"אין פנאי, עלינו להזקין" (ישראל אלירז) כמה זמן וכמה כסף מקדיש ירון בתחזוקת עצמו ככל ששכיחותם של הרופאים, הטפסים, הבדיקות, מכשירי העזר עולים. "ככל שתוכי הולך ומתרוקן כך עולה התחזוקה", מסביר ירון את מצבו ומספר מדוע בגילו, לאור ביטוח הנסיעות, כבר לא משתלם לו לטוס.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 28/10/2024.
[חסות]
[מוזיקת פתיחה ברקע]
ירון: [מקריא]
"אֵין פְּנַאי, עָלֵינוּ לְהַזְקִין. אִם
אֲנַחְנוּ בְּתוֹךְ הַזְּמַן, נַזְקִין. עַל
הַזָּקֵן לְהִפָּרֵד מִן הַיֶּלֶד אוֹ לִהְיוֹת
הַיֶּלֶד הַזֶּה לְתָמִיד, עִם כֹּל מָה שֶׁ
מִשְׁתַּמֵּעַ מִזֶּה"
דניאלה: "אין פנאי" קובע המשורר ישראל אלירז, ומציע שתי אפשרויות הזדקנות. אני לא יודעת מה עדיף, אבל מה שברור לי, או כך לפחות אני מבינה את השיר זה, שתהליך ההזדקנות מבקש לא להיות סביל, אלא סוג של אקט מודע ופעיל. אין זמן, תבחר איך. אז היום אני רוצה שנדבר על ההחלטות שאדם זקן צריך לקחת בחייו אל מול קוצר הזמן. עד כמה, אם בכלל, יש בהן מרחב בחירה.
היי, אבא.
ירון: היי.
דניאלה: חשבתי על זה, אפרופו סיפור שסיפרת לי על ביטוח נסיעות שרצית לעשות לקראת נסיעה לחו"ל. אני רוצה שתספר אותו למאזינות ולמאזינים, וגם שתתאר את תהליך ההתלבטות שלך. זאת אומרת, איך בחרת את מה שבחרת לבסוף?
ירון: הדבר הזה היה כך. אני לא מרבה לנסוע לחוץ לארץ וכבר כמה שנים שלא יצאתי מהארץ, ולכן הופתעתי כאשר התכוננתי לטיול בחוץ לארץ עם קבוצת חברים, צעירים ממני - רוב החברים שלי צעירים ממני - ורציתי לרכוש ביטוח בריאות. ואז התברר לי שכמה חברות כלל לא מוכנות לבטח אנשים בני גילי, ואילו בחברות שמוכנות לקחת את הסיכון, המחיר לשבוע, שמעי היטב, הוא בין 160 ל-240 דולר, תלוי בתנאים המסובכים שרשומים בפוליסות, שכדי לפענח אותם נדרש רואה חשבון מוסמך.
דניאלה: וואו.
ירון: עכשיו, תקופת הביטוח…
דניאלה: רגע אבל אבא, זה רק בגלל הגיל? או שהם ביקשו לראות איזה שהם…
ירון: כמובן, יש לזה…
דניאלה: …מסמכים רפואיים.
ירון: …הרבה מאוד נגררות.
דניאלה: לא, אבל…
ירון: נוסף לעובדה שאתה…
דניאלה: את הצעת המחיר הזאת קיבלת על סמך הגיל?
ירון: היא קשורה… כן. זה על סמך הגיל בלבד.
דניאלה: רק על סמך הגיל, אוקיי.
ירון: זה על סמך הגיל בלבד…
דניאלה: כן.
ירון: …במקרה שאתה… לא הייתה… לא היה לך התקף לב לפני יומיים, כמובן [דניאלה מהמהמת בהבנה]. ואז זה סיפור אחר לגמרי. או שלא מוכנים לבטח אותך כלל, או ש… מחיר הפוליסה מאמיר לגבהים כאלה, שאם הייתי קונה אותה, אז לא הייתי משאיר לכם שום ירושה, שגם ככה היא קטנה.
דניאלה: כבר יותר זול להביא את שוויץ לפה, אתה אומר. [מגחכת]
ירון: שוויץ??
דניאלה: לא, לא משנה, לאן שלא נסעת - כבר עדיף להביא את היעד לכאן. זה יעלה יותר…
ירון: לא, אני רוצה לומר שעד…
דניאלה: …פחות כסף.
ירון: …בגיל 85…
דניאלה: כן.
ירון: …כלומר, אני כבר עברתי את ה-84.
דניאלה: כן.
ירון: אז המחיר יאמיר עד כדי כך, באמת, בזינוק אקספוננציאלי…
דניאלה: כן.
ירון: …הייתי אומר, שממש… לאדם עם הכנסה ממוצעת, או שלא לדבר…
דניאלה: לא יכול לעמוד בזה…
ירון: …על אדם עובד כל חייו, הוא יעדיף לא לנסוע לחוץ לארץ.
דניאלה: אבל זה נורא… מה שאני לא מבינה זה, בריאות זה אחד הפרמטרים הכי אינדיבידואליים שיש. זאת אומרת, יש אנשים הרבה יותר חולים ממך בני 50, ויש אנשים בריאים לחלוטין בני 80…
ירון: כן, גם זה מובא, כמובן. זה מובא…
דניאלה: אוקיי, זה מובא.
ירון: בחשבון בפוליסה יש כאלה…
דניאלה: אתה צריך לענות על שאלות כאלה?
ירון: יש גם שאלות…
דניאלה: אוקיי, בסדר.
ירון: …כמובן, ואם אחר כך הם ילכדו אותך שאתה…
דניאלה: הבנתי.
ירון: …אתה הפרזת בתיאור טיב בריאותך…
דניאלה: אז יכולים לא לשלם.
ירון: …אז לא ישלמו וכדומה.
דניאלה: אוקיי, בסדר. אז נחזור לסיפור…
ירון: כל מה שרציתי לומר בעצם, שזקנה, היא עניין יקר.
דניאלה: כן.
ירון: ו… ברוב המובנים היא כפופה לכלכלה, לחוקים השוררים בכל ענפי הכלכלה. מפני שהבלאי שוחק את הגוף והתשומות שכרוכות בהחזקתו הולכות וגדלות ככל שמתקרבים לבור קבר, ומי שמחשב את המשמעות הכספית של ההזדקנות זה בדרך כלל האקטוארים של חברות הביטוח.
דניאלה: כן.
ירון: ואנשים, אפילו לא מאוד צעירים [דניאלה מהמהמת בהבנה], כ… כגילך למשל, כלל לא חושבים על הרגע הזה שבו - הופ! הפוליסה תתייקר, או ה… מחיר חייך…
דניאלה: יאמיר.
ירון: יאמיר, כן. וזה תמיד מפתיע אותך שזה…
דניאלה: אז רגע, ומה החלטת לעשות?
ירון: מה עשיתי בסופו של דבר?
דניאלה: כן.
ירון: האם נסעתי או לא?
דניאלה: כן. [מגחכת]
ירון: אז… אני אמרתי לעצמי, מה שאמר לעצמו הקומיקאי הידוע גראוצ'ו מרקס.
דניאלה: כן.
ירון: אה…
דניאלה: "אני לא מוכן…"
ירון: שהִדִיר יהודי… שנתקל במועדון…
דניאלה: כן.
ירון: …שמדיר יהודים, הוא אמר: "אני לא מוכן להצטרף למועדון שמסכים לקבל אחד כמוני".
דניאלה: כן.
ירון: אז אני לא מוכן להישאר עם זקנים כאלה חולים ומסכנים [דניאלה מגחכת] שנראים כמוני, כן? אז… זה העניין. טוב, האמת היא אחרת כמובן. אני לא… אני לא אוהב לנסוע לחוץ לארץ…
דניאלה: זה התירוץ.
ירון: …נסעתי הרבה בימי חיי, ואני מתעב. והדבר הולך ומחמיר, עם החמרת ענייני הביטחון בשדות תעופה. אני שונא נמלי תעופה שנאת מוות. ומדי פעם - גם אני לא שומע היטב, כידוע לך - אז כשאומרים: "passenger to London, passenger to London" אני מיד קופץ כי אני לא יודע אם מתכוונים אליי או מתכוונים לנוסעים ללונדון…
דניאלה: אתה גם מצפצף בגלל כל מיני מתכות שמושתלות לך בגוף, לא?
ירון: אה, אני מצפצף, כי יש לי שני ברכיי… אה… [דניאלה מגחכת] כן, אני מצפצף.
דניאלה: אז אתה מיד גם חשוד. אתה צריך להסביר.
ירון: לא. זה לא עוזר כלום. אין לך דרך להחזיק, נגיד, בכרטיס שאומר: "המנתח האורתופדי, פרופסור כזה וכזה בעל שם עולמי, מודיע שהפציינט הנ"ל עבר ניתוח להשתלת ברך…"
דניאלה: כן.
ירון: "…יש לו הרבה פלטינה וכל מיני דברים אחרים, והוא יצפצף בשער הבקרה…"
דניאלה: אההא.
ירון: "…נא לא לבדוק אותו".
דניאלה: אההא.
ירון: לא! לא! [דניאלה מגחכת] מעמידים אותך בצד, ואין חדרים נפרדים. מעמידים אותך ממש בצד, ליד הכניסה של הפסנג'רים, ואומרים לך: "תוריד ת'נעליים…"
דניאלה: כן.
ירון: "…תתיר את חגורת המכנסיים שיש בה אבזם ממתכת, תחכה לפקח הבכיר שעכשיו הוא עסוק…"
דניאלה: הבנתי…
ירון: "… ב… בעינוי איזו סטודנטית ערבייה מסכנה…"
דניאלה: זהו, בדיוק חשבתי…
ירון: "…מטמרה שחושדים בה שהיא מחבלת".
דניאלה: בדיוק חשבתי, תאר לך שאתה אותו דבר רק ערבי, זה בכלל סיוט.
ירון: רק ערבי… בכלל. אני חושב על הערבי עם השתלת ברך. [בחיוך]
דניאלה: בדיוק.
ירון: הוא לא עובר לעולם.
דניאלה: הוא לא עובר לעולם, הוא לא… כן, לא משנה כלום. אז התירוץ היה שאתה אמרת - זה יקר מדי, לכן אני לא טס, וזה בעצם היה…
ירון: לא, אמר… זה מה שאני אומר לך.
דניאלה: כן.
ירון: בעצם אמרתי לעצמי למה כל הטרחה על זה? לא טוב בבית? תישאר בבית. אני… אני נווד נהדר בתוך כורסתי.
דניאלה: אוקיי. אז מכיוון שהתוכנית שלנו בעצם עוסקת לא בשדות תעופה, אלא במחירהּ של הזיקנה, אז בואו ננסה להיזכר בהוצאות נוספות שלא נלקחות בחשבון בנעורינו.
ירון: הרבה דברים הם שייכים גם ל… ממסים או גובים כסף גם מאנשים יותר צעירים, אבל זה הולך ומסתבך.
דניאלה: לא, אבל כמה עולה הזיקנה? אני מנסה לחשוב, למשל, על מכשירה ה…
ירון: אז תחשבי ככה…
דניאלה: …שמיעה, ראייה, כל העזרים השונים שלך.
ירון: אז יש לנו, כמובן…
דניאלה: מיטה טובה, לא יודעת.
ירון: יש לנו שיניים. רק לאחרונה שילמתי על מערכת שפתאום התערערה בתוך החניכיים שלי. זאת אומרת, אני לא תיארתי לעצמי שהחניכיים הם מין תופסנים כאלה [דניאלה מגחכת] שמחזיקים אה… כן? מכשירים או… אני יודע… סכינים כאלה שעשויות משנהב, ויומם יבוא. זה כמו הידית של סכין, את יודעת?
דניאלה: אההא…
ירון: ואז זה כמובן עולה עשרות אלפים, מערכת שיניים כזאת, וכולי. אחר כך משקפיים.
דניאלה: כן.
ירון: אחר כך מכשיר לשמיעה.
דניאלה: כן.
ירון: נעליים אורתופדיות ומדרסים בדרך כלל, או קורה… אני יודע?
דניאלה: כן.
ירון: אחר כך השתלת מפרקים, כפי שקורה לעיתים, ו…
דניאלה: זה הקופה מממנת.
ירון: הקופה גם, כן. זה הקופה, כן. אחר כך יש דברים שמצטברים לסכומים עצומים, למשל [בחגיגיות] סיכָת העור המתייבש [דניאלה צוחקת] למשל, עור של זקנים מתייבש! [דניאלה צוחקת] אני אף פעם לא ידעתי את זה. עכשיו, יש טיפות עיניים לרשתית העיניים שצמאה לנוזלים [דניאלה צוחקת] כי ה… בלוטת הדמע שלך לא מפרישה מספיק נוזלים. את ידעת את זה?
דניאלה: סליחה שאני… לא.
ירון: וכמובן שיש גם התייעצויות עם רופאים, אז תמיד…
דניאלה: אתה גם מייצר יותר דונג באוזניים ולכן אתה צריך יותר קיסמי אוזניים?
ירון: זה אני לא יודע, אני חושב שאני ייצרתי דונג בכמויות מופרזות גם בילדותי, אני…
דניאלה: אוקיי.
ירון: לא יודע. אבל כן…
דניאלה: אולי יותר…
ירון: …אפילו זה כנראה יש, אני יודע… עכשיו, אני לא מדבר על ציפורני רגליים, ציפורני רגליים, שפתאום מקבלות צורה גבעתית.
דניאלה: כן.
ירון: והשד יודע יודע למה, לעזאזל. מה… מה אתם… לי דווקא לא, אני מספר סתם על ה… אני לא מגלה את כל הליקויים שיש בגופי. אחר כך, למשל, תראי, אני חסיד של הרפואה הציבורית. ועד שאני הולך לרופא פרטי, באמת, צריך לקרות לי כמעט מאורע לבבי…
דניאלה: כן.
ירון: …שטרם קרה לי. אבל אין… לפעמים יש פיתוי. אתה אומר לעצמך "שמע, הפנסיה שלך בכל זאת מאפשרת לך ללכת לרופא פרטי פעם בכמה שנים. אל ת… אל תתחיל לחכות לתור, לבדיקה…"
דניאלה: נכון.
ירון: [בצעקה] "…לך לרופא פרטי".
דניאלה: נכון.
ירון: עכשיו, רופאים הרי הם בעצם משֹתכרים מהרפואה הפרטית שלהם ולא מהרפואה הציבורית…
דניאלה: ברור.
ירון: …כן? עכשיו, אחר כך יש דבר אחר, למשל. אני לא מצליח להסתדר עם המחשב, את יודעת את זה. אני לא ממש טכנופוב, אני מסתדר, אני כותב, אני זה. אבל אחת ליומיים בערך…
דניאלה: נכון.
ירון: …אני לא מסתדר עם המחשב. יש איזה תקלה, ואז יש בחור אחד - קטנוען, אגב, אופנוען בעצם - בחור מאוד זריז, שמגיע אליי באיחור של יום או יומיים, והוא… הוא יש לו כנראה כישורים של בוגר 8200. לפחות כזה אני צריך כדי שידריך אותי מול אתגרים מורכבים במחשב כמו מקומו של הכפתור שמדליק את המחשב הנייד.
דניאלה: אני רוצה לחזור רגע לעניין של הכסף, שבסופו של דבר גם זמן זה כסף, נכון? זאת אומרת, אם אתה אדם שמתפרנס ואתה מכלה זמנך על עניינים שקשורים למצבך הגופני, גם זה גוזל זמן. למשל - יש לך המון ניירת, המון התרוצצויות. כל שנייה אתה צריך לטפל באיזה צנרת גופנית…
ירון: נכון.
דניאלה: …דולפת. גם זה בסופו של דבר מסתכם בכסף. אתה מכלה… אז רציתי…
ירון: אני מכלה את… לדעתי, שיעור ניכר ביותר מזמני…
דניאלה: ויכולת לכלות עוד יותר, אם היית בן אדם יותר אחראי, נכון?
ירון: נכון…
דניאלה: אז על הדבר הזה רציתי לשאול אותך.
ירון: …המתנה על הספסל… המתנה על הספסל לדוקטור רכבי.
דניאלה: אז רציתי לשאול אותך, זה מתקשר לפתיחה שלנו, שמעתי שאתה בעצם נדרש גם להכרעות. כי אני, קצת פחות מבוגרת ממך, אבל אני מכירה את זה מעצמי. הגוף הרי מייצר כל מיני מכאובים, אוקיי?
ירון: כן.
דניאלה: שהמקור שלהם יכול לנוע בין התכווצות שרירים כתוצאה משיעור התעמלות אינטנסיבי, ועד סרטן עצמות סופני. וכדי לא לשקוע בהיפוכנדריה, צריך למנן את המיחושים. להחליט שלא את כולם נבין, להניח להם. קצת כמו רעשים מסתוריים בבית.
ירון: כן.
דניאלה: אז תתאר לי קצת את ההחלטות שאתה צריך לקבל כשאתה אומר לעצמך - לזה אין לי זמן ואין לי כסף, ואת זה אני לא אבדוק…
ירון: האם לזה אני אקדיש?
דניאלה: …האם אתה מקדיש…
ירון: האם לזה אני אקדיש זמן וכסף…
דניאלה: …מחשבה ל… למיון של המכאובים, ועל מה אתה מוכן להשקיע כסף וזמן?
ירון: פה אני חושש שאני… עליי להודות בדחפים לא רציונליים.
דניאלה: אוקיי.
ירון: קשה מאוד להכריע. אני מניח שכשאני חושש שהעניין הוא דחוף וקיצוני במשמעויותיו, אז אני אסכים ללכת לבית חולים. אבל בדרך כלל, אני אומר "אה, זה יסתדר". והאמת היא שבדרך כלל זה מסתדר. או שה… או הליקוי או המכאוב הוא מכאוב שכרוך, את יודעת, אימננטי בזקנה, כפות רגליים, את יודעת, מסוידות כבר, מפרקים וזה… מה, אני אתחיל לרוץ? היו לי כמה ניסיונות כאלה שהחלטתי לקחת איזה עניין מטריד לבדיקה יסודית.
דניאלה: אוקיי.
ירון: אז מה שקרה הוא שאין לזה פתרון אמיתי, אלא מה? אף רופא לא מעוניין להודות במוגבלוּת הידע הרפואי. ואז הם אומרים…
דניאלה: או לקחת אחריות.
ירון: …אולי נבדוק… או לקחת אחריות, נכון.
דניאלה: או לקחת אחריות על ה… להגיד לך - תקשיב, עזוב. מה אכפת לו?
ירון: …אז אולי נבדוק גם, אולי תלך גם, אתה יודע מה, ל-MRI…
דניאלה: תבדוק גם את הכליות, כן.
ירון: …אבל תור ל-MRI הוא רק בעוד ארבעה חודשים, אז אולי כדאי שאני אלך לבית החולים "כרמל" בחיפה, למרות שחי… מאה קילומטר מתל אביב, אבל שם יש מקום פנוי. זו רק דוגמה, היא לא קיימת. זה רק משל שהמצאתי, לא מוצלח כל כך [דניאלה מגחכת]. אז… או… ואז, נגיד, ה-MRI-יסט…
דניאלה: כן.
ירון: אומר "שמע, מצאנו…" היו לי גם מקרה אחד כזה…
דניאלה: "אני מציע שתעשה בדיקה נוספת".
ירון: …כי הרנטגן גילה דבר, איזה צל חשוד. וזה מאוד קשה להחליט. והרגע האחרון יגיע…
דניאלה: כי אתה לא רופא, כן.
ירון: …בשבועות האחרונים לחייך, כמובן [דניאלה מהמהמת]. ואז אתה אומר "מורפיום ונגמר העניין", או נמשוך עוד קצת, עוד הקרנה אחת, או עוד צינתור אחד, או עוד קטיעת איזה… עוד גדם אחד, ואני נפטר מזה לאיזה זמן. אלה…
דניאלה: אני בעד שתמשוך כמה שיותר, משתי סיבות: אחד - גם כדי שתהיה יותר זמן, וגם כדי שיהיה לי זמן להתרגל, אתה מבין? פחות אכפת לי כמה תסבול, ואני יותר רוצה להגיע לקו הסיום כשאני אגיד "סוף סוף הוא לא [מצחקקת]… הוא לא סובל".
ירון: ילדה שלי…
דניאלה: "הוא השתחרר מכאביו". רגע…
ירון: …אני יכול לקצר לך את תהליך ההסתגלות - אני אתחיל להתלונן.
דניאלה: אה…
ירון: את תצרחי, את תצרחי מרוב שעמום ובחילה.
דניאלה: לא, אני לא חושבת…
ירון: אני מבטיח לך.
דניאלה: אני לא חושבת…
ירון: אם אני אתחיל עם ה"אוי" הזה וקרעכצן, ו… מותק שלי, את לא יודעת…
דניאלה: אבא, אני חוזרת…
ירון: "…לא ישנתי הלילה והשתנתי חמש פעמים…"
דניאלה: לא, לא, לא, לא…
ירון: "…במקום שלוש".
דניאלה: לא, לא, לא, זה לא. לא, לא.
ירון: לא אכפת לך…
דניאלה: זה לא. לא אכפת לי, לא, לא, לא אכפת לי. נכון. אבל רציתי לחזור עוד לענייני זיקנה וכסף, ולשאול אותך - האם יש דברים שנגיד בזקנתך אתה לא מוכן לוותר על הנוחות שלהם, וכשהיית צעיר, לא היה אכפת לך. נגיד - חשוב לך לישון היום או לאכול יותר טוב? יותר… אתה מבין למה אני מתכוונת?
ירון: כמעט שלא, כמעט שלא. אני…
דניאלה: נכון, אתה מאוד סגפן בדרישות שלך.
ירון: כן, אני די פאקירי. באמת, כן. אני לא זקוק ל… אני זקוק למעט מאוד ואני מסתגל בנקל. וגם חשבתי לא מכבר על ה… מספר הדירות הרב שעברתי, ושאלתי את עצמי - האם הייתה דירה אחת שבחלת בה ממש? הייתה אולי אחת, אבל… האם הנוף שנשקף מהחלון היה מספיק… סיפק אותך? האם הרעש בפרוזדור של הילדים הפריע לך? והגעתי למסקנה שגרתי ב… בחיי באיזה 18 דירות. וזה בסדר [מגחך]. בכל מקום היה בסדר. אני לא בטוח שבחבית של דיוגנס היה לי נוח לחיות. אבל כל דבר מתקבל…
דניאלה: כן, או במנהרות.
ירון: …על הדעת הוא מתקבל על דעתי, וכל מכונית שבה נסעתי הייתה בסדר גמור, וכל מזרון שעליו ישנתי… נרדמתי…
דניאלה: רמת החיים שלך, אתה לא מרגיש שהיא עולה כתוצאה מ…
ירון: רמת החיים שלי משגעת, לדעתי. אני בחיי, בתור ילד, שגרנו ב… דירה די דחוקה עם דייר משנה. לא היינו עניים מרודים, שלא… לא ל… אבל ההורים שלי חרדו שלא יהיה כסף לגמור את החודש, אז… ופתאום קניתי את המכונית הראשונה שלי. בגיל 25. אמנם זו הייתה פיאט 600 משומשת. אמרתי לעצמי - "וואו, לונדון, הגעת למשהו בחייך".
וכאשר הייתה לי פעם ראשונה מכונית חדשה [דניאלה מהמהמת בהבנה], הייתי בן 50 או 60, אז אני יודע… אמרתי - אתה גר בוילה? אמנם ירשת אותה, וילה קצת רצוצה ומשובשת, אבל… המכונית החדשה שלך עוגנת לידך? זה לא ייאמן למה שהשגת בחייך.
דניאלה: נכון, אבל אתה יודע? אני כן מרגישה שככל שאני מתבגרת, יש דברים שנהייתי יותר מפונקת בהם…
ירון: כן, ברור.
דניאלה: …והם גם עולים יותר. יותר נעים לי, אני צריכה נגיד… אני… לא יודעת, כשהייתי צעירה, לא עניין אותי עם איזה שמיכה אני מתכסה, כן?
ירון: כן.
דניאלה: והיום בא לי שהשמיכת פוך שלי תהיה נעימה במיוחד.
ירון: נכון, אז כן…
דניאלה: יש לי איזה מין קליפ…
ירון: …גם לי יותר נעים…
דניאלה: מיזוג… מיזוג. אני לא רוצה…
ירון: אבל לא טורח…
דניאלה: אתה לא טורח.
ירון: …להחליף את ה-לא נעים בנעים, את יודעת?
דניאלה: הבנתי.
ירון: במקרה, אני יודע… מזדמנת אחת נעימה, אז ניקח אותה. אנשים זקנים פוחדים מתלות, פוחדים שלא יהיה להם מספיק, פוחדים ש… שגוזלים אותם, שמרמים אותם…
דניאלה: אוקיי, ואתה?
ירון: שהילדים… יש לי מספיק, כדי… אני עשיתי את החישוב הזה, כדי לדאוג לעצמי במובן הכלכלי.
דניאלה: [מהמהמת בהבנה] בלי להזד…
ירון: …כיוון שאני בן 84, נניח תוחלת חיי תהייה 90, נגיד, אני מתייחס לעצמי ברָחָבוּת. נגיד עוד עשר שנים, אוקיי? פייר? 94! זה פחות או יותר הרבה, זה הרבה. רוב החברים שלי כבר מתים, יום אחד סיכמתי.
דניאלה: אתה אומר…
ירון: יש לי…
דניאלה: …אני אלך על הצד הבטוח.
ירון: …אני בודק את החשבון בנק, את החסכונות - כן, יש לי מספיק.
דניאלה: לא, אבל בסדר, אבל דיברת מקודם על החשש שיקחו לך. האם יש לך חשש…
ירון: לא, אין לי חשש שיקחו אותי מפני ש…
דניאלה: דאגת, דאגת.
ירון: לא, מפני שדאגתי…
דניאלה: דאגת לשבת חזק על ערמת הדינרים.
ירון: איך יושבים חזק? מכניסים אותו לבנק.
דניאלה: מכני… בדיוק.
ירון: לא, אין לי שום חשש, לא מפני ילדיי ולא מפני בת זוגי…
דניאלה: כן, אבל יש לך כן חשש מלהיות תלוי, ולכן זה עניין של אחריות…
ירון: נכון.
דניאלה: …זה לא עניין של חשש.
ירון: נכון. השאלה היא מתי מעבירים את הירושה הפעוטה ל… ליורשיי? באיזה רגע בדיוק?
דניאלה: נעשה… אבא, על זה נעשה תכנית אחרת, בסדר? לא הפעם.
ירון: זה משעשע. אפשר לדון על זה בצו… גם על זה אפשר לדון באופן משעשע. ואנחנו מומחים בזה, נדמה לי, לא?
דניאלה: כן.
ירון: אוקיי.
דניאלה: כן, אבל נשמור את זה לפרק אחר.
ירון: אה, נדבר על ירושות.
דניאלה: כן.
ירון: אוקיי.
דניאלה: כן, נקרא לו "ריבי ירושה".
ירון: אה, בסדר.
דניאלה: בסדר. נסיים כאן, אבא, וחשבתי…
ירון: משהו מצחיק, נכון?
דניאלה: כן, בדיוק. חשבתי שאולי חנוך לוין. זה קטע קצר שנקרא "מיומנה של זקנה עיוורת". אנחנו לא נקריא את כולו, אבל אני מבקשת לזכור שהזְקנה שמתארת את קורותיה בקטע שתכף תקרא, כבר נפלה כמה וכמה פעמים לפני ש"אבא תרחם" מפגיש לכם אותה בקולו, בסדר?
אז אנחנו ניפרד מהמאזינות והמאזינים, תודה שבאתם, תודה למאיה קוסובר העורכת שלנו, תודה אבא, ניפגש בפרק הבא. אבא, תן לנו את המונולוג של הזקנה העיוורת מתוך המחזה "הג'יגולו מקונגו".
[מוזיקת רקע מתנגנת]
ירון: [מקריא]
"בדרך למיטה נתקלתי בכיסא ונפלתי. נפצעתי בכף היד. הלכתי לקופת-חולים לחבוש את כף היד. נתקלתי במדרגת הכניסה לקופת-חולים ונפלתי. נפצעתי שוב באף ובמרפק. שני האנשים שצחקו שלוש פעמים, צחקו פעם רביעית. נחבשתי פעם שלישית באף, פעם שנייה במרפק ופעם ראשונה בכף היד. יצאתי מקופת-חולים ונזהרתי לא ליפול ממדרגת הכניסה.
חזרתי הביתה. הלכתי למיטה לנוח ונזהרתי לא להיתקל בכיסא. קמתי מהמיטה לשים מים לקפה ונתקלתי בכיסא. נפלתי ונפצעתי בירך, בכף היד, במרפק ובאף. צלעתי לקופת-חולים. נזהרתי לא להיתקל במדרגת הכניסה. לא נתקלתי. שמחתי מאוד ונתקלתי בקיר. שני האנשים שצחקו ארבע פעמים, צחקו פעם חמישית. נחבשתי פעם רביעית באף, פעם שלישית במרפק, פעם שנייה בכף היד ופעם ראשונה בירך. יצאתי מקופת-חולים. נזהרתי לא ליפול ממדרגת הכניסה.
חזרתי הביתה. הלכתי למיטה לנוח. נזהרתי לא להיתקל בכיסא. קמתי לפתוח את דלת המקרר והתכופפתי, אך פתחתי בטעות את החלון. נפלתי למטה על ארגז משאית נוסעת. המשאית נסעה חמישה ימים ללא הפסקה בחושך מוחלט. ביום השישי נעצרה המשאית. קמתי כדי לרדת. נתקלתי במעקה המשאית ונפלתי למטה. שני אנשים צחקו. אחד מלמל משהו בצרפתית. הבנתי שהגעתי לפריז.
אה, פריז, פריז!"
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentários