בפרק המיוחד של היום, אירחתי את מאסטר NLP תמר רוזנברג (יוצרת התוכנית "הסוף למאבק במוח השמן") שתדבר איתנו על המפתח המנטלי שיבטיח שלעולם לא נעלה בחזרה את המשקל שהורדנו. היה מעניין ועמוק
תאריך עליית הפרק לאוויר: 12/05/2022.
[מוזיקת פתיחה]
צביקה: היי חברים יקרים, ברוכים הבאים לפודקאסט הרשמי של "אבא חטוב", התוכנית שתלמד אתכם איך להוריד את הכרס ולהרגיש בשיא שלכם בכל גיל, מבלי לספור קלוריות, להרעיב את עצמכם, לעקוב בדקדקנות אחרי תפריט דיאטטי או אפילו מבלי לעשות ספורט.
את אתגר "אבא חטוב" עברו נכון להיום מעל 15 אלף גברים בישראל, שהצליחו להחזיר לעצמם את הבריאות והאנרגיה והביטחון העצמי שבאמת מגיע להם.
המטרה של הפודקאסט הזה הוא להקנות לכם את הכלים, ההבנה, הידע והמוטיבציה כדי באמת לרדת במשקל פעם אחת ולתמיד.
אני צביקה עינב, מייסד אתגר "אבא חטוב", 32 קילו פחות והמנחה שלכם, והיום בפרק מיוחד אנחנו הולכים לארח את תמר רוזנברג, מאסטר NLP, שהולכת לדבר איתנו על שינוי זהות. איך אנחנו מביאים אדם אחרי או בזמן שהוא עושה את התהליך הלפטיני, לא רק לרדת במשקל אלא ממש לשנות את הצורה שבה הוא חושב על עצמו, כדי שלעולם לא יעלה בחזרה. בואו נתחיל.
טוב, תמר, ברוכה הבאה לפודקאסט של "אבא חטוב", איזה כיף. האישה הראשונה בפודקאסט "אבא חטוב".
תמר: [צוחקת]
צביקה: איך את מרגישה?
תמר: אני מרגישה נהדר והאמת ממש כיף להיות כאן ותמיד כיף שאנחנו מדברים, דברים יוצאים… דברים טובים יוצאים מזה תמיד. אז כיף, כיף להיות כאן ולדבר על שינוי זהות זה אחד הנושאים הקרובים לליבי.
צביקה: לגמרי, מעולה. אז קודם כל הייתי באמת רוצה לשאול אותך מה החשיבות של שינוי זהות. אני יכול להגיד שחלק מהאנשים מאוד מתרגשים לקראת הפודקאסט, ואז פתאום יראו, רגע, אנחנו לא הולכים לקבל פה כל מיני טיפים על מה לאכול ואיך לאכול, אז האם יש לזה ערך? ומה החשיבות הקריטית של זה? אני יודע מה החשיבות של זה, אני רוצה להביא את זה מהמקום שלך גם.
תמר: אוקיי, אז בעצם, כמו שאתה אומר, החשיבות היא קריטית מכיוון שזה אחד הדברים שיקבעו אם כן או לא השינוי שהם עושים ומשקיעים בו ומתאמצים בשבילו, יהיה משהו שהם עושים אותו לעוד איזה הרפתקה בחיים, כמו שרוב האנשים רגילים לעשות, [צביקה מהמהם בהסכמה] או שזה באמת איזשהו מאמץ שהוא פה וכבר לכל החיים, מה שנקרא.
צביקה: מעולה.
תמר: אז…
צביקה: בואי נגדיר שינוי זהות, שנייה. מה זה בשבילך?
תמר: שינוי זהות זה בעצם להבין שאנחנו אנשים משתנים. מה שאנחנו חושבים על עצמנו, על המסוגלות שלנו, על המאפיינים שלנו, על האופי שלנו. אנשים אומרים "אני בן אדם שמן, תמיד הייתי שמן", "אני מגיעה ממשפחה של שמנים", "אני לא בריא", "אני, אין לי סבלנות לדברים האלה, אני לא טוב בזה", כל מיני דברים כאלה שאומרים על עצמם.
צביקה: אני איקס.
תמר: אני איקס, בדיוק. אז בעצם האמרות האלה הם אמרות שמדברות על מי אני, ומי אני זה הזהות שלי, זה מי אני בעצם בעולם. וכל הדבר הזה, מה שחשוב להבין קודם כל זה שזה גמיש וזה משתנה, ואנחנו תכף ניתן כמה דוגמאות שממחישות את זה. לכולנו זה משתנה, לא רק ליחידי סגולה. ולהבין את זה ולעבוד, מה שנקרא, במסגרת האמת הזאת, שאנחנו אנשים משתנים וסתגלתנים, אז זה אחד הפקטורים החשובים ביותר בהצלחה לטווח ארוך, לכל החיים, למעשה.
צביקה: כן. אז אם אני כאילו מפשט את זה, זה ממצב שבו אני אומר לעצמי, "אני שמן, אני אדם שמן, תמיד הייתי שמן", או "אני חסר משמעת עצמית", כמו שהייתי אומר עלי, "ואין לי שבב של כוח רצון בכל מה שנוגע לאוכל", למצב שבו למעשה אני מגדיר את עצמי כאדם חטוב. אני חטוב, אני בריא, אני אדם ששומר על עצמו, אני אדם שעושה ספורט. אוי ואבוי, אפילו להגיד "אני ספורטאי".
תמר: [מצחקקת]
צביקה: סתם, חברים, כדי שתדעו את הקונטקסט, תמר ואני הכרנו כשאני הייתי מאמן הריצה שלה. תמר רצתה להתחיל לרוץ ועשתה את זה בהצלחה רבה, מאפס לחמישה ואז לעשרה קילומטר.
תמר: מאפס זה יפה להגיד. זה היה מינוס. [צוחקת]
צביקה: ממינוס. כן, לגמרי.
תמר: הייתי בת 33 או משהו כזה, ובחיים לא רצתי קודם. כל הזמן הייתי מתגאה בעצמי, האנשים האלה שמתגאים בסיפורי כישלון שלהם. הייתי מתגאה בסיפור הזה שזכיתי לתעודת בגרות מלאה למרות שלא עברתי את ה-2 קילומטר המסכנים של הבגרות בספורט. אף פעם לא עשיתי ספורט, לא הייתה לי מוטיבציה לזה. הייתי בחורה רזה בכללי ככה, אבל לא חטובה. ומה שהניע אותי בסופו של דבר זה ההיבט הבאמת הבריאותי. אבל מה שאני באה… למה אני נותנת גם את הדוגמה הזאת, כי ברמת הזהות שלי, אני הייתי בן אדם שלא מסוגל לעשות ספורט, שלא מסוגל להתמיד בספורט, שלא אוהב ספורט. ועם זה מגיעות כל מיני אמרות ומחשבות כלפי עצמי. וזה כמובן השתנה כתוצאה מהשינוי שעשיתי אז באותם שנים. אה… וזה נכון לגבי כל דוגמה אחרת שאני אקח בחיים. ופה באמת אני רוצה לעשות את ההפרדה בין שינוי זהות שקורית לנו באופן שהוא כביכול לא תלוי בנו באיזשהו מובן, או מנחיתים עלינו, היקום מנחית עלינו. אם זה קורונה, שגרמה לאנשים להיות משכירים לעצמאים או הפוך, אם זה שהתחתנו והבאנו ילדים, אז פתאום מלהיות רווקים ואנשים ש… בעלי חופש בצורה מסוימת, אז פתאום להיות בעל ואבא, אז השינוי הוא בעצם נכפה עלינו, מה שנקרא, אנחנו לא עושים אותו מבחירה, את כל המעבר של הצורות חשיבה האחרת, של הרגלים אחרים, של העדפות שונות, סדרי עדיפויות, מה חשוב לי עכשיו לעומת מה שהיה חשוב לי פעם. כל הדבר הזה די נוחת עלינו כשהשינוי הוא בעצם משהו שקורה לנו ולא באמת נכנסנו אליו מאיזושהי בחירה בהדרגתיות.
ולהבדיל מהשינויים האלה, כשאנחנו עושים שינוי כמו "אבא חטוב", או איזשהו תהליך של הרזיה, או כל תהליך אחר כזה, [צביקה מהמהם בהסכמה] אז בעצם אנחנו צריכים לעבור כמה שלבים בשינוי הזהות שלנו, ושם יש לנו הרבה צמתים של בחירה. ואיך אנחנו עושים אותם בהצלחה, זה באמת הדבר שאנחנו הולכים לדבר עליו היום.
צביקה: מעולה.
תמר: בין היתר.
צביקה: ובואי ניקח לדוגמה באמת אדם שעושה את התהליך הלפטיני, מבין את החשיבות של הסרת אפקט החסימה וריבאונד גרליני, זה כזה קריצה קטנה, חברים, אם עדיין לא האזנתם לפרק מספר 1, אז מה אתם עושים? לכו תאזינו לפרק מספר 1 ואז תחזרו לשמוע את הפרק הזה. אבל הוא כבר עושה את התהליך, מה המחיר שהוא יכול לשלם על זה שהוא עשה את התהליך הפיזיולוגי, אבל הוא לא עשה את התהליך המנטלי של שינוי זהות. הוא אפילו לא נגע ברמה המנטלית. אני מכיר את החבר'ה האלה, "תשמע, אני לא מתחבר לעניינים האלה, לא דמיון מודרך ולא כל הקשקושיאדה של הפסיכולוגיה בגרוש". בואי תגידי לי בפועל מה להגיד לאנשים האלה. זה באמת מעניין אותי, כדי לרתום אותם לדבר הזה, ומה יקרה להם אם הם לא יעשו את זה.
תמר: אוקיי, אז קודם כל בוא נתחיל עם הקשקושי דמיון מודרך וכל הדברים שמזוהים עם הנושא הזה של שינוי מנטלי. אז שוב, אני אקח את הדוגמה של… פתאום שנהיית אבא, באיזשהו שלב בחיים, אז לא היית צריך לעבור דמיון מודרך בשביל להתרגל לזה שהסדרי עדיפויות שלך משתנים והזמנים שבהם אתה רואה טלוויזיה או מתי אתה קם בבוקר ואיך אתה מסדר את לו"ז היום שלך, בסדר? אתה לא צריך לעשות דמיון מודרך בשביל זה. וכן, הזהות שלך השתנתה ואתה בן אדם אחר ממה שהיית קודם. אז גם פה, וגם הכלים שאנחנו ניתן היום, שהם כלים פרקטיים, לא מדברים על דמיון מודרך ונשימות, למרות שזה בהחלט…
צביקה: כלי נהדר.
תמר: מאוד תורם, בהחלט. אבל כן, מי שעושה את התהליך וככה מתקדם יותר, אז בשלבים המתקדמים אנחנו נותנים גם כמה כלים שהם יותר עמוקים. אבל בוא, לאט לאט ובאמת בקצב שנכון לאנשים לעבור את השינוי המנטלי. אבל אם לא עושים את השינוי המנטלי במקביל לשינוי הפיזיולוגי וההורמונלי, מה שנקרא, אנחנו יצורים שעובדים במקביל, אם זה נפשית, פסיכולוגית, פיזית, מנטלית, כל היצור הזה שנקרא "אני" מורכב מכל האספקטים האלה, אנחנו חייבים לעבוד בהלימה. ניתן גם כמה דוגמאות על חסמים פנימיים שיכולים להיות לנו בתהליך, שיכולים מאוד לפגוע בנו, בשאיפה שלנו להפוך להיות האדם בעל הזהות החדשה שאנחנו רוצים להיות. זה פשוט לא עובד בלי הדבר הזה. אנחנו, זה חלק מאיתנו, החלק המנטלי. בוא ניכנס יותר לעומק ואז אנחנו באמת ניתן גם דוגמאות.
צביקה: כן. ואני רק רוצה באמת לסכם את זה ולהגיד שמה שאת אומרת למעשה, זה שמי שלא ייתן את הדעת על הדבר הזה באיזשהו אופן ויתייחס לזה, למעשה ימצא את עצמו בסטטיסטיקה שאנחנו הכי מפחדים ממנה, שזה 9 מכל 10 אנשים שיורידו במשקל, יעלו את הכל בחזרה, פלוס עוד ריבית. וזה גם קורה בגלל, כמובן, שהם לא עוקבים אחרי פודקאסט "אבא חטוב" ולא עושים את השיטה הלפטינית.
תמר: [מצחקקת]
צביקה: אבל זה גם קורה כי הם לא שינו את הטרמוסטט המנטלי שלהם. כלומר, הגוף שלהם… אם אני במשקל תקין אבל המוח שלי כל הזמן מייצר לי מחשבות כמו "אני שמן, זה בטוח יעלה", אז באיזשהו שלב אני פשוט אפגע לעצמי בתהליך.
תמר: כן, בהחלט.
צביקה: כן, אוקיי, מעולה. אז יאללה, בואי ניכנס. שלבים לשינוי זהות, תמר.
תמר: אוקיי.
צביקה: קצת תרחיבי על זה. איך אנחנו עושים את זה?
תמר: אז קודם כל, כשמתחילים את התהליך של "אבא חטוב", אתה דיברת על זה גם כן מאוד יפה גם קודם, אנחנו מתחילים איזושהי מוטיבציה. כלומר, אף אחד לא עושה שום מאמץ, בטח שלא המוח שלנו לא עושה מאמץ בלי שיש איזושהי סיבה מאוד חשובה שבשבילה הוא עושה את המאמץ הזה. אז דיברת יפה על זה שמתחילים עם איזושהי מוטיבציית כאב, נמאס לי ממשהו, אני חייב לעשות איזשהו שינוי, ויוצאים לדרך ממש כמו… קומנדו עכשיו ללחימה.
צביקה: בולדוזר כזה, בראבק.
תמר: כזה, כן. ויש שם המון המון חשמל במוח, המון אנרגיה, המון התלהבות. והיא מן סתם גם דועכת באיזשהו שלב, כי זה משהו מאוד טבעי, קוראים לזה חוק שימור האנרגיה במוח, אי אפשר להמשיך להיות על high כל הזמן. זה צריך להיות איפשהו מאוזן. אז מה קורה כשזה מתחיל לרדת ונכנסים לכל מיני שגרות ופעולות רוטיניות? זה שלב שהוא קצת מסוכן, כי אז אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו למה אנחנו פה, מה אנחנו עושים פה, למה אנחנו עושים את זה, למה זה כל כך חשוב באמת.
ושם יש גם עוד דבר מסוכן, שמתחילים טיפה לחוות הצלחות, ואז יש איזשהו שלב בתהליך של השינוי שבו אני כבר משיג אפילו איזשהו יעד מאוד משמעותי, נניח אם איזה משקל שלא הייתי בו קודם, או משהו שלא הצלחתי לרדת עד עכשיו יותר נכון, או שאני מתחיל לקבל המון פידבקים מהסביבה. איזשהו צורך שבי מתחיל להתמלא עד כדי כך, שהמוטיבציה שלי להמשיך להילחם, מה שנקרא, הולכת ודועכת ויורדת. וזה המקום שבו אני צריך לשאול את עצמי, מה אני רוצה? מה אני רוצה עכשיו לעומת מה שרציתי אז, כשהתחלתי את התהליך? למה זה חשוב לי? להזכיר לעצמי את המוטיבציה או לעדכן לעצמי מוטיבציה חדשה. והשאלה אחת הכי חשובות שאני צריך לשאול את עצמי בתהליך של שינוי זהות משמעותי ואמיתי, זה האם מה שקורה פה זה תלוי בי. אם זה תלוי בכל מיני גורמים אחרים, באשתי שתבשל ותמשיך לבשל לי, או ב… לא יודע מה, שהפודקאסטים של צביקה, או התוכנית של "אבא חטוב" תספק לי את המידע כהלכה, או השכנים לא יתלוננו על כל מיני דברים שאני עושה כתוצאה מהשינוי שלי, [מצחקקת] וואטאבר. כל דבר שאינו תלוי בי, שם…
צביקה: סכנה לתהליך.
תמר: חד משמעית סכנה לתהליך של שינוי זהות, מכיוון שאתה צריך להבין שהשינוי שבן אדם עובר מלהיות משהו מסוים למשהו אחר, הוא כל כך מפחיד וכל כך אינטנסיבי, שאני חייב לקחת עליו בעלות ו… to own it, מה שנקרא, להיות האחראי למה שקורה בתהליך שלי. אז אם יש כל מיני כשלים כאלה, אשתי לא מבשלת, או קורה משהו בוואטסאפ של התוכנית של "אבא חטוב", אני צריך לקחת על זה אחריות, אני צריך לפתור את זה, אני צריך למצוא לזה פתרונות. כלומר, ככל שאני אהיה יותר מעורב בתהליך ופעיל בתהליך שלי, כאדם ששולט בדברים, ככה יש יותר סיכוי שאני בעצם ימשיך, גם המוטיבציה שלי תהיה יותר גבוהה, אבל גם האמונה שלי בזה שאני יכול לעבור את ה-phase הזה, מהזהות הזאת לזהות החדשה, זה משהו שהוא בעצם נדבך מאוד חשוב של הדבר הזה. וברגע שאני…
צביקה: אני רק רוצה באמת לסכם.
תמר: כן.
צביקה: מתחילים עם מוטיבציית כאב, מתחילים את התהליך בסוג של ראבק, ברמה כזו או אחרת, ואז מגיעים למצב של מה שנקרא האליפות הראשונה, כמו שאנחנו קוראים לזה, איזשהו נקודת ציון של הישג, ואז יורדת מוטיבציית הכאב משמעותית, כי כבר זה לא כל כך מפריע לי, ואז אני נמצא באיזשהו סוג של משבר, שרוב האנשים בעולמות הדיאטה, במשבר הזה הראשון פורשים, או אומרים, "אה, התוכנית הזאת לא מתאימה לי", או "הבן אדם הזה לא מצליח להביא אותי לתוצאה", או "הליווי הזה לא מספיק חזק". כל הדברים האלה, זה המצב שבו למעשה… זה השלב שבו למעשה אנחנו יכולים לעשות את קפיצת המדרגה של השינוי זהות.
תמר: כן.
צביקה: ועוד משהו שאמרת, שהיה לי מאוד חשוב.
תמר: רגע, אני רוצה לעצור אותך אבל שנייה, צביקה.
צביקה: כן?
תמר: כי זה… הנקודה הזאת שאמרת היא סופר קריטית לתהליך של שינוי זהות, מכיוון שבשלב הזה, חוץ מ"התוכנית הזאת לא מתאימה לי" או "הנה עוד דיאטה לא טובה", מה שהרבה פעמים אנשים עושים זה מאשרים לעצמם שהם לא יכולים להיות אף פעם חטובים. [צביקה מהמהם בהבנה] זאת אומרת, הנה עוד הוכחה שאני באמת שמן הייתי ושמן אהיה כל שארית חיי.
צביקה: "הנה, ידעתי שזה לא יכול לעבוד".
תמר: בדיוק.
צביקה: היו לי המון אנשים כאלה שאמרו לי, "המטרה שלי בתהליך הייתה להיכשל כדי להוכיח לעצמי…" היה לי בחור בן 70 שאמר את זה באחד הסרטונים, "אני נכנסתי לתהליך הזה, והמטרה שלי הייתה להוכיח לעצמי שאני לא יכול ושזה לא עובד, וזה איכשהו עבד". ועכשיו מעניין מה קורה איתו, אם הוא עשה שינוי זהות או לא [צוחק]. והדבר הבא שאמרת שהיה מעניין, זה שככל שאנחנו עושים יותר פעולות ואנחנו, מה שנקרא Participating in our own rescue, אוקיי? משתתפים בהצלה העצמית שלנו…
תמר: כן.
צביקה: אז ככה הסיכוי שלי לשינוי זהות יותר גדול. זה מאוד מתחבר לי לעולם הזה של קבוצות הוואטסאפ והפייסבוק והצ'אט הפרטי שאנחנו… שאנחנו מפעילים לכל משתתף. ככל שהאדם הוא יותר קומוניקטיבי איתנו, תקשורתי, וככל שהוא יותר מגיב לאנשים, גם בקבוצת פייסבוק, ומעלה סוגיות ומשתתף, ככה הסיכוי שלו להצליח גדל בצורה אקספוננטית, אנחנו רואים את זה.
תמר: חד משמעית. חד משמעית.
צביקה: כן.
תמר: זה מאוד חשוב כי כמו שאמרתי, שינוי זהות זה דבר לא פשוט לאנשים לעשות, למוח לעשות את התהליכים האלה. אבל אם אני שותף ואם אני לוקח אחריות על הדברים ואני own it, מה שנקרא, אז זה גם מגדיל את האמונה שלי בעצמי, ביכולת שלי להיות סתגלתן, להשתנות, להפוך להיות משהו שעד עכשיו לא חשבתי שאני יכול להיות. אז מההיבט הזה גם כן, זה מאוד חשוב.
צביקה: מהמם. בואי נמשיך. עוד שלבים של שינוי זהות.
תמר: עברתי את השלב הזה, החלטתי שאני ממשיך, שאני לוקח את הנתיב הזה של שינוי לכל החיים, מה שנקרא, לא מספיק לי ה-V הזה, האליפות הרגעית הזאת, אני אמשיך לשלב הבא ואז אני עובר למעשה ל… אתה קראת לזה המוטיבציה של הצמיחה, [צביקה מהמהם בהסכמה] ששם אני בעצם הופך להיות המגדלור הלפטיני, אני מתחיל לדבר על זה עם אנשים, אני מתחיל להיות סוג של השראה עבור אנשים אחרים, ואני מבין שזה הרבה מעבר לאני עצמי.
זה כלי מאוד מאוד מאוד חזק, זה שלב מאוד מאוד חזק להיות בו, מכיוון שגם ב-NLP, בעולמות של ה-NLP שאנחנו מדברים על הפירמידה של השינוי זהות, שכוללת שינוי של הרגלים וצורות חשיבה וכוללת פעולות אחרות שאנחנו צריכים לעשות וכוללת את השינוי של הסביבה שאנחנו צריכים, לפעמים לסגל לעצמנו סביבה חדשה בדרך לשינוי של הזהות, יש שלב שהוא מעבר לשינוי זהות בפירמידה הזאתי, שזה נקרא חזון, או שליחות, או משהו שהוא מעבר לאני עצמי. ברגע שאני חלק ממערכת יותר גדולה, אז המחויבות שלי, המגויסות שלי, השייכות שלי לדבר הגדול הזה, שהוא יותר ממני, גורמת לי, מה שנקרא, להשריש אותי, כמו להבריג אותי בתוך הקונסטלציה החדשה הזאתי, בזהות החדשה הזאתי. אז זה שלב התפתחותי מאוד מאוד מאוד חשוב בתהליך. ומי שמפספס את זה, זה חבל.
צביקה: וזה גם יכול להיות דברים קטנים.
תמר: כן.
צביקה: כלומר, זה יכול להיות אני המנטור עבור הבן שלי, אוקיי? כי חשוב לי שגם הוא יכנס לתהליך, לתהליך של אורח חיים בריא. או שיש לי איזה אח שחייב לעשות את הדבר הזה, אז אני כל פעם מלמד אותו כל מיני פיסות קטנות. כאילו, זה לא חייב להיות באמת, את יודעת, השליחות שאני הקמתי, בסדר?
תמר: בדיוק.
צביקה: עם 15 אלף אנשים. [מצחקק]
תמר: ממש נכון. זה בכלל אפילו לא במונחים של "קטן" ו"גדול", אלא כל מה שהוא מעבר אליי, אם זה הבן שלי, אם זה אח שלי, אם זה שכן שחשוב לי, או… מה שאתה עשית מן הסתם זה במימדים יותר גבוהים, אבל מהרגע שזה מעבר אליי ואני רואה לנגד עיניי עוד מישהו שזה יכול להשפיע עליו, אני שם, אני בחזון…
צביקה: מהמם.
תמר: אני בשליחות, אני בשלב ההתפתחותי הגבוה יותר. וזה מאוד משריש את הזהות, מאוד, את הזהות החדשה. אז זה השלב הבא. והשלב המיוחל בעצם, מה שנקרא קו הסיום של התהליך של שינוי זהות, זה שזה כבר לא סימן שאלה מבחינתי. זה כבר מי שאני, הבן אדם החדש הזה. כלומר, אתה אבא once עברת את התהליך הזה, חוץ מזה שקיבלת בתעודת זהות את השם של העוד ילד ואת השינוי סטטוס. אבל ברגע שאתה מרגיש את השינוי חשיבה שלך, את זה שאתה דואג למישהו אחר מעבר לזה שאתה דואג לעצמך, שהסדרי עדיפויות שלך משתנים, כל הדבר הזה, אי אפשר לחזור אחורה. אתה לא תוכל אף פעם לחזור להיות מישהו שהוא לא אבא. אז בלפטיני שלנו, בלפטיני for life, אתה לעולם לא חוזר להיות השמן ההוא שהיה פעם, כי זה איזשהו שלב שהיה פעם בעצם, עוד חלק בחיים שלך שהיה ונגמר, ולא משהו שאתה מפחד לחזור אליו.
צביקה: כן, כמו שאתה לא יכול לחזור להיות נער מתבגר.
תמר: לא תחזור.
צביקה: [צוחק] לא תחזור.
תמר: לא תחזור. [צוחקת]
צביקה: ואיך עושים את זה? איך מגיעים לשלב הזה של הזהות? מה אני יכול לעשות מחר בבוקר כדי להתחיל לחזק את הזהות שלי כמישהו חטוב, לפטיני, כמו שאנחנו קוראים לזה, for life?
תמר: אוקיי, אז קודם כל, תשב כל בוקר שעה וחצי ותעשה אוממממ…
צביקה: אומממ… עם אושו ברקע.
תמר: בדמיון מודרך. [צוחקים] אז לא, אז אמרנו שאנחנו לא… לא הולכים על הכיוון הזה. אבל בוא באמת ניתן כמה טיפים ככה לאנשים שיכולים ממש מחר בבוקר להתחיל לעשות את זה. אז קודם כל, ברגע שאנחנו מבינים ששינוי זהות זה דבר שהוא אפשרי, ואנשים מקבלים על עצמם להסכים לעבור לזהות חדשה, מעבר ל… להתחיל בבוקר איזושהי תוכנית ירידה במשקל כזאת או אחרת, עוד אחת מיני רבים. אז once אנחנו נמצאים באיזשהו פריים כזה, באיזה מצב מחשבתי של אני הולך על שינוי זהות עד הסוף, מפה יש לך אפשרויות של כמה פעולות לעשות אותם בעצם. אז הדבר הראשון שאני אתן כדוגמה, זה ממש לנסות לדמיין את הבן אדם שאתה רוצה להיות, כלומר, מאיפה לאיפה? אם אתה נמצא כרגע בנקודת A, מהי נקודת ה-B שלך? כלומר, מי הבן אדם שאתה רוצה להיות? קודם כל לדמיין אותו, ממש איך הוא נראה, איך הוא מתלבש, איך הוא מדבר, איך הוא חושב, מה ההעדפות שלו, מה סדרי… סדר היום שלו, מה ההעדפות שלו, מה הוא אוהב, אוקיי? הרבה פעמים נגיד חברים שראיינתי שהם לפטינים for life, אז ממש מספרים על זה שדברים שהם אהבו פעם, הם פתאום לא אוהבים, או לא עושה להם את זה יותר, או… נגיד בן אדם שאומר, אני לא יכול בלי פחמימות, בלי בצקים כל יום, אז היום לא בא להם לא כי אסור, אלא פשוט לא בא להם, כי זה לא הדבר שהם באמת אוהבים יותר. או נגיד אנשים שציינו שירקות היה בשבילם פעם… היו קוראים לזה "האוכל של האוכל שלי", אתה מכיר את ה…?
צביקה: מממ. ברור. אוכל של ציפורים, האוכל של האוכל שלי, כן.
תמר: בבקשה. אז היום הם אוהבים את הירקות, הם נהנים מהירקות. העגבניות שרי זה כמו סוכריות בשבילם. עכשיו, סליחה שאני כאילו אומרת, אוקיי, בחיים זה לא יהיה, עגבניות שרי לא יהיה כמו סוכרייה בשבילי, כן? אבל…
צביקה: עבורי זה לא סוכריות. אני לא אוהב עגבניה. [צוחק]
תמר: אז אני אומרת לך, יש אנשים…
צביקה: כן.
תמר: שבשבילם זה הפך להיות כמו משהו שהם באמת נהנים ממנו, אוהבים אותו, זה גורם לתחושה של ניקוי של הגוף. הם מסתכלים על דברים בדרך אחרת, הם אוהבים דברים אחרים. היכולת שלך לדמיין את עצמך שם, כמישהו שמתנהג בדרך אחרת, שאוהב דברים אחרים, היא מאוד מאוד קריטית לשלב הזה. אז תנסה לדמיין הכי קרוב שאתה יכול כרגע. אחר כך כמובן אפשר לשנות את זה, אבל הכי קרוב שאתה יכול כרגע, תנסה לדמיין את אותו אדם שאתה רוצה להיות, איך הוא, כמו שציינתי, איך הוא מתנהל בעולם, ותקרא לו באיזשהו שם, אוקיי? אני… נגיד, אני תמר, וכשאני אהיה… בעצם שעברתי את השינוי זהות ואני אהיה בתוצאה הסופית שלי, אז אני אהיה תמר האמא הפעילה, אוקיי? ואני מדמיינת את עצמי אמא פעילה עם הילדים. במקום כזאת שמוציאה אותם לגן שעשועים ויושבת על הספסל ורק מחכה שהיום ייגמר, אז אני עולה איתם על המתקנים ואני משחקת איתם ואני מפעילה אותם עם החברים שלהם ואני עושה להם צחוקים וכיפים, ויש לי את האנרגיה לזה, יש לי את היכולת לעשות את זה כי אני כבר לא כבדה כמו שהייתי קודם, לצורך העניין. אז ככה אני מדמיינת את עצמי, ואז ממש לפרק את הדמות הזאתי לגורמים, מה היא אוהבת, איך היא…
צביקה: כן, זה באמת צריך להיות הדמות הזו שאני באמת כמה להיות. כאילו…
תמר: ממש ככה.
צביקה: לי יש כמה דוגמאות. קודם כל בעבודה, האמת, ההבדל בין צביקה של החיים מחוץ לעבודה לבין צביקה של העבודה, קצת גדול. בעבודה אני… כל מה שמעניין אותי זה הפרודוקטיביות וה-mission והזה, ובחיים האמיתיים אני קצת יותר עצלן וקצת יותר laid back. אז יש לי ממש שם לבן אדם הזה, זה סופר צביקה. זה סופר צביקה, זה מה שהוא. וכשעבדתי על הפרודוקטיביות ועל להוציא את זה מעצמי, את האנרגיה הזאת, אז כל הזמן אמרתי לעצמי איך סופר צביקה היה מתנהג והיה חושב עכשיו. [מצחקק]
תמר: מדהים.
צביקה: ספורטאי, השתמשתי הרבה במילים האלה, כשעשיתי את תהליך ההרזיה שלי. איך חושב ספורטאי? איך מסתכל ספורטאי על הארוחה שלו? רגע, שנייה, אני עכשיו רעב מת בסוף היום, מה ספורטאי היה עושה? וכל הזמן, כל המילים האלה פשוט נכנסו לי לתוך ה-being באמת, לתוך ההוויה. ואז היום זה כבר… זה כבר אני. כבר מי שאני, באמת. אז אני מאוד מסכים עם זה.
תמר: וזה יפה, כי כשאתה חושב על עצמך כספורטאי ואתה חושב איך ספורטאי היה מתייחס פה לסיטואציה, אז הספורטאי לא יושב ובוכה על הפיצה שאסור לו [צוחקת] לאכול עכשיו בארוחה שהילדים שלו אוכלים עם החברים שלהם. הוא לא חושב ככה.
צביקה: לא.
תמר: זה לא מעניין אותו בכלל. אז זה היופי בלהתייחס לזהות ההיא שאתה רוצה להיות ולחשוב, כאילו שאתה בתוכה כבר, ולהסתכל על הסיטואציה דרך עיניים אחרות. זה נותן המון המון כוח. אה… אז בוא ניתן עוד כמה דוגמאות. אתם יכולים להיות בדמיון שלכם האצן הזה שרץ את ה-10 קילומטר, אם זאת השאיפה שלכם, אז איך הוא חושב על הדברים? זה לאו דווקא חייב להיות גם המובן הספורטיבי. אז אמרנו, אמא פעילה, אמרנו אצן, או לצורך העניין, אצלכם זה אבא פעיל כי אנחנו פה גברים. אם זה… המנטורינג הזה, כשאני יורד במשקל ושאני בעל זהות חדשה, אז פתאום אנשים מתחילים לשאול אותי ואני הופך להיות כמו המגדלור הלפטיני, אז פתאום אני נהיה בן אדם בעל חשיבות פה בסביבה, בחברה, אני, אנשים מתייעצים איתי, אנשים שואלים אותי. זה גם כן איזושהי…
צביקה: מודל לחיקוי.
תמר: בדיוק.
צביקה: בדיוק.
תמר: גם כן איזושהי שאיפה מסוימת שיש להרבה אנשים. אז מה השאיפה שלכם להיות כשתהיו בתוצאה הסופית שלכם? איזה זהות אתם מדמיינים לעצמכם? תנו לזה איזשהו שם כזה קליט שככה יקפוץ לכם לראש, וכל פעם תחשבו איך האדם הזה היה מתנהג פה בסיטואציה, איך הוא היה מרגיש, איך הוא היה חושב וכן הלאה. זה כבר מתחיל להשריש את זה, את הזהות החדשה הזאתי כחלק מהדנ"א שלכם, מה שנקרא, ואז יותר קל למוח לקחת אתכם ליעד, מה שנקרא.
צביקה: מעולה.
תמר: זה כלי אחד שאפשר ממש להתחיל לעשות אותו כבר היום, כשאתם מסיימים לשמוע את הפודקאסט. בוא נדבר על עוד כלי, שמדבר על להיות יותר ערני ומודע לעצמך, שזה משהו שגם כן מאוד מאוד חשוב כשאנחנו מדברים על זהות משתנה וזהות מתפתחת, אז זה לא מה שאני זה מה שיש ואי אפשר לגעת בזה. אמרנו, אפשר לעשות שינויים ולהסתגל לדברים חדשים, לצורות חשיבה חדשות, אבל בשביל זה אני צריך גם להיות מודע לאופן שאני חושב בו כיום. זאת אומרת, צריך להבין ככה קצת מושגים מהעולמות האלה באמת של חקר המוח וה-NLP, זה שכל פעולה שאני עושה, כל בחירה שאני עושה, נכון שיש כמובן לאפקט הפיזיולוגי וההורמונלי משמעות מאוד מאוד גדולה, אבל כמו שאמרנו, גם לאפקט המנטלי שהוא בא ביחד איתו, זה לא נפרד ממנו, זה בא ביחד. [צביקה מהמהם בהסכמה] אז כשאני עושה איזושהי פעולה או איזושהי בחירה, בא לי לקחת את הבורקס, בא לי להגיד "מחר בבוקר אני אתחיל שוב" וכל הדברים האלה שאנחנו רגילים, לדבר הזה יש איזשהו משהו שקדם לו. ומה שקדם לרגע הזה של הבחירה זו איזושהי מחשבה. ומחשבה… זה מצחיק, אני ראיינתי המון המון אנשים והם לא מודעים לזה, הם לא מודעים לזה שלרגע הזה שבו הם בוחרים משהו, קדמה לזה איזושהי מחשבה. והמחשבה יכולה להיות באמת איזה משפט שאני אומר לעצמי בראש, או אפילו איזושהי תמונה שאני רואה. מחשבה היא בעצם משהו שהמוח מייצר בדמיון, אוקיי? של איזושהי תמונה שקופצת, או קול שקופץ, או תחושה שקופצת לנו בדמיון שלנו. אין שום פעולה שאנחנו עושים בלי איזושהי מחשבה שקדמה לדבר הזה.
צביקה: [מהמהם בהבנה] אצלי המחשבה היא משעמם לי בפה. [צוחקים] בערב משעמם לי בפה, יאללה, בא לי לעשות איזה משהו, קצת ריגוש. אז זה המחשבה, הרגש הוא שעמום.
תמר: יפה.
צביקה: ואז אני יודע כבר מה… לאן זה הולך הסיפור הזה.
תמר: אז אתה כבר לקחת צעד אחד קדימה ואתה מבין שאותה מחשבה יוצרת איזשהו רגש, והרגש הוא זה שמניע אותנו לפעולה כזאת או אחרת. אז באמת, ממש על קצה המזלג את כל הסיפור הזה של מחשבה יוצרת רגש יוצר פעולה, ואז בסופו של דבר הפעולה היא זאת שיוצרת את התוצאות שלנו בחיים, וככל שאנחנו עושים שוב ושוב את אותו דבר, זה משריש את מה שאנחנו חושבים על עצמנו, אפרופו זהות מקובעת ושינוי זהות וכל הגמישות בתוך הדבר הזה.
אז הדבר היחידי שאני אבקש מכם לעשות מעכשיו זה להיות יותר מודעים לתהליך הזה שקורה אצלכם. כלומר, רגע לפני שקורה משהו, או אפילו אם חטפתם את הבורקס או את מה שזה לא יהיה, במקום להלקות את עצמכם ו"טוב, נו, מחר אני אתחיל ולא נורא" או "איזה אפס אני או כל הדבר הזה", שזה כבר המחשבות אחרי, [צביקה מהמהם בהבנה] אני אומרת, רגע, תעצרו ותחשבו מה הייתה המחשבה שלפני, מה קרה לפני. אם זה איזשהו רגש שעלה, ואז מה הביא את הרגש הזה. אם זה עייפות ואז איך הדיבור הפנימי שלכם כשאתם עייפים, מה אתם אומרים לעצמכם. תהיו במודעות.
אחד הדברים שאנחנו עושים בתוכנית "הסוף למאבק במוח השמן", אנחנו ממש ממפים שבעה מאפיינים של הלפטיני for life, של האדם שבעצם הוא עבר את המחסומים והוא כבר הגיע לנחלה, מה שנקרא, לשלב הזה שהוא לפטיני for life. והשלב הראשון ביותר, המאפיין הראשון ביותר של הדבר הזה נקרא מודעות. מודעות עצמית וערנות לדברים. אני צריך לדעת מה מניע אותי, איזה משפטים אני אומר לעצמי. ואם אני מחזירה את זה לכלי שדיברנו עליו מקודם של להסתכל על עצמי בעל הזהות החדשה הזאתי, אז מה הוא היה חושב על עצמו? איזה משפטים הוא אומר לעצמו? איזה תמונות קופצות לו לראש? על מה הוא שם את הפוקוס ואת הדגש? אם זה על איזה מסכן אני שאני לא יכול לאכול בורקס, או אם זה על מה המטרה שלי מחר בבוקר בריצה הבאה, או בפעילות הבאה עם הילד, או בשיחה הבאה שתהיה לי עם החברות ש… החברים, סליחה, שככה מדברים על העל האש השמן עם הסטייקים, אוקיי? להיות יותר במודעות על מה מניע אותי, מה אני חושב, איזה דיבור פנימי יש לי.
צביקה: כאילו לעצור את האוטומט…
תמר: כן.
צביקה: ולתפוס אותו ואז לפרק אותו. לבדוק רגע, רגע, רגע, מה זאת הייתה המחשבה הזאת עכשיו? אה, אוקיי, רגע, בא לי להזמין עכשיו "וולט", המבורגר חבל על הזמן. ואז אני הולך שנייה אחורה ואני בודק מה הייתה המחשבה הזאת. אה, אוקיי, קיבלתי וואטסאפ מאיזה משהו בעבודה שהלך לא טוב.
תמר: אז זה בגלל זה.
צביקה: עלתה לי חרדה. [צוחקים] בדיוק, והגוף שלי כרגע צריך, מערכת העצבים שלי צריכה כרגע להירגע.
תמר: יפה, אז אני במודעות.
צביקה: לפעמים… בדיוק. לפעמים כל מה שיעזור לי זה להיכנס להתקלח, זה לשנות שנייה את הפוקוס. וזה שוב, לשאול מה אותו אדם, מה אותו… אצלי זה מה אותו ספורטאי, מה אותו ווינר, מה אותו סופר צביקה היה עושה. והתשובות באות בצורה מאוד מאוד אינטואיטיבית, כי בסופו של דבר חלק מאיתנו כבר שם. העניין הוא להביא את שאר ה… את ה-80% הנותרים לשם.
תמר: שאר ה"אני" לשם.
צביקה: בדיוק.
תמר: לגמרי. והפעולות שציינת לעשות כתחליף הם נהדרות. ואני רוצה להגיד שגם בלעדיהם, עצם זה שאני במודעות על הדבר ואני לא מגיב אוטומטית בלי שליטה, זה מחזק אותי ואת האמונה שלי בעצמי, את האמון שלי בתהליך שלי ואת השינוי שלי, את התהליך הזה של שינוי הזהות שלי. כלומר, המודעות היא כלי בפני עצמו. וכמובן שמעבר לזה, כל הדברים שאפשר לעשות במקום.
צביקה: מהמם.
תמר: אז זה הדבר השני שרציתי לדבר עליו. והדבר השלישי שאנחנו באמת נדבר עליו, שהוא הכי עמוק מכל הדברים שדיברנו עליהם עד עכשיו, אז ככה, קחו אוויר.
צביקה: אזהרת ספוילר, כן.
תמר: [צוחקת] ועם זה גם אנחנו נסכם ונסיים. אני רוצה לדבר על מושג מעולם הפסיכולוגיה שנקרא רווח משני למצב הקיים. ונסביר ככה בפשטות, לא לדאוג. בעצם אנחנו מדברים על זה שבכל… שוב, בחירה שאנחנו עושים או בכל הרגל שלנו או דרך פעולה שאנחנו רגילים לעשות, אפילו הדברים האלה שאנחנו רגילים להגיד על עצמנו, "אני שמן וככה אני" ו"אני אוהב לאכול בצק" וזה, "או לחיות את החיים או להיות במאבק כל החיים", אוקיי? כל הדברים האלה שאנחנו רגילים להגיד לעצמנו, הם בעצם דברים שיש להם איזשהו רווח משני שאנחנו משיגים שם. אם זה הנאה, אם זה חופש, אם זה שייכות לחבר'ה, אם זה… משפחתיות, אוקיי? לאכול את האוכל של אמא ולא להעליב אותה, זה מאוד מאוד חשוב לי הערך הזה.
צביקה: כן, אם זה לא למשוך יותר מדי תשומת לב ולא להתבלט.
תמר: גם, נכון, יש לזה גם רווחים משניים גם לכיוון הפחות חיובי, מה שנקרא. אבל מה שחשוב להבין זה שאותם ערכים שחשובים לנו להגשים בחיים שלנו, אנחנו לא יכולים לזנוח אותם ואסור לנו לזנוח אותם. כלומר, אם הדיאטה הזאתי או התהליך הזה התזונתי או לא משנה מה, פוגע לי בערך חשוב מאוד בחיים שלי, זה לא יעבוד לאורך זמן. יהיה איזשהו כשל שיבוא, וכמו מקל בגלגלים ישים לי, ואני אחזור לדפוסים הישנים, כי הערך ההוא מאוד מאוד חשוב לי בחיים. אז מה עושים? זה לא זונחים את הערכים החשובים ומתמקדים עכשיו בערכים חדשים, אוקיי? אני עכשיו לא אכפת לי מהמשפחתיות, לא אכפת לי מהחבר'ה, לא אכפת לי מכלום, עכשיו אכפת לי רק מהספורט והריצה והלהיות חטוב. לא. אלא אנחנו מוצאים דרכים חדשות לספק ולמלא את אותם צרכים, את אותם ערכים שחשובים לנו, בדרך שהיא אחרת ותואמת לזהות החדשה שאנחנו רוצים להיות בה. למשל, אז אם החיי חברה מאוד מאוד חשובים לי וכל החיי חברה שלי מסתכמים בערב סטייקים ושיפודים ודברים… המבורגרים ודברים כאלה, אז אני יכולה או בעצמי ליזום ערב של מאכלים לפטיניים, או לצורך העניין, לחשוף את החברים שלי לכל מיני דברים חדשים, ואז אני גם יוצרת באמת את ה"תעביר את זה הלאה", מה שנקרא. זה לא חייב להיות בצורה מאוד אגרסיבית, כן? זה לא עכשיו אני לא אוכל שום דבר, אלא "בואו תטעמו ומה דעתכם על זה" וככה לחשוף לאט לאט ולהרחיב בעצם את התודעה גם של החברים שלי לתוך המצב הקיים. עובד עובד, לא עובד איתם, הכל בסדר, אני יכול לאכול את זה בימי פינוק שלי, זה לא באמת… לא באמת צריך לפגוע. שזה גם אחד הדברים היפים ב"אבא חטוב", שאנחנו לא באמת זונחים את ההנאות של החיים. אנחנו פשוט ממננים את זה ומתכננים את הדברים בדרך אחרת, שהיא יותר אופטימלית לתהליך. אבל כן חשוב להבין את זה שזה מאוד מאוד חשוב להכניס את זה בדרך מסוימת.
אם חשוב לי הנושא של החופש, אל תגבילו אותי, אל תגידו לי מה לעשות, אל תגידו לי מה לאכול. זה ערך מאוד מאוד חשוב חופש, אז למצוא בתוך התוכנית עצמה איפה אני יוצר לעצמי איים של חופש, איך אני מפרש לעצמי את החופש שבחיים שלי בדרך שהיא חדשה שהיא גם תואמת את האדם החטוב שאני רוצה להיות, או את האדם שרץ. או איך אני… מה הפרשנות לחופש, איך היא משתנה הפרשנות לחופש בהתאם לבן אדם החדש שאני רוצה להיות. כלומר, אסור להזניח את זה שחופש חשוב לי, איך אני יוצר חופש במסגרת התוכנית החדשה, זה הדבר שאני צריך להתמקד בו, אוקיי? יש לך עוד דוגמה?
צביקה: מעולה. אני חושב שבאמת לחופש, כבן אדם שחופש מאוד חשוב לו, אז אחד מהדברים שלי היו הכי חשובים זה להוריד את תדירות האכילה ולהתמקד בפחות ארוחות. להגיע למצב שאני אוכל שתי ארוחות ביום. לקח לי המון זמן מבחינת איזון הורמונלי. אני הייתי חייב לאכול כל שעתיים, כל שלוש שעות. רמות האינסולין שלי היו קופצות למעלה למטה וסוכר כל הזמן. כשאני מגיע למצב שאני אוכל שתי ארוחות ביום, והיום במיוחד בשחרור הלפטיני, שאני גם אוכל באמת כל מה שבא לי, אז אני יכול למצוא את עצמי אוכל במסעדה כל יום, ואוכל סוכר וקמח, שזה היה באמת משהו שלא הייתי יכול לאכול כל יום בתקופות ההרזיה, אוכל אותם כמעט כל יום, וגלידה והמבורגר ופיצה, ועדיין לא עולה במשקל. אני הייתי חייב את החופש הזה ומצאתי אותו דרך מעט ארוחות, אוקיי? דרך פשוט להמעיט את תדירות האכילה שלי.
תמר: מדהים. אז מצאת, זאת הנקודה. אני יכולה לספר לך גם על החוויה האישית שלי. אני בן אדם של מתוקים, אפרופו זהות, אוקיי? אז תמר היא זאת שאוכלת…
צביקה: בן אדם של מתוקים, זה חתיכת זהות.
תמר: [צוחקת] לגמרי. זה אמרה ברמת הזהות. אז כשאוכלים את הארוחות המשפחתיות וכולם נורא נהנים מהעל האש וככה הילדים, יש להם טעם משובח לאוכל, אצלי זה הקינוחים שבסוף, זה הנישה שלי. ותמיד זה היה ככה. וכשעשיתי אני את התהליך, ובאמת עשיתי גמילה מסוכר גם עוד הרבה לפני, גם איתך, דרך אגב, צביקה. [צביקה מהמהם בהסכמה] אה… אז זה השתנה. עכשיו, איפה תמר של המתוקים? אז היא לא הלכה לשום מקום, היא פשוט התעדכנה. אז עכשיו אני אוכלת את המתוקים גם כן בסוף ארוחה, ואם יש עוגות וזה, אז מתייעצים איתי, אבל אני לא אוכלת את כל העוגה, או חצי מהעוגה. אני אוכלת פרוסה מכל דבר וזה אחלה.
צביקה: וואו.
תמר: זה לא שובר לי את הרצף. גם לא בא לי יותר, זה היופי בשינוי בסוכרים.
צביקה: ואפרופו, אתם ממש משפחה לפטינית. אלדד כמה ירד?
תמר: אה… 20?
צביקה: 20, וואו. נראה כמו… באמת חזר להיות טינאייג'ר. [צוחק]
תמר: אז אני חייבת להגיד שאני עם אלדד מגיל מאוד צעיר, אני הייתי בת 17 והוא בן 20, והוא מעולם לא היה ככה.
צביקה: וואו, מדהים, מדהים. טוב, גם לאלדד יש איזושהי תוכנית ב"אבא חטוב" שכרגע אנחנו מפתחים, כלכלת המשפחה שאוטוטו גם תצא. בקיצור, דברים מאוד מאוד מעניינים. תמר, את רוצה להוסיף משהו אחרון?
תמר: אני רוצה להוסיף שבאמת הפרויקט הזה של "אבא חטוב" הוא פרויקט משנה חיים, ו… הדרך שלי להוסיף לזה היא באמת ה… להיפתח לנושא הזה של שינוי זהות והתפתחות וצמיחה ומינוף של הדברים שאתם עושים פה, כהתפתחות אישית בחיים שלכם, של אנשים בכלל. וככל שאתם מספרים את זה לעוד ועוד אנשים ועוזרים לעוד ועוד אנשים, אז זה באמת יוצר מן סוג של אדוות של קהילה צומחת, מתפתחת, שהיא לא מקובעת, שהיא לא כזאת שהיא נשארת בדפוסים של פעם ומן סוג של ככה זה ואין מה לעשות. אז יש מה לעשות ואתם עושים, וזה… מבחינתי להיות חלק מהדבר הזה זו שליחות גם כן. וזהו, כיף גדול.
צביקה: מדהים. תמר, תודה רבה קודם כל. ועכשיו, חברים, הגיע הזמן שלכם לשנות את הזהות שלכם. אתם זוכרים, הדבר הראשון שדיברנו עליו זה העניין הזה של Participating in your own rescue, תעשו כמה שיותר פעולות שקשורות לתהליך. ועוד דבר שדיברנו עליו זה להפוך שוב להיות מגדלור לפטיני, כלומר, להפוך להיות אדם שמפיץ את הדבר הזה, אוקיי? גם בשביל אנשים אחרים אבל גם בשביל מוטיבציית הזהות שלכם. וזה הדבר האחרון שאני אבקש מכם לעשות היום, למצוא אדם אחד, אחד, בתוך הסביבה הקרובה שלכם ולשלוח לו את הפרק הזה, שהוא חייב להאזין לו. יכול להיות שזה מישהו שירד במשקל אבל עלה חזרה, יכול להיות שזה מישהו שאומר "אין מה לעשות, ככה אני, אני שמן". אז התשובה היא לא, יש מה לעשות, והמטרה של הפודקאסט הזה זה באמת לתת לכם את כל הכלים, ההבנה, הידע והמוטיבציה כדי לעשות את זה.
[מוזיקת סיום]
זהו, חברים יקרים, אנחנו נסיים להיום את הפרק. בפרק הבא יתארח הדיאטן הקליני ניר שלזינגר, ידבר איתנו קצת על, קודם כל, קצת עדויות מחקריות והוכחות לגבי השיטה הלפטינית נוספות והתאמות לפטיניות גם לנשים. יאללה, חברים, אנחנו נתראה בפעם הבאה. ביי ביי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments