מביאים לכם שוב את ההיסטוריה של הקרקס - בואו לשמוע על איך נולדו האוהל, הליצנים והזירה.
עריכה וקריינות: יובל מלחי.
מחקר וכתיבה: תומר שלוש.
עריכת לשון: סמדר כהן.
מיקס: אסף רפפורט.
הפקה: רני שחר ואיל שינדלר.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 09/01/2024.
יובל: שלום ילדים וילדות. השבוע נשמיע לכם שוב פרק בשידור חוזר. רחל רפאלי שלנו יצאה לחופשת לידה, ואנחנו מאחלים לה מזל טוב. יש המון פרקים של "היסטוריה לילדים". אנחנו משדרים כבר עשר עונות, ולפעמים יש פרקים שאני אוהב מאוד ואני לא רוצה שהם יתפספסו. ובאמת אחד הפרקים האהובים עליי הוא על ההיסטוריה של הקרקס.
זה הפרק הראשון מהעונה השנייה של "היסטוריה לילדים", ממש ממזמן. בפרק תשמעו למה הקרקס היה כל כך פופולרי בעבר, מי החליט שמופעי קרקס יהיו באוהל, ולמה יש בקרקס ליצנים, ומדוע פעם היו חיות בקרקס והיום אין?
פיצקי: מה, באת להעביר לנו שיעור עם מבחן?
יובל: אה, שלום פיצקי.
פיצקי: נו, מדבר על הפרק, היו ליצנים, היו קרקסים, היו על… תן לשמוע את הפרק, מה אתה מדבר, מדבר הרבה היום, מה קרה?
יובל: אה, לא, פשוט, אתה יודע, פיצקי, רציתי קצת… לספר לילדים על הפרק, זה… זה פרק… עשיתי אותו עוד לפני שנולדת.
פיצקי: עשית אותו לפני שאתה נולדת.
יובל: מה?
פיצקי: לא, לא משנה, התבדחתי.
יובל: אה, אוקיי, אז… שנתחיל?
פיצקי: לא, מה פתאום! בוא נחכה עוד שעתיים, נשב לנו ככה, נפצח גרעינים, נשתה ככה, ברור שנתחיל! הילדים פה כבר על קוצים. תתחיל כבר, נו, נו, התחיל? נו, התחלתם? התחיל? הו. האזנה מהנה, ילדים.
יובל: היי, אני צריך להגיד את זה.
קריין: "היסטוריה לילדים" עם יובל מלחי, הקרקס.
יובל: אילו תמונות עולות לכם בראש כשאני אומר את המילה "קרקס"? ספרו לי. רגע, רגע, אל תהיו ליצנים, כולכם מדברים בבת אחת.
"קרקס". המילה הזאת מצחיקה אם אומרים אותה כמה פעמים ברצף. תנסו רגע להגיד אותה בלי לחייך. מוכנים? קרקס. קרקס. קרקס. קרקס.
[מנגינה של קרקס]
פעם, הקרקס היה הבידור היחיד להמונים. בימים שלפני המצאת הקולנוע, הרדיו, הטלוויזיה, המחשב והטלפון. זה היה מקום שהיה אפשר ללכת אליו כדי להתרגש, לצחוק ולראות דברים משונים, מוזרים ומדהימים. כשאני אומר קרקס, אתם חושבים בוודאי על ליצנים ולוליינים, על אוהל גדול, על מופעים עם בעלי חיים כמו בסרט "דמבו" למשל. איך זה קרה? מי החליט שבקרקס יש ליצנים, הולכים על חבל, זירה עגולה ושעושים שם דברים מסוכנים?
הסיפור על הקרקס מתחיל לפני שנים רבות מאוד, ולכן באתי היום לקרקס "מברזאנו" של האחים שניצל. היום אספר לכם את סיפור הקרקס ממש בשעה שאני מנסה כל מיני תרגילים. כמה מהם מסוכנים מאוד.
ועכשיו אבקש שקט בקהל.
[תופים]
האפצ'י! [צחוק ומחיאות כפיים] תודה רבה, תודה רבה, תודה רבה, תודה רבה.
לפני אלפיים שנה היו הרומאים אנשים חרוצים ויעילים מאוד. הם כבשו שטחים רבים והקימו אימפריה ענקית שהשתרעה על פני ארצות רבות באגן הים התיכון. אבל הם גם אהבו להנות מהחיים. גם אתם, אילו הייתם מקימים אימפריה, הייתם רוצים קצת בידור אחרי כל העבודה הקשה. לא ככה?
תושבי הערים באימפריה הרומית בילו בבתי מרחץ, שבהם יכלו להתקלח ולהתרענן, הלכו לראות הצגות וביקרו גם באמפיתיאטרון, תיאטרון עגול שהבמה במרכזו. אחד המבנים המפורסמים ברומא, שנשמר עד ימינו, הוא הקולוסיאום. זהו שמו של מבנה אמפיתיאטרון, אחד מני רבים שנבנו ברחבי האימפריה הרומית. בזירת האמפיתיאטרון היו נערכים קרבות בין גלדיאטורים, לוחמים, שנאבקו זה בזה, מרוצי סוסים או קרבות בין גלדיאטורים לחיות טרף מסוכנות. והקהל, הוווווווווו, הקהל היה באקסטזה. הם היו שרים ומריעים [שירים של אוהדי ספורט]. לא, לא ככה. [רעש של קהל מריע] כן, ככה.
המופעים שנערכו ברומא העתיקה היו די אכזריים במונחים של ימינו. אבל תושבי האימפריה הרומית, לפני אלפיים שנה, לא חשבו כך. הם אהבו ללכת לאמפיתיאטרון, שנקרא גם "קירקוס", מבנה מעגלי בלטינית. מהקירקוס הזה נוצרה גם המילה "קרקס".
ככל שהאוכלוסייה ברומא גדלה, יותר ויותר אנשים רצו לראות את המופעים המרהיבים, וזירות קרקס שונות נבנו ברומא. מספרים שאחת מהן הייתה כה עצומה, עד כי רבע מיליון איש יכלו לצפות בהופעה בבת אחת.
לאחר נפילתה של רומא, בראשית המאה החמישית לספירה, לא קמו עוד מבני ענק שכאלה. ובמקומם החלו אנשים, או חברות קטנות, לעבור מעיר לעיר באירופה, ולהופיע בהן. הם הציגו חיות מאולפות, תרגילים מיוחדים, קסמים, ועוד כל מיני טריקים. אבל כל אלו לא היו דומים באמת לקרקס. עד שהגיע בחור אנגלי, ושמו פיליפ אסטלי.
פיליפ אסטלי היה פרש בצבא הבריטי במאה ה-18, המאה המסתיימת בשנת 1800. אסטלי השתתף בקרבות שהיו מעורבים בהם סוסים, שידעו לבצע עם הרוכבים שלהם כל מיני פעלולים. למשל קפיצה עם הסוס מעל מכשולים. פיליפ שב ללונדון לאחר המלחמה, ופתח בית ספר לרכיבה על סוסים. בשעות הבוקר הוא היה מלמד ובשעות הערב היה מופיע לפני קהל, ומציג פעלולי רכיבה מכל מיני סוגים. עד מהרה דעכה ההתלהבות מהמופע הרגיל שלו. אנשים אהבו את הסוסים, אבל זה לא הספיק להם.
אסטלי החליט להרחיב את המופע, וצירף פעלולנים אחרים שהתמחו בכל מיני תחומים. הליכה על חבל, אקרובטיקה, כלומר לוליינות, וגם ליצנים. הליצנים הציגו מופעי נפילות וג'אגלינג ששיעשעו את הקהל. בית הספר לרכיבה של אסטלי הפך לזירת קרקס. הזירה הייתה עגולה ומסביבה נמתחו שורות של ספסלים למען הצופים. קוטר הזירה בבית הספר לרכיבה של אסטלי היה כ-12 מטרים, כלומר המרחק מצד לצד. וזה הגודל שהתקבע עם הזמן להיות הגודל הרשמי של זירות קרקס.
לאור ההצלחה אסטלי פתח קרקס נוסף, הפעם בפריז, בירת צרפת. אולם הוא לא נשאר לבדו בעסקי הקרקס. משום שבתוך זמן קצר נכנסו לעניין עוד יזמים שזיהו את ההזדמנות. כל עיר גדולה באירופה מיהרה להקים מבנה קרקס משלה. המבנים הללו היו די מפוארים.
אבל רגע, כשאני חושב על קרקס, אני חושב על אוהל. למה זה?
לפני כ-200 שנה הייתה ארצות הברית מדינה צעירה, והיו בה רק מעט ערים גדולות. מארגני הקרקס לא יכלו להרשות לעצמם להתמקם במקום אחד, כמו שעשו בערים גדולות מאוד באירופה, למשל לונדון ופריז. הם היו צריכים לנדוד מעיר לעיר, והחלו לעשות שימוש באוהל גדול. חבורות הליצנים והאקרובטים וכל מי שהופיע בקרקס, הפכו ללהקות נודדות, שעוברות ממקום למקום. כך נולד הקרקס הנודד.
אחד ממארגני הקרקס, ג'ושוע בראון, שילב במופעי הקרקס שלו גם חיות פרא וחיות נדירות, מעין גן חיות נייד, שהיה מתלווה לאוהל הקרקס ולמופעים המבדרים שהוצגו בתוכו.
לעיתים היו החיות המאולפות משתתפות במופעי הקרקס. וכך נולד אחד התרגילים המזוהים ביותר עם הקרקס - פעלולן שמכניס ראש אל לוע של אריה. אל תנסו את זה בבית.
למזלי, אני נמצא בקרקס של האחים שניצל, ואני עומד לעשות את התרגיל הזה. אני מבקש שקט בקהל. בוא הנה אריה. אריה, בוא, בוא הנה. עכשיו, פתח את הפה. הנה אני פותח לו את הפה, אני מכניס את הראש, הנה אני עם ראש בתוך… [שאגה של אריה] אריה סגר עליי את המלתעות. אריה, פתח את הפה. אריה, די נו אני לא צוחק איתך, אריה תפתח את הפה. אוף אני לא יודע מה אכלת, אבל ממש ממש מסריח כאן. אריה, אריה, תפתח. אח, אוף, אוף. זה היה לא נעים. אדון אריה, אתה יודע, לא יזיק לך לצחצח שיניים מפעם לפעם. מה אתה מחייך? אדון אריה, לך תאכל תות.
הקרקס הנודד התאפשר עכשיו לכולם, ולא רק למי שגרו בעיר גדולה. דמיינו משפחה אמריקנית, שאחרי חודשים של עבודה קשה בחקלאות, בשמש, בגשם, בחום, בקור, שומעת לפתע שקרקס נודד מגיע לעיירה סמוכה. בני המשפחה עולים לעגלה, מושכים במושכות, ונוסעים בהתרגשות גדולה לראות עולם שלם שבא מרחוק. עד מהרה, היו להקות של אנשי קרקס בכל רחבי המדינה הצעירה.
אולם הקהל היה צמא לעוד מופעים מבדרים. עד מהרה מארגני הקרקס הוסיפו לקרקס מופעי צד, "סייד שואו" באנגלית, מופעי שוליים, שאינם חלק מהמופע המרכזי. במופעים האלה הוצגו אנשים שהיו להם מאפיינים פיזיים ייחודיים. נמוכי קומה וענקים. אישה עם זקן. אדם שפניו דומות לפני אריה. תאומים סיאמיים ועוד. למעשה הכינוי "תאומים סיאמיים" הניתן לתאומים שנולדים מחוברים זה לזה, נולד במופע שכזה. התאומים אנג וצ'אנג בנקר נולדו מחוברים זה לזה בכפר קטן בממלכת סיאם. כך נקראה בעבר המדינה שהיום אנחנו קוראים לה תאילנד. השם "תאומים סיאמיים" מתאר למעשה את ארץ הולדתם - תאומים שבאו מסיאם.
היום נשמע לנו מוזר שאנשים בעלי מאפיינים פיזיים ייחודיים הוצגו לראווה לפני קהל. היום כמובן כבר לא מקובל לעשות את זה.
יתרונו הגדול של הקרקס היה שלא צריך היה לדעת שפה מסוימת כדי ליהנות מהמופע. מופעי חיות, פעלולים, ליצנים ופנטומימאים הם דבר שמבינים בכל מקום בעולם, בלי קשר לשפה שמדברים.
עד מהרה, הקרקס התפשט למדינות נוספות בכל רחבי העולם. ואנשי הקרקס למדו ואספו תרגילים ופעלולים חדשים. למשל, כשהקרקס הגיע לסין, הפעלולנים למדו תרגילים חדשים, בהם איזון של מוט על המצח, סיבוב של צלחות על מקלות, וקפיצה דרך חישוקים.
אני שוב כאן, בקרקס של האחים שניצל. עכשיו אני עומד לנסות תרגיל שעוד לא נוסה מעולם. אני עומד לקפוץ דרך חישוק בוער, בזמן שאני אוכל מנת שווארמה. אוקיי, אז הנה השווארמה. אוי, כמה שהיא טעימה. נזלה לי קצת טחינה על הבגד. אוי, טחינה, לא נורא. אוקיי, אז הנה אני רץ, רץ, קופץ, לוקח ביס - והצלחתי! [מחיאות כפיים] הו, השווארמה עכשיו יותר טעימה! ווהו, הצלחתי!
בארצות הברית בתחילה השתמשו להקות הקרקס בסוסים ועגלות לנשיאת הציוד שלהם, כשהיו עוברים ממקום למקום. אלא שאז נסללה רשת של מסילות ברזל לאורכה ולרוחבה של המדינה. ומארגן הקרקס, פי.טי ברנום, ראה בכך הזדמנות. ברנום רצה גם להגיע לעיירות מרוחקות יותר. והסוסים לא יכלו לצעוד יותר מכמה עשרות קילומטרים ביום. ברנום החליט להזמין קרונות רכבת מיוחדים, להכניס לתוכם את החיות, הציוד, ואת כל הצוות. וכך הצליח להגיע עם הקרקס שלו הרחק מאי פעם. עד מהרה, הקרקס של ברנום היה לקרקס הגדול ביותר במדינה. אחד הקרונות ברכבת היה שמור לפיל ג'מבו, שנחשב לפיל הגדול בעולם. משקלו היה כשש טונות וחצי, וגובהו שלושה מטרים וחצי. באמצעות החדק הארוך שלו ג'מבו היה לאטרקציית הקרקס המסעירה ביותר בארצות הברית. כנראה שמו של הפיל, ג'מבו, היה השראה לספר ולסרט "דמבו, הפיל המעופף".
כששיירות הקרקס היו קטנות ועברו מעיר לעיר בעגלות רתומות לסוסים, מאות אנשים באו ללוות אותם. אך משהקרקס החל לנוע ברכבות ולהגיע לערים קטנות, בעיקר בדרום ארצות הברית, הפכו ימי המעבר הללו לחג לא רשמי, שנקרא "יום הקרקס". אלפי אנשים וילדים מכל העיירות הסמוכות היו מחכים ברחובות העיר, ביציאה מתחנת הרכבת, וצופים במצעד הקרקס. האלפים היו מלווים את הקרקס עד למקום שהוקם בו האוהל, והיו נשארים עד הלילה לצפות בהתלהבות בחיות ובאנשי הקרקס השונים והמשונים.
אומנות הקרקס הלכה והשתנתה עם השנים. שיטות האילוף הנוקשות, שהיו נהוגות בעבר, נאסרו. ומשנת 2011 חל איסור להציג חיות בקרקס. זה מצוין שאסור להתעלל בבעלי חיים. אבל חייבים להודות שבלי הפילים המרקדים, נמרים שקופצים מהלמות, מאלף שתוחב את ראשו לתוך לוע של אריה ודוב שרוכב על אופנוע, הקרקס כבר לא אותו דבר.
מעמדו של הקרקס הלך וירד בשנים האחרונות. הקרקס המפורסם של פי.טי ברנום נסגר באופן סופי בשנת 2017, לאחר 146 שנות פעילות.
בימינו, הקרקס הוא לא "המופע", כפי שהיה פעם. אמנם אנחנו הולכים לצפות בהופעות הקרקס בחופשים או במועדים מיוחדים, אבל זה שונה ממה שהיה בעבר.
נסו לדמיין לעצמכם את עצמכם גרים בעיירה מרוחקת, ופתאום מגיעות שמועות על קרקס שבא לעיירה. במשך ימים שלמים אתם מדמיינים מה תראו בקרקס. לילה לפני כן אתם לא יכולים להירדם. כשסוף סוף נרדמתם, חלמתם על פילים ענקיים ועל אריות ונמרים ודוב מרקד ואנשים שהולכים על חבל דק בגובה רב ועל להטוטנים וליצנים. למחרת כשהקרקס היה מגיע העירה, זה היה היום הכי מדהים בחייכם. יום שלא הייתם שוכחים. מהרגע שנגמרה ההופעה מתחילים לחכות כבר לשנה הבאה, שהקרקס יחזור העירה. נסו לדמיין את זה. אולי כך תצליחו להבין מה היה הקרקס בשביל הדורות הקודמים לשלנו.
ועתה למופע הסיום. זה באמת הולך להיות משהו שטרם נראה בעולם. אני עומד להכניס את הראש לתוך לוע של היפופוטם. היפופוטם אמיתי לגמרי, שלא אכל כבר יום שלם, והוא רעב. אל תדאגו, לא יקרה לי דבר. ההיפופוטם הזה מאולף לגמרי. [תופים] אוקיי, אז הנה אני מכניס את הראש לתוך לוע של היפופוטם, הנה אני שם את הראש, אני שם את הראש בתוך ההיפופוטם - יו, אני לא מאמין. ההיפופוטם בלע אותי. הלו? הלו, יש כאן מישהו? אתם יכולים להוציא אותי מכאן? אני פה בתוך ההיפופוטם. מה אתם צוחקים? ילדים? תוציאו אותי מכאן. רגע, אולי אני אדגדג אותו, יש לי בכיס נוצה. רק שנייה. נוציא מהכיס את הנוצה, הנה, נדגדג אותו. הו, הנה הוא זז. הנה הוא זז, הוא זז! אוי! אוי, הנה הוא מקיא אותי החוצה. כנראה ממש חכם שלא יהיו חיות בקרקס.
או לפחות שאני לא אנסה כל מיני שטויות בקרקס.
אז אהו-היפו, ולהתראות בפרק הבא.
מחקר, כתיבה והליכה על חבל - תומר שלוש.
עריכה וקריינות - יובל מלחי.
עריכת לשון והכנת חישוקים - סמדר כהן.
מיקס ונהג רכבת של קרקס - אסף רפפורט.
הפקה וניהול קרקסים - רני שחר ואייל שינדלר.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments