השבוע אני מארח את פריידי מרגלית, המייסדת של מרחב מודעות, שיטת המטאיזם ומנחת התכנית "שיחות בגן עדן" יחד עם אלימור הניג ומחברת רב המכר ״גן עדן זה כאן״, לשוחח על המצב ואיך הוא קשור למשהו הרבה יותר גדול שקורה בתוכנו ובעולם. איך יכול להיות שרובינו, בני האדם, שרק רוצים לחיות, להיות מאושרים, להיות עם המשפחות שלנו, בסוף מוצאים את עצמנו מפולגים, תחת אירועים ואסונות בלתי פוסקים. למה זה נוצר? האם זה קשור אל כל אחד מאיתנו? או האם יוצרים את זה עבורנו? דיברנו על איך אנחנו מייצרים את המציאות שלנו על התודעה שלנו במציאות שאנחנו מייצרים ועל מלחמה כשיקוף של המלחמה הפנימית שלנו. האם אנחנו מוכנים להפסיק להיות קורבן ולהסכים לקחת אחריות על כל מה שקורה לנו, גם כשיש אויב אכזר, ולהחזיר את השליטה והריבונות אלינו? שוחחנו על קבלה רדיקלית ושליטה לעומת פחד וחוסר אונים והאם אנחנו יכולים להחליט מה העתיד שלנו ולאן אנחנו רוצים להגיע גם בלי תלות בגורם החיצוני שמשתנה כל הזמן? על האור והאלוהות שיש בכל אחת מאיתנו, על תקווה ואמונה שבסוף נתאחד יחד, על למנוע מגורמים חיצוניים להרחיק אותנו ממי שאנחנו וממה שאנחנו באמת רוצים.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 29/10/2023.
מתן: אהלן מאזינות ומאזינים יקרים, ברוכים הבאים לפרק מספר 123 של "תחושת בטן".שבוע טוב, יקרות ויקרים, ברוך הבא לעוד פרק של הפודקאסט, אני מתן חכימי, מנחה, מרצה ומחבר הספר "חוקי בטן", בחצי עשור האחרון אני חוקר את הקשר בין הבחירות, האמונות וההרגלים שלנו, להתפתחות שלנו, לבריאות שלנו וליכולת שלנו לרפא את עצמנו.
מתוך הפודקאסט והרצון של הקהל ללמוד עוד, נולד הקורס "תחושת בטן", הניוזלטר השבועי והאתר שלי שמכיל עוד נושאים להתפתחות ושמירה על הבריאות שלנו, אם בא לכם להעמיק - matanhakimi.com
השבוע אני מארח את פריידי מרגלית, המייסדת של מרחב מודעות, שיטת ה"מטאיזם" ומנחת התוכנית "שיחות בגן עדן" ומחברת רב המכר, "גן עדן זה כאן".
כרגיל, אגיד שאם מצאתם ערך בפרק הזה, אנא מכם תחלקו אותו עם עוד אנשים שיוכלו להרוויח מהתוכן הזה, שתהיה האזנה נעימה.
שלום פריידי מרגלית.
פריידי: שלום מתן, חיכיתי לך הרבה זמן.
מתן: נכון, אני שמח שאנחנו נפגשים.
פריידי: נכון, ועוד בעיתוי המדויק הזה.
מתן: זהו, זה תמיד נופל על הדברים האלה.
פריידי: ממש.
מתן: זה היה הזמן למפגש שלנו.
פריידי: ממש.
מתן: כאילו עכשיו שכזה שמעתי על מה את עושה לאחרונה אמרתי - זה הזמן, אני חייב לפגוש אותה.
פריידי: איזה כיף.
מתן: אני רוצה לספר לך שלפני יומיים שלושה, אני יושב עם חברה בערב, והיא אומרת לי, 'אתה קולט מה עברנו, בשנים האחרונות? אתה קולט מה עברנו? עברנו את הקורונה, את המגפה, עברנו את כל ההפגנות שהיו, שבעצם היו סוג של התפוררות החברה הישראלית, ועכשיו מלחמה', ואת יודעת, בלי זה יש לנו עוד מסביב רוסיה, אוקראינה, היה לנו את Black Lives Matter, יש את כל משבר האקלים, כלומר, אין ספור של אסונות ואירועים, ואני קולט, אני כאילו קולט, מה קורה פה, אני חושב שאולי לא כולם קולטים מה קורה פה, וחשבתי שזה יהיה מעניין לדבר איתך, כי את בין האנשים הבודדים, שמשתמשים במילה "מטריקס", והחלטתי שאולי, מעניין אותי לשמוע מה זה בכלל ה"מטריקס" הזה בעינייך.
פריידי: זה בדיוק זה, זה בדיוק כל הרצף הזה, אבל כשאני אומרת מטריקס, אני מדברת על הנסיבות, על העולם הפיזי הזה, על מה שאנחנו קוראים "מציאות", הנה, פתאום נפלה עלינו מלחמה משום מקום בעוד חג, ועוד חג! פתאום הייתה קורונה. זה המטריקס. המטריקס זה העולם, הרי איך אומר מורפיאוס לניאו? 'העולם המעוור את פניך מפני האמת', בסרט המטריקס המקורי, כן?
מתן: כן, כן.
פריידי: כלומר, יש כאן בעצם משחק צללים, שאנחנו בלי… אנחנו לא מודעים לזה, אנחנו חושבים שזה המציאות; קמים בבוקר, הולכים לעבודה, מעירים את הילדים, הולכים לבית ספר, אבל זה בעצם אשליה, זה משחק, זה הולוגרמה, סרט, אפשר להגיד, שמעוור אותנו מפני האמת, ומה האמת? האמת היא שהכל אנרגיה. האמת היא שהכל אנרגיה, אנחנו לא יושבים פה באמת. אתה ואני, חמודים, יושבים פה ליד השולחן. זה לא אמיתי, זה סרט שלנו, כרגע שנינו, בהסכמה, התודעות שלנו הסכימו ביחד לשדר את הסרט הזה, אבל זה לא אמיתי.
מתן: אוקיי.
פריידי: אז כשאנחנו מדברות על "לצאת מהמטריקס" כל הזמן, שנים כבר, 13 שנים הדבר הזה רץ, ואנחנו מלמדים את כולם לצאת מהמטריקס, זה להבין שרגע, החוב שלך בבנק, הבעיות בזוגיות, הקושי להיכנס להריון, אפילו מחלות פיזיות, מחלות פיזיות, הם בעצם, הקרנה על המסך, כדי ללמד אותךְ רגע, אותךָ, מה מבפנים, בתודעה, משדר כרגע בעיה.
מתן: אוקיי.
פריידי: זאת אומרת, אם אנחנו נכנס פנימה לתודעה, דרך המטריקס הזה, כי המטריקס זה סוג של ברומטר, דרכו אני מבינה בעצם, לצורך העניין, אנחנו נמצאים במחלקות אונקולוגיות, ועוזרים להרבה אנשים עם סרטן, בתוך המחלקות יושבים, אני לא רבה עם זה ואני אומרת להם, אין לכם סרטן. הרי מראים להם, בטח יש סרטן, אנחנו רואים את הגידול, אנחנו רואים את הגרורות, אני לא רבה עם זה, זה מה שהסרט מראה, אני לא מתווכחת.אני רק אומרת, הסרט מראה שיש פה בעיה, אנחנו צריכים לתקן, סליחה, אנחנו צריכים לתקן את הבעיה מבפנים, ואז ברגע שתיקנו אותה מבפנים, באנרגיה, בתודעה שאנחנו, הופה, אני אראה על המסך את התיקון, בדיוק כמו שאתה עושה במחשב שלך, איזשהו תיקון, ואז פתאום זה מופיע על הצג.
מתן: אני כאילו, אני מקשיב למה שאת אומרת, ואני אומר לעצמי, א', באמת קראתי לא מעט ספרים ומקרים, שבהם אנשים שהיה להם סרטן בכל הגוף, פתאום מאיזושהי אבחנה לא נכונה שאמרו להם בעצם טעינו, ואין לכם, נעלם כל הסרטן, ואז אבחנה הפוכה, פתאום החזירה את הסרטן, כלומר, לתודעה שלנו יש כוח עוצמתי.
פריידי: חבל על הזמן, אתה יודע, נכנסות לי כרגע לקורס מטפלים אצלנו, שזה הרמה הגבוהה, בנות שהגיעו רק לפני שנה וחצי, למחקר האונקולוגי שלנו, כלומר, עם סרטן סטייג' 4, אוקיי? ואחרי חצי שנה שהם עבדו, ותודה לאל, יצרו את הריפוי הזה, היום הן כבר לומדות לטפל ולהדריך אחרים, כלומר, הן כבר בשלב הבא, אתה יודע איזה מדהים זה? איזה, שוב, מבחוץ אתה יכול להגיד, 'וואו, איזה נס'. זה לא נס, זה מתודולוגיה, הן עבדו בזה, הן גילו את הפתולוגיה שיצרה את ההקרנה הזאתי על המסך, הן תיקנו את הפתולוגיה הזו, זה ממש לצאת נגד האוטומטים של עצמנו, ולהלן, הן בריאות ברמה שהן יכולות להעביר את זה הלאה, זאת אומרת, זה מדהים.
מתן: אנחנו כאילו מתקדמים הרבה, למרות שהיה לי הרבה פרקים על ריפוי, אני חושב שזה כזה, זה משהו שלרוב האנשים יהיה קשה להבין, כי בעצם אתה בכלל צריך להסכים לעובדה שאתה יוצר את המציאות שלך, שאתה יוצר מחלה בגוף שלך, בתור בן אדם שהיה חולה, אין לי ספק שדפוסי החשיבה שלי היו אלה שיצרו את המחלה.
פריידי: ברור, אתה מדבר על זה כל הזמן.
מתן: כן. אז אם אני מחבר את כל זה לתוך המטריקס, אנחנו גדלים למציאות, בה אומרים לנו, זה לא קשור אליכם. הדברים האלה פשוט קורים לכם, והרבה יותר קל למכור לך את המציאות, אם אתה למד שאתה לא שולט בשום דבר שקורה, ואני חושב שכל הדבר הזה מוביל אותנו לאיזה מצב, שאנחנו חיים במציאות שאנחנו מרגישים חסרי אונים אל מה שקורה. בקורונה זה קרה, כלומר, אנחנו חסרי אונים אל מול הוירוס הנורא…
פריידי: כאילו זה משהו 'חיצוני'.
מתן: מישהו יבוא ויעזור לנו, הממשלה תבוא לעזור לנו, עכשיו אנחנו במלחמה, אנחנו מחכים שהממשלה תבוא לעזור לנו, למרות שאנחנו רואים בעצם ומזהים שאנחנו לא צריכים את הממשלה באמת, אבל יש פה איזשהו, איזושהי מציאות שבה גורם לך לחשוב כל הזמן שאתה חסר אונים.
פריידי: נכון, נכון. ממש, הבנות שהיו חולות תמיד אומרות את זה, איך הן טיפלו בכל דרך אפשרית בסרטן, והן לא חשבו שזה בכלל קשור אליהם, כלומר 'זה קרה לי, זה נפל עליי', אבל מה זאת אומרת? זה הגוף שלךְ, שלךָ ייצר, הוא גם יתקן, מי שקלקל הוא שיתקן. העניין הוא אתה אומר, זה מתקדם? לא, זה לא מתקדם.
אתה כבר הכנת את המאזינים במשך שנים, גם אני את המאזינים שלי, במשך שנים עם כל התכנים שלנו ופרקים. כמה פרקים? איזה פרק אנחנו?
מתן: 123.
פריידי: יפה, יפה, אני כמעט קרובה ל-200.הכנו במשך שנים את הקרקע, זרענו כדי לעשות עכשיו את הקפיצה, כי מה שאנחנו הולכים לדבר היום הוא הרבה יותר מתקדם. כלומר, אני יוצאת מנקודת הנחה שהמאזינים כבר מבינים שאת המחלות שלנו אנחנו מייצרים, ואת המצב הכלכלי שלנו אנחנו מייצרים, ואת מצב הזוגיות שלנו אנחנו מייצרים - אם לא, שיחזרו לפרקים הקודמים, דיברת על זה מלא, אני דיברתי על זה מלא.
עכשיו, הקפיצה שלנו היא להבין שאפילו מלחמות ודברים שהם, "וואו, מה קשור אלינו?" מגפה, זה עולמי, אנשים אומרים לי, זה עולמי. זה אפילו לא ביבי, זה עולמי. ועדיין, בואו נבין איך בסוף זה אנחנו. זה אנחנו.
עכשיו, מצד אחד זה מבאס לשמוע את זה. כי וואלה, אני מייצר את הבלגן הזה? מבאס. זו אחריות מאוד גדולה שאנחנו לוקחים על עצמנו. מצד שני, שם גם נקודת האור, כי רק אם נבין את זה, אנחנו יכולים באמת לחולל שינוי. אחרת אנחנו, הנה, אנחנו פה על גלגל של אוגרים. ראית, איך תוך שלוש שנים אנחנו כבר גם בזה וגם בזה?
מתן: למה את מתכוונת כשאת אומרת זה הכל אנחנו גם בקורונה, אבל? מה הכוונה "זה אנחנו"?
פריידי: קודם כל, כל המציאות הזו, אמרנו, היא סרט, היא חלום. רוב הזמן אנחנו עובדים שהיא תהיה חלום טוב. אתה נוסע לסיני, אני עוקבת אחריך, אני רואה את התמונות וסדנאות, ואני גם, חיה לי בגן עדן, וקהילה גדולה, ותודה לאל, כולם עסוקים בלייצר לעצמם גן עדן, אבל, אי אפשר שכשאנחנו מוצאים את עצמנו בתוך מלחמה, או מגפה, פתאום זה לא קשור אלינו, עדיין - זה אותה שיטה. כלומר, יש פה משהו, בתודעה שלנו, שמייצר/ מאפשר, לדברים האלה לקרות, ואם נרצה, אם תרצה, ניכנס להבין מה זה הדבר הזה בתודעה שלנו. זה לא סתם קרה לנו, זה לא נפל עלינו משום מקום. בכלל לא.
מתן: אני כאילו, כן, אני רוצה להבין איך את רואה את זה, כי אני נגיד רואה את הדברים האלה הרבה כקשר ישיר לידע, לצורך העניין. כלומר, אם אתה לא יודע איך וירוס מתפקד, או איך מערכת החיסון שלך מתפקדת, אתה תחשוב שיש סכנה נורא גדולה, אם אתה לא יודע איך תעשיות עובדות, מזון, תרופות, נשק, ממשלות, אינטרסים, אז אתה תחשוב שכל הדברים האלה הם בעצם קורים לך, שהם גדולים עליך.
אבל את בעצם אומרת זה אנחנו. מה זה אומר "זה אנחנו"?
פריידי: זה אנחנו, אנחנו תודעה, כל אחד חלקיק תודעה, אוקיי?נקודה סינגולרית, יש לך שם, יש לך את הלוק שלך, את היכולות שלך, כל אחד מאיתנו חלקיק תודעה, אבל ביחד, אם אני רגע מורידה את הסרט, מורידה את המטריקס, אנחנו תודעה אחת קולקטיבית, אנחנו מחוברים. ולכן, אתה תראה איך אפשר לשמוע ולתקשר עם כל התודעה הקולקטיבית הזאתי, גם אנשים חיים, גם אנשים שאינם חיים, לא רלוונטי. אנחנו אחד.
כלומר, אם אני רגע יוצאת מהמטריקס, מהאווטאר שאני, מהגוף שלנו, אנחנו קולטים שאנחנו בעצם תודעה, אם אני מסתכלת על התודעה, לא צריך לתקשר בשביל זה, רק להסתכל על מה שקורה פה במדינה, בתקופה האחרונה, אני לא אלך לפני שנים, אני אלך רק על השנה האחרונה, אני לא אלך לכל החמש מערכות בחירות שלא בחרו כלום, ולא התקדמנו כלום, אני אדבר רק על השנה האחרונה, על כל ההפגנות ועל כל השנאה ברחובות, אי אפשר להתכחש לזה, לא צריך לתקשר בשביל להרגיש את זה, וברגע שאנחנו כל כך מפורדים, התודעה שלנו כל כך מפורדת ומפולגת, מה השאלה? אנחנו… אנחנו… אני כל הזמן אמרתי את זה, אנחנו… זה רק עניין של זמן עד שתהיה פה מלחמה. כי מלחמה זה שיקוף במשחק, אוקיי? זה ההולוגרמה מוכיחה לנו שאכן אנחנו במלחמה פנימית, אבל זה התחיל עוד הרבה קודם, הרמות שנאה שהגענו אליהם זה משהו ש… אמאל'ה.
מתן: כן, לזה אני, לזה אני מתחבר. אני חושב שזה אחד הדברים הכי מעניינים, שדיברנו במלא אינסוף פרקים על איך המציאות היא סוג של מראה למה שקורה בתוכך, ואני חושב שזה אחד מהדברים שאנשים לא מוכנים ככה, ממש לקבל אותם ולהבין אותם, אבל אין ספק שאת יודעת, גם בתור אחד נגיד שלא צופה בחדשות בכלל, האנרגיות הורגשו.
כלומר, יש דבר שנקרא "אנרגיה", אתה מרגיש כשהאנרגיות ברחוב נמוכות יותר, אתה מרגיש שאנחנו כבר כמה שנים… אני זוכר שהפעם כזה, הקיץ הישראלי היה דבר מאוד שמח, שיש קיץ, כולם בים, כולם שמחים, כולם מחייכים, אין את זה כבר כמה שנים בעיניי, משהו השתנה.
אז, אין ספק שהמלחמה עכשיו ככה באה להראות לנו משהו שקורה בתוכנו, אני שם לב, את יודעת, אני חושב שיש הרבה קולות של צעירים שרואים, ויש הרבה קולות של רצון ללכת להילחם, אבל אז נזכרתי שגם אני הייתי שם פעם, כלומר, גם אני פעם בתור בחור צעיר שהאמין במערכת רצה להילחם, אבל עכשיו אני אומר, איך אנחנו בכלל קופצים כל כך מהר לשנאה, לרצון להרוג עוד או לאפשר לנו להיהרג? כלומר, משהו פה לא טבעי, זה לא הטבע שלנו, כאילו, לא ככה.
פריידי: נכון, אבל זה תכנות, איטי, ממש, אנחנו "מבושלים" לאט לאט, כמו הצפרדע, שלאט לאט מתחממת, לאט לאט מתחממת. אגב, איך אני יודעת? חברים שמגיעים מחול, הם בשוק ממה שקורה פה, אנחנו כבר רגילים, אני רגילה, זה הבית שלי, אני אוהבת פה את כולם, הכל בסדר. אני לא מרגישה את השנאה, כמו שאנשים שמגיעים מחול לפה, בדרך כלל אני רואה מלא חברים רוצים לברוח.
משהו באמת לא תקין, וזה כבר תקופה מאוד מאוד ארוכה, אז זה הלך ונבנה, הלכנו ותוכנתנו לזה, הם לא בסדר, השמאל והימין, דתיים וחילונים, וואו, הגענו לרמות, באמת, אני חושבת שיום כיפור האחרון היה איזושהי נקודת ציון, שזהו, ההולוגרמה הגיבה לה, אז זה לא עכשיו שהחמאס ניצל את ההזדמנות, אגב, יכול להיות שכן, במטריקס יכול להיות שהוא ניצל את ההזדמנות, יכול להיות שזה אפילו מוזמן יותר מגבוה, לא ניכנס לזה, אבל זה מטריקס, לא מעניין אותי מטריקס, מעניין אותי רגע שנייה, אבל אנחנו היוצרים של זה, של הסרט הזה.
איך יכול להיות שאנחנו, שרק רוצים להיות בים, ולעשות ספורט, ולהשתזף, ולנוח, איך יכול להיות שבסוף אנחנו נקלעים לכזו מלחמה? אז זהו, שזה לא כזה פסיבי, אנחנו חלק מהדבר הזה. ואני רואה את החברים הכי טובים שלי, את התלמידים, את האהובים שלי, פעם לוקחים את הצד הזה, ופעם לוקחים את הצד הזה, ובטוחים שכל הפגנה היא באמת, היא לצורך, היא חשובה, היא להציל את המדינה, ולא מבינים שזה, זה ליבוי השנאה, זה חלק מהותי מהפילוג הזה.
מתן: אני בעיקר ראיתי במשך החצי שנה הזאת, שאנשים מפגינים, שכמה שהם מפגינים יותר, דווקא האנרגיה שלהם כזה יורדות, הם נכבים יותר. ואני חושב ש...
פריידי: אני גם ראיתי כאלה שמאוד מתרגשים מזה, ממש, פתאום להט של שליחות, מכינים את השלטים, יוצאים בערבים, עכשיו, אני לא באה, אני בכלל א-פוליטית, לא מאמינה לא בימין ולא בשמאל, זה אותו דבר, זה אותו דבר, זה שני צדדים, זה זרועות של אותה מפלצת, אני לא מוכנה לשחק עם המפלצת, נקודה.
אז אני לא מדברת כרגע על צד כזה או צד אחר, אני מדברת באופן כללי, יש איזה משהו, פתאום אתה מרגיש שייך לאיזה פלג בעם, ואנחנו לא רוצים את זה כי אנחנו אחד.
מתן: מה שאני מתכוון, שגם כשאתה מרגיש איזה התלהבות מזה, אתה בעצם עדיין במלחמה שם, אתה במלחמה נגד צד אחר.
פריידי: בדיוק.
מתן: אני חושב שמה שרוב האנשים עדיין לא מבינים, ואני אהבתי את זה שאמרת את זה, גם כאילו, בסופו של דבר, הממשלות לא בטובת האזרחים.
פריידי: בדיוק.
מתן: אם הם שמאל או אם הם ימין, הם לא בטובת האזרחים, הם עובדים עם דברים הרבה יותר גדולים, ממה שאנחנו בכלל מדמיינים שקורים, וכל עוד אתה מתעקש שהצד שלך הוא נכון, אתה בתוך המלחמה הזאת.
פריידי: בדיוק, ובכלל אין הבדל בין הצדדים, אין הבדל, אנחנו רבים ויוצאים להפגנות, אבל למעלה יושבים החבר'ה האמיתיים, שרק לוחצים ידיים ומרימים כוסית, זה לא משנה בכלל מאיזה צד אתה, אנחנו צריכים לעזוב את הפילוג. אני מאמינה, אגב, שכמו שהבאנו את המלחמה הזו, יום אחד בהיר, שמחת תורה, אנחנו גם יכולים לסיים את זה, אבל צריך לעבוד בזה, איך לעבוד? צריך לבחור ב"אחדות", צריך לבחור שלא, אני לא מסתכלת, לא על הצבע, לא על הלאום, לא, עכשיו אנחנו כולם שונאים, פתאום עכשיו התאחדנו, זה כבר לא ימין ושמאל, פתאום עכשיו כולם שונאים את הערבים, פתאום כולם שונאים ורוצים להחזיר, אבל אני מרחיבה רגע, ואני יודעת שאולי זה יעצבן ויקומם אנשים, אבל גם הם עוד זרוע של אותו משחק. עוד זרוע של המטריקס. לצורך העניין, שכירי החרב, ואני לא מתכחשת שמה שקרה זה נורא, זה נורא, זה באמת אלימות ברמה הכי גבוהה שלה, אני רק אומרת, זה עוד זרוע של אותה מפלצת, לא מעניין אותי להחזיר לשכירי החרב האלה, אני רוצה לטפל בשורש הבעיה.
מתן: כן.
פריידי: זה ברור?
מתן: לא, לא, זה ממש ברור, אני חושב שיש משהו שקורה כל הזמן, בכל האירועים האלה, זה שבכל אירוע שקורה, נמצא סוג של אויב משותף, עכשיו האויב המשותף הוא החמאס, הוא לא הממשלה, לא משנה כמה מחדלים היו, הוא החמאס, בקורונה, האויב המשותף היה, בהתחלה זה היה הוירוס עצמו, ואחרי זה זה היה נגיד לצורך העניין מתנגדי החיסונים. אבל בא לי להגיד משהו, שעכשיו יש את הקול הזה שאומר, "אנחנו מאוחדים", וזה קול נורא יפה, כי יש כביכול, אנחנו מאוחדים אל מול גורם מסוים, אבל מצד שני, אם פתאום מישהו יגיד משהו, כמו אני לא בעד המלחמה הזאת, או מה, אם הפלסטינים, אכפת לנו גם מהם, הסכינים יוצאות בתוך שנייה, כלומר, המלחמה הפנימית שקיימת בכולם, היא חיה מאוד-מאוד גדול.
פריידי: לכן אני חושבת שהמלחמה עוד ממשיכה, כי אין, אנחנו עוד לא שם, אנחנו עדיין במלחמה, אולי עכשיו הפנינו את הזעם לכיוון אחר, עכשיו זה לא "רק לא ביבי", אלא עכשיו זה באמת כמו שאמרת, החמאס, אבל אנחנו עדיין בתדר הזה של מלחמה. יותר מזה, אם המלחמה מפסיקה, כבר מחר מוצאי שבת, כנראה כולם יקומו ויחזרו, זה חזק, זה חזק. זה חי, כמו שאתה אומר.
מתן: כן. אני חושב שהדרך היחידה לשרוד את כל מה שקורה זה להתעלם מהקיום של ממשלות בכלל, כלומר, חושב שראינו, מה שראינו בשבועיים הראשונות של המצב, זה דווקא, איך כל העם יכול לתפקד בצורה מאוד מדהימה, כשאף אחד לא מתערב, פתאום שם יש דווקא את הכוח האמיתי, אבל איכשהו כל כך הורגלנו שהממשלה אחראית, שאנחנו מחכים עדיין שהיא תגיד לנו מה לעשות פתאום.
פריידי: ופה אנחנו יכולים לקחת אחריות, פה זה משהו שהוא… יש כמה דברים... אני אופטימית למרות כל המצב, וכשאני אומרת "המצב", זה עוד הרבה יותר חמור ממה שאנחנו מדברים פה כרגע, זה באמת, זה חוקים שנחתמים ככה "במארב" מתחת לאף שלנו, אנחנו עסוקים הרי, כן, ממ"ד, לא ממ"ד, אזעקה, צפירה, ובו זמנית, מתחת לאדמה, נוצרים חוקים חדשים, המצב הרבה יותר גרוע ממה שאנחנו אפילו מבינים, ועדיין, אני אופטימית, אני אופטימית, כי אם אנחנו נבין באמת את הבעיה, אנחנו גם יכולים לטפל בה, אנחנו יצרנו אותה, אנחנו גם יכולים לתקן אותה, אבל צריך בשביל זה להבין. זה כמו, אני כל הזמן משווה את זה לחולות אצלנו, לחולות סרטן אצלנו, כשהן מגיעות לתוכנית, אז הן באות כזה על עיוור, כי האונקולוגית אמרה להן, 'יש פה מרחב מודעות, בואו'. והן באות, והן חושבות בטח יעשו להן מדיטציות, ודמיון מודרך, וקיצי-קיצי, נעימי.
בפועל, אנחנו קודם כל לוקחות אותן, לראות מה יצר את המחלה, היא לא נוצרה סתם, היא נוצרה כי יש שם פתולוגיה פנימית, יש שם איזה שהן דפוסים מאוד מאוד עמוקים, אנחנו חייבים לראות את זה, ומשם אפשר להתחיל לעשות קיצי-קיצי, כלומר, זה מתחיל קודם כל בלראות את הבעיה, ולכן אני חושבת, יש פה איזה מנעד כזה עדין, של בין... מצד אחד אני לא רוצה להוסיף, לדבר על הרע. הרב קוק אומר את זה מאוד יפה, צדיק, 'צדיקים, אינם מוסיפים על הרשעה' – הם לא צריכים לדבר על זה, הם מגבירים אור, מגבירים אמונה.
מצד שני, אנחנו לא יכולים רק לדבר על האור, ונבחר אור, ונהיה אור, ונהיה אור, אם אנחנו לא מבינים לעומק מה יצר את זה, ומה שאמרת הוא מאוד חשוב בעיניי, כי המקום הזה שתוכנתנו אליו, וחונכנו אליו כל הזמן לחפש סמכות חיצונית, מישהו שיגיד לנו, מישהו שיגיד לנו מה לעשות – שיציל אותנו, את זה אנחנו חייבים לוותר. למשל, תושבי הדרום, בלית ברירה, על בשרם ועל בשר ילדיהם, למדו את זה, הם, הם התקשרו, 'משטרה, בואי, הצילו!' – אף אחד לא בא, אף אחד לא בא, מקסימום אמרו להם בהצלחה, תברחו, זה מה שאמרו להם. כלומר, אחרי 7, 8, 10, 12 שעות בתופת, הם קלטו, הם לא ישכחו את זה יותר, שאין על מי לסמוך, אין. ואני באה ואומרת לכל המאזינים שלנו, בואו נלמד מהניסיון שלהם, אנחנו לא צריכים שעוד טבח אנחנו לא צריכים להרגיש את זה על בשרנו, בואו נלמד שאין על מי להישען, אין לנו על מי לסמוך.
מתן: יש לנו. זה פשוט המשפחה והחברים שלנו, זה הקהילות שלנו. אני חושב שאחד מהדברים שמאפיינים את המציאות שאנחנו חיים בה, זה שאנחנו... אם ההיסטוריה שלנו, הייתה סביב משפחות, חמולות, שבטים, קהילות, עכשיו כולנו לבד בבתים שלנו, והאבא, ההורה, הסמכות, הם הממשלה שלא באמת לוקחת את התפקיד הזה על עצמה, אז זה נורא מערער את היסודות כשמשהו רע קורה. ואני חושב, שמה שעדיין צריך לחלחל, ואני חוזר קצת למה שאמרת, זה שכל מה שקורה בכל שלב – קורונה, משבר אקלים, מלחמה, אנחנו נורא נורא, נורא רוצים להיצמד לסיפור שמספרים לנו, לא, זה לא הזמן, עכשיו יש מגפה, אי אפשר לדבר על כלום, עכשיו יש מלחמה, אי אפשר לדבר על כלום, הכל הסחת דעת. כל פעם שיש אירוע כזה, מעבירים עוד חוקים דרקוניים שבאים על חשבון הריבונות שלנו, שפוגעים באזרחים, ואף אחד אפילו לא יודע על מה אני מדבר עכשיו, אנשים לא יודעים על מה אני מדבר עכשיו.
פריידי: אז דווקא בזמנים האלה, זה הזמן להטיל ספק, זה הזמן ללכת ולחקור, ואתה אומר, יש לנו על מי לסמוך, על המשפחות. אני אומרת, גם עוד יותר מזה אפילו, אין לנו על מי להישען, זה אולי ישמע לך "דתי" קצת אבל אני כבר אסביר לך שזה לגמרי פיזיקלי, "אלא על אבינו שבשמיים", אוקיי? עכשיו אבינו שבשמיים הוא לא יושב באמת בשמיים, הוא יושב פה בתוכנו, אנחנו כולנו חלקיקי תודעות, אלוהים קטנים, כל אחד במלב"ו שלו, כל הידע נמצא אצלנו, יש לנו יכולת, בטח יש לנו על מי להישען – עלינו, כל הידע נמצא בתוכנו.
כמובן, גם במשפחות שלנו ובקהילות שאנחנו בונים, אבל כל הידע והיכולת, זה קצת מזכיר לי כוורת דבורים. עשו מחקרים ובדקו, יש להם מוח מאוד מאוד קטן לדבורים, מי היה יכול להחזיק את כל הידע של איך לבנות כוורת, איך לייצר את הדבש, על הרבייה שלהם, זה חתיכת אופרציה, ומה שגילו זה שאין אף אחד, אפילו לא מלכת הדבורים, אף אחד לא מחזיק בכל הידע, לא. כל אחד, עושה את התפקיד שלו, וביחד, במכלול, בקולקטיב שהם, מחזיקים את כל הידע. אז אותו דבר אנחנו, אנחנו ביחד, צריכים להבין שאנחנו יודעים לנהל את הדברים, אנחנו יודעים, הנה העובדה, יישובים, שממש ברגע האחרון, התגייסו, כוננות, שמירה, וואטאבר, הצליחו להציל את עצמם, בעוד שאלה שחיכו וחיכו לסיוע שמובטח להם, ושטבעי שיגיע אליהם, זכרונם לברכה.
יש פה שיעור מאוד גדול לאנושות, יש פה שיעור מסיבי, של 'כל מה שלמדנו, הוא שקר', ממש, זה לשבור.
תראו, אנחנו עכשיו בפרשת לך לך, זה פרשה שאומרת, 'לך לך מארצך, מולדתך, מבית אביך', כלומר, זה לא בפשט, לך לך מארצך, לא, לא, תישאר פה, הכל בסדר. אבל לך לך מההרגלים הכי עמוקים, מהדברים שלמדת כל החיים, וכל החיים למדנו לשאול, לחפש סמכות בחוץ, שיגידו לנו מה לעשות, הממשלה תשמור עליכם. אני זוכרת את עצמי, כזאת תמימה לפני 14 שנים, כשאחי הקטן חלה בסרטן וגם נפטר, מאמינה שמה זאת אומרת? משרד הבריאות, והרופאים, אגב, הרופאים מדהימים, הרופאים זה אנשים מדהימים, הרופאים זה אנשים שהם באמת, כל כולם שליחות, הם פשוט אפילו לא יודעים שמה שמכתיבים להם, הוא לא בהכרח נכון, הוא שקרי, בהרבה מהמקרים. אני זוכרת את התמימות שלי, בטוחה, שמה זאת אומרת? כולם מתגייסים לעזור לנו ולהציל אותנו, ובאמת פגשנו אנשים מדהימים שעשו את כל שביכולתם. היום, הרבה שנים אחרי, כמה התעוררויות בדרך, אני מבינה שהדבר הכי חשוב, לא הבנתי אז, שזה בכלל מקור פנימי, יכולות לשנות מבפנים דברים ש… אתה יודע, אתה מדבר עליהם כל הזמן.
מתן: כן. את יודעת, ההתעוררות שלי התחילה עם הבריאות, כי אני הייתי חולה הרבה שנים, וגם אני חיכיתי, אני זוכר, שפעם אחת אמא שלי הלכה לאיזה כנס, שלא הייתי בארץ, והיא אמרה, 'תשמע מתן, יש איזה דיבור שאולי תהיה תרופה', ואמרתי, טוב, 'רק כאילו שיגיע, כאילו, עם הקדמה, תגיע התרופה'.
כשאתה מתחיל להיות זה שמחפש את הידע בעצמך, אתה מתחיל לגלות את האמת, אתה מבין שיש פה תעשייה שיש לה אינטרס אחד, זה שאנשים יישארו חולים, זה אינטרס מובהק. זה לא הרופאים כמובן, זה אנשים שמנהלים בעולם. בגדול, חברות התרופות וחברות הנשק הם החברות שמנהלות את העולם, פחות או יותר כלכלית, ואז אינטרס, אם זה יורד עד לממשלות, הממשלות לפעמים לא יודעות אפילו מה מאחורי זה, כי גם הממשלות שלנו, האנשים בממשלות שלנו, חונכו כמו שאנחנו חונכנו, על ידי אותה אינדוקטרינציה.
כלומר, מהיום שאתה נולד, מלמדים אותך דברים מאוד ספציפיים, דרך מערכות החינוך, שהן שייכות לממשלה, למערכות התקשורת, ששייכות לממשלה.
פריידי: וכולם באותו בעלות, כולם זה אותו תמנון.
מתן: כולם באותו בעלות, ואתה חושב שאתה יודע את האמת, אתה חושב שאתה מתחנך, אתה חושב שאתה צורך ידע, ואקדמיה, ואינפורמציה, ושאתה בן אדם מושכל, כי אתה קורא עיתון, והכל דרך ללמד אותך לחשוב בצורה מסוימת.
פריידי: ממש.
מתן: הרוב פרופגנדה.
פריידי: אני זוכרת שאבא שלי אמר לי בקורונה, למשל, אמר לי 'מה זאת אומרת, אבל זה היה בחדשות', אוקיי? עכשיו, לך תסביר שגם החדשות, כמו כל ערוצי התקשורת, זה הכל באותה בעלות, זה הכל אותם אינטרסים, זה הכל עובד כמו מפלצת מטורפת.
מתן: בטח. יש לי סרטון מדהים, אני אראה לך אחר כך, שלקחו, עשו קומפילציה ולקחו בארצות הברית, מכמעט כל ערוצי החדשות, את אותו טקסט, וחיברו את זה ביחד.
פריידי: את אותו טקסט. ראיתי את זה, מטורף.
מתן: אני חושב שצריך ממש להתחיל להבין שהידע לא בא בחוץ, הידע באמת בא מבפנים, ואני חושב שעד שאתה לא מתחיל לעשות מדיטציה, או לכתוב, או להתנתק, ולהיזכר בכלל מי אתה, כי עברנו שטיפת מוח כל החיים שלנו, והיא קורית ברגע זה, אבל המשחק על הרגש שלנו, והניצול של אירועים שבהם נלקחים חיי אדם, גורם לנו כל כך להיכנס לתוך הפאתוס של הסיפור, שאנחנו ממשיכים לא לראות את "המציאות".
בא לי כן להגיד, כי אמרתי קודם, קורים דברים שאנשים לא יודעים, אבל בעצם, בקורונה, אחד הדברים הראשונים שעברו זה היה איזשהו חיסיון על כל התיקים הרפואיים לאיזה 30 שנה, נכון? זאת אומרת, אם אתה שנייה, עוצר לשאול למה שיעשו את זה, איזה היגיון יש, ומספר לי עכשיו שאתמול עבר חוק שבעצם מבטל את חופש המידע...
פריידי: עובר חוק. הציעו חוק שכנראה יעבור בימים הקרובים, בטח בשביל זה יעשו גם עוד איזו מערכה, כדי שנהיה מול הטלוויזיה עסוקים במה קורה בעזה, אוקיי? אבל מתחת לפני השטח, כן, חוק של ביטול, חופש המידע, שזה כאילו אבסורד. חוק הסמכויות כבר עבר מזמן, אוקיי? בתקופת הקורונה, עכשיו אנחנו כבר בדבר הבא.
עכשיו, עוד פעם, אני לא באה לכבול ולקטר ולהפחיד, זה לא המטרה, המטרה היא לא להפחיד ולהגיד, וואו, זה הולך, השליטה הולכת ומתהדקת, זה כדי להעיר אותנו. זה כדי להבין, שנבין בעצם שמה שאנחנו רואים מעל פני השטח, קורונה, מלחמה, זה רק "כיסוי" לדברים הרבה הרבה יותר עמוקים שמתרחשים מתחת לפני השטח, אז כן, צריך להתעורר. בדיוק כמו שצריך להבין, אני מניחה שגם אתה מלמד את זה, שכדי לרפא מחלה כלשהי, לא משנה איזה, אתה צריך קודם כל להבין מה היא אומרת לך, מה היא צועקת לך, מה לא תקין בהלך המחשבה או הרגש שלך.
אז הנה, פה יש משהו לא תקין, איך שאנחנו הולכים "על עיוור" ומאמינים לממשלות שלנו ולכוחות החיצוניים, זה לא תקין. אנחנו נדרשים, זאת ההתעוררות, ברגע שיהיו מספיק אנשים שידליקו את האור הפנימי שלהם, כלומר, יבינו שהם, הם – אנחנו הסמכות, אנחנו יודעים מה טוב לנו, אני יודעת מה טוב... יהיה טוב לבת שלי – נפסיק להאמין לכל מה שקורה בחוץ.
מתן: אז אני חושב ש… את יודעת, אני שומע הרבה, וגם את אמרת לי, שהיה לך איזשהו לייב השבוע, ואנשים פחדו, וגם לי היו כמה פרקים שאמרו לי, 'אתה בסוף מפחיד כמו החדשות', ואני אומר, לדעת את האמת, זה לא הפחדה, זה דווקא זה שאני לא רוצה לדעת את האמת, זה שאני לא יודע – The knowing – אז אני מפחד יותר, ברגע שאתה יודע את הכל עד הסוף אתה לא אמור לפחד בכלל כי אתה יודע איך להתחיל בכלל להתמודד עם הדבר הזה.
פריידי: גם אתה כך, וגם אני כך, אבל אני גם לומדת לכבד אנשים אחרים, כי גם לי הרבה פעמים אומרים, 'וואו, את מפחידה', ואני לומדת לכבד ולהבין, שיש כל מיני אסטרטגיות הישרדות, ויש אסטרטגיית הישרדות, למשל אחותי, ביקשה ממני, ממש התקשרה במיוחד לבקש ממני, 'אני מבקשת ממך לא לדעת, פליז, אל תגיד לי כלום, אני לא רוצה לדעת, אני מפחדת, לא רוצה, יש לי שתי בנות קטנות, אני רוצה לשמור עליהן, אני רוצה להיות ראש קטן, פליז', וכמובן שאני מכבד אותה, כי זה מה שהיא ביקשה. כלומר, אני לומדת שיש הרבה אנשים שמעדיפים לא לדעת, כסוג של אסטרטגיית הישרדות.
מתן: זה לא מפחיד יותר לא לדעת, ולדעת שאנשים באים להרוג אותך סתם?
פריידי: זה יותר מפחיד, כי עכשיו, אם אתה לא יודע את האמת, אתה באמת משוכנע ש'וואו, עוד שנייה באים לטבוח בך', אוקיי? אבל אני גם מכבדת, יש אנשים שמעדיפים לא לדעת. מצד שני, זה מסוכן לא לדעת בתקופה הזו. אתה יודע, בשואה, סליחה שאני משווה את זה, אבל מה לעשות, זה אחד לאחד.
מתן: השוואה חשובה.
פריידי: ממש. בשואה, לא היה פייסבוק ורשתות חברתיות, לא ידעו, לקח הרבה זמן עד ששמעו מעיר... מיישוב ליישוב, ממדינה אפילו, למדינה, על מה שקורה שם, ואז מה הם אמרו? הם המציאו מילה חדשה – "קונספירציה", אז המציאו את זה, כלומר, זה קונספירציה. הכי קל לפתור את זה ולהגיד קונספירציה. אבל, היום אנחנו יודעים, זאת ההיסטוריה. כלומר, כן חשוב להבין, זה בסדר לא להיכנס לכל הפרטים, אם אתם לא אוהבים את זה וזה מפחיד, אבל כן להבין רגע, מי באמת האויב? זה לא מה שאתם חושבים, זה לא מי שאנחנו חושבים. אגב, אתה יודע, בדיוק דיברתי השבוע עם ג'מילה, עוזרת שלי, יש לי עוזרת, נאמנה לי יותר מהנשים שלי, אוקיי? החלפתי, התגרשתי, התחתנתי, וג'מילה איתי הולכת, כבר איזה 15-16 שנה.
התקשרתי לג'מילה, לשאול מה שלומה, והיא אומרת לנו, היא מספרת לנו, שמפחידים אותם למות, היא אומרת, אני לא יוצאת מהבית, לא יוצאת למרפסת, לא יוצאת כלום. אמרתי לה, למה? יש לכם הרבה אזעקות? היא אומרת לי, 'לא, לא, לא, אין בכלל אזעקות. פשוט אמרו לנו, שהיהודים טובחים ברחובות'.
מתן: וואו.
פריידי: אתה קולט?
מתן: כן.
פריידי: מפחידים את כולם, מפחידים את כולם, אז כבר עדיף לדעת את האמת, כי אז אתה גם יכול להתמודד איתה.
מתן: אני חושב שגם הבחירה, לקרוא לזה, איך קוראים לזה? "מלחמת קיום?" איך הם קוראים לזה? "מלחמה על הבית?"
פריידי: כן.
מתן: זו בחירה מפחידה. אני כאילו, בינתיים, אם עכשיו היו קוראים לזה מבצע, האנשים היו הרבה פחות מפחדים, כלומר, היו תקופות שהיו טילים, אנשים היו, סך הכל, תיפקדו. העיר, המדינה, מתה. אני אומר כאילו, למה? למה אתם לא בחוץ עכשיו כאילו?
פריידי: סגר, סגר. אז, אמרו לנו קורונה, עכשיו אמרו לנו...
מתן: אני חושב שיש איזשהו רצון, שאלה שמפחדים רוצים לחשוב, הרי ממה הפחד?
להגיד, אה רגע, אם כל מה שאתם אומרים נכון, אז אני אחראי על החיים שלי, ולא הממשלה, ואני חושב שנולדנו למציאות, הרי אני יוצא לי להגיד הרבה את המילה, גם פתיח וסגיר את המילה "ריבונות".
כלומר, אני הסמכות היחידה על החיים שלי, ככה אני יכול לייצר לעצמי את החיים שאני רוצה, אנחנו נולדנו למציאות של משילות. כלומר, הממשלה אומרת לך איך לחשוב, איך לשמור על עצמך, היא תגיד לך מה לעשות, עכשיו תחכה להוראות שלה, אתה מאבד יותר ויותר מהידע שלך, מהאמונה שלך בעצמך, ביכולת שלך לעשות משהו.
פריידי: סוג של עבדים.
מתן: רוצה שאני אגיד לך משהו, על המילה עבדים?
פריידי: כן.
מתן: דיברת איתך בהתחלה על מה זה "המטריקס", שאלתי אותך מה דעתך, אני אגיד לך מה דעתי, מה זה המטריקס. ברמה הכי פרקטית, הכי down to earth, בסופו של דבר, יש מציאות אחת, והמציאות הזאת אומרת, שכדי לתפקד ולשרוד בעולם הזה, אתה צריך לעבוד מהבוקר עד הלילה, אם תעבוד מהבוקר עד הלילה, מה הדברים הבסיסיים שתשיג? בית ואוכל. לרוב הדברים האחרים אין לך זמן, כי אתה עובד כל הזמן, מי האנשים בהיסטוריה, שעבדו מהבוקר עד הלילה, בשביל מחסה ואוכל? עבדים.
אם אתה מתחיל להתעורר לדבר הזה, אתה תתחיל לכעוס על המערכת, כי אינפלציה גורמת לך לעבוד יותר ויותר קשה, ואתה משיג פחות ופחות עבור הכסף שלך, איך לא תכעס על הממשלה, בזה שיהיה אירועים כל הזמן, שיסיחו את דעתך ממה שבאמת הוא העוול האמיתי. אז אם כל פעם יש אירוע, אסון, אסון טבע, מגפה, מלחמה, אתה לא שם לב שההונאה האמיתית, קשורה בכלל ליום יום שלך.
פריידי: בדיוק.
מתן: זה המטריקס בעיניי.
פריידי: ולכן, כשאנחנו 13 שנה מלמדות לצאת מהמטריקס, לא חשבתי שאנחנו נגיע לימים כאלה, אוקיי?
מבחינתי, לצאת מהמטריקס, בשביל זה הוא נולד, וזה מה שהוא עשה בכל השנים האחרונות, זה לעזור לאנשים לצאת רגע מהמרוץ הזה, שנייה לשאול את השאלות הנכונות, לעבוד פחות קשה, להרוויח קצת יותר, לקנות לעצמם את הנחלה שלהם, לגדל את הירקות שלהם, להיות בהגשמה, להיות באהבה. פאן, פאן, פאן.
זאת הייתה המטרה, הסלוגן שלנו זה "גן עדן זה כאן", כרגע זה נשמע מאוד קשה, כי וואו, איזה גן עדן, ואני עדיין מתעקשת על זה, כן, גן עדן זה כאן בתוכנו, ואנחנו יכולים לייצר לנו גן עדן.
ולכן אני אופטימית, למה אני אופטימית? כי אני חושבת שמה שקורה כרגע הוא טוב, כמו שהקורונה העירה הרבה מאוד אנשים, בוא, הרבה דברים אני לא ידעתי, הרבה דברים. אני חשבתי שאני ערה, כבר 13 שנים אני ערה, מבינה שהעולם הוא לא מה שהוא נראה. מבינה שהכל זה אנרגיה, יודעת איך למשוך בחוטים, מלמדת אנשים, ולפני 3-4 שנים, כשהגיעה הקורונה, התעוררתי פעם ראשונה להבין בעצם שיש פה מטריקס בתוך המטריקס, ולצאת ממנו, או ככל שאפשר, כי אני עדיין משלמת מיסים, ואני עדיין עובדת, ועדיין נמצאת בתוך המרוץ במידה כזאת או אחרת. אז מי שהתעורר אז נהדר, עכשיו הוא לא בכאוס, הוא כבר יודע, הוא הפוך, הוא עכשיו כבר מחייך, ומחכה לכולם. 'בואו, חמודים, הכל יהיה בסדר, אל תדאגו, יותר טוב פה, יותר טוב באמת'. אבל יש פה מלא שמתעוררים רק עכשיו, שוב, שפתאום שואלים.
אגב, יש גם כאלה שבכלל לא, יש כאלה שעדיין מעדיפים לקרוא לזה מחדל, ועדיין להאשים את ביבי, או להאשים מישהו אחר ספציפי, ולא לשאול את השאלות הקיומיות האלה.
אבל יש גם הרבה מאוד שמתעוררים, ואולי לרגע נבהלים, 'שנייה, אז אם הצבא לא ישמור עלינו, והמודיעין לא ישמור עלינו, והממשלה לא תשמור עלינו, אז מי כן?' -מי כן? אנחנו. ככה נולדנו, עם הכוח האלוהי הזה בנו, אינהרנטי בתוכנו. בואו נחזיר את הכוח, בואו נבין את זה, זה לא מפחיד.
מתן: גם זה נורא מעצים כשאתה אומר, 'יש לי את הכוח', וגם אולי אם כולנו היינו מבינים שלנו יש את הכוח, היו הרבה פחות מהאסונות הללו.
פריידי: בדיוק.
מתן: כלומר, אנחנו לא הבאנו על עצמנו את ה... אנחנו לא יצרנו את הקורונה, ואת החיסון, ואת הסגרים, ובסופו של דבר אלה היו דברים שהסכמנו להם, אם אף אחד לא היה מקשיב, אז הרבה מהדברים האלו היו נמנעים פשוט, אבל צריך שכולם יהיו ערים בשביל זה.
פריידי: בדיוק, ובשביל זה, אני, אמרת לי לבוא היום, אז אני התייצבתי פה היום, כי אני מוכנה לעשות כל מה שצריך, והשבוע אני אתייצב בעוד כמה מקומות, ואצעק את זה בעוד מקומות, וביחד אנחנו נעשה כל מה שצריך, כדי שכמה שיותר אנשים יתעוררו ויתנגדו לזה. מה הכוונה? תמיד אומרים שישראל היא "אור לגויים", נכון? "מציון תצא תורה". וכן, סוג של מציון תצא תורה, אם אנחנו נתנו יד לחיסונים, והסכמנו לזה, וברגע שנאנו את כל השכנים והאחים שלנו, או פחדנו מהם כי הם מתנגדי חיסונים, אוקיי? להלן כל מה שקרה, תוך שלושה חודשים עד חצי שנה זה היה בכל העולם. כנ"ל על מה שקורה כרגע, מה שקורה כרגע, אם אנחנו לא נתנגד לו, ונקבל אותו בזרועות פתוחות, ורק נגיד, 'כן, ביידן, בוא, תעשה לי כוכב', אוקיי? תוך שלושה חודשים חצי שנה, כל העולם יהיה באותו מקום, אז יש לנו באמת אחריות מאוד גדולה. קודם כל עבורנו, בואו, עוד לפני שאנחנו מצילים את העולם, בואו נציל קודם כל את עצמנו, את הילדים שלנו, את הריבונות שלנו. ואחר כך, מה השאלה? פה זה ה"סנד בוקס", שאחר כך, אול-אובר.
מתן: גם חשבתי על זה כשאמרת פתאום על הקורונה, נזכרתי ששבוע לפני שהתחילה המלחמה, פתאום הקורונה חזרה לככב בחדשות, התחילו לדבר עוד פעם על להתחסן, ועל ללכת עם מסכות, ואז ברגע שקרתה מלחמה, זה נגמר. עכשיו, אם הקורונה כל כך מסוכנת, אז למה הפסיקו לדבר על זה? זה מדהים איך משנים לנו, ולוקחים לנו את התודעה לאן שרוצים בכל רגע נתון, ובגלל זה אמרתי לאנשים, כשהיה הפגנות, שימו לב רגע, כל דבר שקורה אצלנו, הוא לא קורה סתם, אנחנו ממש מוליכים אותנו לאן שרוצים שנלך בכל רגע נתון.
לרגע אמרת על ביידן שיבוא להציל אותנו, ואני חושב שכאילו מה שקורה עם ביידן, היה ממש בעיניי גבול המצחיק, בין מצחיק לעצוב כי בא לפה נשיא ארצות הברית, ואנשים ממש העלו פוסט, תודה שבאת להציל אותנו. רגע, "אבא שלנו", ככה.
פריידי: "דוד סם הגיע", איך אני כעסתי. זה היה הרגע של זעם, הייתי צריכה ממש לנהל את הכעס שלי, כדי לא לכעוס, הרגשתי איך אני כועסת, מה, ככה? מוכרים אתכם בחמש דקות של נאום? אתם נורמליים?
מתן: א', ארצות הברית לא עושה טובות, יש לה אינטרסים, היא לא באה לעזור לנו בשום שלב, אני חושב שמה שמעניין בארצות הברית, זה שארצות הברית היא אחת המדינות הרעילות בעיניי בעולם. ארצות הברית נכנסה לעיראק בטענה שלטליבאן יש נשק גרעיני, בדרך להציל את העולם באקט המוסרי הזה, הם הרגו מעל מיליון אזרחים ובסוף גילו שאין שם נשק גרעיני. אבל מה שכן, לארצות הברית יצא המון המון המון כסף מהמלחמה הזאת, עכשיו, מה שרוב האנשים לא בהכרח שמים לב אליו, זה שארצות הברית מנהלת את רוב המלחמות שלה במגרש חוץ, אף פעם לא בבית אצלה. אז לחשוב שלאמריקה יש אינטרס, או לחשוב שלאמריקה יש כוונות טובות, זה לא תהיה התבוננות במציאות, וגם עכשיו אצל ביידן. ביידן הוא זה שמממן את המלחמה של אוקראינה מול רוסיה, ביידן עכשיו בא לפה לאזור כי הוא רוצה לעשות דברים, בתוך ארצות הברית קורים עוולות ענקיות בשנים האחרונות, כלומר, דחיפות של ילדים קטנים לעשות שינויים של ניתוחי מין.
כלומר, קורים כל כך הרבה דברים נוראיים בארצות הברית, ולחשוב שארצות הברית היא "המדינה הטובה" הזאת, שבעצם, למה אתם חושבים ככה? כי גם הם נמצאים פרצופים יפים.
פריידי: גם היא נוצצת, הכל הרי אנחנו יודעים.
מתן: ויש עוד הוליווד גם, שמלמדים אותך לחשוב מה זה ארצות הברית.
פריידי: וכל ארצות הברית, בכלל, יש משהו נוצץ, מלא אנשים פתאום נורא קוסם להם. תסתכל, יש מלא אנשים שנוסעים כבר עם דגלים של ארצות הברית, עוד לפני שביידן לקח את זה על עצמו, אנחנו כבר עם דגלים מחכים לזה, כי יש משהו נורא נוצץ, מלא אנשים מחכים כבר להיות אמריקאים, ולא מבינים שמובילים אותם בדיוק לשם.
מתן: אז את יודעת, אני שם לב לדברים שקרו בעשרות השנים האחרונות, מחקרים של ממשל ארצות הברית, שאומר שיותר בריא לאכול דוריטוס, מאשר מלפפון, כאלה דברים שממש יצאו, עד רמה שממליצים ואומרים שחלב אם זה דבר שמזיק לתינוקות שיקחו פורמולות, והדבר הכי מטורף שקורה בשנה האחרונה, שנאמר בקול רם, אין ספור פעמים, והוא יצא מהפה של ג'ו ביידן, פאוצ'י, וגם מי עוד אמר על זה? ביל גייטס, שהמגפה הבאה תבוא ממש אוטוטו.
פריידי: כן, הם מכינים את זה. חד-משמעית.
מתן: הם מודיעים לך מראש מה הולך לקרות, מדובר פה על תקופה בעיניי מאוד-מאוד חולה, והדרך היחידה למנוע ממנה מלקרות ולקבל ביטוי, היא להתעלם, היא לא להסכים. זה לא מפחיד, זה דווקא ההפך, זה יש כל כך הרבה כוח, אם כולנו היינו מאוחדים סביב זה.
פריידי: אנחנו צריכים לזכור שאנחנו בתוכנו, שוב אני חוזרת למקום הזה שאנחנו הריבון, אנחנו, הכוח הוא אצלנו, אנחנו אלוהים, כל אחד ואחד מאיתנו. אני יכולה להביא לכם אינסוף ציטוטים מהכתובים, ואני מאוד מאמינה בכתובים, אני חיה את הדת, שוב לא כדת, אלא כמקום רוחני, כשורשים רוחניים, איך בעצם כל הכוח נמצא אצלנו, אנשים חושבים שאלוהים זה איזה משהו גדול, חיצוני להם, אבל לא, עוד פעם, כמו שדיברנו על מחלות, זה בתוכנו, אז גם אלוהים נמצא בתוכנו, ברא לעצמו "משחק מחבואים", והתחבא במקום שבחיים לא היינו חושבים, איפה הוא הכי פחות יחפשו אותי? בתוכים... (מתקנת) בתוכנו, שם יושב אלוהים, אצל כל אחד ואחת מאיתנו.
זאת אומרת, אם רוצים להתעורר, זה ווהו, זה פשוט עניין של שנייה להדליק את האור ולהבין, להבין.
עכשיו, ברגע הראשון כל האסימונים נופלים, וזה מפחיד, בסדר, קחו שנייה, נכון, להבין כמה השקר גדול, גדול, גדול, גדול, גדול, גדול, גדול, ואז פתאום הגיעה התפכחות, ואז גם מגיע מקום, מגיע מקום הישרדותי בקטע טוב, שאומר, רגע, שנייה, איך אני דואג לעצמי? ולגוזלים שלי? ולעם שלי? דואג. יש לנו את היכולת לדעת איך להסתדר, אבל אנחנו צריכים קודם כל לדעת, למי לא להאמין. אתה יודע, הכבשה תמיד מפחדת מהזאב שיבוא לטרוף אותה, אבל מי שבאמת בסוף שוחט אותה, זה הרועה.
מתן: נכון.
פריידי: זה…
מתן: אנלוגיה יפה.
פריידי: זאת האנלוגיה, זאת אומרת, זה המקום שאנחנו נמצאים בו כרגע, אז להתעורר, זה המסר. אחר כך נדבר על איך מביאים, איך מעירים אחרים, אבל זה קודם כל להדליק את האור בתוכנו.
להדליק את האור זה לא בהכרח ללכת לחקור עכשיו את הכל ולהיכנס לבאסה, אני זוכרת את הפעם הראשונה, בתקופת הקורונה, שאני הבנתי את כל זה, נכנסתי לאיזה שלושה חודשים דיכאון של החיים, אם זה נכון, כל הדברים האלה שקראתי וכל הדברים שמדברים, אז אימא'לה, לאיזה עולם אני ילדתי את הילדים שלי?
איזה... מה יש לי להציע פה? אבל, אחרי כמה זמן, פתאום ההבנה שרגע, מה שאני תמיד מלמדת, הוא נכון לעכשיו עוד יותר אפילו, הכוח בפנים. אז עד עכשיו התעסקתי בלמשוך לעצמי בית יותר יפה, או עבודה יותר יפה, ואז פתאום זה משתנה, ללמשוך לעצמי חיים יותר טובים, חיים יותר חופשיים, זה לשאול את עצמי בכלל את השאלות של מה באמת חשוב.
מתן: כן, אני ממש איתך, אני... אני חושב שאחד מהדברים ששמתי לב, בשבועות האחרונים, שהיה לי קשה, אני חושב שזה הכוח הכי הכי מניע בחיים, א' זה קורבנות. קורבנות היא הכוח הכי מחליש, הכי מפחיד, הכי מנתק, ואז שמתי לב על מה שבעצם אפשר לקרוא לזה "קבלה רדיקלית", כלומר, אני חושב שדבר ראשון כדי שתהיה בזרימה, ותוכל לייצר שינוי, אתה צריך לקבל את המציאות כמו שהיא, כרגע זה מה שקורה. כל עוד אני מתנגד, אני מתנגד לחיים, אתה לא יכול להתנגד לאנרגיה של החיים, היא קורית, אתה חייב… דבר ראשון לקבל אותה. ואז הבנתי שכשאני מקבל משהו, אני מקבל את המציאות, אני נכנס לקטגוריה של אחראי, אז אם אני אחראי, אני לא בקורבן, בקורבן איבדתי עשתונות. בקורבן אמרתי, המדינה עושה לי, המלחמה עושה לי, פוגעים בי, מעבירים חוקים, אני בקורבן, אני לא יכול לפעול, אז אני מקבל את זה, ואז משם אני יוצא לפעולות, ואנרגטית זה משחרר משהו, זה מוציא את הנפש לחופשי, ואז אתה יכול להתקדם עם הדבר הזה.
כל זה אנחנו בתודעה של פחד, שזה התודעה, שאו שאנחנו יוצרים לעצמנו, או שמייצרים לנו מבחוץ, בחיים לא נגיע למה שאנחנו רוצים. אז האור הזה מגיע, א', מאיזושהי הסכמה והבנה של מה שקורה, ואז שם בעיניי נוצר איזשהו חופש, ויכולת כאילו להתקדם בתוך זה. אבל...
פריידי: זה נכון.
מתן: הרוב זה התודעה שלנו בסופו של דבר, נכון? הרי בסופו של דבר...
פריידי: בדיוק, המלחמה הזאת בכלל… בדיוק, המלחמה הזאת היא התודעה.
גם בכתובים אנחנו יודעים שהיו ארבע גלויות, אנחנו עכשיו נמצאים בגלות החמישית והאחרונה, גלות הכי קשה, גלות ישמעאל, אגב, אין באמת מלחמה על הבית, כי הבית הוא שלנו. גם אם אנחנו נסתכל לפי הנבואות שהן לא קלות, הבית הוא שלנו, קיבלנו את המדינה שלנו, אף אחד לא הולך לכבוש אותנו, אף אחד לא הולך להוציא אותנו, זה לא נמצא בשום פוטנציאל, תשחררו את זה מהראש, תוציאו. זה סתם שקר. כן קשה, כן קשה כרגע, וזה אף ידוע כגלות הכי קשה, למה? כי זה גלות מדעת. מה הכוונה? שהיינו במצרים, ידענו, פרעה הוא המשעבד שלנו, השאיפה היא לצאת משם. כשהיינו בפרס, ידענו, אחשוורוש, המן. עכשיו אנחנו אפילו לא יודעים, זה מתעתע, אנחנו צורכים את התכנים, אוהבים את המשעבדים שלנו, כמו איזה תסמונת שטוקהולם.
צורכים את זה כל היום, מעריצים אותם, ולא מבינים בכלל מי המשעבד שלנו, אנחנו לא מבינים את זה, ולכן זו הגלות הכי קשה, גלות של דעת, גלות של תודעה.
מצד שני, המלחמה האמיתית היא באמת על התודעה, אני לא מתעסקת, וככה אני ממליצה גם לכל התלמידים שלי, אני לא מתעסקת בכן ייכנסו לעזה, לא ייכנסו לעזה, כן יתקפו מפה, לא יתקפו משם, הביאו צוללות, שלחו, לא מתעסקת בזה, מה אני איש צבא? אני לא מבינה בזה. זה מטריקס, אפרופו, זה מטריקס, אני מתעסקת מחוץ למטריקס, בתודעה. מה התדרים שאנחנו מחזיקים? האם אנחנו נופלים למקומות האלה? תקשיב, הקורונה, אני מהיום הראשון ידעתי שזה שקר, לא היה לי לרגע של פחד או מחשבה. לא יודעת איך, קיבלתי את זה באוזניה, הפנימית, שאמרה לי, 'סיס, שחררי, זה הונאה', אוקיי? מאותו רגע ידעתי ולא היה לי שום פחד, אבל אני בפירוש זוכרת איך מלא מלא מלא אנשים הסתובבו פה בפחד, לא הלכו לבקר את הסבים והסבתות, אנשים מתו לבד כי אף אחד לא העז להגיע אליהם, היה פה פחד, נכון? אנשים פחדו.
מתן: מה זה? ראיתי, קפץ לי בטלפון השבוע סרטון שטסתי עם חבר בקורונה והוא היה עם מסכה של פלסטיק על כל הפנים והוא ניגב את המושבים של המטוס, אנשים פחדו לגעת בדברים.
פריידי: ממש. ואז הלכו ועוד חיסון ועוד חיסון ועוד חיסון מעצמם, מרוב פחד.
מתן: אגב, ועכשיו כולם מודים שהחיסון היה מיותר או שהוא פגע.
פריידי: כולם מבינים את זה היום, פגע.
מתן: אפילו האנשים למעלה ששיקרו כל הזמן, ביל גייטס, מודים פתאום בהכל.
פריידי: כן, 365 אחוז של יותר התקפי לב ובעיות דלקות לב, לא ניכנס לזה כי זה פאסה כבר.
קורונה פאסה, בואו, אנחנו נמצאים בקורונה הבאה, בדבר הבא שהוא יותר קשה.
אם אנחנו מבינים שזו מלחמת תודעה, ואנחנו מבינים שזה שקר, זה שקר, זה לא אמיתי, זה המטריקס, אנחנו פה בכלל חיים בחלום, אני לא רוצה, לשחק את המשחק הזה, כמו שאז, בקורונה, לא רציתי לשחק את המשחק הזה, גם עכשיו.
עכשיו זה קצת יותר קשה, כי עכשיו אתה אומר לעצמך, אז מה, אז הפגועים לא הרגו אותם באמת? לא טבחו בהם באמת? אין חטופים? בסרט שלנו כרגע, אנחנו בסרט אימה, יש חטופים וכן הרגו אנשים, אבל זה הסרט, אם אנחנו רוצים לנצח את המלחמה הזו, אנחנו לא יכולים בתוך המטריקס. המטריקס, בוא, יש להם את הכלים הכי גדולים, כלי נשק, כסף שהם מדפיסים, אין לנו באמת יכולת במטריקס לנצח אותם. אם אנחנו רוצים לנצח את המלחמה הזו, זה רק לצאת מהמטריקס, ולנהל את המערכה הזו מגבוה, תודעתית. מה זה אומר תודעתית? תודעתית זה לעשות בדיוק ההפך ממה שמצופה מאיתנו. אחד – מצפים מאיתנו לפחד מאוד מאוד, לפחד לרעוד, שהנה באים להרוג לנו את הילדים, ולקחת לנו את הבית – שקר. לא לפחד. מי מזין את הפחדים האלה? כל החדשות וכל הערוצים – שקר, לא לצרוך את זה. פירוד ופילוג? הצד הזה רוצה ככה, הצד הזה רוצה ככה, כל היום מפלגים – לא לצרוך את זה.
מתן: אנחנו לא טובים מהם, אנחנו שונים מהם, אנחנו חושבים אחרת.
פריידי: לא אמיתי. זאת אומרת, אנחנו צריכים לפעול תודעתית. תודעתית לזכור שזה סרט, ואנחנו לא מוכנים לקחת חלק בכל המרכיבים של הסרט הזה.
מתן: אני חושב שכל אדם צריך לשאול את עצמו, "איזה מין בן אדם הייתי אם בחיים לא הייתי רואה חדשות, בחיים לא הייתי פותח טלוויזיה, איזה מין קולות יש בתוכי רגע?" אם אני יודע מי אני אם לא היו מחנכים אותי לחשוב להאמין בין אם זה במלחמות, במחלות בפילוג, בשנאה, מה הייתי בלי זה שהכניסו לי אינפורמציה אינסופית למוח? ואני חושב שרוב האנשים לא ידעו לענות על זה, אני חושב שרוב האנשים יהיה להם מאוד קשה לא להדליק את הטלוויזיה.
פריידי: אבל אולי זה שווה לעשות ניסוי כזה. עם עצמנו.
הרי יש לנו זמן עכשיו נכון? אנחנו בבית גם ככה, אז לפחות בואו ננסה את הדבר הזה, בואו ננסה רגע להתנתק מכל החיצוני, וואלה לא שומעת, גם לא מוכנה, כי הרי אם אתה מנתק את הטלוויזיה אז זה מגיע דרך הוואטסאפ וזה מגיע דרך השכנה ודרך האחות, לפעמים אפילו אשתי מראה לי בלילה תראי ראית את הסרטון הזה? ואני ממש אומרת לה, 'אני לא יכולה אני מבקשת לא לראות את זה', למה? כי אני בתודעה שלי מספרת לעצמי סיפור אחר, ובסוף תודעתית הרי שוב פעם, זה מה שאנחנו מלמדים כל הזמן, גם אתה גם אני, אני קוראת לזה למשוך בחוטים כלומר לייצר לעצמנו את המציאות שאנחנו רוצים דרך זה שאנחנו בעצם בוחרים תודעתית איפה אנחנו. אז על אחת כמה וכמה כשמדובר פה במציאות כל כך גדולה, אנחנו חייבים עוד יותר להתעקש על התמונה שלנו, ממש להשקיט את כל ההפרעות, להשקיט, לא מוכנה, לא רוצה לשמוע גם אם חברה שולחת לי אני לא פותחת, אני עושה דליט.
מתן: אני חושב, שכשאתה בהסחת דעת אין סופית, אתה לא חושב על עצמך בכלל. אני חושב שנורא קל לשכוח מי אני, מה חשוב לי, איזה ערכים מובילים אותי, כשכל הזמן יש לי אינפורמציה מבחוץ שאומרת לי מה לחשוב ואיך להתנהג ואני חושב שאנחנו, אסור לאבד את מי שאתה, את מה שאתה מאמין בו, את מה שחשוב לך, את החלומות שלך כלפי איזה עתיד אתה רוצה כי אם שכנעו אותך כל כך שאי אפשר שיהיה עתיד טוב, הרי תראי אף אחד לא מדבר יותר על שלום, הבן אדם האחרון שדיבר על שלום את יודעת מה קרה לו.
כלומר, אין מקום לזה בכלל בעולם שלנו ואם מישהו יגיד את זה, יגידו לך: איך אתה מעז לדבר על זה? תראה איזה אנשים רעים. מה זה קשור? זה מה שקורה מבחוץ אני אחליט מה אני רוצה שיהיה בעולם הזה, אני אחליט ליצור את זה, כל עוד החלטתם שהבחוץ יכתיב את העתיד שלי העתיד די ברור איך הוא יראה, אנחנו צריכים להחליט מבפנים להתחיל לשנות את זה לעבוד על התודעה שלנו וזו עבודה שרובנו לא מכירים ולא בכלל מתנסים בה כי התרגלנו לקבל תודעה חיצונית, להיות ריאקטיביים למציאות.
פריידי: נכון, אגב, אני בגילוי נאות אודה, שבאמת, רוב הזמן, אני מאוד חזקה, כי אני יודעת שהכל פה שקר, אבל השבוע, באחד הימים כן נגנבתי למסרים חיצוניים, אוקיי? וישר זה השפיע עליי וישר זה "גנב" אותי כי הרגש בסוף זה ביוכימי, אם אנחנו רואים הודעות נוראיות או סרטונים מזעזעים, ישר אוטומטית זה לא עובר מקום של... זה לא שואל אותנו, ישר הרגש נדלק וישר פתאום אנחנו רואים את הילדים שלנו שם ואת עצמנו שם, ואת החברים שלנו שם ולכן אנחנו צריכים לשים לעצמנו את הסייג עוד הרבה הרבה לפני שזה פוגש את הרגש. תדמיין שאנחנו נמצאים על איזה ג'ונגל, על איזה הר בג'ונגל, מגדלים את הירקות שלנו, שולחים את הילדים, לא יודעת אם יש אפילו בית ספר, אבל אני צריכה שיזוזו קצת מהבית, שילכו לשכנה, אוקיי? עושים מה שאנחנו אוהבים, מבלים עם מי שאנחנו אוהבים, מקשיבים בערב לפודקאסט שאנחנו אוהבים וחיים לנו בהרמוניה שלנו. זה משהו שאפשרי לדמיין נכון? אנחנו יכולים לדמיין. כשהרבה אנשים יצליחו לדמיין את זה, אנחנו נוכל לייצר מסה קריטית, שככה חיה. גם בארץ, אני לא בקטע של לעזוב, ממש לא, פה זו הנוחות שלי, פה זה הבית שלי, הארץ הזו ניתנה לנו בעמל ודם רב, אין סיבה שנעזוב, אנחנו צריכים להתעקש, ליצור את המציאות שלנו מבפנים החוצה, ולא לצרוך את מה שמכתיבים לנו.
מתן: אני מטר ממה שאמרת, ואני חושב שיש משהו אחד שגיליתי על עצמי ואני חושב שזה רלוונטי כנראה לכולנו, זה שעמוק בפנים יש לי משיכה לשלילי. כלומר, גם אני וכנראה רוב האנשים יעדיפו נגיד לפתוח חדשות בעוד הם יודעים שזה ייצור אצלם חרדה ופחד לעומת לפתוח ספר שייצור אצלם נחת והשראה וסקרנות.
פריידי: זה המוח האנושי.
מתן: העבודת תודעה היא להגיד רגע, המוח שלי נמשך לשלילי אני חייב בכל זאת עכשיו לעשות את העבודה ולהימשך לכיוון חדש שישרת אותי. את יודעת על מה חשבתי בימים האחרונים בהקשר של שינויים בתודעה? לפני יותר מעשור, הייתי בקבע והייתי בתוך עזה במלחמה שנקראת "עופרת יצוקה", בתוך עזה, שכדורים יורים על הבית שאני נמצא בו כדורים שאנשים נפגעים, הייתי בתחושה מאוד גבוהה של ביטחון, של ביחד, של שייכות. ופאסט-פורוורד עוד כמה שנים קדימה, אז בעצם אפשר לקרוא לזה איך שאת אומרת הייתי ב"גן עדן", למרות שהייתי בתוך הגיהנום. פאסט-פורוורד עוד כמה שנים קדימה, אני בקוסטה ריקה, באחד החופים הכי יפים בעולם ואני בתודעת חוסר כל כך גבוהה בהשוואתיות שאני סובל, שאני בעצם בגן עדן ואני מרגיש בגיהנום. כלומר, העבודה התודעתית היא תמיד העבודה הגבוהה ביותר והיחידה שיכולה להוציא אותי מהמצב הזה, לא ישרת אותי אף פעם גם בימים קשים כמו שאנחנו נמצאים בהם להיות בתודעה נמוכה זה לא יעזור לנו להתפתח ולצאת מזה ולייצר משהו חדש.
פריידי: חזק, זה בדיוק זה. כי גם "גן עדן" וגם "גיהנום" נמצאים פה, באותו חדר באותו מקום, באותו לוקיישן, זה עניין של תודעה איפה אני בוחר להיות ולפעמים, הנה, אתה אומר, בתוך עזה הייתי בגן עדן, אז זה בדיוק זה, זה לעבוד על התודעה הזאת ולבחור בה ואתה אמר אתה מאוד נכון שאתה נמשך לפעמים נמוך, זה לא רק אתה, זה אנחנו כאנושות אנחנו נמשכים לזה ואגב אותה מפלצת שמארגנת את הכל, מה שאני קוראת לו המטריקס יודעת את זה ושם מזינה דם. הסרטונים האלה, שאני מודה אגב, בימים הראשונים למלחמה, ביום של הטבח, יום שבת בטבח, כולנו היינו שם, כולנו ראינו את הסרטונים אני מודה, שאני גם צרכתי את זה כמו פורנו של טבח
מתן: ברור.
פריידי: והמוח שלנו מתמכר לזה ואז מבהיל את עצמו ואמרנו הרגשות עולות כחלק מהדבר הזה.
אז אנחנו צריכים להבין את כל הדבר הזה, אנחנו צריכים להבין איך הכל פועל ובכוח, בכוח להוציא את עצמנו מהמטריקס, לא להסכים לחיות ברמה השטחית הזאת של "מה נראה מבחוץ" כי זה לא העולם, העולם הזה עולם הפוך, הפוך ממה שנראה לנו.
מתן: את יודעת, אנחנו יושבים פה בישראל ומספרים לעצמנו שאנחנו צריכים להתעסק בהסברה של מה שקורה בכל העולם.
פריידי: לא מעניין אותי הסברה בכלל.
מתן: אני אומר, אנחנו... ובו-זמנית, אנחנו גם צורכים תוכן וכשבן אדם צורך כמויות אדירות של תוכן מכל מקום בארץ מכל מקום בעולם, הוא נכנס להצפה, אין לי יכולת להתמודד עם כמות כזאת גדולה של אינפורמציה ואז בסופו של דבר אין לנו ברירה אלא פשוט לסגת, להיבהל, לשחרר, להרגיש שזה גדול עלינו, כלומר, אני לא יודע מה התודעה שלי כל הזמן.
פריידי: אנחנו גם לא יודעים מה האמת. חלק אמת, חלק פייק, אנחנו חושבים שאה אם זה בחדשות זה אמת, אם זה אנדרגראונד אז זה בטח שקר, בפועל זה הפוך, אוקיי?
אני לוקחת את זה עוד פעם לכתובים, זה נקרא המלחמה הזאתי, המלחמה האחרונה נקראת גוגו ומגוג, מלשון מלחמת הגיגים, ים אינפורמציה, ים מידע ואתה כבר לא יודע למי להאמין, לא יודע מה לצרוך.
מה הטיפ שלך בנושא הזה? לי יש טיפ, אבל אני רוצה לשמוע רגע מה אתה אומר בנושא הזה, מה עושים? כי אני כן רוצה שנצרוך תוכן, כל התוכן הזה פתוח לנו כדי שנצרוך אותו מה אתה, איך אתה שומר על עצמך ויודע מה ואיך?
מתן: את יודעת, אני הרבה עובד עם ההבנה שיש "קול פנימי" שאני צריך להקשיב לו, אז את יודעת, חדשות אני לא צורך אף פעם, אף פעם, אף פעם, ואני…אז אני אני למדתי שבטוויטר בדרך כלל, אני משיג הכי הרבה אמת, גם באינסטגרם בדרך כלל של... לא דברים מישראל בדרך כלל, ואני לא יודע, אתה לומד לשים לב מה מרגיש יותר אמת ומה יותר שקר. זה, האמת שאולי זה לא "טיפ", כי בעצם אנשים הרבה פעמים נופלים לתוכן הלא נכון אז אני מנסה לחשוב מה הדרך שלי, א', אני פשוט משתדל לקרוא, אני שמתי לב שאני נחשף לתוכן אני נפגע, כמעט לא משנה איזה תוכן.
פריידי: למה, אבל דרך התוכן שלך למשל או התוכן שלנו המון אנשים פוקחים עיניים, מתעוררים, מקבלים חיזוקים, מקבלים ידע, זה תוכן חשוב, אוי ואבוי אם אתה לא היית…
מתן: לא לא אז, אז אני לא התכוונתי לתוכן כזה, אז אין ספק שספרים ופודקאסטים ואנשים שאני מעריך הם מקור מעולה לידע, אני מתכוון שזה, את יודעת גם ברשתות היום רוב התוכן הוא תוכן חדשותי, בסופו של דבר, הוא תוכן שקשור לפרופוגנדה, למערכת להישאר, להישאב לתוך הפנים, אז דווקא התכנים החיצוניים, יש ספר שאני קורא עכשיו סיפרתי לך, הוא מדבר שם על מלחמות על הקול הפנימי שלנו, על המציאות שאנחנו חיים בה, על העיוורון הזה, על ה-Science of Knowing, כאילו, זה מזכיר לי כל הזמן לחפש את הקול הפנימי שלי, כי אם אני אתעסק רק על מה שקורה בחוץ אני אאבד את זה לחלוטין.
פריידי: מעולה, זה אחלה טיפ.
מתן: מה שלך?
פריידי: בעצם יותר אתה אומר, יותר להקשיב פנימה, יותר להקשיב פנימה, מעולה.
אני הטיפ שלי הוא באמת לא לצרוך בשום אופן את החדשות של המיינסטרים, לא לצרוך את זה, זה אתה יודע שאתה עכשיו מדליק שקר, בא לך להדליק שקר? אוקיי. סבבה, גם לפעמים בא לי לאכול גלידה ואני יודעת שזה ממש ממש לא טוב לי.
מתן: אגב, בא לי להגיד שכמו שאמרת, שמערכת הרפואה, היא יש לה אינטרסים, היא מושחתת, אבל הרופאים הם אנשים טובים, אז זה גם סוג של ככה עם החדשות והכתבים אבל גם הם לפעמים לא יודעים שהם חלק.
פריידי: נכון, אנשים שואלים אותי מה, זאת אומרת שדני קושמרו החמוד הזה, אפילו בכה במערכה, אז מה הוא משקר? לא הוא לא משקר, זה מה שמזינים אותו, בסרטון הזה שדיברת עליו קודם שרואים איך כל הערוצים בעצם מדקלמים את אותו סקריפט, כל הערוצים, כל הערוצים, מבינים את זה עוד יותר, כל אחד עושה את הטוב ביותר שלו ובסופו של דבר הכל זה "סקריפט" מוכתב וכתוב מראש, ולכן אנחנו צריכים להסתכל עוד יותר בגדול, זה לא אישית, אני אוהבת את יונית לוי, היא חמודה, אבל זה לא קשור. אני לא אוהבת לבזבז את הזמן שלי על משהו ש"מאכילים" אותי בו ובעצם מובילים את החשיבה שלי לכיוון מאוד מסוים.
מתן: ברור, בואנה אני ראיתי איזה כתב השבוע מוכר ואהוב, שאומר, לא זוכר, או שהוא אמר שצריך לשטח את עזה או שהוא אמר צריך להשמיד את חמאס, ואמרתי, זה כבר לא חדשות, זה פרופגנדה, כאילו במקום ש... אתה בוחר לצפות במסרים מאוד ספציפיים, שמרחיקים אותך מתודעה גבוהה, מרחיקים אותך מההבנה של מי אתה ולמה באת לפה.
פריידי: ושוב, אני לא יודעת, יכול להיות שזה הדבר הנכון לעשות לשטח את עזה, אין לי מושג, אני לא מדינאית, אני לא לוחמת אני לא מבינה בזה, מה שברור לי זה – שאנחנו רק מרבים עוד ועוד תדר של מלחמה, בעוד שבוא נעבור רגע לחלק של האור, מה אנחנו יכולים לעשות עכשיו? מבינים את הכל, אוקיי התעוררנו, התעוררנו, מה עושים עכשיו, מה עושים? האם זה נגזר עליי ללדת ילדים לעולם הזה וככה יהיה לעולם ועד?
אז קודם כל, במידה מסוימת כן, זה המטריקס, זה המטריקס, מהרגע שלקחנו את התפוח...
מתן: נולדנו לתוכו.
פריידי: כן, אני מדברת על נולדנו, אני מדברת על אדם וחווה, מהרגע שלקחנו ביס מהתפוח, לחצנו פליי על הסרט הזה שנקרא מטריקס וכן המטריקס, כל פעם יש אתגרים אחרים, כל פעם מלחמה אחרת, כל פעם מישהו אחר מאיים עלינו ואנחנו נכנסים לסרט הזה, זה המטריקס הדרך היחידה לצאת מהמטריקס, ובעצם לנצח את המלחמות האלה, זה עוד פעם זה לא לדבר ברובד של מלחמה, זה לא להשאי... זה לא להחזיר מתוך המטריקס, כי אני ממשיכה את המלחמה זה לצאת משם, זה לחיות בתודעה גבוהה, זה ניצחון של הרוח על החומר.
אז אחרי שהתעוררנו, אם אני רגע מדברת על המתעוררים "הטריים", אחרי שהתעוררנו והבנו את זה, וזה הבנה לא פשוטה להבין, ש"הרועה" הוא בעצם המסוכן לך, אוקיי, אבל עכשיו אתה יודע ממי להיזהר ואתה יודע שאין זאבים ואתה יכול לצאת לאחו ולרעות בשקט ובסבבה ולהתחיל לייצר לעצמך את החיים שרצית, גם עכשיו שאומרים לך יש מלחמה, גם שאומרים לך יש מגפה סוף העולם הגיע, אלפי מיליוני אנשים ימותו – שקר אל תאמין. כלומר, להדליק את האור זה קודם כל להדליק את האור בתוכנו לא להיות בפחד.
לא להיות בפחד, זה הדבר שהוא הכי מחליש אותנו והכי מכניע אותנו גם. כשאנחנו כנועים, אפרופו ביידן עכשיו שאנחנו כל כך כנועים, הנה, עכשיו אפשר להשליט עלינו סדרים חדשים, צבא חדש, כי אנחנו כל כך חלשים וכנועים.
מתן: אנחנו ממש מבקשים את זה, 'בבקשה תבואו לעזור לנו'.
פריידי: בדיוק 'בבקשה, בואו, בואו, בואו'.
מתן: ממתי מדינת ישראל החזקה הפכה להיות הקורבן? אני משתגע מזה, לכולם כל כך חשוב להראות שאנחנו הקורבן.
פריידי: מאז ומתמיד, כי עם היהודי, העם היהודי, יש לו את זה יש לו בנרטיב את זה; מסעות צלב, שואה ראשונה, שואה עכשווית, יש לנו את זה בדי-אן-איי. וזה כמו שאמרת, זה המקום שלנו, כל אחד בעצמו שוב לא צריך לצעוק את זה בחוץ ולעשות את זה עם כולם, כל אחד בעצמו בבית שלו יבחון איפה הוא קורבן, איפה הוא קורבני? מול הבן זוג מול העבודה מול הממשלה בקטנות, ושם לעבוד על זה, שם מקורבנות לעבור לאחריות, מחושך של מלחמה לבחור באור, וזה לא פשוט, אתה מהנהן, אבל זה לא פשוט. לפעמים אני מתעצבנת על אשתי ובא לי לדבר לדבר אליה לא יפה, לפעמים אני כועסת על קולגה ובא לי להגיד את זה.
מתן: לא, ברור שנופלים כל הזמן.
פריידי: אז שם העבודה שלנו, בקטנה.
מתן: את רוצה לשמוע על עבודה שאני עשיתי? לפני כמה ימים, ראיתי איזה סרטון ברשת, על איזה רופא ערבי שעכשיו פיטרו אותו מהבית חולים שלו, חיפשו עליו איזה סיבה, משהו, גזענות לשמה של משרד הבריאות שרצה להעיף אותו, לדעתי, ואז אמרתי כמה גזענות יש.
כולם גזענים, כי תראו את כל הדבר הזה הימין והשמאל והפה והשם, ואז אמרתי אם אני רואה את זה, זה קיים גם בתוכי, אם אני רואה את זה קיים בתוכי, אני גם יש בי גזענות עמוק בפנים, הרי לא נולדתי חושב שיש הבדל בין ישראלי לערבי בין שחור ללבן, בין גבר לאישה, זה קיים בי. אז אני חייב, אלף להודות טיפה שיש בי את זה כדי שאני אוכל להתחיל לראות את השינוי, אני לא יכול לעשות, אני רואה שיש הרבה פוסטים כמו שאנשים אומרים 'אין יותר... אין יותר שמאל ימין', לייקים אהבה וזה. בוא תראה רגע, בוא תראה רגע איפה אתה עדיין מאפשר פילוג הפרדה שנאה, תודה בזה, במקום לראות פוסטים של השראה ולהגיד 'אני בדיוק שם', לא, אנחנו לא שם אבל אני רוצה להתחיל להתקרב לשם.
פריידי: יפה וזה בדיוק במקומות הקטנים והאישיים האלה, מה שאמרת שאם משהו אתה פוגש אותו זה חייב להיות בכאן, אנחנו לא יכולים לראות משהו שלא קיים בנו לא יכולים, טכנית לא יכולים.
ונוח לנו לחשוב על עצמנו כאוהבי שלום ושוחרי טוב, אבל בסופו של דבר הרגע הזה שאני מתעצבנת וחסרת סבלנות, הרגע הזה, אני אתן לך דוגמה אמיתית, קרתה משבוע שעבר, לא גאווה גדולה אבל, אבל אני, זה הזדמנות של תיקון, הזמינו אותי לאיזשהו כנס של מלא מלא מלא מלא מרצים ביחד, כולם מביאים את השלום, משהו כזה, מדיטציה עולמית ואני מודה שאני פחות אוהבת את הערבובים האלה, לא אוהבת להתערבב באירוע כזה של שמונת אלפים מנטורים, פחות אוהבת, זה לא יודעת אני אוהבת את ה... "מרחב מודעות" העומד בפני עצמו, גדול, מוביל. שנים הם כבר רצים אחרינו החברה האלה ותמיד אני אומרת 'לא', ואז אני אומרת 'לא', כהרגלי בקודש. ואני אומרת רגע רגע רגע, את קוראת לאחדות, את קוראת לכולם להתאחד, להתחבר ועדיין האגו הקטן החמוד הזה אומר: 'לא'. מיד ביטלתי את השיעור של הערב, העברתי את כל הקהילה לשידור שלהם המאוחד הזה, שוב, לא כי אני אוהבת את הפורמט, אלא כי אני רוצה לתקן.
מתן: את רוצה להיות משהו אחר.
פריידי: בדיוק, אני רוצה לתקן, אז אלה המקומות, זה קטנים, דברים קטנים, הרי בוא אף אחד מאיתנו לא מחבל ברמה שהולך ורוצח, אבל כן, אני לפעמים במילים שלי יכולה 'לרצוח', שלא לדבר על לפעמים לרצוח את עצמנו, הקטנה עצמית וסירוס עצמי, אז הדברים הגדולים שאנחנו רואים בחוץ, בסוף למצוא את זה, ממש לחבר לעשות לינק. עבודת אגב "עבודת מודעות" – זה צורך השעה, לראות את הדברים האלה בתוכנו, פחות להסתכל עליהם החוצה, יותר לראות אותם פנימה ושם לעשות את התיקונים האלה, תיקון עולם מתחיל בתיקון פנימי אני מאמינה שכל העולם נמצא פה בתוך המוח הקטן שלנו.
מתן: כן, העבודה התודעתית רלוונטית כי אם כולנו היינו עושים עבודת תודעה אז לא היה סיבה למלחמות, אבל צריך שכולם יהיו בטוב, שכולם יראו את האור בעצמם ואז יהיה גם קולקטיבי, לא יהיה מקום לכל החושך.
פריידי: נכון, אבל בוא נתחיל בעצמנו. וכן השאיפה היא שנגדיל ונגדיל ונעבוד במסה קריטית ונביא שינוי.
מתן: אני חושב שמה ששאלת, מה עושים? אתה אוקיי, אתה מבין שאתה במטריקס, אתה מבין שאתה באיזה סרט אקשן, שיש בו את הגיבור הרע, כשאתה רואה סרט אקשן כשיש בו את הגיבור הרע, אתה בסופו של דבר, אם אתה מסתכל על עצמך כשחקן הראשי, השחקן הראשי לא מפחד מזה, לא מתבאס מזה, לא שונא, הוא הולך ומתמודד, הוא יוצר פעולות. ואני חושב שבשלב שאנחנו נמצאים בו אנשים צריכים בכל רגע נתון לעשות פעולות שמוכיחות להם שהם "השחקן הראשי", שמוכנות לעשות הקרבות או בחירות כל יום שיעידו להם שהם מסוגלים להתמודד, אם אני נשאר סגור בבית מפוחד מחכה שיפתרו לי את הבעיה אני הופך להיות הקורבן, החיים שלי תקועים. וזה הסטייט אוף מיינד, אתה צריך להזכיר לך שבאיזשהו מקום אתה חי עכשיו בין סרט אקשן לבין משחק, במשחק יש שלבים, כל שלב בהתפתחות שלך הוא יותר ויותר קשה ואתה חייב לקבל את זה, אגב אף אחד לא רוצה לשחק משחק שלא נהיה יותר ויותר קשה, אף אחד לא רוצה סרט אקשן שהגיבור עומד בו שהוא מחכה שמישהו יבוא לעזור לו בסוף, כלומר אנחנו רוצים להיות משהו, אבל השאלה, אם אנחנו מוכנים להתחיל את הפעולות האלה שיוכיחו לנו, כמה כוח יש לנו?
פריידי: אני מאוד אוהבת את האנלוגיה שלך, וזה אנלוגיה שאנחנו משתמשים בה ממש בשפה שלנו כשאנחנו... אנשים... "יוצאים מהמטריקס", זה האירוע הראשון שלנו אירוע חינמי כזה שבעצם סוג של מבוא בכלל להבין איך העולם מתקיים ולמה כל המציאות הזאת היא הולוגרמה. אז שם אנחנו לומדים את מודל הברומטר שמוכיח לנו ומראה לנו איך אנחנו השחקנים הראשיים, גם כשנראה לי שנפגעתי ממנו, או נדחיתי על ידו, לא לא לא לא לא, את השחקנית הראשית שפשוט מכורה לדחייה, פשוט מכורה לקורבנות.
אז, שנייה, זה רגע להתעורר גם לזה, ולקחת אחריות, כלומר לצאת שנייה, "לך לךָ", לזוז מהתפקיד שאני רגילה להיות בו ולבחור תפקידים אחרים.
מתן: אני כל כך איתך.
פריידי: כשעוד אנשים יהיו איתנו וקודם כל יש מלא אנשים איתנו, יש לך קהילה ענקית שעוקבת אחריך גם לנו, יש עוד מלא קהילות שעושות עבודת אור, אני באמת מאמינה, אנשים אומרים לי איך את יכולה להישאר כל כך אופטימית אם את יודעת את כל הדברים האלה?
א', אני יודעת. ב', אני חוקרת וממשיכה – חשוב לי לדעת, הידע הוא כוח.
אנד Yet, האופטימיות שלי היא כי אני מאמינה שככל שיותר אנשים יבינו ויקחו אחריות, ביחד יש לנו כוח שהוא ה-דבר, הוא ה-דבר, בעזרתו אנחנו יכולים ממש להפוך את המצב, כתוב: "ונתהפך הכל לטובה", יכול, אנחנו יכולים להפוך את המצב אם מספיק אנשים יתעוררו ויחיו את זה.
מתן: את יודעת מה הקטע הכי מעניין בחיים של המטריקס? שתמיד לאורך כל ההיסטוריה והאבולוציה של המטריקס ועד היום שזה ייגמר, זה שאנחנו מיליונים, מיליארדים והם בודדים וברגע שהכוח אצלנו, לממשלה, לממשלות הגלובליות, לבעלי האינטרסים – אין כוח בכלל, והם מתים מפחד רוב הזמן, כשנתעורר ונבין אז הם יוצרים לנו עוד ועוד דברים שיגרום לנו לסגת. אם אנחנו מתאחדים, אם אתה מבין באמת שהפילוג שהשנאה, שהימין והשמאל הכל אינטרס להחליש אותנו אנחנו הופכים את המקום (נוקש באצבעות) הזה ל"גן עדן", בשנייה.
פריידי: (בחיוך) בדיוק, בדיוק זה, זה ה-דבר. לשם אני מכוונת ואני נחושה, זאת התמונה.
מתן: יס, אמן.
פריידי: הללויה.
מתן: הללויה.
פריידי: הללויה, זה כבר קרה. אני כבר חיה שמה, כבר חיה שמה.
מתן: כן. אתמול... בלי לתכנן... עשיתי הרצאה בזום לאיזה חברה – חברת אשראי, ובסוף העברתי אותם המדיטציה. ואיכשהו בסוף אמרתי להם, אחרי שנתתי להם לעשות דברים עם עצמם, אמרתי להם 'בואו נדמיין את כולם את כל המאתיים איש האלה עוברים את הגבול של עזה חזרה לישראל וכולם מחכים להם בידיים פתוחות והכל מסתדר והכוח חוזר אלינו', אנחנו צריכים כן להתחיל לייצר, איך אמרת? להתחיל לראות את המציאות כאילו כבר קרתה כי כל עוד אנחנו רואים שחור, השחור קורה.
פריידי: בדיוק ולכן אנחנו צריכים להיות ב"אור", להביא את החטופים הביתה ושבו בנים לגבולם, לעשות פה מהפכה שוב, לא כי אני מוציאה עכשיו אנשים לרחובות בכלל לא, אני עצלנית, יושבת על הספה, כל, כל העבודת תודעה קורית מאיפה שאתה יושב, לא צריך להתאמץ, בול כמו שאני אוהבת. אבל לחיות את האור הזה, לחיות את החזון הזה לחיות את המקום הזה שאנחנו חיים בחופש שלנו, בטוב שלנו, בגן עדן שלנו, כל אחד בפני עצמו וכולנו יחד כעם. אתה יודע, זה שקיבלנו מדינה, לא אומר שאנחנו יודעים להתנהג כעם.
מתן: זה נכון.
פריידי: וזה השיעור שלנו עכשיו ללמוד להתנהג כעם, זהו וזאת הגלות האחרונה, סיימנו, גיים אובר.
מתן: פריידי מרגלית, תודה רבה רבה שבאת.
פריידי: תודה לך מתן, ימים טובים שיהיו לנו, שיחזרו כל הילדים הביתה.
מתן: זהו להיום אהובים כיף שנשארתם עד סוף הפרק, מקווה שמצאתם ערך בשיחה שלי עם פריידי, כרגיל אגיד שאם כן אנא מכם תחלקו את הפרק הזה גם אם זה עם אדם אחד כדי שנוכל להביא יותר רפואה, חופש וריבונות לתוך העולם הזה. שיש שבוע נהדר בטוח ולהתראות בשבוע הבא.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments