אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו זמן לכל ואין לו עת שתהיה לו עת לכל חפץ (יהודה עמיחי) למה הכנת ממולאים היא פעולה שצריכה לצאת מחוץ לחוק; מדוע עדיף היה שירון יוותר על הניסיון לאחוז בכלי עבודה וכמה זמן הוא מבזבז במחשבות על הזמן המבוזבז?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 26/09/2024.
[מוזיקת פתיחה]
ירון: [מקריא]
"לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:
עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת
עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:
עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא
עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:
עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק
עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:
עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים
עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:
עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד
עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:
עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר
עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:
עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא
עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם׃"
[מוזיקת רקע מסתיימת]
דניאלה: קהלת פרק ג', אחד מקטעי השירה היפים ביותר בשפה העברית, המיוחס - לפחות על פי המסורת - לשלמה המלך. קהלת, הוא שלמה, מציג כאן עמדה מאוד מעניינת של ניהול זמן. קצת נוקשה הייתי אומרת, כי הוא לא מתחשב כל כך ברצונו של האדם לכלות את זמנו על עניינים פעוטים יותר, כגון זמן גלילה למשל [ירון צוחק], זמן בהייה וגירוד הראש.
אז בוא נעבור אולי פשוט לדוגמאות ונעשה את זה ככה. אני אתן דוגמא לבזבוז זמן מטומטם אחד שלי, ואתה תיתן דוגמא לבזבוז זמן מטומטם אחד שלך, ואני אתחיל כי אני רוצה שאתה תסיים.
ירון: בבקשה.
דניאלה: אז אני רציתי לספר שאני מבזבזת המון זמן בחנופה לבת שלי כשהיא חוזרת מהצבא. אתה מכיר את המוטו שלי על זמן הכנת האוכל?
ירון: כן, כן, המוטו הוא…
דניאלה: אתה יכול לומר אותו? [מצחקקת]
ירון: …שאסור להשקיע בהכנת מזון יותר מאשר באכילתו.
דניאלה: נכון, נכון. שזה יוצא שמותר להכין אוכל במשך, נגיד, משהו כמו חצי שעה גג.
ירון: נכון.
דניאלה: כל דבר, נגיד, ממולאים - לדעתי צריך להוציא את זה מחוץ לחוק. אני חושבת, כל הפטריארכיה מגולמת בדבר הזה, אני ישר רואה עשרות נשים, יווניות זקנות, שמגלגלות, אני לא יכולה לשאת את זה. בקיצור, זמן האכילה אסור לו לה…
ירון: לא, ממולאים זה עניין שיש לדון בו ברצינות. מפני שאני, את יודעת, חי עם סופרת, קפריזית.
דניאלה: כן.
ירון: שיש לה ימים שלמים שהיא לא מבשלת כלל, והיא מדי פעם מציצה לתוך המקרר, מגלה שרק הנורה דולקת בתוך איזה מקלט אפל. אין אוכל, בקיצור. לפעמים זה שופע.
דניאלה: לא רואים עליך שאין אוכל, אגב.
ירון: אני אוכל מכל הבא ביד, אני אוכל דיקט שיש [דניאלה מגחכת], שאני רואה, כן. אבל… אני אמרתי לה תמיד - תראי, אני ייחלתי בחיי הנישואים השניים שלי איתה, שסוף סוף תהיה לי אישה מהסוג הטורקי. עגולת ירכיים…
דניאלה: תהיה אתה אישה מהסוג הטורקי.
ירון: בסדר! אני אומר לך… מספר על חלומות. אני לא מספר על מה שהיא… כן?
דניאלה: [מרימה את הקול] אני רוצה לשמוע…
ירון: …שתעשה ממול…
דניאלה: …בתוך החלומות שלך את הביקורת המגולמת, העצמית המגולמת בהם. מה זה רצית אישה שתבשל לך?
ירון: כך חשבתי…
דניאלה: אוקיי.
ירון: כך רציתי, כך רציתי. לא…
דניאלה: תבשל אתה לאישה.
ירון: איחוליי לא התגשמו.
דניאלה: כן.
ירון: אני חלמתי על סיר מלא ממולאים. מותר לחלום?
דניאלה: אז תקנה, אז תקנה.
ירון: כן, אז זו הצעה שאני מציע לה, ואז היא אומרת, "אבל זה עולה הרבה כסף, זה לא הגיוני, וזה לא…" יש חישובים פתאום.
דניאלה: לא. ממולאים זה ממש, באמת, זה לא, זה לא… שום דבר לא שווה השקעה של לעמוד עם עלים קטנים, ולגלגל אותם במשך ארבע שעות…
ירון: בעינייך ביטויים קולינריים של אהבה, אינם נחשבים.
דניאלה: לא, זה…
ירון: בעיניי זה ממלא…
דניאלה: אז רגע… תקשיב, אבא, אבא…
ירון: …את חיי הנישואים, זה מעדן אותם.
דניאלה: לא, לא, תקשיב, תקשיב, יש לי פשוט ביקורת על עבודות שקופות. אני חושבת שיש בזה - וזה דיון רציני שאולי פעם נעשה אותו - אי אפשר שנשים יגלגלו במשך ארבע שעות עלי גפן, ולא יקבלו על זה כסף.
ירון: נכון.
דניאלה: אוקיי? זה עבודה שקופה, מה שנקרא.
ירון: ואם יגלגלו גראס, זה בסדר?
דניאלה: כן, כי זה בסדר.
ירון: אוקיי.
דניאלה: בטח, בטח. גראס זה בסדר גמור. טוב, אז רגע, אני רוצה לחזור על הבזבוז זמן: מה שקורה זה שהבת שלי חוזרת מהצבא, אוקיי? ובגלל שאין לי סבלנות להקשיב לה, והיא מגיעה עם המון המון סיפורים, אז הדרך שלי להביע אימהוּת, זה להכין לה אוכל, כי זה באמת דבר שהיא מאוד אוהבת. כך אני מקדמת את פניה: סירים, פינוקים, אוכל.
עכשיו פעם היא אמרה לי, ובצדק, שלשם אני מנתבת את האימהות שלה, ואני התווכחתי איתה ואמרתי לה: "לא נכון, זה בגלל שאני רואה שזה נורא חשוב לך". שהיא נורא עצובה כשאין לה אוכל מושקע. אז היא אמרה לי שאם הייתי משקיעה בדברים אחרים, זה היה פחות חשוב לה מן הסתם. זאת אומרת, היא אמרה לי: "אם את תקשיבי לי קצת יותר, תוכלי לבשל קצת פחות". זה היה ה… זה.
ואז אני חשבתי רגע, והשיחה מאוד נמאסה עליי, גם היא שיעממה אותי. אמרתי לה [מגחכת] בסופה: "אוקיי, אני מבינה, אז מה את רוצה לאכול?" [צוחקת]. וככה…
ירון: חשבתי, מה את רוצה להגיד?
דניאלה: לא!
ירון: הרי אין לך דבר מה להגיד.
דניאלה: לא. לא. אז ישר פניתי ואמרתי לה "אז מה את רוצה לאכול?" כי הבנתי…
ירון: כן.
דניאלה: …שנמשיך ככה זה עדיף.
ירון: כן.
דניאלה: אז זהו. אבל באמת זה לוקח לי המון זמן, היא מגיעה בדרך כלל ביום חמישי בערב, אי אפשר לתאר מה עובר עליי ביום שלפני. אני מרגישה שזה מטומטם. זהו, זה בזבוז זמן שהייתי שמחה להיפטר ממנו. כלומר, להקשיב לה יותר ולבשל פחות.
ירון: לא, זה היה רב משמעות והיו לזה רבדים סמויים לסיפור שלך.
דניאלה: ביקורת תרבותית…
ירון: כן, הסיפור שלי הרבה יותר שטוח…
דניאלה: אוקיי.
ירון: אני מנהל מאבק עקר, מאבק נואש, מאבק חסר תועלת, מאבק הנובע מתסביכי גבריות.
דניאלה: כן.
ירון: מאבק במומים מולדים שלי, שהם בעיקר היעדר מוחלט של יכולת לטפל במכשירים.
דניאלה: [בהתפעלות] יפה, אבא! מה קורה? אני, אני, אני, אני נדהמת שאתה יודע את זה! כי שנים הכחשת את זה.
ירון: אני יודע אחרי ששנים הוסבר לי.
דניאלה: [מגחכת] אוקיי.
ירון: למשל, זה שבועיים אני מתמודד מול אתגר מגירה שבורה במטבח.
דניאלה: כן.
ירון: עניין שכל הנדימן בינוני היה פותר בשתי דקות. כלומר, לו הייתי מתרגם כסף לזמן, כפי שממליצים הליברטריאנים, היה העניין נפתר בשתי דקות. הייתי קונה את שירותיו של הנדימן. כלומר - לו הייתי מתרגם כסף לזמן, הייתי מזמין בעל מלאכה וחוסך כסף וזמן. בכלל, אני, להמון דברים צריך לעשות מיקור חוץ.
דניאלה: הבנתי…
ירון: outsourcing של רוב הדברים בעצם שאני צריך לעשות…
דניאלה: …אבל רק, אני רוצה להבין את המנגנון. זאת אומרת, אתה, אתה כל הזמן משוכנע שתכף אתה תפתור את העניין הזה? כן?
ירון: כן. אני בטוח שזה על סף פתרון.
דניאלה: אז אני נזכרת שגם היה לך איזה יום אחד איזה פרטנציה להקים ארון ספרים או מדפים ממתכת.
ירון: זה… כן, גם זה היה.
דניאלה: ממתכת, בדברים יותר גדולים.
ירון: גם זה קרה.
דניאלה: וזה, זה, זה משהו שבאמת אצל אנשים רגילים לוקח נגיד שעתיים, והיה לנו פשוט שבוע של עבודת פרך [צוחקת], שהייתי חוזרת מהבית ספר, פשוט הולכת, ו… פשוט מיוסרת מהמחשבה שתכף נעבוד במשהו [ירון צוחק] שאני לא מבינה מה הוא, מתי הוא יסתיים…
ירון: ולמה.
דניאלה: …ולמה [שניהם צוחקים] כן, נכון. טוב. אז אני עוברת לעניין קצת יותר… לא, לא יותר רציני, יותר… אני חושבת, מדכא.
ירון: כן.
דניאלה: אני מבלה יותר מדי זמן ברשתות החברתיות, לחלוטין, ובמיוחד בטוויטר. אני לא יודעת, אתה לא, אתה לא בטוויטר, אתה קצת, יש לך פייסבוק, אבל בטוויטר, שזה פשוט… שזה פשוט, באמת, אין לתאר…
ירון: אני הצצתי בטוויטר, אני מבין על מה את מדברת.
דניאלה: אתה מדבר?
ירון: כן.
דניאלה: זה שם נחשף מנגנון הרעל בצורה הכי מזוקקת שיש. זה כמו לשבת ולראות מלחמות כלבים. זה משהו… [ירון צוחק בקול] זה…
ירון: תחרות בזריקת גמדים.
דניאלה: …לא, אבל זה לא יתואר, זה אין אינהיביציה, אין גבולות, זה קללות איומות על משפחות של חטופים, זה עיתונאים רבים אחד עם השני. באמת זה דבר נורא, זה דבר נורא. ויש לי איזה משיכה לזה כמו… לא יודעת, כמו שלאנשים יש משיכה לפורנו. באמת, ככה אני מרגישה.
ירון: כן.
דניאלה: ואני מצטערת על זה. זהו. תן את שלך.
ירון: שלי, כפי שאני הזהרתי, הרבה יותר בעיות רדודות גם, ב… אין להן משמעות חברתית או עמוקה.
יש לי חמישה זוגות נעליים. ששלוש מהן מציקות לכפות רגליי העדינות, ואני לא נועל אותן כלל. לכן, אני נועל בעיקר שתיים. יש… זוג נעליים גבוהות של יחידת קומנדו אמריקאיות שקיבלתי מקרוב משפחה, שהן נעליי החגיגיות.
דניאלה: כן.
ירון: ויש לי זוג נעלי ספורט, אותם אני נועל ברגע זה, ששרוכיהם ארוכים מאוד.
דניאלה: אוקיי.
ירון: ואני מבזבז המון זמן כדי לגרום לכך שהשרוכים הארוכים לא ימעידו אותי בהליכה, שהם לא ישתרבבו מתחת לסוליות הנעליים, ויסבכו אותי ויפילו אותי. כי ההליכה שלי כבר לא כל כך יציבה. אז אני מנסה ליצור קשר כפול שיקצר את אורכם של השרוכים.
דניאלה: נכון.
ירון: עכשיו יש לי בעיה - יש לי אצבעות מאוד גסות, וקשה לי מאוד לעשות קשר כפול.
דניאלה: שמנמנות קוראים לזה.
ירון: שמנמנות, ואני מעדיף מגושמות, לא גם ככה.
דניאלה: [בגיחוך] חקלאיות. אתה מעדיף כפות רגליים… כפות ידיים חקלאיות, כן.
ירון: כשאני יושב על גדות המיטה שלי, ומתכופף לנעליים…
דניאלה: אההא…
ירון: …זה מאמץ כשלעצמו די קשה, אז אני מנסה לקשור את שרוכי הנעליים פעמיים.
דניאלה: כן.
ירון: את לא מתארת לעצמך כמה זמן זה לוקח. [דניאלה מגחכת] עד שאני מצליח. הנה, למשל עכשיו, אני נעול אחד השרוכים מקוצרים…
דניאלה: אתה חשבת…
ירון: והנעל השנייה…
דניאלה: …ארוכים…? אתה חשבת על הרעיון ה… המדהים של לקנות שרוכים יותר קצרים?
ירון: אני חשבתי על… בשביל זה צריך ללכת [ומגחך]. ואיפה אתה מוצא היום שרוכים?
דניאלה: …ואתה לא יכול ללכת…
ירון: …באיזה חנויות…
דניאלה: …כי אתה עוד לא גמרת [ירון צוחק] לשרוך את הנעליים.
ירון: הנה לך, הנה לך פלונטר…
דניאלה: הבנתי…
ירון: …שאני לא יודע איך להתיר אותו.
דניאלה: אוקיי, הבנתי. טוב, אז אני רציתי…
ירון: אני חשבתי על פטנט אחר אגב.
דניאלה: נו?
ירון: לקצץ אותם עם מספריים…
דניאלה: נכון, אבל אז זה מתפורר.
ירון: נכון, אז מתפורר… ואז לצבוע את הקצה בלק של ציפורניים.
דניאלה: מדהים!
ירון: נכון?
דניאלה: אני חושבת שזה כן, כן.
ירון: אוקיי.
דניאלה: מדהים.
ירון: אז ננסה את זה, אבל איפה יש לנו לק של ציפורניים?
דניאלה: …לגזור את הקצה.
ירון: זה שאיש מהאנשים מסביבי…
דניאלה: לבת שלי.
ירון: לבת שלך יש?
דניאלה: כן.
ירון: אוקיי.
דניאלה: כן.
ירון: אז אולי היום נעשה את זה.
דניאלה: בסדר.
ירון: אוקיי.
דניאלה: בסדר, יפה. זה מה שנעשה אחרי שנגמור להקליט.
ירון: [משמיע קריאת שמחה] או!!!
דניאלה: [צוחקת קלות] טוב, אז אני מבזבזת המון זמן על חיפוש נדל"ן.
עכשיו, אין לי כסף, וגם אין לי שום אפשרות לקנות נדל"ן בחו"ל, אבל בלילות אני באמת, אני דונלד טראמפ. זה אי אפשר לתאר, אני אייל נדל"ן. אני בשנה שעברה השקעתי [בגיחוך] בעיקר ביוון, כמו כל הישראלים.
ירון: כן.
דניאלה: באמת, מצאתי…
ירון: מחשבות על…
דניאלה: קניתי, מכרתי, אתה לא מבין, אני כבר היה לי גם תוכנית לקנות מלון.
ירון: בפלופונזוס?
דניאלה: איפה לא - איוס, נקסוס, מה שאתה רוצה, הכל. אחר כך אני עבדתי, עברתי לאיטליה. [ירון צוחק] כי החלטתי… כי החלטתי ששם, ועכשיו אני מאוד מתעניינת בסלובקיה, בולגריה וגיאורגיה. כי אני אוהבת להקדים גם את זמני, אתה מבין? אני לא מהנדל"נים [מגחכת] שנוהַה אחרי העדר.
ירון: ברור.
דניאלה: אני לא… בסדר, הייתי ביוון, אבל עכשיו אני רואה שזה המוני לי…
ירון: רכשתי ביוון.
דניאלה: בדיוק, רכשתי, מכרתי, עכשיו זה המוני לי מדי, אתה מבין?
ירון: כן.
דניאלה: אז אני מנסה לגלות את הארצות החדשות. אני אוליך את העדר.
ירון: כן.
דניאלה: אז זהו.
ירון: מונגוליה, סודית, עכשיו…
דניאלה: עכשיו זה נורא, היום זה נורא, בגלל ה-AI, ובכלל, בגלל האפשרויות החיפוש, אתה הרי יכול ממש לטייל בכפרים. והדבר הזה, זה באמת אני מכלה, אני מכלה לילות שלמים, על טיולים ברכסים בבולגריה, בכפרים קטנים. אני מכירה את הסוכנויות שם, כי אפשר להכניס היום לא… לקלֹוד, ל… זה, אני כותבת, תן לי סוכנות, נדל"ן, בבולגריה, שמתמחה בכפרים ישנים, עתיקים…
ירון: בעברית אפשר לעשות את זה?
דניאלה: …ואתה תקבל. אני כותבת את זה בעברית ומקבלת שלוש סוכנויות בולגריות. אני מכירה את הסוכנים [ירון צוחק]. אני מכירה את הסוכנים בשמות שלהם, הדבר היחידי שלא יהיה לי…
ירון: סרגיי, ליאוניד ו…
דניאלה: [מגחכת] בדיוק, הדבר היחיד שלא יהיה לי בוודאות זה נכס. אבל חוץ מזה - אני מכירה את בולגריה [ירון צוחק], אני יודעת איפה שווה להשקיע, פשוט בולגריה ארץ מדהימה. אל תבואו עוד, אני אגיד לכם מתי.
ירון: כן.
דניאלה: זהו.
ירון: אני מבזבז זמן תועפות…
דניאלה: כן.
ירון: …בלימוד נושאים שאין להם שום ערך, אפילו לא ערך תיאורטי. מישהו השווה את זה לדף… לתלמוד, דף תלמוד, את המחשב…
דניאלה: מבוך.
ירון: …כי הוא מסביבו עטוף בפרשנויות, ואתה נכנס לסוגיה אחת…
דניאלה: נכון.
ירון: …אתה עובר לסוגיה אחרת.
דניאלה: כל הזמן יש לך שבילים צדדיים…
ירון: שבילים צדדיים.
דניאלה: אתה יכול להיכנס לתוך היער ולאבד את הדרך.
ירון: אז… אז אני יכול, נגיד, לרצות להיכנס לבדוק את חשבון הבנק שלי אם אין לי אוברדרפט גדול מדי, ובסוף ל… [דניאלה מצחקקת] לגמור באיזה מבנים עתיקים שהתגלו אך זה עתה בבבל הקדומה [דניאלה מצחקקת], אני יודע? מן שטויות, ואחר כך גם לנסות לטמון אותן בזיכרון שלי. כי יש לי זיכרון הולך ונחלש, בעיקר לזיכרון טווח קצר, אז אני גם מתרגל את הזיכרון. אז אני עובר לאתרים שעוסקים בטיפול בזיכרון. [דניאלה מצחקקת]
אי אפשר בכלל להעלות על הדעת כמה זמן מתבזבז בנדודים בארצות הידע.
דניאלה: נכון. אנחנו חיים בתקופה שנורא נורא קל גם לחפש וגם… וגם למצוא. זאת אומרת, אם אתה לא סקרן, אז אין שום בעיה. אבל אם אתה סקרן, זה אסון.
ירון: אסון.
דניאלה: האינטרנט זה אסון.
ירון: נכון. אבל גם ברכה.
דניאלה: כן?
ירון: יש לו, כן, גם ברכה. כי לפעמים אני בכל זאת נתקל ב…
דניאלה: תן לי משהו מעניין מאוד מאוד שהגעת אליו במקרה. אתה יכול לזכור דבר כזה מהימים האחרונים?
ירון: יש ל… אני מאוד אוהב את אתר "Quora", את יודעת, אתר שעוסק ב… עונה על קושיות של… שאנשים שואלים. מקשי קושיות…
דניאלה: נודניקים.
ירון: לא, מקשי קושיות ומקבלי תשובות.
דניאלה: אוקיי.
ירון: עכשיו, נותני התשובות, צריכים גם להציג את עצמם, מי אתה, במה אתה עוסק, במה מומחיותך, כדי שלתשובות יהיה תוקף.
דניאלה: אוקיי.
ירון: עכשיו משתתפים בזה ידענים עצומים - פיזיקאים, ביולוגים, וכל מיני אנשים שיש מה ללמוד מפיהם. ולמשל, השאלה האחרונה הייתה, מישהו שואל: "איך אני יכול לדעת אם מתן תורה היה בממש, או שהוא רק אגדה?" [דניאלה מהמהמת בהבנה] ומישהו, אתאיסט גמור…
דניאלה: כן.
ירון: …השיב לו, אבל מתוך ידע מעמיק בתורה. [דניאלה מהמהמת בהבנה]. הוא הראה לו שאפילו התורה עצמה, הטקסטים התנ"כיים, מוכיחים שאי אפשר שסיפור יציאת מצרים ומתן תורה היה סיפור המעוגן בהיסטוריה האמיתית…
דניאלה: הבנ… והנה איבד מ-20 אלף מאזינים.
ירון: …כי אפילו התורה עצמה סותרת את האפשרות הזאת.
דניאלה: אתה יכול לתת לי דוגמה של דבר מט… ממש מטופש?
ירון: אני נתתי לך עכשיו… אה, מטופש?
דניאלה: מטופש, שמצאת את עצמך מבזבז…
ירון: יש בעיקר…
דניאלה: …מבזבז המון זמן על משהו שאתה הצטערת שבזבזת עליו.
ירון: נכון, יש…
דניאלה: הלמדנות היתרה שלך, לאן היא יכולה להוביל אותך לאיזה מן מחילת ארנב בלתי נחוצה? זה מה שחיפשתי.
ירון: אה, אני לא יודע… למשל כמה זמן מתנמנם גור של קנגורו בכיס אימו?
דניאלה: זה, למדת את זה?
ירון: כן!
דניאלה: אוקיי, כמה? [צוחקת]
ירון: אני לא זוכר! אני לא זוכר!
דניאלה: אז זה באמת, אז הנה…
ירון: זה מידע שאתה לא זוכר אותו.
דניאלה: …אתה צודק, אז אתה צודק, הנה, למדת משהו שאין לך שום צורך בו. אם היית זוכר, זה היה משנה את התמונה אגב. כי אותי זה מאוד מעניין.
ואתה משקיע המון המון זמן לדעתי, נכון אבא, אם אני לא טועה במחשבות על הזמן. אז אולי עם זה נסיים. כמה זמן מבוזבז אתה משקיע במחשבות על הזמן המבוזבז?
ירון: ברור שזמן שאורכו בלתי ראוי לחשיבות העניין. תראי, אפילו יש לי סיפור. את יודעת, את מסכימה שאני אגמור בסיפור?
דניאלה: כן, בטח.
ירון: לפני שנים כתבתי סיפור קצר על אבי…
דניאלה: כן.
ירון: …שאולי שמע מפי סבו, כי אביו - אביו של סבו, בילדותו, שיחק בשלג בפאתי העיירה האוקראינית שבה גדל.
דניאלה: כן.
ירון: ולפתע הוא ראה את נפוליאון בונפרטה נמלט עם מרכבתו ממוסקבה מערבה, משאיר אחריו מאות אלפי גוויות של חיילים.
דניאלה: אההא…
ירון: זה היה ב-1812, כזכור לך. לפני 200 שנה, בסך הכל.
דניאלה: כן.
ירון: בערך פעמיים וחצי שנות חיי. זה הכל. פעמיים וחצי שנות חיי.
דניאלה: זה, רגע, זה הסבא שלך, שזוכר את הסבא שלו?
ירון: הסבא… הסבא רבא של הסבא רבא, נניח.
דניאלה: אוקיי.
ירון: נכון? זה בסך הכל.
דניאלה: כן, כן, כן… כלום…
ירון: אני בן 84.
דניאלה: …פסיק, פסיק.
ירון: אני בן 84. אז זה 168 שנים בסך הכל, זה הזמן, פחות או יותר.
דניאלה: כן.
ירון: כשאתה מזדקן, אז כשאתה דוחס את הזמן שלך לתוך ההיסטוריה או מחלק את הזמן ההיסטורי בגילך…
דניאלה: כן.
ירון: …אז הזמן הולך ומתקצר. הזמן הולך ומתקצר באופן מבהיל. ואני חושב על הסבא רבא של הסבא רבא שלי, כאילו זה קרה אתמול [דניאלה מהמהמת בהבנה]. זה באמת יכול להיות שהילד הזה הקטן, סבא רבא שלי, בעיירה פרילוקי, עמד בשלג במגפיים, וראה את מרכבתו של נפוליאון, זה קרה אתמול.
דניאלה: כן.
ירון: והתחושה הזאת מבהילה, כי היא מבשרת לי את זמני הכלה. [דניאלה מהמהמת בהבנה, ירון מחקה את ההמהום של דניאלה] זה היה "אוווו" כזה נורא… עצוב במקצת, מלא תוגה, את התחלת לחשוב על חייך.
דניאלה: נכון.
ירון: נכון? אוי… אני מצטער יקירה שלי.
דניאלה: לא, כי תראה, בתוכנית הזאת בעצם דיברנו על בזבוז זמן בתוך זמן נתון. בעצם הסוף שלך אומר…
ירון: שאין לי זמן…
דניאלה: …גם… גם… גם… בדיוק.
ירון: הזמן הוא אלסטי, כמובן.
דניאלה: בדיוק, שהזמן הוא אלסטי, וגם אם תנצל אותו מאוד מאוד טוב - הוא אבק ברוח.
ירון: נכון. יפה.
דניאלה: טוב. אז אנחנו נסיים את התכנית כאן, ונסיים אולי עם יהודה עמיחי, שמתווכח עם הקביעה של קהלת, ומציג, בעיניי, עמדה יותר אנושית ומנחמת של ניהול זמן. הוא אומר - הכל יחד בעצם.
אז תודה לכן ולכם, תודה אבא, תודה למאיה קוסובר העורכת שלנו, חפשו אותנו ביישומונים הקרובים אליכם, נתראה בפרק הבא.
יהודה עמיחי, אדם בחייו. קצת ארוך, אבל שווה.
ירון: [מקריא]
"אָדָם בְּחַיָּיו אֵין לוֹ זְמַן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ
זְמַן לַכֹּל.
וְאֵין לוֹ עֵת שֶׁתִּהְיֶה לוֹ עֵת
לְכָל חֵפֶץ. קֹהֶלֶת לֹא צָדַק כְּשֶׁאָמַר כָּךְ.
אָדָם צָרִיךְ לִשְׂנֹא וְלֶאֱהֹב בְּבַת אַחַת,
בְּאוֹתָן עֵינַיִם לִבְכּוֹת וּבְאוֹתָן עֵינַיִם לִצְחֹק
בְּאוֹתָן יָדַיִם לִזְרֹק אֲבָנִים
וּבְאוֹתָן יָדַיִם לֶאֱסֹף אוֹתָן,
לַעֲשׂוֹת אַהֲבָה בַּמִּלְחָמָה וּמִלְחָמָה בָּאַהֲבָה.
וְלִשְׂנֹא וְלִסְלֹחַ וְלִזְכֹּר וְלִשְׁכֹּחַ
וּלְסַדֵּר וּלְבַלְבֵּל וְלֶאֱכֹל וּלְעַכֵּל
אֶת מַה שֶּׁהִיסְטוֹרְיָה אֲרֻכָּה
עוֹשָׂה בְּשָׁנִים מְאוֹד.
אָדָם בְּחַיָּיו אֵין לוֹ זְמַן.
כְּשֶׁהוּא מְאַבֵּד הוּא מְחַפֵּשׂ
כְּשֶׁהוּא מוֹצֵא הוּא שׁוֹכֵחַ,
כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵחַ הוּא אוֹהֵב
וּכְשֶׁהוּא אוֹהֵב הוּא מַתְחִיל לִשְׁכֹּחַ.
וְנַפְשׁוֹ לְמוּדָה,
וְנַפְשׁוֹ מִקְצוֹעִית מְאֹד
רַק גּוּפוֹ נִשְׁאָר חוֹבֵב
תָּמִיד. מְנַסֶה וְטוֹעֶה
לֹא לוֹמֵד וּמִתְבַּלְבֵּל
שִׁכּוֹר וְעִוֵּר בְּתַעֲנוּגָיו וּבְמַכְאוֹבָיו.
מוֹת תְּאֵנִים יָמוּת בַּסְּתָו
מְצֻמָּק וּמְלֵא עַצְמוֹ וּמָתוֹק,
הֶעָלִים מִתְיַבְּשִׁים עַל הָאֲדָמָה,
וְהָעֲנָפִים הָעֲרֻמִּים כְּבָר מַצְבִּיעִים
אֶל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ זְמַן לַכֹּל."
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments