"זה לא סוד שהצרה עם הבריאות שלי היא שעד היום אני מתלבט אם לעשות התעמלות בבוקר או בערב" (חנוך לוין) ירון אוהב ספורט, מעריץ ספורט והוא עצמו ספורטאי. הוא חסר רק את שלב הביצוע. "איך פדלאה כמוך", שואלת דניאלה, "מעז להתפעל כך רק משרירי קיבורת ומסיבולת לב ריאה?" "מה זאת אומרת איך? בגלל!" עונה ירון.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 19/08/2024.
[חסות]
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן-הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[מוזיקת פתיחה]
ירון: [מקריא]
"זה לא סוד שהצרה עם הבריאות שלי היא שעד היום אני מתלבט אם לעשות התעמלות בבוקר או בערב. אם בבוקר, לפני יום העבודה קיים חשש שההתעמלות מעייפת ואני אהיה עייף בעבודה: ואם בלילה, לפני השינה, קיימת אפשרות שההתעמלות מרעננת, ואז יהיה לי קשה להירדם: ובצהריים זה לא בא בחשבון, כי אני לא איש פשרות, אצלי זה בתחילת היום או בסוף היום. כרוכות בזה גם בעיות אחרות, כמו בעיות הרחצה למשל. אם אני מחליט להתעמל בבוקר, אני עושה אחרי זה מקלחת, ואז, אחרי יום העבודה מה יהיה, אני שוב אתקלח? זה לא ריאלי, בייחוד לא בחורף. ואם להתעמל בלילה, לפני השינה, כמובן שאין אז טעם להתקלח בבוקר, אבל אז צפה שוב השאלה, אולי המים מרעננים ויותר כדאי לי בבוקר, אה? חמש-עשרה שנה אני מתחבט בבעיה, ובכל פעם שאני מחליט משהו, אני נתקל במאמר בעיתון שמוכיח את ההפך. [בכעס] למה לא עושים אחת ולתמיד קונגרס רפואי בינלאומי על הבעיה הזאת ומחליטים סופית? רבותי הדוקטורים, אתם הורגים אותנו."
דניאלה: זה היה מונולוג קצר של "תוגתי", שהוא דמות מתוך המחזה "קרום" של חנוך לוין. וכפי שאפשר להבין, התוכנית שלנו הפעם מוקדשת לפדלאוּת, לאי-ספורט, לאין תזוזה, לעצלות הגופנית, שלצערי אבא, אתה ניחנת בה, והיא עברה אליי בירושה ממך. אז כהרגלנו, כשאנחנו עושים תוכניות המבוססות על פרופיל אישיות פגום, [צוחקים] אני אשמח שתענה לי על סקר קצר שאני הכינותי מראש, בסדר?
ירון: כן.
דניאלה: כמה פעמים בשבוע אתה עושה ספורט?
ירון: אה, אני חושב ששבוע זה לא מדד נכון. [צוחקים] היית צריכה לשאול…
דניאלה: בשנה?
ירון: כמה פעמים בשנה, או בעשור.
דניאלה: במהלך חייך.
ירון: לא, היו תקופות שעשיתי את זה באינטנסיביות מסוימת. אה, אני לא עושה…
דניאלה: אוקיי. בסדר, הבנתי את התשובה.
ירון: כן.
דניאלה: עכשיו, הספורט שאותו אתה לא עושה, מהו? מהו הספורט שאותו אתה לא עושה? ריצה, מכון כושר, אופניים, שחייה, מה הכי אתה?
ירון: הייתי אומר, איגרוף ברמה הגבוהה ביותר. [דניאלה צוחקת] וקרבות כלוב.
דניאלה: זה אתה?
ירון: אני אוהב מאוד קרבות כלוב.
דניאלה: הבנתי.
ירון: אבל יש עוד ספורט אחד, הוא יותר אסתטי, וזה ריצות למרחקים ארוכים מאוד.
דניאלה: זה אתה? זה האתה הפנימי?
ירון: זה האני האמיתי. אני משווה את עצמי לנגד עיניי, החולמות, לבן שבט האפאצ'ים, או… שהפסיד בקרב האחרון נגד היאנקים.
דניאלה: כן.
ירון: ורץ, כמו רץ של מרתון, להביא את הבשורה, בשורת האיוב הזאת לבני השבט הסמוך, שברגע זה צדים תאואים, באפלו. ואני רץ, רץ דרך גבעות ירוקות, וחוצה עדרים עצומים של אלפי באפלו, במוקסינים…
דניאלה: אבא, זה לא ספורט, זה לאומיות. זה לאומיות, זה לא ספורט, מה שתיארת עכשיו.
ירון: [צוחק] ספורט לאומי.
דניאלה: [צוחקת] אני חשבתי שתגיד שדווקא אתה אצן… אצן אתיופי. דק ו…
ירון: זה, כן, זה אותו סוג, כן, יכול להיות. אבל - [בהתלהבות] נער רזה, צמוק, שרירי, על הרים ועל גבעות ו…
דניאלה: אוקיי, אני רוצה להרחיב את השאלה: כי מה, כי מהי התכונה הספורטיבית הכי משמעותית, שניחנת בה, שעוד לא הגיעה לכדי ביטוי? אני אתן לך כמה אפשרויות: נחישות, אתה נחישות? זה מה שתיארת עכשיו, זה נחישות.
דניאלה: גמישות?
ירון: כן.
דניאלה: כוח? אירובי? או ראייה טקטית מורכבת, של קפטן קבוצה? מה היית אומר שהוא אתה, הכי?
ירון: תראי, אני הייתי רוצה לומר כולם.
דניאלה: [צוחקת] לא פחות, אתה אומר.
ירון: כן. אבל…
דניאלה: לא פחות, הבנתי.
ירון: אבל, במיוחד אני מחשיב תכונות אופי.
דניאלה: תכונות אופי! אוקיי.
ירון: התמדה.
דניאלה: התמדה זה אתה.
ירון: רצינות.
דניאלה: כן.
ירון: שיטתיות.
דניאלה: כן.
ירון: חתירה למטרה אחת, קבועה, מוניסטית, הייתי אומר.
דניאלה: לא מתקדמת, לא משתפרת מפעם לפעם?
ירון: כמובן, כמובן, אבל זה מוניזם, כלומר, אני חותר למטרה אחת ברורה לי, אני לא מסיח את דעתי מעניינים אחרים. זה לא אני.
דניאלה: אז בדמיונך…
ירון: זה הלא-אני.
דניאלה: אז בדמיונך, אבא, כשאתה קם כל בוקר למלאכת יומך, הספורטיבית, אתה יכול לתת לי תיאור של ההתגברות הנפשית שלך, בקומך, נגיד, ביום חורף, בסדר? חורף בחוץ, אבל אתה, שדבק במשימתך, לצלוח את גלי הים, אני לא יודעת מה, לרוץ, לא יודעת לאן, תאר לי את הקשיים. מה אתה אומר לעצמך כשאתה צריך להתגבר על העצלות, על הנִרפות.
ירון: ראשית כל, על הרצון הבוקרי לאונן.
דניאלה: מה אתה אומר?
[שניהם פורצים בצחוק]
לא ידעתי… אבא, גם היום? בעעע… [קול של גועל]
[ירון ממשיך לצחוק]
אוקיי, טוב. הלאה.
[שניהם צוחקים]
הלאה. [צוחקת]
ירון: [ממשיך לצחוק]
דניאלה: [בחצי תחינה וחצי נזיפה] אבא, הלאה.
ירון: [צוחק עוד קצת]
דניאלה: תאר לי, תאר לי את ייסוריך ואיך אתה מתגבר עליהם, מה אתה אומר לעצמך? יש כאלה משפטים תמיד, לספורטאים. אתה לא שואל את עצמך, על מה אתה שואל את עצמך, אני לא יודעת. פשוט יש תמיד כאלה מין מכתמים, פתגמים, של אנשים שעושים ספורט… מה אתה אומר?
ירון: הייתי אומר ככה. ראשית כל, אני בודק את מכאוביי.
דניאלה: כן.
ירון: ואיזה איבר בגוף שלי מכאיב לי הבוקר.
דניאלה: כן.
ירון: ויש שפע. ואני מניע אותם קצת, מטלטל אותם, לבדוק את רמת הכאב שהם מסבים לי.
דניאלה: כן.
ירון: אני בעיקר נוסך בעצמי שבועות, או דימוי, דימוי אישי, מה הייתי רוצה להיות. כלומר, כשאני מביט במראה בבוקר, איזה אדם אני רוצה להיות? מי אני? מהי הזהות שלי? ואז הזהות שלי זה לוחם, איזה גלדיאטור, כן? וגם ביחד…
דניאלה: אתה, תקשיב, אתה נותן תיאור כל כך גרוע, אבא. אין אף ספורטאי שככה קם למלאכת יומו. בדרך כלל זה משהו…
ירון: אני לא אמרתי שאני לא יחידאי.
דניאלה: אה, אוקיי.
ירון: אני ספורטאי צמרת, [צוחק] אני לא ספורטאי צמרת.
דניאלה: הבנתי.
ירון: אז אין רבים כמוני.
דניאלה: הבנתי. סימון ביילס, שהיא קמה בבוקר, היא לא בודקת את מכאוביה. זה לא מה שעובר על אנשים שעושים ספורט. הם קמים כי צריך…
ירון: למה, את אומרת את זה כמי שעושה ספורט?
דניאלה: [צוחקת קצת] אני… כמי שלא עושה ספורט, אבל בצורה הרבה יותר ספורטיבית.
ירון: ברור.
דניאלה: הרבה יותר קרובה למקור, שיכול היה להיות, הבנת?
ירון: טוב.
דניאלה: עכשיו, מה מדהים? מה שמדהים, זה שכאדם שאין לך שום יחס לספורט…
ירון: לא, לא נכון.
דניאלה: שום יכולת, אתה מעריץ גוף. אתה בעצם כמו…
ירון: וגם ספורט.
דניאלה: אתה מעריץ ספורט, אתה מעריץ גוף.
ירון: בהחלט, נכון.
דניאלה: ולא רק ספורט, אתה לא מעריץ רק את המלאכה, אלא אתה אוהב את ה…
ירון: את תוצאותיה.
דניאלה: תוצאותיה, ואת ההתבטאות שלה בפיזיות.
ירון: נכון.
דניאלה: אתה בעצם כמו איזה מין יווני קדום…
ירון: נכון.
דניאלה: ב-400 לפני הספירה, שמשוגע על…
ירון: אני פְּרֵקְּסִיטֶלֶס.
דניאלה: בדיוק. אז עכשיו, אתה יכול להסביר לי את הפער הזה?
ירון: אין שום פער. הדמיון מדלג על כל פער. מה פירוש הדבר? אני…
דניאלה: לא יודעת, אנשים בדרך כלל מעריצים, את מה שיש להם אפשרות להיות. למה אתה מעריץ את מה שאין לך שום אפשרות להיות? לא ניחנת ב…
ירון: מי אמר לך שאין לי שום אפשרות להיות?
דניאלה: אנחנו עשינו את ההקדמה הזאת, כדי שנצחק עליך.
ירון: לא, זה לא נכון שאין לי אפשרות, אני פשוט לא מנצל את האפשרות.
דניאלה: הבנתי.
ירון: אבל באופן עקרוני, אם אני אחליט לרוץ…
דניאלה: אתה תרוץ.
ירון: אז אני צריך לטפל בעצמי קצת, אני צריך להתאמן מעט.
דניאלה: זה מעבר לפינה, אתה אומר.
ירון: אבל זה ממש מעבר לפינה.
דניאלה: מעבר לפינה.
ירון: זה רק קצת רצון, ואני עושה את זה.
דניאלה: אולי מחר, אולי זה מחר.
ירון: [שר] "אולי מחר…"
דניאלה: [צוחקת]
ירון: אני אגיד לך, אני מושפע קצת מאבא שלי, אני אגיד לך.
דניאלה: אוקיי.
ירון: פה אני צריך להכניס סיפורים ביוגרפיים, ותעצרי אותי, כי לפעמים יש לי נטייה להמשיך…
דניאלה: מה אתה אומר!
ירון: כן. אבא שלי, שנולד בעיירה קטנה ששמה פרילוקי באוקראינה, הייתה לו חצר גדולה, והוא היה רזה, גרום ושרירי ביותר. הוא היה איש קטן, יהודי קטן, והיה לו קרקס, הוא הקים קרקס בחצר הבית שלו, יחד עם בן דוד שלו, שלימים יהיה מורה להתעמלות מפורסם בארץ. והם הלכו על חבל, הוא בעיקר הלך על חבל, על חד אופן, והיה גם מפגין גלישה מאיזו גבעה סמוכה, גלישה נועזת ביותר. זה היה צריך להבטיח לו רזון, חוסן גופני עד גיל מבוגר, כי כשאתה בונה את הגוף שלך, הוא מחזיק מעמד.
אבל האופי הכניע את התכונות שלו, את התכונות הגופניות שלו, כי הוא אהב מאוד עוגות עם קצפת.
דניאלה: הממ. גרגרנות.
ירון: הוא אהב לא לעשות דבר. הוא אהב לא לעשות דבר. ולאט-לאט, כשאני הכרתי אותו, הוא הוליד אותי כשהוא היה רק בן 40. אני זוכר אותו…
דניאלה: לא, אבל זה קורה להרבה מאוד אנשים שבנערותם, ובצעירותם הם הרבה יותר ספורטיביים.
ירון: לא במובהקות כזאת.
דניאלה: ואחר כך הם… שוקעים לנמנמת.
ירון: לא במובהקות. הוא היה שחקן תיאטרון, ואחד הסיכויים הגדולים שלו להצליח בהוליווד כמו שהוא רצה, זה היותו ספורטיבי כמו טיירון פאואר, או כאלה, את יודעת.
דניאלה: הממ.
ירון: והוא… אני הכרתי אותו, בעצם אני זוכר אותו, מ-כשהוא היה בן 50. ואז הוא כבר בקושי הלך.
דניאלה: כי הוא היה אב מבוגר, אתה בנו יחידו.
ירון: הוא היה אב מבוגר, נכון.
דניאלה: והוא עשה אותך בגיל מבוגר, בגיל 40.
ירון: אז אני זוכר אותו כרסתן. אבל בזמן האחרון הבטתי במראי, אני תמיד חשבתי שאבא שלי היה שמן בגיל 50. ואז הבנתי ש"קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי".
דניאלה: אהה.
ירון: כמו שאמר רחבעם, על שלמה המלך אביו - אתם עוד לא ראיתם כלום. אתם לא ראיתם מה זה כרס אמיתית.
דניאלה: אהה.
ירון: ואני עברתי אותו. אני עברתי אותו, אני חושב שבעצלות אנחנו בערך משתווים. הוא היה עצל - משהו! יש תמונה נהדרת במוזיאון רבין.
דניאלה: כן?
ירון: תמונה ענקית, של אבא שלי, השחקן, בקפה "כסית".
דניאלה: כן.
ירון: מתבונן בשני שחקני שחמט.
דניאלה: כן, אני מכירה את התמונה.
ירון: שיושבים מולו. את מכירה אותה. אחד זה שלונסקי המשורר, ואחד זה צייר שמו אברהם נתון. עכשיו, אבי מתבונן בהם כמו "קיביצער", קוראים לזה ביידיש. אחד שלא משחק ממש.
דניאלה: כן.
ירון: הוא נותן עצות. אבא שלי היה כזה עצל, שאפילו עצות הוא לא נתן. הוא הסתפק בזה שהוא ישב, הרהר, וליטף את שיער צדעיו באיטיות, חצה סיגריה לשניים, נעץ אותו בתוך הפומית שלו, ועישן בנחת. זה היו רגעיו הטובים ביותר, אלה היו. וכאלה לא יכולים להיות ספורטאים, את מבינה?
דניאלה: הבנתי. כן, ניסיתי למצוא את הקשר. ואימך הייתה ספורטאית?
ירון: אמי הייתה חסונה מאוד, היא הייתה פועלת בגדוד העבודה, היו לה שתי… גם אבי היה חסון. לאמי היו ידיים צבתות. היא פתחה בקבוקים של בירה באגודל שלה. את לא מתארת לעצמך איזה כוח היה לה. והיא הלכה בזקיפות, עם בטן אסופה פנימה, ואחת לכמה דקות, כשהייתי ילד, היא הייתה טופחת לי על הגב וצועקת: "תלך ישר!"
דניאלה: [צוחקת] אבל הם לא עשו ספורט, זאת אומרת, זה לא היה…
ירון: הם לא היו זקוקים לזה.
דניאלה: כי הם זזו המון.
ירון: האמת היא שאמי לא הייתה זקוקה. הם אכלו, אמי לפחות, אכלה מעט, הלכה רק ברגל, מעולם לא לקחה טקסי. לכל היותר באוטובוס.
דניאלה: כן.
ירון: הם היו אנשי העלייה השלישית, תשמעי, אנשים אחרים, זה סוג אחר.
דניאלה: תגיד, אתה זוכר איזה ספורטאים הערצת בילדותך?
ירון: אני לא הערצתי מעולם ספורטאים, הערצתי סוגי ספורט. לא הערצתי ספורטאים, אבל כמובן היו השמות המפורסמים, בעיקר של שחקני הכדורגל, כי זה היה ספורט כבר מראשית היישוב, כלומר, עוד ממלחמת קרים שבה אני לחמתי לצידו של טרומפלדור. [דניאלה צוחקת] אז, למשל, שייע גלזר, למשל, החלוץ המפורסם של קבוצת הכדורגל.
דניאלה: אוי, נורא מקומי, לא היה לך איזה מין הערצה כאלה ל… ל… ל… שחיינים…? פלפס?
ירון: לא, אני חושב שיותר מאוחר לאמיל זטופק.
דניאלה: בדיוק!
ירון: שהיה שיאן בריצות ארוכות.
דניאלה: כן.
ירון: צ'כי. גם ב-5,000, 10,000, אה… מרתון, אני לא יודע כמה, 100 קילומטר, 200 קילומטר, הוא בכל הריצות, ואני זוכר אותו מתנשף, קראו לו "הקטר הצ'כי". או… אני יודע? הייתה קבוצת הכדורגל המפורסמת של הונגריה. שבראשה עמד אחד ששמו היה פושקש, וקוצ'יש, אני זוכר עדיין את השמות. אחר כך היה במכבי תל אביב כדורסל, שחקן צעיר שנקרא שניאור. והוא היה שחקן דגול, ממש. כן, היו ספורטאים מהסוג הזה. אחר כך הערצתי את… בן… מי שלמד בבית ספרי, שנה אחת מעליי, את מנחשת מי זה היה.
דניאלה: את אריק איינשטיין.
ירון: אריק איינשטיין. כן. שהיה הכול. הוא היה הזמר הכי טוב, הבחור הכי יפה, ואלוף הארץ, נדמה לי, לנוער בקפיצה לגובה, וגם בהדיפת כדור ברזל. מה יותר מזה? אז אריק הוא לא היה נערץ, אבל אדם שנשאנו אליו עיניים, ללא שום ספק.
דניאלה: יש את הטענה הזאת שספורט מאריך את החיים, נכון?
ירון: איפה, מה פתאום, זה כבר מזמן לא נכון. לפחות לא ספורט מקצועני.
דניאלה: כן, ספורט מקצועני ברור. אבל כאילו אנשים אומרים שאם עושים ספורט, אם הליכה נגיד, בגיל שלנו, אבא, סליחה שאני מצרפת אותי אליך.
ירון: הליכה, כן.
דניאלה: אבל גם אני אמורה ללכת, 10,000 צעדים ביום.
ירון: אוקיי.
דניאלה: זה… לפחות ארבע או חמש פעמים בשבוע, זה כאילו ההמלצה הרפואית. ותמיד אני חושבת על הדבר הזה ש… מתכננים את תוחלת החיים, לא לוקחים בחשבון את הזמן שהתבזבז לנו…
ירון: בשמירת אורך תוחלת החיים.
דניאלה: בדיוק.
ירון: בהארכת החיים.
דניאלה: ואז אני אומרת לעצמי: "אוקיי, בסדר, זה מאריך את תוחלת החיים, אבל אם מקזזים את הזמן שאני צריכה לעמול, בעבודה המיותרת הזאת, אז בעצם התקזזתי." זה מחשבה אחת. אני רוצה לספר…
ירון: זה דומה לקולינריה ברמה גבוהה. כמה זמן אני מבזבזת על לאכול…
דניאלה: בדיוק, כן, שלדעתי אסור לבזבז. זמן האכילה, אסור לו לעלות על זמן ההכנה, זה מין…
ירון: ברור.
דניאלה: זה חוק מאוד ידוע, זה כתוב מעל המטבח.
ירון: פירוש הדבר הוא, שהמזון שלך בעיקר שאת נכנסת למקרר במכולת…
דניאלה: סנדוויצ'ים, כריכים.
ירון: כריכים או אסקימו.
דניאלה: כריכים ודברים שבאים בשקיות. במבה, כאילו.
ירון: ברור, ברור.
דניאלה: אני רציתי רק לספר סיפור נורא מצחיק, שיש לי זוג חברות שהחליטו יום אחד שהן צריכות לעשות ספורט, אבל מכיוון שהן מאוד דואגות לבריאות שלהן, אז הם גילו שיש מורה שמלמדת איך לרוץ נכון, בלי כאבים. בסדר? יש איזו שיטה, בדיוק, איך להרים את הכפות רגליים, איך צריך… [צוחקת קצת תוך כדי דיבור] ולפני שמתחילים, בעצם, בחלק המעשי, יש חלק תיאורטי. [ירון פורץ בצחוק] היא מסבירה, מציירת על לוח, איך אמורים לרוץ, וממש, משרטטת לך את הכפות הרגליים.
ירון: אנטומיה.
דניאלה: אנטומיה קצת, וזה. וזה יש שני שיעורים, לפני הריצה. אז החברות שלי נרשמו לקורס ריצה, [ירון ממשיך לצחוק] ופרשו, פרשו בסוף החלק התיאורטי.
ירון: ברור, ברור.
דניאלה: הם היו בשני שיעורי ריצה תיאורטיים, [שניהם צוחקים] ופרשו.
ירון: כן. תראי, אני, יש לי ספורט אחד, שאני מתמסר לו, זה הנעת אגודל.
דניאלה: כן.
ירון: או אצבע מורה. אני…
דניאלה: מה, לנייד? איפה…
ירון: פריקת מפרקים בכף היד. אני עושה תנועות כאלה, את רואה אותם? תתארי אותם לקהל הצופים… לקהל מאזינייך.
דניאלה: אוקיי, הבנתי, ולסת. אבל רגע, אני רק רוצה לסגור חשבון קטן, בכל זאת, בסדר, אבא?
ירון: כן.
דניאלה: כי אנחנו גם אבא ובת. ההערצה שלך לספורט, ולילדים המובחרים שעשו ספורט, או לנכדים שעושים ספורט, היא דוחה.
ירון: מה אמרת?
דניאלה: דוחה.
ירון: את מוכנה לחזור על זה?
דניאלה: דוחה.
ירון: למה?
דניאלה: כי, אני הייתי הילדה הפדלאית, נכון? אחותי הייתה מתעמלת קרקע, ואני זוכרת את ההערצה, והחשיבות, שייחסת, גם אתה וגם אמא, אגב, ליכולת הגופנית, הייתה…
ירון: פגעה בך.
דניאלה: כן. עד היום, נגיד, אחד הדברים הראשונים שאתה תמיד אומר לי על מיכל, זוגתך, תגיד, בבקשה: אתה פוגש… כשאני שואלת אותך…
ירון: מיכל היא…
דניאלה: לא, אני רק, שתבין לאן זה מגיע, אני אומרת לך: "מה נשמע אבא?" אתה אומר לי, "טוב", אני אומרת, "מה שלום מיכל?" בבקשה, מה התשובה שלך?
ירון: "מיכל מרגישה מצוין מבחינה גופנית."
דניאלה: ב-דיוק.
ירון: "היא עכשיו למדה הדרכת פילאטיס."
דניאלה: אי אפשר לסבול את זה!
ירון: "היא מורה מובחרת לפילאטיס, היא מקדישה ל…"
דניאלה: יו, זה נורא!
ירון: "היא מקדישה לספורט… את לא יכולה לתאר לעצמך."
דניאלה: "את לא יכולה לתאר לעצמך כמה היא חזקה".
ירון: "חוץ מהעובדה שפעמיים-שלוש ביום היא מורידה את הכלב לאיזה חמישה קילומטר, הכלב הזה כבר מבקש…"
דניאלה: "את צריכה… את צריכה לראות…"
ירון: "הכלב הזה מבקש להפסיק להוליך אותו!"
דניאלה: "את צריכה לראות את קיבורת הזרוע!"
ירון: קיבורת הזרוע שלה, כן?
דניאלה: יפה.
ירון: היא חסונה, באמת, בקבוצת הגיל שלה, לדעתי, אין אישה חטובה ושרירית יותר ממנה באזור תל אביב.
דניאלה: בסדר, אז אני רק רוצה להגיד שכל התוכנית הזאת היא, בעצם נועדה, להדגיש את הפער בין פדלאותך הממארת ממש…
ירון: כן.
דניאלה: לבין הערצת הספורט שלך. ואתה צריך…
ירון: אין שום פער. אין שום פער.
דניאלה: יש פער, אבא.
ירון: שני הדברים האלה, דווקא משום שאני פדלאה, אני מעריץ ספורט.
דניאלה: הבנתי.
ירון: וכמובן לא אוהב את הביטוי "פדלאה", כי זה ביידיש.
דניאלה: מה אתה מעדיף? סמרטוֹט? [ירון צוחק] מה אתה רוצה? איך נכנה אותך?
ירון: רפה רוח, הייתי אומר.
דניאלה: רפוס?
ירון: רפוס, כן.
דניאלה: [צוחקת] רפוס. טוב, רפוסי שלי.
ירון: רופס.
דניאלה: טוב, רפוסי שלי. אז אנחנו נסיים כאן. נגיד תודה למאזינות ולמאזינים.
ירון: [נאנח] אוף, זה היה קשה, זה היה קשה.
דניאלה: שחלקם, אגב, שומעים אותנו תוך כדי ריצה.
ירון: [מתנשף כאילו רץ]
דניאלה: אתה יכול לעשות את זה, ואני איפרד.
ירון: זה הכלב שלי.
דניאלה: תעשה, תעשה את הכלב, ואני איפרד.
תודה למאיה קוסובר, העורכת שלנו. אפשר למצוא את כל הפרקים של "אבא תרחם" ביישומונים הקרובים ללבכם, ואנחנו ניפגש בפרק הבא. אבא, יש לך שיר יפה לקרוא. רגע, להפסיק. גבאי, תפסיק. שב, ארצה. תקרא לנו יפה את השיר היפה של דן פגיס, שנקרא, איך לא, "ספורט"!
[מתחילה מוזיקת סיום]
ירון: [מקריא]
"לִשְׂחוֹת לֹא לָמַדְתִּי. אָמְנָם, בְּיָם רָדוּד,
בְּשׁוּלֵי הָאַצּוֹת אֲנִי עוֹד מַצְלִיחַ
לָצוּף אֵיכְשֶׁהוּ. אֲפִלּוּ הַגַּל הַגָּדוֹל
הוֹפֵךְ בְּיָדִי לְגַלְגַּל הַצָּלָה. אֲבָל לָמָּה?
הֲרֵי לִשְׂחִיָּה אֵין לִי צֹרֶךְ בְּמַיִם. בֶּאֱמֶת, רַק בַּבַּיִת
אֲנִי מְגַלֶּה אֶת כֹּחִי כְּשַׂחְיָן מְצֻיָּן.
חֲתִירָה אוֹ חָזֶה אוֹ פַּרְפָּר — כָּל סִגְנוֹן:
אֲנִי חוֹלֵף כִּצְלוֹפָח בֵּין מִטְבָּח לְאַמְבַּטְיָה,
וְשׁוֹבֵר אֶת כָּל הַשִּׂיאִים שֶׁל עַצְמִי
וְזוֹכֶה בַּגָּבִיעַ וְלוֹגֵם לְאַט אֶת הַבְּרֶנְדִּי.
אֲבָל מַה זֶּה, הַיֵּצֶר הַטּוֹב מִתְעוֹרֵר,
מַתְחִיל לְהָצִיק לִי, קָם עָלַי וְצוֹוֵחַ:
חֻצְפָּה הִיא לִחְיוֹת וְלִשְׂחוֹת בֵּין טְבוּעִים,
וְעוֹד לַעֲשׂוֹת מִזֶּה סְפּוֹרְט? אֵיךְ יָכֹלְתָּ!
הוּא צוֹדֵק: עֵת לָשׁוּב. אֲנִי רָץ אֶל הָרַדְיוֹ,
צוֹלֵל בֵּין גַּלֵּי חֲדָשׁוֹת, וְטוֹבֵעַ."
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן-הסכתים". הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments