אבי פרידמן, מינוס 19 ק"ג ב"אבא חטוב", מספר איך הרעב התמידי שהלך איתו מגיל 7 (ונשאר גם לאחר ניתוח שרוול), נעלם כבר בשבועות הראשונים של התוכנית, איך הוא שומר על המשקל החדש שלו (המשקל המקורי מגיל 17) ומנצל את הקלילות שלו כדי לכבוש גבולות חדשים!
תאריך עליית הפרק לאוויר: 03/11/2022.
[מוזיקת פתיחה]
צביקה: היי חברים יקרים, ברוכים הבאים לפודקאסט הרשמי של "אבא חטוב", עונה 2, סיפורי ההצלחה. התוכנית שתלמד אתכם איך להוריד את הכרס ולהרגיש בשיא שלכם בכל גיל, מבלי לספור קלוריות, להרעיב את עצמכם, לעקוב בדקדקנות אחרי תפריט דיאטטי, ואפילו מבלי לעשות ספורט, לפחות בתור התחלה, כמו שתשמעו תיכף מאבי.
את אתגר "אבא חטוב" עברו נכון להיום מעל ל-25,000 גברים בישראל שהצליחו להחזיר לעצמם את הבריאות, האנרגיה והביטחון העצמי שבאמת מגיע להם. המטרה של הפודקאסט הזה הוא להקנות לכם את הכלים, ההבנה, הידע והמוטיבציה כדי באמת לרדת במשקל פעם אחת ולתמיד.
אני צביקה עינב, מייסד אתגר "אבא חטוב", 32 קילו פחות, והמנחה שלכם, והיום אנחנו הולכים להשיק את העונה השנייה של "אבא חטוב" שהולכת להתמקד בסיפורי ההצלחה, באותם אנשים שניצחו את הסטטיסטיקה העלובה של עולם הדיאטות, 1 מ-213 הצליחו לרדת במשקל, שומרים על המשקל החדש. והיום, אבי פרידמן עם הסיפור המדהים שלו, בואו נתחיל.
[אומר בשמחה] טוב, אבי!
אבי: כן, כן צביקה.
צביקה: איזה כיף שאתה כאן.
אבי: אני ממש… אני, א' מאוד מתרגש, בכלל, בזה שאני הראשון גם בפודקאסט של העונה השנייה…
צביקה: כן.
אבי: ואני מאוד שמח.
צביקה: פותח את העונה.
אבי: לגמרי, ממש.
צביקה: יופי. ואני חושב שבאמת, אתה יודע, הסיפור שלך, אני, יש לי… כל אחד נכנס לי ללב במקומות אחרים, אצלך זה היה המשפט "אני הייתי רעב מגיל 7".
אבי: לגמרי.
צביקה: בוא נדבר על זה. מי היה אבי בגיל 7, בילדות בכלל, עם השמנה?
אבי: אז קודם כל, אני שמן מאז שאני מכיר את עצמי. זאת אומרת, הייתי, כן? "אבא חטוב" שינה את זה, קצת גם לפני, אבל אנחנו נדבר על זה בהמשך, אבל ברמת העיקרון, באמת, אני פשוט זוכר את עצמי כל הזמן מסתובב עם רעב.
צביקה: וואו.
אבי: וגם כשהייתי רזה יותר, היה תקופה בגיל 17, שעשיתי דיאטת כאסח שלושה חודשים, הורדתי 21 קילו, הייתי יפה ורזה, בדיוק במשקל שלי היום, דרך אגב, [צביקה מהמהם בהבנה] אני באותו משקל של גיל 17.
צביקה: וואלה?
אבי: וגם אז, אני זוכר את עצמי, מסתובב, שבע שנים הצלחתי לשמור על זה, כל הזמן רעב. פשוט כאילו… לא משנה מה קורה מסביבך, התחושה הזאת של המחסור הזה.
צביקה: מה זה רָעֵב? רָעֵב למתוקים? כי גם אני הייתי, אגב, ילד שמנמן, והיה לי קטע כל הזמן עם מתוקים. הייתי יכול לאכול שתי פיתות עם שוקולד "השחר", ואחרי שעתיים להיות שוב פעם רעב.
אבי: אז אצלי זה היה בצקים. [צביקה מהמהם בהבנה] כאילו, מבחינתי, כל דבר, החל בבייגלה וכלה בבורקסים, וכל… כל דבר בצקי, מתוק, מלוח, מר, לא יודע, תבחר איזה טעם שאתה רוצה, פשוט, באמת, לפעמים זה היה תחושה של חוסר שליטה, כאילו.
צביקה: וזה משהו נרכש מהבית?
אבי: אני לא יודע. אני מסתכל מסביבי, כאילו, וההורים שלי הם ככה קצת, והאחיות שלי הם ככה. אחותי גם ב"אבא חטוב", [צביקה מהמהם בהסכמה] הצטרפה באיזשהו שלב לתוכנית הנשים. אני חושב שיש בזה משהו גם, לא יודע, אולי גנטי? לא מספיק מבין בזה, אבל מה שבטוח, בלייב ששמעתי את צביקה, הוא עשה שם… דיבר שם על איזה מחקר על עכברים, ופשוט נפל לי אסימון, ואמרתי לעצמי - זו הסיבה שאתה רעב.
צביקה: אני העכבר הזה, מה שנקרא.
אבי: אני העכבר, זה אפקט החסימה. הלפטין לא מגיע למוח, והמוח פשוט לא מרגיש שבע.
צביקה: יופי. וואו.
אבי: זהו, וזה לא משנה מה קורה בבטן וכמה אתה מפוצץ בבטן, המוח שלך לא שבע.
צביקה: וקודם כל, זה שאתה אומר את זה, זה הבנה כל כך חשובה, וגם אני אומר לכל מי שמאזין, שאם עדיין לא שמעתם את פרק מספר 1 בפודקאסט, זה הבסיס. כלומר, אנחנו לא יכולים להתחיל לקפוץ ישר לסיפורי ההצלחה מבלי להבין את הבסיס של התיאוריה. אז זה חשוב שהתחלת מזה, ואתה יודע מה? הייתי רוצה ישר לקפוץ איתך להיום. דבר איתי תוצאות תכלס, מה השגת?
אבי: אז תוצאות תכלס, אפשר להתחיל אותן קצת לפני "אבא חטוב". אני הגעתי למשקל של כמעט 140 קילו, וב-2017 עשיתי ניתוח בריאטרי, ניתוח שרוול, ירדתי מאוד יפה, הגעתי מילימטר ממשקל היעד שלי, שהיה 79 קילו, והגעתי ממש ל-79 וקצת, ומשם התחלתי לאט לאט זליגה כלפי מעלה, כי אין מה לעשות, אפשר לאכול יותר עם הזמן, ודיאטות אחרות לא עוזרות, ואם לא מטפלים בבעיית השורש, זה לא נפתר. ואני כבר 5 שנים ומשהו הולך כל שבוע כמעט לקבוצת תמיכה של המנותחים הבריאטרים. בעיקר מנותחות, אבל גם מנותחים. אתמול בערב הייתי שם. ואתה רואה איך כולם עולים בחזרה.
צביקה: יואו, איזה באסה.
אבי: זה… שוב, הם לא מגיעים, רובם לא מגיעים לממדים שהם היו בהם לפני זה, אבל אין שם אנשים רזים. [צביקה מהמהם בהבנה] אני ועוד אחת, שאפשר לומר שהיא כבר במצב שאפשר לקרוא לה "לא שמנה", כל היתר חזרו איפשהו לכיוון המשקל, ואני הבנתי שזה גם הולך לקרות לי, ובמקרה, נפלתי על ההפתעה הזאת, על המתנה הזאת, של "אבא חטוב". אמרתי שלום ולהתראות לדיאטנית שלי, ואמרתי אני אתן לצביקה צ'אנס. שמעתי את הלייב ואמרתי לעצמי - פשוט, פה קבור הכלב. זה כאילו פשוט נפל לי האסימון של האפקט החסימה, של הסיבה שאתה רעב כל הזמן, למרות שאכלת, וזה שיגע אותי! זה… כי הייתי מפוצץ. הבטן שלי, אחרי ניתוח בריאטרי, אתה לא יכול לאכול, פיזית אתה לא יכול לאכול, ועדיין אתה מרגיש את אותו רעב שמגיע מלמעלה, מה שצביקה קורא לו בפרק 1 "רָעָב פה", או באחד הפרקים הראשונים, הרעב פה הזה, הרעב הרעיל הזה. והוא לא עובר, הוא לא עבר, עד שהגעתי בעצם ל"אבא חטוב", וההצלחה…
צביקה: מתי זה היה? לפני כמה זמן?
אבי: אני התחלתי בסוף אפריל 2021, [צביקה מהמהם בהבנה] היה לי… שוב, כמו שאמרתי, משקל היעד, כביכול, שלי היה 79, הייתי כבר 88, עליתי כמעט 10 קילוגרם, 8-9…
צביקה: היית בדרך למעלה, מה שנקרא.
אבי: בדרך למעלה. ו… הגעתי ל-79, זה לקח בערך חודשיים.
צביקה: וואו.
אבי: ואז אמרתי, רגע, למה לא נמשיך עוד קצת למטה? אז 75, ואז 73, ואז הרמתי טלפון לפז. פז הוא ה…
צביקה: המנהל המקצועי של חברת "אבא חטוב", כן?
אבי: המנהל המקצועי. התלבטתי איתו ביחד, ואז כבר גם נכנסתי לריצה, שנדבר על זה אחר כך, וסיכמנו ביחד שאני יכול להמשיך עד 70. ובאמת, בסוף נובמבר, אני זוכר, זה היה יום לפני שטסתי למילאנו לשישה ימים, הגעתי ל… בבוקר שלפני הטיסה נשקלתי 69.9.
צביקה: וואו! עשרה קילו מתחת למשקל היעד שלך.
אבי: היעד המקורי.
צביקה: [צוחק] מטורף לגמרי.
אבי: ממש, פשוט ככה. BMI 22, פחות מ-22.
צביקה: וואו.
אבי: ממש. כל המדדים, אתה יודע. הדופק שלי הוא כל כך נמוך, כאילו…
צביקה: היית סקפטי שזה יצליח בהתחלה? באמת, בשיא הכנות.
אבי: אני אגיד לך מה…
צביקה: או שברגע שהבנת, שנפלה לך ההבנה, אז זה איפשר לך להתמסר.
אבי: קודם כל, ברגע שנפלה לי ההבנה, הבנתי… אמרתי, אני נותן לזה צ'אנס. עד היום תלוי לי ההתחייבות של ה-90 יום, רק שמחוק ה-90 יום וכתוב "30 שנה".
צביקה: וואו!
אבי: עכשיו, אני לא אומר שאחרי 30 שנה אני אפסיק עם זה, אבל אני מאמין שלפחות 30 שנה אני אהיה בזה. התכנון שלי ושל אשתי תמיד היה באזור גיל 70 לחזור לעשן גם [צביקה צוחק]. אז לא יודע מה יקרה בעוד 30 שנה, אבל כרגע אני… אני שם. וזהו, וזה שם. ומסביב לזה שמתי את כל התמונות השמנות שלי, של המגנטים מכל האירועים משפחתיים?
צביקה: כן?
אבי: אז כאילו יש את ההתחייבות, ומסביב, מה שמחזיק את זה, זה כל התמונות של ה-140 קילו, כאילו של ה…
צביקה: וואו.
אבי: של השלבים של העלייה במשקל. אז זהו. ומנובמבר, סוף נובמבר 21', אנחנו…
צביקה: אתה מדבר על הריצה?
אבי: לא.
צביקה: עוד לא.
אבי: עוד לא.
צביקה: אוקיי, לא, אני לא רוצה לעשות ספוילרים.
אבי: לא, אמרת הצלחה.
צביקה: ההצלחה, כן, כן.
אבי: אתה אמרת הצלחה. מנובמבר, סוף נובמבר, שזה כבר ממש, אנחנו מדברים כבר על אחת עשרה חודשים, אחד עשר חודשים ליתר דיוק, אני שומר על המשקל. ממש, עם סטיות פה ושם, אפילו את החגים עברתי יחסית בשלום, אני גם מאמין שתוך שבוע של שגרה הכל יחזור, כי באמת, הכל, מה שנקרא, 90% נוזלים וכל מיני שאריות של… לא משנה מה. [צביקה מהמהם בהסכמה] וזהו, זה… זאת הצלחה. זה באמת כאילו… אני במשקל של גיל 17, ואני הרבה יותר שרירי מגיל 17, אז אני בטוח שהמסת גוף, זאת אומרת, אחוזי שומן שלי, סביר להניח הכי נמוכים שהיו אי פעם.
צביקה: כן.
אבי: זהו. עכשיו אתה רוצה להגיע לריצה?
צביקה: וואו. זהו, הייתי רוצה באמת, קודם כל, להגיד כמה דברים. אנחנו מכירים כבר כמה חודשים, גם בגלל שאתה חלק מאוד משמעותי בקהילה שלנו, גם בלתת תמיכה, גם לקבל תמיכה, גם בלשאול, גם בלהתייעץ, וגם בגלל שהפכת באמת לאצן, ותיכף אנחנו גם נדבר על זה, וגם בגלל שהצטרפת אלינו לתוכנית ההכשרה, הכשרת מאמנים לפטינים, המחזור הראשון שלנו, "Live Changers". אני רוצה להגיד את זה למאזינים לא סתם. אחד מהדברים המהותיים ביותר בהצלחה שלנו, זה גם ההבנה הרציונלית והכלים המקצועיים, וגם ההתמסרות שלנו או הכניסה שלנו לקהילה, ההטמעה של הקהילה הזו בחיים. ולדעתי, אתה הפכת, גם אתה הפכת להיות חלק בלתי נפרד ממנה, וגם הקהילה הזאת הפכה להיות לא אותה קהילה בלי אבי פרידמן.
אבי: תראה, לגבי החלק השני [צביקה צוחק], אני לא יכול להגיד לך, אבל לגבי החלק הראשון, חד משמעית. כאילו, אני, יש לי Day job.
צביקה: כן.
אבי: אני לא הולך לעזוב אותו. לא עשיתי את הקורס מאמנים כדי להיות מאמן לפטיני. [צביקה מהמהם בהסכמה] אני… רוב האנשים, אני מניח, שעשו את זה גם, היה לו עלות, הכל בסדר, ואני עשיתי את זה כדי לדעת יותר.
צביקה: כן.
אבי: כדי… עבור עצמי. כי אני הבנתי בשלב מסוים, שאני, ואני אומר את זה… אתה החמאת לי שאני חלק מהקהילה, שהקהילה היא חלק ממני, אני יודע… אני, באמת, אמרתי לעצמי בשלב מסוים, האנשים האלה, צביקה ופז, יש להם כל כך הרבה ערך לתת לעולם, אני רוצה להקשיב לכל מה שיש להם, לשמוע.
צביקה: וואו.
אבי: ואם זה אומר שאני בכל יום שלישי, במשך כמה חודשים, יגיע וייסע ל… לרמת גן כדי לשמוע אותם מדברים, אז אני עושה את זה, אין בכלל שאלה. לא רק אני, גם גייסתי את אחותי שתצטרף אליי…
צביקה: כן.
אבי: שיהיה מעניין ביחד.
צביקה: נכון.
אבי: אז במובן…
צביקה: בכלל, גייסת את מירב לתהליך בעיניך? מירב התחילה אחריך?
אבי: כן, בוודאי.
צביקה: אוקיי.
אבי: בשבוע… הרי מי שקצת מכיר את התהליך, יודע שבאזור שבוע 5-6, לפעמים 7, אבל באזורים האלה של חודש וחצי, אחרי שמורידים את הקמח והסוכר, ואת הפחמימות הגרליניות, פתאום נופל עליך איזה יום אחד שאתה קם, ובאמת, אתה פתאום מרגיש שהרעב, הטירוף הזה נעלם, או לפחות אצלי. עכשיו, אני זוכר שאמרתי לאשתי, לרינת, אמרתי לה, "אני לא מכיר את עצמי". ממש, היה לי משבר זהות [צביקה צוחק]. אתה צוחק…
צביקה: אני מכיר את זה.
אבי: זה מצחיק…
צביקה: אני מכיר את זה.
אבי: אבל היה לי משבר זהות. אני מגיל 7 רעב, אני לא אמרתי את זה סתם. כשעושים ניתוח בריאטרי, חותכים את האזור בקיבה שמייצר את הורמון הרעב, את הגרלין. ויש חצי שנה, שנקראת "ירח הדבש", עד שהקיבה מתאוששת מהטראומה שעשו לה, ומתחילה לייצר עוד פעם את הורמון הרעב. וקוראים לזה "ירח הדבש". אני, אחרי שבוע הייתי רעב [צביקה צוחק]. כי הרעב לא בא לי מהקיבה…
צביקה: כן.
אבי: הוא בא לי מהמוח.
צביקה: ברור, ברור.
אבי: ו… ולכן, כאילו מבחינתי, פתאום התחושה הזאת, בשבוע 6, ובדיוק באותו שבוע הלכתי לאכול אצלהם ארוחת שבת… ארוחת שישי אצל אחותי…
צביקה: אנחנו קוראים לזה נקודת המפנה.
אבי: כן.
צביקה: זה הרגע שבו יש הצפה של לפטין, של המוח, פתאום סוף סוף הוא רואה את הלפטין.
אבי: מזהה אותו. כן.
צביקה: כן.
אבי: ובאמת, במקרה, אותו שבוע, או שבוע אחרי, לא משנה, הייתי אצלה בארוחת שישי, הם ראו גם מה אני אוכל, כאילו, שאני לא נוגע בכל הדברים, ובעלה, שיהיה בריא, מבשל בצורה מדהימה, וזהו. היא הצטרפה מיד אחר כך. כאילו, היא נרשמה אחר כך…
צביקה: וואלה. מה גרם לה להצטרף, באמת? מה גרם לה ללכת אחריך?
אבי: היא הייתה רזה הרבה שנים.
צביקה: אוקיי.
אבי: ולאט לאט, אתה יודע, לידות וכאלה, באמת, היא אף פעם לא הייתה שמנה, היא… כל פעם שהיא מספרת שהיא ירדה 19 קילו, אני שואל את עצמי, מאיפה ירדת 19 קילו? איפה היו לך 19 קילו לרדת? אבל עם המשקל אי אפשר להתווכח. [צביקה מהמהם בהבנה] והיא פשוט אמרה שאני נראיתי כל כך בטוח בזה, בשיטה, שהיא אמרה לעצמה, "מה יש לי להפסיד?" כאילו, וגם אמרתי לה, "תקשיבי, אם לא אוהבים את זה, הם מחזירים את הכסף". זה כאילו, מבחינתי, אומרים לך " קח שבועיים, לא תאהב את זה"… זה גם מה שאני אמרתי לעצמי, "לא תאהב את זה, כאילו, מה? איפה הבעיה? תודיע להם שאתה רוצה לצאת, וזהו".
צביקה: כן. הבנתי אותך, כאילו, אין מה להפסיד.
אבי: אין מה להפסיד.
צביקה: כן.
אבי: אותו דבר גם אחרי זה ב"פור לייף". היא התקשרה אליי להגיד לי אם שווה להצטרף ל"פור לייף".
צביקה: לתוכניות ההמשך.
אבי: לתוכניות ההמשך, כן, אחרי תוכנית הבסיס. אמרתי לה אותו דבר, מה שאמרתי לך אז. הם נותנים לך שבועיים חינם, תקבלי את התכנים שבועיים, תאהבי, יופי, לא תאהבי…
צביקה: צאי.
אבי: כאילו, אחורה פנה, כן.
צביקה: הבנתי, מגניב.
אבי: וזהו.
צביקה: ומירב למעשה ירדה? 17 קילו?
אבי: לדעתי, היא אמרה לי 19.
צביקה: אה, 19. וואו, מדהים.
אבי: זה אומר שהיא ניצחה אותי בקילו.
צביקה: מדהים, וואו.
אבי: אני ירדתי רק 18.
צביקה: וואו, וואו, וואו.
אבי: אה, כן.
צביקה: ואני חושב שעוד דבר מהותי שאתה עשית, זה באמת התחלת, מה שנקרא, את המינוף. והמינוף הראשון, וכאן אני רוצה להתחיל לדבר על זה, אמנם אנחנו אומרים שלא צריך לרזות… לא צריך לעשות ספורט כדי לרזות, לא צריך לרוץ כדי לרזות. אני הייתי מאמן ריצה במשך שנים, היו לי מאות מתאמנים, ואני זוכר כמה הם היו מתוסכלים. איך זה יכול להיות שאני אחרי 3-4 חודשים יכול לרוץ, או יכולה לרוץ, 5-6-10 קילומטר, אבל לא ירדתי גרם? אז אין שום קשר בין ספורט לבין הרזיה, אבל אתה, באיזשהו שלב, בחרת להיכנס לתוכנית, שאני יצרתי, שנקראת "מהספה ל-5K", ומעניין אותי, מה… למה בחרת להיכנס אליה, ולמה לקחת את זה לצעד הבא ברמה של… [מוחא כף] תגיד. [צוחק]
אבי: לפני שאני נכנס לסיפור הזה, אני דווקא רוצה להגיד עוד משהו לגבי זה שלא יורדים במשקל מריצה. הימים שהכי קשים לי לשמור על הלפטיניות, זה הימים של התחרויות. כי אני אוכל משהו לפני, ואז כל החלון אכילה שלי משתבש…
צביקה: כן.
אבי: אני מתחיל לאכול מוקדם, הרבה פעמים הימים האלה הם פחות טובים מבחינת אכילה. זאת אומרת, אם הייתי צריך למפות את הימים היותר בעייתיים שלי, זה לכאורה הימים שבהם אני יוצא לרוץ.
צביקה: רץ ורץ ארוכה.
אבי: כן. ורץ ריצה ארוכה, שצריך גם לתדלק את עצמך במהלכה. אז זה בצד. מה קרה? אני מעולם לא רצתי. זאת אומרת, בתור ילד, כמו שאמרתי, הייתי די שמן, אז מן הסתם לא רצתי במיוחד. בצבא, מה שהיה צריך בתור שריונר, עשיתי, שוב, הייתי ממוצע פלוס מינוס מינוס, ונפצעתי בצבא, ו-20 שנה… בגב, ו-20 שנה לא רצתי, ופחדתי להתחיל לרוץ.
צביקה: בטח.
אבי: בגלל הגב אמרתי… וגם נורא סבלתי במהלך אותם שנים, גם בגלל המשקל, מן הסתם, מכאבי גב, והרגשתי, באמת, חודשיים, זה היה חודשיים אחרי שהצטרפתי לתוכנית, אמצע יוני שנה שעברה, 2021, ויצאת עם התוכנית הזאת, ואמרת "תלכו על זה". ואני כבר אז, זה היה שבוע 7-8 ככה בתוכנית, כמו שאמרתי לך, אני כבר הבנתי, מהבן אדם הזה אני רוצה לשמוע כל מה שיש לו לומר. התוכנית הייתה בחינם, כמו שאמרתי, אין מה להפסיד, הצטרפתי. התחלתי, עשיתי את הטסט, ראיתי שמצבי עוד פחות גרוע מרוב ה… [צוחקים] מרוב האנשים…
צביקה: כמה הצלחת לרוץ?
אבי: אבל הצלחתי לרוץ… 10 או 11 דקות.
צביקה: אה, וואו, יפה. וואו, זה בטופ חמישה אחוז.
אבי: בערך. היו אנשים שמה שאחרי זה רצו איתי, כאילו, נהדר, והתחילו מ-2-3 דקות, ואתה אומר לעצמך, מדהים, גם… איך השיפור מגיע מהר. וככה התחלתי. באמת, עם הריצה-הליכה הזאת של ה-10 דקות, ולאט לאט מ… זה. ובשלב מסוים, היה לנו גם קבוצה בהרצליה שרצנו ככה כמה אנשים, 3-4 ביחד, וכל פעם הרגשתי שהם מעכבים אותי. [צביקה מהמהם בהבנה] שכאילו אני רץ יותר לאט כי אני איתם בקבוצה. ובשלב מסוים התחלתי לרוץ יותר מהר, [צוחק] ופתאום הבנתי שאני טוב בזה.
צביקה: וואו.
אבי: עכשיו ברגע שאתה…
צביקה: איזה שינוי אמונה מטורף על עצמך.
אבי: תקשיב, לגמרי, לגמרי. זה באמת, כאילו, בחיים לא הייתי ספורטאי, לא הייתי שרירי, לא הייתי, כאילו, הייתי בס… גם כשהייתי רזה יחסית, הייתי בסדר. זה לא שהייתי כאילו מתאמן מאוד קשה וכאלה. אני הולך הרבה. הייתי הולך… גם לפני "אבא חטוב", הלכתי הרבה מאוד, אני מטייל הרבה עם הבן שלי, אנחנו עושים את שביל ישראל, כבר כמה שנים טובות, ואנחנו אמורים לסיים עד הבר מצווה שלו.
צביקה: וואו.
אבי: אבל לרוץ לא עשיתי את זה, ובאמת, זה פשוט בא לי כביכול טבעי. וזהו, ואז התחלתי ללכת לתחרויות, וראיתי כמה אני אוהב את זה, זכיתי כבר בשני גביעים, אמנם עדיין לא מקום ראשון…
צביקה: איזה מטורף!
אבי: רק שני ושלישי.
צביקה: על הילד שהיה שמן…
אבי: כן, שמן.
צביקה: שהיה גם בעודף משקל וגם רעב מגיל 7.
אבי: נכון.
צביקה: מה הוא היה אומר על זה שהפכת להיות ספורטאי?
אבי: תקשיב [צביקה צוחק], כשעשיתי את הניתוח, זה מצחיק, כשעשיתי את הניתוח, רינת סיפרה, אשתי, סיפרה לי את זה לפני, לא יודע, כמה חודשים, חמישה, שישה, כאילו, ממש לא מזמן, היא אמרה לי שכשעשיתי את הניתוח, אמרתי לה "מה, אני גם אהיה מהמשוגעים האלה שקמים בחמש בבוקר ורצים עשרות קילומטר?" אה, זה גם לי יקרה? אמרתי… היא אמרה "אני לא יודעת, אני מכירה אותך, אני לא יודעת". היום אני קמתי ב-4:40 לפנות בוקר…
צביקה: וואו, וואו.
אבי: כדי להגיע לאימון ריצה בשעה חמש וחצי.
צביקה: וואו. אתה יודע, אני חושב שאם אנשים, לפני התהליך, עכשיו שומעים אותך, הם אומרים "אין סיכוי בעולם שזה יקרה לי". [צוחק]
אבי: לא, לא. אם היית שואל אותי, הייתי אומר "אין סיכוי בעולם שזה יקרה לי", אני ממש פחדתי לרוץ.
צביקה: כן.
אבי: פחדתי, בגלל הגב.
צביקה: בטח, עם הגב, כן.
אבי: ממש פחדתי. ותקש…
צביקה: ולמעשה, היום אתה רץ חצי מרתון?
אבי: תראה, חזרתי עכשיו, ממש ביום ראשון, חזרתי…
צביקה: עם קצבים מדהימים. אני עוד מתאמן כדי להגיע לקצבים שלך. אולי נצליח לרוץ ביחד מתישהו. [צוחק]
אבי: קודם כל, בטוח ש… אם תרצה זה… לרוץ יותר לאט תמיד אפשר. סתם, אני צוחק, אתה…
צביקה: כן.
אבי: אבל חזרתי ביום ראשון מחצי מרתון, נסעתי לסלוניקי עם שני חברים שבאו לעודד אותי, ו…
צביקה: וואו.
אבי: כן. היה ממש כיף, הקדמתי את הזמן שתכננתי בדקה וחצי בערך.
צביקה: איזה יופי.
אבי: כן.
צביקה: על כמה אנחנו מדברים, אגב, חצי מרתון? סתם…
אבי: אני רציתי פחות משעה, פחות מ-100 דקות. כלומר, פחות משעה ארבעים, יצא בסוף שעה שלושים ושמונה, ואין צ'יינג'.
צביקה: כמה זה? 4…
אבי: 4:40.
צביקה: 40 לקילומטר?
אבי: 4:39.
צביקה: וואלה, זה בדיוק מה… זה בדיוק התוצאה שלי בחצי מרתון שהיה.
אבי: וואלה, 4:39.
צביקה: כן, איזה יופי.
אבי: שבמהלך הריצה כבר הבנתי שאני באזורים של הזמן הזה, אמרתי, יאללה, יהיה מגניב פחות מ-4:40, כי התאמנתי כל הזמן על אזור ה-4:45…
צביקה: כן.
אבי: כדי לרדת מהדקה ארבעים, מהשעה ארבעים, זה 4:44 בערך. [צביקה מהמהם בהסכמה] ובאמת, פשוט, כאילו, לא יאומן, לא יאומן.
צביקה: וואו.
אבי: כאילו, מבחינתי זה היה הלם. בטח אחרי השלושה ימים טיול שקצת נהנינו, שתינו קצת אלכוהול וכולי, והלכנו לישון מאוחר, אז עוד פחדתי שאני לא אסיים בכלל, אבל בסוף, מה שנקרא, הסתיים בשלום.
צביקה: איזה כיף. תשמע, קודם כל, איזה מינוף יפה של תהליך ההרזיה לשינוי מהותי של ה… של הצורה שבה אתה רואה את עצמך.
אבי: זה מטורף, באמת, כאילו, אני…
צביקה: והיום גם אחרי הקורס, אתה מרגיש שקיבלת בטח עוד כלים, גם לשנות את עצמך, גם את הסביבה, אפילו קצת דיברנו, אני כאילו מרשה לעצמי להגיד על זה שאתה רוצה להיות מנחה בקורס הבא.
אבי: נכון.
צביקה: כאילו יש בך איזשהו רצון להרחיב את ה"אבי החדש" הזה. וזה יפה לראות את זה.
אבי: תראה, אני…
צביקה: להרחיב אותו לגובה, לא לרוחב. [צוחק]
אבי: לגובה… תראה, זה גם לרוחב אבל בתפיסה החיובית…
צביקה: כן.
אבי: כי אנשים מסביבך רואים אותך, אנשים שלא דיברו איתי 20 שנה רואים את התמונות שלי בפייסבוק, את כל הסיפורים על הריצות והתחרויות, אנשים שמכירים אותי בתור אבי של 140 קילו…
צביקה: וואו.
אבי: והיום אני חצי! 70 קילו! זה כאילו, זה בלתי נתפס. חצי בן אדם, ליטרלי.
צביקה: וואו.
אבי: ואנשים פונים אליי ואומרים לי "מה זה?" וכל פעם אני משתדל גם להודות לצביקה, כי הוא הביא לי את המתנה הזאת של הריצה. אני כבר שם בצד את ה… את ה"אבא חטוב", ואת התהליך של הירידה במשקל, ושל השמירה עליו, ושל הלהחזיר לך את השפיות במוח! אחרי 30 וכמה שנים טובות של רעב. אני שם את זה בצד, זה משהו, זה מתנה שכאילו היא לא נתפסת אצלי.
צביקה: וואו.
אבי: כאילו, מבחינתי באמת, הריצה זה מתנה, וכמו שאמרת, לא צריך את זה, זה לא חובה.
צביקה: נכון.
אבי: לא חייבים את זה לתהליך של הירידה.
צביקה: אבל אני חושב שגם כל כך הרבה אנרגיה משתחררת ברגע שאתה יורד במשקל, ברגע שאתה כבר לא כל הזמן עסוק במה אני אוכל, מתי אני אוכל, ובטרפת הזאת של הרעב, שגם הייתה לי במאה קילו. ואז משתחרר לך אנרגיה פיזית ונפשית, כדי לזוז, כדי לעשות דברים, כדי ליצור דברים חדשים.
אבי: חד משמעית, חד משמעית. אני ממש מרגיש את זה, באמת. כאילו, אני לקחתי את זה לכיוון של הריצה, אבל הסיפורים שאתה שומע, אנשים לוקחים את זה לשינוי בעבודה שלהם…
צביקה: בטח.
אבי: קריירות חדשות, כל מיני… באמת כאילו… אתה שומע אנשים, אפילו אני, שוב, לא חיפשתי את זה, זה נפל עלי במקרה, אבל מצאתי שותפה. אחרי חמש שנים שאני עובד לבד בתור עצמאי, מצאתי שותפה, אני בראשון בינואר עובר איתה למשרדים חדשים בתל אביב…
צביקה: וואו.
אבי: אני מקווה שנסגור את זה בקרוב.
צביקה: איזה כיף!
אבי: ממש! כאילו זה… אתה יודע, זה שינויים שאני לא בטוח שאבי של… אפילו, לא של 140 קילו, של אבי של 90 קילו היה עושה. של אבי של 95, שבטח כבר הייתי עכשיו בלי "אבא חטוב". אבל כן, אני…
צביקה: וואו, איזה יופי.
אבי: דיברתי על עצמי בגוף שלישי, אני מתנצל.
צביקה: לא, לא, אני חושב שאתה פשוט באמת עדיין לא התרגלת לאבי החדש, אולי באיזשהו אופן עד הסוף. [צוחק]
אבי: נכון, כי אני חושב ש…
צביקה: גם אני לא התרגלתי לצביקה החדש, הכל בסדר.
אבי: אני חושב שיש משהו במה שאתה אומר. אני גם, כל פעם… אשתי יש לה… מה שפז תמיד אומר, ש"אינפורמציה לא מייצרת טרנספורמציה"? או כמו שאשתי, שהיא מנתחת התנהגות, אומרת, "ידע לא גורם לשינוי התנהגותי"? זה… בסוף, אתה חייב לחיות את זה. כאילו…
צביקה: מה זה אומר?
אבי: כי ידעתי הכל על דיאט… אני מדבר כאילו, ברמה של כמה קלוריות יש בכל דבר, מה צריך לאכול ומה לא צריך לאכול, מה טוב לך ומה לא טוב לך. ידעתי.
צביקה: ידעת, לא הצלחת ליישם.
אבי: זה העניין. כי בסוף, זה הכל יורד כאילו ל… כמו ש… אתה יודע, ההורמונים…
צביקה: כן.
אבי: וכמו שאמרת, האנרגיה, ההורמונים. ברגע שהכל משתחרר, אז באמת, זה מאפשר לך ללכת למקומות חדשים.
צביקה: איזה יופי. אני קודם כל שמח בשבילך, ואיזה כיף שזה הביא אותך לשם. אתה יודע, יש לנו הרבה מאוד אנשים שבמהלך התהליך, או לפני התהליך, כבר מבינים שבשלב הניקוי הלפטיני אנחנו הולכים לקחת חופשה מתוכננת מסוכר, קמח, פחמימות כאלה ואחרות, מתרכזים בעיקר בפחמימות הכי לפטיניות שיש, בצורה אסטרטגית, כדי לאפשר לגוף שלנו לתקן את הבאג הזה במוח. אבל מה שהרבה אנשים לא יודעים ולא מכירים, זה את השחרור הלפטיני. [אבי מהמהם בהסכמה] שבעיני, השחרור הלפטיני הוא גילוי מרעיש לא פחות מאשר… [צוחקים] החלק הראשון.
אבי: חד משמעית! אני עדיין מנסה להבין איך מצאתם את ה-hack הזה, את הפרצה הזאת במערכת, ה-Loop hole הזה, שבאמת כאילו…
צביקה: בואו נדבר שנייה, בואו קודם כל נסביר מה זה השחרור הלפטיני, אני אסביר ממש בחצי דקה. ברגע… יש לנו שני, נקרא לזה, שתי בעיות מרכזיות. הבעיה הראשונה זה שלאנשים מאוד קשה לרדת במשקל, כי המוח שלהם פשוט משגע אותם וההורמונים לא מאוזנים, והבעיה השנייה זה שקשה מאוד להתמיד לאורך זמן במשקל היעד, מבלי לעלות חזרה, כי אתה חייב, כביכול, בכל השיטות שאני מכיר, לשמור על ההגבלות, אוקיי? ומה שאנחנו למעשה יצרנו, יצרנו תוכנית ויצרנו מודל שלם שנקרא "השחרור הלפטיני", שזה בתכלס, איך אני יכול לחזור לאכול את כל המאכלים שפעם הוציאו אותי מאיזון, אבל משום מה הגוף שלי לא יוצא מאיזון יותר.
אבי: ממש, זה פירצה במערכת.
צביקה: לגמרי.
אבי: כאילו, יש… נקרא לזה, כמה כללים בסיסיים, שדרך אגב, ממה שדיברתי עם החבר'ה, כל אחד מוצא לעצמו…
צביקה: נכון.
אבי: את הכללים הלפטיניים של המסגרת, של מה ששומר עליו. אצלי למשל, חלון אכילה של 14 שעות, זה אומר… הפוך, כאילו…
צביקה: כן, 10 שעות.
אבי: חלון של 10 שעות, ואז באמת, כאילו, מבחינתי, נותן לי את השקט. או לדעת של מים בכמות גבוהה…
צביקה: כן.
אבי: אני ממש מרגיש את ההבדל בין ימים ששתיתי לימים שלא שתיתי.
צביקה: נכון.
אבי: כאילו, וזה כל אחד זה עובד לו אחרת.
צביקה: לגמרי.
אבי: באמת, יש כאלה שמעדיפים לאכול בבוקר ולסיים לאכול אחרי צהריים, אני למשל מאלה שמעדיפים למשוך את היום.
צביקה: כן, אני יודע.
אבי: ולהתחיל לאכול, אם צריך בארבע, אז בארבע. אתמול, לא יודע, אני חושב שזה היה בחמש וחצי, זה מה שקרה. ככה היום, היום גלגל אותי.
צביקה: וואו, ולסיים את האכילה מאוד מאוד מאוחר לפעמים בלילה.
אבי: כן. אין לי בעיה.
צביקה: אין לך בעיה.
אבי: שוב, אין לי בעיה עם זה.
צביקה: מסכים.
אבי: אני נהנה מהאכילה המאוחרת.
צביקה: אגב, זה גם משתנה עם הזמן. כאילו, זה שהיום אתה מסיים בלילה, אני גם, החלון האכילה שלי היה מסתיים באחת-שתיים לפנות בוקר, היום אני מסיים הרבה יותר מוקדם, באזור שש-שבע-שמונה, כאילו, ומחר זה יכול להשתנות. הכל בסדר, יש לנו את העקרונות ששומרים עלינו. ו… אז אני רוצה לשאול אותך, מה אתה מכניס ליום יום שלך?
אבי: אה-הא! אז זהו.
צביקה: מה אתה אוכל היום, שאתה אוכל ואתה אומר לעצמך "אני לא מאמין שזה לא מוציא אותי מאיזון, אני לא מאמין שאני לא עולה במשקל".
אבי: אז קודם כל, למעשה, את כל הפחמימות, נקרא לזה, חוץ מקמח לבן וסוכר טהור, החזרתי באופן די סטנדרטי.
צביקה: אה, הבנתי. אורז, תפוח אדמה…
אבי: כן.
צביקה: בטטה, קינואה.
אבי: כל הדברים הפשוטים, כל הקמח מלא גם…
צביקה: אה, אוקיי.
אבי: פשטידות, כל מה שצריך.
צביקה: לחם.
אבי: ל… פחות צריך.
צביקה: לחם מקמח מלא. אה, פחות צריך? אתה מרגיש שאתה לא צריך.
אבי: כן, אבל גם, אני לא נגד זה. זאת אומרת, אם זה קורה…
צביקה: כן.
אבי: ובנוסף, מה שנקרא, כן? אני עושה מרכאות, אבל אני באמת… יש אירועים, אני אוכל בהם. אני כבר לא… אתה יודע, פעם היה לך ארוחת פינוק בשבוע, שתיים, זה…
צביקה: בתקופה…
אבי: כן, בתקופה של…
צביקה: שבאמת היית צריך שלהתאזן.
אבי: כן, של אה… כן, של הירידה במשקל, והמה שנקרא, מה שקראו לזה "השימור", אבל היום, באמת, היה חגים, אכלתי, נסעתי לחו"ל, אכלתי.
צביקה: הכל.
אבי: הכל.
צביקה: גם סוכר וקמח.
אבי: גם סוכר וקמח, אם היה משהו שהיה שווה את זה.
צביקה: כן, הבנתי.
אבי: הרעיון הוא לא, שוב…
צביקה: אתה פחות באטרף.
אבי: אתה פחות באטרף, לפעמים גם יש קצת ימים של, אתה יודע, טיפה יותר…
צביקה: נכון.
אבי: אבל הרעיון הוא שגם יש לך את השיטה לחזור, כל הרעיון של הגלגלי הצלה. אני, [מגחך] היה באמת, יוון, היה הרבה אלכוהול ואוכל, ואז בסוף ריצת מרתון, חצי, סליחה, וחזרתי והיה פה שוב חג, והיה יום הולדת לבן שלי בבית ביום שני בערב, עם כל החטיפים של הילדים והכל, ויום שלישי הגיע, אתמול, משכתי את החלון אכ… את ה… בעצם את החלון אכילה…
צביקה: את הצום.
אבי: פתחתי אותו מאוחר, כמו שאמרתי, אכלתי לפטיני אתמול, היום אני כבר מרגיש, זהו…
צביקה: מטורף.
אבי: אני לא צריך את זה, הכל בסדר. כאילו, עוד אתמול בלילה הלכתי לקנות דברים ליום הולדת של הבן השני, וכבר, אתה יודע, הסתובבתי לי בסופר, וזהו, והכל בסדר. קניתי שוקולדים, קניתי כל מה שצריך למסיבה, אבל אני כבר לא הרגשתי את הטירוף הזה של "אני חייב לפתוח, אני חייב לפתוח".
צביקה: וואו.
אבי: זה ה… וזה, כאילו, זה מתנה. למי שהיה בטירוף הזה שלושים ולא יודע כמה שנים, מאז שהוא זוכר את עצמו, העובדה שאתה לא כל הזמן בטירוף הזה, היא מתנה. העובדה שכשאתה מזהה את הטירוף הזה, שלפעמים חוזר, ויודע לעשות את ה-Stop loss הזה. הנה, אוקיי, אני מרגיש שטיפה יצאתי מהאיזון…
צביקה: יצאתי…
אבי: הנה, יש לי את השיטה שלי.
צביקה: אתה מסוגל לחזור הרבה יותר מהר גם, זה כל היופי.
אבי: כן, זה הרעיון.
צביקה: תוך יום יומיים אתה כבר פיקס. אתה יודע, אבי…
אבי: זה הזיכרון השרירי שקראת לו.
צביקה: ממש. שבוע… חודש שעבר הייתי בברלין ובפריז 11 יום. הייתי לפטיני לחלוטין יומיים, כי היה חשוב לי, וזהו. תקשיב, זה היה תשעה ימים של פריקת כל עול, ברמת הנקניקיות בגרמניה, וכל הדברים שקשה לחשוב עליהם אפילו. ואני יכול להגיד לך שאני חזרתי ואני עליתי ארבעה קילו!
אבי: כן, אבל זה הכל, אתה יודע…
צביקה: אני עליתי ארבעה קילו, אבי, תקשיב טוב, מאז אני ירדתי, ירדתי מתחת לארבעה קילו האלה, עוד קילו וחצי מתחת למה שהייתי לפני שיצאתי לחופשה. כי היה שם גם פריקה מנטלית, אבל בגלל השכפ"ץ, ובגלל כל הכלים, לא יצאתי מאיזון. אז ברגע שמנטלית פרקתי, אבל פיזית הייתי מאוזן, פשוט טסתי למטה. ואני יכול להגיד לך, שב… איך שהגעתי למשקל היעד, לפני שנתיים פלוס, זה לא היה ככה. אני הייתי בחרדה כל פעם שהייתי יוצא. עד שלאט לאט אתה מבין שהגוף שלך מאוזן והכל בסדר. אתה מקבל איזה רוגע.
אבי: לגמרי.
צביקה: וזה פרייסלס, לדעתי.
אבי: כן. אני גם… יש כאלה שמפחדים להישקל אחרי חופשות, אני, באמת, עושה את זה כדי לראות גם את התהליך חזרה, כמה הוא מהיר. כאילו, אוקיי, אתה מעלה הרבה מאוד, כאילו, כמה קילוגרמים של… נקרא לזה, פסולת, לא יודע, זה… לא משתמש במילים לא יפות בפודקאסט.
צביקה: כן, בטח.
אבי: אבל… וזה באמת, זה פשוט כאילו שלושה-ארבעה ימים, שבוע, ואתה כבר חזרת 80-90% מהמשקל ירד, כמו שאתה אומר, שבועיים אחר כך כבר אתה במינוס.
צביקה: וואו, לדעתי זה באמת הזכייה הגדולה ביותר. זה לדעת שיש לך את כל הכלים גם כדי לשמור וכדי לתחזק, וגם אם תצא אתה תמיד יכול לחזור, תמיד יש לך את הדרך חזרה, בגלל זה אנחנו קוראים לזה "הדרך הלפטינית", כי אתה תמיד יכול לעלות חזרה על הדרך.
אבי: חד משמעית. ובאמת, וגם נותנים לך כלים.
צביקה: כן.
אבי: מישהו יושב וחושב, מישהו… וכשאני אומר "מישהו", הכוונה לפז וצביקה, או לצביקה ופז, כן? אני לא קובע למי הקרדיט. [צביקה צוחק] הם כל הזמן חושבים על דברים חדשים. כי לא היה שחרור לפטיני לפני חצי שנה, זה לא היה קיים. היה שימור לפטיני. אבל הם כל הזמן חושבים על דברים חדשים, הם כל הזמן מנסים לשפר על סמך הניסיון שלהם, ועל סמך הניסיון שמתחיל להצטבר מאותם 25,000 גברים שסיימו את התוכנית, וכמות ההצלחות המסחררת, וכמות השיתופים, וכל אחד שמספר מה הוא עושה. והרעיון הזה של לאסוף את המידע הזה ולנסות ליצור מידע חדש שיעזור לך… למשל כל הקונספט של גלגלי הצלה, של להחזיר אותך חזרה לתלם, בלי איזשהו תהליך של שבועות וכאלה, חזרה, זה משהו די חדש בסך הכל, פחות משנה.
צביקה: נכון. זה הקרדיט של פז, לחלוטין.
אבי: זאת אומרת, כל הזמן מנסים לחפש פה איך בעצם ה-Shift… שוב, ככה אני מרגיש, אולי כי אני שם…
צביקה: כן?
אבי: איך ה-Shift עובר מתוכנית הבסיס של הירידה במשקל, לליצור תוכן חדש של שמירה על המשקל לאורך שנים.
צביקה: נכון.
אבי: ובסוף, אני מאמין שעם הזמן כולנו נהיה יותר חכמים, הניסיון יצבר, כולנו נדע, כל אחד לעצמו דרך אגב, אני, ברור לי, שמה שעובד לי טוב היום, יכול להיות שבעוד חצי שנה יעבוד פחות טוב.
צביקה: נכון.
אבי: וצריך ללמוד כל הזמן, בחיים שלך, יכול להיות שישתנו נסיבות, שאני כבר לא יוכל לאכול בלילות, ויצטרך להתחיל לאכול בערב… אז בסדר, אז בוא נראה איך זה עובד לי. איזה ירקות כן נכנסים לי לתפריט שלא היו, איך אני כן דואג לעצמי, לא יודע, כל מיני דברים כאלה. כשאתה אומר לעצמך "כל הזמן יש עוד ידע". והאנשים האלה, וזה, חזרתי ואני אחזור עוד פעם, האנשים האלה, כן? פז וצביקה, כל הזמן מביאים עוד ידע שהוא עובד. עכשיו, לא 100% עובד עליי, אבל יש מספיק שעובד עלי שאני יכול לקחת מזה את מה שעובד… שבסוף מביא אותי לתוצאה הזאת של אני באמת אוכל מה שטוב לי, שומר על כמה כללי מסגרת, לא קשים מדי, לא מסתובב רעב כל היום ורודף אחרי אוכל.
צביקה: לא נמנע מפחמימות.
אבי: לא נמנע מפחמימות.
צביקה: בחגים, חופשות…
אבי: כן.
צביקה: אוכל מה שכולם אוכלים. [צוחק]
אבי: אוכל מה שבא לי, כולל אלכוהול. אני בדרך כלל לא שותה אלכוהול.
צביקה: כן.
אבי: ביום יום זה, אבל עשינו סיור קולינרי בסלוניקי וכל אחת מהמסעדות שהושיבו אותנו, ישר הביאו לנו בקבוק יין יווני. [צביקה מהמהם בהבנה] ובסוף אתה אומר לעצמך, "נהניתי? היה טוב?" אני יודע שאני חוזר, וזה בסדר. וזה גם בסדר ליהנות, שוב, יש אנשים שלא צריכים את זה.
צביקה: נכון.
אבי: שלא צריכים את זה. אני צריך את זה. אז עכשיו השאלה איך אתה לומד לחיות עם זה שאתה צריך את זה ורוצה את זה. וזה בעיניי המתנה הכי גדולה, כי זה לא רק דיאטה. זה לא אוקיי, ירדת במשקל, הגעת למשקל היעד שלך, נהדר, עכשיו לך תתמודד עם החיים.
צביקה: נכון.
אבי: לא. מישהו פה יושב וחושב כל הזמן איך לעזור לך להמשיך להתמודד עם החיים.
צביקה: לגמרי. ממש, ממש. ואנחנו גם שמים דגש על הקהילה, כי אנחנו מבינים כמה היא חשובה. השנה אנחנו נעצים אותה. אני שם דגש על המינוף, כי אני מבין כמה ברגע שאתה ממנף את זה למקום אחר, זה משריש בך כבר את התהליך שאתה עשית, כמו שעשית יפה עם הריצה. אז מדהים, מדהים, מדהים. אני אשאל אותך שאלה אחרונה, שאני הולך לשאול כל אחד העונה. בשיא הכנות, אתה… בקהילה שלנו אתה רואה אלפים, אתה רואה את האלפים שעברו את התהליך, יש אנשים שמצליחים יותר, יש אנשים שמצליחים להתמיד יותר, ויש אנשים שהתהליך מתפקשש להם מאיזושהי סיבה, אנחנו לא אומרים שיש 100% הצלחה, כי אין. אבל אותי מעניין לדגום את אלה שכן מצליחים ולהבין מה מיוחד בהם. ובשיא הכנות ובשיא הלא צניעות, מה אתה חושב שמיוחד בתהליך שאתה עשית, שגרם לך להגיע למקום הזה ששנה וחצי אחרי אתה במשקל היעד החלומי שלך, עשרה קילו מתחתיו, רץ חצי מרתון וב… עף על החיים?
אבי: אני חושב ששלושה דברים עיקריים. דבר ראשון, להיכנס לתהליך מתוך מחויבות. התהליך הבסיסי של ה-90 יום הוא באמת בנוי הדרגתית בשביל להביא אותך אחרי שבוע 6-7 ל… נקרא לזה, פתאום שהמוח רואה את הלפטין ואתה באמת משתחרר, "נקודת המפנה" שקראת לה. מי שלא מחויב לתהליך ולא מבצע את השבועות הראשונים כמו שצריך ולא יגיע, לפחות חלקית, לנקודה הזאת, הוא לא יבין את הערך של התוכנית. שוב, זה בעיני, כן? כמי שזה היה הבעיה הכי קשה שלו. שתיים, זה השיתוף. המעורבות בקהילה. אני הייתי חבר בקבוצות וואטסאפ, עד היום יש לי כל מיני קבוצות וואטסאפ מחתרתיות, כל מיני, בפייסבוק אני מגיב, אני משתף. גם כשאין לי כוח לשתף, אני קורא מה אנשים אחרים כותבים, זה גם השתתפות. אני שואל שאלות באפליקציה, אני דיברתי עם פז לדעתי 4-5-6 פעמים, כל פעם שהציק לי משהו קבעתי איתו שיחה. אז היום אני מניח שזה מאמני חיטוב אחרים. יש כלים שנותנים לך Engagement, כאילו, נותנים לך את האפשרות להתקשר, ואתה יכול לבחור לנצל אותם או יכול להשתבלל בתוך עצמך ולהגיד "אני לא מצליח לרדת וזה לא הולך". זה נקודה שתיים. נקודה… כן. נקודה שנייה. נקודה שלישית, זה בעיניי, זה האנשים ה… זאת אומרת, מי שאתה מצליח להשפיע עליו. [צביקה מהמהם בהבנה] זאת אומרת, אם אנשים מסביבך רואים את התהליך שלך ומצטרפים, זה בעיניי מאוד מחזק אותך. כי בסוף, אתה לא יכול ליפול, כי אם יש כבר 30-40 איש שבאו בגללי, מהפוסטים שלי בפייסבוק, מהלקוחות שלי, באמת, אנשים שרואים אותי ושואלים "מה קרה לך בכלל?", באמת, אני מאוד אוהב לדבר על "אבא חטוב", כפי שאתם רואים, יכול לדבר שעות על כל דבר, וזה הנקודה השלישית. השינוי… איך פז קורא לזה? המגדלור הלפטיני? ומה שנקרא מוטיבציית הצמיחה. הבעצם לבוא וליצור אצל עצמך מחויבות כלפי אחרים. וזה מאלץ אותך, אני אומר את זה במילה כביכול לא חיובית, כן? מאלץ, אבל בסוף, זה תומך בכל התהליך שלך, אתה לא יכול "להרשות לעצמך", במרכאות, ליפול.
צביקה: נכון, אז זה גם כאילו להיות סוג של מנטור עבור החבר'ה שהכנסת.
אבי: כן!
צביקה: ועבור החבר'ה, אפילו לא שהכנסת. מספיק שאתה מודל לחיקוי עבור הילדים שלך…
אבי: לגמרי.
צביקה: והם רואים אותך, או בבית, זה כבר מספיק חזק.
אבי: אני מסכים.
צביקה: כל פעם שיש לי רגע שבו אני מוצא את עצמי קצת פחות לפטיני במשך כמה ימים, המוטיבציה שמחזיקה אותי זה הבנות שלי. זה להיות שם ולשחק איתן במשך חצי שעה באטרף, ולא להיות מאלה שמוצאים את עצמם מתצפתים שוב בגן השעשועים. מבחינתי זה הדבר החשוב ביותר, ואני לא יודע אם הם יהיו לפטיניות או לא, אבל לפחות יהיה להם מודל לחיקוי חזק, של אבא שלא מוותר לעצמו ושומר על הבריאות שלו ועל הגוף שלו.
אבי: אולי נקודה אחרונה. באמת, אחד הסרטונים שהכי זכורים לי מכל התוכניות, זה סרטון ממש קצר, של אולי 40-50 שניות, שאתה אומר "תמיד תתנהגו כאילו הילדים שלכם רואים אותכם". ומבחינתי, אני… כשאני מצליח לזכור את זה, זה באמת עושה שינוי תפיסתי. כי ליד הילדים אנחנו צריכים, רוצים, להיות באמת המיטב של עצמנו…
צביקה: נכון.
אבי: ולא הגרוע של עצמנו.
צביקה: נכון.
אבי: אז במובן הזה זה שהילדים רואים, וזה מדהים. אצלי הילדים, הקטנים, הם… השני הקטנים שנכנסו, גדלו לתוך הלפטיניות, הם כאילו, הם יושבים עם מלפפון וגזר ביד ומנשנשים את זה במקום כל מיני דברים אחרים. והשבוע בדיוק נסעתי, [מצחקק] נסעתי עם שניהם לנמל תל אביב, ביום שני בבוקר, בחג, ועמית, האמצעי, בן חמש, שואל אותי, "אבא, הבאת ירקות?" זה כאילו מה שהוא שאל.
צביקה: וואו!
אבי: הוא כבר לא, כאילו, לא ציפה שאני אביא משהו אחר.
צביקה: כמה זה שונה מאבי הרעב בן השבע.
אבי: נכון, נכון.
צביקה: איזה יופי, איזה עתיד…
אבי: הלוואי.
צביקה: עתיד שונה לחלוטין אתה מעצב להם.
אבי: אני מאוד מקווה, מאוד מקווה.
צביקה: זה קורה, אתה רואה את זה.
אבי: כן. נכון.
צביקה: איזה יופי. אבי…
אבי: בנימה אופטימית זו, מה שנקרא.
צביקה: לגמרי. תודה ענקית שהסכמת, באמת, להצטרף ולהתראיין. אני חושב שכל כך הרבה אנשים ייקחו מה-40 דקות האלה המון המון השראה.
אבי: הלוואי, הלוואי.
צביקה: ואני גם, אני כבר לוקח המון השראה. כל פעם שאני מדבר איתך, הדבר הראשון שבא לי לעשות זה לחזור לרוץ. [אבי צוחק] זה עוד יקרה, זה עוד יקרה. אני כל כך אוהב קרוספיט היום, וכל כך אוהב לחגוג את הגוף שלי עם ריקוד וקרוספיט ודברים כאלה, אבל הריצה עדיין מקוננת בי, ולחזור לרוץ חצי ומרתון מלא זה חלום שלדעתי… אני לא אוותר. אז תמשיך להעלות, כי זה כל פעם גורם לי לקנא בך, ואולי גם לחזור לרוץ.
אבי: מה, לעלות עוד?
צביקה: לא, ל-ה-עלות את הפוסטים.
אבי: אה, להעלות את הפוסטים. לא להעלות את הקילומטרז'.
צביקה: [צוחק] לא, להעלות את הפוסטים.
חברים יקרים, תודה רבה שהאזנתם לפרק הראשון בעונה השנייה של "אבא חטוב". אני מאוד מקווה באמת שלקחתם השראה ושאתם מבינים שמדובר כאן באדם שעשה שינוי שגם אפשרי עבורכם. גם ברמת התוצאות, גם ברמת המחויבות, גם ברמת השיתוף והקהילתיות, וגם ברמת, כמובן, להיות מגדלור לפטיני, כמו שאנחנו קוראים לזה, מודל לחיקוי עבור הסביבה, עבור הילדים, ועבור המשפחה שלנו.
והדבר האחרון שאני אבקש מכם, כמו בסוף כל פרק, אם יש מישהו אחד בסביבה שלכם שזקוק לשמוע את הפרק הזה, שאולי הזמן הזה עם אבי יגרום לו להבין שזה אפשרי עבורו, בבקשה מכם, שלחו את הפרק הזה למישהו אחד, יחיד ומיוחד, לפחות, בסביבה הקרובה שלכם, כדי באמת ליצור פה Ripple effect, אפקט ריבית דריבית של שינויים.
[מוזיקת סיום]
המשימה שלי, וכבר היום אני אומר את זה, ואני די גאה להגיד את זה, ואולי לראשונה אני מעז להגיד את זה, זה להפוך ולהכתיר את מדינת ישראל כמדינה הראשונה בעולם שמצליחה לעשות ריוורס למגפת ההשמנה, שמצליחה להוריד את שיעורי ההשמנה בישראל, וזה לא הולך לקרות מבלי העזרה שלכם, חברים יקרים. אז שלחו את זה למישהו אחד, תעשו את המה שנקרא, את המעשה הזה האחד, ולכו תדעו לאן זה יוביל, אני בטוח שהוא יגיד לכם תודה.
זהו חברים יקרים, אנחנו נתראה בפרק הבא, עם סיפור הצלחה מדהים נוסף. ביי ביי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments