בו. גם להצלחות וגם לאתגרים. הרבה מאוד פעמים בקבוצת הפייסבוק אנחנו חוששים להעלות אתגרים, אבל בסופו של דבר זה בדיוק מה שהדופמין שלנו רוצה שנעשה. הוא רוצה לבודד אותנו ברגעים שאנחנו הכי צריכים את התמיכה. כי ברגע שאנחנו מבודדים אז אנחנו במעגל סגור בראש ואז מאוד מאוד קל לבוא ולהגיד, "יאללה אחרי החג נתחיל" או "ממחר נתחיל".
התחברו לפרטנר חיטוב לפסח, אוקיי? גם אפשרות. קחו מישהו מהתוכנית אם זה משהו שאתם רוצים לעשות, אתם שוב יכולים לעשות את זה דרך קבוצת הפייסבוק שלנו, תגידו שאתם רוצים איזשהו פרטנר חיטוב, מישהו מהתוכנית שנמצא בדיוק ביום ובשבוע שלכם, ותגידו לו, "חבר יקר, חברה יקרה, אנחנו עכשיו ביחד בתוך הדבר הזה, שומרים אחד על השני", בעיניי זה אפילו יותר עוצמתי מאשר… פרטנר חיטוב מאשר מישהו מהמשפחה, אם זה אפשרי כמובן, כי זה מישהו שגם אנחנו שומרים עליו ואז גם לנו יש אחריות.
ותזונה לפטינית דיוקים לפסח, דברים שמאוד מאוד חשוב שנדבר עליהם בשלב הזה. הדבר הראשון, יש לכם שתי ארוחות פינוק במהלך פסח, אוקיי? מה זה ארוחת פינוק למי שנמצא מתחת לסוף שבוע מספר 4? ארוחת פינוק זה למעשה ארוחה שהיא 50% ירקות מנקים, 50% כל מה שאנחנו רוצים. מי שנמצא במסלולי החיטוב, מן הסתם ארוחת פינוק יכולה להשתנות בשבילו, מסלול מהיר, מסלול ניקוי, ארוחת הפינוק טיפה משתנה, אבל מה זה אומר שתי ארוחות פינוק? מה שאתם רוצים, יכול להיות שארוחה אחת תהיה בסדר פסח וארוחה אחת תהיה במימונה. יכול להיות שבסדר פסח בכלל אתם אומרים לעצמכם אני יכול להיות 100% לפטיני, אני לא צריך את זה, אבל יש לי איזושהי או על אש או איזושהי חופשה קטנה עם המשפחה ששם אני רוצה את ארוחת הפינוק שלי. אוקיי? שתי ארוחות פינוק במהלך כל פסח.
ארוחת פינוק 50% ירקות, דיברתי, ו-50% מה שרוצים. עוד איזה טיפ קטן מבחינת ירקות, נסו לצרוך את הירקות במצב הקרוב ביותר לירקות חיים, זה פשוט ייתן לכם את השובע הכי גדול.
אני בן אדם שיש לו בעיה עם ירקות חיים, אני מודה, אבל יש כמה ירקות חיים שאני אוהב ואני… I stick with it, כי אני יודע שירקות חיים עשירים ביותר במים, ירקות חיים, הצפיפות הקלורית שלהם הכי נמוכה, ובסופו של דבר הם נותנים לי את הבּוֹלק הכי גדול, את הנפח הכי גדול של אוכל, ביחד עם הכמות קלורית הכי קטנה.
יין ומצה לברכות. חברים, צריך, הכל בסדר, אבל לצרוך את המינימום. מה זה המינימום? אתם יודעים, אתם עם עצמכם, מה זה המינימום של הדבר הזה. אנחנו לא רוצים לשחרר לחלוטין, אבל אנחנו גם לא רוצים להגיע למצב שכולם צורכים חלה, ואנחנו לא יכולים לצרוך את החלה, כי אנחנו עכשיו באיזה תוכנית ואז פתאום מסתכלים עלינו מוזר. אני לא הייתי רוצה את הדבר הזה. אם זה בסדר לכם, נהדר, אבל לקחת בלי… מה שנקרא, בלי דרמה. לקחת, לאכול, הכל בסדר.
בשאר הזמן, חברים, וזה מאוד מאוד חשוב, ברמה המנטלית וברמה הפיזיולוגית, אוכל לפטיני ב-100%. כלומר, אנחנו לא מתחילים לעגל פינות בתוך הדבר הזה, אנחנו מכוונים ל-100% לפטיניות מלאה בחג הזה, ומאוד מאוד חשוב לי. למה? כי שוב, זה inner game, זה משחק פנימי, אוקיי? ברגע שאנחנו נגיד לדופמין שלנו ולעצמנו, "שמע, אני עברתי את החג הזה עם שתי ארוחות פינוק ו-100% לפטיני", חברים, אני יכול להבטיח לכם שאתם תצאו מהצד השני בביטחון הרבה יותר גדול, שהדרך הלפטינית זה משהו שאתם יכולים להמשיך איתו לטווח הארוך ולשארית חייכם.
יש לכם פה מבחן, שאם אתם תעמדו בו מול עצמכם, אתם תראו שהביטחון והמסוגלות העצמית שלכם, שזה דבר שימשך לכם ואתם תורידו את המשקל עד למשקל היעד שלכם ותשמרו עליו פור לייף, לא משנה אם זה פסח או חו"ל או כל דבר אחר, יגדל בעשרות מונים מהדבר הזה.
אז בבקשה מכם חברים, אוכל לפטיני ב-100%, מה שזה אומר, מי שבשבוע מספר 1 זה אומר מים ומה שאתם רוצים, מי שבשבוע מספר 7-6 זה אומר משהו אחר לגמרי, מי שבמסלול המתון, מי שבשימור, מי שבשחרור אומר משהו אחר, אבל אוכל לפטיני ב-100% זה על פי המסלול שבו אתם נמצאים. פז, אתה רוצה להוסיף?
פז: פה אני רק רוצה להגיד, כן, כן. פה ייכנס לפעולה מה שאני קורא לו חוק המיקוד. חוק המיקוד זה חוק טבע שאומר כל דבר שאנחנו מתמקדים בו, גדל בתודעה שלנו, אוקיי? תשימו לב, כל פעם שנגיד אתם… נגיד אתם מתעניינים ברכב, פתאום אתם רואים את אותו רכב מלא בכביש, או אתם קוראים על משהו ופתאום אתם רואים אותו סביבכם, או שאתם… בקיצור, מה שאני אומר כזה דבר, יש לנו שתי אפשרויות, או שאנחנו מתמקדים במה חסר לי, מה אסור לי לאכול, למה אני מתגעגע… וזה יגדל, זה יגדל בתודעה שלכם. הדברים האלו ילכו אחריכם.
לעומת זאת אני יכול להתמקד בשפע של המאכלים, ותכף נוסיף לכם עוד כמה, בשפע של המאכלים שמותרים לי. כל סוגי, אני באופן אישי טבעוני, אבל למי שלא טבעוני כל סוגי הבשרים, כל סוגי הדגים, לאוכלי קטניות קטניות, ללא אוכלי קטניות, תכף נדבר, כל סוגי הירקות… באמת מגוון מאוד מאוד רחב של דברים שמותר לנו ואנחנו יכולים לשבוע וליהנות ולעשות חיים, בלי התחושת קורבנות הזאת ובלי ה… לחיות את החוסר. כי אם אנחנו נתמקד בחוסר, החוסר הזה יגדל, אם נתמקד בשפע, אנחנו נרגיש מסופקים, אנחנו נרגיש… שמה שנקרא רגועים יותר, וזה גם כן ישפיע על פחות רעב ופחות חשקים. זה כמו גלגל, השאלה לאן זה מסתובב, האם זה מסתובב להעצמת הרעב או שזה מסתובב להעצמת הרוגע, השלווה, המסופקות שלי וה-well being שלי, שזה למעשה מזין. ואני לא רוצה להגיע למקום הזה של לחיות את המחסור, אני רוצה לחיות את מה שמותר לי לאכול.
צביקה: נכון. ופז, אני אגיד עוד שני דברים שבאמת עלו לי בזמן שאמרת. הדבר הראשון, קודם כל חברים, גם אחרי ארוחת הפינוק שלכם, גם אם אתם מרגישים "וואו! שברתי זה, פה, שם", אסור לכם בתכלית האיסור לאכול פחות ביום לאחר מכן. אוקיי? חשוב לציין את זה, אנחנו לא רוצים… כי זו הבעיה האמיתית! אנחנו נאכל ארוחת פינוק מפנקת במיוחד, אנחנו נרגיש מפוצצים וקצת לא בסדר עם עצמנו, שגם אשמה משמינה, אין לנו מה בכלל להרגיש אשמה, ותכף אתם גם תבינו למה מבחינה פיזיולוגית ממש, אבל לא להגיד "אוקיי, אכלתי ארוחת פינוק, אז היום, יום אחרי, אני אוכל רק חלבונים וירקות, אוקיי, אני לא אוכל פחמימות", השטויות האלה אני לא רוצה בכלל לראות אותם, כי זה לא לפטיניות, זה דיאטת כסאח שמוביל אותנו לריבאונד הגרליני.
והדבר השני, יש להימנע מטעימות וליקוקים בין ארוחות מסודרות. חברים, סופר חשוב, סופר חשוב! גם אם אני לא לפטיני בכלל, אוקיי? בכלל! אם אני רק אשמור על הדבר הזה, על… על שתי כוסות מים לפני כל ארוחה, ירקות מתי שאני יכול, וארוחות מסודרות וגדולות, בלי כל הטעימות והליקוקים, ו"בוא תאכל את זה", ו"בוא תאכל קצת מזה", ו"בוא משעמם לי, אז אני אנשנש קצת מזה", אני אמזער נזקים ב-80%, אוקיי? אז חשוב לי לציין את הדבר הזה. חברים, שחררו את עצמכם מהדבר הזה, אנחנו אוהבים בשיטה הלפטינית לאכול הרבה ולאכול מעט פעמים ביום, אבל כל פעם כמו שצריך.
למי שנמנע מקטניות, ניתן לאכול השבוע גם תפוחי אדמה ובטטה כפחמימות מעושרות, גם בניקוי הלפטיני, אוקיי? תפוחי אדמה, אנחנו כמובן לא מדברים על צ'יפס או כל דבר אחר, אלא על בוילד פוטטו, על תפוח אדמה מאודה, על בטטה בתנור, ומי שרוצה ומי שלא אוהב תפוחי אדמה, אני אומר לכם, חברים, את זה, מה שנקרא במאמר מוסגר, אורז מלא מבחינתי, זה הרע במיעוטו בתוך כל הדבר הזה, גם אין לנו שום בעיה עם זה. כמובן, עם 50% ירקות מנקים כמו שצריך, אבל תפוח אדמה ובטטה בתנור, זה מבחינתי ה-number one. תפוח אדמה, באופן כללי פחמימה מאוד מאוד משביעה באופן יחסי לפחמימות הפחות לפטיניות, ובטטה בתנור.
פז: אני רוצה בהקשר הזה, צביקה, להוסיף שני דברים. דבר ראשון, לדעתי, אורז לאשכנזים נחשב כקטניה לצורך פסח, גם כל מיני דברים אחרים, אז באמת בעניין הזה, לא לוותר על הפחמימה, כלומר, אחד מהדברים… יש שני דברים שהן מכשלה לאוכלי קטניות, מי שאוכל קטניות בפסח, אין לו שום בעיה.
צביקה: נכון.
פז: לאלה שנמנעים מקטניות, יש פה בעיה. אוקיי? מכיוון שקטניה זה הפחמימה הלפטינית ביותר. אז אחד מהדברים זה באמת את הנושא של תפוחי אדמה ובטטה, להעדיף אותם, כי הם גם ישביעו וגם יתנו לנו את הפחמימה, אבל צריך גם להשלים חלבון, במיוחד אם אני טבעוני או צמחוני, צמחוני זה פחות בעיה, אם אני גם טבעוני וגם אשכנזי שנמנע מקטניות, יש פה אלמנט שצריך לחשוב עליו, ולכן צריך לחפש את אותם ירקות, ויש כאלה, שמכילים יותר חלבון. כמו ברוקולי, כמו עלים ירוקים, כמו שעועית ירוקה, אוקיי? דברים שמכילים יותר חלבון מאחרים כדי כן להשלים את החלבון החסר. כי אם אני לא מספק את החלבון מהחי וגם אסור לי קטניות, זה קצת מאתגר, אבל זה אפשרי. ואם אתם רוצים להתייעץ ספציפית, האנשים שהם טבעונים ונמנעים מקטניות להתייעץ איתי בצ'אט הפרטי או לשלוח לי הודעות דרך המאמני חיטוב שלכם אם אתם לא מלווים אישית על ידי, אל תתביישו לעשות את זה, אפשר למצוא בקלות ואני יכול לשלוח לכם רשימה של ירקות שמכילים יותר חלבון מאחרים, מהירקות האחרים.
צביקה: וטופו מותר פז מבחינת ה… זה?
פז: לדעתי לא, כי זה עשוי מסויה וסויה זה קטניה.
צביקה: הבנתי אותך, אוקיי, בסדר.
מצה. [מגחך] בוא נדבר על המצות. מבחינתי לא מאושר, אוקיי? פרט לארוחות פינוק שלכם שאתם בוחרים, וכמובן כל מה שדיברנו על המינימום במצה והיין כמו שצריך, מבחינתי לא מאושר. לא מאושר, לא מצה מקמח מלא ולא מצה משום דבר אחר. נשים את זה במה שנקרא בארוחות פינוק במאכלים הגרלינים שאנחנו פחות רוצים אותם.
עכשיו חשוב לי להגיד עוד משהו. אחד מהדברים שמאוד מאוד יעזור לכם מבחינה מנטלית, ואתם תראו את זה ומי שבאמת ייקח את זה בשתי ידיים יראה שזה game changer אדיר, זה לדבר על התהליך עם אנשים שנמצאים איתכם סביב השולחן. אוקיי? זה ללמד, זה לשתף, ריבאונד גרליני, אפקט חסימה, כל הדברים האלה, כמובן מי שרוצה לשמוע, כן? מי שזה מעניין אותו ולא לכפות את זה על היושבים, אבל אתם תראו שברגע שאתם עושים את זה, כבר משהו בכם מזדקף ואתם פתאום הופכים להיות מה שאנחנו קוראים לו "מגדלור לפטיני", אדם שיש לו זהות של בן אדם לפטיני, שיש לו אחריות, אחריות גם כלפי עצמו ואתם תראו שזה יגרום לכם לעמוד בכללים בצורה הרבה הרבה יותר קלה, גם אם אתם נמצאים בשבוע השני בתוכנית.
טיפים, תיאום ציפיות וצפירת הרגעה שמאוד מאוד חשוב לי לעשות בשלב הזה. אז קודם כל, חשוב מאוד, חברים, פתחו אוזניים חזק, אחרי כל ארוחת פינוק אתם תעלו בין 800 גרם לשלושה קילו. לא משנה מה תעשו, 95% מזה זה נוזלים, זה לא מעניין אותנו בכלל. אתם יכולים להגיע למצב שבו עליתם בחג חמישה קילו, שישה קילו ואתם אומרים לעצמכם "איך לעזאזל זה קרה ואיך עכשיו עבדתי חודשיים - חודשיים וחצי לרדת שישה קילו ועליתי הכל חזרה תוך שבוע?" חברים זה שטויות 95% מזה זה נוזלים, אם אתם תורידו את הקורטיזול ותירגעו, ותכף גם אני אתן לכם ראייה מחקרית שמסבירה למה זה לא עובד, למה הדבר הזה באמת לא נכון ולא משמין בכלל, אוקיי? קצת פרדוקס אבל אתם תבינו את זה תיכף. אתם תראו שאתם תחזרו חזרה למשקל של לפני החג תוך שלושה ימים, חמישה ימים, גג שבוע.
פז: בהיבט הזה, צביקה, במיוחד בפסח, בגלל שאנחנו קצת משחררים את הנושא של תפוח אדמה ובטטה… הרי פחמימה סופגת הרבה יותר נוזלים מכל אב מזון אחר, ולכן האפקט פה יכול להיות, ברגע שאני שותה 4 ליטר מים ביום ואוכל קצת יותר פחמימות, אני כמו ספוג, הפחמימות סופגות את הנוזלים, לוקח להם קצת יותר זמן להשתחרר מהגוף, אני נכנס לסטרס מזה שעליתי במשקל, עוד יותר זה נעצר, ואז אני גם נכנס ל-What the hell effect, כי אם כבר אז כבר וגם ככה עליתי, אז בואו נשחרר את הרסן, וחגיגה של דופמין משתלטת עליי.
אז בעניין הזה חשוב באמת, חברים וחברות, מניסיון אישי שלי, של צביקה, של מאות ואלפי אנשים, אל תתרגשו מהדבר הזה. מה שקובע לאורך זמן זה הממוצע המשקלי ולא משקל של יום או יומיים אחרי. אני מכיר אנשים שנסעו לחו"ל ויצאו מאיזון ואכלו ואכלו ואכלו, חזרו לארץ 4 ו-5 ו-6 ו-7 קילו יותר, אחרי כמה ימים של הידוק שכפ"ץ וקצת… לקחו את עצמם בידיים, 90% מזה ירד בקלות, באמת תסמכו, trust the process מה שנקרא, תסמכו על התהליך.
צביקה: אני גם הייתי אומר לכם, והייתי מציע לכם בכלל לא להישקל עד שבוע אחרי פסח. אוקיי? עד יום שבת, מה זה הדבר הזה…? יש לנו יום שבת הבא… עד יום שבת ה-30, זה ה-30? כן. עד יום שבת ה-30 הייתי מציע לכם בכלל לא להישקל או לגעת במשקל, כי זה פשוט יטעה אתכם אוקיי? וזה יבאס אתכם וחבל.
הקפידו על מרווח של לפחות 12 שעות בין ארוחת הערב לארוחת הבוקר, אוקיי? למה אני מתכוון? זה קונספט שנקרא חלון אכילה שאנחנו מדברים עליו קצת יותר מאוחר. 12 שעות זה מעט מאוד, בסדר? זה מ-8 בערב עד 8 בבוקר, מ-10 בלילה עד 10 בבוקר, זה באמת בקטנה, אבל זה מאוד מאוד חשוב כדי ליצור את הרגולציה הזו של הורמון האינסולין.
למעשה הורמון האינסולין בזמן שאנחנו לא אוכלים שום דבר במשך 10, 12, 14, 16 שעות, הוא יורד הכי נמוך והוא זה שלמעשה גורם לנו לסוג של איפוס של הרמה ההורמונלית והחשקים. אז אחד מהדברים החשובים ביותר זה באמת לעשות את הצום הזה בין ארוחת הבוקר לארוחת הע… בין ארוחת הערב לארוחת הבוקר של לפחות 12 שעות, שכמובן אפשר לשתות מים, קפה, תה, ללא סוכר, ללא חלב.
אוקיי, המלצה. ניתן לתגבר בהליכות יומיות, 3, 4 קילומטר, 5 קילומטר, 3, 4, 5 פעמים בשבוע, מה שאתם רוצים, לצמצום נזקים, זה פשוט יעזור לכם. שוב, ברמה הקלורית הפשוטה יעזור לכם לשרוף יותר. אני מאוד מאוד אוהב הליכות מסיבה מאוד פשוטה, כי הן לא מעלות בצורה משמעותית את הרעב ואת האפקט הזה של הבינג' אחרי ריצה פתאום של 5 קילומטר, 10 קילומטר או איזה שיעור ספינינג או זומבה או משהו כזה. כלומר, הליכות וגם חברים, חשוב לציין את זה, הקצב בכלל לא מעניין. כלומר, אני יכול לעשות הליכה רגועה של 3, 4, 5 קילומטר, מה שיותר מעניין זה באמת כמות הקילומטרים והקילומטראז', כי זה בסופו של דבר מה שגורם לנו לשריפה הקלורית. אם אני שוקל 100 קילו ואני עושה 5 קילומטר, אז אני אשרוף כ-500 קלוריות נוספות, גם אם אני הולך בקצב מאוד מאוד איטי וגם אם אני הולך בקצב מהיר.
רוצים להיות קלילים יותר? שזה אחד מהדברים שמאוד מאוד יעזרו לכם גם לשמור על לפטיניות לאורך זמן וגם כמובן לעשות את ההליכות. תפרידו בין פחמימות וחלבונים, אוקיי? כלומר, תשתדלו כמובן, כמה שניתן ירקות פלוס בשר או ירקות מג'דרה. חבר'ה שהם כמובן טבעונים, אז הרבה הרבה יותר קל להם שם, אבל אם אנחנו כבר בארוחת פינוק, נסו אולי להתמקד באמת יותר בפחמימות, בכיף, מאשר לשלב כמות גבוהה של פחמימות וחלבונים, זה פשוט יגרום לכם לעייפות הרבה יותר גדולה. בעיקר בארוחות פינוק.
במקום הראשון בסדר העדיפויות, בואו נעשה לכם סדר, שמירה על עקרונות השפה הלפטינית, שתי כוסות מים לפני כל ארוחה, ירקות, בדגש על ירקות חיים אם ניתן, וחלבון כמנה, מרכז מנה בכל ארוחה, כמובן אם ניתן. קצת סותר את מה שדיברתי על הפחמימות והחלבונים, אז אני הרבה פעמים מעדיף בארוחת פינוק לאכול נגיד פסטה מאוד גדולה, או משהו כזה בתקופה האחרונה, ולא לשלב את הדבר הזה נגיד עם בשר, אבל חלבון בכל ארוחה, כי אנחנו יודעים שחלבון הוא אב המזון המשביע ביותר במקום השני פחמימות, ובמקום השלישי האחרון והלא מחמיא, שומנים.
אוקיי, מחקר שירגיע אותכם חברים, דיר באלק, אני אומר, אל תשתמשו בכוח הזה לרעה, כי מה שאני הולך לדבר כאן עכשיו יכול להפתיע אותכם מאוד, מי שמכיר את המחקר הזה, אז חברים, מה שנקרא, Practice is the mother of skill repetition, כל הזמן אנחנו חוזרים על הדברים כדי להכניס את זה לתוך המוח, כמה שיותר עמוק, למה למעשה ארוחות פינוק או ארוחות חג, הן בכלל לא משמינות? מה שמשמין זה האשמה, זה העלייה בקורטיזול, זה העלייה באינסולין, זה ה-what the hell effect שפז דיבר עליו, וזה בסופו של דבר לבוא ולהגיד, "יאללה, אחרי החג", זה באמת מה שמשמין. ארוחות חג זה לא מה שמשמין, ועכשיו אנחנו הולכים להוכיח את זה. אז אני פשוט הולך לקרוא.
במחקר שבוצע במשך 14 יום, כל קבוצה קיבלה הנחייה לצרוך דיאטה עשירה בפחמימות או שומן, 50% מעל המאזן הניטרלי של כל אדם, מה זה מאזן ניטרלי? זה כמות קלוריות שגורמות לי לא לעלות במשקל ולא לרדת במשקל, בממוצע, חבר'ה, מדובר כאן על באזור ה-4,000, 4,500 קלוריות, אוקיי? 3,500 נגיד לחבר'ה הקצת יותר קלילים. כמות מאוד מאוד גדולה. לאחר סיום כל דיאטה, הקבוצות התחלפו וצרכו את הדיאטה של הקבוצה השנייה.
אחרי היום הראשון, אוקיי? שאנחנו מדברים על ארוחת חג עשירה, שאנחנו מדברים שוב על 4, 4.5 אלף קלוריות, ההוצאה האנרגטית מפעילות גופנית לא יזומה, כלומר, לא עשו ספורט, אלא פשוט הגוף באופן טבעי שרף יותר, הדופק עלה, הטמפרטורה של הגוף עלתה, עלתה בכמה מאות קלוריות, כלומר, הגוף שלנו לא טיפש, הוא מנסה לשרוף את הקלוריות העודפות האלה, במיוחד כשהן מגיעות בבום, אוקיי? וחשוב להבין את זה.
עכשיו, למה זה? שוב אני מזכיר לכם, בגלל התרמוסטט הפנימי. אם התרמוסטט הפנימי שלי תקוע על 95 קילו או על 120 קילו או על 70 קילו, הגוף שלי ינסה להגן על זה, גם כלפי מעלה, בטווח הקצר, כמובן. בנוסף, ביום הראשון לדיאטה, הקצב שהגוף השתמש בפחמימות למטרות אנרגיה עלה פי 2. כלומר, הגוף שלנו גם מנסה כמה שיותר לשרוף את הפחמימות האלה למטרות אנרגיה, במקום לספק אותם לשומנים שלנו, וזה היה גבוה ב-50% מהנורמה עד היום ה-14.
14 יום, חברים, מדובר בשבועיים של בינג'! ב-14 ימים של עודף קלוריה גבוה ב-50%, כמו שאמרנו, 3.5-4.5 אלף קלוריות, המון אוכל, המשתתפים עלו בין 0.7 ל-0.9 אחוז שומן, אוקיי? ובערך 1.5 קילוגרם של שומן, עוד קילו-קילו וחצי של מסה רזה, כמובן הרוב נוזלים וקצת קצת שרירים, אוקיי? עלייה של פחות מ-1% שומן ב-14 יום של בינג', אוקיי? בלי לצרוך שתי כוסות מים לפני כל ארוחה, בלי ירקות, בלי כל הדברים שדיברנו עליהם, אוקיי?
עכשיו תנסו לאמוד את זה במובנים של ארוחת חג או אפילו שלוש ברצף, כמה נעלה, אם בכלל? בממוצע, אנחנו נגיע ל-0.05% שומן ביום, חברים. אין לזה שום משמעות, חשוב לי לציין את זה, ולמה חשוב לי לציין את זה? לא כדי שתבואו ועכשיו תשתמשו בזה כדי לבוא ולהגיד, "טוב, זה פחות מ-14 יום ויאללה, קילו וחצי שומן זה בקטנה", לא, לא, לא, כי מה קרה להם אחרי המחקר הזה, סביר להניח? הגוף שלהם היה באפקט החסימה, אוקיי? וזה מה שגרם להם לאורך זמן ליציאה מאיזון הורמונלי, וזו הבעיה המרכזית.
אבל למה אני נותן לכם את הנתון הזה? כי אני רוצה שתעיפו את האשמה לכל הרוחות. תהנו מארוחות הפינוק האלה, תהנו מארוחות החג האלה. וגם אם יצא לכם מצב שבו לא הייתם לפטינים ב-100% או ארוחת החג הפכה להיות חצי בינג', חברים, שחררו את זה מעצמכם, שחררו את זה. וכמו שפז אמר, ואני חושב שזה מאוד מאוד חשוב, יום לאחר מכן תפצו, לא בזה שתאכלו פחות, אלא תפצו בעוד מאכלים לפטינים כדי להחזיר את הגוף שלכם כמו שצריך לאיזון הורמונלי כי זה מה שמעניין אותנו כאן. להגיע למצב שעד המימונה אנחנו לא יוצאים מאיזון הורמונלי וגם אחריה. אוקיי? וזה יגרום לנו, בסופו של דבר להמשך התהליך של האיזון ההורמונלי שלנו, הורדת משקל האיזון של הגוף כמו שצריך.
וחברים, אני אסיים, ופז, אני בטוח שגם יש לך כל מיני דיוקים, אני אשמח לשמוע אותם. שעל מנת שנקבל את התוצאות שרק 5% מהאנשים מקבלים, עלינו לעשות מה ש-95% מהאנשים לא מוכנים לעשות, זה משפט שאני מאוד מאוד אוהב אותו, כי רוב האנשים בסופו של דבר יגיעו למצב של what the hell effect, ויגידו "יאללה, זה חג , יאללה, כוסאומו חג" כמו שזה במערכון של… של הסופגניה, מי שלא מכיר, של ארץ נהדרת. אז, חברים, אנחנו לא רוצים להגיע למצב הזה. אנחנו רוצים להיות במחויבות מלאה עבור הגוף שלנו, עבור הבריאות שלנו, כדי להיות עם המשפחות שלנו באמת בנוכחות אנחנו צריכים אנרגיה והדבר האחרון שייתן לנו אנרגיה זה לתת באמת לדופמין שלנו להשתלט ולהגיע למצב שאנחנו אוכלים כמו כולם, אוקיי? וברגע שאנחנו נאכל כמו כולם, אנחנו נקבל את התוצאות שכולם מקבלים, שזו עלייה במשקל ויציאה מאיזון הורמונלי.
פז, אתה רוצה להוסיף?
פז: אני רוצה להוסיף שקודם כל יש את המשפט שצביקה תמיד אומר, עדיפה ההתקדמות על המושלמות, ואני רוצה שנזכיר לעצמנו את זה, במיוחד בזמנים שבהם אנחנו מרגישים שאנחנו לא היינו מושלמים. וזה אין מה לעשות, זה קורה לכולנו וכנראה יקרה לכולנו גם בפסח הזה, אוקיי? אז התפלקה לנו חתיכת מצה, למרות שצביקה אמר שאסור, ו… עשיתי לילדים מצה בריי, אז אכלתי קצת מהמצה בריי או כל מיני דברים כאלה. זה קורה, זה יקרה.
ברגע שאני זוכר את המשפט הזה, ושוב, אני מזכיר את חוק המיקוד ואני מתמקד במה היה קורה לי לפני שנה. איך לפני שנה בפסח? מה אכלתי לפני שנה? או מה אכלתי לפני שנתיים? ואני רואה את ההתקדמות האדירה שעשיתי מבחינת השמירה על הבריאות שלי, מבחינת האכילה הנכונה, אז הנפילות האלה הן באמת בקטנה, אז נפלתי ב-20%, שזה הרבה, נפלתי ב-20%, אבל 80% שמרתי על לפטיניות? בואו נתמקד ב-80% האלה. בואו נוקיר תודה על ה-80% האלה, כי בסופו של דבר זה מה שישמור אותנו מאוזנים, ולאורך זמן זה מה שיגרום לנו להיות לפטינים פור לייף.
צביקה: נכון. וחשוב לציין שבאמת, 100% לפטיני קיים רק באגדות. המטרה שלנו זה באמת להיות כמה שניתן, אוקיי? אם אני הייתי… אם אני הייתי 100% לפטיני, סביר להניח שהייתי משהו כמו 15 קילו, 14 קילו פחות ממה שאני נמצא היום, אוקיי?
פז: אבל היית בן אדם עצוב, אני חושב גם קצת.
צביקה: מה? וכן… למה? אוקיי? אנחנו מאוד אוהבים ליהנות מהחיים, אף אחד מאיתנו לא מחפש להוציא את הריבוע השמיני בבטן. המטרה שלנו זה באמת להיות good enough כדי להמשיך להתקדם בכיוון מטה.
לסיכום, בתכל'ס, המטרה שלנו זה מזעור נזקים, המטרה שלנו זה לא לרדת שני קילו השבוע. מי שיעשה את זה נהדר, מושלם, אבל המטרה שלנו זה ללמד אתכם את הדרך הלפטינית, דרך השובע, שבסופו של דבר אומרת שבאמת עדיפה התקדמות על מושלמות, במיוחד, במיוחד בחג הזה.
אז בבקשה מכם חברים, אל תהיו קשים עם עצמכם, גם אם נפלתם, האשמה יותר משמינה מהקלוריות, מאוד מאוד חשוב להבין את זה, והדבר הכי חשוב, אל תגיעו ל-what the hell effect. אל תגיעו למצב שאתם אומרים, "יאללה, אם כבר, אז כבר".
בואו נהיה בשליטה, בואו ניקח שליטה, וכמו שאמרתי לכם חברים, אתם תמצאו את עצמכם, עוברים לצד השני, אחרי המימונה, מי שבאמת ייקח את הדברים האלה, ויישם לפחות 80%, אתם תעברו לצד השני, ואתם תגידו לעצמכם, "וואו, יש סיכוי מאוד מאוד גבוה, שהדרך הלפטינית זה משהו שאני יכול להתמיד בו פור לייף. כי אם הצלחתי לעמוד בתוך הדבר הזה, ולעלות רק 700 גרם, קילו של נוזלים, שירדו אחרי זה, אחרי חמישה ימים, אז כנראה שזה באמת משהו שאפשר להתמיד בו לאורך זמן".
חברים, אני מאוד מאוד נהניתי. פז, תענוג כתמיד להיות איתך.
פז: היה לי כיף, באמת, אני מאוד מאוד אוהב את הלייבים האלה, זה מחדד, זה מעצים, וזה נותן לנו, בעיקר לי, את ההבנה העמוקה, שלהיות לפטיני זה דרך חיים, וזה דרך חיים… זה אחלה דרך חיים.
צביקה: לגמרי. ותיהנו, חברים, גם מהפינוקים. אוהבים אתכם מאוד, ביי ביי.
פז: ביי
[מוזיקת סיום]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments