״וגדול מנראה הלא נראה ומופלא מיש, סוד האין״ (יוכבת בת מרים) איך זוכרים דניאלה וירון, או נכון יותר, איך לא זוכרים דניאלה וירון את הסיסמאות שהם נדרשים לתת בכניסה לעולמות הווירטואליים, ומה עוזר להם, כלומר, לא עוזר להם למצוא אותם.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 27/05/2024.
[חסות]
אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[אות מוזיקלי]
ירון: [מקריא]
"וגדול מנראה הלא־נראה
ומופלא מיש סוד האין,
פקדני נא, אלי, ואראה
מה ישכון מאחורי גבול עין"
דניאלה: מה ששוכן מאחורי גבול העין, הוא לצורך התוכנית שלנו היום, אוסף האותיות והמספרים, ששנינו אמורים לזכור, על מנת ששערי הכניסה לאתר, לבנק, לרשת החברתית ייפתחו.
שמענו עכשיו את השיר "מרחוק" של יוכבד בת מרים, המשוררת המאגית העברייה, שכמובן לא התכוונה שגדול מנראה הוא רצף האותיות והמספרים והסימנים שאנחנו מקלידים כמו כתב סתרים. היא נולדה לפני 124 שנה, אבל איכשהו זה נראה לי משל טוב לתחום הזה.
ירון: אני לא חושב שזה משל כל כך טוב, אבל השיר יפה, מה אכפת לך?
דניאלה: למה, גדול מנראה האין?
ירון: לא, אני כאילו…
דניאלה: שאתה לא רואה אותו ו… לא?
ירון: כן, כן, יפה, משחק יפה.
דניאלה: אתה היית יכול למצוא, אתה יודע כמה ניסיתי למצוא שיר על סיסמאות? משוררים לא כותבים על הדברים הטראגיים באמת בחיים, אתה מבין? לא כותבים על זה, אני לא מצאתי אף שיר, שמתמודד עם האסון של אי היכולת לזכור את הסיסמה שלך לפייסבוק, לא מתמודדים.
ירון: היית נותנת את זה לפיזמונאים, הם היו מצליחים.
דניאלה: נכון, יכול להיות, אולי לך.
ירון: ואחד כזה יושב מולך.
דניאלה: טוב, אבא, אנחנו בתוכנית קלילה, היא אמורה להיות קלילה, אוקיי? אז אנחנו מדברים היום על סיסמאות ורציתי לשאול אותך, אם יש לך סיסמה וירטואלית קבועה? אתה יודע, כמו שאנשים מסתובבים עם עט, יש לך סיסמה שאתה מסתובב איתה? בהיכלות הרשת?
ירון: אני משתדל שלא תהיינה סיסמאות קבועות, כי הרי זהו האתגר.
דניאלה: אוקיי.
ירון: אבל יש…
דניאלה: אז יש לך היגיון מסוים שעומד מאחורי הסיסמאות שאתה ממציא?
ירון: כן.
דניאלה: מה? את ההיגיון אתה יכול להגיד?
ירון: תראי, יש כמה הגיונות, הייתי אומר. אני ניסיתי כל מיני שיטות.
דניאלה: בסדר.
ירון: ואחר כך, וניסיתי גם לחבר סיסמאות שאין בהן שיטה, שהרי זאת הדרך כדי להעלים את הסיסמה שלך מעיניהם של הזוממים לגלותם.
דניאלה: כן.
ירון: נכון? אז תראי, אני מנסה להמציא סיסמאות שיהיו פשוטות לזכירה, אבל קשות לפענוח, על ידי מי שלא שותף לעולמי הרוחני, שלא יוכל באמצעות סיסמה אחת להבין מה אני חושב על סיסמאות בכלל. הבעיה היא שאין לי עולם רוחני. זה דבר אחד.
דניאלה: ברור שיש לך.
ירון: אבל אחר כך… שום דבר.
דניאלה: הנכדים.
ירון: כן, הנכדים, אז מה יכול, אני לקרוא להם בשמות הנכדים?
דניאלה: כן.
ירון: אז מישהו יגיע לשמות נכדיו של ירון לונדון, זה קל מאוד לגלות אותם.
דניאלה: אתה ממש עובד קשה. אתה יודע שאני פועלת הרבה יותר בפרימיטיביות, ממש.
ירון: אני אתן לך דוגמה, אבל בדיעבד גיליתי, סידרתי את המילים, את הסיסמאות השכיחות, שיש בהן שיטה.
דניאלה: אוקיי, מה?
ירון: למשל, הלכתי על מילים מוזרות. קאראקוז, את יודעת מה זה קאראקוז?
דניאלה: קאראקוז?
ירון: קאראקוז, כן. את יודעת מה זה קאראקוז?
דניאלה: לא.
ירון: קאראקוז זו מילה תורכית שפירושה תיאטרון בובות. תיאטרון כזה צלליות.
דניאלה: אה, אוקיי.
ירון: קאראקוז פעם היה מילה שמייצגת אידיוט או איש פשוט.
דניאלה: יואו, אבא, אני לא…
ירון: בדורי היו אומרים קאראקוז, אל תעשה לי קאראקוז.
דניאלה: אני לא מאמינה שגם בסיסמאות אתה צריך להיות כה…
ירון: חקרן.
דניאלה: כה לא בתלם.
ירון: אחר כך קיוסק למשל.
דניאלה: קיוסק זה בסדר.
ירון: קיוסק זה מילה תורכית דרך אגב, קיוסק, את יודעת. אחר כך חיפשתי בתחום המילים הנדירות שאת יכולה למצוא אותם בגמרא. אנפילאות, פוזמקאות.
דניאלה: אוקיי, כן.
ירון: אברקיים.
דניאלה: אני לא מבינה, ואלה הסיסמאות שלך, אבא?
ירון: כן, כן, היו, היו.
דניאלה: היו?
ירון: יצאו מכלל שימוש על ידי סיסמאות אחרות. היה לי גם מחלקת סיסמאות בתחום הגייסות המזוינים. [דניאלה צוחקת] למשל קסרקטין, בלטינית כאלה.
דניאלה: אני שמחה שלא…
ירון: בליסטראות, בליסטראות. היה לי גם בתחום המחלות.
דניאלה: מתחום הסקס לא היה לך? זה הכי מתאים לך.
ירון: לא נעים לי… צפדינה.
דניאלה: ממי לא נעים לך? זה אתה.
ירון: לא, אני לא רוצה. זה יסגיר מי אני.
דניאלה: אוקיי.
ירון: אני לא רוצה, אני רוצה להסתתר.
דניאלה: מחלות, צפדינה, הבנתי.
ירון: צפדינה, גלאוקומה, אקזמה היה לי.
דניאלה: אבא, באמת, זה מה שאתה מקליד?
ירון: כן, כן, כן.
דניאלה: אתה לא מקליד ירון 1, 2, 3?
ירון: לא.
דניאלה: סימן שאלה?
ירון: אף פעם לא.
דניאלה: מה אתה אומר? אתה לוקח את זה ברצינות…
ירון: כן, אני לא אידיוט. אני לא אידיוט, כולם ידעו שזה ירון 1, 2, 3.
דניאלה: ומה יקרה? ואם יפרצו, מה יקרה? מה יראו?
ירון: אני לא יודע… יגלו את מה שאני לא רוצה שיידעו עליי.
דניאלה: הבנתי.
ירון: יש דברים שאני לא רוצה שיידעו עליי, למרות שנדמה שאני אדם גלוי לב.
דניאלה: איפה אתה שומר את הסיסמאות שלך?
ירון: או, פה יש בעיה גדולה.
דניאלה: כן.
ירון: איפה אתה שומר את הסיסמאות שלך?
דניאלה: נכון.
ירון: אז הדרך הטובה ביותר היא בטלפון הסלולרי. אבל את הטלפון הסלולרי אפשר כמובן לגנוב.
דניאלה: נכון.
ירון: אז אני, יש לי כל מיני דרכים, למשל, אני שומר רמזים על המיקום בטלפון הסלולרי במחשב. אבל אז אני לא זוכר היכן הצפנתי אותם במחשב. את זה אני שומר בטלפון הסלולרי. [דניאלה צוחקת] את מבינה?
דניאלה: הבנתי.
ירון: אז, כשלמשל…
דניאלה: הבנתי. שבצוללת, שבצוללת.
ירון: ממש. זאת אומרת, לפעמים, יש בעיה.
דניאלה: אתה צריך ללכת… לא, עד המחשב, זה פשוט…
ירון: בדיוק. ולפעמים בינתיים האתר נסגר. כי אומרים, לא השתמשת חמש דקות באתר.
דניאלה: נכון.
ירון: ואנחנו סוגרים לך אותו.
דניאלה: נכון.
ירון: אז לפעמים אני לא מוצא את הטלפון, [צוחק] כי הוא נמצא מתחת לאיזה ערימת בגדים בחדר ההלבשה…
דניאלה: ואתה צריך…
ירון: ואני לא מוצא… [צוחק] אבל אני צריך לצלצל אל הטלפון. יש לי טלפון קווי, שזה המטרה היחידה שאני מחזיק אותו, לא צריך יותר היום…
דניאלה: בשביל לצלצל לטלפון.
ירון: לצלצל לטלפון הסלולרי, כדי שאני אמצא אותו…
דניאלה: הבנתי.
ירון: …למצוא את הסיסמה למחשב שבו טמונה הסיסמה לטלפון הסלולרי.
דניאלה: אבא זה כל כך מצחיק, בגלל שהסיסמאות שלי הן שיא הפרימיטיביות, אני… זה בדרך כלל, זו אותה מילה שהיא שם, אוקיי? ושלוש ספרות. וגם כל הסיסמאות שלי לכל האתרים הן אותו דבר.
ירון: והספרות קונסקיוטיביות? אחת, שתיים, שלוש? שלוש, ארבע, חמש?
דניאלה: טיפה יותר מתוחכם, אבל באמת לא הרבה יותר מתוחכם. ואת כל הסיסמאות אני שומרת בטלפון שלי, תחת המילה, הסיסמה… [צוחקים] פשוט ככה, כתוב, סיסמה פייסבוק, סיסמה זה, סיסמה…
ירון: וואלה… את ישר לסוכנות ריגול, לגייס אותך לסוכנות ריגול. מה אני אגיד לך…
דניאלה: כן, עכשיו, הדבר המדהים שאני יודעת, שסיסמאות נפרצות בגלל שכולן, האות הגדולה שהם בוחרים היא תמיד הראשונה, תמיד המספרים מאחורי זה, זאת אומרת, כל האנשים מתנהגים בטמטום דומה. חוץ ממך, אבא, דרך אגב, אני חושבת שאתה באמת פנומן גם בסיסמאות, פשוט פנומן סיסמאות. אנשים לא יודעים את זה, כי זה סיסמה, אבל אתה באמת פנומן. אז זה מדהים, ובכל זאת, אני לא… וגם דרך אגב, כשאני כותבת את הסיסמה, אתה מכיר את זה שהאתר מודיע לך אם זו סיסמה טובה או…
ירון: נותן לך ציון.
דניאלה: כן.
ירון: על הצטיינות.
דניאלה: בדיוק.
ירון: אני נורא רוצה להצטיין בסיסמאות.
דניאלה: אז אני תמיד חלשה, כתוב לי, חלשה. ואז אני אומרת, בסדר, אוקיי, אז חלשה. כאילו, אוקיי. מה קרה? אני חלשה, נכון, חלשה. אדם חלש.
ירון: כי את חזקה, ואת יכולה להרשות לעצמך…
דניאלה: להיות חלשה בסיסמאות.
ירון: להיות חלשה, בפומבי.
דניאלה: מעולם לא קיבלתי תעודת הצטיינות על סיסמה טובה.
ירון: אני חושב שאם אדם רוצה לזכור, אפילו, אדם רגיל, לא אנשים מיוחדים במינם, רוצה לזכור אפילו משהו מן הסיסמאות בסדרות המספרים שיש לשמר במוח כדי לקיים חיים פחות או יותר תקינים, הוא צריך להיות קים פיק.
דניאלה: מה זה?
ירון: מי הוא קים פיק? קים פיק הוא אדם. הוא האדם שבהשראתו נוצרה הדמות שמשחק דסטין הופמן בסרט "איש הגשם". את זוכרת את "איש הגשם"?
דניאלה: אהה, בטח, כן.
ירון: הסרט הזה נעטר בהמון פרסים, באוסקר, קים פיק היה זכרן. הוא היה זכרן מהסוג הזה שנקרא בצרפתית…
דניאלה: כי הוא היה, "איש הגשם", רק נגיד, הוא היה…
ירון: הוא היה idiot savant.
דניאלה: בדיוק.
ירון: idiot savant.
דניאלה: הוא היה אוטיסט.
ירון: מי שתרגם יפה לעברית, שוטה עילוי.
דניאלה: כן.
ירון: ואדם כזה נולד…
דניאלה: לא, אבל הוא היה אוטיסט, קודם כול, נכון?
ירון: זהו, אז…
דניאלה: הוא היה אוטיסט, ובתוך האוטיזם יש גאונים לתחום מסוים. והם נקראים כך.
ירון: אז בדיוק, אנשים כאלה נולדים אחד למיליון אנשים.
דניאלה: כן, כן, אני זוכרת.
ירון: אבל הם לא חייבים להיות אוטיסטים. רובם, או חלקם הגדול, באמת אוטיסטים. עכשיו, הם אנשים… אבל יש סוגים שונים של זכרנים כאלה. יש כאלה שזוכרים, נגיד, אומרים להם: יום שלישי באמצע המאה ה-19.
דניאלה: כן.
ירון: הם יגידו לך, 24 ביולי, 1957.
דניאלה: בטח, בטח.
ירון: יש כאלה שתגיד להם, תגידו לי מה שמות מספרי הרישוי של כל מכוניות הפז'ו בישראל, והם יגידו…
דניאלה: לא, יותר מזה, אתה יכול להראות להם גם שורה ארוכה מאוד של מספרים. לשנייה והם ידקלמו.
ירון: בדיוק, הייתה לי פעם, פעם ידידה…
דניאלה: אז רגע, אבל למה נזכרת בזה, אבא, מה רצית להגיד עליו?
ירון: כי אתה צריך להיות לא פחות מאשר אדם כזה כדי לזכור את כל מה שמוטל עליך.
דניאלה: נכון.
ירון: אם אתה לא כזה, אתה לא זוכר.
דניאלה: נכון. הדבר המדהים זה שאם אתה לא זוכר, אז בדרך כלל אתה אומר, שכחתי סיסמה, זה תמיד קצת עלבון כזה, כאילו, סליחה, אני מפגר, שכחתי סיסמה. ואז אומרים לך, אין שום בעיה, בוא, אנחנו ניתן לך, נושיט לך יד. תגיד בבקשה רק, מתי היפקת את התאריך תעודת זהות שלך, כן? לא יודעת, לפני כמה זמן ביקשו ממני, כדי להזכיר לי את הסיסמה ששכחתי, ביקשו ממני שאני אזכור את חיית המחמד שכתבתי לפני, לא יודעת מה, לפני 20 שנה, בשאלות של האתר.
ירון: כן.
דניאלה: אז מה שקורה זה שאתה לא זוכר את הסיסמה, ואז אתה נאלץ לענות על שאלות שאתה לא זוכר את התשובה שלהן. ואני יכולה לבזבז על זה בערך יומיים.
ירון: תראי, אני דווקא זוכר דברים מהסוג הזה, אבל נהגתי לכתוב תשובה לשאלה, היכן נולד אביך? אז קשה לגלות היכן נולד אבי, הוא נולד בעיירה באוקראינה, שמה פרילוקי. רק מה הבעיה? השם פרילוקי, הכתיב של השם פרילוקי, השתנה במאה השנים האחרונות כמה פעמים. היא עברה מהידיים של רוסיה הסובייטית, לידה של אוקראינה, שהם כותבים את זה ב-Y.
דניאלה: אבל מה אכפת לך?
ירון: ב-Y או בשני E.
דניאלה: מה אכפת לך? אתה רוצה להיות תקין מבחינה פוליטית?
ירון: לא, אני לא זוכר איך כתבתי פרילוקי…
דניאלה: אה, אתה לא זוכר, איך כתבת, הבנתי.
ירון: כאשר התחייבתי לזכור את השם פרילוקי.
דניאלה: נו, אה, אוקיי, זה אותו דבר, זה כמו…
ירון: יש לי טרגדיה אחרת.
דניאלה: אז יש לך חמש פרילוקי, נכון? ככה זה כל סיסמה אצלי, אני מנסה חמש.
ירון: יש לי חמש ורסיות של פרילוקי.
דניאלה: של פרילוקי, בדיוק.
ירון: ואני לא יודע… אבל יש דבר יותר… מספר תעודת הזהות שלי הוא מתחיל ב-8-3, בסדר?
דניאלה: כן.
ירון: עכשיו, לפניו יש שני אפסים, …0083 משום מה, יש אתרים שלא מקבלים שני אפס אפס. הם רוצים להסתפק באפס אחד. עכשיו, אני לא יודע למה. מישהו פעם הסביר לי שיש אתרים שאפס אפס מקובל עליהם, ומסיבות היסטוריות יש כאלה שרק אפס אחד מקובל עליהם. עכשיו, אני לא זוכר באיזה אתר אוהב אפס אחד, באיזה מעדיף שני אפסים. ואני יכול לבזבז על זה לפעמים שעות, כדי לפתור את הסוגיה הזאת.
דניאלה: וואו.
ירון: אם תעודת הזהות שלי מתחילה ב…
דניאלה: אז אני אסביר לך. אני אסביר לך, אני ממשרד הפנים, אבא. אני רוצה להסביר לך את ההסבר. אז מה שקורה זה בגלל שלך הייתה תעודת זהות קצרה והוסיפו לך 0, אז יש אתרים שמבקשים ממך את שני האפסים כדי שתיכנס נכון לתוך הקוביות האינטרנטיות. ויש כאלה שאומרים יאללה, תגיד את התעודת זהות האמיתית שלך, את המקור.
ירון: אבל איך אני יודע באיזה…
דניאלה: אתה לא יודע.
ירון: צריך לנסות.
דניאלה: אז בסדר, כן, אז פעם אחת ככה, פעם אחת ככה, זה לא הרבה. אתה יודע כמה פעמים אני מנסה…
ירון: אה, יש מספר אחד שאני גאה, שאני זוכר.
דניאלה: נו.
ירון: המספר הצבאי שלי.
דניאלה: בבקשה.
ירון: 417338.
דניאלה: תגיד את זה לאט בכבוד, עם…
ירון: 417338.
דניאלה: ואני אצדיע תוך כדי.
ירון: טר"ש ירון לונדון.
דניאלה: רק טר"ש?
ירון: טר"ש. זה גם במקרה, עשו לי פרוטקציה.
דניאלה: רגע, ועם זה אי אפשר לעשות שום דבר היום, נכון?
ירון: לא.
דניאלה: אין לך שום דבר…
ירון: שום דבר, שום דבר.
דניאלה: אתה יודע מה הסיסמה הכי נפוצה בעולם?
ירון: לא.
דניאלה: תנחש.
ירון: גוגל, המילה גוגל.
דניאלה: א', גוגל זה נכון, זו סיסמה נורא נפוצה, אבל אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש.
ירון: לא להאמין, יש מטומטמים ש… ברצינות?
דניאלה: זאת הסיסמה הכי נפוצה.
ירון: לא להאמין.
דניאלה: נכון, נהדר.
ירון: אפילו לא ארבע, שלוש, שתיים, אחד, נגיד, לא הפוך?
דניאלה: לא, זה, מה שנורא מעניין זה שפעם הייתה ההמלצה לביטחון הסיסמתי שלך, הייתה באמת לחבר אותיות באופן אקראי, בלי היגיון מסוים. אבל אז הסתבר שאנשים פשוט לא זוכרים אותם, וגם לא זוכרים איפה הם שמרו אותם. אז היום ההמלצה היא באמת לספר סיפור.
ירון: אההה.
דניאלה: זאת אומרת שיהיה היגיון בין הרכיבים של הסיסמה.
ירון: נכון.
דניאלה: אז אתה עושה את זה?
ירון: לא, אבל הייתה לי פעם ידידה, היא בת גילי, שהייתה מפליאה בזיכרונה. למשל היית פורש איזה עשרים חפצים מיותרים על השולחן, והיית מכסה אותם.
דניאלה: כן.
ירון: אחרי חמש דקות של צפייה.
דניאלה: כן.
ירון: והיא הייתה מונה את כל עשרים החפצים האלה. וזה היה מפליא.
דניאלה: נו, זה ה-idiot savant. זה מה שאמרת.
ירון: ואז היא גילתה לנו את הרעיון, והרעיון הוא לספר סיפור.
דניאלה: כן.
ירון: ואחר כך שאלתי אותה, "תגידי, את עבדת במוסד, נכון?" -"איך אתה יודע??"
דניאלה: באמת?
ירון: אמרתי לה, אני מניח שזה אחד מהקונצים שמלמדים סוכנים במוסד, או משהו כזה.
דניאלה: כן, כן.
ירון: ועכשיו אני ניסיתי לאמץ את החוכמה הזאת.
דניאלה: כן.
ירון: רק מה, הדמיון שלי פה פורה מדי. ועל כל סדרה של שישה מספרים, אני כותב מאה סיפורים.
דניאלה: הבנתי.
ירון: הסיפורים מתבלבלים, אני לא זוכר איזה סיפור סיפרתי כדי לתרץ את שורת המספר הזה. אז זה לא, זה עובד, אבל לא לגמרי.
דניאלה: עובד יותר מדי טוב.
ירון: לא לגמרי.
דניאלה: כן, אני מתה פשוט ליום הזה שיחליפו את כל הסיסמאות.
ירון: אני אגיד לך, יש לנו… עכשיו נדבר רגע ברצינות.
דניאלה: כן.
ירון: סיפרתי למישהו, רק היום.
דניאלה: כן.
ירון: רק היום, ששאל אותי במה נעסוק בשיחות שלנו הבאות, אמרתי, אחת השיחות תהיה, כך זממה בתי דניאלה, על איך זוכרים סיסמאות, או על סיסמאות. הוא אמר, יש שיטה פשוטה. בכל טלפון יש יישום ששומר לך את כל הסיסמאות. ואני אראה לך איפה זה נמצא, והיא הראתה לי איפה זה נמצא, ואת יכולה לשמור את כל הסיסמאות שלך על הטלפון. הרסנו לעצמנו את הסיפור, אבל שמרתי את זה לסוף.
דניאלה: לא צריכים סיסמא בשביל זה, לפחות?
ירון: שום דבר. הסיסמא היא הפנים שלך, כמו שאת נכנסת לתוך הטלפון.
דניאלה: אוקיי.
ירון: זהות של טביעת אצבע, או זהות של פנים שלך, או השרטוט הזה של שש הנקודות, בדרך כלל כותבים את ה-Z.
דניאלה: אז עשינו פשוט תוכנית לא…
ירון: עשינו תוכנית לא רלוונטית לחלוטין, אבל הייתה נחמדה לפי דעתי. היא הוכיחה את הטמטום שלנו.
דניאלה: הבנתי.
ירון: זה משהו שאת ירשת ממני, אני לא יודע דווקא את זה היית צריכה לרשת ממני. יכולת רק לקחת לי את היופי למשל. לא, טמטום דווקא לקחת לי.
דניאלה: אבל אתה מספיק לא מטומטם כדי להראות לי איך משתמשים בזה?
ירון: אני אראה לך אחר כך, אני, כן.
דניאלה: נסיים את התוכנית עם שיר ילדים שמאוד אהבתי בילדותי, שעל שמו נקרא הספר של קדיה מולודובסקי, "פִּתחו את השער". שוב, כי בהעדר שירים טיפה יותר קונקרטיים על הקושי בפיצוח סיסמאות, אנחנו נשתמש במטאפורות, בסדר?
אז תודה למאזינות ולמאזינים, תודה לעורכת שלנו, מאיה קוסובר.
אבא, פִּתחו את השער.
ירון: [מקריא]
"פִּתְחוּ אֶת הַשַּׁעַר, פִּתְחוּהוּ רָחָב,
עָבוֹר תַּעֲבֹר פֹּה שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב:
אַבָּא
וְאִמָּא,
וְאָח
וְאָחוֹת
וְחָתָן וְכַלָּה
בְּמִרְכֶּבֶת קַלָּה.
פִּתְחוּ אֶת הַשַּׁעַר, פִּתְחוּהוּ רָחָב,
עָבוֹר תַּעֲבֹר פֹּה שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב:
סַבָּא
וְסַבְתָּא,
וְדוֹד
וְדוֹדָה
וּנְכָדִים וְנִינִים
בְּמִרְכֶּבֶת פְּנִינִים.
פִּתְחוּ אֶת הַשַּׁעַר, פִּתְחוּהוּ רָחָב,
עָבוֹר תַּעֲבֹר פֹּה שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב:
אַגָּס
וְתַפּוּחַ,
וּדְבַשׁ לְקִנּוּחַ,
וְרָקִיק צְהַבְהַב
עַל צַלַּחַת זָהָב."
[אות מוזיקלי]
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments