היסטוריה לילדים - נלי בליי

נלי בליי הייתה אישה מיוחדת שחיה לפני כמאה וחמישים שנה. היא הפכה לעיתונאית חוקרת, הכניסה את עצמה לבית משוגעים כדי לכתוב מה מתרחש בתוך כתליו ואפילו יצאה לבדה להקיף את העולם

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 27/06/2019.

קריין: "כאן" עוד - להתחבר לידע, בכל זמן שתרצו.

[מנגינת פתיח קלילה ושמחה]

קריין: "היסטוריה לילדים" עם יובל מלחי.

נלי בליי.

כל אחד מאיתנו מרגיש לפעמים שהוא מסוגל יותר, שיש לו כישרון שאיש עוד לא גילה. לפני מאות שנים כמעט כל אישה הרגישה שלא נתנו לה מספיק מקום להתבטא, לעשות דברים מעניינים, לבלוט, להיות מישהי. לפני כמאה וחמישים שנה נלחמו נשים רבות על מקומן בחברה. לא כולן, אבל רבות מהן אמרו, 'אנחנו יכולות ומסוגלות ליותר, אנחנו יכולות אפילו להקיף את העולם כדי להוכיח את זה'. וזהו בדיוק סיפורה הבלתי רגיל של נלי בליי.

[מוזיקה דרמטית העולה באופן מדורג בעוצמתה]

נלי בליי נולדה בשם אליזבת ג'יין קוקרן במדינת פנסילבניה בארצות הברית בשנת 1864. כלומר, לפני… חמש פחות שמונה ועוד ארבע כפול שתיים-עשרה… בערך מאה וחמישים שנה. סבה של אליזבת, שעוד מעט נקרא לה נלי, היגר לארצות הברית, כמו רבים אחרים, מאירלנד שבאי הבריטי. אביה עבד בבית חרושת קטן, אבל עד מהרה קנה את בית החרושת ואת כל האדמות סביב לו. הוא גם היה אב לחמישה-עשר ילדים, מאשתו הראשונה והשנייה.

נלי גדלה וכונתה בפי חבריה "פינקי", שמשמעותו ורודה, מפני שבילדותה לבשה כמעט תמיד ורוד. אליזבת, או נלי, רצתה שיתייחסו אליה ברצינות, לכן נפרדה לשלום מהכינוי והחליטה שהיא רוצה ללמוד בפנימייה. למרבה הצער, אביה נפטר ולא היה מי שישלם את שכר הלימוד. בצער, חזרה אליזבת לביתה ועברה עם אמה לעיר פיטסבורג שהייתה סמוכה למקום מגוריהם.

באחד הימים, קראה אליזבת בעיתון כתבה שהסבירה כי בנות צריכות בעיקר ללדת ילדים ולדאוג שהבית יהיה נקי ומסודר. נלי כעסה כל כך שקראה את הכתבה שהחליטה לשלוח מכתב תגובה לעיתון. כדי שלא יזהו אותה, חתמה "נערה יתומה ובודדה". אליזבת לא ציפתה לכל תגובה מעורך העיתון, אך הוא התלהב כל כך מסגנון הכתיבה שלה, שהוא פרסם מודעה בעיתון, בה ביקש לפגוש את הכותב, או כותבת, האנונימיים.

אליזבת ענתה למודעה והעורך הזמין אותה לכתוב כתבה שלמה אצלו בעיתון על גירושים וכיצד הם משפיעים על נשים. העורך שוב התרשם מכתיבתה והחליט להעסיק אותה בעיתון בקביעות. רק בעיה אחת הייתה. באותה התקופה נשים לא נהגו לעבוד ובוודאי לא לכתוב בעיתון. לכן, נתן עורך העיתון לאליזבת שם בדוי מתוך שיר שהיה פופולרי באותם ימים - "נלי בליי". אליזבת… אהה, סליחה - נלי, הייתה מאושרת. סוף-סוף היה לה מקום שבו יכלה להתבטא ולהראות לעולם איך מתייחסים לנשים. אך מובן שהמשימה הזאת לא הייתה קלה.

הכתבות של נלי עסקו בעיקר באפליית נשים, יחס שונה שניתן לנשים מזה של גברים. נלי יכלה לכתוב עוד כתבה על הנושא, אבל היא אהבה לעשות דברים בצורה שונה, מעניינת וחדשנית. אחד התחקירים הראשונים שלה, עסק בשאלה כיצד מתייחסים לנשים במפעלים ובבתי חרושת. נלי רצתה לחקור את האמת לאמיתה ואילו הייתה מכריזה שהיא כתבת בעיתון, דברים היו מוסתרים ממנה. לכן נלי, כמו תמיד, בחרה בדרך המטורפת ביותר. היא התחזתה לפועלת. [רעש מכונות]

נלי עבדה זמן-מה במפעל ופרסמה כמה כתבות [תקתוק מקשי מכונת כתיבה] על תנאי העבודה הקשים שהיו לנשים באותה תקופה [צליל פעמון יחיד]. בעלי המפעלים לא אהבו לשמוע או לקרוא ביקורות כאלה והם איימו שלא יפרסמו מודעות בעיתון, כי התחקיר של נלי הכעיס אותם. אחרי כמה תחקירים נוספים, אסרו על נלי לכתוב על אפליית נשים והעבירו אותה לכתיבה בעמודים שהיו מיועדים לנשים, בעיקר אופנה וגינון - נושאים שעיתונאיות היו בדרך כלל כותבות עליהם. נלי לא הסכימה לוותר על מה שנלחמה עליו עד כה והבינה שהיא צריכה לנסות את מזלה במקומות חדשים. היא ארזה את חפציה ועברה למקסיקו.

[נגינת גיטרה שקטה בסגנון לטיני]

רק בת 21, המשיכה נלי את עבודתה, נאמנה לחיפוש האמת. היא רצתה לעשות מה ששום צעירה לפניה לא עשתה. וכך, במשך חצי שנה, היא כתבה דו"ח מפורט על החיים הקשים במקסיקו. היא תיארה את מצב העם, שהתמכר להימורים עד כדי כך, שאנשים מכרו את הבגדים שעל גופם, כדי לקנות כרטיסי הימורים. נלי לא עצרה שם. היא גם חשפה את היחס של המנהיגים המקסיקנים, שבראשם עמד באותה עת הדיקטטור פורפיריו דיאז. הוא היה דיקטטור שנוי במחלוקת. מצד אחד, השלטון שלו היה יציב והוא שלט כבר 15 שנים. מצד שני, הוא דיכא שנים ארוכות את העם המקסיקני והשתלט על שטחים שהיו בבעלותם של אזרחים. כשפורפיריו דיאז קרא את הכתבה של נלי הוא איים עליה שישים אותה במאסר.

פורפיריו: נלי בליי, אני אשים אותך תחת מאסר.

נלי: אוקיי, אני באה למאסר. רק שניה, אני עולה לדירה ויורדת.

פורפיריו: תמהרי, הבית סוהר כבר מחכה לך.

נלי: הנה אני עולה וחוזרת, אני מבטיחה, אני כבר חוזרת, ממש עוד שניה אני חוזרת.

אבל נלי לא חזרה. היא ארזה את חפציה ועברה לעיר ניו-יורק שבמזרח ארצות הברית. שם, היא חיפשה עבודה במשך חודשים, עד שקיבלה הזדמנות לכתוב בעיתון ניו-יורקי מפורסם בשם New York World, העולם של ניו-יורק.

המשימה הראשונה שלה הייתה לכתוב תחקיר על מוסד לחולות נפש ששכן באי בלקוול, שכיום נקרא האי רוזוולט, או רוזוולט איילנד באנגלית. האי שוכן באיסט ריבר, הנהר המזרחי, החוצץ בין שני רובעי העיר ניו-יורק, מנהטן וקווינס. באותו אי שכן מוסד לתשושי נפש. אז קראו לו בית משוגעים, כינוי מאוד לא מדויק. כיום, אנחנו יודעים שרבים מהאנשים שנמצאים במוסד שכזה מתאוששים ומבריאים ולקרוא להם משוגעים זה גם פוגעני וגם פשוט לא נכון.

כמו שכבר הבנו, נלי עשתה את העבודה שלה עד הסוף ותמיד חצתה את הגבולות הפרועים ביותר. איך אפשר לחקור בצורה אמיתית ביותר מוסד לתשושות נפש? צריך להתחזות לחולה במוסד. נלי נשארה ערה לילה שלם כדי שהעיניים שלה יהיו נפוחות ואדומות, כמו שהיו להרבה מהמאושפזים באותו מוסד. היא העמידה פני תשושת נפש, או משוגעת, כפי שהתייחסו לכך באותם ימים. נלי נעצרה ולאחר שהמשיכה בהתנהגותה, המשטרה החליטה להעביר אותה לבית המשוגעות באי בלקוול.

נלי עשתה את הבלתי ייאמן ונשארה שם 10 ימים תמימים שבהם התייחסו אליה כאל משוגעת לכל דבר. עורך העיתון הצליח לחלץ אותה מאותו מוסד בקושי רב. בתחקיר שלה נלי סיפרה על היחס הנורא לנשים החולות והיא לא חסכה שום פרט שגילתה שם. התחקיר שלה התפרסם ועורר הדים. אנשים רבים זעמו על היחס לאותן נשים. ועד מהרה החלו להכניס שינויים ביחס אל הנשים שאושפזו באי בלקוול. התחקיר המלא של נלי התפרסם בספר שנקרא "עשרה ימים בבית משוגעים". הכתבות שלה והדרך הבלתי שגרתית בה עשתה את הדברים, זיכו אותה בפרסום ותהילה.

אחרי כתבות מוצלחות כל כך, לא יכלה נלי להישאר במקום אחד והייתה חייבת לפרוץ גבולות נוספים. בשנת 1888, הודיעה נלי למנהליה בעיתון New York World, שהיא יוצאת לטייל בעולם. וכעבור שנה, ב-14 בנובמבר 1889, היא שוב ארזה את חפציה ויצאה לדרך. הפעם, היא הסתפקה רק בשמלה שלבשה, מעיל ושקית נסיעות קטנה. היא עלתה על ספינה והחלה במסע של יותר מארבעים אלף קילומטרים. זו הפעם הראשונה שהספר המפורסם "מסביב לעולם בשמונים יום" של ז'ול ורן הפך למציאות. וכל זה לפני מאה ושלושים שנה.

כדי שלא יגנבו את כספה במהלך הנסיעה, היא קשרה אותו בשקית, אותה תלתה על צווארה והחביאה תחת בגדיה. בכל זאת, אישה באותה תקופה במסע מסביב לעולם היה עניין מורכב ומסוכן.

בעקבות פרסום של העיתון New York World על היציאה של הכתבת שלהם, נלי בליי, להקיף את העולם, העיתון המתחרה, קוסמופוליטן, החליט לשלוח נציגה משלו שתנצח את נלי במשימה. שמה היה אליזבת ביזלנד. היא יצאה לדרך שש שעות אחרי נלי, אך עשתה את המסלול ההפוך. כך גילתה נלי את קיומה של המתחרה שלה רק כשהגיעה להונג קונג, חודש וחצי אחרי תחילת המסע. נלי גילתה שהציבור יודע על שתי המתחרות וקוראי העיתונים חיכו לשמוע מי תסיים ראשונה ותנצח. נלי לא התעסקה בתהילה ובהצלחה, היא אמרה שהיא לא מתחרה ואם מישהו רוצה לעשות את המסע בפחות זמן ממנה, זה עניין שלו או שלה. המטרה האמיתית לנגד עיניה הייתה להפוך את הספר הבדיוני למציאות, להוכיח שגם נשים יכולות לעשות מעשים פורצי גבולות.

בזמן שנלי הייתה בלונדון, רק שמונה ימים אחרי תחילת המסע, היא קיבלה הזמנה מפתיעה, מרגשת ובלתי נשכחת, מהסופר הדגול שסיפק את הרקע למסע שלה, ז'ול ורן. הסופר הזמין אותה לביתו ונלי בילתה עימו ועם משפחתו כמה ימים. נלי ניצלה את הביקור כדי לשאול את ז'ול ורן מאין היה לו הרעיון לספר המיוחד שכתב. הוא אמר לה שהוא קרא כתבה על חישובים שעשו כדי להבין כמה זמן יידרש להקיף את העולם וכך נולד הספר.

נלי בליי נפרדה לשלום מז'ול ורן ומשפחתו, אך מאותו רגע הם עקבו אחרי המסע שלה, כפי שעשו רבים ברחבי העולם המערבי. בדיוק כמוכם, גם הציבור באותה תקופה היה במתח בכמה זמן תסיים נלי את המסע. מהעולם כולו נשלחו לעיתון ניחושים בדיוק של שניות. ולמנצח הובטח טיול חינם לאירופה. נלי חצתה את אירופה, עברה בתעלת סואץ, הגיעה לסרי לנקה, ליפן ובכל אותה עת הקפידה לשלוח לעיתון עדכונים על התקדמות המסע שלה. כמובן, היה קל הרבה יותר אילו היה לה וואטסאפ, אבל היא נאלצה להסתפק במסרים קצרים בטלגרף, מכשיר להעברת אותות ומסרים למרחקים ארוכים, או במכתבים בדואר, שהמסע שלהם ליעד היה ארוך כמעט כמו המסע שלה.

לא רק דרכי התקשורת לא היו נוחות כמו היום, אלא גם דרכי התחבורה היו מסורבלות וקשות. נלי הייתה תלויה לא רק באומץ ובנחישות שלה, אלא גם בתקינות של הספינות. לפעמים המסע היה נעצר שהספינה לא יכלה להמשיך, אבל נלי ניצלה את הזמן, נהנתה מכל המדינות שבדרך, ביקרה במקומות יפים ובסינגפור אפילו קנתה קוף.

מסע השייט האחרון שלה לארצות הברית היה קשה בעקבות מזג אוויר סוער בים. נלי בליי הגיעה לסן פרנסיסקו, בחוף המערבי של ארצות הברית ומשם מיהרה לחזור לניו ג'רזי. עם חזרתה, הופתעה לקבל מז'ול ורן ומשפחתו מברק בו הם בירכו אותה על סיום המסע המוצלח. עכשיו אתם בטח תוהים מי הגיעה קודם, אליזבת ביזלנד המתחרה או נלי? אז זהו, שאליזבת ביזלנד היא הגיעה… סתם, סתם. נלי ניצחה לא רק את אליזבת, אלא גם את ספרו של ז'ול ורן. היא הצליחה להקיף את העולם ב-72 ימים בלבד. אליזבת ביזלנד הגיעה ארבעה ימים וחצי לאחר נלי. גם היא עשתה את המסע בפחות זמן מספרו של ורן.

מסעה של בליי היה שיא נשי עולמי. היו כמה גברים שעשו זאת בפחות זמן לפניה ואחריה. אבל את מסעה היא עשתה כמעט לגמרי לבדה, בתקופה שבה כמעט ולא היו נשים עצמאיות לחלוטין. בליי לא רק שברה גבולות, אלא גם שברה מוסכמות רבות בחברה ודעות קדומות על נשים. היא עשתה את הלא ייאמן והעניקה השראה לנשים רבות לא לוותר על החלומות שלהן ולא להאמין לאנשים שמציבים בפניהן גבולות דמיוניים.

בשנת 1895 נישאה נלי בליי למיליונר רוברט סימן וחדלה לעבוד כעיתונאית. היא הייתה בת 31 והוא בן 73. בשנת 1903 נפטר רוברט והשאיר אחריו חברה ענקית. נלי ניהלה את החברה, נהנתה מכך מאוד ואפילו המציאה לא מעט פטנטים שנרשמו על שמה. בשנותיה המאוחרות, היא חזרה לעולם העיתונאות, סיקרה בעיקר את אירועי מלחמת העולם הראשונה מהחזית באירופה, מהמקום בו התרחשו הקרבות עצמם וגם את המאבק של נשים ברחבי העולם לזכות הצבעה.

בשנת 1922 לקתה נלי בת ה-58 בדלקת ריאות ונפטרה. היא השאירה אחריה מורשת של עיתונות בועטת ואמיצה ולימדה רבים כיצד להתמודד עם סיפורים שאנשים ניסו להסתיר. נלי בליי המשיכה להוות השראה לנשים, לעיתונאים ולהרפתקנים רבים גם לאחר מותה. היא לקחה על עצמה סיכונים לא מעטים במהלך חייה ועל ידי כך פרצה גבולות. זה היה דבר ראוי להערצה. נלי בליי סיכנה את עצמה למען הרעיון שאישה יכולה להגיע להישגים לא פחותים מאלו של גברים. היא פרצה את הדרך לא רק לנשים של תקופתה, אלא גם לדורות הבאים.

כיום, ישנן נשים בעמדות הבכירות ביותר במדינת ישראל. ישנן עשרות חברות כנסת, נגידה בבנק ישראל, נשיאה בבית המשפט העליון, נשים רבות המנהלות חברות הייטק, מהנדסות, חיילות קרביות ועוד. לנשים יש היום אפשרויות שאי אפשר היה אפילו לדמיין בימי חייה של נלי בליי. ולמרות זאת הדרך לשוויון אמיתי עודנה ארוכה. מחובתינו להמשיך ולהאבק כדי שנשים וגברים יזכו ליחס הוגן ושווה בחברה שלנו.

[מנגינת גיטרה]

יובל: הפרק הזה עשה לי חשק לפרוץ גבולות ממש כמו נלי. אני נמצא כאן בגבול… סליחה חייל, אתה יכול לזוז בבקשה? אני פורץ גבולות.

חייל: אדוני, זה מסוכן מאוד. אני מבקש ממך להתרח…

יובל: לא מעניין אותי, הנה אני תופס את הגדר הזאת ו… [סאונד של חשמל] למה לא אמרתם שזו גדר חשמלית??

מחקר, כתיבה ופריצת גבולות - טל חיון.

עריכה וקריינות - יובל מלחי.

עריכת לשון ומסע מסביב לעולם ב-300 יום - רות אלמגור-רמון.

מיקס, אפקטים ומעריץ של… אליזבת ביזלנד - אסף רפפורט.

הפקה ותיאום המפגש עם ז'ול ורן - רני שחר ואיל שינדלר.

אני יובל מלחי. "היסטוריה לילדים".

[מנגינת הגיטרה מגיעה לסיומה]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה