כולנו מכירים את זה - אנחנו מתחילים תהליך הרזיה (מוצלח יותר או פחות) ובשלב מסוים אנחנו יוצאים מהכללים שהצבנו לעצמנו. ייתכן שמעדנו בעוגיה קטנה או בסופ"ש שלם ופרוע. מה עושים במקרה כזה? איך חוזרים בחזרה לתהליך ההרזיה הלפטיני ביעילות, עם מינימום אשמה ומומנטום מחודש? כל זאת בפרק השמיני של פודקאסט "אבא חטוב".
תאריך עליית הפרק לאוויר: 07/04/2022.
[מוזיקת פתיחה]
צביקה: היי חברים יקרים, ברוכים הבאים לפודקאסט הרשמי של "אבא חטוב", התוכנית שתלמד אתכם איך להוריד את הכרס ולהרגיש בשיא שלכם בכל גיל, מבלי לספור קלוריות, להרעיב את עצמכם, לעקוב בדקדקנות אחרי תפריט דיאטטי או אפילו מבלי לעשות ספורט.
את אתגר "אבא חטוב" עברו, נכון להיום, מעל ל-15 אלף גברים בישראל, שהצליחו להחזיר לעצמם את הבריאות והאנרגיה והביטחון העצמי שבאמת מגיע להם. המטרה של הפודקאסט הזה הוא להקנות לכם את הכלים, הידע, ההבנה והמוטיבציה כדי באמת לרדת במשקל פעם אחת ולתמיד.
אני צביקה עינב, מייסד אתגר "אבא חטוב", 32 קילו פחות והמנחה שלכם. והיום אנחנו הולכים לדבר על מה אנחנו עושים כשיוצאים מאיזון. כי הכל טוב ויפה על הנייר, הניקוי הלפטיני וההצפה הלפטינית והשחרור הלפטיני ושלב המסלולים, כל הדברים שדיברנו עליהם בפרק הקודם, שוב אני מזכיר. אבל מה קורה כשאנחנו מפשלים? כשאנחנו חוטאים? כמו שנוהגים להגיד בכל מיני שיטות אחרות. אבל מה קורה כשאנחנו יוצאים מאיזון הורמונלי ואיך אנחנו מתמודדים עם זה ואיך אנחנו עולים חזרה על הדרך הלפטינית במהירות האפשרית? יאללה, בואו נתחיל.
אוקיי, חברים, ברוכים הבאים לפודקאסט "אבא חטוב", פרק מס' 8 - מה עושים כשיוצאים מאיזון לפטיני? אז הדבר הראשון, קודם כל בואו נצייר לנו את הבעיה. הבעיה היא, ברוב השיטות אגב, שיש לנו תפריט, והתפריט הוא מצוין כל עוד עומדים בו. אבל מה קורה כשלא עומדים בו? איך חוזרים חזרה? האם פשוט מנסים לנקות את האבק מהברכיים ולהשתמש בכוח הרצון שלנו, כדי לחזור חזרה לדרך? לאורך זמן זה לא יעבוד. אנחנו צריכים game plan. מה אנחנו עושים כשאנחנו בפיגור 5, 10 נקודות, 20 נקודות. עכשיו, הרבה מתוך מה שאני הולך לדבר עליו בפרק הזה נובע מהאהבה שלי לכדורסל. למה? כי אני מאמין שהדרך הלפטינית והשיטה הלפטינית יותר דומה לכדורסל מאשר לכדורגל. באופן כללי גם השמירה על המשקל שלנו. למה? כי כדורגל אנחנו מחכים לגול. ואז נגיד, אם אנחנו מקבלים גול, וואו, המשחק יכול להסתיים אפילו 1-0. זה שבר! אבל בתהליך הרזייה זה לא ככה. כשאנחנו מצליחים שלושה ימים ברצף להיות לפטינים, אנחנו עשינו שלושה סלים. אנחנו לא ב-3-0 אל מול הדופמין שלנו, אוקיי? כמו שאנחנו קוראים לו. סוג של השד הגרליני, הורמון הרעב. אנחנו לא ב-3-0 מולו, אנחנו לא בניצחון מוחץ. גם לא להתלהב יותר מדי, הכול בסדר, שלושה ימים זה נהדר, אנחנו ביתרון של 6-0 בתחילת הרבע הראשון. מושלם. האם זה הזמן להכתיר את האלופה? ממש לא. וכך גם אני רוצה שתחשבו על כל תהליך ההרזייה. זה לא גול. אנחנו לא חטפנו גול אם נפלנו או יצאנו מאיזון הורמונלי. בסך הכול חטפנו שלשה על הראש, או במקרה הכי גרוע, ריצה של 8-0, 10-0, ואז קראנו טיים אאוט, אנחנו חוזרים חזרה לספסל, בודקים בדיוק מה קורה, עושים את התהליך שאנחנו הולכים לדבר עליו עכשיו, יוצרים אסטרטגיה חדשה ויוצאים למגרש בשיא העוצמה כדי לחזור חזרה מהפיגור ולקחת חזרה את ההובלה. זה שוב, לא סוף העולם, זה הדבר הראשון.
כל אחד מאיתנו עובר את זה, וזה באמת לא קלישאה. בדרך הלפטינית שלי אני יצאתי מאיזון הורמונלי אינספור פעמים. אני לא חטאתי. למה? אנחנו לא רוצים מותר ואסור, חוטא וצדיק. זו הבנה שהולכת להפחית לנו משמעותית את תחושת האשמה. עכשיו, שוב אני מזכיר לנו, אשמה, כשאנחנו חשים אשמה על מצבנו או על איך שאכלנו, על איך שהתנהגנו, אנחנו מעלים משמעותית את הורמון הלחץ, הורמון הקורטיזול, מה שלאורך זמן גורם לנו להעלאה של הורמון האינסולין, שגורם לנו לאפקט החסימה. למעשה, אשמה גורמת לאפקט החסימה, לרעב, חשקים והשמנה. ולכן אנחנו משחררים את האשמה בכך שאנחנו מבינים שזה לא המשמעת העצמית או כוח הרצון שלנו, אנחנו בסך הכול יצאנו מאיזון הורמונלי. ולכן גם כל ההסתכלות שלנו על זה היא הסתכלות רציונלית. יצאנו מאיזון הורמונלי, איך אנחנו יכולים מצד אחד להבין מה קרה כאן, כדי שזה לא יקרה שוב. מהצד השני, כמה שיותר מהר להתאפס על עצמנו ולחזור חזרה להתקפה מתפרצת.
אז קודם כל בואו נסתכל מה אנחנו צריכים ברגעים הקשים האלה, שזה יכול להיות ערב שפתאום אני מרגיש את החשקים והרעב, או חבר'ה שלי הזמינו פיצה ואני לא יכול ספציפית כי אני כרגע בניקוי הלפטיני או כל דבר אחר, או שכבר אני אחרי זה. כלומר, אני כבר אחרי איזה ערב כזה ובבוקר אני מרגיש חרא עם עצמי, או אחרי סופ"ש. איך אני מתמודד עם הדבר הזה?
אז הדבר הראשון, קודם כל אני צריך לשנות את הפוקוס שלי חזרה למשהו פרודוקטיבי, מקדם וחיובי שקשור לדרך. אני צריך לשנות ולהסיח את דעתי. כי אם אני אמשיך to dwell in it, מה שנקרא, להתחיל לאט לאט להיכנס אל תוך אשמה וזה לא בסדר וידעתי שאני הולך ליפול, בוודאות אני הולך להעלות לעצמי את הורמון הקורטיזול, אינסולין, ולגרום לעצמי לאפקט החסימה. לא עושים את זה. מה שאנחנו עושים, אנחנו מתפקסים מיידית חזרה על הדרך, בהבנה שזה באמת לא אשמתנו. כלומר, מי שחש אשמה על זה שהוא נפל בערב עם פיצוחים, עוגיות או פיצות, הוא חש אשמה בגלל חוסר ידע. הוא לא מבין שזו לא אשמתו אלא אלו ההורמונים שלו. אז הדבר הראשון זה הסחת דעת, קודם כל. ואם אני לפני הנפילה, אני נותן לכם גם פרוטוקול לפני, אם אני לפני הנפילה, תסיחו את דעתכם במשהו אחר. לכו, צאו להליכה, לכו דברו עם מישהו קרוב אליכם, תלכו למחשב קצת תעבדו. תעשו משהו אחר, לכו לשחק עם הילדים. משהו אחר שהוא לא ממוקד אוכל. זה הדבר הראשון הכי חשוב.
והדבר השני זו קרבה אנושית. למה? כי קרבה אנושית גורמת לנו להפחתה של הורמון הקורטיזול. הפחתה של הורמון הקורטיזול מוריד אינסולין, מוריד את אפקט החסימה, מוריד רעב, מוריד חשקים, גורם לנו לעליה של הורמון הסרוטונין, שגורם לנו להרגיש שהכל בסדר בחיים שלנו ואנחנו יכולים להירגע, ועלייה בהורמון האהבה, אוקסיטוצין. נהדר, זה משהו שאנחנו חייבים אותו. עכשיו, קרבה אנושית איך שאתם רוצים, תמיכה איך שאתם רוצים. אם אתם לפני הנפילה ואתם מרגישים ש'עוד שנייה אני יוצא עכשיו ואני אוכל את כל המקרר', אתם חייבים מישהו לדבר איתו. הקול שבכם, השד הגרליני הזה, שרוצה שתישארו במצב הקיים, ולא רוצה שתשתנו, הוא ינסה לבודד אתכם. הוא ינסה לגרום לכם לא לשתף עם אף אחד את זה שכרגע אתם רגע לפני שבירה או שאתם כבר במקדונלד'ס מזמינים 20 נאגטס, סתם דוגמה, שלי ספציפית מהחיים רלוונטית. הוא ינסה לבודד אתכם, ולכן מה שאנחנו רוצים ליצור, אנחנו רוצים להכניס אותו לפינה ולא לאפשר לו להעלות משמעותית את רמות הקורטיזול שלכם, על ידי קרבה אנושית. זו יכולה להיות שיחה, זו יכולה להיות שיחה חברית, זו יכולה להיות גם שיחת נזיפה. כל אחד עם מה שהוא זקוק לו. אני לא שופט כאן את צורת התמיכה והאהבה שאתם צריכים כדי להרגיש שאתם מוכלים והכל בסדר ואתם לא לבד. אבל אנחנו גם כגברים, שאוהבים להצליח הכל לבד ולא להיעזר באף אחד, חברים, זה שטות גמורה שגורמת לכולנו להשמין. אנחנו חייבים למצוא את צורת התמיכה שמתאימה עבורנו וגורמת לנו להרגיש שאנחנו במקום בטוח. ואני יכול להבטיח לכם שברגע שתעשו את זה, תסיחו את דעתכם ותקבלו את הקרבה הזו, אתם גם תרגישו הרבה יותר טוב וגם באופן טבעי הפוקוס מהאוכל ירד, חשקים ירדו, רעב ירד.
הדבר השני זה להחליף את מה שאנחנו קוראים לו The what-the-hell effect במזעור נזקים. what-the-hell effect זה מונח מקצועי, האמת, תאמינו או לא, שמתאר מצב שבו אכלתי את המשולש פיצה הראשון, ואני כבר אומר, יאללה, פאק איט, אני הולך לסיים חצי מגש או את כל המגש, ובסוף גם גלידה כי מה זה משנה כבר? הרסתי הכל ויאללה אני כבר בסוף שבוע, היום יום חמישי, אז גם שישי-שבת אני אעשה בינג', וביום ראשון אני אתחיל מחדש. כולנו מכירים את זה, כולנו היינו שם. אנחנו רוצים להחליף את דפוס המחשבה ההרסני הזה, גם עבור הפסיכולוגיה שלנו, כי לאט לאט המוח שלנו מתחיל להבין שהוא לא יכול לסמוך עלינו, וזה הדבר הכי גרוע. וגם ברמה הפיזיולוגית פשוט יוציא אותנו מאיזון הורמונלי. אנחנו מחליפים את זה במה שאנחנו קוראים לו מזעור נזקים על ידי גלגלי ההצלה. כלומר, ברגע שאנחנו רואים ומרגישים ושומעים בתוכנו את אותם דפוסים שאומרים, 'יאללה, ממחר תתחיל', 'יאללה, מיום ראשון תתחיל', זה אומר שאנחנו ב-what-the-hell effect, ובשלב הזה, מעבר להסחת דעת וקרבה אנושית, ברמה הפיזיולוגית, המקצועית, אנחנו זקוקים לגלגלי ההצלה.
וגלגלי ההצלה הם - מים, ירקות, חלבון ופחמימות לפטיניות. אנחנו מכירים את זה מהפרקים הקודמים. מים כמובן גורמים לנו מיידית לאיזושהי ירידה ברעב ובחשקים, ירקות מעלים לנו את נפח המזון עם מינימום של קלוריות, וגם פחמימות לפטיניות כמובן, עם סיבים תזונתיים שתורמים לתחושת השובע, וחלבון, אב המזון המשביע ביותר. כלומר, אנחנו רוצים בשלב הזה להפציץ את הגוף שלנו במה שהוא באמת זקוק לו, כדי לשבוע ברמה הפיזילוגית, חוץ מהרמה הפסיכולוגית וההורמונלית שדיברנו עליה עכשיו.
והכי חשוב זה לעשות תחקור לפטיני מהבוקר. כלומר, גם אם יצאתי מאיזון הורמונלי ואכלתי את כל הדברים שאני יודע שאני לא אמור לאכול, והכל בסדר, זה קרה לכולם, חברים, כולה קיבלתם שלשה על הראש. הכל בסדר. צאו להתקפה מתפרצת, שחררו את הדבר הזה. גם אם זה קרה, השאלה מה אנחנו לומדים מזה. איפה היה החור בהגנה? מה שנקרא. למה קיבלנו את השלשה הזו על הראש? אז אני יכול להגיד לכם ספציפית אצלי, שאני תמיד שם לב שביום שאני מגיע לערב עם חשקים ורעב, זה יום שבו בחצי הראשון של היום, ברבע הראשון וברבע השני, אני לא הכנסתי מספיק גלגלי הצלה, מספיק מאכלים לפטינים, מספיק מים, מספיק ירקות, חלבון ופחמימות לפטיניות. יכול להיות שבכלל לא אכלתי כי הייתי מאוד עסוק, יכול להיות שאכלתי אבל חלבון וירקות בלבד ולא הכנסתי מספיק פחמימות לפטיניות לגוף שלי, אז אין פלא שבערב הגוף שלי ידרוש ממני קודם כל הרבה סיבים תזונתיים שחסרים לו, שמגיעים בפחמימות הלפטיניות. אבל הדבר השני, ידרוש ממני את הפחמימות, את אותו דלק למוח שהוא זקוק לו. ואל תשכחו, חברים, שבערב מאגרי כוח הרצון והמשמעת העצמית שלנו הכי מדולדלים. אין לנו אפשרות לשלוט במה שאנחנו מכניסים לפה כמו בבוקר, בצהריים או אפילו אחר הצהריים. ולכן לערב אנחנו צריכים להגיע הכי לפטיניים שיש.
אז ברבע הראשון והשני, סתם דוגמה, אני יכול להבין שלא קיבלתי מספיק בייסיק. או, במובן אחר, שגנבתי, נפלתי למכולת הקצת, גנבתי פה עוגייה ושם עוגייה, ופשוט הוצאתי את עצמי מאפקט החסימה, שבשילוב עם עייפות בערב ומאגרי כוח הרצון שהידלדלו, פשוט גרמתי לעצמי למצב של רעב וחשקים מאוד גדולים.
תחקור לפטיני רציונלי ומקצועי שיוביל אתכם בסופו של דבר להתחיל יום חדש עם הבנה שאני גם יודע איך לתקן את זה. לא סתם נפלתי ויאללה שוב פעם מההתחלה. אני יודע מה קרה לא בסדר ואני יודע איך לתקן את זה.
זהו, חברים, זה לגבי מה עושים כשיוצאים מאיזון או חוטאים, מה שנקרא.
בפרק הבא, פרק מיוחד עם מורנו ורבנו, [מצחקק] קודקוד לפטין, אחראי על תוכנית לפטיני for life והמנהל המקצועי של כל החברה שלנו, פז מרקשטיין, על צמחונות או טבעונות לפטינית. מתאים גם לאוכלי כל, מתאים גם לאוכלי בשר. בפרק הזה פז גם ידבר על דרכים להגביר את צריכת ה-Plant-based נקרא לזה, המאכלים מבוססי צמחים, כי בסופו של דבר גם מי שמאוד מאוד אוהב בשר, ואני מאוד אוהב בשר, מאכלים מבוססי צמחים, מאכלים צמחיים, הם המאכלים שהכי עשירים בסיבים תזונתיים והכי פחות דחוסים קלורית על פני כדור הארץ, ולכן לרוב הם גם מאכלים מאוד מאוד לפטיניים.
[מוזיקת סיום]
ושוב אני מזכיר לכם, שהמטרה שלי בפודקאסט הזה היא להפיץ את השיטה הלפטינית ואת הידיעה שיש דרך פשוטה לרדת במשקל בלי לספור קלוריות, בלי למדוד כמויות ובלי לעקוב אחרי תפריט דיאטטי וגם מבלי לעשות ספורט, עם כמה עקרונות פשוטים והבנה פיזיולוגית עוצמתית. אז אם יש מישהו מהסביבה הקרובה שלכם שאתם מרגישים שייתרם מהפרק הזה ששמעתם הרגע, הבקשה היחידה שלי אליכם זה לשלוח לו את הפרק הזה, שיאזין ויבין שישנה דרך אחרת לרדת במשקל, ולשמור על המשקל החדש הזה for life.
זהו, חברים, אנחנו נתראה בפרק הבא. ביי ביי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments