יותר משהתורה והשבת שמרו על ישראל, המסחר שמר על ישראל (מואיז בן הראש) שיחה על קניות, על נכלוליות שיטות המכירה המקוונות, המפילות בפח את דניאלה (אבל לא את ירון) ועל בולמוס הקניות הגורם ל״בלאק פריידי״ לעשות עלייה כה מוצלחת לישראל
תאריך עליית הפרק לאוויר: 25/11/2024.
[חסות]
קריינות: אתם מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
ירון: [מקריא]
"יוֹתֵר מִשֶּׁהַתּוֹרָה וְהַשַּׁבָּת שָׁמְרוּ עַל יִשְׂרָאֵל
הַמִּסְחָר שָׁמַר עַל יִשְׂרָאֵל
שִׁלַּמְנוּ וְהִשְׁלַמְנוּ, מִסְחַרְנוּ וְעָשִׂינוּ שָׁלוֹם
בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ
סָחַרְנוּ בֵּין הַבֶּרְבֶּרִים לְבֵין הָעַרְבִים
שֶׁלֹּא רָצוּ לְדַבֵּר זֶה עִם זֶה
נָהַגְנוּ בַּאֲתוֹנֵינוּ וּבַחֲמוֹרֵינוּ בֵּין עָרִים וְהָרִים
וְהִמְשַׁכְנוּ לִסְחֹר וְתָמִיד סָחַרְנוּ
זֶה מַה שֶּׁיָּדַעְנוּ תָּמִיד לַעֲשׂוֹת
מָכַרְנוּ אֶת שֶׁקָּנִינוּ בְּעֶשֶׂר בְּמֵאָה
וְאֶת שֶׁקָּנִינוּ בְּמֵאָה בְּעֶשֶׂר
וְעַכְשָׁו אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לַסּוּפֶּר וַאֲנַחְנוּ נְבוֹכִים
הַאִם הַמְּחִיר שֶׁל מוּצָר זֶה יִהְיֶה זוֹל יוֹתֵר מָחָר
אוֹ יָקָר יוֹתֵר מָחָר
הָרְשָׁתוֹת מְרַשְּׁתוֹת אוֹתָנוּ
מְבַלְבְּלוֹת אוֹתָנוּ כָּל יוֹם
פַּעַם זֶה שְׁנַיִם בִּמְחִיר אֶחָד
אַחַר כָּךְ קְנֵה שְׁנַיִם קַבֵּל אֶת הַשְּׁלִישִׁי חִנָּם
אַחַר כָּךְ הַשֵּׁנִי בַּחֲצִי מְחִיר
וְכֵן הָלְאָה כָּל יוֹם זֶה מִשְׁתַּנֶּה
וַאֲנַחְנוּ כֹּה שְׂמֵחִים אִם דָּפַקְנוּ אֶת הַסּוֹחֵר
וְקָנִינוּ מִמֶּנּוּ כְּשֶׁזֶּה הָיָה כָּל כָּךְ זוֹל שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ הִפְסִיד
אַדְּרַבָּא, יַמְשִׁיכוּ הַיְּהוּדִים לִקְנוֹת וְלִמְכֹּר
לְשֵׁם מָה נְגַדֵּל תַּפּוּזִים אוֹ אָנָנַס
נִסְחֹר בְּאֵלֶּה שֶׁהַגּוֹיִים יְגַדְּלוּ
בְּכָל מִקְרֶה כַּמָּה אֲנַחְנוּ כְּבָר יְכוֹלִים לְזַהֵם
אֲנַחְנוּ לֹא מָאתַיִם חֲמִשִּׁים מִילְיוֹן כְּמוֹ הָאָמֶרִיקָאִים
וּבֶטַח לֹא מִילְיַארְד כְּמוֹ הַהוֹדִים אוֹ הַסִּינִים
הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁכְּבָר נֵצֵא עִם הַסִּיסְמָא
עַם קָטָן מְזַהֵם פָּחוֹת!"
דניאלה: את הסלוגן "עם קטן מזהם פחות" מציע מואיז בן הראש, מתרגם, סופר ומשורר ישראלי, בשיר שנקרא "ירושלים-נתניה דרך רמת השרון, קו 947". קראנו רק את חציו השני של השיר, כיוון שזה שיר ארוך, אבל כדאי לחפש אותו באינטרנט ולקרוא את כולו. היי אבא.
ירון: היי, שלום.
דניאלה: עד לפני כמה עשורים הקשר בין צרכנות לבין זיהום לא היה ברור. אני מניחה שאתה כילד לא העלית על דעתך שלמוצרים שאנחנו קונים יש השפעה על יכולת הספיגה של הכדור, נכון?
ירון: לא, לא. הפלנטה הייתה מאוד נדיבה, ונדמה היה שאצורים בה חומרי גלם שיספיקו לנצח.
דניאלה: אז התוכנית שלנו הפעם היא לכבוד… אולי ההיפך - לגנות הבלאק פריידי, שיחול ביום שישי הקרוב. אבא, אתה עם היד על הדופק? כבר סימנת מוצרים שאתה צריך?
ירון: אני לא צריך.
דניאלה: אתה לא צריך? אתה לא קונה לכבוד הבלאק פריידי?
ירון: אני בכלל… אני כמעט ולא קונה בכלל. אני צרכן חלש מאוד. אם התעשייה, אם התל"ג יסתמך עליי, אז [דניאלה צוחקת] אנחנו נפשוט רגל.
דניאלה: לא עובר בראשך מין מחשבה כזאת שאומרת "אה, אוקיי, אולי אני אחפש את זה? אני במילא צריך להחליף טלוויזיה, אז אני אחכה לבלאק פריידי".
ירון: אני לא צריך. אני באמת, אני בדקתי את עצמי. אני כמעט לא זקוק לדבר.
דניאלה: מה כן? מה אתה כן קונה?
ירון: אני קונה אוכל לפעמים. גם כן די בצמצום, אני מוכרח להגיד. גם כן בבת אחת כשאני רעב, או כשבת זוגי מצווה עליי לקנות כמה דברים לבית, או כשאנחנו מתכוננים לבואם של אורחים, בני משפחה, שאנחנו, מיכל רוצה לבשל להם אוכל, שירצו לבוא שוב ולא ישכחו את הזקן. [דניאלה צוחקת] אז כן. באמת, אני… יש לי כל מה שאדם נדרש לו. כל מה שאני צריך. אני לא נוסע לחוץ לארץ. אני לא מחליף מכוניות, אלא אחת לעשור בערך.
דניאלה: לפני כמה זמן אפילו עשינו על זה תוכנית, קנית זוג נעליים, שנורא נורא הצחיקו אותי, כי מישהו הצליח לשווק לך אותן כנעלי הליכה לזקנים, עם איזה מין… שהולכים על חצאי כדור…
ירון: אה, כן. אז זה מסיבות אורטופדיות, כן.
דניאלה: [צוחקת] ואז… אוקיי. אז אתה קונה מיכשורים רפואיים.
ירון: אני לא "קונה מיכשורים רפואיים". אני זקוק לתרופות הכרחיות לפי רשימה. מביאים לי אותן הביתה. אין לי צורך. אני באמת אומר לך שאין לי…
דניאלה: אם לא הייתי אומרת לך שאנחנו נעשה תוכנית על הבלאק פריידיי, היית יודע בכלל שיש חג כזה?
ירון: כן, אני שמעתי על הבלאק פריידיי. אבל כשהצעת לי… כשהצעת לי לעסוק בזה אני גם קראתי קצת.
דניאלה: אוקיי.
ירון: על הבלאק פריידיי.
דניאלה: אתה רוצה לספר לנו איך זה התחיל, או מה אתה יודע עליו?
ירון: כן, אז חג המכירות הזה התחיל בעקבות משבר פיננסי שאירע בארצות הברית ב-24 בספטמבר 1868, שאז איזה שני ספקולנטים של מטבע קנו או מכרו זהב כדי להוריד את מחירו, ואז כמובן קנו, כמו שרוטשילד עשה בבורסה האנגלית בתקופת מלחמות נפוליאון, ואז התחולל משבר עצום.
דניאלה: כן.
ירון: כי מחיר הזהב ירד ב-20 אחוזים, ואז הנשיא יוליסס גרנט הזרים מייד כמויות עצומות של זהב לשוק, ו… משהו כזה.
דניאלה: נכון, זה…
ירון: ואחר כך, כשזה התחיל כבר להפוך לסיפור גדול…
דניאלה: כן, זה בדיוק, זה קצת סיפור מיתי.
ירון: אז תלו את זה בחג הקציר הראשון של העולים… של המהגרים האמריקאים במייפלאוור. הקציר הראשון שלהם היה משהו ב… במאה… ב-1621. זה הסיפור. שטות מוחלטת.
דניאלה: נכון.
ירון: בסך הכל זו יוזמה של קפיטליסטים שרוצים למכור הרבה.
דניאלה: נכון. אני חושבת שזה… אבל זה התחיל בפלורידה, הטירוף. וזה נקרא בלאק בגלל הפקקים. בגלל הפקקים שנראו מלמעלה כמו זחלים שחורים. בגלל זה קוראים לזה בלאק פריידי.
ירון: המכוניות פורד האלה?
דניאלה: כן, כן.
ירון: אוקיי.
דניאלה: אז זה נחמד. לישראל זה הגיע לפני שניים או שלושה עשורים, בסך הכל. והדבר המדהים הוא זה שיש עלייה פשוט אקספוננציאלית בתיאבון הישראלי לקניות ביום הזה. בכל שנה מאז נרשמת עלייה נוספת של כ-30% במכירות, זה דבר מטורף. אבל מה שמעניין בבלאק פריידי, אפרופו בזבוז, מה שפתחתי איתו, הנזקים האיומים שלו לכדור ולהתחממות הגלובלית, שיש נתונים מדהימים על חוסר התוחלת. 30% מהמוצרים שנקנים בבלאק פריידי, נזרקים תוך שנה. 30% מהם. ו-80% תוך חמש שנים. 40% מהבגדים שנרכשים במבצעים, לא נלבשים כלל. 40%. הבלאק פריידיי הוא בעצם סוג של חד"פ. [צוחקת] חד"פ עצום.
ירון: מה זה חד"פ?
דניאלה: חד פעמי.
ירון: אה, חד פעמי.
דניאלה: כן, כמו הצלחות החד פעמיות של… זה ממש, זה כמו צלחות פלסטיק. אין לזה כמעט שום תוחלת. זה מדהים, כי זה חג שמבוסס על גרגרנות לא רציונלית בכלל. אתה זוכר את השיר "גלגולו של מעיל"?
ירון: כן, קדיה מולודובסקי?
דניאלה: בדיוק.
ירון: "החייט עוסק בחיט…"
דניאלה: "וילדים לו מלוא הבית…"
ירון: "וילדים לו מלוא הבית…"
דניאלה: "רצה…"
ירון: "חיל רב, ברוך השם."
דניאלה: אבל יש עם רצה, רצה. אני הכי אהבתי את חיה, אני זוכרת את חיה. רצה…
ירון: כן. "רץ גדליהו בו שנתיים, והמעיל זהב פרוויים."
דניאלה: משהו כזה, כן.
ירון: "עוד שנה…"
דניאלה: "והמעיל כאילו, עוד יותר יפה…"
ירון: "והמעיל כאילו, עוד יותר יפה אפילו. אך גדל גדליהו קוטן, והמעיל לוחץ לו במותן". וטה-טה-טה-טה-טה-טה.
דניאלה: בקיצור, הסוף. אני זוכרת רק את הסוף, שזה "חור מול חור". ותכל'ס, המעיל הזה שימש את המשפחה של החייט במשך 20 שנה. אין דבר כזה היום! אין מעיל שמחזיק מעמד עשר שנים. לא מייצרים את המעילים כך. אז זה ההפך מהבלאק פריידיי. זאת אומרת, אם פעם היית לובש מעיל, מעביר אותו כעבור שנתיים לילד השני, ואחר כך האימא שלך יכלה להעביר את זה לחברה, אז היום הבגדים אפילו לא מיוצרים ככה שהם יחזיקו מעמד יותר מעונה או שתיים. מראש מייצרים אותם כדי שאפשר יהיה לזרוק אותם לפח. זה חלק מהמיינדפאק המשוגע. למשל, מייצרים באופן מלאכותי עונות, אוקיי? אז יש עונת הסתיו, יש עונת הפרה-סתיו, יש עונת ה… בקיצור, זה… גם הבגדים עצמם, הם עשויים כל כך גרוע, שלא יכולים… לא יכול להיות להם חיי מדף.
ירון: אבל יש לזה תנועת נגד עכשיו, לא?
דניאלה: התנועת נגד זה כמו כל דבר, אתה יודע. התנועת נגד היא כל כך קטנה. יש, זה לא קיים. אתה יודע, המספרים הם מטורפים.
ירון: אני עוקב אחרי… כיוון שעסקתי פעם, תקופה קצרה מאוד, בפרסום, אז אני עוקב אחרי התכסיסים הכל כך שקופים.
דניאלה: נכון.
ירון: שאני מנסה…
דניאלה: זה נורא נורא מעניין מבחינה סוציולוגית. נכון.
ירון: למשל, למשל, אומרים לך…
דניאלה: מה ראית?
ירון: מחיר מקורי לעומת מחיר מוזל.
דניאלה: אין לך מושג מהו המחיר המקורי.
ירון: אין לך מושג מהו המחיר המקורי.
דניאלה: נכון.
ירון: המחיר המקורי יכול להיות כל דבר. ואכן, מאמירים את המספר הזה שהיה לכאורה מחיר מקורי…
דניאלה: כן.
ירון: מוחקים אותו בקו…
דניאלה: וכותבים "שבעים אחוז".
ירון: ואני שואל את עצמי "כמה זמן אפשר לרמות אנשים רבים כל כך בקונץ הנלעג הזה?"
דניאלה: כן.
ירון: הרי זה פשוט מצחיק. הרי זה כל כך שקוף.
דניאלה: נכון.
ירון: אתה לא שואל את עצמך "רגע, סליחה, מה זה 'מחיר מקורי'?"
דניאלה: כן, לא. וגם כל דבר שנגמר ב-99.
ירון: או! כל דבר שנגמר ב-99, כן.
דניאלה: זאת אומרת, אנשים… האגורה הזאת, היא מיינדפאק שעובד.
ירון: או כותבים לך "המלאי מוגבל".
דניאלה: כן.
ירון: מה זה "המלאי מוגבל"?
דניאלה: או "רק להיום".
ירון: כמה…? כן, יש שם שפע במחסנים שלך.
דניאלה: נכון.
ירון: אתה קורא לזה "מלאי מוגבל", כי "תרוץ מהר, כי אתה תפסיד". אגב, יש לזה, נדמה לי, יש מושג, ראשי תיבות - פומו. fear of missing out. החשש שאתה תפסיד, שתחמיץ משהו. יחסר לך.
דניאלה: כן.
ירון: מה יחסר לך, לעזאזל? השעון החכם מסין יחסר לך? עד היום לא הרגשת בחסרונו, וביום, בערב הבלאק… אגב, העונה הזאת הולכת ומתארכת. פעם זה היה יום אחד.
דניאלה: נכון. עכשיו כבר מקדימים.
ירון: אבל המשווקים מקדימים כל הזמן.
דניאלה: לגמרי.
ירון: בסוף הם יעשו סיבוב של שנה שלמה, את יודעת.
דניאלה: נכון.
ירון: זה יתחיל…
דניאלה: זה מתחיל כל החודש. כל החודש מוקדש לבלאק פריידי. אתה מכיר את השעון הקטן הזה, שאומר לך שיש לך עוד 14 שעות לקנות את ה…
ירון: בוודאי, זה מופיע על המסך.
דניאלה: כן, לקנות.
ירון: לא, זה טירוף. אני מתפלא מתי האוכלוסייה ברובה… זה יבוא. אני משוכנע, אגב, שזה יגיע. כי אי אפשר לטמטם. אולי כן אפשר?
דניאלה: בוודאי שאפשר.
ירון: אפשר?
דניאלה: בוודאי שאפשר.
ירון: אל תקנה מה שאתה לא זקוק לו, לכל הרוחות והשדים! אתה תתחרט מחר בבוקר! זה היה יקר מדי. זה היה מיותר מדי. אתה תשליך את זה.
דניאלה: אני… יש, יש…
ירון: הדבר היחידי שאני קונה…
דניאלה: כן?
ירון: ואולי אני לא זקוק לו, זה ספרים. אבל ספר עולה 40 שקל.
דניאלה: ספר, באמת. ספר אתה יכול לרדת, ואנשים מניחים כבר ספרים על המדרכות. אין… אין, אתה יכול פשוט לטייל בתל אביב, ולאסוף ספרים.
ירון: נכון, אז ייתכן…
דניאלה: מהמדרכות, כי זה כל כך זול. אין אפילו למי לתת את הספרים. אין למי למכור את הספרים.
ירון: נכון, ועכשיו אתה יכול לקנות ספרים דיגיטליים. אז התחלתי לסגל את עצמי בידיעה שאולי אני לא אסיים את כל הספר, אני רוצה לקרוא משהו ממנו. אז אני קונה ב-20-30 שקל. אני קונה ספר דיגיטלי, יושב מול המחשב, וקורא. ולא, כבר לא קונה ספר, כי אני כבר לא יכול להתגבר על כמות הספרים שיש לי בבית. מה אני אעשה איתם? אז יש היום חנות נפלאה שמעסיקה אנשים מוגבלים, יד שנייה. ואתה מוסר להם את הספרים, והם עושים מיון יוצא מן הכלל, אתה יכול להשיג שם ספרים שמזמן נעלמו מהשוק.
דניאלה: כן.
ירון: אתה מקבל קופון, אתה יכול תמורת, נגיד שלושה ספרים שאתה מוסר להם…
דניאלה: כן.
ירון: לקבל ספר אחד ישן.
דניאלה: אגב…
ירון: סידור נפלא.
דניאלה: אגב, זה נורא מצחיק, גם הדבר הזה של שוויון חברתי וקיימות, כל הדבר הזה גם כן הופך לפעמים להיות סוג של מוצר. נגיד, אתה יכול לקנות בבלאק פריידי בגדים שכותבים עליהם "כותנה אורגנית", או…
ירון: משוחזרת.
דניאלה: "יוצר במפעל של… [מגחכת] רק של נמוכי קומה בטיוואן, שהם גם חירשים באוזן אחת", כן? "ויתומים מאם". זאת אומרת, זה הופך להיות חלק מהתווית שבגינה…
ירון: מהמיתוג.
דניאלה: מהמיתוג של הדבר שאותו תקנה.
ירון: אז מה את אומרת? "מאיפה השגת את השמלה היפה שלך?"
דניאלה: כן, את אומרת…
ירון: "אה, ייצרו אותה בטיוואן [דניאלה צוחקת] אצל חירשים באוזן שמאל".
דניאלה: בדיוק. זה נורא. או למשל, כל הטירוף למשל של הקפסולות קפה הנמכרות.
ירון: כן.
דניאלה: גם זה במבצעים בבלאק פריידי. זה כי הם כותבים שאת הקפסולות, אחרי זה הם ממחזרים והופכים את זה לפחי אשפה שמוצבים בשדרות רוטשילד, נגיד. אני לא יודעת.
ירון: כן.
דניאלה: עכשיו, אתה אומר לעצמך "אוקיי, בסדר, אבל למה בכלל צריך קפסולות לקפה, כאילו? למה ייצרתם קפסולות לקפה?" הכל כל כך מטורף. מה שאני רוצה להגיד על הבלאק פריידי זה ש…
ירון: תגידי, אנחנו נשמעים קצת סנובים צפוניים יותר מדי?
דניאלה: אני לא…
ירון: כ…
דניאלה: מוכיחים בשער כאלה?
ירון: כתב האשמה שלנו כל כך צפוי מצד אנשים כמונו, לא?
דניאלה: לא, אני רוצה… אבל אני אגיד… אני אגיד לך, יש חגים שבאמת אתה מרגיש את "מוֹתר האדם". אתה מרגיש באמת איזושהי התרוממות רוח. אני לא… עכשיו אני לא כל כך נזכרת בזה.
ירון: גפילטע פיש בפסח, למשל.
דניאלה: לפחות איזשהו זיכרון היסטורי על גבורה, על תקומה. אבל באמת הבלאק פריידי זה לראות את עליבות האדם בהתגלמותו. אין חג או לא יודעת מה, משהו שהוא יותר נמוך, "סְחְלֵה", סחלה מזה.
ירון: כן.
דניאלה: זה פשוט סחלה מוחלט.
ירון: אבל כלכלנים יאמרו לך שזה מדרבן את הכלכלה, וזה מגדיל את התל"ג.
דניאלה: אז העניין עם הבלאק פריידי זה שהוא אחראי לעלייה משמעותית מטורפת בעלויות האשפה. ובשינוע, ובאריזות. הכל דורש אנרגיה מטורפת, כי הרי…
ירון: אבל את עוזרת לבנגלדש.
דניאלה: אני לא עוזרת לבנגלדש. אני ממיתה את בנגלדש. אני ממש ממיתה את בנגלדש, כי הרי מי שסובל בסופו של דבר ממשבר האקלים, ומהכמויות פלסטיק האדירות שאנחנו מכסים בהם את העולם, זה בדיוק המקומות העניים. אני מנצלת את בנגלדש, זה מה שקורה.
ירון: כן, את שייכת לליברלים האלה, השמאלנים, שלומדים בהרווארד ומבלבלים את המוח אחרי שיש להם מכוניות.
דניאלה: אבל אני אגיד לך מה. העניין עם הבלאק פריידי, זה שהוא באמת משתלם. זה הבעיה איתו. זאת אומרת, זה לא… איפה אנחנו סנובים? איפה אני, לפחות, סנובית? זה שאני לא לוקחת בחשבון שאנשים שאין להם כסף לקנות, נגיד, חולצה שהיא יקרה, בכל זאת באמת קונים ארבע חולצות במחיר אחת, זה נכון.
ירון: או!
דניאלה: המחירים הם באמת יותר נמוכים. ויש משהו לא פייר כלפי הצרכן, שבאמת מציעים לו, בחייו הקשים, לקנות משהו שהוא יותר זול. זה באמת נורא קשה לעמוד מנגד.
ירון: אבל את אומרת…
דניאלה: אז יש לי…
ירון: למה אתם לא מנמיכים…
דניאלה: אני לא באה…
ירון: את המחירים לאורך כל השנה?
דניאלה: בדיוק. בדיוק. אז אין לי טענה כלפי הצרכן. יש לי טענה כלפי הניווּל המאורגן של החברות, של היצרנים.
ירון: כן, אותי מרגיז, כיוון שאני קנאי ללשון העברית, אני שואל את עצמי, למה אנחנו צריכים את כל המונחים האלה לשאול מהשוק האמריקאי? אוקיי, אז בלאק פריידיי. אז תקרא לו "יום השישי השחור", מה רע? זה יפה "יום שישי שחור".
דניאלה: אני לא יודעת, אצלנו…
ירון: לפחות זה.
דניאלה: אצלנו הכל נשמע כמו פוגרום פשוט. בגלל זה, אבא. אנחנו לא יכולים לקרוא לזה "יום שישי השחור". כי זה ישר נשמע כמו "ליל הבדולח", אני לא יודעת. זה כאילו אתה לא יכול.
ירון: כן.
דניאלה: אי אפשר. עדיף דווקא להשאיר את זה בלועזית.
ירון: בלאק פריידיי! מכשפות. ליל המכשפות. ליל הוולקיריות. משהו.
דניאלה: אבא, אני רוצה לסיים את התוכנית בווידוי.
ירון: בווידוי?
דניאלה: בווידוי.
ירון: כן.
דניאלה: וידוי, כן. בכל זאת, למרות…
ירון: אבל לא מביך מדי. אני לא רוצה לדעת את כל השגעונות שלך.
דניאלה: לא, לא, לא, לא, לא, לא מביך, לא מביך. מביך מבחינה מוסרית.
ירון: אה.
דניאלה: לא מביך מבחינה אנטומית. אז בקיצור, אני צריכה לקנות לעצמי כמה פוטרים. ואני…
ירון: מה מה?
דניאלה: פוטרים, פוטר.
ירון: מה זה פוטרים?
דניאלה: זה… פוטר? סווטשירט? סווטשירט.
ירון: אוקיי.
דניאלה: אני צריכה שניים-שלושה סווטשירטים לחורף.
ירון: כן.
דניאלה: כדי לשבת יותר נוח מול המחשב בבית.
ירון: כן.
דניאלה: ואני עושה את התוכנית על ה… אני מתכוננת לתוכנית על הבלאק פריידיי, אני מחפשת קצת נתונים. אז אני נכנסת קצת לאתרים [צוחקת] כדי להבין יותר טוב מה הוא מושא המחקר שלי. ואז גיליתי של"הודיז" [צוחקת] יש להם מבצע של שני פוטרים, ב-200 שקל.
ירון: אוקיי. זה יקר או זול?
דניאלה: בדרך כלל זה מחירו של אחד.
ירון: כן.
דניאלה: והם כתבו, לקראת הבלאק פריידיי, אפשר לקנות שני פוטרים ב-200 שקל.
ירון: כן.
דניאלה: 100 לאחד.
ירון: חסר לך 200 שקל?
דניאלה: לא, לא חסר לי. השאלה זה, אני מסבירה לך, באמצע תוכנית, כשאני מתכוננת לבלאק פריידיי, לתוכנית שלנו, אני נתקלת במודעה.
ירון: כן.
דניאלה: נכנסת להודיז ורואה שמוכרים שם שני סווטשרטים ב-200 שקל.
ירון: הבנתי.
דניאלה: ואני רוצה לשאול אותך, מה אתה חושב שעשיתי? האם קניתי או לא קניתי שני פוטרים ב-200 שקל?
ירון: תראי, אם קנית, אז זה בנאלי.
דניאלה: ניחוש.
ירון: אם לא קנית, אז זה צפוי מדי לנושא השיחה. הנה, את מתגברת, את למדת לקח מהמסקנות שלך, ואת מתנהגת על פי עקרונותייך. אבל זה לא מצחיק. ואת בשביל בדיחה מוכנה למכור את אבא שלך. לכן את קנית.
דניאלה: נכון! [צוחקים] נכון. זה לא רק בגלל הבדיחה, באמת, אני צריכה. וזה נראה לי משתלם.
ירון: בואי אליי…
דניאלה: אז אחרי כל הרשף והקצף, נפלתי בבלאק פריידיי. קניתי שני פוטרים. כמו דרך אגב, 80% מהישראלים, 80% מהישראלים קונים בבלאק פריידיי. אז אנחנו נסיים כאן בשיר על חולצה, או יותר נכון, בשיר על הגוף שממנו הוסרה החולצה. השיר נקרא "מוחו של הביטוי". לא בטוחה שהבנתי למה, אבל הוא שייך לחזי לסקלי. משורר נהדר, שיכול היה להיות פורה עדיין, אלמלא נפטר לפני 30 שנה בגיל 41. רק נאמר תודה לקהל מאזיננו. תודה לכם ולכן שהייתם איתנו, ותודה למאיה קוסובר, העורכת שלנו. אבא, בבקשה, חזי לסקלי.
ירון: [מקריא]
"כְּדֵי לְבַטֵּא אֶת יָפְיָהּ שֶׁל הַחֻלְצָה
אֵין צֹרֶךְ בְּחֻלְצָה
אוֹ בְּצֹרֶךְ.
אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עֵירֹם בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר וְלוֹמַר: הַחֻלְצָה יָפָה
וְיָפֶה גַּם הָרֶגַע שֶׁבּוֹ הִשְׁתַּחְרַרְתִּי מֵאֲחִיזָתָהּ.
לְאַחַר שֶׁהֻפְרְדָה מֵעוֹרִי קְפַּלְתִּי אוֹתָהּ בִּזְהִירוּת וְאָרַזְתִּי אוֹתָהּ בִּזְהִירוּת
וְשָׁלַחְתִּי אוֹתָהּ בִּזְהִירוּת
לְמִישֶׁהוּ אַחֵר הָעוֹמֵד עֵירֹם בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר
וְאוֹמֵר: הַחֻלְצָה אַכְזָרִית
וְאַכְזָרִי גַּם הָרֶגַע שֶׁבּוֹ הֻפְרְדָה מֵעוֹרְךָ
וְקֻפְּלָה בְּגַסוּת וְנֶאֶרְזָה בְּגַסוּת וְנִשְׁלְחָה בְּגַסוּת בִּמְקוֹם מִכְתָּב
הַמְבַטֵא אֶת יָפְיָהּ שֶׁל הַחַלְצָה
וְאֶת בְּדִידוּתוֹ שֶׁל הַטּוֹרְסוֹ."
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments