״הרחוב היפה היפה יעצר לבסוף בדרכו. השלווה אטומה וקשה תחתך כמו חלה לאורכו״ (דוד אבידן).
דניאלה וירון תוהים מה הופך עיר מוצלחת לעיר נכשלת, ומדוע, בניגוד לשלטון המרכזי, את מנגנון השלטון המוניציפלי קשה יותר להבין. ובכל זאת ירון מציע לבחור ברשימה אופוזיציונית שבעיקר תצעק ודניאלה ברשימה אפורה שבעיקר תשעמם.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 26/02/2024.
[אתן מאזינות ואתם מאזינים לכאן הסכתים, הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי]
[מוסיקת פתיח]
ירון: "ובעד מי אנה פרנק הייתה מצביעה?"
דניאלה: את השאלה הזאת שואל יצחק לאור, והשיר הקצר הזה נמצא בספר שנקרא: "רק הגוף זוכר" שיצא בשנת 1985. זה שיר מצחיק, אבל אני לא יודעת למה בדיוק. אולי בגלל שהוא כל כך אבסורדי, אבא?
ירון: בוודאי, זה הרי שאלה שנשאלת כדי שלא תימצא לה תשובה.
דניאלה: כן, נכון. אבל למה דווקא אנה פרנק?
ירון: כי אנה פרנק היא…
דניאלה: סמל? [מצחקקת]
ירון: היא דמות מרוממת.
דניאלה: כן…
ירון: היא… אפופה טרגדיה.
דניאלה: אם אנחנו נדע למה היא מצביעה, אולי אנחנו נדע למי להצביע?
ירון: לא, אני לא חושב שהמשורר יצחק לאור, שהוא משורר נפלא, אה… חשב בדיוק מדוע.
דניאלה: כן, אוקיי.
ירון: אבל השאלה היא כל כך אבסורדית.
דניאלה: נכון.
ירון: הווה אומר, בחירות מוניציפליות כנראה...
דניאלה: זה אבסורד?
ירון: הן אבסורד מוחלט. אתה לא יודע למי להצביע, למה אתה מצביע.
דניאלה: נכון.
ירון: אז אנה פרנק בעליית הגג, [דניאלה צוחקת] ששם היא נחבאת צריכה להכריע...
דניאלה: בשאלה הזאת.
ירון: אם היא תצביע בעד פונדר ונגן או ונדר פויגל…
דניאלה: לא, לדעתי השאלה נוגעת לעכשיו, למי היא היתה מצביעה.
ירון: למי הייתה מצביעה עכשיו?
דניאלה: כן, לחולדאי או לבַּרבִּיבאי.
ירון: לפי דעתי, בַּרבִּיבַּאי נשמע יותר טוב לה, בהולנדית.
דניאלה: אה כי זה יותר הולנדי.
ירון: בַּרבִּיבַּאי כן, זה נשמע שם הולנדי קצת.
דניאלה: טוב, הקדמה ארוכה, אבא, אנחנו עם החוג הגריאטרי שלנו, אבא תרחם. אה.. ובוא נתחיל. אנחנו מקדישים את התוכנית הזאת, אם לא הבנתם, והבנתן, לבחירות המוניציפליות. אממ.. ואולי נתחיל בשאלה נורא פשוטה: חוויית העיר שלך, כאדם שחי המון… רוב שנותיו בעצם בתל אביב, השתנתה עם השנים? והאם אתה מרגיש שהצרכים שלך, אמ… השתנו גם? זאת אומרת, הדברים שאתה רוצה מהעיר השתנו.
ירון: או בוודאי, תראי, העיר הייתה שונה לחלוטין בילדותי. זאת הייתה עיר פתוחה מאוד. מספר תושביה לא עלה על מאה וחמישים אלף, אני חושב, כשאני נולדתי ב-1940. בין ביתי, שבסביבות רחוב ז'בוטינסקי בתל אביב לבין הירקון, היו שטחים רחבים עצומים. גבעות כורכר, סביונים.
דניאלה: היתה את המערה החשמלית שעל שמ...
ירון: כן, אז זה אגדה, זה בית הקברות המוסלמי ב… על גבעות הכורכר של תל אביב, ששם יגאל מוסינזון קבע את מקומה של המערה החשמלית, שאני אה… ביליתי שם כמפקדה של חבורת חסמב"ה.
דניאלה: והאם הצרכים שלך השתנו, זאת הייתה השאלה השנייה שרציתי שתשיב עליה?
ירון: צרכים של ילד, הם שונים לגמרי מצרכים של אדם מבוגר.
דניאלה: נגיד, האם היום הדבר שאתה הכי צריך מהעיר זה מדרכות, נגיד, ישרות? [מצחקקת]
ירון: נכון, נכון. מדרכות שלא יביישו אותי בנפילה.
דניאלה: ופחות פאבים וברים?
ירון: נכון, כמובן.
דניאלה: אוקיי.
ירון: אני פחות מטופל בשאלות של ילדים, חינוך של ילדים. הרבה פחות מעניין אותי, כמובן.
דניאלה: כן.
ירון: אה… יש לי שאלות עקרוניות למשל, צ'יץ' התפאר בעובדה שתל אביב היא עיר ללא הפסקה, נכון?
דניאלה: כן.
ירון: [מרים את קולו] מי אמר לו שאני רוצה עיר ללא הפסקה? אני רוצה עיר עם הפסקות! [דניאלה מצחקקת]
דניאלה: נכון, אתה צודק.
ירון: נכון, הוא החליט שעיר ללא הפסקה זה כיף! לא רוצה עיר ללא הפסקה!
דניאלה: נכון אתה צודק…
ירון: שקט אני רוצה בצהריים! כן?
דניאלה: כן. אבל עיר היא דבר טוב למבוגרים?
ירון: תראי, נעשו על זה הרבה מאוד מחקרים. בדרך כלל עיר זה טוב. עובדה שיש תהליך מתמיד של אורבניזציה בעולם. רוב ה… תושבי העולם נוהרים אל הערים.
דניאלה: נכון.
ירון: אז כנראה שזה טוב.
דניאלה: או שזה כורח המציאות, לא בהכרח טוב. לא כל מה שקיים הוא טוב.
ירון: איזה כורח מציאות?
דניאלה: אה… שהחקלאות הצטמצמה ונהייתה יותר היי-טקית, אז לא צריך כל כך הרבה, כי אממ… לא יודעת, שינויים של מזג אוויר, שינויים של צפיפות.
ירון: יש יתרון גדול, העיר יודעת לספק לתושביה את צרכיהם ביעילות רבה יותר. מבחינה בריאותית למשל, בתי החולים הגדולים נמצאים, ופה אני מגיע לצרכים של בני גילי, הבידור, התיאטראות, הפעילות האמנותית. אנשים נוטים להצטופף. יש אנשים אחרים שזקוקים למרחבים גדולים, אבל רוב האנשים זקוקים לחיות עם אנשים אחרים, וליצור ביחד איתם.
דניאלה: [המהום]
ירון: אז אני מניח שעיר זה טוב.
דניאלה: זה לא רק מהכיוון של מה האנשים זקוקים, אני חושבת שזה גם מהכיוון של מה המנהיגים יכולים לתת, ואני רוצה להזכיר את התיאורטיקן הפוליטי, באמת מהחשובים בעולם, שקוראים לו בנג'מין ברבר, שהוא כתב ספר שנקרא: "אם ראשי ערים היו מנהלים את העולם". הספר הזה נכתב בשנת 2013, והתשובה שלו, היא חד משמעית ש: אם ראשי ערים היו מנהלים את העולם, העולם היה מנוהל הרבה יותר טוב. כי לטענתו, מדינות בעצם כשלו בדאגה לאזרחים, וכל מיני שאלות שקשורות לאתגרי המאה, הם לא יודעים לענות עליהם טוב. ערים הם מקומות דינמיים, שמצמיחים פתרונות וחשיבה יצירתית, והוא אומר גם שבעוד שחברי הכנסת, שלנו, או בכלל בעולם, נמדדים על פי פרמטרים אידיאולוגיים, זאת אומרת, מה הם חושבים על שאלות מאוד גדולות, כן? על תפיסת עולם, אז ראשי ערים נמדדים במעשים, בדיוק מה שהתחלנו איתו - האם המדרכות הן ישרות, האם יש פתרון לילדים עד שעה חמש, בקידום הצרכים המשותפים, ולכן יש משהו במנגנון של עיר, שמספק גם פתרונות יותר טובים לאזרחים.
ירון: זה הגיוני מאוד, אני פעם השוויתי את מעמדו של ראש ממשלה, למעמדו של ראש עיר, כחלוקת תפקידים בין אב לאם במשפחה.
דניאלה: אוקיי.
ירון: האב דואג לשאלות הגדולות.
דניאלה: לא, אבא, כאן אתה תכעיס אותי מבחינה מגדרית.
ירון: מלחמה ושלום…
דניאלה: אתה תכעיס אותי מבחינה מגדרית אם תחלק עכשיו, תיתן לאבא את הניהול, הכסף ולאימא את המעשים.
ירון: להפך, אני רוצה לשבח את האם, שהיא ראשת העיר.
דניאלה: אה, אוקיי, סבבה, זה טוב, זה בסדר.
ירון: הולך?
דניאלה. כן.
ירון: יופי...
דניאלה: אז 'בקשה, תן עכשיו את הדימוי.
ירון: אז… הבנת אותו.
דניאלה: לא, לא, תפרט.
ירון: אז ראשת העיר, כן? היא זו שדואגת לכביסה, לחינוך, למצב רוח הטוב, המשפחתי, לארוחות החג. אממ… אבא, שהוא ראש הממשלה, הוא דואג, לכיבוש הארץ בסגנון יהושע בן נון. אז, זה נכון, אבל יש עוד דבר.
דניאלה: כן?
ירון: ערים נוטות להיענות לעיקרון פשוט - אנשים אוהבים לגור ליד אנשים שדומים להם. ולכן לערים יש צביון סוציולוגי מסוים. ככל שהעיר קטנה יותר, צביונה הסוציולוגי מובהק יותר. אבל אפילו תל אביב, ותל אביב היא...
דניאלה: אבל אתה יודע שדווקא, ערים מגוונות, הן ערים מוצלחות יותר. ככל שהעיר יותר מגוונת, וחיים בה יותר מיעוטים ועשירים, המארג יותר רב גוני, ככה היא עיר הרבה יותר מוצלחת, ואת זה לא אני אמרתי, אלא עיתונאית ועורכת בשם ג'יין ג'ייקובס, שכתבה את הספר, אני חושבת, הכי אולי חשוב במאה על תכנון ערים, שנקרא: "מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות".
ירון: אז מה, מה...
דניאלה: והיא טוענת, שלהפך, צריך משהו מאוד לא מתוכנן, קצת כאוטיות, וגיוון.
ירון: זאת טענה שמשמיעים אותה גם כלפי אוכלוסיות של מדינות, לא רק של ערים.
דניאלה: נכון, נכון.
ירון: אחד הכישלונות של יפן ככל הנראה, היא ההומוגניות של אוכלוסייתה.
דניאלה: ממ… [בהבנה]
ירון: הסירוב שלה לקבל מהגרים מארצות שונות, למרות שהיפנים הם אנשים בעלי תרבות יוצאת מן הכלל, יעילה מאוד, חרוצה מאוד, בעלת כוח המצאה עצום, אבל כישלונה הגדול של יפן הוא העובדה, זה מתבטא אחר כך גם במיעוט האוכלוסייה - האוכלוסייה הולכת ומתמעטת, אבל בחוסר הגיוון. אז, אז יש פנים לכאן ולכאן. יש משהו...
דניאלה: אנשים אולי רוצים לגור ליד הדומים להם, אבל טוב להם יותר לגור ליד השונים מהם.
ירון: אני לא בטוח. ערים שלוות הן ערים הומוגניות, לא ערים… ערים סוערות הם ערים הטרוגניות. ככה נדמה לי, לא? זה מה שאומר ההיגיון.
דניאלה: אז דווקא בספר הזה, שהיא כותבת על מותן וחייהן של ערים אמריקאיות, היא אומרת שערים שלוות, זה ערים צפופות. כשיש המון אנשים ברחובות, כשאין הפרדת קרקע מה שנקרא, זאת אומרת שהעיר לא מאורגנת ככה שפה יש שכונה ופה יש אה… מפעל, וכאן יש חנות נעליים, וכאן יש גן, זאת אומרת שהעיר היא לא, היא לא מפורזת לאזורים.
ירון: אה… כן, השאלה...
דניאלה: שהשלווה נובעת מצפיפות ומתחושה שאתה הולך במדרכה עם עוד אנשים, שאין, שאין אזורים מתים. זה מה שהיא טוענת.
ירון: גודלה של ישראל, גם המימדים הפיזיים שלה, וגם מספר אוכלוסיהּ, הוא כעיר אמריקאית גדולה. אנחנו יכולים להתייחס לישראל, כעיר.
דניאלה: הבנתי, איפה נגמרת עיר בעצם, אתה שואל.
ירון: מה?
דניאלה: איפה נגמרת עיר ומתחילה עיר אחרת?
ירון: נכון, נכון.
דניאלה: אנחנו במילא חיים בתוך צפיפות. כן.
ירון: נכון, נכון. אנחנו חיים בעיר אחת גדולה. האם אפשר לטעון שהעיר הזאת מוצלחת מפני שיש בה אה… 15% חרדים, 20% ערבים?
דניאלה: אני חושבת שכן, אני חושבת שכן - זאת הסיבה גם, שאני בחרתי לגור ביד אליהו. אני אוהבת מאוד את הגיוון. אני חושבת שזה הרבה הרבה יותר מוצלח לחיות בקרב מגוון גדול ככל האפשר של אנשים שלא דומים לי.
ירון: האם ראש עיר יכול להשפיע על כיווני התפתחות כאלה?
דניאלה: נכון, זאת כבר שאלה אחרת - מה אנחנו יודעים על מה שראש העיר… מה הקשר בין ההצבעה שלנו למה, למה שבסופו של דבר מתרחש? אני באמת לא יודעת.
ירון: האם זה מקרה שבכל הערים שאני מכיר…
דניאלה: כן?
ירון: הצפון משגשג והדרום כושל. בכל עיר, לא רק בארץ, בכל עיר. תחשבי על זה.
זה איזה מין תעלומה שאני לא מבין...
דניאלה: נכון, זאת תופעה… תעלומה.
ירון: האם כוח המשיכה המגנטי של כדור הארץ גורם לזה? אבל זה כמעט נכון בכל עיר. מה הסיבה שיש אזורים עשירים בעיר? ואזורים עניים בעיר? ואזורים שעם מגוון אתני גדול?
דניאלה: כן.
ירון: ואזורים צעירים יותר?
דניאלה: כן.
ירון: כי אנשים אוהבים לגור ליד הדומים להם.
דניאלה: נכון, אבל זה קשור גם לתכנון, אבא. אם אתה מתכנן בניין דירות שבו יש אה… דירת חמישה חדרים, ולעומת זאת דירות של חדר, אה… ויש סבסוד, ויש מעונות שאתה תוקע אותם בכוונה בתוך… אז כן, יש השפעה נורא גדולה לתכנון. אבל בוא נעבור רגע הלאה האבא. אחד מהדברים שהכי נראים לי מדהימים, זה אני לא מצליחה להבין, למה הבחירות לא מעניינות איש. למה אחוזי ההצבעה נמוכים כל כך? למה לאנשים לא אכפת ממי יהיה ראש העיר שלהם?
ירון: אלף… לא בכל הערים.
דניאלה: אוקי.
ירון: ככל שהערים קטנות יותר, וככל שהם הומוגניות יותר, שם ה… מערכת הבחירות היא סוערת יותר. כי יש היכרות בין המועמדים לבין התושבים, ו…
דניאלה: אתה אומר להם "היי" במכולת?
ירון: למשל… ידוע, ב, אני לא רוצה לומר שום דבר על המגזר הערבי, אבל ברור לגמרי שבחיים המוניציפליים, באזורים הערביים, המנצח לוקח הכל.
דניאלה: [המהום]
ירון: כלומר, אם חמולה אחת מנצחת…
דניאלה: כן.
ירון: ברור לך לגמרי, שתוך קדנציה אחת, או שתיים, כל נושאי המשרות בעירייה יהיו מאותה חמולה.
דניאלה: וגם ההצבעה היא חמולתית.
ירון: וההצבעה היא חמולתית.
דניאלה: גם ביישובים חרדים.
ירון: וזה מוזר.
דניאלה: גם בישובים חרדים.
ירון: וגם ביישובים חרדים, כמובן.
דניאלה: שנשמעים לדעת תורה, ואז ההצבעה היא קולקטיבית. נכון.
ירון: נכון. וכמובן מאוד לא דמוקרטית, כי באופן כזה, השיפוט הוא לא שיפוט מושכל…
דניאלה: נכון.
ירון: של איכויותיו של מועמד. אבל, אז אם ככה, לא בכל מקום, הבחירות המוניציפליות לא מעניינות. בערים הגדולות...
דניאלה: אתה יודע שיש עוד משהו, סליחה אבא, יש עוד נתון נורא מעניין ש, שמדובר בבחירות לכנסת, האחוזי ההצבעה ביישובים עשירים גבוה יותר מאשר ביישובים עניים?
ירון: כן.
דניאלה: וזה מתהפך. זה לא רק אופי היישובים, אלא גם ה...
ירון: את יודעת למה, ראשית, עד תקופה מסוימת, אני לא זוכר, אולי את תזכירי לי את התאריך, הוכרז יום חופש בבחירות אה, כלליות.
דניאלה: נכון, נכון.
דניאלה: גם עכשיו, אבל גם עכשיו, גם הבחירות האלה, יש יום שבתון.
ירון: אז נראה… אז באמת אני מניח שלהחלטה הזאת תהיה משמעות על שיעור ההצבעה.
דניאלה: שיעור המצביעים. חשבתי על זה שבשנות ה-70 וה-80 ואפילו ה-90, המקומונים עוד היו כוח אינפורמטיבי כל כך חזק, אנחנו ידענו יותר על מה קורה בעיר. ובאיזשהו אופן, הם החליפו את האופוזיציה. הם תיווכו לנו את המציאות, הם הסתובבו במסדרונות, הם חשפו שחיתויות, הם… ידענו פשוט יותר, היום אני לא מבינה אפילו, איך אפשר לדעת או לא לדעת מה קורה בעיר.
ירון: בעיתונים הגדולים, אגב, אין כתבים מוניציפליים.
דניאלה: נכון. אולי בירושלים קצת יותר, נכון? ירושלים, אבל איך אנחנו אמורים לדעת משהו על ה… לשפוט: טוב, רע, נכון, לא נכון?
ירון: אני לא יודע, אנחנו, אני לא יודע. אני באמת לא יודע.
דניאלה: לא, אתה יודע, אתה יודע הכל. איך אתה יודע?
ירון: תראי, א… השאלות האמיתיות הרי לא נשאלות - האם אתה רוצה לצופף את העיר ולהגדיל אותה עד לאין שיעור בעזרת מגדלי בתים? האם אתה רוצה שתל אביב תמשיך להיות הבירה המסחרית או שדי לנו במה שיש ואין צורך בזה?
דניאלה: נכון, וגם למי תצביע כדי שזה יקרה? גם זאת שאלה שאנחנו לא יודעים.
ירון: גם זאת שאלה, כן.
דניאלה: מי מוריד את הארנונה? מתי אני אחכה פחות לאוטובוס? אם אני אצביע לרשימה הזאת או הזאת? זה דברים, הקשר בין סיבה לתוצאה הוא נורא… מעורפל.
ירון: משהו פסימי - אני חושב שהדברים הם לא כל כך בידיהם של ראשי העיר. אה, הדברים נוצרים מאליהם תחת אילוצים. הכלל הוא: שככל שאתה קדום יותר, אתה משפיע יותר, אתה משפיע על המתווה איך תראה העיר. אחר כך זה כבר מאוד מאוד קשה לשנות.
אבל באמת, אני… בואי נחשוב על עצמנו. בואי נחשוב בכנות על האופן שבו אנחנו מכריעים לקראת הבחירות הקרבות לעיריית תל אביב, שהרי שנינו תל אביבים. אני לא יודע מה לומר על ברביבאי, או על הגנרל הזועף הזה שמנהיג את העיר שלנו כבר 20 שנה, או על איזה ציגלר נדמה לי, אני אפילו לא זוכר את השמות, שהוא, הוא הכוח העולה והבטחה הגדולה.
דניאלה: כן, אבל זה התחרות היא בין שניהם בעצם, בין ברביבאי לרון חולדאי, אבל אין שום הבדל בין ברביבאי… אחד עשה ואחת תעשה, פחות או יותר את אותו דבר. תגיד ואת הרשימות אתה מבין? כאילו אתה רוצה את הכל. אתה אומר יש את הרשימה השווה? מה אני לא בעד שוויון? חילונים ירוקים מה אתה, אני לא ירוקה? אני אין ירוקה ממני. מאמינים בתל אביב? בטח שמאמינים. תארזו לי שני אה… שתי תקוות. כאילו, אתה לא מצליח להבין כלום. אז איך אתה בוחר?
ירון: אני אציע משהו כזה, כיוון שאין אופוזיציה בעיריות בכלל.
דניאלה: בגלל המבנה.
ירון: בגלל המבנה, כן, בגלל החוק מאפשר את זה, שראש עיר הוא באמת דיקטטור, אגב מה שלא קיים בממשלה, ראש עיר זה, שכחנו לציין את זה, יש הבדל גדול בין כוח השלטון של ראש עיר לבין כוח השלטון של ראש ממשלה, בראשות ממשלה קואליציונית.
דניאלה: כן.
ירון: מה שאני אומר הוא שאני צריך אופוזיציה. ולאופוזיציה אני רוצה אנשים שיתמסרו בכנות, ללא שום אינטרס אישי, לעמידה אופוזיציונית בתוך מועצת העיר. ויש רשימה אחת של ערביי, של קואליציה, של ערביי יפו, יחד עם שולה קשת, שהיא דמות מאוד פעילה בדרום תל אביב, אישה יוצאת מגדר הרגיל, אני רוצה שהם ישבו במועצת העירייה ויצרחו.
דניאלה: [המהום]
ירון: אז בקשר לזה, אין לי היסוסים יותר. אני אצביע בעבור רשימה קטנה, שתיכנס למועצה, תכהן כאופוזיציה ותכעס.
דניאלה: בהקשר הזה באמת, הרשימה שאני רוצה להצביע אליה, זה רשימה שתפרט לי מה היא רוצה לעשות. אני לא יכולה לסבול בגלל שעיר, כן? בסופו של דבר נבחנת במעשים ולא באידיאולוגיה, אני, דרך אגב, בזה ברביבאי מאוד גרועה. חוץ מאשר סיסמאות, אתה לא רואה שום דבר. לא, אין שום מצע רציני שבו היא מסבירה בדיוק מה היא מתכוונת לעשות. אני רוצה אקסלים. לא להבין אותם, רק לראות אותם. אני רוצה לראות מולי טבלאות אקסלים ותוכניות. שאותם אני לא אקרא. אבל הרשימה שאני אצביע אליה, זה רשימה שעשתה עבודה משעממת עד כדי כך שאני ארדם מולה.
ירון: כן זה יפה, זה גישה יפה. [דניאלה צוחקת] זאת אומרת, את רוצה שיטילו…
דניאלה: ישעממו אותי.
ירון: על מפתן ביתך יטילו ערימות של טפסים שלא תקראי לעולם.
דניאלה: ב ד י ו ק, בדיוק. שמישהו כתב אותם. בדיוק.
ירון: גבוהי הטופס, אלה שתצביעי עבורם.
דניאלה: כן.
ירון: טוב.
דניאלה: טוב אבא, אני חושבת שנסיים כאן, לא? בהצבעות שלנו.
ירון: כרצונך.
דניאלה: באידיאולוגיה שמאחורי הצבעות שלנו. רק נודה למאיה קוסובר, ונודה למאזינים, תודה. אמ… אפשר למצוא את הפרקים וכל הרחמים הקודמים בכאן הסכתים או ביישומונים האחרים, וניפרד בשיר היפהפיה של דוד אבידן, שהוא אומנם לא שיר בחירות, אבל הוא שיר מאוד עירוני,
"הרחובות ממריאים לאט" מתוך "ברזים ערופי שפתיים". הוא פרסם אותו כשהוא היה בן 20. אני אוהבת את השיר הזה בעיקר כי הוא נשמע לי שיר על טריפ.
ירון: [מקריא]
"הרחוב היפה היפה יעצר לבסוף בדרכו
השלווה אטומה וקשה תחתך כמו חלה לארכו
והבוקר הלח יתפחם מברק יחידי מברקו
אנשים יתנשמו בכבדות כמו בתום דהרה עתיקה
חגורת הבטון של העיר הדוקה בהחלט הדוקה
הקירות הכבדים מבינים משהו ונופלים בשתיקה
על העיר הגוססת בחוץ צונח אור שמש מוחלט
ביום שכזה מן הסתם בבתים שום תינוק לא נולד
אף לא מת שום אדם ואכן הרחובות ממריאים לאט
הרחובות ממריאים אל האור הלבן כמו שטיח קסמים
הקירות שנפלו מוקמים איכשהו (אזרחים חכמים)
ולעיר אין ראשית ואין סוף וכל המבואות חסומים
וידיך שרות מן הקיר כמו מלמול של אזוב ירקרק
ועיניך פורחות כמו פנינים של זכוכית על צואר הברק
רק ראשך העייף צף באור העמוק ורק פיך שרק"
[מוסיקת סיום]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments