תומר שלמן לוי, מינוס 34 ק"ג ב"אבא חטוב", מספר מה היה הרגע שלקח את ההחלטה לרזות אחת ולתמיד ואיך ההשפעות של תהליך ההרזיה שיפרו לו את הזוגיות, הביטחון העצמי ואפילו הקריירה שלו. פרק חובה לכל מי שמרגיש שיש לו פער בין הפוטנציאל ליישום שלו בחיים!
תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/11/2022.
[מוזיקת פתיחה]
צביקה: היי חברים יקרים, ברוכים הבאים לפודקאסט הרשמי של "אבא חטוב", התוכנית שתלמד אתכם איך להוריד את הכרס ולהרגיש בשיא שלכם בכל גיל, מבלי לספור קלוריות, להרעיב את עצמכם, לעקוב בדקדקנות אחרי תפריט דיאטטי ואפילו מבלי לעשות ספורט. את אתגר "אבא חטוב" עברו נכון להיום מעל 25 אלף גברים בישראל, שהצליחו להחזיר לעצמם את הבריאות והאנרגיה והביטחון העצמי שבאמת מגיע להם. המטרה של הפודקאסט הזה הוא להקנות לך את הכלים, ההבנה, הידע והמוטיבציה כדי באמת לרדת במשקל פעם אחת ולתמיד.
אני צביקה עינב, מייסד אתגר "אבא חטוב", 32 קילו פחות, והמנחה שלכם, והיום אנחנו הולכים לפגוש את תומר שלמן לוי, שירד 34 קילוגרם ב"אבא חטוב", ויש לו את אחת מתמונות הלפני-אחרי האיקוניות ביותר בהיסטוריה של "אבא חטוב", והיום אנחנו הולכים לפגוש אותו ולהבין מה גרם לו להצליח בצורה כל כך חזקה, וגם למנף את השינוי שלו למקומות אחרים בחיים. אז בואו נתחיל.
תומר, איזה כיף שאתה כאן.
תומר: ממש כיף.
צביקה: וואו.
תומר: כן.
צביקה: קודם כל, באמת, איזה חיוך של… חיוך של "אבא חטוב" מאושר יש לך. האנשים, המאזינים, לא שומעים את זה ולא רואים את זה, אבל עדיין זה משהו ש… מה שנקרא, מוקרן ממך מאוד. והדבר הראשון שהייתי רוצה לשאול אותך, זה תכלס, תוצאות, כמה ירדת, בכמה זמן, כמה זמן אתה שומר? דבר אלי.
תומר: אני נמצא מפברואר 22' בתוכנית, 8 חודשים אם אני לא טועה, [צביקה מהמהם בהסכמה] ירדתי 34 קילו. אה… לא, לא חוויתי משברים קשים מדי, כי הייתי מאוד מכוון מטרה ומאוד בתוך הסיסטם, כאילו ניטרלתי את כל הדברים מסביב, ונצמדתי… כזה ראה וקדש, כאילו, יש את הנעשה ונשמע, הקדמתי נעשה לנשמע, לא ניסיתי לחפש היגיון, פשוט עשיתי. התוצאות, לקח להם זמן להגיע, כי עברתי תהליכים עם עצמי, ניסיונות הרזיה כאלה ואחרים, של עליות, ואקורדיון של עליות וירידות.
צביקה: תן לי נגיד את ה-top two ניסיונות הרזיה, את השני, שניים המאוד זכורים.
תומר: [צוחק] ניתוח קיצור קיבה, לפני 15 שנה.
צביקה: אוקיי.
תומר: הייתי בין הראשונים שעשו ניתוח שרוול, הייתי 135 קילו, ירדתי 70 ומשהו קילו, כמעט חצי מהמשקל גוף ירדתי. טיפסתי והגעתי בעצם למשקל שיא חזור של 118 קילו…
צביקה: וואו!
תומר: …שאיתו התחלתי את "אבא חטוב" בעצם, [צביקה מהמהם בהקשבה]. זה היה שיא מסוים. באמצע, בשלב מסוים שראיתי שאיבדתי את המשקלים, התחלתי לחזור למשקלים, עבדתי עם נטורופתית שמאוד מעריך אותה בשם מיכל, אני גם טורח מדי פעם לשלוח לה חיזוקים, כי אני מרגיש שחלק מהיסודות, מהיסודות שקיבלתי ממנה, יישמתי בשיטה של "אבא חטוב"…
צביקה: מעולה.
תומר: אז אני זוכר לה חסד נעורים ומדי פעם גם שולח לה… כל פעם שאני מגיע לאיזה שיא חדש, אני שולח לה הודעה ולא שוכח אותה גם כן בתוך התהליך הזה. כי אחד הדברים שהרגשתי ש"אבא חטוב" נתן לי, הוא עזר לי לעשות סדר בכל… בכל השיטות הקודמות שניסיתי.
צביקה: כן.
תומר: כלומר הרגשתי שיש לי פה איזה סיסטם, שיש איזה היגיון, לא קיבלתי איזה פלקט עם תפריט מוכתב. מצד שני, זה הוביל אותי לתפריטים מוכתבים, מאוד דומים למה שקיבלתי, אבל עם איזה הרבה היגיון, עם הרבה סדר ורציונל שלי עזר מאוד.
צביקה: כן, זה הרציונל הוא הרבה פעמים החוזקה.
תומר: הלוגיקה וההיגיון, הלוגיקה וההיגיון שהשיטה בעצם שקיבלתי מ"אבא חטוב", הייתה סוג של יישום של מלא ניסיונות, אם זה "שומרי משקל" ונטורופתית ודיאטנית של מכבי וניתוח קיצור קיבה עם כל הדיאטנים שמלווים אותך מסביב, [צביקה מהמהם בהקשבה] היה פה סוף סוף איזה משהו שהגיע לי, עשה לי סדר והכניס לי את כל הדברים האלה, זה סוג של סיסטמה שמאוד מאוד התחברתי אליה.
צביקה: כן, אז בוא נחזיר אותך שנייה לרגע שהחלטת לקחת את ההחלטה.
תומר: אני באוגוסט שנה שעברה חליתי בקורונה.
צביקה: אוקיי.
תומר: הייתי 117 קילו, מפורק.
צביקה: שהיום אנחנו יודעים שזה קבוצת סיכון משמעותית לקורונה וסיבוכי קורונה.
תומר: כן, כן, כן, כן. גם ביום התשיעי כבר קיבלתי מכתב שחרור ליום, לבוקר, ל-10 בבוקר, שאני יכול כבר לצאת לעולם הפתוח, בערך ב… לא זוכר את הימים בשבוע, בערך בחמש אחרי צהריים הרופאת משפחה, שלוש, שלוש, הרופאת משפחה אמרה לי 'מחר אתה כבר יכול ללכת'. נפלה לי סיטואציה, התחברתי למכשיר חמצן בבית, משהו איזה גמ"ח. ב-10 וחצי בלילה, ביום העשירי של הקורונה, נכנסתי לטיפול נמרץ.
צביקה: וואו.
תומר: חשבנו עוד למשוך את זה בבית, אבל בסופו של דבר פשוט לקחנו אמבולנס, נסעתי לבית חולים, הייתי במצב מאוד מאוד קשה. והשבעה ימים, שמונה ימים בטיפול נמרץ בעצם גרמו לי להתעורר ולהבין שאני לא יכול… אה, שכחתי להגיד, זה הכי חשוב. ביום שאושפזתי, היה לי תאריך לניתוח קיצור קיבה שני.
צביקה: וואו!
תומר: כן.
צביקה: איזה קטע. מה זאת אומרת, היום שאושפזת, היום העשירי של הקורונה, הוא היה…
תומר: היה תאריך שהייתי אמור לעשות ניתוח קיצור קיבה שני.
צביקה: זה היה אותו תאריך?
תומר: אותו תאריך.
צביקה: אה, וואו!
תומר: ביום שחליתי היה תאריך, דחינו אותו, ובסופו של דבר, זה נדחה פעם אחת בגלל איזה לחץ בעבודה, פעם שנייה בגלל הקורונה, והבנתי שמישהו, אבא שלי זיכרונו לברכה שם איקס על הניתוח קיצור קיבה הפעם, [צביקה מהמהם בהבנה] כאילו אני חייב לעשות את זה, כאילו הבנתי שניתוח קיצור קיבה הפעם לא יהיה פתרון. חזרתי למיכל הנטורופתית למפגשים. אמרתי שכל הקורונה חשבתי עליה, חשבתי עליה כי היה לי את ההצלחה הלא קטנה באמצע, אבל שלא שמרה, [צביקה מהמהם בהבנה] לא שמרה על עצמה, וניגשתי אליה עם אשתי, אמרתי לאשתי, 'את באה איתי למיכל, אנחנו נעשה את זה ביחד הפעם'.
צביקה: וואו.
תומר: עשינו פגישה, ונתקעתי, לא הצלחתי לרדת. ירדתי 3 קילו, והייתי עוד פעם בסיסטם שלה ב-100 אחוז.
צביקה: ואתה 118 קילו.
תומר: כן.
צביקה: כלומר, ירדת ל-115, ונתקעת, אתה פתאום לא מצליח.
תומר: כן, לא הצלחתי. היא, כאילו הגוף נכנס לסטרס.
צביקה: למרות שההתאמה וההגבלה, הגבלת כמויות, קלוריות…
תומר: הכל, אני בתוכנית נטורופתית עם כל התוספי מזון…
צביקה: תוספי מזון, בטח.
תומר: …תחליפי מזון, למה שהנטורופתים נותנים, כאילו, כל הכדורים של המינרלים וכולי, ולא הצלחתי. הגעתי ל-115, והייתי כמעט חודשיים וחצי, ולא זז. [צביקה מהמהם בהסכמה] ואז קפצת לי באיזה סרטון [צוחקים]. אני מאוד פעיל בפייסבוק, כאילו, אני נמצא המון המון זמן בפייסבוק, קפצת לי מאיפשהו באחד הסרטונים. אשתי אמרה לי, 'נו, בסדר, טוב, בסדר', הרבה פסימיות, רק עכשיו, אחרי 8 חודשים, היא מתחילה…
צביקה: וואו!
תומר: …לשחרר קצת את הפסימיות, מרוב שהיא "נפגעה" במרכאות ממני כל התקופות האלה, עם הניסיונות החוזרים ונשנים. אז רק בתקופה האחרונה אני מרגיש שיש לה כבר אמון מלא בי, שאנחנו באמת שינינו פה איזה סיסטם.
צביקה: וואו, זה לא היה קשה להתחיל את התהליך הזה מתוך חוסר אמון?
תומר: היה, היה קשה מאוד, היה מאוד קשה, ובגלל זה אני אומר שהמינוף הוא משמעותי, כי הוא היה גם בזוגיות המינוף עבד.
צביקה: אה, אוקיי.
תומר: הוא עבד ב…
צביקה: לפני שאנחנו מגיעים אל המינוף, מאוד מעניין אותי. אה, אוקיי, אז אתה רואה את הפרסומת, ואתה נכנס לוובינר…
תומר: כן.
צביקה: ואתה שומע את הסקפטיות מהבית.
תומר: מהבית, מאשתי בעיקר, פחות מהבית.
צביקה: אוקיי, ומה גורם לך בכל זאת ללכת על התהליך הזה דווקא?
תומר: הבנתי שאין לי מקום אחר, הבנתי שאני חייב כאילו… אגב, בשלב הראשון חשבתי ש"אבא חטוב", ואני גם חושב שזה קורה להרבה אנשים, גם היום כשאני סוג של מגדלור לפטיני, אין לי מושג כבר כמה אנשים שכנעתי לשיטה, אה… ראיתי חבר'ה בעיקר, אתה יודע, כאלה שריריים, חזקים, שעלו במשקל ככה… עלו במשקל, עלו את השבע, שמונה קילו, ורוצים לחזור להיות חטובים, [צביקה מהמהם בהבנה] כאילו טייפ כזה, זה מה שהצטייר לי בשלב הראשון. ואז נכנסתי לעומק לכמה סרטונים, וראיתי חבר'ה גם בטייפ שלי יותר, גם בגיל, וגם בפערי משקל שהורידו, וזה כאילו סימן לי שוואלה, יכול להיות שגם…
צביקה: שזה מתאים לי.
תומר: …זה מדבר אל חבר'ה גם כמוני, גם לטייפ שלי, ולא רק למה שבניתי לעצמי בראש.
צביקה: הבנתי, לחבר'ה שבאים להוציא את הריבוע השישי, אני קורא לזה.
תומר: כן, בדיוק, כן, כן, שכאילו, אתה יודע, יש לי עכשיו חבר כזה, אתה תיכף תראה אותו, הוא קצת, הוא נמצא באחד ה… נכנס עכשיו, היה מח"ט ב… מח"ט באיזה חטיבה, כאילו, הוא פרשן צבאי, כאילו, אתה יודע, איש ראבק כזה, עלה קצת במשקל, נלחץ, אז נרשם. זה היה הטייפ שבניתי לעצמי, "אבא חטוב".
צביקה: כן, גם כל החיים היה די חטוב. אתה יודע…
תומר: כן, בדיוק.
צביקה: אמרת פה דברים מאוד מעניינים, אני חושב שאחד מהבשורות שאנחנו מביאים, ואני באופן אישי מאוד רוצה לקדם, זה שאני לא צריך להיכנס לחיטוב בשביל להוציא ארבעה ריבועים בבטן.
תומר: לא, לא, לחלוטין.
צביקה: מבחינתי, כל אדם שנמצא במשקל שבו הוא מרגיש קליל, הוא אבא חטוב. גם אם הוא לא…
תומר: אגב זה המשפט ששכנע אותי, לא הגעתי למשפט השני ששכנעת אותי.
צביקה: כן?
תומר: אחד, זה ה-feel, ושתיים זה המשקל יעד. משפט, יכול להיות שאתה, לא ברור לך, אבל זה המשפט שאותי… כמה משפטים לאורך הדרך.
צביקה: כן.
תומר: אחד מהם, 'תעמוד ערום מול המראה ותהיה מבסוט'.
צביקה: כן.
תומר: כשתעמוד ותראה את עצמך בראי ותהיה מבסוט. לא להתחיל לחשב לי BMI-ים ולחשב לי, כאילו, גובה ומשקל וכאלה. נכון שזה מגיע בהמשך, אבל בשלב הראשון, מאוד היה… דיבר אליי המשפט, הקטע הזה של ה-feel, תרגיש עם עצמך, טוב, אני feel לגמרי כרגע.
צביקה: איזה יופי.
תומר: אני לא, יש לי עוד שבע, תשע, קילו לרדת.
צביקה: כן, מה שאנחנו קוראים לו LGN, לוק גוד נייקד, ו-FGN, פיל גוד נייקד.
תומר: בדיוק, ה-feel, אז אני לגמרי ב-feel, בעננים, ואהבתי את זה מאוד. והמשפט השני, זה היה 'עדיף התקדמות על מושלמות'.
צביקה: בטח.
תומר: זה שתי משפטים שלי, מבחינתי, אין לי מושג כמה, איזה משפטים תופסים איזה אנשים, זה שתי המשפטים שצעדו אותי לאורך כל הדרך, והפכו לי לסוג של וואלה, יש משהו ריאלי…
צביקה: מצפן.
תומה: משהו כאילו לא… משהו מחובר לקרקע כאילו, לא…
צביקה: לא באים עכשיו ארבע פעמים בשבוע אימוני כוח, ועוד שלוש ריצות, ו-1,600 קלוריות.
תומר: בדיוק, כן, אז ניסיתי, ניסיתי לקום בבקרים, ניסיתי לקום בבקרים, באמת לאימוני כושר, ראיתי שאני לא באזור חיוג של זה בשלב ההוא לפחות.
צביקה: כן?
תומר: חיכיתי כרגע, חזרתי כאילו, חזרתי ככה, התחלתי עכשיו עם מאמן אישי, כאילו, מאמן אישי.
צביקה: כושר.
תומר: כושר.
צביקה: כן, רק עכשיו?
תומר: רק עכשיו…
צביקה: אז למעשה, בשמונה חודשים הראשונים…
תומר: …לא נגעתי בכלל בכושר.
צביקה: תן לי להבין, שמונה חודשים, אתה יורד 34 קילו, ואתה לא עושה דקה של כושר?
תומר: ניסיתי, ניסיתי לעשות את המבצע של החמשת… לקום מהספה, קמתי מהספה, היה לי איזה בעיה עם הגב, כלומר, זה היה כנראה מהיר מדי בשבילי, [צביקה מהמהם בהסכמה] אשתי אמרה לי 'עצור, אתה יורד סבבה, בוא נמשיך, תחכה עוד קצת'.
צביקה: כן.
תומר: ואז חיכיתי עוד קצת, טסתי לדרום אפריקה. בדרום אפריקה הקטע של המסלולי טיול באו לידי ביטוי משמעותית. עצם הטיול… יש לי חברת טיולים, עם כל העודף משקל שלי לא הצלחתי לטייל, [צביקה מהמהם בהבנה] כאילו, זה תסכל אותי מאוד, ואחד הדברים, כאילו, זה שסוף סוף יכלתי לטייל, כאילו, בטיול בדרום אפריקה, התחלתי לשלב מסלולי הליכה, כאילו, לא רק… כאילו, לא רק להסתובב כזה באתרי…
צביקה: כן, בטח. ותגיד לי, עוד שאלה שמעניינת אותי, מתי הבנת שיש פה משהו שהוא sustainable לאורך זמן, ולא עוד איזה דיאטה שניסית?
תומר: שראיתי שזה עובד, ראיתי שזה עובד.
צביקה: מתי היה איזה רגע, או היה איזה שבוע ספציפי שאתה אומר לעצמך, 'וואו, אני לא מכיר את עצמי ככה'?
תומר: כן, כאילו, עוד פעם, זה, זה ליווה אותי לאורך כל הדרך.
צביקה: כן.
תומר: לאורך כל הדרך. ואז פתאום ש… כאילו, ראיתי שבעצם אין לי, הפסקתי לרדוף אחרי אוכל. משלב מסוים, זה היה בערך לדעתי [צביקה מהמהם בהבנה] סביב החמישים יום, ארבעים יום.
צביקה: כן.
תומר: באזור הזה פחות או יותר.
צביקה: באמצע הניקוי הלפטיני למעשה.
תומר: באמצע הניקוי הלפטיני בעצם, וואלה, זה עובד, כאילו, אני לא רודף אחרי האוכל, עצרו לי הקרייבים במקום עוד פעם… בהתחלה זה היה סוג של מאוד משימתי, של רבאק, לא מעניין אותי כלום, לא רואה ממטר, שזה קצת מסוכן, כאילו, אבל לאט לאט ההבנה והתוצאות הביאו אותי למקום הזה של וואלה, אני מחזיק את עצמי.
צביקה: כן.
תומר: אני שמתי לעצמי כמה וטו-ים שהיו מאוד מאוד חזקים, זה כל הנשנשים במשרד שנמצאים על השולחן, וכל מיני דברים בבית, ו-וואלה, כאילו, הסתדרתי בלעדיהם אחלה.
צביקה: אתה יודע, אם הייתי יכול לגלות את הכפתור שגורם לכולם להתחיל מ-day one בראבק הזה, אז אני חושב שהיינו מצליחים בישראל לנצח, להביס את מחלת ההשמנה.
תומר: כן.
צביקה: חד וחלק.
תומר: כן, כן.
צביקה: וזאת המטרה שלי, זאת האובססיה שלי היום, כי אני חושב שהשיטה, אנחנו כולנו כבר מבינים, אני חושב שהמאזינים, מי שבתוך "אבא חטוב" מבין, ומי שלא, עוד יבין, השיטה עובדת.
תומר: לא, לחלוטין.
צביקה: העניין הפסיכולוגי והמנטלי, זה האמנות בתוך הדבר הזה. מה אתה חושב שגרם לך לבוא עם הרבאק הזה מ-day one? כי זה ה-state of mind שצריך כדי להצליח.
תומר: אני, במקרה שלי זה הקטע הבריאותי.
צביקה: כן.
תומר: לחלוטין. במקרה שלי זה הקטע הבריאותי, וגם קצת הנראות, כאילו, עוד פעם, הפריע לי, אשתי ספורטאית, נראית מצוין, כאילו, ארבע פעמים בשבוע ספורט.
צביקה: שמה, שחטפת כאפה עם הקורונה קצת, של וואו?
תומר: כן, גם הכאפה עם הקורונה. וגם עוד פעם, הבנות, יש לי ילדות גדולות, [צביקה מהמהם בהבנה] ובכל זאת, כאילו, כל פעם שאמרתי להם איזה משהו ברמה החינוכית, [צביקה מגחך] המבט של אשתי מהצד, כאילו, 'מה אתה מקשקש להם בשכל, כאילו, אתה לא מצליח לעשות…'
צביקה: אוקיי, אז אתה כאילו לא מסוגל להיות מודל לחיקוי עבור הילדים שלך.
תומר: בדיוק, בדיוק, בדיוק.
צביקה: כי אתה לא walk the talk.
תומר: בדיוק, בדיוק.
צביקה: וזה כואב, כאבא. אני חושב שזה…
תומר: לחלוטין. ואבא ערכי חינוכי שחשוב לו, והוא הולך עם כל הדברים הכי…
צביקה: האבהות שלך זה משהו שהיא חלק…
תומר: כן, מאוד דומיננטית.
צביקה: חלק גדול בחיים? וואלה.
תומר: כן, כן, כן.
צביקה: מעולה.
תומר: וזה…
צביקה: זה מאוד עזר לך גם לתהליך.
תומר: לחלוטין. הנה, ובגלל זה גם הציטוט ששמתי פה, אולי…
צביקה: אולי זה הזמן, באמת.
תומר: אולי זה הזמן להקריא אותו.
צביקה: כמה בנות?
תומר: יש לי שלוש בנות, ואימצתי בת רביעית, כלומר שלוש בנות, כאילו, ביולוגיות, ושהעליתי את התמונה שדיברת עליה בהתחלה, זה היה, כתבתי לבנות, שמתי את התמונה, זה היה אחרי הקטע של ה… התזכורת, איך קראו לזה? לשים את הזיכרון, ש…
צביקה: מה? התליון?
תומר: כן, התליון.
צביקה: אה, אוקיי.
תומר: אז אני בחרתי במקום התליון לשים את השומר מסך, את התמונה שלי…
צביקה: אז אני רק אעביר את זה למאזינים באמת שלא מכירים, אנחנו כחלק מתהליכי ההמשך שלנו, יש לנו תהליך שנקרא "סוף למאבק במוח השמן", שזה תהליך NLP, שלמעשה המטרה שלו זה לשדרג את הזהות שלנו, כדי שהמוח שלנו לא ירצה לחזור חזרה יותר לעולם לאני הקצת יותר כבד, שלא נגיד שמן, שהיינו.
תומר: אז אני בחרתי תמונה מאוד מאוד לא מחמיאה, שתהיה השומר מסך שלי בטלפון, כמשהו ש… ושכתבתי לבנות, "תרימו לי", שמתי את התמונה וכתבתי להם להרים לי, אז הבת שלי כתבה לי, "מרגש אבוש, איזה תושייה, אומץ, נכונות והתמדה. מרגש כל כך כל כך, נעים לראות, באמת, לימדת אותנו שיעור מטורף, מעריכה ברמות. שחר".
צביקה: וואו!
תומר: כאילו, זה הבת שלי הגדולה, בת 24, סטודנטית, פשוט ראתה את התמונה וכתבה לי את זה.
צביקה: איזה מדהים, איך זה גורם לך להרגיש שאתה רואה את זה עכשיו?
תומר: מטורף, כאילו, זה לא, זה… ללא ספק.
צביקה: אתה, אני חושב שאנחנו לא, אנחנו לא מעריכים כמה הסטנדרטים שלנו הם הסטנדרטים בסופו של דבר של הילדים שלנו, הפנימיים.
תומר: לחלוטין, לחלוטין.
צביקה: בין אם זה הצורה שבה אנחנו מתייחסים לגוף שלנו, ואיך שאנחנו מתייחסים לעצמנו גם.
תומר: כן.
צביקה: אתה הרגשת שמעבר להרזיה שלך, משהו השתנה מבחינת היחס שלך לעצמך?
תומר: לחלוטין.
צביקה: במה זה מתבטא?
תומר: בהכל, בהכל. הביטחון עצמי. עוד פעם, אני בן אדם עם ביטחון עצמי, אני, כאילו, לא… לא איזה עלה נידף, אבל עדיין, כאילו, המון החלטות, כלומר, הקטע של ההחלטות, וכאן אני נכנס לקטע של המינוף, אם זה המקום. אהה… הכל, כלומר, אם זה במערכת הזוגית שלי ושל אשתי, שיש לנו חברות מופלאה, אבל היה לה את המשברים שלה, ופתאום הלכתי עם דברים… כלומר, לא רק ראיתי, ישבתי על הספה וראיתי סדרות טי.וי מהבוקר עד הערב, [צביקה מהמהם בהבנה] כלומר כל היום בינג'ים, כאילו, אם זה עם אוכל או בלי אוכל, זה היה היום שלי, חוזר מהעבודה, מתיישב מול המחשב.
צביקה: כלומר, התפנתה לך אנרגיה זמינה להשקיע בזוגיות.
תומר: לחלוטין. בזוגיות, במשפחה, בעצמי, בהכל. כלומר, אני לא מסוגל היום לראות פרק, חצי פרק ואני כבר על הרגליים.
צביקה: [צוחק] כל כך מכיר את זה.
תומר: אני לא מסוגל, [צוחק] כאילו, אני, כאילו, לא מבין.
צביקה: מה, נעלמו ימי הנטפליקס. זה עצוב, כאילו.
תומר: לחלוטין, [צוחקים] כאילו, חצי פרק וזהו, כבר האנרגיות לא נותנות לי לשבת במקום.
צביקה: לגמרי.
תומר: יאללה הליכה, יאללה פודקאסט, יאללה זה, כאילו, גיליתי את עולם הפודקאסטים בהליכות, משהו שהיה קצת בקורונה, בהתחלה, שניסיתי להיכנס לעולם התיירות, שנתיים חל"ת. אז ניסיתי, כאילו, היה לי בכל זאת משבר של שנתיים בלי עבודה.
צביקה: וואו.
תומר: אבל בהחלט, אם זה בזוגיות וגם בעבודה, כאילו, אני עוד שבועיים מתחיל, עוד חודשיים מתחיל עבודה חדשה.
צביקה: וואו!
תומר: החלטה שסחבתי המון זמן, עם עצמי, וללא ספק, כאילו, אין לי ספק בכלל, אין לי ספק, כאילו, אני לא סתם אפילו… כלומר, זה משהו שדחיתי ודחיתי ודחיתי וכל פעם מצאתי את התירוץ למה לדחות את זה. אין לי ספק בכלל שה… השינוי המשמעותי שעשיתי, אני זוקף אותו לזכות ה… לזכות השיטה.
צביקה: כי מה?
תומר: למדתי…
צביקה: מה גרם, מה בתהליך ההרזיה יצר את האופציה הזו, את הפתח הזה לשינוי בקריירה?
תומר: האמון ביכולת שלי לקבל החלטה וליישם אותה, חד משמעית. [צביקה מהמהם בהבנה] זה לא קלישאה, אתה אומר את זה הרבה פעמים, כאילו זה… אתה הצבת את זה גם בכנס, כאילו בסיכום של הכנס…
צביקה: בטח.
תומר: הצבת את זה כאיזה סוג של… ממש קפצתי מהכיסא…
צביקה: כוכב צפון.
תומר: רציתי לקפוץ לך ולהגיד לך, 'הנה אני, זה אני', לצורך העניין. כי זה בדיוק מה שקרה לי. וזה בהמון דברים קטנים, המון דברים קטנים. יום כיפור, סבבה? יום כיפור, כבר חמש שנים, אני מת לעשות יום כיפור במאה שערים. חוויה אנתרופולוגית, כאילו לטייל, לבוא למאה שערים, לשכור חדר, כל שנה אני מוצא תירוץ לא לעשות את זה. אשתי אומרת לי, 'נו, השנה, אתה לא נוסע ליום כיפור? דיברת על זה כבר חודש, אתה מדבר שאתה רוצה לעשות יום כיפור במאה שערים, לראות את החוויה, לחוות חוויה אנתרופולוגית במאה…', השנה עשיתי את זה.
צביקה: וואו!
תומר: השנה עשיתי את זה.
צביקה: ואתה רואה את הקשר…
תומר: חמש שנים דחיתי את זה, דחיתי, דחיתי כל פעם בתירוץ אחר.
צביקה: הבנתי.
תומר: אני מדבר גם על דברים ממש קטנים, כאילו, נותן פה דוגמא…
צביקה: בטח!
תומר: …יחסית מינורית, כאילו. אבל וואלה, אני מת לעשות את זה. כאילו, דחיתי מכל מיני סיבות. פתאום האמנתי בעצמי שוואלה, נכנסתי ל-Airbnb, חיפשתי דירה במאה שערים.
צביקה: כן.
תומר: שכרתי דירה במאה שערים, נסעתי לעשות יום כיפור במאה שערים, משהו שדחיתי מיליון זמן.
צביקה: וואו! אתה יודע, אני חושב ש… אני אשתף איתך גם, שבאמת התהליך ההרזיה שלי, הרבה אנשים לא מבינים את הקשר בין פתיחת החברה של "אבא חטוב" לבין תהליך ההרזיה האישי שלי. הם חושבים ש'אה, אוקיי, הוא רזה והוא גילה את השיטה', אבל זה לא רק. הוא רזה, הוא גילה את השיטה, ומבחינתי, התקצר, עד התאפס, המרחק בין ידע לבין יישום.
תומר: לחלוטין.
צביקה: לא רק בתחום התזונתי. אני הרבה שנים, היה לי המון ידע בתחום של שיווק, ומכירות, ויזמות, ועזרה לאנשים, והכל, אבל אני לא יישמתי אותו, כי פחד, כי חוסר אנרגיה, כי דחיינות.
תומר: דחיינות, עוד פעם, נמחקה לי המילה דחיינות, אשתי בשוֹק.
צביקה: איזה יופי.
תומר: הייתי אלוף העולם בדחיינות. כמה שאני ממנכ"ל חברה של, כאילו… הייתי דחיין, לא משנה.
צביקה: וואו.
תומר: זה פשוט כאילו, הסעיף הזה נעלם לי, כאילו, אין לי דחיינות, אני קם עושה, לא מדבר, לא כלום, קם ועושה. לעיתים, אתמול, שלשום היה לי איזה יום, אשתי פתאום הייתה בשוֹק, חזרתי להיות איזה [ממלמל] ושלחתי לה הודעה בערב, היה נפילה כזאתי, כאילו, אמרתי לה 'נכון, הייתי כמו פעם, פתאום, ביום כזה של…', בא לי כאילו כן להיות על הסדרות, כן לא לעשות כלום, אבל זה נגמר בהליכה של שבע קילומטר בסוף היום.
צביקה: וואו!
תומר: לא יכלתי, כאילו, עצרתי את זה בשלב מסוים. אגב, וגם, כאילו, הייתי תקוע במשקל מסוים, והרגשתי שביום שאני אעשה עוד מהלך, בעזיבה של העבודה שלי, אני אשתחרר גם במשקל. ביום שאני אעשה את השיחה שדחיתי כל כך הרבה זמן לעשות, [צביקה מהמהם בהסכמה] אמרתי לה, תראי, כשעשיתי את השיחה בערב, אמרתי לה, 'תראי, תוך ארבעה ימים אני יורד את הקילו שהיה חסר לי, שהייתי אמור כבר לרדת'.
צביקה: וואו! ו…?
תומר: וכך היה. וכך היה.
צביקה: וכך היה.
תומר: כך היה. עשיתי את השיחה, אמרתי לה, 'תראי, ארבעה, חמישה ימים, הקילו הזה יורד', שניסיתי להוריד אותו כמעט חודש וחצי, [צביקה מהמהם בהבנה] ודחיתי את השיחה, יחד עם הדחייה של השיחה נתקע לי הקילו הזה.
צביקה: וואו, איזה מעניין. מרתק.
תומר: ואני אמרתי לה במאה אחוז, זה היה אחרי הכנס, ואמרתי לה, תראי, כאילו… כאילו, אמרתי לה, 'תראי, עשיתי את השיחה, בואי נספור כמה ימים הקילו החסר גם כן יגיע'. וכך היה.
צביקה: תקשיב, זה מדהים השינוי הרב מימדי שעשית, אתה יודע, אני הרבה פעמים מדבר, ואז, שוב, מאזינים שהם גם…
תומר: אגב, רק בגלל זה אני פה בפודקאסט.
צביקה: כן.
תומר: בגלל זה באתי לפה, זה הסיבה המרכזית שבאתי לפה.
צביקה: לא בשביל ההרזיה, בשביל להראות מה קורה ברגע שבן אדם מרזה, מה הוא עוד יכול להשיג.
תומר: בדיוק, בדיוק, בדיוק. זה הסיבה שאני פה.
צביקה: אני רואה את זה, אני רואה את הנחישות בעיניים. אתה יודע, הלוואי שבאמת היינו יכולים גם לעשות את זה מצולם, אני רואה את הנחישות בעיניים, אני רואה את ה… אתה יודע, אני מבחינתי, זה ווינריות. אתה הוכחת לעצמך…
תומר: לא הייתי ווינר.
צביקה: …שגם בתחום הפיזי, לא היית ווינר בתחושה שלך, הוכחת לעצמך שגם בתחום הפיזי אתה ווינר, ואז זה פעפע לכל התחומים.
תומר: לחלוטין.
צביקה: וחלק אגב מהמאזינים, הם מרגישים ווינרים בהרבה מאוד תחומים, אבל הגוף שלהם זה מקום ההזנחה הכי גדול. אז מה שיש לי להגיד להם זה קודם כל, אחד, להרגיש ווינר בתחום של הגוף פותח שינויים במקומות אחרים, והדבר השני, הפער נקרא לזה, ברגע שאתה סוגר את הפער בתחום הגופני, ואתה פתאום הופך להיות "אבא חטוב", או מישהו שהוא יש לו המון אנרגיה, אתה פתאום מבין כמה מרחק עברת גם בתחומי חיים אחרים. גם אם אתה חושב שאתה ווינר, ואתה חושב שאתה מצליח בתחומי חיים אחרים, אתה לא מאמין מה התהליך הזה יעשה לך.
תומר: לחלוטין.
צביקה: וזה משהו שאנחנו ראינו, אתה יודע, אני בקשר עם כמה חברים שלי, אנשים סופר מצליחים במה שהם עושים, שעשו את התהליך, הם אמרו לי, 'תקשיב, זה חידד אותי ברמה מטורפת, זה לקח אותי מטוב למדהים'.
תומר: כן. אני בהחלט מרגיש את זה, אני מרגיש את זה על עצמי. עוד פעם, יש המון עבודה קשה.
צביקה: כן.
תומר: זה לא, זה לא פשוט.
צביקה: בטח.
תומר: זה התמודדות, זה משברונים קטנים לאורך הדרך, זה חשיבה קדימה, לחשוב כל הזמן. אני הפסקתי ללכת, יש לי איזה חבר שעושה כל מיני אירועי ערב, החלטתי להפסיק ללכת לשם. אני אמשיך להיות חבר שלו, אבל אני לא אוהב את החפלות שלו. [צביקה מהמהם בהסכמה] אני יודע שזה נת"ב מבחינתי, כאילו, זה משהו שאני יכול ליפול בו, אז אמרתי לו, 'נוח, אתה תבוא אליי, נשתה יחד קפה, נדבר, נשלים את החסר, את הערבֵי… את הערבֵי ג'עלה אצלך בבית, נשמור להזדמנויות אחרות, כאילו, שאני ארגיש קצת יותר חזק', כי עוד פעם, כי אני מפחד ליפול שמה, זה לא שאני, כאילו, סופרמן.
צביקה: בסדר, זה גם אגב, עם הזמן, זה יהיה פחות ופחות פחד.
תומר: כן, אני על הגבול כרגע, אני נמצא על הגבול כרגע.
צביקה: לגמרי.
תומר: גם הטיול של דרום אפריקה שחששתי ממנו, טיילתי עם קרוואן, אז זה קל יחסית, העליתי גם, לדעתי, בדף פייסבוק, תמונה של המקרר קרוואן שלי, [צביקה מהמהם בהסכמה] המקרר הלפטיני קראתי לו, גם לתת חיזוק, הרגשתי שיש וייב, מתוך הקבוצה, יש וייב מאוד גדול שנופל בחוץ לארץ, והרבה חבר'ה העלו, כאילו, את המעידות והנפילות שלהם בחו"ל, היה חשוב לי להציף ולהראות שיש גם דרך קצת שונה ואחרת, כאילו, מהבחינה הזאתי. לא נשקלתי, כאילו, עד שמצאתי איזה משקל באיזה מקום מסוים, וואלה, ראיתי שאני לא עליתי, ואני שומר על הסיסטם, הגעתי חזרה, גם ירדתי חצי קילו בשלושה שבועות האלה, ארבעה שבועות. וזהו, אז אני בהחלט… מה אני אגיד לך, כאילו…
צביקה: תומר, שאלה.
תומר: כן?
צביקה: חבר טוב שלך רוצה להיכנס לתוכנית, הוא אומר לך, תקשיב, תן לי טיפ אחד, מה יבטיח את ההצלחה שלי בתהליך הזה? מה ישים אותי בצד הנכון של הסטטיסטיקה?
תומר: אמרתי את זה לכמה אנשים, מאח שלי שעושה את זה כרגע, עצם ההחלטה, ההחלטה מאוד מאוד משמעותית, תחליט לבצע - תעשה.
צביקה: כלומר, לא בעוד, אני קורא לזה לא לבוא לנסות, לבוא לקבל תוצאות.
תומר: לא לנסות. לבוא להצליח, לבוא להצליח, זה המשפט, תבוא להצליח.
צביקה: להתמסר.
תומר: להתמסר. אתה תקוע? סבבה, הכל בסדר, אף אחד לא אמר שזה יהיה קל. תקוע? סבבה, תמשיך, תמשיך, זה יגיע. כלומר, יש פה, תבוא להצליח, זה המשפט.
צביקה: כן.
תומר: ככה אני באתי, אני באתי להצליח, לא היה לי שום סימן שאלה. כלומר, הנחישות שהגעתי לעשות את הדבר הזה, לא משנה כרגע מאיזה סיבה, שהייתי שפוך בקורונה, זרוק באיזה מקום, והייתי נראה כמו הצרות שלי, והצרות, יש לי אחלה, אין לי צרות… [מצחקקים] אבל הייתי נראה ממש לא בצורה בריאה [צביקה מהמהם בהבנה] ולא, לא נראיתי טוב בכלל, בלשון המעטה. באתי להצליח, באתי להיות רזה, באתי, אהה… לשנות את החיים שלי.
צביקה: וואו.
תומר: וזה מה שעשיתי בתקופה הזאתי. ואני מרגיש, עוד פעם, אני כרגע בסוג של מבחן עם עצמי, אני בוחן את עצמי אם אני באמת רוצה, כאילו, אגב, המשקל יעד שאני שמתי לי היה 90 קילו. שאשתי ראתה, היא אמרה לי, 'לא, לא, לא', עשתה לי ככה לא עם האצבע, 80 קילו. אמרתי לה, 'את נורמלית? מאיפה, מאיפה, כאילו, תני לי להגיע ל-90', וחלפנו על ה-90 ביעף, ואני היום 84 קילו. 84 וחצי, שהיעד ששמתי לי, הפשרה עם אשתי היה 83. [צביקה מצחקק] כלומר, אז יש לי עוד קילו ככה לגרד מעליי בקצב, אבל בקצב…
צביקה: זה טוב שיש לך עוד מטרות להשתפר עליהם, מה שנקרא.
תומר: כן, כן, כן, כן, לא, בחלוטין, כאילו…
צביקה: גם לי, כל הזמן, כל הזמן. זה בין אם זה ברמות האנרגיה אחרי זה יהיה, בין אם זה עוד קצת מסת שריר בשלב שבו אני נמצא כרגע. כלומר, זה טוב שיש לך כל הזמן…
תומר: יש, יש איזה דבר תורה קטן שאני אומר אותו בהרבה הזדמנויות, והוא רלוונטי פה לחלוטין, והוא יכול להיות חלק מהמוטו והסרטונים שלך בשלב מסוים. המזבח, יש לו כֶּבֶשׂ, לא מדרגות. סבבה? יש כֶּבֶשׂ. [צביקה מהמהם בהסכמה] והסיבה המרכזית היא שהכהן הגדול עולה עם הכותונת שלו, יהיה לו פסיעות קטנות, כדי שמבושיו לא יתגלו. הוא ילך ולא יוכל לעשות צעדים ולפתוח רגליים. הדרש, העומק הוא שבמדרגות, אתה יכול לבחור לעצמך מדרגה ולהעצר עליה. בכֶּבֶשׂ, אם אתה עוצר, אתה מתגלץ' אחורה. אתה צריך להיות כל הזמן בתנועה מתמדת כלפי מעלה. כי בכֶּבֶשׂ כשאתה עומד, אתה מחליק. [צביקה מהמהם בהבנה] כלומר, כל עוד אתה תהיה בצעדים כלפי מעלה, סבבה? בתנועה מתמדת כלפי מעלה, אה… אתה תתקדם. תעמוד, תגיד, תחליט לעצמך, הנה, הגעתי למקום הסבבה שלי, אני אעמוד - אין כזה דבר. אתה פשוט, באותו רגע, אתה מחליק למטה.
צביקה: ואז שואלים, הרבה פעמים אנשים שלא מבינים את העומק של זה, שואלים, 'מה, אז אני לא יכול לנוח אף פעם? אז אני לא יכול לקבל את עצמי אף פעם?'
תומר: אה… כנראה שלא. אתה חייב להיות בתנועה מתמדת.
צביקה: אז אני אגיד לך את הטייק שלי על זה. כמי שכל הזמן בתנועה מתמדת, אובססיבית, נקרא לזה ככה, שזה לא שאתה לא מקבל את עצמך, או אתה לא אוהב את החיים, או את התוצאות שלך…
תומר: ממש לא.
צביקה: …אתה פשוט מתמכר ללבדוק כמה רחוק וכמה טוב תוכל למשוך אליך ולהגיע ועוד ועוד תוצאות טובות.
תומר: לחלוטין.
צביקה: כלומר, אני מכור ליצירה, לשיפור המתמיד הזה, כי זה גורם לי להרגיש חי. ובעיני זה לא, זה לא כי אני לא מרוצה מהתוצאות שלי.
תומר: סבבה, וזה תומר החדש.
צביקה: וואו.
תומר: וזה תומר החדש, זה לא היה קודם.
צביקה: לא היה קודם?
תומר: המוטו הזה היה איתי, ליווה אותי הרבה זמן. את הרעיון הזה, את הדבר תורה הזה, שמעתי בישיבה בכיתה י"ב, והוא הולך איתי, אבל לא יישמתי אותו. יישמתי אותו אולי בדברים אחרים, בעבודה, בנכונות, בחריצות, אבל לא על הגוף שלי ולא על עצמי.
צביקה: וואו.
תומר: כאילו, ועכשיו, בגיל 55, הגיע הזמן שאני אעשה את זה גם על עצמי. כאילו, גם עם עצמי. וללא ספק, כאילו הדרייב, הדחיפה, באה מעצם הירידה במשקל.
צביקה: בטח.
תומר: עוד פעם, הירידה במשקל הגיעה כתוצאה מהשיטה שממש… לקח לי ממש, בוובינר, בערך רבע שעה להבין שזה זה.
צביקה: איזה יופי.
תומר: שאתה מדבר בשפה שלי, ושוואלה, ייתכן שמצאתי את ה… את הדרך, ופה בעצם הגיעה גם ההתמסרות.
צביקה: כן.
תומר: מתוך זה הגיעה גם ההתמסרות, האמונה וההתמסרות לדרך. שעוד פעם, אני חוזר על מה שאמרתי בהתחלה, סידרה לי את הדברים. כלומר, ידעתי, ידעתי כמעט את הכל.
צביקה: כן.
תומר: לא חידשת לי כלום, אבל עשית לי סדר. עשית לי סדר.
צביקה: לגמרי. אנחנו, זאת, זאת המטרה שלנו, לעשות סדר ולגשר על הפער בין ידע או פוטנציאל לבין יישום. ואני חושב שעשית את זה בכל התחומים.
תומר: כן, לחלוטין.
צביקה: ויש לי שאלה אחרונה אליך. אם היית יכול להגיד משהו לתומר של לפני שנה, מה היית אומר לו?
תומר: וואו. [מגחך]
צביקה: היית פוגש אותו לקפה או לגלידה עם קצפת. [צוחק]
תומר: כן, אגב, יש לי, יש לי, הקלטתי את זה בכנס, הקלטתי את ה…
צביקה: כן? אני אשלח לך פשוט. [צוחקים]
תומר: יש לי את זה מוקלט. לא ידעתי אם כן או לא, אבל הקלטתי את זה, רציתי להשמיע את זה לאשתי, לא השמעתי לה עוד.
צביקה: את התשליך, את התשליך.
תומר: כן, את התשליך, כן.
צביקה: מדהים. מה היית אומר לו?
תומר: אה… תודה. תודה, קודם כל תודה. הוא יצר את ה-DNA שלי, הוא אני בעצם במידה מסוימת. אהמ… הרבה מהתכונות שיש לי היום הוא נתן לי אותם, אבל כנראה שהייתה תכונה אחת שהוא קצת חיפף בה, כאילו הוא קצת לא לקח אותה מספיק, וכרגע היום אני לקחתי אותה והרמתי אותה, הבלטתי אותה, שמתי לה את המרקר, שזה הקבלת החלטות והיישום שלהן, ועל לחשוב על עצמי קצת יותר, גם מבחינה גופנית, גם מבחינה כספית, גם מבחינה משפחתית, כלומר… לשים אותי במרכז, לחלוטין, בלי להתבייש.
צביקה: מדהים.
תומר: בלי להתבייש, כאילו, אני שם את עצמי במרכז. זהו. גם בתהליך עכשיו של עזיבת העבודה והחלפת עבודה, אני שם את עצמי במרכז. אני כל הזמן חשבתי איך החברה תסתדר בלעדיי, זאתי שאני עוזב אותה, ואיך הוא…
צביקה: כאילו, נשמע לי הרבה פחות מרַצה, והרבה יותר יודע מה הוא רוצה.
תומר: כן, כן, כן, לחלוטין.
צביקה: כן, איזה כיף.
תומר: כן.
צביקה: תומר, אני רוצה להגיד לך תודה רבה, אני חושב שהשיחה הזאת נתנה השראה להמון אנשים, וגם הבנה כמה אפשר להשיג מתהליך כזה, וכמה זה הרבה מעבר להרזייה. זה משהו שאני כל הזמן מפמפם אותו לקהילה שלנו, אבל אני חושב שבאמת היה מאוד חשוב שתגיע לכאן, כי המינוף הזה הוא פשוט אדיר, מה שעשית גם מבחינה אישיותית, וגם מבחינת הזוגיות, ההורה שאתה, המודל לחיקוי שאתה, והשינוי בקריירה שרצית.
[מוזיקת סיום]
תומר: תודה, תודה.
צביקה: באהבה. חברים יקרים, אם נהנתם מהפרק הזה, ואני יודע שנהנתם, אז הבקשה שלי אליכם זה לשלוח אותו למישהו אחד מהחיים שלכם שחייב לשמוע את הדבר הזה, שחייב להקטין את הפער בין פוטנציאל לבין יישום, ומי יודע, אולי גם הוא עוד כמה חודשים יתארח בפודקאסט כאן אחרי שהוא ירד, 15, 20, 30 ואולי אפילו 50 ויותר קילוגרם. חברים יקרים, אני הייתי צביקה עינב ואנחנו נתראה בפרק הבא של פודקאסט "אבא חטוב", להתראות, ביי ביי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Commentaires