"אבא חטוב" עם צביקה עינב - פרק 19: "רזה יותר, ולא אשם יותר" / עם אורן פלדמן
- הילית בירנבוים מדבדייב
- Mar 29
- 20 min read
אורן פלדמן, שירד 36 ק"ג ב"אבא חטוב", מספר מה הרגע ששינה את הכול עבורו - ואיך במגרש חנייה אחד החליט שהחיים שלו משתנים לתמיד, מה שהוביל אותו לרדת במשקל ולשנות קריירה באמצע החיים.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 02/06/2023.
[מוזיקת פתיחה]
צביקה: היי חברים יקרים, ברוכים הבאים לפודקאסט הרשמי של "אבא חטוב", התוכנית שתלמד אתכם איך להוריד את הכרס ולהרגיש בשיא שלכם בכל גיל, מבלי לספור קלוריות, להרעיב את עצמכם, לעקוב בדקדקנות אחרי תפריט דיאטטי או אפילו מבלי לעשות דקה אחת של ספורט.
את אתגר "אבא חטוב" עברו, נכון להיום, עשרות אלפי גברים בישראל, שהצליחו להחזיר לעצמם את הבריאות והאנרגיה והביטחון העצמי שבאמת מגיע להם. המטרה של הפודקאסט הזה הוא להקנות לך את ההבנה, הידע, הכלים והמוטיבציה כדי באמת לרדת במשקל פעם אחת ולתמיד.
אני צביקה עינב, מייסד אתגר "אבא חטוב", 32 קילו פחות, והמנחה שלכם. והיום אנחנו הולכים לדבר עם אורן פלדמן, שירד 36 קילו, ומספר למה ירידה במשקל היא למעשה בסך הכל תוצר לוואי של התהליך שעבר ב"אבא חטוב", שגם גרם לו לשנות את המקצוע שלו, מאיש מכירות, מאדם שמתעסק במכירות, לאדם שמשנה חיים של אנשים למחייתו. בואו נתחיל. אורן!
אורן: אהלן.
צביקה: הי!
אורן: וואו.
צביקה: וואו, איך אתה מרגיש?
אורן: מאוד מתרגש.
צביקה: יופי.
אורן: פעם ראשונה שאני עושה פודקאסט.
צביקה: אה-הא. אין לך מה לדאוג. בסך הכל 20-30 אלף האזנות לפרק, בקטנה.
אורן: אה, אוקיי, אמרו לי שפחות. [צוחקים]
צביקה: מעולה.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
אורן: מאוד מתרגש להיות כאן. זכות גדולה, באמת. אני חושב ש… אני בעצמי, כשעברתי את התהליך, אז… כשהתחלתי אותו, במאי 21' זה היה, והשינוי שעשיתי בחיים שלי, אני באמת באמת חושב ששורה תחתונה, ירידה במשקל זה תופעת לוואי של התוכנית. כמו שציינת, אני שיניתי מקצוע של 26 שנים. זאת אומרת, משהו… ברגים השתחררו, תובנות על עצמי. ואני היום נמצא במקום אחר לגמרי. ו…
צביקה: וואו.
אורן: כן. אני נמצא במקום אחר לגמרי בחיים שלי. המשפחה מרגישה את זה, הילדים מרגישים את זה, האישה כמובן, חברים שמרגישים ש… פתאום אני נהנה מהעשייה שלי, מהמקום שאני נמצא בו. אני מאוד אוהב את ה… לעשות את הלייבים, כי בלייבים אני מרגיש שאני כמו דג במים.
צביקה: כן.
אורן: ממש ככה. אני…
צביקה: רק בוא נחבר את האנשים שלא יודעים, שאתה מאמן חיטוב של מאות אנשים במקביל. כלומר, היום אתה למעשה מלווה אנשים בתוך התהליך של ההרזיה בשיטה הלפטינית.
אורן: נכון. נכון.
צביקה: אוקיי. ובוא, עם כל הטיזרים הקטנים האלה שאנחנו נותנים לכיוון הפרק, אני רוצה להעביר אותך לרגע אחד ספציפי, רגע ההחלטה, שהחלטת ללכת על התהליך של ההרזיה. תחבר אותי לרגע הזה שאמרת לעצמך, עם כל הסקפטיות, עם כל זה שאני בטוח שניסית דיאטות בעבר: "אני הולך להתמסר לדבר הזה". תחבר אותי לרגע הזה, זה תמיד סופר מעניין אותי.
אורן: מעולה. אני כל החיים הייתי שמן. תינוק, ילד בגן, ילד בבית ספר, ילד בתיכון, צבא, סטודנט. אני יכול להגיד לך שב-11 בספטמבר 2011, נכנסתי לניתוח של קיצור קיבה. והניתוח, גם אותו הצלחתי "לחרב" במרכאות. אני מהר מאוד הבנתי שהניתוח היה בקיבה ולא בראש. ושמה היו לי… כמובן שהשנה הראשונה של הניתוח היא סוג של ירח דבש, כי לא משנה מה עושים - יורדים. הגוף בשוק. אבל אחרי שנה בערך, אתה מתחיל… בגלל שאתה לא משנה את ההרגלים של הראש, אתה מתחיל לעלות במשקל וזה מה שעשינו… עשיתי. לשמחתי, לא עליתי את הכול במשקל, אבל הייתי די קרוב למשקל שנכנסתי לניתוח. ואז בחודש מאי, אשתי באה לי עם תובנה מהעבודה, שמישהו מאצלה מהעבודה, היא פתאום ראתה אותו והוא רזה, ו"מה אתה עושה?" ו"אבא חטוב", והציעה לי. מבחינתי, זה היה עוד סיבה, עוד גושפנקא, להוציא כסף, כי זה מגיע מהאישה. הקשבתי לפודקאסט הראשון שלך, לוובינר הראשון שלך, ואחרי 4 דקות נרשמתי.
צביקה: וואו.
אורן: אבל למה נרשמתי?
צביקה: למה?
אורן: כי הבנתי שאני לא אשם. [צביקה מהמהם בהבנה] זה תפס אותי, זה הכה בי. הבנתי שכל החיים יש את הדופמין, שהוא בעצם ניהל אותי. אני מאוד מתרגש שאני אומר את זה, אבל בגיל 50 אתה מבין, שאתה לא אשם.
צביקה: ועד אז האשמת את עצמך?
אורן: חד משמעית.
צביקה: אוקיי.
אורן: כל פעם מחדש. כל פעם מחדש. על כל…
צביקה: זה שאין לך מספיק משמעת עצמית, כוח רצון, "המאכלים מנצחים אותי".
אורן: הלקאות עצמיות. מחמיר עם עצמי בצורה שאי אפשר לתאר במילים.
צביקה: כן? קשה עם עצמך?
אורן: מאוד. מאוד נוקשה, מאוד קשה, מאוד מאשים, מאוד נגעל. מאוד נגעל. והבנתי אחרי 4 דקות שאני לא אשם. ונרשמתי לתוכנית והתחלתי אותה. ועם התוכנית מגיעות תובנות, מגיעות עוצמות שאתה חווה. אז, אני לא מתייחס כרגע למים לפני ו-50% ירקות מנקים, ושלב הניקוי.
צביקה: כן.
אורן: מה יורד וכל הדברים האלה. אני מדבר על הצד המנטלי. אני הייתי מקשיב כל בוקר לסרטון שלך, כל בוקר מחכה לו, לשמוע ולהבין ונזכר תמיד שאני לא אשם. עכשיו, לא… אין 100% חיבור לכל הסרטונים. אבל גם כשהדופמין התחיל לשחק, אז הבנתי, אוקיי, הוא נמצא, הוא בסדר. הוא יגיע איתי עד גיל 120 וזה גם בסדר.
צביקה: כן. בוא נחבר את המאזינים לזה שדופמין למעשה, למי שלא בתהליך… מי שכן בתהליך אז כבר מכיר את השיח, אבל מי שלא בתהליך, אז למעשה אנחנו מסתכלים על הדופמין כחלק בנו שאפשר לקרוא לו… אני קורא לו כאילו סוג של "המכור הפנימי". איזשהו חלק בנו שהוא מאוד אוהב. הוא אוהב את הפיצה והגלידה בערב, הוא אוהב לפצות את עצמו עם אוכל. ועד שאנחנו… בהרבה מאוד דיאטות, אנחנו פשוט מנסים להרוג אותו. אנחנו אומרים: "זה אני מולו". אז הכוח רצון שלי באיזשהו שלב פשוט נכשל. השיטה הלפטינית אומרת: "לא, אתה לא יכול לנצח את החלק הזה בך, אם אתה לא תהיה מאוזן מבחינה הורמונלית". וזה הדבר הראשון שאנחנו מתחילים לעשות. ואז לאחר שאתה מאוזן מבחינה הורמונלית, אנחנו עדיין ממשיכים את התהליך במערכת היחסים אל מול הדופמין. כי אתה יכול להיות מאוזן הורמונלית ועדיין לבחור בפיצה, לדוגמה, כי אתה פשוט חייב לפצות את עצמך, או ככה אתה רגיל להרגיע את עצמך, או שאתה מרגיש מאוד מאוד בודד במהלך היומיום וזה עוזר לך להרגיש קצת יותר ביחד. אז זה כזה איזשהו overview על המערכת יחסים עם הדופמין. מקווה שעשיתי את זה טוב, אני כבר לא מדריך בתוכניות היסוד, כבר לא מעט זמן.
מעניין אותי אם הייתה לך, אם היה לך איזשהו רגע שבירה במהלך התהליך, ואיך התמודדת איתו?
אורן: אוקיי. אז רגעי שבירה בוודאי שיש. אני יכול להגיד לך שגם היום, כשאני עדיין רוצה להגיע למקום שאני רוצה להגיע אליו, אז יש רגעי שבירה. הקהילה שהייתי בה, היא מאוד-מאוד עזרה לי, ברגע שידעתי שיש מאמן חיטוב, וברגע שידעתי שיש לי למי לפנות. אני לא אשכח שבתוכנית יסוד שלי, אני כתבתי למאמן חיטוב שלי: "אני מתחיל לאבד את זה. אני מרגיש שאני מתחיל לאבד את זה". עכשיו, אני לא הפתעתי את עצמי. הרי כל החיים איבדתי את זה. אבל הייתי הרבה יותר במודעות ומאוזן בשביל להציף את זה, לשתף את זה. ואז, באמת, המאמן חיטוב מאוד עזר לי.
צביקה: לא נשאר עם זה לבד.
אורן: אני לא נשארתי עם זה לבד.
צביקה: ועד אז נשארת לבד בתהליכי הרזיה אחרים שעשית?
אורן: חד משמעי.
צביקה: כאילו, את… כל עוד… אתה יודע, אני זוכר שנגיד הייתי עם דיאטנית, והיא הייתה נותנת לי תפריט, והיא הייתה אחת הדיאטניות הטובות בארץ, באמת. אבל כל עוד החזקתי זה היה בסדר, וכאילו, היה בינינו שיח מאוד מאוד טוב, ברגע שלא הצלחתי, מכל מיני סיבות - פיזיולוגיות, הורמונליות, פסיכולוגיות - אחד, לא היה לה פתרונות בשבילי כדי להחזיר אותי חזרה, חוץ מפשוט להגיד לי: "זה שווה את זה, קדימה, תעשה, היום". היא נתנה לי פתרונות שהם מאוד פיזיולוגיים, ואני הייתי צריך פתרון אחר.
אז זה, כאילו, מאוד מעניין שאתה אומר את זה, כי לגברים יש ממש נטייה לא לקבל תמיכה. ואתה בן אדם כזה, אני מכיר אותך, כי אנחנו באמת עובדים ביחד, בן אדם כל-כך של לב ושל קהילה, אז מעניין אותי ששנייה ניכנס לזה. איך אתה כגבר, שרגיל להיות חזק, וגבר-גבר, מוצא את עצמך נתמך בקהילה, בליווי אישי, ואיך אתה… איך אתה מאפשר לעצמך את זה בכלל?
אורן: מהסיבה הפשוטה. אני הבנתי שאני לא אשם. שבשביל הפעם לצאת מהמעגל הזה, שהוא לא עושה לי טוב, אני חייב לשתף. ומצאתי מענה אנושי סוף-סוף. זאת אומרת, כמו שאתה ציינת מקודם את ה… את הדיאטנית, אז אני לא יודע כמה אתה דיאטות עשית בחיים, אבל אני… או-הו. ובאמת, זה היה תפריטים ושקילה פעם בשבוע, ולפני החתונה אני זוכר שהלכנו ביחד לאיזשהי תוכנית דיאטה, ופעם בשבוע נשקלים ומקבלים תפריט, ואוקיי. אבל מה קורה שעה אחרי שיצאתי, ואני עובר ליד בית מאפה ואני רוצה עכשיו איכשהו לקנות משהו, ומי יציל אותי, ומי… אוקיי? מבחינה טכנית הכל היה בסדר, מבחינה מנטלית זה מה שהיה חסר לי.
צביקה: כן, הניהול היומיומי של התהליך.
אורן: חד משמעי.
צביקה: עם כל הרגשות המשתנים. ופתאום נשקלתי, ירדתי מלא, אני מרוצה מעצמי, ואז אני אומר: "יאללה, אני אתן לעצמי איזה צ'ופר קטן". או נשקלתי ופתאום לא ירדתי, ואני מבואס, ואני אומר: "טוב, מגיע לי קצת לפצות את עצמי". אז זה… זה המקום.
אורן: אני לא נשקלתי, כי אתה לא מרשה.
צביקה: טוב מאוד.
אורן: אז אני… כן, הקפדתי לא להישקל, לחכות לסוף. אז היה לי מאוד חשוב הנושא של התמיכה הטכנית.
צביקה: ותגיד איך… תן דוגמה לנקודת שבר ש… ואיך יצאת ממנה יותר מחוזק?
אורן: אז ככה. אני תמיד אומר, גם למתאמנים היום, שבן אדם שמן הוא לא שמן בגלל שהוא אוכל. בן אדם שמן הוא שמן כי הוא אוכל גם כשהוא לא רעב. וזה מה שהיה לי. כל האכילה הזאתי מול הטלוויזיה. ואני יכול להגיד לך שעם הזמן אני גיליתי שאני חייתי במאמץ לְרַצּוֹת ולספק אחרים. ואז במהלך היום לא היה לי זמן לעצמי, והייתי מפצה את זה בטלוויזיה. וכל הנושא הזה של האכילה הרגשית הזאתי, היא הייתה מפילה אותי כל פעם מחדש. ואז, אני זוכר שפניתי פעם אחת למאמן החיטוב, ואמרתי לו: "מה עושים עם האוכל בלילה?". בוא, זה על בסיס יום יומי. והוא נתן לי איזושהי אנקדוטה קטנה, של - איזה צורך זה ממלא בך עכשיו? הרי אתה אחרי ארוחת ערב, אחרי קידוש, כולם הלכו לישון, אתה לא רעב, אכלת. איזה צורך זה ממלא לך?
צביקה: ברמה ה…? רגשית.
אורן: חד משמעית.
צביקה: אוקיי.
אורן: חד משמעית.
צביקה: שזה משהו שאנחנו כגברים, מאוד-מאוד קשה לנו לבוא ולהגיד. "טוב, תן לי את הסט חוקים שלי וזהו, אל ת… תיכנס איתי לנושאים רגשיים". אבל אתה היית פתוח לזה.
אורן: לגמרי.
צביקה: למה?
אורן: כי רציתי לצאת מהמעגל שאני הייתי בו.
צביקה: אה, הסכמת להודות בזה שחלק מהמעגל הזה הוא גם עובר בפן הרגשי-מנטלי.
אורן: חד משמעית.
צביקה: ולא רק צ'ק ליסט של עקרונות וביי.
אורן: חד משמעית. וברמה שלי, אני, כאילו… בקטע של… הומני יותר והכול, היה לי חשוב להבין מאיפה הדברים האלה מגיעים. זאת אומרת, אוקיי, אז יש את ההנחיות שאנחנו מקבלים בדף תכלס, שבוע… יום ראשון מקבלים דף תכלס, הכל בסדר, הכול ברור. יש מעבר.
צביקה: כן.
אורן: וזה בעצם הסרטונים שלך שממלאים את הצורך הזה והתהליכים שאתה מעביר. ואז גיליתי באמת שיש פה איזשהו צורך רגשי. ולאט-לאט אני מתחיל לפרק את זה, לפרק את זה, לפרק את זה. אני יכול להגיד לך שב…
צביקה: על איזה צורך רגשי זה ענה? על החיבור לרצון הפנימי? אנחנו מחברים את זה, אנחנו… זה יכול להיות פודקאסט אחר לגמרי, אבל… אנחנו מחברים את זה לארבעה צרכים, שבדרך כלל הם בחסך, שגורמים לאנשים לאכול. אחד, זה הצורך בביטחון, וודאות ורוגע. אח… שתיים, זה הצורך בגיוון וריגוש ואתגר. שלוש, זה הצורך בחיבור לעצמי, וזה מתקשר לפרק הקודם, האמת, עם שחר בן מנשה, שדיברנו על… על בכלל, על אנשים שהם לב ונתינה, ואז נשאר, מה שנקרא, כמו סבתא בישלה דייסה, בסוף לא נשאר שום דבר לי. והצורך הרביעי זה הצורך בחיבור לאחרים דווקא, אם אני מרגיש קצת מנותק. אז אתה מדבר על הצורך השלישי, חיבור לרצון הפנימי שלך.
אורן: חד משמעית, חד משמעית. אני מדבר על שָׁם. אני יכול להגיד לך שבתחום שלי אני מאוד מוכר. בתחום שהייתי בו, במכירות, מאוד מוכר, מאוד מוערך מבחינה מקצועית. אבל אני לא ראיתי את עצמי ככזה. ולא הבנתי את זה אף פעם, עד שפגשתי את הדופמין, אחרי 4 דקות הקשבה לך בפעם הראשונה, ושהתחלתי את התהליך. והמאמנים… והליווי שהיה לי, תוך כדי התמסרות שלי ברמה האישית, מתוך רצון לצאת, מ… שוב, מתוך כל המעגל הזה, מתוך כל ה… תשמע, אני הגעתי לתוכנית בתור מוטיבצית כאב מטורפת, מטורפת, וזהו, וזהו. עכשיו אתה רוצה להיות נאמן לעצמך, אתה רוצה לעשות משהו עבורך. יש לי ילדים, ילדים גדולים.
צביקה: מה המוטיבצית הכאב המטורפת, שאתה הגעת איתה לתוכנית?
אורן: נסעתי ביום שישי אחד לקניות, סידורים. החניתי את האוטו. ואני חוזר וחסם אותי הרכב, ואני לא יכול להיכנס לאוטו. עכשיו, כל בן אדם נורמלי אחר מנסה להיכנס מהצד השני, נכון, יהיה לו קצת קשה. אבל אני לא יכולתי. ואני זוכר שעמדתי שם חסר אונים, וזה הרגשה נוראית, שאתה לא יכול לעזור לעצמך. ואני עומד שמה ומחכה 45 דקות שיבוא הבן אדם ויזיז את האוטו.
צביקה: וואו.
אורן: והתגובה שלי אליו הייתה פשוט נוראית.
צביקה: אה, אתה כעסת עליו?
אורן: בוודאי.
צביקה: אה, אוקיי.
אורן: "איך אתה… איך אתה מעז?"
צביקה: השלכת את הכאב שהיה לך על עצמך - עליו.
אורן: חד משמעית.
צביקה: כן.
אורן: התגובה הייתה נוראית. נוראית. אבל אחרי שנרגעו הרוחות נכנסתי לאוטו, ואז אתה אומר לעצמך: "זהו. זהו. הילדים לא גרמו לך, האישה לא גרמה לך, כנראה שזה רק אתה, אם תרצה, תעזור לעצמך. תשים את עצמך בפרונט, בראש סדרי העדיפויות".
צביקה: מה היה כל-כך טראומתי ברגע הזה, שגרם לך לשים את עצמך בפרונט?
אורן: חוסר אונים. זה כאילו לעמוד עירום ואנשים מסתכלים עליך.
צביקה: אה, הבנתי.
אורן: פשוט חסר אונים.
צביקה: חווית השפלה קצת.
אורן: קצת?
צביקה: הרבה.
אורן: [מגחך] כן, קצת הרבה.
צביקה: כן.
אורן: השפלה מאוד-מאוד גדולה. התביישתי בעצמי. אתה יודע, נכנסתי אחר כך לאוטו, אני מסתכל במראה…
צביקה: כי מה זה אומר עליך?
אורן: שֶׁמָה? ש…
צביקה: שאתה בסיטואציה הזו ואתה חסר אונים. אתה יודע, אני מסתכל על הסיטואציה שבה… היא הייתה הנקודת מפנה שלי, שזה היה לעמוד בשידור חי, יום שישי בבוקר עם אברי גלעד, ולקבל טוקבקים ארסיים של אנשים שאומרים: "מי אתה בכלל שתגיד לי איך להוריד את הבטן? בוא תוריד את הכרס שלך". ובתור בן אדם שמאוד אכפת לו מהמותג הפרטי שהוא עצמו - זה היה לי שבר. אני הרגשתי הכי צבוע, הכי כישלון. אני אמרתי, איפה אני ואיפה הקריירה שרציתי? ולהשפיע על אנשים? אני אפילו לא מצליח להשפיע על עצמי. אז זה היה המקום הכי חזק והכי כואב שלי שהביא אותי לתהליך ההרזייה. אז מעניין אותי מה זה אומר עליך כשאתה עומד שם, ואתה לא מצליח לעזור לעצמך.
אורן: לוזר. מה זאת אומרת? אגב, זה כל החיים היה ככה. אבל היה שמה משהו בנקודה הזאתי, שגרם לי להרגיש ולהבין שאני לוזר, אפס. You name it.
צביקה: וואו!
אורן: כל המילים הקשות האלה.
צביקה: כן.
אורן: וזהו, ומפה אורן ואני…
צביקה: כן.
אורן: יחסינו לאן? בוא.
צביקה: זה מעניין, כי אתה אומר שהייתי… שהיית מאוד-מאוד קשה עם עצמך, וביקורתי לעצמך, וזה גרם לך לתוצאות פחות טובות עם השנים. כאילו, מצד אחד כן, אולי בקריירה, אולי במקומות אחרים, אבל כאילו, על הגוף שלך לא. ואז היה איזשהו רגע שכאילו, זה… אפילו לא היית קשה עם עצמך, אלא הסתכלת על האמת בפנים ובמַרְאָה באמת, ואמרת לעצמך: "אני אוהב אותך, אבל אתה… אתה לא… אתה לא. אתה לא בכיוון, אחי."
אורן: לגמרי.
צביקה: כזה. כאילו, איפה… לאיפה הגעת? כזה. יש לי ממש תחושה… תחושה בגוף כזה, אני ממש מרגיש את בדיוק על מה אתה מדבר, כי אני גם חוויתי את זה אצל אברי. לאיפה הגעת? איפה… איך אתה הגעת לדבר הזה? כי אני חושב שאתה כן בן אדם עם הערכה עצמית גבוהה.
אורן: היום.
צביקה: היום. אז לא?
אורן: אז לא.
צביקה: אה, אוקיי, פחות.
אורן: הרבה פחות. הרבה פחות. אנשים היו אומרים לי: "למה אתה כל כך נוקשה עם עצמך?". אני במקצוע שלי קונדיטור והייתי מוציא עוגות, הייתי מוציא קישים מהיד, והביקורת שלי כלפי עצמי הייתה כל כך קשה, שלא… אני לא צריך שאתה תגיד לי אם זה טעים או לא טעים.
צביקה: כן.
אורן: אני, לפי המראה, אני יודע אם טעים או לא טעים. והייתי מקבל קומפלימנטים, אבל אם זה לא היה מושלם, אז זה לא.
צביקה: וואו.
אורן: ולמדתי לרכך את עצמי קצת. אני, בכלל…
צביקה: במהלך התהליך הזה.
אורן: גם. בוודאי, בוודאי.
צביקה: כן.
אורן: אגב, אני למדתי שיש בקשת עוד צבעים חוץ משחור ולבן, ואני למדתי שלא הכל תלוי בי, ואני למדתי שאני צריך לעשות את הכי טוב שאני יכול, וכל ערב שאני מסתכל על עצמי במראה - אני שלם עם עצמי ב-100%, שעשיתי את כל מה שיכולתי, ואז אני הולך לישון.
צביקה: וואו.
אורן: בצורה כזאתי, רגועה, ושְׁלֵוָה, כמובן. וזה… שוב, אם אנחנו חוזרים לאותו מגרש חנייה באותו יום שישי, זה מה שהיכה בי. זה מה שנתן לי להבין: "אורן, עד כאן, זהו. זהו. אתה לא רוצה יותר שיראו אותך ערוּם".
צביקה: כן.
אורן: גמרנו. מפה הכול התחיל להתגלגל.
צביקה: וואו.
אורן: ולצורה מאוד חיובית, עד שהביא אותי למקום שאני נמצא בו היום, עם כל ההתפתחות האישית והכל.
צביקה: כן. וואו, קודם כל מדהים ומרגש, ואני יכול להתחבר לזה ממש ברמה האישית. למה אתה אומר שירידה במשקל היא תוצר לוואי של התהליך שעברת?
אורן: מפני ש… אתה יודע, תוך כדי ההבנה של התהליכים המנטליים, אז גיליתי שאני נמצא במקצוע שאני לא הכי אוהב בעולם. טוב בו - לא הכי אוהב אותו בעולם. ויש לי ארבעה ילדים, והם יחסית ילדים גדולים, מתבגרים, ואני כל הזמן, תמיד אמרתי להם: "אני מאחל לכם שתהיו נאמנים לעצמכם". ואז אתה מוצא את עצמך תוך כזה תהליך, [מכחכח בגרון] סליחה, לא נאמן לעצמו, לא נאמן לעצמי. בוא, אתה רוצה שהם יהיו נאמנים, אבל תיתן דוגמה אישית. אתה נמצא במקום עבודה שאתה לא הכי או… סוג עבודה, לא מקום עבודה, מקומות העבודה היו מצוינים, תמיד, אבל סוג עבודה שאתה לא הכי אוהב, שאתה יודע לעשות דברים הרבה יותר מבחינת הנפש, שיתנו לך יותר סיפוק, יותר הצלחה. חיפשתי אלטרנטיבות, ומצאתי, לא כל כך טובות. עד שהגיע אותו יום שישי אחד, שאני רואה הודעה בפייסבוק, ואשתי אומרת לי: "שלח קורות חיים". אמרתי לה: "מה? אני מכירות, לא קשור", מה ק… פה… שלחתי.
צביקה: אצלנו, ל…
אורן: ל"אבא חטוב".
צביקה: למשרה של מאמן חיטוב.
אורן: למשרה של מאמן חיטוב, כן. וזהו, כל השאר היסטוריה.
צביקה: ותגיד, לא היה לך רגע אחד שאמרת לעצמך: "אני? מאמן חיטוב? אני?! כאילו, אני תמיד הייתי שמן, מה הקשר?".
אורן: בטח, בטח שזה היה. זה… אבל ישר נתתי לעצמי חמש הוכחות שאני כן יכול להיות מאמן חיטוב. אני… ואני מאוד נהנה מזה, אז אני ראוי להיות במקום שאני נמצא בו. אני מקבל פידבקים חיוביים מהמתאמנים. אני מקבל פידבקים חיוביים מהצוות שעובד איתי. זהו, למה שאני לא יהיה? אני בעצמי בתהליך, אני כן רואה תוצאות, ולא רק במשקל. זאת אומרת, הרבה פעמים כשאני מקבל שאלה ממתאמן, או הוא משקף לי משהו. אז אני אומר לו: "אוקיי, שנייה, בוא נשים רגע את התפריט בצד, בוא נשים רגע את המשקל בצד, עזוב, זה בסדר". אגב, אני עם כל המתאמנים מוכן תמיד להתווכח, בקונוטציה הכי חיובית, שזו לא דיאטה, חד משמעית. אני יודע מה זו דיאטה, אני יודע מה זה להיכשל בדיאטה.
צביקה: מה זה דיאטה?
אורן: כל פעם מחדש.
צביקה: בשבילך?
אורן: דיאטה בשבילי זה התמקדות בפן הפיזי בלבד.
צביקה: הבנתי.
אורן: שם אני לא נמצא. הייתי. הייתי. אני מזכיר לך, ניתוח קיצור קיבה.
צביקה: כן.
אורן: הלכתי להחריב, אוקיי? איפה אנחנו מבינים מאיפה אנחנו אוכלים, גם כשאנחנו לא רעבים? אוקיי? וכשאני נוגע בנקודות האלה, גם אצל מתאמנים, אז אני רוצה להגיד לך שיש קשיים כאלו ואחרים.
צביקה: בטח.
אורן: אבל, אני מצליח להגיע איתם, ל… כמו שאתה ציינת בתחילת השיחה בינינו, איך גבר מתמסר, לפן המנטלי. אז אני כן מצליח להגיע איתם לפן המנטלי. כן מצליח לגרום להם להבין מאיפה זה מגיע. וכשהם מספרים לי שלא היה להם זמן לאכול כי הם רצו עם הילדים מחוג לבית ספר, אין בעיה. וכשהם אומרים לי גם מה מוטיבצית הכאב שלך, הם אומרים לי שזה לרוץ עם הילדים, אני אומר להם: "בסדר גמור, אבל הילדים בעוד 20 שנה, לא צריך לרוץ אחריהם, נכון? הם יהיו גדולים. איפה אתה בתוך מערכת היחסים הזאתי, בינך לבין עצמך?".
צביקה: הבנתי. אז אם אני מנסה לאסוף את זה באמת לאיזושהי תובנה, אז אתה אומר, ה… יש מדד מסוים, שעד כמה אורן נאמן לעצמו. וכשהמדד הזה היה, נגיד, מ-1 עד 10, היה ב-3, אז אתה חווית את האכילה, כל הזמן אכילה רגשית, וגם לא הצלחת, לא משנה כמה ידעת מה לאכול, לא הצלחת ליישם את זה לאורך זמן.
אתה אומר לי, המטרה שלי זה להביא את המתאמנים שלי למצב של נאמנות לעצמם ברמה מאוד מאוד גבוהה - 7, 8, 9 ומעלה - כי אנחנו יודעים שזה המדד שישפיע עליהם בסוף על העודף משקל או על המשקל ה… נקרא לזה, תקין שלהם. כלומר, הפוקוס על הפיזיולוגי הוא משני לפוקוס למדד הנאמנות שלך לעצמך כגבר. עד כמה אני בזוגיות שאני רוצה, עד כמה אני האבא שאני רוצה, עד כמה אני במקצוע שאני רוצה, עד כמה אני מפנה זמן לעצמי. ואז, ברגע שאנחנו מתמקדים בזה ומבינים שהאוכל הוא בסך הכל השלכה של חוסר נאמנות עצמית, אז אני חייב לפצות את עצמי במשהו כדי להרגיש בסדר, אז זה כאילו הופך את התהליך הזה לתהליך של התפתחות אישית נטו. אני אהיה נאמן לעצמי - אני ארד במשקל. אני לא אהיה נאמן לעצמי - אני לא אצליח לשמר את התוצאות. נכון?
אורן: כן, בגדול כן. בגדול כן. שוב, זה מעבר לנאמנות. זה להיות מודע ללמה הדברים קורים, מבחינת התהליכים הפנימיים שקורים לנו. אצלי זה התחיל מתוך רצון להיות נאמן לעצמי. אז ההתפתחות הובילה לזה, להחלפה של מקצוע בחיים. אצל אחד זה יכול באמת… פתאום הוא מגלה שהזוגיות הזאתי, שהוא כל החיים שלו הוא נמצא בה, היא לא טובה לו, וזה גם בסדר. אבל יש פה את הקטע של להיות נאמן לעצמך. וברגע שאתה… אני חושב ככה, ברגע שאתה נאמן לעצמך ואתה מבין מאיפה זה קורה, הדברים, אז אצל אחד זה בא בהשלכ… מי שנמצא איתנו, [בחיוך] הוא זה… בגלל…
צביקה: קריירה, הנתיב הקרייריסטי שלו הרבה פעמים.
אורן: כן, וגם על קטע של המשקל…
צביקה: כן.
אורן: שזה בא לידי ביטוי במשקל. אז הוא מבין, ואז הדברים מתחילים להתאזן. לכן אני מקפיד באמת להגיד תמיד: "זו לא דיאטה". והירידה במשקל זו "תופעת לוואי", במרכאות כמובן, כי בסופו של דבר, לשם זה התכנסנו…
צביקה: ברור.
אורן: אבל בוא… בוא… בוא נעשה את זה כמו שצריך, בשביל לשמור על זה for life.
צביקה: מדהים. אתה יודע, תמיד מסקרן אותי, למה לפני 100, 150 שנה, או 70 שנה, לא היו כל כך הרבה אנשים בעודף משקל? אז אנחנו יודעים את התשובות ה… נקרא לזה, on the surface, על פני השטח. על פני השטח אומרים, טוב, הרבה פעמים אנשים פשוט עשו יותר ספורט. אז אגב… או זזו יותר. אז אגב, התשובה היא לא נכונה. כאילו, יש מחקרים ענקיים שבוצעו, נגיד, על שנות ה-70 וה-80, לעומת שנות ה-2000, וכמה אנשים שרפו במנוחה, בפעילות גופנית יומיומית. וזה בדיוק אותו דבר, או אפילו יותר גדול היום מאשר פעם, בגלל כל מיני סיבות. אגב, בגלל עלייה גם, חדה, במסת השריר לבן אדם הממוצע, סתם, כדוגמה. אבל מעבר לזה, אני חושב שפשוט בעבר, האוכל ה… נקרא לזה, מפצה, הוא לא היה כל כך שכיח כמו היום. אבל עדיין היו, נקרא לזה, התמכרויות פיצוי כאלה ואחרות. כמו הימורים, כמו אלכוהול, שהיה מאוד-מאוד חזק, והרבה פעמים פשוט התפרצויות זעם או דיכאון, או דברים אחרים. כאילו, הבעיה הזאת שהובילה אנשים לפצות ולהתמכרויות, הייתה שם תמיד. היום, ההתמכרות התורנית זה התמכרות לאוכל. אבל בעתיד זה יכול להיות התמכרות… כמו שאנחנו רואים היום בני נוער גם. מָסַכִים, וכל הדברים האלה, רשתות חברתיות.
אורן: לגמרי.
צביקה: כן. מקסים. אבל אני ממש אוהב את זה, איך אתה לוקח את התהליך הזה לאמת הכי מזוקקת שלו. תדע מה באמת עובר עליך, תחנך את עצמך שזה לא אשמתך, ותהיה נאמן לעצמך בתוך התהליך הזה. זה כאילו, מבחינתי ה… נקרא לזה, הדברים הכי חשובים, התובנות הכי חשובות מהפרק הזה.
אורן: אני אגיד לך עוד משהו, ברשותך.
צביקה: בטח.
אורן: ציינת מקודם את הקטע של הספורט. אז, הנה, אני פה, נמצא בתהליך, לא עשיתי ספורט. הדבר היחידי שאני עושה זה הליכות. אני צועד בסביבות ה-28 קילומטר בשבוע, אבל בשביל הראש, בשביל הנפש. אני שם לי מוזיקה שאני אוהב ואני פשוט הולך. לא בשביל עכשיו ללכת מהר בקצב גבוה. בשבילי, בשביל הנפש. אז מי שחושב שספורט גורם לירידה במשקל, אז זה לא. זה ממש ככה. ולגבי המה שהורג אותנו היום - זה השפע. פעם היה החוסר הורג אותנו, היום השפע. אתה…אתה נכנס ואתה רואה מה הולך ברשתות שיווק, ואתה פשוט מתחיל להתבלבל. אתה לא יודע מה לקנות, הכל עתיר סוכר. ויכול להיות מאוד, מה שציינת, שלפני 40 ו-50 שנה, לא הייתה את המדבקה האדומה, אז האנשים היו… אתה יודע.
צביקה: סיגריות. כן, היה התמכרויות אחרות. אבל מדהים שגם הליכה…
אורן: אגב, סליחה שאני קוטע אותך…
צביקה: כן?
אורן: אני הפסקתי לעשן אחרי 21 שנים.
צביקה: וואו, במהלך התהליך?
אורן: לא, לא. זה…
צביקה: לפני.
אורן: כן.
צביקה: מדהים.
אורן: כן.
צביקה: וואו. טוב, אז אתה נותן לעצמך מתנות אחד אחרי השנייה.
אורן: לגמרי. לגמרי. פתאום אתה מגלה שהחיים יפים, ויש עוד צבעים בקשת, ויכול להיות יותר טוב ויותר נחמד, והשמש זורחת. וכאילו… מה?
צביקה: כן.
אורן: רק… רק בוא נרצה. רק בוא…
צביקה: אני חושב שהגעת למוכנות. You reached rock bottom, מה שנקרא, עם התהליך הזה שעברת ביום שישי בצהריים. והיופי הוא, בעיניי, זה שהפכת באמת מה… מתחושה שאתה לוזר - לווינר אולטימטיבי.
אורן: חד משמעית.
צביקה: לגמרי. כאילו, אני ממש רואה תהליך שינוי זהות מטורף שעברת. היום אתה לא מסתכל על עצמך כווינר… כלוזר. [צוחק]
אורן: חד משמעית, לא. אני יכול להגיד לך שהיום אני כבר הרבה יותר במוטיבציית עונג, ואני עובד חזק על מוטיבציית הזהות שלי. לראיה, היום כבר כשאומרים לי… אני חושב שאתה אמרת לי פעם: "אתה חתיך", אז אמרתי לך: "תודה". אמרתי לך: "תודה". פעם הייתי מסתכל, כאילו, בוא… זה אני, לא? כן, אבל אני אומר היום "תודה". אני הרבה יותר אוהב להסתכל על עצמי במראה היום. ואני מרגיש, שוב, שאני במקום אחר לגמרי ממה שהייתי לפני חודש מאי 2021.
צביקה: איזה כיף.
אורן: לגמרי.
צביקה: שאלה אחרונה, אם יש מישהו בקהל שמסתכל עלינו עכשיו, מאזין לפרק הזה, והוא… קרה לו שבוע שעבר, או לפני שבועיים, לפני חודש, לפני חצי שנה, את הנקודת שבר הזאת ש… שאנ… שאתה דיברת עליה. אבל הוא אמר לעצמו, הפרשנות שלו בראש הייתה: "אני בכל… בחיים לא אהיה מסוגל להשתנות, אז זה גם ככה לא משנה. כאילו, זו ההוכחה לזה שאני בחיים לא אשתנה, כי… כי עד עכשיו לא השתניתי, אז זה גם ככה לא יעזור". מה היית אומר לו? הוא כאילו לקח את אותה סיטואציה, כמו שהייתה לך, כהוכחה לזה שאין לו שום סיכוי.
אורן: בתחום של ה…
צביקה: מה היית אומר לו?
אורן: בתחום של המכירות, תמיד היה לי מוטו שהייתי אומר: "תנסה, מקסימום תצליח". אז אם אתה הגעת למוטיבצית כאב, כמו שאתה שמעת ממני, כזו או אחרת, אבל אתה הרגשת באמת את הכאב שאני תיארתי, לא לחשוב פעמיים. לא לחשוב פעמיים. ולא להתמקד במשקל. אנחנו הרבה פעמים מוצאים את עצמנו, שבגי… בשבוע 6 או 7 של התהליך, של תוכנית היסוד, אנשים מתחילים לדווח על המשקלים. "חבר'ה", אני אומר להם דבר אחד: "תיזהר אני אגלה לצביקה, הוא לא מרשה". לא נשקלים, משנים את ה… את האני שלנו, את ה… את המנטליות שלנו, את ה… מתחילים ללמוד לנהל את הדופמין. והיום אני בהרבה-הרבה יותר ביחסי שלום איתו, הרבה יותר.
צביקה: וואו, איזה כיף. הלוואי שמלא מלא מלא אנשים יעשו את התהליך שאתה עשית. גם ברמה הפיזיולוגית, אבל בעיקר ברמה המנטלית. כאילו, אתה… אני מסתכל עליך ואני רואה בן אדם שתופס מעצמו, ובו זמנית צנוע ברמה חבל על הזמן.
אורן: משתדלים.
צביקה: ממש, ממש.
אורן: אני יותר מִשָׂמֵחַ, באמת.
צביקה: ממש.
אורן: זה באמת, תודה רבה… תודה רבה לך, תודה רבה לכל מה שקורה פה.
צביקה: באהבה. כן, בדיוק. אני הרבה פעמים, בתקופה האחרונה, אומר, לא מאשימים את זה שהדליק גפרור באמצע היער, בזה שיש איזה שריפה מטו… מאשימים אותו, [אורן צוחק] אבל כאילו, בוא'נה, זה כבר שריפה הרבה יותר גדולה מאשר אי פעם הייתי יכול לדמיין. אנחנו כבר מתקרבים למאה עובדים ושליחות פשוט מטורפת, ואו-טו-טו במגזר החרדי, הערבי, חו"ל.
אורן: לגמרי. זה…
צביקה: לא יאמן.
אורן: מטורף. ותודה לכל… כל הצוות שמקיף, אתה יודע, אין משהו שאתה צריך ואתה לא מקבל ישר ברמה האישית.
צביקה: כן. ממש, ממש.
אורן: מדהים. כן…
צביקה: כן, קהילה. הפכנו להיות קהילה פה, אה?
אורן: לגמרי.
צביקה: ממש.
אורן: לגמרי.
צביקה: ואני אגיד עוד משהו, שכאילו עולה לי מהפרק הזה, שאני חושב שיש מקום לחשוב על תהליך מיוחד לאנשים שיש להם מעל 30-40 קילוגרם להוריד.
אורן: בטח.
צביקה: כאילו זה תהליך שהוא יותר ארוך. הוא… צריך להסתכל עליו ברמה הוליסטית הרבה יותר, וזה אנשים שיש להם ראייה טיפה אחרת ממי שיש לו 10 קילו כדי להגיע לריבועים בבטן ולהוריד את הבטן ב… זה. זה בדרך כלל אנשים גם שכל החיים סבלו מהשמנה, והיו גם ילדים שמנים הרבה פעמים. אז כאילו נתת לי מוטיבציה לעשות אולי איזשהו תהליך שהוא מותאם לקהל יעד שיש לו 40-50-60.
אורן: אני לא יודע אם אתה יודע, אבל מייסד השיטה, הוא הגיע למשקל היעד שלו אחרי שנה ושבעה חודשים. זאת אומרת ש… בוא. [צביקה מגחך] אה, אתה מכיר אותו? [צוחק]
צביקה: כן, קצת. כל יום יותר, כן?
אורן: זה… זה דוגמה מצוינת. וכן, חברים, יש לנו עוד המון-המון שנים, המון, עשרות שנים, לחיות חיים טובים לפטיניים. בואו, תנו לעצמכם את המתנה הזו.
צביקה: כן, וגם מה שאני רואה ממך, בגלל שאני יודע שיש לך עוד דרך ואתה רוצה עוד לרדת, זה שאני לא חייב לסבול ולהיות בדיכאון עד שאני מגיע ליעד. כאילו, אני רואה אותך היום, אתה לפטיני for life כבר, ועדיין לא הגעת למשקל היעד שלך, נכון?
אורן: נכון.
צביקה: כמה עוד אתה היית רוצה להוריד?
אורן: אני, עוד איזה עשרה קילוגרם, אני אהיה פגז.
צביקה: מדהים.
אורן: אשתי לא מרשה יותר, אגב. [צוחק]
צביקה: וואלה. כן, כן. אחרי זה, זה… אנחנו ממש נראים בפנים טיפה רזים מדי, וזה.
אורן: אתה יודע שבסרטון, אם יורשה לי, של הלחם שיבולת שועל, שפז הקרין לי אותו, אז אמרתי לו: "פז, מה אתה רואה פה?". אז הוא אומר לי: "אני רואה אותך, מדבר על לחם". אמרתי לו: "לא, פז, תסתכל, אני רואה את הווריד בצוואר". לא ראיתי, לא ידעתי שיש וריד.
צביקה: אה, וואו.
אורן: לא ידעתי שיש וריד. פתאום אני מסתכל, אני רואה את הווריד. אתה מגלה על עצמך דברים, וזה מדהים, וזה… אז אשתי אומרת: "עשרה קילו, וזהו".
צביקה: וואו, כן, כן. זהו, עשרה קילו, אתה כבר באמת… חוזה. זהו, אנחנו…
אורן: לגמרי.
צביקה: co-presenter איתי ב…
אורן: וואו, וואו, וואו, וואו.
צביקה: בהכל. אורן, אני רוצה להגיד לך תודה רבה שנפתחת ובאת, וגילית מהחוכמה שלך לכל-כך הרבה אנשים. ואני חושב שבאופן יחסי לזה שאתה אומר: "התרגשתי בטירוף", עשית את זה בקטנה.
אורן: וואו, תודה רבה.
צביקה: כל פעם מפתיע אותי היכולת שלך לעמוד או לדבר מול קהל. זה משהו שהוא באמת מולד ו… ונרכש, נראה לי. אז תדע שיש לך מתנה שמה.
אורן: תודה רבה.
צביקה: לגמרי.
אורן: הייתה לי זכות, באמת. ומניסיון, אני עושה כל מה שצריך כדי שאנשים באמת יעשו את השינוי בשביל… בשביל עצמם, לא בשביל אף אחד אחר. זכות גדולה.
צביקה: אז נתת עוד… עוד סיבה טובה לאנשים ללכת אחריך בתהליך הזה, ואני חושב שכל מי שיילך אחריך פשוט ירוויח בענק.
אורן: תודה רבה.
צביקה: חברים יקרים, אני מאוד-מאוד מקווה שנהנתם והבנתם שמדובר כאן לא רק בתהליך הרזייה, אלא באמת בתהליך שהוא, בהתבוננות עלינו פנימה כגברים, פשוט מגדיל את איכות החיים שלנו ברמה מטורפת. עוד קילו, פחות קילו, עוד 10 קילו, פחות 10 קילו, אבל המעברים האמיתיים זה משם. אני חושב שגם אני, בתהליך שלי, האישי, עשיתי מעבר ממישהו עם המון-המון פוטנציאל ומעט מאוד יישום, למישהו שמיישם ומסתכל על עצמי גם כווינר. אז זה משהו שמאוד-מאוד התחברתי למה שאורן אמר.
[מוזיקת סיום ברקע]
אז אם יש לכם בן אדם אחד בסביבה הקרובה שלכם שצריך לשמוע את הדבר הזה, יכול להיות שהוא היה רגע לפני הסף, ויכול להיות שכרגע הוא חווה איזושהי חוויה, שאתם יודעים שרק אם הוא יסתכל עליה ברמה הנכונה, ולא יסתכל עליה כעוד דוגמה לזה שהוא לא יכול - הוא יכול לעשות שינוי שיציל לו את החיים, חד משמעית.
הבקשה שלי אליכם זה לשלוח לבן אדם אחד בסביבה הקרובה שלכם את הפרק הזה, ולשמוע את אורן מדבר על התהליך המדהים שלו. שיהיה לכם שבוע לפטיני נהדר, ואנחנו נתראה בפרק הבא של פודקאסט "אבא חטוב". ביי ביי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentarios