טלי סטולובי, היא ד"ר לעבודה סוציאלית החוקרת את הפסיכולוגיה של הלבוש, ומובילת שיטת ה"סטיילינג תרפי" הגורסת כי בשל היותו של הבגד שיקוף לאישיות, ניתן להשתמש בלבוש לצורך תרפיה ככלי להתפתחות אישית, העשוי להעצים ואף לשנות דפוסי חשיבה ודימוי גוף. בפרק 68 של הפודקאסט אירחתי את ד"ר טלי סטולובי לשיחה על בגדים, סטיילינג ותרפיה, על הקשר בין הדרך בה אנו מרגישות לבין מה שאנו לובשות, המסר שאנו מעבירות לעולם דרך הלבוש, ועל האופן שבו אנו יכולות לטפח לא רק את החיצוניות שלנו אלא גם את הפנימיות שלנו דרך הבגדים שאנו בוחרות ללבוש. בפרק זה נגענו והעמקנו בנושאים הבאים: כיצד דמוניזציה למיניות הנשית מחלישה את הסטיילינג הנשי? חטאים נשיים: האם נשים, מבלי משים, ממשטרות זו את זו? כיצד דעה על בגד עשויה לשמש כסיסמוגרף בתוך קשר זוגי? איך בגדים יכולים ללמד אותך לפתח ערך עצמי, ולהיות נאמנה לעצמך? האם קוד לבוש מגביל או דווקא מוביל לתפקוד מקצועי טוב יותר? הבגד "מפעם": מה עושים עם הג'ינס ששמרנו מפעם, כשהיינו צעירות, יפות ורזות יותר? מפסיביות לאקטיביות: מהי הדרך לעשות מייקאובר בריא שלא מסתכם ב"זבנג וגמרנו"? הפסיכולוגיה של המותגים: איך להתלבש יוקרתי גם אם יש לך תקציב מוגבל? מהפנים אל החוץ: איך להשפיע על הלך הרוח שלי באמצעות צבע, סוג בד וגזרה? ולסיכום, עצה ששווה זהב: למה לא כדאי לבחור להתלבש בשילוב של שחור ולבן לדיון בבית משפט, אם אתה לא עורך דין?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/11/2022.
ד"ר סטולובי: המונח הזה של יופי, כל התפיסה הזו של יופי ואיך צריך להתלבש, זה דבר שכל כך משתנה מבחינה תרבותית. והמקום שאני גרה בו, ואנשים שאני מסתובבת איתם. אין פה שום דבר מוחלט. ובגישה שלי, שאני קוראת לה גישת "Styling Therapy", אני מדברת על להשתמש בלבוש כאיזשהי דרך לגלות את עצמך, לאורך כל החיים, לא רק בגירושים.
[מוזיקת פתיחה]
עו"ד דיין-וולפנר: ברוכים הבאים ל"בית הספר לקארמה טובה". אני עורכת הדין רות דיין-וולפנר, ואני אדבר איתכם על זוגיות, על גירושים וכמובן על קארמה, שהיא בעצם תוצאה.
[סוף הפתיח]
עו"ד דיין-וולפנר: היי, ברוכים הבאים. והיום איתנו ד"ר טלי סטולובי. היי, טלי.
ד"ר סטולובי: היי.
עו"ד דיין-וולפנר: מה שלומך?
ד"ר סטולובי: בסדר גמור.
עו"ד דיין-וולפנר: טלי היא חוקרת את הפסיכולוגיה של הלבוש. האמת שלא יצא לנו לדבר בפודקאסט על בגדים, אבל זה נושא חשוב, מסתבר, וגם חביב עליי במיוחד. אה, אז בואי נדבר על זה.
ד"ר סטולובי: בואי נדבר על זה.
עו"ד דיין-וולפנר: קודם כל מה זה בכלל פסיכולוגיה של הלבוש? למה ללבוש יש פסיכולוגיה? אני עד עכשיו חשבתי שיש לו רק סטייל ומחיר.
ד"ר סטולובי: כן, כן, זה תחום מרתק, שככה מתפתח בארץ וגם בחו"ל, בלונדון ובניו יורק. זה תחום שמבוסס על הקשר בין בגדים לבין רגשות. איך סגנונות לבוש מדברים תכונות אישיות של אנשים, את המקצועות שלהם, את התפקידים שלהם, את מהלך החיים שלהם. יש גם את הפסיכולוגיה של האופנה, שעוסקת, ככה, בצרכנות. איך אנחנו קונים בגדים, באיזה חנויות אנחנו קונים, ואיזה מותגים אנחנו בוחרים, אה, וזאת הפסיכולוגיה של הלבוש. אני גיליתי אותה, ככה, לפני שמונה שנים, בעקבות תהליך אישי שלי עם הבגדים שלי. אני במקור דוקטור לעבודה סוציאלית, אני באה מתחום הטיפול, מהמחקר. שום בגדים, שום סטיילינג, ממש ממש לא. עולם בריאות הנפש הארדקור. ומה שקרה זה שתהליכים שאני עברתי, שינויים עם הגוף שלי, הובילו אותי למסע חיפוש, עם הבגדים שלי. שבתוך המסע הזה הבנתי שהארון שלי בכלל לא משקף את מי שאני רוצה להיות, ועברתי תהליך שבו התחלתי לשנות מהותית את איך שאני מתלבשת. וקלטתי שכשאני משנה את איך שאני מתלבשת, אני משנה את איך שאני מתנהגת. את איך שאני מרגישה עם עצמי, את איך שאני הולכת. ובהמשך גם הגיעה הסביבה, איך שהסביבה תפסה אותי, וככה למעשה גיליתי, בהתחלה זה התחיל כאינטואיציה, ואז כמובן התחלתי לחקור את העניין, כי זה מה שאני עושה, אני חוקרת. וגיליתי שיש פסיכולוגיה של הלבוש שהיא כמעט ולא מדוברת.
עו"ד דיין-וולפנר: זאת אומרת, את בעצם אומרת לנו, זה שאנחנו לא מתלבשים לפי הפסיכולוגיה שלנו, זאת אומרת, נגיד אני מרגישה חרא עם עצמי איזה יום, אז אני אתלבש, אה… לא אשקיע בביגוד, בואי נגיד ככה. אלא שאם אנחנו נבחר בגדים אחרים, אנחנו נוכל להשפיע על ה-state of mind שלנו.
ד"ר סטולובי: התשובה היא גם וגם. זאת אומרת, מה שיש לכולנו בארון עכשיו, משקף את איך שאנחנו מרגישים. את תקופת החיים, את המצב שלנו, מה קורה לנו בחיים, וגם את היחסים עם הגוף שלנו.
אבל כשאני מדברת ממש על תרפיה דרך לבוש, אני אומרת, בואו נתחיל לקחת את הבגדים שלנו, וברמה היומיומית לעשות mindfulness עם בגדים, ולחשוב איך אני רוצה להרגיש, ומי אני רוצה להיות, ובהתאם לזה לבחור את הבגדים ברמה הכי הכי פרקטית. את הצבע, את הסגנון, את מה שאני צריכה, כדי להיות מי שאני צריכה ורוצה להיות באותו יום, ובכלל, בשלב… בשלב זה של חיי.
עו"ד דיין-וולפנר: אז זהו, אז דיברנו קודם שנשים שמתגרשות מגלות את עצמם.
ד"ר סטולובי: נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: ומתחילות להתלבש אחרת. אז קודם כל בואו, בואי מיד נפריך את המיתוס המגעיל, שגרושות לובשות מנומר ויש להם לק אדום ומתקלף על האצבעות.
ד"ר סטולובי: [צוחקת] לגמרי, לגמרי.
עו"ד דיין-וולפנר: לא, לא נכון.
ד"ר סטולובי: ממש לא.
עו"ד דיין-וולפנר: זה אפילו מעליב, אני חייבת להגיד.
ד"ר סטולובי: זה, את יודעת, זה מיתוס… אני חייבת להגיד על זה משהו, שנובע מזה שהחברה עושה איזה סוג של דמוניזציה למיניות הנשית. שמיניות נשית נתפסת כמשהו זול, או משהו לא תקין, או משהו לא בסדר. עכשיו לק אדום ולבוש מנומר, זה… זה סמלים תרבותיים למיניות נשית. עכשיו, גירושים הרבה פעמים, מקושרים לנשים שמגלות את המיניות שלהן. למה? כי הן יוצאות חזרה לעולם הרווקוּת ומחפשות בן זוג. אז יש את המיתוס הזה של ה… של המתלבשת הפרובוקטיבית, אבל אישה ממש לא צריכה להתלבש פרובוקטיבי כדי להיות מחוברת למיניות שלה. וזה עוד אחד מתוך ערימה של מיתוסים שמפילים עלינו כנשים, שלצערי אנחנו גם עושות את זה מאוד מאוד אחת לשנייה. אבל אם כבר אנחנו מדברות על גירושים…
עו"ד דיין-וולפנר: כמו מה למשל?
ד"ר סטולובי: מה אנחנו עושות אחת לשנייה?
עו"ד דיין-וולפנר: המיתוסים.
ד"ר סטולובי: וואו, תקשיבי. קודם כל, כל עולם הסטיילינג, שאני ככה, יצא לי להכירו לעומק, מבוסס על ביקורת. בואי, נגיד את הדברים כמו שהם.
עו"ד דיין-וולפנר: נקרא לילד בשמו.
ד"ר סטולובי: נקרא לילד בשמו. כבר כשאת הולכת לחנות הקרובה למגורייך, את פוגשת שם מוכרת שהשפה שלה, זו שפה של ביקורת וטיפים. ש"טיפ" זה מילה מכובסת ל"בואי אני אגיד לך מה טוב לך ומה לא טוב לך". ואנחנו כנשים גם עושות את זה מאוד מאוד אחת לשנייה, ומחקרים מראים שביקורת קשה ביותר מגיעה מנשים אל נשים. זאת אומרת, לא רק ה… מה שנקרא הפטריארכיה וגברים שאנחנו ככה אומרות עליהם וזה, אנחנו גם צריכות להסתכל לעצמנו בעיניים, ולהבין שאנחנו הרבה פעמים ממשטרות אחת את השנייה. והלבוש מבטא הרבה מאוד את העניין הזה של איך אישה אמורה לחיות, להתנהג, להרגיש. ולצערי אנחנו עושות את זה הרבה מאוד גם אחת לשנייה. לא רק בגירושים, אלא לאורך כל החיים. וגם אמהות יכולות לעשות את זה לבנות שלהם…
עו"ד דיין-וולפנר: תמיד.
ד"ר סטולובי: ו… בוודאי, ואחיות וחברות, ואנחנו צריכות טוב טוב לחשוב איזה מיתוסים אנחנו מפילות אחת על השנייה. וגם להבין, וזה חלק מהפסיכולוגיה של הלבוש, שאין דבר כזה יפה או לא יפה. המונח הזה של יופי, כל התפיסה הזו של יופי ואיך צריך להתלבש, זה דבר שכל כך משתנה מבחינה תרבותית, והמקום שאני גרה בו, ואנשים שאני מסתובבת איתם, אין פה שום דבר מוחלט.
ובגישה שלי, שאני קוראת לה גישת "Styling Therapy", אני מדברת על להשתמש בלבוש כאיזושהי דרך לגלות את עצמך. לאורך כל החיים, לא רק בגירושים, אלא בכלל להבין מה הסטייל שלי, למה אני בוחרת את מה שאני בוחרת, האם הארון שלי משקף את התפקידים, את הציפיות, את הרצייה החברתית, שנשים מאוד מאוד גבוהות בה, הסיפור הזה של להיות האישה המרצה, או שאני מקבלת בחירות מודעות שמשקפות באמת, את מי שאני, את מי שאני רוצה להיות, את היחסים שלי עם העולם, את היכולת שלי להחליט לבד. שזה הדבר, בעיניי, שלבוש יכול לתת לנו כמתנה. המסוגלות הזו, להבין מה יפה בעיניי, איך אני רוצה להתלבש, לא איך המוכרת אמרה לי, או אמא שלי אמרה לי, או החברה שלי במשרד אומרת לי.
עו"ד דיין-וולפנר: או בעלי.
ד"ר סטולובי: או בעלי, אוהו… פה אנחנו כבר נכנסות לקשר…
עו"ד דיין-וולפנר: מה, בואי נדבר על זה רגע.
ד"ר סטולובי: [נאנחת] אז בתוך קשר, בגדים הם כמו סיסמוגרף שמראה את התקשורת שיש בינינו. זאת אומרת, כבר בתוך היחסים עצמם, בתוך הנישואים, אישה מתלבשת, והשאלה היא מי רואה אותה שם? האם יש מי שרואה? איך הוא רואה? איזה מבט יש שם? האם יש שם מבט ביקורתי? האם יש שם מבט חומל? האם המבט הוא חברי? האם מותר לבן זוג להגיד לי "אני לא אוהב את הצבע שאת לובשת", או "את הבגד שאת לובשת"? אז התשובה היא, דרך אגב, מותר. אבל השאלה האמיתית היא, מה אני עושה עם הדבר הזה? זאת אומרת, האם מותר לו, ואז אני אגיד: "טוב, אני לא לובשת את השמלה הזאת יותר", שאני מכירה מקרים כאלה, או…
עו"ד דיין-וולפנר: סיפרת לי מקודם על מישהי שחיפשה בגד… ספרי לנו את זה.
ד"ר סטולובי: כן, חיפשה בגד, שעתיים שלמות, הלכה לאיזה יריד מעצבות. עזרו לה שם כולם, המעצבת, והמוכרות, וחברות שלה. עזרו לה לבחור שמלה. שעתיים שלמות עד שבחרה שמלה, חזרה הביתה עם השמלה, הראתה את השמלה לבן זוג שלה, והוא אמר לה שהוא לא אוהב את הצבע של השמלה. עשתה אחורה פנה, חזרה באותו יום ליריד, והחזירה את השמלה. זה בעיניי סיפור עצוב.
עו"ד דיין-וולפנר: זה סיפור מאוד עצוב. ולמה בעינייך? תכף אני אגיד לך למה בעיניי.
ד"ר סטולובי: בעיניי הוא מסמל ביטול עצמי מוחלט בתוך הקשר. והאמת שאי אפשר להפיל את הכל על הקשר, את יכולה גם לראות את זה, בעצם זה שהיא הייתה צריכה כל כך הרבה עצות ועזרה מהמוכרות ומהחברות, כדי להצליח למצוא את אותה שמלה. ואני לא בטוחה שאותה שמלה אפילו שיקפה שביעות רצון ובחירה חופשית. כי האישה הזו כל כך הייתה עסוקה באיך אחרים רואים אותה ולקבל את אישורם, שאני אפילו לא יודעת אם מלכתחילה זאת באמת הייתה הבחירה שלה.
עו"ד דיין-וולפנר: זאת אומרת, יש לנו פה בעיה מאוד קשה של ערך עצמי.
ד"ר סטולובי: נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: אני מקבלת את הערך העצמי שלי מזה שהבן זוג שלי יאהב בדיוק את הצבע של השמלה, ואם הוא לא אוהב אז אני לא הולכת עם זה. זה בעצם מראה בעיניי על… על בעיה קשה בערך עצמי, שזאת אחת הבעיות הכי קשות בקשרים רעילים.
ד"ר סטולובי: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: אם אין לך ערך עצמי, את לא יכולה לצאת משמה, כי את לא מרגישה שאת ראויה מספיק.
ד"ר סטולובי: נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: אז אם את לא ראויה מספיק לבחור לעצמך את הבגד, שימי לב יש פה בעיה.
ד"ר סטולובי: נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: זאת אומרת, אתן כבר יכולות להבחין מה רמת הערך העצמי שלכם, אם אתן יכולות להחליט שזה יפה בעיניכם, שהצבע הזה מוצא חן בעיניכם, אתן לא צריכות מאה יועצות. וגם, בטח, הוא יכול… הוא יכול לא לאהוב את זה.
ד"ר סטולובי: חד משמעית.
עו"ד דיין-וולפנר: סבבה שהוא לא אוהב את זה, אבל אם אני אוהבת את זה אז כאילו, אל תאהב.
ד"ר סטולובי: וגם, את יודעת, הוא יכול להגיד לי. ואני דווקא שמחה שהוא יגיד לי, כי אני רוצה פתיחות ואמון בקשר בינינו. שיגיד. אבל אני אעשה את הבחירות שלי. ודרך אגב, סוגריים חשובים, שאני גם יכולה להתלבש לכבודו. וזה גם משהו שמראה על קשר, על… על חברות. זה שאני רוצה לשמח את הבן זוג שלי ואני לובשת שמלה שהוא אוהב, כי אני יודעת שזה נעים לו. זה… זה חלק מהדינמיקה בינינו, זה דבר מאוד מאוד יפה. השאלה היא, איך אני עושה את זה, מתי אני עושה את זה, לכבוד מי אני עושה את זה, והאם זאת בחירה. אוקיי? אז כל עוד זה באמת מתוך בחירה, ובנקודות זמן שמתאימות לי, אז זה נהדר בעיניי, זה נהדר, זה דרך להרגיש ביחד.
עו"ד דיין-וולפנר: אוקיי.
ד"ר סטולובי: יש אפילו, דרך אגב, זוגות, שמתלבשים ככה מאוד מאוד דומה.
עו"ד דיין-וולפנר: תואם. יש תמונה מפורסמת של הילרי קלינטון וביל קלינטון, עומדים ככה בנאום שלה אחרי ההפסד שלה ב… בבחירות. ויש ביניהם תיאום, היא לבשה שמלה סגולה והוא לבש חליפה עם… עם עניבה סגולה. והיה שם משהו בתיאום הזה ביניהם ששידר "אני איתה, אני מאחוריה, אני איתה". והיה בזה משהו מאוד מאוד יפה.
עו"ד דיין-וולפנר: טוב, בקשר לביל והילרי, אני מניחה שיש אנשים שמלבישים אותם…
ד"ר סטולובי: אני מסכימה.
עו"ד דיין-וולפנר: ודואגים לזה שזה יהיה תואם…
ד"ר סטולובי: אני מסכימה.
עו"ד דיין-וולפנר: וזה לא בהכרח מעיד על הזוגיות שלהם, שאנחנו יודעים שעברה כמה סיגרים. [צוחקת]
ד"ר סטולובי: לגמרי.
עו"ד דיין-וולפנר: ובאמת זה מביא אותנו למקום שהרבה פעמים מישהו קובע לך את הלבוש. יש, יש בתוך זה… נגיד פה במשרד יש קוד לבוש. אי אפשר ללבוש מה שרוצים, אי אפשר לבוא עם כפכפים, אי אפשר לבוא עם גופיות בקיץ, או עם בגדים שקופים ומאוד נועזים. פעם גם לא הרשיתי נמר, היום אני מרשה כי זה אופנתי. זה כבר לא נהיה איזה משהו, את יודעת, זנותי. ומותר רק ביום חמישי ללבוש ג'ינס, כי הייתה דרישה מהקהל. אה… ובעצם זה סוג של הכתבה.
ד"ר סטולובי: קוד לבוש זה… זה ביטוי מאוד מאוד מורכב. מצד אחד, קוד לבוש זה דבר מאוד מאוד אדפטיבי, ואני בטוחה ששמת לב שכשאנשים מתלבשים לתפקיד, הם מתפקדים יותר טוב. זאת אומרת, זה עוזר להם להרגיש מקצועיים יותר, יש גם מחקר שמגבה את זה. שסגנון לבוש פורמלי, כמו שאמרת, ככה, גורם לאנשים להרגיש סמכותיים יותר ולתפקד יותר טוב בעבודה. אבל השאלה היא, מה מרחב הבחירה בתוך קוד הלבוש הזה.
עו"ד דיין-וולפנר: כן.
ד"ר סטולובי: אוקיי? אז זאת השאלה האמיתית.
עו"ד דיין-וולפנר: לא, ברור שיש מרחב בחירה.
ד"ר סטולובי: עכשיו, זה שלמקומות עבודה יש… צריך להיות קוד לבוש. ודרך אגב, שהוא צריך להיות שוויוני בעיניי. זה דבר שהוא… הוא לטובת כולם. כי גם לי, זה מאוד מאוד יעזור להשאיר קצת את הבית בבית, ואולי את הקשיים שיש לי מחוץ לעבודה, אוקיי? ולעזור לי להיכנס לתוך התפקיד דרך הבגדים האלה, כשאני יודעת שאלה בגדי עבודה. הדבר הזה, דרך אגב, מגובה מחקרית. יש מחקר שמבסס תהליך שנקרא "קוגניציה מבוססת בגד". אני אשמח לספר על המחקר הזה.
עו"ד דיין-וולפנר: נו, נו?
ד"ר סטולובי: אז זהו, זה אדם וגלינסקי, החוקרים המהוללים שעשו את הדבר הזה. שככה, הזמינו אנשים למעבדה שלהם לענות על מבחן סטרופ. מבחן סטרופ זה מבחן פסיכולוגי שמודד זמן וריכוז. במבחן מקרינים לך שם של צבע, שצבועה בצבע אחר. נגיד המילה אדום צבועה בירוק, את צריכה להגיד את הצבע, ולא את ה…
עו"ד דיין-וולפנר: את הצבע שאני רואה, ולא את המילה.
ד"ר סטולובי: בדיוק. וככה, זה מאוד מאוד מבלבל…
עו"ד דיין-וולפנר: כאילו אני אמורה להגיד ירוק, למרות שכתוב אדום.
ד"ר סטולובי: אדום, בדיוק, וזה מאוד מאוד מבלבל, ככה שני צדדי המוח במאבק. וחצי מהאנשים קיבלו חלוקים לבנים. ללבוש חלוקים לבנים בזמן המבחן. מה שקרה, זה שאנשים בחלוקים הלבנים, גם גברים, גם נשים, ענו מהר יותר ונכון יותר. ואז אדם וגלינסקי אמרו "אוקיי, בוא ניתן לכולם חלוקים לבנים". הם עשו מחקר המשך, נתנו לכולם חלוקים לבנים. לחצי הם אמרו שהחלוק הוא חלוק של צייר, ולחצי השני הם אמרו שזה חלוק של רופא. מה את אומרת שקרה, רות? מה…
עו"ד דיין-וולפנר: אלה עם הרופא הרגישו, עברו יותר טוב.
ד"ר סטולובי: ממש ככה, ממש ככה. אנשים שחשבו, כולם לבשו חלוקי מעבדה, מי שלבש חלוק שהוא דמיין שזה חלוק של רופא, הוא ירגיש יותר מרוכז, יותר אינטליגנטי, יותר סמכותי.
עכשיו תראי, כל הדבר הזה מאוד מאוד תלוי באיזה פרשנות ומשמעות אני נותנת לבגד. כי אולי אני אלבש חלוק לבן וזה יזכיר לי שהייתי, חלילה, מאושפזת, או משהו ממש ממש… לא יודעת, רע, או לא יודעת, אולי אחד מההורים שלי עבד בזה, וזה יביא את כל המטען הרב דורי, לא יודעת. זה מאוד מאוד תלוי בפרשנות האישית. אני לא מאמינה במהפכים, אלא בהתפתחות. אני לא אומרת "בוא עכשיו נעשה makeover עם בגדים, ובין לילה נהפוך להיות אנשים אחרים".
עו"ד דיין-וולפנר: רגע, אבל… אבל המחקר הזה בעצם הראה שלבגד שאנחנו לובשים, יש השפעה על התפקוד שלנו.
ד"ר סטולובי: השפעה פסיכולוגית ממשית על החשיבה ועל ההתנהגות, על תהליכי ריכוז. זה מאוד מאוד תומך, דרך אגב, במה שאת אומרת על קוד לבוש. שלבוש שאני מזהה אותו עם עבודה, יעזור לי להיות פרודוקטיבית. מה קרה בקורונה שאנשים עבדו מהבית? הם עבדו בפיג'מות. באמת עשו מחקר, ומצאו שאנשים שעבדו בפיג'מות מהבית, בריאות הנפש שלהם הייתה נמוכה יותר, הפרודוקטיביות שלהם הייתה נמוכה יותר, ביחס לאנשים שעבדו מהבית בבגדי עבודה. עכשיו זה קורונה, אף אחד לא ראה אותנו בכלל.
עו"ד דיין-וולפנר: אלא אם כן אנחנו בזום.
ד"ר סטולובי: דרך אגב, גם עם הזום אנשים עשו דברים יצירתיים לחלוטין.
עו"ד דיין-וולפנר: אני לבשתי חולצה מכופתרת ומכנסי טייץ. [מגחכת]
ד"ר סטולובי: אז תקשיבי, השאלה האמיתית היא, איך זה גורם לך להרגיש? כי אני לא יכולה לבוא פה בהכללות, אוקיי?
עו"ד דיין-וולפנר: כן.
ד"ר סטולובי: זה עניין של חיבור רגשי ללבוש, זה עניין של היכולת להתרכז ולהיכנס לתפקיד. אבל אני יכולה להגיד לך בוודאות, שלבגדים יש השפעה פסיכולוגית עלינו.
עו"ד דיין-וולפנר: דרך אגב, אני רוצה רגע לעצור אותך, בעניין הזה, אנחנו מתכוננים לדיונים. אז את יודעת שבבית משפט יש קוד לבוש, שחור לבן, עורך דין צריך לבוא עם חולצה לבנה עם צווארון, ועם ז'קט או שחור או כחול או אפור. זאת אומרת, אין, אין… יש קצת, את יודעת, כן? אפשר קצת לגוון, אבל בואי נגיד, יש לי בארון איזה 40-50 חולצות לבנות [מגחכת], כי רוב השנה אני צריכה ללבוש כל יום חולצה לבנה. ואז אנחנו מכינים את הלקוח לדיון, ואנחנו, בדרך כלל, או את כל הלקוחות, אנחנו אומרים להם, אל תבואי, בעיקר לנשים, אבל… כי לגברים אין נטייה כזאת כל כך, אל תבואי לבושה כמו עורכת דין. אל תבואי שחור לבן. אז אני כבר אומרת לכם, אם אתם לקראת דיון משפטי, ועורכי הדין שלכם לא אמרו לכם, אל… ואתם לא עורכי דין, גם אם אתם עורכי דין, אבל אתם מיוצגים על ידי עורך דין אחר, אל תבואו לבושים כמו עורכי דין. למה? אני אגיד לך למה, תגידי לי מה את אומרת על זה. בעיניי, כשאתה לובש, אהמ… שחור לבן, אז אתה נראה כמו חלק מהצוות המשפטי, זה מייחס לך תחכום. זה מייחס לך איזשהו over ידיעה, over תחכום. ולא… בדרך כלל, בהליך משפטי, זה לא טוב להיתפס כמתוחכם, כעורך דין, או עם ידיעות כעורך הדין. אז אני אומרת תמיד ללקוחות, לא לבוא לבוש כמו עורכי דין.
עכשיו זה קטע, כי יש לי לקוחה, שהיא הכי לבושה… מקועקעת, ולבושה עם… תמיד ורוד וסגול, ודברים מאוד מאוד, אמממ… מאוד מאוד שונים מהלבוש האלגנטי של עורכי דין. ולא אמרתי לה "אל תבואי כמו עורכת דין", כי כאילו לא העליתי על דעתי שהיא מסוגלת להתלבש כמו עורכת דין, היא באה כמו עורכת דין [מגחכת]. הייתי בשוק.
ד"ר סטולובי: כי היא התלבשה לכבוד המקום.
עו"ד דיין-וולפנר: נכון.
ד"ר סטולובי: כי המקום מעורר בנו אסוציאציות. ולבוש הוא… הרי אנחנו, אנחנו מבינים תרבות דרך לבוש. אז היא התלבשה למקום ככה, אבל את אומרת בעצם דבר מאוד מאוד נכון. שאנשים מגיעים ומציגים את עצמם בכל מיני דרכים. ואת אומרת, כנראה, ללקוחות שלך, "בואו תחשבו איך אתם רוצים, רוצות, להציג את עצמכם בתוך הסיטואציה הזו, ותשתמשו בלבוש כאיזשהו כלי לשדר מה שאתן רוצות לשדר".
עו"ד דיין-וולפנר: לא, לפעמים אני למשל אומרת לה: "תבואי הכי אלגנטית, הכי… שמעיד על הכסף שיש לכם, כי אנחנו רוצים להראות שאתם עשירים. אבל אל תבואי שחור לבן, את לא צריכה להיראות עורכת דין". [ד"ר סטולובי מהמהמת בהסכמה] אז כן, הלבוש בבית המשפט יש לו משמעות.
ד"ר סטולובי: בטוח, יש לו משמעות אדירה, אדירה.
עו"ד דיין-וולפנר: כן.
ד"ר סטולובי: אבל אני חייבת להגיד לך משהו, שאני לא חושבת שאפשר לזייף דרך לבוש. אני חושבת שיש זליגות מסוימות דרך שפת הגוף, שככה, בסופו של דבר מראות איך האדם מרגיש בתוך הסיטואציה, כלפי אנשים אחרים.
עו"ד דיין-וולפנר: לא, ברור. זה… זה רק בקטע הראשוני, כשהשופט נכנס לאולם, שלא יראה צוות של עורכי דין, והלקוח הוא חלק מהצוות.
ד"ר סטולובי: כן, כן.
עו"ד דיין-וולפנר: אני אוהבת שיש את ההפרדה הזאת.
ד"ר סטולובי: כן, אני חושבת שזה גם לטובתה שהיא תפריד את עצמה, שהיא תבדיל את עצמה. לבוש זה דרך באמת או להיראות כמו כולם, או… או להיות בולטת. להיות בולטת, להיות נוכחת.
עו"ד דיין-וולפנר: אם זה מה שצריך, לא תמיד צריכה להיות בולטת בבית משפט. אבל בכל מקרה תקדישו מחשבה למה לובשים לבית משפט, ולא רעיון טוב לבוא שחור לבן. אבל זה, פתחנו סוגריים, בואי נחזור לנושא שלנו. אה… מה קורה כשמתגרשים?
אני עכשיו התגרשתי, לא אני, לקוחה התגרשה, והיא, היא רוצה להרגיש טוב עם עצמה. אבל היא… אף פעם לא… בגדים לא עניינו אותה, היא לא הרגישה צורך להתעסק עם זה, זה היה עניין פונקציונלי, אולי זה אפילו היה שמיכה, שמתכסים איתו, מסתירים את ה-7-8 קילו שהיא עלתה בשלושת ההיריונות שלה. ושהיא מרגישה דהויה, ומתבאסת על עצמה, ובעלה עזב אותה בשביל מישהי יותר צעירה. מה, מה היא עושה עם זה?
ד"ר סטולובי: קודם כל, את מתארת ככה, אה… תוצר של תהליך. את יודעת יותר טוב ממני שגירושים זה תהליך, זה תהליך ארוך. ככה, גירושים זה רק סיום של משהו שמתחולל בתוכה, בתוך הנפש שלה, במשך תקופה. וחלק מהשאלות שנשים שואלות את עצמן בשלב הזה, זה… זה מי אני רוצה להיות? כי בצד האובדנים…
עו"ד דיין-וולפנר: לא תמיד הן שואלות את עצמן, את אומרת שצריך לשאול את עצמן.
ד"ר סטולובי: לגמרי, לגמרי, כי אם אנחנו רוצות לכוון ל… לכיוון של צמיחה מתוך המשבר הזה, אוקיי? אז אנחנו אומרות, "בוא נשתמש בבגדים כאיזושהי דרך לחשוב מי אני רוצה להיות עכשיו, איך אני רוצה שהפרק הזה בחיי ייראה". עכשיו, ברמה הכי פרקטית, התחלנו ככה מהמהותי, בואי נעבור לפרקטי. לפתוח את ארון הבגדים ולראות מה, מה מתחולל שם, מה הולך, איזה שנים, איזה תקופות, איזה נשים יש לי שם בארון הבגדים. מי הייתי בתוך הנישואים, איך האישה הזו התלבשה, ואיך היא חיה, ואיך היא הרגישה עם עצמה. ומי אני רוצה להיות עכשיו, בפרק החדש הזה של חיי, איך אני רוצה להרגיש, איזה תפקידים יש לי ומה הם צריכים ממני. אוקיי?
עו"ד דיין-וולפנר: בדרך כלל יש לי, לכולנו, את המכנסיים שעלו עלינו לפני כל ההריונות, והג'ינס הקטנצ'יק הזה, מידה 34 או 36 [מגחכת], שכבר שנים לא עולה עלינו, ואנחנו מסרבות לשחרר אותו. מה את אומרת על זה?
ד"ר סטולובי: וואי, אז אני אאכזב הרבה מאזינות אולי, ואני אגיד להוציא אותו מהארון, להוציא. אין, אין שום תימוכין לזה שאותו ג'ינס יעזור לנו לחזור למשקל הזה, או יעזור לנו בתוך תהליכים עם האכילה או עם הגוף. נהפוך הוא, נהפוך הוא. בגדים, הם דרך ככה או להחיות אותנו ולתת לנו אנרגיות, ברגע שאנחנו לובשות משהו שאנחנו מרגישות בו טוב, או להפך, ברגע שאנחנו רואות בגד או לובשות בגד שאנחנו מרגישות שמשהו בגוף שלי לא מספיק טוב, אנחנו בעצם מחלישות את עצמנו. אנחנו רק עוד יותר פוגעות בדימוי הגוף שלנו, שיש לו השלכות ככה, באמת, על כל תחומי החיים. ובגדים הם כלי אדיר לתהליך תרפויטי ש… שקשור אלינו, לגוף שלנו, ולחיים שלנו, ולתחושת המסוגלות שלנו. להוציא את הג'ינס ההוא, אוקיי? ואם אני ארד במשקל, אני…
עו"ד דיין-וולפנר: אקנה.
ד"ר סטולובי: אקנה לי ג'ינס ש… שיתאים לי. זה נורא חשוב מה אני רואה כשאני פותחת את ארון הבגדים. כמה מזה רלוונטי? כמה מזה מדויק לי? כמה מזה משמח אותי? עכשיו, אם אני אישה שמאוד מאוד עסוקה בעלייה במשקל או בדימוי הגוף שלה, העצה הכי טובה שאני יכולה לתת, זה להתעסק בסטייל ופחות במשקל ובגוף.
עו"ד דיין-וולפנר: מה זה אומר?
ד"ר סטולובי: אני אסביר, אני אסביר. איזה סיפור של סטייל אני רוצה לספר? איזה בגד מתוחכם בעיניי, או יפה בעיניי, או מדליק בעיניי?
עו"ד דיין-וולפנר: אבל אני לא יודעת, אין לי סטייל, אין לי מושג.
ד"ר סטולובי: אבל זה בדיוק התהליך.
עו"ד דיין-וולפנר: מה, איך עושים את זה?
ד"ר סטולובי: תקשיבי, לכל אחת יש סטייל. אני אגיד לך למה לכל אחת יש סטייל. זה כמו שלכל אחת יש טעם באוכל. אין נכון או לא נכון, אוקיי? יש את הדברים שאני אוהבת לאכול, ויש את הדברים שאני לא אוהבת לאכול. אז הבן שלי מסתכל על מה שאני אוכלת, על האוכל הבריא שאני אוכלת. בעיניו זה דוחה, אז מה? אוקיי, עכשיו, זה, זה אותו סיפור עם סטייל. יש דברים שאני אוהבת ואני אמשך אליהם, ויש דברים שבשום פנים ואופן אני לא אלבש אותם. התהליך הזה של הגילוי, מה אני באמת אוהבת. לא מה מספרים לי, ולא מה מוכרים לי בחנות, ולא מי אני אמורה להיות, אוקיי, ב… ב… בגיל שלי, או לפי מה שהבן זוג שלי לשעבר רצה שאני אהיה, אוקיי? ולפי זה להתחיל לראות האם הבחירות האלה מתאימות לי, משמחות אותי, טובות לי. וכל מה שהוא לא רלוונטי, אני חד משמעית בעד להיפרד ממנו.
עו"ד דיין-וולפנר: רגע, אני מקשה עלייך…
ד"ר סטולובי: ודרך אגב, להיפרד מבגד…
עו"ד דיין-וולפנר: כן?
ד"ר סטולובי: זה תהליך של שחרור פסיכולוגי של תקופות ומצבים ורגשות. ולכן זה בכלל לא מפתיע אותי שנשים שמתגרשות, או התגרשו, סיפרו לי שוב ושוב את אותו סיפור. על איך הם פתחו את הארון, והם חידשו שם את הכל. הם הוציאו דברים שהם הרגישו שכבר אין להם קשר לדברים האלה יותר, והם הכניסו פנימה דברים ששיקפו יותר פתיחות לחוויה. שזו תכונה שמחקרים הראו, שמאוד מתגברת אצל נשים בעקבות נישוא… בעקבות גירושים, סליחה, פתיחות לחוויה. שזה אומר, המוכנות להתנסות בשינוי, לגלות עולמות חדשים, להתגמש, מבחינה פסיכולוגית, מבחינה רגשית. אז יש משהו במשחקיות עם בגדים, שמתאפשר יותר בעקבות גירושים, זה ככה… מה שהמחקרים מספרים.
עו"ד דיין-וולפנר: רגע, אבל אני חושבת שלהגיע למקום שאני מוכנה להתנסות, זה תהליך.
ד"ר סטולובי: נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: אבל נגיד שאני מדברת דווקא על אישה, נחזור לאותה אישה שהתגרשה. בעלה בגד בה עם מישהי יותר צעירה, היא עלתה כמה קילואים שהיא מתבאסת מזה, לא מרגישה עם זה טוב. יש נשים שאין להן שום בעיה עם עוד 15 קילו, והן עפות על עצמן והן מרגישות סקסיות…
ד"ר סטולובי: אני לא מכירה כאלה.
עו"ד דיין-וולפנר: אני מכירה. כן, כן, כן, יש כאלה שמר… תסתכלי על כל… את רואה המון נשים, גם הרבה נשים צעירות, שיש להן משקל… [מהססת] עודף, בואי נגיד ככה. וטוב להן, הן מבסוטיות והן מרגישות סקסיות וזה מדהים לראות את זה. [ד"ר סטולובי מהמהמת בהסכמה] והן מתלבשות עם חולצות בטן ומכנסיים קצרים, אני מדברת על הצעירות יותר.
ד"ר סטולובי: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: והן סבבה לגמרי עם עצמם, אין להם שום בעיה. אבל בואי ניקח את אותה אישה שהיא יותר, קצת… היא לא צעירה כל כך, היא נגיד בת 45, והיא עלתה בהריונות 7, 8, 10, 15 קילו. והיא לא מרגישה טוב עם שום בגד, כי היא מרגישה שמנה, והיא מרגישה רע עם עצמה. והבגדים, היא תלבש תמיד שחור בשביל לכסות. מה, מה היא עושה? איך… איך את אומרת, "תקחי בגד שיגרום לך להרגיש טוב", ואני מרגישה רע? מה עושים?
ד"ר סטולובי: תראי, עצם זה, ואת אמרת את זה יפה, שיש נשים במשקל גבוה, שמרגיש… שדימוי הגוף שלהן יותר טוב מאשר נשים במשקל נמוך יותר, מספרת שדימוי גוף זה הסיפור שאנחנו מספרות לעצמנו. לא קיים בעולם שום בגד שהוא מטה קסם שיהפוך את דימוי הגוף שלי לנהדר, ויגרום לי להרגיש מהממת תמיד, בכל יום, בכל משקל ובכל מצב. זה לא קיים. אבל…
עו"ד דיין-וולפנר: הלוואי שזה היה קיים.
ד"ר סטולובי: הלוואי, אבל אין, לא כדור ולא בגד ולא כלום. המיקוד שליטה הוא פנימה, אנחנו בעצם מייצרות את דימוי הגוף שלנו, מתוך התהליכים המנטליים שלנו, והסיפורים שאנחנו מספרות לעצמנו. אז השאלה היא, איך אני עוזרת לעצמי, בפועל, להרגיש טוב עם עצמי, לא משנה מה המשקל שלי, ולא משנה מה עובר עליי עכשיו. ונהפוך הוא, אני אקשה ואני אגיד, דווקא במשברים וברגעים הכי הכי קשים שלנו, דווקא אז אנחנו צריכות יותר את הבגדים שלנו, ואת כל התהליכים הקטנים בתוך המעטפת. זה, זה… טיפוח עצמי הוא טיפול עצמי. אני לא בעד מאמץ, וזיופים ומסכות. אבל צריך להבין שהכול, הבגדים, האיפור, הלק, השיער, זה grooming. ו-grooming זה מדד של בריאות נפשית, של חיבור פנימה. והחיבור גם לגוף. ולהבין שדווקא בתקופות האלה הקשות, שעליתי או שאני עוברת… גם, גם בואי, אנחנו לא סתם עולות במשקל. התהליכים שעוברים על הגוף שלנו מספרים מה עבר עלינו, מה… מה התחולל מבחינה נפשית. המשקל, האוכל, הכול מדבר את העולם הרגשי. עכשיו, אם אני רוצה לעזור לעצמי, ואני הרי רוצה לעזור לעצמי. אז קודם כל, לעצור ולהבין, זה לא סתם ככה. יש פה משהו, זה מדבר משהו, לפעמים זה מדבר איזה רעב, דרך אגב. למה אני רעבה? זה רעב רגשי. אוקיי? למה אני רעבה?
אז קודם כל, להתייחס גם לשאלות האלה, ולהתחיל לראות בבגדים לא איזה שק שאמור לכסות אותי ולהסתיר אותי, זה לא camouflage. אנחנו רוצות להיות נוכחות בעולם. אולי לא בולטות, כמו שאמרת קודם. בצדק, לא תמיד זה שווה ונעים גם להיות בולטת. אבל כן להיות נוכחת, מגיע לי להיות נוכחת. לא משנה מה המשקל שלי, לא משנה, דרך אגב, בת כמה אני. אנחנו גם בחברה גילנית מאוד…
עו"ד דיין-וולפנר: כן.
ד"ר סטולובי: וגם אם אני בשנות ה-50 וה-60 וה-70, וואלה, מותר לי להתלבש כמו שאני רוצה להתלבש, ולהרגיש מינית אם אני רוצה להרגיש מינית, אוקיי? כל עוד אני לא, בוא נגיד, פוגעת באחרים, ו… וחיה את חיי. זה חלק מהיכולת שלי להיות ברווחה, להיות… להיות בטוב, לזרום עם החיים שלי.
עו"ד דיין-וולפנר: אז עם מה את ממליצה להתחיל?
ד"ר סטולובי: קודם כל לפתוח את ארון הבגדים ולהוציא כל בגד שגורם לי להרגיש רע עם עצמי.
עו"ד דיין-וולפנר: הוצאנו. עכשיו איך אני מוצאת בגדים שיגרמו לי להרגיש טוב עם עצמי?
ד"ר סטולובי: עכשיו, פה, זה תהליך. זה תהליך של ניסוי וטעייה. אני צריכה להתחיל למדוד בגדים, להסתכל על עצמי במראה. לא לשאול את המוכרת, ולא את החברה שלי, ולא את הבן זוג שכבר אין לי או יש לי, זה לא משנה, מה אתה אוהב לראות ומה יפה לי. אלא באמת להתחיל להכיר את הגוף שלי ולהחליט מה נראה יפה בעיניי. מה אני אוהבת ללבוש, איך אני אוהבת לראות את הגוף שלי. באיזה גזרות, באיזה צבעים, ולהתחיל להתנסות בדבר הזה. ואז, אוקיי, גיליתי משהו שנראה לי טוב, אני לובשת אותו. ואני ממש מתעדת, איך הרגשתי כשלבשתי אותו? למטופלות שלי, דרך אגב, אני ממש אומרת לצלם את עצמן. לצלם ולכתוב מה לבשתי ואיך הרגשתי. לעשות ממש יומן כזה. את עושה שבוע, ממש, אפילו שבוע אחד של יומן כזה, ופתאום את מקבלת כמו איזה מין מראה, ל"אוקיי, איך… מה השפעה הפסיכולוגית של הבגדים שלי עליי?" ואז, במקום להיות פסיבית בכל הדבר הזה ולקוות שזה יצליח, אני מתחילה להיות אקטיבית. ואני אומרת אוקיי, מה אני צריכה עכשיו להרגיש? איזה בגד יעזור לי להרגיש את מה שאני צריכה להרגיש, ואני בוחרת בו במודע. אז העבודה היא מבפנים החוצה, ומבחוץ פנימה. זה ככה, אה… בגדול, התהליך.
עכשיו, כמובן שזה עניין שדורש אימון, זה לא משהו שאנחנו נולדות איתו. להפך, אנחנו נולדות עם תחושה שהסביבה יודעת יותר טוב מאיתנו מה טוב לנו, מה יפה לנו, במיוחד כי אנחנו בנות.
עו"ד דיין-וולפנר: למה אנחנו נולדות עם התחושה הזאת? או גדלות עם זה, נראה לי יותר מדויק.
ד"ר סטולובי: בואי נגיד שזה מתחיל בגיל שנתיים, אוקיי? ככה, לפי המחקרים זה מתחיל בגיל שנתיים. עד גיל שנתיים אנחנו פחות או יותר אותו דבר, למרות שיש מחקרים שאומרים שאמהות מתייחסות אחרת לבכי של בנים ושל בנות. יש… יש כאלה שאומרים שזה מתחיל לפני, אבל אם נדבר רגע על בגדים, אוקיי? מהרגע שמתחילים להלביש אותנו ואנחנו מתחילות לראות את העיניים של הסביבה עלינו, אז אנחנו מתחילות לקלוט מה מצופה ממני להיות. מה זה בת? איך בת מתנהגת? איך בת מתלבשת? מה… מה היא, מי היא בת טובה ובת לא טובה. ואז אנחנו מתחילות להתמודד עם הדבר הזה, ומה לעשות, להתחיל להתאים את עצמנו לנורמות. למה? כי אנחנו רוצות להיות אהובות, ורוצות להיות שייכות, וזה דבר אבולוציוני לחלוטין. אבל למרבה הצער זה הולך ומתגבר. ואז, בבית ספר יסודי אנחנו… אנחנו רואים שבנות נכנסות עם דימוי גוף יחסית תקין, ומסיימות את הבית ספר יסודי עם ירידה תלולה בדימוי הגוף שלהן, עם הרבה מאוד בריונות כלפי הלבוש והמראה החיצוני, גם מבנות אחרות מקבוצת השוות שלהן, והדבר הזה רק הולך ומדרדר. אוקיי? דרך אגב, גם הריונות, לא נעים להגיד, כן? אבל הריונות ולידות, זה גם משהו ש… [מגחכת במבוכה] שמחקרים מראים שזה מדרדר את דימוי הגוף שלנו בצורה מאוד מאוד חזקה, ואז מה אני עושה?
עו"ד דיין-וולפנר: טוב, זה הגיוני, כי זה מחרב את הגוף.
ד"ר סטולובי: אני מסתכלת החוצה, שיגידו לי שאני בסדר, שיגידו לי מה ללבוש, שיצילו אותי מהמצב הזה. בעוד אני אומרת, בוא נחזור פנימה אל עצמנו. הכוח נמצא בתוכנו. ולהבין שהדרך שבה אנחנו מתלבשות זו הדרך שבה אנחנו חיות בעולם. חושבות, מתנהגות לעצמנו, מתנהגות לאחרים. אם יש לי את היכולת להגיד "אני לובשת את זה, למרות שאולי אימא שלי תעקם על זה פנים, או חברה שלי תגיד 'מה חשבת לעצמך', אז יש לי את הכוח להיות נאמנה לעצמי גם בתחומי חיים אחרים". זה דרך אגב משהו שגם מצאתי במחקר שערכתי עם אוניברסיטת חיפה, שבדקתי את הקשר בין סגנון לבוש לאישיות, ומצאתי שנשים שמתלבשות בסגנון דרמטי, אז אכן הן מוחצנות יותר, ומדד הרצייה החברתית שלהן היה הכי נמוך. זאת אומרת, הן לא עסוקות בשאלה "מה חושבים עליי?" ו"מה יגידו עליי?" שוב, זה לא אומר שזה לא אכפת להן. לכולנו אכפת, אנחנו חיה חברתית. השאלה היא כמה. כמה זה מנהל את…
עו"ד דיין-וולפנר: כמה זה מנהל אותי.
ד"ר סטולובי: בדיוק. את בחירותיי, את חיי. אז ברגע שיש לי את היכולת להגיד "זה מה שאני אוהבת ללבוש", אז יש לי את היכולת להגיד "ככה אני רוצה לחיות, זאת מי שאני". אוקיי? זה לא אומר שאני חסינה לביקורת לחלוטין, אבל זה אומר שהיא לא ממוטטת אותי.
עו"ד דיין-וולפנר: זה ממש נשמע לי כמו תהליך בריא שצריך לעבור אותו.
ד"ר סטולובי: כן, וזה… זה עצוב לומר כמה אני מגלה שהתהליך הזה הוא לא טבעי. כי אנחנו חיות בחברה שמאוד לוקחת את העיניים שלנו החוצה. תראי את האינסטגרם, והטיקטוק והכל. אנחנו רגילות להסתכל החוצה בתהליך של השוואה החברתית, שהוא סך הכל תהליך, כביכול טבעי מבחינה פסיכולוגית. איך אנשים לומדים על עצמם? מסתכלים החוצה, משווים, ואומרים "ככה אני כן", "ככה אני לא", ולומדים על עצמם. הבעיה היא שההשוואה החברתית הופכת להיות רעילה, ברגע שאני חושבת שככה אני אמורה להיות, ואז אני כל החיים במעין מאמץ להתאים לתפקידים שלי, ולמראה, ולגוף, ול… ולסטייל, שכביכול אמור להיות "יפה" במרכאות ו"נכון" במרכאות. ובאיזשהו שלב אני כבר מאבדת, מצמצמת חלקים מתוך עצמי, ברמה של אני כבר לא יודעת מה אני רוצה, מה באמת הסטייל שלי. סטייל בעיניי זה… זה… זה מילת קוד לאיך אני רוצה לחיות. סטייל בכל דבר. יש סטייל בזוגיות, ויש סטייל באוכל, ויש סטייל בבית, איפה אני רוצה לחיות. וכמובן גם בלבוש. אז זה כמו תמונת מראה של… של הכול, של איך אני רוצה לחיות, של מי אני רוצה להיות.
עו"ד דיין-וולפנר: אוקיי, אני קצת מקשה עלייך. ואם מדובר באישה שאין לה תקציב, עכשיו לקנ… אני מאוד הייתי רוצה לקנות רק "שאנל" ו"דיור", ואותה אישה אין לה את התקציב לזה.
ד"ר סטולובי: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: זה מאוד מוצא חן בעיניה הסטייל הזה, רוצה לראות ככה fine, fine, fine, ואין. מה עושים?
ד"ר סטולובי: קודם כל, אני חייבת להגיד משהו על הסיפור הזה של מותגים. אם את כבר השתמשת במילים "דיור" וזה, אני חייבת להגיד שהפסיכולוגיה של הצרכנות מראה שהמותגים שאנחנו נמשכות אליהם, הם סוג של שיקוף לעצמי האידיאלי. איך אני רוצה להיות. אנשים מפרשים מותגים לפי משמעויות מסוימות שהם מייחסים למותגים. זאת אומרת, אישה יכולה לחשוב, מי שלובשת "דיור", היא כך וכך, היא חיה כך וכך, היא מרגישה כך וכך.
עו"ד דיין-וולפנר: זה סמל סטטוס.
ד"ר סטולובי: נכון. אז אני אומרת, בואי עכשיו תקחי את הערכים האלה ש"דיור" מייצג בעינייך, ותורידי את זה לקרקע, אוקיי? לחיים שלך היום בכאן ועכשיו, ותחשבי איך אני יכולה לממש את הערכים האלה בכל מיני דרכים. דרך אחת זה באמת לראות איפה אני קונה. דרך שנייה זה להבין שאני לא חייבת הרבה בגדים, אלא אני צריכה בגדים שיהיו באמת מדויקים לי. ברגע שהבגדים יהיו מדויקים לי, אני אוכל ללבוש אותם יותר, אני אוכל להשתמש בהם יותר. יהיה פחות, מה שנקרא בלאי. פחות… פחות הוצאות, ויותר יכולת באמת לרכוש את הדברים הנכונים והמדויקים.
חוץ מזה, אני לא יודעת מה תגידי על זה, רות, אבל אני גיליתי את עולם היד השנייה, זה היה חלק מהתהליך שאני עברתי. ויש שוק שלם של בגדי מעצבים יד שנייה, ו… ונשים קונות בגדים שהן לא יכולות לאפשר לעצמן, בתוך חנויות יד שנייה. ויש פה בתל אביב לא מעט חנויות כאלה משובחות ביותר. שממש מוכרות בגדי מותגים יד שנייה, ו… אבל שוב…
עו"ד דיין-וולפנר: אני חייבת להגיד לך משהו על יד שנייה. זה לא כל כך קשור ל-Style Therapy, אבל, אה… כל הסיפור של הוינטג' והיד שנייה הוא מאוד מאוד חזק. אני יודעת את זה בגלל הבת שלי, כי הוא סביבתי…
ד"ר סטולובי: נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: הבת שלי אומרת, "יש מספיק בד בעולם, אין שום צורך…" כי אני הזדעזעתי. אמרתי לה "מה פתאום את קונה בגדים שאנשים אחרים לבשו? למה, למה, מה… זה…" היא אמרה לי: "אמא יש מספיק בד בעולם". "זארה" ודומיו משתמשים במחנות עבודה של ילדים סינים קטנים, ואנחנו לא נכנסים לחנות הזאת. היא לא נכנסת, אני עוד לא הגעתי לשם. וממש קונים יד שנייה מתוך מודעות סביבתית.
ד"ר סטולובי: מעולה.
עו"ד דיין-וולפנר: אז בגלל זה גם יש פריחה של כל הוינטג'.
ד"ר סטולובי: לגמרי. ואני הכי הכי בעד, ואני רוצה להגיד שבתוך החנויות האלה מתאפשרים כל מיני תהליכים שלא מתאפשרים בחנויות אחרות.
עו"ד דיין-וולפנר: כמו מה?
ד"ר סטולובי: יש משהו בחנות יד שנייה שהוא מעודד משחקיות. בגלל שאת נכנסת למקום שהוא פחות פורמלי, כמו איזה חנות של מותג, או עזבי מותג, אפילו סתם שאת נכנסת ל"זארה", אוקיי? כשאת נכנסת לרשתות האלה. יש שם חלוקה, אנשים מחלקים עבורך את המחלקות השונות, ומביאים לך קולקציה שהיא קבועה מראש, ואת אמורה להתאים את עצמך לדבר הזה. למה? כי זה מה שיש שם. עכשיו, ברגע שאת נכנסת לחנות יד שנייה, זה עולם. כל יכולת הבחירה שלך משתדרגת פלאים. ברגע שאת מצליחה לעבור את המחסום הפסיכולוגי הזה, של מי לבשה את זה לפניי, ומבינה שיש פה הרבה יתרונות, לגלות את הבגד הזה מחדש. דרך אגב, גם את הבגדים ב… בחנויות אחרות, בתא המדידה, מישהי הרי כבר מדדה. שלא נדבר על התהליכים שהם עוברים, ואומרים שהם הכי רחוק מלהיות נקיים. כל הריסוסים שהם עוברים, והשינויים, וכל מה שהם עוברים עד שהם מגיעים לחנות. אז נקי או לא נקי זה עניין של הגדרה, ותחושה דרך אגב, זה מאוד מאוד פסיכולוגי. אבל משהו מתאפשר שם, בתוך ה… ה… המפגש הזה עם יד שנייה, שמעודד משחקיות. ואותה משחקיות היא מאוד מאוד בריאה מבחינה פסיכולוגית, והיא קשורה לכל מה שדיברנו. כי ברגע שאני מרשה לעצמי להתחיל לשחק עם בגדים, קודם כל דימוי הגוף שלי מקבל בוסט, הוא מקבל חיזוק. כי אני פחות עסוקה באיך הבגד הזה מראה את הגוף שלי, ואני יותר עסוקה באיך אני משחקת עם הסטייל הזה. מה מדליק אותי, מה מגניב אותי, מה כיף לי. אוקיי? אז כבר דימוי הגוף שלי עולה. זה דבר ראשון.
דבר שני, המשחקיות בעצם מגבירה אצלי פתיחות לחוויה. שפתיחות לחוויה קשורה לגמישות קוגניטיבית, היכולת לנהל משברים בחיים, להתמודד עם כל משימות החיים, וכל מה שאנחנו צריכות להתמודד איתו, גירושים ולא גירושים, כל החיים שלנו. ברגע שאנחנו יותר פתוחות לחוויה, אנחנו פחות נוקשות. ואנשים פחות נוקשים, פחות נוטים למשברים, יש להם פחות סטרס, הם פחות חולים מבחינה פיזית, מבחינה נפשית. הדבר הזה ככה ידוע, מגוּבֶּה מחקרית. ובגדים הם כלי אדיר לעודד משחקיות ופתיחות לחוויה בחיים. דבר שמאוד מאוד בריא לנו.
עו"ד דיין-וולפנר: וואו. טוב, עוד… עוד, אה… נושא אחרון. מה קורה עם דייטים? האנשים התגרשו, רוצים להתלבש לדייט, מה, מה, מה… מה לובשים?
ד"ר סטולובי: אז זהו, אז אני קודם סיפרתי לך שככה מהניסיון שלי עם רווקות, החוויה החוזרת זה תחושה של מבחן. כאילו הדייט זה כמו ראיון קבלה. זה ראיון קבלה הדדי. עכשיו, מה קורה לנו בראיונות קבלה? אנחנו נוטים לשים איזשהי מסכה, ואפילו מסכה מזויפת לפעמים, שנובעת מהשאלה "מה אני רוצה שיחשבו עליי?" וגם, "מה אני אחשוב על הצד השני?" ואני אומרת, בוא נעשה פה איזה שינוי תפיסתי. דווקא בגלל שדייט זה סיטואציה לא פשוטה. סיטואציה מורכבת, סיטואציה שדורשת איזושהי התמודדות פסיכולוגית. בוא נחשוב איך, מה יעזור לנו להרגיש טוב בתוך הסיטואציה, ליהנות מהדייט. אני לא יודעת אם זה קונספט מהפכני, כן? ליהנות מהדייט, גם אם בסוף אני לא אהיה עם הבחור הזה. אני יצאתי איתו, אני הייתי שם, מגיע לי ליהנות מהסיטואציה, ואולי אני גם אלמד משהו על עצמי, על גברים, על העולם. מה יעזור לי להיות במצב, זה נקרא מצבי עצמי בפסיכולוגיה, במצב עצמי שמאפשר לי גמישות, שמאפשר לי למידה והנאה. זה הרבה יותר טוב מבחינה פסיכולוגית, ודרך אגב גם מבחינת ה… מבחינה קונקרטית של המציאת בן זוג, זה הרבה יותר טוב מאשר להיות באיזה עמדה מתגוננת, ביקורתית, שמערכת האיום שלי ככה מופעלת. ואני אפילו קצת בפרנויה, של מה… מה הוא הולך לשלוף לי עכשיו, איזה… איזה שפן יהיה מתחת לכובע שלו, ואז אני מאוד מאוד דרוכה, והוא רואה צד שלי, שאני לא בטוחה שאני רוצה להראות בדייט. ואני גם לא בטוחה שאני רוצה להרגיש, דרך אגב.
עו"ד דיין-וולפנר: אז מה… מה… מה ללבוש?
ד"ר סטולובי: מה ללבוש? כל דבר שהוא משמח ועושה טוב. עכשיו, זה כבר מורכב.
אם מישהי חרדתית לפני דייטים, אני אגיד לה "תלבשי בגד מרגיע". מרגיע. איזה צבע ירגיע אותך? איזה מגע של בד על העור ירגיע אותך? איזה גזרה? מה האורך? איפה זה נוגע בגוף, כן או לא? תלבשי בגד מרגיע אם את חרדה, אוקיי?
אם מישהי, בוא נגיד, קצת מדוכדכת מכל הסיטואציה, אני אגיד לה, "בואי תעזרי לעצמך להתרומם", אוקיי? את רוצה לשמוח יותר? את רוצה לעודד רגשות חיובים? אותו… אותו כנ"ל. איזה צבעים? איזה גזרות? איזה איפור? מה יעזור לך…
עו"ד דיין-וולפנר: מה משמח אותך.
ד"ר סטולובי: מה משמח? מה משמח? עכשיו, אם משמח אותך לבוא עם נעלי עקב, תלכי עם נעלי עקב, גם אם הבחור יגיע עם כפכפים. תעשי… תהיי נאמנה לעצמך, תעשי מה שיעזור לך להרגיש טוב בתוך הסיטואציה. את רוצה להרגיש מהממת? אז תהיי מהממת בשבילך, לא בשבילו. כדי שאת תלבשי את הבגד שיעזור לך להרגיש מהממת, אוקיי?
ואז מה שיקרה לך מבחינה נפשית, זה שאת תהיי במצב בטוח. ובמצב בטוח אנחנו יכולות יותר לבטא את עצמנו, אנחנו יכולות להרגיש טוב, זה גם מגביר את הסיכוי לתוצאות חיוביות מכל הסיטואציה הזאת, דרך אגב. זה לא… זה לא רק בראש, זה גם, ככה, מהניסיון שלי בשטח, זה… זה מאוד מאוד עוזר לנשים לעשות את ההחלטה הנכונה ברגע שהן נמצאות במצב בטוח, לא מאוים.
[מוזיקת סיום]
עו"ד דיין-וולפנר: מדהים. טוב, טלי, וואי, חידשת לנו הרבה. תזכרו את זה בפעם הבאה שאתן פותחות את ארון הבגדים שלכן. אה, יש לו משמעות רצינית, גם על ה-well-being שלכם, ואני מודה לך…
ד"ר סטולובי: תודה רבה.
עו"ד דיין-וולפנר: שבאת אלינו. ונתראה בפרק הבא.
ד"ר סטולובי: ביי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments